שיעור בוקר 26.07.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לספר הזהר", עמ' 451

אות ס"ז

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמוד 451, "הקדמה לספר הזהר", אות ס"ז.

אני רק רוצה להזכיר שזה "כתבי בעל הסולם" ובעל הסולם כותב את את זה בצורה מאוד ישרה, מדויקת, לכן אנחנו צריכים לקבל את המילים שלו, ההבחנות שלו בצורה נכונה. קודם כל איפה שהוא כותב "ישראל", זה ישר-אל. כל אדם, לא חשוב למי הוא שייך, לאיזו אומה, לאיזה גיל, לאיזה מין, אם הוא משתוקק להתקרבות לבורא לפי השתוות לתכונות ההשפעה של הבורא, אם האדם הזה רוצה שזו תהיה גם התכונה שלו, אז הוא נקרא "ישראל".

שוב, אם האדם רוצה שתכונת ההשפעה תשלוט בו ותכוון אותו בכל מצב בחיים, לפי הנטייה שלו הוא נקרא "ישר-אל", "ישראל". אם הוא לא משתוקק לזה אז נקרא "אומות העולם".

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לקרוא כמה הקדמות של בעל הסולם כדי להבין יותר טוב את תע"ס. עכשיו אנחנו מגיעים לסוף המאמר הזה, אתה יכול לתת לנו הנקודות העיקריות של המאמר שעכשיו אנחנו קוראים שיוכלו לעזור לנו להבין יותר טוב את תע"ס?

בהקדמה הזאת אתם יכולים לקרוא את אות א' שבה בעל הסולם אומר, רצוני בהקדמה הזאת לברר כמה דברים פשוטים לכאורה שכולם רוצים לברר, כולם ניסו לברר ועדיין לא מסוגלים וזה מה מהותנו, מה התהליך שאנחנו עוברים, מה מטרתנו וכולי וכולי. הוא שואל שם הרבה שאלות, ואחר כך עוד חוץ משאלות הוא נכנס לסוג אחר של שאלות שזה חקירות, שכדי לברר את השאלות הוא צריך גם לחקור קודם, ואחרי זה הוא מתחיל את ההסבר שלו בהקדמה הזאת. בסופו של דבר לזה אנחנו מגיעים עכשיו, מה אנחנו צריכים לעשות בצורה שהבורא מכוון אותנו מלמעלה ואנחנו מאין ברירה או בהסכמה עימו צריכים לעשות את זה מלמטה.

נמשיך. סך הכול מעכשיו והלאה אנחנו באים לסיכום של כל ההקדמה, בשביל מה בכלל בעל הסולם פתח אותה, כתב אותה.

קריין: אות ס"ז.

אות ס"ז

"ובהיות האדם מישראל, מגביר ומכבד את בחינת פנימיותו," זאת אומרת, "האדם מישראל" זה אדם שיש לו נטייה להגיע לגילוי הבורא, לחיבור עם הבורא, ישר-אל.

אני מבקש לתרגם את המילים האלה בצורה נכונה.

קריין: שוב.

אות ס"ז

"ובהיות האדם מישראל, מגביר ומכבד את בחינת פנימיותו, שהיא בחינת "ישראל" שבו," זאת אומרת השתוקקות לבורא שהוא כל הזמן עובד על להגדיל את זה, "על חיצוניותו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו." הרצון האגואיסטי שבו, שהוא רוצה דווקא להוריד אותו בחשיבותו. "דהיינו, שנותן רוב טרחתו ויגיעתו, להגדיל ולהעלות בחינת פנימיות שבו, לתועלת נפשו, וטרחה מועטת, בשיעור המוכרח, הוא נותן לקיום בחינת "אוה"ע" שבו, דהיינו לצרכי הגוף. דהיינו, כמ"ש (אבות, פ"א): "עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי", הנה אז, גורם במעשיו, גם בפו"ח דכללות העולם, שבני ישראל עולים בשלמותם מעלה מעלה, ואוה"ע, שהם החיצוניות שבכללות, יכירו ויחשיבו את ערך בני ישראל."

זאת אומרת, אם אנחנו מכבדים את ההשתוקקות לבורא ומבצעים את זה בעצמנו, אנחנו בעצם איכשהו משפיעים על כל העולם. לא שאנחנו מחייבים אותם ממש ללכת אחרינו אבל בכל זאת תהיה גם להם התעוררות להבין, להרגיש, איכשהו במחשבות, ברצונות הם יתחילו להתעניין בכיוון זה איך להגיע לגילוי הבורא.

"ואם ח"ו להיפך, שהאדם הפרטי מישראל, מגביר ומחשיב את בחינת חיצוניותו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו," על בחינת "ישראל" שבו," זאת אומרת, אם נניח יש בינינו כאלה חברים שרצו מאוד להגיע לגילוי הבורא, שמעו שמגיעים לזה רק לפי השתוות הצורה, שהם צריכים לשנות את הטבע שלהם מלקבל ללהשפיע, הלכו על זה, אבל אחר כך עזבו וחזרו רק למלאות את האגו שלהם עד סוף החיים. "וכמ"ש (דברים, כ"ח): "הגר, אשר בקרבך"," "גר" זאת אומרת שמשתוקק לרצון לקבל, "דהיינו החיצוניות שבו, "יעלה עליך מעלה מעלה, ואתה, בעצמך", דהיינו הפנימיות, שהיא בחינת "ישראל" שבך, "תרד מטה מטה". אז גורם במעשיו, שגם החיצוניות שבכללות העולם, שהם אוה"ע, עולים מעלה מעלה, ומתגברים על ישראל, ומשפילים אותם עד לעפר. ובני ישראל, שהם הפנימיות שבעולם, ירדו מטה מטה ח"ו."

מה אנחנו לומדים מכאן? שאם אנשים מקבלים נטייה לגלות את הבורא, להתקרב אליו, שהרצונות האלו שבהם נקראים "ישראל", ואחר כך נופלים, עוזבים, וחוזרים לטפל באגו שלהם, אז הם גורמים גם בצורה חיצונה, הם משפיעים על כל העולם, שגם העולם ילך לכיוון האגו הגשמי במקום מטרה רוחנית.

זאת אומרת, כל אותם האנשים שמקבלים נטייה לבורא ועוסקים בזה הם פועלים לזה שמושכים גם את כל האנושות אחריהם, ואם הם נופלים וכבר מכוונים את עצמם כלפי הגשמיות, הרצון האגואיסטי, אז כל העולם גם נמצא בנטייה אחריהם. זאת אומרת, מאוד מאוד חשוב לאן יהיה מכוון האדם שמקבל מלמעלה איזה יחס לבורא, האם הוא ממשיך בדרך או עוזב.

שאלה: אתה יכול לחדד מה זה בדיוק "להגביר את בחינת החיצוניות", איזה פעולות כאלה יש?

חיצוניות, שאתה מתעסק באולימפיאדה ביפן יותר מאשר בשיעור בוקר שלנו. נגיד ראית אתמול בערב עד חצות אולימפיאדה ולכן היום לא הגעת לשיעור.

תלמיד: אבל מה עם דברים שקשורים לעבודה ומשפחה ודברים כאלה?

תעשה מה שהכרחי, אין ברירה, אבל הכול בכל זאת שייך להחלטה שלך. הכול שייך להחלטה שלך. אל תחשוב שאתה יכול לפני המשפט העליון לספר עד כמה היה לך קשה ויכולת ולא יכולת. אותם הכוחות שמעמידים אותך בכל מיני מערכות הם יודעים בדיוק מי אתה, מה אתה, מה נותנים לך, ואיך אתה צריך להגיב, ואתה לא יכול עם השכל שלך עכשיו להתחיל לתרץ אם אתה יכול או לא. אל תחשוב שאתה תוכל להצליח באותו משפט העליון.

שאלה: מה ההשפעה על העולם של חבר שעוזב את הדרך?

כמו שקראת, שאפילו אחד שעוזב את הדרך ומעדיף גשמיות על רוחניות הוא גורם לכך שכל העולם גם יעדיף יותר גשמיות על רוחניות. באיזו מידה? בכמה שיש כוח סגולי בין אלו שנקראים ישר-אל ובין אלו שנמשכים לכל התענוגים הגשמיים. ככה זה.

תלמיד: ואם זה קורה, האם האחרים שממשיכים בדרך יכולים לעשות עם זה משהו?

לא יכולים. יש בזה בחירה חופשית. כמה שאנחנו מסוגלים אנחנו צריכים לדבר איתם, להחזיר להם חשיבות לעניין, אבל זה לא דבר שאפשר לקנות בכסף.

תלמיד: זה כלפי החבר, אני שואל כלפי העולם. אם מישהו עוזב ויש לזה השפעה מסוימת על העולם, האם אחרים שממשיכים בדרך יכולים לפצות על אותו מקום מבחינת העולם?

לא. מה שעושה כל אחד ואחד זה רק הוא יכול או לקלקל או לתקן. לכל אחד יש נשמה משלו ובחירה חופשית משלו. רק בתפילה אנחנו יכולים איכשהו אולי לתקן את המצב, אבל בכל זאת כל אחד ואחד גורם או לטוב או לרע, ובזה יש חשבונות אחר כך עם כל אחד ואחד והתיקון נמשך.

שאלה: בהמשך למה שהחבר שאל, הרי אם חבר עזב, אז הוא עזב.

עזב.

תלמיד: הוא כבר לא חבר, אז למה הוא משפיע על העולם לרעה, הוא כבר כמו כל האנושות?

לא, כי לרצונות שלו ישנה נקודה שבלב והוא עם הנקודה הזאת היה יכול להתקרב לבורא ולתקן בזה את העולם, שגם העולם היה נמשך אחריו במשהו, והיה יכול להתקדם יותר ויותר. ודווקא אלו שיש להם כוח התנגדות גדול הם אחר כך עושים עבודה רוחנית גדולה ונעשים לגדולים. ולכן ככה זה קורה שאנחנו צריכים להצטער על כל אחד ואחד.

אבל, יחד עם זה שאנחנו מצטערים אסור לנו להחזיק אותו בכוח כי המשפט הרוחני אומר שאנחנו צריכים לדבר איתו פעמיים, כמו עם אותו חמור שנופל תחת משאו. יש כזה חוק שאם שמים מטען על החמור והוא נופל, אז אנחנו צריכים להעמיד אותו, לחזק אותו ולהעמיס עליו שוב את הכבודה, ואם הוא נופל פעם שנייה אז אי אפשר להשתמש בו, צריכים לעזוב אותו ולהפסיק.

תלמיד: דיברנו לא פעם שלא צריכים להצטער על מי שעזב, עזב אז עזב.

כך דיברנו בצורה פשוטה, אבל בעצם זו העבודה שלנו בכל זאת להזהיר, לדבר, את זה אנחנו חייבים.

תלמיד: יש פשוט הרבה שאלות בנושא. מה זה נקרא שעזב? יכול להיות שהוא נמצא בינינו אבל עזב, בראש הוא לא נמצא בלימוד?

לא. אנחנו מדברים על אלו שנמצאים בשיעורים שאם מפספס מדי פעם פה ושם, מילא, אבל בכל זאת נמצא.

תלמיד: באופן מערכתי מה ההבדל בין אדם שנמצא כאן ומתרשל בעבודה שלו לבין אדם שעזב לגמרי את הדרך, האם שניהם משפיעים לרעה על העולם?

אצל רב"ש הייתה טבלה כזאת עם טלפונים של כולם, היו שם נגיד 70 80 שמות והטלפונים שלהם. כשהתחלתי להיות שם, לא ראיתי יותר מעשרה אנשים שמגיעים לשיעור בוקר, אבל אחר כך הייתה סעודה, אני לא מדבר על שבתות כי בשבתות מגיעים כל מיני אנשים, אבל כשהזמינו אותי לסעודת ראש חודש, פתאום ראיתי שיש 60 איש, מאיפה זה? אחר כך הבאתי לשם עוד נגיד 40 איש, אז כבר נעשתה חברה עוד יותר גדולה.

אז כאן השאלה על מה מדובר, על איזה אנשים? פשוט מאוד, אפילו אלו שנמצאים במעגל החיצון שמגיעים פעם בכמה חודשים. אצלנו עכשיו בגלל האינטרנט קשה להגיד, כי מקושרים אלינו אלפים ממש, אבל אלו שנמצאים בשיעור שאנחנו רואים אותם כאן. לכן להגיד לך מי נמצא ובאיזה מעגל, קשה. אני מתחשב עם כל אחד ואחד שמדי פעם לפחות נמצא בשיעור ויש לי בכל זאת תקווה שיתחזק.

אבל הוא לא נגד הדרך, אין לו כיוון אחר, הוא פחות או יותר שומע על העקרונות שלנו למרות שלא כל כך יכול לקיים אותם, אבל הוא מבין שאלו העקרונות של העולם הרוחני שהוא עדיין לא נמצא בזה. אז יבוא הזמן, בכל זאת זה נקרא שהוא בדרך.

שאלה: איך אנחנו יכולים להרגיל את עצמנו להגיד את האמת בפני העשירייה כמו בפני הבורא? נגיד כמו באותה דוגמה שנתת, אם צפיתי באיזה משחק כדורגל ולא באתי לשיעור, איך לא להמציא כל מיני דברים? הרי כולם כבר מכירים אותי טוב מאוד. איך להגיד את האמת, איך להרגיל את עצמי לזה?

אני אגיד לך, אתה חייב בכל זאת להבין שהקבוצה צריכה להיות יותר קרובה אליך מהבורא, כי קודם אתה מגיע לחיבור עם הקבוצה ואך רק בזכות הקבוצה אתה מגיע לחיבור עם הבורא. לכן אם תשתדל להיות במקסימום ישר עם החברים, אבל כאן צריך להבין שאתה לא תעשה בזה קלקול בחברה, אז אתה צריך להיות איתם ממש בלב פתוח.

שאלה: בעל סולם כותב פה דבר שאף פעם לא ראיתי, מאוד מדאיג מה שהוא כותב, הוא כותב "שהיא בחינת "ישראל" שבך, "תרד מטה מטה". אז גורם במעשיו, שגם החיצוניות שבכללות העולם, שהם אוה"ע, עולים מעלה מעלה, ומתגברים על ישראל, ומשפילים אותם עד לעפר."

אני רואה בזה את כל הסיבה למצב של ישראל בעולם עד כמה גם בצורה חיצונה, תראה במה נמצא עם ישראל לעומת כל העמים האחרים. מפני שהאנשים שבישראל שקודם כל היו צריכים להיות מכוונים להידמות לבורא לא עושים את זה, אלא מפנים את עצמם לכל מיני עסקים של כסף וכבוד ולא חושבים על הרוחניות. לכן זה גורם לזה שאומות העולם כך מתייחסים לעם ישראל הכללי. מה אתה כל כך מתפעל מזה?

תלמיד: זה ברור, אני לא רוצה לנקוב בשמות, אנחנו רואים את זה במיוחד בארץ בזמן האחרון. השאלה שלי איך אפשר, אפילו בהפצה כמו שאתה אומר, להתגבר על מכשול כזה ענק, שעד היום לא עוד הצלחנו להזיז מילימטר לפי מה שאני רואה. איך נעשה את זה בדיוק? אתה מדבר על הפצה, ובחוץ רואים שמתגבר הקטע שעובדים בחיצוניות כל הזמן, אז מה יהיה הסוף?

אני מבין, אני רק רוצה שאתה תבין, שהכול תלוי בסופו של דבר בקבוצה שלנו, אם אנחנו נשתוקק יותר חזק למטרה בזה אנחנו נשפיע על כל המעגלים שסביבנו.

תלמיד: אנחנו עושים הרבה עבודה כל בוקר, האם אנחנו מתקדמים, האם אנחנו מזיזים את העניינים? אתה מרגיש שאנחנו מזיזים את העניינים כלפי התיקון?

כן. אבל עכשיו עדיין אסור לך לראות את זה כי אתה תתגאה ותתפוצץ מגאווה ותתחיל לחשוב כמה שמגיע לך.

שאלה: איך אדם יודע שהוא פועל בצורה אופטימאלית בהתאם לתנאים שהוא מקבל?

אנחנו צריכים לקבל את זה כך וזהו, ולא לחשוב פעמיים, כך או אחרת, זה בלבול. יש לנו תוכנית, אנחנו צריכים לעבוד לפי התכנית הזאת, מקבל - מקבל, לא מקבל - לא מקבל. חכמת הקבלה לא בנויה לזה שאדם חוקר ואחר כך הוא נכנס אליה, אין לו מה לחקור עם השכל הבהמי שלו. לכן יש כאן דברים שקודם כול הוא צריך להשיג משהו מהרוחניות, ואחר כך מתוך הניסיון שהוא משיג להתקדם קדימה. אבל אם הוא שם את החכמה לפני שהוא הולך להשיג משהו, זה לא קורה כך בחיים, באף מקום אפילו לא בחיים שלנו. האם תינוק מקבל קודם שכל ואחר כך נכנס לחיים? לא, הוא עושה פעולות אינסטינקטיביות ומקבל כל מיני תגובות, ואז לפי התגובות האלה הוא מתקדם, לומד מזה, בדרך כלל לומד מהתגובות השליליות.

אני מבקש לתרגם נכון לעצמנו מה זה נקרא "ישראל" ומה זה "אומות העולם", זה דבר עקרוני, זו טעות שמבלבלת אותנו לגמרי.

אות ס"ז

"ובהיות האדם מישראל, מגביר ומכבד את בחינת פנימיותו, שהיא בחינת "ישראל" שבו, על חיצוניותו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו. דהיינו, שנותן רוב טרחתו ויגיעתו, להגדיל ולהעלות בחינת פנימיות שבו, לתועלת נפשו, וטרחה מועטת, בשיעור המוכרח, הוא נותן לקיום בחינת "אוה"ע" שבו, דהיינו לצרכי הגוף. דהיינו, כמ"ש (אבות, פ"א): "עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי", הנה אז, גורם במעשיו, גם בפו"ח דכללות העולם, שבני ישראל עולים בשלמותם מעלה מעלה, ואוה"ע, שהם החיצוניות שבכללות, יכירו ויחשיבו את ערך בני ישראל.

ואם ח"ו להיפך, שהאדם הפרטי מישראל, מגביר ומחשיב את בחינת חיצוניותו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, על בחינת "ישראל" שבו, וכמ"ש (דברים, כ"ח): "הגר, אשר בקרבך", דהיינו החיצוניות שבו, "יעלה עליך מעלה מעלה, ואתה, בעצמך", דהיינו הפנימיות, שהיא בחינת "ישראל" שבך, "תרד מטה מטה". אז גורם במעשיו, שגם החיצוניות שבכללות העולם, שהם אוה"ע, עולים מעלה מעלה, ומתגברים על ישראל, ומשפילים אותם עד לעפר. ובני ישראל, שהם הפנימיות שבעולם, ירדו מטה מטה ח"ו."

לפני כמה אלפי שנים, נניח שלוש וחצי אלף שנה, בבבל, נעשתה חלוקה בין חלק מהבבלים שקיבלו את שיטת אברהם שצריכים ללכת ל"ואהבת לרעך כמוך", שזה בעצם הטבע של הבורא, וחלק לא קיבלו את זה והמשיכו לאהוב את עצמם ולהתחיל בזה להתפתח. אז התחלקה בבל לקבוצה קטנה ברשותו של אברהם והתנתקה מבבל והלכה לארץ ישראל, והאחרים המשיכו שם. זה נעשה בהיסטוריה.

אחר כך בקבוצה הזאת שנקראת "ישראל" היו כל מיני אירועים, בלאגן, האגו בכל זאת לא נתן לאנשים האלה להתקדם יפה וטוב לכיוון הבורא ל"על מנת להשפיע", לאהבה, חלק נושרים לפני הכניסה למצרים וחלק אחרי הכניסה למצרים. הם חילקו את עצמם לשניים עשר שבטים, עשרת השבטים נעלמו, הלכו לכל מיני כיוונים מי הם היום לא ידוע, ורק שני שבטים נשארים והם היום נקראים היהודים שבכל העולם, זה מה שנשאר מהם. ובתוך זה נשארה קבוצה קטנה ותמיד הייתה קיימת, מאז בבל העתיקה, שרצתה להתקדם לעל מנת להשפיע, לאהבה, לאהבת חברים, לאהבת הזולת. הם נקראים מקובלים מפני שקיבלו כל מה שאברהם לימד אותם וכך זה עד היום הזה. יש מעט מאוד אנשים כאלה בכל דור ודור.

היום זה מתגלה יותר ויותר לכל האנושות, כמו שכתוב, "ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים", וכל האנושות בסופו של דבר תרגיש שרק בקיום של "ואהבת לרעך כמוך", כי זה בעצם מה שלימד אברהם, שום דבר חוץ מזה, רק ב"ואהבת לרעך כמוך" האנושות תוכל לתקן את עצמה ולהגיע למטרת החיים, מטרת הבריאה, שזה למעלה מהחיים הגשמיים שלנו. הכול מדובר על החיים הרוחניים. זאת אומרת שזה לא תלוי בגוף ובחיים שאנחנו נמצאים בגוף, אלא אפילו שלא נמצאים בגוף, אנחנו חיים מה שנקרא "בתוך הנשמה".

בתהליך הזה הוא אומר, הבעיה היא כזאת שכל אחד ששייך לרצון שיש בו לבורא, אם הוא עולה עם הרצון הזה, ממשיך, הוא גורם בזה טובה לכל העולם. אם הוא יורד מהרצון הזה, בזה הוא גורם אסונות לכל העולם. יוצא שהאנשים שיש בהם נטייה לבורא, שלפי הנטייה הזאת הם נקראים "ישראל", "ישר אל", הם גורמים טוב לעולם וההיפך רע. לכן כל העולם בצורה אינסטינקטיבית מייחס להם את כל הדברים הרעים. שאם קורה משהו ודאי שזה קורה בגלל שבמשהו הם אשמים, וכל אחד ואחד בעולם מרגיש זאת. הוא לא צריך להבין את זה בשכל, הוא מרגיש שכך זה קורה, מפני שאנחנו דרך מערכת אדם הראשון קשורים כולנו לנשמה אחת.

ואין ברירה, משהו שעושים אלה שמכוונים לבורא, אם הם מתקרבים לבורא, הם גורמים טוב לכל העולם והעולם מתעלה יחד איתם. בזה שהם רוצים לעזוב את הכיוון הזה, הם גורמים רע לעולם והעולם באמת בהתאם לזה כבר מתחיל להתייחס אליהם כרע. לכן הכול נגרם אך ורק על ידי זה שישראל קובע, רק על ידי זה. לכן להגיד שיהודים שבכל העולם לא אשמים זה לא נכון, ודאי שהם אשמים בזה שהם רוצים להתקרב ל"ואהבת לרעך כמוך" או לא, והעולם בסופו של דבר הולך אחריהם. לכן אנחנו חייבים כמה שאפשר לפרסם לכל העולם ובמיוחד לעם ישראל, במיוחד ליהודים, שזו המטרה שלנו להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך", כי בלי זה לא נוכל להתקיים נכון ומיום ליום אנחנו נרגיש שאנחנו שנמצאים ממש מול המשפט הזה.

שאלה: למה כתוב "גר" ולא "גוי"?

גר זה לא גוי. "גוי" זה עם. בעברית המילה "גוי" זה נקרא עם. רק יש גוי שזה עם רגיל, ויש גוי קדוש, נניח קבוצה שמשתוקקת לבורא. אז יש "גוי קדוש" שמתכוון לבורא ויש גוי רגיל, שזה כל העולם. כמה עמים שיש בעולם, אתה יכול לקרוא גוי לכל אחד ואחד. זה לא גנאי, זה פשוט מילה שכך היא מתורגמת. גם ישראל נקרא גוי, ו"מי כעמך ישראל גוי קדוש בארץ", כך כתוב. כי "קדוש" זה נקרא שהוא מנותק מהגשמיות ושייך לרוחניות. זה נקרא קדוש, שייך לבורא.

שאלה: איך הייתה מאורגנת הבריאה בצורה רוחנית לפני ישראל? מי היה הראש של העולם?

לא היה שום דבר. על איזו תקופה אתה מדבר? תקופת האדם? זה לפני 5700 ומשהו שנה, 5800 שנה נניח. זו תקופת האבן, תקופת הברזל, איך שאתה רוצה להגיד, אין לנו משם שום דבר. אנשים היו חיים, זה לא חשוב אם יש מכוניות, אינטרנט או משהו או שהם חיים במערות, מה ההבדל? אדם הוא אדם, העיקר מה שיש לו בפנים.

מה אפשר להגיד עד בבל העתיקה? בבל העתיקה זה לפני בערך 3,500, 4,000 שנה. כמו מצרים העתיקה. וודאי שגם לפני זה היו כל מיני תרבויות, אבל אנחנו מדברים על הדברים שהם קרובים לזה. נניח אברהם ובבל זה בערך 2,000 ויותר לפני הספירה.

תלמיד: לא היה ערוץ של חיבור בין הבורא לבריאה או לא היה צורך בזה?

לא, מהבורא וודאי שתמיד יש קשר לבריאה, כי הוא נמצא בתוך הבריאה, אבל מהנבראים כלפיי הבורא היו תגובות אינסטינקטיביות, שכל אדם כשהוא רוצה, כשהוא בוכה, הוא מעורר את הרצונות שבתוך המערכת הזאת, לא יותר. לא הייתה תורה, תורה הכוונה חכמה שמסבירה איך העולם בנוי, באיזו רשת קשר, איזו מערכת, שכולנו קשורים לכוח העליון, במה הוא ברא אותנו ומה הוא רוצה מאיתנו ואיזה טבע ברא בנו ומה עלינו לבצע כלפיו. כל הדברים האלה נקראים תורה, ואז לא היה דבר כזה.

.

שאלה: מובן מדוע במערכת יש פנימי וחיצוני, מינוס ופלוס, עם ישראל ואומות העולם, אבל מה המטרה שבעם ישראל יש שוב חיצוני ופנימי? מה התפקיד של החיצוני שבפנימי?

מפני שכל העולם, כל העולמות, כולם מסודרים לפי דרגות הרצון לקבל, אז כמה שהרצון לקבל יותר גדול או יותר זך, לפי זה יש לנו את סולם מדרגות. אבל אנחנו לא סופרים כך את אומות העולם, יותר או פחות, כי בסופו של דבר אם כולם נמצאים בעל מנת לקבל אין לנו במה לספור אותם. אלא אנחנו מדברים על דרגות רק כשאנחנו מתחילים לעלות לעל מנת להשפיע, אז אנחנו יכולים להתחיל לדבר על הדרגות העלייה. את זה עוד אנחנו נברר, אני לא רוצה שתתחילו להתבלבל בזה.

שאלה: העולם מחולק לשלושה חלקים, חג"ת נהי"ם, למה אין כתר ומלכות בחלוקה הזאת של העולם?

העולם מחולק לחמישה חלקים, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. ומפני שכתר שייך לכוח עליון המשפיע וחכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות מקבלים מכוח המשפיע, לכן אנחנו יכולים לספור רק את ההבחנות האלה שמקבלים, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות ולא כתר. יש חלוקות כאלה ויש עוד חלוקות, הרבה יותר. נלמד אותן.

קריין: בואו נכנס עכשיו כולנו לסדנה, נדבר על הדברים ששמענו מפי הרב על הקדמה לספר הזוהר ונכתוב שאלות בינינו בעשירייה על ישראל, אומות העולם, פנימיות, חיצוניות, כל מה שלמדנו.

(סוף השיעור)