שיעור בוקר 28.05.21 – הרב מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק א', עמ' 25, דף כ"ה,

אותיות ל"א-ל"ב

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות". כרך א', עמוד 25, דף כ"ה. אות ל"א.

אות ל"א

ד' הבחינות שברצון, ה"ס ד' אותיות הוי"ה,

שהן כח"ב תו"מ.

"וז"ס ד' אותיות, דשם בן ארבע, דקוצו של יוד, ה"ס א"ס, כלומר, כח הפועל הכלול במחשבת הבריאה; "כדי להנות לבריותיו", שה"ס כלי הכתר. ויו"ד, ה"ס חכמה, דהיינו הבחי' הא', שהיא בחינת הכח שבפועל, הכלול תיכף באור ההתפשטות של הא"ס. וה"א ראשונה, ה"ס בינה, דהיינו בחי' ב', שהיא בחי' יציאת הכח אל בחי' פועל, דהיינו האור שנתעבה מן החכמה כנ"ל. ואו, ה"ס זעיר אנפין, או חג"ת נה"י, דהיינו, התפשטות אור דחסדים שיצא ע"י הבינה כנ"ל, שהיא בחי' ג', בחי' כח לגילוי הפעולה כנ"ל, ה"א תתאה שבהויה, ה"ס מלכות, דהיינו הבחינה הד' בחינת גילוי הפעולה בשלימות כלי הקבלה, שהתגבר להמשיך תוספת שפע יתר מכשיעור התפשטותו מבינה, ובזה נקבעה צורת הרצון לקבל, על היכנו, והאור מתלבש בכלי שלו, שהוא הרצון לקבל, הנגמר רק בהבחינה הרביעית הזו, ולא קודם הימנה. בזה תבין בפשטות, שאין לך אור בעולמות עליונים ותחתונים, שלא יהיה מסודר תחת סדר שם בן ארבע, שה"ס ד' בחי' הנ"ל, כי בלא זה לא נקבע הרצון לקבל, שצריך להיות בכל אור. כי הרצון הזה הוא המקום והמדה של האור ההוא כנ"ל."

בואו נתחיל לברר הלאה את ארבע בחינות האלה (ראו שרטוט מס' 1). הבחינה הראשונה (0) זה האור בעצמו שמתפשט וזו בעצם נוכחות הבורא מעלינו. אחד (1), זה האור שמתפשט כבר בתוך הרצון, וזה נקרא בחינת חכמה והאור שמתפשט בזה נקרא אור החכמה, כלי של חכמה, ואחר כך באה במקום זה בחינת בינה (2), שהיא כולה מלאה באור דחסדים שהוא מתפשט בצורה הפוכה ממטה למעלה, הוא לא רוצה לקבל אלא רוצה להשפיע, וכך כולה. ואחר כך באה בחינת זעיר אנפין (3) שבה אור החכמה ואור החסדים נמצאים כאן יחד, ואז מגיע אור החכמה בבחינה ד' (4), כולה כולה אור החכמה הגדול שהיא בחינת המלכות.

הכלים האלה נקראים כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. כך אנחנו צריכים לקרוא לחמש הבחינות האלה אפס, אחת, שתיים, שלוש, ארבע. בחינת הכתר זה עדיין אור אין סוף, וממנו מתפשט אור חכמה וגם הכלי הזה נקרא חכמה. האור שמתפשט בתוך הכלי, הרצון לקבל בתוך הכלי דחכמה הוא משפיע על הכלי הזה ואז הכלי הזה הופך להיות לאור החסדים, ולכן שניהם הפוכים בחצים, בחץ מלמעלה למטה או בחץ ממטה למעלה אנחנו כך יכולים לציין אותם, 1 זה כלי לאור החכמה וכך הוא נקרא, "חכמה", ו-2 זה כלי לאור החסדים ונקרא "בינה".

כלי לשני האורות האלה בשיתוף נקרא "זעיר אנפין", מפני שיש כאן קצת אור החכמה, לכן נקרא "זעיר" כי זעיר זה נקרא קטן, ו"אנפין" זה פנים, זה כינוי לאור החכמה. ואחר כך "מלכות" שהיא כבר מקבלת את אור החכמה במלואו כמו שהיה בכתר, זה ממש זה עובר דרך כל המצבים ונכלל במלכות, ומלכות כולה רצון לקבל וכולה מקבלת את אור החכמה. זה נמצא אצלנו כהתפשטות מהבורא שזה נקרא כתר, עד הנברא שנקרא מלכות, כך מתפשט האור העליון, השפעת הבורא לנברא בד' בחינות.

תחילו לשאול ואולי נברר את זה שוב.

שרטוט מס' 1

שאלה: נאמר כאן "הבחינה הד' בחינת גילוי הפעולה בשלימות כלי הקבלה," האם בחינה ד' הכי חשובה בעצם מכל הספירות?

כן.

תלמיד: למה?

עכשיו אנחנו לא מדברים על למה. אנחנו מדברים שככה האור מתפשט מלמעלה למטה.

תלמיד: זאת אומרת המלכות הכי חשובה מכל הספירות.

מלכות הכי חשובה כי בה מתגלה כל הרצון ומתגלה כל המילוי.

שאלה: מה מייצגות כל הספירות האלה? האם הן קיבלו שמות לפי מה שהם המקובלים הרגישו בכל מדרגה ומדרגה?

כל השמות האלה נקראים לפי הכלים והאורות שבהם. כתר זה נקרא מפני שהוא הראשון והוא מכתיר את הכול וממנו בא הכול, חכמה זה מפני שהאור ממלא את הרצון לקבל והרצון לקבל מגלה את ההנאה מזה שהוא מקבל, זה נקרא חכמה, בינה זה רצון להשפיע, שהרצון לקבל רוצה להידמות לאור שממלא אותו ואז הוא הופך להיות לרצון להשפיע, לכן זה נקרא בינה, ובה מתפשט רק רצון להשפיע, זאת אומרת היא לא רוצה לקבל, היא לא רוצה להיות כמו הכלי דחכמה. זאת אומרת, היא הפוכה ממה שהבורא ברא. אחר כך באה פשרה כאילו בין אחת ושתיים, הפשרה בין אחת ושתיים זה שלוש, שזה נקרא זעיר אנפין שהמטרה שלו היא לערבב במקצת בכמה שאפשר את שני הראשונים האלה חכמה ובינה ולבנות מהם משהו משותף. ואחר כך כשבודקים מה יכול להיות משותף ויכולים להשוות גם רצון לקבל ורצון להשפיע, וגם את האור שברצון לקבל ואת האור שברצון להשפיע, אז מגיעה בחינה ד' שהיא באמת רוצה כולה לקבל מה שיש בכתר, את כל האור של הכתר היא רוצה לקבל בתוכה ולכן זה הרצון השלם, רצון לקבל ולכן היא נקראת מלכות, כי היא שולטת ברצון שלה.

יש כאן הרבה מה לדבר ודאי, אבל אולי נקרא עוד אות אחת עד פרק י'.

אות ל"ב

אותיות י' ו' דהויה הן דקות, מפני שהן בחינות

כח בלבד.

"ואין להקשות על זה הרי היוד רומזת לחכמה וה' לבינה, וכל עצמות האור, שאך יש בע"ס, הלא היא נמצאת בספירת החכמה, ובינה וזעיר אנפין ומלכות, המה רק לבושים בערך החכמה, א"כ היתה צריכה החכמה, לתפוש את האות היותר גדולה בשם בן ד'. והענין הוא, כי האותיות של השם בן ד', אינן מורות ומרמזות על שיעור וכמות האור שבע"ס, אלא שהן מורות ערכי התפעלות הכלי, כי הלבן שבקלף הס"ת, מרמז על בחי' האור, והשחור שהוא האותיות שבס"ת, מרמזות על בחי' איכות הכלים. וע"כ הכתר, כיון שהוא רק בחי' שורש דשורש לכלי, לכן מרומז רק בקוצו של יוד. והחכמה, שהיא בחי' הכח שטרם נתגלה לפועל, ע"כ נרמזת באות היותר קטנה שבאותיות, דהיינו הי', והבינה שבה יצא ונגלה הכח אל הפועל, נרמזת באות הרחבה שהיא ה"א. וז"א כיון שאינו אלא בחי' כח לגילוי הפעולה כנ"ל, ע"כ נרמז באות ארוכה ודקה, שהיא ואו. שהדקות, מורה, שעדיין הויית כלי טמונה בו בכח בהעלם. ואריכות הקו, מורה שבסוף התפשטותו נגלה על ידו כלי גמור ושלם. כי החכמה לא הספיקה בהתפשטותה לגלות כלי שלם, כי הבינה איננה עדיין כלי ממש, אלא בחי' פועל הכלי כנ"ל. שע"כ רגל היוד קצרה, להורות שעדיין קצר הוא, שלא גילה ע"י הכח הטמון בו, וע"י התפשטותו, בחי' כלי שלם. וגם המלכות, נרמזת באות ה', כמו ספירת הבינה, שהיא אות רחבה, שנגלית בשלימות הצורה. ולא יקשה לך ע"ז, מה שהבינה והמלכות יש להן אותיות שוות, היינו משום שבעולם התיקון הן באמת דומות זו לזו, ושואלות כליהן זו לזו, בסו"ה ותלכנה שתיהן. כמ"ש במקומו." (ראו שרטוט מס' 2)

שרטוט מס' 2

הכתיבה של בעל הסולם היא לא פשוטה. יש כאן הרבה דברים שאנחנו לא צריכים לברר אותם עכשיו. כי הוא סך הכול כותב כאן וכבר מסכם אפילו את כל הדברים. לכן אני שמח שיש לכם שאלות, אבל לענות עליהן, לברר אותן, בואו נעצור בזה, ואני אסביר את זה בצורה פשוטה שלא תישארו בלי [הסבר].

יש לנו את האור העליון שהוא מתפשט מלמעלה למטה וזו בחינת שורש, אפס (ראו שרטוט מס' 3). בחינה א', שהאור העליון ברא לעצמו כלי ונכנס לתוך הכלי הזה, רצון. אז אור נכנס לתוך הכלי והמצב שאור ממלא את הכלי, נכנס וממלא את הכלי, זה נקרא "מצב א'", ראשון, חכמה.

הכלי מתנגד. הוא מתחיל לקבל מהאור אותה התכונה כמו האור, רוצה להשפיע, ולכן הוא לא רוצה להחזיק בתוכו את האור כמקבל, אלא רוצה להשפיע בחזרה את האור. זה נקרא "בינה", שהיא רצון להשפיע. אחר כך יש רצון שהוא מחבר את הראשון והשני יחד והוא נקרא "זעיר אנפין", 3. 3 הוא מ-1 ומ-2 יחד. יש פה גם אור החכמה וגם אור החסדים.

מזה שפועלים בתוך הכלי 1 ו-2 יחד, הכלי מחליט שרוצה לקבל גם כאור החכמה וגם כאור החסדים, את שני האורות האלו הוא רוצה לקבל לתוכו ולהנות, וזה נקרא 4, "מלכות". זאת אומרת, מלכות רוצה להנות מכל מה שרק אפשר. מקבלה, מהשפעה, מכל דבר, אבל העיקר להנות לעצמה. וזה נקרא ה"מלכות".

שרטוט מס' 3

שאלה: בחינה א' וב', הבחינה הראשונה והשנייה, הרצון להשפיע מייצר רצון לקבל שווה לו, מאיפה יש עודף של אור כדי שהבחינה השנייה ב' תתחיל להשפיע?

היא לא משפיעה. היא רק מחליטה שהיא רוצה להיות כך.

שאלה: באות הקודמת שקראנו כתוב שהכלי של הבינה בנוי משלושה סוגי אורות. הסוג הראשון זה חכמה שמקבל מהכתר והשלישי זה מהותו עצמו, חסדים, והסוג השני של האור מתואר במספר מילים בלבד. האם תוכל להסביר את זה?

אני לא אעשה את זה, אני לא אסביר את המכניקה הזאת. בעל הסולם נתן לנו שתי מילים על זה. אני לא אלך להרחיב כי הוא יודע מה לעשות. לתת לכם להתבלבל אני לא רוצה. תלמדו בצורה כמו שזה כתוב. אתם לא מבינים עד כמה הכתיבה שלו היא כמו תרופה. תקבל קצת ותבריא, זאת אומרת, תתקדם. מה שתקבל הרבה, תתבלבל ותישאר כאן במקום ולא תתקדם.

אז אל תהיה חכם. אל תתייחסו לחכמת הקבלה כמו שאתם לומדים באוניברסיטה או בבית ספר, זה לא אותו דבר. לכן כתוב, "לא החכם לומד". אם אתם רוצים לקבל את זה בחכמה לא יצא לכם כלום. אתם צריכים לקבל את זה רק כדי להידמות לאותם הכלים. מה זה נקרא שאני "מרגיש תענוגים"? מה זה נקרא שאני רוצה "להשפיע תענוגים"? "להיות בתוך כלי", כמו הכלי הזה, ברגש שלכם, כי הכול רצון, רצון זה הרגש.

אתה לא תוכל בשכל להבין מה זה נקרא "בחינה א'", או "ב'", או "ג'", או "ד'". אתה לא יכול להבין. תעשה מעצמך בחינה א' שאתה רוצה לקבל כל האור העליון, אז בוא נראה איך אתה תתחיל לעשות.

אבל לפני שאנחנו מרגישים אנחנו לומדים רק בתור סגולה. מה זה נקרא "סגולה"? שזה ישפיע עלינו וייבנו בנו רצונות כאלו כמו 1, 2, 3, ו4. ובתוך הרצונות האלו אנחנו נתחיל להרגיש תופעות של האור, ואז האור הזה יעבוד בנו וייתן לנו תוצאות שאנחנו נוכל להידמות לכתר, לבורא.

רק בצורה כזאת. אל תתחילו לבלבל אותי עם זה שאתם רוצים להיות פיזיקאים. זה לא אצלנו. ואתם לא תבינו כך כלום, "לא החכם לומד". רק להידמות לכלים האלו, זה מה שיעזור לכם להבין מה קורה שם.

אתם חושבים עם השכל הבהמי שלכם, מהעולם הזה לעלות להרגיש תופעות רוחניות, זה לא ילך. לכן בואו יחד נעשה את הדרך הזו, אני מלווה אתכם, אין בעיה, אבל נעשה את זה כך שאנחנו נרצה להיות בתוך הכלים האלו. נרצה להרגיש מה שנמצא שם.

ולכן בעל הסולם, כאן מקצר, כאן יותר, כאן פחות, אבל הכול עם ההרגשה שלו איך שהוא מתלבש בכם, איך שהוא רוצה לעזור לנו להרגיש. כי העיקר זו ההרגשה, איך אנחנו נרגיש את עצמנו בתוך הכלים האלו.

שאלה: אור החכמה ממלא את בחינה א' וד', האם זה אומר שבמהותה המלכות בהשתוות הצורה עם החכמה?

לא. מלכות היא הפוכה מאור החכמה. אור החכמה בא כדי להנות לכלי, לנברא ומלכות היא הפוכה. היא רוצה לקבל וליהנות מאור החכמה.

שאלה: בתהליך הזה של הארבע בחינות, האם בכל בחינה זה כלי אחר או שהכול כלי אחד?

"כלי" זה נקרא "רצון", ה"בחינה" זה נקרא "הבחנה". אז ודאי שבכל הבחנה, בכל כלי זה רצון אחר. לכן הוא שונה מהאחרים ברצון שלו. מה ההבדל בין בחינה א' לבחינה ב'? רצונות שונים.

בחינה א' זה רצון לקבל ובחינה ב' זה רצון להשפיע, הרצונות האלה הפוכים ולכן [בחינות] 1 ו2 הן הפוכות זו מזו.

בחינה שלישית, זעיר אנפין, היא התמזגות בין רצון לקבל לרצון להשפיע כדי לעשות מהם השוואה. מההשוואה שביניהן באה ההחלטה של בחינה ד', שאני רוצה הכול לקבל. גם מה שרציתי בבחינה 3 ובבחינה 2, "לא, אני רוצה לקבל". רוצה להנות גם מקבלה, גם מהשפעה, מהכול.

ולכן בחינה ד' היא גמר הרצון לקבל. רוצה להנות גם מזה וגם מזה. אני מקבל ממישהו משהו? נהנה. אני נותן למישהו משהו? אני גם מזה רוצה להנות. רק להנות. גם ממעשה קבלה גם ממעשה השפעה.

שאלה: למה בינה ומלכות זה אותן אותיות?

לא עכשיו. אתה עוד תראה עד כמה זה מסובך.

שאלה: למה מלכות זה המצב הסופי? מה יש במלכות שהיא מסיימת?

שליטת הרצון לקבל. שלא צריכים שום דבר מהבריאה מהכתר עד המלכות, אם במלכות מתגלה הרצון לקבל השלם, על כל מה שמגיע מהבורא למעלה למטה, מלכות הכול רוצה לקבל, זהו, זה גמר התפתחות הרצון. אין יותר לאן להתפתח.

כל מה שהבורא רוצה לתת, גם מתוך שהוא משפיע אור החכמה, גם מתוך שהוא מעורר תגובה בכלי של החסדים, מהכול מלכות רוצה לקבל וליהנות, ולכן היא סוף התפתחות הכלי.

שאלה: בבחינה 2 היא כבר כאילו משפיעה, אז מה עוד חסר לה, היא כבר משתווה לבורא, למה זה ממשיך הלאה?

כי זה לא כלי, בחינה 2 זה בינה היא רוצה להשפיע כמו הבורא. זה לא מטרת הבריאה שהנברא ישפיע לבורא, כי למי הוא ישפיע בחזרה? הבורא אין לו חסרון, מה תשפיע לו? ולכן בינה זה לגמרי לגמרי לא גמר הכלי, אלא בינה זה תכונת הבורא בתוך הרצון לקבל, שעל פני הרצון לקבל שלו הוא רוצה להיות משפיע כי הוא קיבל כזה אור, התרשם, זה כמו שאתה נכנס לאיזו חברה או [נפגש] עם איזה אדם גדול ואתה מתרשם ממנו, אתה רוצה להיות כמוהו, אבל זה לא אתה.

שאלה: איזו תוספת או איזה חסרון נותן זעיר אנפין בשביל ההתפתחות של בחינה ד'?

זעיר אנפין נותן השוואה בין רצון לקבל לרצון להשפיע, אור חסדים ואור החכמה, ואז כתוצאה מזה הכלי בוחר "אני רוצה לקבל את שניהם, גם אור חסדים וגם אור חכמה וגם רצון לקבל וגם רצון להשפיע, לא חשוב לי מה, אני רוצה ליהנות מהכול".

שאלה: בחינה ד' ובחינה ב' הן מנוגדות בעצמן ומגיעות לשלמות בגמר התיקון?

כן, בגמר התיקון כל ארבע הבחינות האלה חוזרות ונכללות מבחינת שורש בכתר, ובזה משיגים דבקות שלמה של הנברא בבורא.

שאלה: העיצוב של האור על הרצון מתבצע בשיתוף פעולה בין האור לרצון, היינו בהכרת הרצון, או שזה עשה ללא שום השתתפות הרצון?

לא, חס ושלום, איך יכול להיות שהרצון לא משתתף? אז על מה פועל הבורא? נשאר כמו שהיה? לא, הרצון צריך להידמות לבורא ולבצע את כל הפעולות יחד עם הבורא בהיכרות, בהשתתפות.

תלמיד: אז אפשר לומר שמתפתחת כאן בשלב ארבע הבחינות, בחירה חופשית של הרצון?

זה עוד רחוק אבל יהיה, כן. כאן בארבע הבחינות האלה יש הכול, אבל זה עדיין לא מגולה.

שאלה: אז במלכות אנחנו מקבלים בעל מנת לקבל, ואפילו כשמלכות משפיעה או נותנת זה בעל מנת לקבל, אז איך אנחנו יכולים להבין מתוך המקום הזה את הרעיון של להשפיע על מנת להשפיע?

עוד לא יכולים. אתם כבר רוצים לקפוץ קדימה. יכול להיות שאתם כבר למדתם את הדברים האלה, אבל אנחנו הולכים בהדרגה. בשבילנו לא חשוב כל כך להבין את הדברים האלה, המכאניקה הזאת היא לא תברח, העיקר בשבילנו זה להרגיש בפנים את בחינות א', ב', ג', ד', זאת אומרת, איך אנחנו בנויים, איך אנחנו מתקיימים על ידי זה שהבורא מנהל אותנו מלמעלה וכמו מריונטות על החוטים, כל הזמן ככה מנהל אותנו, חכמה חסדים, חסדים חכמה. על ידי השניים הוא מנהל אותנו מקצה אל קצה של כל הבריות, של כל העולמות. על זה אנחנו נדבר בפעם הבאה.

שאלה: כשאנחנו עובדים עם הרצונות שלנו ומשתדלים לנתח אותן ארבע הבחינות של התפשטות האור, האם אנחנו כוללים את הרצון החומרי של העולם הגשמי או רק כלפי העשירייה?

כל הרצונות כולל הרצונות שבעולם הזה, כי אין לנו רצונות אחרים רק רצונות דעולם הזה בינתיים, הכול נכלל בעבודה הרוחנית שלנו.

העיקר בשבילנו בכל זאת, זה מה שלמדנו בשיעור הראשון, "לעשות נחת רוח לבורא" זה העיקר. כי בסופו של דבר כל הפעולות שאנחנו נלמד כאן עם הבחינות א', ב', ג', ד' וכל הדברים האלה, כולם צריכים להיות מכוונים לעשות נחת רוח לבורא, לשם כך יש התפשטות מהבורא אלינו ולשם כך יש התעלות מאיתנו לבורא.

שיהיה לכם בהצלחה עד מחר.

(סוף השיעור)