שיעור בוקר 15.10.21_- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם" עמ' 536, חלק מאמרי "שמעתי",

מאמר כ', "ענין לשמה"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 536. חלק מאמרי "שמעתי", מאמר כ'. "ענין לשמה"

אנחנו ממשיכים בנושא העיקרי שבעצם בשבילו אנחנו נמצאים בעולם הזה, להגיע ממצב של הרצון לקבל שבו אנחנו נולדים ומתפתחים למצב שאנחנו כבר מרגישים עד כמה הוא לוחץ, ועד כמה אנחנו סובלים ממנו.

לחלק מהאנשים ניתנה הזדמנות לעלות למעלה מהטבע של העולם הזה שנקרא האגו, הרצון לקבל לעצמו, לרמה אחרת, של רצון להשפיע, שזה הטבע של הכוח העליון, הטבע של הבורא. בסופו של דבר אלה שיש להם את הרצון הזה, את הדחף הזה להגיע לרצון להשפיע, לצורת ההשפעה, לדבקות בבורא הם צריכים לבצע את הנטייה הזאת שיש להם, שהבורא נותן להם, ויתר בני האדם כבר יעשו את העלייה הזאת בעקבותיהם.

כמו שאנחנו לומדים שגם אצלנו יש רצון לקבל גדול, אבל יש בתוכנו נקודה קטנה שמשתוקקת להגיע ל"לשמה" ונקראת "נקודה שבלב", כך אנחנו צריכים להבין שבמידה שאנחנו משתוקקים לבורא, אנחנו הופכים להיות הנקודה המיוחדת הזאת שמשתוקקת להגיע לבורא, והיא קובעת את הגורל של כל ה"לב", זאת אומרת של כל הרצון הגדול שבו נמצאת האנושות. לכן אנחנו צריכים לדאוג איך לעשות נחת רוח לבורא, ואיך להציל את כל האנושות מאותו המצב האגואיסטי, הנוראי, שהיא נמצאת בו ולכן סובלת יותר ויותר מיום ליום.

העבודה שלנו והמטרה שלנו בעולם הזה שבו אנחנו נמצאים, נולדים, מרגישים ומגלים את המצב שבו אנחנו נמצאים היא לעלות ממנו, מהמצב האגואיסטי הנורא, לעולם העליון שהטבע שלו הוא טבע הפוך, אלטרואיסטי, נתינה ואהבה במקום קבלה ושנאה. איך אנחנו עושים זאת? בזה שאנחנו עוברים מרצון רק לקבל לעצמנו, כל אחד לעצמו, לרצון להשפיע לזולת, כל אחד לכולם, ובזה אנחנו משיגים את הטבע של הבורא.

המעבר הזה נקרא מעבר מ"לא לשמה" ל"לשמה". זאת אומרת המצב שלנו, לא של כולם, אני מדבר על אלו שמשתוקקים להגיע ל"לשמה", המצב שהם נמצאים לפני זה, נקרא "לא לשמה", עדיין לא נמצאים ב"לשמה". מה הכוונה? אנשים שלא משתוקקים, לא יודעים ולא מבינים שהם צריכים להחליף את הנטייה שלהם מרצון לקבל לרצון להשפיע, משנאה לכולם לאהבה לכולם, שהם צריכים אך ורק לשנות את עצמם ולא אף אחד אחר, כי כל מה שאדם מרגיש בעולמו, הוא מרגיש את עצמו. לכן מה שאנחנו צריכים לעשות, זה מעבר מ"לא לשמה", שעוד לא נמצאים בהשפעה ואהבת הזולת והבורא, ל"לשמה", שנגיע לאהבה לזולת ולבורא. וזה רק לאותם אנשים שמקבלים לזה דחף, משיכה, אבל לא לכל באי עולם. הם יעשו את העבודה הזאת בצורה פשוטה, פשוט יעלו אותם, דווקא כתוצאה מהמאמצים שלנו, לדרגת לשמה שמגיעה להם.

המצב שבו אנחנו נמצאים, שמרגישים את העולם הזה ברצון האגואיסטי שלנו, נקרא "העולם הזה", ואותו אנחנו מקבלים ברצונות הלא מתוקנים שלנו, איך שנולדים ומתפתחים. וכשאנחנו רוצים להגיע לרצון אלטרואיסטי, לשמה, לאהבת הזולת, להרגשת הזולת, לדאגה לזולת לפני דאגה לעצמנו, שזה נקרא השפעה, זה נקרא שאנחנו מתחילים להרגיש את העולם העליון ואת הבורא.

זו בעצם העבודה שלנו, אתם כבר יודעים את זה, אני רק חזרתי על זה קצת לפני המאמר הזה שיש לנו היום, שנקרא "ענין לשמה".

קריין: כתבי בעל הסולם, עמ' 536, "שמעתי" מאמר כ': "ענין לשמה".

אפשר לשאול על כל מילה, על כל משפט, רק קרוב לנושא.

כ. ענין לשמה

"דענין לשמה. בכדי שהאדם יזכה לשמה, הוא צריך לאתערותא דלעילא [להתעוררות מלמעלה], כי זהו הארה ממרום, ואין זה בשכל האנושי להבין, אלא מי שהוא טועם, הוא יודע. ועל זה נאמר: "טעמו וראו כי טוב ה'"." לכן יש הרבה אנשים, שהם לומדים חכמת הקבלה ולומדים טקסטים בלימוד אמיתי, אבל הם לא שומעים שצריכים להגיע ללשמה. הם אומרים את הדברים האלה, אבל הם לא מבינים מה המהות של המילים. עד שלאט לאט אפילו [אחרי] הרבה שנים מתחילים להבין שמדובר כאן על שינוי פנימי בתוך האדם. שאדם לא יקלוט את הסביבה, את העולם שיש, במקום שבו הוא נמצא, בכלים דקבלה, אלא שיקלוט אותם בכלים דהשפעה.

ויוצא שאת הכלים שלנו אנחנו צריכים להחליף, ואז העולם משתנה ואז הכול משתנה. וכל עוד אנחנו לא נחליף את הכלים שלנו מקבלה להשפעה, אנחנו לא נרגיש עולם אחר, לא נרגיש את עצמנו כנמצאים במציאות אחרת.

"ומשום זה, צריך האדם, בזמן קבלת עול מלכות שמים," זאת אומרת, שהוא כן מסכים למטרה הזאת, להגיע לעל מנת להשפיע, ללשמה, שמקבל את זה על עצמו, וזו תהיה המטרה שלו, "שיהיה על תכלית השלימות, היינו כולו להשפיע ולא לקבל כלום. ואם האדם רואה, שאין האברים מסכימים לדיעה זו, אין לו עצה אחרת, אלא תפילה, שישפוך שיחו לה', שיעזור לו, שגופו יסכים לשעבד את עצמו להקב"ה."

זאת אומרת שאם אנחנו באמת מתחילים ברצינות לראות את המטרה שאליה אנחנו צריכים להגיע, גם כולם צריכים להגיע, כל באי עולם, כל מי שנמצא בעולם צריך להגיע ללשמה, השאלה רק באיזו צורה. או שאנחנו הולכים ככוח חלוץ, כקומנדו ופורצים ללשמה ושם אנחנו רואים שכבר כל דורות המקובלים נמצאים בלשמה, כל הנשמות שכבר תקנו את עצמן ואנחנו מצטרפים אליהן, או שזה אנשים שלא קיבלו גילוי נקודה שבלב שדוחפת אותם לבורא, זאת אומרת להגיע ללשמה, להשפעה, ואז הם נמצאים בצורה פאסיבית. זאת אומרת, חיים בעולם הזה לפי אותם הרצונות והמחשבות שהטבע, ההשגחה, אותו הבורא, מעורר בהם בכל רגע והם רק מבצעים את הפעולות האלה לגמרי ללא שום בחירה חופשית.

לכן אנחנו צריכים להבין שהבחירה החופשית שלנו היא היחידה, או שאנחנו נמצאים כעובדי פרעה, כעבדים של הרצון לקבל שלנו או שאנחנו מגיעים לעל מנת להשפיע, וגם אז אנחנו עובדי ה', אבל להיות עובד ה' אני צריך כל פעם להיות בבחירה, במאמץ, בזה שאני כל פעם דוחה את עבדות האגו שלי ורוצה להיות עובד של הבורא.

שאלה: המושג של לשמה, זה משהו שקורה בן רגע או שבדירוג מסוים, שאני מרגיש יותר או פחות?

"לשמה" זה נקרא על מנת להשפיע, להיות למעלה מעל מנת לקבל ועל זה כתוב הרבה דרך אגב, שזה הטבע של העולם הרוחני, הטבע של הבורא, הרצון להשפיע, צורת ההשפעה וכן הלאה. בלשמה, מדובר על הרצון לקבל שזה האדם בעיקר, שהוא מתעלה מעל האגו שלו, מעל הרצון לקבל שלו ומתחיל לעבוד למעלה מהרצון לקבל, כל הזמן כאילו רוצה לכסות את הרצון לקבל שלו בכוונה על מנת להשפיע. הרצון לקבל נשאר כמו שהוא, ואפילו כל פעם מראה את עצמו שהוא יותר ויותר גדול מקודם, אבל זה הכול כדי שאדם יוכל לכסות אותו ברצון להשפיע, בכוונה על מנת להשפיע, להשתמש ברצון לקבל בעל מנת להשפיע, זו בעצם העבודה שלנו.

אז אנחנו צריכים להיות ערים לזה שאנחנו נמצאים ברצון לקבל וכל פעם הוא משתנה ואף גדל, ובהתאם לזה אנחנו צריכים לדאוג איך אני מתנגד לו, מכסה אותו בכוונה להשתמש מעליו או אפילו עימו בעל מנת להשפיע. אם אני משתמש ברצון לקבל כדי למעלה ממנו להשפיע, זה נקרא שאני נמצא בדרגת הבינה, עדיין יש לי עביות שורש, א' ו-ב', או אפס, אחד, שתיים, ממלכות לבינה. אם אני יכול להשתמש ברצון לקבל שמתעורר בי כבר בדרגות ג' ו-ד', שלוש וארבע, אז אני כבר יכול להשתמש בו בצורה הפוכה, אפילו לקבל על מנת להשפיע. זו כבר עבודה גדולה ומאוד מאוד מיוחדת. זה מה שאנחנו משתדלים לעשות.

שאלה: האם יש תועלת בכך שאנחנו מתקשרים עם המקובלים דרך העשירייה כמו שאנחנו מתקשרים עם הבורא ומבקשים את העזרה של המקובלים?

ודאי שאנחנו צריכים לבקש עזרה בכל הצורות האפשריות, כי לא רק שאנחנו מתעלים מעל האגו שלנו וממשיכים תיקון, אלא אנחנו גם מעלים אותם בזה שאנחנו פונים לנשמות הגבוהות האלה ומבקשים תיקונים. אנחנו בזה מכניסים אותם גם למערכת שלנו, וכל חלק וחלק מתוקן במערכת הכללית של האדם, אדם הראשון אני מתכוון, במערכת הכללית, עד כמה שהוא מתוקן הוא שמח להשתתף בתיקונים הבאים. וכשפונים אליו והוא שייך לזה, אז ודאי שיש לו שמחה גדולה. זה נקרא "לשמח את נשמות הצדיקים", כן, כך אנחנו צריכים לעשות.

לכן אם אנחנו יכולים להתחבר איתם, אחר כך אנחנו נלמד איך עושים את זה, זה גם שייך לעיבור נשמת הצדיקים, אז אנחנו כן צריכים לבצע את זה.

שאלה: בהקדמה ועכשיו אחרי הקטע האחרון, דיברת על החלק הפסיבי של הנשמה שידחוף אותנו להשיג לשמה. האם זה משהו שאנחנו מרגישים בתוכנו, את דחיפה של הנשמה הפסיבית הזאת, האם זה משהו שמגיע מלמעלה? איך זה עובד?

אנחנו עכשיו לא יכולים לדבר על זה כי אנחנו לא מרגישים את הדברים האלה, ומה שלא בא בחושים שלנו אנחנו לא רוצים לדבר ולהתפלפל עליו כי זה ממש פתח לבלבול גדול, ולכן מקובלים מדברים רק על מה שמתגלה [באופן] ברור, בטוח בכלים שלהם. זהו.

יבוא הזמן שיהיה לך קשר עם נשמות גבוהות, המלובשות בגופים ושלא מלובשות בגופים דעולם הזה, תכיר את הכול. לאט לאט אנחנו נדבר על כל הבריאה, אבל בהדרגה במידה שאתם יכולים לקבל את זה ולא לטעות.

שאלה: אולי יש לך איזו דוגמה לתת, שמתעורר איזשהו רצון אפילו קטן ביותר ואיך אני משתמש בו לשמה? איך אני הופך אותו לטובת חברים?

תעשה שכל הרצונות שלך, עד כמה שאתה מסוגל יהיו לטובת חברים, וזה יהיה בדרך ללשמה. זה הכול.

שאלה: כשכתוב אצל שרב"ש שאדם ישפוך שיחו לה', הכוונה לכל אדם בעשירייה או לכל העשירייה ביחד?

גם וגם.

"ואל תאמר, אם בחינת לשמה הוא מתנה מלמעלה, אם כן מה מועיל את התגברותו ועבודתו, וכל הסגולות והתיקונים, שהוא עושה, בכדי לבוא לשמה, אם זה תלוי ביד ה'. ועל זה תירצו חז"ל ואמרו: "אי אתה בן חורין לפטור ממנה". אלא על האדם מוטל לתת את [ההתעוררות מלמטה. וזהו בחינת תפילה."

זאת אומרת, ברור כנגד הרצון לקבל שהבורא ברא, זה כל הטבע של כל הבריאה בדומם, צומח, חי מדבר, אני לא יכול לעשות כלום. אין לי כלים, אין לי שום אפשרויות להגיע לרצון לקבל שלי ולהתחיל לשנות אותו, להקטין אותו, להגדיל אותו, להעביר אותו ממצב למצב. זה רק נראה לי כאילו זה אפשרי, אבל זה לא אפשרי, זה נקרא "המחליף פרה בחמור", אם אני רוצה לעבוד עם הרצון לקבל בעצמי, אז נראה לי שאני משנה את הרצון לקבל, במקום אחד השני, וככה אני מתגבר ואני עושה, זה בלתי אפשרי לעשות כלום.

לכן כל הפעולות שלנו הן אך ורק כשאנחנו פונים לבורא הוא נותן לנו שכל וכוח לבצע את הפעולות הנכונות. ובלעדיו אנחנו יכולים לעשות מה אומרים אנשים, אבל אלה לא תיקונים. כל מה שאני מסוגל לעשות בשכל ובלב שלי זה לא נקרא שאני עושה תיקון, כי את התיקונים אפשר לעשות רק על ידי האור העליון ולכן בלי פנייה לבורא שיעזור, שילמד, שיעשה, אני לא משיג שום דבר, אני לא מתקדם בשום תיקון הפרטי שלי או יותר כללי בעשירייה, או עוד יותר כללי באנושות.

לכן אנחנו חייבים קודם כל לא לשכוח, שכל התיקונים שאני רוצה, אני קודם כל צריך לפנות לבורא. וודאי זה לא שייך לכל מיני דברים שאנחנו קובעים בעשירייה, בחיים שלנו, בצורה מכנית אנחנו צריכים לקיים ביחס בינינו, ביחסים בין בני אדם, זה לא שייך לזה. את הדברים האלה אנחנו חייבים לקיים גם בכוחות שלנו, ביחסים בינינו.

אבל באמת תיקונים אמיתיים, להתקדם לקראת ההשפעה, לקראת חיבור אמיתי, אנחנו יכולים אך ורק בפנייה לבורא. בסופו של דבר אחרי כל המאמצים שאנחנו משתדלים לבצע פעולות של חיבור, השפעה, נשאר לנו רק דבר אחד, לפנות לבורא שיעזור לנו, שילמד אותנו ושיתן לנו כוח ושכל איך לבצע את פעולות החיבור, וזו בעצם הפעולה היחידה שאנחנו צריכים לעשות בעקבות שבירת הנשמה הכללית דאדם הראשון.

שאלה: בעל הסולם אומר בפסקה השנייה, ש"אם האדם רואה, שאין האברים מסכימים לדעה זו, אין לו עצה אחרת, אלא תפילה, שישפוך שיחו לה'," שיעשה התעוררות מלמטה, ואם האיברים לא מסכימים, אז אתה לא יכול לעשות אפילו את התפילה, אתה לא יכול לעשות התעוררות מלמטה. זה נראה כאילו האגו אף פעם לא יתן לך לעשות את התפילה הזאת, אז איך זה עובד?

זה נכון, אבל בכל זאת אם אנחנו משתדלים יחד לבצע את הפנייה לבורא, זה יוצא מאיתנו ומגיע אליו. כי יש בפנייה שלנו עניין של קנאה, תאווה, כבוד, עניין של תחרות, עניין של כל מיני דברים, זאת אומרת מעורב גם הרצון לקבל בתפילה שלנו, אנחנו כן יכולים. אומנם אנחנו במאה אחוז רצון לקבל קטן, אבל על ידי קשר בינינו שלילי שנמצא בינינו, אנחנו יכולים להגיע למצב שבכל זאת רוצים לפנות לבורא ולקבל ממנו עזרה.

קנאה, תאווה וכבוד, הם נמדדים מאדם כלפי אדם, כי אם לא הייתי מרגיש אחרים לא היו לי שלושת היוצרות האלה, נטיות הללו, קנאה, תאווה וכבוד, בכלל לא הייתי מרגיש אותם. בגלל שאני נמצא בחברה אנושית אגואיסטית שבורה, יש לי כלפי כל אלו הנמצאים בחברה הזאת הסתכלות האגואיסטית, שאני מסתכל עליהם בקנאה, תאווה וכבוד.

ואז כשאנחנו רוצים להתחבר ולהתגבר על הדברים האלו, אנחנו מרגישים עד כמה לא מסוגלים ובורחים. ואם אנחנו נותנים גם על החיבור עניין ההכרחיות כדי להשיג את הכבוד, כדי להשיג את הקנאה למלאות, תאווה, אז יוצא לנו שדווקא הנטיות הללו השליליות הן עוזרות לנו, וכך אנחנו יכולים בכל זאת לפנות לבורא ולדרוש, לבקש ממנו את ההתקדמות אפילו להשפעה.

תלמיד: אז נראה שבנקודת הייאוש הזו, אפילו האגו עצמו מבקש, יוצאת ממנו התפילה הזאת. האם זה נכון?

כן. אנחנו עוד נלמד את הדברים האלה, בינתיים נתקדם לפי המאמר. אתה צודק, תשאל עוד.

שאלה: מה צריכה להיות התפילה כדי שהיא תהפוך להיות התעוררות מלמטה?

אם אנחנו רוצים שהתפילה תעורר את הכוח עליון להשפיע לנו היא צריכה להיות במשהו דומה לכוח העליון, זאת אומרת היא צריכה להיות באותו גל, באותו תדר כמו שכוח העליון. כוח העליון הוא עובד בהשפעה אז גם התפילה שלנו במשהו צריכה להיות להשפעה, במשהו לפחות, ואז במידה הזאת אנחנו מחייבים את הבורא, את הכוח העליון לשמוע ולהגיב.

שאלה: האם אנחנו משיגים לשמה בזה שאנחנו מתמודדים עם האגו? או מתוך השמחה שגדלה פעם אחר פעם?

שמחה גם צריכה להיות אבל היא כתוצאה מזה שאני בטוח שאני מתקדם בדרך נכונה. אבל אנחנו מתקדמים מעל האגו שלנו. אנחנו מבקשים שיהיה לנו כוח לעלות למעלה מהנטיות האגואיסטיות שלנו, אך ורק בצורה כזאת שאני רוצה להתעלות למעלה מהאגו שלי ולקנות כל מיני צורות השפעה בקבוצה, ודאי שבינתיים זה רק בקבוצה, או בכל הכלי העולמי שלנו, בני ברוך.

אז בצורה כזאת אני זוכה שמקבל מלמעלה כוחות להתכלל בכלים דהשפעה, זאת אומרת בנשמה, נשמה זה נקרא רצון להשפיע. ואז כבר בצורה כזאת אני מתחיל להרגיש ולהבין מה קורה במציאות האמיתית. ולא באזור שלנו המוגבל שהוא בכוונה נברא על ידי הבורא בצורה מסוימת של הרצון על מנת לקבל, ואז אנחנו נמצאים בו כמו בבועה, אלא אנחנו משתדלים לצאת ממנו לעולם הרחב, לעולם ההשפעה, לעולם האמיתי כמו אותה תולעת, שהיא צריכה לצאת מהצנון המר, וכך אנחנו צריכים להבין מה המציאות שלנו לעומת המציאות האמיתית.

שאלה: מה זה פעולה של תיקון אמיתי בעבודה?

תיקון אמיתי זאת תפילה כמו שהוא אומר. תפילה, אבל אנחנו צריכים להבין איזה נטיות לתפילה, הכנות לתפילה, בקשה נכונה, יש לנו, כי רק היא בעצם מקדמת אותנו לבורא, לכוח השפעה הכללי.

שאלה: מכוח מה זוכים להארה מלמעלה?

בכוח הביטול כלפי כוח עליון. עד כמה אני מוכן לבטל את עצמי, לוותר על עצמי לעומת כוח ההשפעה הכללי שנמצא בכל המציאות הסביבתית.

שאלה: מה זה להרגיש את העולם בכלים דהשפעה?

זה נקרא להרגיש אותו כמו שהוא, לפי מידת השתוות הצורה שלנו עם העולם האמיתי, עולם האמת. בשביל זה אנחנו צריכים קודם כל לרכוש את תכונת ההשפעה, ובמידה שיש לנו כלים כמו של העולם הרוחני, כך אנחנו נרגיש את העולם הרוחני באיזו מידה.

שאלה: איך לקבל טעם של "לשמה" בעשירייה?

זה שאנחנו משתדלים להיות יותר ויותר קרובים זה אל זה, בהתחלה מאין ברירה ואחר כך יותר ויותר בהבנה שאנחנו חייבים להגיע לחיבור אחרת אנחנו לא נרגיש שום דבר חוץ ממה שכל אחד מאיתנו קולט את תפיסת המציאות שלו בצורה בדידה, בצורה אחידה, ואז אנחנו לא מרגישים שום דבר חוץ מאת עצמנו. אדם, סך הכול במקום המציאות האמיתית הוא מרגיש, רואה, משיג מה שנמצא בו בכלי הקבלה שלו, ברצון לקבל שלו וזה נקרא משיג את העולם הזה שהוא הפוך, שקרי ולא אמיתי.

לכן מה שאנחנו צריכים זה רק להבין שבלי חיבור בינינו אנחנו לא מסוגלים להרגיש את העולם העליון, זה דבר אחד. דבר שני, לחיבור בינינו אנחנו לא מסוגלים בעצמנו להגיע אף פעם. דבר שלישי, להגיע לחיבור בינינו אנחנו יכולים אך ורק על ידי הכוח העליון כי הוא כוח ההשפעה והחיבור. במידה שהוא מקרין לנו את הכוח שלו, במידה הזאת אנחנו כן נתקדם לחיבור כזה שנתחיל להרגיש בתוך החיבור את העולם הרוחני, את הבורא. אלה בעצם הפעולות שאנחנו צריכים לבצע, פעולות החיבור בינינו ורק במידת החיבור בהם אנחנו נרגיש את העולם הרוחני.

זה שאנחנו לא רוצים את זה, זה דווקא מגיע אלינו כעזרה, שאנחנו נתחיל להרגיש מה חסר לנו, מה מפריע לנו, ואז כדי להפוך את ההתנגדות הזאת דווקא להתקרבות לרוחניות, אנחנו צריכים להתפלל, לבקש מהבורא שהוא יהפוך את כוח הקבלה שלנו, דחייה, קנאה, תאווה, כבוד, כל מה שיש, כל הנטיות שלנו להתרחק מהאחרים, שהוא יהפוך את זה לצורה אחרת, להתקרבות, הוא מסוגל. וזה מה שאנחנו צריכים לבקש.

שאלה: איך לקבל כוחות לכסות את הרצון לקבל בכוונה על מנת להשפיע?

רק בתפילה, כמו שעכשיו אמרתי. הרצון לקבל נשאר רצון לקבל. אנחנו צריכים רק לאתר את הנטיות שלו על מנת לקבל לטובתו, לטובת עצמו איך הוא עובד בכל רגע ורגע, ועד כמה אנחנו רוצים לשנות את זה, עד כמה אנחנו מכירים בו כבכוח הרע שנקרא "הכרת הרע", ועד כמה אנחנו רוצים שהכוח הזה של דחייה, שנאה, ריחוק מאחרים, יהפוך להיות למשיכה, לקרבה, לחיבור לאחרים.

קודם כל ודאי בעשירייה אנחנו צריכים לבצע. ואז במידה שאנחנו מבינים שזה עצם התיקון, שבו בתוך התיקון הזה אנחנו מגלים את כוח ההשפעה שנקרא "בורא". ואין בורא ללא נברא ונברא זה החיבור בינינו, אז בצורה כזאת אנחנו כן יכולים להתקרב לתיקונים אבל זה הכול מושג אך ורק על ידי התפילה.

שאלה: כיצד להכין את עצמי לתפילה?

על ידי זה שאנחנו מדברים בינינו, מה חסר לנו כדי להגיע לדבקות בבורא? להיות יחד. במידה שאנחנו מתעלים למעלה מהאגו שלנו שמפריד בינינו, אנחנו מתקרבים בעצם לבורא, או לפחות לומדים מה חסר לנו כדי להתקרב לבורא. ובהתאם לזה מפעילים את הבקשה שנקראת "תפילה", ואם הבקשה נכונה, אחרי מאמצים אמיתיים שלנו אז אנחנו מקבלים כוחות תיקון מלמעלה וכבר עם החיבור בינינו מתקרבים לבורא.

שאלה: האם התפילה הנכונה צריכה להיות שאני אגיע לשמה או שהחברות תגענה לשמה?

כתוב "המתפלל עבור החבר זוכה תחילה", זה מה שאנחנו צריכים להבין. גם כאן העיקרון להשפיע הוא העליון.

שאלה: כתוב בטקסט "שיהיה על תכלית השלימות, היינו כולו להשפיע ולא לקבל כלום." מה הנברא ישפיע אם לא יקבל כלום מהבורא?

מה הנברא ישפיע אם לא יקבל כלום מהבורא? אם הוא ירצה להשפיע ולא לקבל כלום, הוא יקבל את האור העליון. את האור העליון אנחנו לא צריכים למשוך שיבוא אלינו ברצון לקבל, זה אי אפשר. הוא מגיע לפי השתוות הצורה במידה שאני רוצה להשפיע, במידה הזאת האור העליון ממלא אותי ואני יכול להשפיע אותו לאחרים. שאלה יפה, שאלה נכונה.

במידה שאני רוצה להשפיע לאחרים, אני מקבל את האור העליון ואני אוכל להשפיע אותו לזולת. זה לא שאני צריך לקבל את האור העליון, אין שם עניין של קבלת האור העליון. העולם הרוחני עובד כולו על הטבע ההפוך, על טבע ההשפעה ולכן ככל שאני לא רוצה לקבל, אני כבר מתקרב לבורא, לאור העליון. ככל שאני רוצה להשפיע, לתת, אז אני כבר הופך להיות בזה לכלי קבלה לאור העליון, הוא נכנס בי, הוא נמצא בי, במידה, בעוצמה, שאני יכול להמשיך את ההשפעה הזאת לאחרים.

קריין: פסקה רביעית.

"אבל אי אפשר שיהיה תפילה אמיתית, אם לא יודע מקודם, שבלי תפילה אי אפשר להשיגה. לכן ע"י המעשים והסגולות, שהוא עושה בכדי לזכות לשמה, מתרקם אצלו כלים מתוקנים, שירצו לקבל את ה"לשמה".

ואז, לאחר כל המעשים והסגולות, אז הוא יכול לתת תפילה אמיתית. משום שראה, שכל המעשים שלו לא הועילו לו כלום. ורק אז הוא יכול לתת תפילה אמיתית מעומקא דליבא. ואז הקב"ה שומע תפילה, ונותן לו המתנה של לשמה."

זאת אומרת, יש כאן כמה מצבים שאנחנו צריכים לעבור.

"וגם צריך לדעת, שע"י קניית הלשמה הוא ממית את היצר הרע. משום שיצר הרע נקרא "המקבל לתועלת עצמו". ועל ידי זה שזוכין להשפיע, אז הוא מבטל את התועלת עצמו. וענין המיתה פירושו, שהוא כבר לא משמש עם כלי הקבלה שלו לתועלת עצמו. וכיון שביטל את תפקידו, הוא נבחן למת."

כאן אני חושב שאנחנו נעשה סדנה, איך אנחנו מגיעים למצב כמו שכתוב "שכל המעשים שלו לא הועילו לו כלום." כדי להשיג את ה"לשמה", "ורק אז הוא יכול לתת תפילה אמיתית." זאת אומרת, תפילה אמיתית אני יכול לתת במצב מיואש, אנוש, שאני לא מסוגל להגיע ללשמה, שאני כל כך רוצה את זה ויחד עם זאת אני מבין שזה ממש בלתי אפשרי, אני לא יכול.

אני לא יכול לצאת מתוך הגוף שלי, מתוך העור שלי ולהשפיע לזולת, זה לא בראש ולא בלב ולא יכול להיות, ולא כלום, אבל אני מבין שישנה מציאות אחרת ששם פועלת הנשמה, בצורת השפעה, מחוצה לה. איך אני מבצע את זה, איך אני מגיע לזה, איך אני עושה את זה, איך אני משכנע את הכוח העליון שהוא יעשה לי את זה?

איך אנחנו מגיעים למצב כזה, לשבירה, למצב שאנחנו בטוחים שאנחנו לא נצליח בכוחות שלנו, מצד אחד, ואז לכן אנחנו חייבים לקבל כוחות מלמעלה, ואנחנו כאילו מחייבים את הבורא שייתן לנו את כוח ההשפעה, בתפילה, בצעקה, אנחנו צריכים לעשות את זה.

איך מגיעים למצב של התפרצות כזאת בינינו, שהבורא שומע ואומר על זה "נצחוני בני", שאני נתתי להם רצון לקבל והם דורשים ממני להיפך, רצון להשפיע?

סדנה

איך מגיעים לשבירה כזאת וממנה כבר מחייבים את הבורא, כמו שהוא אומר "נצחוני בני", מחייבים את הבורא לשנות לנו את הטבע?

*

כתוב ש"המתפלל עבור חברו זוכה תחילה", מה זאת אומרת? אם אני נמצא ברצון לקבל אבל אני מאוד רוצה להגיע ללשמה, לרצון להשפיע, אז אני מתאר לעצמי מצב שלא איכפת לי להישאר במצב כמו שאני עכשיו. אומנם אני מאוד רוצה להגיע להרגשת הרוחניות, בורא, לצאת מכל העולם הזה הצר וחשוך.

אבל אם אני באמת רוצה להגיע להשפעה, אז אני צריך להתפלל עבור החברים שהם יגיעו לזה ואני רק תומך, רק עוזר להם בזה. אני משכנע את הבורא שיעזור להם ואני בעצמי לא דואג. זו הדאגה שלי, שאני אתפלל עבור החברים והם יצליחו.

ואז, אם באמת יש לי תפילה כזאת בלב, אז נקרא ש"המתפלל עבור אחרים זוכה תחילה." כי אז באמת יש לי רצון להשפעה. ובאמת כשהתפילה שלי בצורה כזאת שאני מתפלל עבור הזולת, אמנם שאני לא מתכוון לזה, אבל היא נותנת לי אפשרות לקבל כוח השפעה מהבורא ולהפוך את עצמי כבר לרצון להשפיע. אנחנו נדבר על זה.

זאת אומרת, כדי להגיע לרצון להשפיע אני צריך להגיע למצב שהמצב של החברים הוא יהיה מאוד מאוד חשוב לי. עד כדי כך שרק עליהם אני מתפלל ומבקש מהבורא שיעזור להם, ועל עצמי אני לא מבקש שום דבר.

אם אני מבקש עבור הזולת ואני עושה את זה מכל הלב, פחות או יותר עד כמה שאני מסוגל, וכדאי לעשות על זה תרגילים, והלב מתרכך, אז אני מגיע למצב שאני באמת מבקש כוח השפעה. ואז יוצא שאני מקבל את הרוחניות. זה נקרא "המתפלל עבור אחרים זוכה תחילה."

*

איך אנחנו בתוך העשיריות רוצים לקיים, מקיימים, מעמידים כך את עצמנו שכולנו נזכה לתכונה הרוחנית, לתכונת ההשפעה?

*

שאלה: איזה תרגילים אפשר לעשות כדי לרכך את הלב?

כמה שאדם חושב יותר על איזו תופעה, התופעה הזאת מתחילה בכל זאת להיות יותר ברורה, יותר קרובה, יותר מובנת. לכן אנחנו צריכים להשתדל שלוש פעמים ביום לעשות תפילה לבורא עבור החברים.

אני מבקש ממנו לחבר את החברים יחד בצורה כזאת שהוא יוכל להתגלות בהם בכוח השפעה הדדי ואז הקבוצה שלנו תהיה מגובשת, מחוברת בכוח ההשפעה המשותף. ובזה אנחנו נגלה מקום לגילוי הבורא ונוכל לקבל את הגילוי שלו על מנת להשפיע לו.

צריכים בכל מיני מילים, בכל מיני צורות, לעשות אפילו שלא יוצא, במאמצים, לחבר כאלו משפטים שלוש פעמים ביום, לפחות. אפשר עד חמש, אבל שלוש גם מספיק.

ובזה אני צריך לראות את החברים שהבורא מחבר אותם ביניהם, ובונה ביניהם מקום שנקרא "שכינה" שהוא יכול לשהות באותו מקום כשוכן. ובזה מגיעים גם נבראים וגם הבורא לדבקות ביניהם שזה כבר תיקון העולם.

מתחיל מהעשירייה שלי ואחר כך לכל הארגון שלנו הגדול ואחר כך לכל האנושות, כמו שכתוב "כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים".

שאלה: יש לנו בעשירייה שתי נקודות מבט. האחת היא שאני עושה עבור החברים, אני מבקש עבורם, והשנייה זה שכל העשירייה בונה תפילה משותפת. האם אחד כלפי השני או כל העשירייה ביחד?

גם זה וגם זה דברים טובים ונכונים. כל אחד מתפלל עבור העשירייה וכל העשירייה היא יכולה להגיע יחד למצב שהיא מתפללת, זאת אומרת, פונה לבורא עם הרצון המחובר שלה שלה. בקיצור, צריכים לעבוד על זה. צריכים לעבוד.

תראו איך לממש, איך למיין את הדברים האלה, העיקר שזה יצא בצורה כמה שיותר מגובשת, כי אז זה נקרא "חד מקבל חד". כמו שהבורא אחד אתם צריכים לבנות מעצמכם גם כן רצון אחד, שאתם רוצים בזה להשפיע לו כמו שהוא רוצה להשפיע לכם. ואם אתם מגיעים לאותו קו, נכנסים לאותו קו עימו, אז אתם מתחילים לגלות אותו.

שאלה: בטקסט כתוב ש"לשמה" נחשב כמתנה. למה הוא קורא ללשמה "מתנה" אם זה משהו שמגיע אחרי תפילה?

זה לא חשוב שזה מגיע אחרי תפילה. אבל "לשמה" זה נקרא על מנת להשפיע, גם ברצון וגם במחשבה, ואין לנו את זה מלכתחילה, אנחנו בנויים בצורה אחרת. ולכן כשאנחנו מקבלים את תכונת ההשפעה הזאת, אפילו שמבקשים, זה בכל זאת מתנה שהבורא נותן לנו אותה מתוך זה שהוא אוהב אותנו, לא מתוך זה שמגיע לנו.

נראה לנו שזה מגיע לנו, שאנחנו מבקשים ואז אנחנו מקבלים את זה מהבורא. לא. האמת היא שאנחנו לא יכולים לבקש את לשמה בצורה האמיתית. בפנים תמיד יש לך את הרצון האגואיסטי שלך, עם הרווח האגואיסטי וכולי וכולי.

לכן אנחנו מבקשים בצורה שקרית, מה שלא יהיה, זה ככה, אבל זה לא עוצר אותנו, זה לא צריך לקרר אותי. אני צריך לעשות את כל מה שבכוחי. ואחרי זה אני מקבל את זה כתגובה מלמעלה, והתגובה הזאת נקראת "מתנה".

הבורא, כוח השפעה הכללי שבמציאות, מרגיש וודאי שאני מבקש מתוך האגו שלי אמנם שבעיני זה נמצא ממש כהתפרצות הבקשה להשפעה וכן הלאה. וכך אני מקבל מתנה. "לשמה" זאת מתנה מלמעלה.

זה טוב אם אנחנו לא נשכח שמה שמקבלים מלמעלה, הכל זה מתנה, כי אנחנו, הרצון לקבל סך הכל, לא מסוגלים לבקש על השפעה. אין לנו אפשרות כזאת. איך יכול להיות?

אלא כל בקשה שלנו, תפילה, צעקה, אפילו הכי הכי עמוקה ומתוך עומק הלב, היא בכל זאת בסופו של דבר אגואיסטית. אבל, אבל, אם אנחנו מבקשים, מקבלים מתנה את תכונת ההשפעה מהבורא וכך מתקדמים. הכול במתנה.

שאלה: איך עוברים ללשמה? האם זה קפיצה ממצב למצב או שיש כמה שלבים, ואם כן אז איזה?

בוא קודם כל נבקש כמו שצריך, נתחיל לקבל, וכמו שכתוב "זה ילמדנו", זה ילמד אותנו, בואו נחשוב על זה. והשלבים, השלבים יבואו, בואו נגיע לשלב הראשון בו אנחנו מקבלים איזו הערכה של החיבור בינינו ובו אנחנו מגלים את תכונת ההשפעה, ו פילו בתכונת ההשפעה הזאת אנחנו יכולים לגלות עוד יותר תכונת השפעה בצורה כזאת שמתחילים להרגיש שם את המקור של ההשפעה, את הבורא.

שאלה: כחברים אנחנו מתפללים שלוש, ארבע פעמים ביום בעשירייה, ואני מגלה שאני מתפלל רק עבור התועלת הפרטית שלי. בכל הפעמים האלה שאנחנו מתפללים זה עבור זה, איך אנחנו יכולים להגיע לתפילה אמיתית לתועלת החברים, לטובתם? כי אפשר להמשיך להתפלל ולהתפלל אבל כל פעם זה רק לתועלת האישית שלי, אז איך יוצאים מזה?

בכל זאת צריכים להמשיך להתפלל, רק לשים לב שהתפילה הזאת תהיה כמה שיותר קולקטיבית, כמה שיותר עבור האחרים, וכמה שיותר תבין שאתה בתוך זה רוצה גם את תועלת עצמך ולא יותר. אבל זו אמת, זו אמת מה שאתה מגלה והאמת הזאת שווה הרבה. בעל הסולם כותב באיזה מאמר מתי מגיעים לאמת, כאשר מגיעים לשקר המלא. מתי יש מעבר לאמת, כשאדם מגיע לסוף השקר. יש כזה מאמר. אני עכשיו לא יכול לחשוב על זה כי אני נמצא אתכם במשהו אחר.

בקיצור, בינתיים להמשיך. וגם זה שאתה מגלה שאתה מתפלל רק עבור עצמך, תכלול את זה בתפילה שלך, בפנייה שלך לבורא. כדאי אפילו לרשום לפניך שעל זה אני צריך לבקש, ועל זה ועל זה, ולא חשוב שאתה שוכח, הבורא עושה כך שאתה תחליף את הרצונות והמחשבות. אבל זה טוב, כדאי להשקיע.

תלמיד: מה זאת נקודת הייאוש הזאת?

נקודת הייאוש היא פשוט שאין לי שום מגע עם כוח ההשפעה, עם הכוח שמחזיק את החיים שלי. נקודת הייאוש היא בעצם נקודה אגואיסטית מאוד גדולה. אני מגלה שאני קשור, דבוק לשליטה בחיים שלי, בהסתכלות שלי, בתפיסה, זו נקודת הייאוש, שאני לא יכול להתרחק, להתנתק ממנה, אלא כל הזמן אני דורש שאני אשלוט בכל זאת, זה מרכז הנשמה, שאני חייב להיות קשור לגורל שלי, להחזיק אותו. זו נקודת הייאוש שאני לא יכול לעזוב אותה.

אבל ברגע שאני מגיע למצב כזה, הבורא נותן לי את המתנה, הוא מנתק אותי מהרצון לקבל שלי בצורה כזאת שאני רוצה שהוא ישלוט בי, כי אחרת אני אבוד. ואז הבורא נותן לי אפשרות להיות אבוד, לגמרי לגמרי לא תלוי ברצון לקבל שלי, ואז אני חופשי, זה נקרא "למתים חופשי". כשהרצון לקבל מת אז אני נעשה חופשי.

שאלה: אני מרגיש יותר מדי טעמים ושמחה בביטול כלפי העשירייה, למה יש כל כך הרבה טעמים ושמחה בביטול?

אנחנו לא צריכים לשאול על זה כל כך. כי הבורא עושה חשבונות מתוך זה שמאיר קצת יותר על הנשמה של כל אחד ואחד, ואז אחד מרגיש בצורה אחת, שני בצורה שניה וכן הלאה, כל אחד בסגנון שלו. לכן העיקר זה ההתקדמות לפי הקווים שלנו, ובדרך יהיו שינויים. זה שאתה שמח ואתה מרגיש טוב בדרך, שיהיה ככה עד סוף הדרך, אומנם יהיו עוד שינויים. תחזיק אתנו יחד והכול יסתדר, בסופו של דבר יסתדר הכול.

שאלה: איך גם להתפלל וגם לפעול?

תפילה היא בעצם הפעולה, זה מה שאנחנו צריכים להבין ולהשתדל להרגיש. שאם אני מתפלל, אני מפעיל את המערכת של כל המציאות, ואני מכוון אותה בפעולתה למרכז של כל המציאות, שזה כוח ההשפעה המקורי שנקרא בורא.

תלמיד מהי תפילה שלמה, האם כשאנחנו מתפללים יחד, או מספיק בצורה חלקית כל אחד בנפרד כמה שמסוגל?

תפילה אמיתית, תפילה מושלמת, זו ההרגשה שיוצאת מתוך הלב של האדם, ועוד יותר נכון מתוך הלבבות של החברים שמחוברים בלב אחד, והם בעצמם לא יכולים להרגיש את עומק הבקשה שמתעוררת בקשר ביניהם כלפי הבורא. אנחנו רק אחר כך יכולים להבין עד כמה אנחנו משפיעים על הבורא לפי התגובה שלו.

כשנהיה אחר כך בקשר יותר הדוק עם הבורא, כמו נגיד פרצוף רוחני, אז יהיה לנו בראש גילוי הבורא ורצון, ואנחנו מעל הרצון, כל הרצון הוא מפה ולמטה, אז אנחנו מפה ולמעלה בראש הפרצוף נהיה שם מחוברים עם הבורא למעלה מהרצון שלנו בנטייה אליו והוא אלינו, ולפי זה נוכל לעשות את כל החשבונות, את כל הגילויים שיש לנו בראש, ולהחליט בטוח מה אנחנו עושים, ומזה נבנה את הגוף שלנו. זה אחר כך, נקווה שבקרוב.

תלמיד: האם כדאי להתפלל עבור חברים שהם לא פעילים, נגיד חבר שמגיע פעם בשבוע, או להתרכז בתפילה הכללית על העשירייה, להתרכז בגרעין נגיד?

צריכים גם להתפלל עבור החברים שמגיעים לא כל יום. אני ממליץ לכם ותחשבו האם אנחנו צריכים כך לעשות, שבכל העולם, בכל הקבוצות שלנו מהקוטב הצפוני עד הקוטב הדרומי, נקבע שיש כאלו ימים שבאים כולם, נאמר יום שישי או יום שני או רביעי מתי שאתם חושבים, ובימים האלה אנחנו באמת ניתן חומר בצורה יותר מקוצרת, יותר סמיכה, בצורה כזאת שזה ישפיע עליהם יותר. הם לא יכולים לבוא יום יום, נסכים עם זה, מה לעשות, אבל בכל זאת לא נאבד אותם בדרך. אולי לעשות כך, תחשבו. לפחות אם נדע שהם באים בימים כאלו נגיד פעמיים בשבוע, לפי מה שתכתבו מתי שהם יכולים, אז נעשה בימים האלה חזרה על החומר שעברנו.

כי בכל זאת אין ברירה, כולנו כולנו בסופו של דבר נגיע לגמר התיקון, רק השאלה מתי. אנחנו היינו כבר בכל הגלגולים, בכל מיני צורות החיים, ואתם רואים שבגלגול הזה זכינו לזה שקיבלנו כבר אפשרות לעבור את המחסום ולהיכנס לעולם העליון, לכן כדאי לנו להחזיק בזה ולא לפספס. וההתקדמות שלנו היא גם בכמה אנחנו עוזרים אחד לשני. לכן זה שאנחנו נעזור לחברים האלו שבאים כמה פעמים בשבוע, בזה שאנחנו בכל זאת נשתדל לעשות משהו לקראתם, זה רק יעזור לכולנו.

שאלה: מקובלים כותבים שהמתפלל עבור חברו זוכה תחילה, למה תחילה? אם היו כותבים שהוא גם זוכה, אני מבין, אבל למה הוא זוכה דווקא תחילה?

מפני שאם הוא מתפלל עבור אחרים, אז הוא מקבל עבורם כדי אחר כך למסור להם מה שהוא מתפלל. זה טבעי, זה לפי המערכת. הכול הולך לפי הסכימה הכללית שלפיה בנויה המערכת הזאת. אם יש לו רצון חזק יותר מאחרים והוא יכול להיות במגע עם הבורא, שזה נקרא שהוא מתפלל עבורם, אז הוא מקבל עבורם ומפזר אחר כך להם. זה מעלה אותו, זה מעלה אותם, ומביא להם קשר עם הבורא. אין בזה שום דבר שלא מובן.

שאלה: יש לי בעיה יומיומית. כשאני שומע על ביטול תועלת עצמי, שאני תמיד צריך לבקש עבור הזולת, שהחברים יגיעו ללשמה, מיד אני מתאר לעצמי שאני צריך להיות בייסורים. אבל זה לא נכון, אני צריך לחיות וליהנות, וכשאני נהנה ממשהו אפילו בעבודה בעשירייה אני מרגיש אשמה, פחד, בושה. איך לברר את זה נכון?

מסכן, באף מצב אתה לא מרגיש שאתה מרוצה מעצמך ומהעבודה. מה אני ממליץ? אני ממליץ להיות יותר קשור לעשירייה ולהחשיב רק את הפעולות האלו שאתם יכולים לעשות יחד, רק את הפעולות האלה. אולי נראה לך שהפעולות שלך בעשירייה הן הרבה יותר פשוטות, טיפשיות אפילו לעומת מה שאתה יכול לחשוב ולבצע לבד, אבל פעולות בעשירייה הן הפעולות הרוחניות ולא מה שאתה מתאר לעצמך. לכן כדאי דווקא לשים לב עליהן בלבד, תשקיע בזה.

תלמיד: עוד נקודה קטנה, בזמן האחרון בבירורים שלנו נהייה ברור שאנחנו לא יכולים, כאילו כל צעד וצעד בדרך זה טעות, אנחנו מסדרים וממשיכים. האם אנחנו צריכים לקבל את זה שאנחנו טועים בכל צעד ושעל ועל זה לבקש תיקונים?

אני עבדתי ארבע שנים בתיקון מטוסים, לא סתם מטוסים אלא מערכות ניווט, ג'יירו. המערכות האלה ובכלל בכל מקום, אלה מערכות שעובדות עם בקרה עצמית, הן בנויות כך שהן בודקות את השגיאה שלהן. בלי הרגשת השגיאה, הסטייה מהכיוון הן לא יכולות לדעת איפה הן נמצאות.

זאת אומרת, יש כיוון, מטרה, ואני תמיד צריך לראות באיזו זווית כלפי המטרה אני נמצא. אם הזווית היא אפס, אני לא יודע מה לעשות. גם אם הזווית היא 1%, 10% 20% אחוז, או אפילו ממש מיקרונים, אני צריך להרגיש את זה, כי בלי זה המערכת שלי לא נכנסת לעבודה ואני לא יודע איפה אני נמצא.

זאת אומרת, האדם מתקדם תמיד קדימה אם יש לו אבחנות בין נכון לבין לא נכון. וזה שאנחנו נמצאים בין שתי ההבחנות הללו, אנחנו צריכים להבין שאנחנו שולטים, אנחנו נמצאים, אנחנו מבינים איך אנחנו מתקדמים. נכון, זאת עכשיו סטייה זמנית, כזאת או כזאת, כך או כך, אבל דווקא בזכותה, בזה שאני מרגיש אותה, אני יודע איפה אני נמצא, אני שולט במצב, אני מתקדם למטרה.

לכן לא לפחד שאנחנו נמצאים כל הזמן בהרגשת הטעות. דווקא הרגשת הטעות בכל רגע ורגע ותגובה נכונה בכל רגע על הטעות, מביאה אותנו למטרה האמיתית. כי אנחנו כל הזמן נמצאים בין שני כוחות, רצון לקבל ורצון להשפיע, ואיך אני מגיע בסופו של דבר לכך, שהרצון לקבל מתחבר לרצון להשפיע תומך בו ונעשה כמוהו, זה מה שאנחנו צריכים.

לכן אנחנו צריכים לקבל את הגישה הזאת לכל החיים שלנו, היא נמצאת אפילו בטכניקה שאנחנו בונים, אנחנו לא יכולים לבנות משהו אחר אף פעם, אלא תמיד שיש אמת וסטייה מהאמת. אם לא הייתה סטייה, גם לא הייתה האמת מורגשת נכון או לא מורגשת בכלל או לא מורגשת כאמת, זה נקרא דבר והיפוכו. כך אנחנו מתקדמים על ידי דבר והיפוכו, יש לנו על כך אפילו מאמר ב"שמעתי".

ולכן בואו נתייחס לכל הצעדים שלנו בצורה שמחויבים אנחנו כך ללכת קדימה, אל תדאגו שאתם פתאום נופלים ומאבדים את עצמכם, טוב שאתם מרגישים כך, זה צריך להיות. אבל באמת, אתם נמצאים בשמירה קפדנית מלמעלה ובאהבת הבורא אליכם ללא שום גבול.

שאלה: מה בדיוק צריכה להכיל התפילה הנכונה עבור החברים?

תתאר לעצמך שאתה כמו אימא, אתה מבקש עבורם, זה הכול. שהאהבה שלך אליהם תנהל אותך ליחס הנכון, לחבר אותם לבורא.

שאלה: אתה אומר שאנחנו צריכים להתפלל זה על זה, מה אתה יכול להמליץ לקבוצה שמסרבת לעשות את זה, שבה לא רוצים להתפלל אחד על השני?

סבלנות. להמשיך בסבלנות לא חשוב מה יהיה, בסופו דבר זה מה שאנחנו מקבלים מלמעלה, האגו שלנו כנראה גדול מאוד ועמוק, אנחנו לא רואים את התחתית שלו. ולכן אני לא יכול לבוא לבורא ולהתלונן על זה, למה הוא עשה את זה בצורה כזאת.

יש מאמר בזוהר, "עפרא, עפרא" אנחנו אולי פעם נגיע אליו, שאין מה לעשות, אנחנו רק צריכים להמשיך. ברגע שאתה מוכן להמשיך ללא תנאים, אתה מתקרב לרוחניות. ואם חברים עוזבים בדרך מה לעשות, הם עוזבים. על זה כתוב אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה. נקווה שמאתנו יצא הרבה יותר.

שאלה: בקשר למה שהחבר שאל על הטעויות, יש דבר כזה טעות, מישהו יכול לעשות טעות?

לא, האמת שאין. הבורא בכל זאת מחזיק ושומר והכול עובר דרכו.

תלמיד: למה הוא נותן תמיד הרגשה שאתה טועה?

למה הוא נותן, אני לא יודע. יש לך שאלות תמיד על הבורא למה הוא עושה כך? אין לי שאלה על זה, אני לא יודע. אני יודע רק דבר אחד, איך אני צריך להגיב על מה שאני מקבל ממנו.

תלמיד: מה לעשות עם ההרגשה או המחשבה שהיא בטח באה מהבורא, שאני עשיתי טעות, שעשיתי משהו לא נכון?

רק תפילה. אנחנו לומדים את זה מהמאמר שלנו, רק תפילה. מה הוא אומר "שכל המעשים שלו לא הועילו לו כלום. ורק אז הוא יכול לתת תפילה אמיתית מעומקא דליבא."

שאלה: ככל שאדם מתקדם בדרך הוא מזהה שהמטרה שלו נעשתה יותר רחוקה ממנו, ואז הוא אומר שהוא היה יכול לתת עוד יגיעה, וזה כל הזמן כך מתגלגל. מתי אנחנו נגיע לאותה הרגשת ייאוש שאנחנו נגיד שזהו, עשינו את הכול?

אנחנו לא צריכים להגיע לייאוש, אם אתה קורא על זה, זה לא נקרא שאתה עכשיו שם את זה כמטרה, אתה חייב להעמיד לפניך את מטרת החיבור עם החברים, עם הבורא דרך חברים ולזה להשתוקק, ולא לעשות לעצמך כל מיני כאלה דמויות, צורות שאתה נמצא רחוק.

בצורה כזאת אי אפשר להגיע וגם אסור לעשות זאת, אלא רק לפעמים האדם מותר לו לגעת בייאושים האלו כדי שוב לקפוץ מעליהם ולהמשיך את העבודה הרוחנית. כל עוד האדם לא עובר על כל המכשולים שיש בנשמה שלו, זה נקרא שכל עוד הוא לא מקבל את הסאה שלו, סאת היגיעה, הוא לא מגיע לבורא כי אין לו עם מה להגיע.

תלמיד: זאת אומרת, היגיעה לא נגמרת היגיעה כל הזמן ממשיכה.

כן, אבל תלוי בטיב היגיעה, היא משתנה.

שאלה: למה אין בתוכנו תוכנה טבעית כמו הרצון לקבל לרצון להשפיע?

ומה יהיה לנו אז, שתי מערכות?

תלמיד: כן, נפתח אותם במקביל.

ומה יהיה? אז לא תהיה לך לא בחירה ולא תיקונים ולא כלום. זאת אומרת, הבורא עושה הכול ואתה נמצא רק מכוון על ידי שתי מערכות ימין ושמאל, כמו חיות, אז אין לך בזה שום דבר. המערכות האלה נמצאות באותו גובה, ומכוונות אותך ימין שמאל. זאת אומרת, אתה מוריד את הרוחניות לדרגה גשמית. לא, אתה צריך עוד לחשוב, למה כך אתה רואה.

שאלה: איך לכוון את מערכת הניווט שלנו, והאם צריך שתהיה לנו מטרה קרובה וברורה כדי שנוכל לנווט?

כן. במטוס יש ג'אירו, סביבון כזה שכל הזמן מסתובב, מכוונים אותו מלכתחילה נגיד לקוטב הצפוני ואז לפי זה המטוס יודע לאן לטוס, כי המטוס הוא חתיכת ברזל, הוא לא יודע איפה הוא נמצא, אבל אם מכניסים בו מכשיר הוא כבר שומר על הכיוון, אז המטוס עולה לאוויר ולא חשוב איפה הוא מסתובב, הסביבון שלו כל הזמן שומר על הכיוון, נגיד לכיוון צפון, עושים את זה לפי הכוכב הצפוני, עושים כאלה מדידות.

גם אנחנו צריכים להיות כך. איפה אצלנו יש את המכשיר הזה? קבוצה, חוץ מזה כלום. אנחנו נמצאים כמו בסירה קטנה באמצע הים ולא יודעים לאן ללכת, ואז אנחנו מכוונים רק על ידי האגו שלנו. אם אנחנו רוצים להיות מכוונים לכיוון הנכון, אין לנו מצפן, אין לנו ג'יירו, אנחנו פשוט חייבים שיהיה לנו את המכשיר הזה, המכשיר הזה, זו סירה שבה נמצאת הקבוצה.

ואנחנו על ידי זה שאנחנו מתחברים בינינו, בחיבור בינינו למרות האגו שלנו, למעלה מהאגו שלנו אם אנחנו מתחברים, אנחנו מכוונים את עצמנו לבורא, שלא נראה ולא מורגש, אבל כך אנחנו מחוברים אליו מפני שמעל האגו שלנו אנחנו משתדלים להתחבר יחד.

היחד הזה, הנקודה הזאת "יחד", הנקודה של הקוטב הצפוני או הכוכב הצפוני, וכך אנחנו מתקדמים. זאת אומרת, בלי קבוצה אתה לא יכול למצוא את הנתיב שלך בכל הכוחות של הטבע שיש סביבך, לכן כתוב "או חברותא או מיתותא".

תלמיד: איזו מטרה קרובה אנחנו יכולים לשים לעצמנו ואחר כך המטרה הבאה כדי שנוכל להתקדם?

אם אני כל הזמן שם את המטרה שלי שאני רוצה להיות במרכז הקבוצה איפה שכולם, לא פיזית, אלא איפה שהרצונות, הכוונות, המטרות של הקבוצה בצורה רוחנית, אם אני רוצה להיות שם, אז אני מכוון נכון לבורא. אני צריך להתמיד בזה עד שאני מגלה את הבורא שם.

שאלה: מתי לבקש לאהוב את החברים ומתי לבקש שלחברים יהיה כוח השפעה?

כשאני מבקש עבור החברים, ודאי שאני מבקש שלכל החברים ולכולנו יחד יהיה כוח השפעה, ושכולנו בכוח השפעה הזה מתחברים ומתחברים עם הבורא.

שאלה: מה זה אומר שאני מתפלל?

אני מבקש עבורם, אני מוכן לעשות הכול כדי שהם יקבלו את החיבור ובחיבור הזה הם יגלו את הבורא, כי זה מה שהם רוצים. אני לא מתפלל עבור הגשמיות שלהם, אלא עבור הרוחניות שלהם, אני מוכן לעבוד ושהאחרים, החברים, יקבלו את התוצאה.

שאלה: האם להתפלל עבור אחרות זה בעצם לבקש שהם ישתנו לטובה ואיך זה מסתדר עם "הפוסל במומו פוסל"?

ודאי שאני מרגיש את עצמי שאני תמיד נמצא בפסילה של כל חבר וחבר, במיוחד זה בין החברות אצל נשים כי בצורה טבעית כך האגו של אישה עובד, אבל אני רוצה רק דבר אחד, שכל הקבוצה בכל זאת תתחבר ותגלה בתוכה את הכוח עליון. את הכוח העליון אנחנו צריכים להכין בינינו ואז הוא יתגלה לפי המאמצים שלנו להיות בהשפעה הדדית, בחיבור הדדי.

ככל שאנחנו מבינים שאנחנו סך הכול חלקים שבורים של הנשמה אחת, ככל שאנחנו מתארים שחיבור בינינו הוא זה שייתן לבורא מקום להתיישב בתוך החיבור שלנו, ואז הוא יתגלה, ואז הוא ייהנה מאיתנו, זה מה שאנחנו רוצים לבצע.

שאלה: איך לבקש מהבורא כאשר אני מגלה לא רק את עצמי שקוע באגו אלא שגם כל הסביבה שלי נמצאים באגו מוחלט?

זה שהסביבה נמצאת באגו, אני צריך להגיד "כל הפוסל במומו פוסל". שזה לא יכול להיות שהסביבה נמצאת באגו, אני צריך דווקא להגיד שמה שאני רואה, תכונות שליליות בסביבה אני רואה את התכונות השליליות שלי. אדם מתוקן לא רואה אף אחד מקולקל, הוא לא רואה, הוא רואה בכל מקום את תכונות הבורא.

והאדם שהוא מקולקל, הוא רואה את התכונות שלו על הרקע של האור הלבן ולכן כל העולם שלו נראה מקולקל, אגואיסטי. יש בזה הרבה מה להוסיף, אבל זה מה שאנחנו צריכים לקבל, לחשוב על זה.

שאלה: איך להרגיש את החיסרון של החברה כשלי ואיך לבקש מתוך החיסרון שלה אפילו ששונה משלי?

אני צריך לתאר לעצמי שכל החברות שלי מכוונות לחיבור ביניהן ולחיבור עם הבורא. ואם אני לא רואה את זה, אני משתדלת להגיד לעצמי שוב, "כל הפוסל במומו פוסל", שזה לא נכון מה שאני רואה, אני רואה באגו שלי ולכן אני רוצה לתקן את עצמי. והתיקון שלי הוא יהיה בזה שאני אראה שאין בעולם אף אחד מקולקל והבורא שורה בכל המציאות וכל העולם מלא באור אינסוף, וסוף סוף אני מגלה את הדבר האמיתי, זה נקרא ש"אין אכזר בבית המלך".

שאלה: איך להרגיש את החיסרון שלה ואיך לבקש מתוך החיסרון שלה?

זה לא כל כך חשוב כי אני יכול כך להתפזר לכל מיני כיוונים, חיסרון שלו, חיסרון שלה וכן הלאה. לא. הכי נכון שאני פשוט משתדל לבטל את עצמי כלפי החסרונות של הקבוצה. והחסרונות של הקבוצה זה החיסרון של הבורא וכך אנחנו נתקדם.

שאלה: האם אדם צריך תמיד להגיע לסוף השקר כדי להגיע לאמת או שלפעמים אפשר להגיע לאמת יותר מוקדם על ידי רצון עז להגיע לאמת?

תלוי במידה שהאדם נכלל בקבוצה, "מאהבת הבריות לאהבת ה'". אם הוא באמת משתדל להיות למרות האגו שלו מחובר לחברים ועד כדי כך למרות שנראה לו שהם כולם שבורים, לא אמיתיים, אגואיסטיים הוא אומר, "כל הפוסל במומו פוסל", שהכול בו נמצא ואז מתפלל לבורא שיעזור לו לראות אותם בצורה נכונה, זאת אומרת בעיניים רוחניות ולא גשמיות, אז הוא ממש משיג מהר מאוד את התיקון.

(סוף השיעור)