שיעור בוקר 19.07.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

חיבור העולם בדור האחרון – קטעים נבחרים

קריין: שלום, נושא השיעור שלנו הוא "חיבור העולם בדור האחרון", נקרא קטעים נבחרים מהמקורות, נמשיך מקטע מספר 24.

קטע מספר 24 מתוך כתבי "הדור האחרון" של בעל הסולם".

"זה ברור, שהסיסמא - כל אחד יקבל לפי צרכיו ויעבוד לפי כוחו, היא אלטרואיזם מוחלט. וכשיקויים זה, אז בהכרח כבר יהיו רוב צבור או כולו משוריין במדת "שלי שלך". אם כן, יאמרו נא איזה הם הגורמים יביאו את הצבור לרצון הזה? כי הגורמים של היום, דהיינו שנאת הרכושנים וכל מיני שנאות אל הנמשכות מזה, לא יביאו להאדם רק אל ההיפך, דהיינו שינטעו באדם מדת "שלי שלי ושלך שלך", שהוא מדת סדום ההפוך לאהבת זולתו."

(בעל הסולם, "כתבי הדור האחרון")

כאן זו בעצם השאלה, איך אנחנו נגיע לכוח הרוחני הזה, שלי שלך, ושלך שלך, שהוא הפוך ממידת שלי שלי. זאת אומרת, שלי שלי ושלך שלך, זו מידת סדום. איך אנחנו מגיעים למצב שגם שלי הוא נעשה כשלך, זאת אומרת הכול בהשפעה. זאת השאלה.

קריין: שוב קטע מספר 24.

"זה ברור, שהסיסמא - כל אחד יקבל לפי צרכיו ויעבוד לפי כוחו," כמו שאנחנו חושבים שעכשיו צריך להיות. אנחנו כבר הגענו לזה חברים, רק שימו לב מה שקורה בעולם. העולם פשוט מתנתק על ידי כוח עליון, על ידי ווירוס הקורונה, תגידו מה שאתם רוצים. העולם מתנתק מכל מה שהיה לו קודם, שהוא בנה לעצמו אימפריה של האגו שכל כמה שאדם יותר אגואיסט ויכול להשתכלל ולהשתדל בעולם הזה, הכול לפניך. עכשיו זה נעתק. מפסיק לעבוד.

אז "כל אחד יקבל לפי צרכיו ויעבוד לפי כוחו" זה מה שיהיה עכשיו. באיזה קצב אנחנו נגיע לזה? לא ידוע. זה תלוי בנו, תלוי בהפצה שלנו. אבל זה מה שיהיה.

ועל ידי מה אנחנו נגיע למצב הזה, שלי שלך, ושלך שלך? אנחנו אפילו לא נמצאים ב"מדת סדום", כי במידת הסדום זה, שלי שלי ושלך שלך, ואנחנו חיים בצורה כזאת שכל אחד שומר על מה שיש לו, וכל אחד גם שומר על מה ששייך לשכן שיהיה לשכן. הלוואי שאנחנו נהיה היום בצורה כזאת. בכל האנושות, אין דבר כזה. אלא אנחנו חיים לפי כוח האגרוף.

ברור שאנחנו צריכים לפרסם את ההכרחיות הזאת, להגיע לחיבור כזה שכל אחד יעבוד לפי הכוחות שלו, אבל לקבל לפי הצרכים שלו. כמה יש לו ילדים, כמה הוא זקוק לתרופות, לדברים הכרחיים כאלה. אז כל אחד ואחד צריך לקבל את זה שהוא עובד לפי הכוח שלו, אבל מקבל לפי הצרכים שלו. את זה אנחנו רוצים שיהיה לכל אחד ואחד, לא יותר ולא פחות.

שאלה: האם בשביל להגיע למצב כזה שלי שלך, אני צריך לשייך את עצמי לעשירייה. זאת אומרת שהעשירייה הופכת להיות האני החדש?

ודאי שכן. איך אתה תגיע לכוח השפעה, אם לא דרך עשירייה. אין ברירה. אבל העולם לא, זה אנחנו כן. העולם לא. העולם מתוך זה שיגלה את עצמו שנמצא במצב גרוע מאוד, מסוכן מאוד, מתוך זה שהוא נמצא בכזה מצב, הוא יסכים לעשות פעולות כדי שהם יביאו אותו לחיבור. להיכנס למין קולחוז, למין קיבוץ, שאין ברירה, אבל אני מקבל שם את מה שאני צריך, אז אני מוכן לתת.

שאלה: יוצא שווירוס הקורונה דוחף אותנו אל המצב ההפוך לאלטרואיזם, של שלי שלך?

האגו שלנו זה נקרא "עזר כנגדו", לכן הוא דוחף אותנו לצורה ההפוכה מהתיקון, כדי להראות לנו עד כמה אנחנו לא נמצאים בתיקון.

שאלה: האם יש איזה מדרגות במעבר לקראת המצב הזה. כל אחד כפי יכולתו, וכל אחד כפי צרכיו?

ודאי שכן. אבל אנחנו לא לומדים את זה עכשיו כאן. אתה צודק, נצטרך על זה לדבר, כי אנחנו מתקרבים לזה בפועל בחברה שלנו.

שאלה: אנחנו חיים עכשיו בשלב של שלי שלי, שלך שלי?

ודאי. אני רוצה לקבל את כל מה שיש.

שאלה: בטקסט כתוב "אם כן, יאמרו נא איזה הם הגורמים יביאו את הצבור לרצון הזה?" איזה גורמים מביאים את הציבור, כדי שנגיע לשלב הזה. איזה גורמים?

לאיזה רצון?

תלמיד: שנגיע לנקודה שבן אדם יעבוד לפי כוחותיו, ויקבל לפי צרכיו. איזה גורמים מביאים את הציבור לזה?

יש רק שניים כרגיל, או דרך תורה או דרך ייסורים. או דרך ייסורים, שזה דרך קורונה וכל מיני כאלה דברים, או דרך תורה, שזה דרך הפצה שלנו.

תלמיד: אז למה בעל הסולם שואל את זה בתוך הטקסט, הוא כאילו רוצה להראות את זה?

כן, ככה הוא אומר. זה מתוך המאמר שלו "כתבי דור האחרון". הוא כתב מידי פעם משהו שרצה מזה אולי אחר כך לסדר משהו. אבל ככה לא יצא.

שאלה: יקבל לפי צרכיו, זה ברור. בעל הסולם גם מסביר על זה שיהיה צוות שיחקור מה כל אחד צריך. יעבוד לפי כוחו, זה לא ברור. זה גם מה שהפיל את הקיבוצים, שבן אדם פשוט לא נתן את כל מה שהוא יכול, והיו פרזיטים. איך מודדים, יעבוד לפי כוחו?

כי הם לא הרגישו, הם לא הרגישו שהם חייבים את זה לעשות. מי מקבל את העבודה שלהם, מאיפה הם מקבלים את מה שמגיע להם תמורת היגיעה הקשה? אין קשר בבורא, אין קשר לבורא דרך החברה ולכן זה נופל, כי אדם לא יכול להתנהג אחרת עם האגו שלו.

וכמו שהסביר לנו שם בעל הסולם, אם האבות היו מגיעים בהכרחיות לקיבוץ ולעבודה בצורה כזאת, כי אין ברירה חייבים, אחרת לא יכולים להחזיק את עצמנו בחיים. אך הילדים שלהם כבר גדלו על כל טוב, אז בשביל מה צריכים. אז בורחים מכל הדברים האלה.

אבל כאן זה משהו אחר לגמרי. כאן אנחנו נכנסים במצב שאם אתה עוסק, אתה מרוויח, אתה מקבל, אתה מחזיק. אבל אם אתה לא, אז גמרנו. הווירוס הוא יסדר את כולם. לא הווירוס הזה, הווירוס הבא.

תלמיד: אז גם במידה הזאת שיעבוד לפי כוחו לא יצטרכו צוותים שיגידו כמה כל אחד יכול לתת, אלא כל אחד ידע לבד בלי שום בקרה?

כל אחד ירצה לתת מקסימום, כי אם הוא לא יהיה נקי בכוונות שלו, הוא לא ישרוד בתקופה החדשה. להיות בעל מנת להשפיע זה להיות במצבים מאוד מוגבלים קשים שקושרים אותך בידיים וברגליים, שקושרים אותך בלב ובמוח. אלא אם אתה מתעלה למעלה מהדעת, ועל ידי החברה מחזיק בזה כל הזמן, בצורה כזאת אתה יכול להצליח כך שבשבילך העבודה הופכת להיות לתענוג, והשפעה הופכת להיות לקבלה, ואתה ממש מתחיל להרגיש שאתה נמצא בעולם מלא כל טוב, מלא אור. אבל זה בתנאי שהפכת את הטבע שלך ואתה מרגיש השפעה כקבלה. ואז אתה בלתי מוגבל, לא בזמן, לא במקום ולא בכמות.

שאלה: יש פה תחושה שמשהו לא מאוזן, כי אם "כל אחד יקבל לפי צרכיו", אז מה אדם צריך? מעט מאוד, ואם "יעבוד לפי כוחו", זה נראה שיהיה עודף גדול מאוד. האם לא צריכה להיות פה איזו מכסה של כמה האדם צריך לעבוד?

בעל הסולם כותב על זה, הוא לא יכול לכתוב לך כאן בקטע הזה. הוא כותב שסך הכול האדם נמצא בחברה, בסביבה, והסביבה בעצם צריכה להשפיע עליו. וכאן השאלה, איך הסביבה יכולה לדרוש מהאדם יותר ממה שהיא פועלת על האדם, משפיעה עליו. כי [הוא פועל] לפי הכוחות שהוא מקבל מהסביבה, איך שהם פועלים עליו, זה נקרא השפעת הסביבה על האדם, צריכים ללמוד את זה מהמאמר הזה. כי מיהו האדם? האדם נמצא בסביבה, איך שהסביבה עובדת עליו כך הוא יוצא. ולכן מהאדם בעצמו אין מה לדרוש, כשהוא נמצא תחת השפעת הסביבה, הסביבה חייבת לחנך אותו, והחינוך צריך להיות בהתאם לזה שאדם ייתן את כל כוחו לסביבה.

ואז אף אחד לא מחנך את עצמו, אף אחד לא לוחץ על עצמו. אני רק דרך הסביבה עושה את זה, הסביבה עובדת עליי, פועלת עליי בצורה כזאת שאין לי לאן לברוח. ואז אני הופך להיות כזה בורג בסביבה, שאין לי שום מאמץ, אני עושה לפי מה שהם מעוררים אותי ומה שהם חושבים. וכל זה מחוץ לאגו של האדם, מחוץ לטבע של האדם, הוא נמצא פורח מעל עצמו. אבל זה בתנאי שהסביבה פועלת עליו בכל כוחה, שיודעת איך לפעול, בצורה אידיאלית בינתיים אנחנו מדברים כך.

תלמיד: אני מנסה להלביש את ההבחנות האלה לעולם של היום, שבו יש כזאת טכנולוגיה.

לא, זה לא לעולם של היום, אני מדבר על תיקונים סופיים.

תלמיד: כן, כי בעולם שלנו יש כל כך הרבה אנשים, אם כולם יעבדו ויקבלו רק מעט מאוד לְמה שהם באמת צריכים, לא נראה שאפשר בכלל למצוא תעסוקה לכל כך הרבה אנשים.

למה? תעסוקה חברתית.

תלמיד: זאת השאלה, חוץ מהצרכים הבסיסיים של האדם כלפי עצמו, זאת אומרת שהחברה מקיימת את החומריות שלה, איפה עוד אפשר להשקיע את השעות האלה, איפה האנושות יכולה להשקיע את הזמן הפנוי שלה שיחשב כעבודה?

בחיבור, בחיבור בהשגת הבורא.

תלמיד: אם כך זה כולל גם את העבודה הרוחנית הזאת.

רק בזה. בחיבור בעבודת הבורא. בצורה גשמית רק כמה שאנחנו צריכים ממש לאוכל נפש מה שנקרא, ביגוד, לבוש, כל מיני דברים הכרחיים לחיים. יותר מזה אין לנו.

שאלה: איך קרבה וריחוק מהבורא מתבטאים ביני ובין הקבוצה שלי, העשירייה?

אתה חייב להגיע למצב שכל מה שאתה רוצה להשיג, אתה מקבל לזה הכוונה כוח ודחף, הכול, מהקבוצה. ואז אתה תראה עד כמה שזה לא יעלה לך שום כוחות.

תלמיד: אני אראה או שאני צריך להרגיש את זה?

אתה תרגיש את זה. תרגיש.

שאלה: מאיפה תגיע לעם הכרחיות בהשכלה ולימוד?

מתוך זה שאחרת לא תהיה לו זכות קיום.

שאלה: מה היחס הנכון שצריך להיות לעם כלפי החלטות הממשלה, ההנהגה, ומה נכון שהוא יבקש מההנהגה שלו?

קודם כל ההנהגה שאנחנו מדברים עליה בדור האחרון זו הנהגה מאנשים שמנהלים את החברה. לא את העם, אלא חברה, שהם יודעים מה החברה צריכה לעשות, איזו מטרה היא צריכה להשיג, באיזה דרכים היא צריכה להתקדם לזה. אתם מרגישים לפי מה שאנחנו עכשיו מדברים שאנחנו מתקרבים לאט לאט להבנה, מה צריכה להיות שם הסביבה והממשלה, יותר נכון להגיד "הנהלה", ואיך היא צריכה להתנהג עם העם, ואיך העם צריך להתנהג עמה וכן הלאה. הכול לא כמו שאצלנו, אף אחד לא רץ, והבחירות שיש לנו עכשיו ומה שיהיה בדור האחרון זה לגמרי אחרת. יצטרך לבוא כנראה עוד וירוס קורונה, ולא אחד כדי לגלות לנו מה לעשות.

שאלה: בעל הסולם משאיר את השאלה הזאת פתוחה. איזה מהמרכיבים יביאו את החברה אל הרצון הזה? בכל זאת יש מרכיבים לא ידועים עדיין.

מה יביא את החברה לצורה כזאת כמו שאנחנו עכשיו לומדים? הכרחיות. כמו שהיום ועוד יותר גרוע, שאם לא תעשה, תמות. ואפילו יותר גרוע מלמות, אתה תסבול ולא תוכל למות. אתם לא יודעים מהם חוקי הטבע שאתם שואלים כאלה דברים, "אולי אפשר לשחק אחרת?". אי אפשר לשחק אחרת, או שאתה עושה את זה או שאתה מת. ואפילו שאתה לא מת, אתה סובל, אתה רוצה למות ולא יכול. אלה חוקי הטבע. אתה מבין על מה מדובר?

זה לא שאתם מפונקים כך היום, אולי כן ואולי לא. לא, זה יהיה מאוד מאוד קשה. ואתם תראו, לאט לאט תוך כמה חודשים איזו צורה אנחנו מקבלים. לא אנחנו בני ברוך אלא כל העולם, עד כמה הוא יהיה סגור, לחוץ, איפה המים? איפה המזון? איפה בכלל האספקה? איפה החשמל? איפה כל הדברים האלה? מאיפה ניקח כוחות כדי להתקיים? מי עובד, ומי לא? מה לעשות עם החולים? אנחנו מתקרבים לכאוס, עם כל אלו שמנהלים אותנו היום. אבל זה טוב, הבורא כך מסדר.

שאלה: באמצעות אלו פעולות אפשר להרגיש את הצער של האנשים בהווה ובעתיד חוץ מתפילה, חוץ מלבקש מהבורא שייתן הרגשה?

עד כמה שאנחנו מתנהגים יותר נכון בחברה שלנו, בעשיריות שלנו, בצורה יותר לבבית, יותר עדינה, יותר רגשית זה לזה, בצורה כזאת שאנחנו מגיעים ומסתכלים על העולם אנחנו רואים עד כמה העולם עדיין נמצא רחוק מכאלו יחסים, וזה ייתן לנו הבנה מה צריכים לעשות עם העולם.

קריין: כן, קטע מספר 25. מתוך בעל הסולם מאמר "השלום".

"בעת, אשר כל שיעור העבודה ב"השפעת זולתו", מתבסס על שם החברה לבד, הרי זה יסוד רעוע, כי מי ומה יחייב את היחיד, להרבות תנועותיו, להתייגע לשם החברה? כי מן פרינציפ יבש בלי חיות, אי אפשר לקוות הימנו לעולם, שימציא מוטיב-פאואר לכח התנועה, אפילו לאנשים המפותחים. ואין צריך לומר. לאנשים בלתי מפותחים. ואם כן, הועמדה השאלה: מאין יקח הפועל או האכר, מוטיב-פאואר, המספיק להניעהו אל העבודה? כי שיעור לחם חוקו, לא ימעיט ולא ירבה, בסבות פזור כחותיו. ושום מטרה וגמול, אינה עומדת לפניו."

(בעל הסולם, "השלום")

כאן בעל הסולם עדיין לא נותן תשובה, הוא רק שואל את השאלה, מאיפה ניקח כוח להשפיע לזולת? אז אנחנו מתחילים לראות עד כמה שמתארגן עלינו הלחץ מצד הטבע, א-להים בגימטרייה זה הטבע, שזה מחייב אותנו לחשוב איך אנחנו מתחילים להגיע להזדהות עם הטבע.

קריין: קטע מספר 26. בעל הסולם. מאמר "השלום".

"ואם תאמר, שיש עצה על זה, להעמיד משגיחים עליהם. באופן, שכל המתעצל בעבודתו, יענש, ויטלו ממנו את לחם חוקו, אכן אשאל: אמור לי, מאין יקחו המשגיחים בעצמם, את המוטיב-פאואר לעבודתם? כי העמידה במקום המיוחד, והשגחה על אנשים, להניע ולייגע אותם, היא גם כן טרחא גדולה, אולי עוד יותר מהעבודה עצמו. ועל כן נדמה הדבר, כמו הרוצה להניע מכונה, בלי תת לה חמרי דלק.

ולפיכך, משפטם חרוץ, להאבד מצד הטבע. כי חוקי הטבע יענישו אותם, משום שאינם מסגלים את עצמם לקיים פקודותיה. דהיינו, שיעשו אלו המעשים, של השפעה לזולתו, מבחינת העבודה להשי"ת, כדי לקיים ולבא מתוכה לתכלית מטרת הבריאה, שהוא הדביקות בו ית', שדביקות הזה, מגיעה להעובד, במדת שפעו הנעים רבת העונג, ההולך ומתרבה אליו, עד שיעור רצוי, להתרומם בהכרת אמתיותו ית', הלוך ומתפתח, עד שזוכה להפלגה הגדולה, שעליה רמזו בסוד הכתוב "עין לא ראתה אלקים זולתיך".

וצייר לעצמך, אם האכר והפועל, היו מרגישים לעיניהם מטרה הזאת, בעת עמלם לאושרם של החברה, בטח, שלא היו צריכים אפילו למשגיחים עומדים עליהם, כי כבר היה מצוי להם מוטיב-פאואר, בסיפוק גמור, ליגיעה גדולה, עד להרים את החברה למרומי האושר."

(בעל הסולם, "השלום")

זאת אומרת, אם החברה מחזיקה מההשפעה של האדם לחברה, לזולת, זה ייתן לכל אחד ואחד מספיק חומר דלק כדי שהוא ירצה לעשות את זה, והוא יקבל מהחברה שכר שידעו עליו, שיכבדו אותו.

שאלה: אחרי ארבע עשרה מיליארד שנים פתאום בני ברוך צריכים לתקן את כל המציאות. זה משהו מוזר.

מה הבעיה? זה יותר מארבע עשרה מיליארד שנה. ארבע עשרה מיליארד שנה שהיקום קיים, זה רק מה שאנחנו תופסים. אבל יש אורייזן, יש קו כזה שאחריו אנחנו כבר לא רואים, מפני שהאור משם לא מגיע אלינו. התפתחות היקום היא יותר מהירה ממהירות האור ואז כמה שאנחנו שולחים את האור מצדנו, אנחנו לא מגיעים לגבול היקום.

לכן זה יותר מארבע עשרה מיליארד שנה, זה אין סוף שנה, אבל זה לא חשוב מפני שסך הכול האין סופי הזה זה במסגרת התפיסה המוגבלת שלנו. כשאתה מתעלה למעלה מההגבלות, של הזמן, התנועה והמקום, אתה יוצא למרחב הרוחני, שם הכול מסודר בצורה אחרת לגמרי, בחוקים של השפעה, וכשאתה מגיע על ידי חוקי ההשפעה לתפיסת המציאות, אז אין לך שום הגבלות, כל היחסים האלו כבר לא משפיעים עליך.

שאלה: אני מנסה להבין אם זה מתאים להביע את האהבה שלי כלפי חבר בעשירייה במהלך השיעור, האם זה בסדר?

יכול להיות, אני לא יודע, העיקר שזה יהיה לפני כולם ולכיוון המטרה. ויותר טוב שאתה צריך להגיע למטרה ששם כולנו דבוקים, ומשם אתה יכול להגיד משהו לעת עתה.

שאלה: במאמר הוא מדבר על עונשים. אנחנו יודעים שאין עונש, יש רק תיקונים, אז השאלה, איך מבחינים בין עונשים לבין תיקונים בעבודה שלנו, ואיך אנחנו משתמשים נכון במילים האלה בהפצה?

אין הבדל בין עונש לתיקון, הכול תיקונים. אין עונשים, אין עונשים בכלל. אפילו מה שקורה אצלנו בעולם הזה שמישהו עושה משהו למישהו, זה לא עונש, זה תיקון, רק כך הבורא מסדר את זה.

(סוף השיעור)