שיעור בוקר 27.02.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא - איחוד האנושות

אנחנו נמצאים בזמן מיוחד, במצב חיצון יש מלחמה שמתרחשת בעולם ומחלקת את העולם לשני החלקים, ואנחנו מרגישים שהמצב הזה קורה גם בינינו. טוב שזה קורה דווקא כשאנחנו לומדים את "תיקוני הזוהר" שמדברים על תיקון הנשמה ואיך אנחנו צריכים להתייחס למה שהבורא נותן לנו. דווקא בגילוי ההבדלים, הפשעים, השבירה, אנחנו יכולים להתעלות מעליהם ולעלות לדרגת השפעה למעלה מקבלה, זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", וכך להתחיל לתקן את השבירה, את הנשמה הכללית השבורה.

אני שומע וגם מרגיש שיש בינינו חברים שלא יכולים להתגבר על הטענה שיש להם כלפי חברים אחרים שהם מהצד האחר של המלחמה, וקשה להם לראות בכל החברים האלו ממש חברים, את החיבורים בינינו. לכן אם אתם לא מחוברים, אז לבקש על החיבור ולפחות לא לחשוב על פירוד וריחוק ולא לתת מקום לדחייה ולשנאה בתוך הלב שיתפרצו וימלאו את הלב.

אנחנו צריכים להבין שכל מה שקורה הבורא מעורר, והוא מעורר מפני שהגיע הזמן שאנחנו נטפל בזה. אם פעם היו התפרצויות של שנאה ואנשים היו מנוהלים על ידי ההתפרצויות האלו ונלחמים זה בזה פיזית בעולם הזה, עכשיו אנחנו יכולים להתעלות למעלה מהשנאה שהבריאה, הבורא מעורר בנו, ולדעת שעלינו דווקא ההיפך, לבקש, לדרוש שיהיה חיבור, שתהיה אהבה על פני השנאה, ו"על כל פשעים תכסה אהבה", ובזה אנחנו דווקא ננצח.

לכן לא חשוב איפה נמצא כל חבר, אם הוא רחוק או קרוב מרוסיה ומאוקראינה איפה שמתרחשת המלחמה במיוחד, אנחנו בכל זאת צריכים לפנות לבורא ולבקש שיגלה לנו יותר נחיצות לפנות אליו, להתפלל, שיראה לנו באיזו צורה לבקש, על מה בדיוק לבקש, שילמד אותנו את כל הפרטים שאנחנו צריכים להפעיל מעצמנו, זה נקרא "תן בליבנו בינה להבין איך לפנות ואיך לתקן את המצבים"¹. כי כל המצבים האלה מתגלים לא כדי לגרום לסתם ריב בין בני האדם הקטנים, האומללים האלה, אלא כדי שנוכל לפנות לבורא, שתהיה לנו סיבה לפנות אליו ולבקש ממנו שיעשה שלום בין כולם, השלמה, שלמות. כך אנחנו צריכים לפעול, זה הזמן להפעלה.

לכן אנחנו יכולים לעשות תיקונים גדולים, לעשות נחת רוח גדולה לבורא, לקרב את עצמנו אליו ולהיות ממש השותפים שלו, העוזרים, וזה אך ורק על ידי אותו מ"ן, אותה התפילה, אותו חיסרון שאנחנו נעלה. ואפילו שאין לנו בלב ממש חיסרון לזה, נעשה את זה כמו ילדים שמתחילים לבכות כאילו שחסר להם באמת משהו. לכן נעשה את זה ו"איש את רעהו יעזורו". העיקר בשבילנו הוא לא הצער והכאב שיש בכל לב ולב, אלא עד כמה אנחנו יכולים לחבר את הלבבות, לחבר את הצרות, הנטיות, הרצונות, התפילות הפרטיות, שהם כולם ייאספו לתפילת רבים, לתפילה גדולה, לבקשה, להעלאת מ"ן ממש מאיתנו לבורא, כי זה הדבר היחידי שיכול לעשות לבורא נחת רוח ולשנות את העולם, ואנחנו נראה את זה ממש בעינינו. נראה בעינינו שרואות עד כמה אנחנו יכולים לפעול, לתקן עולם, "לתקן עולם במלכות שדי"², במלכות שאומרת "די", אנחנו עוצרים את מידת הדין ומבקשים שתתגלה מידת הרחמים. זו בדיוק השעה שאנחנו צריכים לפתח את הדברים האלה, ואז נמשוך כוח אמונה למעלה מהדעת, כוח חיבור על פני הפירוד, כוח אהבה על פני השנאה וכך נתקדם.

אני מאוד מבקש מכל אחד, גברים ונשים, לחשוב על זה ולדבר על זה עם הבורא, וגם יחד לדבר עם הבורא, כי רק כשפונים אליו בצורה כזאת, גם לבד וגם יחד, בזה אנחנו עושים את התיקון הכי גדול שיכול להיות במציאות, ודווקא על ידי זה אנחנו יכולים לשנות את המציאות. זה התפקיד שלנו, זו חובתנו, רוצים או לא רוצים, וגם אם זה קשה זה לא חשוב, אנחנו חייבים את זה לעשות.

אני גם שומע ומרגיש שיש חברים שמרגישים דחייה מהחברים שנמצאים בצד האחר של ההתנגשות הזאת בין שתי המדינות, בין שני העמים. זה טוב שמרגישים את ההתנגשות, כי ההרגשות שלנו באות מהבורא, והוא הוא שמביא לנו את ההרגשות האלו שאנחנו מנוגדים, לא רוצים, שונאים, דוחים. אבל עם כל זה אנחנו צריכים להפעיל את התיקון על זה, כי בשביל מה הוא מגלה את כל הדבר הזה? בשביל מה הבורא מאיר ומביא לנו את המצבים האלה? כדי שנתקן את הדברים, אחרת אין צורך לגלות את השנאה, את האגו שהבורא ברא בצורה כזאת, אלא הם מתגלים אך ורק לצורך התיקון. הבורא לא עושה שום דבר סתם אלא רק לצורך התיקון. לכן זה מתגלה מפני שאנחנו כן יכולים להתגבר על זה, לטפל בזה, לבקש, להעלות תפילה, וממש לראות עד כמה הדברים האלה יכולים להשתנות לטובה, ו"על כל פשעים תכסה אהבה", וכך נגיע לעולם המתוקן. בזה אנחנו נעשים שותפים לבורא - הוא מעורר את החושך ואנחנו מבקשים ממנו להביא על פני החושך את האור.

אני פונה לכולם ואני מאוד מבקש, אין כאן קרוב, רחוק, אלא הבעיה נמצאת ואנחנו צריכים להשתמש בה כי הבורא בזה מעורר אותנו לתפילה, וכך נתחיל ללמוד בצורה פרקטית איך אנחנו יכולים לפעול ולגרום לתיקון העולם. זו העבודה שלנו, הייתי אומר שזה התרגיל הראשון הגדול שאנחנו "בני ברוך" מגיעים אליו, לכן תתייחסו לזה ברצינות ושזה ניתן לנו, "אשר ברא אלוהים לעשות"³.

נקווה שתדברו על זה ותחשבו על זה ותבינו שכאן זה מקום העבודה הפרקטית. אנחנו יכולים להתחיל להתעלות באמונה למעלה מהדעת, בחיבור על פני השבירה, וכך נתחיל להתקרב בצורה מעשית לגמר התיקון.

שאלה: במה אנחנו בכלי העולמי יכולים לעזור לחברים שנכנסים למחלוקת ולסכסוך בגלל המצב העולמי?

בכך שאנחנו נרצה לכבות את המחלוקת ולחבק את כולם, לעטוף את כולם שיהיו בינינו בתוך החיבוק שלנו ולא לתת להם מקום להתפרץ. ונבין שכל מה שקורה בתוך האדם, בכל אדם ואדם זה גילוי הבורא, גילוי היצר הרע, גילוי השבירה שבורא עשה בכוונה. ולכן אין שום פרט שקורה בינינו אחד כלפי השני סתם, אלא עד שנגיע כולנו יחד - כל אחד כלפי כולם וכולנו יחד כלפי הבורא - ונבין שזה לא מופיע סתם, אלא כל זה מופיע מנקודת השבירה.

ולכן הבורא סידר כך את הכול כדי שאנחנו נתחיל לפנות אליו לדרוש ממנו תיקון, זה התפקיד של הדור האחרון. לא במקרה אנחנו עכשיו לומדים מתוך ה"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" את תיקוני הזהר, אנחנו לומדים על התפקיד שלנו ומה אנחנו צריכים לעשות.

תלמיד: המציאות חזקה יותר, האירועים שקורים בעולם סחופים את כולם, יוצרים פירוד מאוד חזק בין החברים ובין העשיריות. איך להתעלות מעל המצב הזה? איך לגרום לזה שתיווצר סביבה שלא תגרום לנו להישטף עם העולם בדעות?

שמעתי על כך ואני מרגיש זאת. אני עצמי נמצא בתוך הרגשות פנימיות, סכסוכים פנימיים. אני שמח שזה מתגלה כי מדובר על חומר עבודה שצריך להתעלות למעלה מכך ולבקש תיקונים ולעשות הכול כדי שיקרה חיבור על פני הקלקול, כי זה בדיוק גילוי השבירה ואנחנו במקום הזה יכולים להביא את התפילה לתיקון. התפילה הנכונה לתיקון הנכון מהקבוצה שיכולה להתחבר יחד, כולנו יחד, כל העשיריות כעשירייה אחת ובזה אנחנו יכולים לעורר אור גדול מאוד על כל האנושות, על כל העולם, על כל הכלי השבור והבורא יהיה איתנו.

אז בבקשה לא לזלזל בהזדמנות הזאת, בזה אנחנו עולים לאמונה למעלה מהדעת, להשפעה במקום קבלה, לאהבה במקום שנאה. הכול נמצא כהזדמנות שהבורא נותן לנו, אנחנו צריכים לדבר ולחשוב על כך. זה העיקר שיכול להיות בימים האלה בראש ובלב שלנו, וכמה שיותר להתחבר סביב זה. וכמה שיש לכך הרגשה בעד או נגד בלב ובמחשבה במוח, אנחנו צריכים לשתף אותם בזה, לא למחוק, לא לעזוב, אלא דווקא ההיפך, כי על ידי זה נביא את כל הפרטים בעד ונגד לתיקונים ו"על כל פשעים תכסה אהבה".

תלמיד: אני עדיין מרגיש שהסכסוך כבד יותר מהמילים האלה.

הסכסוך כבד מאוד והוא יתגלה עוד יותר כבד. הסכסוך בתוך העמים האלו ובכלל בכל הכלי האנושי קיים כבר מזמן והתפתח. זה לא סכסוך שפרץ בין הילדים ורגע הם בעד ורגע שני הם נגד, לפתע שלום ולפתע סכסוך. אלא הסכסוך היה קיים בצורה פנימית רדומה מאוד, אבל ידוע שזה היה, והשנאה ממש גדולה מאוד.

וגם אם זה לא נראה, זה מאוד דומה ליחס בין האנושות לבין היהודים ובין כל בני האדם לתפקיד הרוחני שלהם להתעלות למעלה מהרצון לקבל ולהידבק ברצון להשפיע. אלה סכסוכים שמתעוררים מעומק, ממרכז השבירה של כלי האדם הראשון.

ולכן אל תסתכלו על כך בצורה קלה, זה לא כך. זה יתגלה עוד ועוד כי זה לא סכסוך מקרי ולא סכסוך בין שכנים, אלא סכסוך בין טוב ורע שיש בכל אחד בינו לבין עצמו, ובסופו של דבר בין הרצון לקבל שבנו לבין הרצון להשפיע שזה הבורא.

שאלה: אני מנסה להרגיש מה החברים עוברים במצב הזה, איך אני יכול אחד לשמוע את מה שאתה אומר וליישם בפועל כנגד כל המראות שאני רואה מול העיניים, את המשפחות את שהתקשורת משדרת ואת מה שאני חווה על הבשר, איך אני יכול להיות בדבקות למילים שלך לעומת כל המציאות שמתגלה לי?

כמו שאמר רב"ש – אני מסתכל על טיפה אחת של איחוד ואני לא יודע מה לעשות. אני רואה שנאה, אני רואה מלחמות, אני רואה התפרצות של רגשות שליליים בכל המציאות, אבל מה אני יכול לעשות? אין לי מה לעשות חוץ מתפילה. אנחנו צריכים עוד ועוד לברר את הדברים, אם מישהו רוצה לספר על דברים שקורים כדי שאנחנו נוכל עוד ועוד להתכלל במצבים ומתוך הרגשה פנימית פרטית להעלות תפילה לתיקון, להשלמה, תעשו זאת.

כל העבודה שלנו היא בין דברים מנוגדים, ככל שהם מתגלים, לעשות שיתוף - "על כל פשעים תכסה אהבה". זאת אומרת צמצום, מסך, אור חוזר, ואז טוב ורע, כביכול טוב ורע, אנחנו עדיין לא יודעים ולא מבינים, אבל אנחנו לא פוסלים שום דבר, אנחנו רק רוצים להביא אותם לאיחוד, לחיבור, כי דווקא בין אלו לאלו כשאנחנו משתדלים לחבר אותם נכון, שם אנחנו מגלים את הבורא שהוא הסיבה לשניים.

לכן אנחנו לא מתייחסים לא לרע ולא לטוב, אנחנו מתייחסים לשורש שמעורר אותנו. מצד אחד קשה מאוד ליחס לבורא את כל הדברים האלה, אבל מצד אחר זה יהיה למעלה מהדעת, כך אנחנו נגלה ונראה למה הוא דווקא עושה זאת. הוא מעורר זאת, הוא הסיבה לכך והוא גם לא שייך לזה, איך זה יכול להיות? הכול תלוי בתפיסת המציאות החדשה שלנו ואנחנו נעלה אליה ונגלה. כל המקובלים עברו את המצבים האלה - איך מחברים שני מצבים מנוגדים יחד להשלמה. איך יכולה להיות השלמה? בא הכוח השלישי ומחבר ביניהם, "עד שכתוב השלישי מגיע"⁴, הקו האמצעי ואז אנחנו מבינים למה זה קרה, מאיזה מקור ואיך שאנחנו מגיעים לכך. זה עוד יבוא.

שאלה: במשך השנים אנחנו לומדים איך לקחת את הצד של הבורא בכל מה שמתרחש, אלה שלבי ההכנה שאנחנו עוברים. וכשמגיע מצב אנחנו כאילו מאבדים את הידיים הרגליים ולא מצליחים ליישם את כל מה שהתכוננו אליו. מה חסר כדי לצאת מהר מהמצב הזה של חשיבה מצד הנבראים, מצד הרצון לקבל ולחשוב דווקא מצד הבורא ולהביא את הכוח הזה אלינו?

להשתדל לייצב את המצב בינינו ולהביא אותו לבורא שיטפל בו ויגמור אותו, "ה' יגמור בעדי". אנחנו רק צריכים לראות עד כמה המצב לא טוב, להאמין שזה בא מהבורא, וצריכים להביא לו את זה מפני שאנחנו רואים שאנחנו לא מסוגלים לתקן אותו. במקסימום אנחנו יכולים אולי לברוח ממנו במקצת ועוד משהו, אבל תיקון לא יכולים לעשות. אנחנו לא מבינים איך לתקן דברים מנוגדים, כי בנו הם ממש מנוגדים ואף פעם לא יכולים להיות בשיתוף, ולהגיע לכדי פתרון על ידי רעיון שלנו, בעזרת הלוגיקה שלנו, מתוך הבנה ארצית, אלא רק כשבא "הכתוב השלישי" מה שנקרא. כשמגיע האור העליון שממנו יוצאים לנו גם טוב וגם רע, הוא הסיבה לרצון לקבל ולרצון להשפיע ולכל מה שיש ביניהם, כשאנחנו דבוקים באור העליון, שם ודאי אנחנו רואים שאין טוב ורע אלא הכול רק טוב מוחלט. זה לא הטוב שהיה כנגד הרע אלא זה כבר טוב אחר, יותר עליון, מוחלט, המקור להכול, זו כבר דרגת הבורא.

שאלה: האם המכה הזו היא מכה שנייה אחרי הקורונה כמו איזו מכה שנייה בסדרת מכות כדי לחייב את האנושות להשתנות?

ודאי שכל מה שהעולם עבר, עוד לא עבר כל כך, אבל נגיד שעבר את הגל של הפנדמיה, כל זה היה כהכנה לכך שנצא מהשגרה הרגילה שלנו, שהייתה שנים רבות, ונגיע לאיזה רגש משותף ומצב משותף בכל העולם, שכולנו סובלים מאיזה מקור, מאיזה וירוס. כל המצבים האלה הם עוד ועוד הכנות לתיקונים. כן, זו דווקא שאלה נכונה.

שאלה: אני מנסה להתלבש בחסרונות החברים והחברות ולהתפלל לשלום, אבל יש כזן הרגשה שאני רוצה להיות בצד החלש. איך לא להיות החלש אלא להיות ניטרלי?

זה גם טוב שאנחנו רוצים לחזק את החלש כנגד הבריון, אבל בעצם התיקון הוא בזה שנביא אותם על ידי הקשר שלנו עם הבורא, לזה שהאור העליון ישפיע עליהם וישלים אותם, כך שהם ישלימו זה עם זה בצורה ממש פנימית, רוחנית. בזה שאנחנו פונים לבורא, התיקון כבר מגיע מדרגה אחרת לגמרי. לא שיצליחו במלחמה אלו כנגד אלו או הפוך, אלא הבורא יסדר את זה. איך הוא מסדר? אולי לא נכון כך להגיד, אבל נניח שהוא נותן שֶכל ורגש לכל הצדדים במידה חדשה, שיתחילו לראות את המצב בצורה שלא ראו קודם. יתחילו לשקול את המצב, איך הם מתייחסים לעצמם, לעולם, וכל צד לצד השני, בצורה שלא היתה קודם, ואז יבינו שהדבר ההכרחי שהם צריכים לעשות הוא ההשלמה.

לא יכולה להיות כאן איזו פעולת ניצחון של צד אחד, אלא פעולת הניצחון היא ששניהם מגיעים לחיבור, להשלמה עד כדי כך שמתגלה להם מדרגה חדשה של קיום. וזה יכול להיות אפילו במצבים הכי גרועים שהאור העליון בא ומסדר, כיתרון האור מתוך החושך.

תלמיד: אני רוצה לדייק, לפעמים יש בי כזאת תגובה שהחלש צריך להיות יותר חזק, לשמר אותו.

לא, אנחנו לא מבקשים הצלחה של אחד על פני האחר, אפילו לא של החלש על פני החזק, אנחנו מבקשים מהבורא ש"עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו", כלומר, שיעשה שלמות. ושלמות זה לא שמישהו ינצח, יותר או פחות, אחד לעומת האחר, שאז נכנסים כאן עם החשבונות שלנו. החשבון שלנו פשוט, אנחנו רוצים למשוך את הבורא שישרה בינינו, שירד אלינו, שנגלה את הכוח, אין עוד מלבדו, שפועל בינינו. זה הניצחון. ואז אין חלש וחזק, כלום, רק אין עוד מלבדו.

שאלה: אתמול בשיעור שמענו שיש בעיות בעשיריות בקרב החברים החדשים שלנו, לכן הזמנו את החברים האלה לישיבת החברים שלנו. לא הייתה הזדמנות לשנאה כי אנחנו כמות גדולה של גברים בוגרים שקיבלנו ממך את האפשרות הזאת להתחבר. אנחנו היינו הרוב במפגש הזה ביחס לכל מיני הפרעות קטנות שהיו, אבל העולם הוא ענק ביחס לבני ברוך הקטנים. איך אנחנו יכולים לעטוף את כל העולם באהבה הזאת?

יש גיבור בכמות ויש גיבור באיכות. אנחנו תמיד נהיה קטנים בכמות, כמו שכתוב "אתם קטנים בין העמים". אלו שנמשכים לבורא הם כמות קטנה כי זו צריכה להיות רק נקודה אבל מרכזית בתוך הכלי שהולך ומתייצב כגמר תיקון. לכן אנחנו לא צריכים להתפעל ממיליארדי האנשים שסביבנו, כי בכמות הם באמת דבר עצום אבל באיכות אנחנו יותר גדולים. כי ככל שנתאחד, נתחבר בינינו וככל שנעלה את עצמנו כלפי הבורא, אז יהיה בנו את הכוח שלו, של הבורא. ואז ודאי שהכוח הטוב הזה הוא ישלוט ולא תהיה שום בעיה שהשלום, ההשלמה, החיבור, האהבה יגיעו לעולם שלנו. זה נקרא שתיקון העולם מתרחש אפילו בעולם הזה, בדרגה התחתונה ביותר, ממש בחומר הבריאה, שזה גמר התיקון. לכן עלינו להשתתף בזה ואפילו לנהל ולבצע, שדרכנו זה יקרה.

תלמיד: אם כך, מה שעשינו זה כבר הביא לתיקון כלשהו, זו כבר תחילת יציאה, עלייה.

כן, אנחנו כבר מצליחים בזה, כבר נמצאים בכיוון הנכון. אבל חייבים בכל רגע ורגע לחדש כוחות וחיבור.

שאלה: האם מקובל או תלמיד קבלה יכול לקשור בין מה שקורה מבחינה גאופוליטית לבין מה שהוא לומד מהרב? אני חייב להודות שאני באופן אישי מתקשה מאוד להישאר עם התפיסה הרוחנית, אני רואה את האירועים הגאופוליטיים ואת האנליזות וזה מבלבל אותי. האם תלמיד יכול לחבר בין שני הדברים האלה?

יש פעולות שהן כביכול מתרחשות בשטח העולם הזה, אבל בעולם הזה שום דבר לא מתרחש, זו רק העתקה מפעולות רוחניות אם אפשר להגיד כך. אנחנו עושים הכול בתוך השכל שלנו, הרגש שלנו, שם הכול מתרחש ושם זה מתחיל ונגמר, ומה שיש בעולם הזה זו מין העתקה ממה שקורה בתוכנו. צריכים גם לראות את המציאות ואת מה שקורה יום יום, וסיפרתי לכם שרב"ש בעצמו היה שומע חדשות במשך דקה, שתיים, זה היה חשוב לו כי היה חשוב לו לדעת איך הדברים האלה משתלשלים מלמעלה ובאים למטה, עד העולם הזה. אבל אנחנו צריכים להבין שזה העולם המדומה, ותיקונים אמיתיים נמצאים רק במוח שלנו וברצון שלנו, ואם אנחנו מתעלים מהרצונות האגואיסטיים שלנו לחיבור, אז במידה שיכולים לעשות את זה ומבקשים מהבורא שיסייע לנו בזה, שיבצע את התיקונים, בזה דווקא אנחנו עושים שינויים במציאות.

אל תדאגו, צריכים רק להשתדל לעבוד בצורה נכונה ולהבין שמה שקורה זה קורה כהכנה לעבודה שלנו. אנחנו חייבים לעשות את זה. לא היה לנו אף פעם מצב כזה בינינו, עכשיו אנחנו כן יכולים להתחיל לעבוד בקבוצה הבינלאומית, העולמית שלנו כך שנחייב את הבורא, כמו שכתוב "נצחוני בניי", ונתקן את כל המציאות כך שכולם יתחברו על פני השנאה שמתגלה לפחות במידה הראשונה, ונתחיל להרגיש מה זה הכלי של אדם הראשון, מה זה נקרא כלי מתוקן מחובר, לפחות בדרגת הנפש. תהיה לנו כבר הרגשה באמונה למעלה מהדעת, איך אנחנו צריכים להתקיים בינינו, ומאיתנו נקרב את זה לכל העולם, לכל האנושות.

שאלה: אמרת שבני ברוך יישארו מבחינה כמותית חברה קטנה. מה זה אומר לגבי הערבות בין העשיריות, שנישאר בקבוצה קטנה, חברה קטנה?

כן, אבל חברה קטנה, קבוצה קטנה שהיא מגובשת והבורא נמצא בה בכוח הייחוד שלו והוא מקיים את הקבוצה הזאת. "ברוך" זה שם הבורא, ו"בני ברוך" אלה הבנים של הבורא. וכך אנחנו נתקיים ונשתדל להביא דרכנו את צורת החיבור, אור החיבור, שיטת החיבור לכל האנושות.

הם לא יכולים לעשות את הפעולות האלה בעצמם. ודאי יהיו כאלה שכן יצטרפו אבל יהיו כאלו שיגידו, "אתם תעשו ואנחנו נתמוך", כי אין בהם כוח, הם לא מרגישים כל כך את כוחות הפירוד, ולא את כוחות החיבור ולכן כך ישתתפו בהדרגה כל האנשים.

וכל האנשים האלו יתחילו להתערבב ביניהם ומהערבוביה הזאת יתחילו להתברר הדרגות שיש באנושות, והדרגות האלה יבנו פירמידה שאחר כך הפירמידה תהפוך לכדור, שכבר מתחיל איכשהו להתקרב לצורת העיצוב החדשה.

אנחנו נראה את זה, עוד נדבר על זה בפועל.

תלמיד: על אף שאנחנו קטנים אנחנו עושים הפצה, ואם אנחנו לא נגדל בכמות אנחנו שוב הופכים להיות קבוצה קטנה, אז איך נשפיע על כל העולם למרות שאנחנו מעט?

כל הכוח שלך, כל ההצלחה שלך תלויה ככל שאתה מחובר בבני ברוך וככל שבני ברוך מתחברים לבורא, זה הכול. הכוח שלנו לא נמצא בנו, הוא רק בבורא, כמה אנחנו מחוברים אליו בלבד.

תלמיד: אז זה לא משנה כמה אנחנו מבחינה כמותית, אלא יותר חשוב איך אנחנו מתחברים בינינו? מדובר יותר על איכות, פחות על כמות?

כן.

תלמיד: אז איך נגיע לדרגה יותר גבוהה בקשר בינינו דווקא עכשיו בעשיריות, לעזור לכל החברים כדי שנגיע לדרגת חיבור יותר גבוהה?

אנחנו צריכים מעל זה להשתדל להתחבר, אבל ההשתדלות הזאת היא צריכה להיות שאנחנו רוצים להתחבר, רוצים להיות יחד, אבל בסופו של דבר אנחנו מגלים בזה חיסרון, כי אנחנו לא יכולים להתחבר ולא יכולים להיות יחד. ואז אנחנו מבקשים את הבורא שיעשה בינינו חיבור.

זאת אומרת אנחנו נמשכים לחיבור ומגלים שאנחנו לא מסוגלים ובצורות אחרות סביבנו כולם כאילו מצליחים בכל מיני שיטות, והעולם מצליח איכשהו להתחבר ורק אנחנו לא, ואז נבין שחוסר ההצלחה הזאת, זה מה שצריך לדחוף אותנו לבורא, והוא יעשה את החיבור בינינו בזה שהוא מתגלה בעצמו ושורה בינינו. כך זה צריך לעבוד.

תלמיד: אנחנו מזהים שאנחנו לא מסוגלים להתחבר, אבל אנחנו רוצים להתחבר ולמרות שאנחנו לא מסוגלים, אנחנו מכינים את עצמנו לבנות את התפילה הנכונה, את החיסרון הנכון?

נכון.

שאלה: נראה שיש לנו הזדמנות להתפלל כל הזמן, אז איך אנחנו יכולים להגביר את הכוונה ולעורר את הלב של החברים?

על זה אתם צריכים כבר לעבוד ביניכם. תראו מה שכתוב בכל מיני מאמרים ותנסו לעבוד ולהסביר כל אחד לרעהו ויחד כולם איך אתם מעוררים את הלבבות ומתוך הלב שלכם אתם מעוררים את הבורא. בסופו של דבר הכיוון שלנו צריך להיות, איך מעוררים את הבורא, כי רק על ידי זה אנחנו יכולים להצליח בתיקון שלנו, בחיבור שלנו. וכל מה שקורה בעולם זה רק לצורך זה.

שאלה: יש רצון שנעשה שימוש בכל מה שקורה היום בעולם, כדי שכל החברה שלנו, כל העשיריות יתכללו יחד בתפילה עבור העולם כולו. עבור אוקראינה ועבור החברים שלנו שכרגע סובלים במלחמה הזאת. אם אנחנו נתפלל ככה לפחות שלושה ימים, אז אני חושב שהבורא ישמע לנו והעולם ישתנה לטובה.

אתה צודק, אנחנו צריכים להתפלל לזה, וכולם יבינו שאין מצליחים ומפסידים במלחמה כזאת, ובכלל בכל המלחמות, אלא רק התגלות הרע, זה מה שצריך להתגלות במלחמה ומיד אנחנו משתדלים להתעלות מעליו לטוב, לחיבור.

שאלה: הרבה חברים שואלים באותו הכיוון, איך ניתן להאיץ את האירועים, אם בעבודה שלנו אנחנו מנסים להגיע לחיבור, לא מצליחים ואז מבקשים מהבורא, האם זה שאנחנו לא מספיקים לעבור זאת מספיק מהר, זה בא כהשתקפות באירועים החיצוניים?

ככל שנבין יותר מהר שכל מה שקורה, קורה כדי שאנחנו נעלה תפילה, וככל שנמהר ונעלה תפילה יותר חזקה, מועילה, בהתאם העולם יתקדם לטוב. האש תפסק, כולל כל השנאה ההדדית, והכל יהיה טוב.

תלמיד: ככל שאנחנו עוברים יותר את התהליך, זה נעשה יותר קשה.

ככל שאנחנו מתקדמים אנחנו יותר ויותר מגלים שהרצון לקבל שלנו יותר עמוק, יותר כבד ויותר קשה לנו להתעורר. כן, ודאי, אבל כנגד זה אנחנו מקבלים את שיטת החיבור בינינו, ואיש את רעהו יעזורו, אנו צריכים להתעורר, ולדרוש מהבורא תיקונים.

תלמיד: יוצא שאנחנו מתעוררים מהמצב, ומצטבר אצלנו ניסיון מסוים במצב הזה. איך העולם החיצוני יכול לקבל זאת מאיתנו, וללמוד איך לעבור ממצב אדישות למצב של בקשה?

הכול תלוי בנו ואנחנו לא צריכים להפיץ בכל העולם שום דבר, לא צריך לדבר, אלא מתוך הלב שלנו, מתוך זה שאנחנו מדברים בינינו, מתחברים בינינו ופונים לבורא, בזה אנחנו מתקנים את העולם. אין עכשיו צורך לפזר חומר, להדפיס כל מיני מאמרים, אין בזה צורך, העבודה עכשיו צריכה להיות בעיקר בלב.

תלמיד: העבודה הזאת בלב, יוצא שבכל זאת קרו אירועים חיצוניים. אנחנו מדברים על זה שאנחנו בעצמנו לא מספיקים. אם אנחנו רק עובדים בתאוצה, אז עוברים את כל המצבים בפנימיות, ובחיצוניות הם לא צריכים להתגלות?

נכון. אנחנו יכולים לעשות את כל התיקונים בפנים. גם לגלות את הרע, וגם על פני רע לסדר את הטוב, אנחנו יכולים לעשות זאת רק בתוך הרגשות הפנימיים שלנו, זה מה שאנחנו צריכים להשתדל לעשות.

שאלה: יש עוד חזית של העבודה שלנו, זה תגובות של חיצוניים. נרצה או לא נרצה אנחנו שותפים לזה.

אני לא שותף לשום תגובות חיצוניות, יש לי דעה משלי, ואותה אני צריך להוציא בין החברים, וכך לחזק את כולם. כשכל החברים יתחזקו, בצורה הזאת אנחנו נשפיע כמיטב יכולתנו על הבורא ודרכו על העולם. אני לא צריך בעצמי להשתדל להשפיע על העולם, הרי זה לא יתכן, אנחנו רואים שלא קורה מזה כלום. אלפי שנים אנשים רוצים להשפיע על אחרים, ושום דבר לא קורה, אלא רק לרעה. וגם ה"לרעה" קורה על ידי ההשגחה העליונה. יש לנו רק מקור אחד לטוב ולרע, ואנחנו צריכים להשפיע עליו.

אז לצאת לרחוב, ולפרסם אפשר רק כדי למשוך אלינו אנשים ללימוד, אבל אנחנו לא מסבירים להם מה קורה בעולם. כי זה לא עוזר.

לכן בואו נתרכז במיוחד בקשר בינינו, ובהפצה רק כדי להביא אותם ללימוד.

שאלה: רציתי לדייק טיפה. העבודה הפנימית שלנו היא איפוק ותגובות נכונות, איכשהו עבודה שבלב זה יכול לחזק את החברים, ולשפר מצב שם.

אני ממליץ לא להגיב לשום דבר. תתעסק במה שצריך, תתחבר עם החברים וביחד תפנו לבורא. בא לך להגיב ולפתוח בויכוחים? תתאפק, אל תעשה שום דבר. זה שטויות, זה האגו שלך שרוצה להצליח, אז תבין את זה, ותוריד אותו.

שאלה: מתוך התכללות עם הדברים ששמעתי מהחברים, יש ממש תחושה שסיימנו את השלב התיאורטי בעבודה שלנו, ואנחנו ממש במצב מאוד חד, לא עמום, מאוד חד, שדורש מהאדם לעלות באמונה מעל הדעת כדי להתמודד עם המצב.

יפה.

תלמיד: בשכל האנושי אי אפשר להצדיק את המצב הזה, איזו סעודה אני יכול להתחבר עם חבר מקבוצה אחרת, כשאני רואה ברחוב את המשפחה שלי או החברים שלי מתים? זה כאילו דורש ממש ניתוק ממה שהעיניים רואות, השכל רואה והלב מרגיש, זו דרגה שרק הכוח העליון יכול לתת, כי בשכל האנושי אי אפשר לעשות את זה.

איך מושכים פנימה את הבורא, אני לא יודע איך מעוררים לזה תפילה, גם חברים שנמצאים בתוך המצב עם הבטן שלהם, וגם כחברים מבחוץ שרוצים לעטוף אותם בתמיכה?

אנחנו עוברים מצבי תיקון שכלולים מגילוי הרע, ותיקון במשהו לטוב, לכן אנחנו צריכים פשוט כמה שאפשר להמשיך ולהמשיך, העיקר זה "יום ליום יביע אמר", וכך להתקדם. אין לי מה לענות, פשוט מתוך ניסיוני ראיתי שרק זה עוזר, להרכין את הראש, כמו רבי עקיבא בים הסוער, עד שהגלים יביאו אותך לחוף.

תלמיד: איך בתוך המצב הזה למשוך כוחות לעלות מעל הים הסוער, ובאמת להרכין את הראש?

אם קודם אתה רוצה להרכין את הראש, אז אתה מקבל כוחות.

שאלה: אתמול הייתה פגישה של העשיריות דוברות רוסית, גם מאוקראינה, וגם מרוסיה, הרגשנו שהייתה אהבה ברמה אחרת לגמרי, עדיין לא ניתן לבטא את זה. איך תופסים דרגה חדשה של אהבה?

החיבור והאהבה שאתם מרגישים, הם כבר מדרגת אמונה למעלה מהדעת. כשעל פני כל הרצונות, המחשבות והחשבונות הארציים, האגואיסטים של העולם הזה, אתם יכולים להתעלות ובמשהו להרגיש שיש עוד דרגה, אחרת, ובה אנחנו יכולים לחיות ולהתקיים בלי לעבוד עם השכל הגשמי שלנו, אלא ממש עם חשבון אחר, של "על כל פשעים תכסה אהבה".

שאלה: אתמול קיבלנו ממש דוגמה מהנשים, יותר מ1,000 נשים התחברו, נענו לבקשה שלך שהנשים יתחברו, והן עשו מפגש מאוד מרגש חזק ועוצמתי, ומכל העולם עם המון שפות. יש הרגשה שהן כבר יכולות להכיל את הקצוות האלה, הן מצליחות במשהו שאפשר לקחת מהן דוגמה. מה אפשר לעשות עם זה?

לקחת דוגמה כמו שאתה אומר. נשים הן מאוד חזקות, יש להן גם הזדמנות יותר גדולה להתעלות בכל המצבים האלה מאשר לגברים, ו''בזכות נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים''. אז בואו ניקח מהן דוגמה, אני לא מתבייש.

אנחנו מקבלים חיים מהנשים, אנחנו מקבלים חינוך וטיפול מהנשים כילדים כתינוקות, ואימא מגדלת אותנו. לכן אותה האימא היא השכינה, הבינה, היחס של הבורא לבני אדם, זה אימא. אז בואו נתייחס כך גם לארגון נשים שלנו, וניתן להם בזה כבוד ומקום ותמיכה.

תלמיד: הן הכינו תפילה לישיבת חברים. יש תחושה שהן יכולות להכיל את הקצוות. הרי הנשים מרגישות את המצב הרבה יותר חזק מאיתנו וגם מכילות את הקצוות האלה ביחד, בלי לתת לזה לפרק. זה ממש משהו שאני לא יודע איך יותר להעריך אותו.

זה כל העניין, דווקא מפני שאנחנו נמצאים בתהליך של גמר התיקון, הכוח הנשי נעשה יותר גדול חשוב, מושך ודוחף אותנו קדימה ואני מאוד שמח שאנחנו מגלים את זה.

שאלה: סיפרת הרבה פעמים שהרב"ש היה שומע אולי דקה את החדשות כדי להתכלל עם מה שקורה עם החיילים. כמה חשוב כדי להתכלל עם חברים שנמצאים במצבים כמו מלחמה או חולים, לקבל עדכון ולהתכלל איתם?

כדי להתרשם ולהעלות תפילה, זו המידה שאנחנו צריכים לקבל.

שאלה: אנחנו באוקראינה עוברים מצבים רבים במהלך יום אחד, מתפילה ועד שנאה ואפלה מוחלטת. נראה שבימים אחרונים הזדקנו בכמה שנים, ועדיין נופלים בכל פעם. באיזו מחשבה נוכל להיאחז בשינוי המצבים האלה?

אנחנו צריכים רק בכוח, ממש בכוח להחזיק את עצמנו במצב שאנחנו כולנו מחוברים בינינו ולבורא. וכל מה שקורה סביבנו ובתוכנו, זה הכול עכשיו בא כהפרעות להתקשרות בינינו לבורא, זה מה שצריכים, רק בזה לאחוז. וככל שנקבל יותר הפרעות, אנחנו צריכים להבין שזה מהבורא, והוא ממש מוריד את הדברים האלה עלינו כי בזה הוא גורם בינינו חיבור עוד יותר חזק, עוצמתי.

שאלה: איך להתנתק ולא להסתכל על העיתונות, על כל מה שקורה באינטרנט ולהתגבר על זה ולהשקיע את כל המאמצים בתיקון היחסים בינינו בעשירייה?

אנחנו צריכים בכל זאת להיות מחוברים עם הכלל כי "בתוך עמי אנוכי יושבת", כמו שכתוב. ומזה שאנחנו נכללים עם צרות הכלל, אנחנו צריכים להבין שיכולים להביא רק את נקודת האיחוד החיבור. כי רק על ידי החיבור, אנחנו מנטרלים את כל צרות הכלל ובמקום זה מביאים מאור והכול מסתדר.

שאלה: יש הרבה חברים וחברות שלנו שנכנסים לכל מיני פרומים במדייה ומגיבים שם.

לא, לא צריך, אני לא חושב שזה ייתן לנו תוצאות טובות, אלא ההיפך, יכול להיות שהם יגרמו נזק למערכת שלנו, לארגון שלנו, ובזה הם יגרמו נזק לעצמם.

לכן אני לא ממליץ להיכנס לשום התכתבות עם אף מדיה, לא לפזר שום חומר חוץ מדבר אחד, יש לנו אנשים שאחראים על פרסום, יש אנשים שאחראים על ההפצה, מה שהם אומרים להפצה, קחו את החומרים האלה ותפזרו, אבל לא יותר מזה, בעצמנו לא. אתם יכולים לגרום בזה נזקים לארגון ופי כמה אם כך לכל אחד ואחד שעושה את זה. לא לשכוח את זה.

תלמיד: הכוונה הייתה גם לרשתות חברתיות, שיש שם שיח רגשי שמתנהל בין כל הצדדים.

בשביל מה לבזבז על זה זמן וכוח? בשביל מה להיכנס למה שאנשים חושבים? למה אני צריך לדעת מה חושבים סתם אנשים ברחוב? בשביל מה? שיהיו הכי חכמים שבעולם, אני לא צריך את השכל שלהם, אין לי בזה שום עניין.

אנחנו צריכים רק להשפיע כמה שיותר על הצורה הפנימית של תיקון העולם, זה לא הזמן של ההפצה בצורה הרגילה, דרך מידה או דרך התכתבות ברשתות. תפסיקו את זה, אני מבקש.

שאלה: אם כל הכלי העולמי יתפלל היום שהחברים מרוסיה ואוקראינה יתחברו, האם הבורא ייתן להם שכל ורגש חדשים?

אנחנו לא מכתיבים לבורא שכלי הרוסי או האוקראיני יתחבר, אנחנו לא מכתיבים מה צריכים לעשות, אנחנו פועלים כלפי הבורא, ולא כלפי הכלים האלו, כדי שהבורא יותר יטפל בנו, ולא שאני מכתיב לו "תעשה כך או תעשה כך". הכיוון היותר נכון הוא שאנחנו מתפללים אליו, מבקשים ממנו שיעשה תיקון, ותיקון זה חיבור.

שאלה: ככל שהחברים והחברות מרוסיה ואוקראינה יצליחו להתחבר מעל הכול, איזה תיקון יבוא לעולם?

בזה שהעולם יגיע לחיבור מעל הפירוד, בפער בין הפירוד לחיבור, הם יתקרבו להרגשת הבורא. כי מהבורא יוצאים שני כוחות, כוח האור וכוח החושך. ובהבדל בין פלוס למינוס נתחיל להרגיש את המקור שלהם, שהוא למעלה מהפלוס והמינוס, ולמעלה מהחושך והאור, כי הוא יוצר אור ובורא חושך, ואנחנו נגלה אותו. זה מה שאנחנו רוצים שיקרה.

שאלה: מעבר למה שאנחנו עושות עכשיו בארגון הנשים העולמי, בעיקר מפגשי זום, מה עלינו להוסיף מעבר לתפילה משותפת שאנחנו עושות כל יום?

מעבר לחיבור שלנו, עזרה הדדית בחיבור, ופנייה משותפת לבורא עד כמה שאפשר לחיבור כל העולם, אין לנו מה לעשות, זה מה שצריכים לעשות.

שאלה: הסברת בצורה ברורה מאוד את קנה המידה האמיתי של המלחמה בין הטוב לרע. עכשיו הזמן הנכון לפעולות כמו קריאה בספר הזוהר או תורנות רמח"ל?

לא הייתי ממליץ על זה, אלא יותר חשוב לנו לקרוא ממאמרי בעל הסולם ורב"ש. אם יש לכם זמן, תקראו אותם בבקשה. ותקראו וגם תהילים שזה טוב לכל אחד, במיוחד לנשים.

שאלה: מהו המצב המתוקן הנוכחי שצריך להיות בין כל חלקי הכלי העולמי ובעולם כולו, איך אפשר לתאר את המצב עצמו?

שאלה יפה. בני ברוך בצורה מתוקנת צריכים להיות ממש כאיש אחד בלב אחד וצריכים להבין את המצב יחד, וצריכים להבין שתיקון המצב תלוי בחיבור של בני ברוך כולו, גברים ונשים ושאנחנו כך נתקרב יותר ויותר בינינו בלבבות עד שהבורא יתגלה מתוך חיבור הלב, שהדחיסות בלבבות שלנו להיכנס כולנו ללב אחד, תגלה לנו את הבורא שנמצא שם, זה מה שאנחנו רוצים.

תלמיד: מהו המצב המתוקן הנוכחי שצריך להיות בין כל חלקי הכלי העולמי ובעולם כולו, ואיך אפשר לתאר אותו לעצמנו?

זה אותו דבר. לחבר את הלבבות עד כדי כך שאנחנו מרגישים שהלבבות שלנו כולם מתחברים ובלב המחובר הכללי אנחנו מגלים את הבורא שהוא אחד לכולנו וגם אנחנו מרגישים את עצמנו יחד. בקיצור משיכה לגלות את האחד, את הבורא. לגלות את האחד ברצון אחד, בלב אחד, במחשבה אחת שחד מקבל חד.

שאלה: המצב עם המלחמה לא משתפר אבל היחס כלפי זה מתחיל להשתנות, אתה ממש מתחיל להתרגל למה שקורה, ומרגיש איזו עייפות מהתפילה וזה כבר מפחיד שהתפילה יכולה להיחלש. התופעה הזאת לא ברורה, איך לבקש נכון ולא תחת פיצוצי טילים אלא לפנות מתוך חיסרון פנימי?

צריכים להשתדל להרגיש את הבורא בכל דבר שמתגלה, או טוב או רע כך שיתגלה יותר, וצריכים להיות מחוברים בינינו ועימו, כלומר, "מאהבת הבריות לאהבת ה'" ובצורה כזאת כל הזמן להיות, זה הכיוון עד גמר התיקון.

תלמיד: העייפות הזאת נורמאלית? האם זה צריך להגיע בגלים התפילה הזאת?

זה יבוא. ואני מבקש מכל החברים שלנו בכל העולם להיות יחד עם אלה שנמצאים שם תחת ההפגזות והמצבים הקשים, אנחנו צריכים להיות יחד איתם בלב ונפש, בתפילה וממש בפנייה לבורא.

תלמיד: אם אפשר עצה. חלק מהחברים מרגישים כמה קשה להצדיק את הבורא כי עבדנו הרבה וכל אחד השקיע את המקסימום וכך הוא מתייחס אלינו. אז איך אפשר לתמוך בחברים האלה, מה להגיד להם?

קשה לי להגיד, כי איך יבינו אותי, יש הרבה דברים שהייתי רוצה להגיד אבל מפחד שיבינו לא נכון. אני משתדל לעצור את עצמי מלדבר. אבל אתם לא מבינים עד כמה העולם, הכלי הכללי של אדם הראשון שנמצא בשבירה, עכשיו מברר את הכלי הזה, כמה הוא עכשיו מתקן וכמה הוא מחייב את הבורא שיתקן אותו. לכן יש כאן באמת תפקיד גדול מאוד לכל הצדדים, לכל מי שמעורב בכל המלחמה הזאת כדי להביא את העולם לגמר התיקון יותר מהר.

אתם צריכים להתגאות בזה שיש לכם עכשיו הזדמנות להיות במרכז התיקון. אין לי יותר מה להגיד, זאת אומרת יש אבל אני נמנע מלהוסיף, לא יבינו נכון, יפרשו לא נכון, בינתיים זה כך.

תלמיד: יש רצון להגיד שאף אחד מהחברים לא התנתק, לא מהשיחות, לא מהשיעורים, כולנו נמצאים בקשר פעיל למרות חוסר הודאות שבמצב ובהרגשה חזקה של ערבות והתעלות מעל עצמנו. אנחנו כל הזמן משתוקקים לא רק להתחבר בינינו אלא גם להידבק בכל הכלי העולמי ולא פגשתי אף חבר שיש לו שנאה שמכוונת למישהו מהחברים בקבוצות הרוסיות. ועם זאת אנחנו במדינה שלנו רוצים לחיות בדרך שלנו, אנחנו לא רוצים את כוח האויב שבא לכפות עלינו משהו.

אני מבין כל מה שאתא אומר, אבל זה שייך לעמך, לעמים, שכל אחד רוצה ללכת לפי השיטה שלו, לפי הטבע שלו, לפי ההיסטוריה שלו. אנחנו רוצים לחיות לפי "על כל פשעים תכסה אהבה" בחיבור בינינו ללא שום הבדלים בינינו ועם בורא.

ולכן אנחנו לא מושכים לחיבור בינינו, ואני מקווה שהוא יתגלה לנו בקרוב, שלא יהיו שם שום סימנים מהעמים, התרבויות, הדתות, האמונות, או כל מיני הרגלים שבמשך השנים בהיסטוריה נוצרו בכל עם ועם. אנחנו לא מדברים על זה. אנחנו מדברים על איך אנחנו מתעלים למעלה מכל ההבדלים שבינינו - לאהבה. רק בצורה כזאת ש"על כל פשעים תכסה אהבה" אתה יכול באמת לנצח את המלחמה. על זה אנחנו מדברים. ולא שמעוררים כל אחד להיות בתרבות שלו. את זה תשאיר לפוליטיקאים, תשאיר מחוץ ל"בני ברוך", מחוץ לקבוצה שלנו.

אנחנו מדברים על חיבור, איחוד למעלה מכל ההבדלים. על ההבדלים אנחנו לא מדברים. אנחנו מדברים איך להתעלות למעלה מהם. אני ממליץ לכם לחשוב על זה.

תלמיד: אז מה נדרש מאתנו להוסיף?

רק לדבר על החיבור ביניכם עד כמה שאפשר יותר ועד כמה שאפשר לחייב את הבורא שיעשה את זה. זה נקרא "נצחוני בניי". אם אתם באמת פונים אליו ודורשים ממנו חיבור הוא צריך לעשות את זה עד כדי כך שגם אתם, וגם שאר הקבוצות ברוסיה, וסביבכם כל הקבוצות שלנו בכל העולם כל כך נתחבר שלא יהיה מקום לשום מחשבה רעה, לשום פעולה רעה.

ופתאום כולם יגלו שהכול מגיע לשקט. הכול מתפוגג, הכול נעלם. למה? ככה. הכוח העליון שמוציא מכל לב ולב את הרעל האגואיסטי הזה, משאיר לב ריק שדורש מילוי.

תלמיד: אז יוצא שבשבילנו יש כזאת הפרעה, אם ניתן להגיד, שהרבה חברים מגלים בעצמם שיש לנו חברים מכל האומות, ארמנים, יהודים, רוסים, אבל פתאום במצב כזה מתעוררת איזו הרגשה פטריוטית כזאת שלא הייתה קיימת. אז אולי זאת ההפרעה שלנו?

לא. זה לא שלא אכפת לנו ממה שקורה לנו, אבל אנחנו יודעים שההצלחה, שהניצחון מגיע דרך הבורא ובצורה שהבורא הוא המנצח. ואנחנו מחייבים אותו לעשות ניצחון בזה שהוא יחבר בינינו, בין כולם.

אנחנו רוצים שהניצחון יהיה חיבור, ולא שאחד ינצח את השני. זה גם לא יעזור לך. אפילו אם נגיד בצורה גשמית, תיאורטית מישהו מנצח והשני מסתלק. אז מה קורה? זה עוזר? זה לא תיקון, אולי רק לכמה זמן ושוב יחזור.

אז בואו נעשה תיקון אמיתי, תיקון בלבבות. אם הלב מתוקן הוא לא ממציא שום דבר נגד השני. את זה אנחנו רוצים לדרוש מהבורא, כי הבורא מעורר בכוונה את האגו בתוך הלבבות שלנו, כדי שאנחנו נבקש ממנו תיקון בתוך הלב. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה".

תלמיד: אני רוצה לחלוק איתך ועם כולם את ההרגשה שהמצב הזה מאוד עזר לנו. כך היה הרבה יותר קל, אפילו הורגש כבונוס, כסוג של עזרה מהבורא, כדי שנחשוב כל הזמן על החברים, תמיד יש דאגה שהם יהיו בריאים ושלמים.

כל התיקונים שלנו מתגלים דווקא על ידי מכות המגיעות אלינו מהבורא דרך כל מיני לבושים. נעמוד כנגד זה, נפנה לבורא, זו העבודה שלנו עכשיו, נפנה לבורא שיעשה חיבור בין כולם מעל לשנאה, השנאה לא תיפסק, אבל אנחנו מכסים אותה באהבה ובפער בין שנאה לאהבה, שם נגלה את הבורא. וככול שהשנאה תהיה יותר גדולה כך האהבה תהיה יותר גדולה וכך ביניהן, ככול שהן גדולות, הבורא מתגלה יותר כמקור שלהן.

תלמיד: יש באמת הרגשה שבאופן רך זרקו אותנו למדרגה הבאה.

נכון. עכשיו אנחנו ממש נמצאים בעלייה למדרגה הבאה.

שאלה: אני רוצה להודות לחברים ששאלו שאלות ולחזק את כל החברים שלנו שיושבים שם במצב שקשה לתאר, שגם ישאלו, כי צריך לדבר על הכאב שלהם. אני רוצה לספר שגם עליי עברו כמה ימים של שיתוק. פשוט הגיע איזה כוח ולא נתן בכלל לחשוב, להגיב, כמו זומבי אתה מסתכל על עצמך ולא מבין. אתה נמצא בשיעורים, נמצא בזום עם החברים ולא יכול להוציא כלום, עד שבאמת זה משתנה ובאה הרגשת "אין עוד מלבדו" והכול צריך להעביר אליו. איך לתת כוח לכל החברים שלנו שנמצאים עכשיו במצב הזה רק בנקודה הזו, ש"אין עוד מלבדו". איך להביא את כולם לנקודה הזו ומשם להתחיל פעולה?

רק על זה לדבר, ש"אין עוד מלבדו" זה היסוד. בלי זה אין מה להמשיך. ומ"אין עוד מלבדו" לראות איך אנחנו מגיעים ש"אין עוד מלבדו" יתגלה בלב המשותף שלנו.

שאלה: בעשירייה שלנו אנחנו משתדלים להשקיע עוד קצת זמן כדי להתפלל על המצב. מה נכון יותר, לבקש מהבורא להפסיק את שפיכות הדמים, לבקש שלום או לבקש ממנו שלשתי המדינות תהיה השתוקקות גדולה יותר לחיבור?

נכון יותר לא להגיד לבורא מה לעשות. אתה אומר, "אני רוצה שאתה תעשה שלום. אני רוצה שאתה תעשה כך וכך". אז יותר טוב לא להגיד לבורא מה לעשות, אלא לקבל את מה שהוא עושה בצורה שלימה. אני מדבר עלינו, על "בני ברוך", מה שלא יהיה, אם זה מגיע מהבורא "אני רוצה לראות בזה רק חסדים". ובאיזו צורה שהוא יעשה אני רוצה רק להיות במצב כזה שאני מצדיק אותו בכל מה שאני רואה. ואני רוצה רק דבר אחד, שיהיה לי כוח להודות לבורא על הרע כמו על הטוב. מה שלא יהיה.

זאת אומרת, להיות דבוק בבורא בכל מצב ומצב ולא להגיד לו "תעשה כך או תעשה אחרת". כי הוא עושה גם כך וגם אחרת. ולכן כשאני בא כאילו עם ביקורת על מה שאני מבין ומרגיש, מה שמתגלה לי, זה ממש נראה כגישה אומללה, טיפשית. אם אנחנו רוצים לעלות מדרגה אחרת לדרגת אמונה למעלה מהדעת, אז אני, הילד, לא בא נניח לאימא ומבקש ממנה לבטל את מה שהיא עשתה, אלא בא אליה ומבקש להבין למה היא עשתה כך. כי אני לא מסכים ואני רוצה להסכים, אני רוצה לראות באותו מצב שאני רואה דבר נכון שאימא עושה, לכן אני בא אליה, ואת התיקון הזה אני מבקש. אני מבקש תיקון להסכים עם הבורא למה שהוא מבצע ואז אני אראה במקום דברים רעים אולי דברים טובים, הפוכים מהשכל שלי, מהרגש שלי, מהדעת, ואז אני אראה עולם הפוך.

אתם מבינים כמה אנחנו כאן יכולים לגלות את הנקודה שממנה אנחנו הופכים את המציאות, אנחנו מעלים את עצמנו מהעולם הזה לעולם הרוחני. והכול תלוי ביחס שלנו למה שמתגלה. "הכול במחשבה יתבררו"⁵. לאט לאט, אני לא עומד לפתוח, לגלות את זה לגמרי, אבל תנסו לחשוב על זה.

שאלה: יש כמה שאלות לא פשוטות. אם הרגשת שנאה לעצמי כנציג של איזה לאום, אני נתקלתי פעמיים במהלך הזמן. פעם אחת לפני הרבה מאוד שנים במקום מסוים שבו דיברתי עם אנשים דתיים והרגשתי את זה ואתמול פתאום הרגשתי שוב. וכשאתה שונא מישהו אתה יכול ברמה פנימית איכשהו להתמודד עם זה, לבנות מחסומים, לעשות צמצומים על הרצונות האלה. איך להתמודד כנגד הדחייה הפנימית שלך בפנים כשאתה מרגיש שנאה כלפי עצמך?

אתה צריך להתייחס גם לעצמך כמו לאיש זר. וכמו שהיית אולי מבקש להתחבק עם אותו איש דתי או עם מישהו אחר, כך תנסה לחבק את האדם שבך שאותו אתה גם שונא. תנסה. כל הדברים האלה מתגלים אך ורק כדי שאנחנו נבקש תיקונים מהבורא. אין כאן שום סיבה שאנחנו נגלה את זה ונתחיל לדבר על זה, אלא רק כדי שתהיה לנו סיבה לפנות לבורא. על כל דבר ודבר אתה צריך כל הזמן לפנות לבורא. כל זמן להתקשר אליו.

שאלה: אנחנו במהלך היום נמצאים תחת לחץ של שנאה ושל אסון שהעם שלנו עובר. יש תחושה שחסר החיבור שלנו בעשירייה. כולנו נמצאים באותה מדינה, כולנו חווים אותו אסון. אתמול קבוצת Unity הראתה לנו דוגמא של חיבור בינינו כשבאו חברים גם מרוסיה וגם מבלרוס. ברגע הזה איכשהו שלף אותך מתוך השדה שבו היינו. איך להציב את עזרת החבר כמשהו קבוע כדי שנוכל להתחבר דווקא על ידי הרכב גדול, לכמות גדולה כל כך של אנשים שנוכל לתת כוחות אחד לשני?

אתם צריכים להחזיק קשר כזה ביניכם כל הזמן. וכל הזמן לדאוג שהקשר הזה לא ייפול. אתם כל הזמן דואגים לחזק אותו יותר ויותר גם בכמות וגם באיכות עד שהקשר יכלול בתוכו את כל העולם, את כל האנושות.

לפנינו מלחמת גוג ומגוג. כמו שאתם חשים קצת באוקראינה. המלחמה הזאת תהיה מורגשת בין כל באי העולם, בכל האנושות סביב כדור הארץ, בין כולם. זו התגלות האגו שהבורא ברא, היצר הרע, בין כולם לכולם. אנחנו צריכים לדעת איך אנחנו מתייחסים לבורא, איך לבקש ממנו לנטרל, להרוס את האגו הזה. זה מה שאנחנו צריכים ללמוד מהמלחמה הזאת. זה התרגיל הראשון, הרציני, החזק של המלחמה. מלחמת המשיח זה נקרא. מלחמת הכוח שמושך אותנו - משיח מהמילה מושך - מושך אותנו מהאגו - משנאה לאהבה.

שאלה: אנחנו לוקחים קצת זמן. דווקא השנאה שמתעוררת נותנת משאב מאוד גדול לעבודה פנימית, נותנת המון אנרגיה כדי להתעלות מעליה כדי להתחבר עם החברים.

נכון.

תלמיד: כשכל זה יסתיים ואני יודע שממש תוך יום האדם נרגע ונכנס לאיזו נוחות. אני לא אומר לעורר את השנאה בינינו, אבל איך להשתמש נכון במרכיב או לעורר נכון את המרכיב ההכרחי בעבודה הרוחנית?

אז אנחנו כבר נגיע לעבודה ב-ג׳ קווים - שמאל, ימין, אמצע. ואז אנחנו נראה לא מצד הרע ולא מצד הטוב אלא איך אנחנו מעמידים את הבורא בין הטוב לבין הרע שהוא ברא ומחזיק, ואיך אנחנו באמצע, בין שניהם מכוונים אליו. נלמד איך לעשות זאת. אבל זה העיקר. חוץ מזה אנחנו צריכים להיות בטוחים שהבורא מוביל אותנו לאט לאט דרך כל מאורעות החיים האלו - אליו.

לא לפחד שזה יפסק, שזה ייגמר. אני צריך בכל רגע לדעת רק דבר אחד, כמו תינוק שתופס את אימא ואז לא חשוב לו שום דבר חוץ מזה. כך אנחנו צריכים להיות בקבוצה, בבני ברוך העולמי שמקבל עכשיו יותר ויותר צורה ובבורא. כך להיות. זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת הבורא". זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

תלמיד: יש הרגשה מאוד ברורה שהאלמנט הזה הוא חלק מאוד חשוב בכלי הרוחני.

אתה מפחד עכשיו שהפחד, השנאה, הדחייה והחרדה ייעלמו ואז לא יהיה לך דחף, חומר דלק, נחיצות להגיע לחיבור עם החברים ולחיבור עם הבורא. נבקש מהבורא שייתן לנו את הכוח הטוב בינינו, שנרצה להיות מחוברים בחסדים, לא בגלל הפחד שמגיע מהאגו שלנו אלא בגלל הדאגה הרוחנית לתמוך ולעזור זה לזה. האהבה תחייב אותנו לדאוג לכך שנהיה מחוברים. תתחילו לברר את הדברים האלה עוד ועוד ותראו עד כמה יש לפנינו עולם שלם של מושגים, של יחסים ועד כמה זה צריך להחליף לנו את כל ההרגלים של האגו, של העולם הזה.

תלמיד: זה מתחלף בפחד להתנתק מהקשר עם הבורא?

נכון. אנחנו צריכים להחליף את הפחדים האלה ליראת ה'. אני מפחד שלא יהיה לי כוח לאהוב את הבורא, לאהוב את החברים, ומהפחד הזה אני מוכן לעשות הכול. זה פחד מטוב, קשה לנו להבין זאת, אבל אם אני מרגיש שהפחד הגשמי ייעלם ממני ואז כאילו אאבד את הצורך בחיבור עם החברים, את הצורך להתקדמות הרוחנית, זו התחלה טובה, זה מה שהבורא מלמד אותנו.

תלמיד: איך מתעוררת היראה האמיתית שאתה מדבר עליה? אני מרגיש שאחרי הכנס היא קיימת ואחריו היא מתנדפת מהר ומאוד קשה לעורר אותה שוב.

רק על ידי חיבור ביניכם ותפילה לבורא אתם יכולים להשיג כוחות חיוביים, לא שליליים, לא מפחד, לא מייסורים ואסונות, אלא ממש כוח חיובי שימשוך אותנו. כוח אהבה אמיתי הוא הרבה יותר חזק מכוח הפחד האגואיסטי וכל מיני דברים כאלה. אמנם כוח הפחד והאגו קרוב אלינו כי נולדנו בתוך זה אבל כשאנחנו מתחילים לייצב את כוח החיבור והאהבה מעל כוח הדחייה והשנאה, אנחנו מתחילים לראות עד כמה הוא יותר עוצמתי. זה יבוא.

אני מאוד שמח שאתם מגלים את המצבים האלה שמתאימים רק לדור האחרון ושאנחנו כבר שייכים במשהו לתנועה הזאת.

שאלה: אמרת שאסור להגיד לבורא מה לעשות. אתמול הייתה לנו פגישה גדולה בין קבוצות יוניטי וקבוצות רוסיה ואוקראינה, אנחנו לומדים להתעלות במידה מסוימת מעל חילוקי הדעות וחוסר ההבנה בינינו, וכבר מרגישים בצורה מאוד טובה את המצב המיוחד שלנו ושל הקבוצות הרוסיות שגם עוברות מצבים קשים מאוד.

אנחנו באמת מרגישים אחדות בינינו אבל מבינים שאנחנו צינור להעברת האור העליון לכל העולם. מתוך כך, האם אנחנו יכולים לבקש שלום ופחות ייסורים לבני האדם? איך לבנות נכון את התפילה עבור העולם דרך האחדות בינינו?

ודאי שזה צריך להיות כלול בתפילה שלנו, אבל העיקר הוא עד כמה אנחנו מתחברים בינינו בכלי העולמי, ועד כמה אנחנו מבינים שהבורא עשה את זה ולחץ עלינו, על בני ברוך, כדי שנבין שכל זה קרה בשבילנו, ואנחנו צריכים לפנות בחזרה לכל בני ברוך ודרך כל הקבוצה העולמית הגדולה שלנו לכל העולם. לכן נשתדל לעשות כך.

אבל שוב, בצורה עדינה, יש כאן הרבה מקומות שאפשר לטעות ולהפיץ דברים לא נכונים. לכן אני מאוד מפחד להגיד, "לכו ותתחילו לדבר, להסביר". לא, כאן צריכה להיות ממש הכנה נכונה.

שאלה: איך אנחנו יכולים לא לאבד את חשיבות החיבור שאליו הגענו עכשיו אלא להגביר אותו בימים הקרובים?

אתם צריכים כל הזמן לתאר ביניכם אותם מצבים שנמצאים בין רוסיה ואוקראינה, ולהשתדל לסיים את המלחמה ביחסים ביניכם, ככל שתרצו ש"על כל פשעים תכסה אהבה". אבל בצורה הנכונה, לא להשתיק את הדברים, אלא להביא אותם לקו האמצעי. שאף אחד לא צודק ואף אחד לא אשם, אלא אנחנו רוצים להיות דבוקים בינינו לבורא ושהבורא יחבר בינינו וזו תהיה צורת השלום האמיתית והנכונה. זה עוד יתגלה, עוד נבין את הדברים האלה.

שאלה: בשנתיים האחרונות המגפה הרגה מיליונים אבל בכל זאת המלחמה עכשיו מדאיגה אותי יותר מהמגפה, למה?

כי כאן אנחנו רואים איך אנשים באים והורגים אנשים אחרים. לשם מה? כאילו לא מובן בדיוק איזה רעיון יש בזה, איזו מטרה יש בזה. זה לא כמו שמגיע אליך וירוס ועושה מה שהוא רוצה, אין לך את מי לשאול וקשה לך להילחם בו, כי הוא לא נתפס כל כך, הוא לא אנושי, לא בדרגה שלך. לכן יש הבדל גדול מאוד בין הצרות בכל הרמות שמגיעות לבין אלה שמגיעות דרך בני האדם, שמתלבשות בבני אדם וכך מגיעות. זה הדבר הכי קשה שאנחנו מקבלים.

תלמיד: אבל מההיבט הזה שהבורא שם לנו את המצבים האלה, זו עליית מדרגה מבחינתו לחבר אותנו?

אנחנו צריכים, כמו שדיברנו כל הזמן, להתחבר בינינו ולבורא ולבקש ממנו שלפחות אותה צורת קשר או יותר ממנה, הוא יעשה בין כל הנבראים. אנחנו צריכים להתפלל על גמר התיקון, ככל שנוכל לתאר אותו, להזמין את המצב הזה. וכל הצרות שמתגלות הן רק כדי שנזמין את גמר התיקון.

שאלה: אמרת שמצב שמתגלה בינינו, בין חברי בני ברוך, הוא התרגיל הראשון הגדול שאנחנו מגיעים אליו למען התיקון. מה בדיוק התרגיל מצדנו? התגובה מצדנו?

התגובה מצדנו לתרגיל שהבורא עשה עכשיו איתנו היא שאנחנו, הנשים של בני ברוך מתחברות בינינו, ומסבירות לכל העולם שבחיבור בינינו למעלה מכל ההבדלים, זאת אומרת שאנחנו לא מביאים בחשבון אישה כזאת ואישה כזאת, אלא חיבור בין כולם, הוא המציל את העולם.

שאלה: לפני שאנחנו פונות לתפילה למען שלום העולם מה התפילה שצריכה להיות בינינו?

צריכה להיות תפילה לחיבור בינינו, להיות בלב אחד, בהרגשה משותפת, ומתוך ההרגשה הזאת לפנות לבורא, לבקש שהיה לנו קשר עימו, ואז לבקש עבור כל הנבראים.

שאלה: במקרים שמגלים שנאה שלא מסוגלים להתעלות מעליה מה מומלץ לעשות?

קורים כאלה מצבים שאנחנו מגלים שנאה למישהו או למשהו בכל מיני אופנים. אנחנו צריכים להבין שאת זה מגלה הבורא והשנאה הזאת מתגלה מתוך חלק הרצון לקבל שלי שעדיין שבור, ולכן היא רק מצביעה על זה שיש לי עוד רצון לקבל שבור.

שאלה: אמרת שגדילת השנאה והאהבה מעליה היא בלתי נמנעת. האם נוכל להתרומם באיכות האהבה בצורה כזו שגידול השנאה יהיה רק בפנימיות, שלא נצטרך תיקונים חיצוניים כבדים כמו מלחמה?

אנחנו צריכים להגיע למצבים שכל מה שנגלה יתגלה בתוכנו כשנאה, כפשעים, ו"על כל פשעים תכסה אהבה". וזה יהיה המצב המתוקן, שיתגלה גם כוח הרע בצורה הגלויה ביותר ויתגלה גם כוח הטוב בצורה הגלויה ביותר, זה על פני זה, כאיזה סנדוויץ'. ואז בין שתי הצורות האלו נגלה את הקו האמצעי שהוא הבורא.

שאלה: אמרת לא להגיד לבורא מה לעשות, אבל כן לבקש מהבורא לתקן. מה בדיוק לבקש ומה לא לבקש?

פשוט מאוד. כשאני מגלה משהו רע אז אני מתפלל לבורא שיתקן בי אותה ההרגשה הרעה, אותו האגו, איפה שהרע הזה מתגלה ואני מרגיש אותו. את זה אני מבקש.

שאלה: איך אפשר מהמדרגה שלנו להצדיק את הבורא. אין לי אפשרות להצדיק עריצות ומלחמות. איך להיות בדבקות עם הבורא בכל זאת?

אני לא מצדיק את המלחמה, אני לא מצדיק את הבורא, אבל אני צריך לבקש מהבורא שיתקן אותי כך שאני אבקש תיקון, ושאראה בכל המצבים שהבורא עושה רק מצבים טובים. הכול תלוי בכמה אהיה בחסדים, כי "כל הפוסל במומו פוסל", ואם אני רואה בעולם דברים רעים, אז הדברים הרעים מתגלים כלפי, כי אני בראייה שלי עדיין לא מתוקן. זה כמו הסכל ההולך תחת מבול של המניעות באיגרת של בעל הסולם.

זאת אומרת, המציאות שאני רואה היא בכלים שלי, ולכן אני רואה מלחמות ובעיות. אני צריך לתקן את עצמי ואז אני אראה במקום המציאות הזאת מציאות טובה ונכונה. אלה דרגות התיקון שעוד נצטרך להגיע אליהן, אבל עכשיו אני לא כל כך חושב שכדאי להיכנס אליהן כי זה יבלבל אותנו.

שאלה: איך נחזק את כוח האמונה שרק הבורא יכול לעזור לנו?

אנחנו צריכים לראות שבמצבים האלו, בחיים האלו, אין מי שיכול לעזור לנו אלא רק הבורא.

שאלה: מהי דרך התורה עבורנו במצב הזה?

להתחבר בינינו, להתחבר לבורא, כי באמת בזה נתחיל לראות את העולם כטוב, וכל מה שמתגלה כרע רק מצביע על הכלים המקולקלים עדיין שלנו.

קריין: יש לנו את הציטוט שהזכרת על "הסכל ההולך, תחת מבול של המניעות הזורם עליו"

מבעל הסולם איגרת י"ח.

"המקבל עליו עול מלכות שמים שלמה, אינו מוצא טורח בעבודת השי"ת, ועל כן יכול להיות דבוק בהשקי"ת ביום ובלילה, באור ובחושך, ולא יעצרנו הגשם, הנברא בעובר ושב, בחלוף ותמורה, כי הכתר שה"ס אין סוף ב"ה, מאיר לכולם בשוה ממש, שהסכל ההולך, תחת מבול של המניעות הזורם עליו, מלפניו ומלאחריו, ואומר לכל, שאינו מרגיש בחסרון הפסק הדבקות, איזה קלקול ואון בעדו. כי אם היה מרגיש את זה, ודאי היה מתחזק למצוא איזה תחבולה, להנצל על כל פנים מהפסק הדבקות, הן פחות והן יותר, אשר תחבולה זו עדיין לא נמנעה משום מבקש אותה, או על דרך "מחשבת האמונה", או על דרך "הבטחון", או על ידי "בקשות תפלתו", שהמה מותאמים לאדם דוקא במקומות הצרים הדחוקים".

(בעל הסולם, אגרת י"ח)

מה שנשאר לנו זה להתפלל לבורא שיתקן אותנו, בסופו של דבר זה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: אצלי הנסיבות הסתדרו כך שאני בחו"ל, אני במקום בטוח, אבל המשפחה שלי בדיוק שם בקדמת הבמה. אשתי יושבת במרתף שלושה ימים, הבן שלי לוחם, ואני לא יכולתי לשמוע ברוסית את החלק הראשון של השיעור, שמעתי אותו באוקראינית, אבל החברים משכו אותי. כתבתי להרבה חברים שלי ממוסקבה, הצלחתי להתעלות ולהרגיש את הביטחון בדרך, את הכוח. איך להעביר את זה לקרובים, לבני המשפחה שנמצאים שם? איך להחזיק את כולם?

אתה לא יכול לעשות את זה, אתה לא יכול להעביר להם הרגשת ביטחון ואת הראייה שלך לעתיד שהכול יסתדר ויהיה טוב. זה באמת תלוי רק בתפילה של כולנו, שנתפלל שהעולם יחזור למצב השלום ושהוא ישרה בכל העולם. אין תיקון אחר חוץ מפנייה לבורא מכולנו, מאיתנו. נשתדל לעשות את זה. תעורר את החברים, תעורר את כל בני ברוך שיעשו את זה כמה פעמים ביום ונקווה שנראה מזה תוצאות.

שאלה: אני גם מבקש מכולם, מכל הכלי העולמי שלנו, להתפלל עבור החברים שלנו באוקראינה. לא סתם הבורא נתן עכשיו את האפשרות לעבור את הדרך הזו. השאלה היא כזו, האנושות תמיד עברה מלחמות, דוד המלך כותב על זה, וגם בעוד מקורות כתוב שבסופו של דבר יהיו מלחמות ויתאספו אומות העולם ויצאו למלחמה נגד ישראל. האם להתייחס לכל זה כאיזה תהליך התפתחות שיש בו חוקיות ובסופו תהיה המלחמה האחרונה או שאפשר לקפוץ ולדלג על כל זה?

לא צריכים לדלג ולקפוץ למעלה מכל הבעיות וההפרעות, אלא צריכים לקבל את זה שהן צריכות לבוא ואנחנו צריכים להתגבר עליהן. זה שהיום אנחנו מתחברים ורוצים להגיע למצב יותר מתוקן זה כבר נקרא שאנחנו מתקדמים לגמר התיקון. ולא לפחד שזה יתגלה עוד ועוד, הכול יתגלה בצורה יותר פנימית ורוחנית, ואנחנו נוכל לתקן את המצבים האלה בצורה יותר מועילה ומהירה, ככה נעשה.

ואין פחד, אם יש לך ביד מטה כמו של משה שאתה הולך עימו, זאת אומרת שיש מטה בחשיבות ויש מעלה בחשיבות, אז אתה מנצח ובזה בונה את עצמך כנברא עד דרגת הבורא. נעבור את כל הדברים האלה, אל תפחדו, הכול יסתדר. הפחד צריך להיות, הוא שומר עלינו, הוא לא נותן לנו לעשות דברים שטותיים, ולכן אנחנו צריכים "יראה", במקום לפחד על האגו שלנו אנחנו צריכים להגיע מפחד ליראה, האם אני אוכל לעשות בכל מצב ומצב נחת רוח לבורא במצבים הכי מסוכנים, הכי גרועים שיכולים להיות.

תלמיד: יוצא שהחיים הם "גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל" אבל שהיראה תישאר, שהפחד הבהמי הרגיל לא ישתלט עלינו?

כן, כך צריך להיות. אם אתה קושר את זה לבורא אז כך אתה מעביר מהדרגה הגשמית לצורה הרוחנית.

שאלה: מה לעשות כשהבורא מביא אותך למצב כזה שממש פילחו אותך לשני חצאים, אתה מבין שאתה שונא מישהו באיזו שנאה, ולמישהו אתה מתייחס בטוב, אבל הבורא הופך אותך לעבד, ואתה לא יכול לאהוב לא את אלה ולא את אלה, אף אחד. איך לנהוג?

תבקש מהבורא. מה שאתה רוצה, תבקש מהבורא ותראה, תבדוק עד כמה הבקשה שלך היא צודקת, נכונה, וכך תתקדם.

שאלה: מאז שהגעתי לחכמת הקבלה והתחלתי ללמוד יש בי מין רוגע כזה לנוכח המציאות, קור רוח. כשאני שומע את החברים ורואה את התפתחות האירועים, קשה מאוד לראות את הסיטואציה הזו, וקור הרוח דווקא מתגבר. האם קור הרוח הזה לא מפריע להשתתפות בתפילה עם הכלי העולמי?

אנחנו צריכים לדאוג שהלב שלנו לא יתקרר, אנחנו צריכים לדאוג איך לעורר את לבבות החברים שיהיו כולם חמים, ושיזרום בינינו ממש דם חם ויחמם את כולם, לזה אנחנו צריכים לדאוג. ולכן מה שאתה אומר זה רק גילוי של הדברים שצריכים תיקון, אז תשתדל לעשות כך שיהיה תיקון על מה שאתה מגלה.

שאלה: איך בתור אזרח ישראלי שלא מרגיש קרוב למלחמה הזאת אני צריך להתייחס אליה?

מה היחס של אזרח ישראלי אני לא יודע, אני יודע מה צריך להיות היחס של חבר "בני ברוך" ועל זה דיברנו עכשיו יותר משעתיים.

שאלה: יש לנו חבר בעשירייה באוקראינה ששונא את כל העשירייה, הוא לא מחשיב אותנו לחברים אלא לאויבים פשיסטים. איך עלינו לעזור לו להתגבר על השנאה הענקית הזאת?

בכל זאת לעבוד עליו. אם הוא נמצא בינינו ונופל כך, אז להשתדל לחמם אותו.

שאלה: האם זה יהיה נאיבי להרגיש שהחברים שלנו מוגנים בגלל התפילה של הכלי העולמי עבורם?

אנחנו לא מבינים את זה אבל כך זה קורה. התפילה שלנו, הדאגה שלנו מגינה על כול החברים שלנו שנמצאים במקומות המסוכנים בגשמיות כל שכן ברוחניות.

שאלה: על מה מצביעים כל אי הסדרים במרחב הפוסט-סובייטי שמתרחשים בתקופה האחרונה בבלארוס, בקזחסטאן, באוקראינה?

בכל המדינות סביב רוסיה יש כל מיני שינויים וכל אחת מהן רוצה להיות עצמאית. אני לא יכול להגיד מה יותר טוב, מה יותר רע, מה צריך להיות, צריך להיות רק דבר אחד - תיקון. תיקון יכול להיות רק בדבר אחד, בזה שפותחים את הלבבות ומתקרבים בינינו. אז לא מצד הרוסים ולא מצד האוקראינים הדברים האלה יכולים לקרות כמו שהם, אלא כל התיקונים צריכים להיות בקו האמצעי שמתחברים בו שני הצדדים ובונים בו משהו משותף שנקרא הכלי של אדם הראשון המתוקן. כך אני רואה את העתיד והלא רחוק.

שאלה: איך אני מרגישה את השוויון בין הצד החזק לצד החלש? איך אני יכולה לעשות את זה אם יש לי נטייה כלפי הצד החלש כל הזמן? איך להתפלל בלב ובנפש טהורים?

אנחנו מדברים על דבקות בבורא ולזה צריך לדאוג.

שאלה: ההרגשה היא שממש עכשיו יש תיקון היסודות של החברה האנושית, חיפוש של איזו צורה חדשה של ממשל, של התארגנות בין בני אדם, התארגנות שאיננה אגואיסטית, האם זה יכול לקרות בזמן הקרוב?

זה תלוי בנו.

שאלה: איך להעלות את כוחה של האהבה על פני פחד אגואיסטי? איך נוכל להגיע ליראה מתוך אהבה ולא מתוך פחד בהמי?

אהבה היא כוח הבורא, איחוד הוא כוח הבורא. אם אנחנו יכולים לייצב אהבה ואיחוד בינינו, אז בינינו ישרה כוח הבורא שעל ידו נוכל לשנות את הכול, לתקן את הכול.

שאלה: האם אנחנו יוצרים את כוח האהבה בינינו לבין עצמנו, או מבקשים מהבורא לעשות זאת?

רק בפנייה לבורא אנחנו יכולים לנצח ולהצליח.

סדנה

תנסו לחשוב איך להעביר את היום, זה יום מאוד חשוב, גורלי הייתי אומר, כך שנראה ממנו תוצאות יפות וטובות - שכולנו נמשכים להבנת החיבור, לזה שהחיבור הוא ההצלחה הכללית, הכוללת את כולם. אנחנו "בני ברוך" צריכים להיות במרכז החיבור וסביבנו כל העולם.

בהצלחה לכם, כל טוב.

*

(סוף השיעור)

---

1. וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִּינָה לְהָבִין וּלְהַשכִּיל. לִשְׁמעַ. לִלְמד וּלְלַמֵּד. לִשְׁמר וְלַעֲשות וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּורָתֶךָ בְּאַהֲבָה (ק"ש של שחרית)↩

2. תפילת עלינו לשבח.↩

3. בראשית ב', ג'.↩

4. "שני כתובים המכחישים זה את זה, עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם"↩

5. "הכל במחשבה יתברר" (ספר הזוהר(.↩