שיעור בוקר 05.08.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר כתבי בעל הסולם, עמ' 425, מאמר "החרות"

בחיים הרוחניים החוק: אחרי היחיד להטות

"המתבאר, שלענין חיים רוחניים, אין שום חוב על היחיד מצד הטבע, לחייבו אל החברה, - אלא ההפך - יש כאן חוב טבעי על הרבים, להשתעבד ולהכנע תחת היחיד - - - והוא מובן על פי המבואר במאמר השלום, שיש שני דרכים שההשגחה חבשה והקיפה אותנו, כדי להביאנו אל המטרה התכליתית, שהם: דרך יסורים הגורם אלינו התפתחות הזאת שלא מדעתנו. ודרך תורה וחכמה, הגורמת אלינו התפתחות הזאת מדעתנו, בלי שום הכרח ויסורים עש"ה.

ומתוך שהיותר מפותח של הדור הוא ודאי אך היחיד, נמצא בעת שהרבים באים לידי הכרה לפטור את עצמם מהיסורים הנוראים, ולקבל עליהם בחינת התפתחות, מדעתם ורצונם. שהיא דרך התורה, - הנה אז צריכים ומחוייבים, להכניע את עצמם ואת חרותם הגופני תחת המשמעת של היחיד. ולקיים פקודותיו וסגולותיו שיציע להם.

הרי לעיניך, שבענינים רוחניים, מתהפך זכות הרבים - לחובתם. ויוצא החוק: אחרי היחיד להטות. כלומר היחיד המפותח. כי דבר גלוי הוא לכל אדם, אשר המפותחים והמשכילים, הם תמיד מיעוט קטן מאד בתוך כל החברה. ונמצא כל הצלחת החברה ואושרה הרוחני - צרורה וחתומה בידי המיעוט. והבן זה היטב.

ומתוך זה, מתחייבים הרבים בזהירות יתרה, לשמור בעיניים פקוחות על כל הדעות של היחידים, שלא יתבטלו מהעולם, כי עליהם לדעת בבטחה, בוודאות מוחלטת, אשר הדעות היותר מפותחות והיותר אמיתיות - אינם נמצאים לעולם ברשות הרבים השולטים - אלא דווקא ברשות החלשים ביותר, דהיינו, דווקא במיעוט שאינו ניכר לעיניים. כי כל חכמה וכל יקר - דרכה לבוא לעולם בכמות מועטה. לפיכך נעשינו מוזהרים לשמור על הדעות של כל היחידים, משום חולשת היכולת של הרוב השולט, לברר ביניהם".

שאלה: איך הרבים יכולים לדעת מי הם היחידים שצריך ללכת אחריהם?

אני לא יכול להגיד לך, אין לי תשובה לזה. כל אחד בוחר לעצמו איזה יחיד, לאט לאט מלמעלה כבר קובעים את זה, לאט לאט עד כמה שיש התאמה לתכנית הכללית של הטבע. אבל הרבים האלה לא יכולים לדעת, הם עכשיו מתכופפים ומשתחווים בפני לא יודע מי שם בהודו או באיזה מקום אחר, בעולם בכלל, בכל מקום לא חסרים קדושים ולא חסרים חסידים שלהם. אי אפשר. אבל העיקרון הוא עיקרון פשוט, עד שהאנושות תברר בצורה כזאת לפי ההתפתחות הפרטית שלה, של כל אחד, לפי ההתפתחות שלה הכללית של הקהלים ולפי ההתאמה לתכנית הטבע שעכשיו נכנס לשלב מאוד מזורז, אחרון, אז לפי זה תברר מי הוא באמת היחיד שכדאי לשמוע בקולו וכך להמשיך. ובטוח שהאנושות בסופו של דבר תגלה את אותם אנשים שאחריהם כדאי לה ללכת. אנחנו לא האחרונים בכל ההיסטוריה האנושית, גם אחרינו יבואו עוד ועוד והדבר הזה יתגלה יותר ויותר.

שאלה: בעל הסולם אומר "נמצא בעת שהרבים באים לידי הכרה לפטור את עצמם מהייסורים הנוראים," היינו להתפטר מהצרות, "ולקבל עליהם בחינת התפתחות, מדעתם ורצונם. שהיא דרך התורה". למה הוא מתכוון שזו דרך התורה?

התורה היא, "ואהבת לרעך כמוך". אתה שואל אותי, מה זו תורה? יש לך כלל גדול בתורה, זה נקרא תורה.

תלמיד: אז מה, כותבים פה שמתפטרים מהצרות כאילו?

ודאי. אם ינהגו אפילו במקצת ב"ואהבת לרעך כמוך", ודאי שיתפטרו מכל הצרות והבעיות, הם יהיו בהתאם לטבע הכללי. לא יקרה להם שום דבר, טיפה של רע לא תקרה להם.

תלמיד: אמרת אתמול בישיבת כתבים שאנחנו לא מספיק מרגישים את האנשים, זה לא מספיק רק לכתוב ככה אלא צריך גם להרגיש את האנשים מסביב. הייתי המום. לא מספיק לכתוב, צריך גם להרגיש אותם. למה התכוונת?

הכתבים אמיתיים ואני לא מזלזל בהם, כל אחד מהם מיוחד בבני ברוך. אני רק ממליץ אולי, עוד קצת להרגיש את האנשים שהם כותבים להם, ואז הצלחתם תעלה עוד יותר.

תלמיד: ואם אנחנו רק כותבים את החומר בפייסבוק, זה לא מספיק?

מי קורא את הפייסבוק שלך, בחייך. אם לפחות אנשי ההסתדרות היו קוראים, אבל גם הם לא.

תלמיד: הם קוראים. מה בנוסף צריך לעשות חוץ מאשר לפרסם בפייסבוק ולכתוב ולהפיץ את החומר שלך? מה חסר?

אני מבין שאתה שואל כדי שאני אענה לך יותר ויותר ואז אנשים שעכשיו שומעים ירגישו עד כמה זה חשוב. אני מודה לך על זה, יש לך תמיד כוונות כאלה, אתה לא מספר עליהם אבל אני מרגיש אותם. אבל מה לעשות, אני לא יודע. בסך הכול אני לא נמצא בעסק, אני לא נמצא ביניהם, אני לא קשור לקהל הרחב, אבל אני רק מרגיש עד כמה יש כאן שטח שאנחנו עדיין לא עובדים בו, לא נמצאים בו, אתה מבין.

יש דברים ששייכים לתוכנה הבאה מלמעלה ומתלבשת לאט לאט בבני ברוך ובכל הדור, בכל האנושות, אבל איפה שזה מגיע ותלוי בנו יש לנו עוד חלק גדול מאוד שאנחנו לא מכסים. וזה תלוי עד כמה אנחנו בכל זאת נתקרב לקהל הרחב. כן. אתה לא יכול מהגובה שלך כל הזמן לנאום כלפי הקהל, זה לא עובד.

תלמיד: אפשר ללמוד איך להיות רגישים כלפי הקהל? ניתן ללמוד את זה בשכל? איך עושים את זה?

לא יודע. אני לא יודע, ממש. צריכים להשתדל. אני לא יודע איך, אבל אני גם מרגיש שאני מתפוצץ מתוך חוסר אונים, מתוך החולשה שלי, שאני מוגבל.

שאלה: שלחתי היום אימייל לראשי שפות רבות ואני תוהה האם כולם בכלי העולמי יפיצו ביום מן הימים את המאמרים שיש לנו. בתוך העשיריות כולנו עושים איזו תפילה פנימית להתחבר עם הקהל. אני פשוט חושב על איזו דרך שבה נוכל לארגן את כל הכלי העולמי כדי לעשות פעולה אחת משותפת, ביחד, להתפלל עליה, לפזר את המסר שלך כדי שנוכל לקבל על זה אלפי לייקים.

תארגן את זה, בבקשה, אני אתמוך בך בכל מה שתעשה. תבנה אימפריה של הפצה, בבקשה. אתה רואה, אף אחד לא תופס את זה. אני איתכם. כל הכתבים שלנו כאן עושים עבודה גדולה מאוד. אני מבקר אותם, אתמול גם עשיתי את זה בצורה כזאת שבאמת הם צריכים קצת להרגיש יותר, שהם לא רק מעבירים את המילים שלי לקהל הרחב אלא בעצמם משתתפים, בעצמם מתקרבים, בעצמם מעורבים עם הקהל הרחב במשהו. אחרת לא יהיה קשר בינם לקהל הרחב. אחרת יוצא שהם נואמים מלמעלה. אני מחכה לפעולות שלך.

שאלה: נתאר לעצמנו שכבר פיתחנו שיטה שאנשים שלא יודעים יוכלו להיכנס לאט לאט לתהליך החיבור, אנחנו יוצרים פלטפורמה עכשיו, האם צריך לעשות את זה לבד או יחד עם הכלי העולמי?

אני לא יודע, אני לא מנהל עבודה. תפנה, תמצא מישהו, בבקשה, אבל אל תפנה אליי ולא בזמן השיעור.

זאת אומרת ברור לנו שאנחנו צריכים ללכת בעבודה רוחנית, בהתפתחות הרוחנית אחרי היחיד ולא אחרי החברה הגדולה, המון העם.

הבקורת כגורם הצלחה - אי הבקורת כגורם להתנוונות

"יש להוסיף עוד על האמור: כי המציאות מציעה לעינינו הפכיות קיצונית בין הדברים הגופניים - לדברים שבדעות והשכלות בנושא הנידון! כי ענין האחדות החברתית, העשויה להיות מקור לכל אושר ולכל הצלחה, נוהג ביחוד רק בין הגופים ועניני הגוף שבבני אדם. שהפרוד ביניהם, הוא המקור לכל פורענות ומקרים רעים.

אולם ענינים שבדעות והשכלות - הוא להפך מקצה אל הקצה. כי האיחוד ואי הבקורת, נבחן בהם למקור כל הכשלונות, והמפריע את כל ההתקדמות, וכל ההפריה השכלית, - - - כי השגת המסקנות המוצלחות, עומדות ביחוד על רבוי המחלוקת והפרוד, היוצא והמתגלה בין הדעות. שכפי רבוי הנגוד, והסתירה, וגדלות כח הבקורת - כן מתרבה הדעת והתבונה. והעינינים נעשים מוכשרים להתברר ולהתלבן ביותר. וכל כשלונה והתנוונותה של התבונה, אינה באה רק ממעוט הבקורת ומיעוט המחלוקת שבעניניה.

הרי הדבר גלוי לעיניים, אשר כל בסיס של הצלחה גופנית, הוא שיעור האיחוד של החברה. והבסיס של הצלחת ההשכלה והדעות הוא הפירוד והמחלוקת שבהם.

לפיכך הדין יוצא, אשר בעת שהאנושות תגיע למטרתה, בדבר הצלחת הגופות, דהיינו, על ידי ביאתם לדרגה השלמה באהבת זולתו, שאז יתלכדו כל גופות בני העולם לגוף אחד, ולב אחד, כמ"ש במאמר השלום, אשר רק אז יתגלה כל האושר המקווה לאנושות על שיא גובהו - הנה, לעומת זה, צריכים אז להזהר, שלא יתקרבו הדעות של חברי האנושות כל כך, באופן שתתבטל המחלוקת והבקורת בין החכמים והמלומדים. משום שאהבת הגופים, מביא בטבע גם קרבת הדעות. ואם תתבטל המחלוקת והבקורת - תתבטל כל התקדמות בדעות והשכלות, ויתיבש מקור הדעת מהעולם, כמובן.

ומכאן הוכחה מוחלטת, על חיוב הזהירות בחרות היחיד, בנוגע לעניני דעות והשכלות. משום שכל התפתחות החכמה והדעת, מיוסדת על חרות היחיד הזה. ולפיכך אנחנו מוזהרים לשמור עליה בשמירה מעולה, באופן שכל צורה וצורה שבתוכנו, שאנו קוראים לה בשם יחיד, דהיינו, בחינת הכח הפרטי של האדם היחיד - שנקרא בכללות בשם "רצון לקבל"."

החברה חייבת לעשות בירור, ביקורת, עד כמה שהיא מסוגלת. היא לא מסוגלת להרבה, ובכל זאת היא צריכה רק לתת הבחנות נכונות כמה שהיא מסוגלת לפעולות היחיד. יש הרבה יחידים בחברה והחברה צריכה לתת להם ביקורת נכונה. לא לפי הבטן שלה אלא עד כמה שהיא יכולה לעלות גם לדרגת היחיד, אחרת החברה לא תתקדם. וזה העניין, שהיחידים פשוט מראים לחברה כיוונים להתפתחות החברתית. לכן אסור לנו לדכא את היחידים מצד אחד, ואסור לנו להגביל את החברה בביקורת עליהם מצד שני.

מורשת אבות

"גם כל הפרטים מהתמונות, אשר הרצון לקבל הזה כוללם, שגדרנו אותו תחת השם "מצע", או סיבה א', שמשמעותו כוללת, כל אותם הנטיות והמנהגים וכדומה, שירש מאבותיו ואבות אבותיו, המצוירים לנו כמו שלשלת ארוכה של אלפי בני אדם, שהיו מצויים בשעתם, ועומדים זה תחת זה, - שכל אחד מהם הוא טפה תמציתית ממולידיו, שבטפה הזאת, הגיע לכל אחד כל הרכוש הרוחני של מולידיו, לתוך המוח המארך שלו שנקרא סובקונשינס. באופן, שהיחיד הנמצא לפנינו, יש לו בסובקונשינס שלו כל אלפי הירושות הרוחניות, מכל היחידים המוצגים באותה השלשלת, שהם מולידיו ואבותיו.

ולפיכך, כשם שפרצופיהם של כל יחיד ויחיד, משונה זה מזה - כן דעותיהם משונות זו מזו. ואין לך שני בני אדם בעולם שיהיו דעותיהם שוות זו לזו. כי לכל אחד יש רכוש גדול ונשגב, אשר הורישו לו אלפי אבותיו, ולאחרים אין אף שמץ מהם.

אשר על כן, כל הרכוש הזה, נבחן לרכושו של היחיד, שהחברה מוזהרת לשמור על טעמו ורוחו. שלא יטשטש בסיבת הסביבה שלו. אלא, כל יחיד ישאר עם שלמות מורשתו. ואז, הנגוד והסתירה שביניהם ישאר קיים לנצח, כדי להבטיח לנו לתמיד את הבקורת, ואת התקדמות החכמה, שהיא כל יתרון האנושות וכל מאויה האמיתיים הנצחיים.

אחר שבאנו לידי הכרה, במדה מסויימת, בדבר האנכיות של האדם אשר גדרנו אותו במובן של בחינת כח, ו"רצון לקבל", שהיא בחינת הנקודה העצמית של בעל החי במערומו - גם נתברר לנו היטב, על כל גבוליו, מדת רכושו המקורי של כל גוף יחיד, אשר הגדרנו אותו במובן של "מורשת אבות", שפרושו הוא, כל כח הנטיות והתכונות שהגיעו לו בירושה לתוך בחינת ה"מצע", שהוא חומר ראשון של כל אדם, דהיינו טפה הזרעיית של מולידיו.

והנה עתה מצאנו הפתח, לפתור כוונת חז"ל, במה שאמרו, שבסיבת קבלת התורה נעשו בני חורין ממלאך המות. - אולם להבנה יתרה אנו עוד צריכים, בענין האנוכיות ובענין מורשת אבות האמורים."

(סוף השיעור)