שיעור צהרים 07.11.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמרי "שמעתי", עמ' 609,

מאמר ק"ח, "אם תעזבני יום, יומים אעזבך"

קריין: בעל הסולם, עמוד 609, "שמעתי", מאמר ק"ח, "אם תעזבני יום, יומים אעזבך".

זה מאמר מאוד מיוחד, ובואו נשמע אותו פעם או אפילו פעמיים כי הוא מלמד אותנו דבר מאוד חשוב.

קח. אם תעזבני יום, יומים אעזבך

שמעתי תש"ג ירושלים

"כל אדם מרוחק מה' עם בחינת הקבלה שיש בו." זה מלכתחילה יש בכל אחד ואחד כי אנחנו נולדנו ברצון לקבל. "אבל סתם הוא מרוחק מטעם הרצון לקבל שבו. אבל היות שהאדם אינו משתוקק לרוחניות, אלא לתאוות עולם הזה," כי כך הוא נולד, "נמצא שמרוחק מה' יום אחד." מרחק כזה נקרא "יום אחד". "היינו מרחק של יום, שהוא רק עם בחינת אחת הוא מרוחק ממנו ית', במה שהוא מושקע ברצון לקבל דתאוות עולם הזה.

אבל כשהאדם מקרב את עצמו לה', היינו שמבטל את הקבלה בעולם הזה, נמצא שהוא נקרא קרוב לה'. אבל אם אח"כ נכשל בקבלה דעולם הבא, אז נמצא שהוא מרוחק מה', מחמת שהוא רוצה קבלת התענוגים דעולם הבא, וגם נופל לקבלת התענוגים דעולם הזה גם כן. נמצא שנעשה עכשיו מרוחק מה' עם שני ימים:

א. ע"י קבלת התענוגים בעולם הזה שחזר ונפל בו,

ב. שיש לו עכשיו רצון לקבל לעותרא דעולם הבא [עושר עולם הבא]. כי בזה שהלך ועסק בתורה ומצות, הוא משעבד את ה', שישלם לו תמורה עבור עבודתו בתו"מ.

נמצא לפי זה, מתחילה הוא הלך יום אחד, ונתקרב לעבודות ה', ואח"כ, ושני ימים הלך אחורנית. שעכשיו האדם נעשה נצרך לשני מיני קבלות:

א. דעולם הזה,

ב. דעולם הבא."

"ולפי זה יוצא שהלך במצב הפוך.

והעצה לזה הוא ללכת תמיד בדרך התורה, שהוא סוד להשפיע. והסדר צריך להיות, שמקודם צריכים להזהר בב' היסודות:

א. שיש עשית מעשה המצוה,

ב. הוא הרגשת התענוג בהמצוה. שהאדם צריך להאמין, שיש תענוג להבורא ית', בזה שמקיימים את מצותיו.

לפי זה יוצא, שהאדם צריך לעשות המצוה במעשה. וכמו כן להאמין, שיש תענוג להבורא ית', בזה שהתחתון מקיים את מצותיו. ובזה אין הבדל בין מצוה גדולה למצוה קטנה. היינו, שיש הנאה להבורא ית', אפילו מעשה הכי קטנה, שעושים עבורו, הוא מתענג.

ואח"כ יש יוצא פועל, שזהו עיקר הכוונה, שיש להאדם לראות. היינו, שיהיה להאדם הנאה ותענוג, בזה שגורם נחת רוח ליוצרו. וכאן עיקר הדגש של העבודה. וזה נקרא "עבדו את ה' בשמחה". וזה צריך להיות התמורה שלו עבור עבודתו. היינו שיקבל הנאה ותענוג, בזה שזכה לשמח את ה'.

וזה סוד "והגר, אשר בקרבך, יעלה עליך מעלה מעלה וכו', הוא ילוך ואתה לא תלוֵנו".

"הגר" נקרא הרצון לקבל (בזמן שנכנס לעבדות ה' נקרא הרצון לקבל גר. ולפני זה הוא גוי גמור).

"הוא ילוך", בזמן שהוא נותן כח לעבודה, הוא נותן את הכח רק בדרך הלואה והשאלה. שפירושו, כשעבד יום בתו"מ, והגם שלא קבל התמורה על המקום, אבל הוא האמין לו, שישלם לו אח"כ שכר תמורת הכוחות שנתן לו לעבוד. לכן אחר יום עבודה הוא בא אליו ומבקש את החוב, שהבטיח לו. שיתן תמורה עבור הכוחות, שהגוף נתן לו לעסוק בתו"מ. והוא לא נותן לו. אז הגר צועק, מה העבודה הזאת לעבוד בלי שכר. לכן אח"כ הגר לא רוצה לתת כוחות עבודה לישראל.

"ואתה לא תלונו". ואם אתה נותן לו מזונות, ואתה בא לבקש ממנו, שיתן לך כח לעבודה, אז הוא אומר לו, שאין לו שום חוב לשלם לך תמורת המזונות, שאתה נותן לו. כי אני נתתי לך מקודם מרץ לעבודה, היה על תנאי, היינו שאתה תקנה קנינים בשבילי. אם כן, מה שאתה נותן לי עכשיו, הכל לפי תנאי הקודם. אם כן, עתה אתה בא אלי, שאני אתן לך עוד כוחות לעבודה, בכדי להביא לי קנינים חדשים.

אז הרצון לקבל נעשה פיקח, ומשתמש עם הפקחות שלו, ומתחיל לעשות חשבונות את הכדאיות שבדבר. לפעמים הוא אומר לו, שהוא מסתפק במיעוט, שמספיק לו הקנינים, במה שיש לו. ולכן הוא לא רוצה לתת לו כוחות. ולפעמים הוא אומר, שהדרך שאתה הולך עכשיו, הוא בסכנה, ואולי יהיה כל הכוחות לבטלה. ולפעמים אומר לו, שהיגיעה היא מרובה על השכר, לכן אני לא אתן לך כוחות לעבודה.

ואז כשרוצה ממנו כוחות ללכת בדרך ה' בעמ"נ להשפיע, שהכל יהיה רק להרבות כבוד שמים, אז אומר: "מה יהיה לי מזה?". אז הוא בטענות הידועות כמו "מה ומי?". היינו: "מי ה', אשר אשמע בקולו?" כטענת פרעה. או "מה העבודה הזאת לכם?", כטענת הרשע. והכל הוא, מפני שיש לו טענה צודקת, שכך התנו ביניהם. וזה נקרא, אם לא תשמע בקול ה', אז הוא בא בטענות, משום שלא מקיים את התנאים.

מה שאין כן, "כשתשמע בקול ה'". זאת אומרת, שתיכף בתחילת הכניסה (והכניסה נקרא דבר תמידי, כי בכל פעם שיש לו ירידה, מוכרח להתחיל מחדש, לכן נקרא זה כניסה. וממילא יש הרבה יציאות והרבה הכנסות) הוא אומר להגוף שלו: "תדע, שאני רוצה להכנס לעבודת ה'. וכוונתי היא רק להשפיע ולא לקבל שום תמורה. ואין לך לקוות, שתקבל משהו עבור היגיעה שלך, אלא הכל בעמ"נ להשפיע".

ואם הגוף שואל: "איזה תועלת יהיה לך מעבודה זו?" היינו, "מי הוא המקבל את העבודה הזו, שאני רוצה לתת כוחות ולהתיגע?". או ששואל יותר פשוט: "לטובת מי אני עובד כל כך ביגיעה רבה?".

אז צריך להשיב לו, שיש לי אמונת חכמים, שהם אמרו, שאני צריך להאמין באמונה מופשטת למעלה מהדעת, שהשם ית' צוה לנו כך, שאנחנו נקבל על עצמנו אמונה, שהוא צוה לנו לקיים תו"מ. וגם צריכים להאמין, שיש להקב"ה נחת רוח, מזה שאנחנו מקיימים את התו"מ בחינת אמונה למעלה מהדעת. וכמו כן צריך להאדם להיות בשמחה, מזה שיש הנאה ותענוג לה' מעבודתו.

נמצא שיש כאן ד' דברים:

א. להאמין באמונת חכמים, שמה שהם אמרו, זהו אמת.

ב. להאמין, שה' צוה לעסוק בתו"מ רק ע"י אמונה למעלה מהדעת.

ג. שיש שמחה, מזה שהנבראים מקיימים את התו"מ על יסוד האמונה.

ד. שהאדם צריך לקבל הנאה ותענוג ושמחה, מזה שהוא זכה לשמח את המלך. ושיעור גדלות וחשיבות עבודת האדם, נמדדת בשיעור השמחה, שהאדם מוציא בעת עבודתו. וזה תלוי בשיעור האמונה, שאדם מאמין בהנ"ל.

ונמצא לפי זה, כשתשמע בקול ה', כל הכוחות שמקבל מהגוף, לא נחשב זה שמקבל הלואה בהגוף, שצריך להחזירו. כנ"ל, באם לא תשמע בקול ה'. ואם הגוף שואל: "בשביל מה אני צריך לתת לך כוחות לעבודה, ואתה לא מבטיח לי שום תמורה?" הוא צריך לענות לו: "כי לכך נוצרת. ומה אני יכול לעשות לך, שהקב"ה שונא אותך", כמ"ש בזה"ק, שהקב"ה שונא את הגופות.

ועוד יותר מזה, מה שאומר הזה"ק, הקב"ה שונא את הגופות, הכוונה דוקא על הגופות דעובדי ה', מטעם שהם רוצים להיות מקבלים נצחיים, כיון שהוא רוצה עותרא דעלמא דאתי [עושר עולם הבא], גם כן.

וזה נבחן ל"ואתה לא תלוה". זאת אומרת, שאין אתה צריך לתת לו שום דבר, בעד המרץ שנתן לך הגוף לעבוד. אבל "אם תלונו", ואם אתה נותן לו איזה תענוג, הוא רק בהלואה. היינו, שצריך לתת לך תמורת זה כח לעבודה. אבל לא לחינם.

והוא תמיד חייב לך ליתן מרץ, היינו בחינם. אתה לא נותן לו שום תענוג, ואתה תובע ממנו תמיד, שיש לך כח לעבודה, כי "עבד לוה לאיש מלוה". אם כן הוא יהיה תמיד העבד, ואתה תהיה האדון."

מאמר מאוד מיוחד ולא פשוט.

שאלה: איך אנחנו מחפשים את הכוח לעבוד, מתי הגר חושב רק על השכר?

צריכים לחפש עד שמוצאים. אדם מחפש בתוכו, מחפש בחברה ומחפש בבורא. פונה לכולם, ואז מברר מאיפה הוא יכול לקבל את הכוח.

שאלה: כתוב בטקסט שהבורא מטפל ברכוש שלי, הוא מתכוון לתורה ומצוות?

כן.

שאלה: כתוב שאז כדאי לענות לגוף שיש לי אמונת חכמים, מה הפעולה הזאת בצורה פרקטית לדבר עם האגו שלך?

לדבר עם האגו שלך, פשוט לפנות אליו. הוא נמצא בתוכך ואת צריכה לפנות אליו.

תלמידה: זה בצורה מחשבתית?

כן.

שאלה: איזו התקדמות אנחנו חווים, אם בכלל, כאשר מופיע כאדון מעל האגו שלנו?

אתם חווים הרגשה שהשתוותם עם הבורא.

שאלה: מה צריך לעשות כדי שהגוף יהפוך מעבד לאדון, שתמיד תרצה לעבוד לשם ה'?

צריך קודם כל להתחבר בקבוצה ואחרי זה לפנות לבורא שיעזור שזה יתקיים.

תלמידה: איך להבין שהפעולות שאנחנו עושים בעשירייה שלנו מענגות את הבורא, שהבורא קיבל תענוג מזה.

כשתשמעו.

שאלה: איך נוכל להבין אם הפעולות שלנו עושות נחת רוח לבורא?

נוכל להבין, פשוט שהבורא ניהנה. אם אנחנו עושים פעולות שהבורא ניהנה מזה אז אנחנו נרגיש את התענוג שלו, איך הוא ניהנה מהפעולות שלנו.

שאלה: איך לעורר קנאה תאווה וכבוד בעבודה שלנו כדי לעשות צעד אחד נוסף ולהתקרב לבורא?

צריכים לראות שאנחנו באמת עושים עכשיו צעד חדש לקראת הבורא, על ידי קשר עם החברים, וכך נגיע.

שאלה: האם אפשר להיות יותר חכמים מהרצון לקבל, או שתמיד אנחנו צריכים להכות אותו על ראשו ולהילחם בו בכוח?

אנחנו צריכים לעבוד איתו תמיד בכוח.

שאלה: האם יש מצב, או אפשרות, שאנחנו גם נכבד וגם נרחם על הגר שבתוכנו?

לא, אסור לנו להתחשב בו. אנחנו צריכים תמיד לרכוב עליו, להיות למעלה ממנו.

שאלה: כשהאדם נכנס לכזה בירור עם היצר הרע, כשהוא בא אליו בטענות והאדם עונה באמונת חכמים. כתוב כאן שמימוש המצווה והרגשת התענוג מאותה המצווה הרי על האדם להאמין שהבורא נהנה מזה, שהוא מקיים מצווה. אז כשהאדם בצורה כזאת עונה ליצר הרע לטענות שלו, זה קיום מצווה ומזה הבורא מקבל תענוג?

כן, כך כותבים לנו המקובלים.

תלמיד: ויוצא שזה משהו שאני בעצמי בינתיים עוד לא יכול לבדוק, אבל כל מה שיש לי כעדות לכך זה אמונת חכמים והסמכות שלהם?

כן.

תלמיד: וזוהי הפעולה של אמונה למעלה מהדעת, ככה אני צריך לאמן את המחשבות שלי?

כן.

תלמיד: בכל זאת יוצא שמבטיחים לאגו שלנו אותם התענוגים העליונים שעליהם מדברים המקובלים. אנחנו מבטיחים את זה לאגו שלנו כדי שהוא ייתן לנו כוחות לעבוד.

אז מה?

תלמיד: אז לא מובן איפה בכלל נקבל, כלומר הרצון לעצמך אך פעם לא מסופק?

כן, הוא לא מקבל.

תלמיד: הוא לא מקבל ואנחנו בכל זאת מבטיחים עוד, ככה מנסים לסכם אתו? יהיה עוד?

לא חושב, איפה הבטחת לו?

תלמיד: מה זאת אומרת, כל יום, באופן קבוע, נראה לי שאני חי על זה.

לא חשוב שככה חושב האגו שלך, אתה לא תוכל לתת לו שום דבר.

שאלה: הניסיון לכפות ולהוביל את האגו לבצע ולשנות את ההתנהלות שלו, זה נראה כמו לאלף סוג של כלב?

כן.

תלמיד: נראה שצריך ללחוץ עליו, נראה שהעבודה נעשית בכפייה ובכוח, האם זה נכון?

כן, נכון.

תלמיד: אז אם נמשיך ללחוץ עליו ולא בדיוק לעבוד כנגדו, אבל להשתמש בכוח שלו כדי לעשות דברים יותר טובים, האם שם נמצאת בעצם העבודה שלו, הניסיון שלנו להטות את האגו לכיוון חיובי, מאשר לכיוון שהאגו רוצה לסחוב אותנו אליו?

אתה לא תוכל עם האגו אף פעם לעבוד בכיוון חיובי, הוא תמיד יהיה בהתנגדות.

שאלה: מה זה אומר להקשיב לבורא, לשמוע את הבורא?

זה אומר לקיים את הוראותיו, להתחבר ביניכם ולהשתוקק אל הבורא.

שאלה: איך לעבוד מהר יותר עם הגוף כדי להחזיר אותו שוב למסלול הרוחניות מתוך אמונה מעל הדעת?

בלחץ.

שאלה: אפשר להגיד שהמטרה העיקרית שלנו היא להתכלל ברצון החברות ולהעלות את הרצונות האלה לבורא?

זאת לא המטרה העיקרית שלנו, אבל זה האמצעי העיקרי.

תלמידה: שיהיה לנו קשר עם הבורא?

כן.

שאלה: מה זה אותו האושר של העולם הבא שהבורא רוצה להעניק לנו?

לא יודע מה זה האושר הזה של העולם הבא, עוד לא קיבלתי אותו.

תלמידה: איך למשוך אותו?

שימשך.

תלמידה: האם רק על ידי אמונה למעלה מהדעת?

כן.

שאלה: במאמר יש כאילו שיח עם הגוף שלך. האם חשוב לעקוב אחר מה שהגוף שלי, הרצון שלי כאילו אומר לי בכל רגע נתון?

כן, כמובן שזה חשוב. אם את לא תקשיבי לו אז את לא תוכלי להתקדם.

תלמידה: איך אנחנו יכולים לשמוע אותו בצורה נכונה?

לשמוע בצורה נכונה משמע להחזיק בקבוצה, להחזיק בבורא, ולשמוע מה הגוף שלך רוצה להגיד. אז יהיה לך כוח להתקדם בצורה אינדיווידואלית, באופן עצמאי ממנו.

תלמידה: האם צריך לענות על השאלות שלו ולמצוא את התשובות לשאלות?

כן.

תלמידה: כלומר, לא לנסות להשתיק אותו, לא לחנוק אותו כשאני מרגישה שהוא אומר משהו לא נכון?

את צריכה לראות זאת מהמעשה.

שאלה: איך לקבוע את עצמנו תמיד לכיוון הבורא, כי אם אנחנו מתרחקים מפני שיש לנו רצון לקבל אז למה במקום לעזור לנו הבורא מתרחק מאיתנו כשאנחנו רוצים להתקרב אליו?

כדי שיהיה לנו על מה להתגבר, כי דווקא על ידי הפעולה הזאת בהתגברות על הרצון לקבל, אנחנו מתקדמים לבורא.

שאלה: איך לחיות כאדם רוחני?

לחיות כאדם רוחני זה לחיות באמונה למעלה מהדעת.

שאלה: מה היה הצורך של הבורא בליצור את הגופים האלה אם הוא שונא אותם?

גוף נקרא רצון לקבל. אם הבורא לא היה בורא את הגופים, אז לא היה לנו על מה לעבוד ולקבל שכר.

תלמידה: אם הבורא נותן לנו שכר למפרע, האם נכון שאחר כך אנחנו צריכים להתחשבן על זה עוד יותר?

לא. אל תביאי זאת בחשבון, עליך לעבוד במה שנדרש ממך.

שאלה: הטקסט מדבר על גופים של עובדי ה' שרוצים להיות מקבלים נצחיים, עלינו להפוך אותם לעבדים ולהיות האדון. האם מדובר רק על הכוח של הסטרא אחרא, או גם על הסטרא אחרא וגם על הקדושה?

לא, רק על הסטרא אחרא.

שאלה: הגוף הגשמי שייך לרצון לקבל, ותכונת ההשפעה תתגלה בגוף אחר. מה זה?

ברצון לקבל לא יכול להתגלות שום דבר אלא רק ברצון להשפיע וזה נקרא הגוף הרוחני או הנשמה.

תלמידה: כלומר בגוף הגשמי אנחנו לא מגלים כלום, אנחנו מגלים בנשמה. האם הנשמה היא לא איזה חלק פרטי שלי אלא מה שאנחנו בונים בינינו?

כן.

שאלה: רק השיעורים והמפגשים שלנו נותנים לי תענוג. אני בכלל בורח מהעולם החיצון ורק מחכה שיתחיל שיעור אבל כאן אני תופס את עצמי בזה שאני נהנה. האם זה נכון, נורמלי, איך לעבוד עם זה?

זה לא חשוב, העיקר הוא אם אתה מתקדם נכון או לא.

שאלה: מה זה עניין ההלוואה שאני מבקש כביכול לקבל מהגוף תמורת הכוח שלי? מתי אני באמת יודע שזו הלוואה?

אתה מבקש כוחות, אחרי כך אתה מבטיח להחזיר אותם, זה נקרא הלוואה.

תלמיד: מה זאת ההבטחה שאני מבטיח כביכול? אני כל הזמן מבקש מהבורא, דרך החיבור עם החברים את הכוחות האלה, את ההתגברות הזאת.

כן.

תלמיד: איך אני מבין שזאת בעצם הלוואה, הרי אני כל הזמן מבקש את הכוח הזה מהבורא?

למה זה מגיע לך?

תלמיד: כי אני רוצה שבסופו של דבר שהכוונה שלנו תהיה לעשות לו נחת רוח.

על ידי זה שאתה מבקש עכשיו כוח, אתה תגיע ליכולת לעשות נחת רוח לבורא ואז כשתעשה זאת זה נקרא שאתה מחזיר לו.

תלמיד: האם זו החזרת ההלוואה כביכול על כך שהוא נותן לי את הכוח?

כן.

שאלה: ברוחניות אנחנו עובדות, משתדלות להבין ולקבל הכול אבל יש כאלו רצונות נשיים נטו שקשורים למשפחה, לילדים, לעם ולחברות. האם הרצונות האלה נחשבים לאגואיסטים? אנחנו לא יכולים לנתק את עצמנו מכאלו רצונות, כמו להכין משהו טעים, לתת משהו, לדאוג עבור הקרובים, אז איך להתייחס לזה?

בשום דרך. אלו רצונות בהמיים, רגילים שלנו שצריך לקיים אותם.

תלמידה: הם לא מפריעים?

הם לא מפריעים ולא שייכים בשום דרך.

שאלה: אני מבין שאנחנו לא מחזירים את החוב לאומות העולם, זו כאילו ערמומיות כזאת, אני מבטיח לו שאני אחזיר לו עבור מה שהוא נתן, ואחרי זה אני לא מחזיר.

לא, הוא יקבל זאת, הוא ישתתף בקבלה הכללית, בהשגה הכללית של המטרה המשותפת.

תלמיד: האם אתה מדבר על גמר התיקון?

מתי עוד אתה יכול לקבל?

תלמיד: אני מבין מתוך המאמר, שכשאנחנו מתחילים את העבודה בלא לשמה, אז אנחנו מבטיחים לגוף איזשהו שכר. אחר כך כשאנחנו עולים מעל הרצון לקבל אז אנחנו מקבלים שכר בכלים דהשפעה ובכלים דקבלה לא מקבלים כלום. לכן יוצא שאנחנו מרמים אותו, מתחמנים אותו.

עוד נברר את כל זה, זה לא כזה פשוט.

שאלה: כתוצאה מהתגברות על טענות הגוף מגיעים שמחה ותענוג, וטוב לי. אבל טוב לי ועם זאת גם האגו שמח, ההוא שבא עם הטענות עכשיו מרגיש טוב.

כל זה צריך להיות מופנה לבורא.

תלמיד: אחרת לא הייתה התגברות, אם לא היה מופנה לבורא?

אם כך איך אתה יכול לשמוח, כאילו אתה מקבל?

תלמיד: כאילו אני צריך להקריב משהו, כדי להתחזק, כמו בספורט, ואני רואה כתוצאה מכך שהתחזקתי, שההקרבה הזאת הייתה מוצדקת.

אנחנו עוד נדבר על זה. זה לא ככה.

שאלה: אם יש לנו אמונה מעל הדעת, אפשר להגיד שיש לנו שליטה גמורה על הגוף. ולא חשוב מה, אנחנו נגיע לזה מעל כל הרצונות האלה, התענוגים האלה?

לא, חשוב לנו להגיע לזה שאנחנו הכול נותנים לבורא. זה חשוב.

שאלה: איך העשירייה יכולה לעזור לחברים להיות אדונים על הגוף, במה עשירייה יכולה לעזור?

על ידי דוגמאות אחד לחברו.

שאלה: איך מגיעים למצב שאנחנו שולטים באגו, ואיך התהליך הזה מתבצע?

בעזרת ה'. אנחנו מבקשים מהבורא שהוא יעזור לנו לנצח את האגו ולעשות פעולות למעלה מהאגו, זה נקרא למעלה מהדעת.

שאלה: הגוף שלנו בעצם זה רק בשר ודם, וסטרא אחרא שולטת בו 24 שעות, אז בעצם להפוך את זה אפשר רק על ידי חיבור, השפעה וכוונה?

כן.

תלמידה: כוונה פנימית, לכוון את הליבא ומוח בפעולות עם החברות בעשירייה, ככה אנחנו בעצם שולטים והופכים לאדון על הגוף?

כן.

תלמידה: בצורה מסודרת, צריך להיות סדר רוחני, ובגלל זה הקבלה מבקשת שגם סדר יום יהיה מסודר?

כן.

שאלה: כשאני בעלייה ומחליטה לעבוד עוד יותר, אני מעמידה בפני מטרה, מבטיחה לבורא, אפילו בניתי לעצמי לו"ז כדי יותר זמן לעסוק בהפצה, ובאותו רגע הגוף הגשמי כאילו מתחיל להתפרק, מתחילות בעיות בריאות, וזה לא רק אצלי כך. גם אצל החברות שלי כך. איך אנחנו אמורות לעבוד עם זה, האם זה חוסר התיקון שלנו. האם אנחנו יכולות איכשהו להגיע לזה שנקיים השפעה?

בגלל שאתן לא מחוברות ביניכן. אתן צריכות להתחבר ביניכן ואחר כך להתחיל כאלה עניינים.

שאלה: איך לאמן את עצמי שאני אשמע רק עם הלב?

זה דרך החברים. אתם כולכם צריכים להיות מחוברים יחד בלב אחד, ואז על בטוח תשמעו.

תלמידה: אפילו אם אנחנו מחוברות יחד, עובדות על זה, חברה יכולה לשמוע את הלב שלה, ולדעת מה הוא רוצה להגיד לה?

בעיקרון אולי כן, אבל ככלל אנחנו רוצים להיות יחד בלב אחד. בכל מה שקשור לעבודה הרוחנית שלנו, אנחנו רוצים להיות יחד בלב אחד.

תלמידה: אז יוצא שכשאנחנו מתחברות, אנחנו מתחילות לשמוע את הלב האחת של רעותה, של העשירייה המשותפת. וזה הלב האמיתי שלנו שאותו אנחנו מחפשים, כלומר זה הלב האמיתי שלי. או ששלי בכל זאת זה משהו נפרד?

רק כשאת נכללת בחברות, אז את מתחילה להרגיש את הלב האמיתי שלך.

שאלה: כתוב "על האדם לשאוף תמיד להיות במצב שהוא מאמין באמונת חכמים, ושלבורא יש נחת רוח מזה שהוא מקיים תורה ומצוות בבחינת למעלה מהדעת, כי לבורא יש תענוג מזה". האם זה מתאר את העבודה בכלים דהשפעה על מנת להשפיע?

גם קבלה על מנת להשפיע. זה לא חשוב.

תלמידה: בעבודה בעשירייה, כשאנחנו על ידי מאמץ משותף מגיעות להרגשה של המרחב המשותף של מרכז העשירייה, וזה נותן לנו הרגשה של תענוג. האם זה התענוג שאיתו אנחנו צריכות לעשות את העבודה בלקבל על מנת להשפיע?

לקבל על מנת להשפיע, כן.

תלמידה: אז מה אנחנו צריכות להוסיף ברגעים האלה של הרגשת המרחב המשותף, של מרכז העשירייה, כדי שזה יחזור לבורא?

להתכלל זו בזו, ואז להרגיש שהבורא כבר נמצא איתנו.

תלמידה: כן, אבל איך את ההרגשה הזו אנחנו מחזירות לבורא. שזה יהיה על מנת להשפיע לו, ולא יכנס לכלים דקבלה?

בזה שאנחנו רוצות להתחבר יחד, כדי לתת מקום לבורא באמצע. ואז נרגיש אותו בתוכנו.

תלמידה: וזה כבר נחשב שאנחנו משפיעים לו, או שיש עוד פעולה?

כן, זו כבר מערכת השפעה. וככל שנשפיע יהיו עוד פעולות.

תלמידה: אז מה עוד מוסיפים, איזה עוד פעולות אחרי מה שכבר תיארת?

ככל שאנחנו רוצים להשפיע לו. אנחנו צריכים לדבר בינינו, עד כמה אנחנו רוצים להשפיע לבורא. זאת אומרת, על איזה רצון לקבל בינינו אנחנו רוצים, יכולים, ומסוגלים להתגבר ולהתעלות, כדי להשפיע לבורא.

תלמידה: אז כל פעם אחרי שמשיגים הרגשה של מרחב בעשירייה, הוא פותח לנו עוד התנגדות, ובזה תלוי אם נוכל להשפיע לו, מעל מה שהוא פותח לנו?

כן.

שאלה: האם אנחנו משפיעים לבורא בנטיית ליבנו?

כן.

שאלה: במאמר יש ציטוט מהזוהר, שהבורא שונא את הגופים, ודווקא את הגופים של עובדי ה'. איזה רצון זה, גילוי הבורא לעצמך?

כן. אלו אותם רצונות לעצמך שמתעוררים באדם שמחפש התעלות רוחנית.

תלמידה: והרצונות האלה מתגלים דווקא כשאנחנו עובדים בקבוצה, זה אגו שמתגלה בעבודה בתוך הקבוצה?

כן.

שאלה: אחרי שהעשירייה עברה הרבה מאוד מצבים מנוגדים, והגיעה כבר לביטול ביניהן במדרגה הראשונה, ועכשיו רוצות להתחיל להתחבר עם עשיריות דומות?

בשום פנים ואופן לא, בינתיים רק בתוך העשירייה.

שאלה: אני מפספס משהו. במצב בסוף העבודה שלנו, כשאנחנו מקבלים על מנת להשפיע, לאיזה כלים אנחנו מקבלים?

לכלים דקבלה.

תלמיד: אז כלום ממה שכתוב פה לא ברור לי. אם אני מקבל לכלים דקבלה, אז בסופו של דבר אני ממלא אותם?

על מנת להשפיע.

תלמיד: אז מה זאת אומרת לקבל על מנת להשפיע?

אני לא יכול להסביר לך מה זה. זה נקרא לקבל על מנת להשפיע, כשאתה מוכן לקבל הנאה מהבורא על מנת להשפיע לו תענוג.

תלמיד: ואיך בתהליך הזה מופעלים כלים דהשפעה?

אין כלים דהשפעה, יש רק כוונות להשפיע.

שאלה: בזמן האחרון בכל יום שלישי יש לכל בני ברוך שיעור על כתבי רב"ש במערכת הערבות, אבל זה קורה באותו זמן שיש לנו פגישת עשירייה. אז מה להעדיף, לאן נכון שניכנס?

קריין: אני אסביר כי זו שאלה של הרבה עשיריות. בשבוע שעבר התחלנו בימי שלישי להעביר שיעור ערב לכל הכלי העולמי מכתבי רב"ש בין 20.00-19.00. יש עשיריות שזה נפל להן בדיוק על הזמן שבו הם היו רגילים לעשות מפגש עשירייה. אז מה עדיף, לקיים את מפגש העשירייה או להשתתף בשיעור הכללי של כל "בני ברוך"?

אני לא יכול להגיד, אני חושב שגם זה חשוב, וגם זה חשוב. אני לא מכיר את הקבוצות האלה, אבל נראה לי שבכל זאת הייתי שומר על העשירייה שלי, ואחר כך שומע את השיעור מוקלט, אם בכלל הבנתי איך זה נעשה.

קריין: היום בין שבע לשמונה בערב, יש שיעור חי לכל הכלי העולמי ביחד. מה אתה ממליץ לעשירייה שלה לעשות?

אני ממליץ לכל העשירייה שלה להשתתף בשיעור הזה.

בזאת נסיים. עד מחר כל טוב לכם ותודה. אני מרוצה מאוד מהשיעור שלנו, ותאספו שאלות למחר. להתראות

(סוף השיעור)