בכחול - עצות פרקטיות מרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 15.10.2021*

*חלק 1 - שמעתי כ', ענין לשמה*

1. העבודה שלנו, מטרה שלנו בעולם הזה שאנחנו עכשיו נמצאים, נולדים, מרגישים ומגלים את המצב שבו אנחנו נמצאים, היא לעלות ממנו, מהמצב האגואיסטי הנורא, לעולם העליון, שהטבע שלו הפוך, אלטרואיסטי, נתינה ואהבה, במקום קבלה ושנאה. ואיך עושים את זה? בזה שאנחנו עוברים מרצון אך לקבל לעצמנו, כל אחד לעצמו, לרצון להשפיע לזולת, כל אחד לכולם. בזה אנחנו משיגים טבע של הבורא.
   
   המעבר הזה הוא נקרא *מעבר מלא לשמה, לשמה*. אנחנו נמצאים, לא כולם, אלא אלו שמשתוקקים להגיע ללשמה, במצב שנקרא לא לשמה. עדיין לא נמצאים בלשמה. מה הכוונה ב-לא לשמה? אנשים שלא משתוקקים ולא יודעים ולא מבינים שהם צריכים להחליף את הנטייה שלהם מרצון לקבל לרצון להשפיע, משנאה לכולם, לאהבה לכולם, הם צריכים אך ורק לשנות את עצמם ולא אף אחד אחר. כל מה שאדם מרגיש בעולמו, הוא מרגיש את עצמו. לכן מה שאנחנו צריכים לעשות זה מעבר מלא לשמה, שעוד לא נמצאים בהשפעה ואהבת הזולת ובורא, ללשמה, שנגיע לאהבה לזולת ולבורא.

2. ..לאט לאט משך אפילו הרבה שנים מתחילים להבין שמדובר על שינוי פנימי שבתוך האדם. אדם לא יקלוט את הסביבה, את העולם מה שיש, איפה הוא נמצא, בכלים דקבלה, אלא שיקלוט אותם בכלים דהשפעה. את הכלים שלנו אנחנו צריכים להחליף, ואז העולם ישתנה, הכל משתנה. עד שלא נחליף את הכלים שלנו מקבלה להשפעה, לא נרגיש עולם אחר, לא נרגיש את עצמנו שנמצאים במציאות אחרת.

3. כל מי שנמצא בעולם צריך להגיע ללשמה, השאלה רק באיזו צורה. או שאנחנו הולכים ככוח חלוצי, קומנדו ופורצים ללשמה, ושם אנחנו רואים שכבר כל הדורות המקובלים נמצאים שם, בלשמה, כל הנשמות שכבר תוקנו את עצמם ואנחנו מצטרפים אליהם.
   
   החלק השני, אנשים שלא קיבלו גילוי נקודה שבלב שדוחפת אותם לבורא, כלומר להגיע ללשמה, להשפעה, ואז הם נמצאים בצורה פאסיבית, כלומר חיים בעולם הזה לפי אותם הרצונות ומחשבות שהטבע, ההשגחה, הבורא, מעורר בהם בכל רגע, והם רק מבצעים את הפעולות האלה לגמרי לגמרי ללא שום בחירה חופשית.
   
   *אנחנו צריכים להבין שהבחירה חופשית שלנו היא יחידה, או שאנחנו נמצאים כעובדי פרעה, כעבדים של הרצון לקבל שלנו, או שאנחנו מגיעים לע"מ להשפיע. גם אז אנחנו עובדי ה', אבל להיות עובד ה' אני צריך כל פעם להיות בבחירה, במאמץ בזה שאני כל פעם דוחה עבדות של האגו שלי ורוצה להיות עובד של הבורא*.

4. אנחנו צריכים להיות ערים לזה שאנחנו נמצאים ברצון לקבל, ושכל פעם הוא משתנה ואף גדל, ובהתאם לזה אנחנו צריכים לדאוג איך אני מתנגד לו, מכסה אותו בכוונה להשתמש מעליו, או אפילו עימו, בע"מ להשפיע. אם אני משתמש ברצון לקבל כדי למעלה ממנו להשפיע, זה נקרא שאני נמצא בדרגת הבינה. עדיין יש לי עביות שורש א' ו-ב', ממלכות לבינה. אם אני יכול להשתמש ברצון לקבל שמתעורר בי כבר בדרגות ג' ו-ד', אז אני כבר יכול להשתמש בו בצורה הפוכה, אפילו לקבל ע"מ להשפיע. זו כבר עבודה גדולה ומאוד מאוד מיוחדת. זה מה שאנחנו משתדלים לעשות.

5. ש: אנחנו צריכים לבקש את עזרת המקובלים?
   ר: אנחנו צריכים לבקש עזרה בכל הצורות האפשריות, כי זה לא רק שאנחנו מתעלים מעל האגו שלנו וממשיכים תיקון, אלא גם מעלים אותם בזה שאנחנו פונים לנשמות האלה הגבוהות ומבקשים תיקונים. אנחנו בזה מכניסים אותם גם למערכת שלנו, וכל חלק וחלק מתוקן במערכת הכללית של האדם, אדם הראשון אני מתכוון, במערכת הכללית, במידה שהוא מתוקן, כך הוא שמח להשתתף בתיקונים הבאים. כשפונים אליו והוא שייך לזה, ודאי שיש לו שמחה גדולה. זה נקרא *לשמח את נשמות הצדיקים*. כך אנחנו צריכים לעשות. לכן אם אנחנו יכולים להתחבר איתם, אח"כ נלמד איך עושים זאת, זה גם שייך לעיבור נשמת הצדיקים, כך אנחנו צריכים לבצע.

6. ש: מה הדוגמה שאני משתמש ברצון שמתעורר בלשמה? .

ר: תעשה, תעשה כל הרצונות שלך, ככל שאתה מסוגל, לטובת חברים, וזה יהיה בדרך ללשמה.

7. ברור שנגד הרצון לקבל שהבורא ברא, אני לא יכול לעשות כלום. אין לי כלים, אין לי שום אפשרויות להגיע לרצון לקבל שלי ולהתחיל לשנות אותו, להקטין אותו, להגדיל אותו, להעביר אותו ממצב למצב. רק נראה לי שכאילו זה אפשרי, אבל לא. זה נקרא *המחליף פרה בחמור*. אם אני רוצה לעבוד עם הרצון לקבל בעצמי, אז נראה לי שאני משנה את הרצון לקבל, במקום אחד שני וכך אני מתגבר ואני עושה. זה בלתי אפשרי לעשות כלום.
   
   לכן כל הפעולות שלנו הם אך ורק שאנחנו פונים לבורא והוא נותן לנו שכל וכוח לבצע פעולות הנכונות. בלעדיו אנחנו יכולים לעשות מה שאומרים אנשים, אבל זה לא תיקונים. *כל מה שאני מסוגל לעשות בשכל ובלב שלי, לא נקרא שאני עושה תיקון. כי תיקונים אפשר לעשות רק ע"י האור העליון. לכן בלי פנייה לבורא שיעזור, שילמד, שיעשה, אני לא משיג שום דבר, אני לא מתקדם בשום תיקון*, הפרטי שלי או יותר כללי בעשירייה, או עוד יותר כללי באנושות. אנחנו חייבים קודם כל לא לשכוח שכל התיקונים שאני רוצה, אני קודם כל צריך לפנות לבורא.
   
   זה לא שייך ודאי לכל מיני דברים שאנחנו קובעים בעשירייה, בחיים שלנו, בצורה מכאנית שאנחנו צריכים לקיים ביחס בינינו, ביחסים בין בני אדם. את הדברים האלה אנחנו חייבים לקיים גם בכוחות שלנו, ביחסים בינינו. אבל באמת תיקונים אמיתיים, להתקדם לקראת ההשפעה, לקראת החיבור אמיתי, אנחנו יכולים אך ורק בפנייה לבורא.
   
   *בסופו של דבר, אחרי כל המאמצים שאנחנו משתדלים לבצע פעולות של חיבור, השפעה, נשאר לנו רק דבר אחד, לפנות לבורא שיעזור לנו, שילמד אותנו, שייתן לנו כוח ושכל איך לבצע פעולות חיבור. זו בעצם פעולה היחידה שאנחנו צריכים לעשות* בעקבות שבירת הנשמה הכללית דאדם הראשון.

8. אנחנו צריכים לבצע פעולות חיבור בינינו, ורק במידת החיבור בהם אנחנו נרגיש את העולם הרוחני. העובדה שאנחנו לא רוצים את זה, זה דווקא מגיע אלינו כעזרה, כדי שנתחיל להרגיש מה חסר לנו, מה מפריע לנו.
   
   *כדי להפוך את ההתנגדות הזאת להתקרבות לרוחניות, אנחנו צריכים להתפלל, לבקש מהבורא שיהפוך את כוח הקבלה שלנו, דחייה, קנאה, תאווה, כבוד, כל מה שיש, כל הנטיות שלנו להתרחק מאחרים, שהוא יהפוך את זה להתקרבות. הוא מסוגל, וזה מה שאנחנו צריכים לבקש*.

9. ש: כיצד להכין את עצמי לתפילה?

ר: *ע"י זה שאנחנו מדברים בינינו מה חסר לנו כדי להגיע לדבקות בבורא, להיות יחד. במידה שאנחנו מתעלים למעלה מהאגו שלנו שמפריד בינינו, כך אנחנו מתקרבים לבורא, או לפחות לומדים מה חסר לנו כדי להתקרב לבורא. בהתאם לזה מפעילים את הבקשה שנקראת תפילה. אם הבקשה נכונה, אחרי מאמצים אמיתיים שלנו, אז אנחנו מקבלים כוחות תיקון מלמעלה, וכבר עם החיבור בינינו מתקרבים לבורא*.

ש:התפילה הנכונה צריכה להיות שאני אגיע ללשמה או שהחברות תגענה ללשמה?

ר: כתוב, המתפלל עבור החבר, זוכה תחילה. זה מה שאנחנו צריכים להבין, שגם כאן העיקרון להשפיע הוא העליון.

10. סדנא: ... *איך אנחנו מגיעים לכזה מצב, לשבירה, למצב שאנחנו בטוחים שלא נצליח בכוחות שלנו, אבל אנחנו חייבים לקבל לכן כוחות מלמעלה. כאילו אנחנו מחייבים אותו שייתן לנו את כוח השפעה בתפילה. בצעקה אנחנו צריכים את זה לעשות. איך אנחנו מגיעים למצב של התפרצות כזאת בינינו, שהבורא שומע ואומר: נצחוני בניי*, אני נתתי להם רצון לקבל והם דורשים ממני הפוך, רצון להשפיע. איך מגיעים לשבירה כזאת וממנה כבר מחייבים את הבורא, נצחוני בניי, מחייבים את הבורא לשנות לנו את הטבע.

11. כתוב, *המתפלל עבור חברו זוכה תחילה*. אם אני נמצא ברצון לקבל אבל מאוד רוצה להגיע ללשמה, לרצון להשפיע, אז אני מתאר לעצמי מצב שלא אכפת לי להישאר במצב כמו שאני עכשיו. אמנם שאני מאוד רוצה להגיע להרגשת הרוחניות, בורא, לצאת מכל העולם הזה הצר והחשוך.
    
    אבל *אם אני באמת רוצה להגיע להשפעה, אז אני צריך להתפלל עבור החברים, שהם יגיעו לזה. אני רק תומך, רק עוזר להם בזה. אני משכנע את הבורא שיעזור להם, ואני בעצמי לא דואג. זו הדאגה שלי, שאני אתפלל עבור החברים והם יצליחו. אם באמת יש לי כזאת תפילה בלב, אז נקרא שהמתפלל עבור אחרים זוכה תחילה. אז באמת יש לי רצון להשפעה, והתפילה שלי, בצורה כזאת שאני מתפלל עבור הזולת, היא נותנת לי אפשרות, אמנם שאני לא מתכוון לזה, אבל היא נותנת לי אפשרות לקבל כוח השפעה מהבורא ולהפוך את עצמי כבר לרצון להשפיע*.

כדי להגיע לרצון להשפיע, אני צריך להגיע למצב שהמצב של חברים יהיה מאוד מאוד חשוב לי. עד כדי כך שרק עליהם אני מתפלל ומבקש מהבורא שיעזור להם, ועל עצמי אני לא מבקש שום דבר. אם אני עושה את זה, פחות או יותר ככל שאני מסוגל מכל הלב, *כדאי לעשות על זה תרגילים. הלב מתרכך, אני מגיע למצב שאני באמת מבקש על כוח השפעה. אם אני מבקש עבור הזולת, אני מקבל את הרוחניות. זה נקרא המתפלל עבור אחרים זוכה תחילה*.

12. ש: איזה תרגילים לעשות כדי לרכך את הלב?
    ר: במידה שהאדם יותר חושב על איזושהי תופעה, כך התופעה הזאת מתחילה בכל זאת להיות יותר ברורה, יותר קרובה ומובנת. לכן *אנחנו צריכים להשתדל 3 פעמים ביום לעשות תפילה עבור החברים, לבורא. אני מבקש ממנו לחבר את החברים יחד בצורה כזאת שהוא יוכל להתגלות בהם בכוח השפעה הדדי. אז תהיה הקבוצה שלנו מגובשת, מחוברת בכוח ההשפעה המשותף, ובזה נגלה מקום לגילוי הבורא ונוכל לקבל את הגילוי שלו ע"מ להשפיע לו*.
    
    *צריכים בכל מיני מילים וצורות, אפילו שלא יוצא, במאמצים לעשות, לחבר כאלו משפטים, 3 פעמים ביום לפחות, אפשר עד 5, אבל 3 זה גם מספיק. אני צריך לראות את החברים שהבורא מחבר אותם ביניהם ובונה ביניהם מקום שנקרא שכינה, שהוא יכול לשרות באותו מקום כשוכן. בזה מגיעים גם נבראים וגם הבורא לדביקות ביניהם, שזה כבר תיקון העולם שמתחיל מעשירייה שלי, ואח"כ מכל הארגון שלנו הגדול, ואח"כ לכל האנושות. כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים*.

13. ש: מדוע הוא קורא ללשמה מתנה, אם זה מגיע אחרי תפילה?

ר: לא חשוב שזה מגיע אחרי תפילה, אבל לשמה זה נקרא ע"מ להשפיע גם ברצון וגם במחשבה. אין לנו את זה מלכתחילה, אנחנו בנויים בצורה אחרת. לכן כשאנחנו מקבלים את תכונת ההשפעה הזאת, אפילו שמבקשים, זה בכל זאת מתנה שהבורא נותן לנו מתוך זה שהוא אוהב אותנו, לא מתוך זה שמגיע לנו. נראה לנו שזה מגיע לנו, אנחנו שואלים, אנחנו מבקשים ואז אנחנו מקבלים את זה מהבורא. לא.

*האמת היא שאנחנו לא יכולים לבקש את לשמה בצורה אמיתית. בפנים תמיד יש לך רצון אגואיסטי שלך עם רווח אגואיסטי וכו וכו. לכן אנחנו מבקשים בצורה שקרית, מה שלא יהיה, ככה זה, אבל זה לא עוצר אותנו, זה לא צריך לקרר אותי. אני צריך לעשות כל מה שבכוחי, ואחרי זה אני מקבל את זה כתגובה מלמעלה. התגובה הזאת נקראת מתנה*.

כל בקשה שלנו, תפילה, צעקה, אפילו הכי הכי עמוקה ומתוך עומק הלב, היא בכל זאת אגואיסטית. אבל אם אנחנו מבקשים, מקבלים מתנה, תכונת ההשפעה מהבורא, וכך מתקדמים. הכל במתנה.

14. *צריכים להמשיך להתפלל, רק לשים לב שהתפילה תהיה כמה שיותר קולקטיבית, כמה שיותר עבור האחרים. אתה מבין שאתה סה"כ רוצה גם בתוך זה תועלת עצמית ולא יותר, אבל זו האמת. זה שאתה מגלה את אמת הזאת, שווה הרבה. לכן הוא כותב במאמר, שמתי מגיעים לאמת? מתי שמגיעים לשקר, לשקר המלא*.
    
    *מתי יש מעבר לאמת? כשאדם מגיע לסוף השקר. יש כזה מאמר. בינתיים להמשיך. גם זה שאתה מגלה שאתה מתפלל רק עבור עצמך, תכלול את זה בתפילה שלך, בפניה שלך לבורא. אפילו כדאי לרשום לפניך שעל זה אני צריך לבקש, ועל זה ועל זה. לא חשוב שאתה שוכח, זה הבורא עושה לך כדי שתחליף את הרצונות ומחשבות. אבל זה טוב, כדאי להשקיע*.

15. *אני לא יכול לעזוב את נקודת הייאוש. אבל ברגע שאני מגיע למצב כזה, הבורא נותן לי מתנה, מנתק אותי מהרצון לקבל שלי בצורה כזאת שאני רוצה שהוא ישלוט בי, כי אחרת אני אבוד. אז הבורא נותן לי אפשרות להיות אבוד, לגמרי לגמרי לא תלוי ברצון לקבל שלי, אז אני חופשי. זה נקרא למתים חופשי, שהרצון לקבל מת, אז אני נעשה חופשי*.

16. תפילה זה בעצם הפעולה, זה מה שאנחנו צריכים להבין ולהשתדל להרגיש. אם אני מתפלל, אני מפעיל מערכת של כל המציאות...

17. ש: איך לכוון את מערכת הניווט שלנו?

ר: *ע"י הקבוצה. במטוס יש ג'אירו*, סביבון כזה שכל הזמן מסתובב, מכוונים אותו מלכתחילה לקוטב הצפוני ולפי זה מטוס יודע איפה הוא נמצא, מכניסים בו מכשיר ששומר על הכיוון,.. הסביבון שלו כל הזמן שומר את הכיוון...

*גם אנחנו צריכים כך להיות. איפה אצלנו יש מכשיר כזה? קבוצה, חוץ מזה כלום. אנחנו נמצאים כמו בסירה קטנה באמצע הים, ולא יודעים לאן ללכת, אנחנו מכוונים רק ע"י האגו שלנו. אם אנחנו רוצים להיות מכוונים לכיוון הנכון, אין לנו מצפן, אין לנו גא'ירו, אנחנו פשוט חייבים שיהיה לנו מכשיר כזה. המכשיר הזה זה סירה שבה נמצאת הקבוצה*.

ע"י זה שאנחנו מתחברים בינינו, בחיבור בינינו למרות האגו שלנו, למעלה מהאגו שלנו, אם אנחנו מתחברים, אנחנו מכוונים את עצמנו לבורא, שלא נראה ולא מורגש, אבל כך אנחנו מחוברים אליו, מפני שמעל האגו שלנו אנחנו משתדלים להתחבר יחד. ה-יחד הזה, *הנקודה הזאת יחד, היא דווקא נקודת הקוטב הצפוני או כוכב הצפון. כך אנחנו מתקדמים. כלומר בלי קבוצה אתה לא יכול למצוא את הנתיב שלך ואת כל כוחות הטבע שיש סביבך. לכן כתוב או חברותא או מיתותא*.

18. צריכים גם להתפלל עבור החברים שלא מגיעים כל יום. אני ממליץ לכם, תחשבו אם צריך ככה לעשות. בכל העולם, בכל הקבוצות שלנו, מקוטב הצפוני עד הקוטב הדרומי, בואו נקבע שיש כאלו ימים שבאים כולם.. הם לא יכולים לבוא יום יום, נסכים עם זה, מה לעשות. אבל בכל זאת לא נאבד אותם בדרך, אולי לעשות כך. תחשבו..

*חלק 2 – פתיחה לכמת הקבלה*

19. למטה מפרסא יש אור של תולדה. אור חכמה לא יכול לעבור דרך הפרסא, הוא נשאר באצילות, ולמטה מפרסא מגיע רק אור החסדים, כי אור חסדים יכול להיות בכל מקום שבו יש כלים דהשפעה..

20. ש: יש הבדל בין נהי דאק ותנהי"ם פרצוף נקודים דס"ג?

ר: ודאי. בנה"י דאק יש אור חסדים בהארת חכמה, כי הם לא רוצים לקבל אור חכמה והם מעריכים את החסדים. יש להם אורות גדולים מאוד, אור חסדים בהארת חכמה. מה שאם כן, כאן כבר מגיעים אורות לא כמו בנה"י דגלגלתא, כאן כבר מגיעים אורות מתוך חולשה בגלגלתא. הם לא מגיעים מתוך שהיא רוצה להיות בדבקות. כאן זה מתוך חולשה, יש כבר מסכים של גלגלתא ע"ב ס"ג נקודות דס"ג שהיזדככו, ולכן כבר אורות הרבה יותר פחותים. זה לא אותו מצב כמו בנה"י דא"ק. זה אורות דחסדים, הם שומרים על הכלים. בכל זאת לכלים האלו יש הרגשת הרוחניות, הרגשת השייכות לבורא, למערכת העולמות, אבל זה מתוך חולשה.

21. בכל זאת שפה. אני אומר לך טבור, אז אתה מבין מה זה טבור. אני אומר לך פרסא וכן הלאה. כל ההבחנות הללו, מקובלים נותנים לפי שמות הקרובות לנו מהעולם הזה, כי ברוחניות אין שמות. ברוחניות זה רק הבחנות של כוח, כוח קבלה וכוח השפעה והיחס ביניהם בלבד. אין יותר ברוחניות כלום. זה השדה כוח, אבל כדי לתת שמות, הבחנות לשילוב הכוחות השונים האלו, אז אנחנו משתמשים בהרבה שמות. זה נקרא *שפת הענפים*. כדאי לכם לקרוא בחלק א' בתלמוד עשר ספירות בהסתכלות פנימית. שם הוא מסביר לנו מה זה שפת הענפים.. זה מוסבר גם במאמר מהותה של חכמת הקבלה.

22. ש: איפה תיקונים?

ר: התיקונים יבואו מתי שאתה תרצה להיות מתוקן. הם לא יבואו על העולם החיצון כמו שאתה חושב, הם יבואו עליך, ואז תראה את העולם סביבך כעולם המתוקן..

ש: אבל תיקון זה עליהם?
ר: אין עליהם, אין את מי לתקן בכל המציאות, חוץ מאותך.

*התיקונים בפועל הם רק בעצמך. אני אומר לך, תפסיק לדרוש מאחרים, תפסיק לחשוב שאחרים צריכים להשתנות. תשנה את ההסתכלות שלך על העולם, ותראה שהעולם מתוקן בהתאם לתיקונים שאתה תעבור*.

23. ש: מה היחס הנכון ללימוד פתיחה כדי שתעזור לנו לממש את החלק ראשון של שיעור?

ר: או הו, מה הם שואלים. אנחנו עוד לא יכולים, אנחנו רק יכולים ללמוד מזה גישה כללית שצריכים להיות בע"מ להשפיע, אבל יותר מזה לא. כי עוד לא הגענו לעולמות בי"ע, עוד לא הגענו לשבירת הנשמה ואיך לתקן אותה. זה עוד לפנינו.

24. בפעם הבאה אנחנו מתחילים פרק חדש, עניין קטנות וגדלות שנתחדש בעולם הנקודים. אז יהיה יותר קרוב למצבנו. שיהיה לכם כל טוב עד מחר, נשים וגברים. *תשתדלו לחזור על החומר, במיוחד על השיעור הראשון, הוא העיקר, ושבאמת נתקדם לקראת לשמה. בהצלחה*.