שיעור בוקר 28.02.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות",

עמ' 778,

אותיות ל"א – ל"ד

קריין: עמ' 778, אות ל"א.

אות ל"א

"וצריכים מאד, להסביר פעם, למה תלויה ביאת גואל צדק, בהתפשטות לימוד הקבלה לרבים, המפורסם כל כך בזוהר, ובכל ספרי הקבלה. וההמונים תלו בזה בוקי סריקי, עד לבלי סבול.

וביאור ענין זה, מפורש בתיקוני זוהר (תיקון ל', ד"ה "נתיב תנינא"), וז"ל:

"נתיב תנינא [נתיב שני], ורוח אלקים מרחפת על פני המים. מאי ורוח [מה זה "ורוח"?], אלא בודאי בזימנא דשכינתא נחתת בגלותא, האי רוח נשיב על אינון דמתעסקי באורייתא, בגין שכינתא דאשתכחא בינייהו וכו' [אלא בודאי, בזמן שהשכינה יורדת בגלות, הרוח הזה נושב על אלו שמתעסקים בתורה משום שכינה שנמצאת ביניהם].

כל הבשר חציר, כלא אינון, כבעירן דאכלין חציר [כולם הם כבהמות שאוכלות חציר]. וכל חסדו, כציץ השדה (ישעיהו, מ'). כל חסד דעבדין, לגרמייהו עבדין [כל חסד שעושים, לעצמן עושים], וכו'. ואפילו כל אינון, דמשתדלין באורייתא, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין [ואפלו כל אלו שיגעים בתורה, כל חסד שעושים לעצמם עושים].

בההוא זימנא [באותו זמן], ויזכור, כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב (תהלים ע"ח) לעלמא [לעולם], ודא איהו רוחא דמשיח [וזה הוא רוח המשיח]. וי לון מאן דגרמין [אוי להם למי שגורם], דיזיל מן עלמא [שילך מן העולם], ולא יתוב לעלמא [ולא ישוב לעולם], דאלין אינון דעבדי לאורייתא יבשה [שאלו הם שעושים את התורה יבשה], ולא בעאן לאשתדלא בחכמת דקבלה [ולא רוצים להתיגע בחכמת הקבלה], דגרמין דאסתלק נביעו דחכמה [שגורמים שיסתלק מעין החכמה], דאיהו י' מינה [שהוא י' ממנה] וכו'. והאי רוח דאסתלק, איהו רוח דמשיח, ואיהו רוח הקודש [וזה הרוח שהסתלק הוא רוח של משיח והוא רוח הקודש], ואיהו [והוא] רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'."

אנחנו רואים שהכול תלוי אם הלימוד שרוצים להשיג, אם המצב שרוצים להשיג, הוא בעצם מצב של חיבור, השפעה, אהבה, ידיעת הבורא, חיבור עם הבורא, דבקות בכוח העליון. כוח עליון הוא השפעה ואהבה, על זה מדובר. האם בני אדם בכך שמשתוקקים לבורא לא מחליפים את המושג "בורא" בכל מיני דברים אגואיסטיים אלא דווקא ההיפך, בחיבור שלהם הם מתכוונים להשגת חיבור הלבבות שבו הם מגלים את הכוח הכללי של אהבת הזולת.

"פקודא תנינא, ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. דא אהבה [זה אהבה], דאיהי [שהיא] אהבת חסד, הה"ד [הדא הוא דכתיב, וזה מה שכתוב], ואהבת עולם אהבתיך, ע"כ משכתיך חסד. ועלה אתמר [ועל זה נאמר], אם תעירו ואם תעוררו את האהבה, עד שתחפץ וכו', רחימו ודחילו [אהבה ויראה], עיקרא דיליה [שהם עיקרו]. בין טב ובין ביש [בין טוב ובין רע], ובגין דא אתקריאת, האי יראה ואהבה [ומשום זה נקראת זו יראה ואהבה], על מנת לקבל פרס. ובגין דא [ומשום זה], אמר קב"ה, השבעתי אתכם בנות ירושלים, בצבאות או באילות השדה, אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, דאיהו רחימו בלאו פרס [שהיא אהבה בלא פרס], ולא על מנת לקבל פרס, דיראה [דיראה] ואהבה על מנת לקבל פרס, איהי [היא] של שפחה. ותחת שלש רגזה הארץ וגו', תחת עבד כי ימלוך, ושפחה כי תירש גברתה."

את הדרך למצב שבו אנחנו מגיעים לדבקות בבורא, כלומר שהתכונות שלנו יהיו כולן מחוץ לנו, להשפעה, אנחנו עוברים בכמה שלבים מלא לשמה שזה נקרא "שפחה", עד למצב הראוי שבו אנחנו יכולים באמת לחשוב, להגיד ולעשות פעולות שכולן מחוץ לאגו שלנו. כלומר אנחנו רוכשים כאלו כוחות וכוונות שמאפשרים לנו לעבוד מחוץ לרצון לקבל שלנו. זה כבר המצב או השטח של "גברתה", שזו אותה הכוונה על מנת להשפיע, למעלה מהדעת, על מה שאנחנו מדברים כל כך הרבה.

שאלה: מה זה לעשות את התורה יבשה?

יבשה הכוונה שאנחנו קוראים מה שכתוב וחושבים שהידיעה במה שכתוב זה מה שנדרש מאיתנו ולא יותר, כלומר לא לשפר את עצמנו, אלא לדעת כדי לדעת כמו בכל הספרים, כמו שלומדים את כל החכמות.

יש הבדל בין חכמת התורה לחכמות אחרות בזה שחכמת התורה היא קודם כל מחייבת ללמוד אותה על מנת לתקן את עצמנו. שנית כל, במידת התיקון אנחנו אחר כך מתחילים להבין מה קורה בספרי תורה, שמדובר שם על פעולות על מנת להשפיע שהן דומות לפעולות הבורא. ובמידה שאנחנו מסוגלים לבצע את הפעולות האלה, במידה הזאת אנחנו מתחילים להרגיש את הבורא, רק מתוך זה שעושים פעולות כמוהו. זה נקרא "ממעשיך הכרנוך", וכך מתקדמים.

בלימוד שלנו יש תמיד שני חלקים, חלק שבו אנחנו מתקנים את הכלים שלנו שהם יהיו כלי השפעה, וחלק שבו אנחנו עובדים עם כלי ההשפעה ומתחילים להידמות לבורא ולהרגיש עד כמה אנחנו דומים לבורא, זה כבר נקרא דרגות ההשגה. לכן דרך התורה כוללת שני חלקים, החלק הנסתר והחלק הנגלה. הנסתר הוא שאנחנו עדיין מתקנים את עצמנו, והנגלה הוא שבתוך הכלים שתיקנו בעל מנת להשפיע אנחנו מתחילים לגלות את ההתאמה שלנו לבורא.

תלמיד: אם אני עכשיו קורא ולא הייתי מרוכז כל כך במה שכתוב ובכוונה שלי, האם אני הופך את התורה שלי ליבשה?

זה לא תלוי במה שאתה קורא. ודאי שזה צריך להיות ספר מספרי הקבלה שכותבים אותם מקובלים בעלי השגה, אבל לא כל הספרים שווים במאור המחזיר למוטב ויכולים לעזור לנו להתקשר למקור העליון. לכן אנחנו לומדים במיוחד מבעל הסולם ומרב"ש שהם הכי קרובים לנו ועושים הכול כדי לתת לנו קשר נכון עם המקור העליון, עם הבורא, עם האור העליון.

תלמיד: איך לשמור על הכוונה הנכונה כל השיעור, כל הקריאה?

זו בעיה. אבל אני חושב שבזה דווקא אנחנו יותר ויותר משתפרים, ומה שחסר לנו זה רק "איש את רעהו יעזורו", שנתחבר יחד. אנחנו כל הזמן מדברים על החיבור, אז מהו החיבור? למה החיבור? אז החיבור הוא בעיקר בכוונה מה אנחנו רוצים מהחיבור שלנו, מהלימוד שלנו. וכאן העיקר הוא שהכוח המשותף שלנו יעזור לנו להתקרב למצב האמיתי שלנו, הרוחני, ועלינו כל הזמן לתאר לעצמנו שאנחנו נמצאים במערכת אדם הראשון, שאנחנו מחוברים.

זה משחק, כמו ילד שמתאר שהוא גדול ומשחק כך בצעצועים שלו כאילו שהוא גדול, בן או בת. כך זה נמצא בחושים שלנו, בטבע שלנו, וכך אנחנו צריכים להמשיך לעולם הרוחני. אפילו שאין לנו עדיין תכונות רוחניות, ואנחנו עדיין לא מחוברים כמו שצריך, אבל נתאר לעצמנו שאנחנו "כאילו" מחוברים, זה נקרא כוונה, ובחיבור בינינו אנחנו נמצאים בכוח משותף של חיבור ואהבה למעלה מכל הבעיות, הכוחות, ההפרעות האגואיסטיות שנמצאים בינינו. זה דווקא טוב שיש לנו עביות גדולה, התנגדות גדולה, ולמעלה מזה אנחנו משתדלים להתחבר ולהגיע לעוצמת החיבור הנכונה, כי בזה אנחנו מתקנים את הכלי בתיקונים גדולים ממש, את הכלי השבור של מערכת "אדם הראשון".

תלמיד: הציור שאנחנו כאילו מחוברים האם זו הכוונה שלי?

חייב להיות ציור שאנחנו לא מחוברים ושהוא ברור לנו, כי אנחנו מרגישים חוסר חיבור בינינו. אם היינו בחיבור כבר היינו מרגישים כאיש אחד בלב אחד, ברצון אחד, וגם הבורא היה איתנו, והיינו במשהו כבר מגלים לפי החיבור שלנו עם הבורא שאנחנו נמצאים בעולם אחר, בדרגה עליונה, בדרגת השפעה, אהבה. אנחנו צריכים לתאר לעצמנו שאנחנו נמצאים במצב הנוכחי בחוסר חיבור, ולאיזה מצב אנחנו רוצים להגיע, כלומר לחיבור. הפער בין שני המצבים האלה ייתן לנו לפנות לבורא, הוא יעזור לנו להתפלל לזה שנגיע מהמצב הנוכחי, המצוי, למצב שאנחנו משתוקקים אליו, למצב הרצוי. מזה יש לנו את כיוון התפילה, את כוח התפילה.

שאלה: בעל הסולם מתחיל בזה שצריך להסביר למה התפשטות הקבלה ברבים היא מה שחשוב, אבל ההמשך לא ברור.

הטקסט הזה הוא טקסט שכתוב לאורך כל הדרך הרוחנית, לכן נתחיל מדברים שהם קרובים לנו. יש כאן הרבה חכמים שרוצים עכשיו להתחיל לחקור כל מילה ומילה, זה לא ילך מיד, תתפסו מה ששייך לנו, מה שקרוב לנו, אני אוהב להתקדם בצורה מעשית. אז נראה מה קרוב לנו, מה אנחנו מבינים מזה ומה אנחנו יכולים לעשות, לבצע.

כמו בחיים שלנו, מה אנחנו דורשים מהתינוק, מהילד הקטן ומהמבוגר? דורשים בהדרגה. לכן ניקח מכאן מה שאנחנו כן מסוגלים לעכל, להבין והעיקר לבצע.

שאלה: איך הכאב שביחסים שלנו מגלה את האהבה?

בעיקר דרך מצבים מנוגדים. זה לפי הכלל, "על כל פשעים תכסה אהבה", שלא יכול להיות שום דבר טוב שיתגלה אלא מדבר והיפוכו.

שאלה: היחס שלנו לאותם מצבים שאנחנו מגלים, אלו שמייבשים את התורה, האם צריך להיות כלפיהם למעלה מהדעת או בגובה הדעת?

אנחנו נמצאים במצב שלא חשוב לנו איך אנשים מחוץ לקבוצת בני ברוך מתייחסים לתורה, לחכמת הקבלה, לכל העניינים האלה. אנחנו כבר נמצאים בחברה שהיא כולה לומדת איך להגיע לגילוי הבורא, איך לגלות את הבורא, איך להתקרב אליו, להתחיל להרגיש אותו בחוש המתוקן שלנו.

החוש שלנו הוא רצון לקבל, ובמידה שהוא יהיה בהתאמה לבורא שנקראת השתוות הצורה, במידה הזאת נרגיש אותו, לזה אנחנו צריכים להגיע. במידה שאנחנו מרגישים את הבורא, במידה הזאת אנחנו עושים לו נחת רוח, זו המטרה. כך אנחנו צריכים לראות את התוצאה מהלימוד שלנו.

אות ל"ב

"ונתחיל לבאר, את תיקוני הזוהר, מסיפא לרישא. כי אומר, שהיראה והאהבה, שיש לאדם, בעסק התורה והמצות, על מנת לקבל פרס, דהיינו שמקוה, שתצמח לו איזו טובה, מחמת התורה והעבודה, הרי זו בחינת שפחה, שעליה כתיב: "ושפחה, כי תירש גברתה". שלכאורה קשה: הרי קיימא לן "לעולם יעסוק אדם, בתורה ובמצוות, אע"פ שלא לשמה". ולמה רגזה הארץ? ועוד יש להבין, דבר היחס של העסק שלא לשמה, לבחינת שפחה דוקא? גם המליצה "שיורשת את גבירתה" - איזו ירושה ישנה כאן"?

כלומר, יש כאן שני שלבים בהשגת תיקון הנשמה. השלב הראשון הוא התעסקות בתיקונים ונקרא "שפחה", זה לא הדבר העיקרי אלא רק תיקון הכלים שלנו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, מקבלה להשפעה, זהו השלב של "לא לשמה".

אחר כך נכנסים לשלב העיקרי. במידה שהכנו את הכלים מלא לשמה ללשמה אנחנו מתחילים לגלות את "גברתה" מה שנקרא. "גברתה" זו המלכות שלנו שכבר מתחילה להיות מתוקנת עוד ועוד, ואנחנו לפי זה מרגישים בה את הקשר שלנו עם הבורא. הרצון שלנו שהיה אגואיסטי מקבל על עצמו צמצום, מסך, אור חוזר ונכנס לפעולות עם הבורא בעל מנת להשפיע, כמו שאנחנו לומדים בפרצופים שבעולמות הרוחניים. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, וכך נתקדם. לכן יש כאן שני חלקים בדרך, אנחנו מתקנים את הכלים, ולפי התיקון שלנו נתחיל לגלות כמה בכלים האלו אנחנו בהשתוות הצורה עם הבורא, כמה אנחנו יכולים להשפיע לו ובזה נרגיש את השפעתו לנו.

אות ל"ג

"והענין תבין, עם כל המתבאר לעיל בהקדמה זאת, כי לא התירו את העסק של לא לשמה, אלא, משום, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, בהיות המאור שבה מחזירו למוטב". מלכתחילה מותר היה לעסוק בתורה. למה לא פרסמו את התורה לכולם וספרי הקבלה עד היום לא כל כך מפורסמים בעולם? מפני שכול המקובלים פחדו, בשביל מה לפתוח את הספרים, הדברים האלה בפני בני אדם אם אין להם צורך להשיג את המצבים הרוחניים? יותר טוב להסתיר ורק במידה שהאנושות תגדל ברגש ובשכל, ובעיקר תבין באיזה מצב היא נמצאת ושצריך לצאת קצת מהמצב הזה, אז במידה הזו נפתח לה את המקורות המדברים על תיקון ועל איך להגיע למצב שהוא למעלה ממה שנראה בחיים האלו.

הייתה בעיה גדולה לאנשים בעלי השגה, מה לעשות עם ההשגות שלהם, האם אפשר להסביר זאת לכולם או לא. אם לא היינו מתקרבים לדור האחרון, כמו שכותב לנו בעל הסולם, גם לנו לא היה נפתח כל כך, "באין דורשים". כלומר, יש כאן עניין של שמירה, לא למכור את חכמת הקבלה כמו דבר זול בשוק ולספר לכולם שאפשר להגיע לדבקות בבורא. צריך להצניע את זה.

ולפיכך, יחשב העסק שלא לשמה, לבחינת שפחה המסייעת, ועובדת את העבודות הנמוכות, בעד גבירתה, שהיא השכינה הקדושה", כלומר, יש עניין בלימוד התורה, הכוונה לחכמת הקבלה, אפילו לאנשים הנמצאים עדיין ללא השגה, ללא התקרבות לבורא, כי זה יכול לעורר בהם גם רצון יותר חזק וגם כיוון יותר נכון, וכך הם "מלא לשמה מגיעים לשמה". "שהרי סופו לבא לבחינת לשמה, ויזכה להשראת השכינה. ואז, נחשבת גם השפחה, שהיא בחינת העסק שלא לשמה, לבחינת שפחה דקדושה, שהרי היא המסייעת ומכינה את הקדושה. אך נקראת בבחינת עולם עשיה של הקדושה". אפילו אם לא לומדים כדי להגיע לבורא, להשתוות הצורה עימו, בכל זאת הלימוד לאט לאט משנה, משפר אותם והם מתקרבים למצב שהם מוכנים לעשות משהו בעל מנת להשפיע. זו ממש מהפיכה בתוך אדם שמקבל כזה כוח מלמעלה. קודם כל הוא מתחיל להרגיש חשיבות בהשפעה, מתחיל להרגיש שהאגו שלו הוא באמת השונא שלו, אויב שנמצא בתוכו והוא חייב להתפטר ממנו. במידה שהוא לומד וחושב כך אז הוא מתקדם ללשמה, לעל מנת להשפיע. הוא באמת רוצה כביכול לצאת מהעור שלו, לצאת מעצמו ולהגיע למצב של השפעה.

זה לא פשוט, כי הוא נמצא כולו, בכל זאת, ברצון לקבל שלא נרדם ולא נעלם, אלא כל הזמן ממש מושך אותו, מחזיק אותו ברגליים ומושך אותו מטה, והאדם רוצה להתעלות ולעלות ממנו למעלה, לעל מנת להשפיע, לצאת מעצמו. כאן המאבק בין האדם שבו לבין העבד לרצון לקבל שבו. מאבק בין תכונת הבורא לתכונת הבהמה שבאדם.

שאלה: איך האדם יודע כמה ללחוץ על עצמו כדי לפרוץ ל"לשמה"?

שיקבל את כל הכוחות לזה מהחברה, מהספרים וכמה שהוא מסוגל שילחץ.

תלמיד: על מה אדם צריך לסמוך שהוא יגיע ללשמה, איך לבדוק בצורה אובייקטיבית?

אם הוא מגיע ללשמה הוא מבין שהגיע ללשמה.

תלמיד: אבל איך הוא עושה את הבדיקות האלה בדרך?

רק על ידי דבקות בחברים ובכוונה על מנת להשפיע לבורא.

תלמיד: ואיך הבדיקה הזו תהיה אובייקטיבית, שהוא לא מרמה את עצמו?

לאט לאט בדרך הוא מתחיל להרגיש הבחנות יותר נכונות. הכול מתגלה בדרך.

"אמנם, אם אין אמונתו שלימה ח"ו, ואינו עוסק בתורה ובעבודה, אלא רק מטעם, שהשי"ת צוה אותו ללמוד, כבר נתבאר לעיל, שבתורה ועבודה כאלה, לא יתגלה כלל המאור שבה", אם הוא לומד מפני שכך מחייבים אותו, או אפילו הבורא מחייב אותו אבל אין לו מבפנים שום דבר שהוא מוסיף מעצמו, שאת זה הוא חייב לעשות, אז אין בזה מספיק כוח כדי להזמין את המאור המחזיר למוטב, כדי להוציא איזה כוח מיוחד על עצמו שיתקן אותו ויהפוך לו את הרצון לקבל לעל מנת להשפיע. "כי עיניו פגומות, ומהפכות האור לחושך, בדומה לעטלף, כנ"ל". הוא חושב שבעל מנת לקבל הוא גם יכול להתקדם. "ובחינת עסק כזה, כבר יצאה מרשות שפחה דקדושה, כי לא יזכה ח"ו על ידיה לבוא לשמה. וע"כ באה לרשות השפחה דקליפה, שהיא יורשת את התורה והעבודה האלו, ועושקתן לעצמה.

ולפיכך רגזה הארץ, דהיינו השכינה הקדושה, שנקראת ארץ, כנודע. כי אותן התורה והעבודה, שהיו צריכות לבא אליה, לרכושה של השכינה הקדושה, עושקת אותן השפחה בישא, ומורידה אותן לרכושן של הקליפות. ונמצאת, השפחה יורשת, ח"ו, את הגבירה".

אם נלמד בצורה לא נכונה, לא נכין את עצמנו לחיבור בינינו, לא נתכוון שעל ידי הלימוד שלנו נמשוך את המאור המחזיר למוטב שיבנה מכל האגו שלנו משהו בעל מנת להשפיע, ושזו תהיה כל הכוונה שלנו ולא לימוד כדי לדעת כמה דברים נלמד, כמו שכתוב, כמה מלאכים יש בשמיים וכו', אז לא נתקדם. שכל הריכוז, כל כוונת הלב והמחשבות יהיו איך לרכוש את המאור המחזיר למוטב, כלומר, איפה הכוח שמתקן אותי, מתי הוא יבוא, מתי הוא ישנה אותי שאתקרב לאהבה, לחיבור עם החברים ואיתם יחד נתעלה במחשבות ובפעולות שלנו כדי לעשות נחת רוח לבורא, ושבפעולה הזו נרגיש את היחס שלו אלינו. אם אני משתוקק לזה אז אצליח.

שאלה: אמרת שצריך לתאר לעצמנו שני מצבים הראשון שאנחנו לא מחוברים והשני איך נוכל להיות מחוברים. איך לשלב את שני המצבים האלה יחד?

אנחנו לא מחוברים בצורה נכונה, כי צורת החיבור הנכונה שלנו היא פרצוף רוחני שאנחנו מתחילים בו להרגיש באיזו צורה את נוכחות הבורא בינינו. בינתיים מפני שזה לא קורה סימן שאנחנו עדיין לא מחוברים, יש לנו עוד מה לעשות כדי להגיע לחיבור. וכל מה שאנחנו רואים בחיים שלנו בצורה גשמית וגם רוחנית הוא כדי לנענע ולעורר אותנו לחיבור.

העיקר בהשגת החיבור עם הבורא הוא החיבור בינינו ותפילה מתוכו לבורא. זו הדרך להגיע מאדם לישראל, לקבוצה שכולה מכוונת ישר-אל, לבורא. זה מה שיש לנו. הכול בתוך האדם צריך להתקצר ולהתייצב בצורה מאוד מאוד מובנת, קצרה ועניינית, זה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: מה התפילה שצריכה להיות?

התפילה צריכה להיות בעיקר בחיבור בינינו ואיך מהחיבור בינינו אנחנו מגיעים לחיבור עם הבורא. אבל אנחנו צריכים להבין שמהות החיבור היא לא בכלים הרגילים שלנו, חיבור שאני מתחבר, מתחבק, אלא אנחנו מתחברים בכוונה על מנת להשפיע בצורה הדדית כדי להשפיע לבורא. זה צריך להיות אצלנו מלכתחילה, שאנחנו באים להתחבר בינינו כדי להגיע לחיבור עם הבורא כי בזה אנחנו עושים לו נחת רוח. סוף המשפט הוא מאוד חשוב, למה אנחנו עושים כל זאת.

תלמיד: הנחת רוח לבורא היא תוצאה מהעבודה שלנו?

כן.

תלמיד: מה גורם את הנחת רוח?

נחת רוח לבורא נגרמת ככל שמלכתחילה אנחנו לא רוצים ולא מסוגלים להתחבר, וככל שאנחנו ניגשים לחיבור שהוא נגד הרצון שלנו, ומתגברים על הרצון שלנו, ומתקנים את הכוונה, וכך מתחברים ומקווים עד כדי כך להתחבר נכון, בכוונה כזאת, ביחסים כאלה בינינו, שבזה נייצב מקום לגילוי הבורא, שהכלי והאור יהיו שווים. זאת אומרת, שמהות החיבור בינינו ומהות הבורא, היינו בעל מנת להשפיע, יתחברו, ייכנסו זה בזה ואז נרגיש את הבורא וכמה הוא נהנה מאיתנו, שזו בעצם המטרה מצידנו, לתת הנאה לבורא.

תלמיד: כשאנחנו עובדים על לייצב את הצורות האלה בתוכנו, הצורה שאין חיבור היא די ברורה, היא מאוד מורגשת. איך להחזיק את הצורה שיש חיבור אם כל הזמן מרגישים שאין חיבור?

אנחנו כל הזמן צריכים לתאר לעצמנו מה נקרא החיבור הנכון, לתאר אותו בינינו, וכך להשתוקק אליו, ולעשות ככל האפשר כל מיני פעולות כדי להגיע לחיבור.

תלמיד: אבל מה עושים עם ההרגשה ההפוכה, כשמרגישים עוד יותר שאין חיבור?

אני מבין שההרגשה הזאת נשלחת על ידי הבורא, זה נקרא "בראתי יצר הרע", שבכל רגע הוא מחדש מעשה בראשית וזה יצר הרע שברא, כל פעם הוא מתחדש בנו ומרחיק אותנו זה מזה וכך אנחנו יותר ויותר מרגישים לא כמה אנחנו מצליחים אלא כמה אנחנו מפסידים בכל רגע, כמה אנחנו מתרחקים זה מזה.

וזה טוב, כי אם מישהו רוצה להתקדם אז הוא מרגיש שהוא מתרחק וזה מעורר אותו לתת עוד יותר כוחות. ורק אלו שנמצאים ברצון האגואיסטי, הם מתקררים מהדברים האלה. מה שאין כן, מי שרוצה להשפיע נחת רוח לבורא, לא אכפת לו באיזה מצב הוא בעצמו נמצא, העיקר בשבילו להיות בהתגברות על חוסר החיבור בין החברים, כי דווקא את זה הוא מציג לבורא, והוא סופר כמה מצבים כאלה יש לו, שבהם הוא מהנה לבורא.

שאלה: למה המערכת בנויה כך שאחרי כל פעולה שנראית נכונה, מגלים אחרי זה שמסתתר איזשהו פרס, איזו טובה?

אחרי פעולה נכונה מסתתר פרס?

תלמיד: פעולה שנראית נכונה.

הייתי אומר כך, העיקר בשבילנו לעשות פעולות ולא לצפות שיהיה פרס או יהיה עונש או שכר. אנחנו רוצים לראות שכר בזה שיש לנו עבודה, שאנחנו מתקדמים, ואחרי הרבה פעולות כאלה נגלה שבאמת יש לי פרס.

כאן יש שאלה, אולי אני טועה? אני צריך לראות סימנים יפים בדרך. אבל זה לא בדיוק נכון, כי סימנים יפים בדרך אנחנו צריכים לראות בזה שאנחנו מתחברים עם החברים, ואני מסתכל עליהם ומרגיש את צורת הקשר בינינו, עד כמה היא נעשית יותר ויותר צמודה, ובצורה כזאת אנחנו צריכים להתקדם. אין לנו בינתיים צורה ברורה להצלחה בדרך, כי יכול להיות שזה יפריע לנו.

תלמיד: מה זה סימנים יפים?

סימנים יפים זה כבר אחר כך, סימן יפה הוא שאנחנו מרגישים עד כמה אנחנו מתעלים עוד ועוד מעל האגו שלנו. בתחילה ההצלחה היא בצורה לא כל כך מובנת, אבל אחר כך יש התייצבות ומגיעים לנו מצבים יותר ויותר ברורים.

תלמיד: קודם ענית לחבר שאחרי כל פעולה אנחנו מגלים עוד רצון לקבל, עוד תוספת.

ודאי.

תלמיד: אז מה זה, זה סימן יפה?

אנחנו צריכים ללמוד שגם זה סימן יפה, ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". שאנחנו לא נרפים ולא נופלים, אלא הפוך, אנחנו צריכים לחזק זה את זה בעשיריות שכל הכבדת הלב היא כדי שנעשה עוד מאמץ ונעלה לעוד מדרגה וכך אחרי הרבה פעולות בכל זאת הבורא יפתח לנו את המצבים הרוחניים. שהם יהיו לא כפרס כמו שעכשיו אנחנו חושבים, אלא הם יהיו כמקום עבודה מיוחד, שאנחנו כבר נעלה לפעולות על מנת להשפיע.

שאלה: למה הבורא שמח כשאנחנו נמצאים בשני המצבים, כמו שכתוב "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין"? למה כך אנחנו נותנים נחת רוח לבורא?

כי בזה אנחנו גדלים ומתעלים מעל האגו שלנו, מעל הטבע שלנו, ומתחילים למדוד כלפי הטבע שלנו את ההתעלות הרוחנית, את גדלות הבורא, ואז אנחנו נמצאים בין שתי מדידות, בין יצר הרע ויצר הטוב, בין כוונות בעל מנת לקבל ובין כוונות על מנת להשפיע, בהתגברות על הרצון לקבל האגואיסטי שלנו ועד כמה אנחנו מתעלים מעליו, וכל זה נותן לנו ידיעה והשגה איפה אנחנו נמצאים, שאנחנו באמת נמצאים בשני עולמות, עולם הקבלה ועולם ההשפעה.

וכך אנחנו קובעים לעצמנו איך אנחנו מכוונים לבורא, על ידי מה אנחנו יכולים להתקרב ולהידמות לו יותר, מה נקרא "דעת" ו"אמונה למעלה מהדעת", מה מורגש באגו ומה בכוונות על מנת להשפיע שאנחנו מעלים אותן למעלה מהרצון האגואיסטי שלנו. זו בעצם העבודה שלנו, וכל הזמן אנחנו צריכים להתקדם בזה.

קריין: אות ל"ד.

אות ל"ד

"ופירשו תיקוני הזוהר, סוד השבועה: דאם תעירו, ואם תעוררו, את האהבה, עד שתחפץ. שההקפדה היא, שישראל ימשיכו אור החסד העליון, שנקרא אהבת חסד, כי זהו הנחפץ. שהוא נמשך, דוקא ע"י העסק בתורה ובמצוות, שלא על מנת לקבל פרס.

והטעם, כי על ידי אור החסד הזה, נמשך לישראל אור החכמה העליונה, המתגלה ומתלבש, באור החסד הזה, שהמשיכו ישראל. ואור החכמה הזה, ה"ס הכתוב: "ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'" (ישעיה י"א), הנאמר על מלך המשיח. כמו שנאמר שם להלן: "ונשא נס לגוים, ואסף נדחי ישראל, ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ".

כי אחר שישראל ממשיכין, על ידי אור החסד, את אור החכמה, בסוד רוח חו"ב וכו'," ממשיכים אור החכמה באור החסדים "אז מתגלה המשיח, ומקבץ נדחי ישראל וכו'." זה אור חכמה מיוחד שנקרא "משיח" "הרי, שהכל תלוי, בעסק התורה והעבודה לשמה, המסוגל להמשיך, אור החסד הגדול, שבו מתלבש ונמשך, אור החכמה. שז"ס השבועה "אם תעירו ואם תעוררו וכו'", כי הגאולה השלימה וקיבוץ הגלויות, אי אפשר, זולתה, היות סדרי צנורות הקדושה, מסודרים כן."

צריכים קודם להמשיך את אור החסדים, הכוונה על מנת להשפיע, וככל שיתגלה רצון לקבל יותר גדול, כך הכוונה על מנת להשפיע תהיה יותר גדולה. הכול תלוי בגילוי האגו ועד כמה למעלה מהאגו אנחנו יכולים להעמיד את הכוונה שלנו להשתמש בה בעל מנת להשפיע דווקא. ולפי זה מתלבשים ב"אור חוזר" שאנחנו מעלים, ויש בו עביות מזה שאנחנו מתעלים מעל האגו שלנו, אז באור חוזר הזה מתלבש לנו "אור ישר", וזה נקרא גילוי הבורא לנברא. "שז"ס השבועה" זאת אומרת, שהכול צריך להיות אך ורק על מנת להשפיע לפי השתוות הצורה בין בני האדם לבורא.

אות ל"ד

"ופירשו תיקוני הזוהר, סוד השבועה: דאם תעירו, ואם תעוררו, את האהבה, עד שתחפץ. שההקפדה היא, שישראל ימשיכו אור החסד העליון, שנקרא אהבת חסד, כי זהו הנחפץ. שהוא נמשך, דוקא ע"י העסק בתורה ובמצוות, שלא על מנת לקבל פרס.

והטעם, כי על ידי אור החסד הזה, נמשך לישראל אור החכמה העליונה, המתגלה ומתלבש, באור החסד הזה, שהמשיכו ישראל." אנחנו קוראים לו בדרך כלל "אור חוזר" "ואור החכמה הזה, ה"ס הכתוב: "ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'" (ישעיה י"א), הנאמר על מלך המשיח. כמו שנאמר שם להלן: "ונשא נס לגוים, ואסף נדחי ישראל, ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ"."

הרצון לקבל שיש לו אפילו במקצת איזו נטייה לגילוי הבורא, כי כך זה מתרחש אחרי השבירה של הכלי ד'אדם הראשון, שכולם יתקבצו יותר ויותר לקבוצה, והקבוצה הזאת תתחיל לעבוד בצורה ישירה עם הבורא, אז דרכה יבוא האור לכל האנושות שעוד לא מרגישה נטייה לגילוי הבורא.

"כי אחר שישראל ממשיכין, על ידי אור החסד, את אור החכמה, בסוד רוח חו"ב וכו', אז מתגלה המשיח, ומקבץ נדחי ישראל וכו'. הרי, שהכל תלוי, בעסק התורה והעבודה לשמה, המסוגל להמשיך, אור החסד הגדול, שבו מתלבש ונמשך, אור החכמה. שז"ס השבועה "אם תעירו ואם תעוררו וכו'", כי הגאולה השלימה וקיבוץ הגלויות, אי אפשר, זולתה, היות סדרי צנורות הקדושה, מסודרים כן."

שאלה: הסברת שיש שתי דרכים, או שאדם מתקרר ומתרחק, או שהוא בכל זאת עובד את הבורא למרות ההתקררות הזאת למעלה מהדעת. וגם הזכרת שהסימן הוא עוד יותר חיבור בין חברים. במה זה בא לידי ביטוי החיבור ההדוק הזה? צריך לגלות את הרע? מה צריך לקרות כדי שנהדק את הקשר?

לפי מה שמכתיבים לנו רב"ש ובעל הסולם אנחנו צריכים לייצב את עצמנו בעשיריות, ועל ידי העבודה שהיא בקשר המתגבר בינינו והלימוד שאנחנו לומדים, ולקוות שהמאור המחזיר למוטב יגיע לחיבור בינינו, ודרך הלימוד וישפיע עלינו. וכך מיום ליום אנחנו צריכים להשתדל להרגיש שיש לנו קשר יותר פנימי, לא בשכל אלא בפנים, קשר פנימי דרך הלב, ואנחנו הולכים ומתקנים יותר ויותר את הלב שלנו. כי כל התורה באה כדי לתקן את הלב, כדי לתקן את הרצונות שלנו, ואנחנו צריכים לראות שהרצונות שלנו לאט לאט יותר ויותר מבינים, מרגישים. זה כמו שכותב אבן עזרא, שכל המצוות ניתנות לנו כדי לתקן את הלב, כי הלב בעצם מורגש כמקור של כל הרצונות.

תלמיד: אם אפשר לדייק, אני מרגיש שאם יש איזה כאב עבור החברים או איזו התפרצות של כעס כלפי חבר, מה זה לעורר את הלב?

אנחנו צריכים לקוות שעל ידי הלימוד יחד, אנחנו נזמין את הכוח העליון, הבורא, שיתקרב ויתקן את הלבבות שלנו שיהיו יותר ויותר קרובים זה אל זה. וכך לפי מידת ההתקשרות בין הלבבות, נתחיל להרגיש את הבורא, כי הבורא הוא המייחד אותם, הוא כאחד לכל הלבבות.

במידה שהלבבות מתקרבים ומתחברים, במידה הזאת, אנחנו נתחיל להרגיש את הבורא. זה בדיוק כמו שאנחנו אוספים את הכלי השבור ובמידה שהוא מגיע לצורה השלמה, כך אנחנו מתחילים לגלות את הכוח האחד שבו, שזה הבורא.

שאלה: מהו הצעד הראשון במגע עם החברים?

שאתם קובעים מטרה אחת. אחר כך אתם קובעים מה אנחנו צריכים לעשות עם עצמנו כדי להשיג את המטרה האחת, אנחנו צריכים לחבר את הרצונות, את הלבבות שלנו. אז בואו אנחנו נקבע קודם כל שיש לנו מטרה אחת, באיזה חיבור אנחנו צריכים להיות כדי לקרב את עצמנו לאותה המטרה? ואז אנחנו קובעים כל מיני פעולות כאלו, שמקרבות אותנו זה אל זה. אני צריך להרגיש את האחרים בתוך הלב שלי, ובסופו של דבר כתוצאה מזה שאני מרגיש חברים, אני מכניס אותם אל תוך ליבי, והתוצאה מזה תהיה שאני ארגיש את הבורא בתוך ליבי.

שאלה: יצא שמכל קבוצת אוקרינה, היחיד שהצליח להוציא את המשפחה שלו ולצאת מהמדינה, זה רק אני עם המשפחה שלי. ממש מאחוריי נסגר המחסום. אני רוצה לחזור אל החברים שלי ולהיות איתם. איך התפילה תעזור?

אני מבין אותך ואנחנו כולנו איתכם יחד. משני הצדדים של המלחמה הזאת יש הרבה אנשים שסובלים, משפחות שסובלות, ואנחנו צריכים באמת להתחבר יחד ולהשתדל לעשות קשר מעל כול המחשבות של שני הצדדים. מה יש לי כאן להוסיף? אתם מבינים מה שאני רוצה להגיד.

נקווה שהבורא בכוונה הרחוקה של התיקון שלו, מעורר את הדברים האלה, הוא עושה את המצבים האלה, "אין עוד מלבדו", ואנחנו צריכים לפנות רק אליו. ולפנות בצורה נכונה למעלה מהרגש שלנו, למעלה מהשכל הגשמי שלנו, ושאנחנו רוצים מתוך כל המצבים האלו שאנחנו עוברים דווקא עכשיו, לא להיות שקועים במה שקורה בכל רגע ורגע ברחובות של אוקראינה ובערים של רוסיה, ובכלל בכל העולם, כי כל העולם נמצא במצב מאוד לא רגוע, והעולם אפילו לא מבין למה עד כדי כך פתאום מגיע לו להיכנס לכל הסבל הזה של מלחמות ובעיות וטרגדיות קטנות שיש בכל משפחה ומשפחה.

אני מקבל מהרבה תלמידים שלי, גם מאוקראינה, גם מרוסיה, מכתבים והם כותבים עד כמה הם סובלים ומרגישים את בעיות, אבל אין לנו ברירה, אנחנו צריכים רק להשתדל למשוך את עצמנו ואחרינו כמה שיותר אנשים לתיקון, והתיקון הוא רק לחיבור, "על כל פשעים תכסה אהבה".

ודווקא כשמתגלה פשע כזה הגדול, אנחנו לא נכנסים לכל הבירורים של הפשע, אנחנו גם לא צריכים לשייך את הפשע הזה לאף אחד חוץ מהבורא, כי "לב שרים ומלאכים ביד ה'". אנחנו רוצים רק לעבוד כלפי הבורא כי אנחנו צריכים חיבור בינינו למעלה מכל התנגדות, מלחמה, פשע, למעלה מזה אנחנו רוצים חיבור בינינו שבו, בחיבור, אנחנו נגלה רצון שהבורא יתגלה בינינו, כוח החיבור, כוח האהבה, כוח האחדות, ושכך אנחנו נגרום לניצחון.

והניצחון יהיה באמת אמיתי בזה, ולא שמישהו מכניע את מישהו, אלא שמתחברים מעל כל הבעיות, מעל שדות הקרב, כשמתחברים - זה הניצחון האמיתי, שמבינים אלו ואלו שאין ניצחון במלחמה, אלא שאנחנו מנצחים כל אחד את האגו שלו, כך אנחנו ננצח את המלחמה. אין ברירה, אנחנו לא נצא מזה עד שנחשוב נכון על מה שקורה.

שאלה: איך לוודא שכל החברים יישארו שלמים, יישארו בחיים?

דרך הבורא אנחנו צריכים להתקשר ודרכו אנחנו צריכים ממש להשתוקק למצב המתוקן. אני מבין שזה מה שכואב, ואי אפשר לא לחשוב על כך, אבל התיקון הוא שיש דבר אחד, נניח שמרגישים מחלה, והדבר השני שמקבלים תרופה, אז התרופה שלנו היא בחיבור למעלה מהפירוד, ולזה צריכים להשתוקק.

לכן אני מאוד מבקש מכל הקבוצות שלנו בכל העולם, אני פונה אליכם, בואו אנחנו נשתדל להבין שזאת לא סתם מלחמה, אלא שזה כדי שאנחנו נתחבר בינינו יותר ונפנה לבורא ונדרוש ממנו כי "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו", ואז אנחנו נגיע לשלום האמיתי. שלום זה מהמילה שלמות, ושלמות זה בחיבור של כל הקצוות, כל הדברים המנוגדים יחד, וזה לא יכול להיות אחרת אלא רק בגילוי הבורא, כי בו אנחנו מתחברים.

אני בוכה יחד עם כל החברים שלנו ומקבל כל מיני פניות ומכתבים ושומע, אבל אין לי יותר מה לעשות, אלא רק לבכות על נקודת הייחוד, על טיפת הייחוד שהיא תוכל להתגלות לכל העולם, לכל האנושות.

שאלה: יש בטקסט ציטוט שאומר "אז מתגלה המשיח, ומקבץ נדחי ישראל". האם בהתגלות המשיח הכוונה לקבץ את כולם מהגלות?

כשאנחנו נמצאים מחוץ להרגשת הבורא זה נקרא "גלות". כשהבורא לא שורה בנו, לא מתגלה בנו, המצב הזה נקרא "גלות". גלות מקדושה, גלות מרוחניות, גלות מחיבור, גלות מזה שלא מתחבקים בכוח האהבה בינינו. כל מצב שהוא על מנת לקבל ולא על מנת להשפיע נקרא "גלות".

שאלה: מה יכול לעזור לנו מבחינה מעשית להיות בקשר יותר פנימי כרגע? מה אנחנו צריכים לחפש בעשירייה בכל פגישה שאנחנו עושים כדי לחזק את הקשר בינינו ולהפוך אותו ליותר פנימי?

רק תפילה, על זה כבר שמעתם הרבה פעמים, לברר יותר ויותר את הסיבה לתפילה, מטרת התפילה, תפילת רבים צריכה להיות בין כולנו, ורק תפילה. כמו שכתוב, מסתכל אני על נקודה קטנה הנקראת אהבת הזולת, ואין מה לעשות, רק להתפלל על החיבור בין כולם בעצם. זה מה שהבורא רוצה וזה מה שאנחנו צריכים לרצות, והוא מעורר את העניין כסכסוך בינינו, כי דווקא בזה אנחנו מגלים מה חסר לנו. שחסר איחוד בין כולם, ודווקא בחיבור על פני הפירוד, בהבדל בין פירוד וחיבור, אנחנו מגלים כנבראים את הבורא. יש לנו הפרש בין פלוס ומינוס, בין ניתוק ושנאה ובין חיבור ואהבה, וביניהם אנחנו מסוגלים להרגיש כנבראים את הבורא.

"מסתכל אני על נקודה קטנה הנקראת אהבת הזולת. ואני חושב עליה: מה אני יכול לעשות בכדי להנות את הכלל. היות שאני מסתכל על הכלל כולו, אני רואה יסורי הפרט, מחלות ומכאובים, ויסורי הפרט מהכלל כולו, היינו מלחמות בין העמים. ומלבד תפילה אין מה לתת, וזה נקרא "מצטער בצרת הכלל בינוני"." 

(הרב"ש. 162. "אהבת הזולת")

שאלה: האם כל מה שאנחנו רואים כרגע, כל הסבל בעולם והתפוררות הסדר העולמי, האם הבורא רוצה להראות לנו בזה שאנחנו חייבים להתחבר ביתר אדיקות ולהתפלל אליו יותר חזק? האם זה הסימן?

ברור שכן. ברור שכל מה שמתגלה אלו רק סימנים לחוסר חיבור, להזדמנות לתיקון העולם.

שאלה: רשום בקטע שהכול תלוי ביגיעה בתורה ועבודה בלשמה שמולידה את אור החסדים שמתלבש ואת השתלשלות אור החכמה. איך אפשר לברר בצורה נכונה בתוך העבודה בעשירייה את מה שמתואר כאן, את התופעה הזאת?

תדבר עם החברים ותראה האם אתם נמצאים במה שצריך להיות, האם אתם בחיבור כזה שאתם נמצאים בחסדים זה אל זה, בנטייה טובה, בעזרה, בתמיכה ככל האפשר, והאם אתם כבר מגיעים בנטייה הזאת זה אל זה למצב שאתם חושבים שאתם ראויים שגם אור החכמה יתלבש בתוך החסדים האלו שאתם מייצבים זה אל זה. האם הגעתם לכאלו יחסים ביניכם, שבתוכם יכול להתלבש כבר אור החכמה, גילוי הבורא. תבדקו ותראו. ואם לא, אז כנראה שאין עדיין מספיק אור החסדים ביניכם ככלי לגילוי אור החכמה. הכול צריך להתברר בקשר בינינו.

תלמיד: וזה בא על ידי הרגשה?

כן, זה בא בהרגשה.

שאלה: לפני כמה חודשים כשלמדנו "פתיחה" הרגשנו התרוממות רוח וכוחות והרגשנו שאפילו הפנדמיה הולכת ונחלשת ואחרי זה היא שוב התחזקה. האם יש קשר בין הדברים והאם הלימוד הזה שוב יכול לעזור לנו?

אני לא מבין מה שאתה אומר. קודם כל, מה זה יכול לעזור? ראינו שבמצב שהיינו לחוצים היה בינינו איזה קשר מיוחד. האם עכשיו אנחנו יכולים להשתמש במצב שאנחנו לחוצים, או שאנחנו לא לחוצים? האמת, למה פורצת מלחמה, למה פורצת פנדמיה, למה מגיעים כל מיני מצבים לא נעימים? מפני שאנחנו לא יכולים לייצב את היחסים בינינו רק בצורה רוחנית, כך שנרגיש שחסר לנו כלי, חיסרון לגילוי הבורא, לכל טוב. אנחנו מתעצלים בזה.

ולכן מגיעות כל מיני בעיות חיצוניות עד מצבי מוות וכן הלאה, כי אנחנו לא יכולים להסתדר במה שיש לנו בחיים שלנו כדי להגיע לחיסרון לדבקות בבורא. זו הבעיה, שאנחנו מזלזלים, לא נורא, שום דבר לא יקרה, לא יהיה אז לא יהיה וכן הלאה. אנחנו לא מעוררים זה את זה, לכך שאנחנו חייבים, מה שלא יהיה, כאן ועכשיו להגיע לחיבור בינינו עד כדי כך שבו יתגלה הבורא. הוא מוכן להתגלות, אבל החיבור בינינו עוד לא הגיע לצורה שהבורא יתגלה, זו כל הבעיה. אז בואו נבין שהכול קשור בכלי.

שאלה: איך אנחנו יכולים להתגבר על הפחד והעצב כדי שנצליח להיות שותפים של הבורא?

רק ביחד, "איש את רעהו יעזורו", אחרת שום דבר לא יקרה, האדם בעצמו לבד יכול להירדם ולהגיד, לא אכפת לי מה שיהיה איתי וכן הלאה. כי באמת הרצון לקבל הקטן שלו מוכן לוותר, ימות אז ימות, לא יהיה אז לא יהיה, אז אהיה כמו כולם, יש לו הרבה תירוצים לברוח מהיגיעה. אבל אם מתחברים יחד אז כל אחד מוסיף איזו פרוטה ופרוטה לחשבון הכללי ואת החשבון הכללי הזה כולם מגישים לבורא, ואז בטוח מצליחים. ולא צריך להיות יותר חזק ממה שאתה, רק תתחבר עם האחרים ותשקיע את הפרוטה שלך. תוסיף רק את המטבע הקטן שלך לקופה הכללית וזה יהיה מספיק כדי לגלות את הבורא לכולנו. זה כל העניין של החיבור.

למה כל המלחמות האלה, כל הבעיות האלה? רק כדי לגרום לנו לחיבור יתר, גם לאלו וגם לאלו, לכל הצדדים, לנענע אותנו להתקרב, להתחבר. אם היינו יכולים עכשיו לגרום לכל הצדדים שבכל המלחמות להתקרב זה אל זה, בטוח שהיינו מגיעים להצלחה ולהתקדמות למטרת הבריאה. אז בואו נתפלל שזה יקרה, ונראה שאם המלחמה נמשכת מיום ליום זה אך ורק מפני שלא הצלחנו מספיק אתמול ולכן זה נמשך היום.

שאלה: כתוב פה ש"ישראל ימשיכו אור החסד העליון", האם הכוונה לרב פעלים מקבציאל?

הכוונה לאור החסדים. אם אור החסדים מתלבש ברצון לקבל ומתקן אותו שיהיה בעל מנת להשפיע, לא צריכים יותר, אז מתגלה לפי התיקון הזה הבורא בתוך הכלי.

שאלה: במה לא הצלחנו אתמול במהלך היום שגרמנו למלחמה להמשיך עוד יום?

בכל רגע ורגע, אם ברגע הבא יש המשך של המצב המקולקל, סימן שעדיין לא תיקנו אותו ברגע הקודם.

תלמיד: למחר.

למחר או לרגע הבא, זה אותו דבר.

תלמיד: איך להפסיק את המלחמה עד מחר, אנחנו מסוגלים לשנות מציאות כזאת, שמחר נפסיק אותה?

אנחנו חייבים להאמין שכן, שהכול תלוי בנו. יש לנו קשר עם הבורא שהוא מעורר את המלחמות, הוא הוא מעורר את המלחמות, ובכל המלחמות מה קורה בסופו של דבר? מגיעים ליהודים, ישראל הם האשמים. אז זה נכון, אנחנו כבר דיברנו על זה כבר מזמן, שבכל המלחמות, בכל הדברים, בכל הצרות, בכל הבעיות אשמים אלה שיכולים לעשות תיקון ולא גורמים לתיקון, מחוסר ידיעה, מחוסר כוח, מחוסר תמיכה, מכל מיני סיבות, אבל לא גורמים לתיקון ולכן הם אשמים.

ואנחנו בני ברוך שנקראים "ישר-אל" צריכים להאמין שאנחנו המקשרים בין האנושות כולה לבורא, ומהבורא לאנושות. ולכן עלינו לתקן את המצב המעוות הזה, ולעשות את התיקון בין הבורא לנבראים עד כדי כך שכולם יבינו שכול הנשק שיש בידינו הוא חיבור בינינו, שנתחבר בינינו לבורא ובזה ננצח. אז אין לנו כלי אחר לנצח את המלחמות ואת כל הבעיות שכולן מלחמות עם היצר הרע שלנו בסופו של דבר, אלא אך ורק על ידי זה שאנחנו מתחברים.

תלמיד: אז מה בני ברוך צריכים לעשות היום כדי להפסיק את המלחמה מחר, או עוד היום?

כל הזמן לחשוב על החיבור בינינו ובינינו לבורא. ולבקש ממנו שיתקן את החיבור בינינו עד כדי כך שיוכל להתגלות דרכנו לכל הנבראים, שאנחנו נהיה כמעבר, כמו שהוא כותב במאמר הערבות. זה מה שאנחנו צריכים, לבצע את מה שמוטל עלינו.

תלמיד: איך גם להצדיק את הבורא על כל מה שהוא עושה בעולם, וגם לבקש ממנו להביא שלום?

גם את זה לבקש ממנו, שיעזור לנו להצדיק אותו, כי אנחנו שקועים ברצון האגואיסטי וודאי שאנחנו לא יכולים להצדיק אותו. אבל הוא פותח לנו את מידת הסבל, בכל אחד ובצורה כללית, בצורות כאלה שאנחנו בסך הכול כן יכולים להגיע למצב שבכל זאת פונים אליו. אז יש קבוצות כאלה של הרבה אנשים שסובלים, יש קבוצות של אנשים שסובלים פחות אבל יכולים לפנות לבורא, יש כאלה שסובלים בצורה גשמית, יש כאלה שסובלים מחוסר קשר ביניהם בצורה רוחנית, יש כאלה שסובלים מזה שלא יכולים בזה לעשות נחת רוח לבורא, אז כולנו צריכים ככול האפשר יותר להיות מחוברים ולכוון את עצמנו בחיבור וזה יצליח. בואו נעשה את זה היום ככול האפשר, והעיקר לא לעזוב.

תלמיד: כשאתה אומר "יהודים", שהבורא מחפש את היהודים שאשמים, למי אתה מתכוון?

אני מתכוון קודם כל לאלה שמשתוקקים לבורא לפי שורש הנשמה שלהם, שזה כל הכלי העולמי שלנו, הם נמשכים לאיחוד ולכן מבחינה רוחנית הם נקראים "יהודים". "יהודים" מהמילה איחוד, חיבור, שיש להם נקודת קשר עם הבורא ולכן הם מרגישים שנמשכים אליו. יהודים זה לא לאום אין דבר כזה, אין אומה כזאת יהודים, זה כל אחד ואחד, כך זה לפי התורה, ולכן כך אנחנו צריכים לראות את הדברים. אז יש כאלה שמשתוקקים לבורא מתוך הלב שלהם, ויש כאלה שלא מרגישים את הדברים האלה, אבל הם יכולים לעבוד לפחות על חיבור פיזי בין כולם.

ולכן אנחנו צריכים לספר על כל הדברים האלה ככול האפשר בצורה יותר נגישה, קרובה לכולם, שכולנו נעבוד על החיבור. זה הנשק העיקרי נגד המלחמה. מלחמה היא גילוי השנאה, והשורש של השנאה הזאת הוא גדול ועתיק אפילו בין הרוסים לאוקראינים, זה שורש של מאות שנים ולכן זה נמצא. אמנם זה כבר מבולבל ומעורב, אבל זה נמצא. ואנחנו לא צריכים לתת לכוחות האלו לצאת ולהתגלות, אולי כן אבל בצורה אחרת, שאנחנו נלמד תיאורטית שיש שורש לשנאה בצורה כזאת שאנחנו מגלים את זה כדי לתקן.

תלמיד: זה לא ברור, לאיזו תוצאה אנחנו מצפים, שיהיה שקט, שלא תהיה מלחמה?

לא, שלא תהיה מלחמה זה לא מספיק. אנחנו רוצים חיבור בין כולם, ש"על כל פשעים תכסה אהבה", האהבה. אני לא רוצה להרגיע את הפצע, לתת איזו תרופה נגד כאבים, אני צריך לתת תרופה נגד המחלה. כתוב על זה במאמר "הכול תיקונים".

קריין: מקודם ביקשת התייחסות למקור, ורואים שקשה לעבוד בימים אלה עם המקור, כי ברגע שמתחילים לשאול על המצב החברים נפתחים ושואלים.

אני מוכן לזה, כי לצורך התיקון שלנו זה יותר טוב, כדאי יותר לעסוק באקטואליה.

קריין: הפסוק מרב"ש, מאמר "הכול תיקונים".

"כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" (בשלח).

קושיית חז"ל, אם אני לא אשים המחלה, בשביל מה צריכים לרופא (סנהדרין ק"א ע"א). כלומר, "בשביל מה צריכים אותי"? אומר הבורא, "אם אני לא אגלה לך מחלות, כאבים, בעיות, אז לא תצטרך אותי אף פעם, כי אתה תהיה שקוע באגו שלך". "ויש לפרש, היות שאני הרופא, ולמה אני אשים עליך מחלה, אם אני מוכרח לרפא את המחלה.

ומה אני מרויח אם אני אשים מחלה, בטח זה מטעם עונש. ואם אני צריך לרפא את המחלה, איזה עונש יהיה זה, רק כאילו שאני עושה עבודה בחינם.

לכן אני לא אשים עליך מחלה. ומה שאתה חושב שהיא מחלה, אתה טועה בזה, אלא כל המצבים שאתה מרגיש, אם אתה מייחס אותם אלי, הכל הם תיקונים, שעל ידי זה אתה תתקרב אלי בדביקות".

זו דרכנו, כך אנחנו נתקדם ונתקרב בלבבות שלנו ללב אחד, עד שנגלה את כל הלבבות של כל הנבראים בלב אחד, במקום אחד, בלב של "אדם הראשון", והבורא יהיה בתוכנו ממלא את הלב.

שאלה: התאספו אתמול אלף נשים לתפילה מכל העולם ומכל השפות, יש תחושה שאנחנו לא יכולות לעשות יותר ממה שאנחנו כבר עושות וזה מביא לייאוש, מה עוד אנחנו יכולות לעשות?

אנחנו צריכים להמשיך ולהבין שאת הייאוש הזה אנחנו גם מקבלים מהבורא, כדי להוסיף עוד ועוד למעלה מהדעת. דווקא בזה שאנחנו רואים שלא מסוגלים יותר, זה הגבול שלמעלה ממנו אנחנו יכולים ללכת למעלה מהדעת. ובזה אנחנו כבר מתחילים ללחוץ על השער שסוגר לנו את הרוחניות.

תפילת נשים היא תפילה מאוד מאוד חשובה ואפילו יותר מתפילת גברים, גם בכמות אתן יותר מגברים, בכוח יותר, בקשר עם החיים יותר. ולכן אני מאוד מאוד מבקש מנשים, בעצם כל אחת חזקה מאוד, אמנם קשה לה להתחבר עם האחרות אבל דווקא אם אתן נכללות יחד אתן יכולות להשפיע אחת על האחרת, והבורא שומע קול של אישה הרבה יותר מקול של גבר, ולכן טוב שאתן מתחברות ואני מאוד מקווה שתעשו גם היום פעולה טובה, חזקה כמו אתמול, וזה ימשיך עוד ועוד.

אל תגידו "אנחנו לא יכולות יותר", אין דבר כזה "לא יכולות יותר". יש לפנינו דרך עד גמר התיקון, ובעצם ככול שמתקרבים לגמר התיקון אז כל פעם מיואשים עוד ועוד מצד שמאל, מתגברים על זה ומתקדמים בצד ימין, וכך דווקא מתקרבים לתיקון. לכן לא להתייאש אלא להמשיך גם היום יותר ממה שהיה אתמול. לא לזכור את מה שהיה אתמול, אלא רק לקחת משם דברים שחייבים כצידה לדרך ולהמשיך לצעד חדש. כמו שכתוב "ומחר נקום לאור חדש, ליום חדש".

שאלה: עדכנו אותי, אתמול התאספו אלף מאתיים חמישים נשים. הרושם שכבר עבדנו בכמות. איך לשפר את איכות התפילה?

אנחנו נמצאים בסכנה לפרוץ מלחמה עולמית גרעינית, אטומית. אנחנו לא מבינים מה קורה. וגם כל מנהלי העולם גם לא מבינים מה קורה ומה יכול לקרות מרגע לרגע. אבל אנחנו רואים שפה ושם כבר מתחילים להתכוון, להכין את עצמם אפילו להתקפה גרעינית. ואנחנו צריכים להבין שהמצב הרבה יותר חמור ממה שנראה לנו.

יש שם קרבות ברחובות בכל מיני מקומות. חס ושלום, אני לא מזלזל בדברים האלו,
אבל זה לא העיקר. יכול להיות מצב הרבה יותר גרוע. לפעמים מתחילה מלחמה משטות, כמו מלחמת העולם הראשונה שהרגו את פרנץ יוסף. כל דבר ודבר, מכלום. ולא חסר בעולמנו כוחות שיכולים להדליק בכוונה את האש. לכן אנחנו צריכים כולנו להיות בדאגה ולהבין במידה שאנחנו שומעים את הדברים האלה, הבורא מעורר אותנו לתפילה, להתארגנות, לחיבור וזה חשוב מאוד.

אין ברירה. אנחנו רואים שההתקדמות בכל הדברים האלה יותר ויותר גוברת, גדלה ומאיימת יותר ויותר. במידה שאלו מצליחים אז אלו מתגברים. מצד שני חוסר הצלחה גורם לאלו להתגברות.

יש כאן התנגשות שיותר ויותר מתבררת כמעמד נגד שני קצוות העולם. רוסים מצד אחד, אמריקאים נגיד מצד השני, סינים באמצע, כרגיל, יושבים על העץ ומחכים מי יאכל את מי. זו השיטה שלהם, וזה בגשמיות. אבל אנחנו צריכים להבין שזה לא יעצר סתם כך. זה גם לא יעצר בצורה כזאת שמישהו יפלוש למישהו, זה לא ייגמר. כאן אנחנו צריכים לראות את השורש הרוחני.

ולכן הגיע הזמן שאנחנו צריכים לתקן את העולם, ולתקן אותו רק בחיבור בינינו למעלה ממה שמתגלה. אני מבקש מכל האנשים, מקבוצת הנשים העולמית שלנו שיעוררו את כל הקהלים איפה שאפשר. בואו נתחיל אנחנו להתחבר בינינו וגם תמשכו את הגברים, עד שהכוח שאנחנו רוצים לעורר בלבבות שלנו יהיה כוח שיחייב את הבורא להתגלות. כמו שכתוב, הבורא הוא איש מלחמה והבורא הוא איש שלום, שיתגלה שלום עלינו.

שאלה: אם היינו מצליחים כאן ועכשיו להתפלל כולנו יחד לבורא לתיקון האיחוד מתוך כוונה אחת לעשות לו נחת רוח, האם זה היה מזכה אותנו לתיקון הסופי?

ודאי שכן. כל אחד, כל עשירייה, כל הקבוצה הכללית, בכלל כל מקום איפה שיכולים להתחבר, צריכים להתחבר יותר ויותר ולעורר את כולם גם בלב וגם במוח, לחשוב איך אנחנו עובדים, עושים את זה בכלי הכללי שלנו ובצורה כזאת שנתחבר.

שאלה: אני לא יכול להתפלל עכשיו עבור העשירייה שלי. אני רוצה עכשיו חיבור עבור כל ישר‑אל, האם אפשר להתפלל להתעוררות כל בני ברוך?

כן, אפשר. רק תבינו שעשירייה פרטית נותנת מדד, הרגשה נכונה איפה אני בצורה פרטית נמצא. יכול להיות שאני יכול לדבר יפה לכל הכלי העולמי ולכל העולם על אהבה, על חיבור, אבל באופן מעשי בעשירייה שלי אני לא עושה את זה. זה נכון, אמת שאני עדיין לא הגעתי למצב שאני מתוקן. אז צריכים גם את זה וגם את זה.

שאלה: האם החלק הנגלה מתייחס לתיקון הכלים ביחס לזולת, עבודה בנפרד, והחלק הנסתר מתייחס גם לבורא ועבודה עם חיסרון של כל העולם?

החלק הנגלה מתייחס לאנשים שצריכים להתקרב לחלק הנסתר. כדי ללמד אותם איכשהו להיות מקושרים יחד, לארגן את החברה, יש את החלק הנגלה. אבל החלק הנסתר כבר מתגלה בצורה שאנשים מתחילים להשיג את החיבור ביניהם בצורה ממשית. אנחנו עוד נברר את הדברים האלה, הם לא כל כך ברורים עכשיו.

שאלה: קודם דיברת על פעולות להשפיע שצריכות להיות דומות לפעולות של הבורא, מהן פעולות של הבורא?

לעשות הכול לטובת הזולת. רק שהבורא עושה את זה בצורה כללית ופרטית מהגובה שלו, ואצלו "סוף מעשה במחשבה תחילה", אצלו כל הפעולות נכונות, טובות, ואצל המקבל שכלול מהרצון לקבל האגואיסטי זה מתרחש בצורות שונות. לכן אני לא יכול להידמות בזה לבורא אלא אני צריך לברר אצלי מה בדיוק לטובת הזולת, לפי מה שאני יכול לסדר ולמיין, ובזה אני משפיע. אבל בסופו של דבר בגמר התיקון אנחנו נגלה שכל הפעולות שלנו יהיו נכונות ורק לצורך התיקון.

שאלה: האם אתה יכול להסביר מה שכתוב בסוף אות ל"ב, ששפחה יורשת את גבירתה, איזו ירושה יש כאן?

הרצון האגואיסטי ששולט בעולם זה נקרא ש"שפחה יורשת גבירתה". "גבירתה" זו השכינה הקדושה וה"שפחה" היא הכוח הרע ששורה בעולם האגואיסטי. כוח האגו נקרא "שפחה", כוח הבורא שמתפשט באותו הכוח המתוקן של השפחה נקרא "גבירתה".

שאלה: האם בכל מקרה אנחנו צריכים לעבור את המצב של שפחה? האם חייבים ליפול תחת השפעת הקליפה ולהכיר בזה בשביל לתקן את המצב של הקליפה?

אנחנו נמצאים תחת השפעת הקליפה, אנחנו נמצאים בשבי, אנחנו נמצאים בגלות מצרים תחת שליטת פרעה, ועכשיו אנחנו מגלים את השליטה שלו כשליטה רעה. זה נקרא "הכרת הרע", בחיים הפרטיים שלנו, בקבוצה, וגם האנושות מגלה לאט לאט עד כמה היא נמצאת ביצר הרע, וזה נקרא "שבע שנות רעב" שעכשיו האנושות מגלה.

קודם חשבנו שאנחנו נתקדם לטוב על ידי ההתפתחות שלנו, על ידי הטכנולוגיה וכן הלאה ויהיה לעולם עתיד טוב. לאט לאט אנחנו מתחילים לגלות שאין לעולם עתיד טוב, שאנחנו כל הזמן נתקיים אך ורק בצורה נבזית, גשמית, בהמית וכל רגע בחיים נחיה תחת איום של השמדה, אסונות וכן הלאה. עוד מחכים הרבה אסונות לאנושות מכל מיני מזיקים ביולוגיים, מלחמות ומכות טבע. וכל זה כדי לחייב אותנו להתקדם בצורה נכונה.

שאלה: איזה שינויים חייבים להתרחש בעשירייה כדי לעבור מ"שפחה" ל"גבירתה"?

משנאה לאהבה. פשוט. כל אחד וכולם יחד, בואו ננסה. כל אחד אחראי לעבור מהשנאה שיש בו כלפי אחרים, מהדחיה, מכל מיני מצבים שליליים, לאהבה, למצבים חיוביים. זה הכול, פשוט. זה לא פשוט אבל ברור, וכדי שזה יהיה פשוט צריכים לעשות את זה יחד, ואז זה יהיה פשוט.

שאלה: נראה שהבורא שאנחנו מתארים לעצמנו ורוצים להשיג, הוא אל כזה שמגשים את כל הרצונות האגואיסטים שלנו ללא הגבלות, וכשהבורא מתקרב אלינו כמענה לתפילתנו, הבורא נראה נורא ואיום ואנחנו בורחים. איך נוכל להתאים את התפיסה שלנו כדי שאהבה ורחמים יהיו הערך הגבוה ביותר עבורנו?

רק על ידי תמיכה כללית. בואו נעשה היום, יום מחשבה משותפת של נשים בכל העולם, בכל הקבוצה העולמית שלנו, ואתן תראו עד כמה על ידי "איש את רעהו יעזורו", אתן מתחזקות, עד כמה אתן מתחילות לראות שיש לכן כוח שמנצח את הכול. הכוח העיקרי בעולם הוא כוח האישה. הגבר בסופו של דבר עושה את רצון האישה, ככה זה קורה. נדמה לו שהוא בורח ומשחק ועושה משהו, זה לא נכון. בסופו של דבר הגבר עושה את רצון האישה. כמו שכתוב בתורה, שהבורא אמר לאברהם "שמע מה שאומרת לך שרה". כך זה צריך להיות, וכך זה יהיה בכלי המתוקן. שהרצון לקבל שנקרא "אישה", כשהיא תהיה מתוקנת, היא תקבע לגבר, שזאת הכוונה, שיעבור מעל מנת לקבל, לעל מנת להשפיע.

תלמיד: יום מחשבה משותפת לנשים, ומה עם גברים?

הגברים כתוצאה מזה. באמת כולם צריכים להשתתף. אבל אנחנו לא מבינים באיזו מידה אנחנו תלויים בנשים שנמצאות איתנו בכל העולם, עד כמה הן קובעות את המחשבה של הגברים.

תלמיד: את הכוונה של הגברים, נשים קובעות?

כן. נוקבא סובבת את הגבר.

תלמיד: אז מה אנחנו צריכים לעשות פה? איך לעורר? מה תפקידנו?

אנחנו צריכים לעורר אותן והן צריכות לעורר אותנו.

שאלה: האם "לשמה" זה כאשר אדם הופך את היצר הרע שלו לעוזרו בשביל שהיצר הרע יעזור לאדם להתקדם לקראת הבורא?

רק בדרגות גבוהות מאוד אנחנו משתמשים ביצר הרע ויכולים להוסיף אותו ליצר הטוב. בינתיים אנחנו רוצים רק לייצב את היצר הטוב, שיהיה בינינו. זאת הכוונה שלנו, זה הרצון שלנו, זאת המטרה, שתהיה בינינו התחברות טובה ויפה לכלי אחד.

שאלה: שמעתי שהכול תלוי בלימוד תורה ועבודה בלשמה, ואז האדם מסוגל למשוך אור חסדים. איך למשוך את האור במצב של לא לשמה? מה זה אומר למשוך אור? האם זאת תפילה או משהו אחר?

"למשוך את האור" זה למשוך אהבה, למשוך חיבור, למשוך כל מה שיש על מנת להשפיע לזולת. "למשוך אור" זה נקרא שהעיקר זה הזולת, כולל הבורא שכולל את כל הזולת יחד, ואני שמשרת את כל זה.

שאלה: אם העולם מחכה לשינויים גלובליים והם בלתי נמנעים, איך להמשיך את התפילה אם הסבל הוא בלתי נמנע?

אנחנו צריכים להפוך את הסבל לתענוג, כי ההבדל בין סבל ותענוג הוא רק באופן ההרגשה, לא יכולים להרגיש את האחד ללא האחר. זה שאנחנו מקבלים בעל מנת להשפיע, זה הדבר הכי מאוס שיכול להיות לאגו שלנו, אפילו אותה הרגשת התענוג שהייתה לי קודם, אני הופך לטובת הזולת. אין פעולה יותר מנוגדת לרצון לקבל של האדם.

לכן אנחנו מגיעים לזה בשני שלבים, "להשפיע על מנת להשפיע", שמתנתקים מהרצון לקבל, ורוכשים כוונה על מנת להשפיע, ואחר כך לאט לאט חוזרים לרצון לקבל ומשתמשים בו כבר ב"לקבל על מנת להשפיע". שגם היצר הרע, מלאך המוות הופך להיות מלאך הקדוש. וזה מה שאנחנו צריכים לעשות. עבודה לא פשוטה, ארוכה, אבל אנחנו כבר נמצאים בה ודווקא בגלל המלחמות האלה והבעיות שמתגלות, אנחנו יכולים כן להתקשר בינינו ולשכנע את הבורא לעשות מה שצריך.

לנשים יש יותר חוש איך לכוון את הגבר, לכן תפילת נשים יכולה להיות יותר מועילה מתפילת גברים. לא שאני מזלזל בגברים או בתפילה שלהם, אבל זה אחרת לגמרי. אישה מטבעה יודעת איך לסובב את הגבר, זה נקרא שנוקבא סובבת את הזכר, יש מושג כזה בחכמת הקבלה, שמלכות מתחילה לקבוע באור החוזר שלה כמה הכתר צריך לתקן את הספירות שביניהם ולמלא אותן בנוכחות שלו. ואת כל זה עושה המלכות שמבטלת את עצמה מהרצון לקבל, מתחברת עם הבינה, רוכשת מהבינה כוונה לעל מנת להשפיע ואז פונה לכתר, וכתר אז שולח את האור לכל הספירות וכך הן מתמלאות בנוכחות שלו. אומנם הכול מתחיל מהכתר אבל המלכות מפעילה את הספירות האלה, את גילוי הבורא לנבראים.

לכן אני כל כך מכבד את הנשים ואת הקבוצה שלכן ואת המסירות שלכן, כי יש בכן כוח שדווקא הוא יכול להציל את כל העולם מדין ולהביא שלום.

שאלה: האם המצב של לא לשמה מרגיש רע או שלילי בגלל התפיסה של האגו שלי?

כן.

שאלה: שמעתי שעלינו להרגיש את האחרים, את הרצונות של האחרים, לא ברור איך עדיין יש תחושה של אחרים אם אנחנו באחדות?

באחדות אין לנו תחושה של אחרים, אלא תחושה שכולנו נמצאים יחד והכול נבלע במושג האחדות.

תלמידה: מה זה אומר להרגיש את הרצונות של האחרים במצב הזה?

בכל אחד ואחד יש עדיין התחדשות הרצונות, אז אנחנו כל פעם מצרפים אותם למושג האיחוד.

שאלה: האם אנחנו נכנסים לשלב שיום יום נראה בתוך הדעת זוועות מול העיניים, ומעל הדעת נצטרך לקבוע שאין עוד מלבדו טוב ומיטיב?

אנחנו נראה זוועות מול העיניים לא בצורה גשמית אלא אני מקווה שבצורה רוחנית. יתגלה היצר הרע עוד ועוד אבל אנחנו נדע מה לעשות עימו, עד שנגיע למצב כמו שכתוב שהבורא מביא את היצר הרע ושוחט אותו לפני כולם.

שאלה: האם המקום של העשירייה במקרה הזה הוא שרק דרך העבודה והחיבור נוכל לקבוע זאת מעל הדעת?

כן, ודאי. המקום של העשירייה הוא לא שאנחנו עשרה גופים שיושבים על כיסאות בעולם הזה, אלא איך אנחנו מתחברים בינינו, ברצונות הלב שלנו לרצון אחד, עושים זאת על ידי הבורא שהוא בעצמו נמצא בתוך החיבור בינינו, וכל הלבבות הופכים להיות ללב אחד.

תודה לנשים, תתפללו, תבקשו, תתחברו ותרגישו שאתן הכוח העיקרי שבעולם. אתן מולידות את החיים ובעיקר דואגות לחיים הגשמיים אז תדאגו גם לחיים רוחניים נכונים. תודה לכן.

שאלה: איך גברים מצידם צריכים לעורר את הנשים כדי שהן יעוררו אותם בחזרה?

בלי לפגוע בעבודה בעשיריות הגברים, אם יש כוחות וזמן אז הגברים צריכים לעזור לנשים.

תלמיד: במה העזרה באה לידי ביטוי?

העזרה יכולה להיות בהתארגנות, בטכניקה של הקשר ביניהן, אבל לא להתערבב. הקשר בין הנשים צריך להיות קשר בין נשים, גברים לחוד ונשים לחוד.

תלמיד: אם גברים תלויים בתפילת הנשים, אז במה הם יכולים לעזור?

התלות הזו מתגלה בבורא.

תלמיד: אם כך, אין פה לגברים שום עניין, אלא בורא, נשים, גברים.

כן, רק בבורא אנחנו מתחברים בצורה רוחנית.

שאלה: אני מרגיש חשיבות גדולה לזה שאנחנו נעלה תפילה משותפת במצב המסובך הזה. איך נוכל להשתמש בחסרונות של הנשים בעולם כדי לתדלק את התפילה שלנו מבלי ליפול לתוך הגשמיות?

לכן אני אומר שאנחנו לא צריכים להיות קשורים לגשמיות של הנשים. אם הגשמיות של החברים שלנו דורשת ממש תיקון הכרחי בעולם הזה, אז אנחנו צריכים להשתתף ולעזור. אנחנו צריכים להתחבר ולבנות ארגון בתוך "בני ברוך" שבודק אם לכל החברים בכל הקבוצות שלנו יש אספקה הכרחית. צריכים לבנות דבר כזה, וכמה שאפשר לתמוך בכל החברים, ואני שמעתי על כמה מקרים גם באוקראינה וגם ברוסיה.

תלמיד: יש ראשי שפות שיודעים לתת אינפורמציה, יש קרנות של הלפ חבר, יש דרכים לעזור, יכולים לפנות לבורד וורלד כלי, כל מי שזקוק לעזרה מהחברים יתמכו בו.

אנחנו צריכים לדאוג לזה.

שאלה: כשמגיעה מכה כלשהי לאנושות, הבורא מצפה לתגובה נכונה לזה רק מצד "בני ברוך", איפה אנחנו עושים את העבודה רק בדרגה גבוהה יותר, האם זה נכון?

כן.

תלמיד: במהלך ההתפתחות, האם ייצא כך שאיזושהי נקודת בחירה חופשית תורגש גם ביתר חלקי הבריאה או שזה תמיד רק "ישראל"?

ישראל הם אלה שמשתוקקים לבורא ולדבקות בבורא, ואילו האחרים ירגישו זאת מפני שכולנו קשורים יחד למנגנון אחד של אדם הראשון. לכן גם מגיעה שנאה כלפי ישראל שתהפוך אחר כך לתודה גדולה כלפי ישראל. אבל בסופו של דבר אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו אותו ישראל ואחראים לזה, ולא שיש לזה קשר לעם ישראל, כמו שהיה מקובל בדורות הקודמים, שאלו היהודים שבכל העולם. היום הכול מעורב ובצורה כזאת הבורא מעורר את כולם לחיבורים למיניהם, כך שיהיה ברור עוד מעט לכולם שמי שמשתוקק לעל מנת להשפיע, לאיחוד של בני אדם ולאיחוד ביניהם עם הבורא הוא נקרא ישר-אל, וכל היתר נקראים עמים.

תלמיד: אם החלק הזה עובד נכון, אז אין שום בעיות בעולם והכול נמצא ברוגע. האם ניתן לראות זאת כאינדיקציה של העבודה שלנו של "בני ברוך"?

כן, בינתיים.

שאלה: המצב שלנו הוא כזה, הכלי שמושך את האור הוא העביות של העמים שסובלים מהמלחמה, העמים שבנו. והכלי שמקבל את האור הוא האור החוזר שלנו, הכוונה להתחבר בינינו ולהעביר דרכנו את האור וכך לעשות נחת רוח לבורא. אם זה כך, האם המסך שלנו זה סירוב לקבל לעצמנו?

זה צמצום ולא מסך. מסך זה שאני מסוגל לעבוד בעל מנת להשפיע, שאני כבר מתחבר לזולת.

שאלה: מתי נגיע לחיבור בינינו?

מתי שנרצה.

שאלה: מה קורה אם אנחנו כבר יודעים שאנחנו חייבים לתקן את עצמנו אבל גם יודעים שלא יכולים, איך נגיע לתיקון?

דרך תפילה.

שאלה: מה אני יכול לעשות למען החברים, איך כל הזמן להישאר בקביעות ברצון שיהיה חיבור בינינו לבין הבורא?

להיות בערבות עם החברים ב"איש את רעהו יעזורו" וכך נגיע להתעוררות של כולם.

תלמיד: אני כבר זמן רב נמצא מכוח ההרגל וכנראה אני לא מושך מאור מחזיר למוטב, מה העצה לאדם שאין לו כוחות לבקש שינוי?

להתכלל עם החברים ולקבל מהם כוחות. אף אחד לא יכול לקבל כוחות מעצמו, וככל שיתפלל לבורא לבד הוא לא ישיג שום דבר. אף אחד לא יכול לקבל מהבורא לעצמו, "המתפלל עבור חברו זוכה תחילה". אם אני רוצה לקבל איזה כוח, אז אני צריך שאת הכוח הזה יקבל קודם החבר שלי ואחר כך אני.

שאלה: המצב באוקראינה מעורר הרבה רגשות עזים שממש דוחפים אותי לכיוון הבורא. איך אפשר לעורר את עצמנו בכזאת עוצמה גם בלי מלחמה?

כנראה שעדיין אנחנו אגואיסטים כאלה שלא מסוגלים לעורר את עצמנו ללא מלחמה, ללא פחד, ללא התעוררות מבחוץ. אני מקווה שנחליף את ההתעוררות מבחוץ על אתערותא דלעילא לצורה אחרת, שהיא תגיע אלינו דרך חיבור. נלמד איך לעשות זאת.

שאלה: איזה ציור של חיבור בינינו צריך להחזיק בלב ובראש שיכול לעזור לחברים שנמצאים באזורי מלחמה להחזיק ב"אין עוד מלבדו"?

שאנחנו מקבלים אותם כך שהם נמצאים איתנו יחד, נכללים איתנו, ואנחנו מאוד רוצים להיות בלב ובנפש איתם.

שאלה: יש הצעה לעשות ערב מיוחד כדי לחזק בתקופה מיוחדת זו את החברים בכלי העולמי, וגם לעשות כל יום זום של הגברים.

אתם צריכים להחליט ולעשות, רק שלא יהיה בלבול, שלא יהיה פיזור כוחות. לפעמים אנחנו חושבים על החיבור אבל זה גורם לפיזור.

שאלה: שמעתי שהבורא מקשיב לתפילת נשים יותר מאשר לתפילת גברים. איך הגברים יכולים להעלות תפילה כך שהבורא יקשיב לה לפחות כמו שהוא מקשיב לתפילת נשים?

יש דברים שהם שייכים לכוח היסודי שיש בגבר או באישה ואת זה אי אפשר להחליף, זה משהו שקיים. ויש דברים שעל ידי צמצום, מסך ואור חוזר אנחנו יכולים להתחבר בצורה כזאת שהחיבור בינינו כבר יכוון אותנו כך שלא יהיה הבדל בין גברים ונשים. אבל זה כבר בדרגה רוחנית מתקדמת.

קריין: יש פסוקים שאליהם כיוונת.

"נקבה תסובב גבר כלומר ששומרתו מכמה מיני נזקים."

(המאירי על מסכת יבמות. דף סב/ב)

אישה, נוקבא ברוחניות, וגם בגשמיות יכולים לפרש כך, היא סובבת, שומרת על הגבר מכל מיני נזקים, מכל מיני בעיות שהוא יכול לגרום לעצמו ולסביבה מפני שיש לו רק כוח אחד.

קריין: בעל הסולם "בית שער הכוונות" כותב כך:

"ונודע, שעיקר בחינת אור דחיה היוצאים ע"י הדעת, הם בסוד נקבה תסובב גבר, וגילוי אור דחיה של החסדים באים ע"י הגבורות בסוד או"ח ממטה למעלה, שהחסדים מקבלים גילוי."

(בעל הסולם, בית שער הכוונות)

זה גילוי אור החכמה בתוך החסדים. אבל העיקר כאן הוא הכלי של החסדים, שמתוך עוצמת הכלי מתגלה בו אור החכמה.

קריין: המהר"ל מפראג.

"האישה שהיא השלמה לאדם היא כמו חומה לאישה, והיא שומרת אותו מן הרע שלא יגיע לו. ועוד יש לפרש כי ידוע דבר זה בחכמה, כי האישה היא סובבת גבר, והבן זה."

(המהר"ל מפראג, "חידושי אגדות")

קריין: מדרש תהילים.

"אמר רבי שמואל בר נחמני, לפי שבעולם הזה הזכר מסבב את הנקבה, אבל לעתיד הנקבה תסובב את הזכר, שנאמר "נקבה תסובב גָּבר"."

(מדרש תהילים ע"ג, ג')

המלכות כשהיא מתוקנת היא מעלה את עצמה ממקום המלכות למקום הכתר, זה נקרא "כתר המלכות", ואז היא שולטת ושומרת על כל הבריאה, על כל המבנה של הספירות. זו הכוונה של תיקון העולם השלם, שלמקום הכתר שזה הבורא מתחברת המלכות, הנקבה של הנבראים.

תדברו ותסכמו מה לעשות במשך היום. נקווה שנשיג ביום הזה את סוף הצרות, את סוף המלחמות ואת סוף הבעיות. נתפלל לזה.

קריין: מתוך "שמעתי" פ"ו.

""כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו". וזהו מטעם כי אם לא יתנו לו יצר הרע יותר גדול כבר לא תהיה לו בחירה, מטעם שאם הטוב יותר גדול מהרע כבר אין לו בחירה, כי ענין בחירה הוא דוקא בזמן ששניהם שוים והוא מכריע.

ובזה תבין מה שאמרו רז"ל: "לעתיד לבוא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה". ויש להבין עם מי האמת? היינו מהי מידתו של היצר הרע? אלא כמו שפירשתי, שאצל רשעים שיש להם מעט זכויות אזי היצר הרע שלהם אינו כל כך גדול, אלא "כחוט השערה", כי בכדי שיהיה "מחצה על מחצה", כאשר יש מיעוט טוב אזי מוכרח להיות מיעוט רע; וצדיקים שיש להם הרבה זכויות - אזי גם היצר הרע שלהם מוכרח להיות גדול, לכן אצל הצדיקים היצר הרע הוא "הר גבוה"."

(כתבי רב"ש, כרך ב', אגרת ל"ט)

(סוף השיעור)