שיעור הקבלה היומי27 ספט׳ 2022(צהריים)

חלק 1 הרב"ש. אהבת חברים - א. 3 (1984)

הרב"ש. אהבת חברים - א. 3 (1984)

27 ספט׳ 2022

שיעור צהריים 27.09.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

רב"ש א', עמ' 14, מאמר "אהבת חברים - א'"

קריין: כתבי רב"ש, כרך א', עמוד 14, מאמר "אהבת חברים - א'".

כבר דיברנו על זה וקראנו על זה, אבל זה באמת הנושא שצריכים כל פעם לחזור עליו ולהתחזק וללכת קדימה.

אהבת חברים

""וימצאהו איש, והנה תעה בשדה. וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש. ויאמר, את אחי אנכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים" (וישב).

הנה, האדם תועה בשדה, הכוונה על מקום שמזה צריך לצאת תבואת השדה, כדי לפרנס את העולם. ועבודת השדה היא חרישה, זריעה, וקצירה. ועל זה נאמר "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו". וזה נקרא "שדה, אשר ברכו ה'".

כשאדם תועה בשדה. פירש בעל הטורים, שהוא בחינת "אדם" תועה מדרך השכל, היינו שלא יודע את הדרך האמיתית, שהיא מובילה להמקום, ששם הוא צריך להגיע, כמו מלשון "חמור תועה בשדה". והוא בא לידי מצב, שהוא חושב, שאף פעם לא יגיע להמטרה, שהוא צריך להגיע.

"וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש". היינו, במה אני יכול לעזור לך. "ויאמר, את אחי אנכי מבקש", שעל ידי זה שאני אהיה בצוותא חדא עם אחי, זאת אומרת, על ידי זה שאני אהיה בקבוצה, שיש שם אהבת חברים, אז אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה'.

והמסילה זו היא הנקראת "דרך של השפעה", שדרך זו היא נגד הטבע שלנו. ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת חברים, שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור לחבירו.

"ויאמר האיש, נסעו מזה". ופירש רש"י, הסיעו עצמן מן האחוה, היינו שאינם רוצים להתחבר עמך. וזה גרם בסופו של דבר, שעם ישראל נכנסו לגלות מצרים. ובכדי לצאת ממצרים, עלינו לקבל על עצמנו לכנס בקבוצה, שרוצים להיות באהבת חברים, ועל ידי זה נזכה לצאת ממצרים ולקבלת התורה."

שאלה: מה זה אהבת חברים במדרגת החיבור החדשה שלנו?

זה שאני רואה בחבר אותו חלק מהרצון שלי שנפרד ממני על ידי הכנת הבורא ששבר אותנו, קשר בינינו, ואנחנו צריכים להתחבר ועל ידי החיבור בינינו, כי אז אנחנו משיגים לא רק את החיבור אלא גם את הבורא. כי אם אנחנו מתחברים למרות האגו שלנו שמפריע לנו להתחבר, אז אנחנו בזה מגדילים את עוצמת גילוי הבורא פי תר"ך, פי שש מאות עשרים פעם, ואז אנחנו מגלים את הבורא בכל כבודו ועוצמתו בכלים שלנו המשותפים, המחוברים המתמלאים בבורא עצמו.

שאלה: מה זה אותו שדה שהוא מדבר עליו פה?

שדה זה הרצון לקבל שבו אנחנו משוטטים ולא יודעים מה לעשות עימו, אלה החיים שלנו, בהם אנחנו טועים כחמור הטועה בשדה, ואם אנחנו רוצים לצאת מהשדה הזה, למצוא דרך איך לצאת מתוך החיים האלו שהם דומים לחמור בשדה, אז אנחנו צריכים לחפש עם מי אנחנו יכולים לעשות את זה, עם עוד אנשים כמוני, כמוך ועוד כאלו שהם פשוט רוצים לצאת מהשדה ואז השדה הזה הופך להיות "שדה אשר ברכו ה'", כי אז אנחנו מקבלים ברכה, כוח מלמעלה שעוזר לנו להתעלות למעלה מהשדה. כמו מחמור התועה בשדה, למצב שהופך לשכינה, ואת כל השדה אנחנו מתחילים להרגיש בגילוי הבורא לאט לאט. כך הוא מתגלה.

שאלה: כשהאדם מרגיש שהוא חמור ושהוא תועה, מה התנאים לזה שימצא אותו איש וייתן לו עצה?

זה שאדם רואה שהוא מסתובב ומסתובב בחיים שלו ללא שום מטרה, ללא שום דרך ברורה, ללא שום הכוונה מלמעלה, מעצמו, לא חשוב מהסביבה, אז זה כמו "חמור התועה בשדה", שככה כמו שאנחנו רואים חמור, הוא יכול לעמוד באמצע השדה ולא לעשות כלום רק לעומד, אתה יכול לראות אותו היום, אתה יכול לראות אותו מחר, הוא יעמוד במקום, וזה הטבע שלו, לא לזוז קדימה. וכך אנחנו צריכים לראות את עצמנו, שאם לא נבקש את האחים, "את אחי אני מבקש", אז אנחנו כך נעמוד בשדה החיים האלו ולא נגיע לכלום.

שאלה: הוא כותב "שהמקום הזה שהוא תועה צריך לצאת משם תבואת השדה כדי לפרנס את העולם". זה אומר שיש שם "עבודה חרישה, זריעה, קצירה, ומי שזורעים בדמעה, ברינה יקצורו", על מה מהדובר פה?

מדובר על זה שאנחנו נעבוד נכון עם כל אותן התכונות שאנחנו מגלים במצבנו על ידי החיבור המתגבר בינינו, שזו העבודה כנגד עבודת החמור, ואנחנו כך רוצים להגיע למטרה.

תלמיד: בעבודה שלנו בחיבור אנחנו "מפרנסים את העולם"?

כן ודאי שבעבודה שלנו, בחיבור אנחנו מזמינים את האור העליון שישפיע עלינו ויפרנס את כל העולם דרכנו.

שאלה: אהבה לחברים זה בכל זאת עבודה פנימית, עד כמה צריכה להיות גלויה, פתוחה שנוכל להגיד את זה לחבר בקול רם שאנחנו אוהבים אותו, איך להראות את האהבה הזאת?

אנחנו בדרך כלל לא מדברים בצורה כזאת גלויה שאנחנו אוהבים זה את זה, אלא כל העבודה שלנו היא בכך שאנחנו תומכים זה בזה בלהגיע לשיעור בזמן, בכל מיני פעולות משותפות שלנו, בזה בעצם אנחנו תומכים בחברים וכך מגלים את אהבתנו אליהם.

שאלה: האם אפשר להגיד שברכה זו הרגשה של קרבת הבורא?

כן, יחס הבורא אלינו אם אנחנו מוכנים לקבל ממנו השפעה טובה, נקראת ברכה.

תלמיד: ולשכוח משאר הדברים שאנחנו התרגלנו לחשוב עליהם?

גם זה עוזר. העיקר זה החיבור בינינו. בנטייה, במאמץ להתחבר בינינו ככל האפשר לתמוך בצורה פנימית כל אחד בחבר, בזה אנחנו מזמינים את ברכת הבורא.

תלמיד: אז "שדה שברכו ה'" זה המקום שבו אנחנו עושים בינינו חיבור?

וגם הבורא עושה עלינו.

תלמיד: והוא מברך אותנו בקשר בינינו?

כן.

שאלה: השדה הזה זה שדה האגואיזם, אנחנו מסתובבים שם ויש כל כך הרבה פיתויים. אז כל מה שהרב"ש ובעל הסולם כותבים עליו זה נראה משהו לא מציאותי, האם באמת חסרים ייסורים כדי לעשות את מה שהם אומרים לנו, את מה שהם מזהירים אותנו ממנו כדי להימנע?

כנראה שעוד לא מספיק, כי אנחנו מפעילים כל פעם את הצעד הבא, המצב הבא, ואם המצב הבא לא יותר טוב מהמצב הקודם, סימן שאנחנו גם במצב הקודם טעינו ועשינו תנועה לכיוון לא נכון, לא לחיבור בינינו.

שאלה: ממה דומעים בזריעה וממה השמחה בקצירה?

כשבוכים בזמן הזריעה, מה כביכול אנחנו עושים? אנחנו קוברים את הזרעים שלנו באדמה, מה יצא מזה, ולכן אנחנו נמצאים בדמעה. ואז אנחנו עוברים על כל הפעולות של הזריעה הזאת עד שכבר יוצאים מהאדמה ניצוצין וכל התבואה הזאת כבר מתחילה להיות מוכנה בכך שאנחנו יכולים להחיות את עצמנו בזה ולהגיע לחיים. לכן "הזורעים בדמעה" תמיד זה ככה, שאנחנו לא מרוצים ברצון לקבל שלנו בזריעה ועושים את זה בכוח, באמונה למעלה מהדעת, במאמץ המשותף שלנו, אבל אחר כך "ברינה יקצורו".

תלמיד: אפשר לתאר את זה כמו שאתה מקבל זרע במעטפה עם הוראות איך לגדל אותו, אבל לא יודעים מה תהיה התוצאה?

כן, ודאי שאנחנו לא יודעים את התוצאה, אנחנו יודעים שככה אנחנו צריכים לעשות כדי להתקרב לבורא, כדי לעשות לו נחת רוח. כי כל העבודה בשדה אשר ברכו ה' היא עבודה מאוד קשה ושאנחנו לא רואים מלכתחילה שום תוצאות, אלא רק מקיימים פקודת הבורא, הכול על מנת להשפיע.

שאלה: אנחנו תמיד אומרים שאנחנו צריכים להיות בשמחה בעבודה אז למה זורעים בדמעה?

כי זה נגד הרצון לקבל שבינתיים שורה בנו ולכן זה "בדמעה", אבל אנחנו בכל זאת מכניסים את הזרעים, את הכוחות שלנו באדמה אף על פי שאנחנו לא יודעים מראש מה ייצא מזה, העיקר שאנחנו עושים את זה באמונה למעלה מהדעת בעל מנת להשפיע לבורא - הוא ציווה וכך נעשה.

תלמיד: ואפשר לעשות את זה בכל זאת בשמחה?

לא, זה נגד הטבע שלנו. אבל אם אנחנו עושים את זה נגד הטבע שלנו ודווקא בדמעה נגד הרצון, בהתגברות, אז זה גדל ומתוך האדמה הזאת שהם נרקבים ואחר כך יוצאים מזה הניצוצין מזה אנחנו כבר מתחילים לקבל את התבואה.

שאלה: מה לעשות במידה והחברים לא רוצים להתחבר איתי?

אם לא רוצים להתחבר אז יוצאים לגלות מצרים, ואחרי מי יודע כמה זמן, אולי 400 או 210 שנים ועוד כל מיני חשבונות, זוכים למצב שאומרים לעולמנו די, לא יכולים יותר, לא רוצים לסבול יותר. לא רק שרע לנו אלא אנחנו כבר מתחילים להרגיש שיש בנו משהו שרוצה לעשות נחת רוח לבורא, ואז קמים ובורחים מהמצב הזה.

תלמיד: מה אני יכול לעשות בעצמי אם חבר לא רוצה להתחבר איתי? האם אני צריך פשוט לעזוב אותו?

לא, היום אנחנו יכולים להיות כבר במצבים אחרים, אנחנו לא נמצאים ממש בעבודת השדה אלא עוברים את המצבים האלה בצורה מהירה.

שאלה: עד כמה הרצון שלנו בעבודה הוא באמת שלנו?

אין לנו רצונות משלנו, הכול מגיע מהבורא שרוצה ללמד אותנו ולעשות אותנו דומים לו. אומנם אנחנו הפוכים ממנו לפי הטבע אבל נהיה דומים לו לפי התוצאה.

שאלה: דברי האיש הם ממש חזרה על דברי האיש שעבד בשדה, מה הוא חידש לו?

אנחנו מכירים את העבודה בשדה, מוכנים לעבור אותה, עברנו אותה בעבר, יש לנו רשימות מכל הדורות שעברו ולכן אנחנו נמצאים בדור המשיח, בדור של גמר התיקון. לכן אנחנו כבר לא צריכים לעבור ממש את השנים של גלות מצרים וכן הלאה, אלא רק לעבור את הרשימות האלה במהירות, להרגיש שהן נמצאות בנו ולהמשיך הלאה.

שאלה: האם השדה אשר ברכו ה' הוא העשירייה או בני ברוך כולם?

העשירייה.

תלמידה: יש שלוש דרגות של חרישה, זריעה וקצירה. האם אנחנו נמצאים עכשיו בשלב הזריעה?

הדורות הקודמים כבר עברו את כל המצבים הללו ואנחנו יכולים לעבור את כל זה בצורה מהירה, לכן אנחנו נמצאים בדור המשיח.

שאלה: למה כדי לקצור בשמחה אנחנו צריכים לזרוע בדמעה, והאם אפשר לרכך את הדמעות האלה?

אנחנו צריכים להרגיש כל מצב בצורה מלאה ושלמה, להרגיש עד כמה הוא שולט עלינו ולא נותן לנו להגיע למטרה כדי שנתגבר עליו, לכן זה מתגלה כך.

שאלה: קראתי את המאמר "אהבת חברים" הרבה פעמים ועכשיו אני קורא אותו שוב. מה אני צריך לחפש במאמר?

תקרא עוד כמה פעמים, כתוב "אינו דומה מי שקורא מאה פעמים למי שקורא מאה ואחד"1.

שאלה: האם הכלים המשותפים במדרגה החדשה, אלו כלים של התכללות בגדלות ובחשיבות הבורא?

בין החברים.

תלמיד: חבר הגיע למצב שהוא כבר גילה שבתפילה שלו הוא פונה להתחבר לחברים אבל החברים "אינם רוצים להתחבר עמך". מהו המצב הזה בעבודה?

יש בכל אחד מאיתנו רצון להתחבר עם האחרים ויש גם רצון לא להתחבר איתם. אנחנו צריכים לדאוג שהרצונות להתחבר ישלטו על הרצונות שלא רוצים להתחבר, וכך נדכא את הרצונות השליליים על ידי הרצונות החיוביים.

קריין: אהבת חברים א', בכתבי רב"ש עמוד 14.

"וימצאהו איש, והנה תעה בשדה. וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש. ויאמר, את אחי אנכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים" (וישב).

הנה, האדם תועה בשדה, הכוונה על מקום שמזה צריך לצאת תבואת השדה, כדי לפרנס את העולם. ועבודת השדה היא חרישה, זריעה, וקצירה. ועל זה נאמר "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו". וזה נקרא "שדה, אשר ברכו ה'".

כשאדם תועה בשדה. פירש בעל הטורים, שהוא בחינת "אדם" תועה מדרך השכל, היינו שלא יודע את הדרך האמיתית, שהיא מובילה להמקום, ששם הוא צריך להגיע, כמו מלשון "חמור תועה בשדה". והוא בא לידי מצב, שהוא חושב, שאף פעם לא יגיע להמטרה, שהוא צריך להגיע.

"וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש". היינו, במה אני יכול לעזור לך. "ויאמר, את אחי אנכי מבקש", שעל ידי זה שאני אהיה בצוותא חדא עם אחי, זאת אומרת, על ידי זה שאני אהיה בקבוצה, שיש שם אהבת חברים, אז אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה'.

והמסילה זו היא הנקראת "דרך של השפעה", שדרך זו היא נגד הטבע שלנו. ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת חברים, שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור לחבירו.

"ויאמר האיש, נסעו מזה". ופירש רש"י, הסיעו עצמן מן האחוה, היינו שאינם רוצים להתחבר עמך. וזה גרם בסופו של דבר, שעם ישראל נכנסו לגלות מצרים. ובכדי לצאת ממצרים, עלינו לקבל על עצמנו לכנס בקבוצה, שרוצים להיות באהבת חברים, ועל ידי זה נזכה לצאת ממצרים ולקבלת התורה."

שאלה: אם אני מרגיש שאני לא מוקף בחברים שנמצאים בהשפעה מתמדת כלפיי אלא סביבי יש ממש נחשים שרוצים להרוס אותי, איך אני יכול להתגבר על המצב הזה?

להשתדל לראות את האמת, לבקש מהבורא, להתלונן לבורא על מה שאתה רואה, שאתה מאשים את החברים ולא רוצה להכיר בשום דבר טוב בהם, ושנראה לך שהכול רע. בסופו של דבר הבורא הוא שמסדר לך את הכול, אז תבקש ממנו להסביר לך מהו המצב.

תלמיד: האם מתוך כך שאנחנו עוסקים ביתר אהבת חברים השכר הוא יתר גילוי של הרע?

נכון, אבל זה צריך להיות מאוזן, לסירוגין, פעם כך ופעם כך, כמו שאנחנו הולכים על שתי רגליים, מתקדמים פעם עם רגל ימין ופעם עם רגל שמאל.

שאלה: כשאתה מזהה שאתה תועה בשדה בכל שבילי המוח האלה, בשכליות האלה, איך לכוון את עצמך במהירות לאהבת חברים?

העיקר זה ללחוץ על עצמך להתקרב לחברים בלב, זו הפעולה הנכונה היחידה.

שאלה: אני שומע ממך רבות שכל העבודה שלנו צריכה להיות בשמחה וכאן כתוב שזריעה צריכה להיות בדמעה ורק אז הקצירה תהיה בשמחה. איך זה מסתדר?

יש מצבים של בכי אבל המצבים האלה צריכים להיות בדרך, כי בכל זאת אנחנו רוצים לעבור את כל המצבים האלה בשמחה, למרות הבכי, בהבנה ובהודיה לבורא שהכין לנו את הכול.

שאלה: האנשים ששואפים ישר-אל הופכים להיות לחברים של הבורא ושל השכינה. אנחנו במדינה שלנו חברים לצרה, אז האם בכל מדינה יש אנשים כאלה ששואפים ישר-אל או שזה רק מושג רוחני?

בכל אדם בעולם יש גם חלק טוב וגם חלק רע ועלינו לברר לאט לאט את החלק הטוב וללכת איתו קדימה, להגביר אותו יותר ויותר, והחלק הרע יקבל לאט לאט את התיקון שלו ויקטן יותר ויותר.

תלמידה: האם עלינו להפיץ ולקרוא לאחים שלנו שגם שואפים ישר-אל?

כן ודאי, לכן כתוב "את אחי אנכי מבקש". אני הולך לחפש את אלו שגם רוצים להתחבר כדי לחבר אותם כי רק יחד אנחנו יכולים לצאת מהגלות.

שאלה: הרצון להתחבר זה משהו שמגיע מהשכל. איך מגיעים בעשירייה לעבודה רוחנית כדי להתעלות אל הבורא?

מכך שאנחנו מתחילים להבין שבלי לבטל את הלב האגואיסטי אי אפשר להתקרב גם בינינו וגם לבורא.

שאלה: האם הבחירה תמיד נעשית במקום קשה כמו הזריעה?

כן.

שאלה: לבד אנחנו תופסות את עצמינו כמו עצים בודדים, אבל יחד אנחנו כמו יער. אם נראה את עצמנו כך, זה יעזור לנו להתקרב לבורא או שמדובר ברצון לקבל?

להתחבר בינינו למעלה מכל ההפרעות, רק זה מה שיעזור לנו להגיע לגילוי הבורא, זאת אומרת לגילוי המצבים הטובים, היפים בינינו.

שאלה: מה הוא המצב, שהאדם טועה מדרך השכל, האם זה בדרך ללמעלה מהדעת?

לא, זה לא למעלה מהדעת, אלא שהאדם רוצה בדרך השכל, בצורה שכלית לברר לאן לזוז. ואילו אנחנו צריכים ללכת למעלה מזה, זאת אומרת לא ללכת בדרך השכל, אלא בדרך האמונה, איפה שאני רואה שיש לי יותר הזדמנות להשפיע לשם אני צריך ללכת.

שאלה: איך בזמן הזריעה כשעוד לא רואים את התוצאות של העבודה אנחנו עובדים בדמעה ובחוסר אמונה, כל אחת מאתנו נמצאת במצב האפס. איך לתת דווקא בזמן כזה את האמונה להצלחה אחת לשנייה?

דווקא במצבים כאלו שאף אחד לא יודע ולא מבין ולא בטוח, אנחנו צריכים לתמוך זה בזה כך, שהתמיכה ההדדית שלנו היא תבנה את כלי האמונה. ואז נהיה בטוחים שיש לנו כלי של אמונה ועל ידה אנחנו מתקדמים.

שאלה: הדימוי הזה של אדם תועה בשדה, מחפש את אחיו הוא מאוד רגשי. האם על אותו משקל מתאים לנשים לדמיין אישה תועה בשדה מחפשת את אחיותיה?

אין שום הבדל בין גבר לבין אישה.

שאלה: בקטע כתוב, שהאיש שאל מה אתה מחפש, מיהו האיש הזה בתוכנו?

האיש שתועה בשדה, הוא זאותו חלק ברצון לקבל שלי שמשתוקק להגיע למטרת הבריאה.

שאלה: מה הוא המצב שבו אנחנו זורעים בדמעה, האם זה מצב שבו לא מרגישים את היחס של הבורא כלפינו?

לא מרגישים איפה האמת, לא בטוחים איך ללכת, אז, מאין ברירה, אנחנו נמצאים בדמעה ודווקא מתוך זה בוחרים ללכת למעלה מהדעת.

שאלה: במאמר כתוב, "ויאמר האיש נסעו מזה, ופירוש רש"י הסיעו עצמם מן האחווה, אינו שאינם רוצים להתחבר עמך", נשמע כאילו האשמה היא לא באדם אלא בחברים, מה עלינו ללמוד מזה כפרטים?

שאנחנו כולנו אחראים על כל אחד ובלי תמיכת הסביבה ודאי שהאדם תמיד טועה ואף פעם לא יגיע למטרה.

שאלה: מה עושים אם החמור העצל שבי שלא מוכן להיכנע ולעשות מאמץ ולהגיע לשיעור ולהשקיע הרבה בעשירייה?

החמור אף פעם לא יסכים איתך, אלא אם יש עליך לחץ חיצוני מהחברים. אז אתם יכולים ללחוץ על החמור למשוך אותו מקדימה, לדחוף אותו מאחורה. תתאר לעצמך את הציור הזה ובצורה כזאת הוא ילך מאין ברירה.

שאלה: מי הם האחים בעבודה שלנו?

יש חברים ויש אחים, אלה דרגות ההתקרבות בין האנשים שיכולים להיות בהתקשרות ביניהם ומתוך ההתקשרות שלהם יכולים כבר להתקדם. אז יש אחים, חברים.

שאלה: שמעתי אותך אומר, שאנחנו זורעים זרעים ואלו הכוחות שלנו, אבל איזה כוחות יש לנו אם עוד לא הגענו להשגה רוחנית?

אבל זרעים יש בכל אחד, אלה הן הרשימות מהשבירה, ואם אנחנו זורעים את הרשימות שלנו מהשבירה בקבוצה הנכונה, אז הן מתחילות להתפתח.

שאלה: אם חברים לא מגיעים לשיעור, למפגש העשירייה, אז איך אני יכול להראות להם את הנטייה שלי לאהבת חברים, אני לא בטוח שיש בעשירייה אהבת חברים, איך לצאת מהמצב הזה?

קודם אתם צריכים להכין את עצמכם לעבודה משותפת. אבל לא יכול להיות שאני שומע שמתאספים נניח בשעה רבע לשתיים עשרה לשיעור הצהריים ואני לא מגיע, צריכה להיות סיבה מאוד מאוד מיוחדת לכך. צריך להבין שאם אני לא מגיע לקבוצה, אני כאילו בועט בכל, הם בנו הכול ואני שובר את הכול. זו אשמתי, אשמה מאוד גדולה בזה והעונש בהתאם לכך.

שאלה: עד כמה אנחנו קרובים לבורא כקבוצה נכון לעכשיו?

אני לא יכול למדוד, אתם תמדדו. אבל מה אכפת לכם, אם אתם הולכים על מנת להשפיע אז העיקר זה להשפיע בכל מצב ומצב.

תלמיד: מה בעצם מוביל אותנו לחיבור בינינו ואל הבורא?

רשימות, אבל לא צריך להיכנס לזה. אלא צריך לתת כמה שאפשר שאלות ומאמצים להתקדם לחיבור, ולא לשאול בחכמה כמו שאת שואלת, מזה אין התקדמות אלא ההיפך.

שאלה: החברים שלי מפוזרים בזמן האחרון, לא מספיק חברים מגיעים לפגישות ושיעורים והלב כואב, איך להחזיר אותם?

יכול להיות שזה סימן שהם קבלו תוספת רצון אגואיסטי, נקווה שזה כדי שהם יתגברו על זה ויעשו צעד גדול קדימה. אין מה לעשות, אבל לא לעזוב אותם, לנסות למשוך אותם עוד ועוד בכל מיני צורות. תקיימו סעודה משותפת, תתאספו יחד, זאת לא בעיה גדולה, המדינה לא כל כך גדולה, כמה שעות נסיעה ואתם יכולים להתחבר יחד ולהיות חצי יום יחד. אז יש יש לכם הכול - יין טוב, בשר טוב, נשים שיודעות להכין הכול, גם גברים זקים. אז קדימה תעשו משהו עם שירים. אם היה קל הייתי מגיע אליכם בטיסה, נקווה שתעשו.

תלמיד: אנחנו כבר מתגעגעים אליך.

אני מוכן.

שאלה: רב"ש התייחס לאהבת חברים כדבר הכי חשוב בלימוד וחיבור. לא מעט מאמרים כתב רב"ש על אהבת חברים, למה היה כל כך חשוב לרב"ש להדגיש שעיקר הלימוד הוא באהבת חברים? ורב"ש בא מרקע וסביבה של דתיים ממש קיצוניים, איך הוא הרגיש את כל החברים והרגיש שמאוד חשוב להגיד את הדבר הזה?

כי הוא בהשגה רוחנית, איך הוא יכול להגיד אחרת? הוא לא יכול לשקר, הוא לא יכול לעסוק בנושא כלשהו במקום חיבור, כי חיבור זה כול מה שאנחנו צריכים משבירת האדם הראשון עד לגמר התיקון. מה מקשר בין שני הדברים האלה? רק חיבור בין אנשים, אין לנו כלום חוץ מזה. יש שני קצוות בטבע, שבירה מחד וחיבור מאידך. השבירה היא תחילת הבריאה והחיבור הוא גמר התיקון, סוף הבריאה. אין לנו שום דבר באמצע, רק זה, לכן הוא כותב על כך.

תלמיד: אבל התלמידים שבאו היו עמך, לא תלמידים שמבינים, שיודעים.

זה לא חשוב. הם צריכים לדעת שזה מה שעומד בפניהם בצורה ברורה, שכך הם צריכים להתנהג.

תלמיד: איך הרב"ש הרגיש את זה?

הוא לא הרגיש, הוא פשוט כתב אמת בצורה מאוד מאוד נחרצת. הוא גם פעל באופן כאילו זה לא ממנו, אלא כך אמרו חכמים. הוא לא אמר תתחברו, ואם לא, כאן מקום קבורתכם, אלא דיבר בצורה עדינה, ספרותית, פיוטית, בעצם דיבר רק על זה. וגם אנחנו, מה אנחנו אומרים, עושים כל השנים? רק את זה.

תלמיד: האם הייתה לו הרגשה שבעתיד זה יתפשט בצורה כזו כמו היום, שהכלי העולמי מונה מאות אלפי אנשים? זה היה צפוי, ברור לו?

כן, זה היה ברור לו, והוא גם אמר לי. ועוד נראה עד כמה הדבר הזה, לא רק יתפשט, אלא יתפוצץ כמו פצצה לכל פינות העולם וכולם ירגישו שרק בצורה כזאת נוכל לצאת מהמקום הגרוע והמסוכן אליו נכנסנו. מה שקורה עכשיו הוא גילוי הרע, וזה יכול להיות יותר ויותר אם לא נעצור ונגיד לצרותינו "די, אנחנו רוצים רק חיבור".

תלמיד: וזה תלוי אך ורק בנו, "בני ברוך"?

כן.

שאלה: מה זה אומר לבנות בתוכי את העשירייה העובדת באהבת חברים, ושמתוכה אוכל כל הזמן לתת מאמצים?

זה נקרא שאת צריכה להתחבר עם החברות שיש לך בעשירייה עד שאין מקום, אין מרחק בין כולכן.

שאלה: מה זה נקרא שאדם "בוחר את החברים"?

שבכל פעם ופעם הוא בודק כמה הוא יכול להיות חבר לאלו הנמצאים איתו בעשירייה.

תלמידה: זו ההחלטה הכי חשובה שאדם עושה בדרך.

נכון.

שאלה: הרבה סיפרת על המורה שלך, רב"ש, האם היו מצבים שהוא בכוונה גרם לך איזו הרגשה רעה, ומה עשית במקרה כזה?

בכיתי.

תלמיד: ממש לידו?

לא. לא ממש לידו. אבל הוא ראה.

שאלה: מה לעשות אם בעשיריות נשים קורים מצבים כאלה, שממש לידי, בנוכחותי משפילים חברה, גורמים לה הרגשה רעה?

צריך למצוא זמן אחר ולגלות את הלבבות, להשתדל להגיע למצב שכולן כולן על ידי אותו בכי מתחברים.

שאלה: עכשיו בשיעור בעשירייה שלנו נמצאים עוד שני חברים מעשיריות אחרות. האם אפשר לקרוא לזה "שדה אשר ברכו ה'" או מאיזו נקודה אני יכול לדבר על השדה הזה?

אם הם נמצאים גם בקבוצה כמונו, ועכשיו במקרה נמצאים איתכם, זו לא בעיה. תקבלו אותם ותתחברו איתם.

שאלה: "שדה אשר ברכו ה'" זאת העשירייה. איך לגשת להפצה, האם כל הזמן להחזיק בתוכי את העשירייה?

לא חשוב איך. העיקר ששיטת החיבור תתפשט בכל העולם.

שאלה: איך להתייחס נכון לכל מה שקורה עכשיו בעולם ואיך להשתמש בזה כחומר דלק לעבודה שלנו?

תראה, גם בעל הסולם חי בזמן מלחמת העולם הראשונה ואחר כך במלחמת העולם השנייה וכל מה שעבר על כול העולם, מה צריך לעשות? למרות זאת להמשיך ולהיות יותר אחראיים על העולם וחיבורו, כי אנחנו דווקא יכולים לתרום הרבה, להוסיף הרבה לחיבור. שכל האנושות, לא חשוב מי ומה, תתעלה למעלה מהאגו. בכל אחד האגו בוער ואם כולם יתעלו למעלה ממנו ושם יתחברו, אז "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו".

תלמיד: אבל איך להתייחס? לא לשים לב?

לא. אתה לא יכול לא לשים לב. אתה חייב להיות מעורב עם כל העולם. כך כתוב.

שאלה: האם כשאנחנו מדברים על הפצה, מי משתתפת, באיזה פרויקט וכן הלאה, עוזר לחיבור בעשירייה?

כן. זה מאוד עוזר, כדאי וצריך לדבר על זה.

שאלה: אני רוצה לאהוב את החבר. על מה ללחוץ בתוך עצמי כדי לקבל את אהבת החברים?

להפסיק לראות שלילי בחבר ולראות רק חיובי. זה ההבדל. תראי איך אימא מדברת על הילד הקטן שלה, היא לא רואה בו שום דבר רע. הכול טוב. היא מתפעלת "איזה חכם הוא, איזה יפה". התינוק הזה הוא חתיכת בשר, כלום, אבל היא כבר רואה בו כל מיני דברים מיוחדים. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". כך גם אנחנו צריכים לראות את החברים.

תלמידה: אם הבורא חסם לי את כל הרגשות, מה לעשות?

אני לא חושב שאין לך רגשות, אבל כל הרגשות שלך עטופים באגו גדול. את מרגישה רק את עצמך ולא את האחרים. תנסי יותר ויותר לתאר איך תוכלי להרגיש את האחרים. אלה תרגילים, תנסי אותם אחרת זה יחסר לך בכלל בחיים.

שאלה: אדם התחיל ללכת בשדה ומצא את החברים. איך יכול להיות שפתאום טעה?

כי בכל רגע מתעורר בו רצון לקבל חדש ואז הוא כבר לא יכול לשמור על מה שהיה קודם וטועה. איך אנחנו? בשיעור מכוונים למשהו מיוחד, ואחר כך יוצאים לרחוב, מסתכלים על זה ועל זה והכול מתבלבל אצלנו.

שאלה: איך נשמור על אותם חברים הנמצאים בשקט, כאילו בהסתרה?

לשים לב. לפתוח את הלב יותר ותתחילו להרגיש אותם.

(סוף השיעור)


  1. "אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד" (חגיגה ט ב)