שיעור צהריים 24.10.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 653, מאמר רי"ג, "ענין גילוי החיסרון"

זה הדבר העיקרי. אם מישהו מקבל חיסרון לרוחניות, אז הוא איכשהו מגיע לרוחניות, מובילים אותו, והאדם הזה כבר קשור במשהו לגילוי הבורא דרך גילוי החיסרון. כך אנחנו צריכים לראות את עצמנו, שאם מתגלה במישהו חיסרון לרוחניות, לבורא, לחכמת הקבלה, אז הוא באמת אדם מיוחד, כי בדרך כלל זה דבר נדיר בבני אדם. לכאלו בני אדם עלינו להשתדל לעזור להתקרב הלאה ולראות אותם כחברים יקרים.

ריג. ענין גילוי החסרון

שמעתי

"דבר העיקרי והיסוד הוא להגדיל את החסרון. כי זה היסוד, שעליו נבנה כל הבנין". אדם שמרגיש שיש לו איזשהו חיסרון לרוחניות, לגילוי הבורא, עליו להשתדל להבין שזו רק התחלה וכך מעוררים אותו מהשמיים, רוצים לבנות אותו בהגדלת החיסרון הזה. ועל האדם לעשות כאן מאמצים כדי להגדיל את החיסרון, כי על זה הוא בונה את הרוחניות שלו. "וחוזק הבנין נמדד לפי היסוד". ככל שיש לו יותר חיסרון, חזק, רחב, גבוה, כך הוא יבנה בסופו של דבר את הבניין הרוחני שלו.

"יען, כי דבר המחייב להאדם ליתן יגיעה, יש הרבה גורמים. אבל אינם למטרה". אנחנו מתייגעים להרבה דברים בחיים שלנו, כל אחד לומד את זה מאחרים, מהעולם, ממה שמסתובב סביבנו, אבל זה עדיין לא אומר לנו כלום, אנחנו יכולים להישאר אנשים רגילים. אבל אם אנחנו מקבלים חיסרון באמת לרוחניות, אז אותו אנחנו צריכים לפתח, להשתדל לטפח. אז "יען, כי דבר המחייב להאדם ליתן יגיעה, יש הרבה גורמים. אבל אינם למטרה. לכן, היסוד מקלקל את כל הבנין". תלוי איזה יסוד יש לחיסרון שלנו, ואם לפיו אנחנו מטפחים אותו, אז אנחנו גדלים, אבל יכול להיות שלא לכיוון הנכון. "הגם שמשלא לשמה באים לשמה, אבל לאריכות זמן צריכין, עד שיחזור למטרה". יכול להיות שנלך לכל מיני כיוונים שהם לא בדיוק מביאים אותנו ללשמה, לכן עלינו לראות איך אנחנו גדלים, לאיזה כיוון, על ידי איזה אמצעים, ומהי בדיוק מטרתנו. "לכן צריכין לראות, שהמטרה יהיה תמיד נגד עיניו", ככל שנראה את המטרה הנכונה ונייצב אותה לנגדנו, מולנו, כך נתקדם מהר. "כמ"ש בשולחן ערוך: "שויתי ה' לנגדי תמיד"", אם נרצה לראות את הבורא שנמצא ממש מולנו ואליו נשתוקק ולא לשום דבר אחר, לא ימינה ולא שמאלה, אז נגיע מהר ובצורה קצרה ונכונה לגילוי הבורא. "שאינו דומה מי שיושב בבית, למי שעומד בפני המלך. שמי שמאמין במציאות השם ית', ש"מלא כל הארץ כבודו", אזי הוא מלא ביראה ואהבה, ואינו צריך לשום הכנות והתבוננות, רק שהוא בטל להמלך בתכלית הביטול מצד הטבע ממש."

זה מה שהאדם צריך לראות, האם הוא מתאר לעצמו שהוא נמצא מול המלך, הבורא, וכל הזמן רוצה להרכין את ראשו כלפיו, לקבל על עצמו את כל הרצונות של הבורא ולממש אותם, לקיים אותם, ואם כן, אז בהתאם לזה הוא מתקרב אליו.

"כמו שאנו רואים בגשמיות, שמי שאוהב לחבירו אהבה אמיתית, אזי הוא משתוקק וחושב רק בטובת חבירו, ומונע את עצמו במה שאינו נצמח טובה לחבירו. והכל נעשה בלי שום חשבונות". כשהאדם רואה שמעשים מסוימים יכולים לקרב אותו לבורא, אז הוא מיד מממש אותם. "ואינם צריכים מוח גדול לזה, מפני שזה טבעי. כמו אהבת האם לבנה, שכל מגמתה לטובת בנה, ואינה צריכה שום הכנות ומוחין לאהוב בנה. יען שדבר טבעי אינו צריך לשכל, שיחייב את הדבר, אלא שנעשה מצד החושים בעצמם, שהחושים בעצמם עובדים במסירות נפש ממש. שכן הוא בטבע, שמחמת אהבה לאיזה דבר, מוסרין את נפשם, עד שמגיעין להמטרה. וכל זמן שאינם משיגים, חייהם אינם חיים."

בצורה כזאת ממש אנחנו צריכים להרגיש - שאנחנו צריכים להיות מכוונים לבורא, שהוא נמצא ממש מולנו בקו ישר, ואנחנו כל הזמן רוצים יותר ויותר להתקרב אליו. ועד שלא משיגים זאת, אנחנו לא נחים, לא מזיזים את עצמנו לאף כיוון, ימינה או שמאלה, אלא רק אליו מכוונים.

"לכן מי שמרגיש, כמ"ש בשולחן ערוך, "שיהא אצלו דומה וכו'", בטח שהוא בשלימות. זאת אומרת, שיש לו אמונה. וכל זמן, שאין הוא מרגיש שעומד בפני המלך, אזי הוא חס ושלום להיפך. לכן צריך האדם לראות, שעבדות בראשונה". הוא כל הזמן מכוון לבורא ולא מזיז את עצמו לאף כיוון. אומנם יש לו ודאי עוד מחשבות ובעיות בחיים וכל מיני שאלות, אבל הוא לא רוצה להקדיש להם יותר זמן ממה שצריך לכל רגע, לא יותר מזה. "לכן צריך האדם לראות, שעבדות בראשונה. והוא שיצטער עצמו, על שאין לו אמונה כראוי". כלומר הוא לא מרגיש את הבורא שנמצא ממש לפניו כך שמתחיל להיות דבוק בו כמו ילד לאימו. "וחסרון אמונה הוא היסוד שלו". כל הזמן נמצא בחיסרון שעדיין לא מגיע לדבקות. "וצריך ליתן תפילתו לבקשות ויגעות, שירגיש את החסרון הזה". שיהיה לו עוד ועוד הרגשת החיסרון בדבקות בבורא, עוד חסר ועוד חסר, כמו תינוק שאין לו שום מקום טוב אלא כשהוא דבוק לאימא שלו. "שאם אין לו חסרון, זאת אומרת שאין לו כלי לקבל את המילוי. וצריך להאמין, שהקב"ה שומע תפילות כל פה, ושהוא גם כן יוושע באמונה שלימה."

זה מה שאנחנו צריכים להרגיש, שאנחנו רוצים להתקרב לבורא, להידבק בו כל כך, שזה יורגש בנו כמו שפיזית התינוק דבוק לאימא. אז הוא בטוח שהוא נמצא במקום הכי טוב, במצב הכי טוב.

שאלה: אם אני מעלה עכשיו תפילה עבור החברים שלי בכל הכוח שלי, בכל היכולות שלי לבורא, איך אני מבקר את הפעולה שלי, משפר אותה, כך שאני כל הזמן אתפלל יותר נכון ויותר טוב לבורא עבור החברים שלי?

תבקש מהבורא שיילמד אותך, אין לך את מי לשאול. אולי תמצא בין המילים של בעל הסולם ורב"ש, אבל בעצם הכי טוב זה להעלות בקשה לבורא שיילמד אותך איך להתקרב אליו, איך לאהוב אותו ולהגיע לדבקות.

תלמיד: במצב הזה שהבורא מלמד אותי, האם הוא נותן לי דוגמה ללא מילים או שאני יכול להעביר את זה לשיחה עם קול?

לי נראה שללא מילים זה טוב יותר, אבל זה תלוי באופי האדם, בהכנה שלו. יכול להיות שאתה תרגיש יותר טוב להתבטא במילים.

שאלה: איך אני יכול לגדל את הניצוץ של החיסרון הרוחני שהתעורר בתוכנו בצורה חיובית בכל רגע כדי שהוא יהפוך לחיסרון אמיתי?

זה שיש לך קצת חיסרון לבורא, לרוחניות, את זה הבורא נותן לך, הוא מוריד לך את החיסרון הזה, כלומר הוא רוצה אליך וזה סימן שאתה רוצה אליו. קודם כול זו צריכה להיות הרגשת השמחה, הרגשת ההדדיות, שאתה נמשך אליו. תנסה לפתח את ההרגשה הזאת, הבורא מבין בלי מילים, ותראה עד כמה הדבר הזה הוא מיוחד.

תלמיד: כשהייתי ילד קטן גמגמתי ולא הצלחתי להסביר לאבא ואמא מה אני רוצה ועדיין אני מרגיש את הכאב כמו שאני ילד קטן. אז במצב הזה אז איך אדם יכול להסביר את החיסרון שלו לבורא?

לבורא אנחנו לא צריכים להסביר את החיסרון הזה, מספיק שאנחנו מרגישים. רק להשתדל להתעמק בהרגשה, וזה מספיק במקום כל המילים, מה שאתה מרגיש, הבורא מרגיש.

שאלה: כתוב במאמר שהבניין נבנה על יסוד מסוים וחוזק הבניין נמדד לפי היסוד הזה, האם תוכל להסביר לנו יותר מה זה היסוד שעליו נבנה הבניין?

זו הנטייה שלנו לדבקות בבורא. אנחנו מרגישים אותה קצת בלב שלנו, ולפעמים אפילו לא כל כך מודעים לזה וצריכים להשתדל בכל זאת להגיע למצב שאנחנו כן נמשכים אליו.

תתארי לעצמך שאת נמצאת לא כל כך קרוב לבורא, והוא מושך אותך קצת אליו וקיים איזשהו חוט דק ביניכם והוא מושך אותך אליו, ואת צריכה להגיב על זה, אז את צריכה גם למשוך את עצמך אליו ולראות איך את מתקרבת אליו עוד יותר, עוד יותר ועוד יותר, ממש מתוך הלב, מתוך הנשמה.

את הנשמה אנחנו מראים בדרך כלל על החזה, כי כך אנחנו מרגישים, זה מקום הריאות והלב. אז כך אנחנו מרגישים אליו, רוצים להידבק אליו, להרגיש אותו.

זה בעצם מה שאנחנו צריכים להגדיל ולהתקרב, עד כדי כך שנתחיל להרגיש שאנחנו נמצאים במגע עימו. זה לא מגע פיזי אבל מגע פנימי ולזה אנחנו צריכים להגיע, זה נקרא "גילוי החיסרון". שאת החיסרון שיש לנו אנחנו גידלנו יותר ויותר עד שהחיסרון הזה גדל עד כדי כך שאנחנו מרגישים בו שאנחנו מחוברים ונמצאים במגע עם הבורא.

תלמידה: האם נכון לבקש מהבורא שיגדיל את החיסרון שלנו אפילו יותר ממה שיש לנו עכשיו, זאת תפילה נכונה?

זאת תפילה נכונה, ודאי, וככל שיהיה לנו יותר חיסרון אז אנחנו יותר נרגיש את הבורא, יותר נבין אותו ונוכל לבטא את החיסרון שלנו אליו.

שאלה: אני שומעת בזמן האחרון שעם כל דבר צריך לפנות לבורא. כל הזמן להיות איתו בדיאלוג, איך לעשות, מה לעשות. איך העשירייה נכנסת בתוך הדיאלוג הזה עם הבורא?

כשאתן מחוברות, כל אחת מוסרת את החיסרון שלה לאחרות, וככה אתן מתגלגלות ומגלגלות את החיסרון והוא הופך להיות לחיסרון אחד לכולם.

תלמידה: מה זה אומר שאנחנו מחוברות, איך יודעים אם אנחנו מחוברות?

אתן כבר צריכות לקבל את ההכוונה הזאת מהמאמרים שלנו, מהלימוד שלנו, איך להתחבר ביניכן. אם אתן לא מחוברות אז אתן לא יכולות להגיע לכלום.

תלמידה: אבל מדובר על דיאלוג של עשרים וארבע שעות, להיות בשאלות ובדרישות ותודות לבורא. איך אני במהלך העשרים וארבע שעות האלה מעבירה את הדיאלוג הזה דרך העשירייה?

שיהיה לא עשרים וארבע שעות, שיהיה שתים עשרה, מספיק.

תלמידה: עדיין, שתים עשרה שעות. איך מעבירים שיחה עם הבורא דרך העשירייה לא בזמן סדנה, במהלך היום כשאנחנו עושים דברים?

את כל הזמן נמצאת ברצון להתקשר אליהן.

שאלה: לפעמים אני מרגישה שאני נמצאת בתוך מערכת שהיא כל הזמן מגלה לי חסרונות, זאת אומרת שבירות, ואם אני לא נותנת מענה מספיק מהר, או מספיק נכון, אז מתגלות מכות. וזה מכניס אותי לסוג של פחד כל הזמן, וזה לא קשר כל כך חם כמו שהייתי רוצה להרגיש.

קשר חם לא תמיד מגיע, אבל בכל זאת הוא מכוון אותך לקשר טוב.

תלמידה: ואז, כשאני מרגישה שאני לא נותנת את המענה הנכון, אני גם מבינה שזה תלוי בקשר שלי עם החברות.

נכון.

תלמידה: וגם שם יש לי איזה חוסר אונים, כי אני לא שולטת במה שקורה בעשירייה. אני תלויה בחברות שלי. איך להתמודד עם זה?

זה מצוין שאת תלויה בחברות שלך ואת תלויה בבורא, ואת התלות הזאת את צריכה לבטא נכון, גם בקשר עם החברות וגם בקשר עם הבורא. תחפשי איך עושים את זה, העיקר שזה יהיה קשר לבבי.

שאלה: אני מאמינה שהבורא הוא טוב ומיטיב, אבל איך לעלות למעלה מהדעת כשקורים כל מיני אסונות ומלחמות שהן מגיעות מהבורא, ואנחנו מבינים שהוא טוב ומיטיב אבל קשה לראות את זה במציאות. איך לעלות למעלה מהדעת?

כשמגיעות לנו כל מיני צרות הבורא מקדם אותנו אליו יותר מאשר בזמן אחר, וזה מה שאנחנו צריכים להבין. לכן כשמגיעות צרות, בעיות, כל מיני ייסורים, אנחנו צריכים להצטער על זה שלא תיקנו אותן קודם ולכן הן באות. מאידך, אנחנו צריכים להשתדל לעלות מעליהן ולתקן אותן במצב הטוב ביותר.

שאלה: מהן הסיבות האמיתיות הנכונות שצריכות לחייב אותי, לכוון אותי למטרה?

חסר לך בנשמה להרגיש את הבורא, והוא שמקדם אותך למטרה.

שאלה: מי או מה מאפשר לנו לעמוד מול הבורא?

הבורא בעצמו מסדר לנו את הכול הדברים האלה, רק הבורא.

שאלה: האם ניתן להתפלל על כך שהבורא יגדיל את החיסרון של חברה, או שזאת עבודה פנימית ובחירה פרטית?

אפשר לבקש, אפשר לבקש על אחרים.

שאלה: כתוב במאמר שעלינו להצטער שאין לנו את האמונה בצורה נכונה, מה זה אמונה בצורה נכונה?

את זה אתם צריכים בקרוב לגלות, אנחנו עוד לא יודעים.

שאלה: איך אנחנו יכולות להגדיר ולברר האם יש לנו חיסרון אמיתי לרוחניות?

אפשר לברר את זה רק לפי היחס שלי כלפי הקבוצה, ברגע שאני מבין שאני תלוי בקבוצה כבר יש לי חיסרון נכון.

תלמידה: איך אפשר לבדוק שאני מגדילה אותו נכון?

את זה אפשר לגלות רק לפי איך שאנחנו מתייחסים לקבוצה, עד כמה שאני מרגיש את עצמי יותר ויותר תלוי בקבוצה.

שאלה: הבנתי שאני לא יכול לשנות שום דבר, ויש צורך עוצמתי מאוד בבורא ולא למען עצמי, למען החברים, למען כל הכלי העולמי, למען כל העולם. כבר ויתרתי על המקום שלי למען הבורא. תבוא, תעשה מה שאתה רוצה, התבטלתי, עשיתי כל מה שבכוחותיי, מה עוד אני יכול לעשות?

שום דבר, לאסוף את החברים שלך ויחד להתייחס ככה לבורא.

שאלה: איך אני יכולה לאחוז במגע עם הבורא? לפעמים נדמה שבאמת יש לנו קשר מושלם, אני שומעת אותו והוא שומע אותי.

רק דרך הקבוצה. לאסוף את כל הקבוצה ואז יהיה לך קשר עם הבורא, אחרת אף פעם לא יהיה לך.

שאלה: מה שקרה פה לעם ישראל לפני שמונה עשר ימים לקחתי מאוד חזק ללב, ואני מאוד במתח מזה, מה אתה מציע לי לעשות?

לפנות לבורא ולהתפלל.

תלמיד: לפני יומיים אמרת שחסר לנו לפזר חומר מודפס. האם זה זמן נכון, לאור האירוע הבאמת יוצא דופן שקורה לנו, להוציא עיתון כמה שיותר מהר ולפזר אותו בשדרות העם?

תפנה להנהלה ותדבר איתם.

שאלה: כאשר אנחנו לומדים לעבוד עם הקו האמצעי, האם אנחנו יותר בדבקות עם הבורא?

כן, דווקא בקו האמצעי אנחנו מגלים את הבורא.

שאלה: חיסרון לרוחניות יש כבר שנים. היה לפני עשרים שנה, שלשום, אתמול, יש גם היום חיסרון לרוחניות, לצערי זה מתקבל כמובן מאליו. זה שאני פה היום עם החיסרון זה בזכות הבורא, אחרת לא הייתי פה עכשיו. מה החשיבות של הודיה שעדיין יש לי את החיסרון, ומה החשיבות של היראה והפחד שמחר פשוט הוא יכול לנתק ולכבות את החיסרון, איך לאזן בין הודיה לפחד הזה?

לקשור הכול לבורא, להודות, ולהתפלל.

שאלה: בצורה טבעית יש לי חיסרון גדול לבורא, אבל הוא אגואיסטי לגמרי. האם אני כל הזמן צריך לבדוק באיזה כיוון אני רוצה את הבורא?

תבדוק. אבל זה לא חשוב, גם אם אגואיסטי תפנה אליו בצורה אגואיסטית. אולי הקשר הוא לא פנים בפנים אלא פנים באחוריים, אבל בכל זאת זה קשר.

שאלה: הבוקר גיבשנו תפילה. במשך היום אני רואה שאני לא מצליחה להחזיק בתפילה הזאת. האם זה אומר שהחיסרון היה לא אמיתי או מה בדיוק קורה לי?

את צריכה לברר.

שאלה: מה זה אומר לדמיין את השם כנגדי תמיד?

זה אומר שהבורא תמיד מוכן לקשר איתך, תמיד.

תלמיד: איך כל הזמן להחזיק את הקשר הזה לפני?

אם יש לך סיבה לזה. אם אתה נזקק לבורא והוא נזקק לך.

תלמיד: האם צריכה להיות סיבה מוצדקת כדי לפנות לבורא?

כמובן.

תלמיד: מהי הסיבה המוצדקת, המכובדת?

סיבה ראויה תהיה שהבורא הכרחי עבורך.

תלמיד: בשביל מה?

את זה תביע.

שאלה: מה לעשות אם הבורא כל הזמן דוחה אותך מהקבוצה?

דוחה מהקבוצה? זה אומר שהוא רוצה לדחוף אותך לקבוצה מהצד השני.

תלמידה: איך להבין את זה?

כנראה את לא מתייחסת בצורה נכונה לקבוצה.

שאלה: אמרת כשמגיעות צרות, כל מיני ייסורים, אנחנו צריכים להצטער על זה שלא תיקנו אותם קודם. מה בדיוק לא תיקנו קודם?

אדם מתחיל לראות כמה דברים יש לו עוד לתקן, וכמה חבל שלא תיקן את זה קודם. כי אז הוא היה עכשיו הרבה יותר קרוב לבורא.

שאלה: כשאתה מרגיש כעומד בפני הבורא יש רצון לשתף בחיסרון עם החברות, עם הרב, עם כל העולם, עם הבורא, אבל כשאני מנסה לנסח את זה בצורת תפילה, במילים או לכתוב את זה על נייר זה נראה לי ריק. למה זה קורה כך?

זה אומר שאת לא יודעת לכתוב, לא יודעת לבטא את המחשבות שלך. גם לא צריך להשתדל, הבורא מבין הכול ואצלו הכול נרשם. כך שלא על זה את צריכה לדאוג, אלא זה שתהיה לך מחשבה, רצון נקי מהלב.

שאלה: הבורא מביא לנו חסרון האם זה ברגעים שאנחנו רואים שסטינו מהמטרה או להיפך, זה בזכות המאמצים שלנו כמתנה ממנו?

כן, בזכות המאמצים.

שאלה: מטרת הלימוד היא למשוך את האור המחזיר למוטב, כאן יש תפקיד גדול, תפקיד חשוב. בזמן השיעור איך נחלק את זה בצורה נכונה כדי לעשות את זה? נניח תלמוד עשר הספרות או משהו אחר, באיזה פרופורציה לעשות את הלימוד כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב בצורה נכונה?

אני לא עוסק בחישובים האלה, כל הזמן שהאדם יכול להקדיש ללימוד הוא צריך להקדיש ללמוד עם הקבוצה.

תלמיד: ומה צריכה להיות צורת הלימוד הכי אפקטיבית, הפורמט?

אני לא יודע למה אתה מתכוון?

תלמיד: יש לנו 90 דקות, אנחנו יכולים לעשות סדנא במשך 90 דקות, יכולים לקרוא 30 דקות, יכולים 60 דקות לקרוא, איך נחליט?

תחליטו ביניכם ותפנו להנהלה.

תלמיד: על בסיס מה אנחנו יכולים פה לקבל החלטה מה יותר טוב, מה פחות טוב?

הרי יש קבוצה, אז יש דעות שונות. אז קודם כל תחליטו ביניכם ואחר כך תפנו להנהלה.

שאלה: קודם ענית לחברה בעשירייה, שלא תיקנו דברים ולכן הגיעו אלינו דברים שראינו. אני מבינה, שהתיקון ברגע שאצלי או בעשירייה משותפת, יש הרגשה שצריך לבקש תיקון, על בסיס ממש הרגשה אמיתית שאנחנו יודעות מה צריך לתקן ואז פונות לבורא ומבקשות. עכשיו שמעתי שיש, דרך להקדים תיקונים לפני שאנחנו מרגישים איפה לתקן?

לא.

שאלה: איך האגואיזם שלנו משפיע על החיסרון לנו לרוחניות? האם הוא מפריע ליצירת החיסרון או עוזר?

כעיקרון האגו עוזר, הוא מזכך אותנו. הוא מראה לנו עד כמה אנחנו מרוחקים מהבורא ומה עוד עלינו עוד לתקן. כך שהאגו הוא למעשה העוזר שלנו.

שאלה: כאשר הבורא הוא הסיבה שמעוררת אותך כדי שאתה תפנה אליו, האם זאת צורה נכונה של קשר עם הבורא או שאני לא עובדת בצורה נכונה בתפילה?

הכול נכון.

שאלה: אני רוצה להמשיך שאלה על כך שאנחנו זקוקים לבורא, כלומר אני צריכה כל הזמן לפנות לבורא. זה יכול להיות תפילה עבור החברה, האם הסיבות האלה הן לא ריקות מתוכן? האם הן חייבות להיות חשובות או כל בקשה שלי זה כבר טוב, זה כבר פנייה לבורא?

כל בקשה שלכן.

שאלה: לעיתים תפילה לבורא לחיבור בעשירייה מובילה לחוסר חיבור. האם אני צריך תמיד לקחת כאיזה כלל ללכת נגד האגו שלי, למרות שלפעמים זה נראה לי לא נכון. האם זו גישה נכונה לתפילה?

כן.

שאלה: יש פחד גדול מאוד על הילדים, פחד מאוד גדול על ההורים, פחד גדול מהמלחמה. איך להפוך את זה ליראה, להשתוקקות לבורא, איך לכסות על הפחד הזה ולהגיע ליראה?

תתפללי, תבקשי מהבורא שהכול יהיה טוב.

תלמידה: אני מחליפה פחד אחד בפחד אחר בפני הבורא. הצל של הספקות לא יעזוב אותי מהמיקוד.

אל תדאגי. אפילו מה שאת לא יכולה להסביר במילים הבורא יבין ויעשה כל מה שצריך. את לא צריכה להיות בכאלה מחשבות ורצונות מבולבלים. ממש לא.

תלמידה: איך לתרגל געגוע לבורא באופן קבוע, לא דרך ייסורים?

רק דרך החיבור בקבוצה. רק התפילה המשותפת לבורא יכולה לחבר את כולכן, ולכוון ולקשור לבורא. ואז הכול יהיה טוב. זה הדבר היחיד שכל העולם צריך. עד שכל העולם לא יגיע לזה שהם יהיו מחוברים ביניהם ועם הבורא בצורה הדדית לא יהיה שלום בעולם.

שאלה: כשאנחנו מגלות את החיסרון שלנו, אנחנו צריכות לפנות איתו לבורא. אבל במה תלויה היכולת הזו לפנות לבורא עם החיסרון? איך לעשות שזה יהיה קל יותר?

היא תלויה רק בנו, עד כמה שאנחנו נרצה להביע את החיסרון שלנו לבורא יחד ולפנות אותו לבורא עצמו.

שאלה: הייתה שאלה כזאת מלכתחילה, שהבורא לא היה נותן מכות אם מה היינו עושים? אולי התשובה תהיה חיבור? למה אנחנו לא שומעים שהכול הוא בחיבור?

נכון, בדיוק. זה כל העניין.

שאלה: האם אנחנו יכולים לשאול את החברות איזה חסרונות לברר בעשירייה? לברר ועל בסיס החסרונות האלה לבנות תפילה לבורא?

אתן יכולות ביחד לעשות כזאת התאספות, לברר את הרצונות העיקריים שלכן כלפי הבורא ומכל זה יחד לבנות תפילה. זה אפשרי.

שאלה: במתקפת המלחמה ישנה הרגשה של חיסרון גדול יותר לדבקות בבורא, לתפילה. וכנגד זה, יש פחד לא לאבד את החיסרון, שהכול יהפוך לשגרה. איך לעבוד בשני המישורים? איך לשמור על החיסרון באותה עוצמה כמו בימים האלה ולא להיכנס לשגרה הרגילה?

רק על ידי חידוש התפילה. וחידוש התפילה תלוי עד כמה אתם מחדשים אותה.

תלמידה: היום מתמיד יש דחף לכתוב שירים, בעיקר על גדלותו. האם דרך השירים, האם זאת גם נקראת "תפילה" ויצירת קשר אתו מעומק הלב?

ודאי.

שאלה: אני בטוחה שכולנו לא רוצים יותר לפספס הזדמנויות לתיקון, אז כדי לזהות מתי הבורא נותן לנו הזדמנות לתיקון, האם למשל, יש הזדמנויות שהוא נותן לנו בצורות חיצוניות ויש בצורות פנימיות?

למשל בצורה חיצונית יש לי שיעורים ומפגשי עשירייה ואני מפספסת למשל שיעור או סדנה כי לא כיוונתי את התזכורת, האם זו הזדמנות לתיקון? ובפנימיות, כשהבורא שולח מחשבות וביקורת על החברות, אז זה שאני לא מבקשת שיתקן את הביקורת ולהיפך, אני עוד זורמת עם הביקורת ועוד מצדיקה אותה, האם זו גם הזדמנות לתיקון?

את רואה בעצמך שהכול הזדמנויות. אבל הכול יהיה בסדר עוד מעט.

תלמידה: האם הדיאלוג עם הבורא זה בעצם להגיע למצב שאנחנו נמצאות כל הזמן במשיכה לחבר את הנטיות שלנו לדבקות בו, זה הדיאלוג?

כן.

שאלה: אתה ענית שאנחנו מגדילים את החיסרון, אבל האם זה לא הבורא שגדל בנו על ידי זה שהוא מרחיק ומקרב?

בטח שהכול מגיע מהבורא "אין עוד מלבדו", אבל אנחנו מחלקים את זה למה שמגיע מאתנו ולמה שמגיע ממנו, למרות שלמעשה הכול מגיע ממנו.

תלמידה: החלוקה הזאת, אני אפילו לא יכולה להפריד. בשבילי באמת, הכול מהבורא. תתאמני וזהו.

תלמיד: אחרי הכנס אני לא מצליח להתחיל להפיץ ברשתות. יש אפשרות, יש איזשהו רצון, אבל משהו תוקע אותי, משהו לא מאפשר לי להתחיל.

תכריח את עצמך. תגיד שאתה חייב. שבך תלויים הרבה הרבה אנשים בכל מקום.

תלמיד: כן. המחויבות, יכול להיות, אבל חסר איזה חומר, איזו אהבה. אולי משהו במקום, בנוסף למחויבות?

מחויבות זה הדבר הטוב ביותר. כשאתה מרגיש שאתה חייב, זה למעשה טוב מאוד. אז אתה כמו חייל, חייב לעשות.

שאלה: אמרת שבלי מילים הבורא מבין והבורא מרגיש מה האדם מרגיש. אבל אנחנו גם יודעים שאדם צריך להעלות מ"ן לבורא. אז אפשר להגיד שכשאני מגלה, הבורא מרגיש מה שאני מרגיש ואז אני צריך להעלות מ"ן, וזה עניין של אמונה?

כן. כן. יפה מאוד. נכון.

שאלה: מה מזה נקרא תפילה אחת שלימה נכונה מהעשירייה?

שמכל העשירייה מגיע רק חיסרון אחד.

תלמיד: כשאנחנו פשוט מבררים מהו החיסרון של כל אחד.

כן.

תלמיד: ואם מגיעים לתשובות שונות זה לא טוב?

לא טוב. צריכה להיות בקשה אחת מכולם ואז זאת השאלה, זאת התפילה.

שאלה: מה זו תפילה אחת אם למשל לראשון יש הודיה, לשני יש דבקות בבורא, לשלישי יש עוד משהו?

תקשרו את זה יחד.

תלמיד: כן זה באותו כיוון.

כן. תקשרו את זה יחד ובכל זאת תקבלו תפילה אחת.

שאלה: האם האהבה היא החיסרון העיקרי כדי שנוכל ללכת בדרך של הבורא?

כן, אין יותר חזק ויותר ברור מאהבה.

שאלה: איך לעשות שלום עם האויב שהבורא שם לפנינו? בכל צעד אנחנו רואים במציאות שלנו מלחמה, מאבקים, ונראה לי שזה הבורא מראה לנו את האויב שלנו. אז איך לעשות שלום עם האויב הזה כדי להתקרב לבורא?

אני חושב שהכי טוב זה להבין את האויבים שלנו, הם נמצאים בתוך ליבו של כל אחד ואחד. ואם אנחנו כך נתייחס לשונאים האלה שנמצאים בלב שלנו, שהם האגו שלנו, אז אנחנו בזה נצליח והם יתהפכו מהשונאים לאוהבים.

תלמידה: היום התעוררתי וקראתי תהילים פרק 103, ובכיתי תוך כדי הקריאה כי הבנתי שזה מראה כמה אנחנו רחוקים מתפילת החסדים, הרחמים, והחסד. אני מרגישה שאלה האיכויות שהבורא מנסה לפתח בנו בזה שהוא מציב בפנינו את האויבים כדי שנגיע למצב של שלום דרך התכונות האלה של הרחמים והחסד.

מה לעשות אנחנו עוד רחוקים אבל נתקרב, נתקרב עוד ועוד. אני מאוד מכבד שאת יודעת תהילים.

שאלה: בזמן האחרון זה מאוד מדאיג אותי מה שקורה בכל העולם, זה מעורר בי התנגדות, מחאה כנגד הבורא. אני רוצה להצדיק אותו אבל לפעמים אני מצליחה בקושי רב מאוד. אני רוצה לדעת איך לחיות עם זה או איך להשתמש בזה להתקדמות?

אנחנו צריכים יחד להתחבר ולבקש ממנו שהוא יהפוך את החֵמה לרחמים, בואו נעשה את זה יחד.

(סוף השיעור)