שיעור בוקר 30.10.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות",

עמ' 792, אותיות ק"ד-ק"ו

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", עמ' 792, אות ק"ד.

אות ק"ד

"ונתבאר היטב, מה שהקשינו לעיל, ד"ה "ולפי"ז:" איך אפשר לזכות למדרגה ראשונה של אהבה, שהיא בחינת "האהבה התלויה בדבר", כי נודענו, שאע"פ ש"שכר מצוה בהאי עלמא ליכא", מ"מ השגת שכר המצוה ישנה גם בהאי עלמא, הבאה לו לאדם על ידי פקיחת עינים בתורה, וכו'.

וכנ"ל, אשר ההשגה הברורה הזאת, דומה לו לגמרי, כמו שמקבל שכר המצוה תיכף על המקום, (כנ"ל אות פ"ד ד"ה ואע"פ, עש"ה), שמשום זה, מרגיש הטבתו הנפלאה הכלולה במחשבת הבריאה, שהיא כדי להנות לנבראיו, כידו המלאה הטובה והרחבה ית', שמתוך רוב הטובה, שמשיג, מתגלה בינו לבין המקום ית', אהבה נפלאה, המושפעת אליו בלי הפסק, באותם הדרכים והצנורות, שבהם מתגלה האהבה הטבעית וכו', כנ"ל."

שאלה: הוא כותב "ונתבאר היטב, מה שהקשינו לעיל, [...] איך אפשר לזכות למדרגה ראשונה של אהבה, שהיא בחינת "האהבה התלויה בדבר"," זה יושב אצלי באיזשהו מקום כיחס גורר יחס. ואז השאלה, איך לא נופלים מזה, כשמגיעה איזושהי הרגשה בעשירייה מתוך התחברות, מתוך עבודה, במיוחד בהתכללות שקורית כרגע. איך אנחנו משמרים את המדרגה הראשונה, אם זה יושב כיחס גורר יחס, או שזה יושב אחרת, וככה זה צריך לשבת אצלנו בכוונה?

כשאנחנו מתחילים להרגיש בעשירייה את חשיבות החיבור, שזה אותו הפתח שדרכו נכנסים לאהבת ה', אז צריכים לשמור על זה ולפתח את זה יותר ויותר.

תלמיד: אני יכול לראות איך שהשכינה או הבורא מגיב ונותן לנו כל פעם הזדמנות נוספת, איך השמיכה של האהבה מכסה אותנו.

כן

תלמיד: אני יכול לראות, שהחשיבות הוא הכלי לשמירה של מה שאנחנו משיגים, אני יכול לראות חוסר בהבנה של חשיבות גדלות החברה, של גדלות הבורא, של גדלות הדרך.

כן

תלמיד: שם אנחנו צריכים להתמקד, בגדלות?

כן.

שאלה: בעל הסולם אומר, "אומרים שאין שכר מצווה בעולם הזה", אבל בכל זאת הוא אומר, "אתם אמורים לגלות בתוככם, ביניכם את האהבה הזאת שבאה בצינורות הטבעיים". אז זה כן איזשהו סוג של שכר.

כן

תלמיד: כשאדם מרגיש אהבה בתוך העשירייה, מרגיש טוב בעשיריה, זה שכר. אז מה הכוונה שאין?

הוא צריך להשתוקק למה שנקרא "לפקיחת עיניים בתורה", ופיקחת עיניים היא כבר מביאה אותו הלאה.

תלמיד: אז זו לא אהבה טבעית, זו אהבה אחרת.

כן, זה לא מה שאנחנו רגילים ביחסים בינינו.

תלמיד: איך מחזיקים את האמונה בגדלות המטרה, מעל לאותה הרגשת האהבה שבעשירייה או בקבוצה?

האדם מתאר לעצמו את המצב הזה שהוא נמצא עם הבורא ביחסים פתוחים זה עם זה, ואז הבורא מראה לאדם עד כמה שהוא אוהב אותו, והאדם מזה יכול לפתח גם אותה אהבה לבורא. בעצם הכול תלוי בפתיחת הבורא, כמה הוא פתוח כלפי האדם.

תלמיד: ואז צריך להחזיק את הפתיחה הזאת, את הפתח הזה?

כן.

תלמיד: זו התפילה שנמצאת כל הזמן?

כן. בלי זה אנחנו לא מסוגלים לשום דבר.

שאלה: הוא אומר ש"מתגלה בינו לבין המקום ית', אהבה נפלאה, המושפעת אליו בלי הפסק, באותם הדרכים והצינורות, שבהם מתגלה האהבה הטבעית". למה הוא מתכוון ב"אהבה טבעית" קודם כל, אהבה אגואיסטית?

כן, כרגיל שאדם אוהב את השני.

תלמיד: אז האדם מגלה את אהבת הבורא ברצון לקבל הרגיל שלו? למה הכוונה שזה "באותם דרכים וצינורות"?

כמו שיש לו כלפי חבר.

תלמיד: אבל בשביל לגלות אהבת הבורא, האדם לא צריך קודם להפוך את הטבע שלו לרצון להשפיע?

כן.

תלמיד: אז למה הוא אומר, שזה באותן דרכים וצינורות שבהם מתגלה האהבה הטבעית?

בעצם הרגשות הן אותן רגשות. כשאדם אוהב את השני אז הוא נמשך אליו, הוא רוצה להיות קרוב אליו, הוא נמשך להיות איתו תמיד.

תלמיד: מקובל מרגיש את היחסים שלו לבורא כמו היחסים לאדם קרוב, ממש בצורה כזאת?

עוד יותר.

שאלה: מה זה פקיחת עיניים בתורה?

"פקיחת עיניים בתורה" זה נקרא, שאחרי כל מילה ובין המילים שיש בתורה, הכול נפתח כלפי האדם.

תלמיד: מה בדיוק נפתח?

בעצם לא צריכים יותר חוץ מיחסים בין הבורא לאדם.

תלמיד: וכשאתה אומר "זה נפתח לו בין המילים", התורה היא לא רק בין המילים, לא רק מול טקסט.

כן, אבל בכל זאת הטקסט עצמו, האותיות, כל מיני הסימנים, זה הכול מתגלה לאדם, ובסך הכול פותח לו את תמונת הקשר.

תלמיד: ואיזה שכר מורגש לו במצב הזה?

השכר זה פקיחת העיניים בתורה, שהוא מרגיש יחס הבורא אליו ויכול להביע את היחס שלו לבורא ולהיות עימו פנים בפנים.

תלמיד: אז אם השכר הוא רוחני בלבד, איך הוא משפיע על אדם בעולם הזה?

השכר לא פועל רק בצורה רוחנית, האדם מרגיש אותו בכל ישותו.

תלמיד: איך הרגשת השכר הרוחני משפיעה על המציאות שלו בעולם הזה?

הוא רואה איך הבורא מתלבש בכל העולם.

תלמיד: ומה ההבדל בין השגת שכר בעולם הזה לבין שכר בעולם הבא, למה כאן זה השגה ושם זה ממש שכר?

כי השגת האדם בעולם הזה פותחת לו דרכים, מקורות להיות בקשר עם הבורא בכל מיני מצבים, וזה העיקר. כשאדם רואה אחרי כל החיים שלו את הבורא, מתקשר לבורא על ידי כל מיני תופעות שמתעלות בו בזמן לימוד התורה.

תלמיד: ההרגשה הזאת היא דווקא בזמן לימוד התורה?

כן.

שאלה: ואיך אפשר להוסיף כל יום עוד ועוד על השכר, להרגיש יותר את הבורא?

להרגיש זה על ידי תרגילים שעושים בעשירייה. אין לנו עוד מקום להתייגע, רק בחיבור בינינו, ולעשות את החיבור בינינו כמה שיותר דומה ליחס לבורא כמו שהבורא אלינו, ולהתקדם בזה.

תלמיד: אז היגיעה היא בתוך העשיריה בתרגילים ומאמצים של חיבור בעשיריה?

כן, זה העיקר.

תלמיד: ואיפה המציאה, איפה הרגשת השכר, באותו מקום?

כן, שם בתוך זה, בתוך הקשר שהם בונים בין כולם בעשירייה, בתוכו הם יגלו את נוכחות הבורא.

שאלה: בעל הסולם אומר שזו מדרגה ראשונה של אהבה, אז אני מניח שהוא מגיע לשמה, לשם שמיים, אבל הוא אומר שזו אהבה שתלויה בדבר. אם זו אהבה, איך יכול להיות שהיא תלויה בדבר? ואם היא תלויה בדבר, באיזה דבר תלויה האהבה במדרגה הראשונה?

היא עדיין תלויה באיך הבורא מתייחס אליו, מה הוא מקבל מהקשר עם הבורא, וזו בעיה. כי הוא צריך להגיע למצב שהוא ממש משתוקק, מתקשר ומתאחד עם הבורא ללא שום הבדל בין צורות הקשר שביניהם.

תלמיד: כלומר הכניסה הראשונה ללשמה היא במשהו מהמצב הקודם, שהוא שלא לשמה? זה סוג של דרגת ביניים?

כן, יש גם מעבר כזה.

תלמיד: לכך הוא מתכוון פה?

אני חושב שכן.

שאלה: אם האדם מגיע למצב שהוא אומר שהבורא מנהל את כל המציאות, זה גם מביא אותו למצב שהוא יכול להגיד שהבורא טוב ומיטיב?

הוא רואה מכל היחסים שלו עם הבורא, שהבורא הוא טוב ומיטיב כלפיו.

תלמיד: התפיסה צריכה להיות שהבורא שולט על כל המציאות?

צריך לראות כך בכל המציאות.

תלמיד: האם זה יכול לקרות בצורה חלקית? כלומר, שאדם יגיד אין עוד מלבדו על מצב פרטי אחד, וגם יגיע להשיג שהבורא הוא טוב ומיטיב דרך זה?

כתוב, שהוא משיג שהוא טוב ומיטיב לרעים ולטובים וכך משיג שהוא נמצא בעולמו של הבורא.

תלמיד: האם זה רק בגמר התיקון או שזה יכול להיות בכל מצב ומצב?

הוא נכנס להרגשה הזו ומפתח אותה ההרגשה מתחילתה ועד לסיומה.

תלמיד: כלומר, בעשיריה אנחנו יכולים לבנות כזה מצב שאנחנו יכולים להגיד "אין עוד מלבדו" וגם "טוב ומיטיב".

כן.

שאלה: אמרת שהקשר בינינו לבורא, לא צריך להיות תלוי בשום דבר, אני צריך לתת לו כל הזמן את היחס הנכון. מה זה להביע יחס נכון לבורא?

אהבה.

תלמיד: איך אני מביע את זה לבורא, דרך החברים?

כן, אתה רוצה להיות קשור עם הבורא, אבל בלי החברים אתה לא יכול להתקשר בכלל, אז אתה רוצה להתקשר עם הבורא באפשרות הרחבה ביותר וזה נקרא שאתה פועל דרך העשירייה. וכך בעשירייה, זה נקרא "אני לדודי ודודי לי", אתה מפתח קשר עם הבורא, חיבוק הדדי עמוק, רחב.

תלמיד: בעל הסולם כותב "מרגיש הטבתו הנפלאה הכלולה במחשבת הבריאה, שהיא כדי להנות לנבראיו, כידו המלאה הטובה והרחבה ית', שמתוך רוב הטובה, שמשיג, מתגלה בינו לבין המקום ית', אהבה נפלאה, המושפעת אליו בלי הפסק, באותם הדרכים והצנורות, שבהם מתגלה האהבה הטבעית". הוא אומר שאתה פתאום מגלה את זה. בהכנה לשיעור הרגשנו שמחה גדולה מהפגישה יחד, איך לפרש את ההרגשה הזו?

איך לפרש הרגשה שבאה אליכם, אני לא יכול. אבל זה מה שהוא כותב, שמתפתח קשר אהבה בין האדם לבורא, והאדם חייב לפתח אותה, להמשיך אותה, בעשירייה.

תלמיד: יש לנו בקרוב כנס ואנחנו רוצים להיכנס למצב חדש שנקרא לשמה, ואנחנו מרגישים שחשיבות המטרה בינינו גדלה. האם זה בא מתוך כך שאנחנו מושפעים אחד מהאחר בחברה? ואיך זה משפיע על עבודת הפרט בתוך העשירייה?

זה אותו דבר.

תלמיד: זה היינו הך.

כן, זה אותו דבר. אנחנו רוצים שבכל פנייה שלנו לבורא וקשר עם הבורא, הבנת הבורא, הרגשת הבורא, זה יהיה מגולה בנו ככל האפשר יותר.

שאלה: אהבה שתלויה בדבר זה נשמע מאוד אגואיסטי. אני אוהב מישהו כי הוא נותן לי משהו. איך יכול להיות שזו רוחניות, איך יכול להיות שזו השפעה?

זה שלב שבו האדם מפתח את הקשר שלו עם הבורא.

תלמיד: אני יכול להבין שכדי להגיע בסוף לאהבה שלא תלויה בדבר, צריך לעבור עוד שלבים. אבל איך יכול להיות שזה כבר ברוחניות? מה פה "דהשפעה" אם זו אהבה שתלויה בדבר? איך זה יכול להיות ברוחניות, אם אני תולה את האהבה שלי בחבר, במשהו שהוא נותן לי?

אבל זה לא יכול להיות. תראה, "ונתבאר היטב, מה שהקשינו לעיל, ד"ה "ולפי"ז:" איך אפשר לזכות למדרגה ראשונה של אהבה, שהיא בחינת "האהבה התלויה בדבר", כי נודענו, שאע"פ ש"שכר מצוה בהאי עלמא ליכא", מ"מ השגת שכר המצוה ישנה גם בהאי עלמא, הבאה לו לאדם על ידי פקיחת עינים בתורה".

מזה מתחילים. אתה מרגיש שאתה מקבל מהבורא כל כך הרבה דברים, טובות, התקדמות למטרה, כניסה לנצחיות, הכול נשמע אגואיסטי, אבל זו מדרגה שהיא כמו כניסה להתקדמות האמתית.

תלמיד: וזאת מדרגה ברוחניות? זה לא איזו מדרגה בלא לשמה.

לא.

תלמיד: המדרגה שבה מדובר היא המדרגה הראשונה שאחריה יש את המדרגה של אהבה שאינה תלויה בדבר.

כן. אני אשאל אותך אחרת, תתאר לי מצב שאדם מהעולם הזה הופך להיות אדם רוחני בלי המעבר הזה.

תלמיד: אני לגמרי מבין שצריך לעבור את המדרגה הזאת, אני רק שואל איך זה יכול להיות שזה כבר גילוי הבורא, איך יכול להיות שזה כבר ברוחניות?

זה שייך לרוחניות, כי אדם מקבל תכונות רוחניות. הוא משתנה, הוא רואה לפניו מטרות רוחניות.

תלמיד: איפה המטרות הרוחניות פה? יש לי פה קשר עם הבורא שנשמע כמו "אתה נותן לי אז אני אוהב אותך". זו הגדרה של אהבה התלויה בדבר, אלא אם כן יש הגדרה אחרת.

כן.

תלמיד: אם הקשר הוא "אתה נותן לי, אני אוהב אותך", אז מה רוחני פה? העולם מלא באנשים שעסוקים כל היום בעשיית כל מיני דברים בשביל הבורא כדי שהוא ייתן להם. תן לי עולם הבא, תן לי פה, תן לי שם, זה נקרא אהבה שתלויה בדבר. האם הם כולם ברוחניות, או בשלב הראשון של רוחניות?

לא. אני לא מדבר בכלל על העולם הזה ועל האנשים שבעולם הזה, אבל מה שבעל הסולם מתאר לנו, זו דרגת ביניים, בין המצב שהיה למצב שיהיה.

תלמיד: עדיין לא ברור לי איך אם משהו תלוי בדבר אז זה רוחניות, שזו השפעה. אני לא מבין את זה.

ההגדרה הרוחנית היא הגדרה מהמצב שלנו ועד גמר תיקון.

שאלה: הבורא רוצה להתגלות מתוך הרצון שלו להשפיע.

כן.

תלמיד: אני מאוד רוצה לגלות אותו, אבל מתוך הרצון לקבל. איך מהנקודה הזאת, מהרצון הזה לגלות אותו אבל בצורה אגואיסטית, מושכים את המאור המחזיר למוטב?

על ידי זה שאתה לומד תורה, שאתה נמצא בין החברים, שאתה משנה את צורת הקשר, את מטרת הקשר ואת מהות הקשר ביניכם בעשירייה, ולאט לאט אתם הופכים את צורת הקשר הזו בעשירייה לכלי לגילוי המצב החדש, הרוחני.

תלמיד: כלומר אני וכל החברים שלי נמצאים באותה צורה, ואלו התרגילים שמושכים את המאור?

זה המימוש.

שאלה: מה שעושה את ההבדל בין רוחני לגשמי הוא שהקשר עם הבורא הוא החשוב, לא המתנות שהוא נותן.

כן, ודאי.

תלמיד: איך הקשר נשאר יותר חשוב מכך שאדם מרגיש שהבורא נותן לו מתנות? מה שומר על כך שהקשר יותר חשוב מהמתנות, שהמתנות לא הופכות להיות העיקר אלא הקשר הוא החשוב למרות המתנות?

בזה שאדם נמצא בעשירייה והם מחזיקים אותו, הם מחייבים אותו להיות בקשר כזה, שהוא, כמו כל אחד מהעשירייה, קושר את עצמו לעשירייה.

תלמיד: הקשר עצמו עם העשירייה הוא תענוג.

למה תענוג? יכול להיות שזה ההיפך, התחייבות, יגיעה.

תלמיד: זאת אומרת לקשר יש ערך בפני עצמו שלא שייך לרגשות שקשורים אליו.

אני לא מבין את זה.

תלמיד: מהו אותו קשר בעשירייה שעליו אומרים שהוא כלי לגילוי הבורא? מהו הדבר הזה?

הקשר בעשירייה הוא שאדם מתקשר לחברים שלו, שכולם מכווָנים להגיע למטרה, ופוסעים ומתקרבים לזה שמגלים את הבורא בתוך הקשר ביניהם בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אז מה שמתגלה בתוך העשירייה זה נקרא בורא?

כן.

תלמיד: אבל מהו הקשר עצמו? איך אפשר לדבר על הקשר עצמו?

הקשר עצמו הוא שכל אחד רואה את האחר כהכי קרוב אליו.

תלמיד: כהכי קרוב אליו באותו רצון, באותה מגמה, באותו כיוון?

כן.

תלמיד: זה רגש? זה שכל? זה משהו אחר?

כן, רגש ושכל.

תלמיד: איפה פה אפשר להגיד שיש בתוך העשירייה מסך?

אני לא יודע.

תלמיד: אנחנו אומרים שהבורא מתגלה עם מסך.

כאן בעל הסולם לא כותב על זה.

תלמיד: למה הקשר הזה נקרא רוחני?

רוחני זה נקרא שלא על מנת לקבל.

שאלה: מה הרגש שאמור להיות לאדם כשהוא מקבל מתנה מהבורא?

הוא מרגיש כמו שמקבלים מתנה וממי מקבלים מתנה ומה הנותן רוצה להביע בזה, הכול האדם מרגיש, ואז זה מדביק אותו לבורא.

תלמיד: הוא אמור להרגיש בושה?

לא יודע, לא כתוב כאן.

תלמיד: אז פשוט להיות בשמחה ולקשור את זה אליו?

נגלה ונראה, איך אתם לא מבינים שזה תהליך. אתם רוצים לחתוך את זה לפרוסות ושהכול יהיה ברור. זה נכון, אבל זה לא קורה כך, זה עניין רגשי.

אות ק"ה

"אמנם, כל זה מגיע לו, מעת השגתו ואילך. אבל כל בחינת היסורים, מחמת השגחת הסתר הפנים, שסבל בטרם שזכה לגילוי פנים האמור, אע"פ שאינו רוצה לזכור אותם, כי על כל פשעים תכסה אהבה, - אמנם נחשבים ודאי לפגם גדול, אפילו מבחינת אהבה שבין הבריות (כנ"ל ד"ה הא'), ואין צ"ל כלפי אמיתיות השגחתו ית', להיותו טוב ומיטיב לרעים ולטובים.

ולפיכך יש להבין: איך אפשר לו לאדם, לזכות לאהבתו ית', בבחינה כזו, אשר ירגיש וידע, שהשי"ת עשה לו טובות נפלאות תמיד, מעת הולדו ואילך, ולא עשה לו שום גרם של רע כל שהוא, מעודו ולתמיד, שהיא בחינה ב' של אהבה (כנ"ל ד"ה הא')?"

שאלה: אתמול כשקראנו בעשירייה את האות הזו עלתה בנו שאלה, האם כדי לזכות לגילוי פנים חייבים להרגיש קודם את הסבל מהסתר פנים?

בעצם אדם לא צריך להרגיש סבל באף רגע. אם הוא עוסק בתורה, אם הוא בדיוק לומד את התורה, משתדל לבצע אותה בתוך עצמו, אז אין לו סבל. כך זה בצורה אידיאלית.

תלמיד: בפועל יוצא שבכל זאת אדם מרגיש איזשהו סבל מכך שהוא נמצא בהסתר פנים, מכך שהוא כנראה הפוך מהבורא. האם הוא לא מגיע אחר כך לגילוי דווקא בכלים האלה?

כן.

תלמיד: אם אדם, כמו שבעל הסולם כותב פה, רוצה לשכוח מזה שהיו לו כאלה מצבים, למה זה נחשב לפגם? אם סבלתי אחרי זה באותם הכלים, אחרי התיקון זה מרגיש כנראה גילוי, למה זה נחשב לפגם?

יש לנו כלים. הכלים שלנו הם רצון לקבל. אנחנו צריכים להגיע לתיקון הרצון לקבל, לכך שהאדם מתקן את עצמו ומשנה את עצמו לכך שהוא משפיע, ואז אנחנו אומרים שהוא מרגיש בכל הכלים שלו תענוג גדול מגילוי הבורא. לכן לא יכול להיות שאדם נשאר באיזו הרגשת גרם של ייסורים, כאבים וכן הלאה. הכול צריך להתמלאות עם תענוג בלתי גבולי ונצחי.

תלמיד: זה מובן לגמרי, בעל הסולם פשוט כותב פה, שהאדם רוצה לשכוח מזה שפעם הוא הרגיש סבל.

כן.

תלמיד: זה אומר שהוא זוכר את זה, למרות שהוא כבר מתמלא באהבה, הוא זוכר שפעם הוא הרגיש סבל.

עדיין כן, בשלב הזה.

שאלה: הוא מדבר על אהבה ללא תנאי, ואהבה עם תנאי. שמעתי שאהבה עם תנאי זה כשהבורא מתייחס אליי בלבנונית, בטוב, ואז אני אוהב אותו. ואהבה ללא תנאי זה כשהוא מתייחס אליי כביכול בהסתר פנים, בשחרית, ואני ממשיך לאהוב אותו.

איך הרצון לעבור מאהבה התלויה בדבר, לאהבה שלא תלויה בדבר, לא גורם לזה שאני כל הזמן אמור להחריב את העולם, להיות במלחמה? שאני נמצא בשחרית ועל פניה, אני כאילו בונה כל הזמן שחרית יותר גדולה, מלחמה בעולם שלי, בשביל להראות שאני רוצה לעבור מאהבה התלויה בדבר, לאהבה שאינה תלויה בדבר?

מה הפתרון שאני לא אחריב את העולם כל הזמן בשביל להיכנס למצב שאני מראה שאני לא רוצה להיות תלוי בלבנונית? מה הפתרון למצב הזה שאני אלך מטוב לטוב, בלי שאני אצטרך כל הזמן להיכנס למלחמה?

הכול תלוי אך ורק בכמה שאתה רוצה להיות במצב העתידי.

זה לא מספק אותך.

תלמיד: לא, אני מבין את המצב העתידי, ואין לי בעיה איתו. אבל חייל טוב צריך מלחמה כדי להראות שהוא מקיים את הפקודה, שהמלך חשוב לו, שהוא הולך נלחם ומחרף את נפשו בארץ זרה, גם כשאין לו אוכל.

הוא עונה לך על זה בצורה פשוטה, עד שאתה לא תרגיש שהבורא עושה לך רק טוב, בכל מצב, אתה לא עובר את המצב שבו אתה נמצא.

תלמיד: כן, לרעים ולטובים, פעם אמרו "פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה".

כן.

תלמיד: אז איך אני לא נכנס, לא יודע אם זה קליפה, אני לא יודע מה זה, הדבר הזה שאני כל הזמן צריך להראות עד כמה אני סובל ייסורים בשביל להוכיח את האהבה שלי. למה אני צריך להחריב את המצב הזה שהבורא הוא טוב ומיטיב לרעים ולטובים בשביל להראות שאני יוצא מהלבנונית?

עם מה אתה עושה את זה, אם אתה בלי צער?

תלמיד: כן, אבל כך אני כביכול כל הזמן מחריב את העולם שלי בשביל להוכיח את זה. אני חייב להימצא במצב של סבל, בשביל להראות שאני רוצה לצאת מהתנאי.

כן.

תלמיד: אז מה היציאה מהמלכודת הזאת, איך אני לא מחריב את העולם שלי בשביל להוכיח שאני רוצה להיות בזה ללא תנאי? איך אני מקבל טוב בלי להחריב את העולם הקיים?

זה לא הולך.

תלמיד: לא הולך?

לא, גם לפי ההיגיון. אם אתה לא מחריב את העולם הקודם, איך יכול להיות שאתה עולה מעליו למדרגה הבאה.

תלמיד: זה נקרא גלגול?

לא, זה לא גלגול, זה פשוט שאתה לא מקבל צורה כזאת כמו של הבורא שמתגלה לך ,כי הוא לא מתגלה לך במדרגה הזאת כטוב ומיטיב.

תלמיד: לא, הוא מתגלה לי במדרגה הבאה כטוב ומיטיב. זה בסדר, ודרגת האמונה עולה ככל שבעולם הזה אני מתנהג כביכול שאני דבוק במדרגה הבאה, זה אור האמונה שבאמת עובד עליי. אבל בעולם הזה מה שאני מייצר בפעולה הזאת זה הרס מוחלט, אני חייב להיות במלחמה, כאילו במדבר בשביל שאני אוכיח שאני לא זקוק לטוב ומיטיב בשביל להיות עובד ה'.

אני לא חושב שזה נכון. קודם כל אתה לא מסוגל לפי הטבע שלך, אז למה שתצפה שמלמעלה יביאו לך תנאים כאלו, כדי שתוכל להרוס את הרצון לקבל? אתה לא הורס אותו.

תלמיד: אני לא הורס אותו, אבל אני כל פעם צריך להיכנס למצב של פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה, בשביל להראות לעצמי שאני לא בתנאי, שאני רוצה להתעלות מעל התנאי. כי אם אני מקבל הרבה, אני כביכול מזיז את זה, ועובד רק לפי הכרחיות קיומית.

אנחנו צריכים להתקדם.

שאלה: לפני כחודש קראנו מאות ע"ב עד ע"ו, והוא הסביר ואמר בע"ו שצללנו למים אדירים, ונראה שהוא ממשיך להסביר את זה באותיות האלה. ושם הוא הסביר שאהבה תלויה בדבר, זה אפילו בין אדם לחברו, כשהאדם מרגיש שהחבר עשה לו רק טובות.

כן.

תלמיד: אבל אם היו מראים לו את היחס של החבר שלו לאחרים כרע, הוא לא היה יכול להצדיק, ובגלל זה עדין נקרא תלוי. והוא הסביר באות ע"ב שהוא יכול להכריע את כל העולם לכף זכות, שכל העולם גם הרעים וגם הטובים הוא מתייחס אליהם טוב הכוח הזה, וזו אהבה שלא תלויה.

כן.

תלמיד: אז לגבי השאלה שהחבר שאל, הוא לא צריך ללכת אחורה, לקלל את הבורא, להחריב את מה שהוא השיג..

חס ושלום.

תלמיד: כי הוא כבר מצדיק את הבורא, הוא כבר מרגיש את זה בכלים שהוא בנה באמונה קודם. אבל עדיין, הוא יצטרך למצוא חיסרון באיזה מקום, כי בלי חיסרון אין לו עם מה להיות בקשר עם הבורא. נראה לי שפה השאלה, המעבר הזה?

הוא כבר מצדיק את הבורא בכל המצבים?

תלמיד: אם הבורא יראה לו שהוא לא טוב ומיטיב לכולם, הוא ייפול מהמדרגה הזאת, כך הוא הסביר בע"ב. אז בשביל המעבר, הוא יצטרך בכל זאת חיסרון?

הוא צריך לראות את העולם כולו בצורה טובה, בלי זה הוא לא יכול לגמור את התיקון.

תלמיד: אז ההתחברות שלו במדרגה הזאת לכל העולם תיתן לו כלים חדשים לעבוד איתם?

כן.

שאלה: לא מובן מה בעל הסולם אומר פה, כי אנחנו לומדים שכל המילוי בא מתוך החיסרון, כמו שכתוב, יתרון האור דווקא מתוך החושך. אז מה היחס המיוחד שהוא רוצה להסביר בנקודה הזאת? כתוב, "איך אפשר לו לאדם, לזכות לאהבתו ית', בבחינה כזו, אשר ירגיש וידע, שהשי"ת עשה לו טובות נפלאות תמיד, מעת הולדו ואילך, ולא עשה לו שום גרם של רע כל שהוא".

כן.

תלמיד: הוא מדבר על הטבה, מילוי, ואנחנו לומדים שדווקא זה מתלבש על מקום חיסרון, על משהו שלא היה לפני כן. אז מה בעצם הוא אומר פה, אני לא מבין את ההבחנות האלה?

אני לא מבין את השאלה שלך.

תלמיד: חייב להיות חיסרון לפני מילוי?

ודאי.

תלמיד: והחיסרון מורגש כרע?

כן.

שאלה: אז מה הוא אומר פה? הוא אומר שזה לא דבר שלם.

חיסרון לא יכול להיות מורגש כרע רק בדבר אחד, זו ההשתוקקות בנאהב.

שאלה: אבל לפני הדרגה הזאת יש בירורים שמביאים את האדם להשתוקקות הרצויה הזאת, מה עם הזמן הזה? הרי אנחנו נולדים כשיצר לב האדם רע מנעוריו, אז איפה כל ההתפתחות הזאת, איפה היא קיימת?

התפתחות של מה, של הרצון לקבל?

שאלה: כן, שמגיע בצורה מתוקנת. הוא אומר "תמיד, מעת הולדו ואילך, ולא עשה לו שום גרם של רע כל שהוא". איפה קיימת מציאות כזאת?

עוד לפנינו, איפה אתה קורא?

שאלה: אני קורא בק"ה פסקה שנייה.

"ולפיכך יש להבין: איך אפשר לו לאדם, לזכות לאהבתו ית', בבחינה כזו, אשר ירגיש וידע, שהשי"ת עשה לו טובות נפלאות תמיד, מעת הולדו ואילך, ולא עשה לו שום גרם של רע כל שהוא, מעודו ולתמיד, שהיא בחינה ב' של אהבה".

שאלה: האם אפשר להסביר מה בעל הסולם רוצה להגיד לנו פה?

נקרא את אות ק"ו.

אות ק"ו

"וכדי להבין זאת, לדברי חז"ל אנו צריכים, שאמרו: "שהעושה תשובה מאהבה, נעשו לו הזדונות כזכויות". פירוש, שהשי"ת, לא בלבד שמוחל לו הזדונות, אלא כל זדון ועבירה שעשה, מהפך השי"ת למצוה."

כן, מה היא כאן הבעיה? הזדונות הופכים לזכויות, איך? על ידי המאור המחזיר למוטב, מי עושה את זה? הבורא. מתי הבורא עושה זאת? כשהאדם מגיע לתשובה הזאת מאהבה.

הוא מגיע להרגשה כזאת שהוא לא יכול לקבל מהבורא שום דבר רע, הוא לא מאמין, לא רוצה, לגביו זה לא קיים. אני לא יודע איך להסביר את זה, אבל זה בעצם מה שקורה לאדם, ואז כל הזדונות, והוא כאילו לא מאמין בכך, הם הופכים להיות לזכויות.

שאלה: אם אני מבין נכון, הזדון הוא שאדם פועל נגד הבורא?

לא רק נגד הבורא, גם בעולמנו יש עניין של זדון.

שאלה: כן, גם נגד אנשים, אדם פועל כנגד מישהו או משהו, וזכויות הן ההיפך?

כן.

שאלה: והוא כותב פה שהבורא הופך את הזדונות לזכויות.

כן.

שאלה: איך יכול להיות שמשהו רע שעשיתי הופך פתאום להיות למשהו טוב?

אני לא יכול להגיד איך זה קורה, אבל זה קורה.

שאלה: אדם רואה שהדברים הרעים שהוא עשה בעצם היו דברים טובים?

בוא נראה קודם כל אם בעל הסולם מסביר עוד משהו על כך.

שאלה: גם אני רוצה לשאול לפני שנתקדם דווקא, כדי להתעכב על הנקודה, לא לרוץ מהר. כשבעל הסולם כותב שהשי"ת עשה לו טובות נפלאות תמיד בעת היוולדו ואילך, ולא עשה לו שום גרם של רע כל שהוא, מעודו ולתמיד, איך אפשר להגיד שהבורא לא עשה לו שום גרם של רע כלשהו מעודו ולתמיד, אם האדם הרגיש רע בזמנים מסוימים?

כן, בטח.

שאלה: הייתה מציאות של רע?

הייתה מציאות והיא נרשמת בכלים, באורות, במצבים רוחניים, כן.

שאלה: אז הייתה מציאות כזאת של רע. אם כך, איך הוא אומר שהשי"ת אף פעם לא עשה לו שום גרם של רע, הוא עשה לו גרם של רע.

כן.

שאלה: אז למה אנחנו אומרים שהבורא לא עשה לו רע? הוא עשה לו רע.

נראה, נגיע לזה. איפה אתה קורא?

שאלה: אני קורא באות ק"ה בסוף, פסקה אחרונה.

בסדר.

שאלה: אולי כדי להבין את זה אפשר להביא את הדוגמה עם הילד שרוצה לגרד את העין עם מחט, האב לא מאפשר לו והילד מרגיש רע, וכשהוא גדל הוא מבין שאם היה מגרד בעין עם המחט, הוא היה פוצע את עצמו.

כן

שאלה: אם אפשר לנסות להבין את הקשר בין העבודה בעשירייה ליחס של אדם לבורא במקרה החיים. אמרנו שהבורא מתלבש במקרה החיים והאדם הוא כלי הרגשה, ומתוך כך הוא מרגיש את הבורא כנותן לו יחס של אהבה, או לא, וצריך לסדר את היחס אליו.

אנחנו חיים היום במציאות שיש בה אובדן רב, כאב, שכול וכו'. איך אדם, בעבודה שלו בעשירייה, בכך שהוא מתקרב יותר לחברים, משתנה היחס שלו למצבים שהבורא מביא במקרה החיים? יש לנו מצב אחד שאנחנו אומרים שאין עוד מלבדו, יש כוח עליון ששולט, שמסדר לך את כל המציאות במחשבת בריאה, שהוא טוב ומיטיב והוא מוביל אותך בדרך, ואתה צריך לגלות את היחס שלו ולסדר את היחס שלך כלפיו.

כן.

שאלה: זה כאילו מונח במקום אחד, ובמקום אחר מונחת העבודה בעשירייה, ביחס שאתה צריך לקרב את החבר אליך, להרגיש אותו הכי קרוב אליך וכו'. איך שני המקומות האלה מתחברים, משפיעים אחד על השני?

כך נראית המציאות לפנינו, מצד אחד זה כוח הבורא, הטוב והמיטיב לרעים ולטובים, ורק בטוב הוא עושה את הכול. ואם בטוב הוא עושה את הכול אז איך אתה הולך לבדוק, מה יש לבדוק? אתה צריך כל רגע בחיים שלך להגיד שאם זה לא לגמרי טוב, ממש כמו בגמר התיקון, אז בכך אתה מוריד את זה, בהרגשה שלך אתה מוריד את המצב הזה לרע.

שאלה: נכון. איך זה קשור לעבודה בעשירייה, איך זה קשור ליחס של אדם כלפי החברים?

עכשיו שיש לך את גמר התיקון הטוב ביותר, והמצב שלך, בין זה לזה אתה צריך להשתדל להתאפס, במצב שאתה נמצא עכשיו, בהרגשתך, ולמצב של גמר התיקון.

שאלה: יכול להיות שעכשיו אני נמצא בתוך מקרה בחיים, שסובב לי הבורא, ואני מרגיש אותו כיחס רע. אני הולך לעשירייה, עובד בה על החיבור בינינו, וכתוצאה מכך אני מכוון את עצמי ואני ארגיש את היחס כטוב?

כן.

שאלה: כי אנחנו אומרים שמקום היגיעה הוא בעשירייה. אין לי מה לנסות, לשנות יחס מול מקריי החיים.

גם שם אפשר. כן. נסה עם אשתך.

שאלה: מה הפעולה שאני יכול לעשות היום מול חבר לעומת אתמול, שאני יכול להגיד, "קרבתי אותו אלי יותר. עכשיו הוא קרוב יותר אלי"?

זו הרגשה שבלב.

תלמיד: אבל הרגשה היא משהו שמשתנה מאוד, כל הזמן זה נע, היום ככה, ומחר אחרת.

ההרגשה הזאת רק אומרת לך עד כמה עדיין לא כיוונת את עצמך לכך. אתה צריך, קודם כל, לאפס את עצמך. אחרי האיפוס הזה אתה תרגיש נכון יותר איפה זה קורה מאתמול למחר.

שאלה: מה הוא האיפוס הזה, מה היא נקודת האיפוס?

נקודת האיפוס היא שאתה מביא את עצמך להרגשת האפס. באמצע שבין הטוב והרע.

שאלה: ביחס לחבר?

אתם צריכים להשתדל לעבוד לפי מה שכתוב.

אות ק"ד

"ונתבאר היטב, מה שהקשינו לעיל, ד"ה "ולפי"ז:" איך אפשר לזכות למדרגה ראשונה של אהבה, שהיא בחינת "האהבה התלויה בדבר", כי נודענו, שאע"פ ש"שכר מצוה בהאי עלמא ליכא", מ"מ השגת שכר המצוה ישנה גם בהאי עלמא, הבאה לו לאדם על ידי פקיחת עינים בתורה, וכו'.

וכנ"ל, אשר ההשגה הברורה הזאת, דומה לו לגמרי, כמו שמקבל שכר המצוה תיכף על המקום, (כנ"ל אות פ"ד ד"ה ואע"פ, עש"ה), שמשום זה, מרגיש הטבתו הנפלאה הכלולה במחשבת הבריאה, שהיא כדי להנות לנבראיו, כידו המלאה הטובה והרחבה ית', שמתוך רוב הטובה, שמשיג, מתגלה בינו לבין המקום ית', אהבה נפלאה, המושפעת אליו בלי הפסק, באותם הדרכים והצנורות, שבהם מתגלה האהבה הטבעית וכו', כנ"ל."

שאלה: אהבה שתלויה בדבר היא לא מצב שלם. זה מצב שיש בו הרבה חוסר אמת, כי אתה יודע שאתה לא במצב האחרון שזו אהבה שאינה תלויה, אלא יש תנאים. ואז יש ספקות ויש חוסר שלמות באהבה שתלויה בדבר.

גם בסוף אגרת ח' רב"ש כותב, "לאחר שהשגתי את הלבוש הנ"ל", ומתחיל להגיד שיש הרגשה של קשרים והתקרבות בינו לבין החברים, עד שמגיע למצב הסופי שנבלע ונכלל בחברים, שאין בכלל אני, יש אחד.

כשהיית משרטט על השתוות הצורה, היית מראה שני עיגולים, אדם ובורא, רחוקים, נוגעים, יש שטח ביניהם, עד שהם נהיים אחד, כבר אין נברא ובורא, יש אחד. אותו דבר גם בקשרי אהבה, יש מצב בסוף ששניים מרגישים שהם אחד.

כן.

תלמיד: אבל במצב שיש קשר של אהבה, אבל באהבה הזאת יש הרבה חשבונות, "מה אני מקבל ממנו, מה הוא עשה לי, מה עשיתי לו", זה מצב מאוד לא שלם. אם המצב השלם לא עומד מול העיניים שלך, אז זה מצב בלתי נסבל.

מה אתה רוצה להגיד?

תלמיד: בקשר בינינו בתוך העשירייה, אם אני עכשיו עובד בלקרב את עצמי לחברים, אבל יש לי גם חשבונות איתם, מה אני אקבל מהם, כמה זה יועיל לי, כמה בזכותם אני אשיג רוחניות, זה לא מצב שלם.

יכול להיות.

תלמיד: איך אני יכול להביא את המצב השלם לתוך הקשר בינינו בעשירייה? איך אני יכול לראות במצב שלנו דבר זמני ולבקש להביא מצב שלם ושנהיה "איש אחד בלב אחד"?

אתה רוצה שהאהבה ביניכם תהיה ללא שום תנאים, פשוט אהבה שלא תלויה בדבר.

תלמיד: מה אנחנו צריכים לעשות כדי להגיע למצב הזה?

כל הזמן לחשוב על זה ולהתפלל לבורא שיעזור לנו להגיע לאהבה שכזאת.

שאלה: מה הם התנאים לקבל את הבורא כ"טוב ומיטיב"? מה צריך להתקיים באדם?

האדם צריך להיות ברצון לגלות את הבורא כטוב ומיטיב לרעים ולטובים בכל המצבים.

שאלה: מה מזכה את הכלים באדם להיות ראויים לגילוי הפנים?

לימוד ותפילה.

שאלה: שמעתי שרוחני זה לא בעל מנת לקבל. האם זה אומר שאנחנו צריכים להיות בצמצום קבוע, מתמשך?

לא. רק במקום שאנחנו מרגישים ששם יכולה להיות פריצה לתוך הרצון לקבל שלי מלמעלה, אז אני עושה צמצום, סוגר את הכלי.

שאלה: אם אני רואה שהכול טוב, אז מה העבודה שאני עושה בשלב הזה של ראיה טובה? מה צריכה להיות הבקשה שלי?

אם אני מרגיש טוב, אז אני רוצה לייחס את זה לבורא שהוא כך מאיר עלי ואני מודה לו.

שאלה: שמעתי שהכול תלוי בפתיחת הבורא, עד כמה הוא פתוח כלפי האדם. במה תלויה פתיחת הבורא לאדם?

פתיחת הבורא לאדם תלויה בכמה האדם פתוח לבורא, "אני לדודי ודודי לי".

שאלה: מה מיוחד בקשר בעשירייה שהבורא אוהב באדם?

הבורא אוהב באדם את ההשתוקקות שלו להגיע לחיבוק עם כל האנושות.

שאלה: כתוב שהוא טוב ומיטיב לרעים ולטובים. מי הם הרעים?

הרעים הם מי שרחוק מהבורא, והטובים הם מי שקרוב לבורא.

שאלה: אמרת שנקודת האיפוס היא שאתה מביא את עצמך להרגשת האפס, לא לזה ולא לזה, באמצע בין טוב ורע. מה זה בדיוק המצב הזה?

לא טוב ולא רע, האדם נמצא ממש בכלום, כמו תינוק.

תלמיד: למה הוא צריך להביא את עצמו לנקודה כזאת?

כי ממנה והלאה הוא יכול להתחיל למדוד איפה הוא נמצא כלפי החברים, כלפי הבורא, כלפי העולם.

תלמיד: איך יש נקודה כזאת של אפס במציאות? הרי אנחנו לומדים שיתרון האור מתוך החושך, תמיד יש לי התייחסות למשהו מסוים. מה זה לא טוב ולא רע?

אבל אתה צריך תמיד לחפש את הנקודה הזאת כדי שממנה תתחיל למדוד את עצמך. ודאי שהכול יחסי.

תלמיד: מה זו נקודה שאין בה יחסיות?

אין דבר כזה.

תלמיד: אז מה זו נקודת אפס?

זה שמצאת את האפס שלך.

תלמיד: איך אני מוצא את האפס שלי?

מה דיברנו?

תלמיד: שהאדם צריך להביא את עצמו להרגשת האפס, שאין לו לא טוב ולא רע, הוא באמצע. איך הוא מאפס את עצמו?

בחכמת הקבלה אנחנו כן עושים את זה, אבל אתה בכל זאת יכול להגיד שזה יחסי. בחכמת הקבלה אנחנו קוראים שאדם צריך להגיע למצב שהוא מכניע את עצמו כלפי כולם, כלפי החברים, כלפי כל העולם, ומתוך זה והלאה הוא כבר יכול לעלות לבורא.

תלמיד: המצב הזה של הכנעה מוחלטת לכולם, האם זה לאפס את עצמך, להביא את עצמך לנקודת אפס?

אבל אתה לא יכול לעשות את זה. איך תדע?

תלמיד: מה זו נקודת האפס שהאדם צריך ובכלל מסוגל לעשות משהו לזה?

אני לא יודע איך להסביר את זה. אבל בעצם את זה אי אפשר לעשות. פעם מקובלים עשו, הלכו לכל מיני מקומות, נכנסו שם לעבודה פנימית. אני לא רוצה להיכנס לזה, זה לא לפי השיטה.

תלמיד: אז מהי השיטה שלנו?

השיטה שלנו היא רק חברה. על ידי החברה הקטנה אתה צריך לבנות את עצמך להיות חבר בחברה העולמית.

תלמיד: ולמה אני משתוקק בחברה?

משתוקק?

שאלה: כן. האם אני רוצה לגלות טוב או לגלות לא טוב ולא רע? מה אני רוצה לגלות פה?

אתה צריך להשפיע על ידי החברה הקטנה נחת רוח לבורא.

שאלה: למה בדרך לאהבה, שזה דבר כזה נחשק בכל המציאות, בכל העולם, צריך לעבור הכנעה, ביטול, איפוס, לאפס את עצמך? למה זה חייב להיות שלב בדרך?

אחרת אתה לא תרגיש את האהבה.

תלמיד: למה?

ככה.

אות ק"ה

"אמנם, כל זה מגיע לו, מעת השגתו ואילך. אבל כל בחינת היסורים, מחמת השגחת הסתר הפנים, שסבל בטרם שזכה לגילוי פנים האמור, אע"פ שאינו רוצה לזכור אותם, כי על כל פשעים תכסה אהבה, - אמנם נחשבים ודאי לפגם גדול, אפילו מבחינת אהבה שבין הבריות (כנ"ל ד"ה הא'), ואין צ"ל כלפי אמיתיות השגחתו ית', להיותו טוב ומיטיב לרעים ולטובים.

ולפיכך יש להבין: איך אפשר לו לאדם, לזכות לאהבתו ית', בבחינה כזו, אשר ירגיש וידע, שהשי"ת עשה לו טובות נפלאות תמיד, מעת הולדו ואילך, ולא עשה לו שום גרם של רע כל שהוא, מעודו ולתמיד, שהיא בחינה ב' של אהבה (כנ"ל ד"ה הא')?"

שאלה: הוא כותב "כל זה מגיע לו, מעת השגתו ואליך". איך מוגדרת השגת האדם?

השגת האדם היא מה שהוא מרגיש שהוא מקבל מהבורא. זה בפשטות.

תלמיד: אם אדם מרגיש שהוא מקבל מהבורא, אז האם זה נקרא השגה, רק ביחס לזה אתה מגדיר השגה?

כן.

תלמיד: מה עם כל התנאים מסביב שמביאים את האדם להשגה?

הם יכולים להיות סביב ההשגה, כמו חכמה, כל מיני כאלו מצבים.

תלמיד: אבל זה לא מוגדר כהשגה.

לא.

תלמיד: מאיזה שלב אדם בשל, מוכן להשגה?

כשיש לו כבר כלים לזה, כשהוא יכול לגלות את פעולות הבורא אליו, כלפיו, בצורה נכונה.

תלמיד: איך משיגים כאלה כלים כך שאתה יכול להתחיל להתייחס נכון לבורא?

רק מהבורא. מאיפה אתה יכול להשיג את הכלים? אין לך עוד מלבדו.

תלמיד: אז איפה פה ההשגה? הוא נותן לך את הכלים, אתה משיג אותו במציאות, אז מה נשאר מהאדם אם הכול הוא עושה עליך?

כול מה שמתגלה מתגלה לנו ביחס כלפי הבורא, כי "אין עוד מלבדו". לכן רק אליו אנחנו צריכים להיות מכוונים, ועמו אנחנו רוצים להיות קשורים.

תלמיד: בתהליך הזה שהאדם נכנס למציאות של אין עוד מלבדו, מהי היגיעה של האדם כדי להיכנס לתוך המציאות הזאת, אם בסופו של דבר את הכלים הבורא נותן לו?

היחס של האדם הוא בתפילה, בבקשה ובהכנת עצמית.

תלמיד: האם זה המקום היחידי שבו האדם יכול לפעול, מקום התפילה?

כן.

שאלה: התשובה שמדברים עליה היא בהשגה שעכשיו ביררנו, שהאדם מרגיש שהבורא נותן לו את הכול. האם תשובה ב' זו הרגשה שהאדם משיג, או שזו האהבה שהוא מחזיר לבורא?

זו תשובה שאדם משיג, זו עדיין לא אהבה.

תלמיד: הוא מגדיר את זה בתור אהבה בדרגה ב', שבה הזדונות הופכים לזכויות. זאת אומרת שזה גילוי פנים.

כן.

תלמיד: ואז התשובה זו תשובה שהאדם קיבל.

כן.

תלמיד: אבל הוא גם צריך להחזיר משהו לבורא. האם זאת גם תשובה?

כן.

תלמיד: כלומר זה משהו כולל, זו מערכת שלמה שסגורה.

כן.

תלמיד: האם זה מצב שנשאר בקביעות או שהוא יכול לרדת אחורה?

לא. זה המצב הקבוע.

(סוף השיעור)