שיעור בוקר 03.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', "הסתכלות פנימית", פרק א', עמ' 16, אותיות ח'-ט'

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות" כרך א', חלק א', עמ' 16, דף ט"ז, "הסכלות פנימית" חלק א', אות ח'.

אות ח'

"במחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות, והיא הפועלת,

והיא עצם הפעולה, והיא מציאות השכר המקווה, והיא מהות היגיעה"

הכול נמצא במחשבה אחת.

"וטרם שאנו נכנסים בביאור דבריהם ז"ל, צריכים להבין, במחשבתו ית', בבריאת העולמות והמציאות שלפנינו, שלא יצאו פעולתם לפניו, בדרך ריבוי מחשבות, כמו דרכינו. כי הוא ית', אחד, יחיד ומיוחד, כנ"ל, וכמו שהוא פשוט, כך אורותיו הנמשכים הימנו, פשוטים ומיוחדים, בלי שום ריבוי צורות, כמ"ש, לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכי וגו'. ועל כן תבין ותשכיל, שכל השמות והכינויים, וכל העולמות העליונים והתחתונים, הכל אור פשוט א', יחיד ומיוחד, שאצל השי"ת, האור הנמשך, והמחשבה, והפעולה, והפועל, וכל מה שהלב יכול לחשוב ולהרהר, המה אצלו דבר אחד ממש.

ועל פי זה תשפוט ותשכיל, שבמחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות הזו, עליונים ותחתונים יחד, עד ככלות הכל בגמר התיקון. אשר אותה המחשבה היחידה, היא הפועלת את הכל, והיא עצם כל הפעולות, והיא מקבלת התכלית, והיא מהותה של היגיעה, והיא עצמה מציאות כל השלימות והשכר המקווה. כמו שפי' הרמב"ן ז"ל, בסוד אחד יחיד ומיוחד כנ"ל."

שאלה: על מה נאמר שבאותה מחשבה ישנה מהות וזו המהות להשקעת המאמצים עבור השכר המצופה? איך אפשר לשלב את הכול במחשבה אחת?

כי היא מקור הכול.

תלמיד: איך מזה נובעות אחר כך כאלה סתירות?

את זה נלמד הלאה. אבל כתוב כותרת, "במחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות, והיא הפועלת, והיא עצם הפעולה, והיא מציאות השכר המקווה, והיא מהות היגיעה". כלומר, במחשבת הבריאה שנובעת מהבורא, שבזה הוא ממלא את כל הבריאה, בתוך אותה מחשבת הבריאה נמצא הכול, מהתחלה ועד הסוף, בכל הצורות והתנועות.

תלמיד: המאמצים שלי והשכר שלי, האם הם שייכים לאותה מחשבה?

לא מדובר עליך, מדובר על הבורא, על האור שנובע מהבורא ובונה את כל הבריאה כולה.

תלמיד: למי השכר משויך?

גם השכר נמצא בתוך האור הזה, הוא מעורר כל מיני פעולות בנברא והוא גם ממלא את הנברא.

אות ח'

"במחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות, והיא הפועלת,

והיא עצם הפעולה, והיא מציאות השכר המקווה, והיא מהות היגיעה"

"וטרם שאנו נכנסים בביאור דבריהם ז"ל, צריכים להבין, במחשבתו ית', בבריאת העולמות והמציאות שלפנינו, שלא יצאו פעולתם לפניו, בדרך ריבוי מחשבות, כמו דרכינו. כי הוא ית', אחד, יחיד ומיוחד, כנ"ל, וכמו שהוא פשוט, כך אורותיו הנמשכים הימנו, פשוטים ומיוחדים, בלי שום ריבוי צורות, כמ"ש, לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכי וגו'. ועל כן תבין ותשכיל, שכל השמות והכינויים, וכל העולמות העליונים והתחתונים, הכל אור פשוט א', יחיד ומיוחד, שאצל השי"ת, האור הנמשך, והמחשבה, והפעולה, והפועל, וכל מה שהלב יכול לחשוב ולהרהר, המה אצלו דבר אחד ממש". שנקרא "אור אין סוף".

"ועל פי זה תשפוט ותשכיל, שבמחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות הזו, עליונים ותחתונים יחד, עד ככלות הכל בגמר התיקון. אשר אותה המחשבה היחידה, היא הפועלת את הכל, והיא עצם כל הפעולות, והיא מקבלת התכלית, והיא מהותה של היגיעה, והיא עצמה מציאות כל השלימות והשכר המקווה. כמו שפי' הרמב"ן ז"ל, בסוד אחד יחיד ומיוחד כנ"ל".

שאלה: האם כל מה שנראה לנו כריבוי דברים הם בעצם דבר אחד?

כן.

שאלה: איך בן אדם יכול לכוון את המחשבות שלו ואת הדרך שלו לבורא?

רק על ידי החברה, על ידי הקשר שלו עם החברים.

אות ט'

ענין הצמצום, מבאר איך יצאה מהפועל השלם, פעולה בלתי שלמה.

"והיינו שהאריך הרב ז"ל בפרקים ראשונים שבספר הזה, בענין הצמצום הא', להיות הענין הזה החמור שבחמורות, כי הכרח הוא, אשר גם הקלקולים וכל מיני החסרונות, המה נמשכים ובאים הימנו ית', וכמוש"כ יוצר אור ובורא חושך, והנה הקלקולים והחושך המה הפך אמיתי לו ית', ואיך אפשר שימשך זה מזה, ואיך באים ביחד עם האור והעונג שבמחשבת הבריאה. ואין לומר, שהם ב' מחשבות מיוחדות זו מזו, שח"ו לומר ולהרהר כזאת, כנ"ל. וא"כ איך כ"ז נמשך הימנו ית', עד לעולם הזה, המלא חלאה יסורין וזוהמא גדולה, ואיך הם מתכלכלים יחד במחשבה היחידה."

אות ח'

במחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות, והיא הפועלת,

והיא עצם הפעולה, והיא מציאות השכר המקווה, והיא מהות היגיעה

"וטרם שאנו נכנסים בביאור דבריהם ז"ל, צריכים להבין, במחשבתו ית', בבריאת העולמות והמציאות שלפנינו, שלא יצאו פעולתם לפניו, בדרך ריבוי מחשבות, כמו דרכינו. כי הוא ית', אחד, יחיד ומיוחד, כנ"ל, וכמו שהוא פשוט, כך אורותיו הנמשכים הימנו, פשוטים ומיוחדים, בלי שום ריבוי צורות, כמ"ש, לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכי וגו'. ועל כן תבין ותשכיל, שכל השמות והכינויים, וכל העולמות העליונים והתחתונים, הכל אור פשוט א', יחיד ומיוחד, שאצל השי"ת, האור הנמשך, והמחשבה, והפעולה, והפועל, וכל מה שהלב יכול לחשוב ולהרהר, המה אצלו דבר אחד ממש.

ועל פי זה תשפוט ותשכיל, שבמחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות הזו, עליונים ותחתונים יחד, עד ככלות הכל בגמר התיקון. אשר אותה המחשבה היחידה, היא הפועלת את הכל, והיא עצם כל הפעולות, והיא מקבלת התכלית, והיא מהותה של היגיעה, והיא עצמה מציאות כל השלימות והשכר המקווה. כמו שפי' הרמב"ן ז"ל, בסוד אחד יחיד ומיוחד כנ"ל."

חוץ מהמחשבה הזאת, ממחשבת הבריאה, אין לנו כלום. אנחנו חיים בה והיא כוללת את הכול, עוטפת אותנו בכול.

שאלה: מהי מהות היגיעה?

מהות היגיעה היא העבודה למעלה מהטבע.

שאלה: כתוב "לא מחשבותי מחשבותיכם". איך אנחנו צריכים להתייחס לזה שיש מחשבה אחת?

נקווה שבסופו של דבר זה יתגלה בנו.

תלמיד: האם עלינו לחפש אותה בעשירייה באיזו צורה?

כן, כמו שאנחנו לומדים. ודאי שעל ידי הפעולות שלנו בעשירייה, בחיבור, בהתחברות בינינו המתגברת, אנחנו נגלה את זה.

שאלה: כתוב שהמחשבות שלי הן לא המחשבות שלכם, אבל אנחנו לומדים שכל המחשבות שלנו מגיעות מהבורא. אז איך אפשר להגיד שהמחשבות שלנו הן לא שלו?

אבל חוץ מזה יש אצלו מחשבות אחרות, לא אלו שמגיעות אלינו. לכן כל העבודה שלנו היא להעלות אל הבורא ולהשתוות עמו ברצון, במחשבה, בפעולה, בכל מה שאפשר.

שאלה: מתוך אותן המחשבות שהן לא שלנו, האם אנחנו בונים את המצב המשותף שלנו?

כן.

תלמיד: האם מתוך המצב המשותף הזה אנחנו מזינים בחזרה את המחשבות הנכונות, אנחנו מזינים את הבריאה?

כן.

תלמיד: איך לשלב בין שתי הפעולות האלו בו זמנית? עלינו להזין את הנברא ולעומת זאת להמשיך לבנות את המצב המקביל. האם שמאל וימין שייכים לזה?

בוא לא נתבלבל, אנחנו נתקדם ואז תראה איך כל זה נעשה, ולא לדמיין עכשיו דמיונות.

שאלה: נכתב באות ט', "יוצר אור ובורא חושך". מה ההבדל בין "יוצר" לבין "בורא".

בורא זו בריאה שלא הייתה קודם, ו"יוצר" זו יצירה שהייתה באיזושהי צורה גם קודם.

שאלה: כתוב שבמחשבה אחת נבראה כל הבריאה, ואנחנו יודעים שהמחשבה היא מימוש של רצונות. האם זה שייך גם לבורא וזה בעצם מימוש הרצון היחיד שלו להנות לנבראיו?

כן.

שאלה: הוא כותב "נאצלה ונבראה". מה זה נאצלה?

נאצלה זה דרך עולם אצילות, ונבראה זה דרך עולם העשיה. אצילות, בריאה, יצירה, עשיה.

שאלה: הוא כותב "ועל פי זה תשפוט ותשכיל, שבמחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות הזו, עליונים ותחתונים יחד, עד ככלות הכל בגמר התיקון". באיזו רמה צריכים לברר את העניין תשפוט ותשכיל שזה במחשבה אחת?

במה שניתן לאדם, לפי שורש הנשמה שלו.

שאלה: אם האדם כל הזמן יהיה במחשבות לגבי אותה מחשבה אחת, עד כמה היא רחוקה ובלתי מושגת עבורו והוא ישתוקק לאותה מחשבה, איך הבורא ייתן לו השתוקקות למחשבה הזאת? איך זה יכול להשפיע על העבודה הפנימית שלו, בקבוצה, בעשירייה ובעבודה הפרטית?

הוא צריך לברר את זה, להבין בזה, ולא להסתמך על משפט אחד, אלא להכיר, לברר את זה.

תלמידה: האם אפשר איכשהו לבנות את הקשר הפנימי עם המחשבה הזאת?

אנחנו לא עוסקים בפסיכולוגיה ובפילוסופיה, אנחנו עוסקים רק בהוראות ישירות שמגיעות מלמעלה, אותן אנחנו מממשים בחיבור בינינו, בקשרים בינינו.

תלמידה: מה הקשר בין המחשבה הזאת שעליה מדובר כאן לבין המצב שלנו כיום?

אין שום קשר. אם נתחיל לממש, אז נגלה איזשהו קשר ונוכל להכיר בו.

שאלה: כתוב שמחשבת הבריאה היא גם מהות היגיעה. אבל היגיעה היא העבודה שלנו, אז איך זה שהמחשבה של הבורא כוללת את היגיעה?

כך היא מתגלה.

תלמידה: כלומר אנחנו מקבלים את הביטוי של מחשבת הבריאה בצורה של היגיעה שלנו.

כן.

שאלה: נכתב במאמר שמחשבת הבורא ודרכי הבורא הם שונים מאיתנו. מה הקשר בין הכלים שלנו לבין מחשבת הבריאה? האם זה בגלל שהכלים שלנו הם כלים דקבלה, לכן אנחנו לא יכולים להרגיש את מחשבת הבורא, והדבר היחיד שאנחנו צריכים לשנות הוא את תכונת הכלי, כלומר את כוונת הכלי על ידי זה שנצמצם אותו, וכך נבנה כוונה שהיא דומה למחשבת הבורא?

נכון.

שאלה: הבורא הוא אחד יחיד ומיוחד, ואנחנו מנסים לגלות אותו בעשירייה. האם זה אומר שלא צריכה להיות חברה נפרדת עם התכונות הנפרדות שלה, אלא עלינו להגיע להרגשה בעשירייה של "אחד יחיד ומיוחד", וזה יהיה גילוי הבורא וזה יהיה השכר?

כן, בצורה כזאת אנחנו מתקרבים לגילוי הבורא. מתוך זה שאתן מקרבות את החברות, כל אחת בלב שלה, בסופו של דבר בלב של כל אחת יהיה הרכב התכונות של כל החברות, ואת התכונות האלה אנחנו מכנים "בורא".

שאלה: באות ט' כתוב שצמצום א' הוא "חמור שבחמורות". למה צמצום א' הוא חמור?

מפני שהוא חתך בין הבורא לנבראים, סגר את הבורא מהנבראים, לכן הוא חמור. אבל אחר כך יש תיקונים על הצמצום, אנחנו יכולים להתעלות מעליו ולהיכנס לקשר עם הבורא, וכך להגיע לגילוי שלו לנבראים.

תלמיד: זאת אומרת זה כבר מעל העבודה שלנו.

כן.

שאלה: מה אפשר ללמוד מזה שהמחשבה היא אחת, לא שתים ולא עשר?

שאין חוץ מכוונה אחת, חוץ מיחס אחד מהבורא לנבראים, להביא אותם להזדהות עמו, ולכן ברא אותם בצורה אחרת לגמרי.

(סוף השיעור)