שיעור בוקר 11.12.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 465. מאמר "השלום בעולם". כותרת "מדת היחידיות בתוך האיגואיזים פעולתה הרס וחורבן"

קריין: מאמר "השלום בעולם", עמ' 465 ב"כתבי בעל הסולם", כותרת "מדת היחידיות בתוך האיגואיזם פעולתה הרס וחורבן".

מדת היחידיות בתוך האיגואיזים פעולתה הרס וחורבן

"והנך רואה, איך המדות שבנו מנגחות ונלחמות זו בזו, ולא רק בין כתות לכתות, אלא בכל אדם יחיד, נמצאות ד' המדות שולטות בו בבת אחת, או בזה אחר זה, ונלחמות בקרבו, עד שאין מקום לשכל הישר לסדר אותם, ולהביאם לידי הסכמה מוחלטת אחת.

והאמת היא, ששורש כל הערבוביא הרבה השוררת בנו, אינו יותר ממדת "היחידיות" הנזכר לעיל, המצויה בכל אחד ואחד מאתנו, אם פחות ואם יותר.

והגם שבארנו בה טעם יפה וגבוה, מאד נעלה, אשר מדה זאת נמשכת לנו ישר מהבורא ית', יחידו של עולם, שהוא שורש כל הבריות, עם כל זה מתוך שהרגשת היחידיות התישבה בתוך האיגואיזם הצר שלנו, נעשתה פעולתה הרס וחורבן, עד שהיתה למקור לכל החורבנות שהיו ויהיו בעולם.

וכאמור, אין לך אף אדם אחד בעולם שיהיה בן חורין ממנה, וכל החילוקים המה רק באופני ההשתמשות עמה, אם לתאות לב, אם לממשלה, אם לכבוד, שבהם נבדלים הבריות זה מזה.

אבל הצד השוה שבכל בריות העולם הוא, שכל אחד מאתנו עומד לנצל לכל הבריות לתועלתו הפרטית, בכל האמצעים שברשותו, ומבלי לקחת בחשבון כלל שהולך להבנות על חורבנו של חברו.

ולא חשוב כאן כלום הוראת ההיתר שכל אחד ממציא לעצמו, על פי כוון המתאים לו, כי "הרצון הוא שורש השכל" ואין "השכל שורש הרצון". והאמת ניתנת להאמר, שככל שהאדם גדול יותר, ומצויין ביותר - באותו השיעור ממש מדת היחידיות שבו, גדול ומצויין ביותר." ככל שהאגו שלנו יותר גדול, האדם יכול להיות יותר גדול, אמנם או לטוב או לרע, וזו כבר בעיה.

"מדת היחידיות בתוך האיגואיזם פעולתה הרס וחורבן", אנחנו רואים את זה בכל מקרי העולם הזה.

צורת השימוש בטבע היחידיות כנושא התפתחות בפרט ובכלל

"עתה נחדור להבין התנאים הישרים, שיתקבלו סוף סוף על האנושות, לעת הופעת הזמן של שלום העולם; ולדעת במה כחם של התנאים הללו יפה, להביא את חיי האושר ליחיד ולציבור, וכן את הנכונות שישנה באנושות, לרצות להעמיס על עצמם לבסוף תנאים מיוחדים אלו.

נחזור לדבר היחידיות שבלב כל אדם, העומדת לבלוע להנאתה את כל העולם ומלואו. ושרשה, שהוא נמשך ישר מיחידו של עולם, לבני האדם שהם ענפו כנ"ל.

כאן עומדת השאלה ותובעת לעצמה תשובה, איך יצוייר שתתגלה בתוכנו בצורה מקולקלת כזו, שתעשה לאבי אבות כל מזיקי ומחריבי עולם, ואיך מהמקור של כל בנין, יתמשך ויצא המקור של כל חורבן - ואי אפשר להניח לשאלה כזאת בלי פתרון.

אמנם יש שני צדדים במטבע היחידיות האמורה, כי אם נסתכל בה מצדה הא' העליון, דהיינו, מצד השתוותה עם יחידו של עולם, הרי היא פועלת רק בצורה של "השפעה לזולתו", שהרי הבורא ית' כולו משפיע, ואין בו מצורת הקבלה ולא כלום, כי לא חסר לו מאומה, ואינו צריך לקבל דבר מבריותיו שברא, לכן, גם היחידיות שנמשך אצלנו ממנו ית', מחויבת שתפעל גם כן רק בצורות של "השפעה לזולתו" ולא כלום "לקבל לעצמו".

מצדה הב' של אותה המטבע, דהיינו, מבחינת צורת פעולתה המעשית שפועלת בנו, - נמצא שפועלת בכוון הפוך לגמרי, כי פועלת רק בצורות של "קבלה לעצמו", כגון, הרצון להיות העשיר הגדול היחיד בכל העולם וכדומה, באופן, שב' הצדדים האמורים הן ב' קצוות רחוקים זה מזה בתכלית המרחק, כרחוק מזרח ממערב.

בזה מצאנו הפתרון למה ששאלנו, איך אפשר שאותה היחידיות הנובעת ומגיעה אלינו מיחידו של עולם, שהוא המקור לכל בנין - תהיה משמשת בנו למקור כל חורבן. - והוא, כי זה הגיע לנו מתוך שאנו משמשים בכלי היקר הזה בכוון ההפוך, שהוא קבלה עצמית.

ואיני אומר שהיחידיות שבנו לא יארע לה לעולם שתפעל בנו בצורת השפעה לזולתו. כי אי אפשר להכחיש שנמצא בתוכנו אנשים, שהיחידיות פועלת בהם גם בהשפעה לזולת, כמו המפזרים רכושם לטובת הכלל, וכן המפזרים כל יגיעתם לטובת הכלל, וכדומה.

אלא אותם ב' הצדדים שבמטבע שתיארתי, מדברים רק מב' הנקודות שבהתפתחות הבריאה, המביאה כל דבר לשלמותו. החל מהעדר, ומטפסת ועולה במדרגות ההתפתחות לאט לאט, ממדרגה למדרגה גבוהה ממנה, ומשם ליותר גבוה, עד הגיעה לתכלית גבוהה, שהיא מדת השלמות הקצובה לה מראש, ושמה תשאר קיימת כן לנצח.

כי סדר ההתפתחות של ב' הנקודות היא:

א. נקודת ההתחלה שהיא הדרגה התחתונה, הקרובה להעדר הגמור, והיא המתוארת בצד הב' שבמטבע.

ב. נקודת תכלית הגובה ששמה תנוח ותשאר קיימת לנצחיות. והיא המתוארת בצד הא' שבמטבע.

אמנם תקופה זו שאנחנו נמצאים בה, כבר התפתחה במדה מרובה, ועלתה כבר מדרגות רבות, והתרוממה למעלה משלבה התחתון שהוא צד הב' הנזכר, והתקרבה במדה נכרת אל צד הא', ועל כן כבר נמצאים בנו אנשים המשמשים עם היחידיות שלהם בצורות של "השפעה לזולתו", אלא שעדיין מועטים המה, להיותנו נמצאים עוד באמצע הדרך של ההתפתחות.

וכשנגיע לנקודת הגובה העליון של המדרגות, נשמש כולנו ביחידיות שלנו רק בצורה של "השפעה לזולתו", ולא יארע אף פעם לשום אדם שישמש עמה בצורות של "קבלה לעצמו".

ועל פי הדברים הללו, מצאנו הזדמנות, להסתכל בתנאי החיים של דור האחרון, הזמן של שלום העולם, בזמן שהאנושות כולה תגיע לנקודת הגובה של צד הא', ויהיו משמשים עם היחידיות שלהם רק בצורה של "השפעה לזולתו" ולא כלל בצורה של "קבלה לעצמו".

וכדאי להעתיק כאן את צורות החיים האמורה, במדה שתשמש לנו לקח ומופת, ולהתיישב בדעתנו תחת שטף גלי החיים שלנו, אולי כדאי ואפשר גם בדורנו לעשות נסיון, להדמות לצורת החיים האמורה".

צורת החיים ההכרחית הזאת שנגיע אליה בהכרח, כל זה הוחלט עוד לפני שהתנתקנו מהכוח העליון, ואנחנו חייבים להתפתח עד הצורה שבעל הסולם מספר לנו בחלק הבא - תנאי החיים של הדור האחרון.

שאלה: איך אפשר להבחין בין מידת היחידיות לבין מידת האגואיזם?

בכך שאני משתמש במידת היחידיות רק לטובת הכלל.

שאלה: כתוב "איך אפשר שאותה היחידיות הנובעת ומגיעה אלינו מיחידו של עולם, שהוא המקור לכל בנין - תהיה משמשת בנו למקור כל חורבן." איך העולם יכול להיות מתוקן בתנאים כאלה?

בכל כוח שיש בטבע, בכל תופעה יש לנו שימוש חיובי ושלילי, תלוי כלפי מי אנחנו משתמשים בזה, או לטובת כלל התיקון, לטובת הבורא, או להיפך, לטובת האגו שעכשיו פועל בנבראים.

תלמיד: איך אפשר בתנאים כאלה שהם לא רציונליים, בתנאים ממש קשים, לבוא ולתקן את העולם?

אני מבין מה שאתה אומר, אבל הכול תלוי רק בגודל ההכרה. אם אתה מבין שהמצב הזה הוא הכרחי, אתה רוצה או לא רוצה ככה זה צריך להיות, ולא יעזור לך אפילו למות אלא אתה חייב ותצטרך לקיים את זה בכל מקרה, אז הכול תלוי כבר בסביבה, עד כמה הסביבה יכולה לחזק אותך ולכוון אותך לדבר הנכון. אתה מבין שזה נכון אבל איך לך כוח. אומרים לך "נכון, אין לך כוח, אבל אתה יכול יחד איתנו כן להשיג את זה", ואתה מסכים לזה שזה הדבר הכי טוב ונכון. אז נלך יחד.

תלמיד: מה השורש לזה שהוא עושה שני קצוות כאלה?

הבורא רוצה שאנחנו נהיה כמוהו, והנבראים כדי שיהיו כמוהו חייבים להיות קשורים לצורה הפוכה ממנו. לכן הוא ברא רצון לקבל מיד ואמר, "בראתי יצר רע. עכשיו יש לכם התפתחות פשוטה מאוד, אתם נמצאים ברצון הפוך ממני, תרכשו על הרצון שלכם צורה דומה לי, ואז תיקראו "אדם" הדומה לעליון".

תלמיד: כלומר בלי תנאים כאלה לא ניתן להגיע לצורה של הבורא.

חוץ מהשיטה שאנחנו מדברים עליה, אי אפשר להגיע. אנשים שכבר הגיעו לזה הם כותבים לנו על זה, ואנחנו לומדים בתקווה שהבורא יעשה איתנו אותו תרגיל.

שאלה: בתחילת המאמר אני רואה איזושהי סתירה, כי לטוב ולרע לשניהם יש זכות קיום ובאותו זמן אנחנו צריכים לתקן את הרע. האם תיקון זה לא סוג של למחוק את הרע?

אנחנו צריכים להגיע למצב שגם דברים רעים וגם דברים טובים ישתתפו יחד כדי לכוון את האדם, זה נקרא "קו אמצעי", להיות מכוון בדיוק להידמות לבורא. אבל גם טוב וגם רע שהם ימין ושמאל יכוונו אותנו שאנחנו נלך בשניהם ונתכלל משניהם וכך נגיע להידמות לבורא. זה נקרא "ותהיו כאלוהים יודעי טוב ורע".

שאלה: הוא כותב שהתנאים של הדור האחרון הם זמן של שלום והשפעה לזולתו. נשמע שיש פה רק שני תנאים, שלום וחסד, שתי המידות האלה, ומה עם האמת והצדק?

הכול נכלל בזה. אם אתה משפיע לזולת אתה מגיע לכול.

תלמיד: כל המידות נכללות בהשפעה?

בהשפעה. כן. מילת ההשפעה היא כוללת את הכול. אתה צריך להתכלל מהשני, לדעת מה טוב לו, איך להשפיע לו, באיזו מידה, איך אתה מתייחס אליו כמו הבורא וכן הלאה.

תלמיד: למה הוא מציין פה גם את מידת השלום?

כי השלום זה הסוף. שלום זה ההשלמה הסופית, שלמות, זה שם הבורא.

תלמיד: אבל לפני זה הוא כתב שרק שלום זה לא מספיק.

כי אם אתה רוצה להגיע לשלום לפני התיקונים אז אתה רואה מה קורה לך. אבל אם אתה רואה את השלום בין כל החלקים שזו השלמות, שבזה אתה בונה, מחזיר את מערכת אדם הראשון לתפקוד הנכון, להשלמה, אז זה טוב.

תלמיד: אז השלום הגיע אחרי השפעה לזולתו?

זה הסוף שאליו משתוקקים. שלום זה שלמות, זה השם של הבורא והוא הסופי.

שאלה: איך אפשר להשתמש ביחידיות כדי להשפיע לזולת? כי אנחנו אומרים שכדי להשפיע צריך לבטל את עצמי, אז זו לא סתירה?

לא. נעבוד על זה.

שאלה: מה זה להשתמש ביחידיות להשפיע לבורא, איך עושים זאת?

אני היחיד שיכול להשפיע לבורא ואז אני מושך אחריי את כולם.

שאלה: איך אפשר להגן מפני ההשפעה הרעה של הייחודיות כלפי החברה כדי לא לנצל את כולם באכזריות?

העיקר הוא שאני רוצה למשוך את כולם לבורא, והבורא הוא כוח אהבה והשפעה. אם אני עושה כך, אז הכול יסתדר.

שאלה: אומרים שיש 10% אלטרואיסטים, מה התיקון של כאלה שכבר עכשיו משתמשים בייחודיות שלהם להשפיע לזולת באופן חיובי?

הם אלטרואיסטים בגובה הנמוך בצורה מוגבלת. אומנם הם נמצאים בחברה, אבל בעצם יכול להיות שהם מבלבלים אותה. כל הפעולות שלהם הם גם מתוך האגו המיוחד שמקבל בהם צורה כזאת.

התיקון שלהם הוא אחר כך להכיר שמידת ההשפעה שבהם היא לא אמיתית ולעבור לצורה אמיתית, זאת אומרת לעבוד נגד האגו, בהכרה.

שאלה: האם דחפים הרסניים ושליליים תמיד יילוו את החברה האנושית ויהיו בטבע האדם? איך להשתמש בהם בצורה חיובית?

עד שנתקן אותם כך יהיה. למה שיהיה אחרת? תמיד הדברים הרעים יתגלו וזה לטובתנו. אנחנו רק צריכים להיות מוכנים, ואם הם יתגלו, סימן שאנחנו מוכנים. ואז רק ביחס הנכון שלנו אליהם נתנפל עליהם ונתקן.

שאלה: האלטרואיסטים שבעל הסולם מדבר עליהם האם הם ''אלטרואיסטים אגואיסטים''?

ודאי. מה מניע אותם? האם הם תקנו את עצמם, יש להם השפעה?

תלמיד: כלומר הם אנשים שנהנים לתת לאחרים.

אם תנסה להפריע להם בהשפעה, הם יהרגו אותך, כי זה אצלם אמצעי להשיג את התענוג. כמו אימא שלא יכולה לתת לתינוק משהו, כמה היא סובלת והיא תהיה מוכנה להרוג אותך אם תפריע לה לטפל בתינוק. יותר גרוע בשבילה לא לתת לה לטפל בתינוק מאשר לא לתת לה מה שהיא צריכה.

לכן אותם ה"אלטרואיסטים", כך אנחנו קוראים להם, כי איזה ''אלטרואיזם'' יש כאן, הם פשוט ממלאים בצורה כזאת את האגו שלהם והם עוד יותר אכזריים. תראה איך הם יוצאים לרחובות, כמו גרטה ועוד כל מיני משוגעים שרוצים להפוך את העולם. זה כוח גדול מאוד, כי הם אפילו לא מודעים לכך שהם פועלים מצד האגו הגדול שלהם.

תלמיד: בעל הסולם כותב שהם דוגמה לזה שאנחנו מתקרבים לכיוון הייחודיות הנכונה. האם זה אומר שפעם לא היו אפילו כאלה?

ככל שאנחנו נתקדם כך האנושות תתנער מכל הצורות האלה, אנחנו נבין שהכול זה רצון לקבל. כשיוצאים לכל מיני תהלוכות, הפגנות, וצועקים "אנחנו רוצים שוויון", הכול מתוך האגו. וזה רק מבלבל את האנשים ועוצר את האנושות מלהכיר את הרע.

תלמיד: זאת אומרת שבמציאות שלנו בכדור הארץ, אין אנשים שהם בהשפעה מטבעם.

אין השפעה. האדם נמצא ברצון לקבל, ואפילו שהוא עושה פעולות שנראות לך פעולות יפות, הכול מתוך האגו שלו.

(סוף השיעור)