שיעור בוקר 15.04.25 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
חוה"מ פסח תשפ"ה
ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', מאמרי "דרגות הסולם",
עמ' 2044, מאמר 877 "ג' תפלות - ב'"
עמ' 2078, מאמר 915 "אני ולא שליח"
קריין: "כתבי רב"ש" ג', עמ' 2044, מאמר 877 "ג' תפלות – ב'". בחוברת פסח בעמוד 280.
ג' תפלות
בלק תשד"מ
"בזמירות לליל שבת (ב"כל מקדש") כתוב שם: "ה' אלקי ישראל אהבת תמים, ה' אלקי ישראל תשועת עולמים".
ויש להבין, מהו החשיבות של תמים. לכאורה, נראה מי שהוא בעל שכל יותר קטן הוא יכול להיות יותר תמים, ולמי שיש לו יותר שכל, ויש לו כח הבקורת, הוא לא מסוגל להיות תמים. ולפי זה יוצא שמדת התמימות ניתן לקטני דעת.
ואאמו"ר זצ"ל פירש, שמקודם הוא רואה רק מומים, ואח"כ הוא עושה מזה תמים. וההסבר הוא, שבזמן שאדם רואה בעולם רק חסרונות, הן בפרט והן בכלל, זה נקרא מומים, וזה מכונה קו שמאל, ואח"כ הוא מקבל הכל למעלה מהדעת, זה נקרא תמים.
נמצא לפי זה, מי שהוא יותר בעל דעת, אז יש לו יותר מומים, כמו שכתוב: "יוסיף דעת יוסיף מכאוב". והוא צריך את כל זה לקבל למעלה מהדעת, נמצא שהתמימות שלו בנוי על דעת יותר גדולה, נמצא שהתמימות שלו הוא יותר גדולה, ממי שהתמימות שלו בנוי על דעת יותר קטנה.
וזה שאומר: "ה' אלקי ישראל אהבת תמים, ה' אלקי ישראל תשועת עול-מים". פירוש, כדי שיהיה לאדם כח התגברות, לאחר שהוא רואה עולם מלא מומים, כנ"ל, אין בידו של אדם לעזור לעצמו אלא שהוא צריך אז לישועה מן השמים, שיהיה כח בידו להכנס לתמימות, למעלה מהדעת, וזהו: "ה' אלקי ישראל תשועת עולמים", היינו שיכנס כל המומים למעלה מהדעת שזהו נקרא תמים, כנ"ל. וזהו "עול-מים", עול הוא מלשון עייל, היינו להכניס מום בתמים.
ובזה נבין דברי הזהר הקדוש (בלק דף ע"א אות קפז, קפח) שכתוב שם, שתפילה לעני היא קודמת לשאר תפילות, שזה פירוש "תפילה לעני כי יעטוף". יעטוף, מלשון "והעטופים ללבן", שפירושו איחור, היינו שמאחֵר כל תפילות שבעולם. ושואל הטעם למה תפילה לעני מאחר לכל התפילות, הוא משום שעני הוא שבור הלב, והעני עושה תמיד ריב עם הקב"ה, והקב"ה מקשיב ושומע דבריו, עיין שם בהסולם.
ויש להבין הטעם למה הקב"ה שומע לתפילת העני, לפני כל התפילות. ואומר הטעם משום שקרוב ה' לנשברי לב, ויש להבין מהו החשיבות של נשברי לב שה' קרוב אליהם. הנה מלכות נקראת בזה"ק בשם "עניה, דלית לה מגרמה ולא מידי, אלא מה דיהיב לה בעלה". וענין זה מבואר בכמה מקומות בהסולם, שיש בהמלכות ב' מצבים, ופעם מבואר לפי מצב א' נקראת עניה, משום שאין לה חסדים. ובמקום אחר הוא מכנה שם בהסולם, מצב הב' של המלכות נקראת עניה, משום שהיא צריכה לקבל, מזעיר אנפין בעלה.
ולפי ענינו יש לבאר, שמלכות שמים, בזמן שהאדם רוצה לקבל על עצמו, שכל מעשיו יהיו לשם שמים, היינו שלא על מנת לקבל פרס, אז מלכות נקראת עני משום שאין לה מה לתת להאדם שעובד בשבילה. כי דרך העולם הוא, כי מי שעובד עבור מי שהוא, הוא מקבל תמורה עבור עבודתו. ובזמן שהאדם עובד להבורא, שלא לקבל פרס עבור יגיעתו, נמצא שהוא עובד עבור עני, היינו שדומה למי שהוא עובד עבור עני ואין לו מה לשלם לו משהו.
ובהמתבאר, יש לפרש תפילה לעני: האדם, מתפלל לה', שתפילתו יהיה לעני. היינו שמתפלל, שכל מעשיו שהוא עושה, יהיו לשם שמים, דהיינו שרוצה לעבוד בעל מנת שלא לקבל פרס. ועבודה זו נקרא שהוא רוצה לעבוד לשמה. פירוש, אף על פי שעדיין לא הגיע לזה, אבל הוא רוצה. וזהו הבחינה הראשונה בעבודת ה'. ומטרם שהאדם מגיע לבחינת לשמה, נמצא שהוא עובד לא לטובת ה', אלא לטובת עצמו.
ובזה נבין למה תפילת עני היא מתקבלת קודם לכל התפילות, עד כדי כך שהזהר הקדוש אומר שהיא מעכבת לכל התפילות, שהיא קודם לתפילה לדוד ותפילה למשה. ויש לשאול, מדוע היא צריכה לעכב לשאר התפילות. וכי לא יכולין לענות באותו זמן לכל אחד מה שהוא מבקש בבת אחת, אלא עונין לכל אחד בזה אחר זה.
אלא זה יכולים להבין, אם נלמוד כל אלה ג' התפילות באדם אחד. שבדרך כלל, יש להבחין ג' תפילות: א' תפילה למשה, שהוא בחינת תורה. ב' תפילה לדוד, שהוא מלכות, היינו שכבר זכה לבחינת מלכות, אלא שהוא מתפלל, שהמלכות שמים שהוא כבר זכה, לא תסתלק ממנו.
ג' תפילה לעני, שהוא רוצה, להתחיל לצאת מאהבה עצמית, ולכנס בעבודה בעל מנת להשפיע, ולא לקבל שום תמורה, אלא בלתי ה' לבדו. אז הגוף מתחיל להתנגד לעבודה זו, משום שהוא נגד טבעו. ואז הוא בא לידי מצב שהוא רואה שהוא בעירום וחסר כל, היינו שאין לו תמיכה שיכול לקבל ממנו חמרי דלק לעבודה. זאת אומרת, מטרם שחשב שצריכים לעסוק בעבודה דלשמה, אז הוא היה בסדר. היה לו תורה ותפילה ומעשים טובים. והיה לו רכוש ממה להנות, והיה מסתכל על אנשים שהיה בא במגע עמהם, הוא מרגיש את עצמו שהוא גבוה מהם משכמו ולמעלה.
ועכשיו, בזמן שהוא התחיל ללכת בדרך המגיע לשמה, הוא מרגיש את עצמו שהוא יותר מקופח מכל בני גילו, כי להם יש חיות. ומרגיש אותם בדיוק כמו שהוא הרגיש את עצמו, מטרם שהתחיל לשנות את דרכו. ואז הוא מרגיש שעולם חשך בעדו, והוא על דרך כמו שכתוב: "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך. ויאמר ה' אל משה, עתה תראה אשר אעשה לפרעה, כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו" (שמות ה, כג).
ולפי ענינו יש לפרש, כי מטרם שבא משה לעם ישראל בשליחות מה', שהוא רוצה להוציא אותם ממצרים, היה עם ישראל עוסקין בעבודת ה', אלא שהיו משועבדים לפרעה מלך מצרים. שענין פרעה מלך מצרים הוא הרצון לקבל שיש בהנבראים, שהוא לא מסוגל לעשות שום דבר, אלא לתועלת עצמו. והוא השולט בכל הנבראים, והוא מיצֵר לכל אלה שרוצים לצאת מרשותו, היינו לעבוד לטובת הזולת.
ומשה בא לעם ישראל, ואמר להם שה' רוצה להוציא אתכם מתחת שליטת פרעה, היינו להוציא כל אחד ואחד מעם ישראל מתחת שליטת פרעה שלו, הנמצא באופן פרטי אצל כל אחד ואחד.
ולפי זה כל אחד מבין, ששליחותו של משה שצריכים לכנס בעבודה דלשמה, אז השכל מחייב, שעתה אם מתחילין ללכת בדרך האמת, היינו לטובת ה', שהוא שיהיה לכל אחד בעת עשיית עבודת ה' כונה בעל מנת להשפיע, אז בטח שכל אחד ואחד יתחיל עכשיו את עבודתו ביתר שאת ובהתלהבות גדולה. והתשוקה תהיה כל כך גדולה עד שיהיה קשה לו לפרוש את עצמו לרגע קט, בכדי שיחשוב גם על צרכי גשמיים, הנחוצים ביותר, מסיבת שעכשיו הוא עוסק רק לשם שמים. והגם שעוד לא נכנס בעבודה זו, שיהיה לו הרגשה כזו שעובד לשם שמים, מכל מקום היות שהוא רוצה ללכת על דרך האמת, בטח שהגוף יסכים לו יותר מכפי שהיה עובד שלא על דרך האמת, היינו לשמה.
אבל במציאות הוא להפך. כי דוקא בזמן שרוצים ללכת בדרך לשמה, אז הגוף מתחיל להתנגד, ואז מתחיל כל הטענות שלו, היינו טענת פרעה מלך מצרים, שהוא טענת "מי ה' אשר אשמע בקולו" וכו', וכן טענת הרשע שטוען, "מה העבודה הזאת לכם". ואז מתחיל העבודה ללכת בכבדות, וכל פעם הוא צריך להתגברות יתירה.
וזה הענין יש לפרש בהפסוק הנ"ל, כתוב, "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה וכו'". היינו כנ"ל, כי בזמן שמשה רבנו עליו השלום בא לדבר "בשמך", היינו שיעסקו לשם השם, "הרע לעם הזה", הם נעשים יותר גרועים. היינו מטרם שבא משה לדבר שצריכים לעבוד רק לשם שמים, היה כולם עובדים עבודת ה', וחשבו את עצמם לצדיקים. והיה להם כח לעבודה שחמרי דלק לדעת בשביל מה עובדים היה ברור להם.
מה שאין כן לאחר ביאת משה בשליחות, שצריכים לעבוד לשם שמים, אז נעשו יותר גרועים. אם כן לפי זה, היה יותר טוב להם, אם לא היה נכנסים בעבודה דלשמה.
ועל זה באה התשובה: "ויאמר ה' אל משה, עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם". התשובה היתה, לא שהם לא אמרו את האמת, אלא מה אני רוצה מהם, שהם ירגישו את האמת, איך שהם כל כך מרוחקים מהאמת, היינו מלעבוד לשם שמים. ואז כשיהיה מצדם דרישה כזאת, שאין מסוגלים לעבוד לשמה, אז אתם תראו, איך שאני אתן לכם את הכח הזה לעבוד לשם ה'. אבל אני לא דורש מכם שאתם תוכלו ללכת על דרך האמת, רק, אני צריך שיהיה לכם כלי לקבל את השפע; לכן כשאתם תתחילו לעבוד בעל מנת להשפיע, אז אתם תראו שאין אתם מסוגלים לעבודה זו, אז אני אתן לכם את הנקרא "ביד חזקה ישלחם". כמו שכתוב "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל, אשר מצרים מעבידים אותם, ואזכור את בריתי וכו', והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים" (וארא). נמצא, לאחר שיהיה להם כלי לקבל אז אני אתן להם את הכח הדרוש לזה.
עתה נבוא לבאר את מה שהתחלנו, בענין תפילת עני, למה תפילה זו מעכבת לכל התפילות. היות שאנו מדברים באדם אחד שנוהג בו כל אלה המצבים, נמצא שאי אפשר להתקבל תפילת דוד, שהוא מה שהוא כבר זכה למלכות שמים, אלא שהוא מתפלל שלא יפסוק ממנו את המלכות שמים, זה שייך להתפלל, לאחר שיש לו כבר מלכות שמים. מה שאין כן, כל מי שעדיין רחוק ממלכות שמים שעדיין נמצא תחת שליטת פרעה מלך מצרים, איך יכולים לתת לו שדבר זה לא יתפסק ממנו בשעה שעדיין אין לו כלום.
לכן מקודם מתקבלת תפילת עני. היינו, ראשית כל הוא צריך לזכות לבחינת מלכות שמים הנקרא בחינת "עניה ודלה". שזהו בחינה הראשונה, שהאדם צריך להכנס בעבודה. ואח"כ בא מדרגה שניה שהיא תפלה לדוד, היינו שהמלכות שמים שלו, לא יתפסק, ואח"כ באה מדרגה שלישית, שהיא, תפילה למשה; שהיא בחינת תורה."
תלמיד: אתה יכול להסביר מהן ג' התפילות במילים שלנו, בעבודה שלנו, בעשירייה?
כשאדם מגיע לתפילה, הוא פותח ספר ובספר כתוב מה שכתבו מקובלים מתוך השגת הבורא, ומה שהם גילו, זה את הקשר בין הבורא לנבראים, ובין הנבראים כלפי הבורא, בהתאם לזמן הפסח או זמנים אחרים, אז כשהוא קורא הוא צריך לראות את עצמו, עד כמה הוא שייך לזה. ואם כן, אז הוא צריך לתת הודאה לה', ואם לא אז הוא צריך לבקש מה' שיעשה עימו איזה שינוי. זה העניין.
תלמיד: איך להבדיל מה זה תפילה למשה, לדוד?
זה כלפי המצבים השונים שאדם עובר עליהם. מצב ראשון נקרא "משה", מצב שני זה העולם, הבורא וכן הלאה.
תלמיד: אני מבין שצריך לבקש שהבורא ייתן את תכונת ההשפעה, אבל אני צריך להבין גם מה זה תפילה למשה, לדוד, לעני?
בינתיים אתה לא יכול, בינתיים רק תבקש.
תלמיד: בתחילת המאמר, רב"ש הוא נותן איזה עיקרון של להכניס מום בתמים. מה זה העניין הזה של מום? מה זה בכלל מום בעבודת ה'?
מום זה נגד עבודה, פגם.
תלמיד: פגם במה?
במה שהוא נמצא.
תלמיד: גם בזה שהוא הפוך מהבורא, זה פגם?
כן
תלמיד: ואז הוא צריך לקחת את המום ולהפוך את זה ל"תמים". לעלות למעלה מהדעת. מה קורה למום במצב כזה?
תלוי איזה מום, אבל בדרך כלל מיחס כזה, המומים של האדם עפים ממנו, יוצאים, מתרחקים ממנו.
תלמיד: מה יש בלמעלה מהדעת שמבטל את המום שלו?
כי הוא לא רוצה לקבל על עצמו תנאים שהמומים האלה מייצבים בו.
תלמיד: ואז המומים נעלמים?
כלפיו, כן.
תלמיד: הוא אומר, ש"עני הוא שבור הלב, והעני עושה תמיד ריב עם הקב"ה, והקב"ה מקשיב ושומע דבריו". מה זה אומר שהעני הוא שבור הלב?
כשהוא רוצה להגיע לעבודה אמיתית, בעל מנת להשפיע, ולא רואה שזה קורה לו, ואז הוא מעלה את כולו ומבקש סוף סוף להתקרב.
תלמיד: אז למה הוא עושה ריב עם הבורא ולא פשוט מתחנן?
כי בינתיים זה נגד רצון הבורא, מה שנראה בשטח. הוא מגלה את עצמו שהוא נמצא רחוק מהמטרה, ומחפש אמצעים כדי להגיע למטרה אבל המטרה בינתיים ממש רחוקה ממנו.
תלמיד: הוא כותב פה ש"בזמן שהאדם עובד להבורא, שלא לקבל פרס עבור יגיעתו, נמצא שהוא עובד עבור עני". יוצא שאם אנחנו עובדים שלא על מנת לקבל פרס, אנחנו כביכול אומרים שלבורא אין מה לתת, אנחנו הופכים אותו להיות עני.
אם אדם עובד בשביל הבורא ולא מתכוון לשום פרס, אז העבודה שלו היא נקייה.
תלמיד: אבל האם זאת מטרת העבודה, שרק לעבוד בנקיות או באמת שהבורא יוכל לתת לנו את מה שיש לו לתת?
לא. זה אולי יהיה עוד חלק בעבודה, בינתיים אנחנו צריכים לעלות למעלה מהרצון לקבל שלנו.
תלמיד: זה רק השלב הראשון כדי להיכנס למגע בכלל?
כן.
תלמיד: לא ברור למה פרעה לא יכול ליהנות מהעבודה לשמה?
כי זה רצון לקבל נקי, והוא לא מבין מה זה לשמה.
תלמיד: כי אם נגיד עובדים ב-שלא לשמה אז זה מובן, הוא מצליח למשוך משהו, אבל לא ברור מה, כי האורות לא יכולים להתלבש בכלים דקבלה.
אבל המאמצים, היגיעה שאנחנו נותנים כדי להגיע לקבל את המילוי, אף על פי שהמילוי לא מגיע, אבל קבלת המילוי כשאנחנו נותנים יגיעה, היגיעה הזאת הולכת לפרעה.
תלמיד: ואז השאלה, האם היגיעה לא נשארת גם כשעובדים בלשמה? אם הוא מושך את היגיעה היא גם קיימת כשעובדים לשמה, לא? היא אפילו יותר גדולה.
מי מושך יגיעה?
תלמיד: עם ישראל, בני ישראל. הם מתייגעים. העבודה היא שרוצים לעבוד בלשמה ואז יש יגיעה בעבודה דלשמה. למה מזה פרעה לא יכול גם למשוך הנאה.
זה לא שייך לו, אין לו קשר עם זה.
תלמיד: מה שונה בין היגיעה בעבודה לא לשמה, לבין היגיעה בעבודה לשמה?
לשם מה היגיעה. או שהיגיעה היא כדי לעשות פעולות השפעה, או שהיגיעה כדי להרוויח בקבלה.
תלמיד: היגיעה שפרעה מזהה שהוא יכול למשוך לעצמו, זאת יגיעה ששייכת לגשמיות?
זה נקרא גשמיות. אבל אין גשמיות או רוחניות, אלא הכול ככה נקרא.
תלמיד: גם מתוך היגיעה בלשמה הוא לא יכול עדיין למשוך לעצמו משהו, זאת ההתנגדות שמזהה כלא שייכת בכלל אליו?
לא. אם אדם מתכוון להגיע ללשמה, פרעה לא יכול ליהנות מזה.
תלמיד: הוא כותב כאן על עני שמגיע לשברון לב, ויש דחיפות והכרחיות, והוא צועק ועושה ריב עם הקדוש ברוך הוא. אחר כך הוא משווה אדם שרוצה ללכת על דרך האמת גם לעני. יש הבדל גדול בין מישהו שנגזר עליו להיות במצב של עני, שחייבת לצאת מזה צעקה, לבין אדם שרוצה להשפיע, שמתעורר בו רצון.
איך מביאים את הרצון שלנו למצב של הכרחיות ושברון לב, ושנוכל להגיע לעשות ריב עם הקדוש ברוך הוא שישנה את המצב שלנו? כי אני אומר שאני אנסה ללכת בדרך השפעה, כן מצליח לי, לא מצליח לי, אולי בשנה הבאה, אולי בעוד שנתיים. אנחנו רואים שיש חברים שיש להם חיסרון שהוא "טוב לי מותי מחיי", ויש כאלה שאומרים "אני אבוא פעם בשבוע, פעם בחודש, ונראה מה השתנה". יש מנעד מאוד רחב של חיסרון שמתעורר באדם.
כן.
תלמיד: איך מגיעים למצב שיש לנו חיסרון כמו לעני שאין לו ברירה, אין לו מה לאכול והוא צועק?
צריכים להשתדל להיות בקשר בינינו, ומתוך הקשר הזה להמשיך אותו לבורא.
תלמיד: האם בקשר בינינו אנחנו יכולים לעורר כזה חיסרון שיהיה בוער בכל אחד כמו לעני שאין לו מה לאכול?
ככל האפשר.
תלמיד: ובינתיים?
בינתיים כך לעשות. זה הזמן שאנחנו צריכים לבצע כזה מצב.
תלמיד: הוא כותב על העני, שהקדוש ברוך הוא שומע את תפילתו ואפילו מקשיב לו. אבל הבורא סידר לו להיות במצב של עני, במצב של צעקה, במצב של תפילה, והוא גם מקשיב לו. לרוב הוא לא ישנה את מצבו עד שהאדם לא ישלים איזה תהליך, עד שיעשה בירור.
כן. הוא צריך לשמוע מה שמתעורר בו, ומתוך הלחץ הזה לצעוק לבורא על מצבו.
תלמיד: מה זה עוזר לאדם אם הקדוש ברוך הוא כן שומע אותו או לא שומע אותו? זה צריך להיות תנאי שהוא מאמין שהקדוש ברוך הוא שומע בכל מקרה. מאיפה יבוא השינוי?
השינוי יבוא מלמעלה, זה בטוח, מהבורא. אבל זה שלא חשוב לי מאיפה בא השינוי, זה לא טוב. אני דורש דווקא תשומת לב מהבורא, שהוא יראה את הקשר שלי אליו. האדם צריך לבנות קשר בין מצבו לבין הבורא דרך הרצון לקבל שלו.
תלמיד: את השנאה והשפלות של פעולת הרצון לקבל אדם כן יכול להרגיש, כמה זה חסר תכלית ובזוי. אבל את הצעד הבא של להשתוקק להיות בלשמה, להיות בלהשפיע, צריך לקרות נס כדי שזה יקרה באדם. מה אפשר לעשות?
זה באמת קורה כנס, כי זה מגיע מהבורא בלבד.
תלמיד: הוא כותב שתפילת העני היא התפילה הכי חזקה והכי נענית מהבורא. אבל למה פה הוא מתחיל דווקא מהתפילה של משה? למה רב"ש מביא לנו קודם כל את הטענות של משה לבורא?
אני חושב שזה מפני שמשה הוא הכי קרוב לבורא. ולכן בעל הסולם מעמיד אותו ממש באמצע, המקשר בין הבורא לבני אדם.
תלמיד: האם הכוח של משה מביא אותנו לתפילת העני, לתפילה האמיתית ביותר?
כן.
תלמיד: הבורא עונה, "ויאמר ה' אל משה, עתה תראה אשר אעשה לפרעה, כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם". מה ההבדל בין ישלחם לבין יגרשם? מה המשמעות של שני הדברים?
המשמעות היא שהראשון מדבר על הכוח שמגיע מהבורא לנבראים, והשני הוא שהנבראים פונים לבורא ודורשים ממנו שייתן להם כוחות.
תלמיד: כלומר גם לתפילה הזאת יש שני חלקים.
כן.
תלמיד: לפני שאנחנו מגיעים לתפילת העני, איך מזהים את שני הכוחות האלה בתוך התפילה הזאת?
זה תלוי באדם. עד כמה האדם כן רוצה להיות בגילוי עם הבורא, לגלות אותו, לפנות אליו ולדרוש ממנו, זה תלוי באדם.
תלמיד: הרצון לגלות את הבורא, כמה זה תלוי בקשר בעשירייה?
בעשירייה ודאי. אם אדם לא נמצא בעשירייה, אז הוא בכלל לא יכול לזהות שיש לו את הדרך ומי מחכה לו מהצד השני.
תלמיד: בתקופה הזאת של פסח אני רואה שהחברים רוצים יותר להתקרב, יש נוכחות יותר גדולה של כל החברים. מה אנחנו צריכים לעשות עם המצב הזה?
לעזור לכולם. להתחבר כולנו, כמו שבעל הסולם כתב לנו כאן, ואנחנו רוצים להרגיש שבכוח המשותף שלנו אנחנו כן יכולים להגיע לעוצמת קריאה כזאת שהבורא לא יוכל לשתוק, הוא יענה לנו.
תלמיד: אני כבר מעל חודש ימים שואל את עצמי מה זה הכוח הזה שאנחנו צריכים לגלות בינינו שבאמת הבורא ישמע את קולנו. אני לא מדבר רק על פסח, אלא בכלל, כי כבר הכנו את עצמנו עוד לפני פסח, אנחנו רוצים להרגיש את הכוח בינינו, ושהבורא ישמע את תפילתנו. אנחנו כל יום עושים תפילה משותפת ומרגישים שזה לא מספיק. איזה כוח אנחנו צריכים שיהיה בינינו שזו הצעקה?
כוח הבורא. הוא חייב להתגלות בינינו, הוא חייב לחבר אותנו, והוא חייב למשוך אותנו למטרה. ואז נרגיש שאנחנו מתקרבים לתיקון הכללי הגדול.
תלמיד: כמו שאני מבין אנחנו צריכים להגיע לחסרון אחד משותף.
כן. שהבורא ישרה בינינו, זה מה שצריכים.
תלמיד: הוא כותב "אבל אני לא דורש מכם שאתם תוכלו ללכת על דרך האמת, רק, אני צריך שיהיה לכם כלי לקבל את השפע". לאיזה כלי הוא מתכוון פה שנוכל לקבל בו את השפע ולא ללכת על דרך האמת?
שאנחנו נקבל את האור העליון מהבורא, ועל ידו נדע איך לעשות צעדים קדימה.
תלמיד: כדי להשיג את הכלי הזה הוא מעביר את האדם דרך תפילת העני, דרך ייסורים מאוד קשה במצרים.
בלי המצב הזה האדם לא יגלה שהוא נמצא במצרים.
תלמיד: הוא בסוף כן חייב לגלות את האמת שהוא מרוחק מהבורא, ולהגיע לתפילה בשביל השפע הזה. במצב הזה הוא לא זוכר שהוא צריך לבנות כלי של שפע.
אני לא חושב. האדם רואה ומרגיש שהוא נמצא רחוק מהבורא ורחוק מהגילויים שצריכים להתגלות בסוף התקופה במצרים.
תלמיד: במצב הכי ירוד, כשהוא נמצא בתוך מצרים, והוא אפילו לא הגיע לתפילת עני כי הוא עוד רב עם הבורא, האם שם הוא צריך לזכור שהוא צריך לקבל שפע של השפעה?
כן.
תלמיד: הרב"ש כותב לנו שצריך להיכנס למצב של תמימות, והוא נותן עצה להגדיל את הדעת. איך מרחיבים את הדעת?
מרחיבים את הדעת על ידי התפילה. הדעת היא הקשר בין תכונות העליון ותכונות התחתון. אם הם מתקשרים ביניהם, מגלים זה את זה, אז נקרא שהתחתון נמצא בדעת, כי לפני זה הוא לא היה.
תלמיד: למה הבורא כל הזמן מעמיד את האדם לפני בחירה? בכל מקרה הוא יודע שהרצון לקבל יותר חזק.
על ידי הבחירות האלו שהבורא מעביר אותנו אנחנו יכולים ללמוד מי אנחנו, מה תפקידנו וכן הלאה.
תלמיד: בכל הבחירות האלה שהרצון לקבל בכל מקרה מכריע, איך אדם מכריע את עצמו לכיוון הבורא?
הוא צריך לדעת שהוא נמצא בכוח בשליטת הבורא וכדי להתעלות משליטת הבורא ומהרצונות שלו הארציים, צריך ללכת למעלה מהדעת.
תלמיד: ואיך ללכת למעלה מהדעת? הרב"ש כותב, שהרצון לקבל תמיד יותר חזק. תמיד הוא אומר "מה העבודה הזאת לכם".
זה שרצון לקבל יותר חזק זה נכון. אבל אין מצב שאנחנו יכולים להפטר ממנו. אנחנו צריכים לבדוק איך אנחנו כופים את הרצון לקבל שיהיה תחת שליטתנו.
תלמיד: איך להפוך כל נפילה לרצון לקבל לעלייה לבורא למעלה מהדעת?
פשוט להתמודד. להתמודד עם הרצון לקבל ועם הירידות, עם מצבים של חושך, של חוסר כוח ולהתפלל.
תלמיד: מה היה קורה לאדם אם הוא היה מגלה את הבורא בלי בחירה?
לא היה לו כלי, איך הוא יגלה? דווקא המתח, גילוי ההפכיות מהבורא זה נותן לאדם יכולת להרגיש את מצבו האמיתי.
תלמיד: כתוב פה תפילה לעני. זו תפילה שפשוט אתה רוצה להשפיע בלי שום שכר. כתוב שזה מעכב את שאר התפילות. מה הכוונה מעכב את שאר התפילות?
אתה דורש משהו שלא לפי הסדר.
תלמיד: זאת אומרת זה צריך לבוא ראשון?
כן.
תלמיד: מה זה התיקון שנקרא תמים לביקורת ולמומים? הוא אומר שיש תיקון שנקרא תמים.
תמים, זאת אומרת שהאדם מקבל בתמימות כל דבר שמגיע מלמעלה, שמגיע אליו בחייו, ומקבל את זה כדבר העליון, ומשתדל כל רגע לבנות את עצמו כנגד ההפרעות האלה ולהתקדם.
תלמיד: מה התועלת מביקורת ומומים אם הלמעלה מהדעת מכסה עליהם בתמימות?
ביקורת צריכה להיות. אני צריך לזהות את המומים ואני צריך להשתדל למלא את עצמי כך שאני מעלה את עצמי למעלה מההפרעות.
תלמיד: לגבי הביקורת יש תמיד הרגשה בסיסית שתפקיד הביקורת זה לשפר ולתקן, ופה זה נראה שהיא הקלקול בעצמו?
כן, ככה זה נראה לאדם.
תלמיד: איך להתייחס נכון לביקורת?
צריכים ללמוד איך מנסים להיות למעלה מביקורת.
תלמיד: האם צריך להיות למעלה מהביקורת? על כל דבר בחיים עולה ביקורת.
כן.
תלמיד: אז הלמעלה מהדעת כאילו מכסה אותה, מעלים אותה.
כן.
תלמיד: מה התפקיד של הביקורת?
שאתה תעלה את עצמך. הביקורת צריכה רק כדי שתעלה מעליה.
תלמיד: ביקורת, בדרך כלל אתה רואה משהו נגיד שבור, אתה מתאר את המצב המתוקן.
כן.
תלמיד: פה הוא מתאר מצב מתוקן כתמימות. איך לתאר את המצב המתוקן הזה שנקרא תמימות?
על המצב המתוקן שנקרא תמימות, אנחנו מדברים כשאדם כבר מגיע לכלים דהשפעה. ובכלים דהשפעה הוא רוצה להתייחס ולהידבק בבורא, ולהיות דבוק בו ללא שום שינוי, זה נקרא תמימות.
תלמיד: יש פה שני מצבים. מצב שאדם מגלה רק חסרונות הן בפרט והן בכלל וזה נקרא "מומים", והמצב השני שהוא נקרא כבר "עני", שהוא שבור הלב. על המצב הראשון הוא כותב שזה מרבה דעת, מרבה מכאוב ומתוך החסרונות האלה הוא מצליח איכשהו להיות שבור הלב. איך קורה הטרנספורמציה הזאת, המעבר מלגלות חסרונות לשבור הלב?
שבור הלב זה גם חיסרון.
תלמיד: אבל יש שוני בין שני המצבים האלה.
כן, כי שבירת הלב זה שבירה כללית בתוך האדם ולפני זה הוא מוצא לעצמו מה לעשות, איך להתקדם ממצב למצב, אבל אחרי שהלב שבור אי אפשר.
תלמיד: הוא כותב, שהמצב שהאדם מגלה חסרונות בכלל ובפרט, זה שלב ראשוני, והוא מתאר את זה כקו שמאל. והוא כותב שהשלב שהאדם מצליח להעלות תפילה של העני שעולה למעלה, זה כבר יציאה מהשמאל, והוא מצליח להעלות את התפילה שלו. מה קורה בין השלב הראשון שהוא נמצא בשמאל, למצב שהוא שבור הלב שהוא כבר מעלה תפילה? אמרת ששניהם חסרונות.
אבל תלוי איזה חסרונות.
תלמיד: על זה אני שואל.
או שיש לו חיסרון על זה שהוא נמצא בזה, או שיש לו חיסרון בזה שהוא עכשיו מגלה את השגיאה האמיתית, איפה היא נמצאת במצבו, ומתפלל.
תלמיד: אז מה האדם צריך לחפש בתוך החסרונות הראשונים שהוא קורא להם "מומים", מה הוא מחפש שם?
על ידי איזה מומים הוא נעצר.
תלמיד: איך תקרה הצעקה האמיתית במשותף כשאנחנו כל הזמן מכינים את הכלי נכון. בשיעור עכשיו מרגישים שהזמן מאוד מאוד מיוחד. האם זה יקרה ברגע באותה עשירייה או באותו מצב בעשיריות? איך לתאר את הצעקה האמיתית?
צעקה אמיתית זה כשיחסית כל הכלי, מרגיש את מצב הנפילה ששורה עליהם כבר מזמן וכולם, פחות או יותר, רוצים לצאת מזה.
תלמיד: וזה קורה באותו הזמן?
כן, פחות או יותר.
תלמיד: בכל עשירייה?
בכל עשירייה.
תלמיד: עשירייה אחת, כי אנחנו כמה עשיריות?
זה יכול להיות בעשירייה אחת וזה יכול להיות בכמה עשיריות יחד, זה לא חוק. החוק שאלה שרוצים להתקשר ביניהם ולהתקרב בזה לבורא ולגלות אותו במרכז החיבור ביניהם עליהם מדובר.
תלמיד: איך מרגישים החברים את מצב הצעקה, אם זה קורה?
הם מרגישים שזה הרצון שלהם האחד ושהוא ממש עולה ושובר את כל העולמות.
תלמיד: אנחנו קרובים לזה?
אנחנו קרובים למצב הזה. כן.
תלמיד: זה יקרה משך הפסח הזה?
משך הפסח אנחנו יכולים לעלות לזה.
תלמיד: צריכים לצפות שזה יקרה?
כן, הזדמנות יש.
תלמיד: הוא מדבר על לריב עם הבורא, על מה מדובר לריב עם הבורא?
שהבורא שם לפנינו כל פעם יותר ויותר הפרעות ואנחנו צריכים לדלג עליהן ולהיות קשורים יותר ויותר בינינו.
תלמיד: ואיפה נכנס פה הבורא, למה לא להסכים איתו, זה לא להסכים להפרעות?
לא להסכים עם ההפרעות ובסופו של דבר, אנחנו מגיעים למצב שמגלים את הבורא בינינו.
תלמיד: יש זמנים שזה בסדר לבקש תענוג אם זו לא המטרה, אבל זה אמצעי. איך להגיע למטרה בלי תענוג אם אני כבר מת?
אתה צודק שהרצון שלנו צריך כל רגע לקבל איזה תענוג. הוא בולע אותו, מתחיל את הרגע הבא, גם משתוקק לתענוג. מוצא אותו, בולע וככה זה עובר, כמו ציפור שכך חייה.
תלמיד: איך ליהנות מהשתוקקות לתענוג?
זה לא על ידי אדם אחד, אלא על ידי חברה, שכולם מבינים איפה שצריכים להיות ואיפה שהם עכשיו, ושבכל יום ויום הם עושים איזו תנועה לקראת המטרה.
תלמיד: מה זה אומר "לזכות במלכות שמים"?
לזכות לכוח שישלוט עלינו שהוא מגיע ממלכות שמים.
תלמיד: שמעתי "בנה את עצמך כל רגע מול המכשולים". מהו חומר הבנייה לבנות את עצמנו?
חומר הבנייה לבנות את עצמנו זה רצון לקבל.
תלמידה: כשאני נופלת ברוחניות, מה אני צריכה לעשות כדי לצאת מהנפילה?
בכל זאת, למצוא בתוכי ומסביבי כוחות שיעזרו לי לקום ולא ליפול.
תלמיד: איך אפשר לעבוד בלי לרצות לקבל פרס?
בלי לרצות לקבל פרס? אז בשביל מה אתה עובד?
תלמיד: זו השאלה.
לא, אי אפשר.
תלמיד: רב"ש מתאר שני מצבים של האני. מצב ראשון, כאשר הוא חושב שיש לו תורה ומעשים טובים והוא מקבל תענוג. מצב שני, הוא המצב המביא ללשמה, שם מתעורר פרעה ומשה כנגדו. באותם המצבים שבהם הוא חושב שהוא בלשמה, הוא צובר מאמצים שמובילים אותו לזה שמשה מתעורר בו?
כן, וזה נחוץ. אין אף מצב שאנחנו עוברים, עליות וירידות, שלא צריך אותם.
שאלה: פרעה הוא רצון לקבל שגם מתפלל לבורא, רק הדרגה שלו היא דרגת בהמה. והנקודה החדשה ששייכת לבורא היא במדרגה גבוהה יותר, אבל חלשה עדיין, זה נכון?
כן.
תלמיד: יש בספר תהילים ארבע תפילות, שתיים לדוד, אחת למשה ואחת לעני. למה לדוד יש שתי תפילות?
אני לא יודע, אני לא בקיא בתהילים, מה אכפת לי כמה תפילות יש שם.
תלמיד: תפילת העני מגיעה לאחר שכבר עושים הרבה מאמצים. קראנו לפני זה את המאמר "וילך משה", בו כתוב, כל עוד האדם לא מתחיל בעבודה להרים את השק שלו למלכות שמיים, כל עוד הוא לא מתייגע לא באים לעזור לו, רק כאשר מגיעים מים עד נפש, אז הבורא נותן את הכוח. מה הוא המצב הזה שהגיעו מים עד נפש?
פשוט, שאין יותר כוח לסבול, אז מתחילים את הצעקה ורוצים שהיא תגיע עד למעלה מכל דרגות השמים.
תלמיד: ולמצב הזה צריך להגיע יחד?
כן, יחד וכל אחד.
תלמיד: על תפילת העני כתוב שהיא ענייה ודלה, עני אין לו כלום. איך לאסוף את המאמצים של כל החברים והחברות מכל הכלי העולמי שעדיין לא קיבלו את תכונת השפעה לבקשה אחת גדולה?
זה מה שאנחנו משתדלים לעשות, להתקרב זה אל זה כולנו יחד.
תלמיד: אני יכול להעיד על עצמי, שכשחברים שואלים אני מאוד מתפעל מהרצון שלהם, מההשתוקקות שלהם, ויש אפילו חברים שלא שואלים ואני יכול להרגיש אצלם השתוקקות מאוד גדולה. איך לקחת את כל הדבר הזה ולהפנות אותו לבורא ככלי אחד, איך להתקשר בינינו ברצונות האלה?
גם על זה יש כל מיני מאמרים ושירים, איך אנחנו נכללים זה בזה. תנסו יותר.
קריין: "אני ולא שליח", מאמר רב"ש, מספר 915, בספר פסח הוא נמצא בעמוד 284, ובכתבי רב"ש ג' בעמוד 2078, וגם במערכת הערבות ובסביבה טובה.
אני ולא שליח
"כמו שכתב האר"י ז"ל, ישראל היו לפני הגאולה במ"ט שערי טומאה, עד שנגלה עליהם וכו' וגאלם, היינו שזכו "אני ולא שליח"." תראו איזה הבדל, לפני הגאולה ישראל היו במ"ט שערי טומאה ומזה הם עולים לגאולה. אז איך אנחנו יכולים לפי המצבים שאנחנו עוברים להגיד איזה מצבים הם, לכן עלינו פשוט לבצע את מה שאומרים המקובלים, עד שבאמת נגיע לישועה שלמה.
"אמר זצ"ל, מה שאין כן לפני הגאולה חשבו שיש שליחים, שאם כן גאולה נקרא שזכו ש"אני הוא ולא שליח", שאין עוד מלבדו. נמצא שגם לפני הגאולה האמינו שה' עוזר, אבל יש שליחים. וגאולה נקרא שזכו "אני ולא שליח"." שאין שום שליחים. הבורא עושה את הכול, מהפעולה קטנה ביותר, עד גמר כל התיקונים.
תלמיד: אתה אומר שאנחנו בפסח הזה יכולים להגיע לפריצת דרך, והאמת שגם אני מרגיש את זה, שזה פסח מאד מיוחד, אני לא זוכר שעברתי כך את החגים האלו למרות שאני פה כמעט 30 שנה, גם ההסברים שלך מאוד חדים וממש חודרים למקום נכון בלב, מה אתה מצפה מאיתנו, לאיזו תגובה?
אני מצפה מכם שתגיעו לחיבור כזה ביניכם שהבורא ירצה להיות יחד אתכם באותה החבורה, שתרגישו אותו, תקבלו אותו ושהוא ישב יחד איתכם וישמח.
תלמיד: אני לא מצליח להבין איך אפשר להתקרב למצב של תפילה. ברור שזו העצה היחידה, וברור שיש עכשיו הזדמנות בפסח, אבל אני לא מצליח להרגיש איך אפשר להתקרב לזה, אתה יכול לתת עצה?
בקשה. תפילה זו בקשה. יש לך בקשה שאתה רוצה לבקש מהבורא? אם אין, אז תחכה. יעבור זמן, שבועות, או חודשים ואתה תגלה את זה, זה צריך להיוולד בתוך האדם.
תלמיד: כתוב "אני ולא שליח" וזו הגאולה. למה זאת הגאולה?
כדי שתראו שמה שאתם חושבים שזה יכול להיות שליח, משהו אחר, כוחות אחרים מהטבע, לא, זה ממש הבורא בכבודו ובעצמו.
תלמיד: איך אנחנו זוכים לאותה המודעות, או לאותה ההרגשה שזה הבורא ולא שליח?
על ידי מאמץ. על ידי מאמצים שלנו, שאנחנו רוצים להרגיש אותו, לראות אותו, לגלות אותו, אנחנו מגיעים למצב שזה הבורא ולא שליח.
תלמיד: אם כך הדרישה שלנו צריכה להיות כזו - אנחנו רוצים להרגיש אותך בורא. זו הדרישה שלנו הנכונה עכשיו בזמן הפסח שאנחנו רוצים להרגיש את הבורא?
כן.
(סוף השיעור)