שיעור צהריים 11.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 82. מאמר "חיי שרה"

חיי שרה

תשמ"ה - מאמר ז'

1984/85 - מאמר 7

"בזהר פרשת חיי שרה (דף ז' אות י"ז ובהסולם) וזה לשונו, "פירוש אחר, מלך זה היא אשה יראת ה', כמו שאתה אומר, אשה יראת ה' היא תתהלל. דהיינו השכינה. לשדה נעבד, זה היא אש זרה, דהיינו הס"א, כמו שאתה אומר, לשמרך מאשה זרה, משום שיש שדה ויש שדה, יש שדה שכל הברכות והקדושות שורות בו, כמו שאתה אומר, כריח שדה אשר ברכו ה', דהיינו השכינה. ויש שדה, שכל חורבן, וטומאה, וכליה, והריגות, ומלחמות שורות בו, דהיינו הסטרא אחרא", עד כאן לשונו.

ולפי דרכינו הפירוש הוא, שיש לנו שני דרכים: או ללכת בדרך הבאים לה', שדרכו הוא דרך השפעה, או דרך המובילה לבני אדם, שהיא קבלה. כי מה שהנבראים נקראים נבראים, הוא רק מבחינת קבלה ואהבה עצמית, שזה בא לנו מצד קוטב הבריאה.

והיות שעל בחינה זו נעשה צמצום והסתר, שבמקום זה אינו ניכר שמלוא כל הארץ כבודו, שרק בזמן שיוצא ממקום הקבלה אפשר להשיג שמלוא כל הארץ כבודו, אבל מטרם שיוצאים מבחינת קבלה, יכולים רק להאמין שהוא כך.

ובכדי שנוכל להרגיש את זה, נותנים עצה להאדם, לצאת ממקום קבלה, שהוא מקום החושך והמיתה, היינו שאין אור החיים יכול להתגלות, אף על פי שהוא נמצא, אבל לגבי אדם הוא מכוסה. ומי שבא למקום הזה הוא נעשה נפרד ממקור החיים.

לכן נקרא מקום הזה "חושך ומיתה", וכל מיני פורענויות נמצאות שם, וזה נקרא סטרא אחרא, היינו, שהוא נגד הקדושה. שבמקום קדושה, שנקרא מקום השפעה, ששם הוא מקום של השתוות הצורה, לכן במקום הזה מתגלה כל הטוב והעונג, שזהו מקום של ברכה וקדושה. וזה נקרא "אשה יראת ה'". וכל עבודתינו הוא רק להגיע לבחינת יראת ה', הנקרא, קבלת עול מלכות שמים.

ובזה נבין מה שאמרו חז"ל על פסוק "שחורות כעורב" (עירובין כ"ב). "במי אתה מוצאן. רבא אמר, במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב. ויש שגורסין במי אתה מוציא, סדרי תורה". ופירוש רש"י, "עורב אכזרי על בניו, כדכתיב, לבני עורב אשר יקראו".

הנה עורב מלשון ערב, כמו שכתוב "כי קולך ערב". והוא ההיפך מהיונה, שאמרו חז"ל על פסוק, "ותבוא אליו היונה, והנה עלי זית טרף בפיה" (עירובין י"ח). "ואמר רבי ירמיה בן אלעזר, מאי דכתיב, והנה עלי זית טרף בפיה. אמרה יונה לפני הקב"ה, רבונו של עולם יהיו מזונותי מרורין כזית ויהו מסורין בידך, ואל יהיו מתוקין כדבש בידי בשר ודם".

כי ידוע, שבזמן שאדם עובד על מנת לקבל, שכל מגמתו הוא רק לאהבה עצמית, עבודה זו נקראת עבודה מתוקה. שזהו שהיונה אמרה, "מוטב שיהו מזונותי מרורין כזית בידי הקב"ה", שפירושו הוא, שהפרנסה שלו, היינו ממה שהוא מפרנס את עצמו, שעל פרנסה זו הוא חיי, שהכוונה, אם עבודתו מכוונת שיהיו להקב"ה, היינו לשם שמים, ואף על פי שהם מרורין, היות שהגוף לא מסכים להמזונות שלו, יהיו תלויים בשיעור שיכול לכוון להשפיע, משום שזה הוא נגד הטבע, שבו הגוף נולד.

כי הגוף נולד עם רצון לקבל, שהוא חושק רק מה שיכול לפרנס את אהבה עצמית, שזה נקרא, "שהפרנסה היא בידי בשר ודם". ומפרנסה זו הגוף נהנה, וזה מתוק לו. וזה הוא בחינת עורב, שרק מ"פרנסת בשר ודם" ערב לו. מה שאין כן המזונות שתלויים בידי שמים, זאת אומרת, שרק מזה שיכול לעשות לשם שמים, מזה הוא בורח, משום מעשים דלהשפיע הוא מרגיש טעם של מרירות.

נמצא לפי זה, שהעורב נקרא עבודה של אהבה עצמית. והיות שעל הרצון לקבל היה הצמצום, שהוא העלם והסתר, ששם אין האור עליון מתגלה, לכן עבודה דעורב היא שחורות, וזהו "שחורות כעורב". זאת אומרת, במי התורה מצויה, היינו אצל מי אור התורה יכול להאיר, רק מי שכבר בא לידי הכרה, שעורב, היינו עבודה דקבלה, הוא גורם רק שחור, שרק חושך הוא יכול לקבל ולא אור. ועל זה דרשו חז"ל, "שאין התורה מצויה, אלא במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב".

כי ידוע דאב ובן הם סיבה ומסובב. לכן יש לפרש המאמר הנ"ל, כי מי שבא לידי הכרה, שבזה שהוא עובד לבשר ודם, שהיא עבודה דאהבה עצמית, הגם שזה עבודה, שהוא מתוקין, שהוא עורב. אבל על ידי זה הוא יודע מה יהיו התוצאות, פירושו, מה יולד מעבודה כזו, רק חושך, שנקרא שחור. אז הוא יודע, שהוא נעשה "אכזרי על בניו", היינו שהוא לא מרחם על התוצאות מה שיולד מזה.

נמצא, שאם הוא יודע, שהוא נעשה אכזר, בזה שהוא הולך בדרגת עורב, אז הוא משנה דרכו ומתחיל ללכת בדרך היונה, שמסכים לעבוד לשם הקב"ה, אף על פי שהמזונות האלו הם מרורים כזית. אבל התוצאות, היינו הבנים, יהנו מעבודה שלו, כי הסיבה דעל מנת להשפיע גורמת, שישפע שפע למקום הזה. ולהיפך הוא העורב, שהוא נעשה אכזר על בניו, כנ"ל.

ואפשר לפרש, לכן ישראל נמשלו ליונה, הכוונה להנ"ל. וזה הוא כנסת ישראל, שהיא בחינת ישר-אל, שפירושו, שכל מה שעם ישראל עושים, הכוונה ישר לה'. מה שאין כן אומות העולם, הם בחינת אל-זר, שהם לא רוצים לייחס עבודתם לאל, היינו לה'.

ובזה יש לפרש הפסוק "נותן לבהמה לחמה, לבני ערב, אשר יקראו". ויש להבין מה הסמיכות בהמה לערב. והוא על דרך שדרשו חז"ל על הפסוק אדם ובהמה (חולין ה') וזה לשונו, "ואמר רב יהודה, אמר רב אלו בני אדם, שהם ערומים בדעת ומשימין עצמן כבהמה", כפי שפירוש אאמו"ר זצ"ל, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת, שהבסיס שלו הוא כלים דהשפעה.

ובני ערב, היינו כשמסתכל ורואה את התוצאות שלו, היינו מה שיולד מאהבה עצמית, הם מתחילים לקרוא לה', שיתן להם כלים דהשפעה ובחינת אמונה למעלה מהדעת. וזהו לאחר שבא לידי הכרה, איזה תוצאות תביא לו אהבת עצמית, הנקרא בחינת ערב. וזה יכולים לומר, שזה נקרא, "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראהו באמת".

וזהו על דרך שפירש אאמו"ר זצ"ל על מה שכתוב בזמירות של שבת "משוך חסדך ליודעך אל קנא ונוקם", שהכוונה היא, היות שהאדם הגיע לידי הכרה, שאם הוא לא ילך בדרך של השפעה, אז תיכף יקבל בחינת נקימה. לכן כבר הוא בטוח לשמור את עצמו, שלא יכשל, ולהכנס בדרך המובילה לאהבה עצמית, כי הוא יודע שבנפשו הוא. זאת אומרת, שהוא יפול למקום חושך וצלמות. אז הוא אומר, "משוך חסדך ליודעיך", שהוא, "אל קנא ונוקם".

לכן הם מבקשים מה', שיתן להם את החסד. אחרת הם יודעים, שהם אבודים. שרק ע"י החסד, שה' ישפיע להם, הם יקבלו כלים דהשפעה. וזה בחינת יונה, כנ"ל. מה שאין כן מהעורב, היינו מהמתיקות, שהם דורשים לתנאי בעבודתם, שנקרא ערב, בזה הוא נעשה אכזר, היינו שהוא הורג את כל הבנים שלו, היינו כל העתיד שלו מאבד אותם, עם זה שהוא מודד את סדר העבודה שלו לפי ערך המתיקות שהוא מרגיש מצד עבודתו, שכל החישוב שלו הוא לפי מה שהרצון לקבל מדריך אותו.

וזה הפירוש "נותן לבהמה לחמה". מתי הוא נותן להם לחם, שנקרא בחינת אמונה, כנ"ל. בזמן "לבני ערב, אשר יקראו", היינו שהם מבינים, שהתוצאות, שנקרא בנים, הנולדים מהערב, נידונים למיתה כנ"ל, כי זהו של פירוד בחיי החיים, אז, כשקוראים לה' שיעזור להם, אז הם קוראים אל ה' באמת. וזהו כמו שכתוב "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראהו באמת"."

שאלה: מה הן תכונת עורב, תכונת יונה, הזית שהיונה לוקחת?

מה הן התכונות האלה? זה מה שהאדם מרגיש בדרכו הרוחנית, מהחברים, ממה שלומד מהבורא, מעצמו, כלומר מכל הכיוונים הוא מרגיש השפעה. עליו לחבר את הכול יחד, לקשור הכול יחד, איך זה שייך אליו, לדרך שלו, איך זה שייך למצבו, איך זה שייך ליחס שלו לחברים שלו בדרך.

תלמיד: העורב זה כאשר האדם נמצא בתכונות האגואיסטיות, ויונה זה כאשר האדם נמצא בתכונות אלטרואיסטיות. האם האדם יכול לבחור באיזה תכונות להימצא?

הוא לא פשוט בוחר בזה, אלא זה תלוי איך הוא בעצמו מתקדם קדימה. כלומר הוא לא רואה בצד אחד עורב ובצד שני יונה ואז פונה לשם או לשם, אלא זה ניתן לו בעזרת בחירה קשה.

שאלה: מה זה אומר "אשר יקראהו באמת"?

"אשר יקראהו באמת", זה מה שנאמר במשפט האחרון "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראהו באמת". האדם קרוב לאלה שבאמת קוראים לו. זה מה שעלינו להרגיש ולראות, זה יכוון אותנו נכון בדרך.

שאלה: איך אדם צריך לנהוג כשהוא סובל מקבלה עצמית, אבל קול בתוכו אומר לו שהוא עוד לא מוכן לקבל כלים דהשפעה?

הוא צריך לבחור איך להתקדם הלאה. שהדרך שלו היא תהיה עם הקבוצה וישר לבורא, והקבוצה בכל פעם תרצה להתלבש בבורא ולהיות יותר ויותר קרובה אליו. כך הוא צריך ללכת.

תלמידה: כשאנחנו בוחרים, איך אנחנו מתקדמים מבלי ללחוץ על החברות או על החברים האחרים?

אנחנו רוצים להתחבר עם כל החברות והחברים, ויחד איתם לפנות לבורא. זה מה שאנחנו צריכים כדי להתקדם נכון. להיות ''טוב ומיטיב'' כמו שאנחנו אומרים על הבורא, בצורה כזאת נהיה כל אחד לכולם, ואז מכולנו פונים לבורא.

שאלה: מהמאמר אני מבין שהדימויים של עורב ושל יונה הם כנגד רצון לקבל ורצון להשפיע. מה זה רצון לקבל, מה זה על מנת לקבל, מה זה על מנת להשפיע, מה זה רצון להשפיע? איך להבין ולהרגיש את זה נכון?

רצון לקבל זה ברור לנו, זה כשאדם רוצה לטובתו, הוא מוכן להתקדם לעל מנת לקבל, שיהיה לו בכל פעם יותר ויותר טוב. על מנת להשפיע זה ההיפך, הוא רואה שהוא עושה מאמצים בכל צעד ושעל בדרך, וכל פעם הוא מרגיש שהוא לא מתקרב כל כך לבורא ולא לעצמו, הוא לא יודע את כל ההבחנות הללו, אלא הוא מרגיש שהפעולות שלו פועלות לטובת כולם.

שאלה: על פי המאמר הזה, האם ניתן לפרש את הפסוק "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה", זה כאשר העבודה לא מבוררת היטב ולא מוכוונת לכיוון קו דק מאוד, אז התוצאות תהיינה בוסר, לא טובות ולא מובילות לרוחניות?

לא. נקבל את זה בפשטות כמו שכאן כתוב, אנחנו לא צריכים להיכנס לבירורים של המקורות שהוא בכלל לא מזכיר אותם.

שאלה: הרצון לקבל חייב לקבל חיות או מרוחניות או מגשמיות. כשיש טעם מר בעבודה, איך אנחנו מושכים לכלים הנוכחיים שלנו את הכוח הנכון להתקדם נכון?

כשיש לנו טעם מר בעבודה, אז אנחנו עוד ועוד מתחברים לחברים ומשתדלים לשנות את הכיוון שלנו, כי כנראה אנחנו נמצאים בכיוון לא נכון. ואז כולנו יחד כשדנים במצבים שלנו, אנחנו משתדלים להפנות את הסירה שלנו לכיוון אחר.

שאלה: האם יראת ה' זו יראה שאדם לא יוכל להשפיע לבורא? ומה זה "אישה יראת ה' היא תתהלל"?

אישה זה רצון. צריכים להגיע לרצון שנהיה ביראה, שנרגיש את היראה, ונתקדם בזכות היראה הזאת יותר ויותר קרוב לבורא.

שאלה: כתוב שבני העורב הם ''בני מוות'', אבל שום דבר לא נעלם ברוחניות. מה זה ''המוות'', האם זה תיקון?

ניתוק מהבורא.

שאלה: איך לשכנע את עצמי ללכת בקו אמצעי שנקרא במאמר "אמונה"?

אנחנו צריכים להתחבר בינינו, כל אחד לכולם, לבנות בינינו עיגול, וכך להחזיק את עצמנו בעיגול הזה במאמץ כל הזמן להיות קשורים זה אל זה יותר ויותר.

שאלה: המאמר מתאר את היחסים שלנו עם הבורא דרך האור שיורד עלינו, דרכו אנחנו מכוונים ומכיילים את עצמנו כלפי הבורא. איך לזהות את הנקודה שבה עלינו לעשות צמצום על הרצון לקבל, ולא להישאר במצב של קבלה לעצמנו, ולהתחיל לקבל על מנת להשפיע?

אנחנו צריכים להשתדל כל הזמן להיות בקשר בינינו במעגל אחד. כלומר להרגיש שאנחנו מחוברים הדדית ויוצרים בינינו מעגל, קשר מעגלי, ובמרכז של אותו מעגל אנחנו רוצים לגלות את הבורא. כל מה שיש בנו מהקשר שלנו אנחנו רוצים להעביר אליו.

תלמיד: האם זה אומר שאת הרגשות שלנו מעבירים לעשירייה?

ודאי, המעגל זה העשירייה.

שאלה: איך להגיע להרגשה שאהבה עצמית היא חשכה ומוות?

זו בעיה לאדם לשכנע את עצמו שאהבה עצמית היא מוות וחושך. צריכים לבקש שהבורא יאיר לנו כך, שהבורא יסביר לנו את זה. אנחנו לא יכולים, כי בנו שולט רצון לקבל על מנת לקבל, ואנחנו אף פעם לא יכולים להגיע למצב שהרצון להשפיע יותר טוב מהרצון לקבל, אלא רק אם הבורא יעשה לנו את השינוי הזה. 

שאלה: האור בחיים מופיע בהשפעה וגם מגיעה שמחה או מרירות בגוף, אבל האם האור הזה נשאר אם אנחנו דורשים את האור הזה?

בוודאי. אם נבקש ממנו, אז ודאי שהוא יישאר, ודאי שיעזור לנו, ודאי שיתקרב אלינו.

שאלה: רב"ש משתמש בשפה מיוחדת, איך להבין את העבודה וההשגות שלו? איך אנחנו מקשרים את השפה הזאת לביטויים שלנו?

אנחנו צריכים להשתדל לבצע בדיוק את הפעולות עליהן הוא כותב, ואז נוכל להבין על מה מדובר. לשם מה הוא כותב? אני זוכר שהוא היה מתיישב על הספסל בפארק והיה כותב בפנקס שלו כמה משפטים, ולמחרת ראיתי שלפי זה הוא כתב מאמר. יש לי אפילו צילומים. הייתה לי מצלמה קטנה, הוא לא ראה אבל צילמתי אותו כשהוא ישב על הספסל וכתב או חשב. 

שאלה: מה שקורה כרגע בישראל ובכל העולם מגיע מהבורא, ויש הרגשה שרק העשירייה ורק חשיבות המטרה יכולות לעזור לנו ולהציל אותנו. איזו תפילה אנחנו יכולים להעלות מתוך החיבור בינינו כדי להשפיע על העולם ועל הבורא?

אנחנו יכולים לפעול רק לחיבור בין כל החברים בבני ברוך בכל העולם. שכולנו נתחבר עד כמה שניתן קרוב, ונבקש, נדרוש, נשכנע את הבורא להתגלות בתוך החיבור שלנו.

שאלה: מה זה אומר שהבורא הוא קנאי? הרי אנחנו אומרים שהבורא הוא טוב ומיטיב.

זה מצד אחד. אבל מצד אחר זו ההופכיות של זה, כי הוא שולט בנו בב' קווים, בשני קווים.

שאלה: האם כדי להרגיש מצב רוחני אנחנו צריכים להגיע קודם למצב שלא נרגיש שום טעם?

לא, זו לא חובה, זה לא חשוב. אנחנו צריכים רק לחשוב איך אנחנו מגיעים לחיבור בינינו, ובתוך החיבור בינינו מצפים לגלות את הבורא.

שאלה: במאמר כתוב שאם הוא לא ילך בדרך ההשפעה, אז הוא יקבל באותו רגע עונש. האם זה אומר שהבורא יתרחק ממנו?

כן.

שאלה: האם פעולות השפעה יכולות להרגיש כטעם מתוק, או שבעבודה שלנו דווקא הטעם המר הוא הסימן להשפעה?

בעבודה שלנו המדד להשפעה הוא ההשתוקקות להתחבר בינינו ולגלות בחיבור הזה את הבורא, זה המדד שלנו להשפעה. אנחנו רוצים להגיש לו את החיבור שלנו כמנה, כמתנה, כמקום שבו הוא יכול להימצא, לגלות את עצמו.

שאלה: האם צריך לחכות להגיע לחושך מוחלט כדי להגיע לקריאה לבורא או שזה מגיע בהדרגה? והאם זה דבר שקורה בבן אדם אחד או בעשירייה?

זה צריך להיות בעשירייה.

תלמידה: האם זה קורה בהדרגה?

כן, בהדרגה בעשירייה.

שאלה: הוא כותב "כי הגוף נולד עם רצון לקבל, שהוא חושק רק מה שיכול לפרנס את אהבה עצמית, שזה נקרא, "שהפרנסה היא בידי בשר ודם."" מה זה בשר ודם?

"בשר ודם" זה טבע האדם, הטבע שלנו.

שאלה: יש רגע שבו נראה שבמאמר מדובר בעבודה הפנימית של האדם, שהוא מנצח את עצמו, מנצח בתוכו את אומות העולם שנמצאים בתוכו ורוצה להיות בחינת ישראל. ולפעמים ברגעים אחרים נראה שמדובר כאן על חיבור ומאמץ של כל העם, כי הוא מדבר על כנסת ישראל. איך לעבור מתיקון אדם אחד לתיקון של כולם?

יש עשירייה, זה המינימום ההכרחי כדי לגלות את הבורא ואת העולם הרוחני, ובהמשך יש אסיפה עוד יותר גדולה שנקראת "כנסת", מהמילה כינוס, להתכנס, ואז מדובר בכנסת ישראל. "ישראל" אלה אנשים שמכוונים לבורא, אז או שיש קבוצה, עשירייה, או שיש הרבה אנשים.

תלמידה: מה ההבדל בין ישראל לבין השכינה הקדושה?

ישראל הוא כל אדם, לא משנה לאיזו חברה, עם, לאום הוא שייך. אם הוא משתוקק לבורא, לגלות אותו, אז הוא נקרא "ישראל", ישר-אל מהכיוון שלו, זו הכוונה.

תלמידה: והשכינה הקדושה, האם היא כללות הנשמות?

השכינה הקדושה זה כאשר הרבה בני אדם משתוקקים לחיבור ביניהם כדי ליצור מקום שבו הבורא יכול להתגלות.

שאלה: האם נכון להידבק להרגשה, לבקשה שלא משנה לנו איך ומה נרגיש ומה יקרה, העיקר להגיע למצב שאנחנו שותפים עם הבורא?

כן, זה מה שיקרה לכם.

שאלה: המצב הזה של "עורב" זה כשאדם מקבל הצלחה מלמעלה בגשמיות שלו, ואז הוא נופל לתוך הרגשה של גאווה עצמית והנאה מתוך המצב הזה, אבל זה גם ניסיון והזדמנות. איך אדם יכול להתגבר על ההנאה והגאווה העצמית שלו כדי לנצל את ההזדמנות הזאת להתקדם יותר ברוחניות?

צריך להתקשר יותר עם החברים, אחרת הוא יכול ליפול לכאלה קליפות שלא יצא משם.

תלמיד: האם העשירייה יכולה להתערב במצב הזה כדי לעזור לו וצריכה להשקיע בזה כוחות?

ודאי.

שאלה: הבנים של העורב רואים את הכישלונות שלהם ובוכים. איך לעזוב את הטבע של העורב ולהיכנס לטבע של היונה?

מה הם צריכים לעשות? הם צריכים להתחבר ביניהם. זה ההבדל בין בני עורב לבין בני יונה.

תלמיד: האם הם צריכים להסכים שהעורב יוכל גם לאכול את היונה?

לא מדובר על זה בכלל.

שאלה: האם יש קשר בין עורב לערבות בעבודה?

לא.

שאלה: רב"ש מסביר שבבחינת עורב הוא דורש תנאי לעבודתו ובזה הוא נעשה אכזר והורג את הבנים שלו, והוא גם אומר ש"התוצאות נקראים בנים". למה הבנים, התוצאות, כל כך חשובים בדרך שלנו?

כי זה העתיד. זה מה שיוצא לי מכל העבודה הרוחנית שלי.

תלמידה: זה מכוון את האדם למה הוא יהיה, אם הוא יבחר בכלים דהשפעה או בכלים דקבלה.

כן.

תלמידה: אבל למה הכוונה הבנים, התוצאות? על מה זה משפיע הלאה?

בנים או תוצאות זה מה שיש לאדם, זה מה שנשאר לו מהחיים שלו, מהרוחניות.

שאלה: מה מלמדת אותנו פרשת חיי שרה? כי זה מוות של אברהם ושרה וזה גמר של מדרגת חסד. איך ממשיכים הלאה למדרגה חדשה?

ממשיכים.

תלמידה: יש עולם רוחני ויש עולם גשמי. וככול שאנחנו מתקרבים לעולם הרוחני, כך אנחנו רואים שהעולם הגשמי נהיה קשה יותר ואכזר יותר. זה קשה מאוד להיות בשני עולמות. איך אפשר לחבר את שני העולמות כך שנחיה בשלום בין שני העולמות שבהם אנחנו חיים?

תתייחסי נכון לעולם הזה ותגלי בו את העולם הרוחני.

שאלה: יש לי הרגשה שהמאמר מכוון אותנו לגבי התוצאות לדור הבא, לתוצאות שיהיו עם הבנים. האם מדובר פה על דור ההמשך, האם אנחנו משפיעים בחינוך לחיבור על הדור הבא?

ככול שנרצה להתחבר בינינו, כך נהיה יותר קרובים לפתרון.

שאלה: הזכרת קודם שהחיבור בינינו בעשירייה הוא כמו צורה של מעגל, שאנחנו מתחברים בינינו ובמרכז אנחנו מתחברים לבורא. היום בערב הרבה חברים הולכים לעשות מעגלים לקהל הרחב בתל אביב. כאשר אנחנו בני ברוך במעגלים האלה מכוונים אותם, מנחים אותם, האם אנחנו צריכים להחזיק את התמונה הזאת שהמעגל הזה מתחבר ובמרכז מתחברים לבורא?

אחרת לא יהיה לכם כוח ולא תוכלו להשפיע לקהל, ולא תצא מהעבודה, מהמעשים שלכם, שום תוצאה טובה.

תלמידה: נבקש אם אפשר לקבל את המחשבה של כל הכלי ואת הברכה שלך למעגלים הערב, שנצליח באמת להיות בכוונה הנכונה ולהעביר להם את האור.

אני מברך אתכם בכל הברכות מלמעלה, שתקבלו אותן ותשתמשו בהן נכון, ועל ידי זה כולם יתחברו לגוף אחד "כאיש אחד בלב אחד". אמן.

שאלה: יוצא שככל שאתה מר יותר והעבודה קשה יותר, כך התוצאות טובות יותר, אני מתכוונת לעבודת ה'. מה עם השמחה שאנחנו צריכים לשמוח בעבודת ה', איך זה משתלב?

זה משתלב די פשוט, ככל שהעבודה קשה יותר, כך אנחנו יכולים להשקיע בה יותר, ובהתאם לזה יכולים לקבל יותר.

תלמידה: ומזה השמחה בעצם.

מזה השמחה.

שאלה: האם תוכל להסביר את המשפט, "ועל זה דרשו חז"ל, "שאין התורה מצויה, אלא במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב"?

כדי לנהל נכון את החיבור, כדי להביא אותו למטרת הבריאה, בשביל זה צריך להיות מאוד נחרץ, אכזר ומטרתי. לא תעשה פה שום דבר אחר.

תלמידה: מה הקשר בין זה שעורב זה מלשון ערב, לבין האכזריות הזאת עם בניו ובני ביתו כפי שכתוב כאן?

אני לא יודע מאיפה את לוקחת את זה.

שאלה: האם עורב זה קשור למילה ערב, מתוק?

לא. את טועה.

שאלה: לאחרונה דיברת על תפיסה נכונה של העולם החיצון. מה זאת אומרת תפיסה נכונה של העולם החיצון? האם זה אומר לקבל מהעולם מידע בצורה מסוננת או לשמור את עצמי מהעולם החיצוני?

להיות מקושר עם העולם החיצון זה אומר להתקשר עם כל החברים שלך בעשירייה במעגל, ובתוך המעגל, כלומר בקשרים בינינו, לזעוק לבורא.

תלמיד: העולם החיצון, הכוונה לאנושות שסביבנו.

לא, בעשירייה. העיקר להתחבר בתוך העשירייה, ובתוך מרכז העשירייה לזעוק לבורא.

שאלה: כדי לא לטעות, האם זה נכון שכל מה שאנחנו מרגישים כמרירות זה בעצם פעולת השפעה ומה שאנחנו מרגישים כמתיקות זה קבלה?

כן, בהרגשות הלא מתוקנות שלנו, זה כך.

תלמידה: אבל איך אחרי פעולות ההשפעה מגיעה ההרגשה הזאת של הקרבה לבורא, איך לקרוא לזה?

אני לא יכול להסביר לך את זה, את בעצמך צריכה לעורר את זה, להרגיש את זה ואז תביני.

תלמידה: אבל בטוח זה לא מתיקות, זה משהו אחר. האם אפשר לקרוא לזה נקיות, טהרה?

לא, זו עדיין לא נקיות. לכל מילה יש את המקום שלה.

שאלה: איך אנחנו צריכים להתייחס בצורה נכונה לעולם שלנו כדי לגלות את העולם הרוחני?

שאלה טובה. אני צריך להתייחס לעולם שלנו כך שאני הולך לגלות בו את העולם הרוחני. וכל החברים שלי נמצאים איתי יחד בחיבור אחד, ואני רוצה להשפיע להם כל טוב. תעשו מהעולם הזה מה שאתם מרגישים, מבנה של העולם הרוחני ביחס הנכון לחברים ואתם תרגישו שהעולם הזה והעולם הרוחני פתאום הופכים לאחד.

שאלה: האגו גדל כל יום, אנחנו מרכיבים תפילה, נגיד העשירייה שלנו וכולם ביחד, אבל הבורא כל הזמן מוסיף לנו אגו. איך להגיע לתפילה השלמה הזאת שהוא ישמע אותנו כאיש אחד בלב אחד?

הבורא מרגיש בצורה נפלאה אתכן, את הדרגה שלכן, את האפשרויות שלכן, לכן אין מה להתלונן עליו, יש להתלונן רק על עצמכן.

שאלה: נאמר בתחילת המאמר שחשוב להגיע ליראה לפני הבורא וקבלת עול מלכות שמים בקדושה באמצעות השתוות הצורה ושם מקור כל השפע והתענוג. אז השאלה היא איך כל הזמן להיות בתוך היראה הזאת כדי לא לטמא את המקום הזה הקדוש שאליו אנחנו שואפים? אנחנו יודעים שבתוכנו יש אהבה עצמית, ואם אנחנו לא נפעל לטובת הבורא אז הוא יעניש אותנו. לא רק בגלל העונש, אלא בגלל שאנחנו חוששים, מפחדים להזיק לקדושה הזאת שאליה הבורא קורא לנו. איך כל הזמן להיות במתח הזה, ביראה?

קודם כל להירגע. זה דבר ראשון. דבר שני, עלינו להעמיד במדויק את עצמנו במצב שאנחנו יודעים מה אנחנו רוצים להשיג. עם איזו שאלה, בקשה, פנייה אנחנו פונים לבורא, ועם זה לפנות.

תלמידה: איך כל הזמן להיות בבקשה המתמדת הזאת? היום אחרי השיעור דיברנו יחד עם העשירייה שאנחנו נמצאות בקשר אחת עם השנייה ואנחנו מבקשות שהבורא יהיה איתנו. אנחנו נמצאים במצב של הבקשה, משהו כמו שש שעות ביום ולא עשרים וארבע שבע. המחשבה כל הזמן בורחת. איך להיות כל הזמן בתפילה הזאת של להיות בדבקות עם הבורא, לצאת מהטבע האגואיסטי כל הזמן? האם יש איזו נוסחה שהאדם לא משתלב בתוכה ולא מצליח לעשות את רצף הפעולות הזה כדי להיות כל הזמן במתח הפנימי הזה?

כל הזמן להיות בזה. שבזה את נמצאת, הקבוצה שלך נמצאת, המשפחה שלך, כל מה שסובב אותך, כל העולם שלך.

תלמידה: מה עוזר לך? אי אפשר למדוד את הדרגות?

שום דבר. רק להחזיק את עצמי כל הזמן במחשבה אחת דרך כולכם יחד להיות קשור לבורא.

תלמידה: במחשבה אחת, כן? זו הרי השאלה הכי חשובה.

אז מה את שואלת, בעצם?

תלמידה: איך לעשות את זה? איך להחזיק את עצמי ישר-אל, שהכוונה תהיה רק אליו, כל הזמן בצורה ברורה, כדי שלא יהיו הסחות דעת ולא ליפול מזה?

לבקש על זה את הבורא. אף אחד לא יעזור לך חוץ ממנו.

תלמידה: אני מבקשת, אחרי שנייה הוא מכבה אותי ואני עוברת למשהו אחר. איך כל הזמן להיות בדרגת התפילה הזאת?

תכתבי לפניך שחוץ מזה את לא רוצה דבר, רק להיות מקושרת לקבוצה ולבורא.

תלמידה: איך אנחנו יכולים להיות ביראה כדי לא לעשות רק את העבודה השחורה?

אנחנו צריכים להשתדל להתחבר בינינו, שכל אחד מתאר לעצמו שהוא שייך לעשירייה שלו בלב ונפש. וכך כל אחד ואחד מתוך עשירייה. ועם זה, אחרי שאנחנו כך מכוונים, אנחנו פונים לבורא ומבקשים ממנו שיסדר לנו קשר כזה.

שאלה: ענית לתלמיד שההבדל בין העורב ליונה זה הבחירה הקשה שיש לעשות. מה זו הבחירה הזאת? זאת אומרת, יש לי דרגה ראשונה של ביטול ודרגה שנייה של ביטול שהיא עוד יותר קשה עבורי.

זה לא משנה. בכל זאת, אתם שואפים לדבר אחד, רק לחיבור. לא צריך שום חשבונות. מדרגה ראשונה, מדרגה שנייה, זה רק יבלבל אתכם.

תלמידה: אבל לפני כן אמרת שהעורב זה שצריך להחזיק את עצמי בצורה קשוחה, שקיבלת את ההחלטה הזאת ולמדוד את ההשפעה שלך. אז מה זה היונה? כשכבר עשית את החשבון או ששוב ביטלת את החשבון שלך?

לא. יונה זה כשאת מקבלת מהבורא את תכונת ההשפעה, הרחמים.

שאלה: אם האדם מגיע לחוסר היכולת לחיות בתוך עצמו, אבל גם אין לו שום כוח לעבור לחיות עבור האחרים ועבור הבורא, מה עליו לעשות כדי לצאת מהביצה הזאת ואת כל מה שהבורא נתן לו, להשתמש בו בצורה מלאה עבור הבורא כדי שלא יהיה אפילו רגע אחד שהוא תקוע בתוך עצמו?

להתפלל. תכתבי לעצמך, להתפלל.

שאלה: אנחנו כל הזמן מדברים על כך שתכונת הבורא זה תכונת ההשפעה והאהבה. השפעה זה נשמע כמו פעולה. ואתה אמרת עכשיו שאנחנו עושים הכול לפי מה שכתוב במאמרי רב"ש, ואתה מסביר לנו איזה פעולות לעשות בעשירייה, חיבור וכולי. אבל אהבה זה רגש, זאת תחושה. איך לעבור עם התכונה הזאת שקשורה לפעולה ותחושה?

זה יתחבר בך ואת תרגישי את זה. ככה זה יהיה.

שאלה: באיזה מצב אני צריך לבקש מהבורא? אם אני בייאוש, זה מובן. אבל אם אני רגוע, האם יש סיכוי שישמע אותי?

זה לא תלוי במצבים בהם אתה נמצא, אלא עד כמה יש בך דרישה לפנות לבורא. עם מה אתה פונה אליו. אם יש לך דרישה כזו, אז יהיה לך קשר עם הבורא.

שאלה: למה המקום הזה שאנחנו מחפשים כל כך נסתר מאיתנו? לפי מה שאנחנו רואים מתוך ההסברים שלך זה ממש להושיט את היד ולקחת.

אז תושיט ותיקח, מה אתה צריך?

תלמיד: אני שואל במה הפשטות והנגישות של זה, שאנחנו לא מבחינים, אנחנו עוברים, מכוונים את עצמנו למשהו אחר.

האגו שלנו לא רוצה להראות לנו את זה.

שאלה: כאשר אתה אומר שצריך להתחבר, אנחנו נכנסים לאיזה מלכודת, שאני צריכה לעשות פעולה כלשהי ולהתחבר עם החברות, אבל באמת צריך לבקש מהבורא שיחבר אותנו, מה ההבדל בין שני המצבים האלה?

לבקש על חיבור, כי הבורא יכול לבצע את זה.

תלמידה: כלומר, עד כמה אני נמצאת בחיסרון הזה.

אתם צריכים ביחד, במשותף בעשירייה להחזיק ידיים, כמו בגן ילדים, לצעוק לבורא אנחנו מבקשים, אנחנו דורשים, שאתה תחבר אותנו.

שאלה: חמש שנים אנחנו נמצאות בתפילה, מה עוד חסר לנו כדי שהוא יענה לנו?

גם את זה אתן יכולות לשאול אותו, מה עוד אתה רוצה מאיתנו? עשינו ככה וככה, ואתה לא מושך אותנו אליך.

תלמידה: אנחנו מבקשות שהוא ייתן השפעה לכל הכלי העולמי.

זה יותר מדי, זאת לא הבקשה שלכם, אתם לא מרגישים בפנים שזה ממש חסר כמו אוויר לנשימה, אין לכם את זה.

תלמידה: פשוט יוצא שזאת לא תפילה כנה.

לא תפילה כנה, אני רואה את זה עליך.

שאלה: האם אדם יכול לראות את עצמו כיונה למרות שהוא בעצם עורב?

כן, יכול להיות, הוא צריך לבדוק את עצמו.

תלמידה: ומה אנחנו צריכות לעשות כדי להביא את כולם לחיבור, כדי שכל החברים יגיעו ביחד לגלות את האמת המשותפת שלנו?

לבקש עבור כולם. עשירייה זה כמו אחד, אז כל עשירייה חייבת לבקש מהבורא עבור כל העולם, עבור כולם, שהבורא יחבר את כולם יחד.

שאלה: כתוב, "שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב." וכתוב גם "הנה עורב מלשון ערב, כמו שכתוב "כי קולך ערב". והוא ההיפך מהיונה, שאמרו חז"ל על פסוק, "ותבוא אליו היונה..".

לא ברורה המילה, כתוב, "הוא אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב", ובאותה נשימה אומרים שעורב זה מלשון ערב, "כי קולך ערב", ואלו שני דברים הפוכים. לא ברור המעבר הזה בין האכזריות למתיקות, אם תוכל להסביר?

אני לא יכול, אני לא רואה את זה.

קריין: פסקה "נמצא". יש שם דגש גם, "נמצא לפי זה, שהעורב נקרא עבודה של אהבה עצמית. שהוא העלם והסתר, ששם אין האור עליון מתגלה, לכן עבודה דעורב היא שחורות," וזהו "שחורות כעורב". זאת אומרת, במי התורה מצויה, היינו אצל מי אור התורה יכול להאיר, רק מי שכבר בא לידי הכרה, שעורב, היינו עבודה דקבלה, הוא גורם רק שחור, שרק חושך הוא יכול לקבל ולא אור. ועל זה דרשו חז"ל, "שאין התורה מצויה, אלא במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב."

מה השאלה?

תלמידה: סליחה, המחשבה כבר אבדה.

טוב, המחשבה עפה, אין מה לעשות.

שאלה: דיברת על כך שצריך לבקש, ועכשיו, ברגע זה, יום שבת אנחנו יכולים לבקש, כולנו יחד, נראה לי שאנחנו מתאספים כל הזמן דווקא בשביל זה.

טוב, תתאספו, תתפללו, תבקשו.

תלמידה: דווקא עכשיו.

כן, עכשיו.

תלמידה: איך לארגן ולהגיד את זה לכולם?

את זה אתן צריכות לארגן, תבקשו. כל אחד שבליבו ייצב עכשיו פנייה לבורא כזו, שאתם רוצים להתקרב כולכם יחד, להתכלל ברצון אחד, ועם הרצון הזה לפנות לבורא, שהוא יחבר ביניכם ויחבר בתוכו את כולכם יחד, ושזה יקרה עכשיו. הלב שלנו מחכה שזה יתממש, מחכה מתי זה יתממש ויתגשם.

אני מחבק את כולכם - נשים, גברים, ומקווה שגם הבורא יחבק אותנו ויעלה אותנו אליו. תהיו בריאים.

(סוף השיעור)