שיעור בוקר 16.7.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חיבור העולם בדור האחרון – קטעים נבחרים מהמקורות 

קריין: אנחנו עוברים ל"חיבור העולם בדור האחרון" נקרא קטעים נבחרים מהמקורות, נמשיך מקטע 19 עיתון "האומה" של בעל הסולם.

"מדת האגואיזם, הטבוע בכל בריה, הוא תנאי מחויב בעצם קיומו של הבריה, שבלעדיו לא היתה כלל עצם נבדל וקיים לפי עצמה. ועם זה, אין זאת צריך לסתור כלום למדת האלטרואיזם שבהאדם. רק הצורך הוא להציב גבולים חזקים ביניהם: חוק האגואיזם מחויב להשמר בכל תוקף רק בשיעור זה שנוגע לקיום המינימלי, וכל העודף על שיעור ההוא, הרשות נתונה לוותר עליו לטובת זולתו."

(בעל הסולם, עיתון "האומה")

כל אותו הרצון שעל ידו אנחנו מטפלים בעצמנו בדבר ההכרחי להתקיים, לא נקרא רצון שמבדיל אותנו מהבורא, כי אני בזה בעצם מטפל בבהמה שלי, זה "לא יגונה ולא ישובח". אני לוקח את זה בצורה המינימאלית, וכך אני מטפל בעצמי. לכן זה לא שייך לאגו. אגואיזם זה נקרא למעלה מהרצון ההכרחי.

לכן כאן אנחנו יכולים לראות באדם עד כמה הוא מגדיל את עצמו או לא. וגם בזה אנחנו לא יכולים לעשות חשבונות, שאם אני אוכל 300 גרם לחם כשאני יכול להסתפק ב-200 זה נקרא כבר שאני אגואיסט, זה לא נכון. אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו מתחשבים בכל הרצונות שלנו, כמה כן וכמה לא. בעצם זה לא כמות התענוגים שאני מקבל, אלא לשם מי אני מקבל את התענוגים. כי אם זה על מנת להשפיע, כמה שאני מקבל יותר ונהנה, אני עושה יותר תענוג לבורא. לכן התיקון צריך להיות מי נהנה ממה שאני מבצע.

שאלה: מהי המידה שאני צריך להשתמש ברצונות שלי הגשמיים?

אין מידה. אתה יכול להשתמש בכל העולם, רק בכוונה על מנת להשפיע. על הרצון אין שום הגבלה, רק על הכוונה. אם אתה מחליף את הכוונה שלך מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, אתה לא מוגבל. זו בעצם כל חכמת הקבלה. לכן היא "חכמת הקבלה", שאני יכול לקבל את כל העולם, אני יכול ליהנות מכל העולם, מהכול, רק בכוונה על מנת להשפיע, שאני גורם בזה נחת רוח לבורא.

קריין: קטע 20 מתוך "כתבי הדור האחרון" של בעל הסולם.

"הצורה הדתית של כל האומות צריכה לחייב בראשונה את חבריה את ההשפעה לזולתו," זאת אומרת, השפעה לזולתו זה נקרא דת. זה מלכתחילה מה שהיה, מה שלימד אברהם אבינו את כל הבבלים, רק השפעה הדדית "ואהבת לרעך כמוך". "בצורה (שחיי חברו קודמים לחייו) של "ואהבת לרעך כמוך", שלא יהנה מהחברה יותר מחבר הנחשל. וזהו דת כולל לכל האומות [...] אבל חוץ מזה, יכולה כל אומה ללכת בדתה היא ובמסורת שלה, ואין לאחת להתערב בחברתה."

(בעל הסולם, "כתבי הדור האחרון")

זה שאנחנו היום מחולקים לכל מיני דתות, אמונות, קבוצות למיניהן, ויש כמה אלפים כאלה בכל העולם, זה לא רק נצרות ואסלם ויהדות, יש עוד, הוא אומר שזה לא חשוב, את זה תשאירו, זה לא שייך לרוחניות. דת אמיתית זה מה שנקרא דת השפעה, זה שאנחנו משפיעים אחד לשני בצורה בלתי מוגבלת. השפעה לזולתו היא הדת. עד איזה גבול ועד איזו צורה? עד "ואהבת לרעך כמוך", כמוך. שזה יהיה לך כדוגמה, שאתה צריך לאהוב את הזולת כמו שאתה אוהב את עצמך, לא פחות, ואז בצורה כזאת אנחנו מגיעים לתיקון.

אלה דברים מאוד פרקטיים, שאם אנחנו לא מתקרבים אליהם, אנחנו לא מתקרבים לבורא ולא מתקרבים לרוחניות.

שאלה: לא כל כך מובן איך הוא אומר שכל אומה יכולה ללכת בדתה היא ובמסורת שלה, אם כל דת, אחד הדברים שהיא מדברת עליהם זה על היחס לזולת ועל היחס לכוח העליון, איך ניתן לקיים את שני הדברים בו זמנית?

לא, זה לא חשוב. אחרי שאנחנו קובעים שהעיקר זה "ואהבת לרעך כמוך" שזו הדת הכללית, השפעה הדדית, השפעה לזולתו, אז כל היתר אלה מנהגים. זה שבכל הדתות והאמונות למיניהן הם עושים כל מיני פסלים או איזה תפילות, בקיצור מנהגים, אין בזה שום דבר, זה לא שייך למה שהבורא דורש מאיתנו, כל אחד כלפי זולתו ומכולם כלפיו.

תלמיד: יוצא שדת ההשפעה מרוקנת את הדת המסורתית או איך שלא נקרא לה, מתוכן?

למה מרוקנת? מה יש בדת מסורתית שהשפעה מרוקנת אותה? יש לה משהו מהשפעה?

תלמיד: לא, משום שאם קודם אני האמנתי נניח באיזשהו פסל שדרכו אני מתקשר לכוח העליון, עכשיו היא מרוקנת לי את זה ואומרת לי "לא, רק דרך "ואהבת לרעך כמוך" אתה מתקשר לבורא".

לא, אתה יכול גם בזה להיות, לא אכפת לה. לא מן הסתם הוא כותב, ואנחנו צריכים עוד להבין את זה, הוא אומר שכל אומה יכולה להישאר בדתה, זה לא מפריע לה להגיע לגמר התיקון. כי כל הפעולות שנשארות הן פעולות ארציות שלאט לאט הן כביכול נעלמות מההרגשה שלנו. כי אנחנו על ידי התחברות בינינו מתחילים להרגיש יותר ויותר את המציאות הרוחנית. אבל בכל זאת זה לא מפריע. מה אכפת לי שאתה עושה הרגלים כאלה וההוא הרגלים אחרים ואני הרגלים כאלה, זה אך ורק כדי להחזיק את החברה, כדי להחזיק את המסגרת.

תלמיד: אבל להרגלים האלה הייתה קודם איזו "משמעות רוחנית" לאותה הדת, ועכשיו כבר אין להם את אותה משמעות. מה הטעם?

נכון, ודאי שזה מחליש אותם מאוד, לכן אנחנו רואים עד כמה הם מתנגדים. כל הדתות מתנגדות לחכמת הקבלה, וקודם כל היהדות. אין מה לעשות. זה עוד יתברר.

תלמיד: אז למה הוא מתכוון כשהוא כותב שכל אומה יכולה ללכת בדתה היא ובמסורת שלה. השאלה אם יהיה בכלל מקום לדתות במציאות כזאת שכל המשמעות משתנה?

בסופו של דבר אני לא מאמין שזה יהיה, שיתקיים משהו, אבל בינתיים לאורך כל דרך התיקון זה יכול להתקיים. עד כמה שאנחנו נבין בתוך המסורת שבסך הכול אלה פעולות שצריכות לחבר בינינו בדרגה הגשמית בלבד, הבהמית, אז יש להם יכולת להתקיים ולעזור לנו למשוך את כל העם גם לפעולות האלה. אבל שוב, זה בתנאי שאנחנו מקיימים פעולות רוחניות. אחרת תהיה לך תמיד בעיה של מאבק בין קבלה לדת. כי דת, הוא אומר כאן, זה קודם כל שאתה מחליף את האהבה עצמית לאהבת הזולת.

שאלה: מה המשמעות של "חיי חברו קודמים לחייו"?

כי ודאי שזה ככה. אם זה על מנת להשפיע, אז הרצון שלו הוא קודם לרצון שלך. איך הוא מסביר לנו, אם יש לך כרית אחת, אתה חייב לתת אותה לחבר.

תלמיד: אבל יש הבדל בין כרית לבין חיים?

אני לא חושב שזה כך. זה לגמרי לא. על זה שאלת?

תלמיד: על החיים, זה דבר חשוב.

תלוי מאיזה דרגה אתה מודד את החיים. עזוב.

תלמיד: יש כזאת תחושה שבעל הסולם כותב את זה, כיוון שהוא רוצה כביכול שאנשים לא יחשבו על כך שחכמת הקבלה לוקחת מהם משהו, דת או מה שזה לא יהיה. אולי אני טועה, אבל נדמה לי.

זה לא נכון. אם בעל הסולם כותב, הוא כותב את זה מצד האמת, ולא להתחכם כאילו שלא יחשבו כך ולא יחשבו אחרת. הוא לא יכול להרשות את זה לעצמו. זו כל הבעיה אצל מקובלים שהם לא יכולים להיות פוליטיקאים, כי הוא כותב את זה לדורות. הוא כותב את זה כמו הוראה לאנשים שחייבים לדעת מהי האמת, ואתה חייב להאמין לו בצורה כזאת. הוא לא כמוך.

שאלה: האם יש הבדל בין אנשים שמגיעים לחוכמת הקבלה כמונו נגיד, לבין בכלל כל יתר האנשים למשל ביחס לדת?

יש הבדל. אבל הוא מתכוון לאמת מה שהוא כותב, אלא הבעיה שלך שאתה לא מבין את מה שהוא כותב. תאמין לי שאתה לא מבין את מה שהוא כותב.

שאלה: איך אני בודק פנימית, איך לדעת אם הכוונות שלי נכונות?

אתה יכול לבדוק את זה רק עם החברים. בצורה פשוטה, אני אומר לך בצורה פרקטית, רק בקבוצה בלבד. ולכן אין לך פעולות רוחניות שהן לא מתקיימות בין חברי הקבוצה, אין לך, כל היתר מה שיוצא מחוצה לקבוצה יכולים להיות מנהגים. אבל פעולות ממש רוחניות לתיקון הנשמה, זה רק בין חלקי הנשמה, שעשרה חלקים האלו זה עשרה החברים שלך איתך יחד. ולכן אין כאן ספקות, ואין כאן שום דבר, כמה שאתה מבין, רואה, מרגיש, "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות",¹ כך תעשה.

שאלה: מה זה אומר להרגיש עצמו חציו חייב?

חצי חצי. עושה מצווה אחת, עושה עברה אחת כמו שהוא מסביר שם, לכן נקרא "חצי חצי".

שאלה: מה זה אומר להחזיק קשר עם חברים, חוץ מלדאוג לפגישות שהם יקרו במשך היום? מה יש עוד לעשות?

לדאוג לפגישות אנחנו יכולים לקחת בן אדם מהצד שהוא יהיה הדואג לפגישות בינינו, סדרן, מזכיר.

תלמיד: חוץ מפגישות, מה עוד אפשר לעשות?

"פגישות" זה לא נקרא, שבכלל אנחנו עושים משהו. איך אנחנו ממלאים את הפגישות שלנו בנטיות לחיבור הלבבות, שאנחנו נגיד מיום שלשום התחלנו לקרוא את מאמרי רב"ש, ואנחנו רוצים לקיים אותם כמה שאפשר.

שאלה: מי קובע את מידת האגואיזם ההכרחי?

הבורא פותח אותו, והאדם בעבודה שלו קובע באיזה מידה מהאגו שבו הבורא פתח, הוא משתמש.

שאלה: האם אנחנו צריכים לעשות תיקונים גשמיים כלשהם בעולם שלנו כדי להתקדם לרוחניות?

לא. "הכול במחשבה יתברר"² כמו שכתוב.

שאלה: למה בעל הסולם מתעקש להשתמש במילה דת ולייצר בלבול במקום פשוט להגיד חכמת הקבלה?

כי זה נקרא דת, כמו שהוא אומר במאמר "מהות הדת ומטרתה". תקראו שוב את המאמר "מהות הדת ומטרתה" ותראו מה זה נקרא דת. ומה שכל היתר אלה מנהגים. פעולות גשמיות בידיים, ברגליים, בפה, לא בלב, לא ברצון, הם נקראים מנהגים.

שאלה: מה זאת אומרת הרשות נתונה לוותר עליו לטובת זולתו? זה רשות או בחירה?

אני לא יכול להגיד את זה כי אנחנו עוד לא למדנו מה ההבדל בין שניהם. בחירה זה שאדם כבר יכול לבחור ורשות זה מלמעלה. זה מלמעלה וזה מלמטה.

שאלה: למה כתוב "ואהבת לרעך כמוך" ולא יותר ממך, אם חיי החבר צריכים להיות קודמים לך?

אין יותר, כי אין לך כלי אחר. כמוך יש לך כלי, יותר מזה אין לך כלי. אנחנו כך אומרים שאני אוהב אותו יותר ממה שאני אוהב את עצמי, אבל זה לא יכול להיות, אין כזאת מציאות.

שאלה: לגבי הציטוט שקראנו עכשיו שבעל הסולם כותב, שהצורה הדתית של כל האומות היא שכל חבר יהיה מחויב להשפיע לזולתו. האם דרך הפעולות האלו של האומות הן גם מושכות אור מקיף?

ודאי. זה לא רק אנחנו. אנחנו צריכים להיות קשורים לכל האנושות ודרכנו הם צריכים לקבל את האור. לכן נקרא ישראל "לי ראש", שדרך הראש הם כגוף מקבלים את כול האורות. ודווקא האורות מתגלים בהם ולא בישראל, לא בנו, כי העביות שלהם הרבה יותר גדולה מהעביות שלנו, ואנחנו מקבלים בכוח ואצלם זו קבלה בפועל.

תלמיד: מה אם כך אנחנו מעבירים דרך הצינור שלנו להם אם הם יכולים למשוך את המאור המחזיר למוטב?

הם לא יכולים למשוך מאור המחזיר למוטב. הם לא מסוגלים. לא. אין להם קשר עם הבורא אלא רק דרך הראש, ואין לנו קשר עם הבורא אם אנחנו לא מתכוונים להעביר את זה לאומות העולם שהם העביות שצריכים לתקן. יוצא שאנחנו לא יכולים בלי אומות העולם, ואומות העולם לא יכולים בלעדינו. אלא צריך לסדר קשר נכון בינינו כך, בין ישראל ואומות העולם, שביחד נוכל לפנות לבורא, אנחנו בכוח והם בפועל.

תלמיד: אז זו עצה מעשית של בעל הסולם לאומות כדי שהם יתקרבו אלינו ואנחנו נתקרב אליהם, כי אנחנו זקוקים לחסרון שלהם ולהם יש צורך בנו?

אומות העולם בעצמם לא יכולים להתקרב אלינו, אלא אנחנו חייבים להתקרב אליהם וקצת להסביר ולהשפיע, העיקר להשפיע עליהם אורות. על ידי זה הם יתחכמו ויבינו שבחיבור איתנו, יחד, הם ואנחנו, נוכל לפנות לבורא עם החיסרון המשותף ואז נקבל את כל האור אין סוף בתוך הכלים המשותפים שלנו.

שאלה: שאלה לגבי הפצה. מה ההבדל בין לעורר חיסרון בקהל או למלא את הרצון שלו?

זה הבדל, בטח. למלא רצון שלו זה למלא רצון, ולעורר חיסרון זה לעורר חיסרון, אלו פעולות הפוכות ותוצאות הפוכות. אבל צריכים גם את זה וגם את זה לסירוגין.

שאלה: ההבדל בין ההשפעה בדעת ובקבלה נמצא בכוונה ובכיוון?

כן.

שאלה: השיטה של חכמת הקבלה מביאה איזה סטארט אפ מאוד מיוחד, כשהיא מדברת ממש על שינוי תפיסת האדם כלפי המציאות ולא הפוך. כרגע בעם, בגלל כל הבלגנים עם הקורונה, כולם מאשימים את כולם ואף אחד לא מסתכל פנימה. השאלה שלי, כשאנחנו מפיצים את החיבור לאנושות, איך זה יגרום לקבל את חכמת הקבלה שמביאה תפיסה אחרת לגמרי ממה שהתרגלה האנושות עד כה?

מה אתה ממליץ לעשות?

תלמיד: אני מנסה להבין מה קורה כשאנחנו מפיצים חיבור לקהל והוא אמור דרך החיבור הזה ממש לשנות דיסק, לשנות את התוכנה, אחרת הוא לא יכול בכלל להתייחס נכון לכל מה שקורה.

מה אתה תפרסם להם אחרת?

תלמיד: לא יודע, אולי משהו בצורה פשוטה.

אתה יודע, תכתוב ותשלח לנו, יכול להיות שזה יהיה משהו מצוין, בבקשה. תכתוב משהו קרוב לעמך, שהוא ידע שאם הוא מבצע את זה הוא מצליח, שיראה לו שהכול נמצא בהצעה שלך, גם התחלה וגם הסוף.

אני לא רואה דבר יותר קרוב מחיבור. אמנם זה לא נעים, אבל זה מובן להם ואפשר להסביר את זה על כל מני דוגמאות מהטבע.

תלמיד: חיבור אפשר להפיץ להם, מה היא ההטבה שלהם מזה שהם יהיו מחוברים. אבל איך זה ישנה אצלם את התוכנה ביחס? כי בסך הכול היחס של חכמת הקבלה היא שאני צריך להשתנות, ואף בן אדם לא רוצה להשתנות, אנחנו לא שומעים כמעט את המסר הזה.

חיבור כולל שינויים הדדיים בין כולם. ואם אנחנו רוצים להינצל מהקורונה, מכל מיני דברים כאלה, אז אנחנו צריכים להשתנות ביחסים בינינו, היחס בינינו הוא כנראה שהורס את הכול.

זה מקובל על בני האדם, זה מקובל על כל הדתות והאמונות, זה יחסית מובן, פשוט לא רוצים את זה. אז כאן העניין הוא, שמצד אחד יהיה ההסבר שלנו ומצד שני מכות שיבואו עוד ועוד, ואז באיזה מצב הם יבינו שבאמת חיבור זו הצלה.

תלמיד: זה היחס בינינו, זה לא אני שצריך להשתנות, זה לא שהאדם צריך להשתנות?

כשאני מדבר על החיבור בין בני אדם, זה החיבור שצריך להשתנות, או בני אדם צריכים להשתנות?

תלמיד: זאת בדיוק השאלה שלי.

איך יכול להיות שאדם מתחבר לשני בלי שינוי בעצמו? לפני זה הוא דחה את השני, ככה כל אחד חי בתוך עצמו, ואנחנו כאן מדברים על זה, שכל אחד חייב להתקשר לסביבה שלו, ועל ידי זה אנחנו מגיעים להיות ממש כאיש אחד בלב אחד.

תלמיד: חיבור מבחינתם זה חיבור, אנחנו מדברים על חיבור אחר לגמרי, שחכמת הקבלה מדברת.

לא, למה חיבור אחר? לא צריכים חיבור אחר, אם הם יתחברו כמו שהם מבינים, שאסור להזיק זה לזה, אפילו רק להזיק אסור לעשות, אתה תראה עד כמה שהכול ישתנה, מיד. רק זה.

תלמיד: איך אפשר להסביר שמזה שהבן אדם לא יזיק לאחרים הוא לא יפגע מזה? כי הוא מרגיש שהוא מגן על עצמו, כי הוא רואה את כל הסיבות לכל הבעיות שלו מחוצה לו, הוא לא משייך את זה לאיזה כוח עליון, לטבע, הוא רחוק שנות אור מזה, כי כרגע כולם מאשימים את כולם וזה רק מגביר את השנאה, זה כמו איזה גלגל.

אני לא מבין אותך, באמת לא, אני מבין רק דבר אחד שאנשים יכולים לשמוע. זה לא דוחה אותם, הם יכולים לצחוק ולהגיד, "מה זה, זה משחק ילדים?" אבל הם לא ישמעו את זה כדבר רע שהוא נגדם ולכן לכל העולם אתה יכול לפרסם את זה, לכל הדתות, האמונות, הקבוצות, והעמים ומה לא, שהחיבור מציל אותנו מווירוס הקורונה ובכלל מכל הצרות. יכולים להגיד "בסדר" אבל לא שיתנגדו. צוחקים כן, מתנגדים לא. כי האדם מבין, גם אנחנו כך מלמדים את הילדים שלנו, שכדאי להיות מחוברים יפה וטוב וזה מביא שלום בעולם.

אם יש לך שיטה אחרת, אז תכתוב, ואנחנו נשמח לקרוא ויכול להיות שגם ניישם.

שאלה: זה עדיין לא מספיק ברור. המחקר מראה וזה ידוע, שכשאנשים מתחילים את היום בנתינה לאחרים, הם מרגישים יותר טוב וכו'. אז כשאנחנו מדברים על המסר ואומרים לאנשים "פשוט תתחילו, ותתחילו את היום בלהרגיש ולברר לעצמכם איך זה מרגיש?"

אז זאת השאלה, אם הם יעשו את הפעולות האלה, האם זה ימשיך עליהם את האור המחזיר למוטב והאם זה יקרב אותם אלינו, כך שנוכל לסגור את הפער הגדול בין מה שאנחנו רוצים להעביר במסר שלנו, לבין המקום שבו אנשים נמצאים? האם הם יכולים להתקרב לזה ולשמוע אותנו?

למה לא? אם בני אדם מתקרבים זה לזה בצורה יפה, טובה, שיהיה טוב לכולם והם באמת חושבים על זה, אז כבר הם מבצעים חצי ראשון של התוכנה, זה נקרא "ואהבת לרעך כמוך" זהו. ומתוך זה שהם מגיעים לזה אז יש שלב השני "ואהבת את ה' אלוקיך", את הבורא.

בורא זה הכולל, סך הכול הכוח הכולל שמתלבש בהם, וזה בטוח שיקרה, לזה לא צריכים מאמצים. אנחנו צריכים להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך" נקודה, עזוב את הבורא, אתה צריך את האהבה הזאת, אהבת הבריות, ומאהבת הבריות לאהבת הבורא, ככה זה עובד.

שאלה: בתקופה הזו של הקורונה יש הרבה אי ודאות מה שזורה המון פחד. איך אנחנו הופכים פחד לאהבה?

פחד למה?

תלמיד: פחד מאי ודאות, מלהבין מה קורה כאן בכל התהליך הזה.

בטח שזה הבורא עושה בכוונה, אחרת אתה היית שם לב לכל המילים שלי, לכל הטקסטים שהמקובלים כותבים? בלי פחד אתה לא תזוז, והלוואי שעוד יותר ויותר יהיה לך פחד.

(סוף השיעור)

---

1. "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" (סנהדרין ו', ע"ב(.↩

2. "הכל במחשבה יתברר" (ספר הזוהר(.↩