שיעור בוקר 30.03.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"כתבי רב"ש" א' ע' 48, מאמר "בענין חשיבות החברים"

קריין: "כתבי רב"ש", עמ' 48 "בענין חשיבות החברים".

אנחנו צריכים להבין שכל הלימוד שלנו בעצם כלול משני חלקים, החצי הראשון שאנחנו עובדים על קשר יותר ויותר הדוק בחברה, והחצי השני, שכשאנחנו משיגים את הקשר שכל פעם מתגבר ומתגבר, בתוך הקשר אנחנו מגלים תכונות חדשות, אופנים חדשים של אותו עולם רוחני שמתגלה בקשר. מתוך זה יש מאמרים שמדברים על הקשר, וזה בעצם המאמרים הראשונים של הרב"ש, ואחר כך הוא גם חוזר לזה, ואחרי שמשיגים את הקשר, בתוך הקשר מגלות תכונות חדשות של העולם הרוחני, והוא מתגלה כולו בהתגברות הקשר בינינו, אז אנחנו לומדים כבר על אופני ההתגלות של העולם הרוחני.

לכן המאמרים האלה חשובים לנו, כי הם מדברים על התחזקות הקשר בינינו, וזה העיקר, זה היסוד. בלי זה לא נגיע בפועל לחצי השני. וכשאנחנו לומדים את החצי השני, איך מתגלה העולם הרוחני, זאת אומרת, באיזה אופנים אנחנו צריכים לגלות אותם, מה התכונות שלו, אז אנחנו צריכים לשים לב שאם אנחנו לא כל כך מבינים על מה בדיוק מדבר המחבר, או אם אנחנו רק מבינים, אבל לא מרגישים, אז באותה מידה חסרה לנו ההרגשה של הקשר בינינו, ביני לבין החברים. באותה מידה אני לא יכול להרגיש את הרוחניות, על מה מדובר בכתבים של מקובלים.

קריין: "כתבי רב"ש, כרך א', עמ' 48 "בענין חשיבות החברים".

בענין חשיבות החברים

תשמ"ד - מאמר י"ז, חלק א'
1984 - מאמר 17, חלק 1

"בענין חשיבות החברים, הנמצאים בתוך החברה, איך להחשיבם. היינו באיזה צורה של חשיבות כל אחד צריך להסתכל על חבירו. הנה השכל מחייב, אם הוא מסתכל על חבירו, שהוא במדרגה יותר נמוכה ממנו, אז הוא רוצה ללמד אותו, איך שיתנהג במידות יותר טובות, מכפי שיש לו. נמצא, שהוא לא יכול להיות חבר שלו, אלא הוא יכול לקבל חבירו בתור תלמיד, ולא בתור חבר.

ואם הוא רואה חבירו עומד במדרגה יותר גבוהה ממנו, ורואה שיש לו מה ללמוד ממנו מידות טובות, אם כן הוא יכול להיות רב שלו, ולא חבר שלו.

משמע, שדוקא בזמן שהוא רואה חבירו עומד בדרגה אחת עמו, אז הוא יכול לקבל אותו בתור חבר, ולהתחבר עמו. כי חבר משמע, ששניהם באותו מצב. וכך מחייב השכל. היינו שיש לשניהם השתוות הדעות, אז הם החליטו שיתחברו, ואז שניהם יפעילו את המטרה הזו, ששניהם רוצים להרויח.

בדומה לשני חברים, שהם משתווים בדעתם, עושים ביחד איזה עסק, ושהעסק הזה יביא להם רווחים. ואז הסדר, ששניהם מרגישים את עצמם, ששניהם יש להם כוחות שוים. מה שאין כן אם אחד מהם מרגיש, שהוא יותר מוכשר מהשני, אז הוא לא רוצה לקבל אותו, שיהיו שותפים בשוה, אלא שנכנסים לתוך שותפות העסק לפי אחוזים, דהיינו לפי הכוחות והמעלות שיש לאחד על השני. ואז העסק הוא לשליש ולרביע. ואז לא שייך לומר, ששניהם שוים בהעסק.

מה שאין כן באהבת חברים, כשחברים מתחברים, שתהיה ביניהם אחדות, משמע דוקא ששניהם שוים. זה נקרא "אחדות". למשל, אם הם עושים עסק ביחד, ואומרים שהרווחים לא יתחלקו שוה בשוה, האם זה נקרא "אחדות".

אלא ודאי שכל העסק מאהבת חברים, צריך להיות, שכל הרווחים שיכניסו אהבת חברים, צריך להיות שישלטו בנכסיהון שוה בשוה. ואל יבריחו, ואל יעלימו לא זה מזה, ולא זה מזה, כי אם הכל יהיה באהבה וחיבה באמת ושלום.

אבל בספר "מתן תורה" (דף קמ"ב) כותב שם וזה לשונו: "אמנם ב' תנאים פועלים בהשגת הרוממות:

א. לשמוע תמיד ולקבל את הערכת הסביבה בשיעור הפלגתם,

ב. שהסביבה תהיה גדולה, כמו שכתוב "ברוב עם הדרת מלך".

ולקבל תנאי הא', מחויב כל תלמיד להרגיש עצמו, שהוא הקטן שבכל החברים. ואז יוכל לקבל הערכת הרוממות מכולם. כי אין גדול יכול לקבל מקטן ממנו, ומכל שכן שיתפעל מדבריו. ורק הקטן מתפעל מהערכת הגדול.

וכנגד תנאי הב', מחויב כל תלמיד להרים מעלת כל חבר, כאילו היה גדול הדור. ואז תפעל עליו הסביבה, כמו שהיה סביבה גדולה כראוי, "כי רוב בנין חשוב יותר מרוב מנין".

ומהנ"ל משמע, שענין אהבת חברים, איש את רעהו יעזורו, משמע, שמספיק, שכל אחד יחזיק את חבירו, כמו שהוא עמו במדרגה אחת. אבל מטעם, שכל אחד צריך ללמוד מחבירו, אז יש ענין של רב ותלמיד. לכן הוא צריך להחשיב את חבירו, שהוא יותר גדול ממנו.

אבל איך אפשר להחשיב את חבירו, שהוא יותר גדול ממנו, בו בעת שהוא רואה, שיש לו מעלות יותר גדולות מחבירו, דהיינו שהוא יותר כשרוני, יש לו בטבע מידות יותר טובות. וזה אפשר להבין בשני אופנים:

א. הוא הולך עם בחינת אמונה למעלה מהדעת, שבו בעת שבחר בו לחבר, הוא כבר מסתכל עליו למעלה מהדעת.

ב. זהו יותר טבעי, היינו בתוך הדעת. היות שאם הוא החליט לקבל אותו בתור חבר, ועובד עם עצמו לאהוב אותו, הנה מדרך האהבה הוא, שלא רואים רק דברים טובים, ודברים רעים, אף על פי שישנו אצל חברו, הוא לא רואה אותם, כמו שכתוב "על כל פשעים תכסה אהבה".

וזה אנו רואים, שאדם יכול לראות חסרונות אצל הילדים של השכן, ועל ילדים של עצמו הוא לא רואה. וכשמדברים על הבנים שלו איזו חסרונות, תיכף הוא מתגבר נגד חבירו, ומתחיל להגיד את המעלות שיש להבנים שלו.

ונשאלת השאלה, מהי האמת. שיש מעלות לבניו, ומשום זה הוא ברוגז, כשמדברים על הבנים שלו. והענין הוא כך, כמו ששמעתי מאאמו"ר זצ"ל, שבאמת יש בכל אדם מעלות וחסרונות. וכל אחד, היינו הן השכן, והן אביו, אומרים אמת. אלא השכן שהוא לא מתייחס להבנים של השני עם יחס כאב אל בן. היינו, שאין לו אותה אהבה להבנים, כמו שיש לאביו.

לכן, כשהוא מסתכל על הבנים של השני, הוא רואה רק החסרונות שיש להבנים. כי מזה הוא יותר נהנה. כי הוא יכול להראות, שהוא יותר במעלה מהשני, בזה שהילדים שלו הם יותר טובים, לכן מסתכל רק על החסרונות של השני. וזה הוא אמת, מה שרואה. אבל מה הוא רואה, רק דברים שנהנה מהם.

אבל אביו גם כן רואה רק את האמת, אבל הוא מסתכל רק על הדברים הטובים, שיש להבנים שלו. אבל הדברים רעים שיש להבנים שלו, את זה הוא לא רואה, משום שאין לו תענוג מזה. לכן הוא אומר אמת, מה שהוא רואה אצל הבנים שלו, כי הוא מסתכל רק על הדברים, שיש מזה לקבל הנאה. אם כן הוא רואה רק המעלות.

לכן יוצא, אם יש לו אהבת חברים ובחינת אהבה, החוק הוא, שרוצים לראות דוקא מעלת חבירו ולא חסרונו. לכן יוצא, אם הוא רואה איזה חסרון אצל חבירו, סימן הוא, לא שהחסרון הוא אצל חבירו, אלא החסרון הוא אצלו. היינו, שהוא פגם באהבת חברים, לכן הוא רואה החסרונות על חבירו.

אי לזאת, הוא צריך עכשיו לראות, לא שחבירו יתקן את עצמו, אלא הוא בעצמו, לתיקון הוא צריך. יוצא לנו מהנ"ל, לא שהוא צריך לראות, שחבירו יקבל תיקון על החסרונות, מה שהוא רואה בחבירו, אלא הוא בעצמו צריך תיקון, במה שפגם באהבת חברים. וכשיתקן את עצמו, אז יראה רק מעלת חבירו ולא חסרונו".

זה הסימן שהוא הגיע לתיקון, שהוא לא רואה באף חבר שום חיסרון אלא רק מעלות. אז יוצא לנו כך, שקודם אנחנו צריכים ללכת למעלה מהדעת ולקבל את החברים שהם כולם מתוקנים למרות שאני לא רואה את זה כך, ואז במידה שאני לא רואה אותם כשלמים, אני רואה שזה מה שיש לי לתקן. זאת אומרת, החברים הם כמו מראה שאני רואה בה את כל מה שיש לי. אז החברה בשבילי היא ממש הצלה.

כמו עכשיו אנחנו בודקים את האדם, נניח בבדיקות שלנו, האם יש לו ווירוסים, אם יש לו משהו, אז העיקר בשבילנו זה לזהות, כן או לא. לכן כך החברה. אם אני יכול לזהות על ידה במה אני חולה, במה אני לא טוב, זה העיקר. אחרי זה אני מתחיל כבר לעבוד עם אותה החברה על מה שיש לי לתקן, ואני רואה בגלוי, אם אני מתקרב באהבה אליהם, בחיבור אליהם, עד כמה שאני מתקן את עצמי, מבריא מהאגו שלי. ואז בצורה כזאת אנחנו יכולים לעבור את כל הדרך מתחילה ועד הסוף אך ורק בזה שאנחנו בודקים את עצמנו כלפי החברה, עד כמה שאני עושה עליהם ביקורת, עד כמה שאני לא מרוצה מהם, עד כמה שהם לא שלמים בעיני, עד שאני רואה אותם כשלמים, כעומדים בליבי בצורה שלימה. ואז זה נקרא ש"תקנתי" את עצמי. ואין כאן שום התחשבות עם מה שנמצא מחוצה לי אלא רק עם עצמי, עד כמה שאני מקולקל ועד כמה שאני יכול להיות מתוקן וזה שייך רק לקשר בתוך הקבוצה.

מה שאין כן, בכל מיני צורות קשר אחרות, בקשר לעבודה שלנו בהפצה, בכל מיני דברים אחרים חוץ מאהבת חברים, אז וודאי ששם אנחנו צריכים להיות כמו כל בני האדם במישור העולם הזה. שם אנחנו צריכים באמת לדרוש זה מזה להיות מחוברים בצורה טכנית לביצוע המשימה שלנו, נניח בהפצה.

שאלה: אם אנחנו צריכים לראות את החבר בשלמות ובדבקות, האם יש צורך לקשור את העיניים קצת למה שאני רואה בחיצוניות ולהתעלם מזה או שאני צריך לעבוד עם זה?

נניח שאתה כמוסיקאי נמצא בלהקה עם עוד כמה חברים שלנו, ואתם עושים משהו, ואתה לא מרוצה מהם, אז אתה אומר להם שצריכים לעשות כך או כך, או שאתה שותק? אתה חייב להביע את כל הדברים האלה וללחוץ עליהם עד שהם יעשו מה שצריך כדי שיצא ניגון הכי טוב. וזה לא שייך לאהבת חברים. זה שייך לביצוע העבודה במישור העולם הזה.

כמו שאנחנו מדברים על רשת הקשר "גלקסי" שבה כל הקשרים שלנו, ואין כאן לערבב רוחניות עם גשמיות. בגשמיות אנחנו חייבים לבצע הכול כדי לעשות קיום והפצה, ועבודה במישור העולם הזה, וברוחניות, שם כבר אין לנו שום יכולת לעשות איזו ביקורת על החבר, אלא החבר הוא מושלם. ואני רק בודק את עצמי כלפי החבר כמו שאני בודק את עצמי כלפי הבורא.

תלמיד: אבל הלכה למעשה על ידי הפגמים האלה שאני מוצא, אני בעצם מתקן את עצמי, כביכול, לא את הפגמים בחוץ.

כן, אבל זה לא במישור העולם הזה. שוב, אם מישהו מנגן לידך לא טוב, אז אסור לך להגיב על זה? אסור לך לתקן אותו? אלא יש שני מישורים, יש את מישור העולם הזה שבו אנחנו חייבים לבצע את העבודה שלנו, ויש את המישור הרוחני שבו אנחנו חברים ומחוברים.

אז במישור העולם הזה אתה צריך להגיד מה כל אחד ואחד חייב לבצע ואם אתה יכול, לתקן אותו בצורה ישירה כזאת ולהעביר עליו ביקורת כדי שיהיה הכול מתוקן. מה שאין כן, בכל הבעיות כלפי החיבור בין החברים, באהבה, שם אתה צריך רק לתקן את עצמך עד שאתה רואה את כולם בצורה מושלמת. והאחד לא שייך לשני. כמו שכתוב "חוסך שבטו שונא בנו", שאם יש כאן מה לתקן במישור הגשמי אתה עושה. מה שאין כן, במישור הרוחני אתה צריך להגיד "יש לפני מערכת שלימה שמראה לי עד כמה שאני לא שלם".

עוד נדבר על זה.

שאלה: דברת על הקשר בתוך הקבוצה. יש איזה קונפליקט בין החיזוק של האהבה, הערבות והאהבה בעשירייה ובקבוצה. למה אני מתכוון, אנחנו עכשיו מאוד מרוכזים, כל אחד, בעשירייה שלו ברשת הגלקסי. אם יש בעיה בעשירייה אחרת או בקבוצה, איך לא להזניח עשירייה אחרת, חבר אחר בעשירייה, מבלי לגרוע מהאהבה שלך לעשירייה שלך?

בדרך כלל את הקשר בין העשיריות אנחנו מרגישים בזמן שיעור בוקר. שאז לפני השיעור אני מתקשר לעשירייה שלי, בזמן השיעור אני משתדל, מפעם לפעם לפחות, לחזק את הקשר שלי עם העשירייה שלי, ואני גם רואה ומתקשר לכל יתר העשיריות, עד כמה שאני מסוגל.

אבל אין כאן כל כך בעיה, האם אני מסוגל, או לא מסוגל, אם אני לא מסוגל אז אני לא עושה את זה. העיקר בשבילי זה מתוך העשירייה שלי ללמוד את השיעור. שכל מה שאני לומד בשיעור אני רוצה לממש בתוך העשירייה. זה העיקר. וכל יתר העשיריות, הן כבר כדי לתת לי "מקיף", מה שנקרא. זה ההבדל.

העשירייה שלי זה הגוף הפנימי שלי, עשר הספירות הפנימיות שלי, וכל יתר העשיריות זה כלי חיצון ואור מקיף. וכך אני לומד. כך אני מקבל את זה. כך מדברים.

שאלה: העבודה בעשירייה זו עבודה רוחנית או גם עבודה גשמית?

גשמיות ורוחניות בחכמת הקבלה, הכוונה היא שאם זה על מנת לקבל זה נקרא "גשמי", אם זה על מנת להשפיע זה נקרא "רוחני". ויש עוד הסבר גשמי ורוחני, שגשמי זה שאנחנו צריכים לעבוד עם הידיים שלנו בגשמיות בלסדר את הדברים, והרוחניות זה היחס שלנו למה שאנחנו עושים. אז אני לא יודע בדיוק למה אתה מתכוון.

שאלה: במוסקבה יש לנו 8 עשיריות, כולן וירטואליות, כולם נמצאים בבתים, אבל בכל אופן לפני שעברנו לפורמט הזה בתוך הקבוצה היו לנו קשרים בין העשיריות, התכנסויות משותפות. עד כמה בעולם החדש הזה, כדאי לנו להמשיך את הקשרים האלה בתוך קבוצה אחת?

אנחנו צריכים להמשיך בכמה שאפשר בכל מיני הצורות הישנות, עד שהחיים האלו ממש בכוח יסדרו אותנו בקשר החדש. ועל הקשר החדש הזה, אני לא רוצה לספר ולקבוע, מפני שאנחנו צריכים לתת לאור העליון לעבוד, שהוא יסדר את זה. הוא כל הזמן מאיר לנו בצורות משתנות בין העולם העליון, בין הכלי היותר עליון והכלי שלנו, והכלי תחתון, יש כאן עלי עליון, עליון ותחתון, ואז כשהוא מאיר עלינו, הוא מאיר עלינו לא רק לצורך הקשר בינינו, אלא לצורך הקשר שלנו עם האנושות בוא נגיד, עם יתר העשיריות והאנושות. ואז אנחנו צריכים להיכנס כל פעם להתקשרויות ולצורות שונות של קשר, שאנחנו לא מבינים ולא יודעים את זה. כי יש כאלה דברים, שהם נראים לנו עכשיו לא כל כך במקום אבל זה מתוך חשבון למה שיקרה אחר כך, אני לא יודע בדיוק.

לכן אני רק צריך לתת לאור העליון לעבוד עלי, ולהשתדל להיות יותר ויותר רגיש אליו, וזה במידת יתר החיבור בינינו, אז אנחנו נהיה יותר מתאימים לו, והוא כבר בהשפעה עלינו, יסדר לנו תמיד את צורות הקשר בינינו, המתאימות לא רק לנו אלא בהתחשבות בכך שאנחנו צריכים להשפיע לדרגות יותר נמוכות, לעשיריות אחרות או לאנשים שלא קשורים בכלל אלינו, כי אנחנו צריכים להיות מעבר. כך זה עובד.

לכן כדי לענות על השאלה שלך, האם אתם צריכים לשמור על כל הצורות הקודמות שהיו לכם כשהייתם במרכז בצורה פיסית, אני הייתי אומר שלא לעזוב אותן אלא לראות עד כמה הן צריכות אולי להשתנות כאן. ואם אתם כן מרגישים שאין להן מקום כמו שהן היו אבל במקומן שיהיו צורות אחרות, שהן יותר מקדמות אתכם, יותר מקשרות אתכם יחד, אז לתת לזה מקום. או שנעבוד יחד, נשמע את הבעיות האלה וננסה יחד.

שאלה: אם אני רואה בחבר שלי משהו שמפריע לי אבל אני לא רואה שאני שופט אותו, איך אני יכול לצאת מהמצב ולראות את החסרונות בעצמי. אם אני נמצא במצב שאני כך שופט את החברים, איך אני יכול לצאת מזה ולראות את החסרונות בעצמי?

אני בדרך כלל מחלק את השפעת החבר עלי לשני מישורים. מישור אחד זה השידור, ההפצה, הכתיבה, כל מיני דברים כאלה שאנחנו צריכים בעצם להפצה, ליציאה שלנו לעולם. ושם יכול להיות שמישהו כתב מאמר לא כל כך טוב או שהוא לא יודע לגמור את העבודה עם הגלקסי, ועוד כל מיני דברים כאלה, ואז בצורה טכנית לפי זה אני מתקשר אליו ודורש. וכך כולם צריכים לדרוש, כל אחד לפי המקצוע שלו בחברה, ההוא כותב מאמרים, ההוא בודק מאמרים, ההוא עושה את הקשר, ההוא שייך ללימוד, לתרגום וכן הלאה, זה דבר אחד, זה מישור טכני בוא נגיד כך, וזה לא שייך לעד כמה הוא יכול להתחבר.

יכול להיות שהוא לא יודע לקרוא, לא יודע לכתוב, לא יודע לסדר את המכניקה, הטכניקה, אבל הוא ברוחניות חבר מצוין, הוא ממש כולו לב זהב, והוא קושר אותנו יחד ודואג לקשר בינינו. אז יש כאן שתי גישות, גישה אחת היא טכנית, וגישה אחת היא רוחנית, ואין שום קשר בין זו לזו. מבחינה טכנית, זאת אומרת בתפקיד שלו בקבוצה, צריכים לדרוש ממנו שיקיים את זה ואת זה, עד כמה שהוא מסוגל, אבל הדרישה הזאת לא שייכת [לגישה הרוחנית], הוא יכול מצד אחד להיות החבר הכי גדול, שנותן לנו דוגמה של אהבת החברים, ומצד שני, הוא נותן לנו דוגמה שהוא לא מסוגל להצליח באיזה דבר גשמי.

מה לעשות עמו? כך, להמשיך לדרוש אם הוא נמצא בתפקיד הזה בצורה גשמית, וללמוד ממנו איך להגיע לרמה כמוהו באהבת החברים. זה לא שייך אחד לשני.

שאלה: נאמר שיש כזה מקרה שיש עשירייה, שכולם פחות או יותר עובדים, וחבר אחד תמיד מסתובב איפה שהוא. מנסים לתמוך בו, לעזור לו, אבל בכל זאת זה לא מקדם אותו, זה לא עוזר לו. האם אפשר באיזו צורה יותר תקיפה קצת לנער אותו? כדי שירגיש אולי פחד כלפי העשירייה מהכיוון הזה? איך אפשר לעבוד עם חבר כזה?

כן, אנחנו יכולים להפעיל לחץ על החבר כדי שהוא ישתתף נכון בעשירייה, אבל זה בתנאי שהוא מבין, מרגיש, מוכן לזה, או שהוא עדיין נמצא בכל מיני צורות שהוא לא יכול לעכל אותן. יש אנשים שיש להם רצון לקבל כל כך גדול, שהם לא יכולים להיות בשום ביקורת על עצמם, ואז הם כאילו אטומים. אתה אומר להם שהם צריכים להיות באהבת חברים, הם לא שומעים. הם יכולים לחזור על זה כמו שילד קטן חוזר על המילים שהגדולים אומרים אבל הוא לא מבין את תוכן המילים. בצורה כזאת אנחנו צריכים להתחשב בכאלו אנשים שהם עם רצון לקבל מאוד גדול, מוגבר, יש להם בדרך כלל נשמה גבוהה, גדולה, אבל יחד עם זה היא עבה, מאוד כבדה. ולכן אנחנו צריכים לראות איך אנחנו יכולים להתחשב בכאלו חברים.

בדרך כלל אנחנו נותנים להם מקום בחברה שלנו, למרות שקשה לסבול אותם. ואם אנחנו כבר לא יכולים אז מזיזים אותם החוצה. לא שזורקים אותם לגמרי אלא צריכים לתת להם איזה תפקיד אולי, שהם יתעסקו במשהו, שהם לא יפריעו לקשר שלנו בין החברים, אבל צריך להבין שיש להם תפקיד מיוחד בהתקדמות, בהפצה. ולאנשים האלה, לכל אחד, יש תפקיד, הבורא יסדר בסופו של דבר את כולם בצורה נכונה, למרות שיכול להיות שזה ייקח הרבה שנים.

שאלה: אני אפסיק להשלות את עצמי, ואדם לא יכול להאמין בעצמו עד יום מותו, אז מהי התפילה לבורא כדי שאני אוכל לראות את החברים כשווים?

זו בדיוק התפילה לבורא. שאתה רוצה לראות את כל החברים כשווים, כגדולים, שכך אתה מרגיש אותם בלב. זה נקרא "העומדים בתוך הלב שלי". זה מה שאני מתפלל שיהיה. שכולם יהיו שווים, כולם מחוברים כגוף אחד, כאיש אחד בלב שלי ואני איתם יחד, הלב שלי קולט אותם, כולל אותם, מחבק אותם והם נמצאים כולם ממלאים את הלב שלי. ואם אני עושה את זה בשלמות אז אני מגלה שהלב הזה, זאת אומרת, כל הלב הכללי הזה של כולם שנמצא בתוך הלב שלי, יחד עמי הוא ממולא בבורא. התכונה שלו היא תכונת השפעה, אהבה, שזה הבורא. וכך אני מתחיל דרך הגישה הזאת לגלות את העולם הרוחני.

תלמיד: יש לנו חברים שנמצאים בעשיריות, ואנחנו עכשיו כעשיריות עובדים בגלקסי. לפני זה הייתה לנו קבוצה אחת גדולה של בלטיה וברגע שהתחברנו לגלקסי חלק מהחברים, מסיבות טכניות, ולא רק, פשוט לא נמצאים בעשיריות. לא נמצאים בעבודה הזאת. האם אנחנו צריכים לקחת בחשבון את העובדה הזאת שישנם חברים שמסיבות מסוימות נשארו מחוץ לתמונה, או שאנחנו צריכים פשוט להתרכז בעשיריות שלנו וזהו?

אבל הם גם מאורגנים בעשיריות?

תלמיד: לא, אפילו יש כאלה חברים שפשוט לא שייכים לעשיריות אבל הייתה להם ההזדמנות לעבוד כמו שהם, הם פשוט נכללו בקבוצה הכללית הזאת. אבל אחרי שעברנו לגלקסי האפשרות הזאת מבחינתם כבר לא קיימת. האם מי שנשאר בלי עשירייה, זה בחירה חופשית, זה עניינו, או שאנחנו צריכים איכשהו לכלול אותם?

אנחנו צריכים לדאוג לכל חבר וחבר שהיה אי פעם איתנו, שתהיה לו הזדמנות, שתהיה לו שוב יכולת לפתוח את הקשר איתנו. לא להתנתק מאיתנו, לא להתרחק מאיתנו בשום צורה. זאת העבודה שלנו, אנחנו צריכים לדאוג לכל חבר וחבר. ולא יכול להיות שאם אני נמצא בעשירייה שלי אני פשוט מזניח את כל יתר העולם. זה לא יכול להיות. ההיפך, אני צריך דרך העשירייה שלי לדאוג לכל העולם, מכל שכן החברים שפעם היו מחוברים והיו לומדים או לפחות נוכחים בזמן השיעור וכך היו מחוברים איתנו במשהו.

אז אני מבקש, אתם חייבים לדאוג לזה. אתם חייבים להתקשר אליהם, אתם חייבים לשלוח להם חומרים. אתם צריכים להסביר להם מה קורה היום עם ווירוס קורונה הזה, בשביל מה ולמה הוא, בקיצור, כל מה שאנחנו לומדים, כל מה שאנחנו היום חוקרים במציאות.

מי יודע באיזה מצבים הם נמצאים עכשיו. תסבירו להם מה קורה, אולי דווקא מה שקורה היום, מה שעובר היום על כל האנושות יעורר אותם בחזרה להתקשר בינינו ולבורא, שזה יסביר להם למה זה קורה כך. שהם יראו עד כמה שחכמת הקבלה מסבירה לאדם איזה שלבים הוא עובר בחיים שלו ואנחנו בחיים שלנו היום זוכים ממש יום יום להרגיש כמה שההשגחה העליונה מכוונת אותנו לגמר התיקון, להתקשרות יותר יותר פנימית ולגילוי הבורא בתוך ההתקשרות הזאת.

אתם צריכים להסביר את זה בהדרגה, בצורה נעימה, מתאימה להם ולתת להם מקום תמיד להיות מחוברים.

עכשיו השאלה שלי היא אחרת, כשאנחנו נמצאים מחוברים בגלקסי, האנשים אחרים לא יכולים להיות מחוברים אלינו? מישהו מהתמיכה טכנית, יכול להסביר לי את זה?

תלמיד: כל שאר הערוצים שהיו עד היום ודרכם אנשים התחברו אליהם ממשיכים לעבוד כרגיל. יש סביבה טובה, יש kab.tv, אפשר לראות את השיעור משם. הגלקסי נועד רק לסיגנל החוזר, כדי שאנחנו נראה את החברים, והם יוכלו להתחבר לעשיריות ולעשות סדנאות.

זאת אומרת רק כדי שתהיה [אפשרות] לשאלה ותשובה.

תלמיד: שאלה ותשובה ודיבור ביניהם.

אבל לשמוע אותנו יכולים דרך כל הרשתות האחרות.

תלמיד: הרשתות הרגילות, כן, הכול נשאר אותו דבר.

אנחנו יכולים לראות אותם או לא?

תלמיד: לראותם אותם כרגע לא.

זאת אומרת, בלטיה שאומרת לנו שיש חלק מהחברים שלא נמצאים בגלקסי אז הם לא רואים אותם בכלל. הם נמצאים אולי ברשתות אחרות אבל אנחנו לא יכולים לראות.

תלמיד: נכון. אני רוצה גם לנצל את ההזדמנות ולהגיד, אנחנו עכשיו שמנו גם תמיכה וגם יש צוות תמיכה שעובד. כל מי שיש לו בעיה והוא מתקשה ורוצה להשתמש בצורות אחרות ובכל זאת להתחבר אלינו שיפנו ואנחנו נמצא פתרון לכל אחד.

למי לפנות? מה הכתובת.

תלמיד: יש כתובת בסביבה טובה, בפוסט הראשון, אפשר להיכנס לשם ולשלוח וזה יגיע אלינו.

זה ברור לך, לי למשל לא היה ברור מה זה.

תלמיד: הנה זו הכתובת, boardworldkli@gmail.com. אפשר לשלוח לשם את כל ההצעות והבעיות. מי שלא מוצא בסביבה טובה שישלח לשם.

בכל השפות?

תלמיד: כן.

(סוף השיעור)