שיעור בוקר 22.11.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "החרות", עמ' 419

קריין: אנחנו קוראים בספר כתבי בעל הסולם, עמ' 419, מאמר "החירות". "החיוב בבחירת סביבה טובה".

החיוב בבחירת סביבה טובה

"באמור תבין דברי רבי יוסי בן קסמא (אבות פ"ו) שהשיב לאדם שביקש ממנו שידור במקומו, ויתן לו עבור זה אלף אלפי אלפים דינרי זהב. ענה לו רבי יוסי בן קסמא: "אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה". לכאורה הדברים נשגבים מדעתנו הפשוטה, אשר, איך ויתר על אלף אלפי אלפים דינרי זהב, בשביל דבר קטן כזה, שלא רצה לדור בעיר שאין שם בני תורה, בה בשעה שבעצמו היה מוסמך וחכם גדול, ואינו צריך ללמוד ממי שהוא? - פלא גדול.

אולם במבואר, הרי הדבר הזה פשוט מאד, וראוי שיקויים בכל אחד ואחד מאתנו. כי הגם שיש לכל אחד בחינת "מצע משלו", מכל מקום אין הכוחות מתגלים בפועל זולת על ידי הסביבה שהוא נמצא בה, - - - בדומה לחטה הנזרעת באדמה, שאין כוחות החטה מתגלים בפועל, זולת על ידי הסביבה שלה - שהיא האדמה, הגשם, ואור השמש. לפיכך, יפה שיער רבי יוסי בן קסמא, אשר אם יעזוב את הסביבה הטובה שלו, אשר בחר, ויבוא לסביבה רעה ומזיקה, דהיינו, בעיר שאין בה תורה, לא זו בלבד אשר דעותיו הקודמות ישתבשו, אלא גם כל יתר הכוחות הטמונים במצע שלו, שטרם הספיק לגלותם בפועל, ישארו בהעלמם. כי לא תהיה להם עוד הסביבה המתאימה, שתוכל להפעיל אותם מהכוח אל הפועל, וכמבואר לעיל, אשר רק בענין בחירת הסביבה, משוער כל ענין ממשלתו של האדם על עצמו, אשר בשבילה הוא ראוי לשכר או לעונש.

לכן אין כל פלא על חכם כרבי יוסי בן קסמא, שבחר בטוב, ועזב את הרע. ולא התפתה בדברים וקנינים חומריים, כמו שמסיק שם: "שבשעת פטירתו של אדם, אין מלוין לו, לאדם, לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד". וכן הזהירו חז"ל: "עשה לך רב וקנה לך חבר". וכמו כן הבחירה בספרים כנודע.

כי רק בדבר הזה יש להועיל לאדם או לגנותו, דהיינו, בבחירת הסביבה, אולם לאחר שבחר הסביבה, הוא מוטל בידיהם כחומר ביד היוצר".

שאלה: בצורה קונקרטית, פרקטית, בכל רגע ורגע, כותב בעל הסולם, האדם שולט על עצמו, מנהל את עצמו דרך בחירת הסביבה. באופן כללי בחרנו סביבה, הקבוצה העולמית, בני ברוך, מה זה אומר שבכל רגע ורגע בזמן שאני בוחר סביבה אני שולט על עצמי?

במידה שאתה מתקשר לסביבה נכונה, טובה, באותה מידה אתה מתקדם יותר ויותר. אם יש לך נטייה נכונה על ידי בניית הסביבה להתקרב לבורא לפי התכונות שאתה מקבל בתוך הסביבה, אז אתה "לומד תורה". מתוך החיבור מתגלות לך יותר ויותר הבחנות חדשות וכך אתה משיג את הבריאה. בסך הכול הבריאה היא אותו הרצון לקבל השבור שככל שאתה מסדר אותו, כך אתה "לומד תורה".

על ידי זה שאתה מתקן אותה מערכת שהבורא בכוונה שבר, מאחד אותה בתוך הסביבה הנכונה, אתה בזה לומד את המערכת המתוקנת יותר ויותר. ובפער בין השבור והשלם אתה לומד את תכונות הבורא, שהוא גם ייצב את המערכת וגם שבר אותה ונתן לך הזדמנות כמו שילדים מרכיבים מקוביות איזה בניין, בית, לעשות פעולות שמהן אתה מבין מהו השכל של הפועל וכך אתה משיג את הבורא. במידה שאתה עושה פעולות נכונות, אתה נעשה כמוהו ומה שעוזר לך להיות כמו הבורא זה האור המחזיר למוטב, האור העליון, שנקרא "תורה", וכולל בתוכו את כל מה שאנחנו צריכים לדעת כדי להשיג את הכוח הפועל. הכוח הפועל בנפעל זו המטרה שלנו, להבין אותו, לסדר אותו, וכך אנחנו מתקדמים להשגת הבורא דרך התיקונים, ולא יכול להיות אחרת.

יש מצבים רעים, כי מלכתחילה הבורא שבר את הכלי, ואנחנו צריכים להשתדל ממש כמו ילדים קטנים להרכיב את הפאזל, להרכיב את הקוביות, לפי מה שמתאים למה, כדי להעמיד כל פעם את דמות הבורא, "בוא וראה", כך הוא נקרא, "בורא", כי "ממעשייך הכרנוך". וזו כל העבודה שלנו עד שאנחנו מכירים את הכוח העליון יותר ויותר. ובמידה שאנחנו מכירים, זאת אומרת אנחנו כבר נמצאים בדרגה שלו, במקום שלו, או אפשר להגיד שאנחנו מגיעים להזדהות עימו, או לדבקות בו, שזו המטרה, להגיע לדרגת הבורא, אז אנחנו נקראים "אדם", האדם השלם המתוקן.

שאלה: לפי הבנתי כתוב בקטע שאחד מתפקידי המקובל הוא להוציא מהכוח אל הפועל. אנחנו קוראים שראש זה כוח וגוף זה פועל, זאת אומרת כל עוד אין תיקון בגוף זה לא נחשב עבודה אמיתית?

כן. כל התוצאה מהעבודה הנכונה היא שאנחנו מרכיבים את הקשר הנכון בינינו. לפי הראש, האור מתפשט מהכוח לפועל לגוף, וגוף זה הרצונות שלנו שיהיו מסודרים בצורה כזאת שאנחנו נכיר את המערכת השלמה. אז אדם מגלה את כל מערכת הטבע, דומם, צומח, חי, מדבר שבתוכו, ואז הוא גם מגלה שהעולם כולו זה הוא, ומה שנראה לו, שיש הרבה דומם, צומח, חי, מדבר, הכול חלקים שלו, שאם הוא מאחד אותם למערכת אחת, או גוף אחד, אז את הכוח הפועל בתוך המערכת הוא מגלה כבורא, בוא וראה. זו סך הכול העבודה שלנו, עד שאנחנו נגיע למצב שכל החלקים מתחברים בצורה כזאת שהם ממש עובדים כאחד. זה נקרא "חשכה כאורה יאיר", שגם אותו הגוף שהיה שבור, אותם הרצונות שהיו מנוגדים זה לזה כבר עובדים בהרמוניה ביניהם.

שאלה: האם אפשר להגיד שאם אני תמיד מנסה להקיף את עצמי במחשבות על העשירייה המתוקנת אז אפשר לקרוא לזה סביבה?

כן. זה הדבר המועיל ביותר לתיקון, שאני כל הזמן חושב איך אני פועל לכיוון שאת כל החלקים האלה שאני רואה לפניי כשבורים, רחוקים, אני רוצה לחבר למערכת אחת. זו בעצם העבודה שלנו. זאת אומרת אנחנו צריכים לדאוג, גם בפועל, שכל בני האדם בסופו של דבר יתחברו למערכת אחת מהמצב שאנחנו רואים עכשיו, עד כמה הם נמצאים בשבירה.

שאלה: בעל הסולם כותב ש"לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד". האם בתקופה שלנו שיש שפע, מזגנים, כיתות, ואנחנו מפונקים, מקבלים את כל מה שלא היה פעם, גם ספרים לא היו, האם בתקופה הזאת של גמר התיקון העבודה הרוחנית היא קשה יותר או קלה יותר?

אנחנו נמצאים במצב שצריכים להבין את הייחודיות שיש בעולם הזה שעכשיו מתגלה לנו. המערכת של אדם הראשון מגולה לפנינו, היא מתגלה יותר ויותר בזה שכולם קשורים לכולם, וכך אנחנו רואים עד כמה קבוצות, גושים של אנשים משפיעים זה על זה בצורה שלילית וכמה הם לא מבינים שהחיבור הוא בעצם תכלית הבריאה ואם אנחנו הולכים נגד החיבור אז ככל שאנחנו כנגדו אנחנו מפסידים. ולכן אנחנו יכולים מראש להגיד שכל השינויים שיהיו דרך הכרת הרע יקרו ובכל זאת יחייבו אותנו להתקרב ולהתאחד.

ולכן כך אנחנו צריכים לראות גם את העתיד, את התוכניות של הממשלות, של כל מיני גופים, של חברות, עמים, שככל שהם מתנגדים לחיבור למעלה מכל ההפרעות כך הדרך שלהם לתיקון תהייה דרך יותר קשה עם משברים גדולים. אנחנו צריכים להבין שכל התקדמות האדם, כל התקדמות החברה, כל התקדמות המדינות, היא בזה שאנחנו צריכים להתאים את עצמנו לדרישה להתחבר והיכולת להתחבר שמתגלה בחברה האנושית בכל תקופה ותקופה.

עכשיו אנחנו כבר נמצאים בתקופה שיש לפנינו יותר ויותר הזדמנות וחובה להתחבר בינינו בצורה אידיאלית כאיש אחד בלב אחד. ודאי שאנחנו עוד רחוקים מזה אבל צריכים להבין שמי שמתנגד לזה ייפול בסופו של דבר ומי שיותר קרוב לזה בסופו של דבר יצליח ויתקדם יפה.

לכן אתם יכולים לראות אפילו בעולם, במדינות, ממשלות, מנהיגים, ככל שמתרחקים מהחיבור ביניהם כך יפסידו ויסבלו, וזה יקדם אותם לכוח העליון אבל על ידי הייסורים.

תלמיד: באותו משפט בעל הסולם אומר "וכן הזהירו חז"ל: "עשה לך רב וקנה לך חבר"." מה יש פה להיזהר, למה הוא מזהיר אותנו?

אם אתם רוצים להתקדם בדרך נכונה וטובה שהיא רצויה בעיני הבורא אז תנסו לממש מה שהתורה דורשת. רק חיבור, מה עוד התורה דורשת? כלום חוץ מחיבור.

תלמיד: מה הכוונה ב "עשה לך רב וקנה לך חבר"?

"עשה לך רב", רב זה בעצם הבורא שמלמד אותנו בכל רגע ורגע מה אנחנו צריכים לעשות כדי להביא את העולם כל פעם לחיבור יותר ויותר מעשי.

תלמיד: ומה זה "קנה לך חבר"?

"קנה לך חבר" זאת אומרת שאתה צריך להשתדל לחבר את כל חלקי הבריאה ביניהם כמו שאתה מרכיב בניין מקוביות.

שאלה: שאלה לגבי האופן שבו הסביבה משפיעה. נגיד שיש לי הרבה תפקידים בקבוצה כל יום אני בא לשיעור בוקר, משתתף בהפצה, מתרגם וכן הלאה. אבל איכשהו אני מרגיש שאני לא עושה כלום וכל הפעולות שאני עושה, זה מתוך זה שהבורא נותן לי רצון וכוח לעשות משהו תחת השפעה של הסביבה ולכן אני לא יכול להגיד על שום דבר שזה משהו שאני עשיתי כי הבורא עושה את כל הפעולות. אז מה זאת ההתרשמות הזאת, שמצד אחד ברמה הגשמית יש לי תפקידים ואני עושה דברים, אבל מצד שני מבחינה פנימית, אני מרגיש שהרצון הזה מגיע לי מהסביבה, מלמעלה ואז אני עובד מתוך ההרגשה הזאת. ויוצא כאילו שאני לא עושה כלום מעבר למה שהבורא מכריח אותי. איך אני יכול להתייחס למצב?

לכן הוא אמר לך במאמר החרות שאנחנו עכשיו לומדים, מהי באמת הבחירה החופשית שלך, שזה רק להשתדל לאחד את העשירייה לגוף אחד. תעזוב עכשיו את כל האנושות זה השלב הבא כשאתה תתחיל לראות בכולם עשירייה אחת, מערכת האדם הראשון, עשר ספירות שהבורא ברא ולא יותר.

אבל בינתיים יש לך קבוצה ואתה צריך להשתדל לאחד את הקבוצה שכולם יחשבו, ירגישו כגוף אחד, כאיש אחד בלב אחד. וכמה שתפעל בזה, אתה תראה שאתה עושה את זה ולא הבורא, אלא אתה בעזרת הכוח העליון. ותוכל לקרב את החלקים האלה יותר ויותר, למרות שיתגלה פער ביניכם ותירצו אפילו להרוג זה את זה, ובכל זאת אתם רוצים לקשור זה את זה למערכת אחת.

והלימוד הזה הוא מתוך המעשה בעשירייה, הוא ייתן לך הבנה מי הוא הבורא ומי הוא הנברא ומהי המערכת הנכונה של התקשרות הנברא עם הבורא. הנברא זו העשירייה והבורא זה הכוח העליון שעומד מעליה. זה יקרה, אנחנו יותר ויותר מבינים את הדברים האלה ומתקדמים.

תלמיד: אמרת שאתה חייב לצמצם את האגו שלך ואז דרך האור החוזר אתה צריך לראות או לספוג את המעשים של הבורא ולהידמות לכוח הזה. וכדי להתכלל בבינה בצורה אמיתית, אנחנו צריכים לעבור דרך הגבורה. זה נכון?

אני לא רוצה להשתמש במילים שאנחנו עדיין לא מגלים אותן בפועל, אנחנו צריכים בכל המצבים שמתגלים ובטוח שהם מתגלים מלמעלה מהבורא, להשתדל להכיר את עצמנו ולהביא את עצמנו לחיבור, זאת העבודה שלנו.

תלמיד: איך?

על ידי זה שאיש את רעהו יעזורו, תתחילו לדבר על זה יחד, תראו כמה שכל אחד מוסיף לשני, כמה פתאום במאמצים שלכם מתגלה איזו חכמה עליונה, כוח עליון וזה יכוון אתכם קדימה. בכוח הזה שיתגלה אתם תרגישו שהוא ממש מוליך אתכם קדימה. לא יותר, כל המעשה הוא בתוך העשירייה כך תתקדמו.

שאלה: למה רבי יוסי בן קיסמא לא ראה הזדמנות להפצה במעבר לעיר החדשה שהציעו לו?

כי לא היו שם אנשים שמוכנים לזה. אם היו שם אנשים שמוכנים, אז הוא היה מצטרף אליהם. אלא שכאן הייתה לו קבוצה והוא יכול היה לתקן אותה ולמשוך אותה קדימה וגם בעצמו להתקדם בתוכה, לגדול ולעשות נחת רוח לבורא. ברור שככה זה, אבל אם אין קבוצה שמסוגלת לזה או שמוכנה לזה, אז מה התועלת להיות בקבוצה כזאת, למה להיות בעיר כזו.

לכן אנחנו משתדלים כל פעם לתקן את העשירייה שלנו כל אחד היכן שהוא נמצא, כדי לעלות אותה ובתוכה כמו במעלית כל אחד גם מעלה את עצמו ולא יכול להיות שאדם עולה יותר מהעשירייה, ממש כמו עשירייה בתוך עשירייה, עד שאנחנו מגיעים לעשר ספירות במערכת האדם הראשון.

שליטת השכל על הגוף

ויש מהחכמים המודרנים החיצונים, אשר לאחר שהתבוננו בענין הנזכר לעיל, וראו איך ששכלו של האדם, אינו אלא בחינת פרי הצומח ויוצא ממאורעות החיים, - על דרך שהבאנו לעיל - באו למסקנה, שאין שום שליטה לשׂכל, לפעול על הגוף במדת מה, אלא רק מאורעות החיים בלבד, הנרשמים בגידים הגשמיים של המוח, המה השולטים ומפעילים את האדם. ושכלו של האדם, דומה למראה המקבל צורות הנמצאות לנגדו, שאף על פי שהמראה הוא הנושא לצורות הללו, מכל מקום אינו יכול להפעיל ולהניע את הצורות הנשקפות בו כלל.

כן השׂכל, אף על פי שמאורעות החיים, בכל בחינותיהם של הגורם ונמשך, מתראים וידועים בשכל, מכל מקום אין השכל עצמו שולט כלל על הגוף שיוכל להביאו לידי תנועה. דהיינו, לקרבו למועיל, או להרחיקו מהמזיק, משום שהרוחני והגשמי רחוקים זה מזה בתכלית, ולא יצוייר כלל שום אמצעי מכשיר ביניהם, באופן שיוכל השׂכל הרוחני להניע ולפעול על הגוף שהוא גשמי, כמו שהרחיבו בו והאריכו בזה.

אולם במקום חריפותם, שם שיבושם, כי הדמיון שבאדם משמש עם השׂכל, לא פחות מהמיקרוסקופ לעינים, אשר בלי המיקרוסקופ אינו רואה שום דבר מזיק מחמת קטנותו. אולם אחר שרואה את הבריה המזיקה, על ידי המיקרוסקופ, הרי האדם מתרחק מאותו המזיק.

נמצא אשר המיקרוסקופ, מביא את האדם לידי פעולה להרחיקו מהנזק, ולא החוש. כי החוש לא הרגיש במזיק. ובשיעור הזה, ודאי שהשכל שולט על גוף האדם בשליטה גמורה, להרחיקו מהרע, ולקרבו אל הטוב. דהיינו, בכל אותם המקומות, אשר תכונת הגוף, חלשה להכיר שם את המועיל או המזיק," זאת אומרת לא חסר לנו אלא רק איך להשיג את אותו מכשיר שיעזור לנו להגדיל, לראות בצורה ברורה מה מזיק ומה מועיל. כלומר, רק את הכלי הזה, המיקרוסקופ הזה אנחנו רוצים שיהיה לנו, ואז בטוח נתרחק מהרע ונתקרב לטוב. ומאין ברירה אם ככה זה קורה, אז אני נכנע. איפה אנחנו משיגים את המכשיר הזה, את המיקרוסקופ הזה, שאחריו כבר אין לנו שום עבודה ואנחנו בטוח נתרחק מהרע ובטוח נתקרב אל הטוב, "ורק להשכלתו של השכל הוא צריך. ולא עוד, אלא שמתוך שהאדם מכיר את השׂכל, שהוא מסקנה נאמנה מנסיונות החיים, על כן, הוא מסוגל לקבל שׂכל ובינה מהאדם הנאמן לו, ולקבל אותו בדמות חוק, אף על פי שמאורעות חייו, לא הספיקו לגלות לו שכל כזה.

בדומה לשואל בעצת הרופא - שהאדם מקבל ושומע לעצתו, אף על פי שאינו מבין בשכלו עצמו ולא כלום. הרי שמשתמש בשכל של אחרים, ונעזר על ידם, לא פחות מבשכלו שלו עצמו." זאת אומרת אם אנחנו נמצאים בסביבה טובה ונכונה, אז אני יכול על ידי החברים, יחד איתם לגלות הרבה יותר את גודל המזיק, וגודל המועיל ובזה כבר יהיה לי כוח מספיק ללכת בדרך הטובה והנכונה.

"וזהו שביארנו לעיל, שיש ב' דרכים לדרכי ההשגחה, להבטיח לאדם שיבוא אל המטרה הטובה התכליתית. שהם: דרך יסורים, ודרך תורה. אשר כל הבהירות שאמרנו שם, שנמצא בדרך התורה, נובע מזה, משום שאותם שכליות הבהירות, שנתגלו ויצאו והוכרו לעין, אחר שלשלת גדולה וארוכה ממאורעות החיים של הנביאים ואנשי השם, הנה האדם בא ומנצל אותן בכל מדתן, ומוציא תועלת על ידיהן, כאילו אותן השכליות היו ממאורעות חייו עצמו.

הרי לעיניך שנפטר האדם מתוך זה מכל אותם הנסיונות המרים המחויבות לו לעבור עליו עד שיתפתח בו עצמו אותו השכל הבהיר, ואם כן נפטר מיסורים, וגם מרויח זמן.

ואפשר לדמות הדבר לחולה שאינו רוצה לשמוע לעצתו של הרופא, בטרם שיבין בעצמו איך עצתו תרפא אותו. ועל כן מתחיל בעצמו ללמוד חכמת הרפואה, הרי יוכל למות מחליו, בטרם יספיק להבין חכמת הרפואה.

כן דרך היסורים, לעומת דרך התורה. כי מי שאינו מאמין למושכלות, שהתורה והנבואה מיעצים לו לקבלם בלי הבנה עצמית, הרי מוכרח בעצמו לבוא לאותם השכליות, והיינו רק על דרך ביאתו בשלשלת הסיבה והמסובב ממאורעות החיים, שהן נסיונות מזרזות מאד המסוגלות לפתח בהם את חוש הכרת הרע, כמו שנתבאר בלי בחירתו, אלא מטעם התאמצותו לרכוש לו סביבה טובה, המביאה לידי המחשבות והמעשים האלו.

זאת אומרת אם האדם נמצא בסביבה נכונה הוא מושפע מהם, וזו לא צריכה להיות סביבה חכמה אלא כל חכמת הקבלה מגיעה מתוך התכללות בין הכלים השונים, אפילו זרים זה לזה. וכמה שיש התנגשויות, פערים, ובכל זאת רוצים למעלה מזה להתחבר, אז לפי זה מתקדמים. וכל ההתקדמות היא מזה שמשתדלים לחבר דברים שנמצאים בניגוד זה עם זה. אנחנו רואים את זה בטכניקה, בטכנולוגיה בכל מיני דברים, שכל ההתקדמות שלנו גם בהם, היא מזה שאנחנו משתדלים לחבר יחד תכונות שונות שבחומר בכל מיני צורות.

שאלה: האם בחירה בסביבה טובה פירושה, כמו שרבי יוסי בן קיסמא רואה בקבוצה את הדבר הכי יקר בחייו?

כן, הבחירה שלנו זה שאני כל פעם צריך בכוח חדש, בהערכה חדשה להסתכל על הקבוצה שלי ולעורר את עצמי להעריך אותה יותר ובמידה שאני נכנע כלפיהם, במידה הזאת אני יותר מתקדם.

שאלה: רבי יוסי בן קיסמא לא רצה לעזוב את העשירייה שלו, ואצלנו לפעמים העשיריות משתנות, איך נדע אם נמצא תורה דווקא בעשירייה הספציפית שלי?

אנחנו לא צריכים לחשוב על זה, אלא צריכים לחשוב על התכללות, להשתדל להיות בתוך העשירייה ואם אני אצטרך לפי תוכניות מלמעלה לעבור מהעשירייה, אז אני לא צריך לעשות חשבון, הבורא יסדר את זה.

שאלה: במהלך מפגשים בעשירייה האגואיזם מצייר תמונה של סביבה שאין לה כוח ואינה יכולה להתאחד, איך לראות את הסביבה מאוחדת ולהתכלל בה, כדי להפוך לחלק מהשלם?

אנחנו צריכים כאן ללכת באמונה למעלה מהדעת, לראות את הקבוצה כקבוצה שלמה ואז יהיה לי כוח להתכלל בה ולהיכנע לה, להתכופף כלפיהם, להרגיש את עצמי כקטן שנמצא בטיפול של הגדולים ובצורה כזאת תהיה התכללות בין כולם, ואם כולם ירצו כך לעשות, אנחנו נגיע לזה.

אני רוצה להשאיר אתכם תמשיכו את השיעור לבד, אנחנו נתראה כרגיל מחר. בינתיים תהיו בקשר ביניכם תקראו שוב גם את המאמר הראשון וגם את הקטעים בבחירה חופשית ממאמר החרות, שפעם נקרא "בחירה חופשית".

נתראה מחר, ואני אשמח לשמוע שאלות ולענות על הכול. בינתיים תטפלו זה בזה בקיצור, תתקרבו ומתוך זה אני מקווה שתהיה לכם עוד יותר הבנה, השגה, תוצאה מהחומר שאנחנו לומדים.

(סוף השיעור)