שיעור בוקר 22.10.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז,

דף א' תתקלח, עמ' 1938, "ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה"

אותיות פ"ח – צ"ו

קריין: אנחנו קוראים ב"תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף א' תתקלח, עמוד 1938, "ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה", אות פ"ח.

אות פ"ח

"ועתה נמצאו כל שלשה עולמות בריאה יצירה עשיה כולם תוך האצילות לגמרי וכולם קדש גמור, ונשארו שלש עולמות בריאה יצירה עשיה שהם שלשים ספירות פנוים ומקום חלל בסוד אלפים אמה תחום שבת, והששה עשר ספירות עליונות היו תחום שבת, והארבעה עשר תחתונות היו מדור אל הקליפות כנ"ל, והם מחוץ לתחום והבן זה. והנה כל אלו השלשה בחינות נעשו אז מאליהם, שלא על ידי מעשה התחתונים אדם וחוה."

אלא על ידי עליות השבת, העליה שהיתה בערב שבת. אבל אם כולן, כל הספירות עלו לאצילות, איך יכול להיות שהאדם חטא? הוא הרי לא היה שייך לכל הבחינות שהן למטה מפרסא. כאן זו השאלה.

שאלה: לגבי עליות שקוראות מלמעלה לא על ידי התחתון. האם הן משאירות איזה רשימות, משהו שהוא יעבוד עם זה בהמשך? איך זה משמש את התחתון בהמשך?

אני לא יודע, כאן לא כתוב. איזה חכמים אתם לשאול לא על מה שכתוב, אלא על מה שלא כתוב.

תלמיד: הוא אומר ככה, "ועתה נמצאו כל שלשה עולמות בריאה יצירה עשיה כולם תוך האצילות לגמרי וכולם קדש גמור".

כן.

תלמיד: ואז הוא אומר "ונשארו שלש עולמות בריאה יצירה עשיה".

כנראה המקומות נשארו למטה מפרסא. מקומות של בריאה יצירה עשיה נשארו למטה מפרסא. העולמות עלו והמקומות נשארו.

תלמיד: זה הענין, "ספירות פנוים ומקום חלל בסוד אלפים אמה תחום שבת". מה זה הדבר הזה, אתה יכול להסביר לי? מה זאת אומרת עולמות למעלה ומקומות בריאה יצירה ועשיה למטה?

יש מקום ויש עולם.

תלמיד: אז מה ההבדל ביניהם?

זה מקום וזה מה שנמצא בתוך המקום.

שאלה: אז איך אתה מסביר שיש עולם הבריאה, עולם היצירה ועולם העשיה מעל הפרסא ויש את הבריאה יצירה עשיה מתחת לפרסא. איך זה הולך ביחד אני לא מבין?

יש לנו מקום. בתוך המקום יש לנו עולם. בתוך העולם יש לנו אדם (ראו שרטוט מס' 1). כל אחד מהם עשר ספירות. אתה יכול להגיד שלושים, חמישים, לא חשוב כמה, אבל המבנה הוא של עשר ספירות כי הכול בנוי לפי הה-ו-י-ה, לפי ד' בחינות דאור ישר. קודם נברא המקום, אחר עולם או עולמות, אחר כך אדם. כך אנחנו לומדים את זה.

הבורא משפיע מאור אינסוף על האדם דרך המקום ודרך העולמות והאדם צריך בחזרה להגיב לבורא שהוא רוצה להיות כמוהו, שזה יהיה מ"ן מצד האדם.

שרטוט מס' 1

תלמיד: מה זה קודש גמור?

קודש גמור זה שיש כאן פרסא ולמטה מפרסא זה לא קודש ולמעלה מפרסא זה קודש (ראו שרטוט מס' 2). קודש זאת אומרת כוח השפעה.

שאלה: מה ההבדל בין מקום לעולם? בשביל מה צריך את שניהם?

העניין הוא לא בשביל מה צריך, אלא כך זה התגלגל מלמעלה. אתה לא יכול לשאול למה צריכים. זה טבע הבריאה שקודם מתייצב המבנה שנקרא מקום, שזה ספירות שנמצאות בצמצום א', ואחר כך העולם, העולמות, שזה ספירות שנמצאות בצמצום ב'. כי עולמות זה נקרא אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, ולכן זה כך. למעלה מפרסא זה כוח השפעה ולמטה מפרסא זה כוח קבלה (ראו שרטוט מס' 2).

מי שעולה למעלה מפרסא הוא נמצא בהשפעה, כאן זה קודש. ומי שנמצא למטה מפרסא, שם זה כבר לא קודש. אבל תלוי באיזו דרגה זה לא קודש.

המקום הזה מטבור עד הסיום כולו נברא על ידי נקודות דס"ג. זה כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת שליש עליון, שני שליש תתאין דתפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת זה מקום האצילות, שני שליש תתאין דתפארת זה המקום של בריאה, נצח הוד ויסוד זה המקום של יצירה ומלכות זה המקום של עשיה.

שרטוט מס' 2

תלמיד: באות פ"ח הוא כותב על העולמות, בריאה יצירה עשיה שעלו למעלה מהפרסא.

כן. המקום נשאר והעולמות עולים.

תלמיד: אמנם הוא לא כתב, אבל האם האדם חייב לעלות עם העולמות? האם הוא תלוי בהם, יש לו איזה יחס קבוע לעולמות?

יש ויש. לפני חטא אדם הראשון גם מקום העולמות היה עולה ויורד. אחרי חטא אדם הראשון המקום כבר נשאר והעולמות בו עולים ויורדים.

שאלה: אפשר להגיד שמקום הריק זה רצונות שאני לא יכול להשתמש בהשפעה?

מקום זה רצונות שבהם אתה לא יכול להשתמש. אלה תנאים חיצוניים שבהם אתה קיים. אבל בהתאם לשינוי הפנימי שלך אתה משתנה, אתה עובר ממקום למקום, משנה את המקום.

תלמיד: אז כשאנחנו מדברים שזה מקום שנשאר ריק זה לא לגמרי ריק?

אף פעם אין מקום ריק, תמיד זה כוחות. רק חוסר כוחות ההשפעה זה נקרא מקום ריק. עניין המקום הוא מאוד חשוב, כמו שבעולם הזה אנחנו רואים שכשאני עובר ממקום למקום אני נכנס תחת השפעה אחרת לגמרי וכן הלאה, ברוחניות זה עוד יותר.

תלמיד: לגבי הקטע שקראנו. אמרנו ש-14 ספירות תחתונות זה המקום של הקליפות ו-16 העליונות, אם הבנתי נכון, זה תחום שבת. אבל 16 עליונות ו14 תחתונות זה נכנס לקטע הזה של הלא קודש שרשמת בשרטוט.

עולם הבריאה זה עשר ספירות, עולם היצירה זה עשר ספירות, עולם העשיה זה עשר ספירות. עשר, עשר ועשר (ראו שרטוט מס' 3). עשר ספירות ועוד שש עד חזה דעולם היצירה הן מתחלקות לשש ספירות, שזה תחום שבת ו-2000 אמה. ומתחת לחזה יש עוד 14 ספירות שזה כבר נקרא "מדור הקליפות". מה שואלים על זה?

תלמיד: האם 16 עליונות זה עדיין נחשב לא קודש? זה הרי מעל מדור הקליפות.

למטה מפרסא זה נקרא "לא קודש". תראה בשרטוט איפה רשמתי קודש.

שרטוט מס' 3

תלמיד: מה המשמעות של קטע הביניים בין מדור הקליפות לבין הקודש? הוא הרי לא קליפות והוא לא קודש, אז מה הוא?

עד החזה דיצירה אצילות נותן הארה (ראו שרטוט מס' 4). וכשהעולמות עולים זה נקרא תחום שבת, שעד שם עוד אפשר להיות בשמירה על ידי האור העליון. מה שאין כן למטה במדור הקליפות לא יכולים להיות בשמירה של האור העליון ולכן אסור לצאת לתחום הזה, זאת אומרת להשתמש ברצונות האלו. באצילות תמיד אפשר להשתמש. מי שנמצא באצילות בכוחות שלו, הוא תמיד מוגן, האור פועל עליו והוא לא יכול לטעות, הוא נמצא בעל מנת להשפיע. מי שיוצא מפרסא למטה, אז תלוי בזמנים, מתי כן ומתי לא.

אדם הראשון חטא מפני שחשב שכל הגוף שלו עלה לאצילות, ואז הוא יכול לחשוב על כל הפעולות שלו, על כל הגוף שלו, על כל הרצונות שלו, שהם יהיו בעל מנת להשפיע. והוא לא הרגיש שחלק מהרצונות שלו עדיין נמצאים למטה מפרסא ועשה זיווג כולל אותם רצונות, שישה תחתונות, הרגליים שלו שהיו בולטות למטה מפרסא, רגליים של הנשמה. ולכן כל הגוף נשבר, כי אין מקצת ברוחניות, אם יש אפילו מחשבה אחת שבורה אז כל הגוף שבור. כי יש התכללות אפילו מהמחשבה הקטנה ביותר בכל יתר המחשבות של הגוף.

שרטוט מס' 4

שאלה: בשרטוט קודם ציירת שיש מקום, והעולם בתוך המקום, והאדם בתוך העולם. יחד עם זה אנחנו גם למדנו שהאדם נפרס על פני מספר עולמות, אז איך זה בדיוק עובד?

עדיין אנחנו לא מסבירים את זה. נגיע לזה. אדם נמצא בכל העולמות, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, הוא נע בכל העולמות.

שאלה: למה רשמת שתחום שבת זה 6, כשהוא כותב 16?

הוא אומר כאן שזה 16, תחום שבת זה 16. אז נעשה את זה יותר מדויק, תחום שבת זה 16 ו-6 זה עיבורו של עיר. יש הבדל בין ה-6 לבין ה-10 הנוספים.

שרטוט מס' 5

שאלה: אני מבין שכל הציור הזה הוא בתוך האדם.

בתוך האדם אני לא יודע, בתוך הנשמה. זה מובן.

תלמיד: האם אני יכול להבין שזה מחזורי, ובצאת הקדושה הכול חוזר למצבו הקודם, כאילו אותם ששת ימים?

איזה ימים?

תלמיד: אנחנו אומרים שהעולמות עולים בכניסת השבת.

כן.

תלמיד: האם בצאת השבת הכול חוזר למצבו הקודם? כי זה דבר מחזורי.

עוד לפני שנכנסת השבת, כשהכול עולה באמת לאצילות, עוד לפני זה האדם חוטא. וזה גורם לירידת העולמות, הכול נופל.

תלמיד: חזרה.

צריכים ללמוד לאן זה חזרה, עד כמה שזה נופל ולאן, ומה השוני.

תלמיד: אם זה בתוכי, בתוך הנשמה שלי, אני מבין שזה קורה כל שבוע.

לא.

תלמיד: לא?

ממש כל שבוע קורה לך שאתה עולה לאצילות?

תלמיד: לא, אני לא עולה לאצילות אבל אני רוצה להבין מה זה אומר שבכניסת שבת העולמות עולים.

מתי זה כניסת שבת?

תלמיד: נניח בשעה חמש ביום שישי.

אני לא יודע על מה אתה אומר שזה כל פעם קורה לך.

תלמיד: זה לא מחזורי?

מה זה מחזורי? כל שבוע?

תלמיד: כן.

על איזה שבוע אתה מדבר, על העולם שלנו?

אני כבר לא יכול לדבר בצורה כזאת, אתה מבלבל את כולם. אתה אומר על העולם שלנו שכך זה עליית העולמות?

תלמיד: לא, אני לא רוצה להגיד שזה בעולם שלנו, השאלה שלי אם הציור הזה הוא ציור מחזורי.

לא, זה קרה פעם וזהו. אם אפשר להגיד שקרה. כי אם אני אומר שקרה, אז כבר אני קושר את זה לזמן. זו בעיה.

אבל העולם שלנו, אנחנו לא מדברים על העולם שלנו כלום. העולם שלנו זה מה שנדמה לך שאתה עכשיו עומד ושואל את השאלה השטותית שלך לפני הקהל הקדוש.

אנחנו סולחים לך, אבל כל זה דמיון, גם אתה, גם אנחנו והכול. אז נעזוב את זה.

שאלה: האדם נמצא בתוך העולמות? כך אמרת?

אדם הראשון.

תלמיד: כן, אדם הראשון שהיה בשרטוט.

כן.

תלמיד: מה האדם הזה רוצה?

הוא רוצה מה שמתגלה בו. מתגלה בו רצון להידמות לבורא.

קריין: אנחנו ממשיכים לקרוא בדף א'תתקמ, אות פ"ט.

אות פ"ט

"והנה גם לענין אדם בעצמו, הרויח בזה, כי עתה גופו ורגליו כולן היו בג"ע שהיא נוקבא דאצילות, מה שלא היה כן לגמרי אפי' בעת הבחינה השנית. והנה אם אדם הראשון לא היה חוטא בעץ הדעת היה יכול להעלות ע"י תפילותיו של יום השבת ההוא את העולמות עליות אחרות יותר גבוהות במאד מאד, עליה אחר עליה בכל תפלה ותפילה, שהם תפילת ערבית ושחרית ומוסף ומנחה."

שאלה: איזה עוד עליות הוא היה יכול לעלות אם הוא כבר נמצא בנוקבא דאצילות ברגליים שלו?

נוקבא דאצילות זה לא גמר תיקון. גמר תיקון שלו להידמות לבורא, להידמות לבורא זה לעתיק. או לפעמים אנחנו אומרים ראש דאריך אנפין, זה גמר תיקון.

תלמיד: שהרגליים שלו נמצאות שם?

למה הרגליים שלו, הוא צריך להיות במצב שהראש שלו יהיה בראש של העתיק.

שאלה: אתה יכול להסביר לי על פי השרטוט מה האדם הראשון עשה שהוא חטא?

אות פ"ט.

"והנה גם לענין אדם בעצמו, הרויח בזה, כי עתה גופו ורגליו" שעלה לאצילות "כולן היו בג"ע שהיא נוקבא דאצילות, מה שלא היה כן לגמרי אפי' בעת הבחינה השנית. והנה אם אדם הראשון לא היה חוטא בעץ הדעת היה יכול להעלות ע"י תפילותיו של יום השבת ההוא את העולמות עליות אחרות יותר גבוהות במאד מאד, עליה אחר עליה בכל תפלה ותפילה, שהם תפילת ערבית ושחרית ומוסף ומנחה."

כן.

תלמיד: אתה יכול לשרטט לי, מה הוא עשה פה שהוא חטא, איך זה מתבטא בשרטוט? מה הוא עשה?

כאן אני בכלל לא ציירתי אדם, אני ציירתי מקומות (ראו שרטוט מס' 5).

שאלה: במה מתבטא החטא?

במה מתבטא החטא? יש לנו פרסא, סיום, טבור, נקודות דס"ג, מקום של עולם האצילות בריאה יצירה עשיה (ראו שרטוט מס' 6). אדם הראשון בעת שנולד הוא היה עד החזה דיצירה, אחר כך עלה עד החזה דבריאה, ואחר כך כאילו עלה עד הפרסא, שגם רגליו נכנסו לגן עדן. גן עדן נקרא מלכות דאצילות. זאת הייתה הטעות. כי זה שהוא נמצא עד החזה דיצירה, זה מקנה לו קדושה. עד כאן זה עדיין נקרא "תחום שבת" ולא מורגש שזה אצילות או לא אצילות, כי עדיין מותר שם, כמעט הכול מותר.

וכשהוא עולה ונשאר כבר בחזה דבריאה, זה "עיבורו של עיר", ואז בכלל לא מרגיש שהוא נמצא מחוצה לעיר, מחוצה לאצילות. וכאן זו הטעות שלו, כמו שכתוב, שבא אליו בעלילה, בטעות, כאילו מתוך שינה, מתוך ערפול, מתוך בלבול. ולכן הוא חטא. זאת אומרת, אי אפשר להגיד שזה חטא, אלא סידרו לו.

אז אדם הראשון נמצא כך, במצב הראשון, במצב השני ובמצב השלישי (ראו 1,2,3 בשרטוט מס' 6).

תלמיד: מה מפעיל את כל המערכת הזאת?

מפעיל את המערכת הזאת האור העליון שמאיר והוא הנקרא "אור אין סוף". ממלכות דאין סוף מאיר האור, כי מלכות דאין סוף היא שצריכה להגיע להשתוות, וכל מה שנמצא למטה ממלכות דאין סוף, כולל עולמות א"ק ואבי"ע, כולל כל מה שבהם, זה הכול כדי שמלכות דאין סוף שהיא נמצאת מול הבורא, כמו האורח ובעל הבית, תגיע עימו להשוואת הצורה.

שרטוט מס' 6

תלמיד: האור מאין סוף זה האור המקיף?

אני לא יודע, מאיר, מקיף.

תלמיד: כתוב פה.

בסדר.

תלמיד: זה אותו האור המקיף שמאיר מתחת לפרסא. מה קורה עם אותו אור מקיף שמעל הפרסא, מה קורה איתו?

לא יודע. אני לא למדתי את זה.

אות צ'

"ואין אנו עתה מאריכין סדר עלייתם, אבל נזכיר בקצרה העליה אחרונה הגדולה שבכולן," יש שם הרבה מה ללמוד, אבל חשוב לנו מה שקרה בסוף "והיא במנחת שבת, כי אז היו עולין תכלית העליה. והוא, כי עולם האצילות היה עולה כפי מקומו הראשון, שהוא במקום אדם קדמון לכל קדומים, הנז' אצלנו ביאורו באורך גדול, והיה חוזר כל המציאות אל שרשו הראשון."

זו מין הקדמה.

אות צ"א

"עוד צריך שתדע כלל אחר, כי הנה נודע אצלנו כי כל העולמות כולן יש בהם שתי בחינות, והוא בחינת פנימיות העולמות ובחי' חיצונותם, והנה אז עלו כל שתי הבחינות הפנימיות והחיצוניות."

זאת אומרת פנימיות זה העולם עצמו, וחיצוניות זה המקום שהעולם הזה נמצא בו.

אות צ"ב

"ונבאר עתה איך ירדו העולמות ונפלו ממקום קדושתן על ידי חטאו של אדם, כי הנה ירדה העשיה והיצירה והבריאה למטה במקום אותם השלשים ספירות שהיו בתחילה חלל וריקם בסוד תחום שבת."

זאת אומרת מה שקרה על ידי החטא, שהעולמות היו כולם באצילות ועל ידי החטא הם ירדו למקומם. זאת אומרת פנימיות העולמות שעלתה לאצילות, ירדה לחיצוניות העולמות, למקום העולמות. שמקום העולמות זה נקודות דס"ג, כמו שיש לנו בשרטוט. אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, מה שכתוב שם, זה נקודות דס"ג שכך מתחלקות.

שאלה: אתה יכול להסביר מה זה נקרא שאדם גורם לעלייה או ירידת העולם או עולמות?

האדם הוא החלק הפנימי של העולמות, שהוא מקבל דרך העולמות אור מאין סוף והעולמות מעבירים לו את האור ובהתאם לאיך שאדם מגיב לאור הזה, מסוגל לעבוד עימו נכון, יותר או פחות, בזה הוא גורם לעלייה או ירידה של העולמות שנמצא בהם.

אז מצד אחד הוא נפעל דרך העולמות, מצד שני הוא בתגובה שלו, מפעיל את העולמות.

תלמיד: איך אפשר לתאר לעצמי שאני גורם לעלייה של העולם?

כי אתה נמצא בו.

תלמיד: אני נמצא במערכת, המערכת משפיעה עליי. איך אני גורם לעליית המערכת?

אם אתה רוצה להשתמש בה כדי לעלות, אז אתה מעלה מ"ן, ואז המ"ן הזה, דרך המערכת עולה למלכות דאין סוף והיא מעבירה לך תוספת האור, שתוספת האור מעלה את העולמות ואחר כך מעלה אותך בתוך העולמות.

תלמיד: אפשר להבין את זה שהעולם זה גורם חיצוני שמשפיע על האדם.

כן, הוא המקשר בין אדם לבורא. בורא נקרא "אין סוף", "אור אין סוף", "מלכות דאין סוף".

תלמיד: איך אפשר להמחיש את זה שאדם משפיע על גורם חיצוני ושהוא משתנה?

זה כמו שאנחנו משתדלים לעשות. היחס שלך לחברים ולעולם החיצון הוא משפיע על כל המציאות, באיזו דרגה המציאות תהיה, או בירידה או בעלייה.

אות צ"ג

"ונמצא כי כל העשר ספירות דעשיה, והארבעה תחתונות דיצירה שהם נקראים רגלי היצירה, נטבעו בתוך מקום הקליפות כנ"ל, שמקומם היה אז שיעור ארבעה עשר ספירות, כנז' אצלנו גם כן בסוד ודי זהב."

אנחנו ציירנו את זה (ראו שרטוט מס' 7). זאת אומרת שארבע ספירות האלו של היצירה, תנה"י דיצירה ועשר ספירות של עולם העשיה, הן כולן נמצאות למטה מתחום שבת ולכן הן כולן ממש מדור הקליפות.

שרטוט מס' 7

שאלה: בחזה דיצירה הקדושה, כביכול המקום שיכול עוד לפעול, מסתיים. ואז יש לנו מצב שכביכול ארבע התחתונות של יצירה נופלות לעשיה. למה זה קורה?

הן לא נופלות לעשיה, הן מצטרפות לעשר ספירות דעשיה מפני שלא מגיע לשם אור העליון שמקדש את המקום ולכן המקום הזה זה מקום הקליפות. הרצונות שם לא יכולים להיתקן, אין אור שיתקן אותם.

שאלה: אולי זה לא קשור, אבל זה דווקא טוב התהליך הזה?

ברור שזה טוב והכול מ"סוף מעשה במחשבה תחילה". ודאי שזה הכול מחושב. על למעלה אין לנו מה לשאול, אנחנו רק צריכים לשאול על הפעולות שלנו.

אות צ"ד

"ובזה תבין למה בכל הזוהר והתיקונין קורא אל עולם העשיה מקום הקליפות, והוא לסיבה הנ''ל, כי אמת הוא שהעשיה בעצמה קדושה גמורה היא," עולם העשיה הכוונה, אבל לא מקום העשיה. "אלא שירדה אל מקום הקליפות כי אין זה מקום אמתי הראוי אליה."

כי כל עולם העשיה צריך להיות עם כל העולמות יחד בעולם האצילות, בסופו של דבר.

אות צ"ה

"אמנם בחינת הזכר שהוא עולם היצירה לא נפל כולו רק רגליו בלבד כנזכר וזהו סוד ויאסוף רגליו אל המטה שהעלם למעלה מתוך הקליפות."

שהעלה אותם למעלה. כי כל עולם היצירה הוא כבר עולם הגבר, או התגברות. הוא דומה לזעיר אנפין. עשיה דומה למלכות, יצירה דומה לזעיר אנפין ובריאה דומה לבינה.

ולכן אנחנו לומדים שזעיר אנפין, ממתי מתחילה להיות אצלו הכנה למלכות? מהחזה שלו ומטה, ארבע הספירות האחרונות נצח הוד יסוד מלכות דזעיר אנפין הן כבר כולן כולן מכוונות למלכות החיצונה.

ולכן הספירות האלו, כמו שאנחנו לומדים כאן, ארבע ספירות תחתונות דיצירה (ראו שרטוט מס' 7), הן מכוונות למלכות ולכן הן מצטרפות לעולם העשיה ויחד כולן הן שייכות למדור הקליפות.

שאלה: הוא מדבר ש"עולם היצירה לא נפל כולו רק רגליו בלבד כנזכר". מאיפה יוצאות לו רגליים פה? מה זה רגליים?

ארבע ספירות של עולם היצירה הן נקראות רגליים שלו (ראו שרטוט מס' 7). למה? כך העולם שהוא עשר ספירות מתחלק. כתר חכמה בינה, זה ראש. חסד גבורה תפארת, זה תוך. ונצח הוד יסוד, מלכות זה סוף. אז ארבע ספירות אחרונות זה רגליים של הפרצוף או של עולם או של נשמה. ולכן הוא קורא לארבע הספירות האלו, רגליים של היצירה ובהן כבר שורה המלכות.

אנחנו למדנו את החלוקה, ארץ ישראל, לבנון, סוריה וכולי, שם הוא מסביר גם כן. ולכן כל ארבע הספירות התחתונות דיצירה, הן מתחברות לעשר ספירות שכולן דעשיה, והאור העליון נותן כוח כל כך חלש לספירות הללו, שהן רק מחזיקות את מדור הקליפות. מה זאת אומרת? שהן נותנות איזו הארה שהקליפות יכולות להתקיים בה ולחכות, להמתין עד שיבואו נשמות טהורות, טובות ויוכלו לעבוד עם הקליפות הללו ולהעלות אותן אחת אחת לאצילות וכך אחת אחת להיתקן.

תלמיד: מה שאמרת עכשיו זה "ויאסוף רגליו אל המטה שהעלם למעלה מתוך הקליפות."?

כן. כשמעלים את ארבע הספירות הללו לאצילות, אז זה נקרא כמו מעלה רגליים על המיטה.

תלמיד: מה הפעולה? איך הוא אוסף את זה, אתה יודע?

לא.

תלמיד: לא מדובר על זה?

לא.

שאלה: מה ההבדל בין עלייה או ירידה של העולמות, של הנשמה, שמגיע מלמעלה לבין זה שהיא מגיעה מלמטה על ידי המ"ן?

כשההתעוררות מגיעה מלמעלה זה נקרא דרך ייסורים, אנחנו מרגישים לא טוב, כי אנחנו מרגישים עד כמה אנחנו הפוכים מההארה ההיא. אבל כשההתעוררות מגיעה מלמטה, מאיתנו, שאנחנו רוצים, גם זה קורה על ידי "אתערותא דלעילא" קודם, אבל אנחנו קוראים לזה "אתערותא דלתתא", ודאי שאין אדם מתעורר, אין אדם נוקף אצבעו מלמטה וכן הלאה, זאת אומרת, אנחנו תמיד מקבלים התעוררות מלמעלה, אבל בכל זאת בהשתתפות משלנו, זה נקרא "אתערותא דלתתא", ואז אנחנו מתקדמים בדרך אחישנה, בדרך טובה, כי אנחנו מבקשים עלייה ומקבלים. אבל אם אנחנו לא מבקשים עלייה ומקבלים אותה, אז האור שמשפיע עלינו מלמעלה, שהיינו צריכים לקבל אותו לפי הסדר אבל לא מוכנים לקבל אותו, הופך להיות לחושך ואז אנחנו מרגישים רע מפני שלא מוכנים אליו. וכל מיני צרות ובעיות בכל העולם, לכל אחד ולכולם יחד מגיעות מפני שאנחנו לא מוכנים לקבל אותן בצורה יפה וטובה, שזה חסדים, חסדים גלויים. ולכן הכול תלוי בנו, בהכנה שלנו.

אז כדאי לנו להכין את עצמנו, כדי שכל התעוררות שנקבל מלמעלה נהיה מוכנים אליה ואפילו מקדימים אותה ואז הכול יהיה יפה וטוב, הכול יהיה אור. מלמעלה לא גורמים לשום חושך, אלא הכול תלוי בנו. אם אנחנו מזרזים את עצמנו לקבל כאור, אנחנו מרגישים אור. אם אנחנו לא מזרזים את עצמנו, לא מוכנים לקבל את האור, אז במקומו מרגישים את החושך.

לכן יש אור בעברית ואורתא בארמית, שזה פנים ואחוריים של אותה השפה, ואורתא זה לילה. זה כמו "סגי נהור", דבר והיפוכו. הכול תלוי בהכנה. צריכים להזדרז.

אות צ"ו

"גם זה סוד טעם איסור יציאת חוץ לתחום ברגליו, זאת אומרת למטה מחזה דיצירה, אפי' שלא ע"י משא אלא האדם בעצמו ברגליו. והוא כדי שלא יוציא רגליו, שהם ארבעה אחרונות דיצירה עולם הזכר, אל מקום הקליפות, שהם עומדים מחוץ אל תחום שבת כנ"ל. כי ארבעה עשר ספירות הוא מקומם וכל שאר מקום העליון נקרא תחום שבת. כנ"ל באר היטב, והבן זה."

בעל הסולם רק מוסיף לנו הסבר על המקום הזה.

שאלה: העניין הזה קצת לא ברור, כי ברגע שיורדות ארבע התחתונות של יצירה לתוך הקליפות כתוצאה מהחטא, האם זה לא מעביר את כל היצירה לקליפות? כי "אין מקצת ברוחניות", אז הכול כאילו צריך להפוך לקליפות.

לא. עולמות הם עולמות, אלא מעביר את עצמו, את הפרצוף דאדם הראשון לקליפה.

תלמיד: אנחנו אומרים שגם כל העשייה וארבע התחתונות של יצירה נחשבות כמדור הקליפות, האם אנחנו מדברים רק על האדם במקרה הזה או גם על העולמות עצמם?

לא. לפעמים אנחנו כך אומרים שאלה עולמות של הקליפות, יש אפילו אבי"ע דקליפה. אבל שוב, זה רק רצונות, ורק הרצונות של האדם יכולים להיות קליפה או קדושה.

העולמות עצמם הם כמו מערכת. מי שנמצא בתוך המערכת הזאת משפיע על המערכת, האם היא תהיה קדושה או קליפה. אבל על העולם עצמו אי אפשר להגיד. אפילו שכך אנחנו אומרים, אבל צריכים להבין שזו רק אמירה בעלמא. אין עולם הקליפה ועולם הקדושה. אפילו שאנחנו אומרים שאצילות זה קדושה, זה גן עדן, אנחנו מדברים כך, אבל מתכוונים כאן לנשמות שנמצאות במקום הזה, שרוכשות תכונות כאלה ששייכות למקום הזה. העולמות עצמם הם לא קדושה ולא קליפה, זו מערכת שכך מעבירה את האור.

שאלה: מה זה "עיבורו של עיר"?

"עיבורו של עיר" (ראו שרטוט מס' 8) זה שש ספירות שנמצאות למטה מהפרסא. למה? שש הספירות האלו שנמצאות למטה מפרסא הן נקראות "עיבורו של עיר". מה זה עיר? עיר זה עולם האצילות. יש לך עולם האצילות, כאן זה גוף, ולמטה מהגוף הזה יש בליטה. הבליטה הזאת זה כמו בטן של אישה מעוברת שבולטת. כאן זה המלכות, אז הבטן שבה יש לה עובר, בולטת מעולם האצילות. ולכן היא שומרת עליו. זאת אומרת, מצד אחד זה שייך לאצילות, מצד שני שייך לנשמות. ולכן זה נקרא "עיבור", "עיבורו של עיר", עיבורו של האצילות. בה נמצא העובר.

שרטוט מס' 8

שאלה: האם אדם נברא בתוך העולמות?

ודאי. הוא לא יכול להתקיים בלי עולמות. כל העולמות שהיו מעולם אין סוף דרך כל המערכת זה כדי לברוא את האדם, כדי לברוא את הנשמה, ואחר כך לשבור אותה ולעבוד עליה כל הזמן. כל מערכת העולמות בשביל זה קיימת, בשביל זה התייצבה.

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-10-22_lesson_bs-tes-16_n1_p2_ZVu3CrwL