שיעור בוקר 09.06.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', עמ' 1628, אספות "דרגות הסולם",

מאמר 48 "ימין, שלמות ואמת"

קריין: כתבי רב"ש כרך ג', עמ' 1628, מאמר מס' 48, "ימין, שלמות ואמת".

ימין, שלמות ואמת

"אם האדם מאמין בגדלות וחשיבות הקדוש ברוך הוא, ומאמין, שבזה שמקיים מצוותיו יתברך יש הנאה להבורא, כי הוא משמש אותו. וזה נוהג בזמן שהאדם מרגיש, שהוא כלפי הבורא כמו קטן לגבי גדול הדור.

מפני שיש חוק בטבע שקטן מתבטל לגבי הגדול, אז אפילו שרות קטן ביותר שעושה לה', ומאמין שהכל בא מהקדוש ברוך הוא, שהכל הוא בהשגחה עליונה, נמצא שמח ושבע רצון בזה שאפילו לזמן הקטן ביותר יש האפשרות לשמש את המלך. וזה נקרא ימין, שלימות ואמת".

אם אדם מרגיש שהוא קטן כלפי הבורא, שהבורא קובע את הכול, שהכול תלוי בבורא, והוא מרגיש רק קשר דק ביותר עם הבורא, אבל הוא שמח בזה, שהוא בכל זאת קשור לבורא, אפילו אם זה רק לעיתים ובכוחות דלים, אז כבר יש לו מתוך זה ימין, שלמות ואמת.

זאת אומרת הכול תלוי עד כמה הבורא גדול בעיניו, ועד כמה הוא מעריך אפילו את הקשר הקטן שיש לו עם הבורא כקשר חשוב - מזה לו שלמות.

שאלה: נאמר שהבורא שמח עם האדם כשהוא מקיים מצוות. מה הן אותן המצוות שעליהן מדובר? האם מדובר על עבודה בקבוצה?

"ואהבת לרעך כמוך" ואחרי זה "ואהבת את ה' אלוהיך", אלו המצוות שאנחנו צריכים לקיים. "מצווה" זה ציווי. הבורא ברא מערכת שהיא הקשר בין הבורא לאדם, המערכת הזאת צריכה להגיע לתיקונים שלה, ובתיקונים כל בני העולם צריכים להגיע למצב שהם מרגישים את הבורא, דבוקים בבורא, מכירים אותו בכל מה שמתגלה בהם, בכל הכלים שמתגלים בהם, בכל הרצונות והמחשבות, במוח ובלב.

לזה אנחנו צריכים להגיע, ולהגיע לזה אנחנו יכולים רק בתנאי שאנחנו מתחברים בינינו. במידה שאנחנו מתחברים בינינו, "מאהבת הבריות לאהבת הבורא", כך אנחנו מקיימים את המצווה הזאת, את הציווי להביא את כל הבריאה לאיחוד, למערכת אחת.

שאלה: איזה שירות אפשר לעשות לבורא בכל מצב, אפילו במצב השפל ביותר?

אף אחד לא יכול לעשות שום דבר לבורא בצורה ישירה, כי אין הוא בעל חיסרון, הבורא הוא לא בעל חיסרון. אלא מה אפשר לעשות? הוא רוצה שהנבראים שלו ייהנו ממנו, יתחברו אליו, יקבלו ממנו כל מה שיש לו. ולכן הנבראים שרוצים לעשות נחת רוח לבורא צריכים להיות מחוברים ביניהם בכוונה לעשות זאת לא בכדי שיהיה להם טוב, בזה הוא לא יכול למלא אותם ממש, אלא הם רוצים לעשות טוב לו, כי בזה הכלים שלהם יהיו בלתי מוגבלים, ובזה הם יכולים לתת לו נחת רוח.

זאת אומרת, אם נעשה בינינו חיבורים כאלו שהם יהיו רק למען הזולת, אז הכלים שלנו, הרצונות שלנו, יהיו לגמרי בלתי מוגבלים, ונוכל להתמלאות מהבורא בכל המילויים הכי גדולים ובזה נעשה נחת רוח לו.

שאלה: איך אני בודק שאני משמש את המלך ולא את הרצון לקבל שלי?

על ידי זה שאתה נמצא בעשירייה, ובעבודה בעשירייה אתה רואה עד כמה קשה להתקרב לחברים. עד כמה יש ביניכם כל מיני סכסוכים, הרגשת ריחוק, גילוי של כל מיני חשבונות אגואיסטים בין אחד לאחר עד למצב שאתם רוצים להרוג זה את זה, שאתם ממש נמצאים בדרגות השנאה הגבוהות ביותר. אלו מצבים שלא נמצאים באנושות בצורה רגילה, אבל אצל אלו שעובדים כדי להתקרב ביניהם בצורה פנימית, מתגלים כוחות רוחניים אמיתיים גדולים, והם מרגישים דחייה שהם לא יכולים לדלג עליה, הם לא יכולים להשלים אותה על ידי שום דבר, אלא הם מרגישים שרק הבורא יכול לעזור להם ואז הם זקוקים לבורא.

לכן כתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'", לאהבת הבורא. כי כשעובדים על הקשר בינינו בקבוצה אנחנו מגלים כמה אנחנו לא מסוגלים, שתמיד יש עוד ועוד הפרעות, והפרעות יותר פנימיות ועמוקות. ואם אנחנו לא בורחים אלא מזכירים זה לזה שאנחנו מחויבים בכל זאת להיות מחוברים, על אף שלא נראה לנו שזה אפשרי בכלל ואין לנו לזה שום חיסרון, אם מזכירים זה לזה ועובדים על כך שיהיה החיסרון הזה, אז לאט לאט אנחנו מגיעים למצב שאנחנו לא מסוגלים, "טוב לי מותי מחיי", לא יכולים. שיהרגו אותי, אני לא יכול עד כדי כך להתקרב לחבר.

קודם חשבתי שאני יכול, כמו אנשים רגלים, ילדים, אבל כשאנחנו מגיעים להבחנות רוחניות שלאט לאט מתעוררות בנו, אז אנחנו מבינים שזה בלתי אפשרי. אני מרגיש עוד יותר רחוק, עוד יותר מבודד מהחברים. פעם היינו יכולים לשבת ולהתחבק ולשיר ולאכול יחד, וככל שהתקדמנו כך יותר ויותר קשה לבצע את הדברים הפשוטים האלה.

אנחנו מבינים שזה קורה לנו, ושזה יקרה לנו בהמשך הדרך. אנחנו קוראים על זה בהיסטוריה, איך החכמים הגדולים, המקובלים, שהשיגו את האלוהות, וישבו בירושלים, באקדמיה, ולמדו את חוקי החיבור, אנחנו רואים לפי החומר שהם כתבו, עד כמה בסופו של דבר לפעמים השנאה התגברה עליהם והם התפרצו במלחמות וממש בסכסוכים כאלה שאי אפשר להאמין שזה קורה בעם שכולו נוסד לשם אהבת הזולת.

זה ממש כך, ככל שנתקדם יותר, כך כל אחד ירגיש את עצמו שהוא בתוך הכלי שלו ולא יכול להתחבר עם האחרים ולא אכפת לו מהאחרים, הוא פשוט לא מרגיש, הוא מרגיש את עצמו מבודד מהאחרים. ואז מה לעשות?

אנחנו צריכים לגלות את זה ולא להסתיר את זה, ולא סתם לדבר על כך שאנחנו נמצאים באהבה ובחיבור ואיזה יופי זה להיות יחד. אנחנו צריכים לגלות את הדברים האלה, לראות את האמת, עד כמה קשה לנו להיות אפילו באותה נטייה שקודם הייתה לנו זה לזה, שהיינו מסוגלים להתחבר, עד כמה היום זה יותר פורמלי, יותר קר. אומנם אני מבין בראש שחייב להיות חיבור, אבל בלב אני לא יכול לקיים אותו. ואז אנחנו מגיעים להבנה מי אנחנו ואיפה אנחנו נמצאים. וגם מאיפה זה בא ומי מסדר לנו מצבים כאלו.

אז מה עושים? מתקדמים, "על כל פשעים תכסה אהבה". פשעים זה שאנחנו לא רוצים להיות בחיבור בינינו. אבל קבענו פעם, שזה צריך להיות לפי מה שהמקובלים כתבו לנו לעשות, ולכן אנחנו בכל זאת צריכים לראות את הדברים האלה בעיניים פקוחות, שעל כל הפשעים תכסה אהבה. ואת הפשעים מגלה הבורא, הוא שבר את הכלי שלנו ולכן אנחנו מרגישים את עצמנו כל אחד לחוד, וכל אחד רוצה להתרחק, וככל שהרצון שלנו גדל על ידי האור העליון שגדל ומאיר יותר, אז כל אחד מרגיש את עצמו עצמאי יותר, מורחק מאחרים, וככל שיש לו יותר שכל יותר רגש ויותר הבנה, הוא מרגיש שהוא מרוחק, ולא יכול לעשות עם זה כלום.

אבל דווקא המצב הזה דוחף אותנו להחשיב את החיבור, וכמה שהוא גבוה ורחוק, באותה מידה אנחנו חייבים להתחבר, כי רק כך מגיעים לבורא ומגלים אותו בינינו. ולכן זו המטרה שלנו.

אז אנחנו הולכים בשתי רגליים - שמאל, ימין. ריחוק, התקדמות, ריחוק, התקדמות, וגם בדחייה וחיבור, דחייה וחיבור וכך מתקדמים. ואז אנחנו לומדים בינינו מהי באמת "חכמת" הקבלה, ולמה זו חכמה. כי זו בעיה גדולה להתחבר, אם כולנו נמצאים באגו שלנו, והוא מתגלה בנו יותר ויותר.

אנחנו צריכים לבדוק עד כמה הטבע שלנו הוא כולו אגואיסטי, ועל זה הבורא אומר, "בראתי יצר הרע". ומכל האנושות, האנשים שיש בהם יצר רע גדול וגבוה, הם מגיעים לקבלה. לא אלה הרוצים לנהל, להיות ראשי ממשלה, אכזריים שגונבים כסף מכולם, אלא בעלי רצון לקבל איכותי יותר, גבוה יותר, ואז "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". אותם אנשים באים אלינו ללמוד והבורא רוצה דווקא אותם לקרב אליו, את בעלי האגו הגדול.

ולכן קשה להם להתחבר, ולמרות שלומדים יותר ולמרות שלא מרגישים נטייה לחיבור, הם בכל זאת מגיעים ללימודים וממשיכים, מפני שאין להם ברירה, הם מרגישים שזאת השיטה שמסבירה את עתיד האנושות וכך נתקדם.

יש בזה הרבה שאלות, זה כל החיים שלנו, אבל אין ברירה. לכן העיקר בשבילנו זה להמשיך, ולסגור את הפה כפי שאומרים החכמים. הבורא כאילו אומר לנו, ""שתוק", בצורה כזאת אני יודע שאני מביא אתכם לגמר התיקון, לנצחיות, כי אחרת זה בלתי אפשרי להגיע להיות דומים לי, נצחיים ושלמים. זה אפשרי רק כשיתקיימו בכם שני הכוחות האלה, של האגו, הרצון לקבל הגדול ומעליו החיבור הגדול". ולכן כולנו צריכים להיות מוכנים להיות מורכבים משני הכוחות המנוגדים ובשני הכוחות האלה להתקדם.

לכן הדרך שלנו היא מאוד לא פשוטה, כי כל פעם מתגלים רצונות חדשים ובכל רצון חדש קיים הלימוד שמאל-ימין. אגו גדול ואחר כך מעליו חיבור תמיד מחדש. ומה שהיה היום זה לא יהיה מתאים למחר, ומה שאתמול עשיתי היום זה לא מתאים. זאת אומרת, אנחנו לא יכולים להתקדם כבעלי ניסיון, כי הניסיון של אתמול היום לא מתאים. ולכן כל פעם, כל רגע אנחנו נמצאים במבוכה, איך אנחנו יכולים להתגבר ומה לעשות עם הרצון לקבל המתחדש, המתגבר.

זאת העבודה. אני שומע את הדברים האלה יום יום ואני כבר רגיל אליהם, כי בכל זאת אני במקצוע הזה כבר ארבעים שנה.

שאלה: האם ההרגשה הזאת של תלות בבורא זה נקרא שאני משרת אותו?

אתה משרת את הבורא רק בתנאי שאתה מתחבר עם החברים על פני הדחייה. כי הוא ברא את היצר הרע והוא נתן בנו יכולת להתחבר מעל היצר הרע וכך נכיר מה זה היצר הטוב.

מאיפה בא היצר הטוב? כשאנחנו משתדלים להתגבר על הדחיות, על הפערים שבינינו, וכשמרגישים ומבינים שלא מסוגלים להתקרב זה לזה, אז מבקשים מהבורא, והבורא "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו" ועל זה אנחנו אומרים "התגלות הבורא בנברא".

כך בצורה כזאת הבורא מתלבש בנו ומגלה לנו את הכוחות שלו - כוח החיבור על פני כוח הניתוק. ולכן בכל פעם הוא עושה בינינו ניתוקים, כדי שנדרוש ממנו חיבורים.

שאלה: כמה חשוב לדבר על הניתוקים? כמה חשוב לגעת בזה?

בזה אנחנו מגלים את "בראתי יצר הרע", שזה בא מהבורא וזו העבודה שלנו להסתכל על היצר הרע מהצד, שהוא לא אני, אלא זה הבורא שמגלה בנו רצונות. וכפי שהוא ברא לנו את היצר רע, עכשיו הוא יגלה בנו את היצר הטוב ואנחנו נפעל בשני הרצונות האלה, כי אנחנו כנבראים לא יכולים לחיות רק ברע או רק בטוב, ולכן הוא מגלה בנו את שני היצרים.

שאלה: הוא כותב שיש חוק בטבע, שהקטן בטל בפני הגדול. למה יש סטטוס כזה, חוק טבע ממש?

זה באמת נמצא בטבע, כי רצון גדול שולט על רצון קטן. כך היא התפתחות הרצונות, ואין בטבע שלנו שום דבר חוץ מרצון, ורצון שגדל הוא בולע את הרצון הקטן, זאת אומרת הצורה הקודמת שלו, ומתפתח על ידו.

שאלה: האם ניתן להגיד שהבורא מראה לנו כמה אנחנו מרוחקים בינינו, אבל אם אנחנו לא מגיעים להתקרבות הוא גם מראה לנו כמה אנחנו ריקניים ומלוכלכים?

ודאי שגם זה מגיע מהבורא, וגם כל המחשבות, הרצונות והכוונות, הכול מגיע ממנו, ואנחנו צריכים לשייך את הכול אליו. האדם רק מרגיש את מה שעובר עליו, והוא משייך את זה לבורא, גם את זה שעובר עליו משהו וגם את מה שעובר, את הכול עליו לשייך לבורא, ואם הוא כל הזמן בודק את עצמו בצורה כזו אז הוא מדביק את עצמו על ידי כל המחשבות והרצונות לבורא, ובזה מגיע לדבקות תמידית.

שאלה: יש תחושה נפלאה כזאת כשאני נמצא בגדלות הבורא ובגדלות החברים, אבל עם זאת יש רעדה כלפי הרגע הבא וכלפי הדרגה הבאה. איך לאזן את עצמי?

רק על ידי תשומת לב ושתרצה לשמוע עוד ועוד את מה שהמקובלים מעבירים לך דרך מורה, דרך טקסטים, זה יבוא.

שאלה: כתוב שהאדם צריך להאמין בגדלות הבורא, להאמין שהוא מביא לו תענוג ולהאמין שהכול מגיע מהבורא. איך אנחנו צריכים בו זמנית לעשות פעולות בעשירייה ולהאמין שבזה אנחנו מהנים לו?

אנחנו לא יכולים לעשות זאת בבת אחת, אלא כל אחד שומע ולפי המצבים הפרטיים שלו משתדל לממש. כולנו יחד לא יכולים, אלא אם כן כל אחד מאיתנו, שנמצא בכל מיני מצבים, מבין מתוכם שהעיקר זה להגיע לחיבור הפנימי בעשירייה, ועל אף שנראה לנו שזה דבר לא כל כך חשוב, זו המטרה הכי חשובה, להגיע לחיבור הפנימי בינינו.

אם כל אחד, בכל רגע שהוא נזכר, שמזכירים לו מהשמיים, משתדל להגיע לחיבור או לתפילה לחיבור עם החברים, ורוצה בזה להגיע למצב שהוא מביא את החיבור הזה לבורא כמתנה, אז זו בעצם העבודה של כל אחד ואחד. אם אנחנו נשתדל להיות בנטייה הזו, אז ודאי שנגיע בזמן קצר להרגשות מתקדמות אחרות.

תלמיד: למדנו שאם אנחנו לא קושרים לבורא כל פעולה שאנחנו מבצעים אז לפעולה הזאת אין משמעות. נגיד שאני מתקשר לחברים בעשירייה, איך להפוך זאת לפעולה מעשית ולקשור אותה לבורא?

בשביל מה אתה מתקשר לחברים ומעורר אותם? הרי אתה כבר ער ויכול להתחבר לשיעור אז מה הבעיה?

תלמיד: איך אני יודע שהבורא נהנה מזה?

אתם לא תרגישו זאת לפני שתגיעו לכלי אבל אם אתה הולך ומחבר את החברים ממש פיסית ואתם שומעים ביחד שיעור, מתחברים, מדברים כמונו עכשיו על מטרת החיבור ועל איך לממש אותו ולייצב את עצמנו יותר נכון, אז אתה גורם לייצוב העשירייה. עשירייה זה כבר כלי רוחני, מפני שכל אחד מתבטל במשהו כלפי האחרים כדי להגיע במשהו לביטול הכולל של כולם כלפי כולם, ובזה הם מתאימים בתכונות שלהם לבורא. הבורא מבוטל לגמרי, ואם אתם מתחברים ביניכם על ידי ביטול הדדי במשהו, אז אתם בונים איזו תבנית, דוגמה, שבה אתם דומים לבורא. לפי ההתאמה הזאת תתחילו להרגיש שמאירה עליכם איזו הארה, שיש איזה כוח שנמצא מעליכם או ביניכם, ואז תרגישו שאתם מתקרבים לבורא או שהבורא מתקרב אליכם.

אחרי תרגילים כאלה אתם תתחילו להרגיש עד כמה החיבור ביניכם בכל מיני תנאים, מקדם אתכם ביניכם ולבורא. וכמו ילד קטן שמתחיל ללכת, שלא יודע איך ללכת ואיכשהו זז, כך תתחילו להתקרב לבורא ולהיות כבר בדרך, צעד ועוד צעד, רגל אחת ורגל שנייה. אתם תרגישו שהבורא שם את הרגליים שלכם, כמו שאנחנו לוקחים את הרגליים של הילד הקטן ושמים אותן כך שהוא ידע מה דורשים ממנו.

כך נתחיל להרגיש את פעולות הבורא עלינו, שהוא שם את הרגליים שלנו, רגל ימין ורגל שמאל, וכך נלמד איך להתקדם. אנחנו נתחיל להרגיש שהוא נמצא בפעולות שלנו, ונגיע למצב שנרצה לגלות אותו בכל פעולה, ונגלה אותו דווקא בפעולות כאלה. שזה לא אני שהולך, ונמצא בחיבוק עם החברים ובעוד משהו, אלא הבורא מבצע את זה, וכשאני משתדל לעשות כך בפעולות שלי, אני מתחיל לגלות שהוא מזיז לי את הידיים ואת הרגליים, וממלא את האוויר בינינו.

תלמיד: מה צריך להוסיף לכל פעולה בעשירייה כדי שהיא תהיה משויכת לבורא?

אנחנו צריכים לכוון את הפעולות שלנו לבורא.

תלמיד: כשאני או אנחנו עושים פעולות בעשירייה, איך אנחנו יודעים שהן מכוונות באמת לבורא ואלו לא סתם פעולות מכניות?

מתחילים מכך שכתוב שחייבים לעשות, לכן אתה חייב להתקשר לחברים שלך, ואתה גם צריך לחשוב בשביל מה אני עושה זאת, למה אני גורם בזה, איך הבורא צריך להתייחס לזה ואיך אני צריך להתייחס אליו? איפה בפעולות שלנו, כשאנחנו עכשיו קמים, אנחנו רוצים שהבורא יופיע?

ככל שתשאל יותר שאלות, ככל שאתה "תבשל" את הדברים האלה יחד, כך תרגיש בסופו של דבר שדווקא דרך כל פעולה, אפילו הכי קטנה, אם היא קבוצתית, עד כמה אתם מתקרבים להרגשת הבורא, לגלות אותו, לחפש אותו ולהרגיש אותו. כי הבורא מורגש בחיבור בינינו, אז איך על ידי זה שאנחנו בינינו משתדלים להתחבר, באיזה התקשרויות שלנו, אנחנו מרגישים את הבורא. כי הבורא נקרא "בורא", בוא וראה. "בוא" זה תתקרבו, ו"ראו" זה תגלו אותו שכך הוא נמצא.

שאלה: האם כל עוד לא הגענו לדרגה גבוהה של שנאה המשמעות היא שאנחנו עדיין רחוקים מגמר תיקון, או מהתיקון השלם?

זה צריך להיות בשתי רגליים, שנאה אהבה, שנאה אהבה, על כל שנאה תגלה אהבה וכך אנחנו מתקדמים. רק תבינו מה היה אם העולם שלנו היה יודע את החוק של ההתקרבות לכוח עליון. כשהשנאה מתגלה לא יודעים איך לכסות אותה באהבה, וחייבים ללכת בשתי רגליים, מינוס ופלוס, לא יכול להיות אחד ללא האחר. לכן בכל העולם אין שום הצלחה, רק מגלים שלא מצליחים, וכל כוח ההתקדמות הוא לא מכך שמצליחים אלא מכמה אני לא מצליח ומכמה האחר לא מצליח, בזה התחרות שבין העמים והמדינות.

אבל אנחנו צריכים לעשות את הדברים האלה בתוכנו, בתוך הקבוצות. יש לנו גילוי של הדחייה, הריחוק, ועם זאת גילוי של החיבור. ולא להתבייש שאני לא נמצא בנטייה לחיבור כי בצורה הנכונה של העבודה אנחנו כל הזמן מרגישים מנותקים זה מזה, וזוהי הזמנה להיות בנטייה קבועה לחיבור בינינו.

תלמיד: ברור שאנחנו צריכים להתגבר על השנאה. האם כל עוד אנחנו לא ממש מרגישים שנאה אז אנחנו לא ממש מתקדמים?

כן, בדרך שלנו לגמר התיקון, שני המצבים האלו של שנאה אהבה, תמיד יופיעו בנו לסירוגין וכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו. כלומר, ככל שנתקדם אנחנו נגלה יותר שנאה, יותר דחייה, וביניהם, בין גילויי השנאה תהיה יותר אהבה, ואנחנו נהיה כמו משוגעים, שנאה אהבה, שנאה אהבה, וכך צריך להיות.

אנשים חכמים מבינים זאת וגם ממליצים לעשות לפעמים איזה סכסוך בצורה מלאכותית, סכסוך מכוון, סכסוך מבוקר שאנחנו שולטים עליו, ועל ידי זה אנחנו מתחילים להיות "בעלי מלאכה" שיודעים איך להתקדם. וגם בכל מיני מצבים שיש בקבוצות כדאי לנו להבין שאי אפשר להתקדם בלי פירוד סכסוך וריחוק, שעליהם אנחנו מביאים בכוח שלנו, בשיתוף שלנו, חיבורים. וזאת באמת צריכה להיות כל העבודה שלנו.

וכל פעם אנחנו נגלה יותר ויותר כמה אנחנו שולטים, גם במינוס וגם בפלוס. וכשנגיע בין מינוס לפלוס לאיזה שוני ביניהם, נתחיל לגלות את הבורא. לכן זה נקרא "בוא וראה", שאתה מגיע למינוס ואתה רואה את הפלוס, זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה", ולכן הבורא מתגלה בפער בין זה לזה.

לכן מי שלא זורק את הכול, אלא הולך ומבין שצריכות להיות יותר ירידות במינוס, יותר עליות בפלוס, הוא מגיע בסופו של דבר למצב שהבורא כבר מתגלה. כי בפער הקטן וזה שאנחנו עדיין לא מבינים איך אנחנו מסתדרים איתו, בין דחייה לחיבור, אנחנו לא יכולים לגלות אותו, לא יכולים להבין אותו, אבל אחר כך זה מתגלה, מבינים ומתקדמים.

שאלה: הרבה פעמים במאמר הזה מדובר על אמונה. מה זה אומר שהאדם מאמין בגדלות הבורא, מה זה בכלל המושג "אמונה בדרך"?

"אמונה" זה נקרא שאנחנו משתדלים לקיים את מצוות החיבור ככל האפשר, על ידי זה שאנחנו משתדלים להיות מחוברים, למרות שנמצאים בכל מיני דחיות הדדיות זה מזה בקבוצה, ובזה אנחנו מזמינים מאור המחזיר למוטב. והוא מביא לנו את אור האמונה, הארה כזאת שבה אנחנו מרגישים שיש לנו קשר עם הכוח העליון, שזה הוא מנהל אותנו, מסובב אותנו, ובזה שאנחנו בינינו פועלים, אנחנו בעצם משתייכים אליו, פונים אליו.

תלמיד: אז הנה אני רואה שאנחנו עושים המון מאמצים, מחזקים את האמונה הזאת, אבל עדיין למשל הרגשת הבורא רק מתרחקת.

ההרגשה שאתם יותר רחוקים מקודם, היא הרגשה נכונה, והיא רק אומרת עד כמה אתם מתקדמים. זה כמו לדוגמה אנשים שנכנסים לאיזה לימוד, או לאיזה שכל, לאיזו חכמה, לאיזה מדע, אז לפני שנכנסים חושבים שזאת לא בעיה, אבל אחר כך כשנכנסים, כבר מתחילים להרגיש עד כמה ששם זה יותר ויותר עמוק וזה סימן שאתם מתקדמים.

תלמיד: בדיוק את זה רציתי לחדד, את החוק שהוא מסביר לנו פה. "אם האדם מאמין בגדלות וחשיבות הקדוש ברוך הוא" זו הבעיה, כי את הכוונה הזאת כל הזמן שוכחים. אנחנו עושים את כל הפעולות האלה, אבל שוכחים על הכוונה. איך אנחנו יכולים להזכיר אחד לחברו כל הזמן על הכוונה? זו בעיה כל כך גדולה.

נכון, זו בעיה גדולה מאוד והיא תישאר כך. כי דווקא עליה אנחנו צריכים לעבוד ו"איש את רעהו יעזורו".

תלמיד: צריך לבנות איזה מנגנון כדי להזכיר?

נכון, תנסו.

שאלה: אנחנו עובדים המון בעשירייה אבל אני לא מצליח לסבול אף אחד, גם לא את מי שמנהל אותה.

אתה צריך להשתדל לסבול את כל העולם ולאהוב את החברים בעשירייה, זה הכיוון שצריך להיות. זאת אומרת, האנשים שמחוץ לעשירייה, לא יודעים בשביל מה קיימים, ומה קורה להם, בשביל מה חיים. זו הבעיה. ובינתיים הם נמצאים ממש כמו חיות, כמו שאתה רואה חיות או ילדים קטנים שלא יודעים מה קורה, בשביל מה ולמה הם עושים, אותו דבר בני אדם.

אבל אנחנו נמצאים כבר בזמן שהחברה שלנו צריכה עוד ועוד לגדול ולהביא את מטרת ההתפתחות לכל האנושות וזה יקרה מהר.

לכן אתה לא צריך לסבול אותם, אתה צריך פשוט להתייחס אליהם טוב, יפה, כי עוד מעט אתה תגיע לכזה מצב רוחני שתוכל גם להשפיע אליהם אפילו בלי מילים או עם קצת מילים, והם יבינו שיש מטרה להתפתחות.

אתם רואים, אנחנו קראנו חמש שורות, ונמצאים בזה כבר חמישים דקות. איך אפשר להתקדם? כנראה שלא לפי השורות.

שאלה: דיברת על להגיע למינוס ורק דרך המינוס תוכל לזהות את הפלוס. האם הפלוס זה תמיד גדלות המטרה, גדלות הבורא או גדלות החברים?

כן, זו ודאי גדלות החברים ואחריהם נמצאת גדלות הבורא. כי בלי הבורא אני לא מגיע, אלא רק באותן התכונות שאני משיג בין החברים.

שאלה: בהמשך למה שאתה מספר על דרכם של המקובלים בעליות וירידות, מה אתה חושב על שאלות הסדנה המאוד מוקדמות כמו היום למשל "ספר בשמחה כמה אתה שמח שהחברים עומדים בתוך ליבך"?

מה שקורה לפני השיעור אתם צריכים לכוון, אתם צריכים לנהל, זה ענייניכם, אני לא שייך לזה. ולכן לאט לאט יכול להיות שהדברים האלה ישתנו ויקבלו צורה אחרת, אופן אחר, אל תתחילו ללמוד מאתמול למחר, אתם יכולים לשנות שם את הכול. העיקר שלקראת השיעור אתם תהיו איכשהו, במשהו מחוברים, שאתם תדעו בשביל מה אתם באתם ללמוד. זה העיקר.

שאלה: נתת קודם שתי עצות שלכאורה הן מנוגדות הייתי רוצה לשמוע איך ליישב אותן. העצה ראשונה, לדבר על הקושי לא סתם להסתיר או לדבר יפה שאנחנו באהבה ובחיבור ואיזה יופי להיות יחד, אלא לגלות את הדברים שאפילו קשה לנו להיות יחד. והעצה השנייה, לשתוק, לסתום את הפה, כמו שחכמים אומרים, שתוק כי כך עלה במחשבה. אז מתי מדברים ומתי שותקים?

לפעמים אנחנו צריכים לדבר במידה מסוימת על כל מצב ומצב שאנחנו עוברים, אנחנו צריכים גם לדבר על המצב בו אנחנו צריכים לשתוק, כי שתיקה זה נקרא שאפילו שהבורא מפיל עליי עכשיו מצב רוח, מחשבות, רצונות כאלה שהם כנגד הבורא, כנגד הקבוצה, כנגד הדרך שלנו, אני חייב להחזיק את עצמי באותו כיוון בסבלנות ולא להסכים עימו. בכל זאת להאמין במה שהחכמים אומרים לי, במה שהמקובלים כתבו, שבכל מה שהבורא ברא הוא מקדם אותך גם בשמאל וגם בימין, ולכן כך עלינו לקבל את זה. אני מקבל דחייה, יפה, על זה כתוב "חוץ מצא", אני מסכים לסבול ולהרגיש כל דבר ודבר חוץ מלצאת, עם זה אני לא מסכים. אני לא רוצה להפוך לבהמה כמו כל העולם.

תלמיד: איך לגרום סכסוך מבוקר כמו שאמרת? תוכל להדריך אותנו לעשות זאת נכון, ללכת בשתי רגליים, לעורר נכון את היצרים האלה בינינו?

תדברו ביניכם ותחליטו איך לעשות, איך אנחנו יכולים לדבר על כך שלפעמים אנחנו לא מסוגלים להישאר, אבל בכל זאת נשארים בדרך. אם אתם נמצאים בקבוצה, אתם יכולים לדבר על הכול.

תלמיד: אמרת קודם שבדרך שלנו כל פעם מתגלים רצונות חדשים, בכל רצון חדש יש אגו גדול וחיבור מעליו ומה שעשיתי היום לא מתאים למחר. זאת אומרת אנחנו לא יכולים להתקדם כבעלי ניסיון ובכל פעם נמצאים במבוכה. מה מתחדש בכל יום, בכל מצב, ולמה השיטה והעצות של המקובלים לא הופכות אותנו לבעלי ניסיון?

על זה כתוב "ויהיו בעינייך כחדשים" כי הרצון לקבל הוא יסוד הבריאה. אין משהו שנמצא ביסוד כל הבריאה מלבד הרצון לקבל שלנו. ולכן כשהבורא משנה אותו, מגדיל אותו, קצת מסובב את הכפתור, כולנו, כל העולם מרגיש רצון לקבל יותר גדול. והאמת שהבורא עושה זאת מרגע לרגע, אבל בכל רגע יש כפתורים בדרגות דומם, צומח, חי ומדבר, ואז אנחנו מרגישים שינויים, העולם כל רגע משתנה, אני בכל פעם משתנה, יש לי רצונות חדשים. מאיפה? מהבורא "המחדש בכל יום מעשה בראשית" וכך אנחנו מתקדמים. עכשיו השאלה, כמה אנחנו מודעים לזה ובכל רגע ורגע הולכים עם הבורא? אני רוצה להרגיש בתוכי איך הוא משנה לי את הרצונות, ואיך דרך קבלת הרצונות האלה ממנו אני נכנס עימו לקשר הדדי. ואז איך אני על ידי עיבוד הרצונות בצורה נכונה משפיע בחזרה אליו, נכנס למגע עימו, הוא לי ואני לו.

תלמיד: ברצונות החדשים המתגלים בכל פעם אין לנו ניסיון, זה תמיד חדש, תמיד מתחיל מאפס, כאילו כלום?

יש לנו ניסיון קודם ככול שהרצונות האלו קרובים למה שהיה אתמול, בסגנון של ה"עולם הזה", אז אנחנו יודעים להסתדר, זה נקרא "עולם כמנהגו נוהג". אבל ברצונות רוחניים אנחנו מרגישים שוב ושוב במעין מערבולת, כי אנחנו לא מרגישים את הרצונות הרוחניים החדשים המתגלים בנו כטובים ונעימים, הם מביאים לנו בלבולים, ריחוק, סכסוכים, ובעיקר חוסר יציבות וחוסר ביטחון.

תלמיד: איך אפשר להגיע למצב בו לא רודפים כל הזמן אחרי הבורא, אלא ממש הולכים איתו יד ביד בכל פעם שהוא מגדיל את הרצון?

רק בתמיכת החברה, זה נקרא "ערבות". כאן זה בצורה נקייה ממש, לזה מכוונת הערבות. אם אנחנו מחוברים, בכל דבר שהבורא משנה ברצון לקבל, מסובב את הכפתור עוד קצת ועוד קצת והרצון לקבל בכולנו משתנה ובמיוחד בנו, אז אנחנו יודעים איך להסתדר כי אנחנו נמצאים בערבות. זה נקרא שהוא מפעיל גלים גדולים בים הגדול, ב"ים הסטרא אחרא", ואנחנו יכולים להישאר בספינה ולהיות בטוחים מפני שאנחנו מחזיקים את דפני הספינה עד שנגיע לחוף מבטחים.

שאלה: איך אנחנו מכיילים את הכפתורים בהם אמרת שאפשר להתכוון לדומם, צומח וחי?

בדרגות "דומם", "צומח" ו"חי" אנחנו מסודרים כך שנוכל להסתדר, כי אנחנו נמצאים בעולם שכולו נמצא בדרגת חי, כולם "כבהמות נדמו" כך כתוב על העולם שלנו. אבל אם אנחנו רוצים לסובב ולהתאים את עצמנו לרוחניות זו כבר דרגת ה"מדבר", בחיים שלנו כאן אנחנו נקראים חיות. אם אנחנו מדברים על בני אדם, בני אדם הם כבר אלו הנמצאים בהתקשרות ביניהם בעל מנת להשפיע, כי בני אדם הם תוצאה מאותו אדם שהבורא ברא כמשהו מיוחד. הדמות הזאת חייבת להגיע להידמות לבורא, לכן הוא נקרא "אדם", הדומה לבורא, ואם אנחנו רוצים להגיע לדרגת אדם אנחנו חייבים לממש את חכמת הקבלה, אחרת נישאר כבהמות.

תלמיד: מה זה אומר שאנחנו מכיילים בדרגת אדם?

לפי "ואהבת לרעך כמוך" בעשיריות, שאנחנו קולטים, מאמצים בינינו את תכונות הבורא שהן אהבה, בהדרגה מגיעים לאהבה, אבל מדובר קודם בחיבור. קודם כל מבינים שאנחנו תלויים זה בזה, וחייבים למצוא קשרים נכונים לטובת הזולת, זאת אומרת להגיע לערבות הדדית ואחר כך מערבות הדדית להגיע לאהבה. לחיבור הדדי כזה בו אני מתחיל להרגיש את הזולת כמו שאני מרגיש את עצמי. זו כבר הרגשה רוחנית שאדם יוצא מהבהמה שלו ונכנס לנשמה שלו.

תלמיד: איך לאחר היציאה החוצה מעצמנו לעשירייה, אנחנו מנהלים דיון עם הבורא?

אנחנו מרגישים קשר עם הבורא בתוך הקשר בינינו, זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'". אלה שתי מדרגות. אנחנו בונים בינינו התקשרות כזאת בעשירייה בה אנחנו יכולים לאתר או לממש את תכונות ההשפעה, ותכונות ההשפעה האלו ממש תואמות לתכונת הבורא, להשפעה. ואז אנחנו מתחילים להרגיש, כמו שבכל התכונות שלנו אנחנו מרגישים משהו לפי השתוות, השתוות התכונות, אז אנחנו בתוך העשירייה נניח מתחילים להרגיש את הבורא. זה לפי חוקי הטבע, כך כל החוקים. רק שהחוקים בעולם הזה פועלים במסגרת מצומצמת מכאן עד כאן, אבל בכל זאת לפי השתוות הצורה. אני לא יכול לתפוס גל אם המכשיר שבניתי לא נמצא בהכרת הגל הזה, הוא חייב לייצר בעצמו בתוכו את הגל הזה ואז הוא יבין מה קורה לו, שכזה גל קיים מבחוץ, זה נקרא "השתוות הצורה".

אותו דבר אנחנו בעשירייה צריכים להתחבר ולייצב כזה מצב, כזאת תכונה בקשר בינינו שהיא דומה לבורא, ואז אנחנו בעשירייה הופכים למכשיר הקולט את הבורא והבורא מתגלה בתוך העשירייה, הוא מתגלה אפילו בין שניים.

תלמיד: אנחנו משתדלים להשפיע האחד לאחר, לצאת החוצה אל העשירייה, היכן התגובה מהבורא, באיזה רגע היא מופיעה?

כשאתם מבינים שעשיתם הכול כדי להתחבר ולהביא את עצמכם לחיבור המתאים לבורא. אם אתם משתדלים לייצב כזה מצב, תגיעו במצבים המתקדמים האלו לכך שהבורא יאיר לכם מרחוק.

שאלה: מה שאנחנו קוראים לו אהבה תמיד מופיע רק מעל השנאה?

כן.

תלמיד: לא צריך לסמוך על אבולוציה פה?

גם ההתפתחות האבולוציונית כולה בנויה על פני מינוס - פלוס, מינוס - פלוס. מתגלים כוחות טבע מנוגדים כמו הרי געש, הצפות, התפוצצויות למיניהן, מפגשים בין גופים בחלל, כוכבים, פלנטות וכן הלאה, וכך מתפתח היקום עד שהוא מגיע לאיזון יחסי, ועד שהוא מגיע למצב שבו יכולה להתפתח צורת חיים על פני כל הגופים האלו. כך קורה תמיד, החוקים הם אותם החוקים, רק הדרגות שונות, דרגת דומם, צומח, חי, ודרגת האדם המדבר. דרגת האדם המדבר יותר בעייתית כי אנחנו לא רואים כנגדה שום דוגמאות מסביבנו. בדרגות דומם, צומח, חי, יש לנו אפשרות לראות בסביבה שלנו את כל התופעות

שאלה: קודם הסברת את המפשט ש"יהיו בעינייך כל יום כחדשים", שהבורא מסדר לנו כל יום הזדמנויות ואפילו אמרת כל רגע. ובכל זאת יש חברים שיש להם פנקס והם אומרים לי בפנים "אנחנו מכירים לא מאתמול", ועוד הוראות כאלה וכאלה. לי אין הבעיה להכניע את עצמי, אני אומר "אתה צודק", אבל איך אני יכול באמת לעזור לחבר שכל יום צריך לפתוח דף חדש?

אנחנו צריכים לתת דוגמה, ולא שום דבר אחר. פחות דיבורים, ויותר דוגמה אישית.

תלמיד: במקום להגיד לו אתה צודק, כאילו להגיד לעצמי?

במקום להגיד, תיתן דוגמה לא במילים אלא במעשים.

תלמיד: אבל הוא עונה לי ומחכה לתשובה?

אז תגיד לו שאת התשובה אתה תיתן לו בזה שאתה מבצע.

שאלה: מורגש שבגלל החשש לשבור את החיבור בעשירייה הרבה פעמים אנו נמנעים להכניס ביקורת ושמאל. האם כדאי לקבוע זמן שבועי קבוע שבו מדברים על הדברים האלה או דו שבועי, או שרק כשחבר מתפוצץ, אז מעלים את הנושא?

אני לא יכול להגיד, זה תלוי בעשירייה, תלוי במצבים, ותלוי בנושא. אבל כן, לפעמים בכל זאת צריך לדבר על זה. האמת, אני חושב שהמעשים שאתם עושים, הם בסופו של דבר יקבעו את העתיד ולא המילים או הדיבורים. כשמתחילים לדבר, יש כאלו שיכולים לדבר והם תופסים את המקום והזמן ומסובבים את הכול למה שהם רוצים. זה תלוי ברמת הקבוצה, אני לא יכול להגיד.

שאלה: האם ללא דחייה לחברים יכול להיות חיסרון להשפעה?

כן.

שאלה: האם הדחייה מהחברים מתעוררת דווקא כאשר אתה מצפה מהם להשפעה ולא מהבורא?

לא, הכול מגיע דרך הבורא, ולכן אנחנו צריכים להבין שמה שאני רואה בחברים, אני רואה דרכו.

שאלה: האם הרגשת הקשר עם הבורא תלויה באדם או בבורא?

הרגשת הקשר תלויה רק בבורא.

שאלה: כאשר מתגלה בי ריחוק כלפי החברות, האם לגלות את זה לחברות או לשתוק, ואם כן איך לגלות?

צריך לחשוב על זה. בדרך כלל עדיף לשתוק.

שאלה: אם לא מתגלה שנאה בעשירייה, הכול טוב ויפה. מה זה אומר?

אז לא מתגלה, הכול טוב ויפה ואין שאלה.

שאלה: איך ללמוד להתחשב בפערים ולא למחוק אותם?

צריכים לדבר עליהם. ככל שתדברו, אפילו אם לא תשיגו בזה איזו תוצאה, אבל ההידברות עצמה על הבעיות מקרבת את החברים.

שאלה: מה לעשות אם יש חשש לדבר על הפערים האלה ועל השנאה בעשירייה כי זה יכול לפגוע בחברות?

לא לפחד לנגוע, או לפגוע. לא לפחד, דווקא ההפך, אנחנו צריכים להעמיד את האמת והמטרה של החברה יותר גבוה מאיתנו, ואם זה פוגע או לא.

שאלה: כשהרע מתגלה בינינו, הרגשות לרוב לא מאפשרים לנו לזכור ולהפנים שעלינו לעצור ולפנות לבורא מיד. איך לא להיתקע במצב הזה

איך לקצר את הזמן בין גילוי הרע לכיסוי באהבה?

לדבר על חשיבות החיבור. שסך הכול, עד שלא נתחבר לא נגיע למטרה, ולא לראות את המטרה כלא קשורה לחיבור. המטרה מתגלה בתוך החיבור בינינו. כשמגיעים לחיבור, אז מגיעים למטרה.

שאלה: בזמן גילוי הרע האם נשנא את כולם או רק את העשירייה שלנו, את הקבוצה?

לא, קודם כל, העיקר זו העשירייה.

שאלה: כשהבורא מעורר בי מצב שלילי בעשירייה, איך אפשר לראות את הצעד החיובי מאחורי המצב הזה?

אם אני מבינה שהדבר הזה מגיע מהבורא כדי שאני אפנה אליו ואבקש ממנו לשנות את היחס שלי לעשירייה משלילי לחיובי.

שאלה: אמרת שהבורא מחדש את הרצונות שלי, משנה אותם. אם האור הוא קבוע, איך חידוש כזה אפשרי?

מה שאני מרגישה בכל רגע ורגע זה מה שהבורא עושה לי, וגם בכל החברות, אף אחת מהן לא עושה משהו שהיא מחליטה, או רוצה. מה, היא בורא? לא, היא נברא. כל הנבראים מקבלים מה שהבורא מעורר בהם בכל רגע ורגע. לכן אם אנחנו רוצים לקשור את כל החברות יחד, בזה אנחנו פשוט בונים את הבורא, כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי".

שאלה: הבורא נותן רצונות חדשים, אז מה המשמעות שהאור לא משתנה, שהוא קבוע?

האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, משמע שאהבת הבורא והיחס שלו אלינו הוא קבוע, באהבה חלוטה.

(סוף השיעור)