שיעור צהריים 07.05.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', עמ' 35, "לוח התשובות לענינים", אות עד - פג

אנחנו נמשיך באותו נושא ובמיוחד בפירוש לעניינים שיש בסוף כל חלק מכל ששה עשר החלקים של "תלמוד עשר הספירות", כי כאן הוא מסביר לנו את ההסתכלות שלו מה שלא מופיע באף מקום. אנחנו יכולים כאן להרגיש, להבין, לשמוע, ללמוד דברים כאלה שהוא לא מביא לא בתוך הטקסט של "תלמוד עשר הספירות" ולא בתוך המאמרים שלו. כאן הוא פתאום קושר רגש עם שכל, התפשטות החכמה עם האדם עצמו. אני לא סתם בחרתי בחלק א' של תלמוד עשר הספירות, מפני שזה דבר יסודי מאוד, ומכוון, מייצב את האדם בצורה נכונה לתפיסת המציאות.

קריין: שאלה ע"ד.

"עד) מה הם ב' העיקרים הכוללים הכל."

קריין: תשובה ע"ד.

"עד) העיקר הא', הוא מה שכללות המציאות שלפנינו, כבר קבועים וקיימים באין סוף ב"ה בכל שלימותם האחרונה וזה נקרא אור א"ס. העיקר הב', הם ה' העולמות, שנקראים: אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, המשתלשלים ממלכות דאין סוף לאחר הצמצום. וכל שישנו בעיקר הב' הוא נמשך מעיקר הא' (או"פ ח"א פ"א ג' והסת"פ אות ה' ד"ה ובאמת)."

שאלה: למה הוא מחלק כאן לשני עיקריים, לאור אין סוף ולעולמות, כמו דברים נפרדים כביכול?

זה הבדל גדול מאוד. אור אין סוף אנחנו לא משיגים כי הכלי שלנו הוא תמיד מוגבל. אומרים שאחרי גמר התיקון של כולם וכשכל אחד נכלל מכולם אז אנחנו מגיעים. אני לא יודע. אלו מצבים שעדיין אף נברא לא השיג אותם. משיגים מצבים פחות מהדרגה הזאת שהיא ממש אין סוף.

אין סוף זה אין גבול, ואנחנו הנבראים קיימים רק בתוך הגבול. מצב אינסופי, יכול להיות שהבורא נותן לנו להרגיש ולהשיג זאת, אבל זה לא על ידי הכוח שלנו ולכן מקובלים לא נוגעים בזה.

תלמיד: אבל הוא כותב כאן שהוא הכולל של כל המציאות ושהכול קיים באור אין סוף, מהו אותו אור אין סוף?

ודאי שזהו אור שיוצא מהבורא לבריאה, ואנחנו אומרים עליו שהוא אור אין סוף כי אין גבול להשפעת הבורא לנבראים. אלא את הגבול עושים אחר כך הנבראים במידה שיכולים להשוות את עצמם עם הבורא.

שאלה: האם זה אומר שבזמן הלימוד אנחנו צריכים להחזיק את שני העיקרים האלה?

כן. אנחנו צריכים לחשוב ממי אנחנו מקבלים את מה שלומדים בזמן הלימוד, לְמה אנחנו רוצים להגיע עם מה שאנחנו לומדים, באיזו צורה עכשיו אנחנו נמצאים ולאיזו צורה אנחנו משתוקקים להגיע.

תלמיד: וכשאנחנו אומרים שבזמן הלימוד צריכים כל הזמן לחשוב על חיבור, האם החיבור הוא האמצעי להגיע ולכלול את שני העיקרים?

כן, הוא כולל, בלעדיהם אתה לא יכול לייצב את העיקר הראשון אפילו. אם אתה מדבר על שלמות הבורא, אז כבר כשאתה אומר שלמות הבורא אתה צריך לכלול את הכול ולתאר את זה בצורה השלמה, זה עיקר הא'. ועיקר הב' הוא כבר התחלקות לעולמות, לפרצופים. גם עיקר הב' מגיע בהתפתחות שלו כדי לייצב, כדי לגלות את עיקר הא'. אלו דברים שכל הזמן נדבר סביבם.

קריין: שאלה ע"ה.

"עה) מהו הפירוש של "הוא ושמו אחד"."

קריין: תשובה ע"ה.

"עה) "הוא" מורה על האור שבא"ס ב"ה, "שמו" מורה על הרצון לקבל שבא"ס ב"ה המכונה מלכות דא"ס, "אחד" מורה שאין שינוי צורה כל שהוא נבחן שם בין האור שה"ס "הוא" לבין הכלי שה"ס "שמו", אלא כולו אור (או"פ ח"א פ"א ל' ד"ה ולפי, והסת"פ אות י"ג ד"ה אמנם)."

"הוא ושמו אחד" זה אומר שהכלי הגיע למצב שהוא כולו דומה לאור שממלא אותו, ולזה אנחנו צריכים להשתוקק להגיע. אפשר להגיע לזה בכל דרגה ודרגה, בכל רגע ורגע. אנחנו צריכים להגיע לזה שמשתוקקים להגיע למצב של השפעה במידה שאנחנו יכולים לאתר מהי ההשפעה ואיך היא צריכה להתפשט בנו.

שאלה: איך אפשר להגדיר אור ביחס לאין סוף?

אור שלא נמצא בכלי אנחנו לא יכולים לדבר עליו בכלל, אנחנו מדברים על האור תמיד כתופעה מיוחדת בתוך הכלי. לפי מידות ההגבלה שבכלי אנחנו נותנים שמות לאור, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, באיזו דרגה, באיזה הבחנות. או שאנחנו יכולים להגיד על אור אין סוף שאין סוף זה שאין גבול, זאת אומרת אין הגבלה מצד הכלי על האור שהוא מרגיש שמתפשט בו, אז הוא נקרא כלי במצב אין סוף, אין גבול. מה זה אין גבול? אם אני אמלא את הכוס שלי לגמרי עד הסוף, אז אותה כוס תהיה במצב של אין סוף, אין גבול, אין לה יותר מקום להתמלא, אין יותר תיקונים שהוא צריך לבצע כדי לקבל תוספת מילוי.

שאלה: למה השם נקרא "רצון לקבל"?

רצון לקבל הוא כל מה שיש לנברא, כך הבורא ברא אותו - רצון לקבל. לכן סוג, גודל, אופן הרצון לקבל מסביר לנו את הכול על הנברא, ולכן זה נקרא שמו או רצון. בנברא יש רק רצון, במידה והנברא יכול לקלוט את הרצון, לסובב אותו לצורה שהוא מתקן את הרצון, עושה את הרצון כמו שכתוב "תעשה רצונך כרצונו", כרצון הבורא, בזה הוא מגיע לדרגות התיקון של הרצון, אבל תמיד אנחנו מדברים רק על הרצון.

שאלה: דברת על הגבול של הרצון לקבל, איך לפרוץ אותו?

יש לנו דרגות - דומם צומח חי ודרגת מדבר. דרגות דומם צומח וחי אנחנו חייבים לקיים כי בלי זה אנחנו לא נהיה קיימים. אני צריך לתת לגוף שלי את מה שהוא צריך בדרגת החי, תיקח לדוגמא את החיות איך הן אוכלות, איך הן מקיימות את הקיום שלהן, הם תמיד עושות את מה שצריך לעשות, לא יותר ולא פחות. אם תיתן לסוס דלי עם שמפניה, הוא לא ישתה, אם תתן לפרה עוגות קרם היא לא תאכל, זאת אומרת יש להן אינסטינקט לקבל רק את מה שלטובתן.

ולמעלה מזה יש את דרגת האדם, האדם רוצה למשוך לעצמו את כל העולם, הוא רוצה לשלוט על כל היקום, הוא רוצה להיות במקום הבורא. זו בשבילו המטרה - להיות למעלה מכולם, ובהתאם לכך התיקון שאנחנו צריכים לעשות. אנחנו צריכים להוריד את עצמנו לדרגה כמו שאנחנו, כל אחד שירד לנקודה שלו, סך הכול יש לו רצון נקודתי מאוד קטן ובתוך הרצון הזה הוא רוצה לעשות תיקונים, זאת אומרת להתקשר עם האחרים כדי לבנות רצון משותף בו הוא יגלה את הבורא. זה המצב שאנחנו צריכים להגיע אליו.

שאלה: כל מה שקורה איתנו מגיע מהבורא, אם אנחנו מסכימים על כל מה שהוא עושה איתנו ונמצאים בשמחה, זוהי השפעה אליו?

לא. אסור לי להסכים עם הבורא, אני צריך להילחם נגד הרצון לקבל שהוא ברא בי כדי להגיע להידמות לו, עד שהבורא אומר "נצחוני בניי". לא להסכים עם הטבע שלי בשום צורה, אין לי כוחות, אין לי שכל איך לעשות את זה, אבל בכל זאת אני חייב כל הזמן לחשוב איך אני עומד מול הבורא, נגדו, לא מסכים עם מה שהוא ברא ודורש ממנו לתקן.

שאלה: מה ההבדל או מה היתרון בין המצב של א"ס ב"ה לבין המצב של גמר התיקון ששם אנחנו יודעים שאנחנו חוזרים למצב של "הוא ושמו אחד"?

אנחנו עוד נראה, שמה אנחנו משיגים הוא - שאת כל המציאות שלנו אנחנו משיגים בתוך הרצון שלנו. איפה אנחנו משיגים את הכול? בתוך הרצונות שלנו. כשהרצונות שלנו מתחברים אנחנו מגלים בכל הרצונות שלנו כמו רצון אחד הנקרא "אדם", ברצון הזה אנחנו מגלים את הבורא שהוא יהיה אחד לכולם, ואז "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד"¹. שמו זה רצון והוא זה האור העליון - האור עליון ימלא את הרצון וזה יהיה גמר התיקון.

שאלה: האם אנחנו מגיעות למדרגה של הנברא רק מתוך החיבור בעשירייה? כי הרגשות, היחס כלפי מצבים רוחניים מגיע מתוך הקשר בעשירייה.

זה לא עניין של העשירייה, זה עניין שאנחנו צריכים לרכוש רצון להשפיע. רצון להשפיע זה הבורא, אותו רצון אנחנו לא יכולים לקבל, למצוא, לבצע, אנחנו ברצון לקבל שלנו שהוא הפוך מהבורא צריכים לעשות פעולות דומות לבורא. איך אפשר לעשות זאת? אומרים לנו תהיה רחום כמו שהוא רחום, חנון כמו שהוא חנון וכן הלאה, זאת אומרת תנסה לעשות פעולות השפעה ואז תתחיל לקבל מהבורא אור מיוחד, הארה כזאת שהיא תשפיע עליך ואתה פתאום תתחיל לגלות שגם לך יש איזה רצון להשפיע.

כך הבורא לפי המאמץ שלך מאיר עליך ואתה מקבל את היכולת גם להשפיע. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. כל העבודה שלנו זה להידמות לבורא בכמה שאפשר. ולממש את זה אנחנו יכולים רק בפעולות של חיבור, כי זה מה שאנחנו צריכים לבצע כדי להידמות לבורא. המקובלים מסבירים שהוא בנה כלי מיוחד שנקרא אדם ושבר אותו ואנחנו צריכים להרכיב את הכלי הזה שיהיה כאחד. זה מה שאנחנו צריכים להשתדל לבקש ממנו שיעזור לממש.

שאלה: האם אני הולכת לפי הדרך שהנשמה שלי מתפתחת, האם צריך לבדוק את זה?

זאת את יכולה לבדוק רק כלפי היחס שלך עם הקבוצה. עד כמה את מרגישה את עצמך קרובה לחברות, לפי זה את יכולה למדוד אם את מתקדמת לחיבור, האם את מבקשת מבורא שיעזור לכן להגיע לחיבור, האם דאגה שלך להרגיש בתוך החיבור כוח פנימי מיוחד הוא גילוי הבורא.

תלמידה: איך להרגיש את הכוח המיוחד הזה?

להשתדל להיות כמו שכתוב על תכונות הבורא, השפעה, חיבור, עזרה, בתוך זה את תתחילי לגלות אותו. את צריכה לשחק, ממש לשחק כמו שהוא היה עושה ואז תרגישי בתוך המשחק שלך משהו שזה נקרא הגילוי שלו. כך זה קורה.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לעשות כנגדו וכל דבר שקורה לי הוא בא לטובתי כי הבורא ברא את המערכת ומקדם כל אחד מאיתנו. איך לעשות נכון, מתי עלי להסכים איתו בכל דבר ומתי אני לא צריכה להסכים ועלי ללכת נגדו?

את צריכה עוד ועוד להתבלבל ואחר כך יהיה לך מספיק שברים שמהם תתחילי להרכיב את התמונה. בינתיים חסרים פרטים בכל מה שאת מדברת.

.

קריין: אות עו.

"עו) מהו השם "אין סוף".

"עו) מהו השם "אין סוף".

קריין: תשובה עו.

"עו) מטרם הצמצום נקרא בשם "אין סוף", להורות, כי שמה לא יצוייר סוף וסיום כלל, להיות גם בחינה ד' מקבלת את האור, וא"כ אין שום סיבה שמה להפסקת האור להתהוות סוף וסיום (או"פ ח"א פ"א כ')."

אין סוף זה נקרא אין גבול, אין סיום. משהו שלא עושה שום צמצום, שום גבול, זה נקרא "אין סוף".

שאלה: מובן איך במצב כזה ניתן לקבל את האור אם אין אפשרות להגבלה כלשהי?

לא, הוא לא אומר שאין אפשרות לעשות סוף, הוא אומר שאם לא עושים סוף המצב הזה נקרא "אין סוף". פשוט לפי השם. ואם עושים סוף אז נקרא שיש סוף, איפה, איזו מידה וכן הלאה.

קריין: שאלה ע"ז.

"עז) מה נמשך מהרצון לקבל הכלול בא"ס."

קריין: תשובה ע"ז.

"עז) בריאת העולמות וכל מלואם. כי ע"כ צמצם את עצמו בבחינה ד' שבו כדי לגלות העולמות האלו עד לעוה"ז, אשר כאן יש אפשרות להפך את צורת הקבלה על צורת השפעה (או"פ ח"א פ"א צ' והסת"פ אות י"ז ד"ה ובזה)."

קודם כל בריאת העולמות חייבת להיות כי כל העולם זה הגבלה, ועל ידי ההגבלות הבורא נותן לנו את האפשרות להתקיים, כי אנחנו לא מרגישים את אין סוף ולא יכולים להתקיים בבחינה אינסופית. בנוסף, הצורך בהגבלה של כל ההשתלשלות שמגיעה מהבורא זה כדי לסדר את כל העולמות שהם יהיו כדרגות ההגבלה, כדרגות הצמצום עד לעולם הזה שבו יש אפשרות להפוך את צורת הקבלה לצורת ההשפעה.

בעל הסולם מסביר לנו כאן הרבה דברים, שהאפשרות להפוך קבלה להשפעה ולהידמות לבורא קיימת רק בעולם הזה, לכן לא לזלזל במושג "העולם הזה". אנחנו צריכים ללמוד מהו העולם הזה, מתי נגיע לשם, מתי נתחיל להפוך את הרצון לקבל שלנו לרצון להשפיע עוד ועוד. במידה שאנחנו הופכים את הרצון לקבל לעל מנת להשפיע, אז אנחנו עולים בסולם המדרגות ומגיעים ממש לדרגת הבורא.

שאלה: איך אני יכול לעזור לחברים שלי לעשות את ההתגברות, את הצמצום הזה, כדי שיוכלו להשיג את תכונת ההשפעה?

על ידי דוגמה בלבד. תן להם כל הזמן רק דוגמה טובה, עד כמה אתה חי ורוצה להגיע לתיקונים ודואג לחיבור איתם וכולי.

שאלה: כתוב בקטע שיש את האין סוף ובתוכו יש את הרצון לקבל. איך ניתן לתאר שיש אין סוף ואחר כך מופיעים בתוכו גבולות מסוימים, כל מיני רצונות לקבל?

יש הבחנות שהן בלתי מוגבלות ויש הבחנות שהן מוגבלות.

תלמיד: כתוב שהעולמות מופיעים אחר כך באין סוף, האם העולמות האלה הם כל מיני הגבלות כי הם הרי מוגבלים?

ודאי שכל עולם ועולם הוא מוגבל, יש לו התחלה, סוף וגבולות. מדברים על הרצון לקבל ולכן זה מוגבל.

תלמיד: כשמקובל מרגיש שהוא עבר נגיד את עולם העשייה לאיזשהו עולם אחר, שעולם אחד מסתיים ומתחיל עולם אחר, איך הוא מרגיש את זה?

שקודם הוא אכל תפוח ועכשיו הוא אוכל אגס.

תלמיד: האם אלו סוגים שונים של תענוגים?

בוודאי. אתה לא טעמת אף פעם לא תפוח ולא אגס, ולכן כשאני אומר קודם תפוח ואחר כך אגס אתה לא יודע על מה מדובר, כי אתה לא מכיר אותם לא לפי הצורה, לא לפי הטעם ולא לפי הריח. כך אנחנו כלפי כל התענוגים הרוחניים.

תלמיד: אנחנו אף פעם לא לומדים בשיעורים של תע"ס או בפתיחה איך המקובלים מרגישים באותם העולמות.

זה לא נכון, הם אומרים שאתה נמצא ברצון מסוים, נגיד ברצון דעביות ב' ומקבל אור נרנח"י בהתאם לזה. הם מסבירים לך את הכול ואתה לא צריך יותר כלום חוץ מזה.

תלמיד: האם המקובל יודע בצורה מאוד ברורה באיזה עולם הוא נמצא?

כן, ודאי.

תלמיד: איך מגיע אליו הידע הזה וההרגשה הזאת, רק מכך שהוא קורא נגיד תע"ס?

אם הוא רוצה להשיג את מה שהוא קורא, אז מתוך הרצון שלו להשיג מתרקם אצלו לאט לאט רצון אמיתי לכך, והוא מגיע לצורת ההשפעה ומקבל עזרה מלמעלה. צריכים לרצות להיות דומים לבורא, אתה צריך לרצות להיות משפיע ואז תקבל ממנו עזרה.

תלמיד: האם העזרה הזאת תבוא לידי ביטוי דרך השגה של איזושהי מדרגה או עולם?

העזרה תבוא על ידי כוח, שהאדם יוכל לבצע פעולות השפעה כמו הבורא, ואז הוא יתחיל להרגיש איפה באמת הוא נמצא.

שאלה: קשה לי להבין את מצב האין סוף, שבו כל מה שקיים במציאות שלנו הגיע כבר למצב של התיקון הסופי. איך אנחנו יכולים להשלים את הפער שנוצר על ידי הטבע שלנו, האם אנחנו צריכים לעשות זאת, או לקוות לקבל איזשהו חוש אחר כדי להבין זאת טוב יותר?

אנחנו נלמד ועל ידי הלימוד לאט לאט נתקרב למושגים "סוף", "אין סוף", "נרנח"י אורות", "כח"ב זו"ן כלים" וכן הלאה. נתחיל להשתמש בזה לאט לאט ומתוך השימוש, מתוך הלימוד נגיע למצב שנרצה מאוד להכיר בהם וזה יקרב אותנו בפועל להרגשת המצב. כל מצב ומצב רוחני צריך לבוא אלינו בהרגשה.

תלמיד: עם מה שיש לי כרגע, מה אני צריך לחשוב שזה אין סוף?

בינתיים ללמוד ולא להתבלבל, לא לתאר שום דבר, רק ללמוד ולהשתדל להבין ככל שאתה מסוגל מה כתוב בספר.

שאלה: אנחנו יכולים להשיג את הבורא, אבל לא יכולים להשיג את האין סוף. האם זה נכון והאם ההשפעה והקבלה הם כמו נשימה שקיימת בבורא?

אני לא יכול לענות על דברים כאלה כי כל אחד יכול לתאר לעצמו מה שבא לו.

שאלה: אנחנו צריכים להשיג את המצב "הוא ושמו אחד", כלומר דבקות שלמה, לעומת זאת אנחנו צריכים גם לגלות את העולמות ואת הייחודיות של כל עולם. האם בעשירייה אלו שני כיווני עבודה שונים, או שאנחנו צריכים איכשהו להרגיש ולגלות כל זאת יחד?

אנחנו צריכים לגלות את הכול ביחס בינינו, ואז כל הדברים האלה מתגלים בקשר ביניהם. זה לא משהו אחד וזה משהו אחר אלא הכול מושג כמכלול אחד.

שאלה: בקטע כתוב שבעולם הזה יש לנו את האפשרות לעשות שינוי. האם הבורא נותן לנו את האפשרות לעבוד בעשירייה?

כן.

תלמידה: כשאנחנו מתחילים לעבוד בעשירייה ועושים איזשהו תיקון, בלי העשירייה אי אפשר לעשות את התיקון הזה בתוכנו.

נכון.

שאלה: איך לרצות מאוד להיות בהשפעה?

תסתכלי על החברות שלך ותראי עד כמה הן כבר מתקרבות לתכונת ההשפעה, דרכה הן יהיו קרובות לבורא, יגלו וירגישו אותו ואת עדיין לא. תנסי לראות כמה הן יותר מוצלחות ממך וזה יעזור לך מאוד להתקדם.

שאלה: באות ע"ז כתוב "עד לעו"ז, אשר כאן יש אפשרות להפך את צורת הקבלה על צורת השפעה". האם על כל תיקון צריך לרדת כל פעם לעולם הזה? האם גם מקובל שנמצא במדרגות הכי גבוהות יורד לעולם הזה כשמגיע הזמן שלו לעשות איזשהו תיקון?

כן, אם צריך אז הוא יורד.

תלמיד: האם זו נפילה?

לא, זו לא נפילה, זו ירידה לצורך עליה.

שאלה: אמרת שצריך ללמוד מהו העולם הזה ואיך להפוך את הרצון לקבל לרצון להשפיע ובכך נגיע לדרגת הבורא, אבל יש איזו הרגשה שאני לא מבינה את המהות והטבע האמיתיים שלי. איך מעל חוסר הידיעה הזה לבנות את תכונת ההשפעה?

אתם לא יכולים להבין את הטבע שלנו בצורה אמיתית אם אתם לא משיגים את הבורא. רק כשאנחנו מתקשרים אליו, אז אנחנו יכולים לבדוק, ללמוד, לחקור ולהשיג את עצמנו. רק במידה שאנחנו מתקרבים לבורא אנחנו משיגים את עצמנו.

שאלה: אמרת שהרצון לקבל מוגבל וגם קראתי שהרצון לקבל תמיד גדל, האם תוכל להרחיב?

לא צריכים להרחיב, אנחנו צריכים להשתדל לתקן את הרצון לקבל ולראות שהוא כל הזמן גדל עוד ועוד, ואנחנו צריכים בהתאם להשיג עליו תיקונים על מנת להשפיע עוד ועוד.

שאלה: הסברת איך אנחנו עובדים עם ההגבלות והגבולות בעשירייה. לפעמים קשה להגיע להסכמה בנושא מסוים, מישהו רוצה להתפלל יותר ושכולם יתפללו מהבוקר עד הערב, והוא צודק, מישהו אחר רוצה שנעשה מפגשים, שנתחבר, וגם הוא צודק. איך אנחנו עושים כאן את החשבון הנכון?

אתם צריכים לקרוא רק את מאמרי רב"ש על החברה ולקבל משם את כל ההדרכה, ולא שאתם מתחילים בעצמכם לקבוע לעשות כך או אחרת לפי הבטן שלכם.

תלמיד: אנחנו קוראים את מאמרי רב"ש וכל הזמן עושים בירורים איך להתחבר. איך נכון לבנות את ההגבלות ואת הגבולות האלה, שנהיה ביחד ולא כל אחד במקום שלו?

אתם צריכים לבדוק ביניכם כמה תוכלו לבצע פעולות שיקשרו אתכם יחד ולא שכל אחד ימשוך לכיוון אחר, כי זו לא קבוצה, זה משהו הפוך ממה שצריך להיות ועוד מגיעים בטענות.

שאלה: מה ההבדל בין תכונת ההשפעה להשפעה עצמה?

תכונת ההשפעה זאת תכונה, עדיין לא מדובר על שום דבר שמגיע למימוש. תכונה שקיימת במישהו, במשהו, באיזו מידה, וזה עדיין בתיאוריה. בפעולת ההשפעה כבר מדובר באיזה כוח, כלפי מי, ממי זה יוצא, למי זה נכנס וכן הלאה.

שאלה: במאמר של בעל הסולם, "מהות הדת ומטרתה", מדובר על כך שחכמת הקבלה היא החכמה לגילוי הבורא בעולם הזה. מזה אפשר להגיע למסקנה שאנחנו מגלים את הבורא בכלי קבלה, אבל אנחנו לומדים לרכוש את תכונת ההשפעה ובכך אנחנו יכולים להשתוות לו.

האם הבורא הוא ההשפעה ואילו תכונת ההשפעה זה היחס שלו אלינו? אנחנו לומדים להתייחס באותה צורה כמוהו?

כתוב "תעשה רצונך כרצונו", כך אנחנו צריכים לעשות. אנחנו צריכים להרכיב בינינו יחסים של השפעה מאדם לאדם. אם נוכל להרכיב פעולות השפעה בינינו, אז נלמד מהיחסים בינינו מהו הטבע של הבורא ומהו הבורא עצמו כי נתחיל להרגיש אותו בינינו, כפי שכתוב "אתם עשיתם אותי".

תלמידה: האם את הבורא אנחנו משיגים בכלי קבלה?

אנחנו משיגים את הבורא בכלי שנמצא בהשתוות הצורה לתכונות הבורא, זאת אומרת בכלי שמשפיע כמו הבורא, כך אנחנו יכולים להשיג את הבורא. אין אצלנו כלי שמשפיע. אלא אם אנחנו עושים פעולות השפעה זה אל זה, למעלה מהאגו שלנו, אז אנחנו כך משתדלים להתאים את עצמנו לבורא.

שאלה: איך הבורא בא לידי ביטוי בעשירייה?

הבורא מתגלה בתוך העשירייה כשהיא משתדלת להיות בחיבור בתוכה. בתוך רשת הקשר ביניהם, אז הבורא מתחיל להיות מורגש. במידה שהם נמשכים להיות ברשת אחת ביניהם, בנתינה, בהשפעה, במידה הזאת הבורא מתגלה בתוך הרשת, כי יש לו יסוד איפה הוא יכול להתגלות.

תלמידה: אפשר לומר שתכונת ההשפעה זה ביטוי הבורא.

כן.

שאלה: כשהנברא חוזר לעולם אין סוף, הוא מוסיף לשם משהו או שהוא פשוט חוזר כפי שהוא היה?

כשהנברא מגיע לאין סוף או לכל מדרגה רוחנית בדרך, הוא מוסיף לאותה המדרגה אותה העביות שאיתה הנברא מגיע ואז זה מוסיף אור לאותה המדרגה. כשאנחנו עולים בסולם המדרגות מכאן עד אין סוף, אנחנו מדליקים אורות בכל המדרגות של הסולם.

שאלה: אנחנו לומדים על מבנה הרצון. כאשר אנחנו נולדים ברוחניות, תפיסת המציאות שלנו משתנה ועוברים מצורה לצורה שמשלימה הרגשה מסוימת ומתוך זה מגיעים במסגרת ההגבלה שלנו ככל שאנחנו יכולים. האם מתוך זה אנחנו מגיעים להרגשה של עיקר הא'?

אנחנו בדרך מתחילים להכיר את עצמנו בכל ההגבלות ובכל זאת למרות ובעזרת ההגבלות האלה אנחנו מסדרים את עצמנו ועולים.

שאלה: יש לנו מטרה ואין לנו זמן לחכות לחברות שתורמות מעט להתקדמות הרוחנית. האם אנחנו צריכות להתקדם יחד עם החברות שרוצות להתקדם או צריכות לחכות לכל החברות?

לא צריכים לחכות. נגיד יש בקבוצה עשרה אנשים ונגיד ארבעה מהם רוצים להשקיע את עצמם ולהגיע לחיבור ובחיבור לגלות את הבורא ולהשתדל לעשות אולי נחת רוח לו וכן הלאה. תעשו את זה בארבעה אנשים, אל תחכו לאחרים. מי שרוצה - שיצטרף. רק בצורה כזאת.

קריין: שאלה עח.

"עח) מהי הסיבה לצמצום האור."

קריין: תשובה עח.

"עח) דבר הקישוט שראתה המלכות דא"ס להשואת הצורה ליוצרה, שאפשר שתתגלה רק ע"י בריאת העולמות, מחמת זה צמצמה את עצמה (או"פ ח"א פ"א מ' וח"א פ"א צ')."

אלה דברים מאוד לא פשוטים. כתוב שהנברא לא היה צריך לצמצם את עצמו אלא הוא עושה קישוט. זאת אומרת שהבורא לא מחייב את הנברא לתיקונים אלא הנברא מגלה שהבורא נמצא במצב של השפעה, ולכן הוא לוקח על עצמו התחייבות גם להגיע לתכונת ההשפעה.

ומפני שתכונת ההשפעה הזאת יכולה להתגלות רק על ידי צמצומים - שהנברא מצמצם את עצמו, סוגר את עצמו, מתרחק מהבורא - אז מלכות דאין סוף עושה את הפעולות הללו כדי שאחרי שהתרחקה והתרוקנה, מתחילה את הדרך חזרה. זאת אומרת שהיא מתקרבת לבורא אך ורק בתנאי שהיא מסוגלת להידמות לו, להשפיע לו כמו שהוא משפיע לה. ואז היא נמצאת כל פעם עמו בדבקות המתגברת.

שאלה: מה סיבת הצמצום, קישוט או בושה?

סיבת הצמצום, שמלכות רוצה לקשט את עצמה. להגיע להשתוות הצורה עם הבורא. אף אחד לא מחייב אותה לעשות צמצום.

תלמיד: הבושה לא מחייבת?

אי אפשר להגיד שזו היתה ממש בושה כי עוד לא הרגישה את הדבר ההפוך. אנחנו עוד נגיע לזה. אבל צריך להגיד, ודאי שהבושה נמצאת ביסודה של המלכות ומה שהיא רוצה לבצע, לא רק מתוך שהיא מכסה על הבושה, שהיא רוצה להיפטר מהבושה. זו פעולה לא יפה, זו לא השפעה. אלא ההפך, לא אכפת לה אפילו להישאר בבושה. היא צריכה רק איזה עקרון, מה יעזור לה למדוד את המידה שהיא הפוכה מהבורא. ואז הבושה עוזרת לה.

שאלה: הקישוט הוא בעצם מהמצב העתידי. הנברא רוצה להוסיף משהו מצדו כדי להנות לבורא ולהידמות לו כי הוא גדול בעיניו. ואילו הצד השני של התופעה זו הבושה וזה כביכול השורש של הכול? בעצם הקישוט זה רצון לכסות על הבושה.

כן. את חושבת לכיוון הנכון. רק תמשיכי כך לחשוב יותר ויותר וזה יביא אותך לפעולות נכונות.

שאלה: למה עד לפני כמה שנים כשלמדנו זוהר ותע"ס, זה היה מצב נורמלי בכלי העולמי, ועכשיו נראה שיש הרבה קושי בלימוד הזה?

אנחנו כבר מגיעים למעשים ואנחנו צריכים לעשות בעל מנת להשפיע ולכן הלימוד מקבל קושי. לא סתם עשינו משחק ממה שקראנו, אלא היום אנחנו מחפשים איך מבצעים את זה באמת בקשר בינינו בעשירייה, עם כל הנתונים שמתגלים. לכן זה הרבה יותר קשה, אתה צודק.

שאלה: נוצר מצב שכל דבר שהוא לא שמחה מפעולת השפעה, הוא סיבה לבושה. כי היא מעידה בפניי שאני נמצאת בחוסר השתוות או בחוסר דבקות. בנוסף לרגשות חיוביים שנובעים משמחה על משהו שאני עשיתי, כאילו לקחת קרדיט לעצמי, הופך להיות בושה. האם זה נכון לעבוד ככה?

קודם כל, תנסי לדבר יותר בקיצור, וזה גם לא נכון. תבדקי, ואם תהיה לך עוד שאלה, אז תשאלי אחר כך.

שאלה: איך עושים פעולות כלפי הבורא בלי שהוא מחייב אותנו? וכשחושבים על הסתרה אז הרגשה הכי חזקה שיוצאת מזה, שהוא לא מחייב אותנו.

פעולות כלפי הבורא אתה לא יכול לעשות, אם אתה לא מסתיר את עצמך.

תלמיד: אבל ההרגשה שהוא לא מחייב אותנו כלפיו היא מאוד חזקה, אז איך פועלים?

זה שהוא לא מחייב, זה דווקא מחייב אותנו. כי אנחנו רוצים לבקש ממנו גבולות והגבלות שיהיה לנו יותר ברור, אם אנחנו עושים נכון? לא נכון? איפה כן, איפה לא? אני רוצה שהוא ינהל אותי. שייקח אותי כמו שאנחנו לוקחים את הילד בשתי ידיים ומתחילים ללמד אותו ללכת. אפילו מזיזים רגל אחת, רגל שניה עד שהוא מתחיל להבין מה לעשות. זה מה שאנחנו בעצם רוצים לבקש מהבורא.

תלמיד: אמרת שאסור לי להסכים עם הבורא, אלא אני צריך להילחם נגד הרצון לקבל שהוא ברא בי כדי להגיע להידמות לו. השאלה, איך לייצב את המצב הזה, שמצד אחד לא להסכים ומצד שני כן להצדיק?

בזה תמיד תהיה לנו בעיה. כי ככל שאני עולה במדרגות, ועליתי למדרגה יותר גבוהה, יש לי רצון לקבל יותר גדול, ואני פחות קשור עם הבורא. אני יותר נמצא באגו שלי, קשה לי יותר לתאר לעצמי מה זה פעולת השפעה. ואז אני צריך את החברים לקבוע איתם שוב איזשהו קשר, איזה התנהגות נכונה שלי ולאט לאט כך אני מתקדם. זאת אומרת, עליה במדרגות היא תמיד כך.

שאלה: ניתן לומר שעולמנו נברא רק לתיקון, כלומר שהרצון לקבל יהפוך לרצון להשפיע?

הרצון לקבל יהיה על מנת להשפיע. הוא לא יהפוך לרצון להשפיע, כי רצון להשפיע זה הבורא. אנחנו רק צריכים את הרצון לקבל שלנו, שהוא הפוך מרצון הבורא, לעשות ממנו דומה לבורא. ובמידה שאנחנו עושים אותו דומה לבורא, אז אנחנו נקראים "אדם", הדומה לעליון.

שאלה: למה רק בעולם הזה יש אפשרות להפוך את הרצון לקבל לרצון להשפיע?

אין לך עוד מצב שיש בו גם רצון לקבל וגם רצון להשפיע - גם הבורא וגם נברא. אין עוד מצב כזה שכל שילובי הכוחות נמצאים ברצון כזה שנקרא "העולם הזה".

שאלה: כשלמקובל יש מידה מסוימת של השפעה, הוא מסוגל לשנות את המציאות הסובבת אותו?

מה זה מקובל שרוצה לסובב את המציאות? קודם כל, העבודה שלו בזה שהוא יסכים עם המציאות הזאת ויוסיף למציאות שבה הוא נמצא את היגיעה שלו.

שאלה: איך המלכות ידעה שצריך לברוא את העולמות, כדי להגיע להשוואת הצורה עם הבורא?

מהאור העליון שברא אותה.

שאלה: האם אפשר לומר שהקישוט של הנברא וצמצום הרצון זו אותה פעולה?

לא נכון. לא לחתוך את זה בצורה כזאת.

שאלה: האם הבושה היא פעולה של השפעה?

בושה זאת לא פעולה, אלא זו הרגשה בתוך הרצון לקבל, שמרגיש שהוא נמצא בהפכיות הצורה כלפי הבורא וזה מזמין בו הרגשת בושה. זה כמו שאנחנו אומרים לאדם בעולם שלנו, "תתבייש לך". ומה אנחנו רוצים? שהוא יראה איזו דוגמה טובה ולעומתה ירגיש עצמו שהוא נמצא במצב רע וזה יתקן אותו - הפער בין המצבים האלו.

שאלה: האם הכוונה לעשות צמצום, זה מעשה של השפעה, או שיש שם משהו שחסר?

הכוונה לעשות צמצום מגיעה כתוצאה מהרצון להשפיע, מזה בעצם מתחיל להתייצב בנברא רצון להשפיע.

תלמיד: זה חידוש בשבילי שאנחנו לא צריכים להסכים להנהגת הבורא. למה?

אתה יכול לא להסכים. בזה שהבורא מביא לך רצון לקבל ואתה אומר, "אני לא רוצה להיות ברצון לקבל, אני מצמצם אותו ואני רוצה להיות ברצון להשפיע, רוצה לתת". והבורא כאילו אומר לך, "רגע רגע, אבל אני בראתי בך רצון לקבל. מה אתה מזלזל במה שעשיתי"? ואתה עונה לו, "אני רוצה להידמות לך". והבורא עונה, "מישהו אמר לך את זה? מישהו בקש ממך? אני בראתי לך רצון לקבל. תשתמש בו. למה אתה רוצה לזרוק אותו ובמקום זה להשתמש בו כאילו שזה רצון להשפיע"?

תלמיד: אבל זה חדש בשבילי.

יופי. אבל תחשוב. תחשוב על מה שאתה שומע עכשיו.

שאלה: אמרת שהבורא לא מחייב אותנו, האם הוא נותן לנו חופש כביכול ועלינו לחייב אותו לקדם אותנו?

מצוין. יפה מאוד.

שאלה: האם בושה במצב שלנו עכשיו היא כשאני מגלה אצלי חוסר חיבור עם החברות, שנאה או חוסר רצון לעשות משהו?

נכון.

שאלה: הרגשת הבושה קשורה להרגשה שאני אשמה במשהו, או שזו פשוט שפלות?

נגיד שכן, שאת לא יכולה להשפיע.

תלמידה: אבל לא אני עשיתי את עצמי כך, הבורא עשה אותי כזו, אז למה אני אשמה?

אז מה? הכול הוא עושה.

תלמידה: אני צריכה להרגיש שאני אשמה?

למה לא, אם את לא יכולה לסדר את הרצון להשפיע שלך, שהוא יקבע לך את כל הפעולות?

שאלה: האם ככל שאנחנו מצטמצמים, כך אנחנו יותר דומים לבורא?

כן.

תלמיד: האם אנחנו יכולים לשלוט בתהליך?

לא עכשיו, אבל כן.

שאלה: איך להשתמש בקישוט ובבושה יחד, בהתקדמות בעשירייה?

כמו בעולם שלנו. אם אני מתקרבת לחברות, אז אני יכולה להתגאות בזה וההיפך.

שאלה: ממה צריך להתבייש בעשירייה?

להתבייש בעשירייה צריכים רק מזה שאני לא עושה את מה שמוטל עלי כלפי העשירייה. זאת אומרת, אני לא משקיע בחיבור בין החברים, אני לא מעורר אותם מספיק, מזה צריכות להיות כל הדאגות שלי.

שאלה: בבוקר דיברת על כך שיש כל מיני סוגים של בושה כלפי העשירייה, יכול להיות שאתה לא עושה מעשה, ויכול להיות שאתה לא חושב לרגע על העשירייה, ואולי זה יותר גרוע.

יש המון סוגים. אנחנו צריכים להקדיש זמן לברר את הנושא הזה.

שאלה: מה זה העולם הזה שבו אפשר להפוך צורה? אנחנו ירדנו דרך כל העולמות, ואי אפשר היה להפוך, ופתאום קרה משהו וכן אפשר להפוך. אז איפה אנחנו נמצאים?

אנחנו נמצאים ברצון מיוחד שנקרא "העולם הזה". הרצון הזה ניתן לשינויים, ולכן אנחנו יכולים להפוך את הרצונות שלנו לעל מנת להשפיע, לעל מנת לקבל, לכל מיני צורות. ועדיין אנחנו נמצאים בעולם הזה, זאת אומרת, אין משהו שמתגלה מלמעלה ומחייב אותנו. אלא אנחנו מסתובבים איך שאנחנו קובעים ורוצים. בעצם אנחנו כמו עובר שנמצא בתוך האם שלו ומסתובב שם ברחם, ובשבילו אין למעלה, שמאלה, ימינה, שום דבר, הוא נמצא במצב שהוא לא יכול לאבחן שום כיוון ומקום. לאט לאט על ידי הקבוצה אנחנו יכולים לקבע את עצמנו, לתפוס שאנחנו נמצאים בכיוונים מוגדרים, כלפי קבלה, נתינה, על מנת להשפיע, על מנת לקבל, בלימוד, בהפצה, בקשר בינינו וכן הלאה, עד שאנחנו נעשים יותר ויותר קשורים בינינו, ודרכנו לבורא. ואז אנחנו מתחילים לייצב את עצמנו, להיות מכוונים לגילוי הבורא, דרך גילוי הקשר בינינו, וכך אנחנו מתקרבים.

שאלה: האם עבודת המקובל היא להסכים עם הבורא, או לא להסכים עם הבורא?

כן ולא. כשאני עושה צמצום, כשאני עושה כל מיני פעולות שנקראות "נצחוני בני", אני דוחה בזה את הבורא, ועושה עליו הסתרה, ומעמיד את עצמי ומציב תנאים שאני רוצה כך או כך, שאהיה בצורת השפעה. כשאני עושה צמצום ודוחה את האור העליון, זה נקרא שאני מתקרב לבורא? לא. אני דוחה אותו, אבל אני דוחה אותו על מנת לקבוע בינינו יחס הדדי. בצורה כזאת אני יכול לבנות בי את דמות הבורא, ועם הדמות הזאת אני אתחיל לעבוד.

תלמיד: איך לקבל נכון כדי להשפיע?

לקבל על מנת להשפיע, שכל העבודה שלנו תהיה רק כדי להשפיע נחת רוח לו. קבלה או השפעה, לא חשוב מי ומה, אלא העיקר שהתוצאה תהיה שאני משפיע לו נחת רוח.

קריין: שאלה עט.

"עט) איזו בחינת קבלה תחשב לבחינת השפעה."

"עט) איזו בחינת קבלה תחשב לבחינת השפעה."

קריין: תשובה עט.

"עט) המקבל רק משום הרצון להשפיע נחת רוח לנותן (או"פ ח"א פ"א צ' ד"ה הצמצום)."

קריין: שאלה פ.

פ) לתכלית מה נעשה הצמצום."

פ) לתכלית מה נעשה הצמצום."

קריין: תשובה פ.

"פ) כדי להפך צורת הקבלה לצורת השפעה (או"פ ח"א פ"א צ')."

"פ) כדי להפך צורת הקבלה לצורת השפעה (או"פ ח"א פ"א צ')."

שאלה: האם האפשרות להשפיע נחת רוח לנותן דרך הקבלה מגיעה כשיש דבקות מסוימת עם הבורא?

כן, ודאי, לפני כן אי אפשר למדוד את הדברים. כשיש קבלה ויש השפעה ואפשר להשוות קבלה עם השפעה באילו צורות, שבסופו של דבר העיקר הוא להשפיע, כדי להשפיע אני חייב לקבל אז אני אקבל, כמה אני אקבל צריכים למדוד בי. שהקבלה הזאת שאני מרגיש שאני מקבל ונהנה, ממי אני קיבלתי, איך אני נהנה, איך אני מודה על זה שקיבלתי ונהנה. יש כאן כל מיני חשבונות שהם צריכים כולם להתרשם בתוך האדם, הנברא, המקבל, וזה כבר לא מיד הוא צריך להרכיב את המנגנון הזה בתוכו.

תלמיד: אבל מלבד כל החשבונות של לקבל, להשפיע, יש פה גם את הנותן?

הוא עושה חשבון. אם הוא לא מרגיש את הנותן אז איך הוא יכול לעשות חשבון? רק במידה שהוא מרגיש את הנותן ומרגיש את עצמו כמקבל אז הוא יכול כבר לעשות חשבונות מה ביני לבינו.

תלמיד: מה היא הרגשת הנותן?

פעם היית אורח באיזו משפחה או באיזה מקום, הרגשת שם שנותנים לך? בהתאם לזה היית צריך להתנהג בצורה מסוימת, היית צריך לעשות חשבונות מה קורה ומה יקרה אחר כך, איך אתה מחזיר לבעל הבית מה שהוא נותן לך, אלו היחסים. בצורה כזאת אתה מגיע להרגשת בעל הבית, להכרת בעל הבית, להשתוות הצורה עם בעל הבית.

אתה מגיע בסופו של דבר לכאלה פעולות שאתה בזה מרגיש אותו, אתה מרגיש את המצב שלו, את המדרגה שלו, עד שאתה מגיע לדבקות בו על ידי זה שאתה מקבל, והוא נותן, אבל משתנה הכוונה, בשביל מה אתה מקבל. רק אחרי צמצום ורק כדי להחזיר לבעל הבית את היחס שלו, אתה עושה את זה, ולכן אתה מגיע עימו לדביקות.

תלמיד: איך לבנות את עצמי?

בקבוצה, אין לך שום אפשרות אחרת רק בקבוצה.

שאלה: אנחנו לומדים כל היום שהבורא תמיד נותן לנו ואנחנו גם רוצים לתת לו, איפה הכפתור שאנחנו לוחצים עליו ובזכותו הרצון שלנו לתת לבורא גדל? מה מגביר את הרצון שלי לתת לבורא שהיום ארצה לתת לבורא יותר מאתמול?

השפעה מהקבוצה, מהסביבה. תקרא מה כותב רב"ש על השפעת הסביבה על האדם.

שאלה: איך זה עובד? אני משתדל להשפיע לקבוצה ומזה גדל בי הרצון לתת לבורא?

אתה תנסה ותראה.

קריין: שאלה פב.

"פב) למה לא נעשה בחינת סוף על ידי הצמצום."

קריין: תשובה פב.

"פב) משום שהצמצום לא היה מטעם שינוי צורה שנראתה ברצון לקבל, שרצה לתקנה, אלא רק מחמת קישוט בעלמא בלי שום צורך וחיוב."

זה לא פשוט, זה קצת קשה כי יש כאן הרבה שאלות נוספות מיד, אבל אנחנו נבין לאט לאט את עומק השאלה והתשובה.

קריין: שאלה פג.

"פג) למה נסתלק האור בעת הצמצום מכל ד' הבחינות."

אומנם הצמצום היה רק בבחינה ד', אבל האור הסתלק מכל הבחינות.

קריין: תשובה פג.

"פג) משום שאין מקצת נוהג ברוחניות (או"פ ח"א פ"א ע')."

זאת אומרת, אם הוא מקבל הוא מקבל בכל הכוחות כדי לקבל, אם הוא לא לקבל הוא מגרש את האור הוא לא מקבל מכל הכוחות. ברוחניות אין דבר כזה חצי, או רבע. זה או כן או לא, וכולו על מנת להשפיע עד הסוף ככל שאדם מסוגל, אחרת זה לא נקרא שאתה משפיע.

שאלה: מה היא אותה הרגשה, שאתה לא רוצה שהשיעור הזה יסתיים ושההרגשה תישאר באותו רגע לנצח?

זו הרגשה מאוד טובה, תישאר כך. תמשיך עם החברים או לבד, עם מי שאתה מסוגל. יש לך הרבה חומר בארכיון שלנו לא חסר כלום, תמשיך. אני גם עושה כך.

שאלה: זה נעשה מטעם הקישוט, או הבושה שאנחנו בדרך כלל מדברים. מה בין שני אלה?

כאן אי אפשר לברר, בדרך כלל זה קישוט, על בושה כבר מדברים בדרגות גבוהות של הנשמה, כאן אנחנו מדברים על הכלי שהוא עושה את פקודות הטבע, מה שנטבע בו.

תלמיד: יש עוד משפט. אומרים תמיד שהוא מסתלק מההרגשה הזאת. מדובר על מלכות דאין סוף שעושה צמצום, על צמצום הזה מדובר, זה אותו צמצום?

כן.

שאלה: האם מקום הצמצום ניתן כמקום מאמץ לכל העשירייה?

כן.

שאלה: מה זה קישוט?

קישוט זה כשהרצון לקבל רוצה להידמות לרצון להשפיע.

שאלה: בושה ורצון להשתוות, האם אלו שני חלקים של אותה הרגשה? מה היא באמת סיבת הצמצום?

בושה. ההבדל בין הנותן למקבל.

תלמיד: האם המטרה והסיבה יוצאים כביכול משני הצדדים, אני בורח מהבושה ורץ לכיוון הבורא?

לא, אתה מפסיק לקבל מפני שאתה לא יכול לסבול את עצמך כמקבל. ואחר כך אם אתה רוצה להגיע להשתוות הצורה, להיות המשפיע, אז אתה פונה לבורא.

שאלה: איך יכולה לקרות פעולה כזאת שאפשר לעשות משהו ללא כל חיוב שמופיע?

הבושה לוחצת על האדם ומחייבת אותו, זה כוח שמחייב. תסתכל על עצמך, כמה דברים טובים היית עושה אם לא היית מתבייש, אבל בגלל הבושה אתה נמנע מלעשות כל מיני פעולות כאלה. בושה היא כוח גדול מאוד לתיקון האדם, לתיקון האגו של האדם.

תלמיד: כלומר בכל זאת הייתה כפייה אבל בעזרת הבושה.

כן, ודאי. בלי לחץ, הרצון לקבל לא יפעל בכלום.

שאלה: מה ההבדל בין צמצום לבין ביטול, מה אנחנו מצמצמים ומה מבטלים?

אני לא רוצה לדבר על זה, כי זה נראה פילוסופי. מפסיקים לעבוד עם הרצון לקבל. הרצון לקבל לא נעלם, אלא מפסיקים לעבוד עימו וזה נקרא "צמצום".

שאלה: הגעתי להסכמה שאני רוצה לקבל אך ורק על מנת להשפיע, וההסכמה הזאת היא גם בלב וגם בשכל. איך אני יודעת שאני מקבלת על מנת להשפיע?

אם את רוצה לקבל בעל מנת להשפיע, אז את צריכה לעבוד עם הרצון לקבל שלך, עם הכוונה על מנת להשפיע, להיות קשורה לרצון להשפיע של הבורא, ולעבוד כבר כמו בפרצוף, לקבל בעל מנת להשפיע. זה כבר אחרי תיקונים גדולים.

שאלה: האם ליצור גבול לרצון לקבל זה צמצום, ואיך עושים גבולות כאלה?

עושים צמצומים על ידי הבושה.

שאלה: איך לבנות כוונה בצורה הנכונה ביותר למען ההשפעה?

מתוך הלימוד שלנו, אין לך שום אפשרות אחרת.

שאלה: מה זה אומר רצון להשפיע נחת רוח לבורא, איך עושים את זה בעשירייה?

בזה שאתה משפיע לחברים, רוצה לעשות להם טוב, דרך זה אתה עושה נחת רוח לבורא. זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת הבורא".

שאלה: האם גילוי הבורא בעשירייה בהכרח אומר שעברנו מסך?

ודאי. מסך, מחסום, צמצום.

שאלה: אני יכול להבין איפה להסכים ולא להסכים לגבי מה שהבורא עושה לי, אבל מה לגבי החברים שלי, מתי להסכים או לא להסכים עם מה שהבורא עושה להם? אחרי הכול אני לא יודע מה באמת טוב לחבר.

תחליטו יחד.

שאלה: האם בושה ו"טוב לי מותי מחיי" זה אותו מצב?

כן.

שאלה: שמענו ממך לא פעם שבושה ניתנת לנשמות הגבוהות, אבל אם הבושה היא בסיס וסיבה למסך, אז האם גם המסך לא ניתן לכולם אלא רק לנשמות הגבוהות?

נכון.

שאלה: האם העולם הזה נועד רק כדי שנעשה בו תיקונים, כדי שנחזור לעולם העליון ובעולם הזה לא ישתנה כלום?

כן, רק בשביל זה.

שאלה: האם ההגבלות של הרצון לקבל נמצאות בהתאמה עם היכולת שלנו לעבודה?

כן, ודאי. נותנים לכל אחד ואחד בהתאם למצב שלו, ליכולת שלו.

תלמידה: אם כן, האם ככל שהולכים ומתקנים אנחנו שוברים את ההגבלות האלה?

אנחנו מוסיפים את ההגבלות.

שאלה: באות ע' כתוב שמטרת הצמצום היא שינוי צורה, ובסעיף אחר כתוב שלמרות שהיה צמצום הצורה נשארה אותה צורה, איך להבין את זה?

אני לא יודע בדיוק איך מתרגמים לכם את כל המילים האלה, פורמה, צורה. תבין את זה מתוך העניין, אל תדביק כל דבר למילה זו או אחרת. יכול להיות שתרגמו אותה לא מדויק, או אפילו תרגמו נכון, אבל לא משתמשים במילה עצמה בדיוק כמו שמשתמשים בחכמת הקבלה. זאת בעיה. לכן צריכים לשמוע גם מילים בעברית, כי כל מילה בעברית מסבירה בדיוק את מהות המילה, את מהות הפעולה, את התוכן שלה.

שאלה: שמענו בשיעורים השבוע שהנותן לא צריך כלום מאיתנו. אז למה לעשות נחת רוח לנותן?

כדי להגיע אליו בהשתוות הצורה כי אנחנו צריכים להיות כמוהו. הוא לא דורש מאיתנו, הוא לא צריך מאיתנו את העבודה, הוא למעלה מכל הפעולות שלנו. אנחנו נעשה טוב או רע, נעשה לו עצב או שמחה אין דבר כזה אצל הבורא אלא אנחנו רוצים להידמות לו ולכן אנחנו כך עושים.

שאלה: מה זה אומר שהאור הסתלק מכל ד' הבחינות אם האור תמיד נמצא במנוחה מוחלטת?

שאלה טובה. האמת שהאור לא מסתלק ולא מגיע, הוא מופיע לפי הכלי. הכלי מגלה או מכבה את האור בתוכו, ולא שהאור זז. האור לא זז משום מקום לשום מקום, לכן אנחנו אומרים שהאור העליון נמצא במנוחה מוחלטת. איך קורה שהוא בא ממקום למקום? הכלים מגלים אותו. התנועה היא רק בתוך הכלים ולא באורות. כתוצאה מזה יש אפילו השלכה בעולם שלנו. גם כשמגלים את כוח החשמל אז הוא לא בא בדיוק בחוטים אלא כאילו ליד החוטים. ועוד דברים כאלה.

שאלה: האם ניתן לזהות מספר אינסופי של ארבע בחינות דאור ישר לפני הצמצום ובזמן הצמצום?

אנחנו יכולים לזהות רק את אלה ששייכים לכלי שלנו ולא מה שנמצא למעלה מאיתנו.

שאלה: כתבתי שצריך לרצות להיות משפיע, איך לרצות להיות משפיע?

אתה תבקש מהבורא - איך אני רוצה להיות, איך אני יכול להיות, איך אני ארצה להיות המשפיע. תן לי רצון להיות משפיע. מהבורא אתה יכול לבקש הכול, כמו תינוק מאדם גדול. הוא חושב שאדם גדול יכול לספק לו הכול. אז ככה אתה מבקש מהבורא והבורא באמת יכול הכול. אז תבקש הכול. אחר כך תראה מה באמת ברצינות אתה יכול לבקש ומה לא. בשביל מה, למה, על מנת איזו מטרה. וככה תתקרב.

שאלה: האם צריך לעשות בירור מה אני מקבלת מהקבוצה כדי אחר כך לעשות בירור על מה לעשות צמצום?

כדאי לברר את כל הדברים בקבוצה.

שאלה: מה זו ההרגשה של סוף ואיך להגיע להרגשה הזו?

סוף זה שאני רואה את כול הרצון לקבל שלי, עם כל התיקונים שיש בו ואני רואה שעשיתי את כול מה שאפשר.

שאלה: כדי לעשות לבורא נחת רוח, האם התשובה בהרגשה מתלבשת בי?

ודאי. איפה שיש מקום לשאלה שם תקבלי את התשובה.

שאלה: כשיש הרגשה של בושה זו הרגשה מאוד קשה, אי אפשר לשאת את זה וגם אי אפשר להבין בכלל איך אפשר לגשר על הפער. איך מחזיקים בזה ולא בורחים, איך מתקדמים הלאה?

אין ברירה. הבורא עושה הכול, הוא סידר אותי בצורה כזאת. הוא מביא אותי לבושה, לאכזבות, לפעולות כאלה שרק הוא ידע לתכנן אותם ולסדר אותם כך שאני נכנס למצבים כאלה כדי לבייש אותי וכדי לעשות לי כל מיני תרגילים. ממש שוטף אותי כל פעם בכל מיני מצבים כך שאני בסופו של דבר מסכים לכול. מה שיהיה יהיה, חוץ מדבר אחד, לא להתנתק ממנו. זאת התוצאה שאנחנו מקבלים אחרי כל המכבסה שעוברים בחיים.

תלמידה: איך הופכים את הרצון לא להתנתק ממנו - לרצון להשפיע?

אנחנו רואים לאט לאט שיחד עם זה שאנחנו מקבלים מכות, בושות, אכזבות זה דווקא מוליד בנו רצון להשפיע. אנחנו מתחילים בתת הכרה להבין שהרצון לקבל לא יכול להביא לנו שום תועלת. שום דבר אלא דווקא הרצון להשפיע - אם אנחנו נתכלל בו, אם אנחנו נייצב אותו אז באמת על ידו אנחנו יכולים לעשות משהו בבריאה.

שאלה: עולם אין סוף, האם זו העשירייה העולמית או אור שפועל על העשירייה העולמית?

עולם זה כלי, עשירייה, והאור שממלא את הכלי הזה, זה האור של העולם. שני הדברים האלה, רק הם קיימים במציאות ולא להתבלבל בין זה לזה.

שאלה: אני חוזר לעניין הצמצום. לא ניתן לממש את הצמצום, עד שיש איזו השתוות צורה מינימאלית?

תשתדל להגיע להתכווצות הזאת, לצמצום, ככל היותר מהר. ובקבוצה זה אפשרי, תצמצם את עצמך כלפי החברים. תן להם הכול, לעצמך כלום.

שאלה: אני רציתי להודות לך, השיעורים כל כך חזקים ואני מרגישה סוף סוף אחרי כל כך הרבה שנים את התע"ס בצורה רגשית. אז קודם כל להודות לך גם בשם כנראה הרבה נשים.

תודה לך.

תלמידה: אני מרגישה שהחיים הגשמיים שלנו לאט לאט מצטמצמים, ויש על זה קצת כאב וחוסר וודאות ובלבול. אז איך להסתדר עם זה?

אני לא מבין על מה את מתלוננת. יש לנו קבוצה, יש המון ספרים, יש שיעור יום יום. יש שיחות במשך היום עם החברים, יש לנו בארכיון מלא סרטים, שיעורים, כתבים. מה שאת רוצה, מה חסר לך?

תלמיד: לא, אני מדברת על החיים הגשמיים.

גשמיים, מה חסר לך? איזה גבר נאה לידך, חברה גדולה, מה חסר לך?

תלמידה: זהו שאני לא יודעת. אני כבר מבולבלת, אני ממש לא יודעת מה חסר לי.

חסר לך רק דבר אחד, בורא. שום דבר חוץ מזה. אז תתחילי להתכוון אליו, ותראי שהוא סוגר לך את הכול. בהצלחה.

שאלה: איך לעבוד כשמרגישים קנאה או כשמופיעה בושה. איך להתגבר וללכת מעל שתי התחושות האלה, ולהשתמש בהן בשביל להתקדם?

אם אנחנו רוצים לסגור את עצמנו בתוך הקבוצה, עם הבורא יחד, זה כל העולם שלנו. לא חסר לנו כלום, תמצאו שם את הכול. תנסו לתאר לעצמכם שזאת המציאות האמיתית, הקבוצה והבורא בפנים ואני איתם. בזה אני משיג את כול המציאות, כל החלל, כל היקום. אין יותר בעולם, בכלל במציאות חוץ ממה שאני יכול להשיג בצורה כזאת, שאני סוגר את עצמי בתוך עשירייה עם הבורא.

שאלה: איך יכול להיות שמסך ניתן רק לנשמות גבוהות, האם לא כולם צריכים להגיע לזה?

לא, אתן נשמות גבוהות. לכולם ניתן מסך, רק השאלה היא בהדרגה. בזה שאנחנו נמצאים בהתקדמות לקראת השגת הבורא, שצריכים להשיג אותו ולהביא את עצמנו דרך החיבור אליו, יש לנו רק להתחבר, להתפלל אליו וזה יהיה. הכול תלוי בנו. לכן לא חסר כלום, חוץ מקצת מאמץ לכיוון הנכון, כמו שכותבים לנו המורים שלנו בעל הסולם ורב"ש, ואז נצליח.

שאלה: באמת אנחנו חיים ונושמים את חכמת הקבלה, אבל אנחנו נמצאים בסביבה חיצונית ומאבדים את הריגוש והעניין בעולם הגשמי ובפעילויות של החברה, מחוץ לחברה הקדושה שלנו. והפחד הוא לפגוע בהפצה, שזה יראה כאילו כל מי שמגיע לחכמת הקבלה, אז הוא פתאום לא נהנה מהפעילויות הגשמיות, מהבילויים. איך לוקחים את זה לעבודה רוחנית, איך מתעלים מעל זה, איך עובדים עם זה?

אני לא חושב שזאת בעיה. היו לי תלמידים שבמשך שלושים או אפילו ארבעים שנה, לא ראיתי שמשהו חִייב אדם להתנתק מהחיים. ודאי שהיו כאלו שהיו מתגרשים, או מחליפים עבודה, היו כאלו מקרים אבל בודדים. רובם במיוחד בזמננו לא מרגישים קושי להמשיך להתקשר ולהשתלב בכל החיים הרגילים שלנו, לא. כדאי לכם להתקשר ביניכן ולדבר על זה בעשירייה, גם מחוץ לעשירייה עם המנהלים של העמותה.

שאלה: לדבר על זה בעשירייה.

כן.

(סוף השיעור)

---

1. "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד"(זכריה יד ט)↩