שיעור בוקר 22.06.2018- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו',

עמ' 400, דף ת', "עשר הספירות של עולם הנקודים", אותיות ח' – ט'

קריין: אנחנו לומדים מתוך הספר "תלמוד עשר הספירות" חלק ו', עמוד ת', עמוד 400, אות ח' בדברי האר"י.

אות ח'

"והמשכיל יבין וידמה מלתא למלתא [ענין לענין], איך בכל העולמות הנאצלים, המאירים בעולם שלמטה מהם, תמיד הם בחינת חצי תחתון דת"ת ונה"י. כי הרי מצינו, איך חצי ת"ת ונה"י דז"א מאירים בנוקביה. ונה"י דא"א ואו"א מאירים לז"א. ונה"י דע"י לא"א. וכן התפארת ונה"י הזה דא"ק, מאירים לע"י ולכל עולם האצילות, כמו שיתבאר. עוד מזה יתבאר לך, כי בכל זמן הוצאת אורות להאצילם, צריך ענין הצמצום, ויתבאר למטה במקומם, איך גם א"א צמצם אורות נה"י שלו כדי להאציל את ז"א ונוקביה, ודי למבין."

אנחנו לא לומדים את זה עכשיו. אלא מה שהוא רוצה להגיד, שתמיד התחתון מלביש מחצי גופא דעליון, מתפארת דעליון, ושם בתפארת דעליון זה הכתר של התחתון, משם הוא יונק. זה הכול יהיה בעולם האצילות אבל עכשיו הוא כך אומר.

אות ט'

"* והנה אחר שצמצם עצמו, הניח חד פרסא באמצע גופו במקום טבורו מבפנים כדי שיפסיק בינתיים. וז"ס יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. כנזכר בזוהר בראשית דף ל"ב, אית קרומא חדא באמצעית מעוי דבר נש דאיהו פסיק מעילא לתתא, ושאיב מעילא ויהיב לתתא. ואז נשאר כל האור לעילא מהאי פרסא, והיה שם דוחק ומהודק. ואז בוקע בהאי פרסא ויורד והאיר בשאר הגוף מהטבור ולמטה."

* עץ חיים שער ח' פרק ב'.

קריין: שוב אות ט'.

אות ט'

"* והנה אחר שצמצם עצמו, הניח חד פרסא באמצע גופו במקום טבורו מבפנים כדי שיפסיק בינתיים." יש עולם אדם קדמון, ע"ב, ס"ג, נקודות דס"ג שיורדות למטה, מתערבבות עם נה"י דא"ק ומקבלות בחינה ד' ולכן מצטמצמות עד החזה שלהן, עד תפארת דנקודות דס"ג. ואז הגבול החדש הזה הוא נקרא "פרסא" (שרטוט מס' 1). "וז"ס יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים." בין מה שיש למעלה מפרסא, למה שיש למטה מפרסא. "כנזכר בזוהר בראשית דף ל"ב, אית קרומא חדא באמצעית מעוי דבר נש דאיהו פסיק מעילא לתתא, ושאיב מעילא ויהיב לתתא." זאת אומרת לפרסא יש הרבה תפקידים, היא מפסיקה את הפרצוף באמצע, היא גם נותנת לעבור לרשימות, לאורות, לכוחות, לכלים מלמעלה ולמטה. בקיצור, היא עושה תפקיד מאוד מאוד חשוב. "ואז נשאר כל האור לעילא מהאי פרסא, והיה שם דוחק ומהודק. ואז בוקע בהאי פרסא ויורד והאיר בשאר הגוף מהטבור ולמטה."

הוא מדבר עכשיו כבר על שבירת הכלים בעולם הנקודים. יש דבר כזה, שכל האור על ידי צמצום ב' הסתלק מלמטה, מתפארת בתנהי"מ נקודות דס"ג, הסתלק למעלה, ויש למעלה דוחק. ואחר כך על ידי פעולה מיוחדת הייתה העלאת מ"ן לס"ג, ואז כל האור הזה ירד למטה עד הסיום למטה מפרסא, שבר את הפרסא ואז הייתה למטה שבירת הכלים (ראו שרטוט מס' 1).

שרטוט מס' 1

קריין: אור פנימי אות ט' בעמוד תא, 401.

פירוש אור פנימי לאות ט'

"פרסא באמצע גופו וכו' ושאיב מעילא ויהיכ לתתא: פרסא, פירושו מסך המסיים של הפרצוף בדומה לאצבעות רגלים שהם סיומו של הפרצוף, אלא ההפרש הוא, בערכי פנימיות וחיצונית, כי הפרסא, היא בחינת הסיום של פרצופים הפנימים, ואצבעות רגלין הוא בחינת הסיום גם לחיצוניות הפרצוף. ופרסא זו נעשתה, אחר זווג עליון שנעשה בנקבי העינים, שפירושו הוא, שנתעלה מקום הזווג ממקום הפה, שהיא המלכות של הראש, אל מקום נקבי העינים, שהיא החכמה של הראש. כנ"ל באורך. (בדף שצ"א ד"ה שערות). ע"ש ואז נחלקו הע"ס של הראש, לב' מדרגות ראש וגוף, שהמרחק רב ביניהם כי בראש עדיין אין שם כלים ובחינת התלבשות בפועל, כי האו"ח משמש שם מבחינה ממטה למעלה, ולא בבחינת ממעלה למטה שפירושו התלבשות. אלא שהמלכות של ראש בכח הזווג אשר נעשה בהמסך שבה, היא מתרחבת לע"ס מינה ובה ואז האור מתלבש בה ממעלה למטה, כלומר בהתלבשות גמור. ועתה שמקום המסך והזווג נתעלה לנקבי העינים, שהוא חכמה דראש, והאו"ח עולה ומלביש האו"י מחכמה ולמעלה עד הכתר, נמצא אשר המלכות שבחכמה ההיא מתרחבת אח"ז ומתפרשת עם האור ישר שבה ממעלה למטה שהוא לג' הספירות בינה וזו"ן דראש, ונעשה הבינה וז"א ומלכות האלו, המכונים אח"פ, לבחי' ספירות דגוף, שפירושו, כלי קבלה על אותו האור היוצא מהזווג שבנקבי העינים, באופן שנעשה כאן מע"ס של ראש אחד, פרצוף שלם ראש וגוף, אשר הגלגלתא ועינים ממנו לבדם, נשארו בו לבחינת ראש, ואזן חוטם ופה שהיו בו, נעשו לבחינת גוף אל הראש ההוא."

מה הוא רוצה להגיד? היה לי ראש, עשר ספירות. בראש נעשה זיווג דהכאה ומה שיש בראש מתפשט לגוף. הגוף זה עשר ספירות מה שהוחלט בראש. עכשיו משהו אחר קרה, אין לי כוח המסך, כי בין ראש לגוף עומד ה"מסך". אין לי כוח המסך שעושה זיווג דהכאה ומחליט כמה הוא לוקח מעשר ספירות דראש לעשר ספירות דגוף. בראש זו ההחלטה, המחשבה ובגוף זה המעשה. בגוף זה הרצון, ובראש זו הכוונה (ראו שרטוט מס' 2).

עכשיו אני יודע, כמו באותה מסעדה, שיש לי כסף רק לחצי ארוחה של אתמול. מה אני עושה? אני מגביל את עצמי עד הגובה שיש לי כסף, וזה נמצא בתפארת דראש, עושה זיווג דהכאה, חשבון כמה אני יכול, ואז מקבל בעשר ספירות דגוף אבל חדש, עד התפארת דגוף. אז עכשיו אצלי זה הראש הקטן והגוף הקטן, זה נקרא "קטנות". המקום שעשיתי זיווג נקרא "נקבי עיניים" והפרצוף הזה נקרא קטנות. משתמש בחלק מהראש ובחלק מהגוף.

שרטוט מס' 2

שאלה: איפה הזיווג, בתפארת או בנקבי עיניים?

הזיווג תמיד במלכות, אלא העוצמה של המלכות היא איפה שהיא עומדת. מלכות תמיד עומדת, אם זה צמצום ב', אנחנו אומרים בנקבי עיניים. אבל נקבי עיניים האם זה א' דעביות, ב' דעביות, שורש דעביות, זה כבר תלוי בכמה. אבל תמיד זה כלים דהשפעה ולכן זה נקרא "גלגלתא ועיניים" (ראו שרטוט מס' 2).

תלמיד: אז זה בעצם יחס בין ראש לגוף אם אנחנו עושים זווג בנקבי עיניים, כאילו בכלים דהשפעה?

על כלים דהשפעה בלבד אני עושה זיווג בראש, והכלים דהשפעה בלבד מקבלים את האור משם לגוף. זאת אומרת, אני מחליט שהיום אני מזמין באותה מסעדה רק חתיכת דג עם פטל. אתמול היה לי סטייק.

תלמיד: קצת מבלבל שבראש זה רק נקבי עיניים משהו בקטן, ובגוף זה מתלבש עד תפארת.

לא, אלה סימנים. תמיד זה כלים דהשפעה בלבד, גלגלתא ועיניים דראש וגלגלתא עיניים דגוף, זאת אומרת כתר, חכמה, בינה. כתר, חכמה, בינה עד אמצע הבינה בראש, וגם כתר חכמה עד אמצע הבינה בגוף. זעיר אנפין ומלכות הם כלים דקבלה, אי אפשר בהם לקבל כי זה כבר לקבל בעל מנת להשפיע. וכאן זה בקטנות, להשפיע על מנת להשפיע, רק כלים דהשפעה נפש, רוח. נשמה, חיה, יחידה, כבר דורשים כלים דקבלה. מה זה כלים דקבלה? שהם מקבלים על מנת להשפיע (ראו שרטוט מס' 3).

שרטוט מס' 3

שאלה: ההסברים מצוינים, אני עדיין קצת מבולבל, זה מתאר את בניית העולמות או את בניית הנשמה?

זה בינתיים עולמות, מערכת העולמות. איך האור העליון משפיע על הרצון לקבל הכללי. ואחר כך ברצון הכללי נולדת, ממש יוצאת מהמסתור שלו שלא יודעים אפילו מאיפה, נקודה כזאת שהיא עד כדי כך מנותקת מהבורא שהיא יכולה להיות עצמאית אחר כך.

תלמיד: מתי אנחנו מתחילים לתאר בתע"ס את הנושא של בניית הנשמות?

כשנלמד את כול העולמות, אנחנו מאליו כבר נתקרב להבנה איך קיימת בתוכם נשמה. ומדברים מפעם לפעם גם על הנשמה. אבל העיקר זה מתוך חלק ט"ו וט"ז במקצת גם כן.

שאלה: כשאנחנו לומדים את זה, הרבה פעמים יש את התחושה שכאילו זה מה שקורה לי, זה מה שקורה לעשירייה. יכול להיות דבר כזה או שזה דמיון?

זה דמיון, אבל שיהיה כך, למה לא.

שאלה: ציינת שכל החיים שלנו מסתובבים סביב המסך הזה. קודם כל אני רוצה להבין מה זה המסך הזה? כי הוא מורכב כמו שציינת, מחצי עליון שהוא מחשבה, כוונה, ומחצי תחתון שהוא מעשה, רצון. מה זה המסך הזה, ממה הוא מורכב?

לא, עכשיו אני אסביר לך. זה פשוט מאוד, שכח מהכול. הרצונות שבהם אני רוצה להחליט משהו זה נקרא "ראש". הרצונות שבהם אני רוצה אחר כך לממש את ההחלטה, זה נקרא "גוף" (ראו שרטוט מס' 4). זה ההבדל. איך אני מחליט? לפי כמה שאני מסוגל להיות למעלה מהרצון לקבל שלי. לכן אני עושה כאן צמצום על כל הרצון לקבל שלי, צמצום א', מסך, ומתחיל לבדוק את עצמי, מה דורש ממני בעל הבית ובמה אני יכול לעזור לעצמי כדי להיות דומה לבעל הבית.

בקיצור, איך נעשה עכשיו פשרה, מה הוא רוצה ממני, ומה אני רוצה לעשות בשבילו. הוא רוצה ממני שאני אקבל ב-100%, אבל בזה הוא כאילו רוצה להכשיל אותי מצד אחד. מצד שני, הוא הכין לי כל מיני דברים כאלו, שאני יכול להסתדר עמו בצורה שאני דוחה ומקבל רק על מנת להשפיע.

וזה כל העניין שלנו, שעליו צריכים לדבר עכשיו, שהכול בא מהבורא, "אין עוד מלבדו". שאז אני מתחיל להבין איך להתייחס נכון לבריאה, שהכול בא ממנו. אם הכול בא ממנו, אז אני צריך לקבל את הכול או להשפיע את הכול, מה לעשות? אז אני עושה חשבון שתמיד החשבון הוא על ידי כוח ההתגברות לרצון לקבל. יש לי רצון מצד אחד שמושך אותי מטה, ויש כוח התגברות שאני משתדל להפעיל אותו מעלה, ואז אני עושה חשבון. מה זה נקרא מסך, פה דראש וכן הלאה? זה חשבון. ולפי החשבון אני מקבל בתוך הגוף.

החשבון יכול להיות על כל עשר הספירות, אם יש לי [כוח] לממש את כל חמישה הרצונות שלי, אבל אם אין לי [כוח] לממש רצונות דלקבל, בזה שאני מקבל כדי להשפיע, אלא יש לי כוח רק להשפיע על מנת להשפיע, אז כך אני עושה. להשפיע על מנת להשפיע זה נקרא "קטנות". אני יכול לעשות את זה, וכשאני ממלא את עצמי עד הגובה של להשפיע על מנת להשפיע, המקום הזה נקרא "פרסא", ולמטה מפרסא זה רצון לקבל.

תלמיד: איפה מסך הברזל שאתה מדבר עליו כל הזמן שצריך לעבור אותו, "שער הדמעות"?

זה לא שייך כאן.

תלמיד: זה מה שלא ברור לי, אני התבלבלתי לגמרי. איפה המסך, איפה השער שאתה מדבר עליו?

שאנחנו צריכים לעבור?

תלמיד: כן.

אנחנו צריכים לעבור את המסך שבין המעשה והכוונה, להעמיד אותו שיהיה באמת מחיצת ברזל בין הכוונה למעשה (ראו "מסך" בשרטוט מס' 4).

תלמיד: איפה מסך הברזל שאתה מדבר עליו ומאיפה הוא נוצר? מאיפה הוא בא?

הוא נוצר בתוך הלב.

תלמיד: כן, אבל איפה אתה יכול לשרטט לי אותו, שאני צריך לעבור אותו?

כאן, בפה דראש, אם אתה מעמיד אותו.

תלמיד: ומה אני צריך לעשות כדי לעבור את מסך הברזל הזה?

לעשות חשבון עד כמה אתה יכול להיות למעלה ממנו.

תלמיד: ואז הוא קובע מתי כן ומתי לא?

כן.

תלמיד: מאיפה הוא בא? מהבריאה, הוא נוצר בבריאה עצמה?

לא, אתה מייצב אותו מתוך זה שאתה מרגיש שיש לך רצון לקבל, ואתה רוצה לקבל כוח עליון שהוא ייתן לך כוח התנגדות, רצון להשפיע, ואז אתה בונה את המסך ועובד כך (ראו שרטוט מס' 4). מתי אתה מרגיש את זה? כשאתה מרגיש שאתה לא מסוגל להסתדר, שאתה מכניס את עצמך לכאלו מצבים שמהם אין ברירה, אתה נצרך לבורא שיעזור לך. אבל זה בעבודה בקבוצה, לא סתם באמצע הרחוב.

תלמיד: זה מה שאתה מנסה לעשות לנו עם העשיריות בעצם.

בטח.

תלמיד: לבלבל אותנו, לזרוק אותנו, שאנחנו נתחיל להזדעזע ואז נוכל לעבור את המחסום הזה, את מחיצת הברזל?

כן, זה מה שמשה עשה עם עַם ישראל.

תלמיד: ואנשים מתנגדים לזה?

בטח שמתנגדים. מי אהב את משה מכל עם ישראל?

תלמיד: אבל אתה מוכיח לנו פה שזו הדרך?

אז מה?

תלמיד: אין דרך אחרת.

על זה הוא אומר, "הם לא יאמינו לי".

שרטוט מס' 4

תלמיד: מתגלה נקבי עיניים, אם אני לא טועה, בעביות כזאת מוזרה של ד' דעביות וב' דהתלבשות.

זה לא חשוב באיזה מקום ובאיזה דרגות עביות. נקבי עיניים זה מסמל לנו את הגבול בין כלים דהשפעה ובין כלים דקבלה בפרצוף. כולם כלים דקבלה, אין כלים דהשפעה, זה תַרְתִי דסַתְרִי, אלא זה מסמל גבול עד כמה אני יכול להיות בכלים שלי, ברצונות שלי, בלהשפיע על מנת להשפיע או בלקבל בעל מנת להשפיע.

העביות קובעת, אם יש לי עביות שורש/א' וזהו, אז אני נמצא רק בגלגלתא ועיניים, שימוש ברצון לקבל שנקרא "גלגלתא עיניים". אם אני נמצא ברצון לקבל שיש שם גם עביות ג' ו-ד', ב' ג' ד', אז אני נמצא באח"פ, כבר כלים דקבלה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: מה בדיוק ההפרש בין הנוקבא של נקודות דס"ג שמתגלה ושעליה עושה את המסך, שעליה בונה את הראש, לבין הנוקבא של הע"ב?

אני אסביר לך. כי נוקבא דס"ג, דנקודות דס"ג שהיא חוזרת לס"ג היא כבר מעורבת עם בחינה ד'. ולכן היא עושה חשבון, אז מה עלי הלאה לעשות? היא תוסף לבחינה ד' כלים דקבלה, רצון לקבל. קודם הייתי רק ס"ג, להשפיע בלבד, נכנס לכל מקום. היום אם אני צריך להיכנס לכל מקום, לא ייתנו לי, תביא כרטיס, תראה חשבון בנק, במה אתה משלם. אני רוצה לקבל אור חכמה, בחינה ד', אבל יש לי מסך של בחינה ב', אין כלום, אפילו של בחינה א' אחרי הזדככות.

לכן מה אני יכול לעשות? לפחות להשפיע במה שאפשר. ברוחניות אפילו עוד גרם אחד להוסיף זה כמו עולם שלם, זה נקרא שאתה בהשפעה, שאתה כבר מעבר למחסום. ולכן פרצוף הולך על זה ועושה חשבון על קטנות. זאת אומרת, ללא כלים דקבלה, מצמצם בחינה ד', ועושה חשבון רק על הרשימות ב'/א' מצומצמים, רשימות מצומצמות. ומקבל אז עד הפרסא, שם זה קטנות דעולם הנקודים נקרא.

תלמיד: האם הפרצוף הזה או התחלת הפרצוף הזה, ראש הפרצוף הזה, הוא עושה בדיוק את אותן פעולות שעשה בזמנו גלגלתא. הוא מתחיל את האות ב"צמצם עצמו" ואחרי זה בונה מסך, זה נשמע שיש איזה הבדל.

אין שום הבדל, יש רק הבדל בכמה כלים הוא משתמש, זה הכול. אני מראש מגביל את הקיבה שלי ואומר, עד כאן אני מקבל. בכלים האלו שיש לי כאן אני אקבל איזו פטרוזיליה, לחם ומיץ, זהו, אני בהם יכול להשתמש בלקבל על מנת להשפיע. אבל זה לא נקרא לקבל, עד כדי כך האורות האלה הם קטנים כלפי רצון לקבל שלי, זה נקרא פרצוף קטן.

תלמיד: אז איפה הטעות פה?

אין פה שום טעות. היכולת שלי להשפיע.

תלמיד: אבל הוא בכל זאת מקבל את העביות של בחינה ד' ונופל.

איזה עביות דבחינה ד'? הוא עושה עליה צמצום.

תלמיד: האם שבירת הכלים קורת במהלך הזה.

לא, איזה בלבול, אני מצטער. מה עשית כל החודשים שלא היית כאן?

תלמיד: העמקתי את הבלבול.

נמשיך, זה יתבאר.

שאלה: איפה מתחיל לעלות המ"ן, והאם כל המערכת הזאת היא למען העלאת המ"ן?

כן. כשהגיעה בחינה ד' למסך, לפרסא, בזה נגמר ההשתתפות בחינה ב' ובחינה ד', אז מ"ן, הרשימות האלה עולות למעלה וזה נקרא מ"ן, מֵי נוקבין. מי, מים זה בינה, נוקבין זה מלכות. שתי ההבחנות האלה, הרשימות הללו עולות יחד לראש דס"ג ודורשות החלטה ופעולה ומילוי.

שאלה: הוא כותב פה "ואז נחלקו הע"ס של הראש, לב' מדרגות ראש וגוף, שהמרחק רב ביניהם", מה זה המצב הזה, "מרחק רב ביניהם"?

ראש וגוף, ראש זה החלטה וגוף זה רק מימוש.

תלמיד: אבל מה זה "מרחק רב"? למה הוא מציין "שהמרחק רב ביניהם", יש פה איזה פער כאילו?

אם הכול מסודר נכון, מה שיש בראש מתפשט בגוף. ורק אם ישנה טעות בראש, אז בגוף ישנה תקלה. כמו שאצלנו.

שאלה: למה המסך נמצא מתחת לראש, האם המסך לא אמור להיות מעל לראש?

מה הוא יעשה למעלה מראש? ראש זה עשר ספירות. זה פשוט מאוד, יש לנו עשר ספירות בלבד, רצון (ראו שרטוט מס' 5). כשאני ברצון הזה מתחיל להגיד, רגע, אני לא משתמש ברצון הזה. איפה אני אומר ברצון הזה שאני לא משתמש? במלכות שלו. לפני מלכות אני בכלל לא מרגיש מה קורה, זאת אומרת, הצמצום נמצא במלכות.

אחר כך אני אומר, למעלה מהצמצום, בכמה אני יכול לקבל על מנת להשפיע? סתם לתת אין לי מה, אני לא ספק של השפעה. אצלי כנברא יש רק דבר אחד, לקבל כדי להשפיע לו. מה אני עושה? איך אני אבצע את זה? אז אני בודק כמה הבורא רוצה לתת לי, לפי מה שאני מבין בעשר ספירות שלי, ואז לפי זה, כמה אני יכול להחזיר לו בזה שאני מקבל.

אז יש לי רצון שאני בודק, ויש לי מידה של הבורא, עשר ספירות שהוא משפיע לי. אז עם הרצון ועם עשר ספירות אני עושה חשבון אחרי הצמצום. מה אני עושה? כמה אני מסוגל? ואז כל החשבון הזה, עם הרצון ועם צמצום ועם מה שבורא נותן, זאת אומרת, זה עשר ספירות שלי, זה ה‑ו‑י‑ה. זאת ה-ו-י-ה, אז אני עושה חשבון, והחשבון הזה נקרא "ראש" (ראו שרטוט מס' 5).

אחרי שעשיתי את זה, אני חייב לבצע את זה. אז אותן עשר הספירות שהיו לי בראש, אני לוקח אותן ומקבל בהן, בתוכן את מה שהחלטתי מהחשבון, זה הולך למעשה ולכן זה נקרא "גוף". אבל זה אותן עשר ספירות.

אחר כך אני מחלק את הראש לכמה חלקים וגוף לכמה חלקים. לראש, גלגלתא ועיניים, לגוף, לתוך וסוף וכן הלאה. אבל תמיד זה רק עשר ספירות, אלא שימוש בהן זה במחשבה ובמעשה.

שרטוט מס' 5

שאלה: האם ברגע שהראש מקבל החלטה אז כל הרצונות בגוף מקבלות את החלוקה שהגוף קובע?

ראש קובע את כול מה שיהיה.

תלמיד: אבל בכל הגוף, לא שחלק מהגוף נשאר ללא שום החלטה?

מה שראש יקבע. אני לא יודע. יש ויש.

(סוף השיעור)