שיעור בוקר 19.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 54, מאמר "סוד העיבור - לידה"

ב' התכווצויות, חלקי וכללי. כנגדן ב' התפשטויות

"דם הוא הנפש. כי צבע אודם צריך שצבע לבן יתחבר בו ואז יקרא דם. - ובטרם שנתחבר בו לנצחיות - אינו נקרא דם, כי אז שכיבה וקימה נוהג בו. כי טבעו או-דם, ואז נצבע בו בחינת קימה שלא בקביעות, שנקרא רק צבע או-דם, מלשון "דום לה'". ועל כן חוזר ונופל הצבע ממנו, ונעשה לבן בלי שום צבע, שהוא שכיבה שלא בקביעות.

וכאשר מתחברים שניהם אזי נעשים לגידים של דם חיים.

כאשר שניהם נעשו לגידים של דם חיים, היינו, שעושים בו הניגודים. האחת לנפש חיה, כלומר, שנחתך האו מן האודם, ונשאר דם לקביעות - עם כל זה בחינת שכיבה וקימה שהיו קודם, מתחברים עתה גם כן בדם הזה.

ועל-כן מבחינים שני מינים בדם, אדום, ולבן כנודע, דהיינו, אותם אדום ולבן, שמקודם שמשו בזה אחר זה - התקבצו בינתיים ועשו את הדם הזה, שנקרא נפש חיה. ותדע שה"ס התכווצות חלקי והתפשטות חלקי שנקרא נפש ורוח. ודו"ק.

אמנם אור הזה שעשה ההתפשטות - החלקי דנפש, הנה הוא אור עליון נפלא וכללי. ועל-כן דרכו למלאות ולהשלים על כל מיני התכווצות שנרשמו באותו הבנין.

ונודע שכבר היה בגוף הזה בחינת לבן בחלק שאינו ראוי לקבל צבע של או-דם, כי. .. של האודם נשדדו ונפלו בעת כי יתועדו יחדיו שוא לך וכו'. ועל-כן אחר שהאור השלים את התפשטות א' דאור נפש חיה הנ"ל, חוזר וממלא ההתכווצות הישן הזה שנעשה בו מימים קדמונים. ותדע שהוא הנקרא התפשטות כללי, או גידי מוח, הנמשך מחומר האודם, שנימח ממנו המראה לגמרי.

וז"ש: "ויפח באפיו" - בב' אפים, א'. אף, דאודם-לבן. ב'. אף, דלבן הנימח לגמרי. "ויהי האדם לנפש חיה", מתחילה מתוך האף דאודם-לבן, שה"ס הדם והתפשטות א' כנ"ל. אולם סופו היה "נשמת חיים", כי התפשט גם באף הב' דלבן הנימח, שה"ס נשמה ובחינת ג"ר.

גם תדע שהתפשטות א' דגידי דם ה"ס יש לו יחס למוח תחתון גופני הנקרא מח העצמות, ששם. .. הפועלים שלא מדעתו, והוא מפני שהמצב הבינים, מאף א' לאף ב' הוא זמן גידול של. ... .. והנה אז פועל האור לגמרי שלא מדעתו של האדם, כי עדיין לא השיג נשמתו.

והתפשטות ב' בגידים ממוחים שנשמרים לו בבחינת הפכיות ב', שנקרא אף ב' כנ"ל, הוא היחס של מח העליון:. ... .., לבחינת ג' מוחין שבו הפועלים מדעת שנקרא. ... "

אנחנו רואים שהוא כתב את זה בקיצור ועל דברים שאנחנו לא מבינים בכלל למה הם שייכים. כמו כן כתוב בצורה לא ברורה והביאו לנו את זה בצורה לא ברורה, כי אני יודע מאיפה הם לקחו. יש לי צילום של האורגינל שהוא כתב על דפים גדולים. אני צילמתי אותם וממש נכנסתי בהם ורציתי לברר, זה מאוד קשה.

זאת אומרת הוא כתב את זה מתוך ההתרשמות שלו בצורה ישירה בלי לתרגם לדרגות יותר נמוכות וקרובות לנו. לכן איך שרצה לכתוב לעצמו כך כתב. כמו שאנחנו לפעמים כותבים פתקים לעצמנו, כמה מילים אבל מתכוונים לאיזה דברים גדולים. זה כתב סתום, נסתר.

לכן אין לנו כאן מה לשאול.

שאלה: למרות שהוא כתב את זה בצורה מאוד ישרה, רואים שיש כאן איזו שיטתיות.

בטח שהוא כותב לך על המערכת העליונה איך היא פועלת עלינו ואנחנו עליה. על מה הוא עוד יכול לכתוב? מה יש עוד בכלל בכל המציאות חוץ מבורא, נברא והקשר ביניהם?

תלמיד: מה המקובל מגלה כשהוא מתאר את זה, איזה תופעות כלליות?

הוא רוצה להסביר לנו באיזו מידה אנחנו מטופלים על ידי הכוח העליון. מה הכוח העליון רוצה מאיתנו, איך אנחנו משפיעים עליו, איך הוא בחזרה משפיע עלינו, זו בעצם כל המציאות, אין יותר מזה, אין.

יש מערכת האדם ויש בורא. האדם כולל את כל הדומם, צומח, חי, מדבר, כל העולמות, כל מה שאנחנו יכולים לתאר - חוץ מהבורא - הכול נקרא "אדם". כל המערכת הזאת מקולקלת בכוונה בצורה מיוחדת שבתיקון שלה אנחנו יכולים להשיג ולהתקרב ולהשוות את עצמנו ולהתחבר לבורא, זה כל העניין, אין יותר חוץ מזה.

תלמיד: אז יש רצון כללי, וגם לכל מקובל כנראה הייתה הרגשה של עשירייה ובתוכו הוא מרגיש את כל התופעות האלה והרגשת עשירייה?

לא. יותר מזה. הוא כבר למעלה מעשירייה והלאה. העשירייה הופכת להיות כעשר ספירות מקוריות שמהן הוא מתחיל להתפתח הלאה. אבל קודם כל - בלי עשירייה אנחנו לא יכולים לזוז, אנחנו לא יכולים להגיד אף מילה ולא לעשות שום תנועה רוחנית, שום דבר. קודם כל עשירייה.

שאלה: מה ההבדל בין נפש לבין רוח, מה הכוונה מבחינה רוחנית?

נפש זה נפישה שמשיגים ללא תנועה כי אין כוח לתנועה. רוח - כבר יכולים לזוז, לעשות איזו תנועה רוחנית ולפי זה משיגים גם את הבורא בצורה שהוא משתנה.

שאלה: הוא מדבר על שני הפכים. למשל "עם כל זה בחינת שכיבה וקימה שהיו קודם, מתחברים עתה גם כן בדם הזה". כל הזמן הוא כותב שני הפכים, כמו שנאה ואהבה. איך זה מקדם אותנו?

אנחנו כולנו משיגים דבר מהיפוכו. לכן הבורא ברא רצון לקבל שהוא הפוך ממנו, הרצון להשפיע. ובמידה שאנחנו מושכים כוחות ובונים בנו איזו מערכת השפעה בתוכנו, אנחנו בתוכנו מרכיבים את דמות הבורא בנו, שנקרא ה"נשמה" שלנו. לפי הצורה הזאת, לפי העוצמה הזאת, לפי הדרגה הזאת, נקרא שאנחנו נמצאים באיזו דרגה רוחנית. אנחנו מתחילים להיות כלולים ממבנה שנקרא "נשמה" ומאור שנקרא "נשמה". ולפי זה שמשיגים את האור של הנשמה, משיגים בתוך האור הזה גם את אורות חיה ויחידה שזה כבר למעלה מאיתנו, זה כבר מהבורא ממש שמתלבש בנו.

כך אנחנו צריכים לראות את המצב. אבל המערכת היא לא כל כך מבולבלת וקשה. סך הכול להשתדל להגיע לחיבור שבחיבור אנחנו משיגים את הכול. אנחנו בנויים כבר ללכת למדרגות של השגה, הבנה, הרגשה, רק יותר ויותר לשים לב לזה.

תלמיד: אז מה התפקיד שלנו, אנחנו צריכים להפוך את ההפכים בחזרה לשלמות?

אנחנו לא צריכים להפוך שום דבר. המטרה שלנו מאוד פשוטה, להיות מחוברים ולשם כך כל הזמן להביא את עצמנו לבורא שיתקן, שיעזור לנו להתחבר, שיקים את הערבות בינינו, זה מה שצריכים.

הפכיות מראש לגוף

"כי נתבאר שבגידים ממוחים נמצא האודם בימין, שהוא הצבע והישות המתקבל על הנייר הזה. והלבן ה"ס השמאל הגמור, כי אף ב' נמחק ממנו, ולא נשאר בו אפילו צבע, באופן שהאודם, הוא הישות, והלבן, הוא העדר.

והפכי אליו גידי דם, כי האודם, ה"ס השמאל, דהיינו או שנתחבר למפרע, ובסוד נהר ואולי. מה-שאין-כן הלבן, הגם שהוא סוד שכיבה, מכל מקום עתה נעשה תמונה זו לימין, וקימה. דע"כ הוא נפש נצחי, שלא צריך עוד לצבע, וצבע האודם שנשאר ונרשם מלמפרע, הרי עתה הושם לשמאל בגבורה, שנקרא דם בלי או - באופן שהלבן בימין, שא"צ ולא יארע בו ענין צבע אודם. והאודם נחשב לו בשמאל רק לגבורה שנקראת דם.

וכאן צריך שתבין שרשימו דאודם האמור באף א' וגידיהם שעלו לשמאל הרי אחר אף הב' לבחינת נשמה, הריהו נמחק ונעבר מבנין זה לעולם. ולפיכך הראש המוח הוא לבן בלי אודם כלל".

הוא רוצה להגיד לנו כאן במילים כאלה גבוהות וקצרות שהכול נתקן לתיקון. כל האודם, כל השחור, כל הצבעים, הכול מסתלק ובסופו של דבר הופך להיות לבן - לכוח השפעה. לא מדובר על צבע אלא מדובר על כוח השפעה שבסופו של דבר מתגלה מכל ההבחנות השונות. ודאי שזה כלפי אדם המשיג. אחרי כל התיקונים שלנו אנחנו מגיעים לצבעים שונים נגיד, פעולות שונות, הבחנות שונות, אבל לאט לאט אחריהם - הכול מתגלה רק כרצון להשפיע באור הלבן.

עיבור

"הולד בימי עיבורו, הוא כמו צומח ממש ותו לא, וכל תנועותיו אינם נקראים תנועות חיים, כי התנועות נעשים על-ידי אמו, שהעובר חלק ממנה.

הסביבה שלו נקראת בטן ואם הוא הגבול של הסביבה המוטל עליו, ואוכל מה שאמו אוכלת וכו'. והלידה מתחילה מראש מקוה".

מהות החיים

"הכרת החי הוא המהות העצמית. ועניין התנועה מוגדר בהתכווצות עיין לעיל, כי אי אפשר לשום בריה לצאת מגבולה כחוט השערה.

וזה נמשך מראש מקוה, כי שמה נתינתה של כח הזה להצטמצם מעט פחות מגבולו - בענין השאלה.

ודע שכל עוד שכח אחר מכווץ אותו למטה משיעורו, אין זה עושה את הדומם לבעל חי.

אלא רק מחוייב להתכווץ מעצמו, אבל איך זה אפשרי בעודו דומם? על-זה צריך תפילה, שיזכה לכח עליון.

ובזה אפשר להבין את הסתום דתחות אומ"ק ועניין לא יראני האדם וחי, כי החי הוא בעל התנועה, ואם אי אפשר לו עוד להתכווץ אינו חי, אלא דומם. וז"ס צדיקים מיתתם בנשיקה, דהיינו, שמאבדים כח התכווצות".

אל תחשבו שאנחנו סתם עברנו על זה. כמו, נגיד ברפואה, אני הולך לרופא, אני מקבל תרופה, אני לא יודע איך היא משפיעה עליי אבל אני מקבל, וזה משפיע. גם כאן אנחנו לא מבינים מה כתוב, אנחנו לא יכולים לבלוע את זה דרך השכל ודרך הרגש, אין לנו כלים מוכנים אבל אנחנו מבינים שמה שהוא כתב, הוא כתב ממקום גבוהה מאוד ולכן יש בזה אור מקיף. כמו שכתוב בסוף ההקדמה לתלמוד עשר הספירות – לומדים, אפילו שלא מבינים מה לומדים - מושכים אור מלמעלה על ידי זה שלומדים וזה משפיע ומתקן אותנו ומקדם. לכן טוב ששמענו, וגמרנו את המאמר של סוד העיבור לידה.

שאלה: מה זה התכווצות?

יש הרבה פירושים. אנחנו סיכמנו שאנחנו למדנו את זה בתור סגולה - כמו תרופה, שמעת וזה ישפיע. זה ישפיע עליך עד כדי כך שאתה תבין מעצמך מה כל הדברים האלה, כולל ההתכווצות. מדובר על הרצון לקבל שזה כל חומר הבריאה, התכווצות ברצון לקבל, תנסה לתאר את זה לעצמך.

(סוף השיעור)