שיעור צהריים 24.06.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1619,

מאמר 29. "הסתכל הקדוש ברוך הוא במעשיהן"

קריין: רב"ש ג', עמוד 1619, מאמר 29 "הסתכל הקדוש ברוך הוא במעשיהן".

קודם נשמע, אחר כך נתחיל לחשוב מה אנחנו מבינים מתוך הטקסט.

הסתכל הקדוש ברוך הוא במעשיהן

""הסתכל הקדוש ברוך הוא במעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים, ואינו יודע במה רוצה הקדוש ברוך הוא אם במעשיהן", כשהוא אומר, "וירא ה' את האור כי טוב, ויבדל", הוה אומר במעשיהן של צדיקים.

ויש להבין, איך אפשר להיות ספק ולומר, אינו יודע במה רוצה הקדוש ברוך הוא. וכי יעלה על דעתך שהקדוש ברוך הוא רוצה במעשיהם של רשעים.

ולפי הכלל המבואר, שבטרם שהאדם זכה לצאת מאהבה עצמית אלא שעוד נמצא בו הרצון לקבל בשליטתו, אז כל המעשים טובים שהאדם עושה, אם הוא רוצה לכוון בעל מנת להשפיע, אז הוא רואה שהגוף לא מסכים לזה, משום שזהו נגד טבעו.

נמצא שבכל מעשה ומעשה שעושה בתורה ומצוות יש לו יגיעה רבה, משום שהרע שבקרבו מתנגד לזה. ואז נקרא המצב הזה "מעשיהם של רשעים", שעדיין נמצא הרע בקרבו ומתגבר עליו בכל יום ויום.

מה שאין כן אחר כך, כשזוכה לתקן את הרע שבקרבו ונעשה צדיק, אז המעשים שלו הם בלי יגיעה, מטעם שהרע שבו כבר לא מתנגד לו לכוון כל מעשיו בעל מנת להשפיע, כי יקויים "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך" - בשני יצריך. נמצא שהמעשים שלו נקראים "מעשים של צדיקים".

ואז נשאלת השאלה, במה רוצה הקדוש ברוך הוא, במה שהאדם נותן יגיעה וכל פעם הוא צריך להתאמצות יתירה, נמצא שהאדם מגלה את היגיעה שלו, כלומר שהאדם עושה כפי מה שהוא. מה שאין כן במעשיהם של צדיקים כבר אין לו שום יגיעה, אלא אז נקרא מצב של מנוחת הנפש.

נמצא שהשאלה במה רוצה הקדוש ברוך הוא, אם בעבודה שהאדם מתיגע, או בעבודה של צדיקים אף על פי שאז אין לו היגיעה, כמו שכתוב בזהר הקדוש, "באתר דאית טרחא תמן אית סטרא אחרא [במקום שיש טרחה, שם יש סטרא אחרא]", היינו שכל זמן שהאדם עוד לא תיקן את הרע שלו שיהיה טוב עדיין, יש לו יגיעה.

לכן מביא ראיה מ"וירא ה' את האור ויבדל" - הוי אומר במעשיהם של צדיקים. כי מצד ה' המטרה היא, שהנבראים יבואו להשיג את מחשבת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו.

אבל היות שאי אפשר להשיג את זה בלי השתוות הצורה, לכן בעת שהאדם עוסק בהשתוות הצורה אז יש לו יגיעה, זהו מצד ה'. אבל מצד האדם, הוא צריך להשתוקק תמיד לבחינת יגיעה.

לכן כשהאדם זוכה לדביקות ה', שאז אין סטרא אחרא ואין לו יגיעה, אז האדם צריך להשתוקק לבחינת יגיעה.

אבל אז אי אפשר שתהיה לו יגיעה. לכן העצה לזה כמו שכתוב בזהר הקדוש, שהיראה שלו היא מזמן העבר (חלק א' אות קי"ח בהסולם, עיין שם), היינו שבזמן שאין לו עבודה ויגיעה, הוא צריך להשתוקק ליגיעה מזמן שהיה נמצא במצב של מעשיהם של הרשעים. ואז יש לו שלימות."

שאלה: קודם כל רציתי להודות לך על כל מה שאתה עושה בשבילנו, תודה רבה על כך שנתת לנו חיים אמיתיים.

החטאים של העבר מוסיפים עביות ויוצא שכדי לתקן את טעויות העבר צריך לחזור מתוך יראה ואהבה לבורא, להצדיק את זה שאין עוד מלבדו ולקבל מהטוב והמיטיב. האם זה נכון?

נניח שזה כך, אנחנו עוד נדייק את זה.

תלמידה: האם המאמץ שצריך לעשות כדי לתקן את חטאי העבר והמאמצים שצריך להשקיע עכשיו נותנים את אותה מידה של שלמות?

כן.

שאלה: דבקות עם הבורא יכולה לקרות רק כשאנחנו בחיבור, ויכול להיות שבתוכנו אנחנו מחברים את כל האנושות ולפני כן אי אפשר להתחבר עם הבורא. אם כך למה צריכים להיות עוד מאמצים שקשורים ליראה בשביל להגיע לשלמות? במה מצב השלמות הוא יותר גדול עם יראה, מאשר סתם דבקות בבורא?

מצב השלמות זו העלייה השלמה, המלאה מעל האגו של עצמך והתקרבות לבורא עד כדי חיבור שלם עימו. למעשה זה התיקון השלם של האדם, של האגו שלו. כאשר כל האגו, כל האגואיזם שבאדם עובד כדי לא להרגיש את עצמו כנפרד מהבורא, אלא להיפך, להרגיש שבכל התכונות שלו הוא רוצה להידבק בבורא.

שאלה: רב"ש כותב כאן, שכשאין מקום ליגיעה אז הוא צריך להשתוקק ליגיעה ולקחת את היראה מן העבר. מאיפה הוא לוקח את היראה אם הוא מרגיש שאין מקום לעבודה?

מתוך מצבי העבר שלו. מתוך מצבי העבר שלו שעליהם הוא כבר עבד ואותם הוא כבר תיקן, אבל הוא שוב יכול להוליד מחדש את המצבים האלה בתוכו, ואז תהיה לו עוד הזדמנות לעלות מעל עצמו ולהתקרב לבורא.

תלמיד: איך הוא מוליד בתוכו את המצב הזה?

הוא מרגיש את המצבים שלו, שהיו לו, שיש לו עכשיו, ולכן הוא הולך איתם קדימה.

שאלה: לפעולת הצדיקים מגיעים על ידי הרגל שאנחנו מפתחים, ניסיון?

כן.

תלמידה: ברגע שאנחנו יכולים לפתח את היראה הזאת כבר ניתן לנו מקום לעבודה?

כן.

שאלה: רק בשביל לדייק, בעבר נתנו מאמצים ובמצב של הצדיק כבר אין מאמצים, אין יגיעה, זאת אומרת אנחנו חוזרים למצב קודם ומתוכו לוקחים רק את היראה. זה נכון?

כן.

תלמידה: אז את מה שנשאר לנו ברשימו כזיכרון, אנחנו מולידים בכדי להתקדם?

כן.

שאלה: איך להוליד בתוכנו את המאמצים שהשקענו בעבר? אם אדם כבר נמצא במצב אחר, הוא לא יכול לחזור לאותו המאמץ שהשקיע בעבר?

לא, אם האדם עולה במדרגות ההשגה שלו, כלומר במדרגות הסולם, אז כל המאמצים שלו גם נמצאים בסולם הזה, והוא עולה דווקא הודות להם. הוא כאילו פותר בעיות כמו בבית ספר, כמו בשיעור. הוא פתר איזו בעיה, עלה למדרגה הבאה, פתר עוד אחת, עלה עוד מדרגה. כך זה קורה.

שאלה: ממה מתחיל התיקון של החטא, מייחוס הכול לשליטת הבורא או שאני צריכה להכיר בקלקול שלי, כי זה כביכול סותר?

את צריכה להכיר בקלקול שלך.

תלמידה: אז יוצא שאני שורש בעיה, והבורא כביכול לא שולט בי.

את זה אני לא מבין.

תלמידה: איך לחבר את שתי הנקודות השונות האלו, על מי האחריות, האם הבורא הביא אותי למצב הזה או שהיה בי איזה פגם, מהו הדבר הראשוני פה שאפשר לאחוז בו מלכתחילה?

האגואיזם שלך, זה מה שיש מלכתחילה, זהו אותו הקלקול.

תלמידה: אז אנחנו כביכול שמים את אין עוד מלבדו בצד, זו מחשבה שדוחקת הצידה את שליטת הבורא?

נניח, ומה הלאה?

תלמידה: אז עכשיו כאילו קיבלתי על עצמי שהשורש זה האגואיזם שלי, איך קושרים את זה לכך שהבורא עשה את זה ועכשיו אני צריכה לפנות אליו ולא לאכול את עצמי?

לא צריך להאשים את עצמך, לאכול את עצמך. צריך רק להיות מחוברת אלינו, לספרים, ללימוד, לקבוצה ומתוך כל זה להשתדל לגלות אותה הסכמה של היחס שלנו לבורא.

תלמידה: אפשר להגיד שאפילו אם אני לא מגיעה לזה שהבורא שולט בי ואין לי הרגשה מדויקת אבל אני דבוקה בקבוצה אז זה יתקן את העבודה שלי?

כן.

שאלה: אם כל התיקונים הם בעבר אפשר לתקן אותם יותר מהר על ידי החיבור או רק אלה שבאים מכוונת הלב?

רק על ידי החיבור. כל התיקונים הם רק על ידי חיבור.

שאלה: האדם צריך תמיד להשתוקק להיות במצב של יגיעה?

כן.

תלמיד: אז מה זה מצב של מנוחת הנפש?

דווקא כשהאדם נמצא ממש ביגיעה.

תלמיד: למה יגיעה היא מנוחה?

כי כל הכלים שלו, הרצונות, המחשבות, המעשים, כולם מכוונים לבורא.

תלמיד: רב"ש תיאר כאן מצב מתקדם שהאדם מגיע להיות כבר צדיק ואז אין לו יותר עבודה ויגיעה.

יש לו עבודה, עבודת הצדיקים.

תלמיד: מה זו עבודת הצדיקים, איזו יגיעה יש לו שם?

שהוא עושה כל מה שהבורא רוצה שהוא יעשה.

תלמיד: הוא כותב כך "כשהאדם זוכה לדביקות ה', שאז אין סטרא אחרא ואין לו יגיעה, אז האדם צריך להשתוקק לבחינת יגיעה."

זה נכון, מצד אחד.

תלמיד: יש מציאות כזאת, מצב כזה שאין לאדם יגיעה, הוא זכה לדבקות מסוימת שאין לו יגיעה. במצב הזה רב"ש נותן פה עצה לחזור להשתוקק ליגיעה שהיתה לו בעבר, בזמן "מעשיהם של הרשעים".

כן.

תלמיד: מהו המצב הזה שהאדם חוזר אחורה, מסתכל אחורה ולוקח משהו שהוא כבר עבר אותו, למה הוא חוזר?

כדי להצדיק את הבורא.

תלמיד: הוא לא הצדיק אותו כבר אז?

לא, את זה הוא עוד לא תיקן.

שאלה: איך אנחנו מתחילים כל פעם מחדש, ש"בכל יום יהיו בעיניך כחדשים"?

אנחנו צריכים לעשות חשבון מה היה לנו אתמול ומה יש לנו היום, להבדיל בין שני המצבים האלו, וכך נתקדם מאתמול להיום.

שאלה: כתוב במאמר שבספר הזוהר כתוב, שאם מרגיש כבדות, אז שם נסתר הסטרא אחרא.¹. יוצא שאנחנו מצדיקים את עצמנו ומרגישים שאין בנו רע. האם זה אומר שאנחנו צריכים להשקיע עוד מאמצים ולחפש את הרע בתוכנו ולהצדיק את העשירייה?

כן.

שאלה: בדרך כלל אנחנו לומדים שממצב של הרמוניה, של דבקות בבורא, הבורא בעצמו מוציא אותנו על ידי גילוי יצר רע חדש בינינו. מה זה המצב הזה שהאדם בעצמו צריך לחפש איפה להשקיע יגיעה?

הוא צריך לחפש איפה להשקיע מאמץ, איפה הוא יכול להוסיף עוד מאמץ משלו, כדי ששם תתגלה אחדותו של הבורא.

תלמידה: יש מצבים שהבורא נותן התרשמות שהכול בסדר. אנחנו לא צריכים לחכות שיקרה משהו, אלא בעצמנו לחפש איפה לשפר את העבודה?

כן.

שאלה: האם במצב הזה של דבקות בבורא יש כמה מצבים, מצב יותר שלם ופחות שלם?

בטח, כמובן.

תלמידה: כלומר יש דבקות שלי בבורא ויש דבקות של כל האנושות, האם לכן נדרש שם עוד מאמץ אחרי שאני דבוקה בבורא?

לא רק בזה. אפילו הדבקות שלך בבורא היא מחולקת להרבה מיני מדרגות.

שאלה: איך בדיוק אנחנו מצדיקים את הבורא? איך אנחנו עובדים עם זה בכדי לתקן את העבר?

בכל רגע שבו אנחנו קיימים עלינו להרגיש את הבורא כמגדיר את מצבנו, ולהצדיק את המצבים האלה. להצדיק משמע, שכל אחד מהמצבים האלה מביא אותנו לקשר עם הבורא, מעלה אותנו לדרגה הבאה, לקשר גבוה יותר דרך החברים עם הבורא.

שאלה: האם הסכמה של הקשר שלנו עם הבורא היא יומן של מצבים, יומן של השפעה? איך להחזיק את כל המצבים האלה?

לא צריך להחזיק את כל המצבים האלה. צריך לקחת את אחד מהמצבים האלה ולהשתדל לתקן אותו, ואחרי זה את המצב הבא, וכך הלאה.

תלמידה: יש לנו כל מיני נקודות כואבות מהעבר. אם אני אתקן את זה לאהבה, להשפעה, האם זו דרך נכונה לעבוד?

כן.

שאלה: יש כל מיני מדרגות במצבים שלנו שצריך לתקן בצורה הדרגתית יותר ויותר לעומק וכך להתקדם במצבים. אי אפשר בפעם אחת לתקן מצב לחלוטין, אלא רק כשאנחנו חוזרים לאותו מצב שוב ושוב. נכון?

כן. נכון.

תלמידה: רק בגמר התיקון נוכל לתקן עד הסוף.

כן.

שאלה: כשאני חוזרת למצב שצריך לעזור לי עכשיו להשקיע את המאמץ, האם יוצא שאני חוזרת על מה שעשיתי בעבר?

לא. יש עוד הרבה מרכיבים שונים שכולם נכללים עכשיו במשוואה הזו של הקשר בינך וביני נניח, והחיבור הזה הוא שמתקן.

תלמידה: ומה שהחברה שאלה עכשיו שהיא נכנסת לעומק התיקון, החטא, אז ההרגשה שלי שהחטא הזה הוא הכרחי עבורי, כלומר אני חופרת באותו מקום.

כן. לגמרי.

שאלה: אם האדם כבר הגיע להשתוות הצורה עם הבורא, האם סטרא אחרא כבר לא יכולה לשלוט עליו?

לא יכולה.

שאלה: כשכתוב "ואהבת על ידי שני יצריך", האם זה אומר איך לאהוב על ידי היצר הרע?

כן. גם יצר טוב וגם יצר רע.

שאלה: מה צריך להיות היחס של העשיריות לגבי העבר שלנו בעבודת החיבור?

מה שעבר עבר, אין לנו שום התחשבות בו, אלא רק מה שאנחנו צריכים להיום כדי לתקן ולהתקדם.

שאלה: האם השקעת היגיעה תמיד מלווה בדריכות עצבית, במצב רגשי כזה, או שאפשר לעשות את זה גם במצב רגוע?

במצב רגוע לא ניתן לעשות את זה, כי כל מה שנדרש מאתנו בכל פעם זה להתקדם לקראת הבורא. בהתקדמות הזאת אנחנו אוספים את עצמנו, את ההרגשות שלנו, את התחושות שלנו, לכן ההתקדמות הזו תמיד מביאה עימה מאמץ של הכוחות שלנו, מתח.

תלמידה: האם השתוקקות למנוחת נפש היא כיוון לא נכון?

לא. אם זאת השתוקקות לשלווה נפשית בקשר עם העליון, אז זה נכון. אם זה מנותק מקשר עם העליון, אז זה לא נכון, זאת השתוקקות שאינה נכונה. שלווה יכולה להיות רק כאשר אנחנו נכללים בעליון, במדרגה העליונה.

שאלה: האם נכון להבין שאת עיקר המאמצים אנחנו משקיעים בגילוי יצר הרע האישי שלנו בבקשה לבורא שיתקן אותו לטובת העשירייה, הקבוצה?

כן.

שאלה: אם מצבים שקשורים ליחסים בינאישיים מהעבר חוזרים על עצמם, האם אפשר לראות בזה כסימן מהבורא לכך שהוא נותן הזדמנות לתקן את מה שלא הצלחנו לתקן בעבר באותם קשרים?

יכול להיות.

שאלה: האם כאשר הבורא מעורר בנו רצון לחיבור, זה אומר שאנחנו מוכנים לתיקון ושהוא רוצה לקרב אותנו?

כן.

שאלה: להיות מסורים לבורא זה אומר לראות את ידו הטובה מאחורי הכול?

כן.

שאלה: האם הדרישה שרב"ש כותב עליה "שבזמן שאין לו עבודה ויגיעה, הוא צריך להשתוקק ליגיעה מזמן שהיה נמצא במצב של מעשיהם של הרשעים. ואז יש לו שלימות." זה בשביל הצורך לצרף קו השמאל לקו הימין, כדי לאפשר את הקו האמצעי ומכך תהיה את השלמות המלאה?

כן.

שאלה: האם המאמצים שאנחנו עושים כדי לגלות את הרע עוזרים לנו לחזק את הקשר בינינו?

כן, ודאי. במקום כל רע שאנחנו מתקנים צומח קשר טוב, לכן בכל פעם אנחנו צריכים לראות עד כמה אנחנו מתקנים קשרים קודמים רעים, עם תקלות, ועכשיו אנחנו יכולים להתחזק עם קשרים טובים.

שאלה: איך לשלב בעבודה את השקעת היגיעה בשמחה?

למה לא יכולה להיות שמחה כאשר אתה משקיע מאמצים?

שאלה: נראה שהמאמצים הם כשאנחנו רואים איזה חיסרון, את היצר הרע, ושם אנחנו צריכים לעבוד, ואין שמחה במקום של חיסרון.

תבקש שתהיה לך גם שמחה. תבקש.

שאלה: האם השמחה לא אמורה להיות לפני המאמצים?

שום דבר לא צריך, מה שתבקש זה מה שיהיה.

שאלה: אדם יכול להיות במצב של יגיעה מתמדת, יש מצב כזה?

אפשר להגיד, אבל אני לא כל כך חושב.

שאלה: זה גם מרגיש כביכול כמו ב'פיקים', שיאים כאלה.

כן, בדרך כלל זה בפיקים.

שאלה: כי יכול להיות שבשיעור אני יושב, מקשיב, קורא אבל לא באמת מתייגע. מה היגיעה שאמורה להיות בזמן שיעור?

רצוי לרשום בזמן השיעור כל דבר שאני רוצה לברר. ולאחר שאני פועל בסולם הבירורים האלה, שוב ושוב שאלות ובירורים, זה מה שנשאר לי מהשיעור ואפילו הייתי מדביק את זה לחוברת או למקום שמתוכו אני קורא.

שאלה: אם אני עכשיו עושה מאמץ לכתוב כמה שיותר, האם זה מבטא את היגיעה שלי?

זה מבטא את היגיעה שלך, כן.

שאלה: אני לא בטוח לגבי חרטות על העבר ועל אלה שיהיו בעתיד. יש כביכול את התענוג של הרגע, שניתנה לי ההזדמנות הזו, ואני ממש מרגיש מזה סוג של תענוג עילאי. איך אני יכול להעביר את ההרגשה הזו של השמחה, של הטוב, לחברים? אני רוצה לחלוק את זה איתם ולא יודע איך להעביר להם את זה.

רק לחשוב על זה. רק לחשוב על זה והם יקבלו את זה. אפילו אם לא ירגישו את זה מיד עכשיו, אבל בעצם פעם אחר פעם, שוב ושוב, אתה כביכול משפיע להם את כל הטוב שיש לך כלפי הלימוד וכלפי ההבנה וכלפי החברים עצמם, ואז הם יתחילו להרגיש.

תלמידה: בזה שאני מחזיק אותם במחשבות שלי, בזה שאני רוצה, משתוקק, משרה את רעיוני על זה, אני נותן להם אנרגיה.

כן.

שאלה: אם אדם כבר נמצא במצב של צדיק ומחובר עם הבורא ולא צריך יותר כלום, האם הבורא יכול לעזוב אותו בשקט ולא לבקש ממנו יותר מצבים?

זה העונש הגדול ביותר מצד הבורא.

תלמידה: מה העונש?

תחשבי.

שאלה: אנחנו לומדים שהאדם צריך לגלות את שפלותו ושהוא אגואיסט, לעומת זאת כתוב שנוצרנו בצלם הבורא, דומים לבורא. מתי האדם יפסיק לגלות את הרע ויתחיל לחפש את הטוב? איך לעשות את זה בצורה נכונה? איך לצאת מנקודת השפלות?

כאשר האדם יסיים לחקור את עצמו ולתקן את עצמו וישיג את התיקון השלם, אז הוא יראה מי הוא למעשה היה כאשר התחיל את עבודת התיקון ומה הוא השיג עכשיו.

שאלה: האם אפשר להשתמש במצב של חזרה לעבר בהקשר למצב של "אל תאמין בעצמך עד יום מותך", זאת אומרת לא להאמין למצב של שלמות ולחפש פגם?

זה טוב.

שאלה: אנחנו השקענו את כל המאמצים והתאספנו יחד במקום נפלא, מצאנו גשר צר, מקור מים ועברנו בגשר הזה, וכל אחת נתנה והכינה את הנתינה הזאת. אנחנו נדבקנו וככה נהנינו מהבורא, ממש הרגשנו את זה. רצינו להעביר לך את ההרגשה הזאת, ולהודות על כך שהשיטה עובדת ואנחנו מרכינים את הראש בפניך, רב יקר. עברנו יחד בגשר הצר הזה, נהנינו מהשגרה שלנו יחד, השפענו זו לזו כל רגע, היינו ממש כאחת.

אני שמח מאוד לשמוע את זה ממך.

שאלה: אנחנו נמצאים מהבוקר עד הערב ביגיעות, ויש כל מיני סוגי יגיעות, יש יגיעות פיזיות, יש יגיעות בפנים כשאני מנסה להצדיק את הבורא או להזכיר לעצמי שהכול אין עוד מלבדו. כשהוא כותב פה במאמר על היגיעות, לאיזה סוג יגיעות הכוונה?

כל מיני יגיעות שבהן האדם משתוקק לגילוי הבורא.

תלמידה: אם בעבר היו לי מצבים שהצלחתי להשתוקק לכיוון הבורא ולקשר אותו למצב, אבל לא הצלחתי להצדיק, האם עליי לחזור כל הזמן לרגעים האלו ולהמשיך למצוא כוחות להצדיק?

כן. זה צריך מאוד להועיל לך להתקדמות.

שאלה: במאמר כתוב על מצב שבו האדם דבוק בבורא, והמאמצים שלו להשקיע במצב הזה של דבקות בבורא הם שהוא נזכר בעבר בהעדר הדבקות. בזכות זה שהוא נזכר בעבר, הוא יכול לחזק את הדבקות שלו בבורא. זה נכון?

כן.

תלמידה: במצב כזה יש הרגשה של חוסר דבקות עם אנשים אחרים. יוצא שיש פה סוג אחר של מאמץ. האם יש שני סוגים של מאמצים ואני צריכה לבחור איזה מאמץ לעשות?

צריך לצבור את היגיעות האלה.

תלמידה: אם אני מגדילה את הבערה הזאת בתוכי, אז האם הקשר עם האנשים האחרים הוא גם יתגלה יותר ויותר?

כן.

שאלה: כתוב שצריך לאהוב את הבורא בשני היצרים. ביצר הטוב יש לנו דמיון מה הן תכונות הבורא וקל לאהוב אותו, איך לאהוב את הבורא עם היצר הרע?

לא לדאוג, זה יגיע. קודם כל תתקני את מה שיש לך.

שאלה: האם זה מספיק שכולנו נשב על ספינה, נעזור זה לזה למלא את רצון הבורא, בכדי להגיע לשלמות?

כן.

תלמידה: האם רמת המאמצים תהיה שונה בגלל שאנחנו עוזרים זה לזה, או שהמאמצים צריכים להיות זהים?

לא, את רמת או דרגת המאמץ קובע הבורא.

שאלה: הבנתי שצריך לחזור לעבר ולנסות להצדיק, לתקן את ההסתכלות שלנו על המצב.

כן.

שאלה: איך מצדיקים בצורה כזאת שזה יהיה מעל הדעת ולא מתחת לדעת, כמו איזו בריחה ושקר?

אני לא הבנתי מה שאת שואלת.

שאלה: אני יכולה להגיד "הבורא גדול", כמו חסידים, ולא באמת לנסות לתקן את התפיסה שלי. אבל אני מבינה שהצדקה היא משהו שהוא מעבר לזה. איך עושים את זה?

לא הבנתי.

תלמיד: יש להגיד במילים שאני מצדיק את מה שהיה, כמו איזה חסיד. איך להצדיק בפועל שזה יהיה מעל הדעת ולא מתחת לדעת?

גם לא מבין. זאת אומרת, יש איזו בעיה בקשר עם הבורא.

תלמיד: היה מצב מסוים שעבר ועכשיו אני צריך לתקן את ההסתכלות שלי על המצב הזה. איך אני מצדיק, לא רק אומר במילים שאני מצדיק את מה שהיה, אלא מצדיק בפועל ומשנה את התפיסה?

על ידי תפילה, על ידי מאמצים שונים אני רוצה לקרב את הבורא אליי, או ההיפך, אני מתקרב אליו. כי התקרבות נקראת "השתוות הצורה", אז אני משתנה והופך יותר דומה לבורא וזה נקרא שאני מתקרב אליו. יש בינינו מרחק, אז כל פעם כשאני עושה משהו שדומה לבורא, אני מתקרב אליו, ואז אני מרגיש שהבורא מתקרב, וכך אנחנו סוגרים פער בינינו.

תלמידה: זה לא מוחק את זה שהרגשתי רע, שהרגשתי את היחס שלו אליי ככואב, אי אפשר למחוק את זה.

כן.

שאלה: מה קורה עם מצב מסוים מהעבר הרחוק שהיו שם מיליון תפילות ותיקונים ונראה שהמצב הזה עבר והכול מתוקן, אבל פתאום באופן מפתיע לחלוטין משהו משם מתפרץ להווה?

אנחנו צריכים להתרגל למצבים האלה, הם יכולים להשתנות, ואנחנו צריכים לברך על כולם.

שאלה: מה לעשות אם דווקא מה שנראה כמאמץ נראה עכשיו כטעות? איך לחזור לאותם מצבים?

להמשיך. לא להמשיך את מה שהיה, אלא להמשיך לעבוד, לתקן.

שאלה: אנחנו יצאנו לגיבוש של העשירייה ויש לנו עכשיו הרבה שעות ביחד. במה בדיוק היגיעה בינינו בכל השעות שהן לא בשיעור אלא בזמן סדנה, בזמן סעודה, בזמן שעושים פעולות משותפות? מהי תוצאה טובה מהיגיעה בין החברים בעשירייה?

אנחנו צריכים לתאר לעצמנו, גם בזמן שאנחנו לא נמצאים עם החברים שלנו במקום אחד, שאנחנו לא שוכחים אותם ורוצים להיות יחד. ואז תראו עד כמה בזה אתם תזרזו את ההתקדמות שלכם, עד כמה תתחילו לראות באיזו מהירות הרוחניות מתגלה לפניכם. לזה אנחנו צריכים לשאוף.

שאלה: כשאני חוזרת למצב מהעבר, אז קודם כל אני מרגישה שהשקעתי שם את מירב המאמצים שיכולתי באותו הרגע. ובחיבור המידע החדש מהיום, אני מבינה שבעבר לא הייתה לי דבקות מרבית בבורא. האם התיקון הוא להוסיף עוד דבקות לאותו הרגע שהיה?

נכון, כן.

תלמידה: האם זה הופך להיות הרגע של ההווה או הרגע של העבר?

של ההווה.

שאלה: האם המצב של מנוחת הנפש שעליה נכתב במאמר ניתן לנו בכדי לעבוד עם חיסרון גדול יותר?

כן.

תלמידה: האם זה אומר שאנחנו לוקחים מהעבר בשביל לתקן את העתיד?

כן.

תלמידה: האם אסור להיתקע במצבים האלה?

בשום פנים ואופן אסור להיתקע.

שאלה: אם אני רואה דאגות גשמיות של החברות ואני רוצה לעזור להן מכל הלב והחברות מסרבות, אז האם אני צריכה להתעקש בכל זאת?

לא. הצעת את עצמך, הן לא רוצות, זה עניינן. את חוזרת למצב הנתון, הראשוני, הקודם.

שאלה: האם יש עבודה לצדיק שהוא מתפלל בכדי להעלות רצונות שבורים לתיקון, או שאלה רצונות שפשוט צפים מהתיקון של הרצון הקודם?

זה לא חשוב, גם כך וגם כך.

שאלה: האם הבורא מחשיב כמאמץ את זה שהאדם בכל הפרעה מבטל את כל המחשבות, ונידבק עוד יותר לבורא כטוב ומיטיב?

בטח שכן.

שאלה: איך מגיעים לשלמות עם הבורא, להתקרבות לבורא עד כדי שלמות עימו?

על ידי נטייה, בקשה לבורא, שאנחנו רוצים להרגיש אותו שנמצאים ממש בקשר עימו.

(סוף השיעור)

---

1. כמו שכתוב בזהר הקדוש, "באתר דאית טרחא תמן אית סטרא אחרא [במקום שיש טרחה, שם יש סטרא אחרא]"↩