שיעור צהריים 01.07.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1542, אגרת ע"א

קריין: "כתבי רב"ש" כרך ב', עמוד 1542, אגרת ע"א.

אגרת ע"א

ב"ה יום י"ט שבט תשכ"ה

"לכבוד ידידי ...

מאד אני משתוקק לשמוע משלומך.

כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל. ופירש רש"י: לבית יעקב - אלו הנשים, תאמר להן בלשון רכה. ותגיד לבני ישראל - עונשין ודקדוקין פרש לזכרים, דברים הקשין כגידין (מכילתא).

ובזהר (יתרו אות קסא ובהסולם) אומר: "כה תאמר לבית יעקב, היינו באמירה, והיינו מצד הדין. ותגיד לבני ישראל וכו', לבני ישראל היינו הזכרים, הבאים מצד הרחמים".

משמע מדברי הזהר, שלנשים באמירה, שהוא מצד הדין, היות שנשים הן מצד מדת הדין. ולאנשים דבר עם מדת הרחמים, שהם באים מבחינת הרחמים.

ומדברי רש"י משמע להיפך, שעם אנשים דבר דברים קשים כגידין, ולנשים אמר בלשון רכה.

ויש לפרש שהם אומרים דבר אחד, אלא שקודם צריכין להבין מהי בחינת דין ומהי בחינת רחמים. הנה דין אנו מוצאים כששני אנשים הולכים לבית דין, זה אומר כולו שלי וזה אומר כולו שלי. היינו, מי שטוען כולו שלי - זה בחינת דין. ובחינת רחמים הוא בחינת משפיע, שהוא בחינה כמו שאמרו חז"ל: "מה הוא רחום אף אתה רחום". נמצא לפי הנ"ל, שמדת הדין נקרא מי שהוא בבחינת מקבל ובחינת רחמים נקרא מי שהוא בבחינת משפיע.

הנה נקבה נקרא מי שהוא בבחינת חסרון, זאת אומרת שהוא בחינת מקבל. וזכר נקרא מי שהוא בבחינת משפיע.

לפי זה יוצא, שנקבה נקרא בחינת דין, היינו בחינת מקבל. ומי שהוא מקבל, אם אומרים לו שהוא יעסוק בבחינת להשפיע אין זה ביכלתו, כי זה נגד טבעו. לכן כשרוצים ממנו שהוא יעסוק בעבודת ה' אז צריכים לדבר אליו בלשון רכה, היינו בלשון שהוא מבין, שהוא לשון של קבלה כנ"ל, כי מי שהוא בבחינת נוקבא שהוא בחינת דין אינו מסכים לעבוד אלא על מנת לקבל פרס. וזה נקרא "לשון רכה".

ולזכרים, שהם בבחינת משפיעים, להם יכולים לדבר בלשון "קשה כגידין", שענין השפעה קשה לגוף לשמוע, כי הגוף רוצה דוקא בקבלה. והיות שהוא בבחינת זכר, היינו שיש לו כח של התגברות, שהוא יכול להתגבר על מידותיו, לכן מדברים אליו מצד מדת הרחמים, שרחום פירושו השפעה.

ובזה נבין דברי רש"י: "לבית יעקב אלו הנשים, תאמר להם בלשון רכה". היינו כנ"ל, שמי שהוא בבחינת נקבה, היינו שלא יכול להתגבר על כח הגוף, והוא נקרא נקבה מלשון "תשש כוחו כנקבה", אז צריכים לדבר אליו בלשון רכה, היינו שהוא בחינת "על מנת לקבל פרס", לזה מסכים הגוף. וזכרים בלשון קשה, שהוא בחינת להשפיע, שקשה לגוף להסכים לזה. אלא שיש לו כח להתגבר, שאליו יכולים לדבר בלשון רחמים שענינו להשפיע.

וה' יעזור לנו שנוכל להתגבר על הרע שבנו ונזכה לקבלת התורה.

מאת ידידך המצפה לשמוע ממך בשורות טובות

ברוך שלום הלוי אשלג"

שאלה: אני מבין שהמלחמה היומיומית הזאת, זכר, נקבה, היא אצל האדם. מתי אני צריך לדבר אל עצמי בלשון רכה, ומתי אני צריך לתת לעצמי את הדין? הוא מלמד איך להתנהל עם עצמי בדרך ולהתקדם כל פעם ולהתקרב לבורא. מה זה לדבר בלשון רכה?

אם אתה נמצא בצד הנקבה או בצד הזכר שבך, אז מתי אתה צריך לדבר בלשון רכה?

תלמיד: כשאני כביכול צריך להתגבר.

"תשש כוחה כנקבה", ואז אתה צריך לדבר בצורה כזאת שאתה יכול לקבל עזרה. וכשיש לך כוחות להתגבר, אז אתה נקרא זכר.

תלמיד: האם אני כל הזמן עובד על הפנימיות שלי בצורה כזאת שאני מראה לבורא את הכיוון שלי כמה אני באמת רוצה להתקרב אליו, זו עבודה פנימית?

כן.

תלמיד: כביכול אני בוחר כל פעם בין דין לבין כמה אני באמת רוצה לבוא ולהתגבר על כל המצבים שהוא נותן לי, זאת המלחמה היומיומית שלי בעצם.

כן. בסדר.

תלמיד: איך אני מבין שאני כל פעם עושה את הדין הנכון לעצמי? איך כל פעם כשאני מתגבר אני יודע שבאמת התגברתי? האם ההתגברות היא דרך החברים שלי, דרך התכללות עם החברים, דרך המצבים שהבורא מביא לי דרך העשירייה שלי?

כן.

תלמיד: אז פה אני כל פעם מכריע בקשר שלי עם החברים לכוונה אמיתית לעשות את הכוונה שלי עבור הבורא, שהקשר בינינו יקרב יותר ויותר בינינו אליו, האם זו הכרעת הדין?

כן.

שאלה: האמת שבהתחלה התבלבלתי, כי לשון קשה במידת הרחמים זה כאילו נראה הפוך בשכל. אבל בפעם השנייה הרגשתי שכל המאמר בא ללמד אותי להצדיק את הבורא. הרגשתי איך הבורא עכשיו מתנהג איתי, ואם זה בלשון קשה, אז זה אומר שכנראה יש לי את מידת ההתגברות, ואם זה בלשון רכה, אז זה אומר שאני ברצון לקבל וצריך למשוך אותי לאט. האם זה נכון שזה קשור בלהצדיק את הבורא על המצבים שהוא נותן לנו?

תגידי את זה בצורה יותר סגורה.

תלמידה: כשהבורא פועל איתי בלשון קשה, האם זה דווקא מתוך מידת הרחמים או שרוצה לעורר בי את מידת הרחמים?

כשאת מרגישה שהבורא מעורר אותך במידת הרחמים, אז מה עלייך לעשות?

תלמידה: להצדיק אותו, ולפעול מתוך מידת הרחמים עם המצבים שמתגלים, כלומר האם גם אני צריכה לפעול במידת הרחמים כמוהו?

נגיד.

תלמידה: כשהוא פועל בלשון קשה, אז יותר קשה להצדיק. אבל האם זה אומר שכנראה יש שם הזדמנות להתגבר ולהוציא מעצמי את מידת הרחמים, אחרת לא תצא מידת הרחמים אם זו לא לשון קשה?

כנראה.

שאלה: אם אני מבינה נכון, אז מידת הרחמים זה באגו, לתת תמריץ לאגו, לתת ממתק, כמו לילד שלא רוצה לעשות משהו. ומידת הדין זה כשיש לך כוח ללכת נגד הרצון בגלל שהבורא ציווה, כדי לעשות נחת רוח לבורא, כי אתה רוצה השפעה, ולא צריך לתת איזה תמריץ. האם אפשר להתייחס לזה גם כלא לשמה ולשמה?

עוד לא.

תלמידה: אם אני רואה שאני לא מספיק חזקה לעשות משהו, אז האם אני יכולה לתת לעצמי תמריץ של כבוד, של ביטחון, של חברות, כדי לעשות משהו אם אני לא מסוגלת?

זה כן אפשרי.

תלמידה: האם אפשר להתייחס לזה גם בהפצה או בעבודה בתוך העשירייה, אם אני רואה שחברה לא מסוגלת להתגבר, אז לתת לה תמריץ אחר, או כשפונים החוצה, אז לשכנע דרך זה שאומרים "יהיו חיים טובים יותר".

כן, אפשרי.

שאלה: מי זה המדבר פה שהוא אומר לו "דבר אליו"? כל האיגרת היא על דיבור, מי זה שמדבר?

אני חושב שהאדם שבנו.

תלמידה: האם חלק יותר גבוה בתוכי?

כן.

תלמידה: האם אני מחליטה מה הוא יגיד לי ואיך החלק הזה יפנה אלי?

לא אלייך, לבורא.

תלמידה: הדיאלוג הוא בין האדם לבורא?

כן.

תלמידה: למי הוא אומר תדבר אליו ככה, האם הבורא ידבר אלינו או אנחנו נדבר אל הבורא?

הקול הפנימי הזה, שכך את רוצה לפנות לבורא.

תלמידה: אני יכולה לפנות לבורא בדין? מי אני בכלל.

מה זאת אומרת?

תלמידה: המאמר הזה נורא בלבל אותי, לא הבנתי מי נגד מי. האם אתה יכול לסדר את עמוד השדרה שלו?

אני מתחיל. "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל. ופירש רש"י: לבית יעקב - אלו הנשים, תאמר להן בלשון רכה", לנשים. "ותגיד לבני ישראל - עונשין ודקדוקין פרש לזכרים, דברים הקשין כגידין (מכילתא) ". עד כדי כך.

"ובזהר (יתרו אות קסא ובהסולם) אומר: "כה תאמר לבית יעקב, היינו באמירה, והיינו מצד הדין. ותגיד לבני ישראל וכו', לבני ישראל היינו הזכרים, הבאים מצד הרחמים"."

מה מובן לנו מכאן? תגידו לי.

תלמידה: כשהוא אומר "כה תאמר לבית יעקב", למי הוא פונה, האם לאדם או לבורא? למי כתוב הדבר הזה?

הוא פונה לעם, לישראל.

תלמידה: באיזה אופן שיפנו לבורא?

מה את רואה מזה "כה תאמר לבית יעקב"?

תלמידה: אם אני מדמיינת את זה, אז הוא פונה למנהיג של העם ואומר לו "כשאתה פונה לגברים, תדבר איתם בקשיחות, כשאתה פונה לנשים, תדבר איתן ברכות, כי הן לא יכולות להתמודד, והגברים כן צריכים להצליח להתמודד".

כן.

תלמידה: האם זו פנייה למנהיג של העם?

כן.

תלמידה: אז מי מנהיג אותנו? איך לייחס את זה אלינו, אני לא מבינה.

נמשיך. "ומדברי רש"י משמע להיפך, שעם אנשים דבר דברים קשים כגידין, ולנשים אמר בלשון רכה." כמו שאת אומרת.

"ויש לפרש שהם אומרים דבר אחד, אלא שקודם צריכין להבין מהי בחינת דין ומהי בחינת רחמים. הנה דין אנו מוצאים כששני אנשים הולכים לבית דין, זה אומר כולו שלי וזה אומר כולו שלי. היינו, מי שטוען כולו שלי - זה בחינת דין. ובחינת רחמים הוא בחינת משפיע, שהוא בחינה כמו שאמרו חז"ל: "מה הוא רחום אף אתה רחום". נמצא לפי הנ"ל, שמדת הדין נקרא מי שהוא בבחינת מקבל ובחינת רחמים נקרא מי שהוא בבחינת משפיע."

שאלה: האם יכול להיות שהחברה התכוונה שהדיאלוג שעובר בתוכי הוא בין האדם שהוא יותר גבוה ממני לבין האגו שנמצא בתוכי, וכשאני מרגישה חלשה, שאני ברצון לקבל, אז אני צריכה לדבר עם האגו שלי בצורה רכה יותר?

לא על זה מדובר.

תלמידה: כשאלוהים אומר למשה לרדת מהר סיני, "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל", אז רש"י והזהר מנסים להסביר מה ההבדל בין בית יעקב לבית ישראל. בעוד שרש"י אומר שלנשים צריך לדבר ברכות, הזהר אומר שלגברים. כי ישר-אל זה רצון להשפיע, מישהו שנמצא כבר ברצון להשפיע, ובית יעקב זה מי שעדיין לא נמצא ברצון להשפיע. ויש שוני בין מה שאומר רש"י למה שאומר הזהר, אבל זה לכאורה שוני. ואחר כך מה שעושה רב"ש, הוא מנסה לסדר את ההבדל בין איך מתייחסים למי שכבר נמצא ברצון להשפיע ולמי שלא נמצא. ואפשר להתייחס לזה גם כפנימי בתוך האדם וגם החוצה לעבודה עם האחרים, בכמה רבדים שרוצים.

זה מה שהוא אומר "הנה נקבה נקרא מי שהוא בבחינת חסרון, זאת אומרת שהוא בחינת מקבל. וזכר נקרא מי שהוא בבחינת משפיע.

לפי זה יוצא, שנקבה נקרא בחינת דין, היינו בחינת מקבל. ומי שהוא מקבל, אם אומרים לו שהוא יעסוק בבחינת להשפיע אין זה ביכלתו, כי זה נגד טבעו. לכן כשרוצים ממנו שהוא יעסוק בעבודת ה' אז צריכים לדבר אליו בלשון רכה, היינו בלשון שהוא מבין, שהוא לשון של קבלה כנ"ל, כי מי שהוא בבחינת נוקבא שהוא בחינת דין אינו מסכים לעבוד אלא על מנת לקבל פרס. וזה נקרא "לשון רכה"". מתייחסים אליו בצורה כזאת לפי גודל היכולת שלו להתגבר ולעבוד עם המסך.

"ולזכרים, שהם בבחינת משפיעים, להם יכולים לדבר בלשון "קשה כגידין", שענין השפעה קשה לגוף לשמוע, כי הגוף רוצה דוקא בקבלה. והיות שהוא בבחינת זכר, היינו שיש לו כח של התגברות, שהוא יכול להתגבר על מידותיו, לכן מדברים אליו מצד מדת הרחמים, שרחום פירושו השפעה.

ובזה נבין דברי רש"י: "לבית יעקב אלו הנשים, תאמר להם בלשון רכה". היינו כנ"ל, שמי שהוא בבחינת נקבה, היינו שלא יכול להתגבר על כח הגוף, והוא נקרא נקבה מלשון "תשש כוחו כנקבה", אז צריכים לדבר אליו בלשון רכה, היינו שהוא בחינת "על מנת לקבל פרס", לזה מסכים הגוף. וזכרים בלשון קשה, שהוא בחינת להשפיע, שקשה לגוף להסכים לזה. אלא שיש לו כח להתגבר, שאליו יכולים לדבר בלשון רחמים שענינו להשפיע.".

זו כל האיגרת.

שאלה: אם מדברים בלשון רכה, אז האם הוא מישהו חלש?

כן.

תלמידה: למה הארוך והעגול הוא לא איזה כוח?

כי נקבה זה נקרא "תשש כוחה כנקבה".

תלמידה: אני לא שואלת על נקבה וזכר. אלא למה שפה שהיא רכה, עגולה, מבינה, מכילה, מתפרשת כחלש, או שזו רק ההתרשמות שלי.

זו ההתרשמות שלך.

שאלה: אם הבנתי נכון, מוסבר פה שלבחינת דין הוא קורא בחינה רכה, על מנת לקבל פרס, ובחינת רחמים זו הבחינה הקשה כי זו תכונה להשפיע, ודווקא רחמים זה קשה.

בסדר.

שאלה: אני מבין מה זה אומר לדבר לאגו או למישהו חלש בצורה רכה, אבל מה זאת אומרת לדבר למישהו שיכול כבר להתגבר בצורת רחמים? מה זה לדבר ברחמים לגבר שיכול כבר להתגבר?

שהוא יפעיל את עצמו במידת הרחמים.

תלמיד: אבל הוא כבר יכול להתגבר מעל הרצון שלו.

לא מדברים עליו, מדברים כלפי הזולת.

תלמיד: מה זאת אומרת?

האדם, לא שהוא עובד עם עצמו אלא כבר כלפי הזולת.

שאלה: אדם שהתעוררה לו הנקודה שבלב, הולך בדרך ומרגיש שיש לו קושי, האם זה נקרא שהבורא מתייחס אליו במידת הדין או במידת הרחמים?

זה תלוי איך האדם מקבל את זה.

תלמיד: הוא עדיין בכלים דקבלה, הוא הולך בדרך על מנת לרכוש כלים דהשפעה, והוא מרגיש שיש לו קושי.

כלומר הוא עומד עכשיו מול הזדמנות לפנות בכלים דהשפעה ורואה שזה בלתי אפשרי בינתיים בכוחותיו.

תלמיד: הוא לא מרגיש שיש לו הזדמנות, הוא מרגיש קושי.

מה זה קושי, במה?

תלמיד: באופן שבו המציאות מתגלה אליו, מקשה עליו להמשיך ללכת בדרך ההשפעה, היא שמה לו כביכול מכשולים. האם זה נקרא שהבורא מתייחס אליו בדין או ברחמים, או שהאדם מחליט איך הבורא מתייחס אליו?

נכון. בדיוק.

תלמיד: בעשירייה, חברים עוברים כל מיני מצבים בדרך, כולם חשופים וכבר אי אפשר להסתיר. איך עשירייה יכולה להשפיע על האדם ממצב שהוא מרגיש את זה כדין, למצב שירגיש את זה כרחמים. האם זה כוח שיש לעשירייה או שזה רק האדם?

זה רק לפי דוגמא שהם נותנים לו.

שאלה: כתוב, ש"ה' יעזור לנו שנזכה לקבלת התורה", זה נשמע משהו טוב כביכול. אם הבורא יעזור לנו, אז נקבל תענוג מאוד גדול שנקרא "תורה". ורב"ש מסביר שיש בתוכנו שני כוחות, "מידת הדין" שמיוחסת לרצון לקבל, ו"מידת הרחמים" שמיוחסת לרצון להשפיע, ויש שיתוף בין שני הכוחות האלה. אם יש בתוכי את שני הכוחות האלה והם מנוגדים, איך אני מחבר אותם? כי אני מבין שאם אני מחבר אותם, אז אני מקבל את התענוג שנקרא "תורה".

אם הייתה לך הזדמנות גם לקבל וגם להשפיע, וגם היה ברור לך שאם אתה מחבר את שניהם, אז אתה עושה פעולה נכונה, ותמורת זה מתגלה לך משהו שנקרא "תורה", אז עם זה אתה מסכים? אם כן, אז מה הבעיה כאן?

תלמיד: כי אנחנו נמצאים כביכול בתוך אפילה. אנחנו לא מכירים את הכוחות האלה שנמצאים בתוכנו, לא יודעים איך להפעיל אותם נכון, לא יודעים איפה אנחנו נמצאים. לכן השאלה היא כדי לברר איך עושים את הפעולה הזאת כדי שנזכה לתורה, שנחבר את שני הכוחות המנוגדים שבתוכנו. נראה לי שכל המאמר הזה מדבר על זה.

אני באמת לא מבין איזה קושי יש לכם.

שאלה: אני מבינה ששני הכוחות האלה נמצאים באדם. יכול להיות שמדובר גם על מידת הדין שאנחנו עוברים כעם עכשיו, שכולנו מפולגים, יש שנאה, ויש את מידת הדין, מלחמות, בעיות וייסורים. האם כשנגיע לחברה שהיא מתוקנת וטובה, לפי משנתו של בעל הסולם, אז תהיה לנו גם את מידת הרחמים?

זה תלוי איך נתייחס למה שיש לנו.

תלמידה: איך נתייחס למה שיש לנו?

אם אני מקבל כל פנייה מהבורא אלי, שאני מרגיש שכך הוא עושה לי, בצורה שהיא כולה רחמים, שהבורא מתייחס אלי בצורה טובה, ואני רוצה להשפיע אליו כך בחזרה, אז הוא פונה אלי במידת הרחמים ואני מתייחס אליו במידת הרחמים. במידה כזאת אנחנו נמצאים בהשתוות. עכשיו צריכים רק להגיע לגובה מסוים, להשוואת הגבהים.

תלמידה: קודם כל להצדיק את הבורא בכל מה שהוא עושה, בכל מה שאנחנו רואים, כטוב ומיטיב. אבל השאלה היא, איך אנחנו יכולים להשפיע גם על כל העם שלנו, על החברה שלנו במדינה, כדי שבאמת תהיה גם מידת הרחמים על כל מה שאנחנו רואים כרגע שנעשה מסביבנו?

את לא יכולה, את לא קשורה לכל העם. איך את יכולה להשפיע לעם?

תלמידה: משנתו של בעל הסולם מדברת על זה שאנחנו צריכים לבנות חברה שהיא ראויה, שכל אחד ייקח לפי צרכיו וייתן לפי יכולתו. איך אנחנו יכולים לעשות את זה באמת, לקדם את זה, להפיח בזה חיים?

אנחנו צריכים להיות מחוברים בינינו ולהשתדל להשפיע לעם, ולקוות שזה יגיע לבורא והוא יגמור בעדנו את העבודה הזאת.

שאלה: ממה שקראנו עכשיו נשמע לי שהכול נמדד לפי המטרה. זאת אומרת, מה שהבורא רוצה לעשות הוא לקרב אותנו אליו. למי שנמצא בבחינת נקבה, שהיא בחינת קבלה, הוא מדבר בצורה רכה כדי לקרב אותו אליו. ומי שנמצא כבר בבחינת השפעה, אז הבורא נותן לו על עוד דברים להתגבר, עוד דברים להתקרב, להשתוקק, ובזה הבורא פשוט מפתח בנו רצון. אני בטוח שיש בזה עמקות אינסופית, אבל זה בצורה הכי פשוטה.

נניח שאתה צודק.

שאלה: מי שכבר רכש את בחינת ההשפעה והוא נמצא בבחינת "גבר", אז לפי ההיגיון כשפונים אליו השפה צריכה להיות כבר רכה, כי הוא צריך לקבל את מידת ההשפעה כרכות, כמשהו טוב, נעים, יש בזה חן. אבל כאן עדיין כתוב שבכל זאת הפנייה הזאת היא בשפה קשה. מי שכבר בתוך תכונת ההשפעה, למה בשבילו עדיין הפנייה הזאת היא קשה?

אני חושב שזה בגלל שהוא עדיין לא מבדיל בשפה, ולכן נראה לו שהיא כביכול זרה לו.

תלמיד: הוא נמצא חצי חצי, הוא עדיין יכול במידה מסוימת להיות גם בבחינת "נשים" וליפול לזה, וגם בבחינת "גברים", זאת אומרת זה סוג של מאבק כזה.

כן.

שאלה: אמרת שמנהיג העם כאן מדבר אל האדם. האם מה שבתוכי הוא ההבנה שלי של המדרגה העליונה, וכמדרגה עליונה אני מדבר בעצם אל עצמי. האם זה כך?

כן.

תלמיד: ההבנה שלי של המדרגה העליונה היא בתפיסה של משהו רך, מתוק, טוב בשבילי. אפילו לא ביחס לתכונת השפעה או קבלה, אלא משהו שמושך אותי למדרגה העליונה. מזה צריך להבין שהמדרגה העליונה היא יותר הגבלה, יותר דין, חוקים נוקשים יותר. האם מהצד הזה נאמר שלנקבה מדברים בצורה רכה, דרך דברים שמושכים במדרגה עליונה, וכלפי הרצון להשפיע כבר מדברים מצד הדין, אם אתה רוצה להיות תואם למדרגה הבאה, אז אתה צריך לקחת על עצמך את החוקים האלה, את הדינים האלה.

כן.

שאלה: קיבלתי מצב מהבורא וברצון לקבל הוא כואב, זה מרגיש כדין, ומתוך המעשה הזה אם אני פונה לעשירייה, מתחברת עם החברות, אז אנחנו מתקרבות לבורא, באות אליו בתפילה, האם ביכולת שלנו כעשירייה להפוך את המעשה הזה מדין לרחמים?

כן.

תלמידה: וסיימנו את הפעולה?

סיימתן פעולה כאשר אתן מקבלות כאן כבר מה שהוא רוצה למסור בעל מנת להשפיע.

תלמידה: כלומר מתוך החיבור בינינו גילינו כוחות התגברות, פנינו לבורא בבקשה שייתן לנו רצון להשפיע, וזה הפך את הדין לרחמים.

כן.

שאלה: אני רואה שגם בתוכי אני כל הזמן נעה בין חיסרון להתגברות. כשאני שומעת על עוד הרוגים אני לא מצליחה בתכונת האימא להסכים עם מציאות המלחמה. אבל בהתגברות יש הבנה שיש מטרת הבריאה ושכולנו הולכים למקום שהבורא מעורר אותנו. זה כל הזמן מתחלף. האם זה אמור להיות כך, או שאני אמורה כל הזמן להחזיק בהתגברות, שאין עוד מלבדו?

את עושה נכון, שאת מקצה לקצה מרגישה את העולם של הבורא.

תלמידה: אבל כשמגיע החיסרון, זו הרגשת חושך, אני חווה את הכאב של האנשים, מרגישה אותם בתוך הלב שלי. ואז אני באה לעשירייה ואנחנו הופכות את זה, באים לשיעור ומרגישים שאין עוד מלבדו. האם יש עוד משהו לעשות בתוך הכאוס הזה של החושך?

להתפלל.

שאלה: איך או מתי האדם עובר ממידת הדין למידת הרחמים?

קשה לומר. זה כאשר הוא יכול להתגבר על מידת הדין ולשייך את עצמו למידת הרחמים, וזה הבורא ששופט אותו.

שאלה: אני מנסה לברר את המאמר עלינו, כחברה. איפה סרגל הכלים שנדע שאנחנו לא מפספסים בין מידת הדין למידת הרחמים על פי מה שהמאמר הזה מבקש מאתנו?

את ההבחנה הזאת אנחנו צריכים לקבל מהבורא, שנדע איך לגשת אליו בקו האמצעי.

תלמידה: וכשהוא ייתן לנו את זה, האם נוכל להרגיש, להבין את זה?

נרגיש. להבין זה לא פשוט, אבל להרגיש כן.

שאלה: מהי התפילה הנכונה כדי להגיע לקו האמצעי?

לבקש להיות בקו האמצעי.

תלמידה: האם אתה יכול לתאר לנו מה זה קו אמצעי, כדי שנדע מה לבקש?

לא.

תלמידה: האם אנחנו צריכים לרצות להרגיש מה זה קו אמצעי?

כן.

שאלה: האם התפילה על הכלי צריכה להיות שכולם ירגישו את דיבור הבורא איתם ואת כל מה שהוא שולח בבחינת רחמים?

פחות או יותר.

שאלה: אמרת שכדי לספוג נכון את חומר השיעור צריך להגיע עם חיסרון נכון. איך אנחנו בעשירייה מכינות חיסרון נכון כדי להוציא מכל שיעור את המקסימום?

אני חושב שחסר קשר ביניכן. אין כאן כלי נשי רוחני. זה מה שחסר לכן.

תלמידה: מה זה כלי נשי רוחני, איזה מין קשר זה?

זה סוג של קשר בין הנשים, כדי מתוך עומק ליבן לפנות לבורא ולבקש להתכלל בו.

שאלה: איך אנחנו יכולות להתכלל ברצונות של כל העשיריות ולהפוך לכלי אחד?

על ידי התפילה, אך ורק על ידי התפילה לבורא.

תלמידה: מורגש שאנחנו לא באמת יכולים להעלות תפילה אם לא נרגיש את הרצונות של כולם, התפילה לא תהיה מספיק חזקה.

נכון. אז תפנו לכולם, תבקשו סיוע ותקבלו אותו. ואז תפנו לבורא והחך יטעם.

שאלה: רשום כאן שה׳ יעזור להתגבר על הרע שבנו. מתי הוא יעזור לנו להתגבר על הרע שבנו?

כשאתם תראו את הרע שלכם ותבקשו ממנו להתגבר עליו.

תלמידה: זה כל פעם מחדש, זה לא פעם אחת ונגמר.

לא, זה לא נגמר. מחדש זה נכון, אבל לא שנגמר.

תלמידה: האם אפשר לדבר עם הבורא מכל מקום, במקלחת או במקום אחר?

בדרך כלל לא. מקלחת ושירותים אלו מקומות שלא כדאי בהם לדבר עם הבורא.

שאלה: העם שלנו חווה עכשיו מידת דינים מאוד קשה, וזה יכול להיות אפילו יותר קשה. מחר אנחנו מתחילים בפעולה ויש הרגשה שניתן לנו הזמן והמקום פשוט מלמעלה. יש חיסרון שלא יגיעו דינים יותר קשים לעם ולעולם. כל אחד פה צריך להרגיש כאילו זה התינוק שלו האישי וזה תינוק אחד מאוחד שלנו, שיחבור ויקשר אותנו לאגודה אחת.

איך באמת להרגיש את החיסרון כאילו עכשיו נשרף לי הבית, "טוב לי מותי מחיי" שזו ההכרחיות שלי עכשיו שאנחנו נצא לפעולה המשותפת ביחד. איך לעורר את הבורא עם הדרישה הזאת?

אם אתם תעשו תפילה מתוך החיבור שלכם, הבורא ישמע. אני מבטיח לך.

שאלה: מה יקרב אותנו יותר ליעד, תפילה עבור כל מה שקורה בעם ישראל ובכלל באנושות, או תפילה עבור אהבת חברות ואהבת חברים?

גם זה וגם זה חשוב.

תלמידה: באותה מידה.

כן. צריכים להיות גם בזה וגם בזה.

תלמידה: איך אפשר לכלול את שני החסרונות האלה בתפילה אחת?

בתפילה אחת, הכול עבור כלי אחד, מתוך עם ישראל.

תלמידה: איך להתקרב לנקודה של לרצות את כל הטוב עבור כל חברה בעשירייה, בלי קשר למידת הקשר שלי לכל אחת ואחת מהן?

את צריכה לתאר לעצמך איך את קשורה לכולם, ואיך את צריכה להיות קשורה לכולם. ואיך לקשור את כולם יחד דווקא ברצונות האלו שקושרים אתכם כולכם למטרה. זו לא בעיה, זה לא קשה.

תלמידה: האם אני צריכה יותר להתאמץ להחזיק תפילות עבור חברות, שאני פחות מרגישה קשר קרוב אליהן? פעם אמרת שאם אני לא אחשוב על כל החברות, אז אין לי כלי רוחני בכלל.

לא, אי אפשר הכול. אבל את צריכה להיות קשורה למרכז החברה שלך, או הקבוצה שלך ולבקש להצליח.

תלמידה: וזה ישמור על כולן?

כן.

שאלה: מה זה בית יעקב?

בית יעקב - שסביב אבותינו, יעקב, נבנה בית. זאת אומרת, איזה מוסד מאוד מאוד קשור אליו, זה נקרא "בית יעקב".

תמידה: למה זה לא נקרא בית ישראל?

ישראל זה קדימה, זה כבר חיבור שמושך אותנו למעלה. קודם בית יעקב ואחר כך בית ישראל.

תלמידה: במאמר כתוב שבית יעקב זה הנשים ובני ישראל זה הגברים. למה הם לא בני יעקב קודם?

כי ישראל זה כבר כיוון. זה כבר שייך לתיקון.

תלמידה: האם בית יעקב צריך להפוך להיות בית ישראל?

כן. מתחילים בבית יעקב ומגיעים לבית ישראל.

תלמידה: אנחנו, כל הנשים, דברנו קודם שאנחנו צריכות להגיע בחיסרון משותף לשיעור. כל נשות "בני ברוך", אנחנו צריכות להרגיש כאן את בית יעקב או איך שלא נקרא לזה.

כן.

תלמידה: כלפי מי אנחנו צריכות להיות, כשאנחנו מגיעות עם חיסרון?

קודם כל להרגיש שמה שיש כאן זה שלכן, זה לא שייך לאף אחד רק לארגון "בני ברוך". ותקבלו את זה כאישה שיכולה לדאוג לבית ושזה יהיה מקום שלכם.

תלמידה: מה זה מה שיש כאן? הבית הזה שלנו, אנחנו מגיעות לכאן עם חיסרון לקבל מאור שאנחנו נוכל להשפיע, להיות כמו הבורא. האם אנחנו צריכות להפנות את החיסרון הזה כלפי הגברים שלנו, כלפי מי?

כלפי הגברים וכלפי הנשים וכלפי החיבור ביניהם, וכך זה יצליח.

תלמידה: האם כשאנחנו מגיעות עם החיסרון הזה לשיעור, אנחנו צריכות להרגיש ממש שאנחנו מגיעות כאישה אחת, כמקום אחד של חיסרון שממנו אנחנו מתפללות על כולם. ושהכול גם ירד לעם שלנו ולעולם?

כן.

שאלה: מדברים על מידת הדין כאילו זה משהו רע. אבל אולי מידת הדין מעידה על רמת ההתפתחות. אני אומרת לילד קטן שיש מבחן, תוציא ציונים יפים, אני אתן לך מתנה, אם תלך לבית ספר אם תתנהג יפה. לילד בן 18 אני אומרת, קום יש מבחן. הוא יודע כבר מה החשיבות, מה המטרה. אולי מידת הדין מעידה שאנחנו כבר מפותחים ויכולים להבין, אז זה לא כזה רע.

נכון.

(סוף השיעור)