שיעור בוקר 17.08.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ז', עמ' 504, דף תק"ד, "עשר ספירות דז' מלכין קדמאין דמיתו". אותיות כ"ז – כ"ט

קריין: אנחנו לומדים מתוך הספר "תלמוד עשר הספירות" חלק ז', עמוד 504 או תקד, אות כ"ז בדברי האר"י.

אות כ"ז

"וכאשר נברא אדה"ר ועשה מצות מעשיות, החזירם פב"פ. ואז לא היה פחד מן הקליפות, כי כבר חפר ועזק וסקל וכרת קוצים מן הכרם. והנה בהיותם אב"א אין לזו"ן רק כותל א' לשניהם, וכותל א' לבד מספיק בין שניהם ומשתמשים בכותל אחד, חצי כותל לז"א, וחצי כותל לנוקבא. וכאשר אדם החזירם פב"פ ע"י מצות ומע"ט, אז נגמר ונשלם אחור א' שלם לזה ואחור א' שלם לזה, ויכולים לחזור פב"פ."

קריין: אות כ"ז אור פנימי.

פירוש אור פנימי לאות כ"ז

"מצות מעשיות החזירם פב"פ: פירוש, כי ע"י מע"ט שעשה, היה מתדבק יותר בהקדושה, וסיפק בידו לברר בירורים מניצוצים וכלים שנפלו לבי"ע, ולטהרם מהסיגים שבהם דהיינו מתערובת של בחי"ד בהם, (כנ"ל דף תפ"ו באו"פ ד"ה הסיגים) עש"ה. ואז העלה אותם למ"ן להנוקבא ומתוך שהניצוצין וכלים הללו שהעלה באו מהז' מלכים דנקודים, שכבר היה בהם אור החכמה מטרם שנשברו, וגם המה מחלקי הנוקבא, ע"כ מרגשת הנוקבא דז"א בחסרונם מאור החכמה, והיא מפסקת משום זה את האחורים שלה, ומחזירה פניה לז"א ומזדווגת פב"פ."

אין כאן מה להוסיף. על ידי עבודת האדם אנחנו מעלים מ"ן ומפעילים את כל התהליך הזה שלמדנו.

"ואז לא היה פחד מהקליפות כי כבר חפר ועזק וסקל וכרת קוצים מן הכרם: כלומר, שאחר שבירר הניצוצין והכלים מכל הסיגים שבהם, המכונה עבודת הכרם, דהיינו חפר ועזק וכו' הנה הם ראוים לעלות למ"ן לנוקבא ולגרום שם זווג פב"פ עם ז"א, אשר אז מתתקנים הכלים הללו בבחינת ג"ר ואין יותר פחד שלא ישברו, כמו שקרה להכלים הללו בראשונה, בעולם נקודים, משום שכבר כלה הקוצים מהכרם, שהם הסיגים שבהם, כנ"ל. ומכאן ואילך הם נשארים בקדושה בנצחיות.

כותל אחד לשניהם וכותל א' לבד מספיק בין שניהם, ומשתמשים בכותל אחד: כותל פירושו אחורים. והיינו אחורים דאמא, שהמה מתתקנים בה בבחינת אב"א, שהוא מספיק להם לשניהם כמו הארת ג"ר, כנ"ל. שמשלים החסרון חכמה שבהם, ע"כ המה מוגנים מפני החיצונים. וזה אמרו וכותל א' לבד מספיק בין שניהם. כלומר שמספיק בשבילם, לכסות ולהעלים החסרון חכמה אשר באחורים שלהם. ואין הקליפות יכולים לינק משם." אור האימא שומר עליהם, חפץ חסד, השפעה, ואז אין מקום לקליפות, לעל מנת לקבל להתעורר.

"חצי כותל לז"א וחצי כותל לנוקבא: כלומר, שניהם נכללים באחורים אלו, באופן, שאין הקליפות יכולים לינק לא מן הז"א, ולא מן הנוקבא.

ונשלם אחור א' שלם לזה ואחור א' שלם לזה ויכולים לחזור פב"פ: כי על ידי החסדים וגבורות שהם משיגים מזווג עליון של או"א כמ"ש להלן, הנה על ידי החסדים נשלם האחורים דז"א בבחינת ג"ר. ועל ידי הגבורות נשלמים האחורים דנוקבא, בפני עצמם בהארת ג"ר. כמ"ש לפנינו ואז ראוים לחזור פב"פ."

כותל זה מסך, מגן נגד קבלת אור החכמה, ועל ידי זה שבינה מאירה, היא מביאה כותל לתחתונים ואז הם יכולים לארגן את עצמם ולבנות את עצמם.

שאלה: כתוב פה "ועשה מצות מעשיות, החזירם פב"פ. ואז לא היה פחד מן הקליפות".

אם זה פנים בפנים כבר יש אור חכמה.

תלמיד: ודאי. מה זה "עשה מצות מעשיות"?

לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: זה נקרא מצות מעשיות?

בטח. זה מעשה, מקבל על מנת להשפיע. יש לך סך הכול שתי פעולות חוץ מצמצום, שהן להשפיע על מנת להשפיע ולקבל על מנת להשפיע. להשפיע על מנת להשפיע נקרא הכנה, והמצוה ממש היא לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: אנחנו קצת מתבלבלים כשכותבים על מצות מעשיות.

לא "אנחנו", אתה.

תלמיד: אני אישית.

כן, במה?

תלמיד: כשהוא כותב לי "מצות מעשיות".

זה תלוי מאיזה עולם אתה בא.

תלמיד: זה תלוי מאיזה עולם אני בא?

כן, בטח. אם מהעולם הזה אז בשבילך מצות מעשיות זה שאתה עושה במעשה, בידיים וברגליים שלך. אצלנו זה נקרא גירסא דינקותא, שלימדו אותך כך לעשות. מצות זה שאתה עושה ציווי הבורא, שהציווי שלו הוא להגיע לדביקות, זאת אומרת או להשפיע על מנת להשפיע או לקבל על מנת להשפיע.

קריין: אות כ"ח בדברי האר"י.

אות כ"ח

"* והנה סבת היות נעשה להם עתה ב' אחורים שלמים, היה באופן זה. כי ע"י מצות ומע"ט של אדם התחתון גרם זווג עליון באו"א, וחזרו לתת להם לזו"ן בחינת מוחין אחרים שהם בחינת החסדים וגבורות של דעת דז"א, אשר הם עיקר סוד הטפה דיהיב או"א בזווגם. והטעם הוא, כי תרין מוחין דז"א הנקראים חו"ב אין אורותיהם מתגלים בז"א, כי הם מלובשים בסוד נצח הוד דאמא, ואין יוצא מהם אלא הארה מועטת בכח הכאת האורות החסדים המגולים שמכים בהם ומוציאים קצת הארה מהם לחוץ כנודע. מה שאין כן בחסדים וגבורות המתלבשים בתוך יסוד דאמא המסתיים בחזה דז"א, שמשם מתגלים בגילוי גמור, ויוצאים לחוץ תוך ז"א ומאירים בו. ולכן העיקר הם החסדים וגבורות."

* שער הקדמות דף פ"ט דרוש בבטול האחורים דאו"א.

אולי עוד פעם.

בואו נראה איך אימא משפיעה על זעיר אנפין. זה דבר מאוד חשוב, איך שהיא נכנסת לתוך זעיר אנפין, מדובר על עולם אצילות, ואיך היא מאירה לזעיר אנפין ונותנת לו הגנה, תיקון.

קריין: אות כ"ח אור פנימי.

פירוש אור פנימי לאות כ"ח

"גרם זווג עליון באו"א: כי כשהאדם מעלה מ"ן לזו"ן, כן גם זו"ן מעלים מ"ן לאו"א, וכן או"א למעלה מהם, וכן עוד למעלה לעלי עליון עד סוף כל המדרגות ואז מגיעים מוחין חדשים מא"ס ב"ה, דרך המדרגות עד שמגיעים לאו"א, ומהם לזו"ן. כי אין שום חידוש אור בעולמות בלתי מא"ס ב"ה לבדו. וזכור זה תמיד.

מוחין אחרים שהם בחינת החסדים וגבורות של דעת דז"א: כמ"ש בזוהר (משפטים דף תק"ב ע"ב) דרישא דמלכא בחסד וגבורה אתתקן, אלא שהחסד נתעלה לחכמה והגבורה לבינה, ושליש ת"ת העליון שמחזה ולמעלה נעשה לו לדעת. וזהו נעשה ע"י החסדים וגבורות שמקבל מזווג דאו"א. כמ"ש לפנינו." זאת אומרת, כך נברא חב"ד בזעיר אנפין, מחסד חכמה, מתפארת דעת, ומגבורה בינה.

"סוד הטפה דיהיב או"א בזווגם: כבר ידעת, שכל הזווג דאו"א פב"פ, הוא מכח הזו"ן שעלו להם למ"ן, (כנ"ל דף תק"א ד"ה המדרגה ע"ש.) והנה מקודם זה היו זו"ן אב"א, שפירושו בלי הארת חכמה, אלא שהם מתוקנים באחורים דאמא. אשר אז לא חסר להם חכמה כלל כנ"ל. וז"ס ואחוריהם ביתה, כי בחי' נה"י דזו"ן שהם האחורים שלהם אינם מגולים כלפי חוץ, כי האחורים דאמא נמשכים מסוד הבינה דאו"י מטרם שהאצילה את הזו"ן לחוץ, כי בעת שהאצילה את הזו"ן, כבר שבה פב"פ כדי להמשיך לו הארת חכמה. (כנ"ל דף תק"ב ד"ה ותדע, עש"ה) וע"כ כיון שגם זו"ן נתקנו באותם אחורים, נמצא משום זה גם הנה"י דזו"ן שהם עוד כלולים בחג"ת שלהם בפנימיותם, ורק החג"ת מגולה כלפי חוץ.

ואחר שאדה"ר העלה מ"ן לזו"ן, כנ"ל, גרמו המ"ן האלו לזו"ן שאין אב"א מספיק להם אלא שצריכים להמשיך הארת חכמה, וע"כ גם הם עולים למ"ן אל הבינה. וגרמו גם אל הבינה שתפסיק האחורים שלה, ותזדווג עם החכמה פב"פ, כנ"ל. והנה אז יצאה הטפה מזווג הזה דאו"א בשביל הזו"ן, שפירושה, אותה הארת חכמה הראויה לנה"י דזו"ן, משורשם שבאו"י, ובזה נתמלא החסרון נה"י של זו"ן.

וטפה זו דאו"א מתלבשת ביסוד דאמא, שהיסוד הזה מלובש בת"ת דז"א עד החזה, והיא החו"ג המגולים היוצאים מיסוד דאמא, מחזה ולמטה, דהיינו נה"י החדשים הכלולים באותה הטפה דזווג או"א. כנ"ל. שיש בהם הארת חכמה, ויכולים עתה להתגלות כלפי חוץ, ואין שום פחד מהקליפות. כי עתה הם שלמים בלי שום חסרון. וע"כ הם מכונים חסדים וגבורות מגולים. משא"כ מקודם זה, אשר הזו"ן היו מתוקנים באב"א, אז היו החו"ב אלו מכוסים ונסתרים במסך דאחורים דאמא, בסוד ואחוריהם ביתה. כנ"ל.

חו"ב אין אורותיהם מתגלים בז"א כי הם מלובשים בסוד נצח הוד דאמא: כי המוחין דז"א הם מלובשים בנה"י דאמא, ונה"י דאמא מלובשים בחג"ת של הז"א. עשר החסד מתעלה לחכמה, וגבורה מתעלה לבינה, ומחזה ולמעלה מתעלה לדעת. והנה חכמה ובינה נשארו בראש דז"א, ואין להם התפשטות לתוך הגוף אבל דעת דז"א שביסוד דאמא, יש לה התפשטות מחזה ולמטה, כנ"ל, שהם הנה"י החדשים שמתגלים עתה בזו"ן.

וזה אמרו, חו"ב אין אורותיהם מתגלים וכו' משא"כ בחסדים וגבורות המתלבשים בתוך יסוד אמא המסתיים בחזה דז"א, שמשם מתגלים בגילוי גמור, ויוצאים לחוץ. וכו', דהיינו כמבואר, שהם בחינת הנה"י המתגלים לחוץ מחמת שקבלו הארת החכמה ונשלם לגמרי האחורים שלהם."

תלמיד: כאשר התחתון מעלה מ"ן כתוב פה שאבא ואימא עושים זיווג ואז זה ממשיך ועולה עד אין סוף.

כל הזיווגים עולים עד אין סוף. מעלה מ"ן זה מעלה חיסרון, באף מקום אין תשובה על החיסרון רק באין סוף.

תלמיד: הפעולה הזאת של הזיווג היא בעצמה פעולה של העלאת מ"ן? מה ההבדל בין זיווג להעלאת מ"ן?

העלאת מ"ן דחתתון גורמת זיווג בעליון, שמתחברים אבא ואימא, כלי דחכמה עם כלי דחסדים יחד ואז מעלים חיסרון של זו"ן שהוא כבר יהיה חיסרון מסודר להביא מאור לזו"ן שיסדר להם כלים דקבלה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: פעולת הזיווג היא על המ"ן של הזו"ן או פעולת הזיווג היא פעולה שאבא ואימא עושים ביניהם?

כל תחתון גורם חיסרון בעליון. העליון לוקח את החיסרון של התחתון, מעבד אותו ומעלה אותו לעליון שלו, וכך כל אחד.

תלמיד: אתמול דיברנו על רשימו דהתלבשות ורשימו דעביות. המ"ן הזה שעולה מעורר איזה רשימו מיוחד באבא ואימא? איך זה קשור?

כן, ודאי. מאותו מקור שממנו אבא ואימא בנו את הזו"ן, לשם עולים החסרונות של הזו"ן. אתה לא יכול לפנות אלא לאבא ואימא שלך.

שאלה: מה זה דעת דזעיר אנפין?

מתוך זה שהוא מקבל חכמה ובינה, אורות מלמעלה, הם בונים בו בחיבור ביניהם ספירה כזאת שנקראת דעת. זה בקו באמצעי, שיש לנו העלאת החסד לחכמה והעלאת הגבורה לבינה והעלאת התפארת לדעת.

שאלה: מה התפקיד שלו?

דעת הוא המקשר, זו לא ספירה זה הקשר בין הספירות, דג"ר.

תלמיד: אבל מה התפקיד, למה צריכים דעת, למה עשר ספירות זה לא מספיק?

כי אתה לא יכול לקבל את אור החכמה בלי שהוא מלובש נכון באור הבינה, והקשר בין חכמה ובינה העליונים לבין המאמץ התחתון להשיג אותם בסך הכול בונה לך כלי דעת ואור הדעת.

תלמיד: למה זה חשוב?

בהשגת העליון זה חשוב. התחתון כשהולך להשיג את העליון בשבילו זה חשוב מאוד. זה קשר בין חכמה ובינה בתחתון.

ב"שאלות ותשובות" יש הרבה על זה.

קריין: אות כ"ט בדברי האר"י.

אות כ"ט

"ונמצא, כי בהתפשט החסדים והגבורות למטה בגופא דז"א, אז החסדים נתנים אל ז"א, ובהם נשלם ונגמר בנין אחורים שלו בשלימות, והגבורות ניתנין אל הנוקבא, כנודע, וע"י נשלם אחורים שלה, ויש לו אחורים שלם ולה אחורים שלם, ואז יכולים לחזור אפין באפין כיון שאחוריהם שלימים, ואין עתה יכולת בחיצונים להתאחז שם, משא"כ בתחלה, שהיה לזה חצי אחורים ולזה חצי, והיו יכולים להתאחז בהם. ולכן עתה יכולים לחזור פב"פ, כי אין פחד מן החיצונים, כנזכר אצלינו בביאור כונת ברכת אבות של העמידה דימי החול והבן זה מאוד, והנה נמצא, כי תועלת כניסת החסדים והגבורות בז"א, היתה לב' סיבות שהם אחת, כי הם המגדילים והמשלימים האחורים דזו"ן, ועוד שעי"כ חוזרים פב"פ."

פירוש אור פנימי לאות כ"ט

"החסדים נתנים אל ז"א וכו' והגבורות נתנין אל הנוקבא:"

אני מזכיר על הכוונה. כמה שמבינים או לא מבינים זה לא חשוב, חשובה לנו הכוונה שלפי זה נקבל את המאור המחזיר למוטב. לפני השגה ובדרגה שכתוב כאן, בדרגה הזאת אנחנו בכל זאת לא מבינים על מה מדובר, זה סתם קשקושים בשכל הבהמי. אנחנו צריכים את המאור, ולהשגת המאור כולנו שווים.

פירוש אור פנימי לאות כ"ט

"החסדים נתנים אל ז"א וכו' והגבורות נתנין אל הנוקבא: כבר נתבאר, שטפת הזווג הנמשכת לז"א היא בחי' נה"י חדשים מגולים, והיא חסדים וגבורות היוצאים מיסוד דאמא הנפסק במקום החזה דז"א. כי בחינתם עצמם הם חסדים, וחלק המלכות שבהם, הם גבורות. וזה אמרו ''החסדים ניתנין אל ז"א, ובהם נשלם ונגמר בנין אחור שלו בשלימות". כי עתה שהשיג נה"י בהארת חכמה בבחינת נה"י דאור ישר, כנ"ל. הרי נשלם כל הגדלות של האחורים שלו, ואין בהם חסרון עוד. וע"כ המה יכולים עתה להתגלות לחוץ בלי שום פחד מפני החיצונים. כנ"ל. "והגבורות ניתנים אל הנוקבא ועל ידיהם נשלם אחור שלה" כי הגבורות שהם בחינת נה"י בהארת חכמה, הכלולה בהטפה דזווג או"א מצד הגבורות שבהם, הם מושפעים להנוקבא, ועתה גם הנה"י דנוקבא נשלמים ונגמרים ומתגלים לחוץ בלי שום פחד מהקליפות, וע"כ המה נפרדים עתה זה מזה, כי יש לכל אחד אחורים בפני עצמו.

יכולים לחזור אפין באפין כיון שאחוריהם שלמים, וכו', משא"כ בתחלה שהיה לזה חצי אחורים ולזה חצי והיו יכולים להתאחז בהם: כמ"ש לעיל" מה התועלת מהחיבורים ימין ושמאל "שבשעת היותם אב"א, שפירושו, שהיו מוגנים באחורים דאמא," זה מצב הקטנות "הבוחרים יותר באור דחסדים, ודוחים אור החכמה. הן אמת שזה היה מספיק להם לשמרם מפני החיצונים שלא יוכלו להתאחז במקום החסרון שלהם, דהיינו החסרון מהארת חכמה. כי בעת היותם מתוקנים באחורים אלו אינם חפצים חכמה, ואינם צריכים לה, וע"כ אין שום חסרון ניכר בהם שיוכלו החצונים להתאחז שמה, עם כל זה, נבחנים כמו חסרי נה"י, כנ"ל, כי מקום החסרון חכמה, ניכר בעיקר בנה"י שלהם, (נ"ב מכ"י המחבר זצ"ל כי החסר מנה"י דכלים הוא חסר מג"ר דאורות מטעם ערך ההפוך שבין כלים לאורות וכן יש לומר) משום שמיחס האור ישר הם עצם הזו"ן דאו"י, שכל עיקרם אינו יותר אלא בחינת הארת חכמה אשר בהם: כי הבינה דאור ישר היא אור דחסדים בלי חכמה כלל, כי אינה חפצה אלא חסדים בסוד כי חפץ חסד הוא, וע"כ הג"ר שבה נבחנים לחג"ת, כי כח"ב מבחינת חסדים נבחנים לחג"ת, כנודע.

אלא רק בעת שהאצילה את הזו"ן," עם בינה שהצילה את הזו"ן "כי ראתה שאין קיום לחסדים בלי הארת חכמה, וחזרה והמשיכה הארת חכמה לתוך חסדים, הנה נבחנת המשכה זו שכבר יצאה מבחינת בינה דאו"י וקנתה שם בפני עצמה, שהם זו"ן או נהי"מ דאו"י. (עי' לעיל ח"ד פ"ו באו"פ סעיף פ') והנך רואה שכל ההפרש בין הבינה לבין הנה"י דאו"י, הוא רק בהארת החכמה שהמשיכה, אשר בחי' החסדים בלי הארת חכמה, היא חלקה של הבינה עצמה במקורה, ובחינת הארת חכמה בחסדים, המה חלקם של הנהי"מ או זו"ן. (עי' לעיל ח"א דף ה' ד"ה וטעם)." הארת חכמה, זה ההבדל. ההפרש בין בינה לבין נה"י דאור ישר הוא רק בהארת חכמה.

"והנה נתבאר היטב, שעיקר מדרגת נה"י, אינו, אלא בחינת הארת חכמה אשר בהם, וע"כ כל עוד שאין בהם הארת החכמה המה הנושאים את החסרון הזה, וע"כ הקליפות והחיצונים מתאחזות בחסרון זה, ומשום זה הנה"י מכונים בשם אחורים, כי אחורים פירושו, מקום חסרון, וז"ש הרב לעיל אות כ"ו כי מקום הקליפות והחיצונים הוא אחורי נוקבא דז"א, ובאחור דז"א, ע"ש.

ומשום פחד הקליפות שלא יתאחזו באחורים אלו, שהם הנהי"מ נתתקנו אב"א, דהיינו באחורים דאמא, כנ"ל. שהמה מכונים כותל, שע"י כותל זה, נשמרו הנהי"מ שלא יתראה בהם חסרון החכמה, כנ"ל. שז"ס ואחוריהם ביתה. שהנה"י גנוזים בפנימיות, שהוא בתוך הכותל דאמא המגנת עליהם, ופניהם מגולים כלפי חוץ. דהיינו החג"ת שלהם, שהם אינם צריכים להארת חכמה ממקורם באו"י, כנ"ל, שהם נמשכים מבחינת הבינה, מטרם שהמשיכה את אור חכמה, וע"כ יכולים להיות מגולות כלפי חוץ, כי אין חסרון ניכר בהם ואין שם מקום אחיזה לחיצונים.

וזה אמרו ''ואז יכולים לחזור אפין באפין, כיון שאחוריהם שלימים ואין עתה יכולת בחיצונים להתאחז שם, משא"כ בתחלה, שהיה לזה חצי אחור ולזה חצי, והיו יכולים להתאחז בהם". כי מתחלה שהיו שניהם מתוקנים בכותל אחד, דהיינו באחורים דאמא, היו שניהם דבוקים בכותל הזה," חצי חצי "שהוא כותל דחג"ת, ואין שום הפרש בין הז"א להנוקבא, כי שניהם הם עתה בחינת חסדים בלי גבורות, כי חג"ת כולו הם עתה חסדים, מטעם האחורים דאמא שה"ס כי חפץ חסד הוא, אמנם עתה שכבר השיגו טפת הזווג דאו"א, שהיא הנה"י בהארת חכמה כנ"ל. הנה עתה נתגדלו ונשתלמו האחורים שלהם, שנה"י מצד החסדים לקח הז"א, ונשלמו ונגמרו האחורים שלו, עד שאין בו שום חסרון, כי כבר יש בו הארת חכמה, וע"כ יכולים אחורים שלו, דהיינו הנה"י, להתגלות כלפי חוץ, בלי שום פחד. ועד"ז, הנוקבא לקחה נה"י הללו מצד הגבורות, ונשלם ונגמר אחור שלה, ויכולה עתה להתפרד מהאחור של הז"א, כי יש לה אחור שלם בפ"ע דהיינו הגבורות דנה"י. וע"כ המה מזדווגים עתה פב"פ. ומשפיעים הארת חכמה להמ"ן שלהם, שהם נשמות הצדיקים.

לב' סבות שהם אחת, כי הם המגדילים והמשלימים האחור דז"א, ועוד שעי"כ חוזרים פב"פ:" זה מדובר על זו"ן. "כי אותם האחורים השלמים שהשיגו דהיינו הנה"י החדשים המגולים הם מעלים את החג"ת לבחינת חב"ד ומוחין, והם מזדווגים פב"פ. ולהיות שהמוחין והזווג נמשכים מהנה"י המגולים, ע"כ נחשבים לבחינה אחת."

נצטרך ללמוד עוד כמה פעמים.

(סוף השיעור)

heb_o_rav_2018-08-17_lesson_bs-tes-07_n1_p2