שיעור בוקר 26.03.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 1028,

מאמר "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה"

קריין: "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 1028, מאמר "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה".

מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה

תש"ן - מאמר ט"ו
1989/90 - מאמר 15

"הזה"ק (פרשת שמות, דף ק"ח, ובהסולם אות שמ"א) אומר: "כי כל זמן שניתנה להשר שלהם שררה על ישראל, לא נשמע צעקתם של ישראל. כיון שנפל השר שלהם, כתוב "וימת מלך מצרים". ומיד ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים. אבל עד אותה שעה, לא נענו בצעקתם".

ויש להבין: אם הוא אומר, שמטרם שנפל השר שלהם, לא נענו בצעקתם, מי היה הגורם שהשר שלהם יפול, בכדי שאח"כ תהיה אפשרות לשמוע את צעקתם. ועוד יש להבין: מדוע אם להשר שלהם יש שררה, אין אפשרות שהם יענו על צעקתם, וכי יש כח להשר שלהם לעכב את תפילות ישראל, וכמו כן יש להבין מה שכתוב (שמות, מפטיר): "וישב משה אל ה', ויאמר, ה' למה הרעתה לעם הזה, למה זה שלחתני, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך. ויאמר ה' אל משה, עתה תראה, כי ביד חזקה ישלחם".

ויש להבין טענת משה, מה שאמר "מאז באתי לפרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך". שמשמע, שטענת משה היתה טענה אמיתית. היות שמשמע מתשובתו של ה', שזה נכון, מה שמשה אמר. רק ה' אמר לו: "עתה תראה, אשר אעשה לפרעה". היינו שהוא יראה, מה שה' יעשה לפרעה. ולכאורה היה צריך לכתוב: "אתה תראה", היינו שמשה יראה, היינו "אתה עם אלף". ומדוע כתוב "עתה עם עין", שמשמע, שעכשיו הוא יראה. שמשמע, שלפני זה שהוא בא לפרעה, והוא הרע לעם הזה, לא היה יכול להיות יציאת מצרים, אלא עתה יהיה מקום של ביד חזקה ישלחם ויגרשם.

ויש להבין זה, מה דוקא עתה הוא המקום של יציאת מצרים. ויש כאן להבין ב' דברים:

א. מדוע כשהוא בא בשליחות ה', נעשה המצב של עם ישראל יותר גרוע.

ב. מדוע דוקא עתה, היינו אחר שהמצב נעשה יותר גרוע, אז הוא המקום, שיוכל להיות יציאת מצרים.

ויש לפרש זה על דרך העבודה. הנה האר"י הקדוש אומר, שגלות מצרים היתה, שהדעת דקדושה היה בגלות. היינו, שקליפת מצרים היתה שולטת על עם ישראל. שיש לפרש, שענין "עם ישראל" פירושו, שכל העם רוצה לעבוד לתועלת ה' ולא לתועלת עצמם. כידוע, שענין ישראל פירושו ישר-אל, הכל בשביל ה'.

ו"שליטת פרעה" הוא להיפך, היינו לעבוד רק לתועלת עצמו. לכן דעת דקדושה, היינו זה שצריכים לעבוד לשם שמים, היינו להשפיע, בחינה זו היתה בגלות תחת שליטת פרעה מלך מצרים, ש"מצרים" הם אותיות מצר-ים, כידוע ש"צר" פירושו צר מחסדים.

וזהו כמו שאומרים "צר עין". היינו, שהוא יודע רק לקבל ולא לתת כלום. ש"רוחב" נקרא בהרחבה, היינו לתת הרבה. ו"צר" נקרא ההיפך, שלא לתת, שפירושו, שקליפת מצרים היתה, שכל אחד יכול לעשות מעשים רק בכדי לקבל תמורתו. אבל בלי תמורה, היינו רק להשפיע, הוא אינו נותן רשות לעשות שום פעולה. זה נקרא, שמצרים היא בבחינת מיצר לבחינת ישראל.

ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל: "כל המצר לישראל נעשה ראש". פירוש, מי יכול לשלוט על בחינת "ישראל". רק מי שהוא בבחינת "ראש", והוא שולט, אז הוא מיצר לבחינת ישראל, שלא נותן לעבוד עבור ה', שנקרא "לעסוק בחסד", אלא רק בתועלת עצמו, שזה נקרא "קליפת מצרים".

לכן סדר העבודה הוא כמו שאמרו חז"ל, "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות שלא לשמה, ומתוך שלא לשמה באים לשמה, כי המאור שבה מחזירו למוטב". והוא מטעם, היות שהאדם נברא עם הרצון לקבל לעצמו. לכן אם רוצים שיעשה משהו, היינו שיצא מהמצב שבו הוא רגיל לעבוד עבור פרנסה שלו.

כלומר, שאומרים לאדם, "עד עכשיו היית יודע, שכל הנאות שלך, שבזה אתה מפרנס את הגוף, שיוכל להתקיים, היו רק מדברים גשמיים, ורק בדברים גשמיים היית מוציא הנאה, שנקרא "פרנסת הגוף". תעסוק בתו"מ, ששם מלובש תענוג יותר גדול. לכן כדאי לך לעסוק בתו"מ, שע"י זה אתה תקבל הנאה יותר גדולה".

בדומה שאומרים לאדם, "תפסיק לעבוד במקום עבודה שאתה רגיל שם לעבוד. ויש כאן בית חרושת, ששם אתה תוכל לקבל משכורת פי עשר". בטח, אם הוא מאמין למה שאומרים לו, הוא יעזוב את מקום עבודה, שהיה רגיל בו לעבוד כל הזמן, והולך לעבוד במקום חדש, מטעם שיקבל תמורה יותר גדולה.

וזה נקרא "שלא לשמה". אבל "מתוך שלא לשמה יבוא לשמה". לכן כדאי להתחיל אפילו בשלא לשמה, מטעם שבסופו של דבר הוא יבוא לשמה. וכמו שאומר הרמב"ם "לפיכך כשמלמדין הקטנים, והנשים, וכלל עמי הארץ, וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן".

וכל זה הוא מטעם שהגוף מבין רק שפת האם. היינו, אם, השפה הראשונה שהאם דברה אליו, שהוא שפת הקבלה, היינו רק לעבוד לצורך הרצון לקבל לעצמו, היינו לעשות מעשים רק לתועלת עצמו. ושפת השפעה זהו דבר חדש אצלו. והוא לא מבין אותה, וקשה מאוד ללמוד את השפה הזו. כלומר, בכדי להבין את השפה הזו, צריכים עזרה מלמעלה, שיהיה בידו לתפוס את השפה הזו של רצון להשפיע.

ועל זה אמרו "הבא לטהר מסייעין אותו", להבין את השפה הזו. וזה נקרא "דור הפלגה", שכתוב (בראשית, שביעי) "אשר לא ישמעו איש שפת רעהו". היינו, שניתן להם לעבוד עבודה דהשפעה, שכל אחד יעבוד בשביל רעהו, תיכף נתפרדה החבילה.

כלומר, כמו שכתוב "ויחדלו לבנות העיר". היות בזמן שנאמר להם, שכל אחד יעבוד בשביל רעהו, השפה הזאת לא היתה מוכרת להם, ואף אחד לא רצה לעבוד בשביל רעהו. לכן תיכף "ויחדלו לבנות העיר", היות שאין חומרי דלק לעבוד לטובת הזולת.

לכן כשעם ישראל, שהיו בגלות מצרים, שהיו תחת שליטת פרעה מלך מצר-ים, ורצו לצאת מתחת שליטתו, לא היה ביכולתם. אולם עוד לא היה ברור להם כל כך, מהו הפירוש "לעבוד להשפיע ולא לתועלת עצמו", הגם שרצונם היה לעבוד לתועלת ה', וראו שלא יכולים. אבל היה להם תמיד תירוצים, על מה שלא יכולים לכוון בעל מנת להשפיע. ולא הרגישו שהם כל כך רחוקים מה'.

אמנם בזמן שמשה בא לעם ישראל, ודיבר לבחינת פרעה של כל אחד ואחד, היינו להרצון לקבל שיש בלבם. ואמר להם, שהוא רוצה, שבחינת פרעה שלהם לא תשלוט על בחינת ישראל שלהם, אלא שיתן לעבוד לשם שמים ולא תועלת הגוף. כששמע הפרעה של העם, מה שמשה אומר להם, שיעבדו רק לשם שמים, אז הבינו מה זה להשפיע ולא לקבל, תיכף נחלשו מהעבודה. כי הגוף היה מתנגד עם כל כוחו, שלא יעשו שום פעולה של קדושה.

היינו אפילו שלא לשמה נעשה עכשיו קשה להם לעשות, כנ"ל. כי מטרם שבא משה, היה להם כח לעבודה, מטעם שעוד לא ידעו מה זה לשם שמים. אבל בזמן שבא משה, והסביר להם, מה זה להשפיע ולא לקבל כלום, אז התחיל הפרעה של כל אחד ואחד לשאול שאלות:

א. כמו שכתוב, שפרעה שאל "מי ה', אשר אשמע בקולו",

ב. ואח"כ באה שאלת הרשע, ששאל "מה העבודה הזאת לכם".

נמצא, שעם ישראל, לאחר ששמעו מפי משה, שצריכים לעבוד לשם שמים, התחילה אז התנגדות האמיתית של הרע שבאדם. וזה שכתוב "וישב משה אל ה', ויאמר, אדני, למה הרעתה לעם הזה, ומאז באתי לפרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה". היינו, שהגוף הנקרא "פרעה", התחיל להתנגד לעבודה.

נמצא, ששאלת משה היתה בסדר. היינו, שמצד השכל מבינים, באם שמקיימים תו"מ, מה שה' צוה, צריך להיות הסדר, שאם עוסקים על דרך האמת, בודאי העבודה צריכה להיות יותר חזקה, היות שהולכים על דרך האמת.

מה שאין כן שלא לשמה אינו על דרך האמת. לכן כשמשה בא לדבר בשם ה', היתה צריכה העבודה להיות יותר חזקה, היינו להתגבר על הרע מבחינת האמת. אבל מה ראה משה. כתוב "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה". היינו, שהעבודה דהתגברות על הרע נעשה יותר קשה. היינו, לא שהם נעשו יותר טובים, כלומר שיהיה לו כח יותר גדול להתגבר על הרע, אלא להיפך, שהרע קיבל כח יותר גדול.

אולם האמת הוא, שמטרם שיודעים מהו לעשות הכל בעל מנת להשפיע, אין הרע שבאדם מתגלה כל כך את התנגדותו, היות שנותנים לו מקום אחיזה בעת שעוסקים בתורה ומצות. אבל בו בזמן שהגוף שומע מהו בעל מנת להשפיע לה', ולא לקבל כלום לתועלת עצמו, היינו שרוצים לבער את הרע לגמרי, ולא לתת לו שום אחיזה בתו"מ שלו, בטח שמתגבר אז בכל כוחו, ולא נותן מקום לבטלו.

נמצא לפי זה, שלא שנעשה דבר חדש בהרע. כלומר, לא שעתה קיבל את הרע, אלא הרע שהיה בו, לא היה לו מה לעשות, והיה אצלו כמעט יושב בטל. אבל בזמן שהאדם רוצה לתת כל מעשיו לה', ולא לתת להגוף שלו, המכונה "רצון לקבל לעצמו" כלום, אז הוא מתחיל להראות כוחו, ומתנגד להעבירו מהממשלה, שהוא שולט על הגוף.

כמו שכתוב בזה"ק, שהיצר הרע שבאדם נקרא "מלך זקן וכסיל". ואומר, מדוע נקרא "מלך", מטעם שהוא שולט על הגוף. ומדוע נקרא "זקן", מטעם שתיכף מיום הוולדו הוא נמצא באדם. מה שאין כן היצר טוב, בא לאדם לאחר י"ג שנה.

נמצא לפי זה, שכל זמן שהרע אינו מגולה, אין עדיין את מי לבטל. אלא לאחר שנתגלה כל כוחו, אז יכול להיות מקום לבטלו. כי אז כשמבטלו, הוא מבטל אותו לגמרי. מה שאין כן כשהרע אינו מגולה, יכולים לבטל רק חלק ממנו, ואין זה שלימות. כי מלמעלה, שנותנים לאדם, נותנים לו דבר שלם.

כי אחרת אם יתנו לאדם כח, שיהיה בידו לעשות לשם שמים, ואם ישאר באדם חלק רע, מה שעדיין עוד לא מגולה, נמצא, שנשאר באדם חלק רע שאינו מגולה עדיין, ועובד ביחד עם הכוונה דלשם שמים. וזה אינו נקרא שלימות. וזה כמו שאמרו חז"ל (סוכה, מ"ח) "כל המשתף שם שמים ודבר אחר, נעקר מן העולם".

ויש לפרש זה על דרך עבודה, שפירושו, שאם האדם מקיים תו"מ לשם שמים, אלא משתתף חלק מהעבודה גם לצורך הגוף, כלומר שיצמח מזה גם בשביל תועלת עצמו, הוא נעקר מהעולם, היינו מהעולם הרוחני, מטעם שצריך להיות הכל לשם שמים ולא לתועלת עצמו כלום.

נמצא, שמטרם שהרע מגולה בצורתו האמיתית, אי אפשר לתת להאדם כח שיבערו, כי עדיין אין לו את שיעורו של הרע, שיתנו לו כח להתגבר, כידוע ש"אין אור בלי כלי", היינו "אין מילוי בלי חסרון".

ובהאמור נבין את תשובתו של ה', שאמר לו, עתה תראה, אשר אעשה לפרעה. ושאלנו, הלא "אתה" באלף, היה צריך לומר, היינו שמשה יראה מה שה' יעשה לפרעה. ולמה כתוב "עתה" עם עין.

אלא לפי מה שהסברנו, שאי אפשר לתת חצי דבר, אלא שמקודם צריכים לגלות את כל הרע, ואח"כ באה העזרה מלמעלה על דבר שלם. לכן לאחר שמשה אמר "למה הרעותה לעם הזה, והצל לא הצלת", אלא שהרע התגלה בכל כוחו, נמצא, שעכשיו הוא הזמן, שיבוא הישועה מלמעלה. לכן אמר ה' "עתה", היינו עכשיו תראה, שאני אתן להם את העזרה הדרושה. כמו שכתוב "כי ביד חזקה ישלחם, וביד חזקה יגרשם מארצו". כי רק עתה, היינו עכשיו הגיע הזמן, היות שכבר כל הרע מגולה אצלם.

ובהאמור נבין, מדוע כשמשה בא בשליחות ה', נעשה המצב אצלם יותר גרוע. והטעם, שזה לא נקרא, שהם נעשו יותר גרועים. אלא ע"י זה שמשה נתן להבין, מהו שצריכים לעבוד לשם שמים, כמו שכתוב "מאז באתי לפרעה לדבר בשמך", היינו שצריכים לעבוד לשם שמים, ובחינת פרעה צריכה לרדת משליטתה, אז היה מקום לגילוי הרע.

נמצא, שעל ידי מה שמשה הסביר להם את ענין לשם שמים, הם התקדמו בעבודה והגיעו לדרגת האמת, לדעת, איך הרע שולט עליהם. מה שאין כן לפני ביאת משה אליהם בשליחות ה', הם עוד לא ראו את האמת, איך שהם רחוקים מה'. נמצא, הגם במעשה הם נעשו יותר גרועים, אולם בבחינת האמת הם התקדמו, שרק עתה יש להם כלים, שה' ימלא אותם עם העזרה שלו, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו".

וגם נבין עכשיו שאלה ב': מדוע דוקא לאחר שהם נעשו יותר גרועים, בא הזמן, שה' יתן את העזרה. וזהו כנ"ל, שרק עכשיו יש להם כלים המוכנים לקבל דבר שלם, כנ"ל. לכן כתוב "עתה תראה" עם עין.

ובענין ששאלנו, במה שזה"ק אומר, שמטרם שנפל השר שלהם לא נשמע צעקתם של ישראל, כמו שכתוב "וימת מלך מצרים". "ומיד, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים". אבל עד אותה שעה לא נענו בצעקתם. ושאלנו:

א. מי גרם שהשר שלהם יפול,

ב. מדוע יש כח להשר שלהם לעכב את תפלתם.

זה יכולים להבין על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל, המובא בספר "פרי חכם" (חלק ב' דף נ"ז) "והענין שבמידה שבני ישראל חשבו שמצרים מעבידים אותם, ומטרידים אותם מעבדות ה', באותה מידה היו באמת בגלות מצרים. וכל הטרחא של הגואל לא היתה, אלא לגלות להם, שאין כאן כח אחר מעורב, ואני הוא ולא שליח, כי אין שום כח זולתו, שזה היה באמת אור הגאולה".

נמצא, שעיקר הגלות הוא, בזה שחושבים, שיש שר של מצרים. היינו, שניתנה להשר שלהם שררה, והוא מושל על ישראל. ובזמן שהאדם חושב כך, אז השר שלהם מושל. ועם ישראל רוצים לצאת משליטת השר של מצרים. ורואים, שהם מבקשים מה', שיוציא אותם משליטתו, ואין ה' מוציא אותם מהגלות, שהם נמצאים תחת שליטתו, אז הם אומרים, שאין ה' חס ושלום שומע לתפלתם.

והראיה לזה, שאינו שומע בקול צעקתם. היות שהם רואים, שכל פעם הם הולכים אחורה ולא קדימה. היינו, שכל פעם הם רואים, איך שהם יותר רחוקים מעבודה דלהשפיע. היות שהשכל מחייב, שלפי עבודה ויגיעה, שהאדם נותן ומתפלל לה', שיוציא אותו משליטת פרעה.

והוא רואה כל יום להיפך. היינו, שכל יום הוא רואה, שפרעה מושל עליו ביותר כח. היינו שרואה, איך שיש לו יותר קשר עם הרצון לקבל, וכמו כן יותר מרוחק מהרצון דלהשפיע. לכן האדם אומר, שאין ה' חס ושלום אינו שומע תפלה.

וזהו פירושו מה שאומר הזה"ק "כי כל זמן שניתנה להשר שלהם שררה על ישראל, לא נשמע צעקתם של ישראל". וזה נקרא, שהשר שלהם מעכב תפלות ישראל. כלומר, שעם ישראל אומרים כך, אחרת מדוע ה' לא שומע את צעקתם.

ומה נעשה בסופו של דבר. היינו לאחר שנתגלה להם כל צורת הרע, ולא ברחו מהמערכה באמצע עבודה, אז זכו לראות את האמת, שאין כאן שום שר שלהם, שהיה מעכב את התפלות, אלא ה' בעצמו הוא עשה את כל המעשים, כמו שכתוב "כי אני הכבדתי את לבו", כלומר שה' עשה שיראו כל פעם איך שהם מרוחקים מהקדושה, היינו שה' גילה להם את הרע בכדי "למען שיתי אותותי אלה". שדוקא על ידי שיתגלה כל הרע, אז הקב"ה יכול לתת להם עזרה לדבר שלם.

נמצא לפי זה יהיה הפירוש, כי בזמן שזכו לראות "וימת מלך מצרים", שהזה"ק מכנה זה בשם "נפילת השר שלהם", הידיעה הזו, שהיו חושבים, שיש שר של מצרים, ויש לו שררה, והוא מעכב את צעקתם, שלא ישמע למעלה, הדעה הזו נפלה מעם ישראל.

אלא זכו עכשיו לראות, שלא היה שום שר של מצרים, שהיה מעכב את תפלתן של ישראל, שלא יתקבל. אלא ה' כן שמע תפלתן, וה' הכביד את לבם. היינו, שה' היה רוצה, שתתגלה את צורה האמיתית של הרע, הנקרא "רצון לקבל לעצמו".

נמצא, שכן שמע את צעקתם. ואם לא היה בחינת אתערותא דלתתא מעם ישראל, שרוצים לצאת משליטת מצרים, היינו שראו, שכל עבודתם היא לטובת הרצון לקבל לעצמו, הנקרא "פרעה מלך מצרים", ובלי ההתעוררות הזו לא היה ה' מגלה להם את צורת הרע.

כי רק לאלה אנשים, שרוצים לצאת משליטת הרע, להם ה' מגלה את צורת הרע. והם חושבים, שנעשים כל פעם יותר גרועים. והאמת הוא, שהשכל מחייב, שבכל דבר שנותנים יגיעה, מתקדמים פחות או יותר, אבל לא ללכת אחורה.

והתירוץ הוא, שלא הולכים אחורה, אלא מתקדמים לצורת האמת, עד כמה שהרע יכול לפעול בהם כנ"ל. ואז, כשיש להם כלי שלם של רע, אז הקב"ה נותן להם את העזרה, שאז כולם רואים, שה' הוא היה שומע תפלה כל הזמן.

ובהאמור יהיה מובן, מה שחשבו, שיש שר של מצרים המעכב את התפלות. ששאלנו, מדוע יש להשר הזה כח לשלוט על תפלות ישראל. והתשובה היא, שהם חשבו כך.

ושאלה הב', מי גרם שהשר שלהם יפול משררה שלו. זה שהיו עובדים כל הזמן, ולא ברחו מהמערכה, עד שהיה מקום לגילוי כל הרע, אז ממילא זכו להאמת. שגם עד כאן לא היה שר משלהם, אלא שהם חשבו כך. נמצא לפי זה, ששני דברים באו בבת אחת, הנקרא בלשון חז"ל "גיטו וידו באים כאחד".

ובהאמור צריכים להתחזקות גדולה, ולא לברוח מהמערכה. אלא להאמין "כי ה' שומע תפלת כל פה". ואין שום כח אחר בעולם, אלא כח אחד, והוא כוחו של הקב"ה. והוא שומע תמיד בכל מה שפונים אליו.""

תלמיד: יש את הסיפור המקראי, סיפור יציאת מצרים, ויש את המשמעות כפי שאנחנו לומדים אותה. האם צריך שתהיה התאמה מלאה בין הסיפור למשמעות בעבודה שלנו, לתהליך שאדם עובר?

התהליך שעליו אנחנו קוראים הוא תהליך שאולי עוד לא קרה לחלק מאיתנו, אבל בסופו של דבר הוא צריך לקרות.

תלמיד: הוא נותן דוגמה, "בדומה שאומרים לאדם, "תפסיק לעבוד במקום עבודה שאתה רגיל שם לעבוד. ויש כאן בית חרושת, ששם אתה תוכל לקבל משכורת פי עשר"". מה יש בתענוג הרוחני שהוא הרבה יותר גדול מהגשמי?

אתה מגלה את הבורא, הבורא הוא בעל הבית שלך.

תלמיד: אנחנו עושים פעולות חיבור, ואנחנו כן טועמים טעם אחר בחיים, נותנים לנו הזדמנות לעבוד מדי פעם בבית חרושת ששם מרוויחים יותר. אחרי שאדם עובד שם ומקבל פי עשרה, מה פתאום הוא חוזר לבית החרושת ששם מרוויחים כסף קטן? איך זה מוסבר?

ככה זה נראה לאדם. הוא עובד בבית חרושת ששם מקבל יותר, ולאט לאט או שהוא מתרגל לזה או שיורדת חשיבותו. הוא כבר לא חושב שהוא עובד במקום מיוחד, ולכן לא נורא אם הוא יעזוב את זה וילך למקום שבו עבד, ואחר כך אולי יחזור לכאן. אבל לא שהוא דבוק לזה, שממש כאן מקום החיים שלו.

תלמיד: קראנו שישראל נחלשים מהעבודה כשמשה בא לדבר איתם, ופרעה שלהם כמובן מתנגד להשפעה. מה העצה להמשיך בכוח בעבודה ולא שזה יאיים על הרצון לקבל? כי יש נקודה שהרצון לקבל יכול להפריע, לעצור את האדם, ואנחנו צריכים לא לעורר אותו עד כדי כך, אלא צריך לעבוד פה בחכמה. זה נכון?

אתה שואל כך, עכשיו מגיעה לאדם איזו הפרעה, האם ההפרעה הזאת היא נגד העבודה שלו או נגד הקשר שלו עם הבורא. עכשיו כשמתעוררת בו בעיה, מתעוררים ספקות, האם הם מדברים על עצם העבודה, או על תוצאה מהעבודה, מה קורה? את זה אנחנו צריכים לברר.

אם מה שהוא מרגיש אלו טענות נגד העבודה עצמה, זה דבר אחד, אם על המשכורת שמקבל מהעבודה, תוצאה מהעבודה, זה דבר שני, או שיכול להיות שהבורא עושה לו את זה, זה כבר דבר שלישי, ואולי יש עוד כמה. כאן הוא צריך לברר את זה.

תלמיד: הוא באמת נגע בנקודה, שבסוף יש פה הבדל עצום בין זה שמבינים שהבורא הוא זה עושה לך את זה, לבין זה שהרע שולט בך. ובעצם זה לא הרע ששולט אלא הבורא סידר כך שתראה.

כן.

תלמיד: במה ראייה כזו נותנת כוח לאדם להמשיך?

זאת שאלה, כנגד מה אדם נמצא, מי באמת מפריע לו, או שזה הבורא או שזה נגיד יצר הרע, איזשהו מלאך מהשמיים. זה משפיע על האדם, ויש כאן באמת שתי תשובות.

אם זה היצר הרע שלו, אז כנראה שהוא צריך לפנות לבורא ולבקש שיוציא אותו משליטת היצר הרע. אם זה לא יצר הרע אלא שליטה זרה, אז הוא צריך לברר אותה ולראות איך השליטה הזרה הזאת פועלת, איך היא עומדת נגד המטרה שלו. וכך אדם מגיע לתשובה נכונה.

תלמיד: נראה שלכל אחד יש כמו איזו בהמה שחיה לידו. אפילו אפשר לראות כך בגשמיות, שיש חיה ליד האדם, ולפעמים אתה רואה שהחיה יכולה לשלוט על האדם, היא מנהלת אותו. מה העצה לזה שהחיה תחיה ליד האדם ולא תפריע לו ברוחניות? איך מתנהלים כאן?

זה בעצם הפתרון. את הרצון לקבל לעצמנו עלינו לנתק מעצמנו, שלא יתערב במה שאנחנו מחליטים, במה שאנחנו עושים, זה דבר ראשון. דבר שני, שנצא משליטת הרצון לקבל. וכשאנחנו שולטים על עצמנו, שזה להיות "עם חופשי בארצנו", ברצון שלנו, זה נקרא שאנחנו יוצאים ממצרים. זה בעיקר למה אנחנו מרגישים את יצר הרע כרע. ועוד כמה דברים מתגלים כאן.

אני שומר על עצמי לא לדבר מדי כדי שלא תתבלבלו. אלא מחשבה אחת נקייה שעוברת דרך כל המאמר שהיא תמשוך אותנו קדימה.

תלמיד: מהי המחשבה האחת שעוברת דרך כל המאמר וצריכה ללוות אותנו?

איך אנחנו מגלים דרך כל המאמר שיש כוח אחד שהוא מוליך אותנו, ואנחנו צריכים כמה שיותר בהכרה, אולי אפילו בהכרה שלמה, ללכת אחריו. ואנחנו כל הזמן מגלים אותו, מבררים אותו, ובהתאם לזה אוחזים בו, וכך יוצאים ממצרים.

תלמיד: האם הבורא הולך ומתגלה לנו ואנחנו צריכים ללכת אחריו?

הבורא מתגלה בכמה עבודות שלו, כאילו שאלו עבודות שונות, פעם כנגד היצר הרע, פעם כנגד מחשבות זרות אולי. וכך לאט לאט אנחנו מגיעים למצב שאנחנו כבר מבינים באיזו צורה הבורא צריך להתגלות לפנינו. וכשמגיעים לזה, אז כבר מגלים אותו, אוחזים בו והולכים אחריו.

תלמיד: העבודה שלנו היא לגלות את כוח הבורא, כוח אין עוד מלבדו, מאחורי כל פעולה, כל תצוגה שלו, כזאת או אחרת.

כן.

תלמיד: איך לזהות אותו, לדעת שעכשיו הוא מתראה בצורה כזאת או בצורה אחרת? כי פעם זה דרך העבודה, פעם דרך הציפייה מהשכר, כל פעם בצורה אחרת. איך לגלות אותו כל פעם?

איך, אני לא יכול לגלות לך את התנאי הזה. אלא אתה צריך לדעת שהוא נמצא לפניך, והוא מוליך אותך לאורך כל הדרך. ואתה בידיעה הזאת צריך לקשור אותו למאמר, ששם רב"ש או בעל הסולם מגלים לך את אופני התגלות הבורא כלפי התלמיד. וכך מגלים.

תלמיד: מי נותן כוח לשר של המצרים לשלוט, האם היחס של האדם או הכוח של הבורא?

הבורא.

תלמיד: לגבי אופני התגלות הבורא, הבורא הוא זה שקובע איך הוא כל פעם מתראה בצורה אחרת.

כן.

תלמיד: האם לא תפיסת המציאות של האדם קובעת?

אם אדם נחלש באחיזתו בבורא, אז הוא עובר לאחיזה של היצר הרע.

תלמיד: הוא כותב, "כי כל זמן שניתנה להשר שלהם שררה על ישראל, לא נשמע צעקתם של ישראל." לעומת זאת אנחנו גם לומדים שהבורא שומע תפילת כל פה. איך ליישב את הסתירה הזאת? מתי באמת הבורא שומע את התפילה של האדם?

הבורא תמיד שומע, השאלה היא האם הוא מקבל את התפילה או לא מקבל. כאן אנחנו צריכים להבין שאם הוא לא שומע, אז זה נקרא שהוא רוצה ללמד אותנו בדרגה יותר גבוהה, במצב יותר עליון. אנחנו עכשיו לא מקבלים תשובה מהבורא, אבל צריכים להמשיך לעבוד בידיעה, בהרגשה, שעכשיו שאנחנו קשורים לבורא, זה עוד לא סוף הדרך.

תלמיד: הבורא שומע תפילה של האדם כל הזמן, אבל לא כל הזמן מקבל אותה.

כן.

תלמיד: מתי הבורא מקבל את תפילת האדם?

כשהאדם מבין שיש לו קשר עם הבורא.

תלמיד: מה זה אומר?

כשאדם מרגיש שדרך הקריאה הוא מדבר עם הבורא.

תלמיד: אבל כשהוא פונה לבורא, אם הוא שומע תפילת כל פה למי האדם מכוון, הוא מכוון לכוח העליון?

כן.

תלמיד: נדמה לו שהוא מדבר אליו והוא פונה אליו למה שכרגע התפיסה שלו, אולי דמיונית, אבל זה הבורא בשבילו.

כן.

תלמיד: אז הוא מבין ומרגיש שהוא מדבר עם הבורא.

כאילו.

תלמיד: כאילו. ולמה הבורא לא עונה לו?

כי זה כאילו.

תלמיד: מתי באמת הבורא מקבל את תפילת האדם? זאת התפילה שלו, זה כמו ילד.

הבורא מקבל תפילתו של אדם בצורה שהיא ישירה לבורא. אני לא יכול לתת לכם יותר הסברים כי אחרת לא נשאר לי שום דבר שאני דורש על זה תשובות. כאילו שאני עכשיו אספר לכם הכול ולא נשאר. המאמר צריך בכל זאת להיות עם סימני שאלה.

תלמיד: נראה שהמאמר מדבר על הכרת הרע, זה כאילו הנושא המרכזי. למה כל כך חשוב שאדם יכיר את הרע, מה המטרה של הכרת הרע?

כי בדיוק מול הרע האמיתי יש לו בורא. הוא עושה קצת היפוך בבירור, וכבר ברור לו שככה הוא יראה את בורא לפניו.

תלמיד: זאת אומרת, הרע הוא אמצעי לקשר עם הבורא.

כן.

תלמיד: ולכן הכרחי לגלות אותו?

כן. מלכתחילה, "בראתי יצר רע, בראתי תורת תבלין".

תלמיד: האם הכרת הרע היא ביחס למשהו ספציפי או כללי?

הכרת הרע זה ספציפי לגלות את הבורא.

תלמיד: האם זה ביחס לחברים, ביחס ל"אין עוד מלבדו", ביחס לחוסר יכולת להצדיק את הבורא, זה חשוב הפירוט הזה?

רק כלפי הבורא.

תלמיד: האם זה חשוב לנסות לזהות את סוגי הכרת הרע, או שזה לא כל כך משנה?

לא. הרע שבאדם מונע ממנו להכיר את הבורא.

תלמיד: אם שמעתי נכון, "האדם מרגיש שיש לו קשר עם הבורא, כשדרך הקריאה הוא מדבר עם הבורא". האם "הקריאה", זו הכוונה שהאדם קורא לבורא או הכוונה כשהאדם קורא את המאמר?

האמת שגם וגם. אבל אדם צריך לפנות.

תלמיד: קריאה דרך פנייה. המאמצים לקרוא לבורא הם שבהדרגה מולידים את הקשר עם הבורא.

אלה מאמצים לפנות לבורא.

תלמיד: והצורך לפנות אליו, נולד רק כשהאדם מגלה את הכרת הרע, לכן זה בדיוק התהליך?

כן.

תלמיד: שמעתי שהאדם צריך לשלוט ברצונות שלו. סיפרת שרב"ש היה שולט ברצונות שלו בצורה בלתי רגילה. איך שולטים ברצונות שלנו?

אנחנו מתחילים לברר את המאמר, לא ממצב שאנחנו כבר עומדים ומנוגדים למשהו, אלא אנחנו צריכים לברר איפה כאן נמצא הבורא, זאת אומרת שאני כאן נמצא מולו.

תלמיד: איך אנחנו שולטים ברצונות שלנו? אמרת שצריך לדאוג כל הזמן להיות בקשר עם הבורא, ואני מרגיש שהקשר הזה עם הבורא נותן לך לשלוט ברצונות.

כן.

תלמיד: איך אני כל הזמן דואג לא לאבד את הקשר עם הבורא, וגם לדעת שאני שולט. השאלה היא, האם אני שולט או הבורא שולט?

האמת, זה לא חשוב. נאמר שהבורא שולט.

תלמיד: אז אם הבורא שולט, מה אני עושה במשחק הזה?

אתה צריך להכניע את עצמך ולתת לבורא מקום לשלוט.

תלמיד: הוא אומר ש"רק לאנשים שרוצים לצאת משליטת הרע, להם ה' מגלה את צורת האמת". מה זה לגלות לי את האמת?

הבורא מגלה את האמת, זה את היחס בינו לבין מה שהאדם מרגיש.

תלמיד: אני מרגיש שהאמת מתחלקת לשניים. "אין עוד מלבדו", הוא הראשון והאחרון. לעומת זאת, אני צריך להכניע את עצמי מול הבורא ולהבין שאני לא יכול לעשות כלום. האם זו האמת? מה אני מגלה?

אתה מגלה את היחס שלך לעומת הבורא. את המקום שלך, את הכוחות שלך לעומת הבורא.

תלמיד: כי רב"ש אומר, "גיטו וידו באים כאחד". האם זו האמת שאני צריך לגלות?

נגיד שכן, אבל צריכים עוד להבין מה קורה כאן, מה המשפט הזה כולל.

תלמיד: יש פה מערכת יחסים שאנחנו צריכים להבין אותה, איך אנחנו לוקחים את הקשר המיוחד הזה ועולים אתו על אף שאנחנו מגלים את הרע כל פעם?

זה יתברר במאמרים הקרובים.

תלמיד: אני מרגיש את הפסח הזה מאוד שונה מכל הפסחים שעברנו, מפני שנפתחת לנו אפשרות להחזיק בבורא ממש לאורך כל היום. אז על מנת לקבל יכול להיות קיר או להיות פתח. מה קובע שזה יהיה כך או כך?

ככל שאתם קרובים לפתוח את המאמר, כל מאמר ומאמר שאנחנו עוברים, בצורה שאתם מחפשים את הבורא.

תלמיד: המאמרים אחרים לגמרי ממה שקראנו אותם עד היום. פעם ראשונה שאני מרגיש שאני קורא אותם ממבט אחר לגמרי ואני צריך לחקור אותם ממש מההתחלה, מזווית חדשה.

כך צריך להיות. תמשיך, לא צריכים הרבה.

תלמיד: רב"ש כותב שכאשר משה מגיע עם הבורא, האנשים לא רצו את זה, כי גדל בהם הרצון לקבל, והם לא רצו השפעה. מה השתנה ברצון לקבל שהוא רצה השפעה, אפילו בלא לשמה?

השאלה טובה מאוד, אתה צריך לקרוא את המאמר בצורה מדויקת מההתחלה ועד הסוף, ולעשות בצד סימנים ואז תבין. כדאי לך לקרוא כך, מחר נדבר.

תלמיד: האם צריך להשתוקק לגילוי כל הרע?

אני לא יודע מה זה כל הרע, אני מרגיש שיש לפניי משהו שמפריע לי, מבלבל אותי וכן הלאה, ואותו אני רוצה לסלק.

תלמיד: בעמוד 1031 בטור הראשון, פסקה 3, רב"ש כותב "נמצא, שעל ידי מה שמשה הסביר להם את ענין לשם שמים, הם התקדמו בעבודה והגיעו לדרגת האמת, לדעת, איך הרע שולט עליהם." מה זה לעבוד לשם שמיים?

למה אתה לא שואל כמו שהם שואלים?

תלמיד: מה הכוונה?

הכוונה היא פשוטה, לשאול "מה זה נקרא לעבוד לשם שמיים?".

תלמיד: מה זה נקרא לעבוד לשם שמיים?

תשאל אתה ולא אותי, זה מה שחסר לך. צריכים לשאול.

תלמיד: אני שומע ממך על יחס חדש למאמרים, לקריאה במאמרים.

כן.

תלמיד: אתה חוזר כל השיעור, גם אתמול אמרת, שאנחנו צריכים להיכנס למאמר, לפתוח את המאמר.

כן.

תלמיד: אתה יכול לכוון יותר מה העבודה עכשיו עם המקורות של פסח, עם המאמרים של רב"ש?

המקורות של פסח הם מקורות שעל ידם אנחנו נכנסים לבירורים של עניין יציאת מצריים, ולכן זה דבר שחשוב לנו מאוד.

תלמיד: מה הגישה לקריאה במאמרים האלה?

הגישה היא שאנחנו קוראים מאמר ורוצים להכיר מה מפריע לי. מה מפריע לי, מי זה בדיוק פרעה, אחשוורוש, כל ה"גיבורים" למיניהם, ואז אני רוצה לברר אותם, כביכול לתרגם בתוכי את השמות האלו לרגשות, ליחסים.

תלמיד: איך לעשות את פעולת התרגום, איך להעביר אותה לרגש יותר מהר ולא להתחיל לנתח בראש? איך להרגיש את הכוחות האלה, שהם מדברים ממש עליי, כאן ועכשיו?

כן, כך צריכים להמשיך, יותר ויותר.

תלמיד: רב"ש כותב, "ומה נעשה בסופו של דבר. היינו לאחר שנתגלה להם כל צורת הרע, ולא ברחו מהמערכה באמצע עבודה, אז זכו לראות את האמת, שאין כאן שום שר שלהם, שהיה מעכב את התפלות, אלא ה' בעצמו הוא עשה את כל המעשים".

יוצא שכשהאדם מרגיש את הכבדת הלב, זה בעצם גילוי הבורא בשביל האדם. כי האדם עם היצר הרע שלו שהולך ומתגלה בו, זה גילוי הבורא לנברא, בנקודה הזאת, בשלב הזה של העבודה שלו. האם ככל שאני או אנחנו מרגישים יותר ויותר את הכבדת הלב, זה בשבילנו גילוי הבורא?

כאילו כך.

תלמיד: אם זה גילוי הבורא בשלב הזה בשבילנו, כי בעצם הוא זה שעושה את כל המעשים, זאת אומרת אין פרעה, יש את הבורא שאומר בוא ואראה לך איך הכבדתי את ליבו, איך אני יכול לאהוב את הבורא על זה שהוא מכביד לי את הלב?

כי הוא מושך אותך על ידי זה למצב הכי גבוה.

תלמיד: יוצא שצריך לשנות את היחס להכבדת הלב.

כן.

תלמיד: איך עושים את זה? איך אני משנה את היחס להכבדת הלב, במקום לברוח ממנה כפי שקורה היום? כי כשמכבידים את הלב, אתה מיד מתקפל ובורח לכל מיני מקומות אחרים, והשאלה היא איך בנקודה הזאת אנחנו מחזיקים בזה ואומרים "זה הבורא". ואם אני מזהה שזה הבורא, אז מה אני אמור לעשות בנקודה הזאת, להודות על זה?

אז תראה מה לעשות, אבל תמשיך לחפש.

תלמיד: אם נשים פוקוס על חלק מהתהליך לקראת פסח, מצד אחד אדם לא רוצה להיות מוזן מאותם מזונות שהוא אכל על אף שהם הזינו אותו יפה מאוד, ועכשיו הוא רוצה ללכת קדימה למזון שהוא לא מכיר, הוא לא יודע ממה הוא יהיה ניזון, וזו נקודת המשה שלו, הוא הולך אחריו על אף שהוא לא רואה מה זה. אפשר להגיד שאנחנו נמצאים בנקודה הזאת עכשיו?

אחרי מה אתה הולך?

תלמיד: משה נגיד, אותה נטייה לבורא שאני לא יודע איך היא תחזיק אותי.

אחריה אתה הולך?

תלמיד: אני רוצה ללכת, אני בנכונות ללכת עם החברים נגיד. איך מחזיקים שם?

אם תנקה את כל הנטיות שלך לדברים שצריכים להיות כאילו נקיים, אז תתקדם.

תלמיד: מה זה לנקות?

מה זה לנקות? שהשפעתך לבורא תהיה נקייה. אחד לאחד.

תלמיד: נניח שבקשר עם החברים אנחנו מגלים כל מיני דברים, ואנחנו דבקים רק בקשר בינינו. נגיד אנחנו רוצים, במצב האידיאלי, להתקדם הלאה ולראות את כל הדברים שצריך לתקן. האם פה לקרוא לבורא, לנסות לראות איך הוא נכנס ומקשר בינינו? זו דרך טובה ליציאה ממצרים?

כן, זו כניסה, אבל לא שהיא נמשכת כל הדרך.

תלמיד: מהי ההשתתפות האמיתית שלנו במחשבות שלנו? האם נוכל להיות שותפים עם הבורא בהגדרת המחשבות שלנו?

אני לא יודע מהי הגדרת המחשבות, מי מכם מבין, אבל תמשיכו.

תלמיד: מה זה נקרא שהאדם אוחז בבורא?

הוא משתדל לא לשכוח שהבורא מזמין בו שאלות.

תלמיד: ממה זעקו ישראל במצרים, האם מזה שהם לא יכלו להשפיע לבורא, או מזה שפשוט לא היה להם מילוי?

זאת השאלה.

תלמיד: כי מהרבה מאמרים אפשר להבין, וגם פה הוא כותב, שהם רצו להשפיע לה' והמצרים היו מטרידים אותם. זו גם שאלה, איך אדם שנמצא במצרים רוצה להשפיע לבורא. ולפעמים כתוב שלא היה להם מספיק מילוי, רצו למלא את עצמם ולא היה להם ומזה זעקו. מה הנכון?

הנכון הוא שהם היו צריכים למלא את עצמם עם מה שהם רוצים למלא את הבורא, בסופו של דבר זהו. עוד נלמד איך זה יצא להם. יש כאן דרך, שמאל ימין, שמאל ימין.

תלמיד: לפעמים אדם שנמצא במצרים צועק מזה שהוא לא יכול להתחבר עם חברים, ולפעמים הוא צועק מזה שהוא לא יכול לחיות בלי מילוי, כלומר גם וגם.

גם וגם, כן.

תלמיד: סוף המאמר הוא כלפי גילוי הרע. והוא כותב שאנחנו צריכים להגיע לצורה האמיתית של הרע, ואת זה צריך לתת הבורא.

כן.

תלמיד: אם אנחנו אומרים שגילוי הרע בעבודה שלנו הוא בין עשיריות, בעשירייה, אז מה זה רע, האם זה בתוך האדם, בין אנשים? מה זו צורת גילוי הרע בעבודה שלנו?

כל הרע שמפריע לי להתחבר לבורא.

תלמיד: מה זו מידה שלמה?

מידה שלמה של הרע.

תלמיד: הוא כותב, אם אין מקום לגילוי הרע, אז הוא לא מגלה. מה זה מקום לגילוי כל הרע?

מה זה לא מגלה?

תלמיד: כך כתוב, "ואז, כשיש להם כלי שלם של רע, אז הקב"ה נותן להם את העזרה". "ולא ברחו מהמערכה, עד שהיה מקום לגילוי כל הרע".

כן.

תלמיד: מה זה שיהיה מקום לגילוי?

מידה שלמה.

תלמיד: האם אנחנו צריכים להכין מקום לגילוי הרע?

כן.

תלמיד: דרך מה?

דרך זה שעוברים ממצב למצב, עד שמגלים את כל הרע שבקרבנו.

תלמיד: אנחנו נמצאים בהכרת הרע, בזמן ההכנה, והוא כותב שאם לא מגיעים למידה שלמה, אז אין עזרה, הוא לא עונה, עד שאדם או קבוצה יגיעו לנקודה הזאת. איך למנוע היתקעות בתהליך הכרת הרע?

כנראה קשר עם החברים, קשר עם הזולת. אתה מתאר את הבורא בנקודת הקשר שלך איתם.

תלמיד: זה אישי, אבל איך למנוע היתקעות מערכתית בקבוצה שלנו היום?

לא.

תלמיד: כך לא עושים חשבון?

אתה רוצה להידמות לבורא בזה שאתה נמצא בקשר עם החברים.

תלמיד: יציאה ממצרים ונס הפסח, זה שאני צריך לגלות את הרע בזה שהיחס שלי או הקשר שלי לחברים הוא לא נכון או לא מספיק.

כן. הוא יהיה נכון מתי שתגלה אותו נכון.

תלמיד: הוא מתחיל את המאמר עם השאלה, למה רק כשהשר שלהם נפל, אז באה צעקתם. אם אני מבין נכון, הוא אומר שרק כשאדם מגלה שזה לא היצר הרע שולט עליו אלא הבורא, אז אפשר לבקש. אבל אם המצב הסופי הוא שהשר נפל, אז מה כבר יש לבקש, הרי הוא נפל, מה עכשיו מבקשים?

מבקשים להיות תחת השר החדש.

תלמיד: האם זה מצב ביניים שכבר אין את שליטת פרעה אבל עדיין אין את שליטת הבורא?

כן.

תלמיד: ואם הם לא היו מבקשים את שליטת הבורא שם?

סימן שהוא עדיין שולט, עדיין לא מוכנים להוריד אותו.

תלמיד: כשהאדם נמצא תחת שליטת מצרים והוא לא מגלה את הסופיות שלה, את המוחלטות שלה עדיין, אז האם הוא לא יכול באמת לבקש השפעה?

כן.

תלמיד: אז כל מה שהוא ביקש קודם זה כאילו השפעה, לא באמת.

יש הרבה בקשות לפני זה.

תלמיד: הוא כותב שהשפה הראשונה שהאדם נולד איתה היא רק לתועלת עצמו, ובשביל לקבל את שפת ההשפעה הוא צריך לבקש, הוא צריך עזרה מלמעלה.

כן. זה מובן מאוד כשאנחנו מסתכלים על תינוקות, איך התינוק הוא רק לעצמו במאה אחוז, הוא לא יכול כחוט השערה להיות מחוץ לרצון לקבל, הוא רק רצון לקבל.

תלמיד: ללא גילוי של רע.

כן.

תלמיד: האם כל הגילוי של הרע הוא רק בשביל שיהיה לנו צורך לבקש?

כן.

תלמיד: והתוצאה מהבקשות היא דווקא הכוונה להשפעה.

כן.

(סוף השיעור)