שיעור צהריים 25.10.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 517, מאמר ד, "מהו סיבת הכבידות, שהאדם מרגיש בבטול לה', עבודה"

זהו מאמר קצר אבל מאוד חשוב, מאוד עוצמתי. נקרא אותו ואני מוכן לדבר עליו.

ד. מהו סיבת הכבידות, שהאדם מרגיש בבטול לה', בעבודה

שמעתי י"ב שבט תש"ד

"צריכים לדעת, כי סיבת הכבידות, שמרגישים בזמן שהאדם רוצה לעבוד בביטול עצמותו לה', ולא לדאוג לתועלת עצמו, שהאדם בא לידי מצב, כאילו כל העולם נשאר לעמוד על עמדתו, רק הוא כאילו נעדר עכשיו מעולם הזה, ועוזב את המשפחה שלו ואת חבריו למען התבטלות לה', היא רק סיבה פשוטה והיא נקראת חסרון האמונה. זאת אומרת, שהוא לא רואה אל מי הוא מתבטל, היינו שאינו מרגיש את מציאות ה'. זה גורם לו הכבידות.

מה שאין כן, בזמן שהוא מתחיל להרגיש את מציאות ה', תיכף נפשו כוסף להבטל ולהתחבר להשורש, ולהכלל בו "כנר בפני אבוקה", בלי שום דעת ושכל. אלא שזה בא לו מצד הטבע, כמו נר שהוא בטל בפני אבוקה.

לפי זה יוצא, שעיקר עבודת האדם היא רק לבוא לידי הרגשת מציאות ה', היינו שירגיש את מציאות ה', ש"מלא כל הארץ כבודו". וזה יהיה כל עבודתו, היינו שכל המרץ שהוא נותן בעבודה, היא בכדי להגיע לזה ולא לשום דברים אחרים. ולא יתבלבל, שהוא צריך להשיג משהו. אלא רק דבר אחד חסר להאדם, היינו בחינת אמונה בה', ולא לחשוב על שום דבר, כלומר שכל השכר שהוא רוצה תמורת עבודתו, צריך שיהיה שיזכה לאמונת ה'.

וצריכים לדעת, שאין הבדל בין הארה קטנה לגדולה, מה שהאדם משיג. היות, שבאור אין שום שינוי, אלא כל השינויים הוא בהכלים המקבלים את השפע, כמ"ש "אני הוי"ה לא שניתי". לכן, אם הוא מסוגל להגדיל את הכלים, בשיעור זה הוא מגדיל את ההארה.

אולם השאלה היא, במה האדם יכול להגדיל את הכלים. התשובה היא, בשיעור שנותן שבח והודיה לה', על זה שה' קירב אותו אליו, שירגיש אותו קצת. ויחשוב על החשיבות שבדבר, היינו שהוא זכה שיהיה לו קצת קשר עם הבורא. וכפי שיעור החשיבות שיצייר לעצמו, בשיעור זה תגדיל אצלו את ההארה.

והאדם צריך לדעת, שאף פעם הוא לא יבוא לדעת את שיעור האמיתי של החשיבות של הקשר בין אדם להבורא. כי אין ביד האדם להעריך את מדת ערכה האמיתי. אלא כפי שיעור שהאדם מעריך אותה, בשיעור זה הוא משיג את מעלתה וחשיבותה. ויש בזה סגולה, שעל ידי זה הוא יכול לזכות, שההארה זו תשאר אצלו בקביעות."

שאלה: מה זה אומר שאדם הצליח להתבטל בפני ה'? מה הוא צריך לעשות?

הוא צריך לבטל את עצמו, כלומר לרצות להרגיש רק את הבורא בכל המקרים בחיים, בכל הרגשות החיים.

שאלה: מה ההבדל בין אור הבורא לבין גדלות הבורא? מה הקשר ביניהם?

זה למעשה היינו הך, רק זה כלפי האדם. אור הבורא או גדלות הבורא שהאדם מרגיש זה למעשה היינו הך.

תלמיד: כתוב במאמר שכדי להגדיל את הכלי צריך להגדיל את גדלות הבורא.

כן, זה תלוי באדם, זה תלוי עד כמה האדם רוצה להרגיש באמת את גדלות הבורא, עד כמה הבורא ממלא את כל העולם.

תלמיד: בכל זאת אני לא מצליח להבין, האור הוא בשליטת הבורא והכלי בשליטת האדם, וגדלות הבורא היא בשליטת האדם.

צריך לברר. כשלאדם מגיעה ההרגשה הזאת, אז הוא מתחיל להרגיש מה ההבדל. בינתיים אתה צריך רק להשתוקק לתאר לעצמך שהבורא ממלא את כל העולם.

שאלה: בטקסט כתוב שהסיבה לכבדות בעבודה כשהאדם מנסה להתבטל בפני הבורא היא חוסר אמונה. מה זו בדיוק אמונה בבורא? כי כשאני מסתכלת על גדלות החברים והאנשים שאני נמצאת איתם יחד, או כשאני רואה אדם גדול, אני מרגישה די בקלות להתבטל בפניו. איך להתבטל נכון בפני הבורא ומה זה בדיוק ביטול בפני הבורא?

זה להרגיש את הבורא שממלא את כול המציאות, ש"כבודו מלא עולם", וש"אין עוד מלבדו". ואז במידה שהאדם מתבטל כלפי הבורא שממלא את כל המציאות, את כל העולם, במידה הזאת הוא מתקרב לבורא, מרגיש אותו, מקבל את גדלות הבורא וחי את זה, חש את זה.

תלמידה: איך אני יכולה לדעת אם אני מתבטלת למעני בצורה אגואיסטית או למען הבורא? איך להבחין בין השניים?

זו השאלה, בשביל מה אני רוצה להרגיש את הבורא, מה יהיה לי מזה, או מה אני רוצה לעשות עם הרגשת הבורא שאני אקבל. זו כל השאלה. אני רוצה לגלות את הבורא כדי לשרת אותו, כדי להתכופף לפניו, זה היחס שצריך להיות לי לבורא.

שאלה: הכול מיועד כדי שנגלה את קיומו של הבורא וכדי שנגיע לקשר איתו. איך אנחנו יכולים לשרת אותו בצורה נכונה כדי שנגיע לקשר נכון איתו?

אנחנו צריכים כל הזמן להשתדל להרגיש אותו בעולם, שהוא ממלא את הכול, סובב את הכול, מנהל את הכול, זה מה שאנחנו רוצים. ואם אנחנו כל הזמן עוקבים אחרי זה, איפה הבורא, איך אני יכול להרגיש אותו, אז בסופו של דבר אנחנו מגלים שהוא כן נמצא בכל העולם, ואנחנו מתחילים להרגיש אותו שהוא ממלא את כל המציאות.

תלמיד: האם אמונה היא מתנה מהבורא, מתנה מלמעלה?

כן. זה שהבורא מתגלה לאדם ואדם מתחיל להרגיש את הבורא שממלא את כל העולם, זה נקרא אמונת ה', אמונת הבורא.

שאלה: כשאנחנו מדברים בינינו על שכר עבור העבודה שלנו, לאיזו תוצאה אנחנו מצפים, יוצא שאנחנו לא רוצים כבר כלום וזה נפלא. מסר כזה אני שומעת הרבה פעמים. כאן מדובר שהשכר צריך להיות האמונה בבורא. איך כל הזמן לצפות לשכר כזה? למה יש הרגשה שכשאני לא רוצה כלום זה טוב, הרי זה לא טוב?

כשאני לא רוצה שום דבר זה לא טוב, זה אומר שאני לא דורש כלום, לא מבקש, לא משתוקק לשום דבר.

תלמידה: איך לצאת מהפלונטר הזה, וכל זמן לצפות, לדרוש, לבדוק את השכר שהוא לא כמו שאנחנו מתארים? איך לכוון את עצמנו לזה? כי נראה שכשאני מתחילה לרצות זה כבר אגו.

זה שאנחנו רוצים לגלות שהבורא ממלא את הכול זה לא בהכרח אגו. אני רוצה לגלות אותו כדי שהאגו שלי להפך, יתבטל בפניו.

תלמידה: יוצא שיש כאן שני מרכיבים, אני כל הזמן צריכה לבדוק כיצד האגו גדל וכיצד יגיע כוח האמונה.

כן.

שאלה: במאמר נאמר "תיכף נפשו כוסף להבטל ולהתחבר להשורש, ולהכלל בו "כנר בפני אבוקה"". איך אנחנו יכולים להגיע למצב כזה שנהיה כנר בפני האבוקה, שניקח את האור הקטן שלנו ונהפוך אותו לאבוקה גדולה?

זה תלוי בבורא. כשהוא מתגלה כלפי האדם, אז בטוח שהאדם מתבטל. לא נשאר לאדם שום דבר לעשות אלא רק להתבטל, וזה טבעי שכך נעשה. ברגע שהאדם מתחיל להרגיש את הבורא הוא מתבטל כלפיו.

תלמיד: אם אני לא מצליח להרגיש את החברים, אז איך אני יכול להרגיש את הבורא?

לכן אנחנו צריכים להתקרב לחברים ככל האפשר ודרכם להתקרב לבורא. כך זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

שאלה: אנחנו יודעים שאנחנו מרגישים את הבורא דרך העשירייה. האם הרגשת הבורא מורגשת דרך חמשת החושים, או קיים חוש נוסף שעימו מרגישים את הבורא? ואם כן, מהו?

החוש שאיתו אנחנו מרגישים את הבורא הוא חוש מיוחד. הבורא נותן לנו, מגלה לנו את החוש הזה ומתגלה בתוך החוש הזה, זה כמו אור וכלי. כך זה קורה.

שאלה: מצד אחד הבורא הרבה פעמים מראה לאדם תמונות שהלב שלו לא מוכן לקבל אותן, לא מסוגל לקבל אותן, הוא רוצה לתקן אותן, ומצד אחר צריך להתבטל לבורא. איך משלבים את שני הדברים, את שתי הפעולות האלה יחד?

משתוקקים לגלות את הבורא כדי להתבטל אליו.

תלמידה: איך בינתיים להתייחס לתמונות שהבורא מראה לך שאתה לא יכול להסכים איתן?

לבטל את עצמו ככל האפשר כלפי חברים.

תלמידה: כשהאדם מרגיש משהו שדורש תיקון, האם זו טעות, או שהבורא בכוונה מראה לו את זה?

הבורא עושה הכול בכוונה כלפי האדם כדי לקרב את האדם יותר ויותר.

תלמידה: איך הוא מצפה שהאדם יתקרב דרך התמונות האלה שהוא מראה לו שדורשות תיקון? מה הוא מצפה ממנו לעשות איתן?

שהדעת תתבטל. תרשמי לפניך.

שאלה: אין שום דבר, אין את העולם הזה, אין את החברים, יש רק אותי ואת הבורא. איך אפשר להגיע למצב כזה?

לא צריך להגיד כך שיש רק אותי ואת הבורא, אלא יש את העולם הזה. יש לנו מה לעשות בעולם הזה, אנחנו צריכים לבטל את עצמנו בפני הבורא.

שאלה: פעם נתת תרגיל, אני הולכת לשם, אני הולכת לפה, והבורא איתי, במקלחת ובכל מקום. כדי לתרגל את השריר הזה, כדי שתהיה לנו מתנה של אמונה כזאת אנחנו צריכים כל היום להזכיר את זה לעצמנו בכל הפרטים. גם זה מהבורא, גם מה שנראה לך אבסורדי, ככה לחנך את עצמנו לפני שמקבלים את האמונה מהבורא?

על זה נאמר "שיוויתי ה' לנגדי תמיד", כלומר אני תמיד צריך לתאר את עצמי בפני הבורא.

שאלה: אני מצליח לראות שהבורא ממלא את העולם רק מספר רגעים ביום, ואז אני שוכח עליו. איך אני יכול לשוות את הבורא לנגדי תמיד?

זה צריך להיות המאמץ מצידך. אתה רוצה לתאר את הבורא, שהוא תמיד ממלא את העולם, תמיד נמצא לפניך, ואתה נמצא בעולמו. ככה תתאר לעצמך עוד ועוד.

שאלה: כתוב במאמר שבעזרת ההודיה אנחנו מגדילים את הכלים. במהלך היום אני הרבה פעמים נמצאת בהודיה לבורא על הכול. איך להבין שזו הודיה אמיתית, ולא מתוך כלים אגואיסטיים?

תמשיכי. תמשיכי להתקרב לבורא, למשוך אותו אליך, תמשיכי ללכת אליו קדימה עוד ועוד. בסופו של דבר את תראי שאת מתחילה להרגיש אותו, והוא תופס יותר מקום בעולם שלך.

שאלה: במצב הזה, בביטול כנר בפני האבוקה, במגע עם העליון, זו כנראה העבודה שלנו גם להגביר את הכוונה להשפיע, או שקורה כאן משהו טבעי?

שום דבר לא קורה בצורה טבעית. אנחנו תמיד צריכים להתאמץ, ולהתייגע.

תלמידה: המאמץ, היגיעה, זה לבנות מסך וכוונה?

כן.

שאלה: כשאני מרגישה את החברה, האם אני בעצם מרגישה את הבורא? מהו המקום של החברה באמונה שלי?

זה בדרך להרגשת הבורא. ככל שאת יכולה להתחבר לחברות, כך את מפתחת כלים לחיבור עם הבורא.

שאלה: אם סיבת הכבדות בעבודת ה' זה לב האבן שמתבטל אחרון, האם זה אומר שנרגיש כבדות עד גמר התיקון?

לא. זה רק שלב ראשוני. אחר כך יהיו בעיות אחרות. אבל העיקר, להתחיל להרגיש את הבורא. כמו שכתוב כאן בטקסט.

שאלה: קצת התבלבלתי. האגו שלי מתרחב, הכלים מתרחבים. אני ממלאה את עצמי, לא את הקטנה הזאת כמו שהייתי קודם, אלא את האני החדש.

מה שממלא אותי זה החברה. יש הרגשה שכל זה שלי. החברים, החברות בעשירייה, זו בכל זאת הרגשה של אגו שנוכחת. בזה שאני ממלאה את החברה למעלה מהאגו זאת השפעה? אבל יש הרגשה כזאת, שכאן צריך לצמצם את עצמי, ולתת מקום לבורא. איך עושים את זה?

תנסי להתאמן על החברות, ואז יצליח לך גם עם הבורא.

שאלה: כתוב בטקסט, "כפי שיעור החשיבות שיצייר לעצמו, בשיעור זה תגדיל אצלו את ההארה." אני לא באמת מרגישה את הבורא. אז האם מספיק שאני פשוט אדמיין את זה? אני אגדיל את החשיבות שלי להרגיש את הבורא, שאדמיין ואחלום לפגוש אותו?

זה לא מספיק, אבל תתחילי מזה. תתחילי מזה שאת מדמיינת שהבורא ממלא את כל העולם, ממלא את כל המציאות, ואת רוצה להרגיש אותו בצורה שבה הוא ממלא את כל העולם.

שאלה: איך אני יכולה לבדוק את עצמי שהתבטלתי כלפי הבורא? איזה סימנים מתגלים?

שאת מתחילה להרגיש אותו.

תלמידה: למה יש כבדות בזמן שאדם מתבטל לבורא? האם חייבת להיות כבדות בזמן הביטול?

כן. כדי שיתבטל עוד יותר ועוד יותר. זה פשוט סימן שאת לא מספיק מתבטלת.

שאלה: תמיד צריך להתבטל בפני הבורא, או שהעבודה הפנימית לא תמיד דורשת ביטול?

תמיד, לחלוטין ובכול.

שאלה: בתפילה תמיד צריכה להיות בקשה לבורא, או שזה יכול להיות ללא בקשה? ומה זו תפילה?

אם לאדם אין מה לבקש מהבורא, זה כבר לא טוב. הוא צריך לבדוק את עצמו, למה ניתנת לו כזאת הרגשה?

שאלה: כאשר האדם, לאחר ייסורים רבים מגיע להרגשה של הבורא, והבורא מרפא אותו, הופך לו לישועה, וממלא את כל עולמו. איך מהמצב הזה של בריחה מהייסורים להגיע לגילוי הבורא כדי לשרת אותו?

האדם צריך להגיע למצב שבו הוא מוכן לחלוטין לבטל את עצמו כדי להרגיש את הבורא. להרגיש איך הבורא ממלא את כל העולם.

שאלה: כבר יומיים אין לי רוגע. אצלנו בעשירייה יש חברה שחושבת שהיא מורה. בימי ראשון אנחנו עושים חיבור שלוש ארבע דקות, ואחר כך אנחנו צריכים לספר על כל הרגשות שלנו, מה אנחנו מרגישים, לספר לה. אני יודעת שהבורא אתי, אבל מצד שני, אני מרגישה שזה לא טוב.

תפסיקו את השיעורים ואת המפגשים האלה.

תלמידה: אני מאמינה רק בך ובבורא. אני לא יודעת אם ככה עושים בחכמת הקבלה. היא רוצה שאנחנו נרגיש את אור הבורא כמו שהיא מרגישה, אבל אני יודעת שזה יבוא עם הזמן, כשאנחנו נהיה מוכנות. אי אפשר לזרז אותנו.

זה נכון. תפסיקו להשתחוות כלפיה.

שאלה: המאמצים האלו לתאר לעצמי שאני עומדת כל הזמן מול הבורא, שהוא ממלא את כל העולם. זה נשמע שאלו מאמצים אישיים שלי. ומה כל העשירייה, זו רק מעבדה שבה אני אתאמן להתבטל, ולהתכלל? האם זה כך, או שיש מאמצים משותפים שאפשר לעשות בעשירייה?

אפשר לעשות מאמצים משותפים, אנחנו נקרא על זה במאמרים.

שאלה: איך לעזור לחבר להצדיק את הבורא?

לתת לו דוגמא, על עצמך, על אחרים. שהוא יראה שלהצדיק את הבורא זאת הפעולה הראשונה ביותר שלנו. רק לאחר מכן אנחנו יכולים להמשיך להתקרב אליו. העיקר הוא להתבטל בפניו, להתקרב אליו, לפי התנאים שלו.

תלמידה: האם אני מתבטלת בפני הבורא או בפני הנסיבות שהוא נותן?

כמובן שבפני הנסיבות. את הבורא עצמו אנחנו לא משיגים, אנחנו משיגים רק את אותן הנסיבות שהוא מציג בפנינו.

שאלה: האם אנחנו מרגישים את הבורא בכלים דהשפעה?

כן.

תלמידה: מיליוני אנשים אומרים שהם מרגישים את הבורא.

מה אכפת לך מהם?

תלמידה: לא אכפת לי מהם. אני רוצה להבין, האם אנחנו יכולים להיות בטוחים שאנחנו מרגישים את הבורא כשאנחנו רואים את מחשבת הבריאה, בשביל מה ניתנות הנסיבות, לא משנה איזה נסיבות אנחנו מקבלים, או שהרגשת הבורא מתגלה רק בקשרים בינינו?

בקשרים בינינו.

תלמידה: ואם אנחנו רואים את המחשבה שלו, אז האם זה לא אומר שאנחנו מרגישים אותו?

לא. אלו המחשבות והרצונות שלך.

תלמידה: ובקשרים בינינו, האם זה בעשירייה או שזה יכול להיות עם אנשים אחרים?

לא, רק בעשירייה.

שאלה: אם אני מרגישה שאני קשורה לבורא ללא נתק, איך לעזור לחברות להרגיש את זה, או שכל אחת מגיעה לזה בצורה אינדיבידואלית?

כל אחת באופן אינדיבידואלי.

שאלה: כשהבורא מתגלה באחוריים ומרגישים שאנחנו נמצאים הפוך כלפיו, זה הרגע שצריכים לבטל את האגו ולהידבק בחברים בעיניים סגורות. האם זה נכון?

כן, אבל זה קצת מסובב.

תלמידה: איך אפשר לעשות את זה כל הזמן ומהר, ולא להילחם נגד האגו ולחשוב שאפשר לעשות את זה לבד?

נלמד את זה יחד.

שאלה: היום אנחנו בונים תפילה שבועית, וכשאנחנו מדברות על זה אנחנו מרגישות שיש דבר שתקוע בגרון. איך להתעלות מעל הכבדות כשבונים תפילה יחד?

אני ממליץ לכם לקרוא שוב ושוב את המאמר שאנחנו קראנו עכשיו, "מהי סיבת הכבדות, שהאדם מרגיש בביטול לה', בעבודה", ולפי זה לבנות את היחסים ביניכן ומביניכן לבורא.

שאלה: העם שלי נקרע, עם ישראל הפיזי, והוא צריך הנהגה רוחנית, הנהגה שמחברת. נראה שצריכים אותנו הכי הרבה בימים האלה, אבל אנחנו לא עושים איזו פעילות משותפת, מאורגנת, להתחבר בכלי הישראלי. מה זה ביטול היום, האם זה להסתכל על המציאות איך יש כזאת שבירה ולצחוק כי בעתיד תהיה גאולה, או להסתכל היום על הגלות ולהגיד, "בואו ניקח את כל העם לאיחוד כדי להביא גאולה"?

אנחנו צריכים ללמוד את מה שאנחנו לומדים, להשתדל לעבור עוד ועוד על כל המאמרים שלמדנו עד היום, ולהמשיך כך הלאה כל יום יותר ויותר. ואנחנו צריכים להיות בטוחים שהלימוד שלנו הוא יביא מאור המחזיר למוטב, ובזה ננצח את האגו שלנו וגם את כל השונאים שלנו.

תלמידה: אנחנו עושים את זה, אבל זה נראה שקצב האירועים משיג אותנו, אנחנו כמו רודפים אחרי הזנב של עצמנו?

אנחנו לא צריכים לברוח משום דבר, אנחנו צריכים דווקא לרוץ לבורא. כמו שעכשיו למדנו "מהי סיבת הכבדות, שהאדם מרגיש בביטול ה', בעבודה", כך עלינו להשתדל שיהיה לנו ביטול נכון, שלם, כלפי הבורא, על מנת שהוא ישרה בנו.

תלמידה: מה זה ביטול שלם ונכון?

שאנחנו צריכים את הבורא, שהוא ימלא אותנו, יתגלה לנו, שרק זה חסר לנו.

שאלה: איך לתמוך בחיבור בריא וטוב בעשירייה כאשר בתוך העשירייה יש כמה חברות שהלכו ללמוד במקביל במקום נוסף, מקום שמדבר בצורה שלילית על "בני ברוך" ועליך? איך להתגבר על הבעיה הזאת כדי שיהיה חיבור בריא בעשירייה?

אם יש כזה חוסר השתוות, אז לא כדאי ללכת לאף מקום, מספיק לכם המקום הזה. ובכלל, איזה מקום רוחני כשר מדבר רע על אחרים? האם אתם שמעתם פעם ממני רע על משהו, על מישהו, בפרט כשלומדים קבלה? לא, אין דבר כזה. גם מרב"ש לא שמענו את זה אף פעם. לכן אם יש כזה מקום, אז צריך לברוח משם.

שאלה: קודם אמרת על החוש הזה שהבורא בעצמו נותן לנו אותו, ובתוך החוש הזה הוא מתגלה לנו. האם אפשר להגיד שאנחנו יכולים להרגיש את החוש הזה בנקודה הכי פנימית, בתוך האהבה והמסירות שלנו כלפי העשירייה, שם הבורא מתגלה לנו?

כן.

שאלה: האם מה שהבורא עושה עלינו, זה שהוא מגדיל בנו דרך העשירייה את התכונות של עצמו, עד שזה גדל לשיעור מסוים, ואז ההארה הזאת מתהפכת בנו באופן קבוע?

כן.

שאלה: האם הביטול צריך להגיע ממקום של חוסר אונים מוחלט, ומזעקה לעזרת ה'?

רצוי, עד כמה שאפשר.

תלמידה: האם אפשר להגיע לביטול, גם בלי חוסר אונים וזעקה?

לא. אנחנו צריכים לבקש שהבורא יעזור לנו לבטל את האגו שלנו, כדי שאנחנו נידבק בו בלב ונפש.

תלמידה: האם הביטול זה בקשה מהבורא לחיסרון שלם ותפילה שלמה, או שהביטול בעצמו זה כבר החיסרון השלם והתפילה השלמה?

גם וגם.

שאלה: אם הבורא מביא מצב שלילי ומצליחים לשייך אותו לבורא, איך לשלב נכון בין ביטול כלפי המצב, לתפילה נכונה לתיקון המצב?

תנסה ותראה שזה אפשרי. מצד אחד אני מבטל את עצמי, מצד אחר אני מבקש את הבורא שאני אתבטל כלפיו, זה כמעט אותו דבר, ורוצה להרגיש רק שאני מבוטל.

שאלה: בבוקר אמרת שאנחנו מתייחסים לא נכון לשיעור, כותבים שאלות חוזרות. איך אני צריך להתייחס אם נראה לי שהשאלות לא מתאימות, וחוזרות, וגם אותן תשובות?

תנסה לסדר את זה.

תלמיד: איזה יחס נכון צריך להיות לשיעור?

קשה להסביר במשפט אחד. יש לנו גם מאמרים כאלה מרב"ש.

שאלה: לפעמים אני מרגישה שאני מצדיקה את הבורא, נדבקת בו, אבל בכל זאת קיים פחד, יראה, דאגה. האם אני מרגישה נכון או שהרגשות האלה לא צריכות להיות?

כדי להגיע להרגשה יותר אמיתית, את צריכה להתחבר עם החברות ויחד עם החברות להשתדל להתקרב לבורא, ואז תרגישי את המצב האמיתי שאת נמצאת בו.

תלמידה: האם כשאני אתקרב אליו באמת, אני לא ארגיש כלום?

תרגישי את מה שצריך להרגיש, אל תציבי תנאים.

שאלה: האם הביטול משמעו לרכך את הלב של עצמי, או גם לרכך את הלב של החברות?

גם וגם.

שאלה: כל אחת מרגישה את הבורא לפי התפיסה שלה. האם כדי לבנות חוש משותף של הבורא, או להתחזק באמונה בטוב ומיטיב כדאי לדבר בעשירייה איך הוא מתגלה לה?

כן, כדאי לנו לדבר בעשירייה. ויש מאמרים שכדאי לנו לקרוא אותם וללמוד מהם.

שאלה: מה החשיבות של כתיבת תפילה כל יום, האם זה שייך לגילוי רשימות חדשות?

אנחנו צריכים להתפלל כל יום ואפילו מספר פעמים ביום כדי להבין איפה אנחנו נמצאים, באיזה אופן אנחנו מתייחסים לבריאה, לבורא, לחברים, לעצמנו.

תלמידה: כלומר התפילה נכתבת כל יום ואומרים אותה במהלך היום.

כן.

תלמידה: איך עלינו להאריך את המידה האמיתית של החשיבות בין הקשר של האדם לבורא?

אנחנו לא יכולים להעריך את המידה האמיתית, האדם לא מסוגל לזה.

שאלה: כתוב במאמר שצריך לדעת שאין הבדל בין הארה קטנה לגדולה שהאדם משיג. הכול מתרחש בעשירייה, בתפילה שלנו. אם אנחנו כל יום אומרות את התפילה, אבל לא כותבות כל יום תפילה, איך להגדיל את ההרגשה של הבורא?

תשתוקקו לזה שהבורא יתגלה ביניכן.

שאלה: עכשיו כותבים יותר בפייסבוק של החברים על ילדים שנהרגים, הרבה פצועים, הלב נקרע מכאב. יש נקודה שאתה רוצה יותר להגביר את התפילה, יותר למסור לקבוצה, להתפלל על העם, על השלום בעולם. אבל האגו מסית מהמחשבות האלה. איך להתפלל כל רגע על השלום בעולם ולא לברוח מהמחשבות האלה?

רק על ידי תמיכה הדדית של האחת בחברתה.

שאלה: אמרת שאנחנו יכולים להרגיש את הבורא בכלים דהשפעה אבל אין לנו אותם, והבורא נותן לנו אותם וזה השכר. אנחנו צריכים להתחבר. באיזה רגע זה יקרה שנוכל לומר כן, יש קשר עם הבורא?

כאשר יהיה קשר ביניכם, אז תרגישו קשר עם הבורא.

תלמידה: האם אז יהיו לנו כלים דהשפעה?

כן.

שאלה: איך לדעת אם גדלות הבורא, זה לא רק הדמיון שלנו ובעצם האגו מהתל בנו, מרמה אותנו?

הבורא יתגלה במידת הכרת הגדלות שלו.

קריין: שמעתי ד'.

ד. מהו סיבת הכבידות, שהאדם מרגיש בבטול לה', בעבודה

שמעתי י"ב שבט תש"ד

"צריכים לדעת, כי סיבת הכבידות, שמרגישים בזמן שהאדם רוצה לעבוד בביטול עצמותו לה', ולא לדאוג לתועלת עצמו, שהאדם בא לידי מצב, כאילו כל העולם נשאר לעמוד על עמדתו, רק הוא כאילו נעדר עכשיו מעולם הזה, ועוזב את המשפחה שלו ואת חבריו למען התבטלות לה', היא רק סיבה פשוטה והיא נקראת חסרון האמונה. זאת אומרת, שהוא לא רואה אל מי הוא מתבטל, היינו שאינו מרגיש את מציאות ה'. זה גורם לו הכבידות.

מה שאין כן, בזמן שהוא מתחיל להרגיש את מציאות ה', תיכף נפשו כוסף להבטל ולהתחבר להשורש, ולהכלל בו "כנר בפני אבוקה", בלי שום דעת ושכל. אלא שזה בא לו מצד הטבע, כמו נר שהוא בטל בפני אבוקה.

לפי זה יוצא, שעיקר עבודת האדם היא רק לבוא לידי הרגשת מציאות ה', היינו שירגיש את מציאות ה', ש"מלא כל הארץ כבודו". וזה יהיה כל עבודתו, היינו שכל המרץ שהוא נותן בעבודה, היא בכדי להגיע לזה ולא לשום דברים אחרים. ולא יתבלבל, שהוא צריך להשיג משהו. אלא רק דבר אחד חסר להאדם, היינו בחינת אמונה בה', ולא לחשוב על שום דבר, כלומר שכל השכר שהוא רוצה תמורת עבודתו, צריך שיהיה שיזכה לאמונת ה'.

וצריכים לדעת, שאין הבדל בין הארה קטנה לגדולה, מה שהאדם משיג. היות, שבאור אין שום שינוי, אלא כל השינויים הוא בהכלים המקבלים את השפע, כמ"ש "אני הוי"ה לא שניתי". לכן, אם הוא מסוגל להגדיל את הכלים, בשיעור זה הוא מגדיל את ההארה.

אולם השאלה היא, במה האדם יכול להגדיל את הכלים. התשובה היא, בשיעור שנותן שבח והודיה לה', על זה שה' קירב אותו אליו, שירגיש אותו קצת. ויחשוב על החשיבות שבדבר, היינו שהוא זכה שיהיה לו קצת קשר עם הבורא. וכפי שיעור החשיבות שיצייר לעצמו, בשיעור זה תגדיל אצלו את ההארה.

והאדם צריך לדעת, שאף פעם הוא לא יבוא לדעת את שיעור האמיתי של החשיבות של הקשר בין אדם להבורא. כי אין ביד האדם להעריך את מדת ערכה האמיתי. אלא כפי שיעור שהאדם מעריך אותה, בשיעור זה הוא משיג את מעלתה וחשיבותה. ויש בזה סגולה, שעל ידי זה הוא יכול לזכות, שההארה זו תשאר אצלו בקביעות."

(סוף השיעור)