שיעור בוקר 10.04.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 469, מאמר "הגלות והגאולה"

קריין: אנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "הגלות והגאולה", נמשיך מכותרת "הבחן בין אידאל חילוני לאידאל דתי".

הבחן בין אידאל חילוני לאידאל דתי

"אידיאל חילוני מקורו יוצא מהאנושיות, על כן אינו יכול לרומם עצמו ממעל לאנושיות. מה שאין כן אידאה דתית שמקורה בהשי"ת, יכולה לרומם עצמה ממעל לכל האנושיות.

כי הבסיס של אידיאל חילוני הוא השוויה - והמחיר של התפארת מן האדם ומעשהו כדי להתפאר בעיני הבריות, ואף על פי שלפעמים מתבזה בעיני דורו, מכל מקום נסמך על דורות אחרים, ועל כל פנים דבר יקר הוא לו, כמו אבן טובה, המזינה את בעליה הרבה, אף-על-פי ששום בן אדם אינו יודע ממנה, ואינו מוקירה.

מה שאין כן אידיאה דתית הרי הבסיס שלה הוא התפארת בעיני ה', ועל כן בעל אידיאה דתית יכול לרומם עצמו ממעל לאנושיות.

וכן בין העמים בתוך גלותינו: כל עוד שהלכנו בדרכי התורה, היינו נשמרים, כי דבר זה ידוע לכל האומות, אשר אנו עם מפותח ביותר, וחפצים בשיתופינו עמהם, אלא שמנצלים אותנו, כל אחד לפי התאוה האנכיית. אולם כח רב היה לנו בכל האומות אשר אחר כל הניצול - נשאר לנו עדיין מנה יפה, גדולה מלאזרחי הארץ.

אולם בסיבת פורקי עול התורה, ובשאיפתם לתת חופש לזממם האנכיי, הרי אבדו את המטרה של החיים, דהיינו, עבודת השי"ת. ומתוך שהמטרה נשגבה, החליפו על מטרות אנוכיות של יופי החיים.

ממילא כל מי שזכה להון, הרי מעלה את המטרה שלו בכל הידור ויופי. ובמקום שהאיש הדתי, פיזר את העודף הכלכלי שלו, על צדקה ומעשים טובים, והעמדת ישיבות וכדומה, על צרכים כלליים. הלכו להם האנוכיים, ופיזרו את העודף שלהם. על יופי החיים: על אכילה ושתיה, הלבשה ותכשיטים והשתוו לרמי המעלה שבאותה האומה.

וכוונתי בדברים אלו, אינה אלא להראות, אשר התורה, וחוק ההתפתחות הטבעי, אפילו גם עם הגורל העור - הולכים יד ביד באחדות נפלאה. באופן אשר המקרים הרעים, במצב הגלותי, שיש לנו לספר הרבה מימי גלותינו - כולם היו מסבות המעל שמעלנו בתורה. ואם היינו נשמרים במצוות התורה, לא היה קורה אותנו כל רע ח"ו."

"נשמרים במצוות התורה" הכוונה אם היינו בהכול בעל מנת להשפיע, אז ודאי לא היה קורה לנו שום רע.

זה העיקר, זה מה שהוא רוצה להגיד, אז לפחות שנבין את זה, ואם לא להבין אז לקבל, שאם היינו שומרים על "ואהבת לרעך כמוך" אז ודאי שלא היה קורה לנו שום רע אף פעם. ואנחנו צריכים לזכור את זה, ולהשתדל להגיע לזה.

שאלה: בעל הסולם כותב "ואם היינו נשמרים במצוות התורה, לא היה קורה אותנו כל רע ח"ו", הרי הבורא ברא את היצר הרע אז איזה מין דבר זה, היינו נולדים בהשפעה?

היצר הרע עוזר לך כל הזמן לשמור את עצמך מהיצר הרע, לכן זה נקרא עזר כנגדו, הוא פועל עליך בצורה הפוכה, הוא בכוונה מראה לך איפה אתה יכול ללכת ולהצליח מעליו, נגדו, ובצורה כזאת אתה מתפתח. זה נקרא שיצר הרע הוא מלאך, זאת אומרת זה כוח בטבע שמראה לך את המקום שבו אתה יכול להתנגד לו, וכך להצליח ולהתקרב לבורא, להידמות לבורא.

תלמיד: כל זה תלוי בנו או שזה תלוי ברשימות שבאות עלינו? מה שנקרא "ואם היינו נשמרים במצוות התורה", אבל זה לא הכול תלוי בנו, נכון?

הכול תלוי רק בנו.

תלמיד: רק בנו, לא ברשימות?

בנו, בבחירה החופשית שלנו. אם אנחנו בוחרים ללכת בצורה כזאת שאנחנו כל פעם ופעם רוצים לקיים את מצוות התורה, זה נקרא חיבור ואהבה.

תלמיד: הייתה אפשרות במאות האחרונות לשמור על מצוות התורה?

תמיד היה אפשר רק השאלה באיזה תנאים, והאם מצליחים או לא. יש מצבים שאנחנו כבר לא מסוגלים לשמור על מצוות התורה שזה בעל מנת להשפיע, ואז ניתנת רשות למשחית, ומגיעות לעולם מלחמות ובעיות. האנשים לא מרגישים שיש משהו טוב, שיש אפשרות לעשות משהו טוב, וכך העולם נכנס לבעיות, לצרות.

עובר זמן, הבעיות והצרות האלו נכנסות לתוך הרצון לקבל והוא סובל, ואחרי שהסבל נאגר ונאסף ברצון לקבל אז שוב מגיעה תקופה בה אפשר לעבוד עם הרצון לקבל ולהפכו בעל מנת להשפיע וכן הלאה.

תלמיד: זאת אומרת הכול תלוי באדם, גם נושא השואה, כל הסיפורים האלה תלויים באדם?

הכול תלוי באדם בלבד, מאדם הראשון ועד אדם האחרון.

שאלה: בעה"ס נותן שתי דוגמאות, אידאל חילוני שזה להתפאר בעיני הבריות, ואותו אפשר להבין, ואידאל דתי להתפאר בעיני ה'. מה זה להתפאר בעיני ה'?

ככל שהבורא דורש ממך לעשות פעולות השפעה לפי המצב שלך, היכולת שלך, ככה אתה עושה, ואז מתפאר בעייני הבורא.

תלמיד: אבל יש דרך לבדוק שאני לא טועה בזה?

זו כבר שאלה אחרת. לא, אי אפשר כי פעולות להשפיע אתה צריך לעשות בכל מה שאתה יכול, בלי חשבונות, אם אני משפיע יותר או פחות, אני משפיע עד אפס.

שאלה: כתוב על פורקי עול התורה, האם זה סוג של מתודיקה?

מדובר על התקופה שבאה אחרי שבני ישראל חזרו ממצרים, כשהם חיו בארץ ישראל והקימו כאן ממש סדר נכון בקשר בין בני האדם. זו הייתה תקופה בה כולם חיו לפי חוקי תורה, זאת אומרת לפי העל מנת להשפיע, לפי חוק האהבה. אחר כך מפני שבכל זאת הרצון לקבל כל הזמן גדל כי אנחנו צריכים להגיע לגמר התיקון שלו, לכן הוא חייב לגדול כל פעם.

אז הם כבר לא יכלו להחזיק את חוקי ההשפעה ביניהם, התחילו מלחמות בין החלקים והפלגים בעם, ומיד התחילו לבוא גם עמים זרים. אחר כך בא נבוכדנאצר ששלט בישראל, לקח אותם לבבל, ואחרי כמה שנים הם חזרו מבבל בחזרה והקימו כאן שוב את מדינת ישראל בארץ ישראל, זה היה לפני בניית בית המקדש השני.

אבל גם זה לא החזיק הרבה זמן, כי היו גם שם מלחמות ובעיות ביניהם והם לא היו מסוגלים לחיות יחד. כי בעם ישראל לחיות יחד זה נקרא רק לפי קיום החוק של "ואהבת לרעך כמוך." וכמו שאתם רואים גם היום, יש לנו מדינה קטנה עם 20 ויותר מפלגות, יותר מאשר באמריקה או ברוסיה. כי אם לא הולכים לפי חוק ההשפעה והחיבור אז יש בעיה גדולה בחיבור בין בני האדם, ובחיבור בין היהודים.

ואז הם כולם נפלו, נשברו, בית המקדש השני נחרב וכולם יצאו לגלות. בתוך הגלות התחילו לצאת מהם קודם כל קבוצות שנכנסו לנצרות, אחר כך קבוצות שנכנסו לאיסלאם, וזה מה שנשאר מהם. קבוצה קטנה כמו הקבוצה שלנו, ויש עוד כמה קבוצות כאלו קטנות מאוד, זה מה שנשאר מאותה השיטה, שעכשיו מתחילה לחיות. מה שאינו כן כל היתר, כל הייתר הפך לעממיות כזאת שאין מה לצפות ממנו.

שאלה: האם אתה יכול להסביר מה זה אומר שהיינו חזקים בין העמים, ואחר כך אנחנו מאבדים את הכוח ואז מה נשאר לנו?

אם אנחנו מחוברים בינינו בעל מנת להשפיע זה אל זה, בזה אנחנו תואמים לכוח הבורא ואז אף אחד לא יכול לעלות עלינו, לנצח אותנו, לנצל אותנו. מה שאינו כן אם אנחנו לא מחוברים בינינו לפי החיבור של ואהבת לרעך כמוך או לפחות קרובים לזה, בנטייה לזה, אז אנחנו חלשים מכולם וכולם יכולים לבוא אלינו ולעשות בנו מה שהם רוצים.

לכן אם נדבר על השואה שקרתה לפני שבעים, שמונים שנה, זה כתוצאה מזה שהעם לא היה מחובר והתפרק לגמרי. לכן עברה עליו השואה, והיום אנחנו צריכים ללמוד מזה איך אנחנו צריכים להתחבר כדי לשמור על אותם שברים מהעם, ולחבר אליו את כל היתר, את כל מי שנמצא בכוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: בעה"ס אומר בפסקה השנייה של "הבחן בין אידאל חילוני לאידאל דתי". שאיש חילוני מתבסס תמיד על דורות הקודמים. "שלפעמים מתבזה בעיני דורו, מכל מקום נסמך על דורות אחרים". למה הוא מתכוון?

זה ברור לנו. זה כמו שבין כל אנשי המדע, או אנשי התרבות, החינוך, המוזיקאים, הכותבים למיניהם, הם מודדים את עצמם אחד כלפי השני, מחשיבים את עצמם ובונים לעצמם איזו במה. הבמה הזאת קיימת במשך מאות שנים ולפי זה הם בודקים את בני האדם, מי יותר, מי פחות ועד כמה.

1. התאום והאחדות בין התורה והגורל העיור והתפתחות חשבון אנושי

"ומתוך זה הנני להציע לבית ישראל," לכל אלו שמכוונים לישר-אל" "שיאמרו לצרותינו די, ויעשו חשבון, חשבון אנושי על כל פנים, מכל אלו הרפתקאות, ששינו ושילשו עלינו, וגם פה בארצינו, שאנו רוצים להתחיל במדיניות משלנו מחדש, שאין לנו כל תקוה להאחז על הקרקע בתור אומה, כל עוד שלא נקבל את תורתינו הקדושה," זאת אומרת, שלא נתחיל להתייחס אחד לשני בעל מנת להשפיע וכך ייצאו מאיתנו כוחות כאלו גם לכל העולם. "בלי שום הקלות, זולת בתנאי האחרון של העבודה לשמה, ולא לשם עצמו, בשיור אנוכיי, כמו שהוכחתי במאמר מתן תורה.

ואם לא נסדר עצמינו כאמור שם, הרי יש בנו מעמדות, אשר בלי ספק שמוכרחים אנו להתגלגל, פעם לימין ופעם לשמאל, כגלגול כל האומות. ועוד הרבה יותר. מפני שטבע המפותחים שאי אפשר לרסנם, כי כל דעה חשובה, מבעל דעה מפותח, לא תרכין ראשה מפני שום דבר, ואינה יודעת פשרות. ועל כן אמרו ז"ל: "ישראל עזין שבאומות הן", כי כל שדעתו רחבה יותר, הוא עומד על דעתו ביותר.

והוא חוק פסיכולוגי. ואם לא תבינו אותי, צאו ולמדו את הפרק הזה בין חברי האומה היום, אשר בעת שהתחלנו לבנות, כבר הספיק הזמן לגלות בנו את העזות ותקיפת הדעת, ומה שהאחד בונה השני סותר.

... וזה גלוי לכל. אלא מה שאני מחדש הוא דבר אחד, כי המה סבורים, אשר סוף כל סוף יבין הצד שכנגד את הסכנה, ואז ירכין ראשו ויקבל את דעתו. ואני יודע שאפילו נקשור אותם בכפיפה אחת לא יוותר אחד לשני כמלא נימא, ושום סכנה לא תפריע למי, מלבצע את שאיפתו." זה בדיוק כמו שחושבים חברי הכנסת וחברי ממשל למיניהם, שכל אחד עומד על דעתו ובטוח שהאחרים לאט לאט יתקרבו אליו ויקבלו את דעתו. וככה הורסים את הכול.

"במשפט אחד, כל עוד שלא נגביה את מטרתינו מתוך חיים הגשמיים, לא יהיה לנו תקומה גשמית, כי הרוחני והגשמי שבנו אינם יכולים לדור בכפיפה אחת, כי אנו בני האידיאה. ואף אם אנו שקועים במ"ט שערי החומריות, עם כל זה לא נוותר על האידיאה, ועל כן למטרה הקדושה שלשמו יתברך אנו צריכים."

שאלה: האם אפשר לשלב את שתי הגישות, החילוני והאנושי, או שהאידאל החילוני נועד הלחדד ולזרוק אותנו להיבט הדתי של "ואהבת לרעך כמוך"?

זה לא יכול להיות, הם מנוגדים. כי האידיאל החילוני הוא להתפאר בעיניי האדם, והאידיאל הדתי - מה שאנחנו קוראים "דתי" וזה לא מקובל אצל הדתיים - זה להתפאר בעיני הבורא. אלה שתי גישות שונות, מטרות שונות, אמצעים שונים.

במימוש האידיאל הגשמי, החילוני, אתה לא מקבל תמיכה מלמעלה, ולכן אתה רואה באיזה מצב אנחנו - מבולבלים ובכל פעם במלחמות ואי סדר. ואילו לאידיאל הדתי שאומר בעל הסולם שאליו צריכים להגיע "ואהבת לרעך כמוך", את זה אנחנו עוד לא ניסינו. תראה עד כמה שזה תואם לחוק הכללי של המציאות.

תלמיד: האידיאל האנושי לא מאפשר להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך"?

לעולם לא. אף פעם. כי לאנושות אין כוחות להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך", אפילו לחיבור קטן. אתה רואה מה שקורה לנו במדינה ובעולם. כולם נמצאים בהתנגדות והתקוטטות, בכסאח ובמלחמות ויהיה עוד יותר ויותר גרוע. מי אשם בזה? עם ישראל. לכן מידי פעם יחזרו לעם ישראל ויתנו לנו מכות, ושוב ושוב יאשימו אותנו בזה שכל מה שקורה בעולם זה בגללנו והם יהיו צודקים.

תלמיד: זאת אומרת שהמעטים שבאדם אמורים לשנות את הגישה של כלל האנושות?

נכון.

תלמיד: עד אז לא תהיה שלמות.

כן. נכון.

שאלה: המילים האלה קולעות יותר ויותר היום. כשהוא אומר, אנחנו בני האידיאה ואפילו אם אנחנו שקועים בחומריות אנחנו לא נוותר על האידיאה. הוא מתכוון לעם ישראל של היום?

כן. זה לא חשוב אם העם יודע או לא יודע, אבל בתוך העם ישנה תוכנה שהוא חייב לבצע ואז כוחות הטבע דוחפים אותו כדי לקדם אותו לביצוע.

תלמיד: זאת אומרת, כשהוא אומר אנחנו לא נוותר על האידיאה, הוא מתכוון שהבורא לא יוותר לנו?

כן.

תלמיד: מורגש שהכיוון הוא הפוך, שהולכים ומתרחקים מהכרה של זה, או זיכרון של זה.

אני לא חושב שאנחנו מתרחקים, אני לא רואה שזה בכלל נמצא בעם. אם אתה מתכוון לאידיאל הדתי שזה נקרא "ואהבת לרעך כמוך" - כשאתה עושה את החברה האנושית כמו הטבע וכמו הבורא.

תלמיד: לפחות אצלי לא מורגש שזה עניין של חוסר הסבר, אלא זה כאילו כוח עליון שלגמרי מנתק את כל העם.

אתה יכול לתלות את הדברים האלה במה שאתה רוצה. אבל חוקי הטבע הם חוקי הטבע ואתה לא יכול להגיד כאן שום דבר - זה יקרה. רוצים או לא רוצים, מבינים, או לא מבינים. עדיף כמה שפחות שכל בהמי ויותר הסתכלות במקורות.

תלמיד: זה מהצד של הבורא, אבל מהצד שלנו, של עם ישראל, מה צריך לקרות?

אנחנו צריכים לקיים את מה שתורה דורשת מאתנו.

שאלה: האם אנחנו מעוותים, מפריעים למהלך הבריאה, כאשר אנחנו לא מכוונים למטרתנו הרוחנית?

לפי כמה שאנחנו יכולים ומסוגלים לקיים את חוק חיבור הבריאה, בהתאם לזה אנחנו מצליחים בחיים שלנו ומתקדמים לכיוון הנכון ואז אנחנו מגלים את הבריאה כמנגנון אחד שלם. ואם לא נעשה את זה, אז הבריאה עצמה תסובב את עצמה בצורה כזאת שאנחנו נסבול ונקבל מכות, מלחמות, נמות מדור לדור עד שנקיים את זה.

שאלה: בזמן בית המקדש האומה חיה במדרגה של השגת האהבה - זה נשמע נפלא. מעניין למה המקובלים לא כותבים יותר על התקופה הזאת. אולי היינו יכולים לקבל מזה דוגמה ויותר השתוקקות?

הוא כותב קצת על התקופות של המלחמות שהיו אז. תמיד היו מלחמות, תמיד הייתה אי הסכמה ואל תחשבו שזה היה משהו ורוד, מלא ומתוק. זו הייתה התנגשות מאוד גדולה.

קריין: כתוב על זה במאמר על הצדוקים והפרושים.

היו כל הזמן מלחמות. אף פעם לא הגענו באמת לקיום חוק האהבה. זה גם לא יכול להיות, כי זה לפני גמר התיקון והמערכת לא הייתה מוכנה. ולכן אנחנו צריכים כל הזמן להתקדם לקיום של אותה המערכת.

היום אנחנו באמת מתקדמים וקבוצה כמונו היא מכוונת למטרה כמה שהיא יכולה לפי הדרגה שלה. ונקווה שאנחנו עוד נתקדם ונגיע למימוש חוק הבריאה בתוך האנושות. אחרת האנושות תהיה נגד הבורא, נגד חוק הבריאה הכללי, ואז כמו שכותב בעל הסולם, תהיה מלחמת עולם שלישית ורביעית. אז אנחנו צריכים להשתדל להימנע מזה.

שאלה: האם תוכל להסביר את המשפט" וכוונתי בדברים אלו, אינה אלא להראות, אשר התורה, וחוק ההתפתחות הטבעי, אפילו גם עם הגורל העור - הולכים יד ביד באחדות נפלאה".?

התורה מספרת לנו ומתאימה אותנו למערכת הכללית, כשהרצון לקבל נמצא בכל מערכת הבריאה בכל הדרגות שלו שורש א' ב' ג' ד' ואיך הוא מחובר בכל הרמות האלה למערכת אחת שנקראת "כלי של האדם הראשון". אנחנו מאוד מקווים שנגלה את הכלי הזה. אנחנו נמצאים בו, אנחנו בדרך לגילוי שלו, ובאמת זה מה שמצפה לנו בקרוב. נגלה את זה בפועל, אז יהיה לנו יותר קל לדבר וללמוד.

שאלה: האם לפי מה שקראנו, אנו יכולות להבין, שכאשר יש אירוע רע בחיינו, עלינו לתקן כוונה אגואיסטית?

ודאי, גם כשאין אירוע רע בחיינו, כדאי לנו כל הזמן לחפש מה עוד אנחנו יכולים לתקן בכוונה האגואיסטית של כל אחד וכולנו יחד.

שאלה: כתוב "ואם לא נסדר עצמנו" איך אפשר להבין זאת, מה זה אומר? מדובר בפעולות פנימיות או חיצוניות?

ודאי שפנימיות, אם אנחנו לא מתחברים בינינו בלב אחד, ודאי שהכוח שפועל, פועל בצורה כזאת שמפריד בינינו ואז אנחנו יותר סובלים.

שאלה: כל החילונים והדתיים הללו, נמצאים בתוכנו בתוך "בני ברוך"?

לא, בכלל בכל העולם, זה לא חשוב אם אלו דתיים או חילונים, לא מדובר בכלל על דתות, אמונות, מנהגים, מדובר רק על קיום של חוק הבריאה, שכולם צריכים להתחבר יחד לרצון אחד וזה נקרא ברמה אנושית "ואהבת לרעך כמוך".

שאלה: מה יוצא מהתהליך הזה שהעם נוטש את התורה, לְמה תורמות ההשהיות האלו במימוש והאם ניתן לקצר אותן?

שהעם נוטש את התורה זאת אומרת הוא לא רוצה לקיים את חוק האהבה בכל רמה ורמה שנראית לו, ובזה הוא גורם רע לכל האנושות.

שאלה: בעל הסולם כותב בצורה מאוד נוקשה, איך עלינו לשמור את התורה והמצוות מעכשיו והלאה, לפי מה שהוא מסביר במאמר?

להתקרב זה אל זה ולפרסם לכל העולם שזה החוק הכללי של הבריאה ואנחנו צריכים להתקיים לפי החוק הזה, אחרת העולם יכנס למלחמות עולם שלישית ורביעית.

שאלה: מהו חלק של הנשים בקביעת אידיאל בדור הזה?

אין הבדל בין נשים לגברים, ואני חושב שאישה יכולה לפעול כאן יותר מגבר.

אנחנו עברנו שיעור מאוד אינטנסיבי בחלק הראשון. בואו נשמע מה יש לצוות אינפורמציה למסור לנו.

תלמיד: לקראת חג הפסח המתקרב אנחנו שמחים להזמין את כולם לסעודת חיבור בערב איחוד עולמי וירטואלי ששמו "יוצאים ממצרים". מה יהיה לנו שם?

תלמיד: נשב בעשיריות הקבועות שלנו, גברים נשים ונהיה בשידור חי שיכלול גם ראיונות בחדרים וירטואליים וגם להקה וגם מופע מצחיק של התיאטרון וכמובן רב יפרש לנו קטעים מיוחדים שהכנו עבור הערב הזה ויהיו עוד הרבה הפתעות. יהיה כמובן חיבור חזק מאוד, ואנחנו מבקשים להזמין את כל מי שקשור אלינו, כל החברים שלנו, גם אלה שקצת פחות איתנו בדרך כלל, לערב המיוחד הזה שיחבר אותנו מסביב לעולם, וזו באמת ההזדמנות שלנו לשאול את רב שאלה. אנחנו לומדים כבר שבועיים את כל נושא פסח ואנחנו רוצים לרכז כוחות כי יש לנו כוחות, אנחנו מבינים קצת יותר את המשמעות של פסח. איך אנחנו מרכזים כוחות כולנו ביחד בתוך האירוע הזה, בתוך ערב האיחוד המיוחד שיהיה לנו הערב?

אתם צריכים למצוא את הדרך את הסדר, הצורה, והתבנית שאתם בונים כדי להרגיש את עצמכם בלב אחד. ובצורה כזאת אפשר לצאת מהמצרים. תנסו ותראו כמה חברים יש לכל אחד, שיחשבו, שלפחות ירצו שנתחבר ברצונות שלנו ואז בטוח שכל היתר יהיה על הבורא.

תלמיד: אנחנו יכולים לעשות את זה יחד באירוע אחד? יש משמעות לזמן הזה שאנחנו נהיה ביחד הערב כולנו מכל העולם?

עד הערב תעשו הכנות ובערב תעשו חיבור. או תשאל את כולם מה נוח להם.

תלמיד: אז אנחנו כולנו נהיה ביחד גם גברים גם נשים גם חדשים וגם ותיקים, איך כולם מתכוונים לדבר אחד?

בהצלחה, עד הערב.

(סוף השיעור)