שיעור בוקר 16.08.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 115, מאמר "ענין המשטינים"

ענין המשטינים

תשמ"ה - מאמר י"ח
1984/85 - מאמר 18

"בזהר (בא דף א' אות א' בהסולם) וזה לשונו, "רבי יהודה פתח ואמר, אשרי העם יודעי תרועה. כמה צריכים בני אדם ללכת בדרכי הקב"ה ולשמור מצות התורה, כדי שיזכו על ידה בעולם הבא, ולהציל אותם מכל המשטינים למעלה ולמטה. כי כמו שיש משטינים בעולם למטה, כן נמצאים משטינים למעלה, העומדים להשטין על בני אדם", עד כאן לשונו.

ויש להבין, מה הם המשטינים למטה. בשלמא למעלה, אנו מבינים, אם רוצים משהו לתת להאדם, באים משטינים ומקטרגים על האדם. ואומרים, שלא כדאי לתת לו מה שרוצים לתת. אבל למטה, מתעוררת השאלה, לגבי מי הם משטינים על האדם.

אלא יש לפרש, שהמשטינים באים לגבי האדם עצמו. שאם האדם רוצה ללכת בדרך העולה להשפיע לה', אז באים משטינים ואומרים לו, שהדרך דלהשפיע זה לא בשבילך, שדרך זו היא מתאימה רק ליחידי סגולה, שיש להם תכונות מיוחדות, בעלי כשרונות, בעלי אמיצי לב, גבורי כח, שיש להם כוחות דהתגברות, וכדומה. אבל לא אתה, כי לא נמצאות בך תכונות של מורם מעם. אם כן, יותר טוב בשבילך "בתוך עמי אנכי יושבת", היינו ללכת בתלם של כל הכלל, ולא שיהיה לך רצון להיות יוצא מהכלל.

לזה בא רבי יהודה ואומר לנו את הפסוק "אשרי העם יודעי תרועה". ופירש רש"י, שיודעים לרצות את בוראם. ובמה מרצין אותו. שישפיע להם שפע. על זה מפרש רבי יהודה, ש"צריכים ללכת בדרכי הקב"ה, ולשמור מצות התורה". ויש להבין, מהם "דרכי הקב"ה". על זה בא הכתוב ואומר לנו "כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכי דרכיכם".

היינו, שרק למעלה מהדעת יכול האדם ללכת בדרכי ה'. אבל בתוך הדעת, אז הגוף בעצמו הוא המשטין והמקטרג עליו, שנותן לו להבין, שהדרך של להשפיע לה' היא לא בשבילו.

ובזה תבין את הכתוב, (שמות כ"ג) "ושוחד לא תיקח, כי השוחד יעוור פקחים ויסלף דברי צדיקים". הנה אנו רואים, שבזמן שהאדם בא לבקר את סדר העבודה שלו, ורואה את התנאים שדורשים ממנו, אז הוא בא לידי החלטה, שאין באפשרותו לקבל עליו את הדרך הזאת, שהיא העבודה דלהשפיע, מב' סיבות:

א. כי שכר העבודה אינו בטוח אצלו במאה אחוז, היות שהוא לא רואה את מי שהוא כבר קיבל את השכר, שבעבורו הוא נתן את היגיעה. זאת אומרת, כשהוא בא לבקר את האנשים, שהוא רואה, שהם כן נתנו את שכמם לסבול את תנאי העבודה, והוא רואה, באמת שהם נותנים כוחות גדולים. אבל הוא לא מוצא בהם, שהם כבר קיבלו שכרם חלף עבודתם. ואם הוא שואל לעצמו, ולמה באמת הם לא קיבלו שכר, אז עולה בידו לתרץ תירוץ יפה מאוד, כי מי שהוא מקיים כל תנאי עבודה, בטח שהוא מקבל שכר. אלא, הגם שנתנו יגיעה גדולה, אבל לא מאה אחוז, מה שדורשים מהם. לכן הם נמצאים במצב, שהוא מוציא אותם, לפי דעתם (מהעבודה, לפי דעתם שהם צודקים, שהעבודה דלהשפיע היא לא עבורם).

ב. ואז מתעוררת שאלה שניה, מי יודע אם הוא יהיה יותר מוכשר מהם, שהוא כן יכול לתת את כל מאה אחוז התנאים שדורשים בכדי שיקרבו אותו לדביקות ה'. ואחרי כל ב' סיבות הנ"ל, הוא בא לידי החלטה, שהוא צודק במאה אחוז, זה שהוא לא רוצה לקבל על עצמו את הדרך הזו, שבנויה על בחינת אמונה למעלה מהדעת ועל בסיס דלהשפיע. והוא כל כך מבין שהצדק עמו, עד שהוא בטוח, שאין אף אחד, שיוכל לעשות עליו בקורת, על מה שהוא לא רוצה ללכת בדרך זו.

ולפי זה מתעוררת השאלה, אלו אנשים שכן נכנסו בדרך זו, שקיבלו עליהם ללכת בדרך דלהשפיע, איך הם התגברו על כל השאלות האלו. כי בטח בו בזמן שאומרים לאדם, לך ותן יגיעה, אבל שלא על מנת לקבל פרס, תיכף עוברות עליו כל השאלות הנ"ל. כי השאלות הנ"ל אינן נותנות לאדם מנוחה. אם כן, באיזה כח היה יכול לצאת ממצב של השאלות, שהם נקראות "מים הזדוניים".

אלא אין עצה אחרת, אלא ללכת למעלה מהדעת. ולומר, כי מה שאני רואה שהצדק עמי, ועלי ללכת בדרך שכל הכלל הולכים, אינו אמת כפי ראות עיני, כי רק למי שיש עיניים פקוחות, הוא יכול לראות את האמת, מה שאין כן למי שאין לו עיניים פקוחות, הוא לא מסוגל לראות האמת. והיות האדם, בזמן ששואל כל אלו השאלות, הוא משוחד מכח הרצון לקבל שלו, כי הוא מסתכל על מה שיכול לצאת טובת הנאה בשבילו, לכן הוא כבר לא מסוגל לראות האמת. ועל זה בא הכתוב ואומר לנו "ושוחד לא תיקח, כי השוחד יעור פקחים".

אי לזאת, אין לומר שהצדק אתו לפי הראיה שלו, מסיבת שהוא מקבל שוחד מהרצון לקבל. לכן אין לו כבר עינים פקוחות לראות האמת. אלא שעליו לומר, הגם שאני שמעתי את כל השאלות הנכונות שלך, אבל עכשיו אני לא מוכשר לענות לך, אלא לאחר שיזכה ברצון להשפיע, ואז יהיה לי עינים פקוחות, ואז, אם אתה תבוא אלי עם כל השאלות שלך, אז בטח אני אתן לך תשובות נכונות.

אבל עכשיו אין לי שום עצה, אלא ללכת למעלה מהדעת. כי כל הדעת מה שאני רואה, היא רק מצד שוחד. אני רואה, והגם שאני חושב, שכל החשבונות שלי הם צודקים, על זה יש לומר, מה שהפסוק אומר לנו "ויסלף דברי צדיקים". שאין אני מוכשר לראות עם מי הצדק, זאת אומרת, לומר, שכל ענין שצריכים לעשות לשם שמים, לא עלי נאמר, ואני "בתוך עמי יושבת", כמו כולם, שמספיק להם שמקיימים תורה ומצות, ואומרים, מה שמוטל עלי לעשות אני עושה, ובענין כוונות, זה שייך למי שמרגיש חסרון בזה, ואני לא מרגיש שאני צריך להיות יותר חכם מכולם, אלא גם אני מסתפק במיעוט. על זה הוא נאמר "ויסלף דברי צדיקים", אלא אני הולך למעלה מהדעת.

וזה ענין גודל החשיבות של "נקיות", המובא בכל הספרים, שהאדם צריך להיות נקי לפני כל דבר מצוה, שהולך לעשות. שענין נקיות, אמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך להיות נזהר בכל דבר, שיהיה על צד האמת, ולא יהיה מעורב שם שום דבר שקר. ועוד אמר, כמו שיש הבדל בין איש לאיש בדבר שמירת נקיות בגשמיות, יש אנשים שמקפידים, שלא יהיה שום לכלוך על בגדו, ויש אנשים שלא מקפידים כל כך, אלא שהלכלוך גלוי לעינים, אז הם מסירים את הלכלוך. זאת אומרת, זה תלוי במידת מיאוס, שנמאס לאדם את הלכלוך.

כמו כן ברוחניות, אין כל אחד דומה לחבירו, אלא שזה תלוי לפי מה שנמאס לאדם בחינת שקר. ובשיעור זה שהוא לא יכול לסבול את השקר, ובשיעור זה הוא מתקרב לדרך האמת.

ועוד אמר, שצריכים לדעת, שהלכלוך הזה בעניני הנשמה הוא המזיק האמיתי. והיות שהנשמה היא דבר נצחי, לכן האדם צריך להיזהר מאוד מבחינת השקר, אלא שהאמת שלו תהיה נקיה מכל מיני לכלוך של שקר.

ובזה נבין מה שאמרו חז"ל (שבת קי"ד) "אמר רבי חייא בר אבא, אמר רבי יוחנן, כל תלמיד חכם, שנמצא רבב על בגדיו, חייב מיתה, שנאמר "כל משנאי אהבו מוות". אל תקרי "משנאי", אלא "משניאי". ומפרש רש"י, "משניאי" שממאיסין עצמן בעיני הבריות, והבריות אומרים, אוי להם ללומדי התורה, שהם מאוסים ומגונים. נמצא, זה משניאי את התורה.

ולכאורה בפשטות קשה להבין, אם יש לו רבב על בגדיו, כבר מגיעה לו מיתה. ומביא ראיה מהפסוק, שנאמר, "כל משנאי אהבו מוות". גם זה יש להבין, אם הוא בבחינת "משנאי", זהו סימן שהוא אוהב מוות.

ולפי מה שפירשנו לעיל, שענין "נקיות" הכוונה היא, שצריך להיות נקי, שלא תהיה שם תערובת של שקר, בזמן שרוצה ללכת בדרך של אמת, כי אמת נקראת "לשמה", כמו שאומר הרמב"ם (הלכות תשובה פרק י') וזה לשונו, "העובד מאהבה, עוסק בתורה ומצות, והולך בנתיבות החכמה, לא מפני דבר בעולם, ולא מפני יראת הרעה, ולא כדי לירש הטובה, אלא עושה האמת מפני שהוא אמת, וסוף הטובה לבוא בגללה".

אם כן, לפי זה יהיה פירושו "נמצא רבב שבגדיו" שהם בחינת לבושים שבתוכם מקבלים את הטוב והחיים, צריכים להיות נקיים משום תערובות של אהבה עצמית, רק כולו לשם שמים. לפי זה יהיה הפירוש "כל משנאי, אהבו מות". ושאלנו, מדוע אומר הפסוק "כל משנאי", היינו הטעם של משנאי, משום שאוהב מוות.

ולפי הנ"ל זה פשוט, כי ענין מוות מתבאר, כי דוקא מי שדבוק בחי החיים, יש לו חיים. מה שאין כן מי שנמצא בפירוד ממנו, אז הוא נפרד מהחיים.

לכן נאמר "כל משנאי", היינו שלא אוהב את הבורא, שיעבוד רק לשם הבורא, אלא הוא מערב שם קצת מאהבה עצמית. ואהבה עצמית היא בחינת מוות, משום שזה גורם הפירוד מחיי החיים. לכן משום שהוא אוהב מוות, היינו אהבה עצמית, ומשום זה הוא נעשה שונא להבורא.

ודברי רש"י, שמפרש "משניאי", שממאיסין עצמן בעיני הבריות. והבריות אומרות, "אוי להם ללומדי התורה, שהם מאוסים ומגונים. נמצא זה משניאי את התורה". וזה קשה להבין, אם נמצא איזה כתם על בגדיו, כבר הוא נמאס בעיני הבריות. וגם התורה היא גורמת שהבריות הן משניאי התורה. עד כדי כך, שבעבור עונש זה כבר מגיעה לו מיתה, כמו שאמרו חז"ל "כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדיו, חייב מיתה".

על דרך העבודה יש לפרש, ש"ממאיסין עצמן בעיני הבריות", היינו בהאברים והרצונות והמחשבות של עצמן. היות שגופו של אדם נקרא "עולם בפני עצמו", כידוע. ואברי הגוף אומרים, "אוי להם ללומדי התורה, שהם מאוסים". הנה כתוב "כי הם חיינו ואורך ימינו, והם נחמדים מזהב ומפז רב, ומתוקים מדבש ונופת צופים" ואנו לא רואים זה אצל הלומדי תורה שלנו.

והסיבה, שלא רואים את כל הדברים היקרים אצל לומדי תורה, היא מסיבת שיש "רבב על בגדיו", היינו שאצל לומדי תורה שלנו מעורבת באהבה עצמית בזמן העבודה. נמצא, שהרבב הזה גורם, שהטוב והחיים שבהתורה, לא יכול להתלבש בבגדים האלו, משום שהם לא נקיים, שיהיו הכל לשם שמים. ואז "הבריות שבגופו" באים לידי יאוש. נמצא, שהם גורמים שישנאו את התורה.

זאת אומרת, במקום שהלומדי תורה היו צריכים לגלות את יקר התורה, כמו שכתוב "כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים", וכאן הם רואים את ההיפך. ומי גורם לכל זה. הכל הוא משום שלא נזהרים על נקיות, שהוא נקרא "רבב".

ובזה נבין, מדוע "אם נמצא רבב על בגדיו חייב מיתה". הוא להשמיענו, שהרבב הזה, שהוא עושה בבגדיו, זהו גורם לו הפירוד מחיי החיים. לכן נבחן זה, שהוא מחייב עצמו להגיע לבחינת מיתה. והכל משום שלא נזהר על נקיות, אלא מעורבת בהעבודה שלו גם בחינת שקר, הנקרא "שלא לשמה", אלא הכל יהיה לשם שמים."

שאלה: אז לא ברור, זה טוב או לא טוב למצוא את הרבב, זה תנאי?

כן. חייבים למצוא כדי לתקן.

תלמיד: אבל אין נקיות. זאת אומרת, ככול שמחפשים, דווקא מגלים יותר שקר.

אבל בכל זאת, ביני לביני, נמצאים במצבים שמרגישים שיש נקיות ואין נקיות, יש ואין. וכך מתקדמים ממדרגה למדרגה.

תלמיד: אז מה זה שהוא אומר בסוף, "אלא מעורבת בהעבודה שלו גם בחינת שקר, הנקרא "שלא לשמה", אלא הכל יהיה לשם שמים."?

מה שהוא מסוגל יהיה לשם שמים, מה שהוא לא מסוגל הוא מקווה שהבורא יתקן לו.

תלמיד: אז מה חייב מיתה פה?

הבירורים שלו.

תלמיד: הוא מברר שהוא חייב מיתה?

כן.

שאלה: כתוב, "ובשיעור זה שהוא לא יכול לסבול את השקר, ובשיעור זה הוא מתקרב לדרך האמת." ועוד כתוב, "עושה האמת מפני שהוא אמת," מה זה השקר ומה זאת האמת?

זה כלפי האדם, כמה שמתגלה לו באיזה מצב הוא נמצא. אם הוא, לפי מה וכמה שהוא מגלה, נמצא במצב של אמת, אז הוא נמצא באמת. ואם הוא מגלה שיש בו גם את מידת השקר, אז עושה הכול כדי להתעלות ממנה.

תלמיד: שקר כלפי מה?

שקר כלפי הבורא. אם אתה רוצה לשאול, האם הוא יכול למדוד את השקר הזה כלפי החברה? כלפי העשירייה? התשובה היא כן.

שאלה: יוצא שחייבים להגיע למצב בו בלתי אפשרי לסבול את השקר, מגלים אותו עד הסוף, רואים שיש גזר דין מוות ופונים לבורא, כי רק הוא יכול להציל מזה?

כן.

שאלה: רב"ש כותב לאורך כל המאמר שאין לו עצה אחרת אלא ללכת למעלה מהדעת. אבל מה בכלל מאפשר לאדם להתחיל ללכת למעלה מהדעת?

כך הוא מתאר את עצמו, שבאמת הוא נמצא כולו בשקר, אם כי הוא לא מזהה זאת לפי ההרגשה שלו, והוא חייב לעלות ממנו. למעלה מהדעת זה שאנחנו מגלים שחייבים להתייחס כך למצב שלנו, כאילו גילינו את האמת.

תלמיד: על סמך מה וביחס למה אתה קובע שהרגע הוא שקר?

ביחס למצב שלי. אין לי יותר במה.

תלמיד: אבל המצב שלי כלפי מה? כדי להגדיר שקר אתה צריך משהו כלפיו.

כלפי מה שאני נמצא עכשיו ביחס לבורא.

תלמיד: אם אין לי יחס לבורא זה נקרא "שקר"?

לא. אם אין לך יחס בכלל אז אין לך מה לקבוע.

תלמיד: אז מה זה נקרא שיש יחס לבורא והוא "שקר"?

אני חייב לקבוע שהבורא הוא אמת, וכל מעשיו, פעולותיו, תכונותיו הם אמת. זה עומד כאטלון, כקנה מידה אבסולוטי לפניי, ואני נמצא בשקר.

תלמיד: וכשאתה מזהה שאתה בשקר, מה היא הפעולה שעל ידה אתה עולה למעלה מהדעת?

אני מחפש מה אני יכול לעשות כדי להתעלות מעל למצבי.

שאלה: והיכולת שלך לקבוע אמת כלפי אותו אטלון שהוא הבורא, היא רק ב-למעלה מהדעת?

כן, על ידי למעלה מהדעת.

תלמיד: אז יוצא שבדעת אתה תמיד בשקר.

נכון.

תלמיד: אז אני חוזר לשאלה הראשונה שלי, איך מתוך השקר עולים ללמעלה מהדעת?

השאלה כאן היא דווקא אחרת, איך בלי להיות בשקר לעלות ל-למעלה מהדעת?

תלמיד: כלומר, אתה לא יכול לעלות ל-למעלה מהדעת אם אין שקר.

כן.

תלמיד: איך נכנסים לעבודת הלמעלה מהדעת?

מהשקר. אני רוצה לבטל את המצב הזה ולעלות למעלה ממנו ואני דורש מהבורא שיעזור לי לעלות.

שאלה: מה זה אומר, "אני חייב לקבוע שהבורא זה אמת וכל מעשיו אמת"?

אנחנו מקבלים את זה ללא בדיקה וודאי, ללא ביקורת, אלא מקבלים את זה כנתון ולפי זה עובדים.

תלמיד: את מה מקבלים כנתון? מה זה שהבורא הוא אמת?

שהבורא נקרא "אמת".

תלמיד: מה זה אומר?

אמת, זאת אומרת שהוא נמצא במאה אחוז השפעה ולא יכול לגרום למישהו שום רע.

תלמיד: ולמה זוהי האמת?

כך אנחנו מקבלים.

תלמיד: למה השפעה היא אמת?

כך אנחנו מקבלים. וכשאנחנו הולכים על זה, אז מגיעים למצב שרואים, מרגישים, מוכיחים לעצמנו שזה נכון.

שאלה: אפשר לומר שיש כביכול את השקר שהבורא מראה לי, ועל פניו אני צריך לעשות שקר משלי כדי לראות את האמת?

זה לא שקר, פשוט אין לי הוכחות. לכן מלא לשמה אני מגיע ללשמה.

שאלה: כתוב "ועוד אמר, שצריכים לדעת, שהלכלוך הזה בענייני הנשמה הוא המזיק האמיתי. והיות שהנשמה היא דבר נצחי, לכן האדם צריך להיזהר מאוד מבחינת השקר, אלא שהאמת שלו תהיה נקיה מכל מיני לכלוך של שקר." מהו אותו לכלוך שנדבק לנשמה, שהיא נשמה נצחית?

זה השקר, המידות בעל מנת לקבל למיניהן.

תלמיד: אבל אם הנשמה נצחית, האם זה יכול להידבק אליה לכל הזמן, או רק על מנת לברר?

נכון, על מנת למשוך את האדם לבירור.

תלמיד: ואז הנשמה מתנקה?

כן, בוודאי. זה לא שייך לה, אלא רק לצורך הבירור של הנשמה.

שאלה: מה ההבדל בין פעולות וכוונות שהאדם לא מצליח לעשות לבין שקר?

מה שהוא לא מצליח לעשות, אז לא מצליח. זה לא אומר כלום, הוא לא מצליח, הוא לא מזהה איפה הוא נמצא.

תלמיד: אז מה זה שקר?

שקר זה כשהוא מזהה ואומר שזה שקר.

תלמיד: יש שקר ויש שקר שאדם מספר לעצמו, זה לא אותו הדבר. איך לזהות את השקר שאני מספר לעצמי וחי אתו?

אתה חי עם זה.

תלמיד: אבל איך לזהות את זה, יכולים עוד ועוד לחיות עם זה?

בהדרגה זה מתגלה.

שאלה: מה זה הלכלוך?

לכלוך זה מה שלא נותן לך לראות את האמת בצורה אמתית.

שאלה: איך לזהות את הלכלוך הזה?

זה לא פשוט. זה מתגלה בכל מיני מצבים ובין המצבים, אבל בעיקר על ידי העבודה בינינו. ככה זה.

תלמיד: ואיך לא לטאטא את הלכלוך הזה מתחת לשטיח, לא להסתיר אותו, לשים את הלכלוך מול הפרצוף שלך?

אדם לא מסוגל לבד, כאן זו כבר עבודה קבוצתית.

תלמיד: מה העבודה כאן?

אם הוא עובד על זה יחד עם החברים, אז הוא רואה שהוא או מסתיר את הלכלוך, או להיפך, מגלה אותו ומוציא אותו מכל מיני מצבים.

תלמיד: מה מנקה את הלכלוך?

ראייה אמיתית של הלכלוך מנקה את הלכלוך.

תלמיד: מאיפה האדם מקבל את הראייה האמתית?

מהחברים, דרך החברים.

תלמיד: איך הוא מקבל ראייה כזאת נכונה?

כשהוא מזהה את השקר שלו לעומת האחרים.

תלמיד: מה השקר שלו לעומת האחרים?

כי הוא רואה לעומת האחרים שהוא נמצא בשקר.

שאלה: איך אתה לא נופל לתוך השוחד? רב"ש כותב במאמר, כשאתה עונה על השאלות האלה, אתה בעצם משוחד, כי הרצון לקבל שלך עונה.

אתה כל הזמן נמצא בשוחד ולפעמים אתה מזהה שאתה יכול לצאת ממנו.

תלמיד: יש דרך לעשות את זה בקביעות?

לא. בעזרת הסביבה ועל ידי מאמץ של עצמו.

תלמיד: אז העבודה היא תמיד לגלות שיש עליך את הלכלוך, לגלות שאתה בעצם גם משקר לעצמך, ואז תמיד להגיע לתפילה?

כן. תמיד מתחילים ממצב שאדם רוצה לגלות שהוא מלוכלך.

שאלה: איך אנחנו יכולים להיות זהירים בשמירה על הניקיון, מה זה אומר?

שאנחנו מנקים את עצמנו וכל פעם משתדלים להיות יותר נקיים בלכוון עצמנו לחיבור, לאחדות, ועוד יותר למעלה מהדעת. ואז בהדרגה אנחנו מגיעים למצב שאנחנו ממש הולכים קדימה כמו עם סכין ומנקים את השטח.

שאלה: אילו מאמצים בעבודה יכולים להעלות את העשירייה למדרגת אמונה למעלה מהדעת?

רק חיבור בינינו, שום דבר אחר.

שאלה: איך האדם יכול לשכנע את עצמו לנהל עם עצמו משא ומתן, כדי שיוכל באמת לראות את היצר הרע שלו ובסופו של דבר להגיע לאותה הנקיות רק לטובת הבורא?

שידבר עם עצמו ויראה עד כמה הוא כן מוכן, לא מוכן.

שאלה: האם הדרישה שלי לאמת צריכה להיות מכוונת לטובת החברים שלי?

כן, דרך הבורא לטובת החברים.

שאלה: מה זה בדיוק ה"משטין", לְמה הוא רוצה להגיע, מה הוא רוצה להשיג?

אלה כל מיני כוחות שרוצים כביכול להסיט אותנו מהדרך, אבל הם כדי לכוון אותנו בסופו של דבר לדרך יותר נכונה, מדויקת וישירה, ישר למטרה. אחר כך אנחנו מגלים את זה, אבל בינתיים אנחנו נלחמים בהם כביכול.

שאלה: מה עלינו לענות למשטינים כאשר הם מופיעים?

שאנחנו רוצים לנקות את הדרך שלנו מהם, ושגם הם יביאו אותנו למטרה, כי התפקיד שלהם הוא גם לעזור לנו. אומנם זו דרך ארוכה ולא ישרה, אבל גם הם פועלים לפי אותה המטרה.

שאלה: כתוב בקטע "והיות האדם, בזמן ששואל כל אלו השאלות, הוא משוחד מכח הרצון לקבל שלו, כי הוא מסתכל על מה שיכול לצאת טובת הנאה בשבילו, לכן הוא כבר לא מסוגל לראות האמת." איך האדם כן יכול בסופו של דבר להכיר את המצב האמיתי שבו הוא נמצא?

אדם צריך להסתכל על מטרת הבריאה ולא חשוב עד כמה הוא מרגיש שהיא לטובתו או לא לטובתו, אלא האמת היא שמושכת אותו.

(סוף השיעור)