שיעור בוקר 15.01.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

נושא: על כל פשעים תכסה אהבה

"על כל פשעים תכסה אהבה" – קטעים נבחרים מהמקורות

זה נושא מאוד מאוד כולל, רחב ויסודי, "על כל פשעים תכסה אהבה". כי "על כל פשעים", הכוונה היא שאנחנו ברואים, נבראים, נעשים על ידי הבורא, צורה הפוכה ממנו, כדי לגלות אותו אנחנו צריכים להיות כאלו, בצורה הפוכה. וכמה שאנחנו מתקדמים בקליטת הבורא בצורה נכונה אנחנו קודם כל מגלים את החושך יותר ואחר כך את האור, את ההופכיות שלנו מהבורא ואחר כך את הצורה הנכונה, ההתאמה, בלהידמות לבורא. וכך בין שמאל ימין, שמאל ימין, אנחנו כל הזמן כך מגלים אותו, כי הנבראים לא יכולים להתקיים, אלא בצורה הפוכה מהבורא, אחרת אין להם שום זכות קיום.

ולכן הבורא מלכתחילה ברא חושך, צורה הפוכה, רצון לקבל, ובזה כביכול נתן לנבראים אפשרות להתקיים, ועל הרצון לקבל שלהם, שהוא הפוך מהבורא, הם יכולים עליו לקבוע, לסדר את הצורה הדומה לבורא. ואז שתי הצורות האלו, הרצון לקבל כמו שהוא והצורה עליו הדומה לבורא, שזה הכוונה על מנת להשפיע, היא בעצם יכולה לתת לנברא מצד אחד קיום, כי הרצון שלו לא מתבטל, לא מזדכך, לא נעלם, אבל מקבל על עצמו כל פעם כיסוי, עד כמה הוא רוצה, עם כל הרצון לקבל שלו בכל זאת להיות כמו הבורא, על מנת להשפיע. וכך הנברא מקיים את עצמו וקיים, אמנם שהוא הפוך מהבורא לפי יסודו ודומה לבורא לפי תיקונו.

ולכן הכלל, "על כל פשעים תכסה אהבה", הוא כלל מאוד מאוד כולל את כל הבריאה, ש"על כל הפשעים", על כל הרצון לקבל שהבורא ברא, "בראתי יצר הרע", "הפוך ממני", הוא אומר, גם "בראתי תורה תבלין", שהאור העליון, ההשפעה ממני תגיע אליכם בצורה שאתם, כמה שאתם רוצים, כמה שאתם יכולים, מסוגלים, אתם יכולים לקבל אותה צורה כמוני. זאת אומרת, אתם גם קיימים וגם לא מפסידים שום דבר מזה שאתם קיימים כנבראים, אלא דווקא ההיפך, אתם נעשים ממש כמוני.

ולכן העיקרון "על כל פשעים תכסה אהבה" הוא עיקרון שכולל בתוכו את כל הבריאה. אנחנו צריכים לברר אותו קצת יותר מהרגיל כי נתקענו בו, לכן הבאנו לכאן כל מיני קטעים ונברר אותם. יש קטעים שהם יותר מובנים לנו, פחות מובנים, אבל בסך הכול הם נותנים לנו יחס נכון להסתכלות בבריאה.

אנחנו דיברנו שאי אפשר לנו כנבראים להרגיש שום דבר, אלא מדבר והיפוכו, כמו שכותב בעל הסולם, "כיתרון אור מתוך חושך". אנחנו לא יכולים לגלות, לאבחן, להרגיש, שום תכונה, אלא אם כן מתכונה כנגדה. רע טוב, חושך אור, מר מתוק, כל הדברים אנחנו מרגישים רק בהתאם למה שהם בעצמם. לכן אנחנו נקראים בזה נבראים, כי אנחנו צריכים איזה יסוד שמגיע לנו מהבורא, וכלפי היסוד הזה אנחנו מתחילים לאבחן את הדברים ההפוכים ממנו, שונים ממנו. ואין כאן רע ואין כאן טוב. אנחנו כמו מחשב, כמו מכונה, עד שמזינים אותה בכל הנתונים וקובעים מה יותר ומה פחות, מה זה ימין ושמאל, מה זה גבוה ונמוך, מה זה מתוק ומר, עד שאנחנו לא מזינים את הדברים האלה במכונה אנחנו לא יודעים איך להתייחס נכון למציאות.

לכן יש לנו בעבודה שלנו תקופה שאנחנו צריכים לגדול. כמו ילדים נגיד, עד שהם מתחילים להיות מוכנים לגלות את העולם, לקבל אותו נכון, אפילו לשנות אותו, כך אנחנו גם בעצם עובדים על עצמנו ועוברים כאלה תקופות. אנחנו מתחילים ברצון האגואיסטי, בהמי, פשוט, וכמו שכתוב, "יצר האדם רע מנעוריו", ומתחילים מזה לבדוק מה טוב, מה רע, בשביל מה, לָמה, וכן הלאה. וכניסת האבחנות הנכונות מתחילה מזה שאדם נכלל בעשירייה. והוא לא מבין מה קורה, אבל על ידי העשירייה הוא מתחיל לקבל הארה מיוחדת מהבורא, ואז לאט לאט הוא מתחיל למיין את הרגשות שלו, את האבחנות שלו. זאת אומרת, גם בלב, ברגש, וגם במוח, בשכל, הוא מתחיל לאבחן אותם כקרובים לאמת, לבורא, למציאות העליונה או רחוקים ממנו, ולפי זה הוא כבר מתחיל למיין את התכונות שלו, את ההבחנות שלו, גם בו וגם איך שהוא קולט את זה כביכול מהעולם הסובב.

אמנם כל הדברים שהוא מגלה הוא מייחס אותם בסופו של דבר לעצמו, כי אין את העולם הסובב, אלא יש דרגות איך שאנחנו משיגים את המציאות. אם זו מציאות יותר קרובה לנו, אנחנו אומרים זה אני, זה אנחנו, ומציאות יותר רחוקה לפי ההרגשה, לפי החושים שלנו, אנחנו מדברים על דברים שהם יותר רחוקים כביכול מאיתנו. אבל קרובים או רחוקים זה לפי ההבחנות שלנו ולא לפי מה שנראה לנו, זמן, תנועה, מקום, שהן גם הבחנות פנימיות שבתוך הכלי שלנו.

מה שעוד צריכים כאן להגיד מראש, ואתם אחר כך תחשבו על זה, שאת התכונות עצמן אנחנו לא מרגישים. אנחנו לא מרגישים מה זה מתוק, מה זה מר, מה זה רחוק, קרוב, גבוה, נמוך, לא חשוב, אלא איזו תכונה שתהיה, אנחנו מרגישים אותה רק כלפי תכונה אחרת. לכן לפני שאנחנו מזינים את עצמנו עם כמה נתונים, כמו תינוק שנולד שהוא לא יודע חוץ מכמה רגשות בסיסיים, כך גם כלפי רוחניות. כל עוד אנחנו לא מזינים את עצמנו בהתפעלויות, בהתרגשויות בסיסיות, אנחנו לא יכולים להתחיל לזהות את הרוחניות, להבין אותה. כמו שכתוב "יתרון אור מתוך חושך", שאני צריך לאבחן כל מיני דברים בחושך כדי שאני אזהה שבאור זה הפוך, ומה ההבדל בין האור לחושך, בכמה אופנים. תמיד אנחנו, כמו שלא פעם דיברנו, משיגים דבר מתוך היפוכו. לכן אנחנו לומדים איך שמקובלים אומרים, שהבורא נקרא "אור" והנברא נקרא "חושך", ולכן אנחנו צריכים לאתר את הבורא בכל הבריאה כיתרון האור מתוך החושך. בסופו של דבר אנחנו משיגים שאין יותר מאור על פני החושך. אפילו העולם הזה הוא גם מעלה את עצמו בהרגשה שלנו לעולם העליון, ואנחנו רואים שגם בזה יש לנו סך הכול את שתי ההבחנות הללו.

בסך הכול גם את עצמנו אנחנו משיגים על פני הבורא, על פני האור העליון. לכן יתרון אור מתוך חושך, ויתרון חושך שאנחנו משיגים, ככל שהוא נותן לנו הבחנות יותר גדולות, זה על פני האור. לכן עד כמה שאדם מתקרב לבורא, בהתאם לזה הוא מרגיש יותר מי הוא בעצמו, הפוך מהבורא. לכן אנחנו מתקדמים, עולים בהתפעלויות, בהבחנות שלנו, בשני קווים, בקו אחד אנחנו משיגים כמה שאנחנו הפוכים, ובמקביל לזה, כל פעם ימין שמאל, ימין שמאל, או יותר נכון, שמאל ימין, שמאל ימין, אנחנו כך משיגים את המציאות, חושך אור, חושך אור, ורק בהבדל ביניהם אנחנו מרגישים את עצמנו כקיימים. אי אפשר לקיים את עצמנו, להרגיש את עצמנו ולהבין, לאבחן את עצמנו בחושך כמו שבאור, אלא רק במעבר שביניהם. ואת המעבר שביניהם, אם אנחנו מקיימים אותו נכון בקו האמצעי, אנחנו באמת נעשים כנבראים הדומים לבורא, ויכולים לכלול בתוכנו צורה הפוכה ממנו וצורה שבעדו. לכן רצון לקבל יותר גדול, ועליו כוונה על מנת להשפיע יותר גדולה, וזה נותן לנברא מעמד בקו האמצעי, שעל כל פשעים תכסה אהבה. שאנחנו באמת מגלים על עצמנו פשעים, וזה הבורא מלכתחילה הכין לנו, כדי שאנחנו על פני כל הפשעים נעשה ציפוי בכוונה על מנת להשפיע, וכך אנחנו נשיג את הצורה שלו. את הצורה שלו אנחנו משיגים אך ורק מתוך זה שאנחנו מצפים את עצמנו בתכונה, בכוונה על מנת להשפיע. אז אנחנו בעצם נעשים כלולים מתכונות הנברא, שבתוכנו נשאר הרצון לקבל, וכל פעם הוא מתגלה יותר ויותר בכמות ובאיכות, ועל פני זה אנחנו מצפים אותו בכוונה על מנת להשפיע, שזו בעצם תכונת הבורא בנו.

בצורה כזאת אנחנו משיגים את כל ד' הבחינות שיש לנו בטבע בכלל, דומם, צומח, חי, מדבר, שזה מתגלה בד' בחינות שברצון לקבל, שזה מתגלה בכיסוי עליו בעל מנת להשפיע, במסך ואור חוזר. זאת אומרת, תמיד אנחנו מגלים או צורה הפוכה מהבורא, שזה הרצון לקבל שלנו, או צורה שהיא דומה לבורא, שזו כוונה על מנת להשפיע על פני הרצון לקבל שלנו. אבל תמיד אנחנו משיגים את הבורא, או את האחוריים שלו, שזה הרצון לקבל שלנו, או את הפנים שלו, שזה הרצון להשפיע שקיבלנו על פני הרצון לקבל. זאת אומרת, תמיד אנחנו בעבודה הרוחנית שלנו נמצאים בהעתקה מהבורא, הפוכה או דומה. ולכן בשני המקרים האלה אנחנו נקראים "אדם", הדומה לבורא, או "פרא אדם" הפוך מהבורא, או כמו הבורא.

זו בעצם קצת הקדמה למה שאנחנו נדבר היום, למה הכול נברא בצורה כזאת שעל כל פשעים תכסה אהבה. אני רק רוצה להוסיף, שאת העיקרון הזה על כל פשעים תכסה אהבה אנחנו צריכים להשתדל לקיים בכל רגע ורגע, בכל מצב ומצב שבחיינו. לא חשוב באיזה מצב הכי גרוע אנחנו נמצאים, אנחנו צריכים להבין שאנחנו בסך הכול מקבלים את זה מהבורא. כל מצב שלנו מגיע אלינו ממנו, אך ורק כדי שאנחנו נכסה אותו במצב דומה לו, שאנחנו ניקרא אדם. או שאנחנו מרגישים את עצמנו הפוך מהבורא, פרא אדם, שבור, או שאנחנו על ידי העבודה שלנו בעשירייה צריכים לקיים את צורת הבורא עלינו, "ויהיה שם ה' עליך" מה שנקרא. שהבורא, השם שלו י-ה-ו-ה הנכון, הוא ישרה עלינו, על כל ד' הבחינות בהבחנת הרצון לקבל שלנו. אנחנו נלך ואז בדרך אפשר לדבר באמת על כל הבריאה ועל מה שקורה לה.

שאלה: בשפה הרוסית למילים פשע וחטא יש משמעות שונה.

הרגשת הנברא שהוא נמצא בצורה הפוכה מהבורא, נקראת "עוון", נקראת "רע". אבל הנברא קובע את זה לפי ההבחנות שלו, הכול אנחנו מודדים כלפי אדם המשיג.

שאלה: ההסבר הזה לכסות בשמיכה של אהבה את כל הפשעים זה משהו שאני מוצא שמאוד קשה לעשות וגם להבין. אבל עכשיו הסברת שהמעבר הזה מימין לשמאל ומשמאל לימין צריך להוביל אותנו להבנה הזאת, או להיות במרכז, באמצע. איך אנחנו עושים את התנועות האלה מהמצב שבו אנחנו מרגישים שהחזה בוער לנו ואנחנו לא יכולים לכסות את זה באהבה?

אני לא יודע מה לעשות כאן במקרה שאני נמצא בחוסר אהבה, באהבה, בדבר רע, בדבר טוב. אני יכול למדוד את זה רק כלפי העשירייה. אנחנו נמצאים במצב שאנחנו לא מכוילים, לא מסודרים, ולא יודעים באיזה מצב אנחנו נמצאים, טוב, רע. אתה רואה את כל האנשים בעולם, כל אחד חושב שהוא יודע משהו, כל אחד חושב שהוא צודק, כל אחד חושב שמה שהוא מרגיש, הוא מרגיש נכון, מרגיש אמת. אנחנו לא יודעים לכייל את עצמנו כלפי סטנדרט, איזשהו אבחון שלם. הבורא נסתר ואז כל אחד מאיתנו, זה נקרא "איש הישר בעיניו יעשה". כי "ישר בעיניו" הוא קובע שזה צריך להיות כך וזהו. אתה רואה מה שקורה היום באמריקה, בישראל, בכל מקום, איזה מאבקים, איזה חילוקי דעות, איזה בלגן. אנשים חושבים שהם מבינים משהו.

אצלנו יש רק אפשרות אחת לאפס אותנו, להביא אותנו לאפס. שאנחנו מקבלים את הקבוצה, כמו שבעל הסולם מסביר לנו במאמר "בחירה חופשית" או "מאמר החירות", ש"הבורא מביא את האדם לגורל הטוב", מה זה טוב האדם לא יודע, אבל כך מסבירים לנו מקובלים שכבר עברו את הדרך, "ושם ידו של אדם על גורל הטוב ואומר קח לך". את זה אתה צריך לקחת. למה? לפי זה אתה תבנה את עצמך בצורה הנכונה, זה הצפון שלך, זה האפס שלך, זה הכיוון למטרה שלך. עד כמה שאתה כל הזמן מייצב את עצמך בתוך קבוצה שבסך הכול מחפשת את הבורא, איך לגלות אותו, איך להיות דומה לו, אז בתוך הקבוצה הזאת אין לך ברירה, בתוך הקבוצה הזאת אתה כך תבנה את עצמך בכמה שאתה תשייך את עצמך לקבוצה.

ולכן כתוב, הבורא מביא את האדם לגורל הטוב, למקום הנכון, ואומר "קח לך". זאת אומרת, תתכלל בה, תתמוך בה, ואז תתחיל מתוך העבודה שלך בתוך הקבוצה, איך שאתה רוצה להתכלל בהם, להתחשב איתם, להתחבר איתם, איך אתם יחד עובדים ב"איש את רעהו יעזורו," וכל אחד נכלל כלפי האחרים, מבטל את עצמו, על ידי זה אתם, כל אחד וכולם יחד תבנו את עצמכם. אחרת לא יהיה לנו מצפן, כיוון לכוכב הנכון. אין דבר כזה. אתה רואה איך בכל האנושות אף אחד לא יודע מה לעשות. לכן אנחנו צריכים כך לקבל את הדרך ורק בצורה כזאת. זאת אומרת, לא אכפת לי כל העולם, זו דרגת בהמה, אכפת לי רק דבר אחד, הקבוצה שלי שהיא אותו מקום איפה שאני מגדל את עצמי להיות דומה לבורא, להיות אדם. זה הכול.

שאלה: כשאני נמצא בירידה, האם אפשר להגיד שזה מה שהחכמים אומרים לילה בתוך הקבוצה?

כשאנחנו הולכים לישון, אפילו שאנחנו ישנים, אנחנו מכינים לעצמנו איזשהו אור קטן, או מנורה קטנה, או נר, או מדורה קטנה, אבל אנחנו מכינים לעצמנו משהו כדי שאם נתעורר באמצע החושך, שיהיה לנו איזה אור. כך אנחנו צריכים להכין את זה בתוך הקבוצה. אני נמצא בחושך ולא רואה ולא יודע ואין לי כלום על הנשמה ואני לא מרגיש כיוון, שום דבר, אבל אני מכין את הקשר שלי עם הקבוצה שזה כמו נר קטן, כמו מנורה קטנה, מדורה קטנה, שאפילו שאני מתעורר בתוך יער חשוך ולא יודע מה ואיפה אני, יש לי איזה מקום אחיזה ברוחניות, אחרת אני אבוד.

לכן "איש את רעהו יעזורו", אנחנו חייבים להכין לעצמנו כזה נר תמיד, שתמיד תהיה לי איזו מין הארה קטנה שתיתן לי הבחנה שלאותו מקום אני צריך לזוז, את העיקרון הזה אני צריך לשמור וממנו עוד להתפתח הלאה. ואז מתוך הנר הקטן הזה שהכנתי לי מראש, אני מתחיל להגיע לכיוון האור היותר גדול ואז אני מושך את האור העליון עלי ומתוך הנר הקטן מגיעה זריחה, מגיעה שמש, מגיעה ראיה למרחקים. אבל זה הכול מתוך זה שאני מכין את הנר.

איך אני מכין אותו? בזה שיש לי חברים, כי אני הולך לישון. אנחנו מסודרים במערכת הכללית שאפילו כשאנחנו הולכים לישון ישנו כוח בינינו, זה נקרא בורא, ישנו כוח שאם אנחנו מחוברים אז הנר, או המנורה הקטנה, או המדורה הקטנה נשארת והבורא שומר על זה. מפני שאנחנו שומרים על קשר בינינו, בכל מצב אנחנו רוצים שהקשר בינינו ישמר, ואז הבורא נשאר והוא שומר על זה שאנחנו נקום לאור הנר, לאור השמש אפילו. זה העניין.

לכן, אפילו בחושך הגדול ביותר, בכל זאת מראש, לפני שאנחנו שנכנסים לחושך הזה, אנחנו מראש דואגים שיהיה קשר בינינו, ובתוך הקשר בינינו תמיד נמצא בורא, ואז בצורה כזאת אנחנו מגיעים לזה שקמים ומתחילים שוב את היום החדש.

שאלה: בהמשך לשאלה של החבר, איך אפשר להרגיש את העשירייה בתוך הבלבול שיש בסתירות?

מתוך נחיצות, מתוך חיסרון, שבלעדיהם אני לא יוצא מהים הסוער של החיים שלי, שאני חייב להחזיק בהם. מה זו סירה? כל הקשר בינינו נקרא סירה. זה לא שיש לנו סירה מעץ או מברזל או ממשהו, אלא אנחנו בנינו קשר בינינו, ובתוך הקשר בינינו אנחנו יושבים. לכן אנחנו כל הזמן דואגים לזה כי בלי זה כולנו טובעים בים. לזה אנחנו צריכים לדאוג.

שאלה: להשיג את עצמך זה להשיג את הבורא וזה אפשרי רק בקשר ההדדי בתוך העשירייה?

כן. רק כך.

שאלה: האם אנחנו חייבים לגלות שנאה כלפי כל אחד מהחברים כדי לכסות אותו באהבה?

בדרך כלל, לפרקים, אני מרגיש כנגד כל חבר וחבר איזו ביקורת, איזה יחס לא שלם, לא טוב, אפילו דחייה. זה חייב להיות, ודאי, כי בלי זה אנחנו לא נחזק את הסירה. מה זה נקרא שאני קודר חור? כלפי כל חבר וחבר אני עושה את זה, כלפי אחד, כלפי שני, כלפי כמה ביחד, זה חייב להיות, כי הרצון לקבל בצורה כזאת מתגלה, זה האגו שלי מתגלה.

כי בלי שזה יתגלה ביחס שלילי לכל חבר וחבר ולכל החברים, אני לא ארגיש נחיצות לחזק את הקשר שלי איתם. ורק בקשר שלנו, שכל אחד כך עושה כלפי החברים, רק בלחזק את הקשר הזה בינינו אנחנו בונים את הסירה הזאת שהופכת להיות למערכת, ובה מתגלה הבורא. הכוח הפנימי בסירה זה הבורא, זה כאור פנימי שמתגלה בתוך הרצונות המחוברים שלנו.

שאלה: אמרת שבעשירייה מתגלה אותו המבנה של הה-ו-י-ה, אז מתגלה לנו שזה כולל את כל הצורות המנוגדות או שזו צורה נקייה?

לא. ה-ו-י-ה יכולה להתגלות כאוסף שלנו הנכון בעשירייה שאנחנו קשורים ותומכים זה בזה אפילו באותם התנאים הקטנים, האגואיסטים שהתגלו בינינו. אם אנחנו למרות כל הדחיות, למרות הטענות שיש לנו אחד כלפי השני או בכלל כלפי קבוצה, אנחנו בכל זאת רוצים לעטוף את זה בקשר של חיבור בינינו, אז בצורה כזאת אנחנו בונים את הכלי או הסירה, לא חשוב איך להגיד את זה, ואז כשאנחנו משתדלים לעשות את זה אנחנו מרגישים שחסר לנו בעצם כוח שמחזיק אותנו יחד.

אני רוצה עבור האחרים, כל אחד מאתנו רוצה עבור האחרים, כי מבינים שכבר אי אפשר אחרת, אבל מה יחזיק אותנו? ואז אנחנו באמת זקוקים לבורא, אז אנחנו מגיעים לצעקה, לתפילה שאנחנו חייבים לצאת ממצרים. שהכוח הזה ששורה בנו הוא כוח שלילי, הוא לא נותן לנו להיות מחוברים, הוא לא נותן לנו להרגיש שאנחנו נמצאים בסירה אחת. ואז אנחנו צועקים, אבל כבר צועקים יחד.

התפילה הראשונה זו צעקה משותפת לבורא שהוא יעזור לנו להיות מחוברים, אחרת אנחנו מתפרקים. ואז כשאנחנו צועקים הוא עוזר, זאת כבר תפילה אמיתית. שאנחנו חייבים להיות מחוברים, ואנחנו לא יכולים בלעדיו, כי בעצמנו יש לנו רק כוחות קטנים כדי לגלות שאנחנו לא מסוגלים להיות מחוברים בינינו בצורה נכונה, ואז הבורא עוזר. ומזה מתחיל להיות כבר הכלי, העשירייה, הנשמה. והכוח הפנימי שמתגלה בנשמה, שמתחיל להיות מאור הנפש, זו כבר הופעת הבורא בתוך הנברא. נברא זה עשירייה והבורא זה האור הפנימי.

תלמיד: המרחק בין זה שאנחנו מבקשים מהבורא שיעזור לנו להתחבר בזה שהוא עוזר לנו זה צריך להתרחש בו זמנית?

איך יכול להיות דבר כזה, מה שאתה מבקש ומה שהבורא עושה? אתה צריך להגיע לבקשה נכונה, שהבקשה הנכונה שלך תהיה מצד הכלי השלם לפחות בנפש דנפש דנפש דעשיה במשהו, שתגלה שהבורא נמצא בזה. אתה בונה את הכלי, ואם הבורא לא מתגלה סימן שהכלי שלך שבנית הוא עדיין לא כלי שלם. השלמות שלו היא לפחות נפש דנפש דנפש דעשיה, הדרגה הקטנה ביותר, אבל חייב להיות כבר קשר בין כולם, כבר דאגה הדדית בין כולם. "על כל פשעים תכסה אהבה", שאהבה זה בורא, ופשעים זה אנחנו.

תלמיד: פשוט אתה תמיד אומר שאנחנו כביכול לא נפטרים מהרע אלא מכסים אותו, זה קיים בו זמנית.

אנחנו לא יכולים אף פעם לנטרל, לבטל ולמחוק את הרע שבנו. האגו לא מתבטל, הוא לא נעלם, הוא נשאר כל הזמן כאחוריים של המצב הרוחני. תמיד כמה שאנחנו גדלים, אנחנו גדלים על פני האגו שגדל ואנחנו מעליו.

שאלה: האם בדרך ישנו איזה שלב שאנחנו רוצים להיות הכלי של הבורא?

אני לא מבין את השאלה. אם אנחנו מתקדמים ברוחניות, אנחנו כל הזמן רוצים להיות כלי לבורא, שהבורא ימלא את הקשר בינינו, שהקשר בינינו יהיה בתכונת השפעה הדדית, שהאור העליון, לפי השתוות הצורה עם ההשפעה ההדדית בינינו, ימלא את הכלי.

שאלה: איך אפשר להבחין בטוב של הבורא באמצע מצב שנראה לנו כרע?

דווקא מתוך הרע שאנחנו מרגישים בינינו, שלא יכולים להתחבר בינינו, שזה נקרא אצלנו רע, ושום דבר אחר. לאט לאט אנחנו צריכים להגיע למצב הזה, להבחנה זו, שאין בכל המציאות, גם בעולם הזה, עכשיו הפנדמיה מלמדת אותנו, שאין שום דבר רע בכל המציאות, חוץ מחוסר חיבור בין כל חלקי הבריאה, רק זה הרע מתוך מה שהגיע לנו משבירת הכלי דאדם הראשון.

לכן יכול להיות טוב רק דבר אחד, שכל השבירה הזו מיתקנת מעל השבירה, שהיא מתחברת מעל השבירה, ועל זה אנחנו צריכים לעבוד. וכל התיקון הוא על פני זה שאנחנו מגלים את השנאה בינינו, הדחייה ומכסים אותה באהבה "על כל פשעים תכסה אהבה". את הפשעים הבורא מכין, הוא שבר את הכלי דאדם הראשון בהכנה כדי שנוכל לסדר אותו שוב לכלי שלם, ודאי בעזרתו, אבל אנחנו מכסים את השנאה באהבה. ואז בקשר בין השנאה לאהבה אנחנו מרגישים את כל המציאות, מבחינים בכל ההבחנות ונעשים אז ביכולת לגלות את הבורא במלואו. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה", "כיתרון האור מתוך חושך".

שאלה: אמרת קודם שהצורה שבה אני חש את החיים היא בעצם בהשוואה בין הניגודים, בין מר למתוק, חושך ואור. אלה דברים שהם באמת ברורים ונכונים, אבל בדרכי הרוחנית אני עושה השוואות בין מצבים לא מוכרים. אם אני מדבר על העולם הזה והעולם העליון, אני יודע מה זה העולם הזה, אבל אני לא מה זה העולם העליון. בין בורא לנברא, אני יודע מי זה הנברא, אני לא יודע מי זה הבורא. אני שואל, איך אני מונע מצב שאני בעצם עושה השוואה לא נכונה? אני חש משהו לא נכון כי אין לי את הצד השני להשוות אליו, אין לי את הכנגד.

יש לך כנגד, יש. מה אומרים לך? חיבור כנגד ניתוק, עשיית טוב כנגד הנטייה לעשות רע. גם בעולם הזה אנחנו נמצאים במצב שיש לנו טוב ורע, כביכול טוב ורע, הכול אגואיסטי, אבל מתוך זה אנחנו לומדים. כמו ילדים שמשחקים בצעצועים, אנחנו לומדים בעולם הזה מה זה נקרא "רע" ומה זה נקרא "טוב" במסגרת העולם הזה. וזה נקרא משחק, משחק, כי זה לא רציני, זה עדיין לא רוחני, אבל אנחנו מתוך זה מבינים שיכולים להכין את עצמנו לרוחניות.

אם אני בעולם הזה יודע שכל ריחוק, כל הנטייה להזיק לזולת, כל הזלזול שלי בבריאה, זה נקרא רע, כנגד זה אני יכול לעשות אפילו בחיים שלי האלו דברים טובים. מה יוצא לי מהדברים הטובים? חיבור בין האנשים שהם רוצים כמוני דרך החיבור להגיע לעולם האמיתי ולהתחיל לעבוד עם הבחנות רוחניות אמיתיות. וחוץ מזה כלפי כל העולם, להסביר להם איפה אנחנו נמצאים ואיך להגיע לחיים טובים.

בינתיים, כל העולם מרגיש את עצמו שהוא נמצא במשחק מכור, במשחק רע, הוא לא יודע איך לשחק, לא יודע, למרות שכל פעם קופצים כל מיני כאלה "חכמים בלילה" ואומרים שהם יודעים איך לכוון את כל האנושות, ואנחנו רק סובלים יותר ויותר בעקבותיהם. אנחנו יכולים לעשות סדר בתוך המשחק הזה שאנחנו עושים בעולם הזה, על ידי הפצה ועל ידי זה שאנחנו בעצמנו משתדלים לקיים את זה נכון ודרך זה מעוררים את המאור המחזיר למוטב על המקום איפה שאנחנו נמצאים, בינתיים על המקום הזה, על העולם הזה.

זו הסיבה למה אנחנו נמצאים בעולם הזה ועדיין לא יוצאים ממנו. אמנם יכולנו אולי לעלות לרוחניות במשהו, אבל הבורא לא נותן לנו, כי אנחנו צריכים למשוך את הכוח העליון למקום איפה שאנחנו נמצאים, כי האנושות זקוקה לאור הזה.

לכן אנחנו צריכים כמה שיותר מהר לבנות את עצמנו, לעשות הפצה בין כולם כמה שאפשר, כמו שבעל הסולם כותב במאמרים של "דור האחרון", ואז אנחנו בעצמנו גם נזכה לעלות לעולם העליון, ומשם להתחיל גם לארגן את העולם הזה, למרות שנהיה יחד עם זה בגופים כאן ונארגן כאן את כל שלבי התיקון. את החינוך הרוחני אנחנו צריכים לעשות גם בעולם הזה.

תלמיד: אבל איך אני מונע את הבעיה האישית שלי? כשאני חושב על הבורא אני לא יודע על מה אני חושב, אין לי נקודת אחיזה, אין לי כלום.

ולא תהיה עד שלא תבנה את זה בעצמך מהתנאים שיש לך עכשיו. ויש לך עכשיו את כל התנאים שאתה יכול לעשות. אתה יכול לשחק בעולם שהוא מתוקן בתוך העשירייה שלך, בתוך "בני ברוך", כי אתה נמצא בין אנשים שכביכול נמצאים באחיזה ברוחניות ואתה רוצה שיהיה קשר ביניהם, ובקשר ביניהם יתגלה הבורא. אתה מתוך הנטיות האלו יכול להגיע למצב שהבורא יתגלה ואז תראה יותר ויותר. בכל רגע ורגע שאתה בכל זאת עכשיו קיים, אתה מקבל מלמעלה בדיוק אותה מנת אור, מנת שכל ורגש שאתה צריך בצורה אופטימאלית כדי לתקן את עצמך ואת הסביבה שלך. על זה אין לך אפשרות להתווכח ולטעון למה הבורא לא עושה לך מה שצריך, הוא עושה לך בדיוק מה שצריך, עליך עכשיו רק להשתדל לבצע את זה בצורה נכונה.

שאלה: ההרגשה כשאנחנו נפגשים בקבוצה היא הרגשה עניינית, אחראית יותר של עבודה, ופעם בשבוע אנחנו נפגשים בקבוצת קווקז, קבוצות ארמניה, אזרבייג'אן, גרוזיה, ויש שם כל מיני תחושות. זה צריך להיות?

יש לכם שם הרגשה פנימית יותר כי האנשים שונים, ממקומות שונים, אמנם כולם שייכים לאזור קווקז, אבל בכל זאת אתם מרגישים עד כמה שהכלי פתאום מתרחב, לכן ההרגשה גם מתרחבת, לכן קל יותר להיות קרובים יותר לרוחניות. אתם תבינו ותגלו את זה.

שאלה: איך להפוך טוב ורע למצב של הרמוניה בעבודה?

לצרף את זה לבורא. פשוט מאוד, לצרף לבורא, ממנו זה מגיע.

שאלה: אם אנחנו נבראנו ללא תכונת האהבה, רק ביצר הרע, רק יכולים לחטוא, וכתוצאה מהתפילה הנכונה הבורא יכול להמתיק ולתת את תכונת האהבה בינינו, למה לא כתוב שעל כל פשעים יכסה הבורא, או שזה היינו הך?

זה לא אותו דבר בכלל. מי זה הבורא? זה רק תכונת החיבור עד האהבה.

תלמיד: אהבה נשמע שאני מעצמי עושה מאמץ ומכסה באהבה, ויוצא שזה כאילו התוצאה.

במידה שהבורא מאיר עלינו אנחנו מרגישים חיבור עד כדי החיבור השלם שנקרא אהבה. אהבה זה נקרא שכל הרצונות של אחד וכל הרצונות של השני הם מתחברים ומשלימים זה את זה ונעשים כאחד.

שאלה: מה זה הנר הקטן הזה, האור הקטן הזה שאנחנו מכינים ליד המיטה בלילה בעשירייה?

אתם דואגים שיהיה ביניכם קשר, שלמרות כל המצבים, מה שלא יהיה, הקשר הזה יישאר כקיים בתוך העשירייה. זה מפני שאתם מתקשרים לבורא, הוא מכין את הקשר. זה כמו שיש קשר בין בני משפחה, יש קשר, אפילו שזה הפוך ורחוק ומה שלא יהיה, אבל קשר נמצא. אתם בונים כזה קשר.

תלמיד: מה מונע מהנר לא להיכבות?

זה שאתם דואגים כל הזמן, מתי שאתם מסוגלים, כי אלה מסוגלים ואלה לא מסוגלים, ככה אתם רוקדים, זה נקרא ריקוד, שכל אחד מתישהו למעלה, מתישהו למטה, אבל אתם חושבים על זה שיהיה ביניכם "נר תמיד" מה שנקרא, שכל הזמן לא יכבה הקשר ביניכם.

שאלה: "על כל פשעים תכסה אהבה", אמרת שזה עיקרון שצריך להסתכל איתו על כל דבר בבריאה. זו תפיסה דואלית.

זו לא תפיסה דואלית. אין לנו תפיסה אחרת, אנחנו רק תופסים בקשר בין הדברים. אנחנו לא יודעים מה זה חושך ומה זה אור, אלו הבחנות שמתגלות רק "זה לעומת זה ברא א-לוהים". אתה לא תופס חושך, אתה לא תופס אור, אנחנו לא נמצאים באף מקום.

למה הבורא ברא רצון לקבל? מתוך זה שאנחנו מתוכו נוכל להיות הפוכים ממנו ואז להשיג אותו, זה הכרחי שכך יקרה. זה לא שבא לו לבנות רע, אלא כהפוך מעצמו שהוא עשה, אז ברא את העולם הזה, את כל המציאות הזאת, יצר הרע. כאילו סיבב את עצמו להיהפך, מבפנים החוצה, ואז אנחנו יכולים להשיג אחד מתוך השני. אם נמצאים רק באחד, לא מרגישים כלום. אם בתוך השני, לא מרגישים כלום. מתי מתחיל להיות נברא? מתי שהוא מרגיש את התכונה שלו ואת התכונה של הבורא, ושניהם מביאים לו את הרגשת המציאות. זה נקרא שכבר ישנו כלי, צמצום, מסך, אור חוזר, וקצת אור שבתוך הכלי, אז הכלי הזה נקרא נברא.

תלמיד: אני זוכר כשהיינו בבית הספר, למדנו שיש הפכים, זה לא משהו חדש בבני אדם שיש הפכים בעולם. היום אנחנו רואים שעם הניגודיות הזו לא מסתדרים. למה העיקרון הזה כל כך חשוב עכשיו בדור האחרון, מה אנחנו בעצם יכולים בכלל להסביר?

העיקרון הזה מאוד חשוב כי עכשיו מתגלה לנו ההפכיות שלנו מהבורא. עוד לא ברור שזה מהבורא, עוד לא ברור מהי צורת ההפכיות, מהו החושך, אבל אנחנו רואים שהעולם נכנס לחושך יותר ויותר מיוחד, ואנשים מתחילים לאבד את הבנת החיים, הרגשת החיים. אנחנו התפתחנו עד הדור האחרון, עד זמנינו, מזה שרכשנו הרבה תכונות, הבחנות, מדע, טעמים, כל הדברים, התפתחנו. עכשיו אנחנו צריכים להתחיל לבדוק את עצמנו כלפי הבורא.

לכן החושך שעכשיו מתגלה, הוא מתגלה קודם כל בין כולם, מכסה את כול האנושות, ולא היה עד כה דבר כזה. ואנחנו נתחיל לברר כנגד החושך הזה, כשכולנו מרגישים בחוסר אונים, בחוסר כיוון, לא יודעים מה לעשות, הטבע שולט עלינו, תראה מה שהוא עושה איתנו, איזה וירוס קטן ותראה מה הוא עושה עם כל האנושות, אז מתוך זה, מתוך החושך הזה, חוסר האונים, נתחיל לגלות את האור, את הבורא, את הכוח העליון. זה הדור האחרון, ככה זה ילך.

שאלה: איך אפשר לכסות באהבה מישהו שמנסה למחוק אותך. לדוגמה היהודים בגרמניה הנאצית, אפשר לתת איזושהי דוגמה, איך אפשר לכסות על השנאה של הנאצים כלפיהם באהבה?

לא, לא יכולים. ואנחנו לא מדברים על מצבים כאלו, כי אלה כבר מצבים קיצוניים שאנחנו לא בנויים לתקן בהם משהו. אנחנו מדברים על המצבים הרגילים שמתגלים היום, ומתגלים גם לא בין החלקים שבעולם הגדול, בכל האנושות, אנחנו מגלים את הדברים ההפוכים, הרחוקים, שמתגלים בעשיריות שלנו. שאנחנו מכוונים למטרה, שאנחנו יודעים שהמטרה היא בחיבור, ואז כל מה שמתגלה בינינו, זה מתגלה כדי שאנחנו נגדיל את החיבור בינינו על פני כל הבעיות שמתגלות, "על כל פשעים תכסה אהבה". רק בצורה כזאת אנחנו מדברים בינתיים ולא על המצבים האחרים. תשמעו מה שאנחנו מדברים, אל תברחו מזה לכל מיני מקומות אחרים, זה יבלבל אתכם.

שאלה: האם אחרי תיקון של שנאה כלפי החברים, אני מגלה שנאה כלפי הבורא?

זה יגיע יחד. זה לפרקים מגיע גם כך וגם כך. אבל באמת אנחנו נמצאים כבר בשלבים כאלה, שאני לא חושב שתתגלה כל כך שנאה כלפי הבורא. וגם שנאה כלפי החברים היא מתגלה בצורה מאוד קטנה, חלשה, היא מתגלה רק איפה שאנחנו צריכים להוסיף את החיבור. אנחנו לא נמצאים במצבים ממש נוראים כאלה כמו תלמידי רבי שמעון.

שאלה: האם ניתן להרגיש שמחה אמיתית גם במצב של חיסרון כזה שמצריך תפילה?

אפילו מתוך זה שאתה מרגיש חיסרון, ואין לך חוץ מחיסרון כלום, אבל קצת נר בתוך החיסרון, שאתה קשור עם החברים, שאתה הולך בדרך, ואתה יכול לכלול את עצמך עם החיסרון שלך ביניהם, זה כבר צריך להביא לך שמחה, שאתה במקרה הזה מוסיף את החיסרון שלך לקבוצה.

תלמיד: ומה ההבדל בין השמחה הזאת לשמחה של התיקון?

זו שמחה מהתיקון.

תלמיד: להשגת התיקון אני מתכוון, לא התהליך, אלא היעד. מה ההבדל בין השמחה של התהליך, לשמחה מהשגת היעד?

שאתה משיג את החיסרון, שאתה מוסיף לקבוצה חיסרון, שאתה מעבד את החיסרון שיהיה חיסרון מכוון, מטרתי.

תלמיד: היעד של גמר תיקון הוא לא חיבור בלי חסרונות?

אין דבר כזה. איך יכולה להיות הארה בלי חיסרון. חיסרון תמיד נמצא באחוריים של הכלי כדי לתת עוצמה לחיבור. על כל פשעים תכסה אהבה. אתה לא קולט את העיקרון בכלל. עד גמר התיקון, וכולל גמר התיקון, ואחרי גמר התיקון, הרצון לקבל האגואיסטי הגדול ביותר הוא עומד כאחוריים של המצב, ודווקא בזכותו המצב הזה הוא בוער.

שאלה: איך אנחנו מגדירים פשע בעשיריה במצב שלנו?

פשע בעשיריה מתחיל להיות מזה שאדם לא רוצה להוסיף לעשיריה את הכוחות שלו. זאת אומרת, הוא לא נמצא עם עשיריה באותו כיוון כלפי הבורא. פשע מתחיל מזה שהוא פסיבי, לא שהוא לא מסוגל, הוא לא רוצה. ואנחנו צריכים אז לעבוד עליו ולתקן אותו. להביא אותו למצב, וכמה שאפשר לסחוב אותו ולהסביר לו עד כמה אנחנו זקוקים לו, עד שיקבל הבנה וכוחות מלמעלה וישתתף איתנו.

תלמיד: כי יוצא שבדרך שלנו ברוב העשיריות לא ממש מתגלה שנאה, בטח לא כמו בסיפורים על הקבוצה של רבי שמעון, ואני יודע שאנחנו גם לא צריכים לייחל לשנאה. לכן האם אנחנו צריכים להגדיל את הרזולוציה, צריכים להגדיל את הרגישות, כדי לראות דברים שאנחנו לא רואים אותם כרגע כשנאה?

זה מתגלה לנשמות גבוהות, זאת אומרת שנמצאות כבר בדרגות גבוהות, ולכן אנחנו לא צריכים לדבר כל כך על שנאה. אלא חוסר השתתפות, חוסר כוחות, חוסר נכונות לתמוך באחרים, על זה אנחנו מדברים, על דברים כאלה קטנים. אבל צריכים לטפל גם בהם. עד שמגיעים לדרגות הגבוהות, שם גם טוב וגם רע מתגלים בעוצמה יותר גבוהה. עוד מעט זה יבוא.

שאלה: לא ברור מה זה המעשה הזה שאנחנו צריכים לבצע שנקרא לכסות באהבה?

איפה שאתה מרגיש שחסרה אהבה, אתה צריך לכסות את ההרגשות האלה, היחסים האלה באהבה. מה לא ברור? תבדוק את היחס שלך לכל החברים בקבוצה. עד שאתה לא מכסה את היחסים האלה באהבה, אתה לא נמצא בתהליך הרוחני.

שאלה: בכל זאת, האם אנחנו צריכים בעשיריה לדרוש חיבור אחד מהשני, ואם אנחנו לא דורשים, אנחנו לא יכולים לגלות את השנאה?

אנחנו צריכים לעשות את זה בכל זאת בעדינות. זאת אומרת קודם כל על ידי הדוגמה, ואחרי הדוגמה אפשר עוד לדבר על משהו, אבל קודם הדוגמה.

תלמיד: אם מראים דוגמה וזה לא עובד?

כנראה שהוא לא מבין את הדוגמה הזאת, ואתם צריכים לדבר ביניכם כך שהוא ישמע על מה שאתם מדברים, ומתוך הקנאה ירצה גם. תעשו משחק כזה, תיאטרון לפניו, כאילו שהוא לא שומע וזה לא מכוון אליו, אבל אתם מדברים על החיבור ביניכם, על האהבה ביניכם, ואז מתוך קנאה הוא ירצה.

תלמיד: אנחנו צריכים לסכם על זה מראש?

כן, כך אתם עובדים על החברים, מעוררים אותם.

שאלה: במצב של חושך על פני אור, מה שתיארת, איזה קשר הנברא מנהל עם הבורא במצב הזה?

הנברא מנהל עם הבורא רק קשר אחד, הוא מסדר את עצמו בצורה כזאת כדי שיוכל מהמצב הזה לצעוק לבורא. לצעוק, זאת אומרת לבקש בכוח בכמה שאפשר בנקודה הפנימית ביותר.

שאלה: אם אני אתחייב, האם אני יכול עם הכוחות שלי להוביל את העשיריה לחיבור מוחלט?

לא. אחד לא יכול, זו עבודה של הקבוצה. אבל אתה יכול לעורר את הקבוצה.

שאלה: איזה סוג של חיסרון אנחנו צריכים להרגיש בקשר שאנחנו בונים כדי שנוכל להגיע למצב של אהבה?

זה חיסרון שכל פעם מתעדכן, כל פעם גדל בכמות ובאיכות, שאני לא יכול להגיע למטרת החיים, למטרת הבריאה בלי חיבור עם החברים. חיבור עם החברים הוא בסך הכול מיועד כדי שאנחנו נתקשר יחד ונתחיל להתייחס לכוח עליון, לבורא, שאנחנו נתייחס אליו כמו שהוא אלינו. וסך הכול מדרגות שאנחנו רוצים עליהן לעלות, מדרגות רוחניות, זה עד כמה שהבורא מתייחס אלינו אנחנו מתאימים עצמנו בלהתייחס אליו.

איך אנחנו מתייחסים אליו? על כל פשעים תתגלה אהבה. כמה שיותר מתגלים פשעים, רצונות אגואיסטיים בינינו, שאנחנו בינינו ובין כולם נמצאים ממש בשנאה, אנחנו מכסים את זה באהבה, ובזה אנחנו נעשים דומים לבורא כלפי כל מצב ומצב שלנו. עולים למצב יותר גרוע בשמאל, מתקנים אותו, מכסים אותו באהבה, מגלים את עצמנו שנמצאים דומים לבורא במצב החדש הזה, וכן הלאה, שמאל ימין, שמאל ימין.

שאלה: אמרת לבקש בכל הכוח. מה זה אומר שאנחנו מבקשים בכל הכוח?

לבקש בכל הכוח זה נקרא שאנחנו מרגישים שאנחנו לא מסוגלים להיות ברצון אחד לפי מה שאנחנו נמצאים, לכן אנחנו לא יכולים לפנות לבורא שהוא ישמע, יגיב, יתקן אותנו, ימלא אותנו ויתגלה בנו מפני שהבקשה שלנו היא לא נכונה.

כמו שעכשיו מתגלה בקבוצות רוסיה, שהם בכלל לא עשיריות, אלא משהו שאני לא יודע לפי איזה פורמט הם קיימים. אתם צריכים לעשות בדיקה חוזרת מה קורה ביניכם. אם זו לא עשירייה, שאתם רוצים להידמות לעשר ספירות רוחניות, חבל על העבודה שלכם, חבל בכלל על החיים שלכם, לא תגלו שום רוחניות. אז תחשבו טוב טוב מה אתם עושים ואיך אתם מאורגנים.

שאלה: איך להבדיל פעולה שבה אני צריך לכסות באהבה לבין מזיק?

אם אדם לא רוצה לקבל על עצמו את חוקי החברה, חוקי העשירייה, אם הוא לא מסוגל, וודאי שלא מסוגל, עדיין הבורא משחק איתו כנראה בצורה אחרת, שהוא לא יכול, לא רוצה להתחבר עם החברים ובצורה שיטתית הוא נגד חיבור בעשירייה, אז אנחנו צריכים בינתיים להוציא אותו מהעשירייה, אי אפשר להשאיר אותו בעשירייה.

שאלה: מה יותר עוזר בעבודה בעשירייה, מתוך שתי דעות, אחת, שצריך להראות דוגמה ושצריך לשחק, דעה שנייה, שכל אחד צריך להתפלל עבור כולם ובצורה כזאת להגיע למצב המתוק?

חייבים גם את זה וגם את זה, ויותר מזה תקראו את מאמרי רב"ש.

שאלה: אני שומע שהפשע העיקרי זה שאני לא מוסיף את הסומסום שלי, כי האוטומט שלי זה לחפש בעצמי. איך אנחנו עובדים על לעורר את לב החברים, שלכל אחד תהיה היכולת להוסיף עוד בסומסום ולא להתעסק בעצמו אלא לעורר את לב החברים?

אתה מגיע לבורא רק אם אתה מחובר עם החברים, רק בקשר עם החברים, רק בכוח העשירייה. לא יכול להיות שאתה יכול לגעת בבורא, להעלות אליו את הבקשה שלך, מ"ן, אלא אם אתה נמצא בקבוצה. זה הכול.

תקראו שוב את המאמרים "ערבות", "בחירה חופשית", כל מה שכתוב. אנחנו צריכים להגיע למידת כלי דאדם הראשון בצורה הכי קטנה. למה הבורא שבר את הכלי הזה? כדי שאנחנו נוכל מהמידה המינימלית, אפילו שניים, שאם אנחנו מתחברים בינינו, אז מצורה כזאת של שניים אנחנו כבר יכולים לפנות לבורא ולעורר אותו שיטפל בנו ושיהיה קשר בין השניים לבורא, כמו שכתוב, "מיעוט הרבים שניים". אבל ודאי שהאופטימלי זה עשר.

תלמיד: זה ברור לחלוטין, התלות הזאת בעשירייה, ההרגשה שאנחנו קוראים ביחד את מאמרי רב"ש זה ממש חי בנו. אבל אם על כל פשעים תכסה אהבה, זה בעיקר להוסיף את הסומסום שלי ולצאת מהאדישות הזאת שאופפת אותי הרבה פעמים במהלך היום, ובמקום זה אני מתעסק בעצמי במקום להוסיף לקשר שלי לעשירייה.

אז אתה לא קיים. אתה לא מבין שאתה לא קיים? אתה קיים במידה שאתה משייך את עצמך לעשירייה, שאתה מעורר אותם. האם יש לך השתתפות בזה שהם מתחברים, או לא? אם אתה לא גורם להם התחברות יתר, אז אתה לא קיים. אין אתה בעשירייה, הגוף שלך לא מתקבל בחשבון. היגיעה, תוספת הרצון לחיבור, אתה נותן או לא? זה הכול. אין יותר מה לדבר איתך, רק תוספת לחיבור.

שאלה: האם יכול להיות שפספסנו את ההזדמנות בעשירייה לכסות באהבה, או שהבורא בכל זאת יחזיר את ההזדמנות עד שאנחנו נמצא אותה?

כולנו נמצאים כבר במצב של גמר התיקון המתוקן ואנחנו לא יכולים לברוח מזה. סך הכול תלוי בנו רק מידת ההתקרבות שלנו, מידת ההשתתפות שלנו בבריאה. אבל זה שתגיע לסוף, על זה אין מה לדבר, בטוח שיש לך כבר מקום שם ואתה נמצא. אבל השאלה היא עד כמה אתה רוצה לקבל על עצמך את העבודה הזאת ולהשתתף עם הבורא כדי לקרב את גמר התיקון גם בכוחות שלך. על זה מדובר. אבל גם כך וגם כך, בטוח שלא תברח מזה.

שאלה: שמעתי שאמרת שאדם כל הזמן צריך לשאוף להיות בנקודה הכי פנימית וממנה כל הזמן להעלות בקשה לבורא. האם הנקודה הכי פנימית זה המקום שבו הבורא שובר לי את הלב? זו שאלה אחת. ואיך אני מקבל כוח כל הזמן להישאר בנקודה שבה הבורא שובר לי את הלב?

לא, אני לא יודע איפה הלב שלך נשבר. "שבירת הלב" אנחנו קוראים לנקודת השבירה, נקודת הקשר שלנו עם העשירייה שהיא נמצאת בשבירה. את אותה נקודה אני צריך כל הזמן לאתר ולחזק, לאתר ולחזק, עוד יותר ועוד יותר. זאת אומרת לגלות את העביות ולזכות אותה, לעשות על פני זה קשר עוד יותר גדול.

תלמיד: מאיפה אני מקבל כוח להישאר בנקודה הזאת, לחפש אותה כל הזמן?

מתוך הקבוצה, מתוך הלימוד, מתוך מה שיש. איך שהגעת לכאן, גם כן, תמשיך, אבל תכוון את עצמך בצורה יותר נכונה למטרה.

שאלה: בשיעור הקודם שמענו שכשאנחנו מדברים בעשירייה אפשר ממש להשתמש במילים של רב"ש. איך זה נעשה, לדבר בגוף שלישי או איך?

אני לא יודע על מה אתה מדבר. תעשו מה שטוב לכם כדי לעורר את הלב של כל חבר וחבר. במילים של רב"ש ובאיזו צורה ובאיזה אופן, איך שזה מגיע ללב, זה מה שצריך לכוון אתכם, ולא שאני עכשיו אתן לך איזושהי רשימת תנאים שכך אתם תתייחסו לכתבי רב"ש. אתם צריכים בעצמכם להרגיש איך אתם מקבלים אותם ומיישמים אותם.

שאלה: איך יודעים שמכסים באהבה ולא מטאטאים מתחת לשטיח?

זאת שאלה טובה. כתוב "על כל פשעים תכסה אהבה", זאת אומרת, האם אנחנו במקום אדישות או דחייה שהייתה לנו קודם מרגישים עכשיו נטייה לחיבור ותוצאה מזה שאנחנו ממלאים את עצמנו בהבחנות חדשות, מהחיבור. מהחיבור דווקא.

יש הרבה דברים שהם מגיעים דרך השכל, דרך הרגשה פרטית, אבל אנחנו לא צריכים להתייחס אליהם. ההבחנות הרוחניות הן מגיעות דרך נקודת הקשר בינינו. האם אני עכשיו נכלל בין החברים כמו שכותב רב"ש, מתבטל כלפיהם, נעלם כלפיהם, ומתוך הנקודה הזאת שאני נעלם בהם אני פתאום מתחיל להרגיש משהו חדש. זאת הרגשה רוחנית. כל היתר, לא.

שאלה: איך כוללים בתוכנו פשעים וכיסוי עליהם, איך שניהם מתקיימים ביחד?

אני צריך כל הזמן לגלות בקשר בינינו חסרונות בקשר, שזה נקרא "פשעים". שמתגלים רצונות לקבל כאלו שעוד לא מכוסים בחיבור, ואני מגלה אותם ואני שמח בהם, ברשעים שמתגלים, ואני משתדל לכסות אותם מיד בקשר יפה בין החברים. ומתוך הפשעים האלה אני מגלה חיבורים חדשים. וכך עד שאני מתחיל לגלות את הסיבה, מי מגלה לי את הפשעים? הבורא. ואז אני נמצא בהתקשרות אליו. גם בהתקשרות שלילית, שהוא עושה לי את זה וגם בהתקשרות חיובית, שאני מבקש ממנו שיתקן לי את זה, שאני מרגיש שזה לא בכוחי לעשות את הדברים האלה, גם אלו וגם אלו, גם בלגלות את הרע וגם בלכסות אותו בטוב. אני רק נמצא כמעורר את הפעולות האלה מצד הבורא. זה מה שאני עושה.

שאלה: אם אני בהסתר, איך אוכל להרגיש את הלילה כחיים בקבוצה בלי לשנוא את מצבי הלילה?

על ידי זה שאני נתמך על ידי כוח העשירייה. אז אני מגלה שכל הדברים הרעים שאני מרגיש, הם באים כהכנה לגילוי הטוב, שלא יכול להיות יום בלי לילה.

אני אמרתי לכם כמה פעמים, אני נגיד מתעורר לפחות שעתיים לפני השיעור, ואז מה אני עושה? אני משתדל מיד להרגיש איפה אני נמצא, ואם אני נמצא במצב מבולבל, שאין לי שום רגש ודחייה וכל מיני דברים כאלה, אני שמח מזה. אני שמח מזה, כי זה ברור שבתוך השעתיים האלה אני אכין את עצמי לשיעור, ובזמן השיעור שאני מתקשר אליכם, לחסרונות שלכם, זה נקרא "מכל תלמידיי השכלתי", וכך כל אחד כלפי האחרים, אז אני אקבל כוחות, אני אקבל הבנות, אני אמשוך את המאור, אני אקבל מצב חדש. לכן אני דווקא שמח עד כמה שאני נמצא בצורה מבולבלת וחשוך ולא מבין כלום, ואפילו לא מבין שאני לא מבין, כאלו מצבים, וכן הלאה. זה הכרחי. תלמידי רבי שמעון גילו שהם רוצים להרוג זה את זה.

שאלה: בקשר לפנייה לכוח העליון, לא ברור מה זה לבקש מהכוח העליון?

את זה אתם צריכים ללמד זה את זה בעשירייה. אפילו בצורה מלאכותית, שאין לכם עדיין דחף לפנות לכוח העליון, אתם צריכים להראות אחד לשני שכל אחד כביכול פונה לכוח עליון, ובזה מעורר חסרונות נכונים בחבר. ואז כל אחד ואחד מבין שצריכים לפנות לבורא, שמשם אנחנו מקבלים הבחנות רוחניות, שליליות וחיוביות. ורק בקשר הנכון ביניהם, בין החושך ואור אנחנו מגלים את הרוחניות ואת הבורא שהוא המקור שלו.

שאלה: אנחנו משתוקקים לגלות את הבורא כולנו יחד בעשירייה. איך אפשר כעשירייה להשיג את המטרה הזאת?

כשתתחברו ביניכם ברצון, בכוונה ובמטרה, והבורא יאיר אליכם, שהוא יתחיל להתלבש בכם, אז אתם תתחילו להרגיש שאתם עשירייה אחת. ולא לפני זה. זאת אומרת, המטרה שלנו היא להגיע למצב שאנחנו מחייבים את הבורא להאיר אלינו ולחבר אותנו יחד. כשהוא מחבר אותנו יחד בהארה שלו, אנחנו מתחילים להרגיש שאנחנו יחד, עשירייה, ואז מתוך העשירייה הזאת אנחנו כבר יכולים להתחיל להעלות מ"ן אליו. ואז יש קשר בין הכלי והאור ואנחנו מתחילים להתקדם כאיזה תא רוחני. זה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: איך לגלות את היצר הרע כאשר אנחנו יודעים שכל התנגדות באה מהבורא?

מה זה "התנגדות באה מהבורא"? היצר הרע בא מהבורא כדי שנגלה אותו, ואחר כך אנחנו מבקשים ממנו שיתקן את היצר הרע, שאנחנו לא מסוגלים, ואז הוא מתקן. ותמיד אנחנו נמצאים במצב שאנחנו תלויים בבורא, או בכוח הרע שהוא מגלה בנו או בכוח הטוב שהוא מגלה בנו. וכך בין טוב ורע כל פעם אנחנו מרגישים את עצמנו שנמצאים במציאות הכוללת טוב ורע יחד. וטוב מגיע כל הזמן על פני הרע, וקיים בקו האמצעי ובו אנחנו מגלים כל הזמן את ההתקרבות למטרה. שמגלים את הבורא גם מצד שמאל וגם מצד ימין, ואנחנו נמצאים באמצע, בקו האמצעי, כדי להכתיר אותו, גם בורא חושך וגם עושה את האור. שהכול זה הוא.

שאלה: כשמתגלים פשעים כלפי חבר, האם אני מבקש תיקון כלפי חבר מסוים או כלפי כל העשירייה יחד?

אנחנו יכולים גם לבקש מהבורא תיקון על חבר מסוים, אפילו כל התשעה אנשים מבקשים על חבר מסוים, או על כמה חברים, או לפרקים ככה, לפרקים ככה. אנחנו צריכים תמיד לדאוג שאם אנחנו מרגישים שאפשר לקדם על ידי התפילה שלנו איזה חבר שיתכלל בקבוצה יותר לפי הערכתנו, אז אנחנו מתפללים לבורא ומבקשים שיעשה את זה. אנחנו נותנים תפילה עבור החבר, והבורא מסדר את הדברים. הוא מצפה לזה, מחכה לזה, הוא מאוד שמח מזה. תתארו לעצמכם, זה כמו אימא שבאים כמה ילדים ומבקשים על ילד אחד מהמשפחה שהיא תעשה לו משהו טוב.

תלמיד: אם אני מבין נכון, אני מרגיש פשעים בעשירייה ואני רוצה לפעול לפי רצון עצמי ובמקום לפעול לפי רצון עצמי אני מצמצם אותו ומתפלל לקבל מהבורא את הרצון שלו, ואם אני מצליח לבצע אז בהרגשה אני מקבל תשובה ואת הרגש שלו, בוא נגיד ככה.

כן, בסדר.

שאלה: יש לנו עשירייה, זה רצונות שונים שהתאספו יחד, מה זה אומר שאהבה מכסה אותנו? מה זאת אהבה?

זה הכוח הכללי שהוא מתגלה בכולם, שכולכם שונים, אפילו מנוגדים, כמו עשר ספירות בפרצוף אחד, שאין אף אחד דומה לשני כי זה הכול נובע מארבע בחינות, שבתוך ארבע הבחינות האלו מתגלה כל בחינה ובחינה ההפוכה מחברתה, וכך אנחנו צריכים לגלות את החברים. זאת אומרת, מה הקשר בין כולם? שאנחנו משתוקקים למטרה אחת. רק זה חשוב לנו. מטרה אחת וכל אחד עד כמה שהוא מסוגל מצורף לכולם ומכוון אליה, למטרה האחת. ועד כמה שאנחנו כולנו רוצים את המטרה האחת, כך אנחנו מייצבים את הדמות הזאת, הבורא, שהוא הכולל. הכולל מכל המאמצים, מכל התכונות שלנו, כך אנחנו מאתרים אותו. אז כשאנחנו משיגים אותו, אנחנו משיגים מה שכל אחד ואחד מכניס בו, נותן לו איזה צביון.

תלמיד: השאיפה שלנו למטרה אחת זה נקרא מטרת אהבה?

"אהבה" זה נקרא שאני תומך בשני בכל הכוח שלי כמו הבורא. שאני מתייחס לזולת כמו הבורא, כי בורא זה נקרא כוח האהבה, אז אני רוצה לעזור לכל חבר וחבר כמו הבורא. אז בצורה כזאת אני הופך להיות לכתר שדרכי עובר האור לאותו החבר.

שאלה: התפילה הזאת שאנחנו מעלים עבור החבר כדי שיהיה בקשר איתנו, האם זו פעולה בדיבור או פעולה פנימית של הרצון לטובת החבר של כל אחד מאיתנו?

זה יכול להיות גם בדיבור, במעשה, ובתפילה פנימית. לא חשוב באיזה ביטוי ממני, אבל זה מבטא את הרצון הפנימי שלי שאני רוצה לעזור.

שאלה: זה יפהפה ופואטי בספרדית ובאיטלקית איך שמבטאים את החיבור ואת החיבור בין החברים. האם הנר הקטן הזה הוא בעצם כוונה גדולה בעבודה?

כן. מילה אחת. תשובה אחת. כן.

שאלה: מה משתנה כשאדם מייחס את הפשעים לעצמו ולא למה שקורה מחוצה לו?

הוא מבין שזה הוא רואה, זה מתגלה בו בתוך הכלים שלו, ומחוצה לו האמת שמחוצה לעולם שהוא כך תופס יש אור עליון שממלא את כל המציאות. ואם אדם היה מתוקן הוא גם היה רואה את העולם המתוקן כי "כל הפוסל במומו פוסל"¹. ולכן הכול תלוי במידת התיקון שנמצאת באדם. אנחנו עדיין לא יכולים לתאר את הדברים האלה בצורה שלמה, אבל איכשהו לפעמים כדאי לחשוב על התפיסה האמיתית.

שאלה: איך נגלה את הבורא בלי להשיג אהבה אמיתית בינינו בעשירייה?

אתה לא יכול בלי יחסים בעשירייה להשיג משהו אמיתי. ורק בצורה שאתם מתחברים יחד, אפילו במידה הקטנה ביותר, רק מתוך התפיסה הזאת הכוללת אתם יכולים לראות את המציאות האמיתית, אפילו בדרגה הכי הכי קטנה שלה. לכן לפני שאתם מתחברים כך שאתם רואים את עצמכם ששייכים למערכת אחת, אתם לא יכולים, אין לכם במה לגלות את העולם הרוחני. יחסים של השפעה.

קריין: אנחנו קוראים קטעים בנושא "על כל פשעים תכסה אהבה". קטעים נבחרים מהמקורות. קטע מספר 1 מתוך בעל הסולם.

"חוש הראיה שלנו, שאנו רואים לפנינו, עולם גדול ענקי, וכל מלואו הנהדר. הרי באמת, אין אנו רואים כל זה, אלא רק בפנימיותנו עצמה. כלומר, במוח האחורי שלנו, יש שמה, כעין מכונה פאטאגרפית, המציירת לנו שמה, כל הנראה לנו, ולא כלום מחוץ לנו. ועל כל זה עשה ית' לנו, שם במוחנו, כעין ראי מלוטש, המהפך לנו כל דבר הנראה שם, שנראה אותו מחוץ למוחנו, מול פנינו. ואעפ"כ, מה שאנו רואים, מחוץ לנו, אינו ענין אמיתי, מ"מ כמה יש לנו להודות, להשגחתו ית' וית', שעשה במוחנו את הראי המלוטש הזה, לאפשר לנו לראות ולהשיג, כל דבר מחוץ אלינו. כי בזה, נתן בנו כח, להשכיל כל דבר, בדעת ובהשגה ברורה, למדוד כל דבר, מבפנים ומבחוץ וכדומה. ולולא זה, היתה נעדרת לנו מרבית השכלתנו." 

(בעל הסולם. "מבוא לספר הזוהר", אות ל"ד)

זאת אומרת, הבורא לקח כל מה שיש בתוך הרצון לקבל שלנו וייצב לנו את זה מלפנינו. ואז בדרגות הרצון לקבל שלי, שורש, א', ב', ג', ד', אני רואה לפני את העולם מדומם, צומח, חי, מדבר, וכך אני מתייחס אליהם ובעצם אני מתייחס לתכונות שלי.

ובתיקון היחס שלי לכל המציאות, דומם, צומח, חי, מדבר, אני כך מתקן את התכונות שלי עד שאני מגיע למצב שאני רואה בכל המציאות המתוקנת רק כוח אחד, אור עליון, הבורא שממלא את כול המציאות.

לכן את העולם שנמצא לפני, גם הגשמי וגם הרוחני, ונראה עוד איך אנחנו מרגישים אותו, אנחנו סך הכול מקבלים רק כפי שהבורא ייצב את העולם. ה"עולם" מהמילה היעלם והסתר, שאנחנו על ידי זה יכולים לגלות את התכונות שלנו ולתקן אותנו עד שמגיעים להזדהות שלימה עם הבורא, ואין עולמות, אין העלמות, עולם מהמילה היעלם, הסתר, אין יותר הסתרות, אלא רק התפיסה שלנו מתוך הרצון לקבל המתוקן כלפי בורא אחד יחיד ומיוחד שממלא את כל המציאות.

שאלה: בעל הסולם לא היה מנתח. הוא היה מקובל, אז מאיפה יש לו את ההבנה של המוח ואיך כל זה עובד בתוך האדם? האם הוא קרא על זה בספרים? חבר סיפר לו? איך הוא מבין את העניין הזה שהדבר מוקרן בתוך המוח כסרט?

המקובל מרגיש את היסוד של הבריאה שזה הרצון לקבל. "בריאה" זה בר מהבורא. ואז הבריאה הזאת, הרצון הזה איך הוא מיוצב כדי שהנברא יגיע לדרגת הבורא, זאת בעצם מטרת הבריאה. לא לברוא את האדם סתם, אלא לברוא איזה יצור שקיים מחוצה לבורא, ומחוצה לבורא זה יכול להיות רק רצון לקבל לעצמו, ושהוא יגיע לתיקון שלו ויהיה דומה לבורא. וזה יכול להיות לא רצון לקבל שיישאר בו, אחרת הוא יפסיק להיות נברא, אלא שיהיה רצון לקבל, מעל מנת לקבל שיהפוך לעל מנת להשפיע, לדומה לבורא.

אז מתוך זה הנברא משיג את כול התהליך של התיקון של עצמו, איך שהוא עובר מהנקודה השחורה להידמות לבורא לגמרי, ואז הוא מבין את כול הבריאה גם איך שהיא השתלשלה אליו מהבורא, מיש מאין ודרך כל מדרגות הניתוק מלמעלה למטה, וגם את כל מדרגות העלייה ממטה למעלה. ואז הנברא, בסופו של דבר משיג את סוף ההתפתחות, הוא משיג גם את תחילת הבריאה. ואז בשבילו הכול נעשה מובן, מושג, ולזה אנחנו כולנו צריכים להגיע. ונגיע לזה, בטוח. מתי? כבר עכשיו אנחנו מסוגלים לזה ומוזמנים.

אז ודאי שבעל הסולם לא יכול היה לפנות לאיזה חבר מנתח שידע איך העין עובדת. אף אחד לא יודע מה אנחנו תופסים, ואיך תופסים, ואיך העולם שנראה לנו מלפנינו, הוא בעצם נמצא רק בדמיון שלנו. ואנחנו צריכים לתקן את הדמיון הזה ולהעלות אותו לדרגת התפיסה האמיתית ואז אנחנו נראה שכל מה שבעל הסולם כותב זה נכון. שהכול קיים רק בתוכנו.

מה זה בתוכנו? בתוך הרצון לקבל ולא מחוצה לו. אין מחוצה לרצון לקבל שום תפיסה. ולכן אנחנו נמצאים בלקבוע את המרחב הרוחני, התפיסה הרוחנית, העולם הרוחני. זה ממדים אחרים. זה לא מלפנינו ואחרינו, אלא, זה פשוט ברצון עצמו.

תגיד לי, איפה הרצון קיים? זאת הבחנה רוחנית שנמצאת בנו כביכול, אבל לא ניתנת לתפיסה. נגיע למצב שנתפוס את זה.

שאלה: אני שואל את השאלה הזאת בגלל שאני רוצה לדעת כמה יסודית, בסיסית הפעולה הזאת של לכסות את הפשעים באהבה. האם הפעולה של כיסוי הפשעים באהבה צריכה להיות גלויה לכולם בעשירייה, והאם זו תחילתה או סופה של פעולה מסוימת ותחילתה של הפעולה הבאה?

כיסוי פשעים באהבה צריך להיות כל הזמן ברגע שאנחנו מזהים את המצב שלנו כפשעים. זאת אומרת, מה זה פשעים? דחיה, חוסר חיבור שאני יכול לכסות, זה כבר נקרא "פשע". ואז אני חייב מיד, כמה שאפשר יותר מהר, לתקן את זה.

שאלה: אם לכל אחד יש רצון לקבל לפניו, איך יחד עם זה יש לנו תפיסה שונה והפוכה אחד מהשני אם אנחנו קשורים לאותה מערכת?

כן. אבל כל אחד ואחד נובע מהתמזגות אחרת של הרצונות. את זה אנחנו לומדים מ"תלמוד עשר הספירות". יש עשר ספירות אבל הן מתחלקות כולן לעשר, ולעשר ולעשר. הן מגיעות לשבירה ואחרי השבירה הן מגיעות לערבוביה ביניהם. מהערבוביה ביניהן הן מגיעות לבירורים, ומתוך הבירורים הן מתחילים לעלות לתיקונים מזך לעב.

ואז יוצא שאנחנו נמצאים עכשיו בדור האחרון. זה הדור הכי קשה, הרצונות הכי שבורים, ואנחנו צריכים לתקן, ולכן כשאנחנו מתקנים את עצמנו אנחנו מגיעים לתיקון של כל הבריאה. הכול מגיע מתוך שבירה והתכללות בין החלקים השבורים.

יש בזה כל כך הרבה פרטים, שמה שאנחנו לומדים בתע"ס, חלק ז', זה מעט מאוד. אנחנו לא יכולים לדבר על זה, הכול בא, מתברר מתוך ההשגה.

תלמיד: האם מתישהו נגיע לתפיסה אחת לכולם?

כן. בפועל ודאי שנגיע. תתחיל להתחבר עם החברים, ותברר את הקשר ביניכם, ותבקש מהבורא שיחבר ביניכם, ואז יתגלה בקשר ביניכם שאתם כולכם חלקים שבורים. איך שהוא מחבר אתכם, אתם תתחילו בזה לגלות כל אחד ואחד עד כמה שהוא מנותק מאחרים. זה דבר אחד.

דבר שני, עד כמה שכל אחד מחובר עכשיו עם האחרים, עד כמה שהוא מוסיף לאחרים. עד כמה שיש תוספת מתוך ההתקשרות של החלקים השבורים וכן הלאה. הכול מתוך התיקון אנחנו משיגים. בבקשה, הכול לפניכם.

שאלה: כשאני מגיע למצב כזה שאני צריך לכסות את זה באהבה, באיזה מילים להתחיל?

מתוך הרצון שלך, אף אחד לא יגיד לך מה לעשות. אנחנו מתחילים את התפילות שלנו ממצבים שיש לנו כוח עליון אחד יחיד ומיוחד ש"אין עוד מלבדו טוב ומיטיב". שיש לו תחילת הבריאה, שעשה את זה יש מאין, רצון לקבל, ותיקון הבריאה שאנחנו נמצאים בתהליך הזה, וסוף הבריאה, שאנחנו צריכים לגלות שגם כבר קיים. אבל אנחנו צריכים לגלות את זה בפועל מתוך המאמצים שלנו, מתוך ההשתתפות שלנו. את כל הדברים האלה אנחנו צריכים לסדר בתחילת היחס שלנו למציאות, לבורא, לקבוצה.

שאלה: למה מהרצונות שמוצגים לי בחוץ, חלק מהם אני שונא, חלק מהם אני אוהב, או מחלק מהם אני סובל ומחלק מהם אני נהנה?

אני לא יכול להסביר לך, את זה אתה צריך לגלות. זה משורש הנשמה שלך, כך אתה נמצא איתם בהתקשרות. אתה רואה, אתה נפלת לקבוצה מיוחדת, מסוימת, שכולם שבורים, ובכל השבירה הזאת שאנחנו נמצאים כולנו בערמה הזאת של הכלים השבורים, אנחנו בכל זאת קשורים זה לזה. אנחנו שייכים לאיזו שכבה בתוך הכלי הכללי של אדם הראשון, שייכים לאיזו שכבה, ואז אנחנו צריכים לתקן את עצמנו. על ידי זה שמתקנים את עצמנו אנחנו גם קושרים את עצמנו לשכבות היותר עליונות, יותר תחתונות שבאותו כלי, אנחנו סך הכול גורמים לתיקון. אבל למה אני שייך לחברים האלו דווקא? מתוך זה שהיינו כולנו בשבירה, מתוך זה שבאנו להתכללות. ויש כאן גברים ונשים וילדים שנולדים וכן הלאה, זה באמת הבחן שלם.

שאלה: הסברת עכשיו שהפשעים הם כשאני מרגיש את עצמי שאני פושע, שאני לא עוסק עכשיו בחיבור בעשירייה.

לא, זה לא נכון. אם אתה לא מרגיש שאתה לא נותן לעשירייה מה שאתה יכול לתת, אתה עדיין לא עבריין. עבריין זה לפי איך שהאדם בעצמו קובע שהוא עבריין.

תלמיד: אבל רוב הזמן בעבודה אני לא מרגיש את זה. זאת אומרת, אני לא מרגיש שאני עבריין, אלא יוצא שאין עבודה בכלל.

נכון.

תלמיד: אז בעבודה הפנימית שלנו אנחנו צריכים דווקא לעסוק בחידוד של הפשעים שלנו כדי שאחרי זה נעבור לצד של אהבה?

נכון, אתה צריך לעשות את זה. אבל אנחנו עושים את זה בצורה כזאת שאנחנו נמשכים בכל מה שאפשר לחיבור בינינו בעשירייה. מתוך זה אתה מגלה כמה שאתה נמצא בפשע.

שאלה: לפי מה שקראנו עכשיו, העולם שאנחנו רואים הוא שקר, למעשה שום דבר לא קיים מחוצה לנו. השאלה מה לעשות עם הידיעה הזאת?

שום דבר. כל עוד אתה לא תגלה את המצב האמיתי בחוש שלך, אתה לא יכול לעשות שום דבר עם עולם השקר הזה, רק סתם כך להבין עד כמה שאתה נמצא בעולם המדומה. אין, זה לא נותן לך שום דבר, אולי רק דחיפה קטנה כמה שיותר מהר לצאת מהדמיון הזה שאתה קיים בו.

שאלה: בעל הסולם אומר "לאפשר לנו לראות ולהשיג, כל דבר מחוץ אלינו. כי בזה, נתן בנו כח, להשכיל כל דבר, בדעת ובהשגה ברורה, למדוד כל דבר, מבפנים ומבחוץ". אומרים לי שהכול בפנים, למה צריך לדבר על החוץ?

כי בינתיים אתה נמצא בתפיסה שיש משהו מחוצה לך. אתה לא מקבל אותנו כחלקים ממך, אתה לא דואג לנו כמו שאתה דואג לעצמך. שזה שקר, דווקא אנחנו שנמצאים מחוצה לך לפי דעתך, אנחנו החלקים הכי חשובים מהנשמה שלך. יותר חשובים ממה שאתה מגלה את עצמך.

תלמיד: אז מה העבודה? כל מה שאני רואה בחוץ צריך להיות בפנים, זו העבודה?

"ואהבת לרעך כמוך", ועוד יותר כתוב, יותר מעצמך.

תלמיד: כל אחד רואה את זה אחרת או שכולנו, כל העשירייה רואה את זה בבת אחת?

אני אגיד לך דבר אחד, כולם נמצאים במצב המתוקן, במציאות האמיתית, בתפיסה נכונה, חוץ ממך.

תלמיד: אתה יכול להסביר לי מה זו המציאות האמיתית?

המציאות האמיתית היא שכולנו נמצאים ברצון אחד שהבורא ממלא אותו.

תלמיד: ואז אני רואה את העולם אחרת, את המציאות אחרת?

אתה רואה אחרת. אנחנו כולנו באנו כדי לספר לך על זה.

תלמיד: מהי המציאות האחרת? מה זו המציאות שאתה מדבר עליה?

שכולנו נמצאים ברצון אחד, כוונה אחת, בורא אחד, יחד.

תלמיד: זו הרגשה? צריך להגיע להרגשה כזאת?

זאת הרגשה שלנו, אבל אתה לא מרגיש את זה כי אתה החלק השבור שיצא מן הכלל.

תלמיד: ואיך אני אתקן את זה בעצם, שאני אהיה שייך לקבוצה ואני ארגיש כמוהם?

אם תבקש מאיתנו, אנחנו נעזור לך. אחרת אתה לא יכול לתקן את עצמך. איך חלק מקולקל יכול לתקן את עצמו?

תלמיד: זו בדיוק השאלה.

את זה שאלתי ואני גם אומר לך את התשובה. אם תתחיל לבקש מאיתנו עכשיו כמה שאפשר לפי השאלה ששמעת, אנחנו נעזור לך להיתקן. כי אתה מקולקל, רק אנחנו יכולים להביא אליך את המאור המחזיר למוטב, אז תבקש מאיתנו.

תלמיד: אני צריך לבקש ממך לתקן?

כן. תשאל אותנו, מה אנחנו רוצים עבור שירות כזה שהוא להביא אותך לגמר תיקון.

תלמיד: מה באמת אתם רוצים?

אנחנו נדון מה אפשר לדרוש ממך.

שאלה: ברוחניות אנחנו אומרים שהכול מתרחש בתוכי, גם העולם שאני רואה בעיניים שלי שנמצא מחוצה לי. אבל מה השורש? מה העניין של ההרגשה הזאת בעולם המדומה שיש "אני" ויש את מה שמחוצה לי. בשביל מה אנחנו צריכים את החלוקה הזו?

בעל הסולם כותב, כדי שאנחנו נתקן את עצמנו.

תלמיד: אם אפשר להסביר את זה יותר טוב. למה זה עוזר לתיקון?

אתה רואה, כתוב, "ואעפ"כ, מה שאנו רואים, מחוץ לנו, אינו ענין אמיתי, מ"מ כמה יש לנו להודות, להשגחתו ית' וית', שעשה במוחנו את הראי המלוטש הזה, לאפשר לנו לראות ולהשיג, כל דבר מחוץ אלינו. כי בזה, נתן בנו כח, להשכיל כל דבר, בדעת ובהשגה ברורה, למדוד כל דבר, מבפנים ומבחוץ וכדומה. ולולא זה, היתה נעדרת לנו מרבית השכלתנו."

תלמיד: למה הפער הזה שיש מבפנים ובחוץ עוזר להשכיל ולהבין?

יש לך ילדים?

תלמיד: כן.

אתה זוכר שהם היו קטנים?

תלמיד: כן.

מה הגוף הזה שנולד, שעדיין אי אפשר אפילו להגיד שהוא ילד או אדם, מה הוא מרגיש? הוא מרגיש רק את עצמו. גם לא שמיעה, לא ראייה, לא ריח, שום דבר, עדיין לא נפעלים בו החושים שלו. כך אנחנו היינו מתקיימים, רק מכונסים בתוך עצמנו. אחר כך, נותנים לנו אפשרות להכיר את הסביבה הגשמית, ואז אנחנו מתחילים לקלוט את הסביבה הזאת בפנים וכך להתפתח. עכשיו נותנים לנו להשיג סביבה עוד יותר חיצונה, רוחנית, וכך אנחנו מתפתחים. אבל כאן, אם בסביבה הגשמית יש לנו הורים, סביבה שהם מלמדים אותנו, מעוררים אותנו, אז כלפי הסביבה הרוחנית, אנחנו צריכים לגלות את הסביבה הרוחנית הזאת במידת הנכונות שלנו להתקשר אליה בצורה נכונה, באותם החושים כמו שהסביבה הרוחנית הזאת מתקיימת.

תלמיד: כשאנחנו מתעלים לרוחניות, מה התועלת בזה שעדיין יש את הצורה הזאת שאני רואה את עצמי ואני רואה את החברים או את העולם החיצון או את כל הדברים החיצונים שאני רואה, בעבודה רוחנית למה זה עוזר לנו אז?

זה עוזר לנו להרחיב את העבודה הרוחנית שלנו. כי נותנים לנו לראות עד כמה עוד חלקים ממני נמצאים בצורה שבורה, במסגרת העולם הזה, אני רואה את המציאות. מה זה "אני רואה"? אני רואה את החלקים השבורים שלי מחוצה לי, ואז אני יכול לעשות איתם איזו עבודה באינטראקציה מסוימת וכך לקרב אותם לתיקון, גם במישור העולם הזה ואחר כך ברוחניות.

תלמיד: אז מה שאני מרגיש כשלי, זה כבר מתוקן?

לא.

תלמיד: אז מה זו ההבחנה הזאת בין "אני" לחיצוניים?

החלקים השבורים שלי שעוד לא הגיעו לתחילת התיקונים, שאני לא מרגיש אותם בפנים. הכול מדובר כלפי האדם.

תלמיד: וכשאנחנו מתקדמים בתיקון, אז משהו משתנה בראייה שלי שמי שמחוצה לי הוא בתוכי?

אני מרגיש שהם נכנסים בי, בתוך ליבי. זה כמו שרב"ש כותב על החברים, שהם נעשים יותר חשובים, יותר קרובים, יותר גבוהים ממני. כי הם באמת הכלים המתוקנים.

תלמיד: ובראייה המדומה שלנו אנחנו עדיין נראה אותם כחיצונים לנו?

כן, עד גמר התיקון אנחנו כך יכולים לראות את העולם. אפילו מקובלים גדולים, כמו בעל הסולם נגיד. אתה יכול להיות בגמר התיקון מצד אחד, גם בגמר התיקון יש לנו עוד דרגות "לעתיד לבוא" וכן הלאה, אז אתה גם רואה את המציאות כמו שבעל הסולם נניח רואה, הוא כותב על זה בנבואתו, שביקש להוריד אותו וכן הלאה. אלה דברים שקשה לנו לדבר על זה כי אין לנו בזה הבחנות משותפות ורגשיות בינינו.

שאלה: התיקון הראשון הוא בעשירייה?

התיקון הראשון מתחיל מהעשירייה. התיקון מתחיל מתוך זה שהעשירייה מגיעה לקשר הראשון ביניהם.

תלמיד: ואז תפיסת המציאות משתנה ברמה כזאת שהוא רואה את החברים שלו כחלק ממנו?

ודאי. מה זה חלק ממנו, הוא רואה אותם כנשמה שלו. הקשר הפנימי בינו לבין כל החברים, הקשר המשותף הזה, זה הכלי של הנשמה שלו. ובמידה שהבורא ממלא את הכלי הזה זו הנשמה שלו.

תלמיד: מה זה שהם היו מחוץ לו ועכשיו הם בפנים?

זה כלפי התפיסה שלו.

תלמיד: שעכשיו אני תופס אותם כמו חלק ממני?

חלק ממני, ודאי. לא חלק ממני, אלא חלק שלי. זאת הנשמה.

תלמיד: כל הזמן העבודה היא מולם, ואחר כך אני מרגיש אותם יותר מרוחקים ושוב אני צריך להכניס אותם פנימה לתוכי?

כן, יש כל הזמן תוספות, כל הזמן מתגלים כל מיני דברים, פשעים מתגלים, שנאה מתגלה, כל מיני השפעות חיצוניות, פנימיות.

תלמיד: והעבודה היא כל הזמן רק בתוך עשירייה או שאחר כך אני מתחיל להכניס את כל המציאות לתוכי?

גם את המציאות כולה אתה מכניס לתוך זה, ודאי. גמר התיקון הוא עד שכולם נכנסים לעשר ספירות מקוריות וזהו.

תלמיד: ומה נשאר במצב הסופי המתוקן, מה הדבר האחד הזה?

עשר ספירות שלמות, כולנו מחוברים יחד והבורא ממלא אותנו.

תלמיד: מה זה בתוכי, לאן הכול מתנקז, מה התפיסה הזאת?

בתוך הרצון שלך, בתוך נקודת הלב שלך שממנה התחלת את תהליך ההתפתחות הרוחנית, אתה צירפת אליה כל הרצונות, את כל מה שהבורא ברא עם כל המילוי, זה נקרא שהגעת למימוש שלך. אחר כך, יש עוד אילו דרגות שאני לא מבין, שכולם כולם עוברים מתפיסה פרטית של כל אחד, לתפיסה כללית, שאז כנראה נעלמת התפיסה הפרטית ובמקומה באה תפיסה כללית, שזה מוח אחד, רצון אחד. לא שדומה לאחד, אלא ממש אחד. אני לא יודע, אלה דברים שעוד לא התגלו, אפילו רמז לא שמעתי על זה גם מרב"ש וגם מהספרים.

תלמיד: מה זה השלב שאני נעלם בעשירייה, שאין אני יש עשירייה? האם יש מעבר כזה של אין אני יש עשירייה?

כן, שאתה נכלל בעשירייה, שאתה לא מרגיש שאתה קיים מחוצה להם. אבל שוב אתה נופל לעביות יותר גדולה שמתגלה ושוב אתה נכלל בהם, וככה כל אחד ואחד מהעשירייה. מה קורה בסוף אני לא יכול להגיד, אני בעצמי עוד לא יודע, אני יכול לתאר לעצמי, אבל זו לא השגה.

שאלה: מצד אחד יש הרגשה שהכול שבור והכול מנותק ממנו ומצד שני יש לי נקודה פנימית שבה אני יכול להבחין בקיום הנצחית שלנו. מה זה הקיום הנצחי הזה ואיך אני מחבר אותו אלי, איך אני מייצב אותו כמו משהו קבוע בתוכי ובעשירייה?

הנקודה הפנימית הזאת שאתה רוצה לאתר היא מרכז העשירייה, רצון משותף בין כולם שכלפיו כולם מתבטלים, שכל אחד ואחד עושה מעצמו אפס כלפי הנקודה הזאת. וכשעוברים דרך האפס הזה, עוברים כביכול מהתפיסה הנוכחית לתפיסה הרוחנית, זה הביטול שאנחנו צריכים לעשות בתוך העשירייה. ואז אנחנו מתחילים להתקיים ככלי רוחני, וכל פעם לפי הדרגה שלו, אבל זה כבר נולד, עבר לעולם הרוחני. אני לא מדבר על אדם אחד אלא אני מדבר על העשירייה כולה, תנאים חדשים בדור האחרון, נעבור את זה ונראה.

אני מבין שיש לך עוד הרבה מה לשאול אבל נתקדם ונתפתח. איתך בטוח יהיה בסדר, אתה חבר ותיק שלנו.

שאלה: בזמן האחרון יש לנו הרגשה בעשירייה שבפגישות שלנו וגם בנוכחות בשיעורים שלכל חבר יש משמעות חזקה, ואם חבר אחד חסר אנחנו מרגישים הרגשה של צער, וברגע שכל החברים נוכחים בפגישות אנחנו מרגישים ממש שמחה, הודיה. האם אפשר להפוך את זה לחוק? זו הרגשה ממש טובה.

טוב מאוד מה שאתה אומר, ואנחנו באמת צריכים להשתדל לעשות מזה מטרה קבועה כך, שכולנו נרגיש את כולם שייכים לרצון אחד הכלול מעשרה רצונות, אבל סך הכול רצון אחד, כי אנחנו משתוקקים לכוח השפעה, לבורא, לזה שאנחנו רוצים להשפיע לו. ולהשפיע לו אנחנו יכולים בזה שהוא יתגלה בעשירייה, בהשפעה שלנו, וכך אנחנו בעצם מולידים את הבורא בתוכנו.

שאלה: האם לבקש מחברים שיעוררו אותי לחיבור זו פעולת השפעה או פשע?

לא, זה לא פשע, טוב מאוד שאני מבקש מהם שיעוררו אותי לחיבור, מצוין, תבקש את זה מהם. אתה אפילו יכול להביא להם איזו מתנה כדי שיעשו את זה, לעשות להם איזו סעודה שיעוררו אותך. על זה צריכים לשלם, הם משקיעים כוחות ואתה צריך לשלם, או שאתה מתחייב בכוח שאתה מקבל מהם לדאוג לחברה לחיבור או שאתה אפילו מביא להם מתנה, שאתה רוצה שהם יחשבו עליך ויעזרו לך להיות יותר בהשפעה, שהם יעוררו בך את האהבה אליהם ודרכם לבורא.

שאלה: האם יש איזו המלצה לגבי המצב שכל כך קרוב לנו ואנו חיים אותו בעשירייה הלחץ והעומס גדל וגורם לנו להיכנס למצב שהכול הופך למין פנטזיה, איך אנחנו יכולים להבטיח לעצמנו שאנחנו עושים עבודה נכונה בעשירייה? האם בכלל צריך לחפש את הדבר הזה לא כפיצוי אלא להמשיך לסחוב את המשא, את המשקל הזה עם התרגילים? קשה לי להסביר את עצמי.

אני מבין אותך. אנחנו צריכים לחפש בעשירייה הרגשה משותפת שאנחנו נמצאים בה יחד. ואת ההרגשה הזאת אנחנו צריכים כל הזמן לטפח, לחזק, עד שבתוך ההרגשה המשותפת הזאת אנחנו נתחיל לגלות את הכוח העליון שהוא זה שבעצם ארגן אותנו, הוא סידר לנו, ואפילו הוא הזמין את הנטייה לחפש הרגשה משותפת. עד שאנחנו מגלים אותו זה כך, זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

זאת אומרת, להתחבר להרגשה משותפת חמה כמה שאפשר עוד ועוד ולחפש בה הבחנות שהן כולן לא שייכות לאף אחד אלא לכולם יחד, ואז זה יהיה הבורא. זה כמו שאתה רוצה לירות למטרה, אז אתה מחפש איך לא להיות קשור לאף עיגול יותר חיצון שיש שם כל מיני צבעים, מספרים, אלא רק במרכז ששם יש אפס בלבד, זה מה שאנחנו צריכים. ואז אתם תגלו שם את הבורא, שאתם כולכם תהיו שם כאפסים, וכל דבר חוץ מהבורא יהיה כאפס. אם כך תתכוונו, תגלו.

שאלה: המצב של גמר תיקון, פיסיקאים אומרים שלמעשה התדר של כדור הארץ והתדר של המערכת הביולוגית והמנטלית שלנו, כול המערכות מחוברת באותו תדר, האם לזה התכוונת שאמרת שנרגיש את המציאות השלמה, שכל אחד מאיתנו ירגיש את כל העולם?

חס ושלום, בשום פנים ואופן, אני לא קושר את מה שאני מדבר עם התופעות מהעולם הזה שכל המדענים יכולים לגלות ולדבר על זה. אני משתדל לדבר על תופעות רוחניות בלבד או על דברים גשמיים שמביאים לאותן התופעות. מה שמגלים מדענים זה לגמרי, לגמרי לא שייך להבחנות שלנו.

שאלה: אנחנו מכירים את הפסוק, "אם אין לי מי לי", ,כשאנחנו מתפללים עבור החברים שלא מגיעים לשיעור, עבור איזה בירור אנחנו מתפללים ואיזה בירור הם צריכים לעשות?

אנחנו מתפללים לבורא שייתן כוח לרצון שלנו לעורר את החברים דרך הבורא שהם יצטרפו אלינו. יש פה עניין פשוט ומורכב, כי איך אנחנו יכולים לעורר את החברים, הרי אם הבורא נותן להם הכבדת הלב, אז מה אנחנו יכולים לעשות? האם אנחנו צריכים לעשות משהו מול הבורא? אנחנו צריכים להתפלל אליו, לא לבקש שהוא יבטל את העביות הנוספת שהוא נתן בליבם, אלא שהוא ייתן כוחות שהם למעלה מהעביות שהרגישו את הכבדת הלב, שהם בכל זאת ישתתפו יחד איתנו.

אז אנחנו לא מבטלים את מה שהבורא עושה בהם, שהוא עושה אותם יותר גסים, יותר עבים, יותר אטומים, אלא אנחנו מבקשים שייתן להם, ישפיע עליהם יותר אור, שהאור יזכך את הכלי ואז הם יוכלו להצטרף אלינו דווקא בעוצמה יותר גדולה, זה מה שאנחנו צריכים. לראות בכל זאת את עצמנו במערכת אחת שהבורא מעורר כל אחד ואחד בטוב או ברע כביכול, ואנחנו על ידי זה כך נעורר את האחרים, ככה כל אחד "איש את רעהו יעזורו".

שאלה: האם העבודה שלנו היא לחבר את העולם הזה עם העולם הרוחני?

העבודה שלנו היא להעלות את העולם הזה לעולם הרוחני, לא לחבר אלא להעלות. זאת אומרת כל ההבחנות שאנחנו מרגישים בגשמיות נצרף אותן לרוחניות על ידי הכלים שלנו, כי כל מה שאנחנו מרגישים, אנחנו מרגישים בכלים שלנו. ולכן אנחנו לא צריכים בעולם הזה שיתגלו יותר ויותר הבחנות גשמיות, מה זה ייתן לנו? לטוס למאדים? לבנות עוד כל מיני מכשירים, מכונות גדולות או משהו? אנחנו לא צריכים את זה.

אנחנו צריכים רק דבר אחד, מה שיש עכשיו לראות בזה שבירה, לראות בזה גמר התפתחות. ורק דבר אחד אנחנו צריכים, התפתחות גשמית כבר [ישנה] ורק ההתפתחות רוחנית חסרה כאן, להעלות את כל מה שאנחנו מבחינים בעולם הזה, שזה כביכול קיים בגשמיות, ברצונות שלנו. כמו שאנחנו לומדים על מכונה פוטוגרפית, שאנחנו צריכים להעלות את זה רק לדרגה רוחנית בלבד ושום דבר לא משאירים שכביכול קיים בגשמיות. כל דבר כלול באור ועוזר לנו להגיע להבחנות הללו.

קריין: ציטוט מס' 2 מתוך כתבי רב"ש.

"אמר בן זומא, כל אלו לא נבראו אלא לשמשיני, ואני לשמש את קוני". לפי מה שפירש אאמו"ר זצ"ל, הכוונה, שכל החסרונות שהאדם רואה אצל אחרים והוא מאמין שהם שלו, לכן יש לו מה לתקן. נמצא שכל העולם משמשים אותו, בזה שממציאים לו את החסרונות שלו, והוא לא צריך לחפש בעצמו, אלא הם עושים לו טובה גדולה, בזה שממציאים לו החסרונות שלו." 

(הרב"ש. 124. "לשמשני")

נקרא שוב, ואחר כך כמה דקות נעשה סדנה על זה.

קריין: אז שוב ציטוט מס' 2 מתוך כתבי רב"ש.

"אמר בן זומא, כל אלו לא נבראו אלא לשמשיני, ואני לשמש את קוני". לפי מה שפירש אאמו"ר זצ"ל, הכוונה, שכל החסרונות שהאדם רואה אצל אחרים והוא מאמין שהם שלו, לכן יש לו מה לתקן. נמצא שכל העולם משמשים אותו, בזה שממציאים לו את החסרונות שלו, והוא לא צריך לחפש בעצמו, אלא הם עושים לו טובה גדולה, בזה שממציאים לו החסרונות שלו." 

(הרב"ש. 124. "לשמשני")

קריין: סדנה על מה ששמענו.

סדנה

איך אני מגלה שאני מקולקל וצריכים לתקן רק אותי, כי כך אני, "כל הפוסל במומו פוסל"? אם אני הייתי מתוקן הייתי מגלה את הבורא בלבד שממלא את כל המציאות וכל המציאות נכללת בי. כך אנחנו גם במכונה פוטוגרפית היינו רואים את זה, אז איך אני מרגיש את עצמי, שאני צריך לתקן את עצמי בלבד ואיך אני מתוך זה מתייחס לחברים שלי כך, שאני צריך יחד איתם להגיע לתיקון השלם?

*

(סוף השיעור)

---

1. "כל הפוסל פסול ואינו מדבר בשבחא לעולם ואמר שמואל במומו פוסל" (תלמוד בבלי, מסכת קידושין דף ע, א גמרא(.↩