שיעור בוקר 18.07.2022– הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 55, מאמר "סוד העיבור - לידה"

ז. התנועה כסימן לחיים

דצ"ח - מדבר

"מבחינת החיים הרוחניים, מחולקים הבריות לשניים, דצ"ח - ומדבר. דצ"ח: הוא בחינת מתים גמורים." הם לא יכולים לקום לחיים רוחניים, מחוסר הכנות לרוחניות. מדבר: הוא בחינת חי.

החיים הם כח התנועה. ונודע, שתחילת החיים נעשה על ידי שתי פעולות מנוגדות בתכלית.

כי גם המדבר, כאשר נולד הוא בבחינת מת, עד שמעוררים אותו על ידי דחיפות. - כי הכלים שלו מוכנים לקבל חיים ותנועה עוד בבטן אמו, - ובביאתו לאויר העולם פועל על בשרו אויר העולם בקרירות שאינו רגיל בו, ואז נגרם לעורר ההתכווצות." כלומר, אפילו במדבר, שיש בו רצון לקבל המוכן כביכול להתפתחות, בכל זאת חייבים לבצע עליו כמה פעולות כדי לעורר אותו שיתחיל להתפתח הלאה, לחיות.

"ואחרי ההתכווצות הראשונה, מוכרח להתפשט שוב לשיעורו הקודם. וב' הדברים ההתכווצות וההתפשטות המה הפסיעה הראשונה המקבלת לו חיים.

אמנם לפעמים מחמת חולשת הלידה, הרי העובר נחלש, ולא יתעורר בו ההתכווצות. כי מקרה קבלת קרירות אויר העולם חלש הוא מלפעול עליו ההתכווצות, ועל כן נולד מת, כלומר, שלא היה לו עוד המקום והסיבה שהחיים יתלבשו בו, שמקורו מתחיל מכח ההתכווצות.

כי אם אין התכווצות פנימית - אין התפשטות. כי לא יתפשט בשום אופן יותר מגבולו, ואם כן אין תנועה. והנה, הסימן של הבריה שמוכשרת לאור החיים הוא, אשר יש בה כח לפחות לעשות התכווצות משום איזה סיבה, אשר אז בא אור החיים ועושה התפשטות, ונעשה תנועה ראשונה של חיים. ולכן לא תפסק עוד התנועה הימנו, ונעשה חי מתנועע.

ותנועה ראשונה זו נקראת נשמה, דהיינו, רוח חיים שנושם באפו, כמ"ש: "ויפח באפיו נשמת חיים".

אבל דצ"ח אין בהם כח הזה, לעשות התכווצות פנימית, מכל גורם שיהיה. - וכיון שכן, אין אפשרות לאור החיים להתלבש בהם, ולגרום להתפשטות.

אשר חוק נתן ולא יעבור, שבלעדי ההתכווצות וההתפשטות לא יוכל הכלי להתפשט מעבר לגבולו. ועל כן משפט הדצ"ח הוא למיתה עולמית.

והמדבר מוכשר באמת כולו לחיים, אלא שנולד מת, כאמור לעיל, מפני שצריך לאיזה סיבה וגורם אשר יפעל עליו, שיעשה לפחות התכווצות הראשון, אשר זה נגרם לו על ידי האויר הקר המגיע לו מתורה ומעשים טובים." אבל זה אוויר קר.

שאלה: על איזו בריאה הוא מדבר פה בטקסט, כי זה נשמע כמו לידה?

הוא מדבר על איך אנחנו מתפתחים בצורה פנימית עד שנהיה מוכנים להתפתח בדרגת הנשמה. יש התפתחות בדרגות דומם, צומח, חי רוחניים, אבל הם עדיין לא הגיעו לדרגה הרוחנית. ויש כאלה שיש בהם גם דחף להתפתחות רוחנית ואז הם עולים לדרגת אדם, הדומה לבורא, ותחילת האדם הוא בכך שמתעורר בהם רצון להידמות לבורא. והרצון הזה שמתעורר בהם מצביע על כך שהם כבר מוכנים להיות אדם.

שאלה: אתה יכול להסביר בבקשה מהי אותה התכווצות עליה מדובר ומה התפקיד של אלה שלא נולדים בסופו של דבר?

התכווצות והתרחבות הן לפי הרצון לקבל והרצון להשפיע, זה מה שעלינו להבין. אנחנו עושים צמצום ואחר כך מסך ואור חוזר ופועלים מתוך הרצון שהתכווץ אבל מתוכו מגיע אלינו הרצון להשפיע, ואז אנחנו עובדים עימו.

תלמיד: מה הם הייסורים מההתכווצות?

מדובר בחשיבות המטרה. אני מוכן להצטמצם, להפסיק לקבל, אני מוכן לחשוב על הזולת ולפי זה אני מוכן להתפתח.

תלמיד: אבל ההתכווצות הראשונה היא הרי לא הכרתית?

ודאי שלא, היא על ידי ייסורים. הייסורים הגשמיים מביאים את האדם לשאלה, למה אני סובל? מי גורם לי את הסבל? מה לעשות? וכך אנחנו מתקדמים מדרגה לדרגה, מחיים גשמיים לחיים רוחניים. לכן אנחנו נמצאים גם בעולם הזה וסובלים. כאן אצלנו בעולם הזה כל אחד סובל בסגנון שונה לפי שורש הנשמה שלו.

שאלה: מהו האוויר הקר בבקשות שלנו?

כל הסיבות המגיעות אלינו ודוחפות אותנו לצמצום, נקראות אוויר קר.

שאלה: הוא כותב פה שהתנועה הראשונה של ההתכווצות וההתרחבות נקראת "נשמה", איך נגיע לזה בחיבור בינינו?

ברצון שלנו, אם אנחנו מגיעים לכך אנחנו מקבלים כלי שנקרא "נשמה", אם לא מגיעים לכך, אנחנו עדיין נמצאים בדרגת חי.

תלמיד: מגיעים למה? להתכווצות והתרחבות?

כן, כי זה נקרא היווצרות הכלי החדש, הרצון לקבל שמתכווץ מעל מנת לקבל ויכול קצת להתפתח לעל מנת להשפיע בונה בזה את הכלי. הכוונה להתכווץ בעל מנת לקבל ולהתרחב לעל מנת להשפיע, בונה את הכלי.

שאלה: הוא אומר "חוק נתן ולא יעבור", בלי החוק הזה לא תהיה התכווצות ולא התפשטות ולא יוכל הכלי להתפשט?

נכון.

תלמיד: מה הוא אותו החוק?

זה החוק בו הכול נעשה על ידי האור העליון. האור העליון פועל לפי החיסרון, לפי הבקשה שלנו.

תלמיד: הוא כאילו תלוי בנו, בהתכווצות והתפשטות הוא לא עוזר?

יש חוקים, אבל אתה חייב להפעיל את החוקים בעצמך.

תלמיד: למה החוק הוא כזה חד וחלק, אין בו שום פינות?

כי כך הטבע. גם בעולם שלנו הטבע פועל כך.

תלמיד: איפה פה נכנס חוק החסדים אם הכול חד?

חסדים הם לא מה שאתה חושב, רחמנות או משהו. חסדים הם השפעה מצד התחתון, כמה הוא רוצה להשפיע לעליון, הם לבוש לאור החכמה. אתה חושב שבחסדים אין חוקים, הכול בנדיבות כזאת, מה שאתה רוצה אתה עושה, כאילו העליון הוא כמו אימא רחמנייה שתעשה כול מה שאתה רוצה? לא, זה לא כך.

תלמיד: אור החסדים בא מלמעלה או שאנחנו צריכים ליצור אותו?

אור החסדים בא מלמעלה כמו אור החכמה אבל בהתעוררות של התחתון.

שאלה: מה לגבי ההתכווצות הראשונה, האם היא יכולה להיות מורגשת כגניבה?

לא.

שאלה: אני רוצה בכל זאת להבין קצת יותר, יוצא שכל המהות של ההתפשטות, ההפצה שלנו, קשור לזה שההתכווצות הראשונה מביאה ללידה, זה נכון?

גם.

תלמיד: יוצא שבכל זאת יש מערכות המביאות למצב ההפוך, לכך שהאדם מגיע מההתכווצות הראשונה למוות בלידה. האם זה גם תיקון? כי המקובלים בנו גם את המערכת הזו וגם את השנייה?

מי בנה מערכת, על מה אתה מדבר? המקובלים עשו משהו? מה פתאום לא חשבתי לשמוע את זה ממך, איזה הבלים אתה מדבר, זה תלוי בבני אדם? המקובלים יצרו את הדתות? המקובלים כאילו פיתחו את השיטות? הם גילו את מה שיש בטבע. איך אתה מדבר בכלל? יותר מזה אני בכלל לא רוצה לשמוע, כאלה הבלים, אני לא יודע איפה אתה עוד לומד, כך לדבר? מקובלים עשו משהו? מה הם עשו? הם מגלים מה שיש בטבע ומספרים לך כדי להקל עליך את דרך הכניסה לטבע, לא יותר מזה. האלוהים בגימטרייה זה "טבע". אני רואה אותך כבר כמה שנים כאן וכך אתה מדבר?

תלמיד: האמת, פשוט ביטאתי זאת בצורה לא כל כך נכונה. חכמת הקבלה מביאה חיים, ולא המקובלים בנו אותה. אני רק לא מבין מה התפקיד של אותה מערכת, היא בכל זאת קיימת ולא ברור בשביל מה. יש דומם, צומח, חי ובשביל מה יש גם איזה תהליך שבו אדם נולד כבר מת, אני לא מבין את זה?

תשאיר את זה בצד. יש גם אפשרות כזאת, כן, נולד מת, אז מה? יש בטבע כאלו דברים. אנחנו רואים את זה בצורה גשמית ויש גם דברים כאלה בצורה רוחנית. ודאי שכול מה שהוא מספר לנו זה מרוחניות, אין כאן באף מילה שום דבר על העולם הגשמי, על העולם שלנו הוא לא מדבר באף מילה.

שאלה: האם נכון להגיד, שאנחנו, העשירייה משתדלים להיוולד ברוחניות. כדי שהילד שלנו - העשירייה - תייוולד ברוחניות. האם אפשר להגיד שיש מעגל גדול ובתוך אותו המעגל יש הרבה ניסיונות קטנים, וכשאנחנו לא מצליחים אז נולד עובר מת, זה כאילו מצטבר בנו. כמו שאמרנו קודם שאותם הרצונות מגיעים לקליפות, זה תהליך דומה?

לא, אין לנו ולא יכול להיות נולד מת. אנחנו עוד נראה מתי בהיסטוריה הרוחנית איך זה קרה ולמה קרה, מה הסיבה ומה זה מועיל לנו. כי שום דבר לא מתרחש אם זה לא מועיל. למה מקרה המוות גם נרשם.

תלמיד: האם בסופו של דבר כל אלו שנולדו מתים הם בכל זאת חוזרים לתחייה?

לא מדובר על בני אדם.

תלמיד: ברור, מדובר על רצון יותר פנימי.

לא, גם לא על זה. תפסיקו לחשוב על זה. הנולד שהיה צריך להיוולד והתגלה כמת זה מצב שחייב להיות כנגד גמר התיקון בצורה הפוכה - זה כנגד זה - שיהיה כדוגמה, כאתלון, לא יותר מזה. כמו שהרצון לקבל נמצא במצב של הרצון לקבל על מנת לקבל? נמצא. הוא מתקן את עצמו ומגיע לרצון לקבל בעל מנת להשפיע? כן מגיע. ונשאר גם ברצון לקבל על מנת לקבל? ודאי נשאר גם בזה. ואחרי גמר התיקון נלמד מה קורה. אבל הדברים ההפוכים האלה חייבים להתקיים כי זה מחזיק את זה. צריכים להמשיך ללמוד וזה יסתדר, ואתם תבינו לפי התיקון הפנימי, קצת.

תלמיד: אתה אומר שאלו שנולדו מתים הם אפילו לא רצונות אלא מצבים. אז מה ההבדל בין רצון למצב? מצב כאילו זה אוסף של רצונות, או מה זה אומר?

כן, גם כך וגם כך. אני לא יכול להסביר לך עכשיו כי אני רואה שאתם עדיין לא מסוגלים לתפוס - מה ההבדל בין רצונות ומצבים.

תלמיד: אתה אומר שאנחנו לא מוכנים לתפוס, מה חסר לנו כדי שנוכל לתפוס?

אנחנו לא עברנו מספיק מצבים. אין לכם ניסיון, אין לכם רשימות, התרשמויות, מצבים שאתם הייתם עוברים ואז מתוך זה הייתם מרגישים על מה מדובר. זה כל הקושי. תסתכלו על אנשים שהיום נכנסים ללמוד איך הם לא מבינים ומבולבלים וכן הלאה. כך גם אנחנו רק בדרגה יותר גבוהה.

הוא כותב כאן כל כך בקיצור. החומר שאנחנו עכשיו עוברים בזמן אחרון, פשוט הוא כתב לעצמו, ואנחנו לומדים אותו.

שאלה: באמת ממש מעניין, למדנו משהו דומה ב"זוהר", חיבור חבקוק.

אי אפשר לברר את זה כי אתם לא נמצאים בדרגות האלה. אתה יודע מה זה האמא שמחבקת את הבן, על מה מדובר? הכול מדובר על מצבים רוחניים בלבד.

שאלה: כאן הוא מדבר על מצבים רוחניים של הנשמה. אם אני צריך להתכווץ ולהתבטל בתוך העשירייה, אז אחר כך מי שמתפשט זה אני או העשירייה?

העשירייה. אותו כלי שהתכווץ, אותו כלי יכול להתפשט.

שאלה: האם הלידה הרוחנית היא בנקודה שבה הבורא מתגלה ובאותה נקודה גם הנברא מסתיר את עצמו?

ודאי. קודם הנברא מסתיר את עצמו ואז הבורא מתגלה.

איכות ההתכווצות

"ההתכווצות צריכה להיות מכח הבריה עצמה. ואנו מבחינים בב' מיני התכווצות.

הא' היא התכווצות הבאה מגורם חיצוני כמו קרירות.

הב', היא התכווצות הבאה מבנין הכלי עצמו.

א. כמו שתראה כשמכים ודוחקים את העובר הנולד להקיצו, אף-על-פי שבכל לחיצה והכאה נעשה התכווצות בגופו של הולד - מכל מקום ההתפשטות החוזרת, אינה חוזרת מכח אור החיים, אלא מתוך בנין הכלי עצמו, שמוכרח תמיד להיות בדיוק על גבולו וחוקו, - ועל-כן כשבא איזה גורם ולוחץ אותו, אזי יש כח בכלי עצמו לחזור למקומו בריחוק, מכח הגורם גבולו החיובי.

ב. אבל אם ההתכווצות נעשית גם היא מתוך הכלי עצמו, ולא מחמת גורם חיצוני - אז אינה מוכשרת באמת כלל וכלל לחזור ולהתפשט לגבולה הקודם, בשיעור הקודם. מפני שההתכווצות המתפעל בה נעשה מתוך בנינה. ועל-כן אי אפשר שתחזור לגבולה המוכן לה מראש.

זולת הבורא יתברך, כלומר, שאור פרטי חדש צריך להתלבש בה, להשיבה לחוקה, שאור ההוא נוסף על אורה הקודם, להיות בה בקביעות. דהיינו, בכל פעם שתתכווץ, חוזר האור, וגורם לו להתפשט למדתה הקודמת. ואור ההוא נקרא חיים."

קריין: שוב.

איכות ההתכווצות

"ההתכווצות צריכה להיות מכח הבריה עצמה. ואנו מבחינים בב' מיני התכווצות.

הא' היא התכווצות הבאה מגורם חיצוני כמו קרירות.

הב', היא התכווצות הבאה מבנין הכלי עצמו.

א. כמו שתראה כשמכים ודוחקים את העובר הנולד להקיצו, אף-על-פי שבכל לחיצה והכאה נעשה התכווצות בגופו של הולד - מכל מקום ההתפשטות החוזרת, אינה חוזרת מכח אור החיים, אלא מתוך בנין הכלי עצמו, שמוכרח תמיד להיות בדיוק על גבולו וחוקו," זה מה שגרמנו, לחצנו והוא צריך להגיב בחזרה. " - ועל-כן כשבא איזה גורם ולוחץ אותו, אזי יש כח בכלי עצמו לחזור למקומו בריחוק, מכח הגורם גבולו החיובי.

ב. אבל אם ההתכווצות נעשית גם היא מתוך הכלי עצמו, ולא מחמת גורם חיצוני - אז אינה מוכשרת באמת כלל וכלל לחזור ולהתפשט לגבולה הקודם, בשיעור הקודם. מפני שההתכווצות המתפעל בה נעשה מתוך בנינה. ועל-כן אי אפשר שתחזור לגבולה המוכן לה מראש.

זולת הבורא יתברך, כלומר, שאור פרטי חדש צריך להתלבש בה, להשיבה לחוקה, שאור ההוא נוסף על אורה הקודם, להיות בה בקביעות. דהיינו, בכל פעם שתתכווץ, חוזר האור, וגורם לו להתפשט למדתה הקודמת. ואור ההוא נקרא חיים."

זאת אומרת, מתי אנחנו מקבלים את אור החיים? כשיש לנו התכווצות מעצמנו. דבר מאוד מיוחד.

(סוף השיעור)