שיעור בוקר 02.08.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

איך להתנהג בזמן הירידה – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: נושא השיעור שלנו הוא קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "איך להתנהג בזמן הירידה". נתחיל מקטע מספר 6.

אומר הרב"ש, "אדם, שרוצה ללכת בדרכי השפעה, אז הוא צריך להבין, שמן השמים נותנים לו טיפול מיוחד, שהורידו אותו ממצב הקודם, בכדי שיתחיל לחשוב באמת על המטרה, היינו מה רוצים מהאדם, ומה האדם רוצה מהבורא, שיתן לו. מה שאין כן כשהוא נמצא במצב עליה, היינו שיש לו חשק לתורה ולמצות, אז אין לו שום צורך לדאוג על רוחניות. אלא שהוא רוצה, שישאר כך כל ימי חייו, היות שטוב לו כך. נמצא לפי זה, הירידה, שקבל, הוא לטובתו, כנ"ל שיש לו טיפול מיוחד, שהורידו ממצבו, שהיה חושב, שיש לו קצת שלימות. וזה ניכר, מזה שהוא מסכים להשאר כך במצב הנוכחי כל ימי חייו. מה שאין כן עתה, כשהוא רואה, שהוא מרוחק מרוחניות, אז הוא מתחיל לחשוב "מה באמת רוצים ממני, ומה עלי מוטל לעשות, ולאיזה מטרה אני צריך להגיע". ורואה את עצמו, שאין בידו שום כח לעבודה. ומוציא עצמו במצב של "בין שמים וארץ". ורק האדם יכול להתחזק, שרק הקב"ה יכול לעזור, מה שאין כן הוא מצד עצמו, אבד. ועל זה נאמר (ישעיה מ', ל"א) "וקוי ה' יחליפו כח", היינו אלה אנשים המקווים לה'". פירוש, שהם רואים, שאין אחר בעולם, שיכול לעזור להם יחליפו כח חדש בכל עת. נמצא, שהירידה זו היא דוקא עליה. היינו, שעל ידי ירידה זו, שמה שהם מרגישים, זה נותן להם לעלות בדרגה, היות ש"אין אור בלי כלי"." (רב"ש - א'. מאמר 29 "לשמה ושלא לשמה" 1986)

הקושי הכי גדול למתחילים, שלוקח שנים רבות, עד שאנחנו מבינים שמתקדמים דווקא בחושך ולא באור, דווקא בזה שאין לנו כוחות ואנחנו לא רוצים, ולא מסוגלים, ולא רואים כלום, ונמצאים במצבים נמוכים הכי גרועים, דווקא הם המצבים הטובים להתקדמות, כי אז אנחנו יכולים לארגן את עצמנו לבקשה. וכל ההתקדמות שלנו היא רק על ידי התפילה, רק על ידי הבקשה.

ולכן אם טוב לנו אנחנו לא יכולים לבקש, אנחנו מתגאים, אנחנו נעשים חוצפנים, אלא אך ורק בתנאי שאנחנו מקבלים מכות על הראש, אכזבות, חוסר אונים, חושך, חולשות למיניהן, אלה הסימנים היפים שהבורא לא שוכח אותנו ונותן לנו הזדמנות לבקש, לבקש, זה הכול.

וזו הבעיה הגדולה ביותר, שאנחנו מהעולם הזה חושבים ש"עכשיו יש לי רצון וחשק, וכוח, והכול, אני הולך ופורץ", אני לא פורץ לשום דבר, רק את הגאווה שלי אני מגדיל, אלא רק בתנאי שאני מרגיש רע, בלבול, חוסר אונים, חושך, גם במוח, גם בלב, לא יודע לסדר את עצמי, כולי ממש מפורק, שבור, לא יודע איך לקשור זה עם זה וזה עם זה, והכול מאוד מעורפל, אז הסימן הוא נכון להתקדמות. ולא חשוב כמה שאני יודע וכמה שאני מסוגל לאסוף את עצמי ולהתקדם נכון, לבקש, לא חשוב, חשוב עד כמה שאני דווקא מרגיש את עצמי אבוד ותלוי כולי בבורא. זה ברור?

תלמיד: החושך ברור, תלוי בבורא, לא ברור.

אז במי תלוי?

תלמיד: יש מצב, אדם נמצא בתוכו, ולקשור את זה לבורא זה כבר דבר גדול.

אבל אם אתה לא מסוגל לשום דבר, אם אתה נמצא בחוסר אונים, אם זה חושך, אם מכל הצדדים ממש עושים עליך כביכול מצור, מה תעשה? אתה לא מרגיש את זה? ממש אין לך מה לעשות, "ידיו לא-לוהים". לא?

תלמיד: לָמה שידיו יהיו לא-לוהים?

כי אין למי עוד לפנות, הכול כבר פסול, אתה לא יכול לראות את עצמך תלוי בשום דבר.

תלמיד: אנחנו אומרים שכל הקושי זה הבקשה, להגיע בעצם לבקשה, אז איך עוברים ממצב שאדם נמצא בחושך, בחוסר אונים, בלבול, אדישות, למצב שבו הוא כבר מבקש, הוא תולה את מצבו בבורא והוא מבקש, וגם מבקש נכון?

לכן הוא צריך להיות בסביבה, ליד המורה, ליד הספרים, להשתתף, ואז הוא איכשהו יוכל להסתדר עם זה. הוא שומע, ובטוח שומע, והרבה פעמים שומע, יכול להיות שהוא רואה את זה כבר בחברים, למרות שיכול להיות "עיניים להם ולא יראו", שהם באמת אנשים גדולים ועושים כל מיני פעולות הנכונה, אבל לא מזהה את זה, אלא פוסל אותן ביחס שלו אליהן, אבל הבורא מלכתחילה מביא את האדם לגורל הטוב ואומר, קח לך.

תלמיד: מה ההבדל, מה הוא לא רואה בזמן שהוא נמצא בחושך לבין זה שהוא כבר קושר את החושך הזה לבורא?

מה זה נקרא חושך?

תלמיד: חושך כרגע עבורו זה מצב שהוא פשוט מרגיש בלי מצב רוח, בלי התפעלות מהרוחניות, בלי מחשבה על החברים, מנותק, אדיש, לא מסוגל להביא את עצמו לפעולות שהוא התחייב כלפי הקבוצה, כלפי פעולות כלפי המטרה. ממצב כזה עכשיו איך הוא קושר את המצב הזה לבורא ואיך הוא מבקש ממנו? יש פה פער.

אלא ממי הוא מקבל כל המצב ומצב שלו?

תלמיד: הוא יכול לתלות את זה בהרבה גורמים חוץ מהבורא.

מה הוא לומד, איפה הוא נמצא, באיזו קבוצה, מה מזכירים לו? אין מה לעשות, הוא חייב בכל זאת להתרכז במה הוא תלוי, מי מנהל אותו.

תלמיד: מנהל אותו הרצון לקבל.

מי מנהל את הרצון לקבל?

תלמיד: כנראה בחירות שהוא לא עשה, לא התחבר לקבוצה, לא קשר את עצמו לבורא, אבל עכשיו הוא מנוהל על ידי הרצון לקבל.

אם הוא סתם מנוהל על ידי הרצון לקבל, אז הוא בהמה ואין עם מי לדבר, כפי שאתה מתאר. אלא אם בכל זאת יש לו קשר עם הכוח העליון במשהו, כבר יש עם מי לדבר.

תלמיד: אבל מה זה אומר קשר עם הכוח העליון, איך לתאר את זה בצורה נכונה? אני שואל על הפער בין מצב שהאדם סתם מנותק, בהסתרה, לבין מצב שהוא כבר אומר הבעיות שלי הן מהבורא.

זה הבדל גדול.

תלמיד: מה ההבדל?

ההבדל שזה תלוי בבורא וזה לא תלוי בבורא, זה הסתר וזה הסתר כפול. "מצאוני רעות ואין א-לוהים בקירבי" וכולי. זה מה שלמדנו, אז מה אתה שואל?

תלמיד: מה ההבדל בין שני המצבים האלו, בין שאדם לא קושר לבורא את המצב שהוא מנותק מהחברים, לבין מצב שהוא כבר קושר את המצב שלו לבורא, ואיך עוברים ממצב אחד לשני?

האדם חייב, על ידי הסביבה, כל הזמן להשתדל להרגיש את עצמו כתוצאה מטיפול הבורא. מה שקורה לי כרגע זה מה שהוא עושה בי, כל הזמן הוא נמצא בי, בתוכי, וכל הזמן מה שאני חושב ומרגיש, במוחא ובליבא, זה מה שהוא מארגן בי. מה אני צריך? קודם כל לא להתנתק מזה שהוא עושה בי את זה. מהנקודה הזאת והלאה אני כבר יכול לפעול, אבל לא לפני זה.

תלמיד: איך מגיעים לנקודה הזאת לפני זה?

כל הזמן רוצים להיות בריכוז לנקודה הזאת בלבד, אני והקבוצה חייבים לעבוד על זה יחד.

תלמיד: ואיך הוא עולה אל הנקודה הזאת?

עכשיו כשתפסת את הנקודה הזאת, תשתדל על ידי החברים, על ידי הקבוצה, לא לצאת ממנה.

תלמיד: מה זה נקרא שהוא תופס אותה?

שכל מה שיש בי זה אין עוד מלבדו.

תלמיד: כך הוא מרגיש או כך אומר לעצמו?

לא, אומר לעצמו וכך רוצה כל הזמן להיות במודעות כזאת, לא בהרגשה, אבל במודעות. על ידי מאמצים כאלו, הוא משתדל להתקרב למצב שבאמת יהיה מורגש.

תלמיד: אז הוא מחזיק שעכשיו אין עוד מלבדו מסדר לו את המצב הזה?

כן.

תלמיד: איך הוא מחזק את הנקודה הזו?

על ידי זה שהוא כל הזמן נמצא עם החברים.

שאלה: כתוב פה קטע "(ישעיה מ', ל"א) "וקוי ה' יחליפו כח", היינו אלה אנשים המקווים לה'". איזה כוח מחליפים פה?

כוח האדם על הכוח הא-לוהי. "פירוש," מה הוא אומר, "שהם רואים, שאין אחר בעולם, שיכול לעזור להם יחליפו כח חדש בכל עת. נמצא, שהירידה זו היא דוקא עליה." אין לאדם מצב יותר מאושר [מאשר המיואש מכוחותיו עצמו].

זה זמן מיוחד. כך זה כל שנה ושנה, אבל השנה זה במיוחד קשה. אתם לא זוכרים שהיה תמיד כך בשנים האלה, לא עד כדי כך. השנה זכינו.

מה הסיכום שאנחנו רואים מפסקה 6, "איך להתנהג בזמן הירידה"? שזמן הירידה זה הזמן, שאנחנו חושבים שזאת ירידה, אבל זה דווקא הזמן שבו אנחנו יכולים לצעוק. להתארגן יחד ודאי, כי לבד זה בלתי אפשרי, להתארגן יחד ולצעוק לבורא הצילו. אין זמן יותר טוב. הבורא מצפה לתפילה הזאת. רק בתפילה אפשר להשיג את ההתקדמות, וזה הזמן להתקדמות. הוא נותן לך עכשיו ממש כרטיס כניסה, בבקשה, פותח לך את הדלת "כַנס". וזה דווקא בזמן הירידה, בזמן שאתה מרגיש על הפנים.

קריין: קטע מספר 7 מתוך מאמרו של הרב"ש "מהו רועי מקנה אברהם ורועי מקנה לוט, בעבודה"

"בכל התחלה, האדם מוכרח להתחיל מחדש את קבלת מלכות שמים, ואינו מספיק מזה שהיה לו אתמול בחינת אמונה בה'. לכן כל בחינת קבלת מלכות שמים, נבחנת לבחינה חדשה, היינו שמקבל עתה חלק מחלל הפנוי, שהיה ריק ממלכות שמים, ומכניס את מקום הריק, וממלא אותו עם מלכות שמים. נמצא, שהוא בירר עתה דבר חדש, מה שלא היה מטרם שלקח את המקום ריק, ומילא אותו עם מלכות שמים. וזה נקרא, שהעלה ניצוץ חדש לתוך הקדושה, עד שמרוב עליות הוא מעלה תמיד ניצוצין מחלל הפנוי לתוך הקדושה, נמצא, שמכל ירידה וירידה, הוא בא לידי התחלה חדשה, ומעלה נצוצות חדשים. לכן כשאדם רואה, שיש לו ירידות, הוא צריך להיזהר, שלא יברח מהמערכה, אף על פי שהוא רואה, שהוא לא מתקדם. אלא הוא צריך להשתדל להתחיל כל פעם מחדש. היינו, שזה שהוא מתחיל לעלות, לא יגיד שהוא בא שוב לדרגתו הקודמת. נמצא, שהוא לא עשה שום דבר עם עבודתו, היות שהוא חושב, שהוא עולה עתה לדרגתו הקודמת. אלא הוא צריך להאמין, שזוהי בחינה חדשה, שכל פעם הוא מעלה ניצוצות אחרים, עד שיעלה את ניצוצותיו השייך לבחינתו."

(רב"ש - ב'. מאמר 6 "מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה" 1991)

זאת אומרת, לא להתייאש שכבר הייתי בזה, שוב ושוב. אין דבר כזה "שוב ושוב", כל פעם אין חזרה, יש תמיד הבחנות חדשות, רשימות חדשות, עליות חדשות, ואז "פרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול".¹

שאלה: מה הקשר בין מקום ריק מקדושה לבין רצון אגואיסטי?

רצון אגואיסטי הוא ריק מתוך זה שהוא ריק מקדושה, ומתוך זה שהוא לא עושה שום פעולות, ואולי לא יודע וכן הלאה. "מקום ריק מקדושה" קדושה זה נקרא על מנת להשפיע, זה יכול להיות חסדים, זה יכול להיות אפילו חסדים בהארת חכמה, או חסדים באור החכמה. אבל ריק מקדושה, זה ריק מהשפעה.

תלמיד: ואיך זה קשור לרצון האגואיסטי?

הרצון האגואיסטי יוצא ביסודו של הנברא תמיד. אנחנו תמיד רצון, ותמיד הרצון שלנו בא מהשבירה. כולנו יוצאי השבירה, יוצאי החורבן. "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא".² כולנו כאלה רשעים שאי אפשר לתאר. וכמה שתתקדם תראה עד כמה שיתעוררו בך רצונות ורשימות יותר ויותר רעים, ושאתה צריך את כוח החברה, וכל הזמן שכנוע עצמי, לא לברוח. כי איך יכול להיות שאני אתוקן, אתמול הייתי יותר טוב מהיום, וזה נכון, זה סימן של התקדמות. אבל כל הזמן אנחנו שוכחים את זה, כי זה נגד ההיגיון שלנו.

כי בכל פעם נותנים לך עבודה יותר מלוכלכת, יותר גרועה, שאתה רואה את עצמך איפה שאתה נמצא. כשאתה עובד בעבודה חיצונית, ונותנים לך עבודה יותר מלוכלכת אולי, ישנו אתה והעבודה היא מחוצה לך, ואילו כאן מראים לך שזה אתה, ולכן אתה לא מסכים עם זה. איך יכול להיות, זאת עבודה, וזה שכרה? אתמול הצלחתי, והיום מה אני עושה, נתנו לי היום ממש ביוב לעומת אתמול.

שאלה: האם יותר קרוב לבורא, זה יותר זך?

יותר קרוב לבורא, זה יותר זך? מה זה נקרא יותר זך?

תלמיד: הכוונה למסך?

ודאי. מה זה יותר זך? עביות יותר גדולה, רצונות יותר גדולים, ועליהם יש צמצום ומסך. ואז הוא יותר זך. ודאי, לא יכול להיות אחרת. אנחנו נבראים, אנחנו תמיד ברצון לקבל. כמה שיותר מתקדמים, הרצון לקבל יהיה יותר גדול, עליו צריך להיות צמצום יותר גדול, ומסך יותר גדול, ואור חוזר יותר גדול, השפעה יותר גדולה, ובזה הזדהות עם הבורא יותר גדולה. וכל זה על פני האגו, הרצון לקבל שלא מזדכך, שלא נעלם, שנשאר ורק גובר.

תלמיד: אבל הנברא כשהוא עולה למדרגה חדשה, הוא מגלה את עצמו יותר עבה?

ודאי. יותר מלוכלך, יותר נורא. אבל רק לרגע אחד. אם יש לו סביבה, אם יש לו הכנה, אחרי רגע הוא כבר מבין, את זה אני צריך לעשות, זה לטובתי. אבל ברגע הראשון, תמיד הוא חוטף שוק, ממש, "זה אני?". כן, מצבים יפים, אי אפשר לתאר את זה. אפשר לכתוב על זה, אבל לא יבינו. זה ממש רומן.

שאלה: רב"ש אומר פה שירידה זו הזדמנות לעליה. האם אני צריך לבקש ירידות?

לא, למה? רק עליות, אבל תקבל ירידות.

שאלה: ואם אתה לא מקבל ירידות?

אז לא מגיע לך עליה.

תלמיד: אבל במצב הזה שאתה נמצא פה, יש לך בלבול וחושך, ואתה מרגיש לא טוב?

סימן שהמצב הזה עדיין לא מבורר אצלך .

תלמיד: זה הבירור פה. איך האיזון בין שני הדברים האלה, בין זה שאתה מרגיש מבולבל ברוחניות, ולא מבולבל בגשמיות?

בגשמיות אני מתקיים כמו חמור. אני צריך לקום, להתרחץ, לעשות כל מיני פעולות, ולהגיע לשיעור. אחרי זה אני מגיע הביתה, אוכל ארוחת בוקר, והולך לעבודה, אני עושה הכול לפי שעון. אצל רב"ש זה היה מסודר דקה אחר דקה, ממש. כך היה הכול. בשביל מה לחשוב על זה? לא צריך לחשוב, הכול ברור. בבוקר אני אוכל את זה, בצהרים את זה, בערב את זה. כך אני ישן, כך אני לומד, כך אני עושה את זה ואת זה. בעולם הזה תסדר את הכול כמה שיותר בצורה "כשור לעול וחמור למשא".³ בלי לחשוב על זה.

אלא את כל המחשבה, את כל היצירתיות שלך, תשאיר ללב, ליחס עם הבורא. מה יש לך בעולם הזה, איזה דברים חדשים, לייצר, לעשות משהו? תעשה כאן ממש כמה שאתה צריך כדי להתקיים. בכל זאת, כמה נשאר לך?

שאלה: מהו חשבון נפש, מתי, ואיך זה נעשה בעשירייה?

חשבון נפש, זאת אומרת, אם יש לי נפש, אז יש לי חשבון. מה החשבון שלי? כמו שאני שואל את המלצר, מה החשבון?

תלמיד: כן, מה החשבון שאני עושה במצבים שמתגלים?

זאת אומרת, כמה אני אצטרך לשלם עבור הנפש שלי. לא?

תלמיד: גם איך אני מודד, אבל גם איך זה מגיע?

לא, שיגידו לי, אני לא יכול למדוד. אני שואל, מהו חשבון הנפש שלי. במה אני יכול לשלם.

תלמיד: מתי משתמשים בחשבון הזה?

אם אתה כבר מוכן לשלם, אז אתה שואל, מה החשבון שלי?

תלמיד: נאמר שזה כך, שאני מוכן לשלם, אחרת לא היה החיסרון כל כך חזק. מתי אני צריך לעשות פעולה כזו, ואיך זה נעשה בעשירייה? כי עמוק בפנים, זה משהו שהוא קצת בלי מילים, וזה קורה, זה לא מפותח. בעשירייה לא מצאנו איך לעשות, גם בקבוצה אנחנו מתקשים בזה מאוד, ואם אפשר בשבוע הבא קצת איכשהו פרקטית, לעזור לנו לפתח את זה.

בשבוע הבא זה בגלל תשעה באב?

תלמיד: לא, יצא ככה, החיסרון עלה חזק בשיעור אתמול בבוקר. אם אפשר בשבוע הבא עם כל הכלי העולמי, קצת לגעת פרקטית, עם עצות, איך עושים את זה בתוך העשירייה. איך נכנס חשבון נפש משותף, המכנה המשותף, ההכנעה כלפי זה. להוציא מזה דברים שהם החלטות באמת, על מה כל אחד מוכן לשלם. אבל למצוא את המרכז של זה, יש לנו קושי גדול מאוד עם זה.

אני מרגיש אותך. אתה שואל מתוך הרגשה. נשתדל למצוא עוד פסוקים, שעוד לא גילינו, שעוד לא מצאנו, שעוד לא למדנו על חשבון נפש. ביום שישי בשבוע הבא אנחנו נעשה שיעור גדול מאוד בזה. אני מוכן. אני כבר מזמן כותב על זה בטוויטרים שלי. דווקא השנה למדנו, חרשנו הרבה חומר כלפי השבירה ותיקון ובית המקדש, אבל בואו נרכז את החומר לשבוע הבא.

אתה צודק, נעשה.

קריין: רב"ש מאמר "כל התורה היא שם אחד קדוש."

"אנו צריכים תמיד להסתכל על המטרה, שהיא "להטיב לנבראיו". ואם היצר הרע בא לאדם ושואל אותו כל הקשיות של פרעה, לא לדחות אותו בקש, אלא לומר, עכשיו עם השאלות שלך אני יכול להתחיל בעבודה דלהשפיע. זאת אומרת, שלא להגיד על השאלות של יצר הרע, שהוא בא אליו בכדי להוריד אותו מדרגתו, אלא להפוך, לתת לו עכשיו מקום עבודה, שע"י זה הוא יעלה בו עכשיו בדרגות השלימות. היינו, שכל התגברות בעבודה נקראת "בחינת הליכה בעבודות ה'", כי "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", היינו שכל התגברויות מצטרפות לשיעור מסוים, הנצרך להיות כלי לקבלת השפע. והתגברות פירושו, שלוקחים חלק מכלי קבלה ומכניסים אותו לכלים דהשפעה. וזה כדוגמת "מסך", שצריכים לעשות על "עביות". נמצא, אם אין לו רצון לקבל, אין לו על מה לעשות מסך. לכן משום זה, כשהיצר הרע מביא לו מחשבות זרות, אז הוא הזמן לקחת את המחשבות האלו ולהעלות אותן "למעלה מהדעת". וזה האדם יכול לעשות בכל דבר שנפשו משתוקקת, שאל יגיד שקבל עכשיו דחיה מעבודה, אלא שיגיד, שמהשמים נתנו לו רצונות ומחשבות, בכדי שיהיה לו מקום להכניס אותם להקדושה. נמצא לפי זה, אדרבה שמקרבים אותו מלמעלה, לכן שלחו לו עבודה. ועל זה נאמר "כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בה ופושעים ייכשלו בה"."

(רב"ש - א'. מאמר 22 "כל התורה היא שם אחד קדוש" 1985)

סדנה

איך אנחנו מארגנים את עצמנו כך שבכל ירידה, כישלון, אכזבה, כשגילוי הרע מתגלה, אנחנו נשמח לאסוף את הפרורים האלה ודווקא על ידם לעלות כמו שכתוב כאן? איך אנחנו מארגנים את זה אבל בפועל, כך שיום יום במשך היום אני רואה שאני מסתדר עם כל הירידות, הנפילות, האכזבות ומביא אותן לעשירייה וכך מתקדם? ואני מקדם את האחרים על ידי זה שאני משתתף איתם וכך מקדם את עצמי ואת כל העשירייה יחד?

אני רואה שהיום לפחות עשרים איש, יותר מהרגיל חסרים. חסרים בגלל שקיבלו איזו הכבדת לב, לא יכולים לקום, מכל מיני סיבות, כאילו סיבות, הם לא יכולים לפרש נכון שמגיעה להם היום הכבדה, וזה כדי להתקדם. והם לא רוצים להעלות את הלוט, ולהמשיך, אלא הבורא מזמין, והם לא רואים, מצפצפים, לא רוצים, וככה בצורה כזאת מתייחסים. אנחנו צריכים להחזיק את זה בקבוצה, שכל ירידה וירידה, תביא עוד ועוד ירידות כאלה, כל אחת ואחת, ועל ידי זה מתעלים.

כתבתי היום הרבה טוויטים על "על כל הפשעים תכסה האהבה". אנחנו צריכים פשעים, אחרת לא נוכל לבנות עליהם את הקומה השנייה. רק על ידי הקומה השנייה אנחנו מגיעים לבורא ובין שתי הקומות אנחנו מגלים אותו. בקומה ראשונה פשעים, בקומה שנייה יש דווקא אהבה, ובין שתיהן הוא נמצא, והוא שייך לשתיהן בשווה, זה נקרא הקו האמצעי.

איך אנחנו מארגנים בפועל את המצב בעשירייה, אבל בפועל, לא במילים יפות, כך שנשמח מכל גילוי הרע, וכולנו נסכים ללכת לחפש איפה נמצא כל הרע הזה, וככה לאסוף פירור ופירור כמו זקנים, ודווקא על ידי זה אנחנו נתעלה. על זה כתוב "היזהרו בבני עניים כי מהם תצא חכמה" כי דווקא מבני העניים שאין להם כלום, אלא הפוך וחושך, ולא יכול להיות שום דבר, הכול נעלם, ודווקא אם אני מביא את זה בצורה נכונה לקבוצה, זה הופך להיות כלי לקבלת האור. איך מכינים את הקבוצה לזה?

.*

לפי איזה חוק רוחני אני יכול לדרוש מהחברה תמיכה, בלי לשכוח שהירידה באה רק מפני שהבורא רוצה שאני אפנה אליו דרך העשירייה? לפי איזה חוק אני יכול לקבל תמיכה מהעשירייה אך ורק במידה שאני תומך בה? איפה אנחנו לומדים את החוק הזה?

*

איזה שסתום אני פותח כדי לקבל עזרה מהקבוצה במידה שאני עוזר לקבוצה? איזה חוק עובד כאן, איזה פעולה רוחנית אני עושה, שאם אני עוזר להם, בכך אני פותח צינור שדרכו הם יעזרו לי?

*

קריין: קטע מספר 10 מתוך "אגרת ה'" בעל הסולם.

"אני שש ושמח באותם הקלקולים הגלוים, ומתגלים. אמנם כמה אני מתאונן ומצטער, על הקלקולים שעדיין לא נתגלו, ועתידים להתגלות, כי קלקול הטמון הוא באפס תקוה, ותשועה גדולה מהשמים - היא ההתגלות שלו, כי זה הכלל, שאין לך נותן מה שאין בו, ואם נתגלה עכשיו, אין שום ספק שהיה גם מעיקרא, אלא שטמון היה, לכן שמח אני בצאתם מחוריהם, כי תשים עיניך בהם ויהיו גל של עצמות."

(בעל הסולם. אגרת ה)

שאלה: מה הכוונה, "תשים עיניך בהם ויהיו גל של עצמות"?

הקלקולים האלו, אם תסתכל עליהם נכון, תראה שאין בהם שום דבר, אלא זו הזמנת הבורא שתתקרב אליו. ולכן צריכים לשמוח בהם. ממש להיות שמח בכל הקלקולים שמתגלים. אבל זה כבר תלוי בתמיכת החברה. כי בדרך כלל ברגע שמתגלה איזה קלקול, אנחנו מיד נופלים, לא רוצים, מאוכזבים, מפחדים וכן הלאה. אלא הבורא עושה את זה בכוונה, כסימן לכך שאנחנו לא נמצאים בקשר נכון עם החברה. כי אם מראש אתה נמצא בקשר נכון עם החברה, בתמיכה נכונה מהחברה, אז אתה, כמו שבעל הסולם כותב, "שמח אני באותם הקלקולים הגלוים, ומתגלים."

למה הוא שמח? איך זה יכול להיות, אם הוא רואה את הקלקול? כי הוא כבר מראש מכין את עצמו לקבל אותם בצורה שהם באים לשמחה, להתעלות הרוחנית. וזה תלוי בנו. כי הקלקולים לא מפילים אותנו, אלא מעלים אותנו. זה מה שצריך להיות, זה ההבדל בין עובד ה' ללא עובדו.

שאלה: הגיע אלי אורח מקרסנויארסק, יצא לטיולים, הלך לשוק כל הזמן שאל כל מיני שאלות. הוא אמר, אני מתפלא. משום מה כולם מדברים אתי בחוסר נעימות, מתוך כעס, מסרבים לכל מיני בקשות שלי. הוא סיפר שהיה באירופה ועוד מדינה ואין דבר כזה באף מקום, כמו בישראל. אז הסברתי לו שאולי זה מקום קדוש. הסברתי לו שכשאתה רואה קלקולים באחרים, ועושה מאמץ להתגבר עליהם, זוהי גדילה רוחנית. הוא הסתכל עלי בפליאה. הוא רחוק מאוד מקבלה. רציתי לשאול אם עניתי נכון או לא, בהקשר הזה?

האגו שמתגלה בעם ישראל זה אגו מיוחד שוודאי מיועד לתיקונים ואם היינו משתמשים נכון בגילויי האגו היינו כבר מזמן מתקנים את עצמנו ואת העולם כולו. ללא תיקון אנחנו באמת הגרועים מכולם, ככה זה יוצא לפי אותו הכלל, "כל הגדול מחברו ייצרו גדול ממנו" וכך אנחנו נראים. אז ודאי שהייתי אומר שמכל המדינות החיים הכי קשים הם בישראל. האנשים צודקים, נקווה שנהפוך את זה לתיקון ואז יהיה טוב.

ובהתאם אני רוצה להגיד תודה רבה על התרגומים. יש לנו תרגומים במיוחד טובים דווקא לאנגלית ואוקראינית. זה מעניין, סך הכול הם עושים תרגום יפה, טוב. הם מסדרים את הכול וזה ראוי לדוגמה ולשבח. תודה למחלקות תרגום לאנגלית ואוקראינית שעושים תרגום יפה ומסודר.

שאלה: פנה אלי תלמיד שעבר איתנו את כל המסלול של הקמפוס ונכנס לקבוצה ושאל, מה התפקיד של המעשר בהתפתחות הרוחנית?

שיבדוק באינטרנט. שיכנס לגוגל ויראה מה כותבים על זה. אני רק יכול להגיד שכל תלמידי רב"ש היינו מחויבים לעשות זאת. לא יודע מה קורה בכל הקבוצות האחרות, בכל הארגונים האחרים, זה מקובל אצל דתיים ודאי, בצורה זו או אחרת. ותיראו לפי מה שכתוב שם, עד כמה זה דבר מחויב. כנגד העשירייה של המלכות שהיא החלק העשירית שאדם לא יכול לתקן אלא הוא מתקן את זה על ידי זה שמשקיע את זה בחברה והחברה משתמשת לצורך התיקון הכללי, כך זה בעצם.

לרב"ש זה היה מאוד חשוב. ומיד כשבא תלמיד חדש אני הייתי חייב להגיע אליו ולהגיד "אדוני אצלנו כך וכך נהוג" והיה תמיד מאוד לא נעים לי לבצע את השליחות הזאת אבל ככה זה. אצלו לא היו בזה שום רגשות ושום דבר, זה דבר הכרחי שחייבים לפי המבנה הרוחני ואין כאן מה להוסיף.

שאלה: הקטע הזה הביא לבירורים סביב איך להפיץ. נאמר כאן בצורה מאוד ברורה ומובנת שבעל הסולם כותב שאנחנו שמחים ומאושרים מהתגלות המצבים האלה ודווקא איתם אנחנו עובדים וזה ברור, זה לוגי. האם אולי אפשר לבנות או למָצְב על בסיס זה את המסר שלנו. שאנחנו עושים את זה באופן מקצועי, אנחנו מבינים את האגו, אנחנו עובדים איתו ואנחנו מתקנים אותו. לא איזה תוכן בידורי אלא ממש גישה מאוד ברורה, פתוחה שאנחנו יודעים איך לעשות ובזה אנחנו מתמחים. השאלה, האם אפשר להגיש את זה כך?

אני חושב שכן. אני רק לא מבין, תלוי איך אתה מקבל את זה. לי ברור איך אנחנו עובדים. כמה פעמים אנחנו צריכים להגיד שאנחנו בונים "סנדוויץ''? "על כל פשעים תכסה אהבה.". כמה אנחנו צריכים לדבר שאנחנו שמחים ברשעים הגלויים שמתגלים, שאנחנו יכולים למעלה מזה לבנות את החיבור בינינו, ואז זה יהיה חיבור המתגבר?

זאת אומרת, כל הזמן. רק תלוי עד כמה אתה מבין ומממש את זה בקבוצה. לבד אתה לא יכול. אתה כל הזמן שוכח. אין לך לזה שום כלים. הכלים הם רק בקבוצה. אם קבוצה מחזיקה אותך וכל הזמן עובדת עליך, ומזכירה לך, אז לאט לאט, פעם אחר פעם, אתה מתרגל, מתרגל, מתרגל. פתאום זה מתחיל לעבוד.

כמו שכתוב, "רוצה אני". קודם בכוח, באונס, ואחר כך ברצון. צריכים למשוך את האור בכוח, בכוח, בכוח עד שהוא מתחיל לעבוד בתוך הכלי, והכלי מתחיל כבר להאיר, "חשכה כאורה יאיר." זה מה שאנחנו עושים. נקבל חומר מהשיעור הזה. אני אכתוב על זה בטוויטר, בעוד כל מיני מקומות, אולי ונתקדם. וגם נמשיך בנושאים האלו.

תלמיד: אנחנו מתחילים היום שיעורים בנושא "פרשת השבוע".

זו בעיה. אני הסתכלתי בפרשת השבוע, ורציתי להכין את עצמי. אין כל כך מה להביא. גם חברנו לא הביא לי שום דבר. ובאמת, זו בעיה. אין כל כך חומר. לא ב"זוהר", ולא בכל מיני מקומות. אני מקנא בילדים שכאן נותנים דרשה על פרשת השבוע. איזה יופי, מדברים על זה. אולי אחרי שאני שומע מהם אני אעשה את השיעור? בהחלט אין כל כך מה לפרש. נעשה שיעור. יש לנו קטעים, יש כל מיני דברים.

אבל ממש, לפי פרשת השבוע, יש כאלה פרשיות שאין כל כך מה לפרש שיהיה לנו מובן. אלא הם דברים ששייכים כבר לדרגות גבוהות. זה לא ששייך לתחילת התורה, או לאמצע, או לסוף התורה.

תלמיד: השיעור יתחיל באחת וחצי עד שלוש. כולו יהיה מוקדש לפרשת השבוע.

כן, נשתדל. אין מספיק חומר, אני אומר. אני רוצה שאתם גם תבינו על מה מדובר. אתם נותנים שיעור בפרשת השבוע באיזה מקומות? לא, אף פעם. כי זו באמת בעיה. אתם רואים איך רב"ש כותב את המאמרים שלו על פרשת בשבוע. משפט אחד, או משהו, ואחר כך שוב חוזר למה שחכמת הקבלה מדברת. כי מה שמדובר בפרשת השבוע זה ממש בפנימיות מדרגה אחר מדרגה אחר מדרגה. לא תמיד אפשר להוריד לאיזו צורה ולדבר על זה, לא בגשמיות, אבל בכל זאת, בעבודת ה' שאנחנו נמצאים בזה, מבינים בזה.

שאלה: הצעה, אולי ניקח מאמר של רב"ש, של פרשת השבוע הנוכחי, ונקרא אותו. לפחות חלקים ממנו. אולי אין זמן לקרוא את כולו. ככה נהיה בכל זאת עם הזרימה של פרשת השבוע, אבל עם רב"ש. רב"ש תמיד טוב.

יש לנו כמה מאמרים לאותה פרשה.

תלמיד: בדרך כלל, כן.

רק אחד מרב"ש ג'?

תלמיד: למה? יש במה שנקרא פעם "שלבי הסולם", מאמרים של רב"ש, כתובים לפי פרשת השבוע. לדעתי לכל פרשה יש מאמר, צריך לבדוק את זה.

אני מבקש ממך, אתה תבדוק ותשלח לי.

תלמיד: בשמחה. חוץ מזה, חשוב להגיד שאנחנו מזמינים את כל החברות והחברים מהכלי הישראלי, מקבוצות ישראל לכאן, להצטרף אלינו לשיעור. ממש מחכים לכם. ומאוד מאוד נשמח לכל חבר וחברה שיגיעו. מיד אחרי השיעור נרד ביחד לסעודה שמחה ומיוחדת. רצינו לבקש מכולם להירשם מראש. מחכים לכולכם שתגיעו.

בסדר גמור. נשתדל להפוך את השיעור הזה למשהו ששייך גם לשבת ולסעודה, ויחד לפעולה חברתית.

שאלה: תקופה מאוד ארוכה לא למדנו פרשת השבוע בצורה מסודרת שבוע אחר שבוע. מה הציפייה שלך מהשיעורים האלה, מה היית רוצה שנצליח להוציא?

אני לא יודע. אני יודע מה כתוב בזוהר על זה, ובתורה ואצל רב"ש. יש כאלה פרשיות שקשה מאוד בהן למצוא משהו שאפשר להסביר, ובצורה ברורה, יפה, פרקטית, מעשית, שאנחנו נשתמש בזה בעבודה הפנימית שלנו, קשה. ישנן כאלו פרשיות שממש לא ניתן. המקובלים בכלל אוהבים לעשות את הדברים האלה בצורה שלהם. שם כתוב בהברה מיוחדת, בלשון של תורה. ארבע לשונות. ואנחנו רגילים ללשון אחרת.

חוץ מזה, אותו גובה כמו שהתורה כותבת, אנחנו לא יכולים להיות בזה, אין לנו הבחנות. נשתדל, נראה משהו. ייצא ככה, ייצא ככה. אבל, ניכנס למסלול ונשתדל בכל זאת להפיק מזה תועלת.

תלמיד: מעפולה, מסמסטר ב', מגיעים שני רכבים של גברים ונשים שהולכים להגיע היום לשיעור. הם מיד זנקו על ההזדמנות.

ברור שפרשת השבוע מאוד מושכת. זה בכל זאת שייך ליסוד של האומה. אבל השאלה היא אם אנחנו יכולים היום דווקא בפרשה הזאת לענות על הדרישות.

תלמיד: נעזוב את הפרשות הקשות. הציפייה שלהם, ככה התרשמתי, באמת זו ציפייה של עם ישראל, לקחת את העיקרון המרכזי שיש שם, לא כל פסוק, לספר אותו ואיך זה בא לידי ביטוי באדם עצמו, ועוד לחזק במקורות מה"זוהר" ורב"ש, וכולי.

נשתדל להתגבר יחד. אין בעיה.

תלמיד: יש לנו ספר שלך, שלושה כרכים, "כל מעייני בך", שמדובר על כל פרשות השבוע. יש לי את שלושת הכרכים, ואני כבר הרבה זמן עובר עם הבן שלי. יש שם הרבה מאוד חומר שאספו התלמידים שלך מהספרים שאתה ספרת על פרשות השבוע. אני דווקא חושב שיש המון חומר. אבל צריך רק לפתוח את הספרים האלה ולהסתכל עליהם.

תודה.

תלמיד: ספר של סדרת התכניות שעשית על פרשת שבוע. יש שם פרשת שבוע שאתה מסביר אותה דרך אקטואליה. יש פרשת שבוע שאתה מסביר דרך עבודה פנימית. כל כרך זה סדרה אחרת של פרשת שבוע שעשית.

זה לא מזמן יצא.

תלמיד: זה יצא לפני שלוש שנים.

(סוף השיעור)

---

1. "כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול" (מסכת בבא בתרא דף ט' )↩

2. קהלת ז', כ'.↩

3. תלמוד, עבודה זרה ה', ע"ב↩