שיעור בוקר 22.06.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', עמ' 1627,

מאמר 44. "סתירת זקנים בנין, בנין נערים סתירה"

קריין: ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', מאמר 44 "סתירת זקנים בנין, בנין נערים סתירה".

זה באמת מאמר קצר אבל הוא מאוד נקודתי, קולע בדיוק לנקודה מאוד חשובה. סתירת זקנים, זאת אומרת אלה שנמצאים כבר בעבודה ומבינים ומרגישים בה קצת משהו, אז בזה שהם נמצאים בסתירה לעבודה, בסתירה לבורא, בסתירה ביניהם ובכל מה שנראה לנו שהם נמצאים באיזו סתירה, גם עם עצמם, זה נקרא "בנין", שמתוך זה הם בונים מצבים, מדרגות, צעדים קדימה למטרה ואי אפשר לעשות את זה בלי סתירה. סותרים – בונים, סותרים – בונים.

ו"נערים", זאת אומרת אלו שרק מתחילים בעבודה, שלא מבינים, שלא מרגישים, שאין להם עדיין הבנה, הרגשה, יציבה פנימית איך צריכים ללכת מיום ליום, אין להם עדיין ניסיון שצריכים להחזיק את עצמם למעלה מההרגשה, למעלה ממה שהם נמצאים כרגע, אלא שהדרך היא דרך שצריכה להימשך בכל מקרה. אז אלו שעוד לא בזה נקראים "נערים", ואם הם בונים אפילו שנראה להם משהו, זה תמיד ייצא לא נכון. אבל גם מתוך הניסיון הזה שבונים וסותרים, בונים וסותרים, זה שלא מצליחים, שנמצאים בתחילת עבודתם, ככה זו הדרך ומזה הם גם מתקדמים ונבנים.

לכן תמיד אנחנו צריכים לראות את עצמנו כלא להיות בטוחים שאנחנו כבר זקנים, זאת אומרת "זקן" זה נקרא שרכש את החכמה, שיש לו חכמה בעבודה שלו, ניסיון, אלא תמיד "שיהיו בעיניך כחדשים" ואתה תרגיש את עצמך דווקא כצעיר. ויכול להיות שאתה נמצא במצב שאתה סותר את עצמך וצריך עוד ועוד פעם לחזור ולבנות, לא לפי מה שאתה חושב. כי יכול להיות שמה שאתה חושב זה סתירה, זה הריסה ולא בניין. אבל מתוך המצבים הללו, העיקר שעוברים עליהם כמה שיותר מהר וביחד - אנחנו מתקדמים.

אין מה לעשות, אנחנו לא יכולים לקבל מלמעלה איזה חלק או בניין שלם דקדושה, אנחנו לא יכולים לקבל מלמעלה רגש ושכל אם אנחנו לא זקוקים לדברים כאלו, לא מרגישים חיסרון בזה, אבל אם אנחנו מנסים ונופלים ורוצים לבנות משהו, להגיע למשהו ולא מסוגלים, אז מתוך מאמצים וחוסר הצלחה לאט לאט נבנים בנו יסודות נכונים, שאנחנו כן מקבלים מלמעלה את הצורות הבאות, הנכונות. אנחנו מתלבשים בהן, נכנסים בהן וכך מתקדמים, עד גמר התיקון.

לכן בואו נקרא את מאמר ונראה מה רב"ש כותב.

סתירת זקנים בנין, בנין נערים סתירה

""סתירת זקנים בנין, בנין נערים סתירה" (מגילה ל"א ע"ב).

זקנים, אלו שרגילים בעבודת ה'." זאת אומרת שהם יודעים איך לעלות למעלה ממה שהם מרגישים, למעלה ממה שהם מבינים, כי הם הולכים בעבודה, בדרך, והדרך היא כל הזמן במדרגות העלייה, וכל פעם הצעד הבא הוא למעלה מהדעת, ומה שהיה אתמול זה כבר לא עובד היום.

אני צריך לעלות על מה שהיה אתמול באמונה, זאת אומרת בלמעלה מהשכל הנוכחי שלי ואת הרגש שלי לא לקחת בחשבון, אלא רק להיות בדבקות עם החברה ועם הבורא. "נערים," זה "אלו שבתחילת עבודתם." שעדיין אין להם ניסיון, הם לא מרגישים, לא מבינים, לא מנוסים בדרך. אז "סתירה נקראת ירידה או נפילה. שקודם היתה להם איזו עליה בעבודה, שנחשב זה לבנין, כלומר שהם החשיבו את העליות. אבל הסתירה בזמן שהרגישו איזו נפילה, שזה בא מהסתרת ה'," שהבורא קצת נסתר מהם יותר מקודם, "כלומר שה' מסתיר עצמו מהם, וזה נקרא סתירה."

זאת אומרת, הבנייה זה שהם משתדלים להתחבר, להתחזק ביניהם ולגלות את הבורא שנמצא ביתר כוח ביניהם, ומה זה נקרא שהבורא נמצא ביתר עוצמה, בכוח ביניהם? הבורא זה כוח ההשפעה. זאת אומרת ברגע שהם רוצים להיות באיזה כוח של השפעה ביניהם, הם מגלים מצב שהבורא כביכול מתלבש בהם, וזה נקרא "עלייה". ואם לא הולך לאדם אז זו "סתירה", בזמן הרגשת איזו נפילה, שזה בא מהסתרת ה', כלומר שה' מסתיר עצמו מהם, וזה נקרא סתירה."

זאת אומרת שאנחנו צריכים ביחסים בינינו לראות כל הזמן עד כמה אנחנו בונים, מתחברים בינינו ובונים מקום לבורא שיתגלה בתוך החיבור בינינו, וככל שאנחנו משפיעים בינינו זה לזה, רוצים להיות מחוברים, רוצים להרגיש עד כמה יש בינינו רשת קשר, ולזה מוזמן הבורא ועד כמה הבורא יכול באמת לפי כוח ההשפעה שלו להתלבש בנו, במידה הכי קטנה, באחוז אחד, זה כבר נקרא שאנחנו נמצאים בקשר בינינו לבורא שיכול להתלבש לפי חוק השתוות הצורה בין היחסים בינינו לטבע שלו.

שאלה: אילו שני סוגי עבודה צריכים להיות בנו, הצעירים והזקנים?

זהו היחס של האדם למצב שבו הוא נמצא. זה יכול להיות מצב של זקנים או מצב של צעירים, נערים ואנחנו צריכים לראות באיזה מצב אנחנו נמצאים.

תלמיד: אני מבין שאנחנו נמצאים בשני המצבים. איך בכל זאת נכון להחליף ביניהם?

לא, אנחנו צריכים להיות ככל האפשר בעבודה בצורת צעירים, וביחס למצבנו להיות בצורת זקנים.

עוד נדבר על זה.

"סתירת זקנים, שאומרים שה' שלח להם את ההסתרה, נמצא שהם כבר נמצאים בבנין, היות שהם מאמינים שה' מטפל בהם, ומזה הם מקבלים חיות".

"סתירת זקנים", נקרא "שאומרים שה' שלח להם את ההסתרה", שהם לא מבינים, לא מרגישים, לא כל כך נמשכים לחיבור ביניהם ולבורא ובכלל לכל המקצוע של חכמת הקבלה, "נמצא שהם כבר נמצאים בבנין, היות שהם מאמינים שה' מטפל בהם, ומזה הם מקבלים חיות".

כשהבורא שולח להם הסתרה, אם הם מרגישים ומאמינים שהבורא שולח אותה אז הם כבר לא נמצאים בהסתרה, בסתירה, בזה שהם הורסים את הבניין שהם רוצים לבנות אלא הם נמצאים דווקא בהתקדמות. הם "אומרים שה' שלח להם את ההסתרה", והם מקבלים את ההסתרה הזאת שהגיעה מהבורא כחלק מהדרך ו"שהם מאמינים" כמו שכתוב "שה' מטפל בהם" ולכן "ומזה הם מקבלים חיות".

ודאי שזה מצב לא גלוי, לא גילוי הבורא, לא התקרבות לבורא, אבל אם הם מתחזקים ומאמינים שאפילו בזמן ההסתרה יש טיפול מהבורא, הבורא מטפל בהם, מקדם אותם, נמצא איתם ושאין עוד מלבדו, אז ודאי שהוא שייך לכל מה שהם מרגישים ולכל מה שהם עוברים. אם הם מחזיקים את עצמם במצב, בהרגשה שממש אין כלום חוץ מנוכחות הבורא בעולם, וגם לא יכולים למצוא אותו למרות כל המאמצים, ובצורה כזאת הם בכל זאת מתחזקים ואומרים שזה טיפול, וטיפול על ידי הבורא, והוא זה ששלח להם את ההסתרה, אז מזה הם כבר נמצאים בבניין.

"סתירת זקנים, שאומרים שה' שלח להם את ההסתרה, נמצא שהם כבר נמצאים בבנין". שהם בונים, ואם דווקא בזמן ההסתרה הם אומרים שהם מחזיקים בבורא ולא נפרדים ממנו וזה כל מה שהם מרגישים, על אף שאלו מצבים מאוד לא נעימים ומבולבלים, אבל הם מגיעים ממנו, אז יוצא שהם נמצאים בבניין, ולכן זה נקרא "סתירת זקנים בנין", "היות שהם מאמינים שה' מטפל בהם, ומזה הם מקבלים חיות".

הייתי אומר שזה דווקא ההיפך ממה שאנשים בדרך כלל חושבים. אם אנחנו מרגישים ירידה בקבוצה, כאילו אין התעוררות, אין התרוממות, הבורא כאילו נעלם ומורגש קצת יותר רחוק מההרגשה שלנו, אז אנחנו חייבים להתחבר ולעורר אותו יחד, להזמין אותו שיופיע בנו כמה שיותר בהרגשה, בצעקות ובמה שאפשר. ואז נקרא שאנחנו נמצאים בבניין, על אף שהבורא נסתר. דווקא במצבים כאלו אנחנו ראויים יותר להזמין אותו, כי הוא נסתר מהרצון לקבל שלנו, וכאשר אנחנו נמצאים בחושך, בזה שהוא לא נמצא בהרגשתנו, ורוצים להתקרב אליו, לעבוד ולהיות יחד על אף שהוא לא נמצא בהרגשה שלנו, זה נקרא שאנחנו בונים אותו. הוא כבר עושה עבורנו את עבודת הצמצום בזה שהוא לא מופיע, ועלינו רק לעשות את עבודת החיבור.

"ועיקר האמונה ניכר בזמן ירידה", דווקא כשהבורא נעלם. "כלומר בזמן שאינו מאיר לאדם, ואז הוא עומד בפני ההתלבטות. או שאומר, "אני לא צריך שום רווח, אלא אני רוצה לעשות נחת רוח למעלה, ולא חשוב לי מה שאני מרגיש", או חס ושלום אחרת".¹ יש כאן הרבה שאלות ותשובות אבל העיקר הוא החצי הראשון של המשפט, שעיקר האמונה ניכר בזמן הירידה, בזמן שלא מאיר, שאין מצב רוח, שאין משיכה קדימה, שאין התעוררות ושאין התרוממות, ואז הוא עומד בפני התלבטות בין ללכת קדימה לבין לחשוב, לעזוב, להמתין וכן הלאה. כאן האדם צריך להתקרב לחברים ולעשות איתם יחד פעולת חיבור כדי להתקרב לבורא עוד יותר בכוחותיהם ולהראות לו שהם מוכנים לגילוי שלו.

שאלה: האם אלו שלבי החיים של המקובל או שאלו מצבים שמחליפים זה את זה או שאלו מצבי העשירייה?

גם וגם אבל אנחנו צריכים לראות את המצבים האלה שכך הם עוברים על כל אחד ובסופו של דבר גם על העשירייה.

שאלה: מי שצעיר ומתחיל חושב שאם שהוא פותר את הסתירות אז הוא מגיע לשלמות ובזה הוא בנה את הבניין. מי שוותיק ומנוסה יותר הוא מבין שכל המציאות בנויה על קומבינציות של יש ואין והוא עובד עם הדברים האלה. האם זה מה שהרב"ש מנסה להגיד לנו?

כן.

שאלה: האם הסתירה היא תמיד בקשר בינינו או שהיא קיימת גם כשאני מאבד את היכולת להגיד "אין עוד מלבדו"? מה זו בדיוק סתירה?

שאלת יפה. גם וגם אבל עיקר הסתירה בכך שנגלה עד כמה אנחנו צריכים להצמיד יותר את עצמנו כי זה בעצם כל העניין של הבניין. אנחנו לא צריכים לבנות את עצמנו אלא אנחנו צריכים לבנות את הקשר בינינו, משבירת אדם הראשון. מגדל בבל ההרוס צריך להיות תמיד לנגד עינינו, אותו אנחנו צריכים לבנות.

כל אומות העולם היו מחוברים יחד במגדל יפה כזה שנהרס. למה הוא נהרס? כי היתה חסרה השתתפות פנימית בין אלו שבנו אותו. כולם בנו אותו, כל אומות העולם, מגדל בבל זה כביכול המבנה של נשמת אדם הראשון, ולכן מה שאנחנו צריכים לעשות זה רק להוסיף את ההשתתפות הפנימית שלנו, את החיבור הפנימי שלנו שהיה חסר.

שאלה: כשהבורא נעלם ולא מאיר, האם זה קורה כלפי האדם או כלפי העשירייה? איך אני יכול למדוד את הבורא בעשירייה?

האם אפשר למדוד אותו מחוץ לעשירייה? אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר, רק מידת החיבור בינינו בעשירייה היא מדידה נכונה עד כמה אנחנו מחוברים לבורא. את הבורא עצמו אתה לא יכול למדוד כי הוא שלם ובשלם אתה לא יכול למדוד שום דבר.

תלמיד: כשאדם מרגיש שאין לו קשר, שהבורא נעלם, שכלום לא מאיר לו, כשהוא מרגיש באופן אישי שהוא בחושך, האם זה מעיד משהו על העשירייה או עליו עצמו?

זה מעיד על כך שאין לו עשירייה.

תלמיד: אם אני מרגיש עכשיו חושך ואני יכול להגיד רק על המצב הפרטי שלי, אז מה זה אומר לגבי העשירייה, איך אני יכול להגיד שזה המצב של העשירייה, איך אני יכול למדוד את מצב העשירייה?

נכון וכך זה יהיה תמיד.

תלמיד: מה זה הבורא בעשירייה ?

הבורא בעשירייה זה שאנחנו מגלים, בונים כוח משיכה הדדי בינינו שאחר כך אנחנו נכללים בו וזה הבורא שלנו. חשבת שמישהו מגיע אליך, מקבל אותך ומזמין אותך להיכנס לבית שלו? מה זה בורא? בורא זה מה שאתם בונים, אין בורא ללא נברא. במידה שאתם בונים את החיבור ביניכם, באותה מידה אתם מגלים אותו, ולפני זה הוא לא קיים כי לא בניתם אותו - "אתם עשיתם אותי".

תלמיד: מה זה "בניין" במאמר?

בניין זה עשירייה, בניין הקדושה, כוח השפעה שמתגלה ברצון לקבל. אם הרצון לקבל הזה מחובר עם אחרים, רצוי עם עשירייה, אז הרצון לקבל שמתגלה ביניהם בעל מנת להשפיע זה לזה בעשירייה נעשה שלם וזהו ה"בורא".

תלמיד: מה זה "זקן" ומה זה "נער" ביחס לבניין העשירייה?

זקן נקרא מי שנמצא בדרך ומבין ומרגיש, בעל ניסיון, כמו שכותב רב"ש, "זקנים, אלה שרגילים בעבודת ה'".

שאלה: בזמן שהבורא נסתר מאיתנו איך אנחנו יכולים לשרת אותו?

דווקא בזמן שהבורא נסתר הוא נותן לנו הזדמנות להתחבר ולבנות אותו, ובמידה שאנחנו באמת משתדלים ומצליחים לבנות את דמות המשפיע בינינו, בדמות הזו שהצלחנו לבנות ביחסים בינינו מתגלה הבורא.

שאלה: אנחנו מצליחים לשמור על פעולות יומיומיות כמו שיעורי בוקר ופגישות בזום, אבל אנחנו מרגישים שהבורא נסתר. האם צריכה להיות מינימום הרגשה כדי שייבנה משהו, או שממשיכים וזה מספיק?

לא, ממשיכים ככל שיכולים, ואין כזה דבר מספיק. אנחנו כל הזמן צריכים לעורר זה את זה, שזה לא מספיק, עד שהבורא מתגלה בינינו בצורה חיה, ואנחנו מרגישים אותו בכל הרצונות ובכל המחשבות והוא ממלא את הכול. אנחנו הבניין שהוא צריך למלא, אם אנחנו מתחברים אז את כל הרגשות ואת כל המחשבות שלנו צריך למלא כוח ההשפעה, כוח האהבה, כוח החיבור שזה הבורא.

תלמיד: זו הרגשת החיות שרב"ש מדבר עליה?

כן. למה זה מעורר בך שאלה?

תלמיד: אני מרגיש שאני צריך לתת עוד משהו חוץ מהפעולה עצמה, שזו תהיה פעולה שאתה באמת בונה.

בבקשה תבנה, תבנה קשר בינך לחברים כך שבו ישרה כוח ההשפעה בצורה השלמה. זה נקרא שבנית את בית המקדש.

תלמיד: מה אני צריך לבקש חוץ מהפעולות הפיזיות שלי בידיים וברגליים?

זה לא בידיים וברגליים, אתה צריך לבנות קשר בינך לחברים לא בידיים ולא ברגליים, אלא שיהיה קשר של השפעה נקייה, שלמה, ובקשר הזה תגלו את הבורא בהדרגה, ב-125 מדרגות, נרנח"י דנרנח"י ויהיה ברור לך שבנית אותו מגדל, אותו מקדש, אותו בניין שנקרא "בית המקדש".

ברור שהמקדש הוא גדול, עם 125 מדרגות, ושזה בית של קדושה. מה זאת אומרת "של קדושה"? שהאהבה בין כל החלקים שבנו והשתתפו בבנייה הזאת תתגלה לכולם וזה יהיה נרנח"י דנרנח"י, שסך הכול ייתן לנו את הגילוי השלם של הבורא לנבראיו. הנבראים יהיו כאיש אחד בלב אחד, כאדם הראשון, והבורא יתגלה בהם בכל עוצמתו נרנח"י דנרנח"י.

תלמיד: תיארת עכשיו מצב מאד גבוה. זה בסדר שמרגישים שהמצב הוא כל כך רחוק?

מרגישים אותו רחוק אבל לפחות ברור לנו לאיזה כיוון אנחנו צריכים לנוע. ברור לנו שלזה אנחנו צריכים להתקדם, שזה מה שעומד לפנינו, שאין כאן מה לסתור ומה לעשות אלא רק לשאוף לחיבור בינינו שבו מתגלה הבורא, שאנחנו בונים אותו.

אנחנו בונים אותו ככלי שמכיל את הרצונות שלנו, וברצונות האלה במידה שהם נכונים לחיבור, לא כרצון פרטי של כל אחד, כי הוא לא מיועד לכלום, אלא כשאנחנו מחברים את הרצונות שלנו למעלה מהדעת, כלומר למעלה מכוח הדחייה, אז בחיבור בין הרצונות שלנו אנחנו מגלים את כוח ההשפעה הנעלם שברא ומחזיק את כל המציאות ונקרא "בורא".

שאלה: איך אנחנו בונים את זה ביחד? בינתיים ברור שהבורא מפעיל אותנו בצורות שונות, כוח ההשתתפות מצד כל אחד הוא שונה, אז מה המינימום הנדרש כדי שנבנה מהסתירה הזאת את הבניין הזה יחד? אולי מספיק שאני לא אפריע בפעולת הבנייה או שכל אחד חייב להיות מעורב?

אנחנו חייבים שכל אחד מאיתנו יהיה אחראי על כולם, על העשירייה, כדי שהעשירייה לא תתפזר, שהיא תתחבר, שהי תהיה צמודה, וכך נתקדם. כל אחד חייב לדאוג שהעשירייה תהיה מחוברת וככל האפשר מלוכדת וחושבת על האיחוד שלה כדי לתת מקום לבורא להתגלות וליהנות.

תלמיד: אנחנו כביכול נמצאים בזה כבר, לכן הייתי רוצה לקבל כלים כדי לעשות ביקורת יותר מדויקת לתהליך הזה.

אתם נמצאים בזה, תדונו ותחליטו. אין שום דבר חיצוני שמפריע לכם, רק אתם בעצמכם.

שאלה: יש לנו שני חברים שיש להם בעיה להתחבר בשל בעיות בריאות, איך אנחנו יכולים לקחת את המצב הזה, להתחזק באמונה ולהגיע לדרגה חדשה של חיבור?

תשתמשו בזה שהם חולים, שיש עוד בעיות בעשירייה, תמיד יש כל מיני בעיות ויש גם בעיות בעולם כולו. לכן, תחשבו שעל ידי החיבור ביניכם על פני הבעיות הפרטיות והכלליות, אתם מתקנים את העולם למצב יותר מחובר, מאוחד כאחד, ובחיבור הזה ייכנס הבורא וייהנה מאיתנו. הסוף של כול הפעולות, המאמצים שלנו, זה שאנחנו בונים בזה מקום לגילוי הבורא כדי שייהנה מאתנו.

שאלה: אם אנחנו אלה שיוצרים או בונים את הבורא, האם אנחנו יוצרים את ההסתרה?

ההסתרה מתגלה בינינו, אבל בעצם הבורא הוא שיוצר אותה, הבורא עושה הכול. עלינו רק להתכלל באותן פעולות שהוא מעביר עלינו.

שאלה: בנוגע לחיבור בינינו, האם הכול כדי שנבנה את גדלות הבורא, לא משנה באיזה מצב אנחנו נמצאים?

נכון.

שאלה: האם רב"ש מתאר פה שני מצבים של בניין אמונה, אחד של צעירים, שהבניין שלהם עם עליות והאחר בניין של אמונה מירידות, הזקנים?

בניין אפשר לבנות גם מעליות וגם מירידות, הכול תלוי איך האדם מתייחס לזה.

תלמיד: מה העדיפות?

אין עדיפות, להשתמש בכל מצב כך שגם הירידות תהיינה כעליות.

שאלה: כל מטרת הלימוד שלנו היא למעשה גילוי וחיבור לבורא. מתי בעשירייה העבודה חזקה יותר, מחברת יותר, בזמן הסתרה מהבורא או בזמן שהבורא גלוי לנו כביכול?

אלה שתי צורות עבודה שונות. כשאין לנו התעוררות, אנחנו יכולים להתעורר ולהראות בינינו מעצמנו עד כמה שאנחנו גיבורים, מתעוררים ורוצים להתקרב לבורא, לדרוש ממנו. לא שאנחנו גיבורים בזה שאנחנו לא צריכים את הבורא, אלא ההיפך, יש לנו זמן להתפלל בזכות כך ויש לנו מצב שאנחנו יכולים לצעוק אליו שיעזור לנו. הבורא בכוונה בונה לנו מצבים שנזדקק לו ואם אנחנו מגלים את זה ומשתמשים, מנצלים נכון את המצב, זה מצב נהדר.

ודווקא מצבי הירידה שאנחנו יכולים להשתמש בהם, מקפיצים אותנו. במצבי הירידה אנחנו נמצאים בעצם יותר קרובים לבורא. כי מצב הירידה הוא אמת בה מתגלה המצב האמתי שלנו, של עצמנו. כי מי אנחנו, מה אנחנו? מתגלה שאני קטן, רקוב, ריק וכן הלאה, אבל מהמצב הזה אני יכול לצעוק ולבקש, והכול תלוי בהכנה שלנו, במאמץ שלנו.

מצבי הירידה הם יותר חשובים ממצבי העלייה. כי במצבי העלייה, מה שלא תגיד, אני נמצא בהשפעת המאור, האור העליון שמשפיע, קובע ועושה. במצבי הירידה, אם אנחנו מכינים את החיבור שלנו, מעבדים נכון את המצב, מבינים שהוא מגיע עכשיו כדי שנתחבר ונתגבר, אז המצב הזה יכול להיות הכי טוב, הכי חשוב והכי מהנה לבורא.

במצב הירידה, כשאני יחד עם העשירייה, כולנו יחד משתוקקים אליו, אז אנחנו בזה עושים לו נחת רוח יותר גדולה, זה נקרא "ניצחוני בני".

תלמיד:, למעשה מי גורם להסתרה מהבורא, אנחנו עצמנו או הבורא לנו?

לא, הכול בא מלמעלה, הוא הראשון והוא אחרון.

שאלה: בעבודה בינינו אנחנו צוברים את האמונה או שכל פעם מתחילים מאפס?

אנחנו בעצם כל פעם מתחילים מאפס או מתחת לאפס, אבל בכל זאת, יש לנו כבר ניסיון ולא במקרה אנחנו נמצאים בעשירייה, וכל אחד מאיתנו נמצא במצב קצת שונה מחברו. לכן אנחנו יכולים כמו שכתוב, "איש את רעהו יעזורו" להתחיל לעלות כך מכל ירידה.

שאלה: הסברת שאפס יכול להיות יותר גדול מאפס, אז הדלתא שיש פה זה כמה שהירידה יותר גדולה, העלייה יותר חזקה? אבל למשל כשיש כנס ובאותו הזמן באה עליי בעיה קשה של העולם הזה ואני צריך להחליט, האם להגיע לכנס או לברוח?

אני לא יכול להחליט במקומך.

תלמיד: השאלה שלי האם זאת ההחלטה הנכונה?

אני לא יכול להחליט במקומך. אתה השואל, אתה נמצא בדילמה, זו שאלה נכונה. להיות בכנס בחיבור עם החברים, או להיות מנותק מהם אבל להיות באיזשהו כנס אחר, בעבודה, בכנס במשפחה, לא חשוב איפה. כאן צריכה להיות ההחלטה שלך.

שאלה: איזה גילוי מועיל לנו בהתקדמות הרוחניתֿ שהבורא מסתתר ממדרגה למדרגה?

זה שהדרך מחולקת לכל כך הרבה מדרגות זה רק לטובתנו, על מנת שנוכל לבנות את עצמנו בכל מדרגה ומדרגה ומה שעשינו קודם לכן, כבר נכנס לחשבון. לכן זה מצוין.

אחרת, כאילו שאתה בונה קומה עשירית בבניין ויש קלקול בקיר ואז חתיכה אחת ששייכת לאותה קומה נופלת ולא כל הבניין נופל. אנחנו בונים את זה בצורה הדרגתית.

ברוחניות, מפני שיש הבדל גדול בין שורש, א', ב', ג', ד', בכל דבר בעוביות, וכל דרגת עוביות מתחילה מאפס, אתה לא יכול לבנות אחרת כי אז אתה בונה קשר בין דברים אף על פי שהם לא קשורים ביניהם.

איך יכולה להיות קשורה ספירה לספירה? הן מתקשרות רק במידת ההשפעה שביניהן. ולכן יוצא שכל המגדל הגדול הזה של התיקונים מכאן ועד גמר התיקון, לא ייתכן שלא יהיה מחולק לחלקים, כי מזה שהאור העליון התחיל כבר לבנות את הרצון לקבל יש מאין, הוא בונה אותו משורש, א', ב', ג', ד' דרגות, וכל דרגה כוללת בתוכה עוד ד' דרגות, כולל שורש שבכל דרגות נוכחות הבורא, כלומר יש 125 מדרגות. ולא יכול להיות שיש מדרגה שלא חוזרת על אותה התבנית שורש, א', ב', ג', ד'. לכן אין מבנה אחר.

גם אנחנו כל הזמן, בלי להיות מודעים לכך עדיין בינינו, בעצם נמצאים כל פעם בתהליך של שורש, א', ב', ג', ד'. בכל מקום, בכל דבר יש לנו רק את זה.

שאלה: ממש עכשיו במהלך השיעור הבחנתי, הרגשתי את תכונת האהבה וההשפעה דווקא מצידך, איך שביטלת את עצמך כדי להשפיע לתלמידים שלך על מנת להשפיע לבורא. ויש רצון עז לראות גם את החברים שלי כמוך, האם זו תפילה נכונה.

אם תשקיע את עצמך בהפצת חכמת הקבלה במקום שאתה מסוגל, אז בוודאי תראה בכך את מטרת החיים הנכונה שלך. זה מה שאנחנו רואים. במקום בו אנחנו יכולים לתקן את החיבור בין בני אדם, באיזו מדינה שאנחנו יכולים, לקרב אותם לגילוי הבורא, שם אנחנו צריכים לעשות את זה.

שאלה: האם זו הסתכלות נכונה שכל מדרגה אנחנו מתחילים כצעירים ומסיימים כזקנים?

אפשר גם כך, כן, יש חוק "כלל ופרט שווים" לכן מה שאנחנו עוברים במדרגה אחת אחר כך חוזר על עצמו באפליקציה כזאת עוד ועוד לאורך כל המדרגות.

תלמיד: למדנו במקומות שונים במקורות שמה שהיה נכון במדרגה הקודמת, כבר לא עובד או לא נכון במדרגה הבאה. אם אנחנו מסיימים מדרגה מסוימת אנחנו בונים עד שלב מסוים שזה נכון, ואז פתאום זה מפסיק לעבוד ושוב אנחנו הופכים לצעירים, ומה שהיה נכון עכשיו הופך להרס?

יחסית כן, כל מצב זה מצב חדש ואנחנו צריכים לבנות אותו מהתחלה, מחדש. אבל זה דווקא טוב כמו שכתוב "ויהיו בעיניך כחדשים", כך אתה מתחדש.

תלמיד: מהמאמר שקראנו יוצא שההבדל בין הצעירים לזקנים הוא אם אנחנו מחברים את זה לבורא או לא?

כן. הבורא הוא בעצם אותו כוח שקיים בכל המצבים, בכל המדרגות, בצורת הסתרה, חצי הסתרה, רבע הסתרה, או גילוי, חצי גילוי, רבע גילוי וכן הלאה, רק הוא נשאר קיים וקבוע, וכל היתר נמצא בשינוי.

שאלה: האם באותם מצבים של סתירה כאשר נופלים לתסכול, למתח, לייאוש, זה קליפה? מה זה המצב הזה?

זו קליפה אבל היא חייבת להתגלות כדי לתת לנו כוח לעלות לדרגה יותר גבוהה. אנחנו צריכים להבין שאין שמאל בלי ימין, וימין בלי שמאל, ואפשר לעלות רק על שתי רגליים, על שני קוים, בקו אמצעי שנבנה משניהם, לכן לקליפה יש תפקיד חשוב מאוד.

תלמיד: כלומר אנחנו לא יכולים לדלג על הקליפה, ופה זה מצב של "איש את רעהו יעזורו", שהחברים יחזירו אותך לחיים כי כרגע אתה בעיוורון?

כן.

שאלה: האם עניין זקנים ונערים קשור לכמות הזמן שאנחנו לומדים את חכמת הקבלה או בכלל לא?

כן ולא. יחסית אפשר להגיד שמי שלומד יותר נקרא זקן, ומי שלומד פחות נקרא "נער", אבל בעצם זה תלוי במספר המצבים שהאדם עבר בחיבור בקבוצה.

שאלה: ביחס לסתירת זקנים, שמענו אותך אומר שהבורא עושה את הצמצום, ואנחנו עושים רק את החיבור. מה הכוונה?

שכל הצמצומים, כל ההחשכות, הכול מגיע מלמעלה, מהבורא, "אף לך יום אף לך לילה".

שאלה: נאמר שהבורא רוצה ומוכן להתגלות, מה הכוונה שהוא רוצה ומוכן להתגלות?

שהוא עושה את כל הפעולות כדי שאנחנו נגלה אותו.

שאלה: לא ברור איך הזקנים מקבלים כוח מהבורא למרות שהוא נמצא בצמצום והסתרה. מאיפה מגיע לזקן הכוח לעבודה?

לא בטוח שיש לו כוח, הנפילה היא כנגד עלייה, גם זקנים נמצאים בעליות וירידות לא רק הצעירים. אבל כשחסר משהו לצעירים הם צורחים, כמו ילד קטן כשחסר לו משהו וצורח, לעומת זאת כדי שמבוגר יבכה באמת צריך שיחסר לו משהו מאוד רציני.

שאלה: הוא כותב שבסתירת זקנים "היות שהם מאמינים שה' מטפל בהם, ומזה הם מקבלים חיות." מה החיות הזאת שהזקנים מקבלים?

הזקנים אפילו בזמן הירידה משתדלים להרגיש שהם בקשר עם הבורא, והבורא הוא שגורם לירידה שלהם.

תלמיד: זה מה שמגדיר אותם כזקנים, אבל מה מתוך זה נותן להם חיות?

"גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע רע כי אתה עימדי", דווקא במצבים הנמוכים, הם מגלים את הבורא איתם.

תלמיד: מה החיות נותנת? מה הם עושים מפה והלאה? קיבלו סתירה, הם מאמינים שה' מטפל בהם ואיתם. מה מפה הם עושים עם החיות שהם מקבלים?

הם רוצים לגלות את הבורא בתוך הסתירה הזאת, בתוך הירידה הזאת, כאילו שהוא מגולה. הם לא דורשים שהוא יתגלה, אלא רוצים במצב של חושך גמור לעת עתה להיות עימו בקשר.

תלמיד: אני לא מבין מה זה אומר. הם כבר נמצאים במקום שהם אומרים שאת הירידה הזאת הבורא סידר, ומתוך זה שהם מצליחים לסדר את היחס הזה, רב"ש כותב שהם מקבלים חיות.

כן, כי אפילו שהם נמצאים בחושך, שאין להם גילוי הבורא בתוך החושים שלהם, אבל הם מאמינים לא באור חכמה אלא באור החסדים, ונמצאים בקשר עם הבורא.

תלמיד: וזה מאפשר להם לעבוד?

זה מאפשר להם לעשות הכול. לעבוד באמונה למעלה מהדעת, אפילו שאין להם כלום, כי הם בכל זאת מחזיקים את עצמם כאילו יש להם הכול.

שאלה: איך את אותה החיות לייחס לבורא ולא לעצמי?

אנחנו תמיד צריכים לחשוב שכל מה שאנחנו מקבלים, מהכלים, מהמצבים, מהמילויים וגם מהבירורים, הכול בסופו של דבר מגיע לנו מהבורא, ואנחנו רוצים רק להשתדל לדרוש את זה, ללכת עם זה, ולהתכלל בזה.

שאלה: ניתן להבין שזקנים ונערים אלה מצבים רוחניים. אם כך, איך ניתן לחבר בין המצבים בתוך העשירייה כאשר כל חבר חווה מצב שונה?

זה לא חשוב, כולנו צריכים לראות את עצמנו כמוכנים לחיבורים. אנחנו כל פעם נשתנה, והשינויים יהיו כאלו ואנחנו לא נעשה עליהם ביקורת או מדידות, כי הם כל הזמן ישתנו וזה רק יבלבל אותנו. אנחנו צריכים להימשך לחיבור כולנו יחד לפי האופי השונה שלנו, לפי עוצמת הכוח השונה שלנו, ולפי המצבים הגשמיים, והרוחניים. הכול שונה, אבל זה לא חשוב. אנחנו בכל רגע ורגע צריכים להשתדל להתחבר בינינו כמה שיותר, ומזה אנחנו בונים את הלבנים בבניין הקדושה.

שאלה: איך לזרז את המצבים האלה ולעבור מהר ממצב נערים למצב זקנים?

לזרז את המצבים, וכל פעם לראות את עצמנו כנמשכים לבניין הקדושה, לבניין ההשפעה ההדדית בינינו.

שאלה: האם ניתן לומר שהזקנים שונים מהצעירים בכך שבזמן הירידה יש להם אמונה?

זה נכון. הזקנים בכל מצב ומצב רוצים לגלות את האמונה בבורא, זאת אומרת שהקשר עם הבורא לא יתנתק.

שאלה: כדי להשיג את כוח ההשפעה, כיצד האדם יכול להשתמש ברגשות חזקים כמו קנאה וגאווה, ולהשתמש בהם לטובת הקבוצה?

שישתמש בכל הכוח בקנאה, בגאווה, בכל במה שיש לו, רק שזה יהיה לחיבור הקבוצה. אין תכונות שהבורא ברא סתם, ואפילו אלו המנוגדות לחיבור של אדם הראשון, אין דבר כזה. אנחנו צריכים את הכול. "מכל מלאכתך לא חסרת ולא העדפת", כל הכוחות נדרשים. רק בגמר התיקון נראה עד כמה הם משלימים זה את זה, ושדווקא כך מתגלה השלמות.

שאלה: זה נשמע שמכל העבודה שביררנו, ומתוארת במאמר הזה, אנחנו כל הזמן באיזו מחזוריות, זקנים, צעירים, מאמינים בה', השתוקקות לחיבור. מתי זה מתכנס לנקודה שאנחנו מגלים את הבורא בתוך הכלים האלה של החיבור?

כשהבורא נותן לזה אישור.

תלמיד: ומצידנו מה זה אומר?

כשנגמור את העבודה, אבל אנחנו לא יכולים לדעת מתי זה יקרה.

(סוף השיעור)

---

1. "ועיקר אמונה ניכר בזמן הירידה, כלומר בזמן שאינו מאיר לאדם, שאז הוא עומד בפני ההתלבטות. או שיאמר, "אני לא צריך שום רווח, אלא אני רוצה לעשות נחת רוח למעלה, ולא חשוב לי מה שאני מרגיש", או חס ושלום אחרת."↩