שיעור צהריים 18.12.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 140,

הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אות ט'

אות ט'

"ותמור זה חביבה יתירה מודעת לנו מאתו יתברך שהגיענו וזכינו, לרוח אפינו הבעש"ט ז"ל, אשר פרשת גדולתו ועוצם קדושתו, למעלה מכל הגה ומכל מלה, לא התבוננו ולא יתבוננו בו, זולת אותם הזכאים ששמשו לאורו, וגם הם לשיעורין, כל או"א לפום מאי דקביל בלבי' [לפי מה שקיבל בלבו]. והן אמת, שאור תורתו וחכמתו הק', נבנים על אדני הקודש מהאר"י ז"ל ביחוד, אמנם אין ענינם דומה זה לזה כלל, ואסביר זה ע"ד משל למי שנטבע בנהר, והוא עולה ויורד כדרך הנטבעין, שלפעמים נגלים רק שערות ראשו, ואז מטכסים תחבולות, איך לתופסו ולהצילו דרך ראשו ולפעמים נראה גם גופו, ואז מטכסים תחבולות, לתופסו מכנגד לבו. כן הענין הזה, אחר שאיש ישראל נטבע במים הזדונים גלות העמים, מאז עד עתה, נמצא עולה ויורד, ולא כל הזמנים שוים, אשר בזמן האר"י ז"ל לא נראה אלא ראשו, וע"כ טרח האר"י ז"ל בעדינו, להצילנו דרך ראש, ובזמן הבעש"ט ז"ל היה הרוחה, וע"כ היה לברכה בעדינו, להצילנו מכנגד הלב, והיה לנו לתשועה גדולה ונאמנה.

ובעוה"ר חזר ונהפך הגלגל בדורינו זה, וירדנו פלאים, כמו מאגרא רמא לבירא עמיקתא, ונוסף עלינו התנגשות העמים, אשר בלבל כל העולם כולו, ונעשו הצרכים מרובים, והדעת קצרה, ומשובשה בזוהמת החומר, הנוטל חלק בראש, ועבדים רוכבים על סוסים, ושרים לארץ יהלכו, וכל הנאמר במתניתין במסכת סוטה הנ"ל נתקיימה בנו בעוה"ר ושוב נעשה מחיצה של ברזל, גם לאור הגדול הזה של הבעש"ט ז"ל, אשר אמרנו שהולך ואור עד נכון גאולתינו השלימה, ולא האמינו חכמי לב בהאפשרות בדור יבוא ולא יוכלו לראות לאורו, והנה חשכו עינינו נשינו טובה, ובראותי זה אמרתי עת לעשות, וע"כ קמתי לפתוח בהרחבה פתחי אורה של האר"י ז"ל, שהוא הוא המסוגל ומוכשר גם לדורינו זה כנ"ל, וטובים השנים מהאחד.

ואין להאשימנו על הקיצור לשון הנוהג בחיבורי, להיות זה מותאם, ומוכשר לכל אוהבי חכמה, כי ריבוי הקנקנים מפיגין טעם היין, ויוכבד המושג על המעיין. ואין אנו אחראין לשמיני הלב, בשעדיין לא נברא הלשון להועילם, ובכל מקום שנותנים עיניהם, מזומן להם חפץ הכסילות, וכללא נקוט, שמאותו מקום שהחכם שואב מקורי חכמתו שואב משם הכסיל מקור אולתו. ובכלל אני עומד בראש ספרי ומזהיר שלא טרחתי כלל, לכל אותם האוהבים להסתכל בארובות, זולת לאותם שדבר ה' יקר להם, והולכים ומתגעגעים לנהור אחר ה' וטובו, בכדי להשלים המטרה שבשבילה נבראו, כי יתקיים בהם ברצות ה' הכתוב כל משחרי ימצאוננו וכו'."

שאלה: הוא כותב פה משל על אדם שטובע בנהר, ואז אפשר להציל אותו או משערות ראשו או מליבו. והוא כותב שהאר"י בא להציל אותנו מהראש והבעל שם טוב מהלב. מה זה להציל מהראש ומה זה להציל מהלב?

זה לדבר לבני אדם שבדורם, אז יש כאלה שיותר קרובים ללב, יש כאלה שיותר למוח.

תלמיד: אלה שקרובים למוח, מה זה להציל אותם? מה אפשר לתת להם מהחכמה האלוהית שזה יגע להם במוח?

זה כמו שהאר"י עשה, הוא כתב את "תלמוד עשר הספירות", אומנם לא הוא כתב אלא בעל הסולם כתב אחר כך לפי כתבי האר"י, והוא פנה למוח של האדם. אחר כך כבר פנו ללב.

תלמיד: בפנייה של האר"י ושל בעל הסולם שבא אחר כך להמשיך את האר"י, בפנייה למוח, מה הם רצו להסביר לאדם, שהם הרגישו שזה יציל אותו מהטביעה?

הם רצו לעורר אותו לפנות לבורא, להתחבר עם האחרים, כרגיל כמו שאנחנו מדברים.

תלמיד: האם זה מגרה את המוח של האדם?

כן.

תלמיד: למה?

גם את הלב אבל בעיקר את המוח. כי זה הסבר על צורת הבריאה, על התמונה שלה.

תלמיד: והבעל שם טוב שרצה להציל אותנו דרך הלב?

הוא יותר דיבר על חיבור, על יחס בין בני אדם, הוא רצה לעורר אותם לחיבור ביניהם.

תלמיד: למה הפעולות האלה מצילות את האדם מטביעה? איפה הוא טובע ולמה זה מציל?

הוא טובע באגו שלו, כך כל אחד, כולנו טובעים בתוך הרצון האגואיסטי, ואין לנו שום אפשרות להינצל מזה אלא על ידי האמצעי. אמצעי יכול להיות תורה שמגיעה אלינו דרך המוח, או תורה שמגיעה אלינו דרך הלב.

שאלה:, איך להציל את הדור שלנו, האם דרך הראש או דרך הלב?

לי נראה שדרך הראש, כך נראה לי, אני לא בטוח, אני אומר לכם כבר בעצמי, שאני לא בטוח, אבל נראה לי שדרך הראש. הלבבות שלנו הם מאוד יבשים.

תלמיד: האם דרך הראש מסוגלים לקלוט?

דרך הראש מסוגלים לקלוט, דרך הראש מסוגלים לחשוב, להתחבר זה עם זה, להתפלפל זה עם זה. כך לאט לאט, מהקטנים ביותר עד הגדולים ביותר, יכולים להיות איכשהו מקושרים לחכמה.

תלמיד: ומה עם הלב?

הלב אחר כך. אחרי המחשבות יתעוררו הלבבות.

שאלה: הוא מזהיר על אלה ש"אוהבים להסתכל בארובות", שלא להם הוא כתב את הספרים. מי הם האנשים האלה?

אלה שלא רוצים לדעת את החכמה ולהשתמש בה בפועל כמו שהמקובלים כיוונו, אלא יש להם עניין גשמי, לדעת ולרכוש על ידי זה אולי שם חכם, או משהו כזה.

תלמיד: אתה הסברת קודם שהאר"י ניסה לעזור לנו דרך הראש והבעל השם טוב דרך הלב. וכשהחבר שאל איך לעזור לדור הזה, אמרת דרך הראש.

כי זה דור שיותר קרוב לעבודה בראש.

שאלה: גם בינינו וגם כשאנחנו יוצאים לקהל, אנחנו מדברים רק על חיבור, רק על הלב, אנחנו לא מלמדים את הקהל עשר ספירות.

אתה לא תוכל ללמד אותם על עשר ספירות, אבל העניין הוא למה הם נמשכים ומה הם תופסים יותר. אני לא חושב שהם יקבלו ממך משפטי אהבה, חיבור, חיבוק, אלא זה יבוא אחר כך.

תלמיד: אבל כל ההפצה שלנו מסתובבת סביב חיבור, אנחנו לא מדברים על חכמה.

אתה לא יכול לדבר על חכמה כשאתה פונה לקהל גדול, לאלפים, אתה לא יכול.

תלמיד: אז מה זה אומר שאנחנו צריכים לפנות אליהם דרך הראש?

מדובר על אלה שמתקרבים יותר לחכמה, ורוצים לדעת את העניין עליו אנחנו מדברים. כך נראה לי.

אני לא חושב שהבעל שם טוב לא מתאים לזמננו, פשוט לא הבינו אותו כל כך, הוא אולי לא פרסם את עצמו מספיק. אנחנו גם לא רואים תנועה רצינית, גדולה שלו כמו תנועת האר"י. גם אני חשבתי קודם למה הבעל השם טוב הוא כל כך גדול, אלא יש לו סיפורים, אבל הוא דווקא משך אנשים לעבודה למעלה מהדעת.

תלמיד: בעל הסולם כתב, "לא טרחתי כלל, לכל אותם האוהבים להסתכל בארובות, זולת לאותם שדבר ה' יקר להם, והולכים ומתגעגעים לנהור אחר ה' וטובו, בכדי להשלים המטרה שבשבילה נבראו כי יתקיים בהם ברצות ה' הכתוב כל משחרי ימצאוננו וכו'". בעל הסולם שם פה מסננת מאוד משמעותית, הוא אומר שהוא כותב רק למי שיש לו נקודה שבלב וכבר בוער להגיע לבורא.

זה ברור. ובכל זאת, גם לבעל הסולם עצמו יש את "תלמוד עשר הספירות" ויש לו גם מאמרים, מאמרי העבודה הרוחנית.

שאלה: אבל הוא גם כתב שלהתפשטות גדולה של חכמת הקבלה אנחנו צריכים בקרב העם. איך שני אלה מסתדרים?

בחכמת הקבלה יש לך שניים, גם את החכמה עצמה וגם עבודה רוחנית פנימית יותר.

שאלה: מה בעל הסולם חשב כשהוא הוציא את "עיתון האומה" או את הקונטרסים?

מקובל לא יכול להפסיד, הוא מפחד להפסיד כל הזדמנות שיש לו לתיקון העולם, ולכן עשה מה שעשה.

תלמיד: זה ברור שהוא עשה נכון. מה הייתה הציפייה שלו כשהוא הוציא מאמר כמו "מתן תורה" או "הערבות", האם שכל העם יקרא את זה?

שזה ישפיע בכל זאת על בני אדם והם יתעוררו. אלא מה עוד אפשר לעשות?

תלמיד: האם הוא ניסה ללקט את הנקודות שבלב, זו בעצם הייתה המטרה שלו?

כן.

תלמיד: למרות שהוא עשה את זה אז בצורה יחסית המונית.

במה שהיה בידו. לא היו לו כל כך הרבה הזדמנויות. הוא רצה לפתוח מפעל לעורות כדי לחבר אנשים, לעשות מהם אגודה של פועלים, של לומדים, עובדים, אבל לא עלה בידו. כמו שרב"ש אמר, שהזמן עוד לא היה ראוי.

האם אנחנו נמצאים בזמן ראוי? מי יודע. צריכים להשתדל, לפחות להמשיך לאותו כיוון, ומה שיהיה אחר כך הבורא יסדר. אבל אנחנו צריכים להשתדל להכין בשבילו את כל המצבים ההכרחיים.

תלמיד: היהדות אף פעם לא הפיצה את עצמה, גר שהיה רוצה לבוא היו דוחים אותו. שאר הדתות עושות הפצה, האסלאם במלחמות, הנצרות גם עשתה הפצה. ואנחנו פתאום רוצים להפיץ.

אנחנו רוצים להפיץ לא את היהדות, אלא את תיקון האדם, שזה שייך לכולם. אנחנו נמצאים בדור האחרון, בדור שכבר חייבים לבצע פעולות תיקון.

שאלה: איך אתה מפיץ משהו למישהו שהוא לא מרגיש שזה חסר לו?

אני משתדל לכתוב את זה ולהגיע אליו בצורה נכונה ככל האפשר. שהוא יתרשם וכך זה ישפיע עליו.

תלמיד: האם צריך להראות לו את זה כדי שיתרשם שזה טוב ושאין לו את זה?

כן, גם בחיסרון וגם במילוי. אנחנו בכל זאת רואים שהיום אלפים נכללים מזה, רוצים ללמוד ולומדים, וזה הישג גדול בזמננו, לא כמו שהיה אז. נחיה ונראה. יש עוד מה לראות.

(סוף השיעור)