שיעור בוקר 17.12.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 137 הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אותיות ו'-ח'

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 137, הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אות ו'.

1. אות ו'

"ועתה בנים שמעו לי, כן החכמה בחוץ תרונה, והנה עתה מרחובות קוראה אליכם מי לה' אלי, לא דבר ריק אני מכם, כי אני חייכם ואורך ימיכם, כי לא נבראתם לחזור אחר מעשה דגן, ותפוחי אדמה אתם וחמוריכם באבוס אחד. וכמו שלא יהיה מטרת החמור לשמש את כל חמורי עולם בני גילו, כן לא יהיה מטרת האדם, לשמש את כל גופות הבריות בני גילו של גופו הבהמי, אבל מטרת החמור לשמש האדם הנעלה הימנו כדי להועילו, ומטרת האדם לשמש להשי"ת ולהשלים כונתו כמו שאמר בן זומא, כל אלו לא נבראו אלא לשמשיני, ואני לשמש את קוני, ואומר כל פעל ה' למענהו, כי השי"ת חושק ומתאוה אל השלמתינו כמו שאמרו בבראשית רבה פ"ח בדבר בריאת האדם, וז"ל שהמלאכים אמרו לפניו יתברך, מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, הצרה הזאת למה לך, אמר להם הקב"ה, א"כ צונה ואלפים למה וכו' למה הדבר דומה למלך שהיה לו מגדול מלא מכל טוב, ואין לו אורחים מה הנאה למלך שמלאו וכו'. מיד אמרו לפניו, ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, עביד מאי דהניי לך עכ"ל, לכאורה יש להרהר אחר המליצה הזאת, כי איפוא מצוי ועומד, זה המגדל המלא מכל טוב, אשר בזמנינו זה, באמת, שהינו ממלאים אותו אורחים על כל גדותיו. אמנם כנים הדברים, כי הנך רואה שלא טענו המלאכים, על שום בריה מכל הבריות שנבראו בששת ימי בראשית, זולת על מין האדם לבד, והוא להיותו נברא בצלם אלקים, ומורכב מעליונים ותחתונים יחד, והמלאכים שראו את זה, כן תמהו ונבהלו, איך נפש הרוחני זכה וברה תרד מרום המעלה, ולבוא ולדור בכפיפה אחת, עם גוף הבהמי המזוהם הזה, והיינו שתמהו הצרה הזאת למה לך. ולזה הגיע להם התשובה, שמכבר נמצא מגדל מלא מכל טוב, וריקן מאורחים, וכדי למלאותו באורחין, למציאותו של אדם זה, המורכב מעליונים ותחתונים יחד, אנו צריכין, ולסיבה זו, בהכרח שתתלבש הנפש הזכה וברה, בצרה של הגוף המזוהם הזה, ומיד הבינו זה, ואמרו עביד מאי דהניי לך [עשה מה שטוב לך].

ותדע שזה המגדל המלא מכל טוב, יורה כללות העונג והטוב, שבשבילו ברא את הנבראים, ע"ד שאמרו ז"ל שמדרך הטוב להטיב, וע"כ ברא העולמות, כדי להנות לנבראיו. (והארכנו ענינו בפמ"ס ענף א' ומשם תדרשנו), וכיון שאין ענין עבר ועתיד נוהג בו ית' צריך להשכיל שתיכף כשחשב לבראות נבראים ולהנות אותם תיכף יצאו ונתהוו מלפניו יתברך, הם וכל מילואיהם מהעונג והטוב, יחד, כמו שחשב עליהם. והיינו דאיתא בספר "חפצי בה" מהאר"י ז"ל שכל העולמות עליונים ותחתונים כלולים בא"ס ב"ה, עוד מטרם הצמצם בסוד הוא ושמו אחד, ע"ש בפ"א. ומקרה הצמצום, שהוא השורש לעולמות אבי"ע המוגבלים עד לעוה"ז, קרה, מפאת כללות שרשי הנשמות בעצמם, מחשקם להשוות צורתם ביותר להמאציל ית' שהוא ענין דביקות. כמו שנתבאר שם, שפירוד ודביקות בכל רוחני, לא יתכן, זולת בערכין של שיווי הצורה, או שינוי הצורה, ומתוך שרצה יתברך להנותם נטבע בהמקבלים בהכרח הרצון לקבל הנאתם, שבזה נשתנה צורתם הימנו יתברך, להיות צורה זו אינו נוהגת כלל ועיקר בגדר המאציל ית' דממי יקבל ח"ו. ולתיקון זה נעשה הצמצום והגבול, עד ליציאת עוה"ז, למציאות התלבשות נשמה בגוף גשמי, שבהיותו עוסק בתורה ועבודה ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרו, תשוב צורת הקבלה להתאחד בעל מנת להשפיע. והוא שיעור הכתוב ולדבקה בו וכו' כי אז משוה צורתו ליוצרו, אשר שיווי הצורה הוא דביקות ברוחני כאמור וכשנגמר ענין הדביקות, בכל חלקי הנשמה על מילואם, ישובו העולמות לבחי' א"ס, כמו שהיו מטרם הצמצום. ובארצם ירשו משנה, כי אז יוכלו לשוב ולקבל כל העונג והטוב המוכן להם מכבר בעולם א"ס ב"ה, כאמור, ונוסף עוד כי עתה מוכנים לדביקות אמיתי, בלי שינוי צורה כלל, כי כבר גם הקבלה שלהם אינה להנאת עצמם, אלא להשפיע נ"ר ליוצרם, ונמצאים משתוים בצורת השפעה להמאציל יתברך, וכבר הרחבתי דברים אלו בטוב טעם, בפמ"ס בענף א' עש"ה."

שאלה: מה הכוונה כשאומרים שכל העולם נועד לשמש אותי ואני לשמש את בוראי?

כך זה יוצא ממערכת ההתכללות זה בזה. כל העולם צריך להביא לך מה שאתה צריך כדי לשמש את הבורא, וכך זה כלפי כל אחד ואחד.

תלמיד: האם הבורא ברא לא בשביל לשמש אותנו, אלא אנחנו צריכים לשמש אותו בסופו של דבר?

כן.

תלמיד: האם הכול נברא לכבודו?

"ואני לשמש את קוני", זה כתוב, זה סוף הפסוק.

2. אות ז'

"ובזה תבין אמרם ז"ל, אשר השכינה בתחתונים צורך גבוה, שמאמר הזה מתמיה מאד. אמנם עולה בקנה אחד עם האמור במדרש הנזכר, שדימו הענין למלך שיש לו מגדל מלא מכל טוב, ואין לו אורחים, אשר ודאי, לאורחים יושב ומצפה, דאם לא כן, נמצא כל ההכנה ללא הועיל ולתוהו, וכדומה, למלך גדול שנולד לו בן לעת זקנתו, שהיה חביב לו ביותר, וע"כ, מיום הולדו חשב בעדו מחשבות, וקבץ כל הספרים והחכמים המצוינים שבהמדינה, ועשה בעדו בית מדרש לחכמה, וקבץ כל הבנאים המצוינים ובנה לו היכלי עונג, וקבץ כל בעלי הניגון ושיר ועשה לו בתי זמרה, וקבץ ממיטב המבשלים והאופים שבמרחבי המדינה והמציא לו מכל מעדני עולם וכו'. והנה נגדל הבן ובא בשנים, והוא סכל, אין לו חפץ במושכלות, והוא סומא אינו רואה ואינו מרגיש, מיופי הבנינים, והוא חרש לא ישמע בקול שרים ושרות, והוא חלה במחלת צוקר, אינו רשאי לאכול אלא פת קיבר לבד, והנה כדי בזיון וקצף.

ובזה תבין אמרם ז"ל על הפסוק, אני ה' בעתה אחישנה ופירשו בסנהדרין צ"ח לא זכו בעתה זכו אחישנה. היות שיש ב' דרכים להשגת המטרה הנזכרת:

או ע"י תשומת לב מעצמם, שהוא נקרא דרך תשובה, ואם יזכו לזה יקויים בהם אחישנה, כלומר, שאין על זה זמן קצוב, אלא מתי שיזכו יוגמר התיקון, כמובן.

ואם לא יזכו לתשומת לב, יש דרך אחר, שנקרא דרך יסורין, ע"ד שאמרו ז"ל סנהדרין צ"ז אני מעמיד להם מלך כהמן, ובע"כ חוזרים למוטב, והיינו בעתה כי ע"ז יש זמן קצוב. וירצו בזה.

להורות לנו, שלא דרכיו ית' דרכינו וכו', וע"כ לא יארע לו ית' מקרה מלך בו"ד הנ"ל, אשר טרח והכין כ"כ גדולות ונצורות, בשביל בנו החביב, ולבסוף נמצא מתאנה מכל וכל, וכל הוצאתו וטרחתו לשוא ולתוהו לבזיון וקצף, אולם השי"ת כל מעשיו בטוחים ונאמנים, ודין אונאה אין נוהג בו ח"ו, והיינו שאמרו ז"ל, לא זכו בעתה, ומה שלא יעשה החפץ יעשה הזמן וכמ"ש בפמ"ס סוף ע"א, בשיעור הכתוב התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הנני ע"ש, דיש דרך היסורין שמסוגל למרק כל חומר וגשם, עדי שיבין, איך מוציאים ראש מתוך האבוס הבהמי, כדי להגביה על ולעלות ולטפס על דרגת סולם האושר וההצלחה האנושית, כי ישוב ויתדבק בשרשו וישלים הכונה."

שאלה: הוא כותב "או ע"י תשומת לב מעצמם". איך שומרים על תשומת הלב?

זה תלוי בעבודה קבוצתית. כל אחד דואג שכל החברים יהיו מכוונים לאותה מטרה על ידי אותם האמצעים.

תלמיד: איך אדם יכול לדאוג שהחברים יהיו בתשומת לב?

בכך שכל אחד יחמם את עצמו, יקרב את עצמו לאחרים. כמו שהוא כותב, "או ע"י תשומת לב מעצמם, שהוא נקרא דרך תשובה, ואם יזכו לזה יקויים בהם אחישנה", זאת אומרת לפני הזמן, "כלומר, שאין על זה זמן קצוב, אלא מתי שיזכו יוגמר התיקון", כמבואר.

תלמיד: למה דווקא על ידי הקרבה נשמרת תשומת הלב?

כי כולנו שומרים על אותם עקרונות שמקדמים אותנו לתיקון, עוזרים זה לזה ותומכים זה בזה.

תלמיד: הדוגמה שהוא נותן עם המלך שהכין הכול עבור הילד והילד לא מסוגל ליהנות מכלום, היא דוגמה נוראה, ממש איומה.

אם יש חוק והאדם רוצה להעביר אותו לצאצאים שלו, אז מה עושים? מה אתה היית עושה?

תלמיד: אני לא יודע. הוא כותב שהילד חולה, עיוור וחירש, האם אנחנו צריכים להגיע להרגשה כזאת שאנחנו לא עושים הנאה לבורא בזה שאנחנו תקועים?

המלך רואה את תחילת הדרך ואת סוף הדרך, מכיר ומבין מה קורה עם בנו, ולכן אנחנו צריכים ללמוד מזה מה אנחנו צריכים לעשות.

תלמיד: האם הבן מצידו מרגיש לפחות שיש לו אבא שדואג לו?

כן ולא, כמו שאנחנו.

תלמיד: בעל הסולם לא מרבה לתת דוגמאות, אז למה הוא נתן כזאת דוגמה?

כי זו דוגמה אמיתית. הדוגמאות שהוא נותן הן דוגמאות אמת.

תלמיד: מצד מי, מי מרגיש אותה?

מי מרגיש? אנחנו מרגישים. אם אנחנו לא מחזקים את עצמנו, אז אנחנו לא מרגישים שיש לנו אבא טוב, אלא הטבע כולו מתנהג בצורה פרועה. ואם אנחנו כן מתחברים ורוצים לחפש את אבינו, אז אנחנו מגיעים אליו. בסך הכול מגיעים לפתרון הטוב, הנכון.

תלמיד: הוא כותב פה על זמן קצוב, או בעיתה או אחישנה. לפי מה שקראנו באות הקודמת וגם עכשיו ואם לקשר את זה למאמר הקודם, אז אנחנו נמצאים בשדה של התנגשויות. אתה יודע מראש שיש לך כל מיני תאונות דרכים. גם בעל הסולם כותב שהנשמה היא לא שלך, אתה חייב להביא אותה לגמר תיקון, והגוף שניתן הוא כמו רכב.

למה יש לבן אדם נטייה כל הזמן להגיע להתנגשויות? אתה יוצא לעולם, אתה לוקח אפוד, אתה לוקח קסדה, כי אתה יודע מראש שאתה הולך להתנגש, וכך החיים שלנו נראים.

זה לא עלינו, זה הבורא עושה. מה תעשה?

תלמיד: לא רק זה, גם את הילדים שלנו אנחנו מכינים לחיים כאלה, שאתה יוצא לעולם ואתה חייב להתנגש במישהו אחר, זה מה שאני רואה.

אתה לא חייב להתנגש, אבל אתה צריך להיות מוכן להתנגשות. כי זה העולם, הוא כולו בנוי מיצר רע.

תלמיד: אבל עלולים למות ככה.

לא, הבורא יודע מה לעשות, הוא מחזיק אותנו בכל רגע ואת כל אחד, לכן אל תדאג. אתה צריך רק לדאוג איך להיות יותר ויותר מכוון לפי ההגדרות שלו.

תלמיד: מאיפה יש לאדם את הרצון לגרום כאב לאחר?

מהיצר הרע שהבורא ברא. זה כוח הבורא שנמצא בכל אחד - יצר הרע. אם הבורא לא היה מחמם אותו, לא היה מאכיל אותו, אז היינו ללא יצר רע, לא היינו בכלל מרגישים את האחר, לא קמים נגדו. הבורא מלכתחילה ברא את הכול, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורת תבלין. כי כנראה שבלי היצר הרע אי אפשר לגלות תורה.

תלמיד: חייבים לעבור נתיבים כדי לנסוע.

זה עניין של הפצה שאתה חייב לעשות.

שאלה: איך אחישנה פועל על הרצון לקבל?

על ידי ההתחברות בינינו אנחנו מושכים את האורות העליונים שישפיעו עלינו ויביאו אותנו מהר יותר מדרך בעיתו להבנת החיבור ההכרחי.

תלמיד: והחמור הזה שהוא מתאר פה, שהוא מרים את הראש רק על ידי המכות, האם אותו דבר קורה גם באחישנה?

כן.

שאלה: המלך יודע שיש שתי דרכים שבסוף הילד יגיע לקבל את הטוב, או דרך ייסורים או בצורה נכונה וטובה.

כן.

תלמיד: לפעמים כשהילד שלך עובר איזשהו מצב, אז אתה כאבא יכול לעמוד מהצד ולהרגיש די טוב שהוא עובר מצב לא נעים, כי אתה יודע שזה יביא אותו לנקודה הנכונה.

כן.

שאלה: לפעמים אני מוצא את עצמי בהרגשה שזה די טוב הייסורים שאנחנו עוברים עכשיו. היום העם שלנו וגם כל העולם עובר ייסורים, אנחנו לא יכולים להגיד שאנחנו מתקדמים בדרך טובה. ואני כשמסתכל על מה שקורה, זה כמו עם הילד שלי, אני מרגיש עם זה טוב, שזה יקדם אותנו. ההרגשה הזו שאני מסופק מזה שעוברים ייסורים, האם יש לה מקום?

כן, גם הייסורים האלה שאנחנו עוברים היום הם לטובתנו.

שאלה: מהו המגדל המלא כל טוב העומד בפני האנושות כיום?

זה המצב של גמר התיקון. חיבור בין כולם והמילוי הסופי של האור העליון בכולם.

שאלה: בתחילת אות ו' כתוב ""ועתה בנים שמעו לי, כן החכמה בחוץ תרונה, והנה עתה מרחובות קוראה אליכם מי לה' אלי, לא דבר ריק אני מכם, כי אני חייכם ואורך ימיכם". איך זה קורה "מי לה' אלי" בתקופה הזו?

אנחנו צריכים למשוך את כול באי עולם אלינו כדי להתחבר עם כולם, ובחיבור עם כולם לתת מקום לבורא להתגלות.

שאלה: האם יש בחירה חופשית באחישנה או שגם זה נכפה עלינו מהבורא?

אחישנה היא כבר בחירה, זה כשאתה כבר פועל בצורה נכונה כדי להשיג את המטרה בכל כוחך.

תלמיד: חשבתי שגם את הרצונות האלה הבורא נותן לנו.

ודאי שהבורא עומד אחרי כל המעשים שלנו, בזה אין שום ספק.

תלמיד: הוא מסיים את האות ב"כי ישוב ויתדבק בשרשו וישלים הכונה". זו המחשבה של הבורא. יש הרגשה שכל הגלגולים שהאדם עובר הם כדי להשתמש נכון עם המחשבה, לא להזיק אלא להשתמש עם המחשבה כדי להועיל, כל מה שאנחנו עוברים זה רק להגיע לנקודה הזו.

כן.

שאלה: רואים שהעולם הזה מוביל להתנגשויות ולהזיק זה לזה, איך הוא מוביל אותנו להועיל זה לזה?

מתוך זה נבין מה צריך להיות.

תלמיד: אבל אנחנו רואים שמיום ליום זה נעשה יותר גרוע.

עוד לא הגענו להכרת הרע. קודם צריכים להגיע להכרת הרע ורק אחר כך ייבנה הטוב.

שאלה: החברים שואלים כבר חודשיים מה עלינו לעשות. למה אנחנו לא לומדים ישר שעלינו לעשות תיקון של קו אמצעי, כי אחרת כל הקליפות מצד שמאל, וגם צד ימין יעשו לנו את כל הייסורים, למה אנחנו לא לומדים את המערכת הזאת? אני מבין שזה מורכב אבל זה הפתרון.

תראה לי איפה כתוב על זה בצורה כזאת כמו שאתה רוצה לראות, ואז נראה.

אות ח'

"ולפיכך בואו והבינו, כמה וכמה יש לנו להחזיק טובה לרבותינו המשפיעים אלינו אורותיהם הקדושים ומוסרים נפשם להטיב לנפשינו, שנמצאים עומדים בתוך, בין דרך היסורים הקשים, ובין דרך תשובה, ומצילים אותנו משאול תחתית הקשה ממות, ומרגילין אותנו להגיענו לשמי עונג, לגובה העידון והנועם שהיא חלקינו, המוכן וממתין עלינו מכל מראש כנ"ל, אשר כאו"א פועל בדורו כפי עוצם אור תורתו וקדושתו, וכבר אמרו ז"ל אין לך דור שאין בו כאברהם יצחק ויעקב. אמנם זה האיש האלקי רבינו יצחק לוריא ז"ל, טרח ומצא בעדינו מלא מדתו, הגדיל הפליא על קודמיו, ואם היה לי לשון מדברת גדולות הייתי משבח אותו יום, שנגלה חכמתו כמעט כיום אשר נתנה תורה לישראל. אין די מלה בשיעור פעולתו הקדושה בעדינו, כי היו דלתי ההשגה נעולים בדלתים ובריח, ובא ופתחם אלינו, באופן, שכל מי שמשתוקק לכנוס להיכל המלך פנימה, אין צריך כי אם קדושה וטהרה ולילך למרחץ, ולגלח שערו וללבוש בגדים נקיים, כדי לעמוד לפני המלכות העליונה, כיאות. והנך מוצא בן ל"ח שנה, הכריע בחכמתו הקדושה לכל קודמיו עד הגאונים ועד בכלל. וכל ישישי ארץ אבירי הרועים חברים ותלמידים של החכם האלקי הרמ"ק ז"ל, קמו עמדו לפניו, כתלמידים לפני הרב, וכן כל חכמי הדורות, אחריהם, עד היום הזה, איש מהם לא נעדר, משכו ידיהם מכל הספרים והחיבורים שקדמוהו, הן קבלת הרמ"ק, והן קבלת הראשונים וקבלת הגאונים, זכר כולם לברכה, וכל חיי רוחם הדביקו בחכמתו הק' ביחוד. ומובן מעצמו שלא על חנם זוכין לנצחון מוחלט, כמו שנחל אב החכמה ורך השנים הזה.

אולם לדאבון לבינו הצליח מעשה שטן, ונעשו מעקשים בדרך התפשטות חכמתו למרחבי עם קדוש, ומעוטא דמעוטא, החלו לכבוש אותם. והוא בעיקר מפני שהדברים נכתבו מפי השמועה, כמו שדרש בחכמה יום יום לפני תלמידיו שכבר היו ישישי ימים, ובקיאים גדולים בהשגת הזהר ותיקונים ועל פי רוב נערכו אמרותיו הקדושים, לפי השאלות העמוקים שהיה שואלים הימנו כל אחד לפי ענינו, ועל כן לא מסר החכמה על הסדרים הראוים, כמו בשאר החיבורים שקדמו אליו. ואנו מוצאים בכתבים שהיה האר"י ז"ל עצמו משתוקק לזה לעשות סדר בענינים, ועי' זה בשער מאמרי רשב"י בפירוש האדרא זוטא, בהקדמה קצרה של הרח"ו ז"ל. ונוסף על זה הוא קצרות זמן לימודו כי כל חיי בית מדרשו היה כי"ז חדשים, כמפורש בש' הגלגולים שער ח' דף מ"ט, כי הגיע ממצרים לצפת"ו, בשנת של"א ליצירה קרוב לימי הפסח, והרח"ו ז"ל היה אז בן כ"ט שנה, ובשנת של"ב ביום ועש"ק פרשת מו"מ, בר"ח מנחם אב נחלה וביום ג' דברים ה' מנ"א, נפטר לחיי עולם הבא ע"ש.

ואיתא שם עוד בשער ח' דף ע"א עמוד א' שבעת פטירתו נתן צוואה להרח"ו ז"ל שלא ילמד את החכמה לאחרים, ולו התיר לעסוק בה בפני עצמו בלחישה, אמנם לשאר החברים אסור להתעסק בהם כלל, כי אמר שלא הבינו החכמה כראוי, ע"ש בארוכה. והיא הסיבה אשר הרח"ו ז"ל לא סידר כלל את הכתבים, והניחם בלי סדרים, ומכ"ש שלא ביאר הקשרים מענין לענין, כדי שלא יהיה בזה כמו מלמד לאחרים, ולכן אנו מוצאים הימנו זהירות יתירה בזה כנודע להבקיאים בכהאר"י ז"ל.

ואלו הסדרים המצויים לפנינו בכתבי האר"י ז"ל, נערכו ונסדרו ע"י דור שלישי בג' זמנים, וע"י ג' מסדרים הראשון למסדרים היה החכם מהר"י צמח ז"ל, שהיה בזמן אחד עם מהר"א אזולאי ז"ל, שנפטר בשנת ת"ד, שהגיע לידו, חלק חשוב מהכתבים, וסידר מהם הרבה ספרים, והחשוב מהם, הוא הספר אדם ישר, שאסף בו שורש ועיקר כלל הדרושים מהמצויים לו, ומקצת ספרים שסידר הרב הנ"ל נאבדו, ובהקדמת ספרו קול ברמה, מביא שם כל הספרים שסידר. מסדר השני הוא תלמידו החכם מהר"מ פאפריש ז"ל, והגדיל ביותר מרבו, ז"ל להיות שהגיע לידו, מחלק הכתבים שהיה בידי החכם מהר"ש וויטאל ז"ל, וסידר הרבה ספרים, החשוב מהם, הוא ספר עץ החיים, ופרי עץ חיים, שכוללים מרחבי החכמה, במלוא המובן. השלישי למסדרים, הוא החכם מהר"ש וויטאל ז"ל בן מוהר"ר חיים וויטאל ז"ל, והיה חכם גדול ומפורסם, הוא סידר שמונה שערים המפורסמים, מעזבון שהניח לו אביו ז"ל. ואנו רואים, שכל או"א מהמסדרים, לא היה לו כל הכתבים בשלימות, וזה גרם להם כובד גדול על סידורם של הענינים, שאינם מוכשרים כלל לאותם שאין להם בקיאות אמיתי בזוהר ותיקונים, וע"כ בני עליה הם מועטים."

תלמיד: הוא כותב "שכל מי שמשתוקק לכנוס להיכל המלך פנימה, אין צריך כי אם קדושה וטהרה ולילך למרחץ, ולגלח שערו וללבוש בגדים נקיים". מה הכוונה?

הכוונה היא כמו שכתוב, הוא צריך לטהר את עצמו מכל המחשבות הזרות.

שאלה: הוא כותב "אולם לדאבון לבינו הצליח מעשה שטן, ונעשו מעקשים בדרך התפשטות חכמתו למרחבי עם קדוש, ומעוטא דמעוטא, החלו לכבוש אותם. והוא בעיקר מפני שהדברים נכתבו מפי השמועה, כמו שדרש בחכמה יום יום לפני תלמידיו שכבר היו ישישי ימים, ובקיאים גדולים בהשגת הזהר ותיקונים ועל פי רוב נערכו אמרותיו הקדושים, לפי השאלות העמוקים שהיה שואלים הימנו כל אחד לפי ענינו". מהי שאלה עמוקה?

שאלה עמוקה היא שאלה שדורשת הכנה ממי שרוצה לשאול אותה.

שאלה: תלמידי האר"י ובכלל כל הקבוצה שלו לא הבינו אותו והוא אסר עליהם לעסוק בחכמה ורק לרב חיים ויטל הוא אישר. האם זה היה תלוי בתלמידים שהם לא הבינו את תורתו?

את זה אנחנו לא יודעים.

תלמיד: אני שואל בהקשר אלינו, כי גם אנחנו תלמידים של מקובל. עד כמה תלוי בנו כמה עמוק נוכל להבין את המורה ולקבל את שיטתו על עצמנו?

אנחנו צריכים לקבל את זה שכל מה שאנחנו לומדים, המימוש של זה תלוי בנו ורק בנו. לכן ככל שנתקרב זה לזה, ככל שנהיה קשורים באופן הדוק יותר, כך נוכל להתעלות מעל התנאים שמציגים לפנינו כדי להשיג את מטרת הבריאה. אנחנו לא כל כך רחוקים מכל זה. אנחנו צריכים לעשות סדר בראש ובלב שלנו, והעבודה עצמה, העבודה שנותרה לנו אחרי העבודה של הדורות הגדולים שלפנינו, היא לא כל כך גדולה.

תלמיד: איך נכון לסדר בלב ובמוח? באיזו צורה בדיוק לעשות את הסדר?

להתגבר על הדחייה הטבעית שעוד יש בנו, הלא גדולה דרך אגב, ולהגיע לכך שהלבבות שלנו יתחברו ביניהם. אז גם האור העליון ייכנס בהם, ומתוך ההרגשה הזאת נדע הכול.

תלמיד: כלפי מי היא הדחייה הטבעית הזאת שצריך להתגבר עליה?

אחד כלפי האחר.

תלמיד: האם זה בעשירייה, כלפי כל הכלי העולמי או בעולם?

בעשירייה ובכלי העולמי שלנו.

תלמיד: כשאני שומע עכשיו את המאמר או כל מאמר אחר, לא תמיד אני באמת שומע אותו, אני מרגיש שאני לא באמת מפנים אותו. הייתי רוצה, כמו שאמרת עכשיו, שאנחנו נממש. אולי אם תדבר קצת יותר קרוב לעם, אז יהיה לנו קל יותר להגיע למטרה.

לא. אם כל אחד יחשוב יותר על החברים, אז נצליח בכול.

שאלה: כשאנחנו עוסקים בתיקון ומתקדמים אנחנו משפיעים בצורה מסוימת על הסובבים אותנו, על הקרובים לנו.

כמובן, בטח משפיעים.

שאלה: לפעמים אני רוצה לשאול שאלה אבל שתהיה באמת שאלה עמוקה. איזו הכנה נדרשת, איך להתכונן לשאילת שאלות?

תדונו בשאלות האלה בין החברות וזה יצליח לכם.

תלמיד: הוא כותב "עדי שיבין, איך מוציאים ראש מתוך האבוס הבהמי, כדי להגביה על ולעלות ולטפס על דרגת סולם האושר וההצלחה האנושית". הרבה פעמים מה שמפריע להוציא את הראש מהאבוס הבהמי זו הגאווה. ממש כולא אותך. איזה עצה הכי טובה יש לאדם לצאת מהכלא של הגאווה?

רק חיבור עם החברים. אני לא רואה שום פתרון אחר.

תלמיד: האם בשביל זה מותר לעשות הכול חוץ מצא?

כן.

תלמיד: איך אני יודע שאני לא עושה נזק לחברים?

אתה רוצה מכל הלב להתחבר איתם, לעשות הכול, אפילו להמית את עצמך כדי להיות מחובר איתם ולא לצאת מהחיבור.

שאלה: לפעמים עקב המאבק בגאווה אתה מרגיש שאתה יכול להפריע, להזיק, לעשות דברים שהם לא טובים לחברים. איפה הגבול, איך אתה מזהה את הגבול אם אתה לא מצליח לזהות את הכוונה הפנימית?

שאלה לבורא. תפילה לבורא, בכי, צעקה, שבירת הלב וכך תצליח.

שאלה: איך נראית עשירייה שבה כל החברים משתדלים ופותחים את הלב אחד לשני?

האמת שלא ראיתי עשירייה כזאת, לכן אני לא יכול להגיד איך היא נראית בפועל. אלא "כאיש אחד בלב אחד" כמו שאנחנו קוראים. לראות עשירייה שנמצאת מחוברת בצורה אמיתית זה יכול להיות רק על ידי הכוח הרוחני העליון שמוכנים לבטל את עצמם עד כדי כך שהבורא כבר מנהל אותם.

אני מקווה שנגיע למצב שיהיו עשיריות בינינו שירצו להיות במצב כזה. אם כי זה לא פשוט. זו לא החלטה חד פעמית ברגע אחד אלא צריכים להיות בהמשך הדרך. להחזיק בשיניים ממש את האגו שלנו ולהחזיק בחיבוק את כולם, ולהחזיק שאף חבר לא יוכל לברוח מהחיבוק שלנו וכך אנחנו מקרבים את עצמנו לגאולה.

שאלה: איך עשירייה צריכה לבטל את עצמה?

לבטל את כל העסקים הפרטיים שלהם ולדאוג רק לחיבור הכללי - להיות כאיש אחד בלב אחד.

שאלה: על ידי שאנחנו מתקנים אנחנו משפיעים למעגלים החיצוניים יותר, אז גם הם מתקרבים בדרך אחישנה. האם בצורה כזאת אנחנו לא עוזבים אותם?

בשום פנים לא לעזוב את המעגלים החיצוניים, הם כעיקרון תומכים בכם, בלעדיהם אתם לא תתקרבו יותר לבורא שזו עבודה שחייבת להיות, אתם חייבים לעשות אותה כל הזמן ובאופן מאוד רציני וקבוע.

שאלה: פה בעל הסולם מספר לנו על גדולים בחכמת הקבלה, הרמ"ק והתלמידים ששאלו שאלות עמוקות, התעניינו, הם היו כנראה אנשים גדולים, ככה הוא כותב עליהם, והם לא היו ראויים לקבל את המגדל הזה, את כל מה שיש לבורא לתת, ונסגרה החכמה כאילו באותו זמן. והיום נאמר עלינו שאנחנו כן ראויים לכל הדבר הזה. מה עבר, מה השתנה, מה היתקן מאותו הדור לדור שלנו?

מאותו הדור עברו כ-500 שנה, והרבה מקובלים טרחו ותיקנו את היחסים בין הרצון לקבל הגשמי לרצון להשפיע הרוחני, בעיקר הרמ"ק, האר"י ועוד אנשים טרחו בזה, וסך הכול בנו את הגשר בין כוח התיקון לדורנו זה. ואנחנו כן יכולים לקדם את כל החברה האנושית, שהיא כבר עשתה הרבה מאוד פעולות, שהביאו אותה למצב של ייאוש וסוף הדרך.

כולם כבר רואים שלעולם הזה אין מטרה ואין לו מקום, וכביכול מסכימים לזה שצריך להתגלות משהו שבגלל זה כדאי להתקיים, אחרת לא. אני חושב שאנחנו קיימים בזמן מצוין וכן יכולים לכוון את עצמנו לתיקון העולם וזה הכול על ידי האנושות הקטנה שאנחנו חלק ממנה.

שאלה: כל השינויים שקרו ברצון לקבל שעכשיו תיארת הם בגלל הזמן, יש לזמן חלק, או שזה אך ורק בזכות היגיעות שעשו המקובלים?

לא, גם הזמן עושה את שלו, וגם התיקונים שעושים מקובלים, זה הכול מקדם אותנו לשלבי התיקון, כך שהאנושות בעצמה תעלה לגובה, להיות מחוברת כעולם הרוחני, ואז תתגלה כל המערכת העליונה לכולם. אנחנו כבר קרובים לזה.

תלמיד: בעל הסולם פה מתאר את ההתקדמות בזה שאת הכתבים של האר"י סידרו בצורה יותר טובה ונכונה וכביכול בזה תלויה ההתקדמות, כביכול. ואנחנו לומדים שההתקדמות היא בדברים פנימיים שקורים בתוך האנושות, בתוך הדורות. מה הקשר בין כתבי האר"י לסדר שלהם והסידור שלהם לבין ההתקדמות הפנימית של כל דור ודור עד לדור שלנו?

יש זמנים שונים שלא שייכים לעבודה שלנו. עיתים לטובה, עיתים לרעה, ולכן אנחנו צריכים להבין שאנחנו קיימים בתוך הרבה מערכות, והן משפיעות עלינו ולכן אנחנו צריכים להשתדל בכל דור, בכל זמן להבין מה עלינו לבצע. עכשיו זה הזמן שאנחנו צריכים להבין שסוף סוף קירבת בני אדם, נשמות, זה אל זה, זה מה שהטבע דורש וזה מה שאנחנו צריכים לתת כדוגמה לכולם.

תלמיד: ואיך קבלת האר"י קירבה ומקרבת אותנו לתפיסה הזאת? מה הקשר בין החכמה הזאת, כי אנחנו רואים שהאר"י בא עם חכמה עמוקה וידע עמוק על איך המערכת עובדת מבפנים, לבין התפיסה שלנו שאנחנו צריכים להתחבר אחד לאחר?

האר"י נתן לנו פירוט של כל הפעולות שאנחנו צריכים לעשות כדי להתאים את עצמנו למערכת של הטבע הכללי ויש לנו רק לקיים אותו. לא היה לנו אף אחד יותר גבוה מהאר"י.

תלמיד: אז במה אנחנו עדיפים בלקיים את הפעולות האלה, על פני אותם הגדולים שהיו באותה תקופה שלא הצליחו לקיים אותן?

אני לא יודע אבל לעניות דעתי הם פשוט חיו בזמן שעדיין אי אפשר היה לגלות ולקיים ואנחנו כבר הגענו לזמן שכן אפשר לגלות ולקיים.

שאלה: מי צריך את הכתבים של האר"י היום?

את הכתבים של האר"י עצמו, כמו שיש לנו ב"עץ חיים", אני לא יודע מי יכול להשתמש בו.

תלמיד: אם אנחנו עצמנו אפילו לא קוראים בהם, לא משתמשים בהם, אלא נעזרים בבעל הסולם, רב"ש, בך, וזה מספיק אני מבין להתפתחות שלנו ולאנושות.

כן.

תלמיד: אז מי צריך את הכתבים של האר"י וכל הקודמים? יש כבוד כמובן, אבל פרקטית?

אני מבין שיש כבוד אבל רק תבינו שהכתבים בעצמם הם כתבים קדושים כי האר"י כתב מילה מילה מתוך השגה עליונה, ולכן אין לנו אחרי משה רבנו וספר הזוהר של רבי שמעון, כתבים יותר אמיתיים מכתבי האר"י.

תלמיד: אני שואל על השימוש בהם.

השימוש בהם תלוי בנו, במי שמשתמשים, אבל אנחנו יכולים קצת פה ושם להשתמש בהם. אנחנו רואים איך בעל הסולם לוקח משם פסוקים ומפרש, ובונה על זה תלמוד עשר הספירות.

תלמיד: אבל לנו תלמוד עשר הספירות מספיק כדי להתפתח ולהגיע להשגה רוחנית.

יש עניין שזה מספיק כי יותר קרוב, ויש עניין שזה יותר קרוב לשורש, שללא ספק "עץ חיים" ו"שמונה שערים" הם יותר קרובים לשורש.

תלמיד: האנושות ככל שהיא תתפתח יותר, היא תתקרב יותר למקורות האותנטיים של האר"י וכולי, או דווקא הפוך?

אני לא חושב שאני רשאי לענות על זה, לי נראה שלא. אני חושב שהאנושות דווקא מתדרדרת בהבנת המקורות וזה יבוא אליה בצורה אחרת.

תלמיד: הצורה האחרת, זה יהיה בעל הסולם ורב"ש? הם יקבלו את הכתבים של בעל הסולם והרב"ש?

אולי, אולי.

תלמיד: למה ספק?

הספק, כי לא בטוח שגם את זה יבינו.

תלמיד: אז מה יהיה המזון הרוחני של האנושות?

מה שאנחנו כותבים יהיה יותר מובן לאנושות, יותר קרוב אליהם, לזה הם יכולים להתחבר, להגיע אלינו, ומאיתנו הלאה, יותר למעלה.

תלמיד: איפה המקורות כמתווכים לעולם הרוחני? כאילו זה נעלם פתאום, זה נהיה הבנה שלנו את הדברים?

נקווה שדרכנו ייפתח שביל להשגת התורה האמיתית.

תלמיד: והאנושות תזדקק בכלל למקורות, או אפילו ההסברים הפשוטים והחיבור הלבבי יספיק לה כדי להתקדם?

האנושות תרצה שזה יתגלה בלב, ונקווה שאנחנו נספק להם את הדרך הזאת. ודאי שדרך כתבי האר"י, רב"ש, בעל הסולם.

תלמיד: אבל מה יהיה תפקיד המקורות? על זה אני שואל.

התפקיד המקורות יבוא לשימוש כבר אחר כך, האנושות תשמור על זה עוד הרבה זמן.

(סוף השיעור)