שיעור בוקר 12.01.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "החרות", עמ' 426

קריין: מאמר "החרות", "כתבי בעל הסולם", עמוד 426 כותרת "מורשת אבות".

מורשת אבות

"גם כל הפרטים מהתמונות, אשר הרצון לקבל הזה כוללם, שגדרנו אותו תחת השם "מצע", או סיבה א', שמשמעותו כוללת, כל אותם הנטיות והמנהגים וכדומה, שירש מאבותיו ואבות אבותיו, המצוירים לנו כמו שלשלת ארוכה של אלפי בני אדם, שהיו מצויים בשעתם, ועומדים זה תחת זה, - שכל אחד מהם הוא טפה תמציתית ממולידיו, שבטפה הזאת, הגיע לכל אחד כל הרכוש הרוחני של מולידיו, לתוך המוח המארך שלו שנקרא סובקונשינס. באופן, שהיחיד הנמצא לפנינו, יש לו בסובקונשינס שלו כל אלפי הירושות הרוחניות, מכל היחידים המוצגים באותה השלשלת, שהם מולידיו ואבותיו.

ולפיכך, כשם שפרצופיהם של כל יחיד ויחיד, משונה זה מזה - כן דעותיהם משונות זו מזו. ואין לך שני בני אדם בעולם שיהיו דעותיהם שוות זו לזו. כי לכל אחד יש רכוש גדול ונשגב, אשר הורישו לו אלפי אבותיו, ולאחרים אין אף שמץ מהם.

אשר על כן, כל הרכוש הזה, נבחן לרכושו של היחיד, שהחברה מוזהרת לשמור על טעמו ורוחו. שלא יטשטש בסיבת הסביבה שלו. אלא, כל יחיד ישאר עם שלמות מורשתו. ואז, הנגוד והסתירה שביניהם ישאר קיים לנצח, כדי להבטיח לנו לתמיד את הבקורת, ואת התקדמות החכמה, שהיא כל יתרון האנושות וכל מאויה האמיתיים הנצחיים.

אחר שבאנו לידי הכרה, במדה מסויימת, בדבר האנכיות של האדם אשר גדרנו אותו במובן של בחינת כח, ו"רצון לקבל", שהיא בחינת הנקודה העצמית של בעל החי במערומו - גם נתברר לנו היטב, על כל גבוליו, מדת רכושו המקורי של כל גוף יחיד, אשר הגדרנו אותו במובן של "מורשת אבות", שפרושו הוא, כל כח הנטיות והתכונות שהגיעו לו בירושה לתוך בחינת ה"מצע", שהוא חומר ראשון של כל אדם, דהיינו טפה הזרעיית של מולידיו.

והנה עתה מצאנו הפתח, לפתור כוונת חז"ל, במה שאמרו, שבסיבת קבלת התורה נעשו בני חורין ממלאך המות. - אולם להבנה יתרה אנו עוד צריכים, בענין האנוכיות ובענין מורשת אבות האמורים."

שאלה: האם רוחניות זה משהו שעובר בירושה?

רוחניות לא עוברת בירושה. הנטייה לזה כן, ולא יותר, כל היתר תלוי באדם. אתה יכול להגיד נולדתי נגיד אצל מישהו כזה או כזה, זה לא אומר כלום. האמת שזה לא. אמנם יש דוגמאות כמו רבי שמעון ורבי אלעזר, רב"ש ובעל הסולם, היו כאלה דוגמאות של אבא ובן אבל זה לא חייב להיות. וישנן דוגמאות אחרות, אני לא רוצה להגיד הפוכות אבל אחרות בטוח. לכן זה לא עובר בירושה אלא נטייה לזה כן, אבל לא מימוש, בטוח.

אנחנו חיים במצב שאסור לנו לקבל דוגמאות כל כך מהעבר כי זה זמן חדש, תקופה חדשה, פועלים כוחות של גמר התיקון, וזה לא לפי הקו שההיסטוריה צריכה להתממש במשך ששת אלפים שנה, אלא אנחנו כבר נמצאים בדור האחרון, לכן אין לנו חשבונות כאלה. כל אחד ואחד יש לו אפשרות לממש את עצמו, אנחנו צריכים לספק לכל אחד ואחד מה שהוא צריך כדי לממש את עצמו והיתר זה הכול בחירה חופשית שלו, רק כך צריכים לראות את החיים.

ב' בחינות: א' ב"כח". ב' ב"פועל"

"בתחילה צריכים להבין, אשר האנוכיית הזו, שגדרנו בשם כח של "רצון לקבל", אף על פי שהוא כל עיקר עצמותו של האדם - מכל מקום לא יצוייר כלל שיהיה לו קיום במציאות ממשית אפילו רגע אחד.

(כי ידוע אשר יש בחי', ובחי' ב"פועל". - ודבר זה שאנו מכנים אותו "כח" הוא דבר שבמחשבה, דהיינו, בטרם שיתגלה מכח אל הפועל. ורק במחשבה הוא נקבע.)

כי דבר זה שאנו מכנים אותו "כח", דהיינו, בטרם שיתגלה מכח אל הפועל, הוא אמנם רק דבר שבמחשבה כלומר, שרק במחשבה, אפשר לקבוע אותו.

אולם למעשה לא יצוייר כלל כח ממשי ומציאותי בעולם בשעה שהוא נח ואינו פועל כלום, משום שהכח אינו קיים במציאות, אלא בזמן ובמידה המגולה בפעולה, כשם שלא יתכן לומר על איזה תינוק, שהוא בעל כח גדול, שעה שאינו יכול להגביה אפילו משא קל. אלא, אפשר לומר, שמכירים באותו תינוק, אשר בשעה שיגדל - יתגלה בו כח גדול.

ומכל מקום אנו אומרים, אשר אותו כח וגבורה שאנו מוצאים באדם בעת גדלותו, היה כלול באבריו וגופו של התינוק גם בקטנותו. אלא שהכח הזה, היה בו בהעלם. ולא היה מגולה בפועל.

והן אמת שבמחשבה אפשר היה לקבוע (את הכחות העתידים להתגלות). כן, משום שהשכל מחייב כן - אולם בממשיות ובמציאות גופו של התינוק - בוודאי שלא קיים אצלו שום כח של גבורה ולא כלום, להיות ששום כח אינו מתגלה בפעולות של התינוק. - - - כמו כן כח התאבון, כח זה לא יופיע במציאות ממשית בגופו של אדם, בשעה שהאברים אינם מסוגלים לאכול, דהיינו, בעת השביעה.

אולם, אפילו בעת השביעה נמצא כח התאבון, אלא שהוא בהעלם, בתוך גופו של האדם - - - ואחר כך, לאחר העיכול, הוא חוזר ומתגלה, ויוצא מהכח אל הפועל.

אולם משפט זה (של הבחנת הכח שעדיין לא בא לידי גילוי בפועל), שייך לדרכי ההשכל של המחשבה. אכן, אין לו שום קיום במציאות ממשית. כי בעת השביעה אנו מרגישים, וברור לנו, שכח התאבון חלף הלך לו. והביט על מקומו, ואיננו.

המתבאר, שאי אפשר כלל להציג לעינינו כח, כבחינת נושא, העומד, ונח, וקיים לעצמו. - - - אלא כבחינת נשוא, כלומר, בה בשעה שהפעולה מתקיימת במציאות - באותה שעה מתגלה ה"כח" בתוך הפעולה." זאת אומרת, כוחות אנחנו מגלים רק בזמן שהם מתגלים וכשלא מתגלים אנחנו לא יודעים איפה הם, כביכול הם לא קיימים. "ואם כי בדרכי ההשכלה בהכרח יש כאן ב' דברים, נושא ונשוא, דהיינו כח ופועל, כמו כח התאבון שהוא הנושא. והדמיון של הדבר הנאכל, שהוא הנשוא, ובחינת הפעולה, אולם במציאות באים כדבר אחד. ולא יקרה לעולם שיתגלה באדם כח תאבון, בלי שיצטייר במוחו דמיון של דבר הנאכל, באופן שהם שני חצאים מדבר אחד שכח התאבון מוכרח להתלבש באותו הדמיון של דבר הנאכל. כי אין שום גילוי, זולת על ידי התלבשותו בדמיון הזה. - והבן זה היטב, אשר הנושא והנשוא מוצגים כאן כשני חצאים של דבר אחד, אשר הויתם מתגלים בבת אחת, ונעדרים בבת אחת.

ובזה מובן, אשר ה"רצון לקבל" הזה, שהצגנוהו בתור האנוכיות. אין הכוונה שקים כן באדם בבחינת כח החושק, ורוצה לקבל בבחינת נשוא נח. - אלא הכוונה, רק מבחינת נושא, כלומר, שמתלבש בדמיון של הדברים הראויים לו להתקבל. כמו כח התאבון - המתלבש בדמיון של הדבר הראוי לאכילה ופעולתו מתגלה, בדמיון הצורה הנאכלת, ובה הוא מתלבש - - - לפעולה זו אנו קוראים חשק, דהיינו, כח התאבון, המתגלה בפעולת הדמיון.

וכן בנידון שלנו, ברצון לקבל הכללי, שהוא מהותו ועצמותו של האדם. הוא מתגלה וקיים, רק בהתלבשות בתוך הצורות של הדברים העשויים להתקבל. כי אז הוא מקויים בבחינת הנושא, ולא זולת. ופעולה זו אנו קוראים "חיים", דהיינו, "החיות של האדם", שמשמעותו - שכח ה"רצון לקבל" מתלבש ופועל בתוך הדברים הרצויים לו להתקבל. שמדת הגילוי של הפעולה הזאת - היא מדת חייו. על דרך שאמרנו בפעולה שאנו קוראים לה "חשק"."

אנחנו רואים כאן עד כמה שרצון, חשק, כוח הדוחף קדימה, כל הדברים האלה חייבים להופיע, שבלי זה לא נרגיש את החיים, לא נרגיש את המציאות, וודאי שלא נגיע למטרה. לכן כאן הבחירה החופשית שלנו, איך אנחנו מסוגלים על ידי כל האמצעים שניתנים לנו לנער את עצמנו, לקדם את עצמנו למטרה, להגדיל את הרצון, את החשק מתוך הכוח המושך קדימה, והכוח הדוחף מאחורה. הכול תלוי בנו.

שאלה: אתה כל הזמן מדבר על חשק. מה זה חשק?

רצון שמתגלה, הוא מתגלה מתוך הכלים. חשק, זה מה שמתגלה למעלה מזה.

תלמיד: הייתי במטוס בדרך לצרפת, והיו שם הרבה יהודים צרפתים ומשהו קרה. אדם אחד שעבר לפניי, הלך לשירותים, חזר ובנעליים היה נייר טואלט שנפל. אמרתי לו "אדוני יש פה נייר טואלט שנפל מהנעליים שלך", הוא אמר לי "זה לא חשוב". אמרתי "אבל זה נפל" אז הוא אמר לי "זה לא חשוב", ובקושי הסתכל עליי. ממש הרגשתי מה אנשים מרגישים כנגד היהודים, שהוא לא יכול לגרום לעצמו להתכופף, הוא רצה שמישהו אחר יתכופף בשבילו וירים את זה בשבילו. הרגשתי כאילו האנשים האחרים לא קיימים בעיניו, ויכולתי לראות שיש ביניהם סובלנות, אבל אחרים מהעולם לא קיימים כלפיהם. הייתה לי את אותה הרגשה בניו יורק כשעבדתי עם יהודים. ראיתי שאנשים הם כמו חומה, הוא משתמש בך, אנחנו נמצאים שם בשבילו כדי שהוא ישתמש בנו, אותם אנשים בעולם שלא יהודים. גם הרגשתי את ההרגשה הזאת של האנטישמיות, למה אנשים שונאים יהודים.

אבל גם הבנתי שהיהודים יודעים מה צריכים לעשות, יודעים בדיוק שהם צריכים להעביר את האור אבל הם לא רוצים את זה. הם מעדיפים להתבולל בקרב האנשים כי הם רוצים להשתמש במערכת. אני רק רוצה לומר שאת הספר הזה אני מרגיש בתוכי, הוא חי ונותן לנו המון.

כן. אתה צודק. אני זוכר את הפעם הראשונה שנפגשנו, זה היה בצרפת. זה היה שונה מהיום, אתה היית שונה מאוד. ככה הגעת, רצית להבין מה קורה ומה יש, "אני שונא איפה שאני נמצא ואני לא יכול להיות בלי זה", ככה במלחציים. אני זוכר את זה.

אין מה לעשות, היהודים, או שהם מתוקנים, ואנחנו לא יודעים מה זה, אבל כנראה שזה משהו טוב. או מה שאנחנו רואים, שזה הכי גרוע, שהם הרבה יותר גרועים מכולם. לא יכולים להתחשב באף אחד, גאוותנים, וכולי. זה כתוצאה משבירת הכלים שבינתיים כל פעם הכלים הכי גרועים הם היהודים, ולכן הם קודם בתור לתיקון ותמיד זה כך.

לכן לחכות מהם למשהו טוב, בלי שהם יתקנו את עצמם, אי אפשר, אין למה לעשות. רק צריכים להבין את כל המערכת ולהשתדל לדחוף את כל המערכת לתיקון. אם כולנו נשתדל, ודווקא אומות העולם ישתדלו, הם ידחפו את היהודים האלה, רק לא לתאי גזים, אלא לתיקונים, זה כל ההבדל. אבל זה מה שצריך לעשות. הם בעצמם עם כזה שלא יכול לשמוע שום דבר, לא יכול להתכופף כלפי שום דבר, לא. אפילו בזמן שהם עומדים לפני השואה, הם לא יכולים. יש גם נקודה שאחריה כבר אין בחירה ואז כמו שכתוב, "ניתן למשחית הכוח לפעול".

כן, אתה צודק. אין ספק, אנחנו צריכים להסביר את כל הדברים האלה. כשאתה מסתכל על האדם הזה שהוא יהודי, הוא לא מסוגל להתחשב באף אחד. האגו שלו פי כמה יותר גדול מהאחרים. וזה שהם עושים את עצמם כאילו שהם טובים ויפים, זה בסך הכול או בגלל שהוא מפחד, לוחצים עליו, או יכול להיות שחינכו אותו כבר מי יודע איך, או שהוא מבין מה שהוא צריך להיות, שהוא כבר בדרך לתיקון. אבל בצורה טבעית כוח השבירה הכי גדול פועל בו. אין מה לעשות. כולנו כאלו מקולקלים, רק ביהודים הקלקול הוא הגדול.

בפעם הבאה אל תתפעל מזה שכך עונים לך. אתה רואה שההתנהגות שלהם בכל מקום כזאת ברברית ורואים את זה. אין מה לעשות. אני מרגיש הבדלים גדולים. פעם כשהייתי יוצא לתל אביב, כשהייתה לי מרפאה ויצאתי לקניות, לכל מיני דברים, והייתי מסתובב לקנות תרופות, כל מיני מכשירים, אני זוכר איך זה תמיד היה בשבילי, למרות שכבר למדתי אצל רב"ש, בשבילי זה תמיד היה פלא איך זה יכול להיות שזה מתקיים?

שאלה: קראנו עכשיו את הפרק על איטליה, באיטליה היו אותם חוקי גזע כמו בגרמניה וגם שם פיטרו מדענים וכן הלאה. אבל ביחס לגרמניה, איזה דוגמה יכולים לקחת משם יהודי ארצות הברית? אתמול דברנו על כך שאנחנו לא קוראים להם להגר לישראל. אז הדוגמה המרכזית שהם יכולים לקחת מהיהדות באיטליה זו ההשתוקקות לחיבור ביניהם, זה נכון? כדי להימנע מהמצב.

הם צריכים להבין מכאן שאם הם לא מתרחקים זה מזה אלא כמה שיותר נעשים קרובים זה לזה למרות שהם מאוד שונים, מהאולטרה אורתודוכסים לאינפרה חילונים, מקצה לקצה, אם הם בכל זאת מרגישים את עצמם שייכים לאומה אחת. יש להם איזו משימה אחת, מטרה אחת, מקור אחד, כמו במשפחה. יש לך מלא ילדים וכולם רבים זה עם זה אבל אבא ואימא הם לכולם אחד. אז אם לפחות שייכות למקור, לא למטרה אלא למקור, יש להם איזו נאמנות שאנחנו שייכים לעם אחד למרות שאנחנו כאלו שונים ולא מזלזלים זה בזה, שונים, אבל שייכים למשפחה אחת. זה כבר היה מנטרל את השנאה אליהם במידה שהם מנטרלים את השנאה ביניהם. פשוט, חוק אחד. עד כמה שהקבוצה הזאת הקטנה, היהודים, אם הם מנטרלים את השנאה ביניהם כך הם מנטרלים בהכרח את השנאה מכל האנושות כלפיהם. שיבדקו. אבל זה החוק.

שאלה: שאלתי אותך, האם הפתרון הסופי של הבעיה היהודית זה חיבור בקרב עם ישראל למצב של כאיש אחד בלב אחד? ואתה ענית הפתרון הסופי של הבעיה היהודית זה חיבור כל העמים.

כן. ודאי.

תלמיד: תוכל להגיד על זה משהו?

כי אנחנו לא קיימים בשביל עצמנו. אותה קבוצה שאברהם חיבר מכל הבבל, שהסכימו ללכת אחריו, זה להיות כדוגמה, כהתחלה לתיקון של כל האנושות ועם ישראל לא קיים בשביל עצמו. אין דבר כזה עם ישראל, זה קבוצה שהתחברה מכל העמים כדי להראות דוגמה שאפשר להתחבר ואפשר להגיע לאיחוד. אבל בשביל מה? כדי שכל האנושות גם תתחבר כך. ולכן זאת המטרה. אנחנו חייבים לראות את הצורה המתוקנת בזה שכל העולם מתחבר אחרת זה אגואיסטי ולגמרי לא מותאם לתוכנית, תוכנית הבריאה. כתוב בהרבה מקומות על זה.

תלמיד: אני מתבונן על איך מה שכתוב בספר מתבטא בעשירייה. כל מיני קואליציות וכל ההבדלים בזה שכן מקבלים, לא מקבלים אחד את השני, מצד אחד. ומצד שני דברים שמחברים בינינו. לא ברור איך להתמודד עם זה כי רואים שבלי הכוח העליון אי אפשר לחבר את כל זה.

אתה שואל או אתה שמח שזה כך, יש לך טענה שזה כך או אתה שמח שזה כך? אם מתגלים פערים, אם מתגלים חיכוכים, שאני לא מסכים, אני לא רוצה, לא מסכימים איתי, אני לא מסכים עם מישהו, עם משהו, על העשירייה אתה מדבר, אז אני צריך להיות שמח שמתגלים כאלו דברים. כי אי אפשר לתקן אלא מה שיש לנו. לכן אם מתגלים כאלה דברים אז אנחנו כבר יכולים לגשת לעבודה, איך אנחנו מתקנים את זה עד כדי כך שאנחנו נראה את העשירייה כמערכת אחת.

מה אתה בוכה? ההיפך, נתנו לך מקום שאתה עוד תתקן קצת, עוד תתקן קצת וכך אתה מגיע לתיקון, לגילוי הבורא בתוך העשירייה שהיא כבר תראה את עצמה במידה ראשונה של חיבור. לזה אנחנו רוצים להגיע, מידה ראשונה של חיבור. אם מתגלים כל מיני כאלה חיכוכים אז אנחנו צריכים לשמוח, מראים לנו איפה אנחנו יכולים לתקן את עצמנו. מה השאלה? אני צריך על זה להודות, זה קלקול מהשבירה שעכשיו התגלה.

תלמיד: מה לעשות במצב שאחד אומר שלא כולנו מתפללים נכון. השני אומר שלא כולנו באים לשיעורים, השלישי אומר משהו אחר, כל אחד בפני עצמו אולי צודק אבל השאלה של הדדיות או שותפות כלשהי, זה לא קורה.

תעשו רשימה של הטענות של כל אחד ואחד, תנסו לבנות מזה איזו טענה כללית. אז לא באים לשיעור, הוא צודק. לא מתפללים, הוא צודק. לא לומדים בזמן השיעור כמו שצריך, גם צודק, מזלזלים. תעשו רשימה ותתחילו על זה לעבוד. אבל מראים לכם מה חסר לכם עד שתתחברו ותגלו את הבורא, כי אין לכם יותר מה לעשות. ועשירייה זה המקום לגילוי הבורא.

אז תפסיקו להישאר מנותקים זה מזה. זה לא יעזור, אתם צריכים איכשהו למצוא את הכוח, ובכוח למצוא ביניכם את החיבורים, את הרשת.

שאלה: כמו שאני מבין אנחנו משתדלים שלא לפרש יותר מדי את הנסיבות שעליהן אנחנו לומדים מהספר, היהודים.

למה? אנחנו יכולים. רק בשביל מה לנו להיכנס לזה? אנחנו לומדים מהשבירה שמתגלה השנאה, עד כמה היה אור ועד כמה היה קשר בין החלקים מלמעלה, מלפני השבירה שכך בנוי הכלי. כשהוא התחיל להתחלק ולהתרסק אז ודאי שהתגלה פרוד בין החלקים. מה יש לנו לחקור? בשביל מה לי לשבת ולחקור עד כמה יש פרוד בין החלקים. זה נקרא "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו". אני צריך לעשות תיקון.

ברור שכולם שונאים זה את זה ואם לא מגלים את זה, זה יותר גרוע, סימן שאנחנו לא מנסים להתקרב זה לזה. כי מרגע שנתחיל להתקרב זה לזה נתחיל לגלות כמה יש בינינו חיכוכים, שנאה, דחיה ונשמח מהגילוי שלהם, ונבקש מהבורא שיתקן. ושוב נשתדל להתחבר בינינו על פני השנאה, ושוב לא נצליח, בטוח שלא נצליח, מאיפה יש לנו כוחות לזה. ושוב נבקש את הבורא שהוא יעשה את התיקונים. וכך יש לנו קשר בין כל אחד לסביבה שרוצה להתחבר איתם ועם הבורא שיחבר בינינו, ויש לנו את הנוסחה "ישראל אוריתא קודשא בריך הוא חד הוא" עד שמגיעים לכלי אחד ובורא אחד וזה נקרא כבר "דבקות".

תלמיד: האם הספר הזה יכול לעזור לנו להתקדם לקראת ההרגשה שיש רק את בני ברוך ואת הבורא?

כן. אתם תגלו שחוץ מבני ברוך ובורא אין שום דבר במציאות שהם בעלי פעולה, החלטה. שרק בבני ברוך ובורא תלוי מה שקורה במציאות. כי כל היתר זה חומר, שאנחנו צריכים לקחת אותו ולעבוד, לחבר בין כל החלקים האלה השבורים, ביניהם ועם הבורא. ואתם תגלו את זה יום יום עכשיו יותר ויותר.

אנחנו לא מן הסתם קראנו את הספר. אתם צריכים לגלות את כל אותם הדברים שבספר, אולי קצת בצורה אחרת, אבל כעיקרון כהעתקה ממה שקרה לפני מאה שנה, אתם צריכים היום לראות את זה בזמננו. ממש כך, הכול חוזר.

שאלה: התגובות של החברים שיש לנו, חוסר תגובה או לפעמים אפילו הספר הזה מרגיז אותם, זה חלק מאנטישמיות או גילוי הרע?

מי ששומע את הספר ולא מזדהה עם מה ששומע שקורה שם, זה החלק האנטישמי שבו שהוא עדיין שייך לחלק השבור בלבד ולא לנקודה שבלב. הוא לא בונה את המערכת בצורה הנכונה, שהוא בכל זאת נמצא במערכת והיא צריכה לנוע לגמר התיקון. ואז למה הוא שייך? או לחלק שנמצא כשבור, או לחלק שהוא שייך לנקודה שבלב שרוצה להתקן ולהתייחד עם הבורא. או עם היהודי שבו שנמשך לאיחוד, או לאומות העולם שבו שנמשכות לפרוד. ככה כמו שאנחנו לומדים שנמצא במערכת הכללית. אז אדם צריך להחליט, כל אדם ואדם.

אם זה מרגיז אותו, כנראה שהוא בצורה אינסטינקטיבית עדיין משייך את עצמו לא למי שמשתוקק לחיבור, לא ליהודים, אלא לאחרים ואולי אפילו לנאצים, שיבדוק. אין שום בעיה בזה, דווקא אין שום בעיה, אנחנו פתוחים לכולם ורוצים לראות את כולם בינינו. רק שאדם צריך לברר מה עכשיו מדבר בו. והוא צריך להבין שמה שעכשיו מדבר בו זה מה שמעוררים בו כוחות, הבורא מעורר בו, כדי להביא אותו לתיקון. אז הוא כבר נמצא בהכרת הרע, ואז מתוך זה הוא צריך לשמוח ולהודות, להגיד תודה לבורא שגילה לו את המצב האמיתי שלו. כי כולנו מהשבירה נמצאים במצב הופכי מהבורא, לא רוצים שום חיבור ותיקונים, ולא רוצים לשמוע על דברים כאלו.

מהספר אנחנו גם רואים עד כמה שיהודים היו נמשכים בשבירה שלהם לנאצים, ולכל הדברים האלה כמו שהיו בגרמניה. העיקר לברר, אין כאן במה להתבייש ואין להסתיר מה שאני מרגיש אחד מהשני, ההפך. מה שחשוב לנו זה בירור האמת, ואיך אני יכול להגיע אליו ממצב כל שהוא, שהבורא הוא עשה את זה, השבירה היא בידו. הוא ברא את כל הכוחות האלה, הוא מיצב כל אחד מאיתנו, ולכן אני לא צריך להסתיר שאני אוהב נאצים, שונא יהודים, או איכשהו אחרת. אנחנו נמצאים בתיקון הכללי הסופי, אז כל אחד ואחד לא חשוב מה שמתגלה לו, הוא שייך לזה.

בעיני אין שום הבדל, בין מי שנמצא ומרגיש שנאה ליהודים למי שאוהב אותם ורוצה להתקרב, אבל שניהם נמצאים בלימוד שלנו, בקבוצה שלנו, ורוצים לברר את האמת. אז ישנה המטרה, ואנחנו לא במטרה עדיין, עדיין בדרך. אז אני מקבל את זה, זה דווקא טוב, מכול הבירורים האלה נגיע לתיקון.

תלמיד: אם כך, מה יכולים לעשות החברים?

שום דבר. כל אחד שיברר את היחס שלו, את דברים שלו, ונמשיך ללמוד. יש לנו ברירה? אין לנו ברירה. אנחנו צריכים לראות את המטרה המשותפת, ששם אנחנו כולנו מתחברים, כולם כאגודה אחת, והבורא איתנו יחד ממלא אותנו. ודווקא במידה שאנחנו כל כך שונים, וכל כך שונאים זה את זה היינו קודם ועכשיו מחוברים, בפער בין השנאה לאהבה דווקא יש לך את עוצמת גילוי הבורא.

ולכן בגמר התיקון כל אלה שהיו הרעים ביותר, כל אלו שהיו הטובים ביותר, הם כולם משתתפים בגילוי הבורא בצורה שווה.

שאלה: גם אני מקבל את הספר הזה קרוב מאוד ללב, וכמו שאמרת משתדל לראות את מה שקורה היום. גם בדוגמה הקונקרטית שלנו התלמידים, יש לנו באוקרינה מדינה עם היסטוריה אנטישמית מאוד רחבה, וקורה גם היום מה שמתואר בספר. גם אצלנו היהודים מפורדים, מנסים להתבולל, יותר מזה, גם אפשר להגיד שכל צמרת השלטון היא יהודית היום. מה אתה יכול להגיד על זה? כי זה לדעתי מקרה מאוד מעניין ואולי יחיד בעולם היום, שבו כל צמרת השלטון יהודית לחלוטין, ומפורדת באותו הזמן.

אתה יכול לענות על זה, איך יכול להיות במדינה כל כך אנטישמית שכל הממשלה היא יהודית? תן לי הסבר, אני לא יודע, אני משתגע כשאני רואה דבר כזה. כל הממשלה היא יהודית וכל העם אנטישמים, מה קורה?

תלמיד: עכשיו במדינה שלנו דרך אגב כבר רמת האנטישמיות לא גבוהה. היא אחת מהנמוכות באירופה לפחות בזמן האחרון. אבל יש את ההיסטוריה, בהיסטוריה החל מהזמנים של חמלניצקי והפוגרומים שהיו, זה הכול התרחש כאן. וזה נמצא כאן כמובן, זה עצור איפשהו בזיכרון הקולקטיבי של העם. אבל השאלה היא מה לעשות עכשיו מצידנו, אפשר לעשות משהו? להפיץ את הספר איכשהו? לפנות למישהו?

אני לא יודע. קודם כל אני דואג לכם, שאתם תתחילו להפיץ את הספר וגם יהודים וגם האנטישמים לא יהיו מרוצים. צריכים ללכת מרחוק ובצורה כזאת הדרגתית, ואולי בעילום שם של הארגון. אני לא יודע איך לעשות את זה. בינתיים בואו אנחנו נקרא, בואו נחשוב. אני לא בעד שאתם כקבוצה כל כך קטנה ועדינה, תתחילו לעשות שם רעש עם הספרים האלה. לא. ואתם מזוהים איתנו ואיתי, אני מפחד. אתם ילדים שלי ויש לי פחד ממה שיקרה.

אני גם לא בטוח, היום מה שקורה זה שיש ממשלה כזאת, מחר תהיה אחרת, המצב לא יהיה יותר טוב, זה מה שאני יכול רק להגיד. הלחצים עלינו יהיו יותר גדולים, גם על היהודים גם על כל אומות העולם שילחצו על היהודים, יהיו יותר ויותר. אם אנחנו נמהר את התיקון, נרוץ יותר מהר מהמקל שמשיג אותנו מאחור, אז זה יעזור. לא יודע, אני לא מבין, עדיין לא מבין, תן קצת זמן, נראה, זה מהר מאוד יתברר.

תלמיד: האנטישמיות שאנחנו מדברים עליה זו תופעה שנוגעת רק ליהודים, או בכלל לכל האנשים שלומדים את חכמת הקבלה והם לא יהודים? למשל אלה שכרגע צריכים להתקדם אבל לא מתקדמים, ולכן ירגישו לחץ או התנגדות מצד העולם.

התנגדות לתיקון, התנגדות לחיבור שמביא לחיבור עם הבורא, לא לסתם חיבור, כי נאצים זה גם כן חיבור, התנגדות לחיבור בין בני האדם ועם הבורא בצורה שאין שום הבדל בין מין, גזע, לאומיות, התנגדות לזה זה נקרא שנאה לאיחוד, או שנאה ליהודים האמיתיים, לא אלו שנמצאים עכשיו לפנינו בעולם הזה. לכן האנטישמיות האמיתית הרוחנית זה אנטי חיבור. אין לי יותר מה להגיד. וצריכים להבדיל בינה לבין מה שחושבים בעולם הזה. מה אתה שואל?

תלמיד: אנחנו מדברים על זה שיהודים לא מתחברים ומקבלים תגובה בדמות אנטישמיות, נגיד לחץ מצד העולם. האם אנחנו יכולים להגיד שגם אנחנו בקבוצות, נגיד אלה שלא יהודים, גם הם לא מתחברים ולכן גם הם יקבלו תגובה שלילית מצד העולם?

לא, עדיין לא. יקבלו איזו דחייה, אי הצלחה בקיום שלהם, אבל לא בצורה כזאת. אנחנו עוד נראה את ההתפתחות הזאת בזמן הקרוב. אתם רואים שאני עוצר את עצמי, נלמד מהשטח.

שאלה: בהסברה אנחנו מנסים במשהו לעורר את הנקודה שבלב של האנשים? כי אני לא מבין איך רצון לקבל בלי נקודה שבלב יכול להבין מה זה חיבור, מה זה על כל פשעים תכסה אהבה, אם אין לך את הנקודה להשקיף ממנה.

כדי להינצל מהצרות.

תלמיד: אבל עדיין אם אין לי נקודה שבלב אין שום סיבה או הגיון להתחבר.

אני שומע וקורא לכל המנהיגים היהודים שבכל העולם איך הם מדברים שהאנטישמיות היא לא טובה, שהיא מתפרצת בכל מקום בעולם, אבל הם לא מדברים על זה שאנחנו צריכים להתחבר בינינו. אלא כל אחד הוא ראש הארגון והארגון שלי הוא כך וכך וזה בצורה עקיפה מתייחס לארגונים אחרים שכביכול אני עושה מה שצריך ואתם לא.

אני רואה שעד שהם לא ירגישו שהחיבור מעל כל ההבדלים זה השלב הנכון בהתקדמות, עד שהם לא ירגישו את זה לא יהיה כלום. כל היהודים, כל המנהיגים, כל הארגונים, כמה הם? זה אין סוף. אני לא יודע כמה הם בעולם, אלפי ארגונים, עד שהם לא ירגישו די, אנחנו צריכים להיות סתם ארגון אחד, ארגון גג שהוא יכסה על הכול, יכלול את כולם.

חרדים, דתיים, חילונים, ימין, שמאל, מכל המדינות, חייב להיות ארגון אחד. אם הם לא יגיעו לזה יקבלו יותר ויותר מכות. וודאי שמכל המכות האלה הם יאשימו זה את זה.

תלמיד: זו בדיוק השאלה. נראה שעד שהמכות לא יעוררו את הנקודה שבלב כי אני מנסה לשים את עצמי במקומם.

אתה נמצא כאן בדרך כמוכר, אתה מוכר להם את הרעיון הזה. אתה חייב להגיע אליהם עם ההסבר שלך כמה שאפשר יותר קרוב, יותר מושך שמבטל את כול ההתנגדויות שלהם הפנימיות והחיצוניות. חייבים אנחנו בצורה כזאת כאיש מכירות למכור להם את הרעיון של החיבור.

תלמיד: עושים וממשיכים. אני עדיין מנסה לשים את עצמי בנעליים של כל אחד מראשי הארגונים האלה, לפי כל מה שיש לי עכשיו, לפי כל מה שאני מבין אני באמת רואה שהיהודי ההוא הוא האשם והוא לא בסדר. ואין לי מה להתחבר אליו. עד שאין את הנקודה שבלב שעל כל פשעים תכסה אהבה.

לא. אנחנו לא צריכים נקודה שבלב. אם יש לנו בעיות, צרות, מכות, אם יש לנו סכנת השמדה אז זהו. מספיק. אנחנו כבר יכולים מתוך הנקודה הזאת להתחיל להתחבר. צריכים להראות להם את הנחיצות שבזה, אם תתחברו יהיה לכם טוב, אם לא יהיה לכם רע. פשוט מאוד.

זה נראה פשוט מידי אבל את זה הם צריכים לראות לפניהם. אחרת אנחנו נתקרב למצבים, אתה תראה מה יהיה באמריקה. אתה תראה את זה מיום ליום משבוע לשבוע. אני אומר לך, מה שמתרחש עכשיו זה כבר מעל כל המחשבות שלי שהיו לי קודם. לא ציפיתי לכזאת מהירות. בכלל לא חשבתי שאני עוד אהיה חי בזמן שזה יתחיל להתפתח. תראה מה קורה.

הפחד שיש להם וחוסר האונים, הם לא רואים את ישראל כמקום שהם יכולים לברוח, זה אצלם לא קיים בשטח, באופק. לא קיים. הם קיימים רק שם ואין כלום חוץ מזה. אבל הפחד, הלחץ להיום ולעתיד, הוא מכין לך שטח, תנאי שאתה יכול לבוא אליו ולהסביר. והוא ישמע, רק צריכים לדעת איך לגשת. אבל יש לך משהו ביד שאתה יכול למכור לו, לבטל את הכוח הרע שהוא מרגיש שזה דופק בדלת. זה כבר מוריד לו מזוזה מהדלת, זה כבר שובר לו חלונות. זה כבר מצייר לו מגן דוד או צלב קרס על הדלת, כמו שהיה בגרמניה. זה כבר קורה.

מה שראינו אתמול, החבר שלנו מטורונטו, הוא אמר שהבן שלו צריך ללכת לאוניברסיטה ושם משהו נורא קורה. בטורונטו, שבקנדה זה תמיד היה כך פלורליזם כזה. אני מדבר עם הבן שלי, כי הנכד שלי צריך ללכת גם לאוניברסיטה, הוא אומר, אני לא יודע אבל נראה לי לא נורא. אני לא חושב שהוא מבין מה קורה שם. החבר שלנו יותר מעורב עם הקהל. הוא אומר, אני לא יכול לתת לבן שלי ללכת לשם, כי כל יום אני אחשוב הוא חוזר או לא חוזר, מי יודע. בתנאים האלה, בלחצים כאלה אפשר להתקיים, אפשר ללמוד?

אני מכיר את זה קצת, מהחיים שלי. לכן זה הזמן להפצה, בקיצור. וכאן החשבון רק איתנו, עד כמה שאנחנו יכולים לעורר את ההפצה. וזה לא חשוב יהודים, וזה לא חשוב אמריקה, קנדה או כל מיני מקומות אחרים ואנטישמיות, הבורא מעורר את הכוחות האלה כדי שאנחנו נמכור את האיחוד לכל העולם. וזה עלינו. אנחנו אנשי המכירות.

תלמיד: סליחה שאני אומר את זה, אבל קהילות היהודים שאנשים מתחברים יחד אחד עם השני זה כאילו פנטזיה אני חושב מהניסיון שלי. זה מאוד מאוד קשה.

אני מסכים איתך.

תלמיד: השאלה שלי, מהניסיון שלי, אם המסר יגיע מחוץ לקהילה, כאילו שאנחנו עושים הפצה לאומות העולם, לממשלות, לכל מיני אנשים שיש להם השפעות על היהודים, הם בטוח אני חושב יכולים לשמוע את זה הרבה יותר מבפנים.

זאת אומרת, אתה אומר כך, אני אלביש מדים נאצים ואני אבוא לקהילה היהודית ואני אומר להם, "אם אתם לא מתחברים אז אני בא אליכם".

תלמיד: לא.

למה לא? הרי זה בעצם מה שהבורא עושה. זה מה שבורא עושה. רק לא בצורה כזאת כמו שאני מצייר אבל זה מה שהוא אומר, "אם אתם לא תתחברו, יבוא אס.אס".

תלמיד: למשל אני ראיתי את טראמפ עם הקהילות היהודיות שם בארצות הברית והוא עשה איזה שיחה איתם, מול כל העולם על הנושא של האנטישמיות. ראיתי את האלמנט של החיבור, שהוא היה שם, ודיברנו איתם כאילו מחוץ לקהילה שם.

זו לא דוגמה. זו גם לא דוגמה. גם לו יש נכדים יהודים, זו לא דוגמה. הבעיה היא בכל קהילה ובין הקהילות והמטרה היא להינצל מהשנאה. הם צריכים להבין שאתה לא יכול לברוח לאף מקום, שלא יהיו חכמים כאלה שעכשיו יכולים לקנות מדגסקר. שאין לך לאן לברוח. זה כמו שכתוב, כמה פסוקים כאלה, יש לנו. וגם בסוף העולם הבורא ישיג אותך. בתורה עצמה כתוב.

בקיצור זה הזמן שאנחנו צריכים לעשות. אני לא אוהב סתם דיבורים, מה יש לי לשאול אותך ואותך ואותו ואם אתם לא עושים שום דבר יום יום. אני נותן בדרך כלל לדבר למי שכותב, למי שעושה משהו. ומי שסתם מתפלפל כאן כמה מילים זה שום דבר. אני לא מקבל את הדברים האלה. תביא לי רקורד שלך, איפה אתה מתפרסם, איפה אתה כותב, איפה אתה משכנע, איפה אתה עושה, אז אני אתייחס אליך. אחרת לא מתייחס. כאן כל אחד שהוא רוצה להיות באמת קיים בתוך הקבוצה הזאת, הוא חייב להיות איש מכירות. נקודה.

שאלה: שאלה אם יהודי התפוצות ובעיקר ארצות הברית, לפחות בלב ובראש יתאחדו סביב מדינת ישראל. אני מדבר כישראלי שחי בתפוצות, ואני מרגיש שהביטחון היחידי שלי נותן מאז שעזבתי זה רק עצם קיום המדינה. האם אפשר לעודד אותם בזה?

אני לא יודע. ודאי שבסופו של דבר מדינת ישראל היא תהיה המקלט. ואני לא יודע אם זה לכל היהודים ואיך שזה יהיה, אבל הם יגלו את זה. לאט לאט זה יתגלה. יהיה עוד מאבק, יהיו עוד בעיות. שאף אחד בעולם לא ירצה אותם, אחרי הכול הם יפנו לישראל כל היהודים. אחרי הכול, לא לפני זה. יהיו מוכנים ללכת לאוגנדה ולמדגסקר ולאן שאתה רוצה. וגם אחרי שבאף מקום שבעולם לא יתנו להם מקום, אז יפנו לישראל.

אלה בירורים שאנחנו צריכים לעשות. כי גם על ידי זה מדינת ישראל, ארץ ישראל מקבלים גובה רוחני. ככה זה הולך.

שאלה: יש פה איזו מגמה שלא הייתה קיימת בפעמים הקודמות כשדברים כאלה קרו, ואלו יהודים שרוצים להגן על עצמם. אלה ארגונים שמחמשים יהודים, מחמשים בתי כנסת, כל מיני פטרולים, סוג של התנגדות. האם בהסברה שלנו, פה בארצות הברית, יש מה להתייחס לזה? זה משחק איזשהו תפקיד בכל הדינאמיקה, הנטייה הזאת להתנגד?

אני לא חושב שזה יצליח, כי בעיני העמים יהודי שמתנגד לזה שמרביצים לו, זה לא בסדר, איך זה שהוא מתנגד? זה לא בצדק. צריכים להרביץ לו, והוא צריך לבכות, זה הכול. כך זו ההרגשה הפנימית, גם ביהודים וגם בלא יהודים. לכן אני לא חושב שזה יצליח, זה יכול להביא לבעיות גדולות מאוד בחברה האמריקאית בכלל, אבל זה לא יצליח, כי זה לא בדרך התיקון. כל דבר שאתה רוצה להישאר במקום ולקבוע שאני נשאר עם האגו שלי, עם הרצון לקבל שלי, עם היחס שלי לאחרים וכולי, זה קלקול, הזמן עובר והקלקול הזה מתרחב.

תלמיד: שמנו לב שדווקא מהצד של החסידים, קצת אורתודוקסים, פה בארה"ב, יש פתאום דיבורים, ואפילו מזכירים את המילה קבלה והצורך בחיבור. אני יודע שאנחנו בעיקרון לא מדברים עם הזרם הזה בעם, אבל אם כבר רואים איזושהי נטייה כזאת, האם שווה לנסות לדבר איתם בכלל, או לא לגעת בהם?

אני הייתי מפזר את כל החומר שלנו בין היהודים החרדים כמה שאפשר. אני הייתי עושה את זה, לא להצביע אולי על הארגון, אלא חומר אותנטי. או אפילו החומר שלנו בלי כתובת שזה אנחנו. לא לשים מכשול, העיקר שיקרא, אחרת הוא לא יקרא.

תלמיד: כשהיהודים מתחילים להתחבר, אז בעצם הגורמים שלוחצים עליהם, האנטישמים, האם הם מקבלים בחירה חופשית? הם יבחרו משהו אחר או שפשוט דרך האור הם ירגישו שינוי ביחס?

עד כמה שאנחנו נעשה פעולות לקראת החיבור, אומות העולם יקבלו פי כמה וכמה עוד דחף גם כן להתחבר ולהתקרב אלינו. תתאר לעצמך לפי מה שקראנו, אם היהודים היו מפסיקים את הויכוחים והיו הולכים אפילו יחד עם האס.אס. בגרמניה ההיא כדי להתחבר, כדי לקנות מקצוע, לרכוש מקצוע כדי להתחיל לעבור למדינת ישראל דאז, עד כמה שזה היה יכול להיות חלק. זאת אומרת הבורא פותח תמיד את הדלת, אבל אם מממשים את זה, כאן אנחנו יכולים עדיין לעשות הרבה דברים.

תלמיד: ראיתי פתאום שאנשים משפיענים באינטרנט, מהצד של הימין הקצת קיצוני או ¹white supremacist, מסתכלים על החומרים שלנו ומדברים עליהם. לא תמיד בהבנה גדולה אבל מדברים עליהם, יש שיח, אז השאלה אם אנחנו מדברים איתם, האם אנחנו אומרים להם, כמו שאנחנו אומרים לפעמים, תלחצו על היהודים אבל תלחצו לכיוון הזה, או אומרים להם אם היהודים יתחברו אתם תרגישו פשוט יותר טוב, כדאי לכם. מה הם צריכים להבין מהשיחות איתנו, אם אנחנו יוצרים קשר, מדברים איתם, מה הם צריכים להבין?

רק לפזר חומר בינתיים, אני לא חושב שיש כבר עניין לעבוד איתם. אבל שהם יראו שאנחנו מדברים על איחוד, שאיחוד מבטל את כל הרעה. והם בעד איחוד, כי זה ימין, ושבאיחוד אנחנו נמשכים כמו אותו כהנא פעם, שבזה אנחנו בונים את הסביבה הנכונה.

העיקר זה לפזר חומר, יהודים אוהבים לקרוא, הם יודעים לקרוא, זה העיקר שצריך לעשות. יש להם המון עיתונים אינטרנטיים וכל מיני מקומות שבהם הם מתאספים, להשתדל דרכם לפזר את הידיעות הללו.

תלמיד: דיברתי יותר דווקא על הצד הלא יהודי, אנטישמים, האם באופן כללי יש הבדל בין אנטישמים שהם יותר מונעים אידיאולוגית לעומת אלה שפשוט מרגישים צורך לפעול באלימות נגד יהודים?

לנו לא משנה, אנחנו צריכים להסביר לכולם למה קיימת אנטישמיות בעולם, שזה דבר הכרחי ושאנחנו על ידה כולנו אם משתמשים בה נכון מתקרבים לעולם הטוב, לחיבור, לגילוי השטח הבא, הרמה הבאה של הקיום.

שאלה: אנחנו קוראים את הספר הזה וזה נותן המון אינפורמציה, אבל אנחנו יודעים גם שאנחנו מדברים על יהודים גם במובן הרוחני, אלה שמחפשים את החיבור. ומהספר, עברתי עליו, ואין שום איזכור של יהודים מאפריקה, כמו מביאפרה או מאתיופיה. יהודים מאפריקה גם כלפיהם הייתה אנטישמיות חמורה, שלושה מיליון יהודים רעבו למוות בביאפרה. השאלה אם אנחנו מדברים על יהודים באפריקה?

אנחנו לא מדברים על יהודים באף מקום, אלא אנחנו מדברים על התהליך ההיסטורי מה שקרה לפני כמעט כמאה שנה. על זה מדובר. גם כמו שעכשיו, אנחנו לוקחים את ארצות הברית כי שם זו הקהילה הגדולה ביותר, העוצמתית והדינאמית, ולכן אנחנו מדברים עכשיו עליהם ולא על אפריקה ולא על אף מקום בעולם, ששם בכל מקום יש לך יהודים.

אלא אתה דואג למקום שבו אתה, ומישהו אחר צריך לדאוג למקום שבו הוא, וזה לגמרי לא שייך לתהליך שאנחנו צריכים לעבור. אם אני אדאג עכשיו למקום שלך ואחר כך למקום של החבר שלך שם, רק באפריקה יש לך ארבעים מדינות ועוד ועוד, אנחנו מזה לא נצא, הפוך, נתקדם לא לחיבור העולם אלא לפירוד.

לכן אנחנו צריכים לחשוב רק על התיקון הכללי המשותף, גמר התיקון. לכן השאלה, מה קורה עם איזה יבשות או מכל שכן עם איזה מדינות שם ביבשות, אני לא משייך את עצמי לזה. לא הולך לפתור את הבעיה הזאת, אני מצטער. את זה אתה צריך לעשות אם אתה כבר רוצה. אז קח את החומר שלנו ותעבד אותו כך שזה יהיה מתאים גם לאפריקנים יהודים ואפריקנים לא יהודים, ותשלח לנו את זה לבדיקה, שלא יהיו שם טעויות, ותקבל בחזרה חומר להפצה ואז תעשה, אבל זה שאנחנו נדבר רק על איזה מקום ששם חיים קצת יהודים, ומה קורה שם, זה לא יתכן. כבר היו כאן כאלה שאלות. אנחנו מדברים על התיקון, גמר התיקון, על הנקודה ששם אנחנו צריכים כולנו להיפגש. אז בוא נעבוד על זה יחד כולנו על אותה הנקודה המשותפת, הכללית לכולם.

שאלה: שבוע שעבר, כשהייתה הצעדה הזו בניו יורק, היה שידור וראיתי את זה, ומה שלי היה הכי בולט זה שלכול היהודים שם, בכלל לא היה נראה להם שהם לא מחוברים, ואז השאלה היא האם כדי בכלל לעורר אותם, האם להדגיש כמה הם לא מחוברים, הם לא מודעים לזה בכלל.

הם לא מודעים, זה ברור, כי השבירה שנעשתה היא גם כן מנקה את שרידי השבירה, מה זה שרידי השבירה? כדי לדעת שאני לא מחובר אני צריך לדעת איך הייתי מחובר קודם, כיתרון האור מתוך החושך, אז איך אני אעשה אחרת? אני לא זוכר מה זה להיות מחובר. מה אתם רוצים ממני? אני חושב שהכול בסדר אצלנו, אנחנו חברים, אנחנו מחוברים, כמו שאתם בעשיריות. מישהו חושב שלא? אין רשימות שצריכים להיות מחוברים, אין סבל, אני לא מרגיש רעב, צמא לזה שאני לא מחובר, ולכן הם צודקים.

תלמיד: אז האם נכון לעורר דווקא.

אז באים האנטישמים, הבורא שולח כוח רע שמראה להם עד כמה שהם לא מחוברים.

תלמיד: אבל לפני האנטישמים, האם בהסברה אפשר לעורר אותם שיראו את זה?

תנסה. זו הדרך הרצויה, למשוך קדימה לחיבור, מה שאין כן לדחוף מאחורה על ידי המכות. זו כל העבודה שלנו. לא יכולת להגיע אליהם קודם כי הם לא הסכימו, כשאני דיברתי עם האמריקאים ראיתי את זה, שהם זלזלו בי, מה הוא מדבר בכלל, אנחנו כאן בל'בתים, אנחנו מסודרים כאן, הכול בכיס שלנו. אתה תראה עכשיו עד כמה שבכיס שלך או לא, כשאתה תשב בבית ותפחד לצאת החוצה.

שאלה: איזה חיבור אנחנו מוכרים? חיבור עם הבורא או סתם חיבור?

אנחנו מוכרים חיבור בין אנשים, ועם הבורא, את זה כבר לא כל כך, זה לפי היכולת. אם תגיד עם הבורא, מי יודע מה הם חושבים על הבורא? מי זה הבורא? אם אתה מכניס לכאן בורא, אולי אתה מגיע אליהם מאיזו כת, זה משהו משוחד. מה שאינו כן כשאתה מדבר על חוקים, גלובליזציה, אינטגרציה, אתם רואים כל הטבע הוא עגול, גם אנחנו צריכים להתאים את עצמנו לטבע העגול. זה מה שאנחנו צריכים לעשות במקום כל כוחות השנאה והפירוד. זה הכול נגד הטבע. אנחנו מפרים את חוקי הטבע, ותראו איך הטבע מתנגד לנו כתוצאה מזה, איזה מזג אויר יש לנו ואין לנו הצלחה בכלום, וכולי, וכולי.

תסביר, תסביר להם שבני האדם, הם הרמה העליונה בטבע, ואם הם מתנהגים בפירוד, אז גם הטבע כולו הולך להתפורר, וכתוצאה מזה, זה מה שיש לך. ממש כך. אתם תראו בקרוב עוד הוריקנים, עוד צונאמי, עוד בעיות. ובעיות כאלו שלא ציפינו להן, פתאום תהיה רעידת אדמה תחת תחנת כוח גרעיני ועוד. אנחנו מאוד חלשים על פני הכדור שלנו, צריך להוכיח את זה לאנשים.

תלמיד: לגבי השפעת הטבע זה מאוד ברור, אנחנו רואים את זה מאוד יפה בדוגמה של אוסטרליה. איך כל בני האדם ניסו למצוא בה מקלט, קנו, בנו לעצמם מקומות מסתור וכולי, ועכשיו אוסטרליה הופכת למדבר. באפריל של השנה הזו במוסקבה הולכת להיות ועידה גדולה מאוד של לימוד, שבה השתתפנו בעבר. הניסיון מראה שהאנשים שמגיעים לשם הם אנשים פתוחים. כן, אנחנו מבינים את המסר שלכם, מוכנים לזה, לקרוא, ללמוד.

אז נניח שנעשה שם פרזנטציה בשפה הרוסית של הספר. מה המטרה הסופית? פשוט להעביר את המסר שההיסטוריה חוזרת על עצמה ותחזור על עצמה, או שצריך להיות איזשהו קורס עמוק יותר של לימוד, או משהו אחר. מה דעתך?

אני לא יודע, אתם צריכים לראות לפי המצב שיהיה. זה באפריל, יש עוד שלושה חודשים, בזמננו זה הרבה זמן. אבל תנסו, תנסו כמה שאפשר, אבל בשמירה על הארגון שלכם. אתם צריכים להראות את עצמכם לא כארגון דתי, ולא כארגון יהודי, אלא ארגון שמדבר על חיבור. אמנם גם חיבור לא כל כך מכבדים, אבל אני לא יודע, תזהרו. אני לא חושב שמי שמגיע לוועידות כאלו מסוגל לקלוט את המסר.

שאלה: על איזה חיבור אנחנו מדברים? כל העולם מדבר על חיבור, ארגון האומות המאוחדות, הברית הצפון אטלנטית, אירופה המאוחדת.

אנחנו מדברים על חיבור. לא על למחוק את כל ההבדלים, אלא למעלה מכל ההבדלים "על כל הפשעים תכסה אהבה". זאת אומרת, אנחנו לא מוחקים את השנאה, ולא נכנסים לנשמה זה לזה, אנחנו בונים גג. ואנחנו מבינים שאי אפשר עם טבע האדם להגיע לחיבור, כמו שכולם רוצים ולא יוצא להם. אנחנו בונים מעל הטבע שלנו, שדוחה זה את זה, בונים למעלה, מעליו, את גג החיבור והוא מכסה את השנאה.

אם יש לנו גם שנאה וגם חיבור, ואנחנו מחזיקים את שניהם, זה יכול להתקיים. השנאה הופכת לעביות, והחיבור זה כמו מסך ואור חוזר, וכבר יהיה לנו פרצוף רוחני. לזה אנחנו צריכים לשאוף, ולכן אנחנו מדברים על חיבור בצורה אחרת לגמרי מכל הארגונים האלה. זה לפי הכלל "על כל פשעים תכסה אהבה", שהם שמעו דרך אגב, רק הם לא מבינים על מה מדובר.

אבל כל העולם צריך להבין את זה, כי השנאה שעכשיו משתוללת בכל העולם, והיא תהיה עוד יותר ועוד יותר. הם צריכים להבין את העיקרון שאין מה להילחם נגד הרע. צריכים לכסות את הרע בטוב ולהשתמש בשניהם. ובפער בין הטוב והרע, שם אנחנו מגלים את המציאות העליונה. והאנושות כבר חייבת להיוולד במצב ההוא. אנחנו כבר חייבים להתחיל להבין, להכיר, להרגיש את המציאות העליונה.

ואז אנחנו נראה שאני לא סתם נכנס למציאות חדשה. אני לא מרגיש בזה גם את הגוף שלי, כמו שהרגשתי בחושים הקודמים. אני לא מרגיש את העולם הזה, כי העולם מדומה, הוא היה לי מדומה בחושים הקודמים, ועכשיו אני רואה מציאות אחרת, עליונה.

לזה אנחנו צריכים להגיע. השיטה הזאת לא נמצאת באף אחד. אז קודם כל לא להילחם נגד השנאה, אלא אדרבא, אל תעשה איתה שום דבר, ותכסה אותה באהבה. זאת אומרת בהבנה שצריכים אותה. זה קו השמאל שהבורא מאיר לעולם. עוד נדבר על זה.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להיות אנשי מכירות של חכמת הקבלה. ואני ממש רוצה להיות איש מכירות של חכמת הקבלה, ואני בהחלט לא כזה. היום עבדתי עם מישהו, רק פגשתי אותו, קראו לו ישראל, וחשבתי שאני אספר לו מה המשמעות של השם שלו, שהוא ישמח מזה. ולא, הוא ממש לא שמח מזה. אז אני רוצה להיות איש מכירות טוב. האם אנחנו צריכים עוד כל מיני סוגים של אימונים? פעם אימנו אותנו בחינוך אינטגרלי. אני חושב שפשוט צריך לאמן אותנו עוד קצת איך למכור את חכמת הקבלה.

קודם כל אני אתן לך טיפ. כשאתה אומר למישהו שנקרא ישראל שישר א-ל זה נקרא שאתה יכול להגיע לבורא, שאתה יכול להידמות לו, להתקרב אליו. מה אתה עושה לו חיים שחורים? הוא עכשיו צריך להגיע למשהו, לעשות משהו. אתה מפיל עליו כזה דבר בגלל השם שלו. הוא לא רוצה לדעת, וודאי שהוא לא מרוצה.

צריכים לפתוח קורס לאנשי מכירות, אני חלש בזה, נחשוב. אבל גם זה ניסיון, תנסה בכל מקום, זה טוב. בפעם הבאה רק תבין שאתה צריך לספר לאדם לא משהו שמחייב אותו, אלא ההיפך. שזה נותן לו אפשרות להימנע ממכות, מצרות, שזה מקדם אותו לטוב. רק בצורה כזאת אתה יכול למכור לו משהו.

תנסה להגיד לו אחרת את אותו הסבר שרצית, אתה יודע מה זה ישראל? אתה יכול לגלות את כל הטוב שבבריאה. אתה יכול ממש להצליח בכל מקום, זה ממש טמון בשם שלך, בנשמה שלך. תעשה תנועות עם הידיים, תמכור. אל תדבר על צד החובה שלו, אלא על הצד שמחכה לו. לא כמה הוא צריך לשלם. תנסו למכור זה לזה.

קריין: עמ' 428, מאמר "החירות", טור א', "שתי יצירות: א' האדם. ב' נפש חיה".

שתי יצירות: א' האדם. ב' נפש חיה

"מהמתבאר מובן לנו היטב הכתוב: "וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". כי אנו מוצאים כאן שתי יצירות שהם:

א. האדם לבד,

ב. ונפש חיה לבד.

והכתוב משמיענו, שמתחילה נברא האדם בבחינת עפר מהאדמה, דהיינו, קיבוץ מספר מסויים של פרודות, שבתוכם כלול עצמותו של האדם, דהיינו, ה"רצון לקבל" שלו. אשר כח הרצון לקבל הזה, שרוי בכל הפרודות שבמציאות, כמו שביארנו לעיל, שמהם נבראו ויצאו כל ד' הסוגים:

א. דומם

ב. צומח

ג. חי

ד. מדבר.

ובדבר הזה, אין שום יתרון לאדם על יתר חלקי הבריאה. וזה שמשמיענו הכתוב במילים: "עפר מן האדמה".

אולם, כבר נתבאר, שאין מציאות לכח הזה, שנקרא רצון לקבל, שיתקיים בלי התלבשות ופעולה בדברים הרצויים להתקבל. אשר פעולה זו נקראת "חיים", שלפי זה נמצא, שבטרם שהגיעו לו לאדם צורות קבלת ההנאה האנושית, השונות מצורות של שאר בריות - - - הרי הוא נבחן עוד לאדם מת בלי חיים, שהרי הרצון לקבל שלו, לא היה לו מקום שיתלבש, ויגלה שם פעולותיו שהם גילוי החיים כאמור.

וז"ש: "ויפח באפיו נשמת חיים", שהוא כללות הצורות של קבלה, הראויות למין האדם. - ומילת נשמת - היא מלשון "שמין" לו את הקרקע, שהוראתה כמו "ערך" (ומקור השם של נשמה תבין מהכתוב איוב ל"ג, "רוח אל עשתני ונשמת שדי תחייני, ועי' פי' המלבי"ם שם) ונשמה היא מבנין נפעל, כמו השם, נפקד, נאשם, נאשמה.

ושיעור הכתוב הוא: "ויפח באפיו" כלומר, שהביא לתוך פנימיותו ותוכיותו נשמה, והערכה של חיים, שמשמעותו כל סכום הצורות הראויים להתקבל אל "הרצון לקבל" שלו כנ"ל. ואז, אותו הכח של הרצון לקבל שהיה צרור בפרודות שלו, מצא המקום שיוכל להתלבש ולפעול שם. דהיינו, באותן הצורות של קבלה שהשיג מהשי"ת. אשר פעולה זו, נקראת "חיים", כמבואר לעיל.

וזהו שסיים הכתוב: "ויהי האדם לנפש חיה", כלומר, כיוון שהתחיל הרצון לקבל לפעול על פי המדות של אותן צורות של קבלה - תיכף נגלה בו החיים והיה לנפש חיה. מה שאין כן בטרם שהשיג הצורות של קבלה, אף על פי שכבר הוטבע בו אותו הכח של "רצון לקבל" - מכל מקום נחשב עוד כגוף מת בלי חיים, משום שאין לו המקום להתראות, ולבוא לידי גילוי הפעולה, כמבואר." עדיין מנותק מהבורא. אמנם איכשהו ישנם חיים אבל חיים כמו שלנו, עדיין לא רוחניים.

"וכפי שנתבאר לעיל אשר אע"פ שעיקרו של האדם הוא רק ה"רצון לקבל" מ"מ הוא מובן כמו חצי דבר להיותו מוכרח להתלבש באיזו מציאות המזדמנת לו, אשר ע"כ הוא ותמונת הקנין שמצייר הם יחד ממש דבר אחד, כי אין לו זכות קיום על רגע קטן זולתו כמבואר. ולפיכך בשעה שמכונת הגוף על היכנה ועל מלואה דהיינו עד אמצע שנותיו הרי "האגו" שלו עומד בכל קומתו המוטבע בו מלידתו שמשום זה מרגיש בעצמו רצון לקבל במדה גדולה וחזקה, דהיינו, שרוצה להשיג עשירות מרובה וכבוד גדול וכל המזדמן לנגד עיניו, והוא מטעם השלמות של ה"אגו" של האדם אשר הוא מושך לעצמו צורות של בנינים ומושגים שהוא מתלבש בהם ומתקיים על ידיהם, אולם כעבור אמצע שנותיו אז מתחילים ימי ירידה אשר לפי תוכנם המה ימי מיתה, כי אין האדם מת ברגע אחד כמו שאינו מקבל גמר צורת החיים ברגע אחד, אלא נרו, דהיינו ה"אגו" שלו הולך וכבה לאט לאט ויחד עם זה הולכים ומתנונים תמונות הקנינים שרוצה לקבל, כי מתחיל לותר על הרבה קנינים שחלם עליהם בנערותו וכן נעשה להולך ומותר על גדלות הקנינים כפי שני השקיעה של החיים, עד שבימי זקנה האמתיים שצלה של המיתה כבר מרחפת על כל קומתו, נמצא האדם בימים שאין בהם חפץ לגמרי, כי הרצון לקבל שלו שהוא ה"אגו" נכבה והלך לו ולא נשאר בו רק ניצוץ קטן ממנו הבלתי מגולה לעינים, דהיינו בהתלבשות של איזה קנין, לכן אין בימים אלו שום רצון ותקוה אל איזה תמונה של קבלה.

והנה הוכחנו אשר הרצון לקבל עם תמונת החפץ שמצטייר לו להתקבל הם ממש דבר אחד, אשר גילויים שוה וקומתו שוה ושעור חייהם שוה, אולם יש כאן הבחן חשוב בצורת הויתור שאמרנו בימי שקיעת החיים, שהויתור הזה אינו מחמת שביעה כמו האדם שמוותר על דברי אכילה בשעת שביעתו אלא הם מחמת יאוש. כלומר שה"אגו" כשמתחיל למות בימי הירידה הוא עצמו מרגיש חולשתו ואת מיתתו, וע"כ הוא הולך ומתיאש ומוותר על חלומותיו ותקוותיו של ימי השחרות. והתבונן היטב בהבחן הויתור מחמת שביעה שאין זה גורם שום צער ולא יתכן לכנותו בשם מיתה חלקית, אלא כפועל שגמר פעולתו. אכן הויתור מחמת יאוש הוא מלא צער ומכאובים וע"כ יתכן לכנותו מיתה חלקית והבן זה היטב."

חרות ממלאך המות

"ועתה אחר כל המבואר מצאנו פתח להבין את דברי חז"ל על היכנם במה שדרשו "חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות" שנעשה חירות ממלאך המוות כי נתבאר במאמר מתן תורה וערבות אשר בטרם מתן תורה קבלו עליהם לבטל כל קנין פרטי בשעור המתבטא בהמלות ממלכת כהנים ואת המטרה של הבריאה כולה, דהיינו, להדבק בו בהשואת הצורה אליו ית' כמו שהוא ית' משפיע ואינו מקבל כן יהיו המה משפיעים ולא מקבלים שהוא דרגה האחרונה של דביקות המתבטא במלים "גוי קדוש" כמ"ש בסוף מאמר הערבות.

וכבר הבאתיך לידי הכרה, שעיקר עצמותו של האדם דהיינו האנוכיות שלו המוגדר ברצון לקבל אינו אלא חצי דבר, ואין לו זכות קיום זולת בהתלבשו באיזה תמונה של קנין או תקוה של קנין כי אז נשתלם ענינו שיתכן לקרותו בשם עצמות האדם ולא זולת, נמצא אשר בני ישראל שזכו לתכלית הדבקות במעמד הקדוש היה כלי קבלה שלהם בהתרוקנות גמורה מכל קנינים שבעולם והיו דבוקים בו בהשואת הצורה, שמשמעותה שלא היה להם שום רצון של קנין לעצמם אלא רק בשעור של השפעת נחת רוח שיוצרם יהנה מהם. וכיון שהרצון לקבל שלהם התלבש בתמונה של קנין הזה הרי התלבש בה והתחבר עמה לעצמות אחד שלם, א"כ ודאי שנעשו בני חורין ממלאך המוות, כי המוות בהכרח הוא בחי' העדר ושלילת הקיום של דבר מה, וזהו יתכן בעוד שיש איזה ניצוץ הרוצה להתקיים לקנינו עצמו, יתכן לומר עליו שהניצוץ הזה אינו מתקיים כי נעדר ומת, משא"כ אם לא נמצא באדם שום ניצוץ כזה אלא כל ניצוצי עצמותו מתלבשים בהשפעת נ"ר ליוצרם וזהו לא נעדר ולא מת, כי אפילו כשהגוף מתבטל אינו מתבטל אלא מבחי' קבלה עצמית שהרצון לקבל מלובש בה ואין לו זכות הויה זולתה כנ"ל. אולם כשבא על הכונה של הבריאה והשי"ת יש לו נ"ר ממנו שנעשה רצונו, נמצא העצמות של האדם שמתלבש בנחת רוחו ית' הזה וזוכה לנצחיות גמורה כמוהו ית', ונמצא שזכה לחירות ממלאך המוות. וז"ש במדרש (שמו"ר מ"א ז') חרות ממלאך המוות, ובמשנה (אבות פ"ו) חרות על הלוחות אל תקרא חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה וכו', ע"ש."

תלמיד: ב-18 בינואר יש כנס וירטואלי באפריקה.

זה בעוד שבוע.

תלמיד: כן, בסוף השבוע. אולי אפשר בשיעור לקרוא טקסט לכנס.

תכין הכול ונעשה.

תלמיד: ואולי גם קליפ לאפריקה, יש לנו הרבה חומרים.

תכין הכול ונציג אותו, בבקשה. אין שום בעיה. לפני כולם אני אומר לך, מה שתכינו אנחנו נעשה.

תלמיד: תודה רבה.

קדימה. מי שיכול לסייע לו, בבקשה שיצטרף לזה.

תלמיד: אני רוצה להגיד שכשאנחנו קוראים את הספר אני מתחיל להתעמק בתוך הספר ומתחיל לנסות להבין את הכוחות שבפנים, אני בונה בתוכי תמונה, אני משקיע את עצמי בתוך כל הספר. אחרי זה אנחנו עוברים למאמר "החירות", אני מתחיל לבנות את מה שכתוב שם, אני מתחיל לחשוב ולראות את זה ופתאום באמצע השיעור אנחנו חוזרים שוב לספר, אנשים שואלים שאלות על סיפורים, על דברים שקרו להם.

אז מה?

תלמיד: אני כבר לא בזה.

למה אתה לא בזה? אנחנו כל הזמן מתעסקים בדבר אחד.

תלמיד: אבל אנחנו לא מדברים עכשיו על האנטישמיות.

אנחנו מדברים על עשר ספירות, על עשירייה, על מערכת אדם הראשון או על האנושות, זה אותו דבר, הכול אותו דבר.

תלמיד: זה לא מאותה הסתכלות וזה לא מאותה תמונה שנבנית באותו רגע וזה לא מאותן טענות וזה לא מאותו מבנה.

אבל אתה רואה, זה אתה כך חושב, והם נמצאים בצורה [אחרת], לי זה לא מפריע.

תלמיד: עובדה שכשאנחנו חוזרים למאמר "החירות" כולם מנותקים ואין בכלל תמונה שמדברים עליה, אי אפשר להגיד מילה, כי אנחנו כבר לא בזה.

לא, פשוט עכשיו לקחנו חלק שלא כל כך קשור לחלקים הקודמים, שהוא מדבר על שני החלקים שיש לנו בנשמה ואיך אנחנו צריכים להעמיד אותם יחד.

תלמיד: לדעתי הוא לא קשור לנושא השיחה שלנו.

מה אתה ממליץ?

תלמיד: אני ממליץ שאם אנחנו קוראים על האנטישמיות אנחנו באנטישמיות, ואם אנחנו עוברים לבעל הסולם אנחנו קוראים בעל הסולם. ואם בסוף השיעור, בחמש הדקות האחרונות, החבר מעלה נושא כמו הכנס, אז פותחים את זה. אחרת יוצא שאנחנו מבזבזים שעה וחצי, כי המוח לא מחובר לכלום, לא לפה ולא לפה, אנחנו מפסידים משני הצדדים.

הלקוח צודק. אומנם אני לא כל כך מרגיש את זה, אבל כנראה שכן. אני מצטער, אתה צודק.

תלמיד: אני יכול לעשות את הסוויץ' הפנימי שעוברים מאנטישמיות למאמר "החירות", אני יכול לעשות את הסוויץ' גם אם חוזרים, אבל אני רואה שזה לא מצליח להיבנות בשטח, כי עובדה שאנחנו לא מצליחים לפתוח מזה שום חיסרון, שום הבחנות חדשות, לא מצליחים לבנות תמונה, להיפך, כולם רדומים ומה יוצא לנו מזה? העיקר לדבר ולבזבז שלוש שעות, בשביל מה אנחנו באים לפה?

אני שומע. כואב לאדם שהוא יוצא מהשיעור מבולבל, כי לא יכול לקשור זה לזה. והוא צודק, הוא מה שלא תגיד, אתה לא והוא כן.

תלמיד: רציתי רק לשאול, האם ניסיונות ההפצה שלנו והבירור איך להפיץ נכון החוצה מבררים תפילה נכונה או האם הניסיונות שלנו לבנות תפילה משותפת יבררו לנו את ההפצה הנכונה?

אנחנו צריכים לנסות בכל הדרכים, אני לא יכול להגיד. וודאי שבלי שנהייה עם תפילה פנימית, שאנחנו רוצים להצליח ולדחוף קדימה והכול, בלי זה וודאי שזה לא ילך. אבל יחד עם זה חייבות להיות פעולות בשטח.

שאלה: אנחנו קוראים הרבה בספר וזה באמת נותן הרבה התפעלות לגבי ההפצה והחומר שאפשר להפיץ. הספר גם יוצר תחושה של מועקה כזו שאנחנו חייבים לפרוץ איתה בתפילה משותפת. גם שמעתי אותך אומר אתמול שככל שאנחנו מנסים לבנות את התפילה המשותפת שלנו, יש בזה כוחות אדירים.

השאלה אם אפשר בצורה מובנית לקרוא את הספר ולהתעמק בדברים האלה של ההפצה ואחר כך לשבת בינינו וממש בפועל לברר את התפילה הנכונה, כי במשך היום אין לנו את האפשרות הזו.

אני לא יודע מה שאתה אומר, תכינו מה שאתם רוצים וננסה. אני לא יודע, אני לא נמצא בתחושות שלכם. אני חושב על הדברים האלה הרבה, וגם הייתי בזה הרבה, הייתי בכל הרגשות האלה גם לפני כן, לפני הקריאה וכתיבת הספר והכול. זה אחרת ממה שאתם שומעים בפעם הראשונה כאן פתאום.

נכון, אני מסכים אתכם, מה שאפשר תעשו. אבל אל תגידו לי את זה אלא תכינו ותעשו. ונשתדל לקבל את כל הטענות האלה כהלקוח צודק. אני יכול עכשיו לעבור איתך לחלק בתע"ס ואחר כך לעוד איזה מאמר פרטי על משהו ואחר כך לספר, ועוד משהו, כי מדובר על המערכת, עשר ספירות ששם הכול קורה.

אז הוא מבלבל אותנו עם השמות, ארגונים ואנשים, אבל הכול נכנס פנימה. סך הכול אתה רואה את הדברים שקורים, זה העיקר.

תלמיד: רק נזכיר שכל החברים והחברות מהכלי העולמי מוזמנים לשלוח שאלות לקראת השיעור שלך בחמש בערב שעון ישראל, ולאחר מכן משש עד שש וחצי תהיה חצי שעה שנקדיש אותה להכנה לשבוע הכנסים בישראל. גם נדווח, גם נשמע התפעלויות, מי מגיע לארץ ומי יהיו בכנסי מראה בכל העולם.

שוב, אנחנו מאוד מאוד רוצים להכין מראש שאלות, אז גברים ונשים ששומעים את זה תשלחו שאלות ללינק שאתם מכירים, נשלח אותו שוב והוא גם מופיע ב"סביבה טובה", ותהיה לנו שעה מחמש עד שש יחד איתך.

ואחר כך יש לכם ישיבת חברים.

שאלה: רצינו להודות על כל המאמצים שכולם עושים ולהגיד שהיינו רוצים להתכלל עוד יותר בהכנה לכנס. החברים עוברים מצבים מורכבים מאוד ויש פחד שמא לא נצליח. איך דרך המצב הזה לגלות את המציאות האמיתית?

נשתדל כולנו רק להמשיך והחומר והחיבור בינינו יעשו את שלהם.

(סוף השיעור)

---

1. ארגון הדוגל בעליונות הגזע הלבן↩