בכחול - עצות פרקטיות מרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 27.3.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חלק 1 - פסח*

1. קריין: כותרת ויקום מלך חדש של מצרים.
   ר: ממתי זה מתחיל? כשאנחנו מתחילים להרגיש את הרצונות שלנו, שהם לא בעדנו אלא נגדנו. כשה-אני של האדם מתחיל להשתוקק למטרה, לחיבור, להשגת הבורא, בתוך החיבור להשיג את תכונת ההשפעה או את האמונה למעלה מהדעת.. אנחנו כבר צריכים להתחיל לתאר את המצב שאליו אנחנו צריכים להגיע, הוא צריך להיות כמטרה שאנחנו חייבים להשיג ע"י תנאים אמצעים, אנחנו משיגים את האמונה למעלה מהדעת, השפעה, יציאה מהאגו של עצמו, או יותר להגיד פשוט אפילו את היציאה של האדם שמתעלה מעל עצמו.
   
   במידה שהאדם מתחיל איכשהו לעשות כאלה תנועות, שומע לפי המאמרים על העשירייה, על הקבוצה, הוא מבין יותר מה שמקובלים אומרים, מה שרב"ש כל כך פירש פעם ראשונה בהיסטוריה את העבודה של האדם בצורה פרטנית, כמה הוא צריך לעבוד, בכל מיני אופנים, כדי לראות איפה הוא נמצא ברצון לקבל ואיך הוא יכול איכשהו להתחיל להתעלות ממנו.

2. קודם כל אנחנו משיגים את היצר הרע שהבורא ברא, כמה הוא לא נותן לנו לצאת ממנו. זה נקרא הכרת הפרעה. במידה שאנחנו משתדלים כאילו להגיע לצורות ההשפעה, לחיבורים בינינו, למה שהמקובלים ממליצים לנו איכשהו להתחיל לעסוק בו בקבוצה, בעשירייה, בין החברים ובכלל כלפי כל העולם, כך אנחנו מתחילים להכיר את 2 המלאכים, 2 כוחות הטבע, שבא זה ומציע על זה. רק בהבדלים ובחיבורים בין אור וחושך, נתינה וקבלה, פלוס מינוס, אנחנו מאתרים אותם ומתחילים ללמוד כמה אנחנו נכללים מהם, וביניהם יש לנו כל התפיסת המציאות. בסופו של דבר אנחנו מתעלים מעל שניהם בקו האמצעי..
   
   אנחנו יכולים להיות למעלה מהם ועל ידם להגיע למקור שלהם, לבורא. הוא נמצא למעלה מכוח השפעה ולמעלה מכוח הקבלה, ואותו אנחנו משיגים מתוך כך שמכירים את המלאכים האלו ששולטים עלינו. לכן אנחנו שרים בשבת, בואכם לשלום מלאכי השלום, מלך טוב ומלך רע, יצר הטוב ויצר הרע. שניהם מביאים אותנו לשבת. השבת כבר כוללת שני הכוחות האלה, גם קבלה וגם השפעה, ומביאה אותם לשלמות. לא יכול להיות אחד בלי השני, ולכן נקראת שבת שלום, היא מגלה לנו מצב שכל כוחות הטבע משלימים זה את זה, הם באים ממקור אחד...

3. מתי קם מלך חדש על מצרים? מתי אנחנו מגלים את הכוח החיובי? כשאנחנו רוצים לעשות פעולות כלשהן, אנחנו מגלים דווקא את הכוח השלילי שמפריע לנו, שלא נותן לנו. הוא מצביע על כוח החיובי שאיננו, שאנחנו רוצים לגלות אותו. לכן תמיד אנחנו צריכים לכוון את עצמנו לשניים, ולראות את שנינו קיימים, שנינו הכרחיים, הכרחיים להתקיים כשהאדם נמצא בין שניהם, ולהתייחס לכוח אחד כמצביע על השני שבא. חשכה כאורה יאיר, אין טוב בלי רע וחושך בלי אור.

4. *כשאנחנו מדברים על קם מלך חדש על מצרים, אנחנו מייד צריכים להבין ולאתר כמה כל אחד עובד מול השני, ואנחנו באמצע אנחנו רוצים לכלול את שניהם. רק כך נתקדם. בהתכללות הנכונה בין שני כוחות האלו אנחנו לא ניפול לאחד, לא ניפול לשני, אלא נקים את עצמנו בצורת אדם הדומה לבורא. הוא נמצא בין שני כוחות האלה ואנחנו מקבלים אותם ורואים את המציאות בין שני כוחות האלה, כך נתקדם*.

5. בתחילת גלות מצרים, מה האדם מגלה? שעכשיו שולט עליו כוח שלא היה קודם, אולי היה גם קודם אבל לא היה גלוי עד כדי כך. לא ידעתי שאני עד כדי כך נמצא בשליטה של הרצון לקבל, שזה נמצא בטבע שלי ומכוון אותי, מסובב אותי תמיד לטובת עצמי. אני אולי גם לא מעונין בטובת עצמי, אבל מגלה שכן, כך אני חושב על עצמי. אני מתחיל לראות את עצמי כפסיכולוג, קצת מהצד. אני מגלה שבאה שליטה חדשה, שמתגלה בי תכונה חדשה... מעניין מאוד איך שהאדם מתחיל לגלות כמה הוא בעל כורחו מסובב לכל מיני צורות לתועלת עצמו.

6. אנחנו מתחילים לגלות כוח חדש נוסף שפועל בנו. אולי אנחנו לא מודעים לכך. אח"כ הוא מתגלה יותר ואז אנחנו מתחילים ממש להיות מודעים שזה הטבע שלנו, שהוא מתגלה ופועל בצורה כזאת בנו, מסובב אותנו. *אנחנו מגלים את פרעה כשרוצים קצת להתרומם ממנו, רוצים להיות בייתר חיבור, בהשפעה, וכך אנחנו מגלים כמה אנחנו לא מסוגלים, כמה זה דוחה אותנו, וכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו*...
   
   לכן *לא לפחד שאנחנו לא יכולים להתחבר, שאנחנו דוחים את צורות החיבור. זה סימן שיש בנו נשמה גדולה, גבוהה*. אנחנו צריכים ללמוד איך לעבוד עם הרצונות הקטנים, להיות כמו דומם צומח חי, להיות כמו בני אדם רגילים. אנחנו גם לא יכולים, אלא יש לנו רצון לקבל גדול. *לא אנחנו בחרנו, זו ממש מתנה מלמעלה. אמנם בינתיים זה נראה כמתנה שלילית, אבל דווקא ע"י שימוש נכון, אנחנו מגיעים לאלוקות*.

7. *לא לפחד ולא להיבהל מכך שאני כל רגע ורגע יכול לגלות את עצמי אגואיסט יותר, ורחוק יותר מקודם מהחברים, מהקבוצה. זו דרכנו, ואנחנו צריכים רק לעשות פעולות חיבור ותפילה*.

8. ש: מה זה שלא השיגו אותו יותר מאשר תיארו אותו בליבו?
   ר: ככל שאנחנו יכולים להרגיש, לאתר את הכוחות הטובים והכוחות הרעים, לפי זה אנחנו מתקדמים. ככל שאני יכול לרכך את הלב שלי בכוחות קבלה ובכוחות ההשפעה. העיקר מה לעשות? אני מתחבר לקבוצה ומתוך כך אני יכול אז להתחיל לעבוד גם עם ימין וגם בשמאל. לא לפחד שאני אפול באחד מהם ויאבד את השני. העיקר אצלנו תמיד להיות עם שניהם וכמה שיותר עם שניהם יחד, שאתקדם ביניהם. לכן *בשבילי ימין ושמאל הם רק שלבי הסולם שעליו אני עולה*.

9. הכוחות השליליים כביכול והכוחות החיוביים צריכים לעבוד לסירוגין, פעם זה ופעם זה. שמאל ימין, שמאל ימין. כביכול האדם מתגבר על השני, אבל בעצם הוא לא מתגבר אלא בכך עושה מקום לשני.

10. *אני מבקש, כשאתם עוברים על כל הקטעים האלו, תנסו במשפט אחד או שנים, אם אפשר באחד, לעשות סיכום, מה אני צריך להוציא מזה ולקיים למעשה*.

11. *אתה צריך לדרוש מהבורא תיקונים. לא לחפש שום דבר אחר, רק לפנות לבורא לתיקונים*. כאן במקום אחד כל הנתונים להתקדמות הרוחנית. הבורא מביא לך כל מיני סכסוכים עם החברים, הם גלויים או לא גלויים ורק אתה מרגיש אותם. אתה צריך *לפנות אליו ולבקש ממנו שתרגיש בלב שלך כאילו שכל החברים האלה נכללים איתך*.

12. ש: יש לנו כבדות בעשירייה. איך לעורר את החברים?
    ר: קודם כל להכיר שהכבדות הזאת מגיעה מהבורא, שאין עוד מלבדו. טיפשות לחשוב שאחד מהחברים או כמה אשמים בזה. הם לא אשמים, זו עליה בקו שמאל, ברצון לקבל. אנחנו מרגישים שאנחנו לא מחוברים ולא קרובים כמו שהיינו קודם, ועכשיו יכולים לפנות לבורא שיביא אותנו שוב לחיבור. אבל זה יהיה כבר בדרגה יותר גבוהה, עד שהבורא גם יתגלה בתוך החיבור הזה, אולי לא הפעם, אבל אחרי כמה פעמים כאלו זה יקרה.

13. אנחנו לומדים גם מהחיים שלנו שיש לנו גרגיר קטן מאוד במוח, *מיקרופרוססור* שעושה את כל הפעולות. מה הנפח שלו? אולי מילימטר על מילימטר. כל הגוף זה מאה קילו, ומה יש בו חוץ מבשר?.. בלי מיקרופרוססור הזה במוח אין לנו זכות לחיות. אותו דבר אנחנו רואים מאדם הראשון, למה הבורא ברא את זה? כי נקודת החיבור בבורא צריכה להיות ממש נקודה. לא יכול להיות יותר מגע, כי זה מגיע ע"י ביטול מושלם בסופו של דבר. לכן *לא צריכים יותר מממש נקודה שאני מרכז אליה את כל הנטיה שלי למציאות, וכל הביטול שלי לעליון. דרכה אני מקבל את הכל. למגע לא צריך יותר מנקודה*.
    
    לכן אל תשאלו למה אנחנו צריכים את כל האנושות. *דווקא האנושות היא המטרה של הבורא, כל האנושות. אנחנו כחלק אלוקה ממעל, אותה נקודת הקשר. אנחנו לא שייכים לאנושות אלא שייכים לבורא, זה נקרא עם ה'. אנחנו נמצאים רק במעבר, ולכן נקראים ישר-אל, אין לנו מקום אצל אנושות, ואין לנו מקום לנו מקום בבורא, אלא רק במגע בין זה לזה. לכן אנחנו נקראים טיפת הייחוד*.
    
    האנושות מחכה לעבודה שלנו. לכן אנחנו צריכים להזדרז ולממש את העבודה שלנו, למצוא קשר עם הבורא ולכוון את הקשר הזה גם למען הבורא וגם למען האנושות, כדי לעלות את האנושות, דרכנו, לקשר עם הבורא. כך גם האנושות וגם הבורא יקבלו קשר ביניהם, ואנחנו באמצע נהיה כמעבר, כמו שבעה"ס מסביר לנו במאמר הערבות.

14. ש: אני לא מצליח לשמור על המחשבה על החברים.....?
    ר: קודם כל להמשיך לחיות איתם יחד בכל מיני פעולות משותפות. לא להחסיר אף שיעור, לעזור ככל האפשר לעשירייה לקלוט את השיעור, שוב לחזור על החומר.. , *לכל קטע וקטע שאנחנו לומדים תוסיפו משהו מהשתתפות שלכם*, ואח"כ תראו, אם יבוא הזמן, מה זה נותן לכם. אתם תראו איך התקדמתם או איך ירדתם מהמצב הקודם. גם זה טוב לראות.
    
    *שאתה אומר שאתה לא מחובר לעשירייה וכבר כואב לך, לכן אתה מדבר על כך, זה טוב, זה כבר נכס גדול שאתה מבין זאת, מרגיש זאת. אפילו שאתה מדבר על כך, גם זה לא פשוט, גם זה לא פשוט. לוקח זמן עד שאדם בכל זאת מגלה את זה לעצמו, מגלה את זה לפני כולם, וכך מתקדם*.

15. ש: כמה חשוב מידי פעם לחדש את הברית?
    ר: לא לחדש, אלא כל הזמן לשמור עליה.

16. ש: אני חשה ביקורת כלפי הקבוצה.. האם ניתן לשתף בן הזוג?
    ר: כן, בין בעל ואישה יכולים להיות מצבים כאלו שהם לגמרי לגמרי מדברים ישר מה שיש בכל אחד בעבודה הרוחנית. זה יכול להיות. לא תמיד, בדרך כלל לא, אבל בעצם זה יכול להיות.
    
    ש: לבן זוג מותר לגלות ביקורת כלפי בן זוג השני?
    ר: .. אם שניהם נמצאים ממש בעבודה הרוחנית, הם יכולים להתחבר בכל הרגשות שבלב. אנחנו כשני חברים, בני זוג זה נקרא, אנחנו יחד יכולים לדבר על העבודה הרוחנית שלנו. זו דרגה אחרת, גבוהה יותר, ואז אנחנו כל הזמן כשפועלים כלפי הבורא, פועלים משנינו, אבל לא הייתי ממליץ להסתבך, זה עדיין לא בשבילנו. נתקדם לזה.

17. *כל פניה ופניה לבורא חייבת להתחיל מכך שאני מודה לבורא על כך שהוא קיים בעיניי, ברגש שלי, בשכל שלי, במודעות שלי, אפילו אולי בהרגשה שלי. אני מודה לו על זה ורוצה לבטל את עצמי אליו. רק אחרי זה אני מגיע לבדיקה, לביקורת כמה אני כן יכול לבטל את עצמי ולהיות דבוק בו*.

*חלק 2 – הקדמה לתע"ס*

18. השנאה נשארת, אבל אנחנו מתייחסים אליה כמו ליסוד הכרחי שבלעדיו אי אפשר לבנות מגדל של אהבה.

19. ש: בעה"ס משתמש בביטוי שהעיסוק בתורה ובעבודה בדרך הבחירה היא מקדימה להסתרה.. ?
    ר: כשאני בוחר לימוד, חיבור בקבוצה ומימוש של מה שאנחנו לומדים בקבוצה, אפילו במצבים שאנחנו לא רואים שום דבר לפנינו, ודווקא בגלל שאנחנו פועלים בצורה כזאת, לא יודעים לאן אנחנו צריכים להגיע אלא תומכים זה בזה, אז יחד דווקא בהתקשרות בינינו אנחנו מייצבים את כיוון ההתפתחות שלנו, מחיבור קטן לחיבור יותר גדול. ככל שאנחנו עכשיו נמצאים בינינו בחוסר חיבור הנכון, ככל שאנחנו מעמידים לפנינו את המטרה שלנו שמתגלה לנו, צריכה להתגלות לנו ביתר חיבור בינינו. זה מה שאנחנו רוצים, ייתר חיבור בינינו, ואליו אנחנו מתקדמים.
    
    *כשאנחנו עובדים בקבוצה, ההתקדמות שלנו ברורה לאן אנחנו צריכים להגיע. לא מסוגלים? לא יכולים? אז אנחנו פונים לבורא, יש לנו מקום לתפילה*. אבל בעצם ההתקדמות ממקום למקום ברור לנו שהיא צריכה להיות מהחיבור נוכחי לחיבור יותר גדול. כך אנחנו מתקדמים. לכן אין לנו שום דבר נסתר, תמיד אנחנו נמצאים במצב שצורת ההתקדמות נמצאת לפנינו.

20. יש לנו הנאה כפולה בכך שאנחנו משרתים לבורא ומשרתים לנבראים, מכך שאנחנו מחברים ביניהם, מעבירים מהבורא לנבראים ומהנבראים לבורא. לכן אנחנו צריכים להיות כלולים משניהם..

21. ש: מה ההבדל בין תראה עולמך בחייך ותקבל עולמך בחייך?
    ר: "תראה" זה עדיין בהשגה, ו-"תקבל" זה כבר במידה שאני כולל את זה, נכלל מזה. אז רק עולמך תראה בחייך. "תראה" זה שאתה יכול לראות, *כמו במוזיאון* אתה בא ורואה. זה עדיין לא שלך. אבל "תקבל" בחייך כלומר יש לך כלים ובתוך הכלים האלו אתה כבר מקבל, מרגיש ונכלל מכך שאתה בונה את עצמך לפי מה שאתה מקבל.
    
    אני עדיין לא צייר שרואה תמונה כלשהי, אלא אני רק צופה. אני יכול להבין אותה יותר, פחות, אבל זה לא שלי, אני לא מפורמט בצורה כזאת. מה שאין כן, "תקבל" נקרא שאני כבר עושה צמצום מסך אור חוזר, ומעצמי מייצב את צורת המציאות שבה צפיתי קודם. אלו דברים שעדיין לא נמצאים קרובים לנו, אנחנו לא עוברים עליהם ולכן קשה לנו לתאר אותם.

22. ש: מהי אותה מרגלית יקרה?
    ר: המרגלית היקרה היא באיזו צורה אנחנו יכולים להידמות לבורא ע"י כאילו העסקים ברצון האגואיסטי בינינו. איך אנחנו מתוך כך מעבדים את החומר שלנו, את הרגשת הקבלה. איך אנחנו מעבדים אותה בצורה כזאת שפתאום אנחנו רואים שיש לנו מרגלית, כלומר אבן יקרה. מאיפה מכך שאנחנו מעבדים אותה. כמו שבעולם שלנו איך אנחנו מקבלים מחתיכת פחם, יהלום? רק ע"י כך שלוחצים עליו ואז הוא הופך להיות לדבר נדיר.

23. ש: מתחילה מלחמה נוספת בין ארמניה לאזרבג'יאן..?
    ר: צר לי לשמוע שמתחילות מלחמות. באמת נכון שיש לזה מקום ואנחנו צריכים להבין שכרגיל, בכל זאת הכדור בידינו. אנחנו צריכים עוד ועוד להתחבר בינינו. *מה שקורה בעולם זו העתקה ממה שקורה בינינו*, בין נשים לנשים, בין גברים לגברים. *ככל שנתחבר בינינו בכלי העולמי, בכך נגרום גם שלום, השלמה, שלימות בין כל העמים*.
    
    *אנחנו עכשיו נמצאים במצב שבחיבור בינינו תלוי איזה אור עליון וכמה מגיע, נשפך ממש מלמעלה על העולם הזה. גם עכשיו נמצא שמגיע דרכנו, אם נתחבר בינינו, יותר אור עליון יופיע בעולמנו וכל העמים יגיעו לשלום. לכן בואו לא נברח מהתפקיד שלנו, אפילו שאנחנו לא כל כך מבינים אותו ומרגישים אותו, בכל זאת נשתדל להתחבר ונבקש מהבורא שבחיבור שלנו יוכל להעביר האור הטוב העליון לכולם*.

24. *נשים צריכות לתת יותר מאמץ לחיבור ולתפילה. המצב הכללי של כל העולם הוא יותר ויותר תלוי בחיבור של נשים דווקא לשלום העולם. נסו, תנסו יותר ויותר ותראו כמה מה שמתגלה בעולם הוא סימן בשבילנו להשתדל לקרוע את כל הכוחות הרעים, להרחיק אותם, לתת מקום לאור שיופיע בעולמנו. הכל תלוי במידת הקשר בינינו*. אתם רואים כמה פתאום מתגלים מקומות למלחמות ולבעיות רדומות, נסתרות, ופתאום מתגלות ושוב, ושוב מגיעה התפרצות. זה לא קורה במקרה אלא ע"י חוסר חיבור בינינו. *כשגילוי האורות לא מגיע בזמן הנכון לעולם, זה גורם להתפרצות מלחמות בעולם*.