סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 16.01.22 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
אמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מן המקורות
אנחנו ממשיכים באותו כיוון וצריכים קודם כל להתאמץ לסדר את השכל והלב שלנו, להיות יחד ככול האפשר, "איש את רעהו יעזורו", ולחשוב לכיוון ההשפעה, החיבור למעלה מהטבע שלנו ובמאמצים כאלו אנחנו נותנים מקום לאור העליון להתחיל לעבוד בנו ולדחוף אותנו קדימה מדרגת מלכות לדרגת בינה, מדעת לאמונה, מקבלה להשפעה, לכך שנתחיל להרגיש מה זה נקרא "כלי דהשפעה", שהוא למעלה מהדעת. זה משהו חדש, משהו שלא ידענו קודם, טבע אחר. זה לא שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו מה זה נקרא לתת, להשתתף במשהו, כל מה שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו, אנחנו בכל זאת מתארים בכלים דקבלה שלנו. וכאן אנחנו מקבלים תכונה חדשה, כוח, שכל ורגש מהעולם העליון, מתכונה עליונה. אבל מאמץ צריך לתת, ובתוך המאמץ הזה הבורא כבר ייתן את הכוח שלו וכך נגיע לתכונה חדשה, שנהיה באמת בני העולם העליון.
נחשוב על זה. איך להתכלל, להימשך לזה, איך לתת לבורא כוח להתלבש בנו וכך להשפיע, לדחוף אותנו קדימה לתיקון.
קריין: קטע מס 8, מתוך המסמך אמונה למעלה מהדעת.
"האדם צריך לומר לאומות העולם שבקרבו, תדעו לכם, שכל מה שאתם מדברים, זה נכון, שלפי השכל אתם צודקים, ואין לי מה להשיב לכם. אלא שניתן לנו עבודה למעלה מהדעת, שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, שאין אתם צודקים. והיות שהעבודת האמונה צריכה להיות למעלה מהדעת, לכן אני נותן לכם תודה רבה על הטענות הצודקות, שאתם הבאתם לי. מטעם, שאי אפשר לומר, שאדם הולך למעלה מהדעת, אלא רק בזמן שיש דעת ושכל, אז שייך לומר שהולך למעלה מהשכל.
מה שאין כן כשאין דעת, אין שייך לומר שהולך למעלה מהדעת. פירוש, "למעלה מהדעת" נקרא, שדרך הזאת יותר חשובה מדרך שבתוך הדעת. אולם בזמן שאין דרך אחרת, שתגיד לו: "לך בדרך הזאת", אז לא שייך לומר, שהוא בוחר בדרך של אמונה למעלה מהדעת. לכן דוקא מכח אמונה למעלה מהדעת, יכולים לנצח את הדעות של אומות העולם, שנמצאים באדם."
(הרב"ש. מאמר 36 "מהו, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, בעבודה" 1989)
כלפי הדעות האלו שיש לנו, הדעות האגואיסטיות שלנו, אנחנו יכולים לייצב את הדרך החדשה שנקראת "אמונה למעלה מהדעת". קשה מאוד לתאר מה היא, כי היא לא נמצאת בנו, לא נמצאת באנושות, אין לנו שום חיסרון אליה, אז איך נוכל לייצב את עצמנו בה. קודם כל, כלי זה חיסרון ואין לנו חיסרון, לכן אנחנו צריכים לעשות כל מיני פעולות המתאימות לעולם העליון, לאדם הרוחני, ולראות שאנחנו לא מסוגלים. שיהיה לנו חיסרון כלשהו לכך, לא שאנחנו צריכים זאת, אבל לפחות רואים שלא מסוגלים. ואז לפי זה האור העליון, בכל זאת, יתחיל להשפיע עלינו, איכשהו לגדל ולבשל בנו את העניין הזה השייך לכוח האמונה, לכוח ההשפעה.
זו תכונה מהעולם העליון, שהיא ממש נס, זה נקרא "נס יציאת מצרים", "נס", אין לנו בזה שום נגיעה. נשתדל להתקרב לזה לאט לאט. האמת, ככול שנצטער על כך שאין לנו, זו כבר התקדמות גדולה, יותר מזה אנחנו לא צריכים לרכוש, רק חיסרון לאמונה. כך נצבור עוד ועוד כל מיני כאלו תנועות, והתנועות האלה מעוררות את המאור המחזיר למוטב והוא משפיע עלינו, וממש בתוכנו מתחיל לגדול, להתייצב איזה דבר חדש. פרוטה ופרוטה מצטברות לחשבון גדול ונרגיש עוד יותר ועוד יותר, קצת דומה לילדים שגדלים, הם כבר עושים משהו ולא יודעים בשביל מה, למה ואיך, חלק בצורה אינסטינקטיבית, חלק בצורה שבה הם מחכים אותנו הגדולים, איך מה לעשות וכן הלאה, וכך הם גדלים. גם אנחנו צריכים לתת לאור שישפיע ויעצב אותנו כבר בעיצובים רוחניים.
שאלה: מה הקשר בין אמונה למעלה מהדעת ואהבת חברים, האם יש קשר?
ודאי שיש. גם את זה וגם את זה אנחנו לא רוצים. גם זה וגם זה נמצאים נגד הטבע שלנו, אין לנו שום התעניינות לאהוב את האחרים. לפי הנטיות אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, אנחנו קיימים בחיים שלנו, אין שם אהבת הזולת. וכשכתוב "אוכל, מין, משפחה" משמע אני אוהב אוכל, אני אוהב מין, אני אוהב משפחה, זה שייך לגוף שלי. חוץ מזה יש "כסף, כבוד, מושכלות", וזה כבר שייך לסביבה שלי. מלבד אלה אין לאדם נטיות טבעיות, והנטיות, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, משתנות בהתאם להיכן שהאדם נמצא והכול בכלים דקבלה.
כלים דהשפעה מלכתחילה אין לנו בכלל, אלא אם ישנם אנשים שיש להם את תחילת הרצון שנקראת "הנקודה שבלב", ואז לפי זה אנחנו יכולים לפתח את הרצון הזה. הבורא מביא את האדם לגורל הטוב, למקום שמסבירים לו, והוא מתחיל לקבל הזדמנות לפתח את הנקודה שבלב, זו תחילת הכלי הרוחני, כלומר, תחילת החיסרון להשפעה, שהוא העולם העליון, עולמו של הבורא. ואז אם האדם שומע, ויכול להיות שעד שיתחיל לשמוע עוברות שנים, אבל כשיתחיל לשמוע שבאמת מדובר בהשפעה הדדית, יראה שאפשר לפתח זאת דרך חיבור עם האנשים הנמצאים לידו שהבורא סידר לו ואומר לו "קח לך", בצורה כזו מתקדמים.
שאלה: העניין עם אמונה למעלה מהדעת, שהיא נכנסת, אם בכלל, לאוזן אחת ויוצאת מהאוזן האחרת. במה אפשר לאחוז באמת?
לכל אחד הנמצא במסגרת שלנו ואפילו מחוץ למסגרת שלנו, יש נטייה לאמונה למעלה מהדעת, אבל הנטייה הזו היא נטייה פנימית שהאדם לא מרגיש אותה כחיסרון ממש. ודווקא הנטייה הזו מעוררת אותו להמשיך בדרך ועוד ועוד להתקדם. הנטייה שלנו נסתרת מאיתנו, אבל היא מושכת אותנו לכלי הרוחני, לתכונת ההשפעה. מה זה נקרא "תכונת ההשפעה" איך לחיות בתכונת השפעה? זה הפוך ממני, אני שונא להשפיע, אני שונא לחשוב על מישהו אחר, זה אף פעם לא בא לי מעצמי, ו"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", לכן הוא עוד יותר דוחה את האחרים, אנחנו דווקא האגואיסטים הגדולים ביותר, נראה לנו שאלו שרצים אחרי כסף, כבוד, הם האגואיסטים הגדולים, לא, הם אגואיסטים קטנים, לפי רמת האגו שלהם הם רוצים לקבל משהו בעולם הזה וזה סותם אותם. אנחנו לא, אנחנו רוצים להגיע ל"רצוננו לדעת את מלכנו", להשיג אותו, לרכוש אותו, להבין אותו, להיות קשורים אליו. בעצם כביכול לנהל את המציאות, עד כדי כך הרצון שלנו גדול.
לכן אנחנו מגיעים למצב שאנחנו יכולים לממש אותו בצורה כזאת, בהתאם לרצון. האמצעי לסדר את הרצון שלנו זה כבר האור העליון, לא פחות. אנחנו לא יכולים להירגע מכל מיני מילויים שנקבל בעולם הזה, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, זה לא יספק אותנו. אנחנו לא דוחים אותם, אבל אנחנו לא רוצים לחיות בשביל זה. אז כך נמשיך.
שאלה: איך להגדיל את הנטייה הפנימית שיש בכל אחד כלפי אמונה למעלה מהדעת?
בכל אחד יש רצון, ואת הרצון הזה צריכים לפתח. ומפני שהרצון הזה צריך להיפתח לכיוון ההשפעה, אז יש כאן בעיה, להתחיל להתקרב להשפעה. אנחנו בקושי מתחברים בקבוצה, אנחנו משתדלים איכשהו כמו שכתוב, להתקרב זה אל זה, אבל הכול נראה לנו כדבר משני, לא חשוב. אנחנו עדיין לא מבינים שבתוך תוכי החיבור בינינו, בפנימיות החיבור בינינו, שם זאת הגישה למציאות החדשה, לעולם הבא.
תלמיד: אז למה לצפות אם לא ברור מה זו אמונה למעלה מהדעת ואנחנו בטוח טועים?
אנחנו אף פעם לא יכולים להתקדם ברוחניות כשהשכל שלנו הולך לפנינו, כמו שאתה אומר, "למה אני צריך לצפות". אתה לא יכול, אין לך אפשרות. אתה צריך לעשות כל מיני סגולות, "כל מה שבידך ובכוחך לעשות תעשה", לפי מה שאומרים מקובלים. ולעשות זאת כמו ילד קטן שלא יודע שדווקא כך הוא מתפתח, ודווקא זה מביא לו חכמה, יותר התמצאות במציאות וכן הלאה. אתה צריך לעשות את הפעולות כפי שהם אומרים, זה נקרא "אמונת חכמים".
אם נעשה זאת, אז דווקא די מהר נוכל להשיג את התכונה הזו. אנחנו נכנסנו ללימוד הזה, "אמונה למעלה מהדעת", ואנחנו חייבים לקבל, לקנות, לגלות את התכונה הזאת. אין שום בעיה, אין משהו שמפריע לנו, אלא ההיפך, כל הכוחות מוכנים לעזור לנו לרכוש אמונה למעלה מהדעת. אומנם זה טבע חדש, זה עולם חדש, עולם הפוך, כמו שכתוב "עולם הפוך ראיתי", וגם מה זו הפכיות אנחנו לא בדיוק יכולים לתאר לעצמנו, אבל מי שמשיג, הוא מבין ומרגיש, ומי שלא משיג, הוא לא מבין ולא מרגיש עדיין, עדיין אין לו קליטה לא ברגש ולא בשכל.
אבל אומרים לנו בדיוק מה אנחנו צריכים לעשות, ועל אף שאנחנו לא מבינים, כמו הילדים הקטנים, אנחנו צריכים לעשות, שזה נקרא "אשר ברא אלהים לעשות". בצורה כזאת אנחנו נקיים ונתקדם, זה די קרוב לפנינו.
תלמיד: מה הן הסגולות שאנחנו צריכים לעשות?
קודם כל זה "איש את רעהו יעזורו", לתת התפעלות, כוח זה לזה. כדי לעשות את זה צריכים להרגיש שאנחנו לא נפרדים, שאנחנו מתקרבים ומוכנים לעזור זה לזה, שאנחנו משתדלים ללכת למעלה מהטבע הגשמי שלנו, וכך נתקדם.
צריכים ללמוד יחד, צריכים לעזור זה לזה בכל דבר שאפשר, להעביר התפעלות, ביטחון, להשתמש בקנאה בצורה נכונה. אתם תראו את זה, סך הכול אלו הכוחות והתנאים שמתגלים בנו, ואחריהם עומד הכוח העליון שמאיר ממדרגה יותר עליונה, וכשהוא נכנס למצב שלנו, אז אנחנו מתחילים לראות מה ההבדל, הפער בין המדרגות. לפעמים זה מבלבל אותנו, לפעמים זה מקדם אותנו, לפעמים זה זורק אותנו למטה, כי את כל הדברים האלה, את כל המצבים האלה, אנחנו צריכים לקבל כדברים הכרחיים.
כי הכלי למילוי נקרא חיסרון. איזה חיסרון יש לנו להשפעה? לאמונה? אין. אז אם אין לנו לזה חיסרון, איך אנחנו יכולים להתקדם? איך אנחנו יכולים לגלות משהו? לא יכולים. אז אנחנו עומדים כאילו בחוסר אונים, "אני לא יודע מה לעשות". ואז מה נעשה?
לכן הדרך שלנו היא דרך מאוד מאוד מיוחדת, והיא לא מגולה לפילוסופים ולחכמים למיניהם, אלא רק למי שמקבל את הגילוי. לכן החכמה הזאת נקראת "חכמת הקבלה", כי זו חכמה איך לקבל אותם הכוחות שיכולים לייצב אותנו בצורה רוחנית, בצורת השפעה, כוח בינה, כוח עליון. שאנחנו נרגיש, נגלה את הכוח העליון, ולא שאנחנו נלמד ונדבר עליו והוא יישאר מחוץ לתפיסה שלנו. תפיסה רוחנית היא התלבשות של כוח העליון, שאנחנו מכירים ומרגישים אותו הרבה יותר ממה שיכולים להרגיש איש את רעהו.
שאלה: כתוב שאם אין דעת אז אי אפשר לומר שאפשר ללכת למעלה מהדעת. האם תוכל להסביר טוב יותר את הרעיון הזה? מה זה אומר שאני לא משתמש נכון בימין או בשמאל, וצריך ללכת רק בימין?
לא, זה לא כך. אנחנו חושבים שאנחנו יכולים עכשיו לבנות את הדרך לפי ההיגיון שלנו, בעזרת ההיגיון שלנו, זה לא יילך. אנחנו צריכים להתקדם בצורה כמו שאנחנו. אתם יכולים לנסות, אבל רק תדעו שדרך השכל שלנו אנחנו לא יכולים לבנות דרך לכוח האמונה. אלפי שנים האנושות רוצה להגיע לזה והיא לא יכולה, לא דרך השכל ולא דרך הרגש.
אין לנו עוד כלים חוץ משכל ורגש, אז איך אנחנו יכולים? על ידי זה שאנחנו בונים תבנית מהיחסים בינינו, ומשתמשים בכוחות, דרך הטקסטים של המקובלים, ומקבלים דרכם הארה למבנה הנכון שלנו, במידה שאנחנו בונים את העשיריות בצורה מיוצבת היטב, כאיש אחד בלב אחד, וכך זה משנה ובונה אותנו.
נראה את זה על עצמנו, אי אפשר להסביר במילים. האור שנמצא בכל הפעולות האלה ובמילים שלהם הוא ישפיע עלינו ואנחנו נוכל להרגיש את זה עלינו. וכך כולם, כל באי עולם בלי יוצא מן הכלל, כמו שבעל הסולם כותב, אדום, שחור, לבן, צהוב, לא חשוב מי ומה, כולם כולם כבר ראויים לזה ויכולים להגיע לזה. ולכן העולם שלנו יהיה יותר ויותר אינטגרלי, קשור, תלוי זה בזה.
שאלה: איך כדאי לנו לקבל את התשובות של הרב לתלמידים, בתוך הדעת או למעלה מהדעת?
זה לא כל כך יעזור לי להגיד לך ככה או ככה, כל אחד מקבל במידה שהוא מתקדם. וההתקדמות שלו תלויה בדרך כלל במידה שהוא נכלל עם החברים כלפי המטרה. זה לא תלוי בשכל, את הרגש שלו הוא צריך לקבל מהחיבור הנכון עם החברים.
קריין: קטע 9, בעל הסולם:
"ענין ריקנות אינה שורה אלא על מקום שאין שם ישות (בסוד "תולה ארץ על בלימה"). נמצא, כמה הוא השיעור של המלוי של מקום הריקן? התשובה הוא: לפי מה שהוא רומם את עצמו למעלה מהדעת. זאת אומרת, שהריקנית צריכים למלאות עם רוממות, היינו עם בחינת למעלה מהדעת. ויבקש מה', שיתן לו את הכח הזה. ויהיה הפירוש, שכל הריקנית לא נברא, היינו שלא בא לאדם שירגיש כך שהוא ריקן, אלא בכדי למלאות זה עם רוממות ה', היינו שיקח הכל למעלה מהדעת."
(בעל הסולם. "שמעתי". י"ג. "ענין רמון")
זאת אומרת, כל הרצונות שלנו, כל מה שמתגלה בנו, הרצון שלנו לדעת, להתקרב, למלאות, אנחנו צריכים למלא את כל הדברים האלה, טוב שזה מתגלה, אבל צורת המילוי והמילוי עצמו צריכים לבוא אלינו בצורה רוחנית, זאת אומרת בכוח הבינה, באמונה למעלה מהדעת.
שאלה: מה מאפיין שכל שמביא לאמונה מעל הדעת?
שום דבר. אמונה למעלה מהדעת מגיעה אלינו מדרגה יותר עליונה מאתנו, כשמעורר אותנו האור העליון שרוצה לקרב אותנו להשפעה. ואת השכל אנחנו נפתח כתוצאה מהפעולות שנשתדל לעשות כך שהוא יעזור לנו עוד ועוד להתקרב לפעולות ההשפעה.
שאלה: מה עושים אם לא מזהים את ההזדמנות שאפשר לעלות למעלה מהדעת?
מצפים לאור העליון, לעזרה מלמעלה, מתפללים, מבקשים ומחכים ממש ברצון חזק. שום דבר לא יכול לעזור לך אלא רק עזרה מלמעלה, כי הכול מגיע רק מלמעלה. זו תכונה עליונה, זו תכונת הבורא, ו"אם ה' לא יבנה בית" כלום לא יעזור.
שאלה: מה הכוונה לקבל הכול באמונה למעלה מהדעת?
אמונה למעלה מהדעת זה הכלי שיש בו כבר כוונה בעל מנת להשפיע והפעולה שלו היא למעלה מהאגו שלו - זה הפירוש הפשוט. רצון לקבל שמכוון לעל מנת להשפיע למעלה מהטבע שלו שהוא כולו רוצה לקבל, להרגיש בתוכו מה הוא מקבל, איך זה ממלא אותו, במה הוא משפר את מצבו האישי, אם הוא מתעלה מעל זה ורוצה להרגיש שהוא נמצא בפעולת הנתינה בדומה לבורא, שהוא כאילו מקור ההשפעה, מקור המילוי, אז זה אומר שהוא משתוקק להיות באמונה למעלה מהדעת, בנתינה למעלה מהקבלה שלו. הוא משתמש בכלים דקבלה שלו, כי אין לנו כלים אחרים, כל הרצונות שלנו מאפס עד 100% הם רק רצונות לקבל, והאדם רוצה להשתמש בהם בעל מנת להשפיע. איך אפשר? בכך שהוא מקבל כוונה על הפעולות שלו, שתהיה כוונה למעלה מהרצון שלו, שעל ידי זה שהוא יעשה משהו הוא בזה יגרום טובה לזולת. לשם כך הוא צריך לקבל את הרגשת הזולת, איך הוא יכול לגרום לו מילוי ולדעת איך לבצע. כול זה צריך להיות גלוי לתחתון.
תלמיד: לכן כל מה שיש לי אני צריך להעביר לאחרים? זאת הכוונה שלי?
לא, אתה לא צריך להעביר שום דבר לאחרים, אתה צריך ללמוד מה זו דעת ומה זו אמונה למעלה מהדעת, והלימוד הזה צריך להיות על הרצון שלנו, על בשרינו. בהדרגה, עם עוד פסוק ועוד פסוק, נקבל עוד קצת אור ועוד קצת הבנה, זה ייכנס וייצא, אבל בגילוי האור, בהתפשטות האור והסתלקותו נבנה את הכלי שראוי לתפקידו, כך זה הולך.
שאלה: יש איזה גבול למעלה מהדעת שאתה מציב לעצמך או שאתה זורק את עצמך פנימה ועושה את העבודה למעלה מהדעת?
אני רוצה להכיר את המושג הזה על עצמי, כי אני לא יודע מה זו דעת, מה זה אצלי דעת, מה זו אמונה ומה זה למעלה מהאמונה, איך זה יכול להתרחש בי, אני לא מכיר את הדברים האלה, אני רוצה שהבורא ילמד אותי. איך הוא ילמד? בזה שאני נמצא בעשירייה ואני רוצה להתייחס לחבר בצורה כזאת.
כתוב "מאהבת הבריות לאהבת הבורא", לכן קודם כל אנחנו צריכים לסדר בינינו יחסים כאלה. לפניי עומד חבר ואני צריך להשתדל להתייחס אליו בניגוד למה שהאגו שלי אומר, לכן אני אשתדל לעשות כך, אני אבקש מהבורא שיעזור לי לבנות באמת יחס של חיבור, אהבה, השפעה, וכתוצאה מזה אני אלמד מה צריך להיות, מהן התכונות של העולם העליון, וכך נתקדם.
אלא לשם מה אנחנו נמצאים בעולם כזה גדול, מיליארדי אנשים שקשורים זה לזה, האם כדי לאכול זה את זה כמו שאנחנו עושים? אלא אנחנו צריכים ללמוד איך בקשר בינינו אנחנו עוברים מצורת הקבלה, מהאגו שלנו לצורת ההשפעה. בהתאם לזה עלינו לבצע שינויים ביחסים הגשמיים בינינו וכך נתקרב ליחסים רוחניים, יהיה לנו יותר קל להבין את הדברים האלה. ודאי שזה דוחה אותנו, ודאי שהרבה חברים יעזבו בדרך כי הם לא ירצו לבצע את זה, לא יהיה להם כל כך חשוב להכיר את המציאות העליונה, אבל אין ברירה, אנחנו הולכים בדיוק לפי מה שכותבים לנו המקובלים, את זה אנחנו צריכים לממש.
שאלה: מה הקשר בין הבחנה רוחנית של אמונה מעל הדעת להבנה הרגילה שלנו, שאני לא מסכים ואני בכל זאת מקבל, או מתחבר לדברי הרב, שאני מתעלם ממה שאני רואה בחבר?
אנחנו לא יכולים להחליף קבלה בהשפעה, אין לנו כוח להשפיע, אף פעם לא יהיה לנו כוח להשפיע, אף פעם לא נדע מה זה כוח השפעה כי זה הבורא. אני לא יכול להיות במקומו, אני רק יכול עם כוח הקבלה שלי להידמות לו, להיות כמוהו, ומתוך זה אוכל להבין אותו, להרגיש אותו, להיות כמוהו. אבל כמוהו, זה בעצם הגבול שלנו. והגבול הזה בכל זאת מרשה לי להיות בדביקות עם הבורא, להגיע לזה, כי אני אעשה פעולות על אף שאני שונה לפי היסוד שלי, לפי החומר שלי, כי הרצון לקבל נשאר והוא חי וקיים, אבל אני בונה עליו את התכונה שלי, את הביטוי שלי שהוא כולו כמו הבורא. זה נקרא אמונה, כוח השפעה למעלה מהדעת, למעלה מכוח הקבלה.
יותר מזה אני לא יכול ולא צריך כי הנברא תמיד נשאר נברא והבורא תמיד נשאר בורא, רק קיימת עלייה של הנברא מהמקום שלו למקום הבורא, לדבקות. ודווקא מפני שהם כל כך שונים והפוכים זה מזה, יש ביניהם גילוי עוצמה הדדית של הנברא בבורא ושל הבורא בנברא.
שאלה: בתחילת קטע 9 כתוב, "עניין ריקנות אינה שורה אלא על מקום שאין שם ישות", מה זה אומר?
"תולה ארץ על בלימה", שאדם צריך להגיע לביטול עצמו עד כדי כך שלא נשאר לו שום דבר מהאני שלו חוץ מלהדביק את האני שלו לבורא. על כל יתר ההבחנות הוא מוכן לוותר, הוא מקבל במקום זה את כוח האמונה, אופן האמונה, לכוח ההשפעה יש הרבה אופנים.
שאלה: אתה אומר שללכת למעלה מהדעת זה מהמלכות, אבל מה עם ספירת דעת, האם יש לה תפקיד בתהליך "אמונה למעלה מהדעת"?
כן, ספירת דעת היא המקשרת בין בינה למלכות, את זה אנחנו נלמד אחר כך, יש דבר כזה. זאת אותה הנקודה שבה נפגשות תכונות הבינה ותכונות המלכות.
שאלה: האם אמונה מעל הדעת זאת מוכנות של הכלי לקבל את האור?
יותר טוב להגיד שבאמונה למעלה מהדעת הכלי רוצה להכיר את האור אבל לא יכול, אלא רק בתנאי שהוא יעשה פעולת השפעה. זה נקרא "ממעשיך הכרנוך", מתוך זה הוא יכיר מה זה האור כי את האור עצמו אי אפשר להשיג, אי אפשר להרגיש אותו, אנחנו משיגים תוצאות מהשפעת האור. עוד נגיע לזה, אלה דברים קצת יותר פנימיים.
שאלה: אמרת שלדעתך עם הזמן חברים מסוימים יעזבו את הדרך כי לא תהיה להם מספיק חשיבות ברוחניות, איך לא למצוא את עצמי בין אותם החברים שעזבו את הדרך, ואיך לעזור לחברים להישאר?
על ידי שמירה הדדית "איש את רעהו יעזרו", כי היום אני עוזר לך ומחר אתה עוזר לי. לכן צריכה להיות אותה הרגשת ערבות כמו בסירה, שכולנו נמצאים בסירה בים סוער. ואת הים הסוער הזה הבורא עושה בכוונה, כדי שאנחנו נרגיש את עצמנו תלויים זה בזה ובסירה, ואפילו דרך אותו הים הסוער דבוקים בבורא. אנחנו צריכים להבין שהדביקות שלנו בו היא דרך הסערה הזאת שהוא עושה בכוונה, ואנחנו מודים לו על הסערה הזאת כי אחרת לא היינו מתקשרים בינינו ולא היינו מתקשרים אליו.
בסך הכול מה שפועל עלינו, על האגו שלנו שזה כל הטבע שלנו, זאת רק הסערה הזאת שאנחנו מרגישים בחיים שלנו. ולכן אנחנו מודים לבורא על זה שהוא מעביר עלינו כל מיני ייסורים, ואנחנו מוכנים לסבול והעיקר להיתקן, כי אחרת האגו שלנו לא ישמע. וזו הדרך, מקבלים אותה ומודים.
שאלה: ככל שנתקדם באמונה למעלה מהדעת האם יצר הרע יציב בפנינו מכשולים יותר גדולים?
ודאי.
תלמיד: והאם יש מצב שאדם יכול להתקדם יותר מהר ובשמחה מעל לכל המכשולים?
זה תלוי במידת הדבקות שלו בקבוצה ובלימוד ויכול להיות גם בהפצה, בזמננו זה מאוד חשוב, יכול להיות גם בזה. ככול שהוא נמצא יותר בנטייה לפנימיות העשירייה, וככול שהוא נמצא מחוץ לעשירייה עבור תיקון הכלי הכללי לכל האנושות. בסך הכול אלה דברים שמאוד עוזרים, ולכן בעל הסולם, הרב"ש וגם יתר המקובלים, כולם תמיד דיברו על חשיבות ההפצה, הפצה בתוך הקבוצה והפצה מחוץ לה.
שאלה: לפי קטע 9, מהי אותה ריקנות המאפשרת לנברא לצאת מהטבע שלו ולגלות את הבורא באמונה למעלה מהדעת?
הריקנות מתחילה מזה שאני מרגיש את עצמי ריק, שאין לי שום דבר בחיים, שאני מחפש מילוי ככול היותר גבוה, ככול היותר נעלה, ומתוך זה אני מגיע להבנה ולהכרה שזה לא יכול להיות מילוי לאגו שלי. אני מתחיל לזלזל במילויים האלה, ומתחיל לקבל איזו הערכה למילויים של השפעה שבזה אני דומה לבורא, וכך מתקדם.
שאלה: בקטע 9 כתוב "שהריקנית צריכים למלאות עם רוממות, היינו עם בחינת למעלה מהדעת. ויבקש מה', שיתן לו את הכח הזה." היכן נמצאת הנקודה הזו שאני צריכה לפנות אליה ולבקש את הכוח?
הכול נמצא בתוך הרצון שלי, בתוך הלב שלי. אני צריך לגלות את הרצונות שלי, אני צריך למיין אותם, לסדר אותם, לראות מה הוא הרצון העיקרי שלי שאתו אני מגיע להתקרב לבורא, שאותו אני יכול להציג כלפי הבורא, להביא לו ולבקש "תתקן, את זה אני צריך", אז איפה אותו הרצון.
שאלה: אמרת שאין לנו חיסרון להשפעה. האם נוכל לעבוד לקראת אמונה למעלה מהדעת פשוט על בסיס דחיית הקבלה שלנו?
אנחנו לא יודעים מה זה רצון להשפיע, רצון להשפיע זה הבורא, אנחנו יכולים רק להרכיב כוונת השפעה על הרצונות שלנו. כלומר, בכל זאת אני משתמש ברצונות לקבל, אנחנו עוד לא יודעים את זה, עוד לא התחלנו לעבוד בזה, אנחנו צריכים להשתמש ברצון לקבל שלנו, אבל שמהות הפעולה שלנו תהיה כהשפעה, נתינה.
בואו ניקח דוגמה מאימא ותינוק, היא מוכנה לעשות בשבילו הכול. מובן לנו שאימא זה רצון לקבל גדול ותינוק רצון לקבל קטן, והיא מוכנה לעשות הכול בשבילו. היא עושה את זה באמת בשבילו או לעצמה? אנחנו מבינים שבפנים בתוכה יש רצון, והיא קשורה לתינוק והתינוק בשבילה יותר חשוב ממנה. היא מוכנה להרוג את עצמה, רק להשאיר אותו בחיים ובמצב טוב, זה הטבע.
אז אנחנו מבינים שהרצון לקבל לא מפריע לנו, לא מפריע לנו להתייחס זה לזה בנתינה, אלא הכול תלוי רק ביחס, בכוונה, איך אנחנו משתמשים ברצון לקבל שלנו בלבד. לכן "כל הגדול מחברו ייצרו גדול ממנו", אנחנו נתקדם ברצון לקבל, יהיה לנו רצון לקבל גדול עוד ועוד. ואנחנו לא הולכים לשבור את הרצון לקבל, אנחנו הולכים לתקן רק את הכוונה בלבד, והרצון לקבל יגדל עוד ועוד.
אנחנו לא צריכים להצטער על זה ההפך, שיגדל ככול היותר רק שתהיה לי עליו שליטה. לא שאני בעצמי אשלוט אלא שהבורא ישלוט, אבל שאני בכל זאת אנהל, אשתדל כל הזמן לדרוש מהבורא תיקון על הרצון לקבל שלי, כך עובדים.
שאלה: איך המאמצים שלנו בהפצה משפיעים על תהליך משיכת המאור וקבלת הכוח "אמונה למעלה מהדעת"?
זה פשוט, אנחנו נמצאים ברצון לקבל הכללי שזה נקרא "אדם הראשון השבור". והצורה הזאת לא נעלמת ולא משתנה, חוץ מזה שנראה לנו שקשר בין החלקים נעשה יותר מצומצם, או יותר גדול, וכלום חוץ מזה. אין חדש, רק אנחנו נראה לפי התכונות שלנו, לפי התיקונים שלנו חלקים יותר גדולים, יותר קטנים, מחוברים יותר, מחוברים פחות, זה הכול.
לכן אנחנו צריכים להשתדל להתקשר ככול האפשר יותר אחד לשני. להפיץ את שיטת התיקון, מטרת התיקון לכל האנושות שנמצאת היום במצב שהיא לא מבינה מה קורה לה ומהו העתיד. אנחנו צריכים להסביר לה את זה דווקא במצב שבו אנחנו נמצאים.
אין היום אנשים שמבינים את זה יותר טוב מאתנו, כשאנחנו מדברים על הצורה האמיתית, ולא על כל אחד שרוצה להיות נביא. אז נשתדל, נשתדל להביא להם את מה שבעל הסולם כותב במאמרים שלו.
שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לבצע פעולות בעשירייה. ובתחילת דבריך בפתיח היום אמרת שאנחנו צריכים פשוט לעשות פעולות המתאימות לאדם רוחני. האם תוכל להגיד מהן אותן פעולות שמתאימות לאדם רוחני שעלינו לעשות בעשירייה?
כל מה שרבנו הרב"ש כותב לנו במאמרי החברה. אתם יודעים שיש את מאמרי החברה שלו? אז בבקשה, תפתחו אותם ותקראו. הם לא ארוכים. אפשר לקרוא אותם במשך היום. תתאספו במשך היום בטלפון, ותקראו. אני ממליץ, ופונה לכולם.
כדאי לנו לעשות את זה. אנחנו לא יכולים לברוח מהדברים האלו. אני מבין שזה נראה לכם כדבר משני, ולא חשוב שיהיו בינינו יחסים טובים. לא, לא יחסים טובים, אלא יחסים רוחניים. על זה הוא כותב.
שאלה: תיארת מצב שאדם מנהל דו שיח עם הבורא. האם נכון לחלוק את הדו שיח הזה עם החברים בעשירייה?
למה לא? אני לא חושב שיש משהו בלב שלי, שאין בלב של החבר. תנסו ככה בעדינות. אפשר לדבר על זה. אפשר, למרות שמה שיש בתוך הלב של האדם, הוא בעצמו לא בדיוק יודע, הוא בעצמו לא מרגיש. אבל אפשר לדבר על זה, אין על זה איסור.
יש עניין של "מצפוני ליבו", שאסור לפתוח, כי החבר יכול בצורה אגואיסטית לגעת בזה וכביכול לקלקל, וגם כתוב על זה. אבל כאן מדובר על הדרך שלנו, שאנחנו צריכים להתקרב זה אל זה, ויחד לכוון את עצמנו לכלי אחד, על זה כדאי לדבר יחד.
זה נקרא "עיקר התאספות החברים". אם אנחנו מדברים על הקבוצה, אנחנו מדברים על זה שהקבוצה נאספת ומדברת על מהות הקשר בינינו. עד כמה אנחנו זקוקים זה לזה, ומה צריכים לעשות כדי לממש את החיבור בינינו.
אני רק רוצה להגיד כאן עוד כמה מילים. זו לא בעיה אם אתם לא זוכרים על מה אנחנו עוברים, אבל ברגע שאנחנו עוברים על איזה פסוק, תשתדלו להיכנס בו למעלה מהראש. ממש, כולכם, כולכם יחד, וביחד.
נניח, אנחנו עכשיו קוראים פסוק, אז כולנו רוצים, כל הכלי העולמי שלנו, כולם, בואו נשתדל להיות בו יחד כולנו ובתוך הבורא. בואו נשתדל. זה בדיוק עניין הרימון שעליו הוא כותב ב"שמעתי", מאמר י"ג, "ענין הרימון".
קריין: קטע 10.
"כתוב "והאלקים עשה שיראו מלפניו". כלומר, שזה שבא לאדם, אלו המחשבות של ריקות, הוא בכדי שהאדם יהא לו צורך לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת.
ולזה צריכים את עזרת ה'. היינו, שהאדם מוכרח אז לבקש מה', שיתן לו את הכח, שיוכל להאמין למעלה מהדעת. נמצא, שדוקא אז האדם נצרך להבורא, שיעזור לו. וזהו מטעם, היות השכל החיצוני נותן לו להבין את ההיפך. לכן אין עצה אחרת להאדם אז, אלא לבקש מה', שיעזור לו. ועל זה אמרו "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו"."
(בעל הסולם. "שמעתי". י"ג. "ענין רמון")
נניח אנחנו מתאספים יחד, וקוראים את הקטע הזה, וכל אחד מאתנו מרגיש שהוא רוצה לבקש מהבורא, אבל אנחנו צריכים לבקש כל אחד על הזולת, על השני. אם אני מבקש על עצמי, אז כמו שכתוב במקום אחר, במקום לגרום לעצמי התקדמות, דווקא ההפך, אני מתרחק מהמטרה.
אז אסור לי לבקש על עצמי. אסור לאדם לבקש על עצמו. אלא אדרבא, "המתפלל בעד חברו זוכה תחילה". "איש את רעהו יעזורו". ועוד כל מיני פסוקים כאלו. לכן אנחנו צריכים להבין שכדאי לנו להתאסף יחד פעם, פעמיים ביום, להשתדל לקרוא את הפסוקים שבחרנו מראש, ולחשוב בזמן הקריאה של הפסוקים האלה, עד כמה אנחנו חושבים על החברים בכוח.
ודאי שאני לא רוצה, אז למעלה מהרצון. זה כבר נקרא "השפעה למעלה מהקבלה" במשהו. שאנחנו כן רוצים להגיע למצב שאני מתפלל עבור החברים שהם יצליחו, וכך גם הם עבורי. אז זה נקרא שאנחנו באמת נמצאים יחד בסירה, וכל אחד דואג לאחרים. ובטוח שבסירה כזאת אנחנו מגיעים למקום הרצוי, הנכון.
נקרא שוב
קריין: 10, כותב בעל הסולם.
כתוב "והאלקים עשה שיראו מלפניו". כלומר, שזה שבא לאדם, אלו המחשבות של ריקות, הוא בכדי שהאדם יהא לו צורך לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת.
ולזה צריכים את עזרת ה'. היינו, שהאדם מוכרח אז לבקש מה', שיתן לו את הכח, שיוכל להאמין למעלה מהדעת. נמצא, שדוקא אז האדם נצרך להבורא, שיעזור לו. וזהו מטעם, היות השכל החיצוני נותן לו להבין את ההיפך. לכן אין עצה אחרת להאדם אז, אלא לבקש מה', שיעזור לו. ועל זה אמרו "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו"."
(בעל הסולם. "שמעתי". י"ג. "ענין רמון")
אנחנו צריכים להביא את עצמנו למצבים שנראה לנו שאנחנו לא מסוגלים, כי אז תהיה לנו סיבה לפנות לבורא, ואז פונים אליו ודורשים, "תעזור, אני עומד מול קיר ולא יכול, אין לי ברירה אני חייב את העזרה שלך" לזה צריכים להגיע.
שאלה: בקטע מדובר על ריקנות, האם ריקנות זה חוסר אמונה ביכולת להשיג את המטרה בכוחות עצמי?
לא. "כלומר, שזה שבא לאדם, אלו המחשבות של ריקות," ריקות, מחשבות שאין בהן תוכן שמכוון למטרת הבריאה, למטרת החיים, אלא כל מיני דברים שטותיים כאלה, "הוא בכדי שהאדם יהא לו צורך לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת." זאת אומרת, שנראה שהבורא ממלא אותנו בכל מיני שטויות, כי הכול בא ממנו, אז למה אני לא מקבל מחשבות נכונות, טובות, גבוהות, למה אני מקבל כל מיני שטויות ברצון ובמחשבה? כדי שאני אמיין אותן, ואגיד מה אני רוצה.
"ולזה צריכים את עזרת ה'. היינו, שהאדם מוכרח אז לבקש מה', שיתן לו את הכח, שיוכל להאמין למעלה מהדעת." במה? בזה שכל המחשבות האלה מגיעות מהבורא, כל הרצונות מתעוררים מהבורא, ואני רוצה לכוון אותם רק לכיוון הנכון. "נמצא, שדוקא אז האדם נצטרך להבורא," למה? שיעזור לו." איך? למיין נכון את כל מה שהוא מקבל, וודאי שהכול מלכתחילה מגיע מהבורא. אבל זה מגיע כדי שאנחנו נברר את זה, ועל ידי זה נבנה את הדברים שאנחנו חושבים עליהם, שהם טובים ורעים. כך כל פעם נמיין את הכלים שלנו על ידי אותו האור שמאיר עלינו. למרות שעדיין אנחנו לא מרגישים שזה האור, אבל זה רצון, ושכל, "וזהו מטעם, היות השכל החיצוני נותן לו להבין את ההיפך. לכן אין עצה אחרת להאדם אז, אלא לבקש מה', שיעזור לו." שיאיר לו בכיוון הנכון. "ועל זה אמרו "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום," מי עושה את זה? הבורא, ודאי שהוא זה שמעלה את האגו שלנו, "ואלמלא אין הקב"ה עוזרו," אם אנחנו לא פונים אליו ומבקשים עזרה, "אינו יכול לו"."
לכן אנחנו צריכים להבין שיש לנו כאן עבודה עם הבורא, "מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה" כך זה קורה. "ממית ומחיה" זה שמאל וימין "ומצמיח ישועה" זה הקו האמצעי, ובסופו של דבר כך אנחנו מגיעים למטרה.
שאלה: נאמר "עובדי ה' שנאו רע"1, האם זהו תנאי מחויב כדי לבנות את הכוונה הנכונה ופנייה נכונה לבורא בתפילה?
אנחנו לא יכולים לשנוא או לאהוב. אני לא יכול ללחוץ אצלי על כפתור ולאהוב או לשנוא. אלא התוצאה מהעבודה שלנו, מהתיקון שלנו, היא שאנחנו אוהבים את הנתינה, ושונאים את הקבלה, כתוצאה מהתיקון שלנו. לכן כתוב "אהבי ה' שנאו רע", כי לא יכול להיות שמישהו מגיע לאהבת הבורא, אלא זה קורה רק על ידי זה שהוא שונא את הרצון לקבל שלו, את הכוונה על מנת לקבל. כך זה קורה.
שאלה: אם היינו יכולים לבקש עכשיו מהבורא להצליח לראות ולתאר את פעולת שיעור הבוקר מתוך כלים דהשפעה, מה עלינו לבקש, מה אנחנו רוצים לתפוס מהמעמד הזה, מהחברים, מהמורה?
אנחנו רוצים שהקשר בינינו יקבל איכות רוחנית. זה הכול. זה מה שהבורא רוצה. הבורא רוצה שאנחנו נתקשר בינינו בצורה כזו שהוא יוכל להתגלות, "רצונו להתגלות לנבראים" וזה אפשרי רק בתנאי שכולנו נתחבר.
לכן אין לאנושות שום בעיה אחרת ונוספת, אלא חיבור. אתם רואים מה קורה בכל העולם המודרני, איך ממש כולם נמצאים בהתקוטטויות, במלחמות, בכל מיני דברים, ומצד שני כולם רוצים לעשות עסקים, התקשרויות "לכו תתפרנסו זה מזה". כל הזמן אנחנו נמצאים בהתקשרות טובה – רעה, ולכן העבודה שלנו היא להיות המרכז להתקשרות הנכונה של בני האדם, ולהראות לכולם מהו העתיד הנכון של העולם.
שאלה: שמעתי שאמרת שצריכים להביא את עצמנו למצב שלא מסוגלים ואז לבקש. איך יודעים איפה לעצור, להרים את הידיים ולומר שלא מסוגלים?
אני לא יכול להגיד לך. אתה צריך לברר עם החברים. אם אתם כולכם מגיעים למצב שיותר מזה אתם לא מסוגלים אז צועקים לבורא, זה המקום שהבורא מחפש, מצפה, מחכה לזה שיקרה ביניכם שאתם באמת תזדקקו בו. זה טוב. ולא שאתם צועקים לפני שתזדקקו בו. לפני זה זה לא לצורך, כמו שילדים בוכים ואנחנו מרגישים שזה סתם.
שאלה: למה לך קל לנו להאמין. ברצון לקבל קל לנו להאמין למה שהמקובלים מציירים לנו על מצבים מתקדמים. וכשחבר משחק ומספר לנו על מצב מתקדם קשה לנו להאמין לו. האם צריך להאמין לחבר כמו שאנחנו הולכים איתך, ללכת גם איתו?
החבר צריך להיות בעבודה הרוחנית יותר חשוב ממני. אם אני מתחבר אליו, אז אני מתחבר אליו מתוך זה שאני מרגיש שבלעדיו אני אבוד. ואם הוא ייעלם אני לא אמצא אף אחד במקומו. הבורא הביא אותנו יחד ואמר "קחו את זה, תחזיקו זה בזה". וכך אנחנו צריכים להבין שהחיבור בינינו הוא חיבור רוחני. זה לא תלוי אם אנחנו חיים או אנחנו נמות. החיבור הוא חיבור בתוך הכלי דאדם הראשון, זה כלי נצחי. וזה שאנחנו מתחברים עכשיו בעולם הגופני רק כי נתנו לנו הזדמנות באיזה אופן להיות בקשר בינינו. אבל באמת אנחנו צריכים להגיע לקשר פנימי ולקבוע אותו לנצח, אז הוא יהיה רוחני.
תלמיד: אז בלי החבר אתה יותר אבוד מאשר בלי המורה?
ודאי. אתה יכול לקחת במקום המורה איזה ספר, נגיד לא חסרים ספרים, וכתוב "הרבה דרכים למקום", לכל אחד בעצם במשהו יש שביל שלו. אבל בלי חבר שאתה מתקשר ובונה עימו כלי "מיעוט הרבים שניים", לפחות עוד אחד ואם אפשר אז עשרה, אם אין לך את זה אתה באמת אבוד.
עדיין אנחנו לא מרגישים. אנחנו נמצאים עדיין בשלב הראשון. הוא הכי חשוב, זה בניית המצב הרוחני, תנאים רוחניים שאני תלוי בחברים, אני תלוי בכוח האמונה למעלה מהדעת ואלה דברים הכרחיים. אנחנו צריכים להיכנס לעבודה הזאת, זו המדרגה הכי קשה, זה מעבר מעולם לעולם. ויש בזה הרבה מצבים שאנשים חושבים שהם כבר נמצאים ולא נמצאים, זה לא פשוט. לכן חייבים פשוט להמשיך, להמשיך, כל הזמן להמשיך. ולקבל על עצמו שמה שיהיה - יהיה אבל אני חייב להמשיך. כמו שכתוב "חוץ מצא". יש תנאי "חוץ מצא".
ולכן מה שעבר עלי, אני יכול להגיד לכם, אין לי ברירה אני חייב להמשיך. וכך הייתי נמצא מדבר אל עצמי, אין לי ברירה. נגיד בשנת 79 אני הגעתי לרב"ש ועד היום, ארבעים שנה אני נמצא בזה. אז מה? וככה עד סוף החיים וגם אחר כך. אין ברירה, אין דרך אחרת. בשביל מה אני חי? כך כל אחד צריך להגיד.
שאלה: יש רצון לשאול לגבי היראה מה'. זה דוחף אותנו דרך גשמיות, או יש עוד משהו מעבר לזה?
אני לא יודע, זה גם לא חשוב לי. הבורא יעשה מה שצריך. הוא יעשה מה שצריך ומה שיהיה, יותר - פחות, אני לא שואל קדימה. אני גם לא שואל אם אני אדע יותר או אדע פחות. אני רוצה לקבל את המצב הבא בכוח האמונה. בכוח האמונה זה נקרא שלא חשוב לי מה יהיה, אלא חשוב באיזו צורה אני, זה תלוי בי, אקבל את המצב הבא, כל פעם כל רגע הבא איך אני אפתח אותו.
שאני אפתח אותו בקשר עם כולם אז בטוח שזה יהיה נכון. בעשירייה, שאני אקבל כל מצב ומצב בעשירייה ואז מה שיהיה לא חשוב לי. אני דואג למצב שאני אהיה מסודר עם העשירייה בכלי אחד, ומה שהבורא ייתן לנו אני לא מעביר על זה שום ביקורת. זה מה שצריך להיות. כי אם אנחנו נהיה מסודרים בעשירייה נכון, אז אנחנו נקבל מה שמגיע לנו בדרך התפתחות, עד גמר התיקון כך אנחנו צריכים לייצב את עצמנו.
תלמיד: אני לא חושב מה יהיה מחר.
זה אסור להגיד. אסור להגיד שאתה לא חושב שזה יהיה מחר. אתה אולי כך יכול לחשוב, אבל להגיד בקול רם לחברים - אסור. אלא ההיפך, אתה צריך להגיד, "אולי זה לא יהיה היום אבל מחר בטוח שאנחנו לזה נגיע". אתה צריך מאוד מאוד לדאוג מה אתה מעביר לחברים כי זה חוזר אליך פי כמה וכמה ואז אתה בזה עוצר את עצמך עד שנזרק בכלל מהעשירייה. אסור את זה להגיד, תמיד אנחנו צריכים לעורר ולהודות ולחמם את החברה.
שאלה: כתוב, אסור לאדם לבקש על עצמו, אבל בקטע 10 כתוב שהאדם מוכרח לבקש מה' שייתן לו את הכוח שהוא יוכל להאמין למעלה מהדעת. איך לעבוד עם שתי הדרישות המנוגדות האלו?
אלה לא תנאים מנוגדים, אני רוצה שיהיה לי כוח השפעה מפני שעל ידיו אני יכול להתקשר עם האחרים ולבנות כלי רוחני. לא שאסור לבקש השפעה, אלא דווקא ההיפך רצוי לבקש ולהשתמש בה כמה שיותר. לא מדובר על כך שאסור לבקש השפעה, אלא על כך שאסור לבקש מילוי אגואיסטי, אבל אם אני מבקש את תיקון הכלי, אין בעיה.
תלמיד: איך לבנות כוונה נכונה בינינו?
על ידי מה שכתוב במאמרי בעל הסולם ורב"ש. אני לא יכול להגיד יותר, "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול". אתם צריכים לקרוא עוד ועוד, לדבר על כך יותר, להשתדל להיות בקשר זה עם זה. אם אתם לא יכולים עשירייה להתאסף במשך היום, אז לפחות שלושה, ארבעה חברים, כמה שיש, בכל זאת זה ישפיע על כולם, להשתדל להתקשר ולעורר אלו את אלו.
שאלה: איך עוברים ממונולוג עם הבורא לדיאלוג איתו?
תלוי בך. שתבוא לגילוי הבורא, אז תהיה מקושר עימו בצורה אחרת. אבל כדי לדבר עם הבורא, אתה צריך שהבורא יהיה בך, אתה צריך לקנות את תכונת ההשפעה, שבתוכך תהיה גם תכונת ההשפעה וגם תכונת הקבלה ובין שתי אלה תוכל לדבר עימו.
אנחנו אף פעם לא מתקשרים עם מה שמחוץ לנו, אלא רק עם מה שנמצא בנו, למדנו על כך בשיעורים על תפיסת המציאות. אנחנו נמצאים במצב כזה, שלתוך המצב מתקשרות כל התוצאות מהמאמרים, מהגישות, הכול מגיע לנקודת החיבור.
שאלה: האם תוכל לדייק איך להרגיש חיסרון לרוחניות?
רק דרך חברים לפי מה שאנחנו קוראים במאמרים. אני צריך להשתדל לבנות רוחניות בקשר בינינו - יש בינינו איזה קשר, הקשר הוא קשר של אנשים האדישים זה לזה, כל אחד דואג למצבו הפנימי, האישי. איך אנחנו נעלה את החשיבות במצב הקבוצתי שלנו למעלה מהמצב האישי של כל אחד ואחד? אנחנו יכולים לתאר זאת או לא? ברגע שאתם יכולים לדמיין את הדבר הזה, אתם כבר אתם מתקרבים לאמונה למעלה מהדעת, כי בפועל כך מתממש החיבור בינינו לבין כלי דאדם הראשון.
אנחנו צריכים לתאר לעצמנו מה למדנו כל הזמן, שנים אנחנו לומדים את הדברים האלה, זו לא בושה, זה נכון שהם לא נכנסים ללב ולכן הם כביכול נעלמים. אבל למדנו מה עלינו לעשות, בואו נתחיל לקבל את זה לעניין.
שאלה: האם נכון לומר שאם אין בנו חיסרון לכוחות מהשלב הבא, הם יוצרים בנו בלבול עד שנרכוש את החיסרון הדרוש?
כן, כך זה, דרך בלבולים, דרך כל מיני כאלו מצבים. העיקר סבלנות, "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול".
שאלה: כתוב בציטוט 8: "האדם צריך לומר לאומות העולם שבקרבו", מה הכוונה אומות העולם שבקרבו?
כל מיני מחשבות ורצונות זרים שלא שייכים להשגת המטרה שהיא דבקות כל הנבראים בכוח עליון אחד.
שאלה: כיצד מתבטאת הערבות של העשירייה ביחס לחבר שעובר הכבדה?
אנחנו צריכים להתחיל להיות יותר קרובים יחד כולנו לכל חבר וחבר, במיוחד לאותם החברים שיש עליהם עכשיו הכבדה גשמית, רוחנית וכן הלאה. אנחנו צריכים להבין שזה לא עליו, אלא עובר על כולנו, ויש כאן מקום לתפילה ואולי גם לעזור בצורה גשמית במשהו.
יש בזה הרבה שאלות, נשתדל להעביר גם אותן, אבל אנחנו צריכים להיות לפחות מודעים למה שאנחנו עוברים כולנו יחד בעשירייה, לכן אנחנו צריכים להתקרב עוד ועוד זה לזה, לתמוך זה בזה ולהיות יותר ידידים זה אל זה, וזה לגמרי לא שייך למרחק הפיזי.
שאלה: האם בעתיד העולם יתחבר ישירות למקורות הקבליים?
אני לא חושב שיהיה זמן שהעולם כולו יתחבר לכך, אלא בגמר תיקון. אני לא מבין בדרגות של גמר התיקון, שם הכול משתנה. אבל בינתיים, אין בירה ללא מנהיג, ולכן יש הרבה מורים ושיהיו עוד, כי לכל אחד יש אופי שלו, גישה משלו, אני דווקא בעד שיהיו הרבה ושיהיו כסנהדרין ואולי אחר כך יוכלו להתחבר ביניהם כדי לנהל את האנושות בצורה יותר מבוררת ונכונה.
אני לא חושב שזה יהיה כל כך מהר, כי צריכה להיות גם הכנה מלמטה שתחייב את המורים להיות בדרגה כזאת שהם יתחברו גם מלמעלה. בינתיים המורים, גם אלה שמלמדים עדיין לא מוכנים לחיבור ביניהם, כל אחד דואג לאגו שלו בדרגה שלו, אפילו רוחנית, אבל בכל זאת לכל אחד יש הגבלה כמה הוא נמצא.
נקווה שנגיע לזמנים שגם הקהל וגם המורים שלו יעלו למעלה ויוכלו להיות מחוברים. אומנם יש הרבה דרכים למקום, לפי אופי, גם לפי ההיסטוריה אנחנו רואים, היו 12 שבטים, אסור היה להם להתחתן ביניהם. נברר את זה בעניין רוחני למה אסור היה להתחתן בין השבטים - לפי ג' קווים, לפי שתים עשרה מדרגות, אבל בכל זאת, פעם זה יהיה אחרת. אנחנו צריכים לעשות את מה שמוטל עלינו בינתיים והיתר יבוא לפי המדרגה.
שאלה: איך אני יכול להרגיש את העשירייה שלי בתוך ליבי במשך כל היום?
מאמץ ותפילה. תדרוש מעצמך מאמץ, כל הזמן תשתדל להיזכר בהם - תעשה תזכורת בטלפון שלך, תשתדלו להתקשר ביניכם, תקבעו משפט עליו אתם חושבים משך שעה ובעוד שעה אתם מחדשים משפט נוסף, במשך היום תשתדלו להתקשר ביניכם פעמיים לקרוא פסוקים או איזה מאמר.
רצוי שתהיה הנהלה קטנה שתדאג שיהיה לכולם במשך היום את אותו חומר לקרוא, ושבכל מקום בעולם קבוצה תקבל בשפה שלה את חומר הקריאה לאותו יום. צריך לנהל זאת כך, כי אם אנחנו כבר נמצאים בהתקדמות כזאת, אז רצוי שכבר נתחיל לעורר את השדה הכללי שלנו, ואז זה ישפיע על כולם, שכאילו נהיה בהרגשת כנס בלתי פוסק.
שאלה: מצד אחד אנחנו אומרים שיש מחר, ומצד אחר אנחנו אומרים שאם לא היום אימתי, איך לחבר את שניהם באמונה למעלה מהדעת?
בזה שאני רוצה להשיג את הכול היום. אם אני לא משיג היום וזה עובר למחר, אני מקבל את זה ברוגע, כי זה כבר אחרי שאני עשיתי את כול מה שניתן לעשות היום. למחרת זה כבר לא אני, הבורא מחליט ומסדר לי את המחר.
שאלה: מה לעשות עם הפחד מזה שאני תלוי בחברים והעתיד שלי תלוי בהם?
זה משהו נהדר. אם אדם מפחד, אם הוא מרגיש שהוא כולו תלוי בעשירייה, אין דבר יותר גבוה, יותר גדול, אין עזרה יותר גדולה מהבורא שהוא נותן לאדם כזאת הרגשה שהוא מרגיש שהוא לבד בחיים, שאין אף אחד שמחזיק אותו ויכול לעזור לו והוא לבד ומרגע לרגע הולך להיעלם בכלל ויחד עם זאת יש הרגשה שאם הוא תולה את עצמו בעשירייה בצורה אגואיסטית הנמוכה ביותר, אולי הוא ינצל, שזו ההזדמנות להינצל, לא ממוות, אלא בכלל מאיבוד, ממחיקה. אם האדם מקבל כזאת הרגשה מלמעלה, מהבורא, זאת הצלה גדולה מאוד. יפה מאוד, הלוואי שכולנו נרגיש שבלי עשירייה ברוחניות אני אבוד.
שאלה: ענית לחבר שאסור לדבר בצורה פסימית עם החברים, אלא תמיד להעלות את הרוח בעשירייה, כי כל פעולה חוזרת פי כמה. האם תוכל לשרטט או להרחיב איך המערכת עובדת?
אני לא יכול לצייר בשום צורה כל פעולה ופעולה איך שהיא מתחילה ואיך שהיא מסתיימת. אתה צריך לשרטט זאת, כל יום תשרטט שרטוט חדש ותראה כמה בלתי אפשרי לשרטט. זה לא שייך לדברים שאנחנו משרטטים, ובכלל תדעו שהמקובלים לא כל כך אהבו לשרטט. אני שרטטתי הרבה, אתם יכולים להיכנס לארכיון ולראות אלפי דפים של שרטוטים, אבל ככל שאני מתקדם אני יותר ויותר מסכים עם רב"ש שלא רצה לשרטט, אלא רצה להעביר רק במילים. שרטוט מגביל מאוד.
תלמיד: אנחנו עושים פעולה, לאן היא מגיעה, לאיזו נקודה היא מגיעה וחוזרת אלינו?
הפעולה מגיעה ללב שלנו. אם אנחנו מחברים את הלב שלנו לחברים, ממנו אנחנו יכולים להפנות את מה שיש לנו, אחרי הביטוי הנכון שלנו כלפי החברים, אנחנו יכולים לבטא אותו כלפי הבורא, להפנות אותו לבורא. אין לי מה לשרטט, אתה צריך להרגיש זאת כמו שכתוב: "כתוב על לוח ליבך".
שאלה: אמרת שרצוי שתהיה הנהלה קטנה שתדאג לשלוח חומר לימוד לכולם, כך שכל העשיריות בכל הכלי העולמי יקראו את אותם החומרים.
רצוי שנלך גם במשך היום, מיום ליום, בצורה יותר מגובשת, כל הכלי העולמי שלנו.
תלמיד: נכון להיום יש תורני חיבור שהם אלו שקובעים את החומרים שאנחנו קוראים מהם, חומרים שלקוחים מתוך שיעור בוקר, ואתה אומר שכדאי שתהיה לנו בעצם מערכת אחידה.
האם יש לכולם אותו חומר או לא?
תלמיד: לא כולם קוראים אותו דבר.
אז אני מדבר על זה שיהיו גבאי ראשי, סדרן ראשי, שהם קובעים במה אנחנו עוסקים במשך היום.
תלמיד: מתוך מכלול כל החומרים שיש לנו, נניח היום יש לנו למשל קטעים על אמונה למעלה מהדעת, וציינת מאמרים ארוכים של למעלה מהדעת, ואמרת לקרוא את מאמרי החברה של הרב"ש, ולפעמים אתה כמובן ממליץ על פתיחה, יש שפע של חומר, איך לבחור נכון?
איך לבחור נכון אני לא יודע, כי תלוי כלפי מי אנחנו מדברים. קודם כל תיקח את כל מאמרי החברה והמאמרים של אמונה למעלה מהדעת. וודאי שאת המאמרים הגדולים, השלמים, אנחנו לא יכולים לתת לקבוצות לקרוא, ללמוד במשך היום. זה צריך להיות משהו מאוד קונקרטי וניתן להבנה ולדיבור ביניהם, ולא שהם יקראו כמה שורות ויישארו במבוכה. לא, הם צריכים להבין את זה ולהגיד על זה אחר כך כמה משפטים, ושיהיה להם מובן שאם הם יממשו את מה שקראו הם יתקדמו.
תלמיד: אם אנחנו הולכים על קו שלוקחים בעצם מתוך שיעור הבוקר את החומרים שקראנו, נגיד נקרא במהלך היום כמה וכמה פעמים את הפסוקים שקראנו היום ונתעמק בהם כולנו, זה קו נכון?
אני הייתי מצרף לזה את מאמרי רב"ש על הקבוצה. לפחות את זה. אבל אנשים צריכים לשבת ולדאוג במה הם מעוררים את הכלי העולמי שלנו. צריכים לחשוב על זה, להרגיש את זה, לשאול את כל החברים, לפתוח איזו תיבה שישלחו לי כל מיני המלצות, מכל אחד ומכל הקבוצות יחד, גברים ונשים.
שאלה: יש לנו הבנה בתכונת הקבלה, האם יש כזה דבר, הבנה בתכונת ההשפעה?
גם בתכונת הקבלה יש לנו סך הכול הבנה גשמית, איך למלאות את הרצונות העיקריים שלנו לאוכל, מין משפחה, כסף, כבוד מושכלות. אין לנו יותר. אוכל, מין, משפחה יש גם בדרגה הבהמית, אצל חיות, וכסף, כבוד, מושכלות יש גם קצת בחיות אבל בעיקר בבני אדם. יותר מזה אין לנו. לכן מהעולם הגשמי אנחנו יכולים לקבל דוגמאות לפעמים, אבל אנחנו לא יכולים למשוך שום דבר משם לעולם הרוחני.
שאלה: כשנקבל את הכלי של אמונה למעלה מהדעת, האם אז נדאג רק לחברים ולעולם ולא לעצמנו?
זה יהיה אותו דבר. אם אנחנו מגיעים לרוחניות, אז אנחנו מרחיבים את הכלי שלנו. אני מתחיל להרגיש את כל העולם כשלי, כעצמי, אין הבדל ביני לבין העולם. כמו שעכשיו אתה יכול להגיד שיש אני והמשפחה שלי ועוד איזשהו עיגול יותר רחב, כך העיגולים האלה מתחילים להתרחב. וזה תלוי בהרגשה שלנו, זה לא שמישהו מנהל את זה, רק אנחנו. אני מתחיל להכיר שכל האנשים, באי עולם יותר ויותר שייכים לי, אני מתחיל לדאוג להם יותר ויותר, אבל לא בצורה גשמית, בהמית כמו לקרובים שלי, אלא אני ממש רואה את הכלי הזה ודואג לו לכולו.
שאלה: שמענו שאמרת שגם העולם יבוא לאמונה למעלה מהדעת, לאיזה סוג של אמונה הם יגיעו, האם זה דומה למה שאנחנו צריכים להגיע?
כתוב, "וכולם ידעו אותי למקטנם ועד גדלם", "כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים". זאת אומרת, אנחנו מגיעים למצב שכולם מגיעים להיכרות עם הבורא. ובהתכללות שלנו, שכולנו נכללים בכולם, בהתקשרות בכלי העגול דאדם הראשון, הכדורי הזה, כולנו מגיעים בסופו של דבר, לאותה הרגשה, לאותה השגה, לאותה הבנה, לאותה הדבקות בבורא אחד. זה נקרא להיות "כאיש אחד בלב אחד".
שאלה: בכנס נתת לנו תרגיל להיות כל הזמן בדיאלוג עם הבורא. האם זה אומר שעלינו לתקשר איתו כל הזמן את כל המחשבות, הרצונות והכוונות שלנו, ולבנות את עצמנו ביחס לזה?
כן, אנחנו צריכים כל הזמן לדאוג לזה. שאנחנו נהיה בלב אחד, ושבאותו לב אנחנו נייצב תנאים לגילוי הבורא.
שאלה: מה ההבדל בין לבנות יחסים טובים, אנושיים בעשירייה לבין לבנות יחסים רוחניים בעשירייה?
כדי לבנות "יחסים טובים" אתה יכול ללכת לכל ארגון שאתה רוצה ויסדרו לך אולי יחסים טובים, או יקחו אותך לאיזשהו בית אבות, או לאיזה מקום נוח שתעשו שם חיים. אני לא מבין על מה אתם מדברים כשאתם שאומרים יחסים טובים בעשירייה. מה זה טוב? טוב זה מה שיביא אותי באמת לטוב הנכון המוחלט, שאני מתקשר לבורא.
שאלה: האם להיות באמונה מעל הדעת בקבוצה זה לראות תמיד חברים גדולים ומושלמים וכל מילה שלהם זו מילה של הבורא?
זה לא ברור? אלף פעם דיברנו על זה ועכשיו שוב שואלים? או שזה צחוק או שזה אדם שלא שמע מה שאנחנו לומדים במשך חודשים. תשאלו שאלות לעניין, כך שאנחנו באמת נקבל מהשאלה ומהתשובה איזו מדרגה קדימה.
(סוף השיעור)
-
אהבי יהוה שנאו רע שמר נפשות חסידיו מיד רשעים יצילם (תהלים צ"ז, י')↩