שיעור בוקר 18.08.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', עמ' 7, דף ז',

פרק א', אות ד', אור פנימי, אות ק' – אות ה'

פרק ב', אות א'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', דף ז', פרק א', אות ד'.

אות ד'

החלל שנשאר אחר הצמצום היה עגול

"ואז נשאר: פ מקום פנוי, ואויר, וחלל ריקני, מנקודה האמצעית ממש. והנה צ הצמצום הזה, היה בהשואה א' בסביבות הנקודה האמצעית ריקנית ההיא, באופן שמקום החלל ההוא, היה ק עגול מכל סביבותיו בהשואה גמורה, ולא היה בתמונת מרובע בעל זוית נצבת, לפי, שגם א"ס צמצם עצמו בבחינת עגול, בהשואה א' מכל הצדדים."

קריין: אות ק'. פירוש אור פנימי לאות ד', אות ק' קטנה שמבארת "ק עגול מכל סביבותיו".

"ק) פירוש, כי בהכרח נעשתה פה איזו תמונה מחמת הצמצום, ואף על פי שהצמצום היה בהשואה (כמבואר היטב בדבור הסמוך לעיל), ולא משום שינוי צורה, אמנם אחר הצמצום והסתלקות האור מאותה הנקודה האמצעית, הרי נגלה, שאין האור העליון ראוי להתדבק בה משום הצורה של גדלות הקבלה הנמצאת בה, וכיון שזה נגלה, הנה נפלה ממדרגה שהיתה לה בא"ס. וא"כ היא כבר חשובה לבחינת "סוף", שפירושו עביות כזו שאין למטה הימנה: כי על כן רק הנקודה האמצעית הזאת נשארה חלל פנוי ואינה ראויה עוד להתלבשות האור (כנ"ל אות ו' ד"ה כדי), וג' הבחינות הקודמות במעלה ובזכות, עדיין הן ראויות להתלבשות האור בהן גם לאחר הצמצום. ועם כל זה ביארנו לעיל (בדיבור הסמוך) שלא נעשית לבחינת "סוף", מטעם הנ"ל ע"ש. וזהו שמדייק הרב ואומר "שמקום החלל ההוא היה עגול מכל סביבותיו", רוצה לומר, לא "סוף" ממש, אלא כמו הסוף שיש ב"תמונה עגולה", אשר סופה במרכזה. באופן, שתצייר לך את ד' הבחינות ההן, כמו ד' עיגולים זה בתוך זה כגלדי בצלים, שהעיגול המרכזי הוא בחינה ד', ואותה מקיפה בחינה ג', ואותה מקיפה בחינה ב', ואותה מקיפה בחינה א'. ובאופן זה, אין בחינת מעלה ומטה ימין ושמאל נבחנת ביניהם. כי בחינה א' למשל, שהיא בחציה הא' מקפת למעלה מכולן, בחציה הב' היא נמצאת מקפת למטה מכולן, וכן שאר הבחינות, וא"כ אין כאן מעלה ומטה, ועד"ז ימין ושמאל. באופן, שאין ביניהן שום מעלה זה מזה, וכולן שוות בהשואה אחת. והטעם, כבר נתבאר (בדיבור הסמוך) מפני שסיבת הצמצום לא היתה משום שינוי הצורה עש"ה. וזהו שמדייק הרב "עגול מכל סביבותיו בהשואה גמורה", והבן."

זה מה שכותב לנו בעל סולם, ומתוך כך אנחנו יכולים רק לראות את התמונה שכבר יודעים, שזו צורת העיגול שהוא שווה כלפי המרכז בכל הנקודות שלו, וכך היא צורת המציאות הראשונה.

קריין: אות ה', דברי האר"י כותרת.

אות ה'

לפי שאור אין סוף הוא בהשואה, היה הצמצום ג"כ בהשואה שהוא סוד העגול

"והסבה היתה, לפי שכיון שאור הא"ס שוה בהשואה גמורה הוכרח ג"כ, שיצמצם עצמו בהשואה א' מכל הצדדים, ולא שיצמצם עצמו מצד א' יותר משאר צדדים. ונודע בחכמת השיעור שאין תמונה כל כך שוה כמו ר תמונת העיגול, משא"כ, ש בתמונת מרובע בעל זוית נצבת בולטת, וכן ת תמונת המשולש וכיוצא בשאר התמונות. וע"כ מוכרח הוא להיות צמצום הא"ס בבחינת עיגול."

קריין: אור פנימי. נדלג ישר לאות ש', אות ר' הוא ימשיך לבאר בהמשך.

אות ש' מבארת "ש בתמונת מרובע".

פירוש אור פנימי לאות ה'

"ש) פירושו, אם היה שם הבחן מעלה ומטה ימין ושמאל, היה זה מתבאר בתמונת המרובע, שיש שם ד' הצדדים הללו, שהם הכינויים של ד' הבחינות הנ"ל. אמנם לא היה כן, אלא בתמונת העיגול, שאין בה ההבחנות הללו, כנ"ל בדיבור הסמוך."

קריין: אות ת' מבארת "ת תמונת המשולש".

"ת) מורה על מדרגה שיש בה רק ג' בחינות, שחסרה שם בחינה ד'. דהיינו ג' צדדים: מעלה, ימין, ושמאל. וחסר שם צד מטה וזה נקרא תמונת המשולש."

תלמיד: מה זה כל הצורות האלה?

הוא רוצה למסור לנו, להסביר לנו איך המוח שלנו יכול לקלוט את הדברים האלה, בין האור לכלי. ויוצא לו שיש כאן משולש, ריבוע, עיגול, וכל הדברים האלה מסבירים משהו במקצת, ובאיזה אופן יש חיבור בין האור לרצון. אבל בכל זאת זה עדיין לא מספק כל מה שכתוב.

תלמיד: בעל הסולם כותב פה שהצמצום היה בהשוואה ולא משום שינוי צורה, אבל אחר כך כן מתגלה שינוי הצורה, אז לא ברור מה נאמר, כי מצד אחד הוא בהשוואה, ומצד שני הוא אומר שכן, זה בגלל הקבלה שיש בתכונה של הרצון לקבל.

נראה, אני לא יודע. כך או אחרת. גם כך קורה.

תלמיד: הוא מתחיל בכך שמצמצם את עצמו בצורה שווה מסביב לנקודה האמצעית. ומה זה אומר שכן דווקא בגלל הקבלה שיש בה? הוא אומר שני דברים הפוכים ביחד, לא ברור לְמה כן הצמצום מתייחס.

הצמצום מתייחס לקבלת האור בנקודה האמצעית, כי הצמצום היה בהשוואה אחת. ולכן הוא אומר שהכול היה בעיגול.

פרק ב'

מבאר אשר מאור א"ס ב"ה המשיך קו אור לעולמות, שנאצלו ונבראו

במקום החלל, שנצטמצם. ובו ה' ענינים:

א. מן אין סוף המשיך קו אור לתוך החלל. ב. ראש הקו נוגע באין סוף ולא סיומו. ג. דרך הקו מתפשט אור אין סוף לעולמות. ד. כל העולמות הם במקום החלל ההוא שנצטמצם. ה. קודם הצמצום היה הוא ושמו אחד, ואין שכל יכול להשיגו.

קריין: אות א'.

אות א'

מן אין סוף המשיך קו אור לתוך החלל

"והנה אחר הצמצום הנ"ל, א אשר אז נשאר מקום החלל ואויר פנוי וריקני באמצע אור הא"ס ממש כנ"ל, הנה כבר היה מקום שיוכלו להיות שם הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים. ואז ב המשיך מן אור א"ס, קו א' ישר ג מן האור העגול שלו ד מלמעלה למטה, ומשתלשל, ויורד תוך החלל ההוא."

קריין: אור פנימי לאות א'. מבאר את "א אשר אז נשאר מקום החלל".

פירוש אור פנימי לאות א'

"א) אל תטעה לחשוב, שמפאת צמצום האור מהנקודה האמצעית היה איזה שינוי בא"ס ח"ו. כי אין העדר ותמורה ברוחניות, ואין צריך לומר במקום הגבוה הזה (כנ"ל דף א' ד"ה צריכים עש"ה). אלא ענין הצמצום האמור, נעשה למהות חדשה ונוספת על א"ס ב"ה. באופן, שהא"ס ב"ה נשאר בכל אחדותו הפשוטה כמו שהיה מטרם הצמצום, בסוד הוא ושמו אחד, ודבר הצמצום הנעשה על הנקודה האמצעית, מובן, ליציאת עולם חדש, שמשם נסתלק האור ונשאר מקום חלל וריק על דרך שנתבארו לעיל. ובמקום החלל ההוא, נאצלו כל העולמות כולם כמ"ש לפנינו."

תלמיד: מה זה אומר שהוא מצמצם את עצמו בהשוואה אחת בנקודה האמצעית, באמצע?

שאין שום העדפה לכיוון מסוים או לתכונה מסוימת, ולכן כל זה קורה בתוך עיגול.

תלמידה: מה הסיבה לצמצום אם לא בגלל שינוי צורה? הצמצום הוא כתוצאה מהאור או מהרצון עצמו?

הוא עוד ימשיך להסביר את זה.

תלמיד: איזה יחסים יש בין האור לכלי?

אור וכלי הם הפוכים זה מזה, ויחד עם זה יש ביניהם השתוות מסוימת. הכלי כולו הוא רצון לקבל, והאור כולו רצון להשפיע, ואז הם מצד אחד מרוחקים זה מזה ומצד אחר מקורבים זה לזה. ואנחנו לומדים מה קורה איתם, איך אחד משפיע על חברו. במשך הקריאה אנחנו נדבר על זה.

תלמיד: איזו מין מציאות זו שיש גם שלמות, "הוא ושמו אחד" וגם חלל שהוא צמצום, שהוא קורא לו "מהות חדשה"? הוא אומר, "אל תחשבו שבזה יש אחד אז השני נעלם, אלא "אין היעדר ברוחניות".

כן.

תלמיד: איך אפשר לתפוס שני דברים, שלמות וחלל ביחד?

אני חושב שאנחנו צריכים להמשיך הלאה לקרוא והוא ידבר על זה. כי הדבר הזה הוא חשוב במיוחד.

תלמיד: בהקדמה יש הבחנה בין ארבע בחינות, הנאצלים, הנבראים, היצורים והנעשים. מה זאת ההבחנה הזאת? מה ההבדל בין הנאצלים, הנבראים היצורים והנעשים?

זה תלוי עד כמה העליון משפיע על הרצון שבו, ובהתאם לזה יש לנו ארבע דרגות של הרצון המתפתח על ידי השפעת העליון. וזה מה שקורה.

תלמידה: הצמצום קרה על אותם רצונות שאמורים היו להתגלות אחרי הצמצום?

אנחנו לומדים על התפשטות האור בכלי שהוא יוצר אותו, ולכן מלבד מה שכתוב אנחנו לא יכולים לדבר על שום דבר אחר.

תלמידה: למדנו שהצמצום קרה כי מלכות קישטה את עצמה ולא בגלל שינוי צורה, וכשהאור הגיע אז התגלה השינוי. אז מה זה שגילוי האור מגלה את השינוי והשפלות של הכלי, או שבעצם זה תמיד היה כך ולא מתגלה שום נפילה, שום הבדל, בעצם?

כן. בצורה כזו בעל הסולם רוצה להסביר שלמרות שהצמצום היה בהשוואה אחת בכל הפרמטרים, האור הסתלק בצורה שווה, ביחס שווה, בפרופורציה שווה מאותו המרכז שהיה לו בעיגול הזה. בכל מקרה, האור מתרחק מהמרכז המשותף לכולם בהשוואה אחת ונשאר מרחב שווה ערך לכולם.

קריין: אות ב' קטנה מבארת את המשיך מן אור א"ס.

"ב) אין להבין ענין פעולה זו כמשמעותו השטחית ע"ד פעולה אנושית, שמתחילה פעל כך ואח"כ פעל בדרך אחרת ונסתלק מפעולה ראשונה, כי אין לך הגשמה יותר גדולה מזו, כי הוא יתברך אינו בעל מקרה ושינוי ח"ו, וכמ"ש אני הויה לא שניתי וכו', ואע"פ שאין המדובר בעצמותו ית', אלא רק באור המתפשט ממנו, מכל מקום, כיון שאין שינוי ומקרה ותנועה בעצמותו ית' אלא שהוא בעל מנוחה בהחלט, נמצא שמתחייב להיות כך גם באורו המתפשט הימנו כל כמה שלא הגיע לבחינת הנאצל, דהיינו, כל כמה שלא הגיע לבחינת התלבשות בכלים, כי רק אז יצא מכלל עצמותו ית' לבחינת הנאצל המחודש והמקבל הימנו, וכבר ביארנו שכל החידוש הזה, שורה בעיקר על הכלי של הנאצל, דהיינו בחינת ה"רצון לקבל" שישנו בנאצל, שהרצון הזה, אע"פ שהוא רוחני, מ"מ הוא ודאי חידוש צורה והוא "מקרה" כי אינו נוהג בהכרח בעצמותו ית', מה שאין כן באור שנתלבש בו שהוא אינו מחודש, שהרי נמשך מעצמותו ית' בבחינת "יש מן יש". ומכל מקום ענין הפעלת האור העליון במידת הכלי, דהיינו בבחינת מה שהכלי מתפעל ומקבל מהאור העליון, נופל עליו ג"כ בחינת חידוש, שהוא "מקרה" בהכרח כמובן, ותדע שכל החידושים והשתלשלות המדרגות הנ"ל הנה המה עוסקים רק בערך התפעלותו של הכלי וקבלתו מהאור העליון כי זה לבד מקבל השינויים והריבויים. אמנם האור כשהוא לעצמו, נמצא תמיד בבחינת המנוחה המוחלטת, בהיותו מתפשט מעצמותו ית'. והבן זה היטב ותזכור זה בהמשך כל הלימוד בחכמה הזאת בכל מלה ומלה ממש.

ולפי המבואר תבין היטב, כי האור העליון אינו פוסק מלהאיר לנאצלים אפילו לרגע, ואינו נופל ח"ו תחת המקרה והחידוש, אלא, שהוא במצב המנוחה המוחלטת, וכל ענין הצמצום והסתלקות האור האמורים כאן, אינם אמורים אלא רק בערך התפעלותו וקבלתו של הכלי, דהיינו הנקודה האמצעית. פירוש, אע"פ שהאור העליון לא פסק מלהאיר, מ"מ הכלי לא קיבל עתה כלום מהארתו, משום שמיעטה את עצמה, דהיינו שמיעט את ה"רצון לקבל" שבה, דהיינו שלא לקבל בבחינה ד' שהיא נקודה אמצעית ממש, אלא רק בג' הבחינות הקודמות הנמצאות בה, שהרצון לקבל קלוש בהם, והרצון להשפיע שולט שם יותר (כנ"ל אות נ' ד"ה עתה תבין). באופן, שהאור העליון לא נתפעל כלל מן הצמצום, ולא שינה דרכו ח"ו, אלא ממש כמו שמאיר בא"ס ב"ה, כן מאיר גם בעת הצמצום ולאחר הצמצום, ובכל העולמות כולם ואפילו בעולם העשיה, בלי שום הפסק אפילו לרגע, אלא הכלים בעצמם, עושים את כל השינויים הללו, כי אינם מקבלים, אלא לפי מידתם, דהיינו "מידת הרצון לקבל" שבהם, כמבואר."

אנחנו עוד לא מדברים על זה שיש כאן איזה כלי, שיש לו איזה רצון לקבל כך או בצורה אחרת, אלא הכול הולך לפי השפעה מלמעלה.

"ומהאמור תבין, אשר מ"ש הרב המשיך מן אור א"ס קו אחד, פירושו, אשר מקום החלל בעצמו, דהיינו, הכלי שנתרוקן מאור א"ס, הנה, הוא עצמו גרם להמשכת הקו מאור א"ס, מסיבת המיעוט, שנתחדש ב"רצון לקבל" שבו. כי שיעור מידת קבלתו עתה מאחר צמצום הבחינה ד' שלו, מכונה בשם קו, דהיינו בערך קבלתו הקודמת בבחינה ד' שמילא את המקום כולו, אבל עתה, שאין לה הרצון לקבל הגדול הזה, אלא רק ג' בחינות הרצון הקודמות, אשר הרצון לקבל קלוש בהן כנ"ל, נבחן כמו שהכלי ההוא אינו מקבל יותר מאור א"ס אלא קו אחד של אור, וכל מקום הכלי נשאר ריק ופנוי מהאור, כי אין האור הדק הזה שמקבל עתה, מספיק למלאות כל מקומו של הכלי, שזה עלה לו מחמת חסרון דבחינה ד' שמיעטה אותו כנ"ל. ונתבאר, אשר האור העליון לא נפסק כלל מסיבת הצמצום, וכן לא נשתנה כלל שימשיך האור בבחינת קו אחד, אלא, כל השינוי הגדול הזה נעשה בסיבת כלי הקבלה שנתמעטו אשר עתה לא יוכלו לקבל מאור א"ס אלא שיעור קטן מאד הנקרא קו, דהיינו לפי מידת רצונו, כי לא ירצה יותר מהמידה ההיא, והבן היטב."

תלמידה: מהטקסט מובן שכל החידושים והמקרים הם רק מהתרשמות הכלי מקבלת האור, אם כך מה תפקיד הכלי?

תפקיד הכלי לגלות את החיסרון שבו, להתקרב למילוי, לאור, ואחר כך לבדוק מה היה המילוי לפני שבא האור, ואחרי שהכלי מתקרב לאור, ומה כדאי לשנות כדי להגיע להשוואה ביניהם.

תלמיד: האם אתה יכול להסביר מה יצר את ההצטמצמות בנקודה האמצעית?

יצא שאחרי הצמצום הכלי קובע באיזו צורה, למה כך הוא מקבל את האור. כי הכלי עושה צמצום ואחרי הצמצום הוא ממשיך.

תלמיד: אנחנו שומעים על עשר הספירות, מה התנאי כדי לגלות את זה בין החברים ושזה לא יסיט אותנו במחשבה?

זה לא יסיט אותך לשום מקום, תמשיך להתקדם. צריך לחשוב אך ורק על כמה אנחנו יכולים להיות יחד בהתקדמות שלנו, ואז תראה שכך זה יהיה. מה יותר פועל עלינו? או שאנחנו נתקדם יותר, נשתדל להבין יותר מה שקורה, או שיותר ויותר נרגיש אילו תכונות חסרות לנו כדי שהאור יאיר מעצמו עלינו, ואז נבין הכול.

תלמיד: הכוח העליון משפיע דרך תהליך של צמצום. מה אנחנו יכולים ללמוד מהדוגמה הזאת של השפעת האור העליון דרך צמצום?

אנחנו יכולים ללמוד מה עלינו לעשות כדי להתקרב לכל המצבים שעליהם בעל הסולם כותב לנו, זה מה שאפשר להגיד בינתיים.

תלמיד: כתוב שצמצום זה שהוא מיעט את בחינת הקבלה שבו. האם בחינה ד' מוסתרת מאיתנו בתהליך התיקון שלנו?

נגיד שכן.

תלמיד: אני שואל את זה כי בכלל בכל מה שאנחנו עוברים מורגש שחסרה העוצמה של בחינה ד', אנחנו אפילו לא יודעים מהי בחינה ד'.

כן, בחינה ד' היא הרצון לקבל המקורי שעדיין לא מגולה.

תלמיד: הרצון, העוצמה הזאת מתגלה רק בגמר התיקון?

לא, גם לפני זה.

תלמיד: מתי בתהליך התיקון מתגלה בחינה ד'?

אנחנו נלמד, נתקרב ונלמד.

תלמיד: כותב בעל הסולם ב"אור פנימי" שכל מה שמדובר על הצמצום והסתלקות האור זה רק ביחס למה שהכלי מרגיש, ביחס לנקודה האמצעית, ואתה גם אומר שאנחנו צריכים להתקרב למה שבעל הסולם כותב לנו. האם במה שבעל הסולם כותב הוא מתאר לנו את המצבים שהוא השיג בכלי שלו, איך אנחנו צריכים להתקרב לדברים הגבוהים האלה?

לא, הוא לא מתאר לנו את ההתפעלות שבכלי אלא הוא מתאר לנו את מה שאנחנו צריכים בהדרגה להתחיל לגלות לעצמנו, זה מה שהוא כותב.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להשיג, לגלות את המצב הגבוה הזה, את הנקודה הזו ממש מתחילת הבריאה? 

אנחנו יכולים להשיג את זה אם לפי הספר, לפי חומר הלימוד, נעשה על עצמנו את הפעולות.

תלמיד: מה אנחנו עכשיו יכולים לעשות על עצמנו כדי להשיג את זה?

עלינו לעשות על עצמנו צמצום, מסך, אור חוזר, ולעבוד איתם.

תלמיד: העצמאות של הנברא מתחילה בנקודה האמצעית?

כן.

תלמיד: בעל הסולם כותב "ותדע שכל החידושים והשתלשלות המדרגות הנ"ל הנה המה עוסקים רק בערך התפעלותו של הכלי וקבלתו מהאור העליון כי זה לבד מקבל השינויים והריבויים. אמנם האור כשהוא לעצמו, נמצא תמיד בבחינת המנוחה המוחלטת, בהיותו מתפשט מעצמותו ית'. והבן זה היטב ותזכור זה בהמשך כל הלימוד בחכמה הזאת בכל מלה ומלה ממש." איך אנחנו צריכים לעשות את מה שהוא אומר לנו, לזכור זאת בכל מילה ומילה שהאור מתפשט?

תדבר עם החברים שלך ויחד אתם בטוח תבינו נכון את מה שבעל הסולם רוצה להגיד.

תלמיד: בעל הסולם כותב שיש ג' בחינות קודמות בהן הרצון לקבל קלוש ואילו והרצון להשפיע שולט שם יותר. זה אומר שקיים גם רצון לקבל וגם רצון להשפיע בו זמנית בבחינה מסוימת?

כן.

תלמיד: ואיך אנחנו יכולים להרגיש את זה בתוכנו, הרי אנחנו או מקבלים או משפיעים?

גם אצלנו זה קורה שאנחנו קצת רוצים להשפיע ולקבל, ובסופו של דבר אנחנו נכללים משני רצונות מנוגדים.

תלמיד: אבל אנחנו לומדים שאנחנו כלולים רק מרצון לקבל.

כן, אבל כשעומדת לפנינו בחירה להשפיע או לקבל, אז אנחנו שוקלים במה יש יותר רווח לרצון שלנו. אנחנו עוד נלמד את זה

תלמידה: אמרת עלינו לעשות על עצמנו צמצום מסך ואור חוזר ולעבוד איתם. מה זה אומר, איך לעשות זאת?

עוד לא התחלנו עם זה. אנחנו צריכים להתחיל ללמוד.

תלמידה: איך אנחנו מרגילים את עצמנו בזמן השיעור להבחין בהבחנות רוחניות? 

לאט לאט, קצת סבלנות, אנחנו נעבור על כל דבר שיהיה ברור.

תלמיד: בעבודה פנימית בינינו, אפשר לראות את הצמצום כהסכמה לא להשתמש באגו אישי אלא להשאיר מקום לחיבור? 

כן, יש בזה משהו.

תלמיד: איך לומדים בין החברים בעשירייה לא לתת עדיפות לעצמי אלא לראות כולם בעיגול אחד שווה?

אם אתם תתחברו קודם כל ביניכם, שיהיה חיבור בין כול

ם, אז אחר כך מאותה נקודה משותפת בין כולכם איתה אתם תרצו לפנות לבורא כדי למסור לו את כל הרצון המשותף שביניכם.

תלמיד: זה נבנה אך ורק כדי שהאור ימלא את החיבור המשותף?

כן.

תלמיד: האם הכלי בבחינה ד' מרגיש לחץ לקבל את האור דרך הקו?

כן. כלי מרגיש שיש עליו לחץ מלמעלה, מהבורא, שרוצה שהוא יקבל את האור ועל ידי זה יתקרב יותר לבורא.

תלמיד: אמרת שבחינה ד' נסתרת מאיתנו, אז אפשר להגיד החשבון שאנחנו עושים הוא בבחינה ג'?

לא, זה בחינה ד'. אין לנו כוחות כדי להפוך את בחינה ד' למשהו, רק ג' הבחינות הראשונות, שורש, א', ב', 0, 1, 2, אפשר לספור אותן בצורות שונות אבל את 0, 1, 2 ואת יתר האפשרויות אנחנו נלמד בהמשך בטקסט.

תלמיד: הרצון קובע מה עושה אור. וקודם קראנו שסיבת הצמצום היה שעלה ברצונו הפשוט לברוא עולמות וכולי. אנחנו יודעים שאת כל הפעולות עושה הבורא. אפשר להגיד שהנברא עושה פעולות כאלה וברצון של נברא נוצר חיסרון לברוא עולמות? 

לא. כל הפעולות נעשו מלמעלה, מהבורא לנברא, למלכות שהיא אוסף של כל הנבראים. ותגובת מלכות על מה שהבורא פועל עליה, זה מה שאנחנו רוצים ללמוד ולהשתוות לזה. 

תלמיד: אני שואל כי בתרגום ברוסית כתוב, שעלה ברצונו הפשוט שלו,

 ואילו בתרגום הרוסי כתוב, שלנברא עלה ושהוא רצה לברוא את כל העולמות. זה בלבול.

בסדר, תחכה, יכול להיות שאנחנו נתקן את זה.

תלמיד: האם אפשר להגיד שאחרי הצמצום כשנוצר החלל, בתוך החלל הזה נשארו רשימו מג' הבחינות הקודמות, ובגלל הרשימות אלה נמשך הקו?

נמשך הקו, כן.

תלמיד: והרשימות זה כמו ניצוצות של השפעה שנשארו בתוך החלל?

כן.

תלמידה: כל מה שאנחנו לומדים בתע"ס זה היחסים בין הכלי להאור. איך אפשר לייחס את זה ליחסים בין הנברא לבורא? כי את הבורא עצמו אנחנו לא משיגים, אבל אחרי זה אנחנו עוברים למושגים האלה.

אנחנו נלמד את זה, אין מה לדאוג. את תביני הכול מתוך השיעורים שלנו. לא נוותר על שום נושא.

תלמידה: ציינת שאין לנו את הכוח לתקן את בחינה ד'. אז מה זאת אומרת שאנחנו לא יכולים לתקן בחינה ד', ויכולים לתקן רק א' ב' וג'?

בחינה ד' זה הרצון לקבל הגדול, הסופי, שמתגלה אחרי ג' בחינות הקודמות לו, ולכן אין לנו מה לעשות אלא רק לעבוד נגד בחינה ד'. לקבל בבחינה שורש, א', ב', ג', אנחנו כן יכולים, אבל זה לא נקרא קבלה על מנת להשפיע. דווקא על בחינה ד' אנחנו צריכים לעשות צמצום, מסך, אור חוזר. אז על ידי צמצום ומסך ואור חוזר אנחנו יכולים לקבל בהם מה שמגיע מהאור האלוהי והקבלה הזאת תהיה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: הצמצום שהבורא עשה כלפי הנברא, זאת פעולת ההשפעה הגדולה ביותר שהוא עושה כלפינו. אם גם אנחנו נעשה צמצום כלפיו, האם זה בונה את הכלי?

תנסה ותראה.

תלמיד: איזו פעולה אנחנו צריכים לעשות עכשיו כדי להנות לבורא ולעשות את הצמצום?

אתה בעצמך צריך לברר את זה.

תלמיד: האם צריכים לדבר על זה בקבוצה?

בקבוצה.

תלמידה: התפשטות האור אחר הצמצום היא בצורה של קו בהתאם למידת הרצון. במה תלויה מידת הרצון?

מידת הרצון תלויה במידת הרצון, ברצון עצמו. מזה שאני רוצה, וכמה אני רוצה - את זה צריך לשקול, להעריך, איזה אור אני רוצה לקבל, לעצמי או למען הבורא. אז נוכל לעבוד עם זה.

תלמידה: הצמצום והתפשטות האור בתוך הכלי נראה לי כמו נשימה רוחנית. איך אנחנו יכולים להרגיש את זה?

רק על ידי הרצון. כשאנחנו נתחבר בינינו ונפנה לבורא שנסתר אחרי הצמצום, ונבקש ממנו שהוא ייתן לנו אפשרות להרגיש אותו ואת הפעולות שלו אחר הצמצום.

תלמידה: שמעתי שאמרת שבעל הסולם לא מתאר לנו את ההתפעלות שבכלי. איך לתפוס את עניין השינויים על הכלי אם מצד אחד באור אין שינוי, ומצד אחר בעל הסולם לא מתאר לנו את ההתפעלות שבכלי?

אנחנו עוד נלמד את זה. אנחנו עוד לא גמרנו אפילו את חלק א', שבסך הכול נותן הסבר קצר למתחילים בבחינת הכלי ובבחינת האור, כלום חוץ מזה. לכן עוד קצת, יש לך רצון טוב, אני יודע, אני בטוח שתוכלי למלא אותו.

תלמידה: כתוב בקטע שהכלי מקבל לפי מידת רצונו, איך הכלי מגדיל את הרצון שלו?

על ידי הפעולות שאנחנו יכולים לעשות יחד. "איש את רעהו יעזורו", ללמוד יחד, לדבר בינינו, כל זה יביא לכך שנגדיל את הכלי. לפי הטקסט אנחנו גם נראה.

תלמידה: אמרת שאנחנו הולכים להשיג את נקודת המגע הרוחנית הראשונה בינינו. מאיפה נמשכת הנקודה הזאת, איזו פעולה משותפת תביא אותנו לנקודה הרוחנית הראשונה בינינו?

בזה שאנחנו רוצים להיות מחוברים יחד כולנו בהשפעה שווה בין כולם, ושזה יעבור דרכנו לכל אחד ואחד, על ידי הפעולה הזאת אנחנו נתחבר.

תלמיד: הוא מדבר כאן על כך שכדי שהאור ישפיע על הכלי המשותף שלנו אנחנו צריכים לתת התפעלות כל הזמן. על ידי התפעלות נוכל יותר ויותר להתפתח ולהגדיל את הכלי.

כן.

תלמיד: מה זה מבחינתנו בעבודה בעשירייה להתפעל מהמאור?

זה נקרא שאנחנו מתחברים בינינו ומבררים את הכלי, מעלים אותו מעלינו ורוצים להתקרב עם כל הלבבות בלב האחד המשותף שלנו, לכלי בלב המשותף, ולהתמלא בתוך הכלי עם הרגשת הבורא.

תלמיד: מדובר פה על עניין מקרה וחידוש. למה הוא אומר שכל העבודה הזאת היא במקרה? שכל ההתפעלות בינינו בעבודה בעשירייה בבניית הכלי המשותף וכל מה שקורה שם זה במקרה? למה הוא מביא את המילה הזו "במקרה", מה המשמעות שלה?

מקרה, זאת אומרת שאנחנו מכוונים לזה את המאמצים שלנו. ולכן כשמגיעים, אז אנחנו מרגישים שהגענו למה שרצינו, לכן זה לא מקרה.

תלמיד: האם אפשר להגיד שהעולם שלנו, עולם ה-לקבל, למעשה לא גדל, אלא עולה ומזדכך, ולכן אנחנו מאבדים את האפשרות ליהנות בו?

לא. אנחנו יותר ויותר מתקרבים לרצון להשפיע, מתחילים להבין אותו יותר ויותר, ומרגישים את עצמנו כמתקרבים אליו, איתו.

תלמידה: מה המשמעות לכך שהחלל שנשאר אחרי הצמצום הוא עגול?

הוא עגול. אם הוא היה מרובע, משולש, כל מיני צורות אחרות, אז אנחנו היינו צריכים לדבר, ללמוד, להבין, למה הוא לא עגול. כי צורת העיגול היא הצורה הכי נכונה להסביר שכל התכונות, הרצונות, הפעולות, המחשבות שיש בתוך הנברא נמצאים בשווה ביניהם. ולכן כשהם יוצאים מהנקודה המרכזית של הצמצום, אז בפעולות שלהם הם משתווים ביניהם ונעשית צורת העיגול.

(סוף השיעור)