שיעור בוקר 22.10.21 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 541

מאמר כ"ט, "כשבאים הרהורים לאדם"

קריין: כתבי בעל הסולם, עמוד 541, "שמעתי" מאמר כ"ט, "כשבאים הרהורים לאדם".

כט. כשבאים הרהורים לאדם

""ה' צלך". אם האדם מהרהר, גם הבורא ית' מהרהר בו.

וכשהבורא ית' מהרהר, נקרא זה "הר ה'". וזה סוד "מי יעלה בהר ה', ומי יקום במקום קודשו". "נקי כפים", שזה סוד "וידי משה כבדים". "ובר לבב" שזה סוד ליבא."

בעל הסולם אמר את הדברים האלה בטח באיזו סעודה או מקרה והרב"ש כתב, ומזה יש לנו.

""ה' צלך"." כתוב בתורה, בתהילים, שהבורא הוא הצל של האדם. "אם האדם מהרהר," זאת אומרת, נמצא בספקות, בכל מיני מחשבות, לא בדרך ישרה. אנחנו ודאי שלא יכולים לקדם את עצמנו בדרך ישרה למטרת הבריאה, אלא תמיד יש לנו סטיות. אנחנו יודעים שגם בעולם שלנו וגם בטכניקה, בכל חכמה ומדע, אי אפשר להתקדם בצורה ישירה אף פעם, אלא אנחנו תמיד נמצאים באיזו זווית כלפי המטרה, אבל אנחנו כל הזמן שומרים את המטרה.

נניח שישנה מטרה ואנחנו נמצאים למטה (ראו שרטוט מס' 1), אנחנו לא יכולים להגיע למטרה בצורה ישירה, זה בלתי אפשרי. אלא אנחנו הולכים באיזו צורה כזאת שהיא קצת בסטייה, מתקנים את הסטייה, עוד מתקנים, עוד ועוד עד שמגיעים למטרה. כי אנחנו לא יכולים להרגיש שאנחנו נמצאים באיזה מקום נכון.

נגיד שאני נמצא כאן, (ראו שרטוט מס' 1, נקודה אדומה) אני תמיד צריך למדוד את עצמי, כלפי מה אני נמצא במצב שלי. אם אני לא מרגיש את הסטייה מהדרך, אז אני נמצא במצב 0 ואין לי שום אפשרות להתקדם. לכן הדרך בכל האברים שלנו, בשמיעה, ראייה, ריח, מישוש וכן הלאה, בכל דבר ודבר שאנחנו יכולים להרגיש, אנחנו יכולים להרגיש בין אמת לשקר, בין מר למתוק, בין משהו למשהו, רק בצורה כזו אנחנו מתחילים להבין איפה אנחנו נמצאים. זה בכל דבר.

שרטוט מס' 1

לכן גם מבחינת הקבלה אנחנו לא לומדים מחוכמת הקבלה. אנחנו מגיעים לכל מיני מצבים של ויכוחים, שלא טוב לנו, גם במשפחה, גם בעבודה, גם בקבוצה, בכל מיני מקומות, אנחנו נמצאים תמיד בכל מיני חילופי מצבים, בשינויי מצבים, פעם רע, פעם טוב, כך וכך. זה לא סתם, זה מפני שדווקא על ידי דבר והיפוכו, בין אור לחושך, בכל דבר ודבר, אנחנו יכולים רק כך להבדיל את עצמנו. וככל שהדברים יותר מתקדמים, אז אפילו שהם מתקדמים הם נעשים יותר קטנים, כמו שציינתי בשרטוט, שאם אנחנו מתחילים מהדברים הגדולים אז אחר כך אנחנו מגיעים לדברים הקטנים, באמפליטודה, בכל מיני מצבים כאלה, ממצב למצב. אבל ככל שמתקדמים יותר למטרה, ככל שאנחנו נמצאים כאילו בהבחנות יותר קטנות, הן הבחנות יותר חשובות. יוצא שהפער בין קו אחד לקו השני, הפער הזה בין הפלוס למינוס, הדלתא הזו תהיה יותר ויותר חשובה מאשר בחלק התחתון בין הפלוס למינוס (ראו שרטוט מס' 2).

כמו בכל מדע, בכל חכמה, אם אתה לוקח איזה מומחה ומתחיל לדבר איתו על דברים קטנטנים, אתם יכולים לדבר ולראות שם ים של תנאים, חכמה והכול. מה שאין כן, עם הילדים או עם אנשים פשוטים אתה צריך להראות בגדול. גם כאן, בסך הכול אנחנו צריכים להשתדל להבין ביחסים בינינו את הפלוקטואציות האלה, ההבדלים, השינויים בין טוב לרע ולהבחין בין זה לזה. לא יכול להיות טוב בלי רע, ורע בלי טוב, גם בחיים הגשמיים, בחיי משפחה, וגם בחיי הקבוצה. אבל אנחנו צריכים להבין שכל הדברים האלה ניתנו לנו לא כדי שנתייחס אליהם ברצינות, אלא נתייחס לשינויים האלה כאמצעי להגיע לבורא, שכל הזמן הוא יהיה בכוונת, במטרה שלנו. עוד נדבר על זה, אחר כך נראה איך אנחנו עובדים עם זה בלמעלה מהדעת, למטה מהדעת וכן הלאה.

שרטוט מס' 2

שאלה: האם תחושת הריקנות שונה מתחושת המוות?

ריקנות אולי מורגשת יותר קשה מהרגשת המוות, ויכול להיות שמתכוונים לזה שזה אותו הדבר. יכול להיות שמוות זה שאני לא מרגיש אפילו ריקנות. יכול להיות שאני קובע כמוות כשאני מתחיל להתעניין בכל מיני דברים של מה בכך בחיים הגשמיים האלו. זה תלוי באדם איך הוא קובע. ריקנות ומוות הם איך שכל אחד קובע בינתיים. אבל באמת מוות, זה כשהאדם מתעניין במילויים אגואיסטים. ריקנות היא כשהוא מרגיש שהוא ריקן בדרך כלל, גם מהשפעה וגם מקבלה, ואין לו מה לעשות, הוא נמצא באמצע, ואין לו כוחות לעשות שום דבר עם עצמו וגם לפנות לבורא, ואז רק העשירייה.

לכן אנחנו נמצאים בעולם המיוחד הזה, העולם הגשמי, שעל ידי כל מיני פעולות גשמיות שאין בהן שום דבר, אבל על ידן אנחנו יכולים לעורר את עצמנו ולהתחיל להתעלות לרוחניות. לכן, חשוב לנו מאוד לקבוע כאלו פעולות בקבוצה, כמו שיעורים, כמו שיחות באמצע היום, יום יום, סעודה ביום ראשון, כנס שעוד מעט נקיים, ועוד דברים כאלה, כדי לעורר את עצמנו. גם כשכל אחד לוקח על עצמו איזו התחייבות גשמית שהוא עושה בקבוצה, או בכול בני ברוך, הכול מעורר אותנו ומביא אותנו לכל מיני הבחנות כאלה של ריקנות.

שאלה: מה זה מצב של "לב" ברוחניות ואיך הוא פועל בתוכנו?

לב זה הרגשה. יש לב פרטי של האדם והעיקר זה הלב הכללי של הקבוצה. אם יש ביניהם הרגשה משותפת זה נקרא "לב הקבוצה".

שאלה: איך העשירייה צריכה לעבוד נכון כדי להחזיר מהר חבר שסטה מהדרך?

רק על ידי דוגמה. הכי טוב על ידי דוגמה, גם כלפי החבר, גם כלפי הילד, אין השפעה יותר נכונה מדוגמה אישית.

תלמיד: ואם הדוגמה לא נותנת לחבר כוח לחזור?

סימן שאתם לא מספיק פועלים נכון.

שאלה: אני מרגיש כל הזמן ש"טוב מותי מחיי", מה עלי לעשות?

אתה לא מגרש את המצב הזה, אז מה אתה רוצה, הוא נמצא. או שאתה מגרש אותו או שהבורא מרחם עליך ומשנה לך את המצב, אבל אתה צריך להתייחס לזה נכון.

תלמיד: אתה רואה שאתה לא מוצלח, לא ברייה מוצלחת, לא בראו אותך כדי להצליח.

במה אתה לא מוצלח?

תלמיד: בלהיות איתם. אתה רואה את אלה שלידי, שאל אותם מי אני?

מי אתה? אם אתה עפר ואפר אז אתה כבר קרוב למשה. רק אל תתגאה בזה.

שאלה: דיברת על המסגרות שאנחנו שומרים במשך היום. אבל אם לא כל העשירייה מבצעת את המסגרת, האם זה מחליש את החברים? מה עלינו לעשות?

ודאי שזה מחליש את החברים, אבל נקווה שעל ידי דוגמה שכל עשירייה משתדלת איכשהו לתת לעצמה, כולם יתקדמו לאיזה גוף אחד.

שאלה: בשרטוט שעשית אמרת שככל שאנחנו עולים למעלה, כך המצב שלנו קצר יותר וחשוב יותר. מה זה אומר?

שאנחנו נכנסים לרזולוציה כזאת, לדיוק כזה, שאם קודם קנה המידה היה לפי מטר עכשיו הוא לפי מילימטר. אנחנו נעשים יותר עדינים, יותר מרגישים את השינויים בכל אחד ובכולם יחד.

תלמיד: אני פשוט נופל אבל בדברים עדינים יותר?

זה לא סתם. זה עניין של העולמות (ראו שרטוט מס' 3), עולם העשיה (A), יצירה (E), בריאה (B), אצילות (A), ואין סוף ממש, א"ק נגיד (AK), זה עניין של עולמות.

שרטוט מס' 3

תלמיד: ומה התדירות של המצבים?

לזהות את ההבדל בין קבלה להשפעה, בין בורא לנברא, בין אור לחושך, בכל מיני שינויים, זה ההבדל.

תלמיד: ואיך לברר ולעדן את ההבדל בין המצבים האלה בצורה יותר מדויקת? אני רוצה ליהנות בצורה אגואיסטית אבל להעלות את איכות הבירור?

בעל הסולם כתב על זה שהאדם [מברר] כל מחשבה ומעשה. הכול תלוי בעבודה שלנו, במשך העבודה שלנו אנחנו מקבלים לאט לאט רגישות יתר לדיוקים ואפילו שאנחנו לא מודעים כל כך כמה אנחנו מתקדמים בדיוקים האלו בין החושך לאור, בין הטוב לרע, אבל זה בכל זאת נעשה בנו ואנחנו נכנסים יותר ויותר פנימה. כמו בכל מקצוע, למשל אם תיקח מוסיקאי הוא ידבר איתך על כאלו דברים שאדם אחר לא מבין, לא מרגיש. אני לא מדבר על פיסיקאי שלזה צריך מוח ולימוד, אלא כל מיני דברים כמו צלילים או צבעים נניח, שצייר יסביר לך כמה הבדלים יש בצבע אחד וכן הלאה.

אותו הדבר אצלנו, על זה כתוב, "אין חכם כבעל ניסיון", ככול שאנחנו עובדים יותר ויותר כך אנחנו מפתחים רגישות לכל התופעות האלה עד כדי כך שאנחנו מתחילים להרגיש את הרוחניות. איפה היא נמצאת? כאן הרוחניות נמצאת, הבורא נמצא כאן, השכינה נמצאת כאן, הרוחניות כולה כאן. איפה? מה אתה אומר לי, איפה זה נמצא?

אין רגישות לזה, כמו שלילדים קטנים, תסתכל על ילד, הוא לא מרגיש חצי ממה שאתה מרגיש. וזה מה שאנחנו צריכים לפתח בנו, רגישות להשפעה, זאת אומרת ליחסים מיוחדים בין בני אדם שליחסים המיוחדים האלה בין בני אדם, יחסי השפעה בין בני אדם, אנחנו קוראים "שכינה", ולכוח שנמצא בזה אנחנו קוראים "בורא". לכן כתוב "אתם עשיתם אותי", שאנחנו בעצם בונים, מגיעים למצב שמגלים את הבורא.

תלמיד: בתוך השרטוט שלך יש שלוש נקודות, יש פלוס, מינוס וגם הבורא למעלה.

בבורא אנחנו מחברים את כולם, (ראו שרטוט מס' 3) לכן זה נקרא "קו האמצעי". יש בשרטוט הרבה דברים, אנחנו יכולים להוסיף על זה עוד ועוד דברים, אבל בסך הכול יש חמישה עולמות, זאת אומרת דרגות גדולות, כל אחד כלול מ-25 "פרצופים" ו"ספירות" ואנחנו מגיעים לרזולוציה כזאת שמגלים רק שורש אחד, ואת השורש הזה אנחנו מגלים על ידי זה שמתקרבים אליו, מזהים אותו, דבוקים בו, נמצאים במקומו. וזה נקרא שפיתחנו את עצמנו עד המצב הסופי, עד 100% שנקרא "גמר התיקון".

קריין: ציטוט שביקשת מ"שמעתי" ס"א, "וסביביו נשערה מאוד".

"ובזמן שהתחתון לא מרגיש איסור קל, שיהיה חמור כמו איסור חמור, גם כן מלמעלה לא מחשיבין את הדברים הקלים, שעובר עליהם, שיהיו נחשבים לאיסורים גדולים. נמצא, שעם אדם כזה נוהגים עמו כאילו הוא היה אדם קטן. היינו המצות שלו הם נחשבים לבחינת קטנים, וכמו כן העבירות שלו נבחנים לקטנים. ששניהם נשקלים במשקל אחד, והוא בכלל נבחן לאדם קטן.

מה שאין כן מי שחושב את הדברים קלים, ואומר שהקב"ה מדקדק עליהם כחוט השערה, הוא נבחן לאדם גדול, שהן העבירות שלו הם גדולים, והן המצות שלו הם גדולים".

כך זה לאט לאט בדרך, כשאנחנו הולכים אנחנו מתחילים [להיות רגישים], ואפילו שלא מרגישים את זה, זה כמו שילד גדל והוא לא מרגיש את זה, אבל אנחנו מסתכלים עליו מהצד ורואים כמה הוא מזהה ועושה כל מיני דברים שקודם לא היה יכול וכן הלאה. כך גם אנחנו.

שאלה: שרטטת בצורה יפה איך עובדת מערכת אינרציאלית, שהיא כל הזמן מתקנת טעויות בכיוון. בעל הסולם אומר באחד הכתבים שלו שברגע שאתה מתחיל סטיה אתה מאבד את הכיוון. יש פה משהו שכאילו לא מסתדר.

זה דבר והיפוכו, אתה צודק. עבדתי איתך בטייסת בג'יירו נביגיישן (GYRO Navigation), וזה נכון, ברגע שאנחנו יוצאים מהאיזון אנחנו מאבדים את המקום שבו אנחנו נמצאים, ימינה או שמאלה, אבל דווקא הרגשת ימין או שמאל עוזרת לנו לשמור על הקו.

זה תלוי בַדיוק. אם אני יוצא מאירופה לאמריקה אני לא צריך דיוק מיוחד, אני צריך באופן גס לדעת פלוס מינוס חמישים קילומטר כדי שתהיה לי דלתא, הבדל בין זה לזה. ככול שאני מתקדם לניו יורק, כך אני צריך יותר ויותר דיוק. ככה זה בעבודה שלנו, לכן זה שאנחנו לא נמצאים בדיוק מכוונים למקור זו לא כל כך הדאגה שלנו, העיקר שזה לאותו כיוון.

(סוף השיעור)