סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 01.05.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות
זאת העבודה הקבועה שלנו ואנחנו צריכים להיכנס בה. זה לא פשוט, מאוד לא פשוט, זה נמצא נגד השכל שלנו, נגד הרגש שלנו, נגד ההיגיון שלנו. ואנחנו כל פעם נמצאים בזה שאנחנו מקבלים שהבורא הוא הכול, הוא מנהל ועושה את הכול ואין עוד מלבדו, זה אפשרי, אפילו בתוך הדעת אפשר לקבל את הדברים האלה, אבל יחד עם זה שאנחנו נקבל את זה בכוח האמונה שהיא למעלה מהדעת. זאת אומרת, גם הדעת קיימת וגם למעלה מהדעת קיים, אז כאן יש לנו סתירה גדולה. ודווקא אנחנו צריכים גם להתרגל, וגם להיות בדרגת האמונה ושהיא למעלה מהדעת. שאמנם יש סתירה בין ידיעה לאמונה, אבל אנחנו כן רוצים לשלב אותם יחד, שהבורא יחזיק אותנו באמונה למעלה מהדעת.
זה דבר מאוד מיוחד, שמי שטועם אז הוא מבין על מה מדובר, מי שלא טועם הוא צריך להאמין שככה זה יכול להיות, ועל זה כתוב "טעמו וראו כי טוב ה'". שזאת צורת תפיסה חדשה שהיא לא ניתנת לכולם, אבל אנחנו ראויים, מסוגלים לגלות אותה, וכך להתקרב לידיעת הבורא. רק בצורה כזאת אנחנו משיגים, באמת משיגים אותו, ולא איזה תכונות בנו שלהן אנחנו בטעות קוראים אמונה, אמונה פשוטה, אמונה למעלה, למטה מהדעת וכן הלאה.
זאת אומרת, שאנחנו צריכים להמשיך בקשר בינינו. בזה שכמה שאפשר יותר למסור את עצמי לעשירייה, לקבוצה, לבטל את עצמי כלפי העשירייה, להיות אפס כלפי כולם, [כלפי] כל הקבוצה שלי הקטנה, העשירייה שלי, שאני אדע איך לבטל את עצמי כלפיהם. ושהם באמת בשבילי יהיו כדוגמה, כתבנית, כמקום שעל ידו אני מקטין את עצמי, מוריד את עצמי. וכמה שהם יותר גדולים בעיני וכמה שאני יותר פחות בעיני, אז בהתאם לזה אני יכול לקבל דרגה יותר גבוהה באמונה למעלה מהדעת. שביחס שלי כלפי העשירייה עד כמה שהם גדולים ואני קטן, בהתאם לזה בעצם נמדדת האמונה למעלה מהדעת שלי.
אלה תרגילים, תרגילים שאנחנו יכולים לקיים אותם בעשירייה, בקבוצה קטנה, ועל ידי זה דווקא אני יכול להתקדם למצב שבהחלט נתחיל להרגיש מה זה באמת כוח האמונה. כי עד היום לא הרגשתי את זה, לא ידעתי, שמעתי רק הרבה פעמים את המילה הזאת אמונה, אמונה, אבל זה לא לא אומר לי כלום. אני חייב להרגיש את המצב הזה, איך שהוא ממלא אותי, מתפשט בי, איך שהוא נותן לי שכל, רגש, הכוונה חדשה, יחס חדש, לי, למציאות, לקבוצה, לבורא. אז בואו נתקרב למושגים הללו, והעיקר לא לעזוב, וכל הזמן כל הזמן להשתדל לממש אותם.
וכמה שאפשר ולא לשכוח, שביחס לחברים שם בטוח אני מייצב את זה. לכן הבורא לא הביא אותנו למצב שנקרא "העולם הרוחני", כי שם אנחנו לא יכולים לפעול. אלא דווקא נותן לנו אפשרות להתחיל להתמצא, אז ברא בנו את ההרגשה הזאת שנקראת "העולם הזה", בדומם צומח חי, ואנחנו בני אדם בדרגת חי, אבל שיכולים להגיע לדרגת המדבר. זאת אומרת אפילו במצב שלנו, שאנחנו נמצאים בעולם שהוא כולו חי, יכולים במאמץ בקבוצה שלנו להגיע לדרגת המדבר, ובעצם לזה אני נוטה.
קריין: אנחנו נקרא את קטע 46, מתוך "שמעתי" רי"ב. אומר בעל הסולם.
"יש חיבוק הימין, וכן יש חיבוק השמאל. ושניהם צריכים להיות לנצחיות. זאת אומרת, שבזמן שהוא בבחינת ימין, אזי יחשב בדעתו, שאין בחינת שמאל בעולם. וכמו כן, בזמן שהוא עוסק בשמאל, יחשב בדעתו, שאין בחינת ימין בעולם. ובחינת ימין, היינו השגחה פרטית. ובחינת שמאל, היינו השגחת שכר ועונש. והגם שיש דעת, שאומר, שאין שום מציאות שיש בהימין והשמאל כאחת, אבל הוא צריך לעבוד למעלה מהדעת. זאת אומרת, שהדעת לא יפסיקו. ועיקר הוא הלמעלה מהדעת. זאת אומרת, שכל עבודתו נמדדת במאי שהוא עובד למעלה מהדעת. ואף על פי שהוא בא אחר כך לתוך, זה לא כלום, מטעם שהיסוד שלו הוא למעלה מהדעת, אז הוא תמיד יונק מהשורש שלו. מה שאין כן, שאם כשהוא בא לתוך הדעת, הוא רוצה לינוק דוקא בתוך הדעת. ואזי בזמן ההוא, האור תיכף נסתלק. ואם הוא רוצה להמשיך, אז הוא צריך להתחיל בהלמעלה מהדעת, שזהו כל השורש שלו. ואחר כך הוא בא לידי דעת דקדושה."
(בעל הסולם, שמעתי, מאמר רי"ב. "חיבוק הימין וחיבוק השמאל")
הוא בא מדעת לימין, לשמאל, מחבר אותם, מתעלה מעליהם לדעת יותר עליון וכך כל פעם. הדברים האלה עדיין לא כל כך מובנים לנו, אני מסכים עם זה, אבל אנחנו צריכים לקרוא, להתפלפל, להתבלבל, להרגיש שלא מבינים את זה. כך מחוסר הבנה, מבלבול מתחילה להיות כל מדרגה ברוחניות, ולאט לאט מטפסים עליה כמו תינוקות למשהו יותר ידוע, ממשהו שלא ידוע ליותר ידוע, וכך אנחנו נרכוש את המדרגה הזאת.
שאלה: מה הכוונה של השגחה פרטית כאן?
השגחה פרטית היא שהבורא משגיח מכל וכל עלי ואני כביכול נמצא במרכז של כל הבריאה, וכל הכוחות וכל מה שנעשה, נעשה רק כדי להחזיק אותי בכל מצב ומצב, מנקודה שאני עכשיו נמצא ועד גמר התיקון הפרטי שלי. זה נקרא "השגחה פרטית". זה לא שזה מבטל השגחה כלפי כל אחד ואחד אחר שבמציאות, אלא זה שאני מקבל בכל רגע זו ההשגחה הפרטית שלי ורק כלפי הכול מסודר. כל המציאות קיימת כלפי כל אחד ואחד, וכלפי כולם יחד, ואני צריך לקבל אותה שהכול כמו שכתוב "בשבילי נברא העולם"1.
אני צריך לדאוג לידיעה כזאת, להרגיש שזה כך, ולהודות על זה שכל העולם נברא בשבילי, ובאמת זה כך ואני צריך לגלות שזה כך. שאין שום דבר בעולם, אלא כמו שכתוב "כל העולם בא לשמשני ואני לשמש את קוני"2, את הבורא. זו השגחה פרטית שיש כלפי האדם, שכל מה שמסתובב בעולם הכול מסתובב בשבילו. אבל מה זה בשבילו? כדי שהאדם יגיע ללמעלה מהדעת, לדרגת הבורא, אחרת זה נשמע אגואיסטי ביותר שכל העולם נברא בשבילי. זאת אומרת, נברא בשבילי בתנאי שאני כל הזמן עובד למעלה מהדעת, מעלה את עצמי למעלה לדרגת האמונה, לדרגת ההשפעה.
תלמיד: אם כך, השגחה פרטית היא גם פרטית וגם שלמה, כמו שהמאמר הזה כולו מכוון גם לשלם וגם לפרט?
כן.
שאלה: זה ימין. את השמאל הוא מתאר כהשגחת שכר ועונש, מה הכוונה?
שהכול בא לפי המאמץ שלי. מצד אחד הכול בא מלמעלה, מצד שני הכול בא מלמטה, איפה שני אלו נפגשים ואיך הם מביאים לאדם דרגה חדשה, דרגה שהוא נמצא ברמה אלוקית. זאת אומרת למעלה מזמן, מקום, תנועה, למעלה מההבנה הקודמת שלו שקיבל בתוך הרצון לקבל שלו.
תלמיד: בדרך כלל אנחנו אומרים שאנחנו אף פעם לא מבטלים שום דבר, ופה הוא כותב דווקא שכשאני בימין אני צריך לתאר כאילו אין שמאל.
כי אחרת אתה לא תתכלל בימין. איך יכול להיות? ימין זה ימין, ושמאל זה שמאל, וביניהם מרחק אינסופי. ימין, שמאל, ובכל אחד מהם אין זכר לשני. רק בקו האמצעי, בנו, הם נכללים אחר כך יחד בלמעלה מהדעת.
תלמיד: מהו חיבוק?
חיבוק זה מין חיבור שהוא עדיין חיצון, זה נקרא חיבוק. זאת אומרת, כמו שאצלנו בעולם הזה יש חיבוק, שמתחבקים, שמותר לך להתחבק עם השני, עם חבר, זה סימן של קרבה חיצונית. אחרי זה בא נישוק, נשיקה ואחר כך בא זיווג.
שאלה: אם אני מבין נכון עכשיו האני שלי נמצא בתוך הלב ואני צריך להוציא אותו מתוך זה אל תוך הבריאה, או הבורא, שזה אותו הדבר. ואם זה כך איך עושים את זה?
אנחנו לא צריכים לעשות שום דבר בעצמנו. אנחנו צריכים להתאמץ, להשתדל כל הזמן להיות דבוקים בבורא והבורא יעשה את כל המעשים הללו. הוא יבדיל בין ימין לשמאל, הוא יסדר בינינו את מה שיש ויעלה גם אותי מדעת ללמעלה מהדעת. זאת אומרת, לדעת יותר גבוהה. הוא יעשה הכול. העיקר בשבילנו זה להמשיך במה שאנחנו מסוגלים, ואנחנו מסוגלים, יכולים להמשיך בעיקר בעשירייה. בחיבור בינינו, בהתכללות בינינו, בביטול של כל אחד כלפי העשירייה, להיות כאפס כלפי אחד, אתם זוכרים מה שרב"ש כתב במאמרים שלו, דווקא בזה אנחנו מעוררים את הבורא, את הקו האמצעי שיעלה אותנו לדעת שלמעלה מהדעת.
שאלה: מורגש שתמיד העבודה שלנו למעלה מהדעת היא רק לכיוון השמאל, איפה שתמיד יש קושי, וכשהדברים קורים בימין, בשמחה, אין בעיה לקבל אותם בתוך הדעת. השאלה אם גם שם צריכים ללכת למעלה מהדעת?
אתה מחלק את זה לשמחה ולעצב, אני לא חושב שזה דווקא צריך להיות כך. אנחנו צריכים לקבל את המצבים האלו שאנחנו מתגברים דווקא בשמחה.
שאלה: כשמתקדמים באמונה למעלה מהדעת מאיפה מקבלים חומר דלק להתקדמות?
מהקבוצה, בעיקר זה מהקבוצה. הקבוצה צריכה לתמוך בכל מצב שיהיה לכל אדם ואדם. היא צריכה לעורר תמיד את עצמה, שהאדם לא ישכח ממנה. היא צריכה לעורר את מצב הרוח שיש בהם, קבוצה צריכה להאיר לאדם ביטחון בהשגת המטרה, אחרת אדם ייפול ולא יוכל לקום. כמו שכותב בעל הסולם הרבה חללים, זאת אומרת, שאיתנו הלכו ויפלו בדרך, אנחנו צריכים כל הזמן להרגיש את עצמנו שאנחנו הולכים ופורצים את הדרך לכולם, לכל האנושות, כי זו תקופה חדשה ואנחנו הראשונים וצריכים לפרוץ לאמונה למעלה מהדעת, למדרגה הרוחנית, ואחרינו תבוא האנושות, ואנחנו ניקח ונסחב את האנושות אחרינו בצורה כזאת, שהם לא יצטרכו לעשות את הדרך הזאת בצורה אישית, ושיהיה להם קשה כמונו, הם לא מסוגלים לזה, אלא ילכו אחרינו כתוספת וכך אנחנו נעבור את כולם, להיות "אור לגויים" מה שנקרא, לאלו שבאים אחרינו.
לכן, אנחנו צריכים כל הזמן לדאוג שלכל אחד ואחד תהיה עשירייה, שהעשירייה כל הזמן תדאג לכל אחד ואחד שנמצא בתוך העשירייה, לדאוג איך לספק להם התרוממות, התעוררות ומצב רוח, כל הדברים האלו, ואז בצורה כזאת נוכל להתגבר. ואם לא נדאג לזה אז אנחנו לא נוכל שום דבר לעשות בדרך. ממש. אי אפשר, לא יהיה על מה לסמוך, לא יהיה לי מאיפה לקבל כוח, אני אפול לייאוש ולא אוכל לקום. אני חייב לקבל כוחות מהעשירייה.
למה? כי לפי המבנה של הנשמה הכללית אני סך הכול עשירי מעשירייה, ואם אני לא מקבל מכל תשעת החברים שלי, מאחרים בוא נגיד, כמה שיהיה, אם אני לא אקבל מהם התעוררות אני אבוד. לבד אני לא יכול לקבל שום דבר רוחני, רק במידה שאני נכלל איתם, במידה הזאת אני מגיע לדרגה רוחנית.
שאלה: מה זה בכלל קו ימין? קו שמאל עוד איכשהו אפשר להבין, אבל מה זו עבודה בקו ימין?
בעל הסולם אומר לך כאן, שיש לך ימין ויש לך שמאל. בימין אתה הולך שהכול זה נגיד בורא, ואין שום ביקורת על זה כי "אין עוד מלבדו", ובשמאל כשאתה עוסק אז אתה צריך להגיד, שלא, הכול זה אך ורק בא ותלוי בי. יש הרבה פרטים בזה. שמאל זו השגחת שכר ועונש, וימין זו השגחה נצחית. עוד נעבוד על זה, זה עדיין לא נרשם אצלנו לא ברגש ולא בשכל, אני מבין את זה אבל איכשהו.
שאלה: אני מסתכל על יחידות קומנדו איך הם נלחמים עם סכין בין השיניים, איך עושים שגם אנחנו נחזיק סכין בין השיניים ורק המטרה תעמוד לנגד עינינו?
הכרחיות. אנחנו עכשיו בינתיים סתם מדברים על איזו מדרגה שאנחנו לא מבינים אותה, לא מכירים אותה שזה נקרא רוחניות. בינתיים אין לנו אליה שום קשר, אבל לאט לאט אנחנו מתחילים למשוך עלינו את המאור המחזיר למוטב והוא נותן לנו איזו הרגשה, איזה שכל, במשהו, לא ממש במדרגה הרוחנית אבל במשהו, ולפי זה אני מתחיל להרגיש עד כמה שאני לא נמצא במה שאני לומד. זה נקרא אחוריים של המדרגה.
זה כמו שלילד, לתינוק, לסטודנט, לאדם גדול, לפני מה שהוא הולך ללמוד ולומד ומבין כבר אפילו, אז לפני זה יש לו אי הבנה, אי השגה, אי התמצאות שאין לו את זה, אבל כבר יש לו כלים שהוא יודע מה חסר לו. לדעת מה חסר זו כבר השגה. זה שאני שומע מישהו ומבין על מה הוא מדבר, אבל לא מבין מה הוא אומר, אני מבין מה שאני לא מבין, זאת אומרת הבנת השאלה זה דבר גדול, אם תדבר עם מישהו שלא שייך לעניין הזה אז הוא בכלל לא אכפת לו. נראה לך שהם כאלה קיימים בעולם והם שלמים, הם לא שלמים הם אפסים. אין להם שאלה, אין להם חיסרון, זה העניין.
ולכן אנחנו צריכים אפילו להיות שמחים בזה שיש לנו חיסרון לאמונה למעלה מהדעת, שאנחנו לא יודעים, אנחנו מבולבלים. כמו שעכשיו שאל אותי אחד מהחברים, אז מה זה ימין, אז מה זה השמאל באמונה למעלה מהדעת. כל מיני דברים, חיבוק ימין, חיבוק שמאל, מה זה ההבחנות הללו? אז הוא מבין שזה אלמנטים, תת מצבים בהשגת הדרגה "אמונה למעלה מהדעת". שאני לפני שאני עולה ללמעלה מהדעת, לפני זה יש לי כל מיני מצבים, חיבוק ימין, חיבוק שמאל, ימין בעצמו, שמאל בעצמו, נישוק, נשיקה, חיבוק, ואחר כך יש זיווג, חיבור פנימי יותר למדרגה הבאה, ואלמנטים כאלו הם צריכים לעבור עליי בקשר למצב העליון שלי. המצב העליון, יותר למעלה ממני, זה נקרא "בורא". האמצעי להשגת המדרגה הזאת העליונה ממני, זאת קבוצה. שאם אני מכניס את עצמי לעשירייה, ומחבר את עצמי עם עשירייה, מפרמט את עצמי, אז על ידי אותה הקבוצה, אותה עשירייה שאני שם משתלב, ומשתלב נכון, מדלל את עצמי ביניהם כאילו שאני לא קיים, אני אפס ממש כלפי כל אחד מהם וכלפי כולם יחד, אז אני פתאום מרגיש שאני עליתי לקומה ראשונה. כך עושים. אז זאת צורת העלייה הרוחנית.
ודאי כמה שאני אדבר יותר, יהיו לכם שאלות יותר. אני לא הולך לענות על כל השאלות, כי העבודה שלי לא שאתם תקבלו תשובות, אלא שאתם תישארו בשאלות ואת השאלות האלו אתם תתחילו לשאול בעשירייה, כך תתקדמו וכך נלך.
שאלה: לא לגמרי מובן הרגע שבו האור נעלם.
האור נעלם כדי לעורר אותך שאתה תתחיל לרוץ אחריו ולהשיג אותו לפי הדרגה שלך, שאתה תתחיל להשתוות עם אותו האור. אור זו תכונת ההשפעה. אז הוא מזמין אותך, זה כמו צבי שסובב את הראש שלו לאחור בזמן שהוא בורח ממך קדימה, כדי להזמין אותך לרוץ אחריו, זה נקרא "דומה דודי לצבי", אז לכן אתה צריך להבין שהסתלקות המדרגה, חושך, חוסר הבנה, כל מיני כאלו מצבים שאנחנו מבולבלים זה הכול כדי למשוך אותנו אחרי המדרגה הבאה, אפילו להרגיז אותנו, וכך אנחנו מתקדמים.
שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לדאוג לזה שכל אחד יהיה בעשירייה. אצלנו ישנם חברים שהם כבר הרבה שנים נמצאים יחד איתנו, אבל הם לא נמצאים בעשירייה קבועה. אנחנו אומרים שצריכים לעזור זה לזה לעשות את הצעד הזה. נראה שהאדם עצמו אמור לקחת את ההחלטה הזאת, זה חופש הבחירה שלו לעבור לשלב הבא. חוץ מלתת דוגמה, האם אני צריך לדאוג לזה, או שאני צריך פשוט ללכת בדרך שלי, ושהחברים האלה ימשיכו להתקיים בצורה כזאת שהם לא נמצאים בעשיריות קבועות, אבל הם כן נמצאים במערכת שלנו ופשוט משתתפים?
זו בעיה, ותמיד הבעיה הזו קורית בכל הזמנים ובכל המצבים, והיא תמיד הייתה למקובלים ככישלון או לפחות כאיזו הפרעה בדרך. זו הפרעה אמיתית שהאדם לא רוצה להתחבר עם האחרים, שהוא לא יכול להחשיב את העשירייה. לא חשוב לו, ישנם לידו אנשים, הוא לומד יחד איתם. ישנם פחות אנשים, הוא אפילו שמח שיש פחות אנשים, כביכול יש לו יותר מקום לבורא, יותר הזדמנות לבוא לבורא ולהיות לידו. זה כמו בעולם הזה, כמה שישנם פחות אנשים בקבוצה אז כל אחד יותר חשוב. בעשירייה רוחנית זה לא כך. בעשירייה רוחנית כמה שהעשירייה היא ממש עשירייה שלמה, 10 ולא 9 ולא 11, זה קומפלט, זה מושלם. אבל אפילו אם אין 10, אלא 7, 8, אנחנו גם צריכים להתייחס לעצמנו כמו לעשירייה.
מה העניין? תראו באמונה למעלה מהדעת, למה אנחנו לא יכולים לעלות לדרגה הזאת "אמונה למעלה מהדעת?", כי אנחנו לא מסוגלים לעשות תרגיל שכל אחד מתבטל בעשירייה שלו, זה כל העניין, פשוט מאוד. אם אני לא אתבטל בתוך העשירייה שלי, כמו שרב"ש כותב במאמרים שלו על החברה, אני לא אצליח. כי כל העבודה הרוחנית שלנו היא שכל החלקים האלה, השברים האלו, שהם החלקים השבורים מנשמת אדם הראשון, שהם כל אחד ואחד מאיתנו, יתחברו ביניהם יחד. איך יתחברו? ישתדלו להיות יחד בלב ונפש כמה שאפשר בעבודה הדדית, ויתנו בזה לאור העליון שהוא יחבר. אם אני מצמיד את עצמי נפשית לחבר אחד, לשני, לשלישי, בין כולם, אז אני נותן לאור העליון מצב שהוא מאיר על זה ועושה בינינו הלחמה. זה מה שצריך לעשות, אחרת לא יהיה לנו כלי משותף. אין לנו ברירה, הפעולה, בסופו של דבר, היא רק זאת.
עכשיו אנחנו מדברים על אמונה למעלה מהדעת, אלה דברים שלא נשיג אם לא נעשה את העבודה בעשירייה. אם לא נעשה עבודה בעשירייה אז מתוך הלימוד שלנו אנחנו רק נראה איך החברים יברחו, כי קשה מאוד להחזיק, כי מסתם לימוד לא נקבל שום התקדמות. אנחנו צריכים לממש את ההליכה הרוחנית שלנו בינינו, בלהתקשר בינינו. אנחנו אומרים "אמונה למעלה מהדעת", איפה דעת, איפה אמונה, איפה ימין, איפה שמאל, איך אנחנו מתחבקים, למטה, למעלה, באיזו צורה מחוברים? כל המימוש הוא בינינו.
אני חושב שבכלל כדאי לנו שוב לעבור על כל המאמרים של הרב"ש על החברה ולעשות משם סיכומים. סך הכול יש עשרים מאמרים נגיד, אז נעבור עליהם אולי מהר ונוציא סיכומים, ואחר כך כל פעם נזכיר לעצמנו שאנחנו צריכים את המצבים האלו לשמור, את התנאים האלה לקיים. אחרת זה מביא אותנו לאריכות הדרך ואחר כך חס ושלום אולי לכישלון.
שאלה: אמרת על דרגות החיבור האלה, חיבוק, נשיקה, זיווג. איך אנחנו יכולים לתאר את הדברים האלה בעשירייה? האם אלה קשרים עמוקים יותר בינינו? איך אפשר להסביר את זה בעשירייה?
אני לא יכול להסביר לפני שאני לא מרגיש. בינתיים אני רק מרגיש את עצמי ומשייך את הכול אלי. מה שאין כן אם אני הולך בדרגות האמונה למעלה מהדעת, שם אני כבר שופט ומדבר כלפי העשירייה. כי אצלי אין כלי שאני אקבל בו את ההבחנות הרוחניות. הבחנות רוחניות אני רק יכול לקבל כשאני נקשר לאחרים, ואז אני מסוגל כך להגיע לאמונה למעלה מהדעת, לדעת רוחנית אפילו. כל אלה הבחנות שכבר מתקבלות בתוך החיבור בינינו.
אני גם רוצה להוסיף, מה שאנחנו עכשיו עוברים, אנחנו עוברים בפעם הראשונה על קטעים נבחרים מרב"ש שהכין לנו את כל הדרך הזאת בצורה קפדנית, כל צעד וצעד, צעד וצעד. הוא היה באמת ענק, גדול. אנחנו לא יכולים להעריך אותו על מה שהוא עשה בשבילנו. כי כל המקובלים הקודמים לא כתבו על זה עד כדי כך, הם לא תמכו כדי לתת לנו ממש את שלבי הסולם, דרגות הסולם, גם לא היה להם למי לכתוב. רק רב"ש שהיה כבר לקראת הדור האחרון, הוא כתב.
תראו עד כמה האדם הזה היה ענק, גדול בכל מה שהשיג. אנחנו לא יכולים להגיד עליו מה הוא השיג, אבל איך הוא ידע לספר את זה. אני זוכר איך הוא היה ממש יום ולילה יושב ליד המכונה הזאת והיה מתקתק, כל אות ואות איך היה מתקתק את המאמרים האלה, איך היה מתקן עם טיפקס את מה שכתב, זה היה לוקח לו שעות, שעות ארוכות. השקיע את עצמו עד הסוף.
(סוף השיעור)