שיעור בוקר 29.08.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 154,

"הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה", עמ' 154.

הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה

"איתא בזוהר ויקרא פרשת תזריע דף מ' תא חזי דכל מה די בעלמא לא הוי אלא בגיניה דאדם, וכלהו בגיניה מתקיימי וכו', הדא הוא דכתיב וייצר ה' אלקים את האדם, בשם מלא, כמה דאוקימנא, דאיהו שלימותא דכלא וכללא דכלא וכו', וכל מה דלעילא ותתא וכו' כלילן בהאי דיוקנא. עש"ה. הרי מפורש, שכל העולמות העליונים והתחתונים כלולים כולם בהאדם, וכן כל המציאות הנמצאת בעולמות ההם אינם רק בשביל האדם. ויש להבין הדברים, המעט לו לאדם העולם הזה וכל אשר בו בכדי לשמשו ולהועילו, אלא שהוא נצרך גם לכל העולמות העליונים וכל אשר בהם, כי לא נבראו אלא לצרכיו."

זאת אומרת הכול נמצא בתוך האדם, הכול נברא בשביל האדם, הכול פועל ומתקיים רק באדם, ועל האדם לגלות את זה, ולסדר את התפיסה שלו ואת היחס שלו למציאות בצורה נכונה.

שאלה: יש אדם ויש עולמות.

כן.

תלמיד: מי נמצא בתוך מי?

האדם נמצא בתוך העולמות.

תלמיד: אז מה פירוש שהכול נמצא באדם?

זאת תפיסה, האדם תופס שהוא נמצא בתוך העולם, וכשאנחנו משיגים, אז אנחנו משיגים את האדם ואת העולמות שסביבו, ודרך העולמות אנחנו מתקשרים לבורא. בורא מהמילים "בוא וראה", אנחנו צריכים להשיג אותו, ועולמות הם מהמילה "העלמה", כלומר אנחנו צריכים להסיר את ההעלמה כדי לגלות את הבורא. קשה להסביר זאת כי אין לנו הרגשה בזה אבל לאט לאט כך זה מצטייר לנו.

תלמיד: אז האדם נמצא בתוך העולמות?

מצד אחד כן.

תלמיד: מצד אחר?

נראה. אין לנו מילים, אין לנו עדיין תפיסה שמאפשרת לנו לעבוד עם זה.

שאלה: בהרבה מאמרים בעל הסולם מתחיל מזה שהוא אומר שהבורא ברא את הנברא כדי לתת לו תענוג, שכל העולם נברא למען האדם, אבל האדם מגלה את זה רק בסוף התיקונים. במאמר "מהות הדת ומטרתה" הוא בכלל אומר שזה ידוע לכולם, שהבורא ברא את הנבראים כדי לתת להם תענוג. לא כל כך ברור איך הוא יכול להישען על הנקודה הזאת אם זה משהו שאדם מגלה רק בסוף?

אדם יכול לגלות את הבורא, להבין את הבורא, להתקשר לבורא, רק דרך התפתחות הדרגתית, שהוא הולך ועולה במדרגות העולמות, העלמה, עד שמגלה את המציאות האמיתית, את עצמו ואת ההעלמה הזאת שהוא נמצא בה מלכתחילה. הוא מסיר את כוחות ההעלמה, ומגלה את העולם הפתוח, הגלוי, וזה כבר סוף התיקון שלו.

שאלה: האם האדם עושה טעויות בדרך או שהכול זו דרך שהוא חייב לעבור?

זו דרך שהוא חייב לעבור.

שאלה: בתוך האדם, כלפי האדם, מה זה עולם עליון ועולם תחתון?

אין עדיין, אלא כשאנחנו נמצאים במערכות רוחניות, יש מדרגות למטה מאיתנו, ולמעלה מאיתנו. כך זה נקרא.

תלמיד: יש עניין של חשיבות הבורא, עולם עליון?

כן, הבורא כביכול נמצא בדרגה העליונה ביותר, אבל הוא כולל ונמצא בכל העולמות. ועבודת האדם היא לעלות על כל המדרגות, כדי להשיג את הבורא במלואו.

אות ב'

"והנה בכדי להסביר הענין הזה על מילואו הייתי צריך להביא כאן לפנינו את כל חכמת הקבלה, אמנם בדרך כלל בשיעור המספיק להבין את פתיחת הדברים יתבאר לפניך בפנים הספר. והתמצית הוא, כי כוונת השי"ת בבריאה היתה כדי להנות לנבראיו כנודע. והנה ודאי הוא, שבעת שעלה במחשבה לברוא את הנשמות ולהנותם מכל טוב, הנה תיכף נמשכו ויצאו מלפניו בכל צביונם וקומתם ובכל גבהם של התענוגים שחשב להנותם, כי אצלו ית' המחשבה לבדה גומרת ואינו צריך לכלי מעשה כמונו. ולפי"ז יש לשאול למה ברא העולמות צמצום אחר צמצום עד לעוה"ז העכור והלביש הנשמות בהגופין העכורים של העוה"ז."

שאלה: למה אנחנו צריכים מעשה?

כדי להגיע למטרה שלנו.

תלמיד: ולמה אנחנו לא יכולים נגיד כמו הבורא, לשבת ולחשוב על זה?

יכולות להיות אלף שאלות של "למה", אבל למה? ככה. מפני שכך מסודרת מערכת העולמות, שעליהם אנחנו צריכים לעלות לדרגה עליונה, ושם לגלות את הבורא ולהדבק בו, שזו מטרת הבריאה שלנו.

תלמיד: המעשים הפיזיים שאנחנו עושים בינינו, שאני מביא לחברים משהו, לוקח מחברים משהו.

גם הם נרשמים, וגם הם פועלים ופעילים.

תלמיד: איך הם קשורים למערכת הרוחנית, אם בכלל?

צריכים ללמוד את המערכת, אחרת לא תדע. אתה יכול לקפוץ ולשאול כמו ילד קטן. אבל איך תסביר? לאט.

שאלה: מה זה "עולמות"?

עולמות הם המערכות שמסתירות מאיתנו את הבורא ואת כל מה שהוא רוצה להסתיר. עולמות מהמילה "העלמה". דווקא על ידי זה שאנחנו פועלים בעולמות, אנחנו מבררים אותם, פותחים אותם, מגלים אותם, ומתחילים להבין מה קורה, מהן פעולות הבורא כלפינו, מה זה נותן לנו, איך זה משנה אותנו.

שאלה: מה זה "הגופין העכורים של העוה"ז." מה זה גופין?

הרצון לקבל שלנו שלא מתוקן, מקולקל, זה נקרא הגוף העכור, שאותו אנחנו צריכים לתקן לאט לאט עד שיהיה כולו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: בעל הסולם אומר שהבורא "הלביש הנשמות בהגופין".

כן.

תלמיד: אז מהי הנשמה? אם הגוף הוא רצון לקבל לעצמו, אז מה זו הנשמה שמולבשת?

רצון להשפיע. ודווקא על ידי הגוף אנחנו מבררים את הנשמות, כי הגוף זה רצון לקבל, ואם אנחנו משייכים אותו לנשמה שהיא כוונה על מנת להשפיע, אז יוצא לנו כלי לקבל על מנת להשפיע ובו אנחנו כבר מתקנים ומבררים את הכול.

שאלה: יש משהו יותר גבוה בהשגה שלנו מעולם האצילות?

כנראה שעולם אדם קדמון ועולם אין סוף.

שאלה: אמרת שהעולמות הם מערכת של הסתרה, מה שהבורא רצה להסתיר.

כן.

תלמיד: עולמות הטומאה הם הסתרת היצר הרע שבנו?

גם יצר רע וגם יצר טוב, גם כל הרצונות, התכונות, הכוונות, הכול נסתר על ידי העולמות, לכן זה נקרא "עולם" מהמילה העלמה, ואנחנו לאט לאט צריכים להסיר מהם את ההעלמה ולהפוך אותה לגילוי.

שאלה: איך אנחנו מגיעים לחיסרון לרצות את העולם העליון?

את זה אנחנו לומדים, על ידי הקשר בינינו אנחנו מסירים את ההעלמה ומסדרים את דרגות עליית העולמות. זו כל המערכת שבה אנחנו צריכים לסדר את העלייה שלנו.

שאלה: האם אפשר להקביל את העולמות למשחק כזה שבמידה שאנחנו מתקרבים לבורא מתגלה יותר האור שלו?

ודאי.

שאלה: בתחילת החלק הזה אמרת שהאדם צריך להגיע להבנה שכל העולם נברא בשבילו. פעם שאלתי אותך שאלה על כך שכשאתה מתחיל להתקרב בליבך לחברים, יש לך הרגשה טובה.

כל העולם נברא כדי שנדאג לו, כדי שנשפיע לו, כמו שהבורא רוצה. ואם אנחנו מגלים קצת את העולם בלי לתקן את עצמנו, אז ודאי שהוא נראה לנו פראי.

תלמיד: האם אני מבינה נכון שכשאני משתדלת להתקרב בליבי לחברות, אז כל מה שאני מרגישה, אני עדיין צריכה להרגיש שזה ניתן לי כדי לתקן?

קודם תתקני את עצמך, אחרי זה תתקרבי.

שאלה: כתוב שכל העולמות העליונים והתחתונים הם בתוך האדם. אם כך אפשר לומר שזה נכון עבור כל אחד ואחד מאיתנו. השאלה אם כן, "מי אני"? האם מה שאנחנו קוראים לו "אני" זה בעצם משהו משותף?

אנחנו עוד צריכים לגלות את זה, "אני" זה הקשר שלי בעשירייה.

שאלה: שמעתי שצריך להסיר את ההסתרה מהעולמות ולהפוך אותה לגילוי.

כן.

תלמיד: איפה נמצאים העולמות שמהם אני צריך להסיר את ההסתרה?

בדרך מאיתנו לאור העליון.

תלמיד: מהי ההסתרה?

זה נקרא עולמות, מהמילה העלמה.

תלמיד: אז מה אני צריך להסיר?

אתה צריך להסיר את אי ההשתוות שלך עם האור העליון, שצריך אז להקטין את עצמו כדי שאתה תוכל להשיג ממנו לפחות איזו השפעה, ואז אתה משיג את ההשפעה שלו במידת ההסתרה.

אות ג'

"והתשובה על זה איתא בע"ח שהוא כדי להוציא לאור שלמות פעולותיו (ע"ח ענף א') ויש אמנם להבין איך אפשר זה שמהשלם יצאו פעולות בלתי שלמות עד שיהיו צריכים להשלימם ע"י פועל ומעשה שבעולם הזה. והענין הוא כי יש להבחין בהנשמות בחינת אור ובחינת כלי, כי עצם הנשמות שנבראו הוא הכלי שבהם, וכל השפע שחשב ית' להנותם ולענגם הוא האור שבהם. כי מאחר שחשב ית' להנותם הרי עשה אותם בהכרח בבחינת רצון לקבל הנאתו, שהרי לפי מידת הרצון לקבל את השפע כן יגדל ההנאה והתענוג. ותדע שהרצון לקבל ההוא הוא כל עצמותה של הנשמה מבחינה התחדשות ויציאת יש מאין, ונבחן לבחינת כלי של הנשמה. ובחי' ההנאה והשפע נבחן לבחינת אור של הנשמה הנמשך יש מיש מעצמותו".

שאלה: מה זה "להוציא לאור שלמות פעולותיו"?

לגלות יחס אמיתי של הבורא לנבראים.

שאלה: בעל הסולם כותב, ש"איך אפשר זה שמהשלם יצאו פעולות בלתי שלמות עד שיהיו צריכים להשלימם ע"י פועל ומעשה שבעולם הזה".

כן.

תלמיד: מה זה אומר להשלים את פעולות הבורא?

להשלים, שיתגלו כולם בצורה שלמה כלפי הנבראים.

תלמיד: מה זה בכל זאת, כלפי בן אדם?

שכלפי כל הנבראים שצריכים לפי מחשבת הבריאה לקבל יחס מהבורא בצורה גלויה, היחס הזה יתגלה. יכול להיות שאתה צריך לרשום לפניך ולחשוב על המשפט הזה, ואחר כך שוב לשאול אבל כבר מתוך המשפט.

שאלה: בעל הסולם כותב שיש בנשמות בחינת אור וכלי.

כן.

תלמיד: האור הוא אחד לכל הנשמות?

גם הכלי הוא אחד לכל הנשמות, אבל אחר כך הוא מתחלק בשבירת אדם הראשון.

תלמיד: אז יש כלי אחד לכל הנשמות, אור אחד לכל הנשמות, והוא אומר מידת הרצון לקבל את השפע, זה מה שמבדיל בין הנשמות.

כן.

תלמיד: מה זה אומר?

שהאור שנכנס לכל נשמה ונשמה זה האור הפרטי של הנשמה והאורות האלה מבדילים בין הנשמות, כל אחד מקבל מנה משלו.

תלמיד: לפי מידת הרצון לקבל שלו את השפע?

כן, לפי מידת השתוות הצורה. לפי תנאים.

תלמיד: מה זה המוסיף ריבוי נשמות, למה יש ריבוי נשמות?

כך הבורא רצה.

תלמיד: מה זה מוסיף למטרת הבריאה?

אנחנו לא מדברים על זה עכשיו, אבל צריכים להבין שהבורא ברא נשמה אחת ושבר אותה להרבה חלקים כדי שדווקא על ידי חיבור החלקים, אנחנו נבין מה הוא עושה.

אות ד'

"ביאור הדברים. כי בריאה פירושו התחדשות דבר מה שלא היה מקודם שהוא הנבחן ליש מאין, אמנם איך נצייר זה שיהיה דבר מה שאינו כלול בו ית'. הלא כל יכול וכוללם יחד, וכן אין לך נותן מה שאין בו. ובאמור אשר כלל כל הבריאה שברא ית' אינו אלא בחינת הכלים של הנשמות שהוא הרצון לקבל, מובן זה היטב, שהרי הכרח הוא שאינו כלול ח"ו מהרצון לקבל כי ממי יקבל. וא"כ הוא בריאה חדשה ממש שלא היה אף זכר ממנו מקודם לכן, וע"כ נבחן ליש מאין."

שהתחדש מאפס, שלא היה. רק לפי רצון הבורא לברוא את הנברא מזה התהווה הרצון לקבל.

שאלה: אמרת לפני קריאת האות הזאת שהבורא ברא נשמה אחת ושבר אותה לחלקים.

את זה אנחנו עוד נלמד.

תלמיד: וכשהם יתחברו אז הם יגלו את הכוח הזה. אבל לפי האות הזו נראה שגם אם כל החלקים יתחברו זה לא מתאים אליו, הוא עדיין הפוך מזה?

איפה כתוב מה שאתה שואל?

תלמיד: פה בעל הסולם אומר "יש מאין", שזו בריאה חדשה.

כן, שקודם לא הייתה.

תלמיד: אז אם כל החלקים יתחברו, מה הם יגלו, "יש מאין"?

הם יגלו יותר מזה, הם יגלו את הבורא.

תלמיד: מה מגלה הכלי המחובר?

הוא מגלה את הבורא.

שאלה: בתחילת האות בעל הסולם שואל "איך נצייר זה שיהיה דבר מה שאינו כלול בו ית'. הלא כל יכול וכוללם יחד, וכן אין לך נותן מה שאין בו."

כן. אז חוץ מהרצון לקבל הכול נמצא בבורא.

תלמיד: אבל עכשיו הוא אמר שהוא כולל את הכול, אז מה זה חוץ?

כי הרצון לקבל זה חוץ מהבריאה.

תלמיד: אבל "אין לך נותן מה שאין בו" אז מאיפה הוא הגיע?

את הרצון לקבל הבורא ברא.

תלמיד: אבל "אין לך נותן מה שאין בו". יש בו רצון לקבל?

לא.

תלמיד: אז מאיפה הוא בא?

זאת בריאה יש מאין, כך היא נקראת. "בראתי יצר רע".

תלמיד: בעל הסולם שואל שאלה וכאילו עונה תשובה והוא מרוצה מהתשובה. אני לא מבין מה התשובה. הוא שואל בשאלה "אין לך נותן מה שאין בו". ואז הוא מסביר, אבל בזה שהוא ברא רק רצון לקבל, זה בסדר. אבל איך זה מסתדר אם "אין לך נותן מה שאין בו"?

בו, ברצון לקבל שהוא ברא, הוא נותן כל מה שיש לו, משלו. אתם צריכים להבין את הסגנון, את הסלנג. לא היה רצון לקבל, הבורא החליט שהוא צריך נברא, מישהו שהפוך ממנו שיקרא "חידוש", "יש מאין". ואז מיהו יש מאין? הרצון לקבל, וזה מה שהוא ברא.

כדי שהרצון לקבל יהיה כדוגמת תכונות הבורא, טבע הבורא, הוא מביא אותו דרך השבירה לפעולות השפעה כמוהו.

שאלה: הבורא יצר רצון לקבל שהפוך ממנו לגמרי, ואז שבר אותו?

כן.

תלמיד: אז כשאנחנו מתחברים אנחנו צריכים כאילו לגלות את הרצון לקבל המלא?

ככה אנו מגלים אותו.

תלמיד: אז למה אנחנו מגלים את הרצון להשפיע כשאנחנו מתחברים?

לא, אנחנו מגלים רצון לקבל שעובד בעל מנת להשפיע.

תלמיד: מאיפה החלק האחרון הזה, מאיפה התוספת הזאת מגיעה פתאום?

זה מה שאנחנו מקבלים מהבורא עצמו, מהאור העליון.

תלמיד: מה מקבלים?

מקבלים רצון להשפיע.

תלמיד: ואיך זה קשור לעניין של החיבור, למה כשאנחנו מתחברים מגלים רצון לקבל?

אחרת אתה לא יכול לחבר את החלקים.

תלמיד: אז מה קודם למה, בשביל מה אנחנו צריכים לקבל רצון להשפיע?

קודם אתה צריך לאסוף את כל החלקים השבורים של הרצון לקבל, להביא אותם לנכונות להתחבר, כדי להשיג רצון להשפיע, והחיבור שלהם זה אותו הרצון להשפיע בעצמו.

תלמיד: ואפשר לעשות את החיבור בלי שיהיה קודם רצון להשפיע?

איך?

תלמיד: אז מה קודם למה הרצון להשפיע, או החיבור?

החיבור. החיבור בונה לך מרצונות שבורים רצון להשפיע.

תלמיד: אבל מצד שני כאילו שמעתי אותך אומר שאי אפשר להתחבר בלי שיש רצון להשפיע שהוא נותן?

הכוונה להתחבר חייבת להיות קודם.

תלמיד: וכשיש כוונה הבורא, הופך אותה ליכולת להתחבר?

ודאי.

תלמיד: אז מה זה כוונה להשפיע, ואיך היא שונה מהרצון לקבל?

יש כוונה, ויש יכולת.

תלמיד: איך הכוונה להשפיע שונה מרצון להשפיע?

כשיש רצון הוא כבר יכול להתבצע, וכוונה זו רק כוונה, למה הוא מתכוון.

תלמיד: ואיך היא קשורה לרצון?

היא יכולה להפעיל את הרצון.

תלמיד: את הכוונה הזאת אני מלביש על איזה רצון?

אתה כמו כל מדען מתבלבל בין שני עצים. מה אני יכול לעשות, אתה יכול להיות קצת יותר ישר?

תלמיד: מה זה בשבילי שתהיה לי כוונה להשפיע, על מה יושבת הכוונה הזאת, למה אני מחבר אותה, לכל רצון, או לרצון מסוים?

לרצון להידמות לבורא.

תלמיד: אז הרצון להידמות לבורא, שווה כוונה להשפיע או שאלו דברים שונים?

כן, זה מביא את הנברא לכוונה על מנת להשפיע.

שאלה: כתוב בכל מאמר רב"ש שקראנו "רצונו להיטיב לנבראיו". זה הרצון של הבורא. אז איך הוא כותב פה שאין לו רצון?

לבורא עצמו יש רצון להיטיב לנבראיו, יש לו רצון להעמיד את הנבראים בצורה שהם יוכלו לקבל ממנו השפעה. בהשפעה הזאת הוא מוריד להם רצון. הרצון הזה מושג להם כייסורים. אז הוא מאיר עליהם במה שהם יכולים ליהנות, בעל מנת להשפיע, הם מקבלים כוונה על מנת להשפיע, מתחברים בכוונה על מנת להשפיע, ומשיגים את הרצון על מנת להשפיע, ואז בתוך הרצון הם מגלים את האור שנקרא בורא.

תלמיד: אז רצונו להיטיב לנבראיו זה רצון להשפיע?

רצונו להיטיב לנבראיו זה הטבע של הבורא, זאת השפעה.

תלמיד: והוא ברא חוץ ממנו רצון לקבל לעצמו, שזה אין לו באמת?

כן.

שאלה: הבורא ברא מחוצה לו את הרצון לקבל. אבל מרגיש את הרצון לקבל הזה. אז או שהרצון צריך להיות כלול בבורא, או שהבורא ברצון. איך הבורא מרגיש את הרצון לקבל שאותו הוא צריך ליהנות?

הבורא ברא רצון לקבל "בראתי יצר הרע". חוץ מזה "בראתי תורה תבלין" שמתקן את היצר הרע, לרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע. ואז הרצון לקבל יכול לקבל את המילוי מהבורא, מהאור העליון, כי אז הוא עובד בעל מנת להשפיע.

תלמיד: זה ברור. אבל האם צריך להיות קשר בין הנותן למקבל?

מה שהוא נותן לו, זה הקשר ביניהם.

תלמיד: כשאני רואה מישהו שרוצה לקבל ממני, אני מרגיש מה הוא רוצה לקבל, ומזה אני מקבל תענוג. אבל זה כבר קיים בי, הרצון שלו לקבל, כדי שאני אוכל למלא אותו. אז אם הוא ברא את הרצון לקבל, אז או שהרצון צריך להיות גם בו, כלול בו. או שהוא בעצמו צריך להכניס את עצמו לתוך הרצון לקבל כדי שיהיה קשר ביניהם.

נכון.

תלמיד: אז איך זה למעשה, האם קורה זה בתוך הבורא?

לא מופיע שום דבר בתוך הבורא, אל תמציא.

תלמיד: אז הוא ממקם את עצמו בתוך הנברא?

כן.

שאלה: אתה מסכים שאני אתן תשובה מבעל הסולם? "מתוך רצונו של המאציל להשפיע, נולד בהכרח אצל הנאצל הרצון לקבל".

כן.

שאלה: האם ניתן לומר שהייסורים הם משהו שנוצר יש מאין?

ייסורים זו הרגשת ההפכיות צורה מהבורא.

תלמיד: גם אותם הוא יצר יש מאין בשביל שדרכם נתקרב אליו?

כן.

תלמיד: לפני כן לא היו ייסורים בבריאה?

בבריאה לא היו ייסורים, וגם אין ייסורים, זה רק נדמה לנו.

שאלה: נמצא שרצון זה משהו שמאחד מקום ומילוי. באור אין רצון. אבל מתי אור הולך ממקום יש הזדמנות לראות שיש שם רצון?

כן.

תלמיד: מצד הבורא זה רצון להשפיע, ומצד הנברא זה רצון לקבל, אבל זה רצון אחד.

כן.

שאלה: אפשר להגיד שיש מאין זו תפיסת הנברא כלפי הרצון לקבל שמתגלה בו?

כן.

תלמיד: ובסופו של דבר אפשר להגיד שהוא מגלה את היש מיש בכל פעם, או שזה רק בגמר תיקון?

יש מיש זה רק בגמר התיקון, אבל חלק מיש הוא מקבל כאותו האור המתקבל אצלו בעל מנת להשפיע.

שאלה: למה זה לא ההפך, כאילו אין מיש? בגלל שאין עוד מלבדו, ואז הוא ברא את הרצון לקבל וזה חיסרון מכל האפשרויות.

נכון.

תלמיד: למה זה יש מאין? הבורא הוא לא אין, אנחנו האין, לא?

אנחנו בכלל לא כלום. האור נקרא יש מיש. אור, כי הוא יוצא מהבורא שקיים ונצחי, והרצון לקבל הוא יש מאין, כי הוא לא היה קודם, אין, ואחר כך נעשה ליש. אז יש שני מקורות לבריאה, יש מיש, ויש מאין.

שאלה: האם זה נכון לומר שמה שנברא זה בעצם רק הסתרה?

אפשר להגיד כך.

תלמיד: זאת אומרת הסתרה על השלמות של הבורא.

כן.

שאלה: האם אפשר להגיד שכדי לגלות את העולמות שזה העלמה, הסתרה, האדם צריך בעצמו להעלים את הפרס שהוא גילוי הבורא?

כן, בדיוק. זה יפה.

שאלה: כתבתי שני דברים בשיעור, 1. אני זה הקשר שלי בעשירייה.

נכון.

תלמיד: 2. זה אני רוצה ליהנות מדברים שבהם אני עושה נחת רוח לבורא.

נכון.

תלמיד: איך הקשר בעשירייה פותח את העולמות? איך דווקא הוא פותח את ההסתרה והופך אותה לגילוי? דווקא מכל המציאות, מכל מה שאנחנו לומדים בתע"ס, בהכול, איך זה שדווקא הקשר הזה בעשירייה הוא זה שפותח את הכול?

כי העשירייה הופכת לכלי, לכלי הרוחני שבו אתה אוסף את כל ההארות, את כל השינויים ברצונות. ואז סך הכול אתה עושה שם חיבור של כולם, חיבור של כל ההשפעות, של כל הכלים וכל ההארות, וזה האינטגרל, הכולל, הסך הכול של מה שאתם עושים במשך הלימוד, בחיים הרוחניים.

תלמיד: זה כאילו שאנחנו מנסים לתפוס את כל מה שאנחנו לומדים בשכל, אבל אין לזה שום אחיזה בכלל.

זה נדמה לך. אחר כך אתה תקבל, זה כמו שאתה אוסף מטבעות מהאוצר עם כוס קטנה, בסוף תקבל הכול.

תלמיד: המציאות הזו, יש מציאות שהיא מציאות בעשירייה, והיא פחות או יותר ברורה, וכל פעם מתבררת יותר ויותר. ויש מציאות שאנחנו לומדים, תלמוד עשר הספירות, ופתיחה.

עוד לא הגענו, אבל כמו שאנחנו לומדים עכשיו על היחסים הגסים בינינו, בין החברים, בקבוצה, אחר כך נלמד דברים יותר עדינים, יותר פרטיים, וככה זה יתייצב בנו.

שאלה: אז יש לי שאלה שאולי עדיין אין לה תשובה. אני רק רוצה לשתף בה.

איך המציאות הזאת שאנחנו מגלים בעשירייה וחיים בה כל הזמן כל רגע, איך המציאות הזאת משנה את העולמות, איך היא משנה את כל מה שאנחנו לומדים שם בתע"ס?

אני לא מבין למה אתה מחלק את המציאות לאותנו, ותע"ס?

תלמיד: כי המציאות בעשירייה היא יותר ברורה, היא משהו שאפשר לתפוס אותו, להרגיש אותו. אתה אוהב, אתה שונא, אתה כועס, אתה משתוקק, אנחנו עושים ביחד משהו, אנחנו נפרדים, אנחנו מתאחדים, זה דבר שאפשר לאחוז בו.

אבל אתה לא יכול להעביר את זה לשפת הקבלה. זה יבוא. ודאי שזה אתה לא יכול להעביר את זה עכשיו לשפת הקבלה, כי עדיין אין לך השגה במה שאתה רוצה לדבר. אתה עוד לא יכול להכניס את הרצונות שלך, את הפעולות שלך לתוך העולם הרוחני. לזיווג, הכאה, חיבור, הזדככות. אתה עדיין לא יכול לשקול את הפעולות שלך, ולתת לכל פעולה ופעולה משקל.

תלמיד: אז אני הולך למקום שבו אני כן יכול, לעשירייה. מה צריך לקרות או להתרחש בעשירייה כדי שזה כן יקרה?

גם בעשיריה, זו אותה שפה. אם עכשיו התרחקתי מהחבר, או התקרבתי אליו, איפה עכשיו זה נשקל בינינו? אנחנו עוד לא יכולים להיות בזה. זו כל חכמת הקבלה, איך על ידי הפעולות של הנבראים בעולם הזה, אנו יכולים להתחיל לעבוד עם הרצונות, הכוונות, המסכים, והרשימות בעולמות העליונים.

תלמיד: זאת השאלה.

זאת השאלה. נגיע.

שאלה: אתמול בשיעור צהריים שמעתי שאמרת שההתקדמות בכנס יכולה להיות כזו שיהיו אנשים שיעלו ממש מעולם לעולם, יהיו כאלה שיעברו מספירה לספירה, יהיו כאלה שלא יעלו כלום, וכאלו שאפילו ירדו כתוצאה מהכנס.

אני לא חושב שאנשים ירדו כתוצאה מהכנס, כי סך הכול האור שמקיף בכינוס הזה לא נותן לאף אחד ממש ליפול.

תלמיד: ומה זה הדבר הזה שעוברים מעולם לעולם כתוצאה מהכנס?

אלה מדרגות שאנחנו מסוגלים לעלות על ידי החיבור בינינו. אנחנו מזמינים את האור מקיף בצורה כזאת עוצמתית שבהחלט נוכל להרגיש את העלייה הזאת.

תלמיד: אבל איך מייצרים כלי שהכנס יעביר אותנו עולם?

מה זה חשוב אם זה עולם או מדרגה סמוכה?

תלמיד: לי זה לא חשוב. אני מנסה להבין איך ליצור כלי נכון כדי שהכנס ממש ישפיע על כל הכלי?

חיבור. אנחנו לא יודעים, אנחנו יודעים רק לעשות חיבור בינינו, וכמה שאפשר יותר מלב ללב.

(סוף השיעור)