בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 1.8.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*לפתוח את השערים הנעולים*

1. לפתוח שערים הנעולים מבינינו לבורא, זה התפקיד שלנו בדיוק, לפתוח את השערים לא רק לעצמנו אלא גם לכל האנושות, לכל הנבראים, לכל הנשמות. אנחנו חייבים לחשוב ולדאוג לכולם, ולהיות כנציגים של כולם מול הבורא, וכך לתאר לעצמנו את המצב הנוכחי.

2. *ככל שהמנעול יותר גדול, יותר חזק, נראה שאי אפשר לעבור אותו, לדלג עליו, אם מצליחים אז אנחנו עולים בהתאם לכך למדרגה יותר גדולה*.

3. כשאנחנו עולים על המצבים האלו והופכים את הרע לטוב, את הקבלה להשפעה, את הריחוק לקירוב, אז אנחנו באותם הדברים שהתגלו מקבלים גם כלים לאור החכמה, להשגת הבורא. זו דרכנו.

4. ש: לא עובד על ההפרעה אלא מעליה..?
   ר: מפני שכל ההפרעות נמצאות בתוך האדם, והוא עובד על כך, רוצה לסלק אותם, להביא אותם לאפס, ואח"כ אפילו להפוך אותם לחיוביים. כך אנחנו מתקדמים.. בטכניקה, כיון שיש התנגדות אנחנו יכולים לקבל עליה הרבה הספק, אם אני יודע איך להשתמש בה נכון, אז ההתנגדות הופכת לכוח עזר.

5. לכל חומר יש כוח להחזיק את עצמו ולהיות כמשענת למשהו אחר. זה מה שאנחנו צריכים. כל רצון ורצון שלנו יכול להיות חזק כשאנחנו עובדים על זה ומהפכים אותו לע"מ להשפיע, כך הוא עובד בע"מ להשפיע יותר חזק ויכול עוד להחזיק את האחרים, כמו שאתה מעמיד בניין מבלוקים מיוחדים חזקים. כך זה עובד.

6. *הכל נמצא בנו, גם מנעולים וגם הפתחים. אם הרצון לקבל שלי עכשיו כל הזמן מכוון אליי, אז הוא סותם לי את צינורות השפע, כי האור לא מגיע*. אם אני הופך את עצמי בע"מ להשפיע ע"י המאור המחזיר למוטב, אז כל הצינורות שהיו קודם סתומים, שלא יכולתי לקבל דרכם השפעה מהבורא, נפתחים כי אני נמצא עם הבורא בהשתוות, באותן הכוונות והרצונות. במידה הזאת הצינורות נפתחים ודרכם אני מקבל שפע מהבורא, אור העליון שזורם אליי, אני מתחיל להרגיש שאני מתמלא. *מהרצונות שלי שהם עכשיו ע"מ להשפיע, מורכבת הנשמה שלי והיא מתמלאת מהבורא, מהאור שמגיע אליי ממנו. זה נקרא התקשרות או דבקות של נשמת האדם בבורא, לפי המידה בה הוא יודע לפתוח את הצינורות שמגיעים אליו עם האור ה*'.

7. *אין מה לפחד, כולנו מתקדמים, כל אחד בסגנון ובקצב קצת שונה מהאחרים בהתאם לכמה הוא נכלל בכלי הכללי שלנו. אז רק סבלנות, אין יותר מזה. אם אדם נשאר, אפילו שלא מרגיש שהוא בעצמו עושה משהו, הוא נמצא עם כולם ומתקדם*.
   
   בהתקדמות שלנו יש כל מיני שלבים בדרך, לפעמים השלב הוא כזה ששב ואל תעשה עדיף, ועוד ועוד כאלו. לא כדאי לנו לעשות חשבונות עם מה שאנחנו מקבלים, זמנים כאלו או זמנים אחרים, אלא העיקר כל הזמן להמשיך, כמו רכבת שכל הזמן נוסעת וזהו.
   
   ש: יש לזה קשר לזמנים לתקופות?
   ר: ודאי שיש. *הזמן שלנו עכשיו הוא זמן טוב. זה זמן שהיו בעיות וצרות לעַם ישראל ולמקובלים, ולכן זה זמן טוב לקבל גם כלים חדשים ומילויים*.

8. ש: במה תלויה היכולת להפוך מנעולים לפתחים..?
   ר: *בכמה אתה פותח את הלב שלך. תשתדל עוד ועוד לפתוח את הלב שלך, נסה לתאר לעצמך שאתה לגמרי נמצא עם לב פתוח מול החברים ומול הבורא*. אנחנו לא מדברים על דברים גשמיים בהמיים אלא על הכוונות שלך בהתקדמות הרוחנית.

9. ש: מה זה להתגבר על המנעולים..?
   ר: שמה שאני רואה לפניי לא עוצר אותי, אלא אני עובד כרגיל בחיבור עם החברים עד שהמנעולים נופלים.

10. ש: מה פותחים, איך פותחים?
    ר: *שכל חבר וחבר בבחינה רוחנית לא יהיה יותר יקר משאני לעצמי, וכולנו כך נהיה במקום אחד, כלומר כאיש אחד בלב אחד, כך נתקדם*. אין לי יותר מה להגיד, זה עניין של הרגשה, יהיו כאן הרבה מילים וכל אחד צריך לצייר זאת לעצמו.

11. ש: להגיע לשערי הדמעות זה המצב הסופי הרצוי..?
    ר: לא שעכשיו תגיע לזה בצורה מלאכותית ותתחיל לבכות. *שער הדמעות נקרא, כמו שהוא כותב, שכל השערים כבר ננעלו והאדם רואה שאין לו שום סיכוי לעשות צעד אחד קדימה, עד כדי כך, והוא רוצה בכל זאת להתקרב לחברים, בין החברים ולבורא, ולא מסוגל. אז הוא מתפרץ בדמעות כשרואה כמה שאין לו יותר אמצעים להגיע לכך. הוא מגלה שיש לפניו עוד שער אחד סתום, זה שער הדמעות. ע"י הדמעות שלו, דווקא שאין לו שום כוחות, הוא פותח את השער*.

12. זה בכי הפוך, שהאדם רוצה להגיע לרצון להשפיע ולא מסוגל לגלות את הרצון להשפיע, לא מסוגל להשתמש בו כדי להשפיע. לכן הוא בוכה והשערים נפתחים להשפיע גם כלפי החברים וגם כלפי הבורא.

13. ש: מה התפקיד של כל ההגבלות ששמים על האדם..?
    ר: אלה לא הגבלות אלא כוחות שמכוונים אותנו לבורא. כמו שיש *תמרורים* בדרך שבלעדיהם לא היית מגיע למקום הנכון בצורה בטוחה ונכונה.
    
    כל התמרורים, המחסומים, השערים שנמצאים בדרכנו, הם כדי לפרמט את הרצון לקבל שלנו שיהיה בע"מ להשפיע. קצת יותר, קצת פחות, ימינה, שמאלה, בכל מיני צורות כאלו וכאלו. זה מה שעושה את הדרך על פני הרצון לקבל שלנו.
    
    ש: איך להגיב נכון לכל התמרורים בדרך?
    ר: *איך להגיב נכון? פשוט לראות בהם במקום הפרעה, כוחות עזר. אין עוד מלבדו, רק הבורא פועל, הוא מכוון אותך בכל שלב ושלב לכיוון הנכון דווקא ע"י כך שעומד לפניך ואומר לך שאתה צריך ללכת לכיוון אחר*.

14. ש: שער הדמעות נבנה עי הבורא כנגד כל השערים?
    ר: כל השערים כל שאנחנו משתמשים בהם נכון נראים לנו כנעולים. קודם לא הרגשנו שהם נעולים אבל ע"י זה שניסינו להתקרב לבורא, ראינו שהם נסגרים ונשאר רק שער אחד, *זה שער הדמעות. כאנחנו מגיעים אליו כביכול כבר נמצאים בהתשת הכוחות, ובחוסר אונים. יש לנו רק תקווה אחת,, אפילו אותה אין, אנחנו נמצאים מול התנאי הזה, שאין לנו שום אפשרות להיכנס לרוחניות, ואז מתפרצים בבכי, בתפילה, וזה קורה*.
    
    אתה לא יכול להגיע לשער הדמעות לפני שאתה עובר דרך כל השערים. לכן צריכים כמה שיותר מהר להשתמש בכל האפשרויות שלנו להתחבר בינינו ולפנות לבורא. להגיע למצב שאנחנו לא מסוגלים לזה. אבל *מתי אתה רואה שאתה לא מסוגל? כשהשתמשת בכל האפשרויות, בכל הכוח*.

15. ש: במה שונה בכי מתפילה?
    ר: *תפילה* היא גילוי הבקשה, אבל גילוי הבקשה שהאדם בטוח שהוא לא יכול לעזור לעצמו יותר, וכולו כולו תלוי רק בכוח העליון. זה נקראת *בכי*, חיסרון אמיתי לדבר אחד ובטוח שלא יכול לממש אותו בכוחות עצמו, זה מביא אותו לבכי.

16. צריך להיות שאין לי יותר שום תקווה בכלום בכוחות שלי. הגעתי לשער שאני מתפלל, מבקש שתהיה לי כניסה לרוחניות ואין לי כניסה לרוחניות. אז אני מתפרץ, כי *אין לי יותר מה לעשות, אני מתפרץ בבכי מחוסר אונים, מחוסר כוח, מחוסר תקווה, מהכל. אז השער הזה נפתח, אבל לא יעזור לאדם שיעשה כאן סתם בכי, זה צריך להיות לא בכי גשמי אלא בכי פנימי, רוחני*.

17. המעמד הזה של מאוד רוצה ולא מסוגל, זה היסוד להתפרצות בבכי בשער הדמעות, זאת התפילה.

18. *האגו שלך מסובב אותך כך שאתה אפילו לא שם לב, אבל כל פעם אתה מסתכל עליהם מרחוק, דרך איזושהי זכוכית או משהו שמבדיל ביניכם. אתה לא נותן להם להתקרב וגם לא יכול להתקרב אליהם*. יותר ויותר אתה מרגיש כמה אתה מבודד מהחברים. כך אתה רק צריך להבין שאתה מבודד מהבורא, וכך אתה צריך בכל זאת לעשות פעולות איך להתחבר אליהם יותר, כי במידה שאתה נכלל עם החברים ממש כאיש אחד בלב אחד, כך אתה נכלל עם הבורא.
    
    אתה רואה שאתה לא מסוגל, ויותר ויותר מגיע למצב שאתה לא מסוגל, פחות ופחות תהיה מסוגל. *אולי קודם חשבת שעוד מעט, ועכשיו לא. עכשיו אתה רואה שאין סיכוי, ואז אתה מגיע לשער הדמעות*. יש עוד הרבה מצבים, לאט לאט אתה הולך ומתקרב באמת לשער הדמעות, עד שאתה פורץ אותם ומגיע.
    
    *העיקר לא לעצור. לא חשוב אם אתה עושה עבודות נכונות או לא, פעולות נכונות או לא, העיקר כמה שיותר. אמנם כותב בעל הסולם שיותר טוב לפעמים שהאדם יושב ולא עושה כלום, אבל מי שלא מבין, בינתיים שיעשה יותר*.

*בעה"ס, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות*

19. בירורים מלווים אותנו תמיד, ובמידה שאנחנו הולכים נכון אנחנו נתקעים בבירורים וחייבים לברר ולהבין מה הם נותנים לנו. אנחנו הופכים להיות כמעבדה, והבירורים האלה מעלים אותנו, מגדילים אותנו. כמו שאדם רגיל הולך וכל הזמן מברר כל מיני דברים חדשים שמתאספים בו ועושים ממנו אדם שבעולם הזה, כך זה ברוחניות.

20. ש: בימים האלה מתעוררת הכבדה. איך לנצל את ההזדמנות הזאת?
    ר: זו לא רק הכבדה אלא גם ימים מיוחדים להתקדמות. לא סתם כתוב שיום הלידה ויום המיתה הם בעצם אותו היום. על משיח גם כתוב ביום שנולד המשיח, גם ביום שמת המשיח. לא לשים לב כ״כ מה קורה בימים האלה אפילו, יש הארה מיוחדת, יש הזדמנות מיוחדת.. אנחנו עושים, אין שום בעיה. אם אדם משתתף בשיעורים ואח״כ רוצה לחזור עליהם לממש אותם קצת משהו כבחיים שלו, בחיי הקבוצה, הכוונה וכו, אז הוא עושה זאת.

21. ש: האם השער הנעול זה מניעה מצד הבורא או מצד האדם?
    ר: רק מצד האדם. *מצד הבורא אין שערים, אין מנעולים ואין כלום. כל זה נמצא בתוך האדם*.

*תע"ס חלק ג', הסתכלות פנימית פרק י"ד*

22. האור העליון לא יכול להיכנס לכלים שנמצאים למטה מפרסא כי הם כי יקבלו אותו ע"מ לקבל. לכן מלכות עולה למקום הזה ולא נותנת לאור להיכנס לכלים שמתפארת עד המלכות. זה נקרא צמצום ב'.