שיעור בוקר 26.07.223 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 537,

מאמר "שנאת חינם בעבודה מהו"

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 537, מאמר "שנאת חינם בעבודה מהו".

זה באמת מוזר, למה אנחנו צריכים להגיע לדרגת שנאת חינם? הפוך, להתרחק אם יש דבר כזה. אז מה זה, איך להתגבר על זה, או לא כדאי.

שנאת חינם בעבודה מהו

תשמ"ז - מאמר כ"ד
1986/87 - מאמר 24

"חז"ל אמרו (יומא ט', ע"ב) "מקדש שני, שהיו עוסקים בתורה ומצות וגמילות חסדים, מפני מה חרב, מפני שהיתה בו שנאת חינם". ויש להבין, מהו החומר של שנאת חינם. עד כדי כך שאמרו חז"ל, אף על פי שהיתה שם תורה ומצות וגמילות חסדים, ומכל מקום אם היתה שנאת חינם, כלום לא שוה, שיהא כח להגן על חורבן בית המקדש.

ועוד יש להבין, בשביל מה היה צריך לחרב המקדש, אם יש שם כל אלה שלושה דברים, שמשמע, אם יש שם שנאת חינם, כבר אין מקום שהמקדש ישאר על קיומו, אלא שהוא מוכרח להיחרב.

אם כן צריכים להבין, מהו הקשר "שנאת חינם" ל"מקדש". ועוד יש להבין, שמשמע שבשביל שנאת חינם, מה שאין כן אם היתה שנאה ולא חינם, לא היה איסור כל כך חמור, והמקדש כן היה יכול להתקיים.

ובתורה כתוב (קדושים, שלישי) "לא תשנא את אחיך בלבבך". ששם משמע, כמו שמפרש רשב"ם שם "אם גמלך רעה". אם גמלך רע, מכל מקום אסור לשונאו. ומכל שכן בחינם ודאי אסור. וזה הוא רק איסור באופן אחד. ואם האיסור הזה היה בחינם, כבר אין זכות קיום למקדש, ולא היתה ברירה אחרת אלא שיחרב. כלומר, אם היתה שם שנאה, והשנאה לא היתה בחינם, המקדש לא היה נחרב. וכל הסיבה לחורבן המקדש, היתה רק משום, שהשנאה היתה בחינם. אם כן יש להבין הקשר בין שנאת חינם למקדש.

בתפילת "יהי רצון", שאומרים לפני אמירת תהילים, כתוב וזה לשונו "וזכות דוד המלך עליו השלום יגן, שתאריך אפך, עד שובנו אליך בתשובה שלמה לפניך, ומאוצר מתנת חינם חנני".

ויש להבין, מהו הקשר, שמבקשים על תשובה שלימה, משמע, שלא חסר לנו שום דבר, ואין אנו מבקשים שום דבר בעולם, ואח"כ תיכף אנו מבקשים "מאוצר מתנת חינם חנני", שמשמע שאנחנו רוצים עוד משהו חוץ מתשובה שלמה. ועוד משמע מכאן, שבאמת אנו רוצים שכר תמורת עבודתנו, רק מסיבת שאנחנו מלא עוונות ופשעים, ואנחנו מבקשים שתכפר על פשענו, ואנחנו רוצים לשוב בתשובה. לכן לא מגיע לנו שכר. מסיבה זו לא מבקשים שכר. ומשום זה אנו מבקשים ממך "מאוצר מתנת חינם חנני".

וזה יש להבין, הלא אנו צריכים לעבוד לשם שמים ולא לקבל שכר. ואנו כן מבקשים ממנו, שיתן לנו. ולא שיכולים לומר "תן לנו שכר". משום שלא מגיע לנו, משום שאנחנו חוטאים. לכן אנו רוצים מתנת חינם. ולפי זה, איך מותר לבקש בחינם שיתן לנו. הלא אין אנו צריכים שום דבר בשבילנו, אלא הכל בשביל תועלת ה'. אם כן, איך אנו מבקשים, שיתן לנו "מאוצר מתנת חינם". וכי משם כן מותר לקבל לעצמנו.

אולם כפי שלמדנו, שעיקר עבודתנו היא, היות שהבורא ברא כלי לקבל את הטוב ועונג, הנקרא "רצון לקבל לעצמו". זאת אומרת, בלי השתוקקות לא יכולים להנות משום דבר, מטעם שכך אנו רואים בטבע שלנו, לכן הכלי המקורי שיכול להנות, נקרא "רצון לקבל הנאה".

אמנם נעשה אח"כ תיקון, המכונה "השתוות הצורה", שהוא, שלא להשתמש עם הרצון לקבל לעצמו, אלא כפי שיכול לכוון בעמ"נ להשפיע. כלומר, כמו שהבורא ברא את העולם, המכונה "רצון לקבל הנאה", והרצון הזה נקרא, שברא אותו "יש מאין", כי הרצון להשפיע, שיש בו יתברך, ברא דבר חדש.

ובכדי שלא תהיה בחינת בושה, אנו צריכים להמציא לנו את הרצון להשפיע, מה שיש לו יתברך, מטרם שברא אותנו עם הרצון לקבל. והיות שהרצון להשפיע הזה הוא נגד הטבע שלנו, לכן אנו מבקשים ממנו, שכמו שנתן לנו את הרצון לקבל, הוא יתן לנו עכשיו את הרצון להשפיע, שיש לו, שמסיבתו ברא לנו רצון לקבל. כי אין לנו כח ללכת נגד הטבע. אלא הבורא, שנתן לנו את הטבע הזה, הוא יכול לתת טבע שני. כלומר, שרק הוא יכול לתת לנו, שאנחנו נשתמש בכלים דהשפעה.

ובזה יש לפרש, מה שאנו מבקשים "מאוצר מתנת חינם חנני", הכוונה, מרצון של הבורא, שברא העולם, היה מתנת חינם. כי למי היה חייב. כמו כן אנו מבקשים ממנו, שיתן לנו מאוצר הזה, הנקרא "מתנת חינם". כלומר, שגם לנו יהיה הכח הזה לעבוד עבודת הקודש בחינם, הנקרא "שלא עמ"נ לקבל פרס".

ובזה נבין מה ששאלנו, מהו הקשר בזה שאנו מבקשים ואומרים "שתאריך אפך עד שובנו אליך בתשובה שלמה לפניך". ואח"כ אנו מבקשים, שיתן לנו מאוצר מתנת חינם. מתחיל בתשובה, שרק זה חסר לנו. ותיכף אנו אומרים "תן לנו". שתשובה משמע, שאנו רוצים לחזור להשורש, כמו שכתוב בזה "תשובה נקרא, תשוב ה' לגבי ו'", שפירושו הוא, שה', הנקרא מלכות, שהיא בחינת קבלה, תשוב לגבי ו', הנקרא המשפיע.

כלומר, שע"י זה שאנו רוצים לעשות כל מעשינו שיהיו בעמ"נ להשפיע, גורמים, שגם בהשורש נשמה של כל אחד ואחד, שהיא המלכות, יהיה הכל בעל מנת להשפיע. נמצא לפי זה, שתשובה, שאנו מבקשים, הוא, אנחנו רוצים לעשות מעשים רק להשפיע. ותיכף אנו אומרים "תן", היינו שאנו מבקשים "מאוצר מתנת חינם חנני".

ולפי מה שהסברנו לעיל, יהיה הפירוש של "אוצר מתנת חינם" הסבר על תשובה. כלומר, איזו בחינת תשובה אנו מבקשים. על זה תיכף אנו מסבירים. זאת אומרת, אנו רוצים, שתיתן לנו הרצון להשפיע, הנקרא "אוצר מתנת חינם". כלומר, את הרצון הזה, שעמו בראת את העולם, הנקרא "רצונו להטיב לנבראיו" בלי שום תמורה, אלא רק בחינם, כידוע שבריאת העולם נקרא "בנדבה". את הרצון הזה תן לנו. נמצא, מה שאנו מבקשים "מאוצר מתנת חינם", זה הסבר על איזו בחינת תשובה אנו רוצים, כנ"ל כמו שכתוב בזה"ק "שתשובה נקראת תשוב ה' לגבי ו'".

ובהאמור נבין מה ששאלנו, מה שאמרו חז"ל, שמקדש שני נחרב, הגם שהיה שם תורה ומצות וגמילות חסדים. ומכל מקום כיון שהיתה שם שנאת חינם, לא היה יכול להתקיים. ותו"מ וגמילות חסדים לא היה להם כח להציל מחרבן בית המקדש.

ובהנ"ל שהסברנו, כי ענין "מתנת חינם" פירושו, שצריכים כלים שהקדושה יתקיים בהם. אחרת הקדושה מוכרחת להסתלק, מטעם שאין השתוות הצורה בין האור להכלי. כי קדושה הוא להשפיע. ואם הכלי הוא בעמ"נ לקבל, אז האור מוכרח להסתלק. ומסיבה זו אנו מבקשים "מאוצר מתנת חינם חנני".

והיות בבית שני היתה שנאת חינם, כלומר שהם היו שונאים את הבחינת "חינם", שהכוונה הוא לעבוד בחינם בלי שום תמורה, אלא שלא עמ"נ לקבל פרס, לכן אפילו שהיו עוסקין בתורה ובמצות ובגמילות חסדים, מכל מקום, כיון שלא היתה להם הכוונה דעמ"נ להשפיע, אין אז מקום להקדושה, שתוכל להתיישב שם, כנ"ל מטעם הופכיות הצורה שיש ביניהם. ומשום זה היה המקדש מוכרח להיחרב.

אלא סדר העבודה הוא, שאנו צריכים לתורה ומצות ולגמילות חסדים, בכדי שזה יביא לנו כח לעבוד בחינם, שזהו רק בחינת אמצעי להגיע להמטרה. והמטרה היא להגיע לידי דביקות בה', שהיא השתוות הצורה, כמו שכתוב "ולדבקה בו". וכדרשת חז"ל "מה הוא רחום, אף אתה רחום".

והתרי"ג מצות במצב זה הם האמצעים להגיע לידי דביקות. ונקראים בלשון הזה"ק "תרי"ג עיטין". כמו שכתוב (הקדמת ספר הזהר, דף רמ"ב, מראות הסולם אות א') וזה לשונו "המצות שבתורה נקראים בלשון הזהר בשם פקודין. ונקרא אמנם גם בשם תרי"ג עיטין. וההפרש ביניהם הוא, כי בכל דבר יש פנים ואחור, שבחינת ההכנה אל הדבר נקרא אחור, ובחינת השגת הדבר נקרא פנים. וכשמקיימין תורה ומצות בבחינת עושי דברו, מטרם שזוכים לשמוע, נקרא המצות בשם תרי"ג עיטין והן בחינת אחור. וכשזוכים לבחינת לשמוע בקול דברו, נעשים תרי"ג המצות בבחינות פקודין. והוא לשון פקדון. כי יש תרי"ג מצות, אשר בכל מצוה מופקד אורה של מדרגה מיוחדת".

ובהנ"ל מוסבר לנו, שסדר העבודה הוא בזמן ההכנה, שצריכים לקיים תו"מ, שזהו עצה, שבזכותם יכולים להגיע לידי דביקות, הנקרא "השתוות הצורה". ורק לאחר כך, שיהיה להם כלים המוכשרים לקבל אור עליון, אז נעשים התרי"ג מצות לבחינת פקדון. היינו, שזוכים לכל האורות, המיוחדים לכל מצוה ומצוה, כפי בחינתה.

והיות ששם היתה שנאת חינם, שהיו שונאים את העבודה בחינם בלי שכר, כלומר שלא היה להם שום צורך לעבוד בשלא עמ"נ לקבל פרס, אלא התורה והמצות, וגמילות חסדים, היה הכל בעמ"נ לקבל שכר, ומשום זה נקרא עבודה זו "לא זכה, נעשית לו סם המוות". ולכן הקיום של התורה ומצות וגמילות חסדים, שהיה בבית שני, זה לא היה יכול להציל את חורבן המקדש. כי כדי להחזיק את הקדושה, צריכים כלים דהשפעה, כנ"ל. וזה לא היה להם. ולכן נחרב המקדש.

ובהאמור יוצא, שהגם שהאדם נולד מהכלי, שהבורא נתן לו, הנקרא "רצון לקבל לעצמו", וכל מה שהאדם עובד ומרויח, הכל שייך לרשותו של המקבל, ואין לאף אחד שייכות להרכוש הזה, מה שהאדם רוכש. כלומר, הן האדם והן הרכוש, הכל שייך להמקבל לעצמו.

וזהו כמו שאומר (הקדמה לספר הזהר, אות י"א) וזה לשונו "כי הגוף, שהוא הרצון לקבל לעצמו, נמשך משורשו שבמחשבת הבריאה כנ"ל, ועובר דרך המערכה של העולמות דטומאה, ונשאר משועבד תחת המערכה ההיא עד י"ג שנה".

לפי זה יוצא, באמת הכל שייך להמקבל. אם כן איך אומרים לו "אחר י"ג שנה, תדע לך, שהגם עד עכשיו הכל היה שייך לך, אבל מכאן ולהבא, אתה וכל הרכוש, מה שאתה רואה, הכל צריכים להעביר לרשותו של הקב"ה, ובשבילך אין שום דבר, כלומר שעד עכשיו היית בחינת "גוי", ועכשיו לוקחים כל, מה שיש להגויים, ומעבירים הכל לרשותו של "ישראל".

ו"רשותו של ישראל" מהו. זהו רשותו של הקב"ה, המכונה ישר-אל. שפירושו, שהכל, מה שיש לישראל, הכל נכנס לרשות היחיד. נמצא עכשיו, שכל מה שהיה ברשותו של המקבל, שלכל פרט ופרט מוכרחים עתה כל הפרטים ביחד, שנקראים "אומות העולם", משום שהכל היה שייך להם, אומרים להם עכשיו, שכל פרט ופרט של המקבל לעצמו, צריך לוותר על מה שיש לו, ולהעביר את הכל לרשותו של ישראל. ומהו "רשותו של ישראל". כנ"ל, הקב"ה הוא רשותו של ישראל, כי אין להם שום רשות בפני עצמם, אלא כולם רוצים להיבטל להקב"ה.

ובזה יש לפרש דברי רש"י, על מה שמפרש על כתוב "בראשית". וזה לשונו "אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל התורה, אלא מ"החודש הזה לכם", שהיא מצוה ראשונה, שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח ב"בראשית". משום כח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גויים. שאם יאמרו עכו"ם, ליסטים אתם, שכבשתם ז' אומות. הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה היא. הוא בראה, ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם. וברצונו נטלה מהם, ונתנה לנו".

ויש להבין זה על דרך העבודה, מה בא זה ללמדנו. וכפי שהסברנו, נבין זה בפשטות. כי הבורא ברא את העולם על הכוונה להטיב לנבראיו. שהיא, המקבל לעצמו הוא יהנה. ובכדי שתהיה בחינת דביקות בה', הנקרא "השתוות הצורה", נעשה תיקון שלא לעבוד עבור המקבל לעצמו, אלא לתועלת ה', שזהו הנקרא "בעמ"נ להשפיע".

וידוע שבעמ"נ להשפיע נקרא "ישראל", ובעמ"נ לקבל נקרא "אומות העולם". והיות שיש ז' מידות דקדושה, שהם חג"ת נהי"מ, כמו כן יש בהקליפות גם כן ז' מידות רעות, שהם נקראים "ז' אומות". וצריכים להוציא הכל מרשותם, ולהעביר אותם לישראל. כלומר, שהבעלות על הז' מידות יהיו ישראל ולא אומות העולם, שהם ז' אומות, שהם כנגד ז' קליפות.

וכמו שאומר (בהקדמה, שם) "שעד י"ג שנה האדם ברשות הקליפות. ולאחר כך הוא צריך לצאת מהקליפות, שאז הוא הזמן שנקרא "עכו"ם". ולכנס לקדושה, הנקרא "ישראל". אז באים הקליפות עם הטענות "הלא הקב"ה ברא אותנו, היינו הרצון לקבל לעצמו. ונתן אתכם תחת שליטתנו. ומדוע אחר י"ג שנה אתם רוצים לצאת משליטה שלנו. ולא עוד, אלא אתם רוצים לשלוט עלינו". וזוהי טענת הגוף לאדם, בזמן שרוצה לצאת מבחינת עכו"ם, הנקרא "קבלה עצמית", ולהיות "ישראל", שהוא לעשות הכל בעמ"נ להשפיע לה'.

וזה שכתוב "לסטים אתם, שכבשתם ז' אומות. הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה". שפירושו, הלא מי הוא בעל הבית של העולם. כלומר, הבורא, שברא את העולם בכדי להטיב לנבראיו. מקודם ברא, שהמקבל לעצמו, הוא יקבל ממנו הטוב והעונג. ואח"כ, בכדי שהנבראים לא ירגישו שום חסרון בעת קבלת הטוב והעונג, נעשה דין, והאור נסתלק מהמקבל לעצמו. והאור ניתן להמקבל בעמ"נ להשפיע. והמקבל לעצמו נשאר בחושך בלי אור.

ומזה נמשך אח"כ, בבריאת הנשמות ובעולם התיקון, ב' מערכות, אבי"ע דקדושה ואבי"ע דטומאה. והאדם יוצא ונולד ונמצא עד י"ג שנה בשליטת אבי"ע דטומאה. ואח"כ, בסגולת תו"מ, הוא יוצא משליטתם, ולוקח הכל עם עצמו לצד הקדושה.

זהו שהאומות העולם טוענים "ליסטים אתם", שכבשתם ז' אומות. שהכוונה, שהאומות העולם שבאדם טוענים להאדם "מה אתם מרעיש עולמות, הלא אתה רואה, שהקב"ה ברא את הרצון לקבל עצמו. ובטח הוא רוצה, שהרצון לקבל הוא יהנה מהעולם. ומדוע אתה רוצה לעשות ההיפך. כלומר, להוציא כל ההנאות מקבלה עצמית, ולתת הכל לבחינת "ישראל", הנקרא בעמ"נ להשפיע. אם כן, אתה רוצה להיות גנב. ואתה אומר, שהקב"ה מסכים לזה. היתכן".

ועל זה באה התשובה, שזהו כמו שכתוב "מים גנובים יומתקו" (משלי ט'), שע"י הגנבה זו יומתקו, שמוצאים הכל מהמקבל לעצמו, הנקרא "בחינת עכו"ם", שהם בחינת ז' אומות. ימתקו, זאת אומרת, דוקא ע"י בחינת ישראל, שלוקחים חלקים מן הקליפות ומעלים אותם לקדושה, זה יהיה התיקון שלהם. שרק ע"י הגנבה, מה שהם חושבים, שלוקחים מהם מה שיש להם, יקבלו תיקון.

כי בכלים שלהם, היינו בבחינת עכו"ם, שהם בחינת ז' אומות, הם רוצים לקבל. ובאמת הם מקבלים. אבל זהו רק בחינת "נהירו דקיק" בערך מה שהבורא רוצה לתת. כמו שכתוב "להטיב לנבראיו הוא בהרחבה, ולא באור דק מאוד, שזה ניתן להם רק בכדי שיתקיימו, שיהיה להם קיום, עד שיקבלו באמת כל האור, שהיה במחשבת הבריאה. ובגמר כל התיקונים, אומר הזה"ק, "עתיד מלאך המוות להיות מלאך קדוש". וכמו כן אומר "עתיד ס"מ להיות מלאך קדוש".

נמצא, שדוקא ע"י הגנבה, שאומרים אומות העולם "ליסטים אתם", ע"י זה הם מקבלים מיתוק, שכל פעם עובר חלק מהם לקדושה. והם מקבלים תיקון בזה. וזה שכתוב "מים גנובים ימתקו". מה בא להשמיענו הכתוב הזה בדרך העבודה. שאנחנו נדע, בשיעור שאנחנו יכולים להוציא רכוש מהס"א והקליפות, שהם בחינת קבלה, בשיעור זה אנו ממתיקים את הרע ומקבל תיקון שלם. ובזמן שיצאו כל הבחינות, שנפלו לתוך הקליפות, ויכנס לתוך הקדושה, אז יהיה גמר התיקון. והכל יבוא על שלימותו."

שאלה: רב"ש אומר שקיימו תורה ומצוות, גמילות חסדים ואז לא יכלו להיות בשנאת חינם. מה זה תורה ומצוות וגמילות חסדים?

"תורה ומצוות" זה הכוח החיובי שאדם יכול להזמין על עצמו ועל ידי זה הוא משתפר.

תלמיד: אז איך יכול להיות שקיימו תורה ומצוות, גמילות חסדים במובן הפנימי, לא בחיצוניות, מביא לשנאת חינם?

מה היה חסר להם?

תלמיד: כנראה חיבור, אהבה. אבל איך אם אדם מקיים תורה ומצוות במובן שאנחנו מבינים, זה מביא לשנאת חינם?

מה שאז מתגלה בצורה כזאת, אתה מקיים.

תלמיד: לא מובן.

האור משפיע עליך, בתורה ומצוות אתה מתקן את הרצונות שלך כי אתה לא רוצה להשתמש בהם בעל מנת לקבל, אבל זה עדיין לא נותן לך כוח להיות בעל מנת להשפיע. אתה עדיין לא בחיבור.

תלמיד: כן, אבל יש מגמה, משתדלים ופה פתאום נחרב בית המקדש.

מה חסר במה שעכשיו נדרש מאדם? בבית ראשון הייתה חסרה שנאת חינם, עכשיו יש להם שנאת חינם והיה חסר להם כוח השפעה, שאותו כוח השפעה אפשר לקבל רק מהבורא.

שאלה: אני לא מבין מה זה מושג הזה, "חינם", אהבת חינם, מתנת חינם, שנאת חינם. הרי רצון לקבל תמיד זה רווח, תמיד חשבון, תמיד יש סיבה. ושנאת חינם זה כוח שמחריב, שמביא לחורבן. מה זה?

שאין סיבה למה שאתה עכשיו מרגיש אל הזולת.

תלמיד: איך זה יכול להיות שאין סיבה?

איך זה יכול להיות? אתה מרגיש שנאה לחברים, דחייה, ריחוק ואין לזה שום הצדקה.

תלמיד: אנחנו אומרים שרק ילד קטן או משוגע יכולים לעשות דברים בלי סיבה, בלי הצדקה,

לא, זה בגלל היצר הרע שיש בהם, זה לא שהם בעצמם אשמים אלא הבורא אומר, "בראתי יצר רע", כדי שאתם תוכלו לזהות מה ההבדל ביני לביניכם.

שאלה: לגבי שנאת חינם, מה שהבנתי מהמאמר זה ששנאת חינם זה שאני שונא את העובדה שאני צריך נניח להתחבר עם החברים בעשירייה, לעשות "תורה ומצוות וגמילות חסדים". אני שונא את העובדה שמבקשים ממני לעשות את זה בלי לקבל שכר לעצמי. לעבוד בחינם, אני שונא את העבודה הזאת וזה הביא לשבירת בית המקדש השני.

כן.

תלמיד: זאת אומרת זה לא משהו כמו נניח שאני שונא את החבר, סתם נניח הוא מציק לי או שלא נראה לי איך שהוא מדבר וזה כאילו מביא לחורבן. חורבן זה משהו פנימי עמוק, שמישהו שעושה עבודה רוחנית והוא מגלה שבסוף הוא מתחבר עם החברים כדי להרוויח בעצמו ומבקשים ממנו לא לעשות את זה יותר, מבקשים ממנו להפסיק ולחשוב על הרווח העצמי, ואת זה הוא שונא.

כן.

תלמיד: זאת אומרת, זה כאילו, בעיקר עכשיו בזמנים שלנו, בימים האלה בעם ישראל ובכלל בעולם, זה איזו תזכורת כזאת שאנחנו לא באמת מדברים על זה שאנשים ברחוב שונאים אחד את חברו וזה סימן שמגיע חורבן. לפי מה שרב"ש כותב פה זה בכלל לא קשור, הוא לא מדבר על זה. "שנאת חינם" זה מושג פנימי שלא קשור בכלל למה שאנחנו רואים עכשיו ברחובות ושנאה בין עמים, זה כאילו פרשנות לא נכונה.

נכון. למה אתה הולך לפרש מה שהיה לך ברחוב?

תלמיד: כי הרבה פעמים אנחנו מדברים על הפצה, ואפילו אני יכול להגיד על עצמי עד שלא קראתי את זה עכשיו, עם כל מה שקורה בעולם אתה פתאום אומר "שנאת חינם", גם משתמשים בביטוי הזה כל כך הרבה. ש"תסתכל מה קורה בעולם, השנאה הזאת תביא לחורבן", אבל זה לא מדויק. השנאה הזאת לא קשורה לחורבן שעליו מדובר פה. או שכלפי הקהל הרחב זה כן רלוונטי להסביר להם ככה.

כלפי הקהל הרחב זה רלוונטי מפני שבאמת, מה פתאום אחד שונא את האחר?

תלמיד: הוא חושב בצורה שאני חושב שתזיק לי.

מי מזיק לך?

תלמיד: הוא בוחר לחיות את החיים שלו והוא רוצה נניח להעביר איזו צורת חיים שאחר כך תשנה לי את צורת החיים ואני מתנגד לזה, לא רוצה. אז אני שונא אותו, יש לי הצדקה לזה.

טוב.

שאלה: הרב"ש מגדיר את זה יפה, ששנאת חינם היא שהיו שונאים את העבודה בחינם, בלי שכר. האם שנאת חינם היא מצב טבעי, מחויב, הכרחי?

כל אחד שונא עבודה ללא שכר.

תלמיד: איך עוברים משנאת חינם לאהבת חינם?

אם אתה רואה בנתינה רווח ממש, אז בשבילך זה הופך להיות להצלה, שמצילים אותך, נותנים לך הזדמנות להתעלות למעלה מהטבע הטבעי שלך.

תלמיד: ומה זו כאן מתנת חינם?

מתנת חינם היא שנותנים לך חינם. כאן השאלה, האם אתה יכול לסרב. הבורא נמצא למעלה מהטבע שלנו, ואם הוא רוצה, אז הוא משתיל בטבע שלך את מה שהוא רוצה. כאן זו הבחירה החופשית של האדם, האם הוא רוצה או לא את מה שהוא מקבל מהבורא.

תלמיד: לא ברור. הבורא שותל בי שנאת חינם, הבורא יכול לתת לי מתנת חינם, להוציא אותי אל אהבת חינם. איפה אני פה?

בזה שהסכמת עם זה או לא.

תלמיד: האם אני יכול שלא להסכים לשנאת חינם?

כנראה שכן.

תלמיד: מה כוח ההתנגדות שלי או ההסכמה שלי? מה הכוח שלי פה?

שאתה רואה את זה לפניך, איך זה קורה בינך לאחרים.

תלמיד: במה ההסכמה באה לידי ביטוי?

בכך שאתה יכול להיות או בשנאת חברים או באהבת חברים.

תלמיד: אלו מצבים שהבורא שותל בי.

לא, אתה יכול על ידי העבודה שלך עם החברים לעבור משנאה לאהבה.

תלמיד: איך?

על ידי הפעולות הגשמיות אתה יכול להגיע לדרגה שאתה דורש שינוי פנימי מהותי.

תלמיד: אבל אתה אומר שהבורא שותל בי הכול, את כל המצבים הבורא שותל בי. מה אני עושה פה?

אתה יכול לבחור בתכונה העתידה שלך שתקבל תמורת היגיעה.

תלמיד: מה זה אומר?

אם תתייגע, אז אתה יכול להגיע למצב שתקבל תכונה חדשה.

שאלה: כתוב במאמר "אין לנו כח ללכת נגד הטבע". מה רוצים מאיתנו אם אין לנו כוח?

רוצים שנבקש.

תלמיד: מה נבקש?

לקבל תכונה שהיא הפוכה מהטבע שלי.

תלמיד: האם יש לנו כוח לבקש את זה?

כביכול כן.

תלמיד: מה זה כביכול?

יכולים לבקש.

תלמיד: ב"כאילו"?

מתחילים מכאילו ולאט לאט על ידי מאור המחזיר למוטב באים לרצון שלם.

תלמיד: אבל זה לא סתם כאילו, זה כאילו שהוא הפוך לי. איך אני מבקש משהו שהוא הפוך?

גם זה שהוא הפוך לך, אתה לא בדיוק מבין את זה. אדם מתחיל את הדרגה החדשה הזאת שלו ממצב שהוא לא חושב, לא מאמין, לא מודה שזה הפוך ממנו.

תלמיד: כשהוא מגיע לבירור של שנאת חינם, שהוא שונא את החינם, את ההשפעה, אין בו את זה והוא שונא את זה, זה מנוגד לזה בטבע שלו, מה הוא מבקש, תן לי את המנוגד לי, תן לי את מה ששונא עליי?

כן. שני הכוחות האלה בעד ונגד פועלים בו. גם בעל מנת לקבל, גם בעל מנת להשפיע, שני הכוחות האלה פועלים בו וכך הוא מתקדם.

שאלה: לגבי חורבן בית שני. אם הם קיימו גמילות חסדים, תורה ומצוות, איך היה חורבן?

הכוונה הייתה לא גמורה, לא נכונה.

תלמיד: הוא כותב בפסקה לאחר מכן, שסדר העבודה הוא שאנחנו צריכים קודם כל לקיים תורה ומצוות וגמילות חסדים, זו תחילת העבודה, זה מביא לך את הכוונה.

כן.

שאלה: איך הם בכלל הצליחו לבנות בניין? בבית ראשון הכול נשבר, איזה כוח נתן להם לבנות ולהגיע למדרגה שהם הגיעו אליה? מה החזיק אותם עד אז?

עוד מעט תבינו שכדי להגיע לקדושה צריכים לעבור חורבן, וחורבן הוא שלב בבנייה. כל פעם כשרוצים להגיע למשהו, אז צריך קודם להחריב את זה ואחר כך לבנות בעצמם. מקבלים מלמעלה משהו, צריכים להחריב ולבנות בעצמם, וכך כל פעם. כי אצלנו מלכתחילה אין שום כוח שנוכל לבנות משהו, לעשות משהו נכון, אלא רק על ידי זה שבונים ומחריבים, בונים ומחריבים.

תלמיד: אנחנו בונים, וכל פעם כשאנחנו עולים למדרגה גבוהה מגלים שהיסודות שלנו לא נכונים, ואז צריך להחריב את הכול עד היסוד ולבנות מחדש.

כן.

תלמיד: הם בנו והגיעו למדרגה שהתגלה להם שהיסוד של העבודה שלהם הוא לא נכון ואז זה נחרב.

כן.

שאלה: במאמר כתוב ששנאת חינם היא שנאה להשפיע, לעבוד בחינם, וזה כאילו לא קשור לשנאה שמתגלה בין אדם לחברו. אני מרגיש שזה כן קשור, כי אנחנו אומרים "ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה". אנחנו מתרגמים את שנאת חינם שהיא גם בין איש לרעהו. איך לא לרצות לעבוד בחינם, לא לרצות להשפיע, מוביל גם לשנאת הזולת שאנחנו רואים?

איפה זה מתבטא? זה מתבטא ביני לבין הזולת. לכן במקום לשנוא את העבודה אני שונא את המקור, את הכתובת, למי אני צריך לתת עבודה.

תלמיד: אם אני לא אוכל לעשות פעולות בלי לרצות לקבל את הרווח לתוכי, האם אני בהכרח מגיע לשנאה?

כן. זה יתברר עוד מעט.

קריין: אנחנו קוראים בספר כתבי רב"ש א', עמ' 537.

שנאת חינם בעבודה מהו

תשמ"ז - מאמר כ"ד
1986/87 - מאמר 24

"חז"ל אמרו (יומא ט', ע"ב) "מקדש שני, שהיו עוסקים בתורה ומצות וגמילות חסדים, מפני מה חרב, מפני שהיתה בו שנאתחינם". ויש להבין, מהו החומר של שנאת חינם. עד כדי כך שאמרו חז"ל, אף על פי שהיתה שם תורה ומצות וגמילות חסדים, ומכל מקום אם היתה שנאת חינם, כלום לא שוה, שיהא כח להגן על חורבן בית המקדש.

ועוד יש להבין, בשביל מה היה צריך לחרב המקדש, אם יש שם כל אלה שלושה דברים, שמשמע, אם יש שם שנאת חינם, כבר אין מקום שהמקדש ישאר על קיומו, אלא שהוא מוכרח להיחרב.

אם כן צריכים להבין, מהו הקשר "שנאת חינם" ל"מקדש". ועוד יש להבין, שמשמע שבשביל שנאת חינם, מה שאין כן אם היתה שנאה ולא חינם, לא היה איסור כל כך חמור, והמקדש כן היה יכול להתקיים.

ובתורה כתוב (קדושים, שלישי) "לא תשנא את אחיך בלבבך". ששם משמע, כמו שמפרש רשב"ם שם "אם גמלך רעה". אם גמלך רע, מכל מקום אסור לשונאו. ומכל שכן בחינם ודאי אסור. וזה הוא רק איסור באופן אחד. ואם האיסור הזה היה בחינם, כבר אין זכות קיום למקדש, ולא היתה ברירה אחרת אלא שיחרב. כלומר, אם היתה שם שנאה, והשנאה לא היתה בחינם, המקדש לא היה נחרב. וכל הסיבה לחורבן המקדש, היתה רק משום, שהשנאה היתה בחינם. אם כן יש להבין הקשר בין שנאת חינם למקדש.

בתפילת "יהי רצון", שאומרים לפני אמירת תהילים, כתוב וזה לשונו "וזכות דוד המלך עליו השלום יגן, שתאריך אפך, עד שובנו אליך בתשובה שלמה לפניך, ומאוצר מתנת חינם חנני".

ויש להבין, מהו הקשר, שמבקשים על תשובה שלימה, משמע, שלא חסר לנו שום דבר, ואין אנו מבקשים שום דבר בעולם, ואח"כ תיכף אנו מבקשים "מאוצר מתנת חינם חנני", שמשמע שאנחנו רוצים עוד משהו חוץ מתשובה שלמה. ועוד משמע מכאן, שבאמת אנו רוצים שכר תמורת עבודתנו, רק מסיבת שאנחנו מלא עוונות ופשעים, ואנחנו מבקשים שתכפר על פשענו, ואנחנו רוצים לשוב בתשובה. לכן לא מגיע לנו שכר. מסיבה זו לא מבקשים שכר. ומשום זה אנו מבקשים ממך "מאוצר מתנת חינם חנני".

וזה יש להבין, הלא אנו צריכים לעבוד לשם שמים ולא לקבל שכר. ואנו כן מבקשים ממנו, שיתן לנו. ולא שיכולים לומר "תן לנו שכר". משום שלא מגיע לנו, משום שאנחנו חוטאים. לכן אנו רוצים מתנת חינם. ולפי זה, איך מותר לבקש בחינם שיתן לנו. הלא אין אנו צריכים שום דבר בשבילנו, אלא הכל בשביל תועלת ה'. אם כן, איך אנו מבקשים, שיתן לנו "מאוצר מתנת חינם". וכי משם כן מותר לקבל לעצמנו.

אולם כפי שלמדנו, שעיקר עבודתנו היא, היות שהבורא ברא כלי לקבל את הטוב ועונג, הנקרא "רצון לקבל לעצמו". זאת אומרת, בלי השתוקקות לא יכולים להנות משום דבר, מטעם שכך אנו רואים בטבע שלנו, לכן הכלי המקורי שיכול להנות, נקרא "רצון לקבל הנאה".

אמנם נעשה אח"כ תיקון, המכונה "השתוות הצורה", שהוא, שלא להשתמש עם הרצון לקבל לעצמו, אלא כפי שיכול לכוון בעמ"נ להשפיע. כלומר, כמו שהבורא ברא את העולם, המכונה "רצון לקבל הנאה", והרצון הזה נקרא, שברא אותו "יש מאין", כי הרצון להשפיע, שיש בו יתברך, ברא דבר חדש.

ובכדי שלא תהיה בחינת בושה, אנו צריכים להמציא לנו את הרצון להשפיע, מה שיש לו יתברך, מטרם שברא אותנו עם הרצון לקבל. והיות שהרצון להשפיע הזה הוא נגד הטבע שלנו, לכן אנו מבקשים ממנו, שכמו שנתן לנו את הרצון לקבל, הוא יתן לנו עכשיו את הרצון להשפיע, שיש לו, שמסיבתו ברא לנו רצון לקבל. כי אין לנו כח ללכת נגד הטבע. אלא הבורא, שנתן לנו את הטבע הזה, הוא יכול לתת טבע שני. כלומר, שרק הוא יכול לתת לנו, שאנחנו נשתמש בכלים דהשפעה.

ובזה יש לפרש, מה שאנו מבקשים "מאוצר מתנת חינם חנני", הכוונה, מרצון של הבורא, שברא העולם, היה מתנת חינם. כי למי היה חייב. כמו כן אנו מבקשים ממנו, שיתן לנו מאוצר הזה, הנקרא "מתנת חינם". כלומר, שגם לנו יהיה הכח הזה לעבוד עבודת הקודש בחינם, הנקרא "שלא עמ"נ לקבל פרס".

ובזה נבין מה ששאלנו, מהו הקשר בזה שאנו מבקשים ואומרים "שתאריך אפך עד שובנו אליך בתשובה שלמה לפניך". ואח"כ אנו מבקשים, שיתן לנו מאוצר מתנת חינם. מתחיל בתשובה, שרק זה חסר לנו. ותיכף אנו אומרים "תן לנו". שתשובה משמע, שאנו רוצים לחזור להשורש, כמו שכתוב בזה "תשובה נקרא, תשוב ה' לגבי ו'", שפירושו הוא, שה', הנקרא מלכות, שהיא בחינת קבלה, תשוב לגבי ו', הנקרא המשפיע.

כלומר, שע"י זה שאנו רוצים לעשות כל מעשינו שיהיו בעמ"נ להשפיע, גורמים, שגם בהשורש נשמה של כל אחד ואחד, שהיא המלכות, יהיה הכל בעל מנת להשפיע. נמצא לפי זה, שתשובה, שאנו מבקשים, הוא, אנחנו רוצים לעשות מעשים רק להשפיע. ותיכף אנו אומרים "תן", היינו שאנו מבקשים "מאוצר מתנת חינם חנני".

ולפי מה שהסברנו לעיל, יהיה הפירוש של "אוצר מתנת חינם" הסבר על תשובה. כלומר, איזו בחינת תשובה אנו מבקשים. על זה תיכף אנו מסבירים. זאת אומרת, אנו רוצים, שתיתן לנו הרצון להשפיע, הנקרא "אוצר מתנת חינם". כלומר, את הרצון הזה, שעמו בראת את העולם, הנקרא "רצונו להטיב לנבראיו" בלי שום תמורה, אלא רק בחינם, כידוע שבריאת העולם נקרא "בנדבה". את הרצון הזה תן לנו. נמצא, מה שאנו מבקשים "מאוצר מתנת חינם", זה הסבר על איזו בחינת תשובה אנו רוצים, כנ"ל כמו שכתוב בזה"ק "שתשובה נקראת תשוב ה' לגבי ו'".

ובהאמור נבין מה ששאלנו, מה שאמרו חז"ל, שמקדש שני נחרב, הגם שהיה שם תורה ומצות וגמילות חסדים. ומכל מקום כיון שהיתה שם שנאת חינם, לא היה יכול להתקיים. ותו"מ וגמילות חסדים לא היה להם כח להציל מחרבן בית המקדש.

ובהנ"ל שהסברנו, כי ענין "מתנת חינם" פירושו, שצריכים כלים שהקדושה יתקיים בהם. אחרת הקדושה מוכרחת להסתלק, מטעם שאין השתוות הצורה בין האור להכלי. כי קדושה הוא להשפיע. ואם הכלי הוא בעמ"נ לקבל, אז האור מוכרח להסתלק. ומסיבה זו אנו מבקשים "מאוצר מתנת חינם חנני".

והיות בבית שני היתה שנאת חינם, כלומר שהם היו שונאים את הבחינת "חינם", שהכוונה הוא לעבוד בחינם בלי שום תמורה, אלא שלא עמ"נ לקבל פרס, לכן אפילו שהיו עוסקין בתורה ובמצות ובגמילות חסדים, מכל מקום, כיון שלא היתה להם הכוונה דעמ"נ להשפיע, אין אז מקום להקדושה, שתוכל להתיישב שם, כנ"ל מטעם הופכיות הצורה שיש ביניהם. ומשום זה היה המקדש מוכרח להיחרב.

אלא סדר העבודה הוא, שאנו צריכים לתורה ומצות ולגמילות חסדים, בכדי שזה יביא לנו כח לעבוד בחינם, שזהו רק בחינת אמצעי להגיע להמטרה. והמטרה היא להגיע לידי דביקות בה', שהיא השתוות הצורה, כמו שכתוב "ולדבקה בו". וכדרשת חז"ל "מה הוא רחום, אף אתה רחום".

והתרי"ג מצות במצב זה הם האמצעים להגיע לידי דביקות. ונקראים בלשון הזה"ק "תרי"ג עיטין". כמו שכתוב (הקדמת ספר הזהר, דף רמ"ב, מראות הסולם אות א') וזה לשונו "המצות שבתורה נקראים בלשון הזהר בשם פקודין. ונקרא אמנם גם בשם תרי"ג עיטין. וההפרש ביניהם הוא, כי בכל דבר יש פנים ואחור, שבחינת ההכנה אל הדבר נקרא אחור, ובחינת השגת הדבר נקרא פנים. וכשמקיימין תורה ומצות בבחינת עושי דברו, מטרם שזוכים לשמוע, נקרא המצות בשם תרי"ג עיטין והן בחינת אחור. וכשזוכים לבחינת לשמוע בקול דברו, נעשים תרי"ג המצות בבחינות פקודין. והוא לשון פקדון. כי יש תרי"ג מצות, אשר בכל מצוה מופקד אורה של מדרגה מיוחדת".

ובהנ"ל מוסבר לנו, שסדר העבודה הוא בזמן ההכנה, שצריכים לקיים תו"מ, שזהו עצה, שבזכותם יכולים להגיע לידי דביקות, הנקרא "השתוות הצורה". ורק לאחר כך, שיהיה להם כלים המוכשרים לקבל אור עליון, אז נעשים התרי"ג מצות לבחינת פקדון. היינו, שזוכים לכל האורות, המיוחדים לכל מצוה ומצוה, כפי בחינתה.

והיות ששם היתה שנאת חינם, שהיו שונאים את העבודה בחינם בלי שכר, כלומר שלא היה להם שום צורך לעבוד בשלא עמ"נ לקבל פרס, אלא התורה והמצות, וגמילות חסדים, היה הכל בעמ"נ לקבל שכר, ומשום זה נקרא עבודה זו "לא זכה, נעשית לו סם המוות". ולכן הקיום של התורה ומצות וגמילות חסדים, שהיה בבית שני, זה לא היה יכול להציל את חורבן המקדש. כי כדי להחזיק את הקדושה, צריכים כלים דהשפעה, כנ"ל. וזה לא היה להם. ולכן נחרב המקדש.

ובהאמור יוצא, שהגם שהאדם נולד מהכלי, שהבורא נתן לו, הנקרא "רצון לקבל לעצמו", וכל מה שהאדם עובד ומרויח, הכל שייך לרשותו של המקבל, ואין לאף אחד שייכות להרכוש הזה, מה שהאדם רוכש. כלומר, הן האדם והן הרכוש, הכל שייך להמקבל לעצמו.

וזהו כמו שאומר (הקדמה לספר הזהר, אות י"א) וזה לשונו "כי הגוף, שהוא הרצון לקבל לעצמו, נמשך משורשו שבמחשבת הבריאה כנ"ל, ועובר דרך המערכה של העולמות דטומאה, ונשאר משועבד תחת המערכה ההיא עד י"ג שנה".

לפי זה יוצא, באמת הכל שייך להמקבל. אם כן איך אומרים לו "אחר י"ג שנה, תדע לך, שהגם עד עכשיו הכל היה שייך לך, אבל מכאן ולהבא, אתה וכל הרכוש, מה שאתה רואה, הכל צריכים להעביר לרשותו של הקב"ה, ובשבילך אין שום דבר, כלומר שעד עכשיו היית בחינת "גוי", ועכשיו לוקחים כל, מה שיש להגויים, ומעבירים הכל לרשותו של "ישראל".

ו"רשותו של ישראל" מהו. זהו רשותו של הקב"ה, המכונה ישר-אל. שפירושו, שהכל, מה שיש לישראל, הכל נכנס לרשות היחיד. נמצא עכשיו, שכל מה שהיה ברשותו של המקבל, שלכל פרט ופרט מוכרחים עתה כל הפרטים ביחד, שנקראים "אומות העולם", משום שהכל היה שייך להם, אומרים להם עכשיו, שכל פרט ופרט של המקבל לעצמו, צריך לוותר על מה שיש לו, ולהעביר את הכל לרשותו של ישראל. ומהו "רשותו של ישראל". כנ"ל, הקב"ה הוא רשותו של ישראל, כי אין להם שום רשות בפני עצמם, אלא כולם רוצים להיבטל להקב"ה.

ובזה יש לפרש דברי רש"י, על מה שמפרש על כתוב "בראשית". וזה לשונו "אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל התורה, אלא מ"החודש הזה לכם", שהיא מצוה ראשונה, שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח ב"בראשית". משום כח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גויים. שאם יאמרו עכו"ם, ליסטים אתם, שכבשתם ז' אומות. הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה היא. הוא בראה, ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם. וברצונו נטלה מהם, ונתנה לנו".

ויש להבין זה על דרך העבודה, מה בא זה ללמדנו. וכפי שהסברנו, נבין זה בפשטות. כי הבורא ברא את העולם על הכוונה להטיב לנבראיו. שהיא, המקבל לעצמו הוא יהנה. ובכדי שתהיה בחינת דביקות בה', הנקרא "השתוות הצורה", נעשה תיקון שלא לעבוד עבור המקבל לעצמו, אלא לתועלת ה', שזהו הנקרא "בעמ"נ להשפיע".

וידוע שבעמ"נ להשפיע נקרא "ישראל", ובעמ"נ לקבל נקרא "אומות העולם". והיות שיש ז' מידות דקדושה, שהם חג"ת נהי"מ, כמו כן יש בהקליפות גם כן ז' מידות רעות, שהם נקראים "ז' אומות". וצריכים להוציא הכל מרשותם, ולהעביר אותם לישראל. כלומר, שהבעלות על הז' מידות יהיו ישראל ולא אומות העולם, שהם ז' אומות, שהם כנגד ז' קליפות.

וכמו שאומר (בהקדמה, שם) "שעד י"ג שנה האדם ברשות הקליפות. ולאחר כך הוא צריך לצאת מהקליפות, שאז הוא הזמן שנקרא "עכו"ם". ולכנס לקדושה, הנקרא "ישראל". אז באים הקליפות עם הטענות "הלא הקב"ה ברא אותנו, היינו הרצון לקבל לעצמו. ונתן אתכם תחת שליטתנו. ומדוע אחר י"ג שנה אתם רוצים לצאת משליטה שלנו. ולא עוד, אלא אתם רוצים לשלוט עלינו". וזוהי טענת הגוף לאדם, בזמן שרוצה לצאת מבחינת עכו"ם, הנקרא "קבלה עצמית", ולהיות "ישראל", שהוא לעשות הכל בעמ"נ להשפיע לה'.

וזה שכתוב "לסטים אתם, שכבשתם ז' אומות. הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה". שפירושו, הלא מי הוא בעל הבית של העולם. כלומר, הבורא, שברא את העולם בכדי להטיב לנבראיו. מקודם ברא, שהמקבל לעצמו, הוא יקבל ממנו הטוב והעונג. ואח"כ, בכדי שהנבראים לא ירגישו שום חסרון בעת קבלת הטוב והעונג, נעשה דין, והאור נסתלק מהמקבל לעצמו. והאור ניתן להמקבל בעמ"נ להשפיע. והמקבל לעצמו נשאר בחושך בלי אור.

ומזה נמשך אח"כ, בבריאת הנשמות ובעולם התיקון, ב' מערכות, אבי"ע דקדושה ואבי"ע דטומאה. והאדם יוצא ונולד ונמצא עד י"ג שנה בשליטת אבי"ע דטומאה. ואח"כ, בסגולת תו"מ, הוא יוצא משליטתם, ולוקח הכל עם עצמו לצד הקדושה.

זהו שהאומות העולם טוענים "ליסטים אתם", שכבשתם ז' אומות. שהכוונה, שהאומות העולם שבאדם טוענים להאדם "מה אתם מרעיש עולמות, הלא אתה רואה, שהקב"ה ברא את הרצון לקבל עצמו. ובטח הוא רוצה, שהרצון לקבל הוא יהנה מהעולם. ומדוע אתה רוצה לעשות ההיפך. כלומר, להוציא כל ההנאות מקבלה עצמית, ולתת הכל לבחינת "ישראל", הנקרא בעמ"נ להשפיע. אם כן, אתה רוצה להיות גנב. ואתה אומר, שהקב"ה מסכים לזה. היתכן".

ועל זה באה התשובה, שזהו כמו שכתוב "מים גנובים יומתקו" (משלי ט'), שע"י הגנבה זו יומתקו, שמוצאים הכל מהמקבל לעצמו, הנקרא "בחינת עכו"ם", שהם בחינת ז' אומות. ימתקו, זאת אומרת, דוקא ע"י בחינת ישראל, שלוקחים חלקים מן הקליפות ומעלים אותם לקדושה, זה יהיה התיקון שלהם. שרק ע"י הגנבה, מה שהם חושבים, שלוקחים מהם מה שיש להם, יקבלו תיקון.

כי בכלים שלהם, היינו בבחינת עכו"ם, שהם בחינת ז' אומות, הם רוצים לקבל. ובאמת הם מקבלים. אבל זהו רק בחינת "נהירו דקיק" בערך מה שהבורא רוצה לתת. כמו שכתוב "להטיב לנבראיו הוא בהרחבה, ולא באור דק מאוד, שזה ניתן להם רק בכדי שיתקיימו, שיהיה להם קיום, עד שיקבלו באמת כל האור, שהיה במחשבת הבריאה. ובגמר כל התיקונים, אומר הזה"ק, "עתיד מלאך המוות להיות מלאך קדוש". וכמו כן אומר "עתיד ס"מ להיות מלאך קדוש".

נמצא, שדוקא ע"י הגנבה, שאומרים אומות העולם "ליסטים אתם", ע"י זה הם מקבלים מיתוק, שכל פעם עובר חלק מהם לקדושה. והם מקבלים תיקון בזה. וזה שכתוב "מים גנובים ימתקו". מה בא להשמיענו הכתוב הזה בדרך העבודה. שאנחנו נדע, בשיעור שאנחנו יכולים להוציא רכוש מהס"א והקליפות, שהם בחינת קבלה, בשיעור זה אנו ממתיקים את הרע ומקבל תיקון שלם. ובזמן שיצאו כל הבחינות, שנפלו לתוך הקליפות, ויכנס לתוך הקדושה, אז יהיה גמר התיקון. והכל יבוא על שלימותו".

איך המאמר?

שאלה: דיברנו גם אתמול וגם בתקופה האחרונה, שמרגישים שהמאמרים של הרב"ש שפעם קראנו, ואפילו היום כשקראנו אותם פעם ועוד פעם, כל פעם קוראים את זה מחדש.

נכון.

שאלה: מה קורה פה, אנחנו משתנים כל רגע? איך זה קורה?

הכול משתנה. זה מפני שכל מאמר קשור לכוח עליון ולכן הוא מקבל ממנו את המילוי ומוסר לנו, וככה כל פעם עובד כמתאם בינינו לכוח העליון. זה מאוד מיוחד. הרב"ש עשה דבר שאף אחד לא עשה לפניו, אתם לא מכירים עדיין מה קורה ומה הוא עשה בכלל בכל הבריאה. כי בגלל הצניעות שלו לא היו מרגישים שום דבר.

הוא היה מאוד מאוד סגור מהבחינה הרוחנית. מהבחינה הגשמית הוא היה מוכן לזרוק איזו בדיחה, וזה גם משום שעבד כל השנים עם פועלים, עם צבעים, עם בנאים, ולכן היתה לו אפשרות להתקשר עם כולם. כשהייתי מגיע איתו לסאונה, לתת לו קצת מכות עם המטאטא הוא היה מדבר עם כולם בצורה כזו שאף אחד לא היה מרגיש מיהו, והוא היה כמו כולם וזה מאוד מיוחד.

תלמיד: תקופה מאוד ארוכה קראנו קטעים מהמאמרים, אולי כי פחדנו שלא נחזיק מעמד והכלי העולמי ביחד איתנו, והיום יש הרגשה שאנחנו פתאום כן יכולים להתחבר.

אתם יכולים לצלול בפנים ויחד להתחבר ביניכם ועימו. התשתית כבר מוכנה.

שאלה: כשהרב"ש מעביר את המאמרים שלו, אתה ממש מרגיש את התכונה של הבורא, את הצניעות שלו, שלא אכפת לבורא מעצמו, אלא הוא רוצה שאנחנו נהייה שותפים שלו, והוא יעשה את הכול בשביל שאנחנו רק נבקש להיות שותפים. הבורא מוותר מעצמו בשבילנו. הוא פתח עסק מאוד גדול, עליון בשביל העולם והוא רוצה שאנחנו ישראל נעשה את התפקיד שלנו בשבילו, כמו שכתוב פה, שהוא ברא את העולם דרך רצון להשפיע, בנדבה, שלא יהיה פה שום שכר, ונבוא ונהייה שותפים אמיתיים לעסק המיוחד הזה לכל העולם.

כן.

שאלה: קודם כל נאמר שתורה ומצוות וגמילות חסדים לא היו מספיקים כדי להימנע מחורבן המקדש, כי שנאת חינם כבשה את הכול. ואחרי כן נאמר שהשתמשו בתורה ובמצוות אפילו בכוח שלהם, כדי לבנות את הכלים בקדושה. אז מה ההבדל בין שני המצבים האלה?

אם כך לחלק, אז יש תורה ומצוות וגמילות חסדים שהתורה מדברת עליהם, ותורה מצוות וגמילות חסדים שאנחנו מבינים ורוצים לבנות אותם בינינו, בתוך כל אחד ואחד, עד שמתחברים יחד.

שאלה: תודה על המאמצים שלך ועל שקשרת אותנו למאמרים האלה והעברת את הכוח הפנימי שבהם. שאלתי, אם אנחנו לא מגבירים את האהבה, אז הפעולות הרגילות אינן מספיקות ובכל מקרה יבוא חורבן?

האם בכל מקרה יבוא החורבן אני לא יודע. אני לא חושב שבכל מקרה. אני מקווה שאנחנו עוברים הכול בכוונות. ולכן צריכים לראות לפנינו לא חורבן, אלא בניין. שיקום היחסים הנכונים בינינו ובתוכם התחלה של יחסים נכונים בכל העולם.

תלמיד: אבל כאן הוא כותב שהם עשו הכול, אבל לא הגבירו והגדילו את הקדושה ולכן בית המקדש נחרב. גם אנחנו עושים הכול על פי לו"ז, אבל נראה שאם אנחנו לא מוסיפים באהבה ולא מבקשים על זה, אז החורבן יבוא?

לא. לא יבוא חורבן. אנחנו צריכים להאמין בכך שהמקובלים מתווים לנו דרך, שאנחנו יכולים לשחזר את הקשר ההדדי הנכון בין כל הנשמות.

תלמיד: איך לבקש את המתנה הזו של אוצר מתנת חינם, שהבורא ייתן לנו את אותה אהבה?

זה אור מיוחד שמאיר מלמעלה, שמעלה אותנו מעל האגואיזם שלנו, מעל כל החשבונות שלנו. ויוצא שאנחנו נוכל להתקשר בינינו למרות האגואיזם שניתן לנו מלכתחילה, ולרקום קשרי אהבה וידידות או חברות. אנחנו נצליח בזה, אנחנו נצליח בזה למרות שזה מאוד לא פשוט ולא קורה בקצרה ובמהירות.

שאלה: מה בדיוק נחרב? אם לא הצלחנו לבנות בניין של השפעה כיסוד של העבודה, והוא לא היה נכון, אז גם לא נחרב כלום, אם כלום לא היה קיים.

הכוונה בנחרב, שכוונת החיבור נחרבה. בכל זאת הייתה ונעלמה, ואנחנו צריכים להתחיל מחדש. הוא לא מדבר רק עלינו, הוא מדבר על כל האנושות.

שאלה: למה אם אני מרגיש כאב, אז אסור לי לשנוא?

כי אתה מרגיש כאב בגלל הכלים שלך שלא מוכנים להרגיש טוב בהשפעה, ולכן אתה צריך קודם לעשות תיקון.

שאלה: קורים איתנו דברים מדהימים אל מול עינינו. כל יום יש השפעה כל כך אינטנסיבית של האור עלינו שאנחנו משתנים ממש לא בטווח זמן של חודשים אלא מספר פעמים ביום, על זה אפשר רק להודות לבורא ולכל הקבוצה.

במאמר נאמר שבזמן בית המקדש השני היו להם חסדים, או מידה של גמילות חסדים ואף על פי כן הייתה להם שנאת חינם. אז האם יוצא שבדרגת חסדים יש עדיין עומק גדול עד כדי כך , שגם שם אפשר להתעמק עוד יותר בתכונה הזו?

כן, מידת החסדים, רמת החסדים יכולה להעלות אותנו עד לרמת הבורא.

(סוף השיעור)