שיעור בוקר 29.04.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

לשמה נקרא אמת, לא לשמה נקרא שקר - קטעים נבחרים מן המקורות

לשמה נקרא "אמת" ולא לשמה נקרא "שקר". למה? כי הם שייכים לכוח אחד המנהל את המציאות, ולכן את מה שהכוח הזה עושה אנחנו קובעים כאמת כי אין עוד מלבדו. ושקר זה ההפך. מה יכול להיות שקר? כל מיני סטיות, טעויות, מחשבות, רצונות, מעשים שאנחנו בני האדם עושים. לא הדומם, הצומח והחי אלא דווקא בני האדם יכולים לעשות משהו שהוא נגד, הפוך מהבורא. וזה נקרא שקר, מפני שזה לא תואם את החוקים האמיתיים הטמונים בטבע, שאותם עלינו לגלות ולהשתדל לדבוק בהם ולקיימם. זה התיקון שלנו.

האדם צריך לתאר לעצמו שככול שהוא נמצא בלא לשמה, הוא נמצא בעולם שלו שאותו הוא מצייר ומתאר ולא שהוא באמת קיים. אנחנו מתארים לעצמנו מעין מציאות ברצון לקבל שלנו ובו אנחנו מתקיימים, וצריך לעבור לימוד קשה ולהשקיע מאמצים רבים כדי לגלות את המציאות האמיתית שהיא לגמרי לא מובנת לנו. לכן לא מדובר רק באמת ושקר אלא בשתי תפיסות של המציאות שאנחנו חייבים לגלות בסוף ההתפתחות, בסוף הגלגולים שלנו. וכמו שאומר בעל הסולם, אנחנו נמצאים בדור האחרון ולכן אנחנו יכולים כאן ועכשיו לגלות את המצב האמיתי. נקווה שכך יקרה לנו, נשתדל. העיקר הוא הקשר הנכון בין כולנו, מפני שזה ההבדל בין העולם הזה לעולם הבא, שכולנו נתחבר "כאיש אחד בלב אחד", בגישה אחת, ברצון, במטרה, וכך נגיע לחיבור כזה שייקרא גמר תיקון. התיקון הסופי של מערכת אדם הראשון.

קריין: אנחנו פותחים עם קטע מס' 7, כותב הרב"ש.

"צריך להיות אמצעי בין אמת לשקר, שיהיה קרש קפיצה מהשקר להאמת. והאמצעי בין אמת לשקר הוא שקר באמת. היינו, שיש שקר, אבל אין הוא באמת שקר, כי הוא חושב על שקר שהוא אמת. זאת אומרת, שהוא הולך בדרך השקר, והוא חושב שהוא אמת. נמצא, שאין זה שקר אמיתי. מה שאין כן אם הוא יודע, שהוא הולך באמת בשקר, אם כן הוא הולך בדרך האמת, שיודע, שבאמת הוא שקר, אז יש לו קרש קפיצה. כי רק אז הוא יכול לכנס לאמת אמיתי, היינו מאמת של שקר לאמת של אמת."

(הרב"ש. מאמר 15 "היתכן שירד משמים דבר שלילי" 1984)

הוא מתאר לנו כאן את דרכנו, שאת חציה אנחנו הולכים מבלי לדעת שאנחנו בשקר, אנחנו חושבים, מדברים ולומדים, אבל לא מודעים לכך שזה שקר, איפה הוא? רק לאחר שנשתדל לעבוד קצת בהתכללות בעשירייה נקבל איזו תגובה, כי באמת אנחנו נמצאים בתפיסת עולם שקרית. ואז כשנשתדל להיות קצת יותר קרובים זה לזה, יותר מגובשים, יותר דבוקים זה בזה כמו באדם הראשון, בזכות המאמצים האלה נגיע למצב שנראה שאנחנו נמצאים בצורה הפוכה למערכת אדם הראשון ונגלה את השקר, ובמידת גילוי השקר נתחיל להתרחק מהתפיסה השקרית ונעלה למצב האמת, למצב החיבור.

שאלה: עדיין לא הבנתי מה זו בחינה אמצעית בין אמת לשקר?

בחינה אמצעית בין אמת לשקר היא, שאנחנו מגלים את השקר, את המצב שלנו, ורואים שהוא שקר מוחלט, כך יהיה לנו יותר קל לתפוס.

תלמיד: השקר המוחלט הוא בחינה אמצעית בין שקר לאמת?

הוא כולו שקר, ואז אנחנו יכולים לעשות קפיצה ממנו לבחינת אמת.

תלמיד: למדנו שבבחינה אמצעית נמצא חלק מהמדרגה התחתונה וחלק מהמדרגה העליונה. ואיפה החלק של האמת בשקר מוחלט?

בזה שהוא שקר. אם אתה יודע שאתה עכשיו שומע, חושב, נמצא בתוך תכונה שהיא כולה שקר זה אומר שהגעת לאמת. יש לך תפיסה נכונה במה שאתה נמצא.

שאלה: בינתיים השקר הזה הוא מה שמקובלים קוראים לו "הרצון לקבל בעל מנת לקבל".

נניח שכך. עדיין לא ידוע לאדם שזה השקר.

תלמיד: ברור לי עכשיו שהמציאות שאני רואה היא שקר. איך אני באמת אאמין שזה שקר ולא אקבל את זה כסוג של הגדרה?

זה בקבוצה, אתה לא יכול לבד. אתה מסתכל על האחרים ומזהה שהגישה שלהם אחרת משלך, אתה תופס שהם חושבים, מדברים ורואים אחרת. אז מי צודק ומי לא? איך אני ואיפה הוא? זה מצד אחד. מצד אחר אני צריך לקבל על עצמי כמה תכונות, כמה כללים ששייכים לעולם הרוחני עליהם מדברים מקובלים, שאני צריך לעזור להם, להיות כמוהם ולא יכול להתרחק מהם. כל הדברים האלה מסובבים אותי למצב שלאט לאט אני מקבל את הדעות שלהם.

תלמיד: בכלים שיש לי בחיי היומיום אני לא מצליח לראות שזה שקר. כשאני רעב אני אוכל ומרגיש שובע. בכלים האלה שאני דואג לעצמי אני לא מרגיש שקר.

לא על זה מדובר. לא מדובר על דברים שהם "לא יגונה ולא ישובח". ברור שאתה חייב לעשות זאת כדי לקיים את עצמך. זה בדרגת חי. אנחנו מדברים על התיקונים בדרגת המדבר. זה שאני צורך מזון, שעות שינה ועוד, זה הכרחי, זה הטבע, כמו כל חיה, אבל זה שאני צריך להתייחס לדומם, צומח, חי ומדבר כאדם שהוא למעלה מדומם, צומח, חי, זו כבר עבודה שלי.

תלמיד: לא התכוונתי ברמה הבהמית, אלא בחיי היום יום ברמת המדבר, איך להרגיש שקר? כי בינתיים יש הרבה פידבק מהמציאות שזה דווקא אמת. נניח שאני רוצה עכשיו לראות סרט במקום להתחבר לזום עם החברים, ברור לי שזאת החלטה אגואיסטית, אבל כשאני עושה את זה אני מקבל מילוי, אז למה זה שקר, מה הופך את זה לשקר?

כי זה לא לכיוון מטרת הבריאה. זאת אומרת, יש לנו דרך ויש לנו נקודה בסוף הדרך שאנחנו רוצים ואפילו מחויבים להגיע אליה. אלו החיים שלנו, זה הגורל שלנו ואין לנו מה לעשות עם זה. עכשיו אני בודק את עצמי האם אני נמצא כלפי הנקודה הסופית הזו או לא, וזה נקרא אצלי אמת או שקר. אז אפילו שאני לא מקיים את עצמי כדי להתקרב לאותה הנקודה הסופית שהיא גמר התיקון, אבל אני יודע איפה אני ואני יודע מה לעשות.

שאלה: מה בדיוק נחשב שקר בדרגת המדבר?

שקר בדרגת המדבר הוא בהתאם לדרגה, כי לכל אחד יש מצב משלו, דרגה משלו, זמנים משלו. השקר הוא מה שמטה את האדם מהדרך לגמר התיקון.

תלמיד: ומה קרש הקפיצה בין השקר לאמת? מה מעביר אותנו לאמת של אמת?

שאדם מבין שבמה שהוא נמצא עכשיו זה שקר, ואז הוא צריך לקפוץ מזה לצורה הפוכה.

תלמיד: מה זו הקפיצה?

ההכרה עצמה.

שאלה: האם צריך גם להרגיש שהשקר הוא רע ומזיק ולא רק שהוא שקר?

נכון.

תלמיד: אלו שני דברים. דבר ראשון הוא שיש מטרה שאליה צריכים להגיע, ודבר שני, שרואים את השקר שלא נמצאים בה, אבל הוא גם לא יותר מדי מתוק?

אני נמצא בתוך הקבוצה ולכן על ידי החברים אני יכול להגיע להרגשה, למצב, שמה שקורה לי זה נכון או לא נכון, זה אמת או שקר, זה מתוק או מר. את כל הדברים האלה אני יכול לקבוע לפי המצב שלי בתוך החברים. אם אני יוצא מהם, אז אין לי כלפי מי לבדוק.

אני צריך לסדר את הקבוצה שבתוכה אני מרגיש כמו במצפן לאן בדיוק אני מכוּון, כי בלי קבוצה אין לי שום כיוון נכון, אני חייב להיות מכוּון לאמת. והאמת היא שכולנו מחוברים יחד כמה שיותר בתמיכה הדדית, ואנחנו יותר ויותר נמשכים לחיבור. בינתיים זה מה שיש לפַנינו.

שאלה: יש מצב של שני חברים שכל אחד נמצא בהרגשת אמת משלו, הם לא מוכנים להסכים אחד עם האחר, מה עושים במצב הזה? יש מסגרת וכביכול מתבטלים, אבל יש הרגשה של חוסר הסכמה ביניהם.

מאיפה ההרגשה הזאת באה? הם נמצאים במקביל לאותה מטרה, אומנם כל אחד בתכונות פרטיות משלו, אבל הם יודעים איפה הם נמצאים ושהם בשקר יחסי, וצריכים להגיע לחיבור ביניהם באמת.

תלמיד: חוסר ההסכמה הזה נשאר.

איזה חוסר הסכמה?

תלמיד: בין שניהם.

במה הם לא מסכימים?

תלמיד: כל אחד חושב שהוא באמת שלו. הם התבטלו אחד כלפי האחר כביכול, אבל המצב הוא שכל אחד צודק, הם נמצאים באמת שלהם, ואז נוצר מתח, נוצרת הרגשה של שנאה. יש משהו שכביכול שומר על המסגרת, אבל בפנים יש אש.

איך אני יכול לשנוא אדם שהוא נמצא בדרך לאותה המטרה כמוני, רק שרואה את זה אחרת, נמצא בנקודת הליכה אחרת כלפי המטרה, איך אני יכול לשנוא אותו?

תלמיד: איך אני כחבר יכול לעזור לחברים שנמצאים בין שני מצבים קוטביים כשכל אחד נמצא באמת שלו?

רק להראות להם דוגמא איך אתה חושב שצריכים להתקדם.

שאלה: אמת ושקר הם ביחס לכוונות או לפעולות?

ביחס לכוונות. הפעולות הן בהתאם לזה, אנחנו עוד לא מבדילים בין כוונות ופעולות.

תלמיד: אז אם אנחנו עושים פעולה של חיבור, של התאספות בינינו, זה עדיין לא נקרא אמת אם הכוונה היא לא נכונה?

ההתאספות עדיין לא אומרת כלום, אלא עד כמה מתקיים חיבור בהתאספות.

תלמיד: התאספנו פה בשיעור בוקר, אני יכול להתייחס לפעולה הזאת כאל פעולה שהיא אמת?

לא אמת ולא שקר, אני לא יודע, מי מודד את זה, מי בודק, שוקל?

תלמיד: הכול האדם בודק.

מה נקרא אמת בהתאספות?

תלמיד: זה בדיוק מה שאני רוצה להבין, איך אני הופך את הפעולה הזאת לפעולה שהיא אמת או לפחות מקרבת אותי לאמת?

על ידי זה שכולכם מתאספים בדעה שההתאספות תעזור לכם להתקדם למקור אחד, למטרה אחת, ששם אתם תתחברו יחד בלב אחד. זה נקרא מטרת ההתאספות.

תלמיד: אם הכוונות שלי הן לא לכיוון הזה, אז עדיין בפעולת ההתאספות אני נמצא בשקר?

יחסית, כן.

תלמיד: מה קובע את היחס שלי לפעולות שאני עושה?

הבירורים שלך, מה היחס שלי למה שאני עושה. במידה שאני מברר את היחס לפי מה שאני מבין, לפי מה שאני רואה באחרים, משווה ביניהם, כך אני מתייחס.

תלמיד: אני רוצה לנצל נכון כל הזדמנות שהבורא נותן לי. איך להשתמש נכון בכל ההזדמנויות כדי שהן יקרבו אותנו לאמת?

אני בודק את זה רק בחיבור בינינו, אין לי שום אפשרות לראות מה הוא עושה. רק במידה שבכל מצב חדש אני משתדל להתחבר עם החברים, אז באותו מצב חדש אני רואה מה הבורא עושה איתנו.

תלמיד: ובמה תלויה היכולת שלי להיות מפוקס שבכל מצב חדש אני בודק הכול כלפי החיבור בינינו?

זה הרגל, אתה קובע שאתה בודק כל מצב ומצב איך הוא ישפיע על הקשר בין כולם בעשירייה.

תלמיד: להיות מחובר זה הרגל?

אפשר להגיד שזה הרגל.

תלמיד: אז איך אתה הופך את ההרגל הזה לטבע שלך?

אני חוזר על זה יותר ויותר. אנחנו נמצאים בטבע ש"הרגל נעשה טבע שני".

תלמיד: ומה נקרא שברגע שיש פעולה אתה מחובר אליהם בפעולה? מה הביטוי של החיבור שלך להתאספות שקורית?

כשאני מרגיש אותם, זה הופך להיות מפעולות להרגשה. אני מרגיש שהם משתנים ומשתנים כלפיי או אני כלפיהם, ויש כאן קשר מאוד מיוחד שנמצא למעלה ממה שהיה קודם. קודם היינו קשורים זה אל זה בכל מיני מילים, יחסים גשמיים, ארציים, ועכשיו אנחנו פתאום מרגישים שיש בינינו איזשהו כוח שקושר אותנו, שפועל עלינו ומזיז אותנו יחד בצורה מאוד מיוחדת זה לעומת זה, כל אחד כלפי האחרים, ואני מרגיש איך זה קורה. זאת אומרת, אנחנו כבר מתחילים להרגיש שנמצאים באיזו מציאות חדשה של שליטת הכוח שכמו רוח עובר עלינו ומזיז אותנו זה לעומת זה.

אם אתם כבר מרגישים את זה קצת זה טוב, זו כבר כניסה.

שאלה: כל אדם שמגיע לפה ונשאר אומר "אני מרגיש פה משהו שאין בשום מקום אחר". ובאמת גם בהרגשה הפנימית יש פה אמת, נראה לי שאני יכול לדבר בשם כולם שעדיין יושבים פה. מצד שני, כשאתה מגיע זה מפני שבא לך למלא את האגו, אתה בא לממש פה שקרים בהתחלה. מה הן שתי ההרגשות האלה, מה הם שני המקומות האלה בלב?

זה מה שיש באדם. מצד אחד הוא רוצה למלא את האגו שלו, מצד אחר יש לו גם נקודה שבלב, נטייה לאמת.

תלמיד: זאת השאלה, כי ככל שמתקדמים באגו אתה כל פעם מברר ומדייק אותו. אז המטרה היא להפגיש את שני הרגשות האלה?

מצד אחד אתה רוצה למלא את האגו ולקנות בעולם הזה כל מיני דברים יקרים לאגו שלך, מצד אחר יש לך נקודה שבלב שהיא מקלקלת לך את הדרך הישירה הזאת להיות עשיר, ידוע, חזק וכן הלאה ומושכת אותך למשהו אחר, להכיר את הכוח העליון, להכיר את המציאות הכללית, אתה רוצה להבין איפה אתה חי, למה אתה חי וכולי.

תלמיד: אבל גם כשזאת המטרה האגו בא לחגוג, לפחות בהתחלה.

כן.

שאלה: האם קרש הקפיצה לאמת הוא לא תפילה? למה פתאום אומרים לי שזו היכרות עם איזה שקר מוחלט?

בתפילה יש כמה דרגות. יש דרגה שאדם סתם מרגיש בלב שלו משהו שהוא רוצה למלא במילוי, זה נקרא תשובה על התפילה, ויש כל מיני שאלות. לא כל כאב הוא תפילה, אלא הוא צריך להיות מכוון מדויק ככל האפשר למקור התפילה, זאת אומרת לבורא שממנו מגיעות לנו כל הסיבות לתפילה, וכך להתקדם.

תלמיד: בין ההכרה המוחלטת שאני חי בשקר לבין האמת אני צריך להתפלל, או עצם ההכרה כבר אומרת שעברתי לאמת?

אני לא מבין מה זה שהאדם סתם מתפלל, הוא נמצא בתוך הבטן שלו ושם הוא מחפש על מה לבקש ומה לעשות. הכי טוב להתפלל בזמן קריאת החומר.

תלמיד: לא לשפוך את שיחו בפני הבורא?

לקרוא מאמרים של בעל הסולם ורב"ש ומתוך זה בזמן הקריאה שירגיש עד כמה הוא פונה לבורא. זה הכי בטוח.

שאלה: האימא שרוצה לגדל את הילד יורדת אליו עם פרצוף של ילדה קטנה ומשחקת איתו, עם הפרצוף שקר הזה, על מנת שיגדל. איך הילד שמשחק באמת עם הילדה גדל? מה יש שם בפנים?

היא מגיעה, מתקרבת אליו ככל האפשר בהשתוות הצורה, גם בסיפור, גם בתנועות, גם בקול, בכל הדברים, ועל ידי זה הילד יותר מבין אותה, מרגיש אותה, קרוב אליה.

תלמיד: ואיך הילד שמשחק יכול להיות הכי יעיל במשחק הזה מצידו? מה הנקודה הכי חשובה שהוא צריך לשים עליה דגש בשביל לגדול מהר?

אצלו אין עדיין הבדל בין מה שהוא עושה לבין מה שהוא רוצה, והכול אצלו עדיין ללא תכנון אלא כתגובה ישירה.

שאלה: כשהגעת לרב"ש, הייתה לך נקודה שבלב מאוד מאוד חזקה.

נגיד.

תלמיד: גילית בן אדם שיכול ממש לפתוח לך עולמות רוחניים ונמצא שם.

כן.

תלמיד: אם תוכל ללוות אותנו בתהליך, בהתחלה הגעת ללמוד ממנו כדי להרוויח ממנו משהו?

כן.

תלמיד: איפה בתהליך היה השינוי הזה שאמרת, אני כבר לא רוצה להרוויח פה, להיות חכם יותר, גדול יותר, להגיע להשיג את כל המציאות, התענוגים הכי גדולים בעולם, "אני רוצה להשיג את זה". מתי היה אצלך ההיפוך הזה מהשקר שזה כאילו לעצמך, לזה שפתאום נכנסת לעולם האמת? מה גרם לשינוי הזה?

זה היה במקרה שהוא נכנס לבית חולים וגם אני עברתי איתו כמטפל שלו, והיינו חודש ימים יחד. ופשוט עזרתי במה שיכולתי, אין כאן שום דבר מיוחד. הוא קיבל אנטיביוטיקה מאוד חזקה למשך 32 יום והוא היה מאוד חלש ומבולבל ממנה, ישן כמעט כל הזמן. חשבו שיש לו סרטן באוזן. ואחר כך ראו לפי התוצאות שזה לא סרטן, ואז שחררו אותו הביתה.

תלמיד: מה קרה אצלך, הזכרת בית חולים, אז מה, למה הבאת את הדוגמה הזאת של הבית חולים, מה קרה שם בכוונות שעשה היפוך באמת ושקר אצלך?

אני פשוט הגעתי עימו לרופאים והם קבעו שהוא חייב להיכנס מיד, זה היה ערב שבועות, והרופאים אמרו לא לחכות עוד יומיים, אחרי החג אלא להיכנס כבר היום. אז הוא שמע בקולם, נכנס לבית חולים ואני עימו. נכנסנו לשלושים יום, ויום יום הוא קיבל אנטיביוטיקה ועוד כל מיני תרופות מאוד חזקות, והיה חצי רדום.

תלמיד: אבל מה אתה עברת? הגעת לרב"ש כדי להשיג לעצמך, בהתחלה, זה נקרא שקר?

למה שקר? אני הגעתי לרב"ש כדי ללמוד ממנו על מערכת הבריאה, הכוח העליון, איך לגלות אותו.

תלמיד: אבל הייתה לך כוונה לעצמך.

ודאי שלעצמי.

תלמיד: זה נקרא שקר. לפי מה שאנחנו לומדים עכשיו זו הגדרה של שקר.

נגיד.

תלמיד: ואנחנו מנסים למצוא את קרש הקפיצה בין השקר לאמת, אז אני שואל, בתהליך שאתה עברת, אם אנחנו יכולים ללמוד מזה משהו?

תמיד זה מתחיל בלא לשמה, ואפילו לפני לא לשמה, שאתה לא יודע שאתה בלא לשמה, אחר כך אתה יודע שאתה בלא לשמה, ואיך אתה משתדל להתקרב ללשמה.

תלמיד: מתי היה אצלך הסוויץ' הזה שאמרת, אני לא רוצה פה להרוויח לעצמי מהרב"ש ומהלימוד, אלא אני רוצה להשפיע?

זה לאט לאט גדל בפנים. כשאתה מטפל באדם אז אתה גם דבוק אליו ורוצה לעשות יותר ויותר לטובתו. כך זה היה.

תלמיד: ואצלנו זה עשירייה, שאנחנו צריכים לטפל בה?

כן. החולה שלכם זה העשירייה. כל אחד צריך להשקיע בה ככל האפשר כדי להקים אותה ובזה אתם תראו את התוצאה.

שאלה: יכול להיות שהכיוון זה כשמתחילה בי הבדיקה העצמית בכל מעשה, אם אני משפיע או לא משפיע, זה הכיוון שצריך ללכת אליו?

כן.

שאלה: מה מיוחד במאור המחזיר למוטב, שמתקן לנו את תפיסת המציאות וגם מחזיר אותנו למוטב?

זה האור העליון שכך פועל עלינו.

שאלה: מהבחינה של השלבים שהוא מתאר לנו כאן בקטע, אם הבנתי נכון, הוא אומר שדבר ראשון יש מצב שהוא עובד והוא מרגיש שהוא באמת, למרות שהוא בשקר?

כן.

תלמיד: בשלב הבא לאט לאט נפתחת לו ההכרה שהוא נמצא באמת בשקר. האם בכל מדרגה הוא צריך לגלות את כל השקר שבמדרגה?

כן.

תלמיד: איך אדם שמגלה את כל השקר במדרגה נאחז באותם ברזלים ודברים שהוא נאחז בהם ביום יום ולא בורח מהעבודה או חס ושלום מהדרך? איך לא לעזוב במצב הזה?

הוא נמצא בקבוצה שגם היא עושה אותו דבר וכולם נמצאים יחסית באותו הקרב, ההתקפה, ולכן הוא יכול ללמוד גם מהאחרים. ככה זה קורה.

תלמיד: מה זה ללמוד מאחרים במצב שהוא נמצא בהכרה מוחלטת שעובד לא בכיוון הנכון?

אז הוא מסתכל על אחרים, על החברים שלו איך הם עושים, איך הם עוברים את המצבים.

שאלה: אם אני רוצה לבדוק אם אני בשקר או באמת, הייתה לי שאלה לפני ארבעים דקות, היה דיון מאוד מעניין באולם, היה לנו קשה להשתתף דרך מערכת ערבות, האם זה אמת או שקר זה שאנחנו נכללים בלי להשתתף? כלומר קשה להשתתף ממערכת ערבות אז אני שואל האם זה נקרא אמת או שקר?

אנחנו צריכים לעשות מהדיונים שלנו דיון סביב כדור הארץ, לא חשוב איפה נמצא האדם. כשאני שומע שאלות אני רוצה לשמוע את כולן ולענות לכולן.

תלמיד: אבל קשה מאוד להמתין 40 דקות אם יש לך שאלה ואתה לא יכול לשאול כדי להשתתף באמת. מה צריך להיות היחס כדי להיות באמת ולא בשקר?

גם את זה צריכים לתקן בזה שאני מחכה בסבלנות עד שהחברים יקבלו תשובות.

שאלה: דיברנו על שלב ביניים בין אמת לשקר שזו ההכרה שאני נמצא בשקר. מתוך ההבנה שאני בקבלה מוחלטת, איך אני אחרי זה מגיע לזה שבינינו מתגלה רוח הקשר? איך אני עובר מזה לזה?

זה קורה על ידי השפעת המאור המחזיר למוטב. אתם נמצאים בשקר, אחר כך על ידי הפעולות שלכם משפיע עליכם המאור המחזיר למוטב, לאט לאט אתם מרגישים את תכונות האמת בתוך השקר, ולאט לאט מתקרבים לאמת.

תלמיד: מה זה אומר להרגיש את תכונת האמת בתוך השקר?

שאני נמצא בשקר ויחד עם זה אני מבין שזה שקר, שקר של אמת, אמת של שקר, וכן הלאה. יש כאן כאלו דרגות, שוב ארבע דרגות בין זה לזה.

תלמיד: כשנמצאים במצב של שקר, האם יש אפשרות להרגיש קצת את האמת, כלומר את ההשפעה?

לא.

שאלה: מה זאת אמת ברורה ושקר ברור כאן? ואיך אני יודע מהו שקר ומהי אמת?

אין לי תשובה על מה זה שקר ומה זו אמת אם אנחנו מדברים על בירורים אמתיים, אלא רק מתוך זה שאני מתחבר עם החברה ויחד אנחנו דנים על זה ומבררים. בכך שאנחנו מתחברים אנחנו מושכים עלינו אור עליון וכך מתקדמים.

שאלה: במצב הביניים כשאדם מגיע להכרת הרע, האם לפני זה יש מצב שחסרה הכרת הרע?

כן.

תלמיד: מה אפשר לעשות במצב כזה? כי כשאדם כבר מכיר את הרע אפשר לבקש תיקון, אבל כשעדיין הוא לא מכיר את הרע מה יש לו לבקש?

רק להתחבר עם החברים ולבקש מהבורא שיעזור לו להיות דבוק לחברים, כי אז הוא ישמע את האמת.

שאלה: כדי לראות את האמת, האם אני צריך להיות לא מסופק מהחיים הנוכחיים שלי?

זה לא שייך לחיים הגשמיים, זה כלי אחר לגמרי. הנקודה שבלב לא שייכת לאגו הרגיל, אדם יכול להיות עשיר ידוע אבל אין לו נקודת קשר עם הבורא והוא מאוד סובל מזה. כלומר יש לו נקודת קשר אבל הקשר לא נמצא.

שאלה: בדרך האמת האדם מגלה שכל הרצון שלו מגיע לו מבחוץ ולו עצמו אין שום דבר, הוא שק ריק. האם הוא מתחיל לבחור את הסביבה ברגע שהוא מגיע להבנה הזו?

כן.

שאלה: הנושא של אמת ושקר הוא מאוד יחסי. האם זה נכון להתייחס להבחנה ולבדיקה הזאת בקשר למטרת החברה? אנחנו התאספנו פה להקים חברה כדי להתעלות למעלות אדם, לכן כל ההבחנות צריכות להיות דרך המטרות של החברה, או האם יש דרך אחרת?

מטרת החברה היא לפתוח את כול המציאות כדי שנגלה אותה, נתקרב לבורא ונשמח אותו. אני לא מבין למה אתה מחלק את זה לכמה, זה אותו דבר.

תלמיד: מפני שעל פי זה אנחנו יכולים לעשות את ההבחנות.

אתה לא תוכל לעשות הבחנות אם אתה זורק חצי מהנתונים.

שאלה: אני שחקנית ואני מדריכת משחק, וכל יום אני מלמדת את התלמידים שלי לעבור מתפיסת המציאות שהם מרגישים למציאות אחרת לחלוטין. האם השיטה הזאת של המשחק רלוונטית לתלמיד קבלה כדי לשנות את הרצון לקבל במציאות שהם מרגישים?

זה לגמרי לא שייך לזה, כי שם את יודעת שאת נמצאת בשקר ואת מתארת לעצמך מצב דמיוני, וכאן את רוצה להיכנס מהשקר הנוכחי שלך לאמת.

שאלה: היום יש הרבה חדשות מזויפות, פייק ניוז, והרבה אנשים מאמינים לזה. האם זה השקר שבתוך השקר שבתוכו אנחנו קיימים?

לא, מה שמדובר בחוץ על ידי כלי התקשורת זה לא שקר, ודאי שזה שקר אבל אנחנו לא מתייחסים לזה. אנחנו מתייחסים לשקר שעובר דרך החושים שלנו ומצייר לנו את הדברים האלה כאמת על אף שהם שקר. על זה מדובר.

שאלה: במהלך היום אנחנו ממש טובעים בים של שקר, וכמו שאמרת השקר הזה יושב על הלב ואין הבחנה. איזו נקודת אחיזה יש לנו שאנחנו יכולים במהלך היום להתרחק מעט מהשקר או להתקרב לאמת?

רק אם אנחנו מתחברים לעשירייה, אין לנו שום אפשרות אחרת לאחוז במשהו מחוץ לאגו שלנו.

תלמידה: בסיטואציה שהיא לכאורה לא קשורה לעשירייה, בחיים עצמם, גם המחשבה על העשירייה מרגישה כמו שקר, כי העשירייה לא איתי עכשיו, אני לא באמת מחוברת, לא מרגישה מחוברת.

אם את לא מתחברת לעשירייה, אז על איזו אמת את יכולה לדבר? אין לך אפשרות לנגוע בזה.

תלמידה: איך אני הופכת את המחשבה על העשירייה כשאני בכלל לא בקשר איתה באותו זמן למשהו שהוא לא סתם דמיון שקרי?

תתחילי לבנות את הקשר הזה כך שהוא יהיה לך כל הזמן.

שאלה: האם העביות בעשירייה מתגברת ככל שאנחנו מתקרבים לאמת?

נכון.

שאלה: האם אפשר להגיד שהתפילה מכוונת אותנו לאמת? ואם זה כך, כשנולדת התפילה בלבנו, האם זאת הזדמנות בשבילנו לגלות שהיינו בשקר?

כן.

שאלה: אף פעם לא הרגשתי שהייתי באמת כלפי הקבוצה. מה לעשות?

לחשוב כל הזמן איך אתה נכנס ביניהם, איך אתה מתקרב אליהם, קשור אליהם, ובכל המחשבות, הרצונות והפעולות, לחשוב איך אתה נמצא ממש ביניהם.

שאלה: כשאני פועל או כשאני בקבוצה ומתייחס אליהם, אז אני מרגיש כל הזמן שאני מקבל. אני לא נותן שום דבר, אפילו שאני חושב שאני עושה פעולות על מנת להשפיע. האם זו האמת?

נכון, אז מה? בינתיים אתה כמו תינוק ביניהם, אתה רק יושב ביניהם ומקבל מהם.

תלמיד: אני מרגיש בושה.

אז במידת הבושה תתחיל לגדול.

תלמיד: לגדול כלפי מה?

כלפי הקבוצה, תיתן להם משהו ותשתתף איתם.

קריין: קטע מספר 8, אומר הרב"ש.

"8. הנבראים עוד לא מסוגלים לראות את התיקונים, מסיבת שהם יכולים לפגום, מטעם שעוד הם נמצאים תחת שליטת הרצון לקבל. 

ולכן, מטרם שהוא רואה את התיקונים, שנעשים על ידו, אין הוא יכול לקבל עדיין מהשפע, שמתגלה ע"י המעשים שלו. לכן כשאינם רואים את השפע המתגלה, ממילא לא יכולים לפגום, מטעם שהם לא רואים, שיש מה לקבל. אלא האדם צריך להאמין, שכל מעשה ומעשה של תורה ועבודה, הוא דבר חשוב. וכך להאמין. 

רק לאחר שיזכה לקבל את הטבע השני, הנקרא "רצון להשפיע", אז יזכה לראות את האמת, שמטרת הבריאה היא "להטיב לנבראיו". נמצא כנ"ל, שמה שאומרים "שלא לשמה נקרא שקר", היינו זהו לגבי ראיית האדם, שהאדם עוד לא רואה, שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו." 

(הרב"ש. מאמר 40 "מהם אמת ושקר, בעבודה" 1991)

שאלה: אם חושבים דרך העשירייה, אז מייד אפשר לזהות את השקר - או שאתה נמצא בתוך החיבור, פועל כלפיו, או שלא. אני חושב על הבורא, על הגילוי שלו, על הפעולות שלו, ואני צריך להידמות אליו, אבל זה ענק, כי הוא עושה הכול. מה התחום שאנחנו מתקיימים בו שייקרא אמת ושם לפתח את עצמנו?

אמת היא חיבור, אהבה, ככל שאנחנו מסוגלים לתאר זאת.

תלמיד: האם החיבור הוא כדי להידמות לבורא?

כן, ודאי.

תלמיד: מה ההבדל בין להידמות לבורא לבין לגלות את הבורא?

להידמות לבורא זה אומר שכולנו יחד רוצים להיות בצורה שמשפיעים זה אל זה, ומתוך החיבור בינינו משפיעים לבורא ומגלים אותו לפי השתוות הצורה.

תלמיד: הפעולה של להשפיע זה לזה היא מאוד מוגבלת ואילו הבורא עושה הכול כלפי הזולת. מה אני יכול לעשות כלפי הזולת? אני יכול רק להתחבר עם הזולת ולהרגיש דרכו כוח, רוח מסוימת שקיימת בינינו, אבל אני לא יודע איך לפתח את הנקודה הזאת של להרגיש את הזולת ולהשפיע לו. אנחנו יכולים דרך החיבור להרגיש איזשהו כוח שנמצא בינינו, אבל איך לפתח ולהרחיב זאת?

אתה לא מבין מה שהחברים שלך רוצים? אתה יכול לשאול אותם.

תלמיד: כולנו רוצים לגלות את הבורא.

בסדר. אז מה אתה יכול לעשות עבורם כדי שהם יגלו את הבורא.

תלמיד: אבל זה אני, אני לא מרגיש אותם, אני לא יכול להגיע לאיך שהבורא מרגיש אותם.

אתה בא בטענה או שאתה בא כדי לעזור?

תלמיד: איך אני יכול להרחיב את הפעולה שנקראת להידמות לבורא?

להשפיע. להשפיע זה לעזור להם לגלות את הבורא.

תלמיד: האם אנחנו יכולים להגיע להיות לגמרי כמו הבורא?

זו שאלה אחרת. כתוב "שובה ישראל עד יהוה אלהיך".

 

שאלה: כל עוד לא רכשנו את הטבע השני, אנחנו לא יכולים לראות את האמת. אני יכול לראות את החבר מתרחק מהאמת, מתרחק מהשפעה לעשירייה, אבל אולי אני הוא שלא רואה את האמת, או שאולי העשירייה שלי חולה, ואז אני אתפלל עליה. איך יותר נכון להסתכל?

עלינו רק להיות מכוונים לחיבור כמה שיותר שלם בינינו. כשנגיע להיות כאיש אחד בלב אחד, אז נרגיש את הרגשת הבורא, אז נגלה את הרגשת הבורא. לפני זה לא יודעים מה זה, הוא לא קיים מחוץ לנברא. כך אנחנו צריכים לגשת לגלות אותו.

שאלה: מה הקשר בין תחושת האמת ופורים?

פורים הוא גילוי של אמת, מגלים עד כמה הכוחות הרעים פועלים במקביל לכוחות הטובים, ואיך אנחנו מבדילים ביניהם.

שאלה: כתוב שהנבראים לא יכולים לראות את התיקון כי הם יכולים להזיק בזה. למי ולמה אנחנו יכולים להזיק?

אם נראה עד כמה אנחנו כבר מתקדמים, אז אנחנו יכולים להזיק לעצמנו, זה ייתן לנו גאווה, זה ייתן לנו חולשה. לכן אנחנו מקבלים מהדרך שלנו רק חלק כדי שיהיה לנו נכון לזהות את השלב הבא, הצעד הבא, אבל לא כמה אנחנו עוברים ומצטיינים. צריכים להבין שהבורא מחשב את הכול, כולל התכונות שלנו שאנחנו עדיין לא מכירים.

שאלה: הדבר היחיד שמונע מאיתנו לראות את האמת הוא שאנחנו לא קשורים זה לזה. האם כשאנחנו מכניסים את החברים ללב, הופכים להיות אחד יחד איתם, אז אוטומטית אנחנו נכנסים למצב האמת?

כן, תנסו.

שאלה: כשמגיעים לאמת, האם הרגשת השמחה משתנה?

ודאי שהרגשת השמחה משתנה, כי עכשיו יש סיבות הרבה יותר גדולות, רחבות להיות בשמחה, מאשר קודם.

תלמידה: האם אפשר למדוד את המצב שלנו על ידי שינוי במצב השמחה שלנו?

לא מיד, אבל אפשר.

שאלה: קראנו עכשיו, שכל עוד לא נימצא בלשמה, לא נרגיש את השפע. מה הוא אותו שפע שרב"ש מתכוון אליו?

זה אותו שפע שממלא את כלי אדם הראשון בכל הכלים הפרטיים שלו ובכולם יחד.

תלמיד: מהי ההרגשה הזאת של להרגיש את השפע, האם אני רואה את זה בחיים הפרטיים שלי, שפתאום יש לי הכול?

אתה מרגיש את זה בכלי הרוחני שעשית, סידרת, רכשת.

תלמיד: איך אפשר להגדיר במילים שלנו, שנבין מה נקרא שפע בחיים שלנו?

אני לא יכול להסביר את זה.

תלמיד: האם יש אמת בשפע?

כן, כשאדם מקבל את השפע אז הוא מרגיש שזו אמת.

תלמיד: אז לפי מה שאתה אומר, כל עוד לא נהיה בלשמה, אנחנו בעצם חיים בשקר?

ודאי.

תלמיד: האם כל מה שרואים עכשיו זה שקר, זו אשליה?

ודאי שזה שקר, זה עולם מדומה, הוא לא קיים.

תלמיד: ואיך יוצאים מהעולם המדומה הזה, בעשיריות למשל?

תעלה לעולם העליון.

תלמיד: איך, על ידי מה בדיוק, מה הכי חשוב?

הכי חשוב זה להרגיש את הבורא.

תלמיד: וזה עם החברים, להתבטל מולם?

כן.

שאלה: האם השקר הוא נסתר והאמת היא גילוי?

כן, כך אנחנו צריכים לאט לאט לעבור במדרגות כאלה ולגלות אותן, כשבכל מדרגה השקר נעלם יותר ויותר, והאמת מתגלה עוד ועוד.

שאלה: אותה רוח המורגשת דרך הלב, האם כשאנחנו מתקרבים זו רוח חמה וכשמתרחקים זו רוח קרה?

כן.

שאלה: האם ככול שמתקרבים לאמת כך השקר נעשה מבלבל יותר?

כן, ודאי. הם שקולים זה כנגד זה.

שאלה: אם כל אחד מחברי העשירייה מבין שאנחנו בשקר, איך נוכל להיות דוגמה אחד לאחר, איך להתמודד עם זה?

אנחנו בכל זאת צריכים מתוך זה ללכת קדימה.

שאלה: מה זה נקרא להשקיע בעשירייה שהיא בעצם החולה שלנו, כמו שהזכרת במהלך השיעור?

אנחנו צריכים להשקיע בעשירייה כדי לעשות אותה חזקה ככול האפשר, אמיתית רוחנית. וזה שהיא עדיין נמצאת במצבי החלמה נניח, אפילו ראשונית, אנחנו מסכימים עם זה, צריכים לעבור את כל הדברים האלה.

שאלה: איך להתכלל בשאלות החברים כאילו אלה שאלות שלי, שאני לא אהיה דבוק לשאלה שלי במשך הרבה זמן?

יש עניין "מכל תלמידי השכלתי", יש עניין ללמוד יחד ולהתכלל זה בזה, ולכן אנחנו צריכים להשתדל להיות קצת יותר מחוברים, להשתדל להבין זה את זה ולכבד בזה את החברים.

ככול שאני מאמץ את הראש שלי ואת הלב שלי להבין אותם יותר, אולי אני לא מבין בינתיים, אבל אני מתקרב הכי טוב למטרה. כי סך הכול כולנו מחוברים במטרה, ולכן אין לי ברירה, אלא אפילו שאני נדחה מהחברים והם דוחים אותי וכולנו כמו איזו כנופיה, אבל בכל זאת המטרה היא שאנחנו נתחבר ונגלה בזה את הלב המשותף שלנו. אין מה לעשות.

שאלה: האם את המכות אפשר להרגיש רק במצבים של שקר, ובמצבים של אמת לא מרגישים אותן?

מטרת הבורא היא להביא אותנו למצב שנהיה כמוהו. להיות כמוהו זה להיות בשני כוחות הטבע, גם לקבל וגם להשפיע. להעמיד אותם זה כנגד זה, לקשור אותם זה בזה, וכך אנחנו צריכים לראות את העבודה שלו.

תלמיד: אין לי בעיה עם מכות, השאלה היא רק לאן זה מכוון?

הכול מכוון כדי לחבר אותך עם כולם, שבזה אתה מגלה כמו בפסיפס את צורת העולם, את תמונת העולם, ובזה אתה גם מגלה את מערכת הבריאה ואת פעולות הבורא.

תלמיד: אני מדבר עכשיו ספציפית על מכה, לא על כל הפעולות, אלא על זה שהאדם מרגיש מכה. האם זה יכול להיות רק במצבים של שקר, שבמצב שהוא שקרי נרגיש שהבורא מפעיל עלינו מכה?

אני לא יודע אם אני מבין אותך נכון, אבל אתה בחור מוצלח ועשית כבר שינויים גדולים מהרגע שנכנסת אלינו, ועכשיו אנחנו צריכים ללכת יחד. עוד מעט תרגיש שזה מה שמתממש.

תלמיד: אולי אני אנסה לחדד את זה. לאיזה מצב אפשר לכוון מכה מסוימת? אני מנסה לקלוע לעניין של השקר והאמת, למשהו שיותר מורגש. אולי לנסות להוריד את זה, זה גם לא טוב, אבל אם לדבר על עניין המכה שכתוב כאן בקטע, שהבורא מכה, איזה מצב זה שהבורא מכה פה?

עדיין אין מקל ואין מכה והבורא לא מראה את עצמו כשמכה, לא. הוא רק נותן לנו בהדרגה תרגילים להתפתחות הסבלנות, כדי שנייצב את ההסתכלות שלנו עליו ועל כל הבריאה. שנכיר את כל מה שהוא עשה בצורה כזאת שנסבול את זה, כי זה נראה לנו לא מתאים, וכך נתקדם. זה זמן כזה, עוד מעט זה ישתנה.

שאלה: הנושא של השיעור הוא בירורים של אמת ושקר, ורציתי לשמוע את דעתך על כמה דברים. אנחנו נמצאים ברוך ה' בסוף השבוע השני לזה שאתה נותן שיעור באולם הלימוד ואנחנו רואים שחברים ברוך ה' הצטרפו ובאו לאולם הלימוד ויש אוירה של שמחה והתרגשות מיוחדת. ועדיין שאני מסתכל באולם הלימוד, אני רואה שיש שולחנות שבהם יש מעט חברים, יושבים שלושה חברים ושאר החברים מחוברים דרך מערכת "הערבות". מה דעתך לגבי המצב הזה? מה אתה ממליץ לנו לעשות?

אני ממליץ לעשות כאן שיעורים, וודאי שכל אחד שחי באזור פתח תקווה והסביבה יכול לבוא. בשעות כאלה זאת לא בעיה להגיע מתל אביב ומכל יתר פרברי פתח תקווה, זה דבר ראשון. דבר שני שמעתי שהרבה עשיריות עושות סעודות קטנות אחרי שיעור בוקר. אולי תרימו ידיים שאנחנו נראה. הרבה. אז אולי אנחנו נעשה סעודה משותפת למטה אחרי השיעור.

אני חושב שזה מה שכדאי לנסות. אני לא כל כך מבין בטעמים, גדלתי עם המנהג שבשבת בבוקר אוכלים חמין.

שאלה: אנחנו נמצאים אחרי שלוש ומשהו שנים של קורונה שבמהלכן היה לנו ריחוק חברתי ואז פיתחנו כל מיני דברים וירטואליים, למשל סעודה וירטואלית והעשיריות יש להן ישיבת עשירייה, סעודת עשירייה, שבמשך השנים של הריחוק היו וירטואליות. אחר כך נוצרה אפשרות להיפגש פיזית ואז לפעמים יש בתוך העשיריות מחלוקות לגבי האם יש צורך בלקיים למשל סעודה פיזית או ווירטואלית זה מספיק טוב. יש עשירות שמגיעות להסכמה ויש עשיריות שנשארות במחלוקת הזאת לאורך הרבה זמן וזה ממש חוצה את העשירייה. מה דעתך לגבי סעודה פיזית, האם זה דבר ששייך רק לימי רב"ש שהיה פעם או שזה עדיין רלוונטי בימינו? האם האפשרות להיפגש פיזית עדיפה על סעודה וירטואלית?

אני בעד סעודה פיזית. סעודה וירטואלית זה לא מספיק. אבל תנסו.

תלמיד: שאלה נוספת, במשך השנים האלה של הקורונה הקמנו את המערכת הווירטואלית הנפלאה שאפשרה לנו להיות מחוברים למרות שאי אפשר היה להיפגש פיזית. נוצרו חדרים, יש עשיריות, כל אחד יכול היה להרים סימן שאלה וכן הלאה, יש שיעורי בוקר, יש שיעורי צהריים. בכל שיעור אתה מנהל את השיעור בדרך שאתה מוצא לנכון.

בשנים של הקורונה למשל אתה החלטת שלפתח תקווה אתה לא נותן לשאול בכלל, הם יהיו אחרונים בסדר העדיפות, היו עוברים שיעורים שלמים שפתח תקווה בכלל לא נראו על המסך. פתאום חזרו לפני שבועיים לאולם הלימוד, ופתח תקווה שואלים בלי סוף ואנשים מחכים במערכת, כמו שהחבר מהולנד אמר שחיכה 40 דקות מתפוצץ. בשיעור צהריים אתה מחליט לתת לנשים, פתאום מחליט לתת לגברים, בכל שיעור אתה כמו על פילהרמונית מנצח בצורה שאתה מוצא לנכון, ואני התלמיד יש לי כל מיני מחשבות משלי, אולי עכשיו זה לא בדיוק מדויק, אולי הוא צריך לשנות. מה בירורי האמת והשקר פה לגבי היחס שלי כתלמיד לאופן העברת השיעור שאתה בוחר להעביר בכל רגע נתון?

האמת, וודאי שהייתי רוצה לראות את כולם יחד יושבים במקום אחד עם מיזוג ומערכת קולית מצוינת שכוללת הכול, יושבים ממש זה ליד זה מכל קצוות העולם. מה לעשות? אני לא יודע, באיזו צורה להתייחס לזה? אני לא יודע.

אני לפעמים נותן יותר רשות לנשים, לפעמים יותר לגברים, משתדל לאזן את שני חלקים האלה בבני ברוך. זה לא שאני לא יודע, אבל הולך קצת לפי החוש שלי, יש לנו 40% גברים, 60% נשים, במקרה הטוב, אז בהתאם לזה אנחנו צריכים להתייחס לקהל.

תלמיד: אני שואל על היחס שלי כתלמיד לאופן שבו אתה בוחר בכל רגע נתון לנהל את השיעור. לא חשוב לי באיזה אופן אתה בוחר לנהל את השיעור, כך או כך, אתה בוחר צורה מסוימת.

עכשיו אתה מחליט שצריך לקרוא פתיחה, הרבה זמן טקסט רצוף, בלי לשאול שאלות. או "אני רוצה לשאול שאלות בלי סוף", "אני רוצה לקרוא מקורות". אתה עושה משהו מסוים בשיעור, לא חשוב לי כרגע מה הדבר, ולי יש דעה שהיה כדאי לנהל את השיעור אחרת. מה אני עושה עם הדעה זאת שלי? היא האמת, מה היחס בין דעתך לדעתי באופן ניהול השיעור?

לבלוע מה שאתה חושב שצריך להיות ולהתכלל עם החברים ששומעים את הרב. זה כמו בכל מקום, אין פה שום דבר חדש. רק תבינו שגם אני מוגבל, אני נמצא בין הרבה אפשרויות ולחצים ודעות, ושומע ביקורת ומה אני יכול לעשות? אני מקבל שלכל אחד יש דעה משלו, וכל אחד היה רוצה ודאי שיהיה לו מורה פרטי משלו, למה לא.

שאלה: גילוי האמת תלוי בקשר בינינו.

כן.

תלמיד: ובאמת יש פה קושי לגלות את האמת, כי יש פה קושי לחבר את הקשר בינינו. יש הרבה עשיריות, יש הרבה אנשים בכלי העולמי, איך אנחנו קושרים את מה קורה פה. כולם שואלים, ועל הבירור הזה, זה מסתובב פה בין החברים. איך אנחנו עושים את זה יותר איכותי?

הכול תלוי בכם. ספרים ומאמרים, הכול נמצא לפניכם. צריכים להבין שאנחנו חייבים להגיע למקום החיבור בין כולנו, ששם מתגלה הבורא. זו המטרה שלנו. שום דבר חוץ מזה לא חשוב, רק לגלות את הבורא. והבורא מתגלה בקשר בינינו. אז נגיע לקשר בינינו ונדאג שהוא יהיה מתאים לבורא, "בוא וראה".

שאלה: היום בשיעור, בסדנה נזכרתי על ענפים ושורשים, ושהענפים זה בעצם הקרנה מהשורשים מהעולם הרוחני. והעולם הרוחני זה אמת. אם ענפים זה תמונת מראה, אז יוצא שאנחנו לא רואים את האמת כי מרגישים את העולם הגשמי על ידי החושים האגואיסטים של הגוף שלנו, וכדי לראות את האמת אנחנו נצטרך שיהיה לנו עוד חושים מוכנים שאנחנו מפתחים אותם בעשירייה על ידי ההתקרבות לאמצע. האם זאת ההסתרה בעולם שלנו?

לא, זאת לא הסתרה. ההסתרה היא לעומק. עוד נדבר על זה. ההסתרה זה מה שאנחנו עושים בתוכנו.

תלמידה: אם זו הסתרה מה שאנחנו בונים בתוכנו, אז אנחנו בעצמנו מסתירים את האמת?

כן, בטח.

(סוף השיעור)