שיעור הקבלה היומי19 נוב׳ 2022(בוקר)
שיעור בוקר 19.11.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
אמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מן המקורות
להיכנס לאמונה למעלה מהדעת זה דורש מהאדם לבטא הרבה רצון, לגלות סכום של יגיעה גדולה, ממושכת בכל מיני מצבים, וללמוד מזה איך הוא עומד מול העניין הזה של האמונה, אמונה למעלה מהדעת ודעת, עד כמה זה סוחב אותו לכל מיני כיוונים, סוגר לו את הדרך ושוב פותח, ועד כמה הוא מסוגל להמשיך למרות כל המכשולים שמתגלים גם מימין וגם משמאל, ולא מתייאש אלא הולך קדימה עד שמוצא את הקשר הנכון לאמונה למעלה מהדעת.
זאת אומרת, מתקשר לבורא למעלה מכל המכשולים, מאמין בבורא למעלה מכל מה שמתראה לו בחיים שלו, וכך מגיע בסופו של דבר למצב שנפתח לו קשר, איזו קרן אור כביכול מלמעלה שמראה לו עד כמה הכוח העליון הוא השולט בכל המציאות.
קריין: קטע מספר 25, כותב רב"ש.
"האדם צריך לומר, שאף על פי שהוא נמצא בתכלית השפלות, כלומר שהוא עדיין משוקע באהבה עצמית, ועדיין אינו מסוגל לעשות משהו למעלה מהדעת, מכל מקום ה' נתן לו מחשבה ורצון לעסוק בתו"מ. וגם נתן לו קצת כח, שיוכל להתגבר על בחינת מרגלים, מה שמדברים אליו, ונוקרים את ראשו בטענותיהם, ומכל מקום הוא יש לו קצת אחיזה ברוחניות.
אז האדם צריך לתת תשומת לב על זה, ולהאמין, שה' מטפל עמו, ומדריכו ללכת בהמסלול המוביל להיכל המלך. נמצא, שהוא צריך לשמוח בזה, שה' משגיח עליו, ונותן לו גם הירידות."
(הרב"ש. מאמר 6 "מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה" 1990)
להשתדל להגיע למגע עם הבורא, אפילו בירידות, ודווקא בירידות שבהן הוא נמצא כביכול יותר קרוב לבורא. בירידות הבורא יורד אל האדם ואז יותר קל לאדם להגיע לבורא. שיחשוב איך עושים זאת, איך פונים לבורא בצורה נכונה בירידות ואז הוא יצליח.
שאלה: איך לשמוח דווקא בירידה?
ראשית, כשיש קשר עם הבורא אז האדם שמח. שנית, ככל שהוא מרגיש שהוא נמצא בקשר עם הבורא, אפילו בירידות, אז מה חשוב לו ירידות או עליות, הוא רק רוצה לקבוע שהוא תמיד קשור לבורא. ואיך הוא יכול להיות קשור לבורא? מפני שהבורא מתייחס אליו כל פעם, בכל מצב, בטוב ומיטיב, אז גם האדם, אפילו שלא רואה את זה ולא מסוגל אולי כל כך בקלות, צריך להתייחס לבורא כלטוב ומיטיב.
ואז יוצא שאותן פעולות שהבורא עושה ומביא את האדם לכל מיני מצבים בלתי נעימים, אותם המצבים הבורא דווקא מכין לאדם, מייצב לאדם כדי שאדם בכל מקום, לא חשוב מה הוא מרגיש, יתייחס לבורא באותה צורה של נאמנות, אהבה, חיבור, מסירות וכן הלאה.
לכן דווקא במצבים של ירידות אנחנו יכולים לקבוע את היחס הנכון שלנו לבורא, כי יש לנו פרטים שהם נגד החיבור, שלא דוחפים אותנו ממש להתקרבות לבורא ואנחנו כן יכולים להעמיד אותם.
שאלה: לגבי התכונה הזאת של המרגלים, נראה שלאן שלא אסתכל כדי להעריך את מה שמתרחש, מיד נכנסים המרגלים ואחרי זה מתחילה העבודה, והשאלה האם מלבד המרגלים האלה יש עוד מישהו שמודיע לי משהו, או תמיד רק דרכם אנחנו מקבלים את ההודעה?
מרגלים הם הרצונות האגואיסטים שלך שמתעוררים בך והם מעכבים את ההתקשרות שלך לבורא, ואז אתה צריך לדעת איך אתה עונה להם, כי באופן שבו אתה עונה אתה בונה את עצמך וכך לאט לאט אתה מעמיד נגדם כוח, ונכנס דרך הכוח הזה, או בעזרת הכוח הזה למגע עם הבורא, אפילו בזמן של מלחמות, מרגלים, ריחוק התנגשות וכן הלאה.
תלמיד: אפשר להגיד שזה כמו המחשבות של אומות העולם וכשהתכונה הזו תתוקן היא תיקרא אחרת?
מרגלים שמיתקנים הופכים להיות לקשר הכי חזק עם הבורא, על זה כתוב "מלאך המוות הופך להיות מלאך הקדוש".
תלמיד: מצד אחד הרב"ש מזמין אותנו בקטע להיות מרוצים מהמצב שלנו, אבל האם אנחנו לא צריכים דווקא לפתח חיסרון הולך וגובר כלפי הבורא?
ודאי שכן. מצד אחד אנחנו מרוצים ומודים על זה שהבורא מאיר ומעורר אותנו מהמצבים הכי גרועים. ומצד אחר אנחנו צריכים להודות על כך שאנחנו רוצים לעלות לחיבור, לדבקות, ושאנחנו לא מרוצים מהמצב שהוא מגלה בנו, אבל הוא מוביל אותנו לחיבוק, לחיבור, לדבקות. זאת אומרת, יש בגילוי המצב שלנו עם הבורא מצב רע שאנחנו לא מסכימים עימו ומצב טוב שעימו אנחנו מסכימים ורוצים אותו.
שאלה: איך לעזור לחברים להאמין בבורא אם אני בעצמי לא יודע לעשות את זה?
תנסה לעזור לחברים בכל דבר שאפשר. זאת אומרת, תעלה למעלה מהמצב רוח שלך, מהרצון שלך ותעזור להם כאילו שיש לך כוחות. כמו שרב"ש כותב במאמרים הראשונים שלו על החברה איך אתה צריך להתנהג כלפי החברים. אתה צריך לקחת משם את כל מה שכתוב ואחד אחד, משפט, משפט לבצע.
שאלה: מה זה בעצם להיות בתשומת לב לכל מצב ומצב שבורא מביא לי?
שבכל מצב ומצב שאני עובר בחיים, בכל רגע ורגע, אני מגלה עד כמה אני יכול באותו הרגע להידבק בבורא, כי בכל רגע ורגע יש רשימו חדש שאני צריך להשתמש בו כדי להידבק בבורא.
תלמיד: זה בעצם הכוח שהבורא נותן לי פה כדי שאוכל להתגבר?
כן.
תלמיד: זו בעצם תשומת לב?
כן, הוא לא צריך לתת לך יותר, כל היתר עליך ועל הסביבה שלך. הבורא מעורר קצת רשימו פרטי של האדם והאדם צריך לעורר את הסביבה, לחבר את הרשימו שלו עם הרשימו של הסביבה וכך להגיע למצב שהוא מעורר את כולם, זאת אומרת את כל העשירייה כולל את עצמו לדבקות בבורא. וזה נקרא שהוא מממש את הרשימו שהיה לו כך שהבורא יאיר.
תלמיד: אז אני מכיר את המצב ויודע במה עוד אני צריך להתאמץ, לתת יגיעה ואני מבקש מהבורא את העזרה הזאת?
כן.
שאלה: כשאדם נמצא בירידה הוא יכול במצב שלו או להרשיע את הבורא או להיות עם לב שבור. אנחנו יודעים שאין שלם מלב שבור, איך לדייק את היחס הנכון לבורא במצב של ירידה?
העיקר להרגיש שלמרות הרגשת הירידה, הריחוק, ההפכיות, חוסר הכוח וחוסר מצב הרוח, אלה הרֵגשות הפרטיים שלך, ובאמת אפילו במצבים כאלו אתה נמצא בדבקות עם הבורא. אין מצב חוץ מדבקות, אבל הכול כלפי האדם שצריך לתקן את המצב שלו שבאמת ירגיש דבקות בכל מצב ומצב. זה התהליך שהוא עובר. זה בית הספר הרוחני שלנו, מצד הבורא מגיעים אלינו כל הזמן מצבים של דבקות, שאומנם נראים לנו הפוכים ממנו, אבל אנחנו כל הזמן צריכים לגלות את עצמנו בדבקות. העבודה הזאת נקראת "עבודה של התגברות".
שאלה: ענית קודם לחבר שהיכולת להגיע לכך שהוא ישים לב, תלויה בו ובסביבה שלו, כמה האדם מעורר את הסביבה שלו ומאיפה יש לו כוח לעשות זאת?
לאדם יש כוח לעורר את הסביבה שלו קודם כל מפני שהוא קשור איתה, ואפילו שהוא נמצא בכלי שבור שמתגלה, בכל זאת השבירה הזאת מופיעה בכלי אחד. ולכן נראה לי שהכול תלוי באדם ככול שהוא מעמיד, קושר את עצמו לקבוצה ולבורא, ולא שוכח שאין כאן שום דבר מלבד גילוי שהוא נמצא כבר בקשר ובידיים של הבורא והחברים סביבו, והכול רק נסתר ממנו פה ושם כדי לעורר אותו לרצות את המצבים האמיתיים האלה. אתם צריכים להתאמץ לתאר מצב בו כול אחד ואחד נמצא בידיים של הבורא כמו תינוק היושב בידי אמא ואמא משחקת עימו, לעורר אותו ליתר התקשרות אליה. והאמא משתמשת בכל הסביבה כדי לחזק את התינוק, כי הוא לא יכול כל הזמן להיות מקושר אליה. כשהוא גדל קצת ומסתכל על האחרים, הוא לומד מהם, מתחבר אליהם.
שאלה: איך לפנות לבורא בצורה נכונה?
כדי לפנות לבורא בצורה נכונה אתה צריך להיות באחד משני מצבים, או במצב של בקשה, או במצב של הודיה. או להגיד לו תודה, או לבקש ממנו. זה נקרא שאתה פונה לבורא, אם יש לך סיבה לבקש ממנו או סיבה להודות לו, דבר אליו ובטוח שתהיה בקשר עימו. אמנם יכול להיות שאתה עוד לא מרגיש את התגובה שלו, את התוצאה מההתקשרות ביניכם, אבל זה יבוא. אתה תתחיל להרגיש שאתם נמצאים בקו פתוח ביניכם, אתה והבורא.
שאלה: כתוב במאמר, האדם צריך לתת תשומת לב לזה ולהאמין שה' מדבר עימו, וללכת באמונה. כשהוא אומר, להאמין שה' מדבר עימו. הכוונה להאמין באמונה למעלה מהדעת?
כן, ודאי, אחרת זו לא אמונה. כשאנחנו משתמשים במונח אמונה בחיים שלנו, זאת לא אמונה אלא קיבלנו איזו שמועה שהיא עבורנו דבר קיים. כוח האמונה הוא כמו הידיעה.
שאלה: כשאנחנו נמצאים בירידה, נפילה עמוקה, זה קצת כואב, אבל מצד שני זה זמן מצוין, כיוון שזה הזמן בו אפשר להעלות מ"ן ותפילה הנותנים הזדמנות לפנות לבורא. האם זה אומר שזה יעזור לי לבנות את הכלי שלי?
ודאי שזה מספיק לעזור לך לבנות את הכלי אם יש לך עשירייה ובתוכה אתה יודע איך להתקדם לחיבור ביניכם, ואז למצוא בתוך החיבור את הכוח המשותף שאתם בונים מתוך מאמץ לחיבור, שזה הבורא. תשמעו שוב כולם, לפחות בעשירייה, כל עשירייה ועשירייה מתחברת ורוצה בחיבור לייצב את הכוח הפנימי שלכם, לבנות אותו, לגלות אותו, לייצב אותו, כי הוא תוצאה מהמאמץ שלכם, ואותו כוח נקרא "בורא". זה מה שצריך להשתדל בכל יום ויום לייצב בינינו.
שאלה: הידע מגיע אלינו מהמקורות, מהתורה, האמונה מגיעה אלינו מהחברים, מהרב, כלומר הכול מוכן עבורנו. מה אנחנו צריכים לתת בתמורה?
אנחנו צריכים לייצב את המצב, את הקשר בינינו, שהחיבור בינינו ייתן לנו את הרגשת הכוח העליון. אנחנו בונים כלי שבו מתגלה הבורא. הקשר בינינו צריך להיות בתמיכה הדדית בין כל חברי הקבוצה, ובתמיכה ההדדית הזו, לאט לאט אנחנו מגלים עד כמה שם מתחיל להתייצב הכוח המשותף שלנו שנקרא "בורא". זה נקרא "אתם עשיתם אותי".
שאלה: כאשר כדור פורח באוויר ומאבד גובה, אנשים בכדור מפילים את הנטל, והכדור הפורח שוב ממריא למעלה. אתה מוביל אותנו בדרך בעל הסולם ורב"ש. לפני הרבה שנים קבוצת מוסקבה התפצלה אידיאולוגית, חלק גדול המשיך את הדרך הרוחנית עם כל בני ברוך העולמית, וחלק קטן לא הסכים לקום בלילה לשיעורים ועזב אותנו, כי זה כאילו לא מכובד לקום כל כך מוקדם. האם אתה מגלה, לא אנשים בודדים, אלא קבוצות שלמות בבני ברוך העולמית, שסוטים מהדרך וכמו נטל לא מאפשרים לנו להמריא לבורא?
אין לנו שום נטל, שום הכבדה מכל הקבוצות ומכל האנשים וגם אם אנחנו מגלים מישהו שהוא כאילו נגדנו, בסופו של דבר מתגלה כמה הוא "עזר כנגדו". כי הוא אמנם מתנגד, אבל פועל לעזרתנו. בלי הרצון שלו, אבל כך קורה. אני בכלל לא שם לב לאף אדם ולקבוצות שעוזבים אותנו. אני כמעט ולא מתעניין האם מישהו עזב או לא עזב, כי כך גם כתוב, "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה"1, תשע מאות תשעים ותשע עוזבים בדרך, חוזרים בהמשך, בעוד כמה מצבים ושוב מצטרפים. לכן אני לא דואג לאף אחד. אני צריך לדאוג רק לאלה הנמצאים בינתיים בדרך ומעוניינים לשמוע את שיטת בעל הסולם מפי. אין בחכמת הקבלה אפשרות אחרת ללמד. מי שרוצה, פותחים לו, מי שלא רוצה יוצא בעצמו החוצה, וכן הלאה. נשמת אדם תלמדנו.
שאלה: איך להאמין אפילו בזמן הירידה, שהבורא משגיח עלינו?
על ידי הקבוצה, זה כוח הקבוצה.
שאלה: איך נכון לעבוד עם ירידות?
להפוך אותן לעליות, ולהבין שהבורא מסדר לנו אותן כדי שנשתדל לעלות. נראה שבלתי אפשרי בלי עזרת ה' ואז נתפלל אליו ונבקש ממנו כוחות לעלייה.
שאלה: אמרת שהכוח המשותף בינינו, בו אנחנו בונים את העשירייה, נקרא "בורא". מה הוא הכוח הזה, איך אנחנו מרגישים אותו יחד בעשירייה?
אנחנו מרגישים את כוח הבורא בכל מאמץ שלנו להיות יחד ולעלות לדבקות יתר. אם אנחנו עושים מאמצים בהתחברות לדבקות, אז אנחנו יכולים להרגיש את הכוח הפועל עלינו, וזה ה"בורא".
שאלה: לא בדיוק הבנתי מה זה להיות בקו פתוח עם הבורא, איך לעבוד עם הבורא בשיתוף פעולה, מה בדיוק אני צריכה לעשות כלפי העשירייה?
אנחנו צריכים קודם כל להיות מקושרים בינינו, ואז מתוך הקשר שלנו לפנות אליו, אחרת לא יהיה לנו כלי לקבל תשובה ממנו.
שאלה: האם בלמעלה מהדעת יש מציאות שאתה לא מסכים עם הבורא?
זה מעניין. אפשר לשמוע מה זה?
תלמיד: אני לא יודע, אני שואל אם יש כזה דבר?
לי לא נראה שיש. בלמעלה מהדעת זה לא יכול להיות. בתוך הדעת אתה יכול להביא אלף ואחת טענות, אבל בלמעלה מהדעת לא.
תלמיד: בתוך הדעת ברור שאתה לא מסכים עם המון דברים, ובלמעלה מהדעת אתה בדבקות עם הבורא, אתה מסכים עם כל המציאות, אז כביכול יוצא שאין טעויות במציאות?
במציאות הרוחנית, באמונה למעלה מהדעת, אין טעויות. יש בעיות, יש יגיעה גדולה כדי להגיע לזה, כדי להעמיד את השאלה הנכונה, אבל טעויות לא.
תלמיד: אבל כשאתה מסתכל בעיניים, אתה כל הזמן רואה פגמים.
אבל אתה הולך למעלה מהדעת.
תלמיד: אם כך, את מה משנים, אתה רוצה לשנות את הפגמים, או שאתה משאיר אותם כפגמים?
אני משנה את היחס שלי, שהכול בא מהבורא, מהטוב והמיטיב, ואין עוד מלבדו, הכול מגיע ממנו בלבד, ואני רוצה להידבק בו עם כל החברים שלי, ושום דבר חוץ מזה אנחנו לא צריכים.
תלמיד: אז חוץ מעבודת החיבור בינינו, צריך להגיע למצב שאנחנו רוצים לתקן את היחס ולעלות ללמעלה מהדעת, ואנחנו צריכים לשנות משהו בפגמים, או משאירים פגמים?
לא, ודאי שאנחנו לא נוגעים בפגמים, אנחנו רק צריכים לעלות למצב כזה, שאת הפגמים האלה אנחנו נראה ההיפך, כמצבים טובים, שמועילים לנו.
תלמיד: יוצא שכל החיים אתה מתעסק בלתקן פגמים, ואתה כביכול לא אמור לעשות את זה בכלל.
אין לך יותר מה לעשות, רק לתקן נכון את הפגמים.
תלמיד: אז איך קורה ההיפוך הפנימי הזה, שבמקום לנסות לשנות את הפגמים אתה מתחיל לעלות למעלה מהדעת?
זה אותו דבר, לעלות למעלה מהדעת זה נקרא לתקן את הפגם, כי אתה מעלה את עצמך מהדעת ללמעלה מהדעת, כי להיות בתוך הדעת זה כל הפגם.
תלמיד: ובלמעלה מהדעת מה היא התוספת שאתה מקבל, מה הוא הערך הזה שאתה אוחז בו, שזה כבר לא פגם בשבילך?
בלמעלה מהדעת הכול מסתדר, זאת אומרת, אין שם בעיות, אין התנגשות בינך לבין הבורא, אבל כשאתה מתעלה למעלה מהדעת אתה מקבל שהבורא הוא היחיד, הטוב ומיטיב, פועל עליך עם העשירייה, רואה אתכם מולו ורוצה לקרב אתכם אליו, ורק בצורה כזאת הוא פועל, ואז הכול מסתדר לך.
תלמיד: האם היכולת הזאת לעלות למעלה מהדעת היא משהו שרוכשים, מאיפה אתה מביא את היכולת לעלות למעלה מהדעת?
מפני שאני רואה שאחרת אני לא מבין אותו, לא מרגיש אותו, לא יכול להתקרב אליו, לא יכול לבנות את דמות הבורא לפניי, אלא רק בצורה כזאת שאני מעלה אותו ככוח אחד יחיד ומיוחד שקושר את כולנו יחד.
תלמיד: האם הכלי שדרכו אתה מסתכל על המציאות למעלה מהדעת, הוא אותו כלי שהוא כתוצאה של עבודת החיבור של העשירייה, זה הכלי שדרכו כל אחד מסתכל על המציאות בלמעלה מהדעת?
בינתיים כן, אחר כך יהיו לנו עוד דברים, יהיו ג' קווים, קשר עם הבורא, יהיו עוד כל מיני שכלולים בתוך קו אחד, אנחנו נראה את זה. בינתיים זה כך.
שאלה: אמרת קודם שמהבורא מגיעים לנו כל הזמן מצבים של דבקות. לְמה הכוונה?
כשהבורא מגלה לנו מצב של דבקות, אז אנחנו מרגישים כנגד המצב הזה, עד כמה אנחנו לא נמצאים בו, ואז מתעוררים בנו כל מיני כוחות דפרודא.
תלמיד: במצב של דבקות יש הרבה מאוד רמות, הרבה מאוד שלבים.
נכון.
תלמיד: מה היא הרמה המינימלית של דבקות שאנחנו צריכים, כדי להיכנס איתו במגע?
אני חושב שזה "איש את רעהו יעזורו", כי בזה אנחנו יכולים לדבר, להתחזק וכך לעלות. במה שאנחנו יכולים לאחוז עכשיו, זאת הצורה המינימלית.
שאלה: אמרת שאת הבורא אנחנו בונים מתוך מאמץ בחיבור בעשירייה, אנחנו מייצבים בינינו את הכוח הפנימי, ולכוח הזה קוראים "בורא". מה עושים עם הבורא הפרטי? לפעמים נראה לאדם שיש לו עוד בורא אחד, שלא קשור לעשירייה, שהוא מדבר איתו בבוקר, בלילה.
נכון.
תלמיד: מה עושים עם "שני הבורא" האלה?
תדברו עם כל אחד, מה הבעיה?
תלמיד: מי יותר חשוב, איפה להשקיע יותר אנרגיה?
אין ביניהם תחרות, זה פשוט מתגלה לך בכל מצב, בכל צורה, כמשהו קצת שונה.
תלמיד: אבל בעשירייה, מתוך החיבור בינינו, איך אני יודע איזה בורא יש לחבר הזה או לאחר, איך אנחנו מביאים את הבורא של כל אחד?
אתם מגלים שזה אותו דבר, אתם מגלים שהכוח הזה קודם כל הוא אין עוד מלבדו, שהוא טוב ומיטיב, מחבר את כולם, דואג לכולם, והוא מתגלה בכל אחד לחוד, ובין כולכם יחד. לא צריכים להיכנס ולחקור בזה, כי זה רק יבלבל אתכם.
תלמיד: אם מבקשים מהבורא עזרה בחיבור, שיעזור לנו באמת להרגיש את החברים, להתחבר אליהם בלבבות, איך אני יכול לדעת מה החבר הזה מבקש, ומה החבר ההוא מבקש?
מה שאתה יודע זה מספיק. אתה צריך לדעת רק דבר אחד, אני רוצה להיות קשור לכל החברים שלי בעשירייה בלב ונפש, ככול היותר, פשוט להיטמע בהם, שלא יהיה הבדל ביני לבינם. ואז מתוך זה שאתה מרגיש עד כמה אתה נעלם שם, מתבטל, כמו שרב"ש כותב במאמרים שלו על העשירייה, אחד כלפי אפס ואפס כלפי אחד, בזה אתה תתחיל להרגיש איפה האמת, איפה העתיד שלך.
תלמיד: אני חושב שקראנו באחד המאמרים שראיית הבורא דרך החברים שמורה מטעויות.
כן.
תלמיד: איזה טעויות אדם יכול לעשות כשהוא מדבר עם הבורא ואין שם עשירייה? האם הוא מודה לבורא, מבקש מהבורא?
זה לוקח אותו תמיד לכיוון האגואיסטי, ואז מי יודע לאן הוא יכול להגיע ואיך הוא מתאר לעצמו את דרכו, את הקבוצה ואת החברים.
תלמיד: לפעמים אתה אומר, בכל מקרה תבקשו מהבורא, תדברו איתו, לא משנה מה, בגשמיות, ברוחניות, העיקר תהיו איתו בקשר. אבל אם האדם חושב, "אני והבורא אחד ולא צריך עשירייה", האם זה מוביל אותו לצאת מהדרך, לדמיין שהוא בדרך?
לא. כך קורה לו בדרך, הוא שוכח שהוא בעשירייה ומברר את הדברים שלו בקשר לחברים בצורה פרטית, ואחר כך שוב חוזר לעשירייה, מפני שבצורה פרטית הוא רואה שהוא לא יכול להתקדם כל כך, וזה עובר.
אני שמח שיש הרבה שאלות, אבל נראה לי שכולן אותו הדבר. בכל זאת אני חייב לענות לכם, הבעיה היא שהרבה שאלות מתעוררות בנו מפני שהחלק הזה הוא מאוד פרקטי, ולכן אני לא בורח מהשאלות האלה, אלא מרגיש התחייבות לברר אותן אחת אחת.
שאלה: שמענו שבכל מצב אנחנו צריכים ליחס הכול לטוב ומיטיב, שכוונתו לפי הבנתי, היא להיטיב. הרבה פעמים אנחנו מבקשים לעלות מעל דעתנו, האם יש מקום לבקש להכיר בכוונה שלו להיטיב, שבעיני זו אולי בקשה ישירה יותר?
תנסה, "כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה", ולפי הניסיון שלך תראה מה קורה. אני לא סומך על ההסבר שלי ועל השאלות שלך. אולי יש מעין טלפון שבור בקשר בינינו, אתה תנסה הכול, תרשום בזיכרון שלך, ברגש, בלב ובמוח, וזה יהיה לך כניסיון לעתיד. אין חכם כבעל ניסיון.
שאלה: אנחנו מתכוננים לכנס באלמאטה, ומזמינים את כל מי שנמצא סביבנו. ההכנה לכנס גוזלת את כל תשומת הלב, ארגון, מטבח, וכן הלאה. איך בזמן ביצוע הפעולות להיות כל הזמן באמונה למעלה מהדעת, לא משנה איזו פעולה עושים?
בזמן שאתם מכינים את מקום הכנס, כל השיעורים, וכן הלאה, אתם צריכים לחשוב איך להכין מקום בו כל העולם יוכל להתיישב, להתחבק, להתחבר ולהתכלל. ושהתוצאה מהחיבוק וההתכללות תהיה הרגשת הבורא, שתגלו אותו באופן הזה ביניכם. כך שכשהתחלנו להתחבק, הרגשנו שאנחנו יותר ויותר מחזיקים את הקשרים בינינו, ופתאום אנחנו מרגישים שלא את החברים שלנו אנחנו מחבקים, אלא זה הבורא בעצמו, שנמצא בחיבוק. זה מה שעלינו לעשות, להכין את עצמנו לכזה כנס.
שאלה: איך אדם יכול להעביר את המקטרגים, המרגלים לשירות הבורא?
רק על ידי כך שהוא מתקרב לחברים. וכל הכוחות השליליים, או חצי השליליים האלה, אני לא אומר שהם דמויות, הופכים לחיוביים. פעמים רבות אנחנו מגלים בינינו מצבים בהם אנחנו מנוגדים זה לזה, רבים, לא מסתדרים, ולאחר מכן מגיעים להסכמה. לכן גם כאן עלינו לנסות לנהוג כך, כביכול לרשום בתאי הזיכרון שלנו, שבהתחלה דברים רבים היו בסתירה, בניגוד, ולאחר מכן הגענו להסכמה.
שאלה: איך לגרום לתכונת המרגלים לעבוד על חיבור החברים, במיוחד כאשר נמצאים במצב של ירידה?
אם כולכם, כל החברים, תשתדלו להתקרב, ועל ידי ההתקרבות שלכם תפעילו לחץ על הבורא, אז תאלצו, תכריחו אותו לחבר אתכם, כפי שנאמר, "נצחוני בניי", והוא יהיה איתכם בחיבור הזה.
שאלה: אתמול נתת לנו תרגיל, להתפלל עבור קבוצת קייב כדי שיהיה להם חשמל. ובאמת התפללנו וחשבנו על זה יחד בעשירייה. היום פתאום אני רואה שיש להם חשמל. איפה השינוי חל, בתחושה שלי, במציאות שמשתנה, בכך שאני מתחיל לאהוב יותר את החברים מקייב, לדאוג להם? איפה המציאות משתנה בעיניי?
את זה אני לא יודע, אני יודע מה אני חייב לעשות. ואת מה שקורה באמת לאחר מכן ובאיזו צורה, אני לא חוקר.
תלמיד: לא כדאי לעשות את הבירור?
לא. אתה צריך ללכת בתוך הדעת.
קריין: קטע מספר 26, כותב הרב"ש.
"האדם צריך להאמין, כמו שהאדם יכול להבין, שה' נותן לו את העליות, שזה בודאי אין האדם יכול לומר, שהוא בעצמו מקבל את העליות, אלא שה' רוצה לקרב אותו, לכן הוא נותן לו העליות.
כמו כן האדם צריך להאמין, שגם הירידות נותן לו ה', בגלל זה שהוא רוצה לקרבו. לכן כל עשיה ועשיה, שיש לו באפשרותו לעשות, הוא צריך לעשות זה, כאילו הוא היה נמצא במצב עליה. לכן זה שהוא מתגבר משהו בזמן הירידה, זה נקרא אתערותא דלתתא. וכל פעולה שהוא עושה, ומאמין שכך הוא רצונו ה', מזה עצמו הוא זוכה להתקרבות יותר גדולה, היינו שהאדם בעצמו מתחיל להרגיש, שה' קירב אותו."
(הרב"ש. מאמר 6 "מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה" 1990)
שאלה: האם ירידה היא מצב בו אדם לא חושב על הבורא?
כן.
שאלה: האם יכול להיות מצב בו האדם כל הזמן חושב על הבורא והוא נמצא בסוג של ירידה?
יכול להיות, כי יש בזה דירוגים.
שאלה: האם אפשר לומר שכשאנחנו מבקשות על החברות, הבורא נהנה מזה, וככול שהבקשה יותר חזקה כך אנחנו משפיעים יותר לבורא?
ודאי שמכל השתתפות שלנו עם החברות, הבורא נהנה.
שאלה: אמרת שאמונה היא כמו ידיעה. מה זאת אומרת, והאם אפשר להמחיש זאת בדוגמה?
אמונה או ידיעה, שתיהן מגיעות מהתקרבות של חלקים המנוגדים זה אל זה, ולכן זה טוב.
שאלה: מה בדיוק בונה את הכלי הרוחני, האם ההרגשה המתוקנת והנכונה של האדם בונה את הכלי שלו?
הכלי הרוחני נבנה מחיבור החלקים המנוגדים.
שאלה: כאשר אנחנו מעלים את עצמנו באמונה למעלה מהדעת, האם גם השכל שלנו הופך להיות כקדוש והוא בעצמו גם מוביל אותנו לתיקון?
כן.
שאלה: הרבה פעמים אתה אומר שהבורא מכה כשהוא אוהב וכך הוא בעצם שולח לנו עבודה כדי שנתייגע. מה לעשות כשאתה מרגיש שהעבודה הזאת נעשית על ידך בשמחה וזו כבר לא ירידה כואבת כמו שהייתה? כביכול יש פחות עבודה במצב הזה.
כך זה בינתיים. עלינו בכל זאת להודות על כל דבר שאנחנו מקבלים מהבורא, העיקר לאתר שזה בא ממנו. אם אלו מצבים טובים, מצבים פחות טובים, זה לא חשוב, אלא העיקר שהם ממנו.
שאלה: כשאנחנו מרגישים בעליה, האם כבר כדאי לנו להכין את עצמנו לירידה, ואם כן, אז איך?
לא, אנחנו לא צריכים להכין את עצמנו לירידה, אלא בזמן העלייה עלינו להתחיל לאתר את המצבים הנוכחיים של העלייה שהם כביכול ירידה כלפי העליות הבאות. אני משתדל כל פעם להתקרב עוד ועוד לבורא ולהסכים עימו.
שאלה: שמעתי שהאדם צריך לעורר את כל העשירייה לדבקות וגם את עצמו. איך זה מסתדר עם העבודה שאנחנו צריכים לעשות, לראות את העשירייה שהיא כבר בדבקות? איך האדם יודע מתי הוא צריך לעורר את העשיריה ומתי להעלות אותה בעיניו, שהיא כבר נמצאת בדבקות?
זה עניין של הרגשה. אני לא יכול להגיד. אם תמצאו לזה מילים, אז תגידו.
קריין: קטע מספר 27, כותב רב"ש.
"כשהתחיל לעבוד, בטח היתה מוכרחת להיות איזו הנאה ותמורה, שבשביל זה הסכים הגוף לעבודה זאת. ואחר כך שנתנו להראות שיש ענין לשם שמים, מטעם "מצוה גוררת מצוה", והוא היה צריך לבקש שיוציאו אותו מהגלות, אז הוא בורח מהגלות.
ואיך הוא בורח מהגלות, בזה שאומר, שבעבודה זאת הוא לא יצליח. אם כן מה הוא עושה, הוא מאבד עצמו לדעת, היינו שעוזב את העבודה וחוזר בחזרה לחיים הגשמיים, שהם בחינת "רשעים בחייהם נקראים מתים".
נמצא במקום שהיה צריך לבקש על גאולה מהגלות, אז הוא בורח מהגלות, ומאבד עצמו לדעת. וזה כמו שכתוב "כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם". אלא צריך ללכת למעלה מהדעת.
והירידה ברוחניות אין הפירוש שעכשיו אין לו אמונה, אלא עכשיו צריך לתת עבודה יותר גדולה, ואמונה הקודמת נבחנת לירידה לגבי עבודה הזאת."
(הרב"ש. 71 "ענין גלות")
שאלה: יש הרגשה שלמרות שאנחנו פונים לבורא, אנחנו בכל זאת פונים למצב הבא שלנו, פשוט אנחנו עדיין לא יודעים להבחין בזה בצורה נכונה. לכן יש לנו את האפשרות גם לעשות נחת רוח לבורא וגם לקבל תשובה, כיוון שאנחנו כאילו פונים לעצמנו.
בורא נקרא "בוא וראה". כלומר, המדרגה הבאה היא תמיד כלפי המדרגה התחתונה. מדרגה עליונה כלפי מדרגה תחתונה נקראת "בורא". מתוך זה אתה יכול להבין שאמרת נכון.
שאלה: כתוב במאמר, שהוא בורח מהגלות וממית את עצמו. מה המשמעות של ממית את עצמו?
הוא חותך עצמו מהכוח העליון, מהקשר עם הבורא, זה נקרא ש"ממית את עצמו".
תלמיד: איך אדם יכול למנוע מדבר כזה לקרות?
על ידי קשר עם הקבוצה ועם הבורא. הוא כל הזמן דואג לשלושת הדברים שיתקיימו - אדם, קבוצה ובורא.
תלמיד: נניח שיש חושך מוחלט ואתה לא חושב שייצא משהו מהחיבור עם החברים, או אין שום תקווה, אין שום ציפייה, קודם הייתה ועכשיו אין. איך להתגבר על המצב הזה?
ללכת קדימה עד ששוב תראה שמגיע משהו מהחיבור.
תלמיד: אבל לא רק שיש לי את הסיבות הגשמיות שלי, אלא יש גם את הסיבה הרוחנית מתוך הניסיון שלי בחיבור. כדי להגיע למדרגה הבאה מעל הדעת, האם אני צריך להתגבר גם על הסיבה הרוחנית?
סיבה רוחנית היא רק סיבה רוחנית. אם נדמה לך שיש סיבה גשמית, אז גם היא סיבה רוחנית כי הכול נובע מרוחניות.
שאלה: האם התפילה שאנחנו בונים יחד זו התעוררות מלמטה או זה שכר מלמעלה?
בדרך כלל זו אתעורותא דלעילא.
שאלה: אם מצליחים לממש את החיבור בעשירייה, אז האם דבקות מגיעה בצורה אוטומטית או עדיין צריך להתפלל כדי להגיע אליה?
רצוי לא לחכות ולהתפלל מראש. בכל מצב תנסה לפני הכול להיות עם הבקשה, ואז תרוויח יותר. תנסה כמו ילד שכל הזמן נמצא בבקשה, מנדנד, דורש ולא עוזב, אפילו עם השטויות שלו.
שאלה: האם אחר כך האדם לא שוכח?
לא, אדם לא שוכח עם מה הוא התחיל את העבודה כי הוא מקבל כל הזמן תזכורת מהדרך עצמה. יש לנו מישהו שמוביל אותנו בכל הדרכים האלה.
שאלה: כתוב שהאמונה במדרגה הקודמת נמדדת בירידה דווקא בעבודה הזאת. איך להבין את זה?
ככל שיש לאדם אמונה, אז הוא יכול ליפול ולא לאבד את הקשר עם הבורא.
שאלה: אנחנו יודעים שאין צדיק בארץ שלא יחטא, וצדיק הוא זה שמצדיק את הכול. מה זה אומר להיות צדיק וללכת בדרך הישרה?
כל הזמן להצדיק את הבורא, בכל המצבים.
שאלה: "מצוה גוררת מצוה". האם מצווה היא הרצונות המתוקנים שלנו?
מצווה זאת פעולה נכונה.
שאלה: כתוב, "היינו שעוזב את העבודה וחוזר בחזרה לחיים הגשמיים, שהם בחינת "רשעים בחייהם נקראים מתים"." האם המצב הזה יכול לקרות כמה פעמים ביום ואיך להשתמש בו ברגע שאדם מזהה שירד לחיים הגשמיים?
זה מצב שיכול לקרות כמה פעמים ביום, ואדם משתמש בו כדי לעלות ולבקש מהבורא שלא יפיל אותו יותר לאותו מצב.
שאלה: כשאנחנו מתחברים חלקית ואחר כך שוב יש נפילה, האם הירידה הזאת היא גילוי האחוריים של הבורא?
נניח שכן. אתה מדען, חכם, אתה משתדל כל הזמן לתחום כל ידיעה וידיעה למערכת. אני מבין את הנטייה הזאת, אבל לפעמים אנחנו צריכים לחכות עד שהדברים האלה יתעצבו ויתגלו בעצמם. ואז תראה איך זה עובד ולאחר מכן תסכים.
תלמיד: כשאנחנו מתחברים, אנחנו מגלים כוח משותף, אפשר להגיד שזה ט' ראשונות?
לא. ודאי שזה האור העליון, אבל זו הארה עליונה שעדיין לא מחולקת לעשר ספירות.
שאלה: האם כשאומרים ברוחניות "מאבד עצמו לדעת", מתכוונים לכך שאדם איבד את האמונה לטובת הדעת, ולא כפי הפירוש הגשמי?
נניח שכן.
שאלה: אני כל פעם מרגיש שאני מתחיל את העבודה מלמטה, מחדש, ומקבל איזו הנאה ראשונה שנותנת לי עוד ועוד. מה זו ההנאה והתמורה הזאת?
אלה נתונים שאנחנו מקבלים מהעליות והירידות מהן מורכבת החכמה. אנחנו לא מודעים, אבל בכל רגע ורגע שאנחנו נמצאים בקשר כלשהו, אנחנו כל הזמן מתקנים את הבריאה שעברה שבירה לפנינו. עוד מעט נתחיל לגלות בפועל כמה אנחנו פעילים לחיבור החלקים השבורים.
שאלה: איך לעזור לחבר שלא יאבד עצמו לדעת, לא ימית את עצמו?
כשאתה עוזר לחבר, אין לך צורך בדרך כלל לשמור על עצמך, כי פעולת העזרה שאתה מבצע כבר שומרת עליך, אתה מתמלא על ידה באור החסדים. כשאתה הולך לעזור לאחרים, זה נקרא "שליח מצווה" ועליהם כתוב, "שלוחי מצווה אינן ניזוקין" אז אל תפחד, תעשה.
תלמיד: איך לעזור לחבר?
הכי טוב זה לרדת למקומו, לחבק, לתפוס אותו, ולעלות יחד עימו.
תלמיד: זה נעשה במחשבה?
כן, ברצון ובמחשבה. בדומה להצלת אדם מטביעה במים, אם אנחנו רוצים להציל אותו, עלינו לקפוץ אליו, לתפוס אותו, ולעלות יחד עימו.
שאלה: כשאנחנו עושים כוונה גדולה, מאוד משקיעים בלי קשר לתוצאה, ואז המצב עובר וגם אנחנו יוצאים בכלל מהעבודה. מהו הפתרון הטוב למצב כזה?
לא לשכוח את המטרה הראשונית, להידבק בה, אולי אפילו לרשום לכם אותה ואם תעשו אותה יחד עם האחרים, לא תטעו ולא תתנתקו.
שאלה: איך אפשר תמיד להצדיק את הבורא?
זה יבוא. זה יבוא אני אומר לך. אתם לא צריכים עכשיו בצורה מלאכותית לעשות איזה פעולות, אבל הם יבואו ותראה שאתה תצדיק את הבורא. תעבור תקופה אחת, אחר כך תקופה שנייה. בתקופה הראשונה אתה לא מצדיק את הבורא, בתקופה השנייה אתה כן מצדיק את הבורא, ואחר כך תבוא תקופה שלישית שאתה תתחיל להשוות בין התקופות האלה, ומזה אתה תלמד איך להעלות את הדברים למעלה זה על זה. זה יבוא, העיקר להמשיך קדימה ולא לפחד.
שאלה: איך אדם יכול לקבל שוב חיות ולבקש גאולה מתוך הגלות?
עובר זמן, משתנה מצב ובא שוב יום חדש, כוח חדש, אור חדש, מצב חדש, ואדם שוב מבקש. אל תדאגו, ככה זה יקרה.
שאלה: מהי הבקשה שעלינו לעשות בצורה מאוחדת בשביל לצאת מהגלות?
פשוט מאוד, כל החברות רוצות להתחבר יחד, ולהרגיש שהבורא נמצא בינינו. זה הכול. אין לנו יותר מה לתאר לעצמנו, רק להחזיק את עצמנו. אנחנו רוצות להתחבר בינינו ושהבורא יהיה במרכז שלנו. זה הכול. קשה לתאר את זה? תנסו.
שאלה: בקטע מופיע "מאבד את עצמו לדעת", אבל בשתי תוצאות שונות. פעם אחת מאבד את עצמו לדעת וחוזר לחיים הגשמיים, ופעם השנייה בורח מהדעת ומאבד את עצמו לדעת. אז למה הכוונה?
תלוי באיזה מצב הוא היה ולאיזה מצב הוא מגיע ומה הוא צריך לעשות כשהוא מגיע למצב שאליו הוא בורח, נופל מהדרגה הקודמת.
שאלה: בקטע 26 כתוב "שהאדם בעצמו מתחיל להרגיש, שה' קירב אותו." מה זה אומר שאדם בעצמו מתחיל להרגיש, האם זה בצורה פרטית או דרך העשירייה?
כנראה שפרטית.
שאלה: איך לא לברוח מהגלות?
בעצם מהגלות צריכים לברוח, רק הכוונה היא באיזו צורה נכונה אנחנו צריכים לצאת מהגלות. לצאת מהגלות אנחנו יכולים רק בתנאי שאנחנו הורגים את ה-פרעה. רוצים לעזוב אותו בכל הכוח, מה שלא יהיה, שהוא בשבילנו יורגש כמת.
שאלה: האם מה שחסר לנו זו אמונה שהבורא כל הזמן נותן לנו כוח ואנחנו חלשים?
כן, אנחנו צריכים להחזיק את הידיעה הזאת ש"אין עוד מלבדו טוב ומיטיב" ופועל עלינו בכל המצבים ללא הפסק בינינו, כך שזה יהיה בעצם המצב הקבוע שלנו.
שאלה: אז איך האדם יכול לתת באמת תשומת לב ולהאמין בבורא?
על ידי החברים.
שאלה: אמרת שזה עניין של הרגשה מתי צריך לעורר את העשירייה לדבקות ומתי להעלות אותה בעיני ולהידבק אליה. האם נכון לומר שבירידה הכי גדולה כל מה שנשאר לאדם לעשות זה להעלות את העשירייה בעיניו. כשיש לו איזו התעוררות, אז הוא יכול באמת להעלות את העשירייה לדבקות?
כן.
שאלה: איך מוסיפים בחיבור?
מוסיפים בחיבור על ידי גילוי החיסרון בדבקות החברים.
תלמיד: זה ברור. אבל מה זה ההוספה, איך אני מוסיף בחיבור?
אני מבין שלמצוא את התיקון שלי, ההתקדמות בדרך, אני יכול רק בזה שאנחנו נהיה יותר ויותר מחוברים זה עם זה.
שאלה: אנחנו רוצים לעשות לתת עוד יגיעה, כמו שהוא כותב בסוף הקטע - "והירידה ברוחניות אין הפירוש שעכשיו אין לו אמונה, אלא עכשיו צריך לתת עבודה יותר גדולה" איך נותנים עבודה יותר גדולה?
דבר עם החברים ותחליטו.
(סוף השיעור)
-
ויקרא רבה פרשה ב פסקה א: בנוהג שבעולם, אלף בני אדם נכנסין למקרא, יוצא מהן מאה. מאה למשנה, יוצאין מהן עשרה. עשרה לתלמוד, יוצא מהן אחד. הה”ד [הדא הוא דכתיב, וזה מה שכתוב] (קהלת ז’) אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי.↩