שיעור בוקר 16.09.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים ממאמרו של הרב"ש: "הכנה לסליחות מהו"

אנחנו רואים שהעבודה הרוחנית שלנו, הכנה לעבודה הרוחנית, היא מתחילה בזה שמלמדים אותנו איך לפנות, איך לפנות לבורא. כי את כל התיקונים מקבלים ממנו, הכול כבר נמצא, רק שהוא צריך לגלות את המצבים המתקדמים שלנו, היותר מתוקנים, מתוקנים, מתוקנים, עד גמר התיקון. הכול כבר מוכן מראש.

הכול תלוי בבקשה שלנו. אם הבקשה שלנו היא מתאימה למה שצריך להתגלות, זאת אומרת אם הכלי שלנו מוכן לאור שיתגלה בו, אז האור מתגלה ואנחנו מרגישים שאנחנו מתקדמים. ואם לא, האור שצריך להתגלות הוא משפיע עלינו מה שנקרא "דרך אחוריים", בצורה הפוכה, לעורר בנו את החיסרון אליו דרך ייסורים, דרך כל מיני בעיות. ואז אנחנו בכל זאת מגיעים לזה שאנחנו מבקשים שינוי, תיקון, וזה נעשה, אבל בהקדם של ייסורים.

לכן אם אנחנו רוצים להגיע מהר, ובצורה שרצויה בעיני הכוח העליון, וודאי שזה גם לטובתנו, אנחנו צריכים להשתוקק לראות את המצבים המתקדמים בצורה אמיתית. זה נקרא "לראות סוף מעשה שיהיה במחשבה תחילה.". סוף מעשה זה שכל הנבראים, ואחריהם אפילו חי, צומח ודומם, כולם יגיעו לדבקות. כל הדרגות, דומם, צומח, חי, מדבר, א' ב' ג' ד', כולם יגיעו לדבקות בבורא, בכוח עליון, בכתר. לכן, על זה אנחנו צריכים לחשוב.

אם אנחנו חושבים על זה, אנחנו חושבים על תיקון העולם כולו, איך אנחנו צריכים לראות את כל העולם שהוא נעשה דבוק בבורא, שבזה אנחנו עושים נחת רוח לו, שבצורה כזאת מגיעים למימוש של תפקידנו. התיקון הזה הוא מחייב לדאוג עליו. וכשאני מתחיל לדאוג לכל העולם ולחשוב איך להביא אותם לתיקונים, איך אני יכול לעשות את זה, מזה אני מגיע כבר בחזרה לעשירייה שלי שממנה אני יכול ליפול ישירות לבורא, בצורה ישירה מתוך העשירייה ולא פחות מזה, כדי להתקשר אליו ולהשפיע אליו בבקשה שלי, בחיסרון שלי. אני גם צריך להיות קשור לכל העולם, עד כמה שאפשר לעורר אותם על ידי ההפצה, ועל ידי זה שאני פשוט רוצה לדעת באיזה מצב הם נמצאים ובאיזו צורה אני יכול לעזור להם בצורה ישירה. לעורר אותם מלמטה, ולעורר את הבורא שישפיע עליהם מלמעלה, וכך להשפיע כמה שאני מסוגל לתיקון העולם.

האמת שכל התיקונים הם לא במעשה, חוץ מהפצה, שזה המשך של המחשבה שלי. אלא כמו שכתוב, "הכול במחשבה יתבררו". לכן אנחנו צריכים יותר ויותר לחשוב על התיקון הכללי של כל העולם ועל התיקון שאני יכול לגרום על ידי ההשתתפות שלי. כשאני חושב על התיקון הכללי, אני בזה מעורר את האור העליון הכללי, את הכוח העליון, את הבורא שישפיע על זה. ואז זה נרשם גם על שמי שאני גרמתי לזה ועשיתי את זה, לא כדי שתהיה לי בזה איזו תועלת פרטית, אלא אני צריך לדאוג בכל זאת שזה יהיה כך כי יש לי מצווה, ציווי עלי שאני אגרום לתיקון העולם. לכן "הכול במחשבה יתבררו", ו"סוף מעשה במחשבה תחילה.".

לא מן הסתם כתוב "ואהבת לרעך כמוך", שמדובר על כל המציאות, על כל העולם. זה מה שאברהם רצה לגרום, לחיבור כזה בבבל. מה שיצא לו, אז הלך על הקבוצה הקטנה שבינתיים יכלה להצטרף אליו והמשיך עימה. אנחנו גם נמצאים היום בקבוצה קטנה מכל בבל, עם מי שהצטרפו אלינו, אמנם אלפים, אבל בכל זאת זו קבוצה קטנה. נקווה שאנחנו נרחיב את הגבולות שלנו ונגיע למצב שנסביר לכל האנושות במה תלוי העתיד הטוב שלה, שזה לראות את כולם מחוברים, מקושרים בקשרי אהבה, "ואהבת לרעך כמוך", ובתוך זה מתגלה "ואהבת את ה' א-לוהיך", אחד בתוך השני. כמו שכתוב "חד מקבל חד". אם אנחנו משתוקקים, נמשכים לאהבת הבריות, בטוח שמגלים בתוך זה את אהבת ה'.

אלה בעצם המחשבות שלנו שצריכות להיות במיוחד עכשיו, כי התקופה היא תקופת סליחות, זאת אומרת חשבון נפש. ואנחנו צריכים להבין שבכל זאת, כמו שיש לנו תהליכים, חוקים ברוחניות, בעולם העליון, כנגד זה יש לנו כאן העתקה מהשורש לענף הגשמי, שגם אצלנו כאן יש כאלו יחסים בין הדברים. לכן אנחנו צריכים כמה שאפשר איכשהו לראות את הקשרים בין החודש והיום של הסליחות וראש השנה, ואיך אנחנו צריכים להתנהג בזה. לא כמו הדתיים, אלא מה שמחייב אותנו השורש העליון שאנחנו נקיים בענף התחתון. אנחנו צריכים עוד ועוד לחשוב למה עדיין לא גרמנו לגמר התיקון, ומה עלינו לבצע כדי שנוכל להתקרב לזה.

אין שיעור עד כמה האדם הוא חוטא, אלא הכול תלוי עד כמה הוא עדין לזה, עד כמה הוא מברר את זה. אנחנו כולנו נמצאים במצב מחוצה לכל הרוחניות. זאת אומרת, לא שאנחנו נמצאים בעבירה, אנחנו אפילו לא מודעים שאנחנו עושים עבירות כלפי הבורא, שאנחנו נמצאים באגו, שהאגו הזה הוא שולט עלינו בצורה טוטאלית ואנחנו מסכימים עימו בצורה כללית, ממש שלימה. זאת אומרת אני לא רק נמצא בעבירה, אלא אני העבריין בעצמי והגדול שבעבריינים, ואפילו לא מבין את זה.

ולכן העבודה שלנו היא כל הזמן צריכה להיות בבירור המצב שלנו. וכמה שאנחנו נחשוב על זה, עד כמה שאנחנו נמצאים בעל מנת לקבל, עד כמה שאנחנו הפוכים מהבורא, עד כמה שאנחנו לא רוצים להיתקן, עד כמה שאנחנו בורחים בכל רגע. וודאי שזה הטבע שלנו ובורא עשה את זה. אבל לבקש שיוציא אותנו מזה, זה עלינו. לגלות שאנחנו נמצאים בזה מה שהוא עשה, זה עלינו.

זאת אומרת, יש כאן חלק של הבורא שעשה רע, והוא עשה את זה בכוונה. שמתוך הרע הזה אנחנו יכולים להגיע ולהרגיש את הטוב. אחרת לא יכול להרגיש. אבל עלינו לגלות את המצב הזה כרע, ולתאר לעצמנו בקשר בינינו מצב טוב, ולהימשך אליו, לגשת אליו איכשהו, באיזו צורה.

אז עד כמה שאנחנו מצטערים על עבר והווה שאנחנו עוד לא נמצאים בתיקונים, ואפילו לא מבינים מהם בדיוק התיקונים, ואפילו לא מבקשים, אז לפי גודל הריחוק שלנו, וגודל הצער שלנו, כך אנחנו נוכל לפנות לבורא ולדרוש ממנו ממש את התיקונים, ושיעשה עלינו, וימשוך אותנו למצבים המתקדמים יותר.

אנחנו צריכים גם להבין שבתיקון שלנו תלוי העולם. ואנחנו צריכים, לא רק למשוך את עצמנו לתיקון, אלא לסחוף אחרינו את כל העולם כולו. וזו חובה של כל אחד ואחד שמרגיש את עצמו שהוא הגיע לאיזה מין טיפול מלמעלה, אז הטיפול שהוא שומע, שהוא מצפה מהבורא, הוא יכול להיות מהבורא אך ורק בתנאי שהוא קושר אחריו את כל השרשרת שהיא תבוא אחריו גם לתיקון.

רק במידה הזאת, רק בנטייה הזאת לסחוף אחריו את כל העולם, אדם יכול לפנות לבורא ובאמת לקבל עזרה. כי הבורא לא חושב על האדם עצמו. הוא חושב על סוף השרשרת. כי סוף מעשה של הבורא שברא שם את האדם האחרון שצריך להגיע לתיקונים, אי שם בסוף השרשרת של כל האנושות היא במחשבה תחילה.

ולכן אם אנחנו מתקשרים כך מתחילת השרשרת עד סוף השרשרת, רוצים להכניס את כולם בדבקות לבורא, אז הבקשה שלנו היא נכונה, התפילה שלנו נכונה וכך אנחנו נתקדם.

ובזמננו זה הזמן המיוחד, שאנחנו צריכים להבין שאנחנו נמצאים בפיגור, ואנחנו צריכים להזדרז כי כבר בעל הסולם לפני מאה שנה כתב. גם המקובלים אמרו לפני אלפי שנים שאנחנו צריכים להתקדם.

וכול מה שהיה צריך להתקיים, להתגלות כהכנה לתיקון כבר התקיים. לא כמו שרבי עקיבא שמח שנשבר, שנחרב בית המקדש השני. זה כבר נחרב מזמן, והגלות הייתה, והאר"י כבר אמר שסוף הגלות בזמנו במאה חמש עשרה לפני שש מאות שנה. ובעל הסולם אמר שאנחנו כבר נמצאים אחרי זה, בגמר התיקון. ואנחנו עדיין לא מרגישים את עצמנו שנמצאים בזה ומחויבים.

אז צריכים קצת יותר לחשוב ולהבין, שדווקא הפיגור שלנו לתקן את העולם ולכן לתקן את עצמנו מקודם, כדי לגרום לתיקון העולם, אז אנחנו בזה נמצאים בפיגור. ובזה בעל הסולם אומר ההבדל בין בעיתו לאחישנה.

אנחנו חייבים מתוך בעיתו, בזמנו להגיע למצב שאנחנו מתקדמים עוד יותר, שאנחנו רצים לתיקונים בעצמנו מזמינים אותם. ומפני שה"כלל גדול בתורה", זאת אומרת בתהליך התיקון, בכוח התיקון, בתוכנית התיקון זה "ואהבת לרעך כמוך.", לכן אנחנו צריכים כך להתייחס לכל העולם, לכל המציאות באהבה לכולם פשוט טוטלית, לא חשוב, לרעים, לטובים, כולם סך הכול כך נפעלים מהכוח מלמעלה ובשבילנו רק מתוך אהבה להתייחס לכולם ולרצות שכולם יידעו ויבינו ויכירו בכוח עליון, בתכנית שלו, בתהליך שאנחנו עוברים ובעזרה הדדית שעל ידה אנחנו מגיעים לעולם שכולו טוב.

לכן בסך הכול כל העברות שלנו הם באהבת לרעך כמוך, שאנחנו לא מקיימים גם בזמן וגם בפרטים וגם בכלל. ולכן רק על זה אנחנו צריכים לבקש מהבורא, תן לנו כוח ומוח להבין ולקיים ואהבת לרעך כמוך בכל העולם, כמו שאנחנו נמצאים בדור אחרון ונמצאים במכה הכללית לכל העולם, תן לנו יכולת להבין את זה, להרגיש את זה ולממש את זה, תעשה את זה דרכינו, אנחנו רוצים, אנחנו מוכנים, אנחנו נשתדל לסבול כל תיקון שיבוא אלינו לכל העולם.

אם בצורה כזאת נתחבר ונחשוב ונפנה לבורא שאנחנו מוכנים להיות המלאכים שלו, שיפעל על כל המציאות דרכינו אז אנחנו באמת נבצע, נממש את הייעוד שלנו. אז נשתדל לפי זה לעבוד היום במשך היום, עוד לפי הפסוקים שאנחנו עכשיו נקרא, וכך נתקדם בסליחות שלנו למדרגה הרוחנית הראשונה.

שאלה: העולם הסובב אותנו הוא מרגיש ומקווה שהעם שלנו בעזרת התיקון שלו יוכל להביא איזה גאולה?

אנחנו נמצאים במצב של גמר התיקון, התיקון האחרון של העולם ובמצב כזה אין כאן עם ישראל, אין מושג כזה עם ישראל אלא כל אחד שמשתוקק לבורא הוא נקרא ישראל, ישר א-ל ולכן אתה צריך לסמוך על כל אלו אנשים שנמשכים לתיקונים, לדבקות בבורא ולהתייחס אליהם ולא סתם לאיזה קבוצת אנשים שקוראים לעצמם עם ישראל, זה לגמרי תקוות שם.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להשתדל לאהוב את כל העולם, מצד אחד, מצד שני לראות את עצמנו בסוף השרשרת כמושכים את כל העולם, איך נכון לגשת לאהבה הזאת כלפי העולם? אנחנו מפתחים אהבה לעשירייה ואיך לגשת לעולם באהבה?

תראה, זה שאנשים לא מבינים, זה שפועלים בהם כל מיני כוחות רעים מיצר הרע הכללי שהבורא ברא הם לא אשמים. אם אתה מתייחס אליהם בצורה אנושית, אז אתה יכול להגיד שכן, יש לך כאלה כמו היטלר, כמו סטלין, כמו עוד כל מיני שונאים כאלה של האנושות, לא חסר כאלו, ויש בכל אחד ואחד מאיתנו גם כאלו קטנים, היטלרים וסטאלינים.

אבל זה מה שהבורא עושה בנבראים, בסך הכול, הכול נמצא תחת השליטה שלו, שאין עוד מלבדו ולכן אנחנו צריכים לראות את כל העולם כנתון לנו מהבורא כדי שאנחנו נביא אותו לתיקונים על ידי מה שנעורר אותם, נסחוף אותם לכוח השפעה ואהבה לבורא, וכך כל העולם יבוא לתיקון.

שאלה: אמרת גם שאנחנו מעוררים חיסרון מלמטה ואת הבורא מלמעלה, אנחנו דומים לשני פקטורים?

אנחנו צריכים לפרסם לכל העולם מה המצב שבו אנחנו נמצאים כי העולם לא מבין לגמרי מאיפה ולמה ולאיזה מטרה, כלום. אנחנו צריכים להסביר להם את זה בצורה שיוכלו להבין לפחות במשהו, לפי דרגה שלהם, ולסייע במקצת בהשתתפות, באיזו מחשבה קטנה. ואנחנו צריכים להעלות חיסרון של כל העולם לבורא, שאנחנו המעבר וכך לחייב את הבורא, זה נקרא "נצחוני בני", שהוא יתקן.

שאלה: בתקופה האחרונה השיעורים נעשו מאוד שמחים, מאוד מרוכזים, גם מורגש כל הכוח של הכלי העולמי ומזה יוצא גם חיסרון מאוד גדול איך להמשיך את העוצמה הזו במשך היום, שיום לא יעבור סתם, שגם במשך היום אנחנו נוכל להיות באותה דריכות, מה עלינו לשנות בתוך העבודה בתוך היום?

אני ממליץ קודם כל לשמוע עוד פעם את השיעור, או לפחות חלק מהשיעור שאנחנו מדברים עליו, על התיקון, על החובה שלנו וכן הלאה ואחר כך לדבר בין החברים. כלומר אחרי שאתם שומעים פעם אחת לפחות את השיעור שוב לדבר ביניכם ואחר כך אולי לחפש איפה עוד מדובר על זה ואם לא, אז עוד פעם לשמוע שיעור, אולי גם את השיעור של אתמול, של שלשום, שהכול יצטבר במשך שבוע. כי אנחנו כבר מדברים על הסליחות, אז בצורה כזאת אנחנו נרכז בתוכנו ידיעה ברורה, נטייה ישירה לגמר התיקון בזה שאנחנו עכשיו צריכים לעשות לפנינו איזה צעד לזה, ויהיה לנו ברור מה אנחנו עושים.

תלמיד: את השיעור, אני חושב שרובנו שומעים פעם, אפילו פעמיים, גם יש שלוש פעמים פגישת זום במשך היום. אבל יש חללים כאלה במשך היום שהעוצמה, המתח, נעלמים ומורגש שחייבים משהו לשנות רק שלא לטעות ולא לעשות דברים סתם, איך אתה ממלא את החללים האלה בכוונה פנימית?

רק במחשבה. לפעמים אני קורא משהו אבל בדרך כלל אני לא כל כך קורא על הנושא הזה כדי לא להיות כל הזמן מושפע מבעל הסולם או מרב"ש, אני רוצה שיהיו לי מבפנים הבחנות משלי, שיתעוררו, שיעלו לי לרגש ולשכל ולא שאני אהיה רק מושפע מהם, אקבל כמו תינוק במוצץ מה שהם אומרים.

לכן אני חושב, אני שומע חדשות, לא כולן ודאי, בדרך כלל אין כל כך מה לשמוע אבל שומע על מנת להתרגש מזה שהעולם מתדרדר ולא יודע לאן ובאמת אין לו לזה איזה סוף, שום דבר. זה נותן לי יכולת להתכלל עם העולם איכשהו ואז אני מגיע למצב שאני מבין שחייבים לעורר את הבורא שיטפל בזה.

כי בשביל מה הוא עשה כול מה שנעשה לפנינו בעולם הזה? כדי שאנחנו שנמצאים באמצע, בין העולם אליו, שאנחנו נבקש ממנו שיתקן את המצב, על ידי זה אנחנו נשתתף במעשה שלו. זה נקרא "תעשה רצונך כרצונו" ואז על ידי זה אנחנו נגיע להשתוות, לדבקות, להבנה, להכרה, מה שבאמת הבורא עושה בבריאה.

שאלה: אתה התחלת את השיעור מזה שהכול תלוי במה שאנחנו מבקשים ואם מה שאנחנו מבקשים מתאים למה שצריך להתגלות, אז יש קשר ואם לא אז אנחנו עוברים דרך ייסורים, אז למעשה התהליך הזה של מחשבה הוא באמת לברר מה לבקש מהבורא לתיקון באותו רגע?

אנחנו לא צריכים להגיע לשום דבר אחר. מה, אני בידיים או באיזה כוחות פנימיים שלי אעשה את התיקונים? אני רק יכול לברר מה עוד חסר בבריאה כדי להיות יותר קרוב לבורא ואת זה אני מעלה לבורא, זה נקרא "לעלות מ"ן מהתחתון לעליון" וזאת העבודה שלי.

תלמיד: זאת אומרת שהמחשבה זה באמת לברר כמו שאתה אומר את המצב הנוכחי שלי, של העשירייה, של העולם ומזה לברר מה עכשיו הבקשה לבורא לגילוי?

הבקשה שלי היא צריכה להיות בזה שאני מעלה לבורא בקשת התיקון, לא את המצב עצמו אלא בקשת התיקון, מה חסר לאנושות כדי להיות מתוקנת, רצויה בעיניי הבורא, זה מה שאני צריך לעשות, שום דבר חוץ מזה.

שאלה: יש לנו אלף מחשבות ביום אבל כנראה שאתה מתכוון למחשבה, למשהו שיש בו הרבה יותר כוח מאשר כל מיני מחשבות שחולפות באדם, מה זה אותה מחשבה שיכולה לתקן?

המחשבה שלנו לא יכולה לתקן, היא יכולה רק לגרום לבורא שיתקן, כוח התיקון הוא מלמעלה ולא בנו בשום פנים ואופן. אנחנו לא מתקנים שום דבר, אנחנו רק יכולים לברר עד כמה שנמצאים בצורה הנכונה שצריך לתקן, אז נותנים לנו קצת לראות את הפגם ואותו פגם אנחנו צריכים לברר ולהעלות לבורא, לבקש ממנו שיתקן, זאת העבודה שלנו.

התיקון הוא תמיד חוסר אהבה כי "ואהבת לרעך כמוך" זה בעצם מה שצריך להתברר ואחר כך "מאהבת הבריות לאהבת ה'", זה השלב הבא.

תלמיד: מחשבה וכוונה מה המשותף ביניהם?

אפשר להגיד שזה אותו דבר, אנחנו עוד לא מבינים את זה, זה [יהיה] אחר כך בדרגות שאנחנו נגיע אליהן, בדרגות המעשה, שאנחנו נעשה כבר פעולות בעצמנו יחד עם הבורא ואז אנחנו נבין מה ההבדל בין הכוונה, המעשה, המחשבה. יהיו הבדלים בזה.

שאלה: שאלה מהעשירייה לגבי מציאת שמחה בעבודה. במהלך השיעורים אנחנו מרגישים צורך הולך וגדל לחזק את הקשר בינינו, ועשינו כמיטב יכולתנו כדי לגלות את הבורא בינינו. אנחנו לומדים יותר ויותר להעריך את ההפרעות שמגיעות כתוצאה, והרבה חברים מרגישים כבדות, כל מיני דברים שלוחצים עליהם. אז מבלי לבטל את ההפרעות, מה אנחנו יכולים לעשות כדי לעזור לחברים שלנו כדי לחוות, להרגיש שמחה בעבודה?

אתה לא צריך לברוח מההפרעות, אתה צריך להעריך אותן, אתה צריך לנשק אותן כדי להתקדם נכון ואז הכול יסתדר. אתה צריך לחשוב יותר מאיפה ההפרעות, למה הן באות ומה אתה צריך לעשות איתן ושהכול רק לטובתך. זהו. ואתם נמצאים במצב של "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל בשרו", שאתם מצטערים שאתם עוברים כאלו מצבים וזה לגמרי לא מתאים למקובל. מקובל צריך להסביר לעצמו שזה הכול הבורא פועל, ופועל לטובתנו, ואנחנו צריכים להזדהות עם העבודה שלו ולהצטרף לעבודה שלו ולשמוח בזה שהוא עושה את זה עלינו ונתן לנו קצת אפשרות להיות שותפים.

שאלה: איך אנחנו כקבוצה יכולים לבקש סליחה מהבורא במצב של "איש אחד בלב אחד", כדי שתהיה התחלה חדשה לעבודה שלנו?

איך אנחנו יכולים לבקש? פשוט לבקש. כל אחד ואחד לפני האחרים עד שאתם תתחילו ללמוד זה מזה איך שאתם מבקשים, וזה יסתדר עם המגמה הכללית של הקבוצה. מה זה איך? תעשו. פשוט מאוד, תעשו.

שאלה: סוף מעשה במחשבה תחילה. מה הקשר בין מחשבה לבין הרצון ומהי המערכת הזו שנקראת מחשבה?

סוף מעשה, זה גמר התיקון, צריך להיות אצלי במחשבה תחילה שממנה אני מתחיל. ואז אני חושב מה אני יכול לצרף לאותה מחשבה שתתקיים.

תלמיד: אבל מה זה המערכת הזאת, זה רצון, איפה זה נמצא?

מחשבה, אתה מבין מה זה מחשבה?

תלמיד: איכשהו.

אז תחשוב. תחשוב על מחשבה. אי אפשר להסביר לאדם מה זה מחשבה אם הוא לא מגלה בתוכו שיש לו כזה מנגנון שהוא בו חושב, מברר, מחבר.

תלמיד: זה רצון לקבל?

מחשבה זה לא בדיוק רצון, זה מעל הרצון.

"חז"ל אמרו (סוכה נ"ב), שאצל הרשעים נדמה להם החטאים כחוט השערה, ולצדיקים נדמה להם כהר גבוה. ונתעוררת השאלה, הדמיון הזה מהו. היינו, אמרו "נדמה להם". אבל מהו האמת.

והענין הוא, כי בזמן שהאדם לא משים לב למי הוא חטא, ואינו מרגיש את חשיבות וגדלות הבורא, והוא בחסרון אמונה [...] וידוע שעכשיו הוא הזמן לבקש מה', שימחול על חטאת בית ישראל, וגם תוקעין שופר, בכדי שהלב של האדם יכניס לעצמו הרהור תשובה על החטאים, אז האדם מאמין, שבטח שגם הוא חטא, וצריך לבקש סליחה מה'.

אבל כמה השיעור של הפגם שפגם בהמלך. הרגשה זו אין בידי האדם להרגיש. אלא כפי שיעור אמונתו בגדלות ה', ובשיעור זה הוא יכול לשער בעצמו גודל הפגם שעשה עם חטאיו."

(הרב"ש. מאמר 36 "הכנה לסליחות מהו" 1986)

מקובלים אמרו שלרשעים נדמים החטאים האלה "כחוט השערה", זאת אומרת, "לא נורא, מה אני עשיתי"? כך בדרך כלל אנחנו אומרים. "ולצדיקים נדמה להם כהר גבוה." שעשו באמת עברות גדולות. על אותה העברה אדם במצב של רשע אומר, "שום דבר לא קורה" ומצב שהוא נמצא צדיק הוא אומר, "אוי ואבוי, מה עשיתי". זה באדם אחד יכול להיות, מכל שכן בין האנשים.

אז הכוונה היא כך, אם אני נמצא בשני מצבים שפעם אני חושב אוי-ואבוי, למה עשיתי ומה קורה, ופעם אני אומר, "לא נורא, שום דבר", זהו. מה האמת? אז אומרים, אם אדם לא פנה לב לבורא, זאת אומרת לא מתייחס לבורא שהבורא מסדר לו את הכול וכדי שהוא יתקדם אליו אז הוא לא מרגיש את חשיבות וגדלות הבורא, לכן הוא לא פונה לבורא.

ואז "הוא" נמצא "בחסרון אמונה" וזה "הזמן לבקש" מהבורא "שימחול על" החטאים. זאת אומרת שאדם מרגיש שאין לו חשיבות וגדלות הבורא ועל זה הוא מבקש סליחה. אם הייתה לי הרגשת הגדלות וחשיבות הבורא אז בטח הייתי מתייחס אחרת. זאת אומרת מה חסר לי? חסר לי רק הרגשת הבורא. תן לי להרגיש אותך ואני אתנהג בצורה אחרת, זה מה שאדם צריך להגיד לבורא.

זו תביעה נכונה, טובה בסליחות. כי למה אני חוטא? כי חסרה לי הרגשת הבורא. הרגשת הבורא נקראת אמונה, אין לי הכרת הבורא, אין לי הרגשת הבורא, אין לי אמונה, אף אחד לא עוצר אותי, אני לא יכול לעשות אחרת ממה שאני עושה. אם הבורא לא שולט עלי, אז היצר הרע שולט עלי, האגו שלי. אז אני מבקש שאתה תשלוט עלי, זאת בעצם הבקשה שלי העיקרית שאיתה אחרי הסליחות אנחנו מגיעים לראש השנה, למלך, שאנחנו רוצים שהבורא יהיה המלך שלנו.

ורוצים שללב יכנסו "הרהור תשובה על החטאים". אני רוצה לדעת, להרגיש על כל הדברים שמפריעים לתיקון הכללי והפרטי שלי. "אז ... מאמין, ... שגם הוא חטא, וצריך לבקש סליחה" מהבורא. זאת אומרת, כל הזמן, כל הזמן לדרוש מהבורא שיפתח את העיניים, שייתן הרגשה איפה החטא ואיפה המצווה.

זאת אומרת, דבר שאני מקיים את הציווי שלו על מנת להשפיע, לאהוב, להתחבר. ואיפה אני עושה ההיפך, אני לא מרגיש את זה בכל רגע ורגע בחיים. אם הייתי מרגיש בצורה ברורה, הייתי מתקן. ולכן הפגמים שלי נובעים מזה שאני לא מרגיש. בסך הכול אני לא מרגיש את הבורא, כוח השפעה, שכלפיו אני יכול לבנות את עצמי, לבדוק את עצמי. ועם זה אני פונה לבורא ודורש, תן לי אפשרות לבדוק את עצמי תמיד כלפי כוח השפעה. זאת אומרת כלפיך, כלפי הבורא, ואז אני לא אחטא.

שאלה: כתוב "הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים", האם אני יכול לבקש בכל זאת, יראת שמים?

לבקש אתה יכול כל מה שאתה רוצה, כן.

תלמיד: אבל כתוב, שהכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים.

לכן אתה מבקש. הכול מגיע אליך מלמעלה, חוץ מהיראה. שיראה אתה צריך לעורר בעצמך.

שאלה: אמרת לבקש את הרגשת הבורא, תן לי להרגיש אותך, מבקש שאתה תשלוט עלי, רוצה לדעת את החטאים שלי. האם כל הבקשות האלה הן לא בקשות עבור עצמי, ואם כן איך להפוך שלא יהיה עבור עצמי?

לא. סוף מעשה במחשבה תחילה. דברנו לפני זה שאתה צריך לראות את כל העולם שמגיע לתיקון על ידי המאמצים שלך. איך אתה גורם לזה? אז אתה פונה לבורא ומבקש לראות מה לא בסדר ומה כן בסדר, איפה אני מוצא כוחות, איפה אני מוצא, נגיד אפילו הסבר כלפי העולם, להסביר לו באיזה מצב נורא הוא נמצא, ואיך לתקן את עצמו וכן הלאה. הכול אתה יכול לקבל רק מלמעלה, מהבורא, אבל על כל דבר אתה צריך להקדים תפילה.

שאלה: חשיבות הבורא זה חשיבות המימוש שלו בכל המערכת?

חשיבות הבורא זה לראות את החשיבות והמקום של הכוח העליון בכל הבריאה. הוא מנהל את הכול, מסדר את הכול, גם מצד השלילה כביכול, וגם מצד החיוב, והכול עושה הבורא. כל הבריאה היא סך הכול פעולות הבורא אלינו, שאנחנו רוצים להכיר בהם ולהיטמע בהם, להזדהות איתם. במידה שאני מזדהה עם הבורא, אני יכול למדוד את עצמי כדרגת האדם, הדומה לו.

תלמד: ובמידה שאני לא משתתף במימוש הבורא, וגילויו בעולם, להביא את העולם לתיקון, בזה אני אשם. זה החטא שלי?

לפי זה אתה נקרא רשע. במיוחד במה שאתה כבר יכול להיות צדיק, זאת אומרת מצדיק את פעולות הבורא בבריאה ועדיין לא נמצא בזה.

שאלה: פעם ענית לי, שקודם כל הודיה ואחרי זה בקשה, איפה הסליחות נמצאות במצב הזה?

אני לא יודע, לא חשוב לי עכשיו. אל תגיע עם השכל למה שאנחנו עובדים, זה לא ייתן לך כלום. באמצע, 20% פחות, 20% לפני זה, ככה לא מתקנים את הלב.

שאלה: כשבמהלך היום אני תופס את עצמי במחשבה, עד כמה אני מזלזל בחברי, אז במצב הזלזול, מה ההרגשה שעלי לעורר שיקרא סליחות?

סליחות זה לא שאני מבקש על מה שהיה, אין לי מה לבקש על מה שהיה, אני לא נמצא בבית משפט שאני מבקש חנינה, בפרט כשאנחנו אומרים שהכול עושה הבורא. אז אנחנו לא כך מתייחסים לסליחות. אנחנו מתייחסים לסליחות כשאנחנו מזלזלים בכבוד הבורא שנמצא ופועל לעינינו, ואנחנו, בגלל שלא שמים לב אליו, לא מגלים אותו ולא מייחסים אליו את כל הבריאה. וכאן זה עניין הסליחה. סליחה זאת אומרת שאני מזלזל בכוח העליון שעושה לפני את הכול.

שאלה: האם אנחנו מבקשים סליחה על זה שמזלזלים בבורא?

זה סליחה על כל החטאים שלנו. אם הבורא היה יותר מגולה ברגש שלי, כגדול, כעושה הכול, ש"אין עוד מלבדו", אז לא הייתי חוטא בשום דבר. זאת אומרת, ביסוד של כל חטא זה סך הכול שאני לא מרגיש שזה בא מהבורא, ואני חייב לגלות את נוכחות הבורא בכל פעולה ופעולה במציאות.

שאלה: אמרת שאם אני מפסיק לפנות ולהתפלל לבורא, זה כי חשיבות הבורא ירדה בעיני, איך זה קורה?

הבורא בכוונה נעלם מהרגשות שלנו, ואנחנו נכנסים לכל מיני מצבים בחיים שלנו שהם לא נעימים. והם מחזירים אותנו למצב שאנחנו נזכרים שאנחנו צריכים את הבורא, כי אחרת אנחנו לא מבינים מה קורה ואיך נכון להתנהג. זאת אומרת, שאנחנו מרגישים שמה שחסר לנו, חסרה לנו אמונה בבורא.

אמונה בבורא זאת הרגשת נוכחות הבורא בכל הפעולות, בכל המציאות שאני מרגיש. אם אני ארגיש שכל המציאות היא מלאה בכוח המניע, המנוע הזה, המחשבה הזאת, שנקרא בורא, אז אני כבר קשור אליו. ולפי גודל האמונה שלי, זאת אומרת ההרגשה שלי שהוא פועל, לפי זה אני לא אחטא.

תלמיד: אפשר להגיד באופן תיאורטי שאם העשירייה תדאג לגדלות ה', אז היא תמיד תהיה בתפילה?

ודאי שכן, העיקר להיות בקשר. "אני לדודי ודודי לי", ככה, וכל הזמן לפתח את זה, לטפח את זה.

שאלה: ככול שהאדם נמצא יותר בדרך כך הזלזול כלפי ה' מתגבר בו? אפילו בצורה הכרתית אני מבין שאני עכשיו מזלזל בבורא, אבל לא מסוגל להתעלות.

זאת התקופה שנקראת "הכרת הרע". שאתה מצד אחד מבין שיש כוח עליון שמנהל את הכול, מצד שני בא לך לזלזל בו. אז לא שבא לך לזלזל בו, אלא הבורא מעורר בך כאלו יחסים אליו כדי שאתה תדע במה אתה צריך לטפל.

שאלה: איך להשתמש נכון במחשבה ודמיון בעבודה רוחנית?

אני לא רוצה עכשיו להסביר את זה, אנחנו בסליחות. מחשבה, דמיון, תשתמש בכמה שאתה יכול העיקר להגיע לתוצאה. התוצאה צריכה להיות שאני מבקש מהבורא שיתן לי רגש, שכל, יכולת דרך העשירייה למשוך את כל האנושות לכוח עליון. כל מיני פלפולים כאלה לא יתנו כלום. תעשה ישר מהלב.

שאלה: לפני כמה שיעורים חבר שאל אותך על התפילה, ואתה השבת שצריך להיות בתפילה כל הזמן. איך אפשרי להיות בתפילה כל הזמן?

כל מה שאתה רוצה להגיד, תגיד לבורא. אין לך עוד למי לפנות, למי עוד תדבר בחיים האלו? רק אליו, כי אתה תלוי בו. אז תשתדל לפנות רק אליו ולדבר רק עימו, גם בבקשה, גם בהודיה, בכל דבר ודבר, רק עימו כל הזמן תהיה בשיחה, זה הכול. תראה איך דוד המלך בתהילים עשה את זה, כל הזמן דיבר עם הבורא.

שאלה: החרטה מביאה לבקשה, הבקשה להנות לבורא ותענוג לבורא זה תיקון?

נגיד שכן. אני יותר הייתי רוצה לשמוע משהו מהלב ולא לפי השכל. גם את זה צריכים אבל תשתדל מתוך הלב לעורר איזו נטייה לבורא.

שאלה: האם ישנה בחירה שמתחילה להתממש בין להרגיש את הגדלות שלו לבין למלא את האגו, האם הגדלות שלו מתחילה להשפיע על האדם?

כן.

שאלה: איך אני יכול לגרום לבורא לתת את הגדלות שלו לחברים?

על ידי בקשה, על ידי תפילה. או לספר לחברים על גדלות הבורא במשהו ולבקש מהבורא שיגלה לחברים את הגדלות שלו. בכל האפשרויות, בבקשה תעשה, אם אתה בזה רוצה לעורר את החברים אתה יכול לעשות הכול.

שאלה: היו פעמים שיכולתי להתקרב לחברים ולא עשיתי את זה, אז יצא שהתרחקתי מהם בלב שלי, על זה אני מבקש שיתקן אותי, שבפעם הבאה אני אצליח?

אפשר, כן. אם אתה קושר את זה לעתיד, שאתה מבקש כוחות לעשות פעולה טובה מתוך הכרת הרע על מה שעברת, זה נכון.

שאלה: איך להרגיש את הבורא על ידי כלים לא מתוקנים?

אתה לא יכול להרגיש אותו בכלים מקולקלים. אלא רק במידה שהכלים יהיו מתוקנים, במקצת, בדרגה ראשונה, אז אתה יכול להרגיש אותו. לא מתגלים לך כל הכלים שלך, כי אז היית צריך לעשות צמצום על כל הכלים חוץ מהכלי הכי קטן, ובו אתה יכול לגלות את הבורא. את זה אי אפשר, אין לך כוחות לכאלו דברים. אלא הבורא מצמצם לך את כל הכלים חוץ מהכלי הכי קטן, הוא עושה את זה, ואתה צריך לגלות אותו בכלי הכי קטן שאתה מתייחס אליו נכון. שהוא אין עוד מלבדו, שהוא טוב ומטיב, ואתה רוצה להתייחס אליו גם כן שאין עוד מלבדו ושהוא טוב ומטיב. ואז אתה תגלה אותו, פשוט מאוד, הוא עושה לך את כל התנאים לזה.

שאלה: מה הקשר בין סליחה, נשמה ובורא?

אנחנו מרכיבים נשמה בנו, אני מרכיב בי נשמה. נשמה זה נקרא "חלק א-לוה ממעל", זאת אומרת רצון לקבל שלי שקיבל על עצמו את תכונות הבורא, שבזה אני דומה לבורא. אז יש ברצון לקבל שלי משהו שנעשה דומה לבורא. החלק הזה נקרא "נשמה". ואני יכול להרחיב אותו יותר ויותר ויותר, עד שכל הרצונות שלי יתחברו בסך הכול לרצון אחד, שיהיו כולם דומים לבורא. זאת העבודה שלנו.

תלמיד: אז האם סליחה זה תיקון של הנשמה או בקשה לתיקון?

סליחה זה תיקון של הנשמה. זה לא כל התיקון אבל זה חלק גדול מהתיקון, תחילת התיקון של הנשמה. סליחה זה תחילת התיקון של הנשמה. לכן אנחנו עכשיו מתחילים לתקן את הנשמה שלנו ועל זה מדברים, כל אחד בצורה פרטית וכולנו בצורה כללית. ודואגים שאיכשהו כל העולם יתקדם גם כן לזה.

שאלה: סליחות בפנייה לבורא זה משהו מיוחד שעוד לא עשינו בעבר או בימים אחרים בשנה, אז למה צריך להבדיל?

מפני שזה חלק מתיקון הכלי, ואחר כך יש עוד תיקונים יותר ויותר מתקדמים. מתחילים מזה וממשיכים הלאה.

שאלה: מה זה חטאת בית ישראל?

זה ברור שחטא בני ישראל זה שהם נפלו מדרגת על מנת להשפיע לעל מנת לקבל, ובזה הם ניתקו את הקשר של כל הבריאה עם הבורא. בני ישראל הם באמצע, כמקשרים כמו שהוא כותב, שאנחנו מעבר כמו צינור בין הבורא לכל הנבראים, לכל העולמות, בכלל להכול. לכן החטא שלנו הוא גדול מאוד.

תלמיד: אז זה מה שאנחנו כעשירייה, כחברה, צריכים להצטער עליו?

לא להצטער, אנחנו צריכים לתקן את זה, לתקן.

שאלה: הוא שם את הדגש בסליחה על העתיד, לא להתעסק בעבר. אבל בכל זאת בני אדם מזכירים אחד לשני מה שהיה ומה שלא נעשה.

לא נכון, חס ושלום, אנחנו לא מזכירים את העבר, אנחנו לא סתם אנשים מהרחוב שבוכים על מה שהם עשו בחיים. אין לי מה לבכות על מה שהיה, אני צריך לבכות על זה שאני לא נמשך לתיקונים, ולדרוש מהבורא שיעזור לי בזה. אני רוצה להתקדם קדימה ולא להיות שקוע בעבר, שאני יושב ובוכה על מה שעשיתי.

מה עשיתי? לא עשיתי כלום, הבורא עשה. עשה כדי שאני אדע עכשיו מה עלי לתקן. ואז אני לוקח את הגילוי הזה, מה שנגלה עכשיו כרע כחטא ומתחיל לתקן. אז כל הכיוון, המגמה שלי היא קדימה ולא אחורה. זה ההבדל בינינו לכל בני האדם.

שאלה: רב"ש כותב, היכולת להרגיש את הפגם במלך תלויה בגדלות האמונה שלו בבורא. בשביל מה בכלל צריך להרגיש את הפגם במלך, למה לא מספיק לנו רק לעבוד על הרגשת גדלות הבורא בנו?

לפי חוסר הרגשת גדלות הבורא אני מרגיש את גודל הפגם שלי.

תלמיד: האם אנחנו צריכים את גדלות הבורא, או לפי זה שאין לי גדלות הבורא אני מרגיש את הפגם?

לפי שאין לי, שאני לא מתמלא עם גדלות הבורא, לפי זה אני מרגיש את הפגמים.

תלמיד: אם יש לי גדלות הבורא, אין לנו פגם בבורא?

ודאי שאין.

תלמיד: למה?

גדלות הבורא מורגשת בכלים מתוקנים. איך זה יכול להיות שאני ארגיש אותו ואני מקולקל?

תלמיד: אבל איך זה הופך להיות הרגשה עבורנו?

זה צריך להיות בהרגשה. לא את הבורא עצמו, יש כאן איזה דיוק, אלא את גדלות הבורא. זאת אומרת ממה שאני מתפעל, מה שאני השגתי, איך שאני בניתי בתוכי את דמות הבורא, שזה החלק הזה שבזה אני בונה בי את דמות הבורא שנקרא "אדם", אני בונה.

תלמיד: אבל במה בדיוק אנחנו בונים את ההרגשה הזאת שנקראת גדלות הבורא?

מזה שאנחנו רוצים להידמות לו, שיתגלה בנו בתכונות של השפעה, בתכונות של אהבה. אני לא רוצה אותו, אני רוצה את התכונות האלו, להידמות לו.

תלמיד: בשביל שזה ייכנס בנו בהרגשה, איך אנחנו גורמים לעבודה שלנו להכניס בנו הרגשה של גדלות הבורא?

אתה רוצה לעשות פעולות כמו שהוא עושה כלפי הנבראים, בזה אתה דומה לו.

שאלה: מתוך הסתכלות על המציאות שלנו, איך להיות בלב בגדלות הבורא? כי בשכל זה לא יוצא. יש הרגשה שאנחנו לא עובדים מספיק.

אנחנו מתקדמים, וצריכים להודות בכמה שמתקדמים למרות שזה לא נראה לנו מספיק. אני מבין אתכם. אבל בכל זאת בכמה שנתקדם מיום ליום צריכים להודות לו, זה הדבר הראשון, מזה מתחילים את הכול. כל הפנייה לבורא היא מתחילה מהודיה ואחרי זה כבר בקשות. וככה נתקדם.

יש בזה דווקא שינויים גדולים מאוד. אתם לא מרגישים איפה הייתם לפני חודש או חודשיים, אתם מרחפים מעל הזמן, אתם לא מודעים לזה, עד כמה היחס שלכם לכלי שלנו, לעבודה שלנו, לבורא השתנה. אתם נמצאים בתוך זה, אנחנו כבר נמצאים בתוך העבודה הרוחנית, רק לא נגלתה לנו אותה מדרגה ראשונה שאנחנו נמצאים בה כדי לא לקלקל אותנו. כי אם זה היה נגלה, היינו כאילו מקבלים מה שטוב וזהו, זה היה עוצר אותנו.

שאלה: אנחנו פועלים בתוך העשירייה, איך אנחנו מתוך המאמצים המשותפים נוכל להגיע לחרטה בתוך הלב מזה שאנחנו לא מרגישים קשר עם הבורא, כולנו יחד, שהחרטה תהיה משותפת?

חרטה זו מילה לא טובה, יש לנו עם זה קונוטציה לא טובה, כאילו שאנחנו כמו דתיים. אנחנו לא בוכים על שום דבר שהיה, אנחנו גם על זה מודים לבורא שהעביר אותנו דרך כל המצבים הללו. מה שהיה, "ברוך ה'", צריך להיות כך, ואנחנו עברנו, ועכשיו עלינו להתקדם עוד יותר.

אם אני אומר שבעבר אני עשיתי משהו, אז אני עשיתי? אפילו שאני עשיתי עבירה, זה אני עשיתי? זה לא הבורא שסידר לי, שאין עוד מלבדו? זה אני אשם? האם ישנם דברים בחיים, בעולם שלא הכוח העליון אחראי ומבצע, אלא אני, אני במקום בורא? בכל רגע בחיים, בכל שלב, בכל גרגיר, במה שלא יהיה, זה לא הבורא עושה, יש כאלה שאני, אתה והוא? אז על מה אנחנו מבקשים סליחה? אולי אנחנו צריכים לבקש סליחה על זה שאני חושב שאני עושה. נחשוב.

שאלה: התפילה אמורה להתחיל בזה שמבקשים מהבורא שיאפשר לי לראות מה טוב ומה לא טוב, כאילו מה מתוקן ומה מקולקל, כדי שאני אראה איפה אני יכול להתחיל לעשות את העבודה שלי עבור העשירייה?

כן, תמשיך ככה.

שאלה: הסליחה שאני מבקש היא באמת מהלב או מהרצון לקבל?

זה אתה יודע ואף אחד אחר, האם זה מהלב או מהרצון לקבל. ואת ההבדל בין הלב לרצון לקבל גם תברר, מה זה הלב ומה זה הרצון לקבל.

שאלה: אנחנו מדברים על זה שהרע נמצא בי ועלי לבקש שהרע שלי ייתקן. האם צריך לבקש שהרע שבחברים או באנושות ייתקן, והאם יש שם בכלל רע?

אמרת טוב בסוף, האם יש רע בכלל חוץ ממני? כי "כל הפוסל במומו פוסל". ולכן אני צריך להגיע למצב שאין יותר מי שצריך לתקן את עצמו, רק אני. אם אני מתקן את עצמי, כל העולם יהיה מתוקן כי אז אני ארגיש את כל העולם מתוקן. כי מה שאני רואה לפניי, כאילו לפניי, את הכול אני רואה בתוך תפיסת המציאות שלי, בתוך הרצון שלי. אם הרצון מקולקל, אני רואה עולם מקולקל, אם אהיה מתוקן, אני אראה עולם מתוקן.

בסך הכול מתחילים לעכל את המצב.

שאלה: האם מה שאני מבקש מהבורא זה לא אגואיסטי?

ודאי שהכול אגואיסטי. פנייה לבורא עד גמר התיקון כולה אגואיסטית במשהו, אבל בצורה כזאת אנחנו מתקדמים.

שאלה: איך אני מבקש מהבורא סליחה או ביטול כלפי החברים אם אני לא כל כך מרגיש את זה, לא כל כך תופס את זה? כלומר אני לא יודע מה אני מבקש.

זה לא חשוב. זה כמו ילד קטן, תבקש. תבקש, אפילו שאתה מבין או לא מבין מה שקורה, העיקר לבקש, הבורא יסדר את הכול. אחרת לא תפנה אליו. הוא מסדר לך כל מיני דברים מסביב כדי שאתה תפנה אליו. אם אתה לא פונה אליו עם בקשות קלות, הוא יסדר לך משהו יותר כבד, יותר קשה. בשביל מה לך? תתחיל לפנות אליו עם הבקשות הקלות.

תלמיד: גם אם אין לי כל כך הרגשה בפנים?

גם כן, ודאי. גם על זה תעלה תפילה, "אין לי שום הרגשה בך ואני רוצה קצת להרגיש אותך" וכולי. העיקר כל הזמן תפנה אליו ותחפש. ואם אין, אחרי כל זה, תשאל אותו, "תלמד אותי איך אני פונה אליך".

שאלה: כל דבר שעשיתי בעבר, הבורא עשה איתי. אז על מה שאני מצטער, זה על זה שהרע עדיין קיים בתוכי ולכן עשיתי את זה כנראה, על זה אני מצטער?

נגיד שעל זה, לא חשוב, העיקר שאתה תפנה אליו וכל הזמן תנסה לדרוש, לבקש. או להודות, יכול להיות, על זה שסידר לך מחשבה על הבריאה, על העולם, שאתה יותר מבין מה קורה סביבך. וכך זה יתקדם.

אתם דווקא מתקדמים יפה.

תלמיד: אז אני מודה על העבר, על מה שהוא עשה איתי, שלא היה אכפת לי מהחברים ולא היה אכפת לי מהאנושות, אבל אני מבקש ממנו לא לעשות את זה איתי בעתיד, עכשיו אני רוצה את התיקון.

עכשיו אתה מבקש ממנו בצורה סלקטיבית, דברים יותר מתקדמים. "תודה רבה שאתה עשית אותי, ייצבת אותי נכון בקבוצה ובהכול, ומעכשיו והלאה אני מבקש ממך, תן לי אפשרות להתקדם לכיוון זה וזה". תתחיל לבקש, לדבר.

כל מילה עד חצי מילה, כולה כולה היא נכנסת כבר למדרגה יותר עליונה ומייצבת את העתיד שלך. אתה חייב להיות בטוח שמה שאתה חושב, מדבר, מהכול מתרשם הבורא, היינו מדרגה יותר עליונה ממך, היא נקראת "בורא". כי באמת בהשתלשלות מלמעלה למטה, המדרגה הזאת למעלה היא בראה את המדרגה התחתונה, אותך, לכן היא נקראת "בורא".

שאלה: אתמול חבר נעלב ממני, האם זו עבירה שלי ואם כן איך לתקן אותה?

אם החבר נפגע ממך, אין לך מה לפנות לבורא לפני שאתה מבקש ומקבל סליחה מהחבר. אתה חייב לעשות הכול כדי שהוא יסלח לך ואז אתה תפנה לבורא עם התוצאות.

אבל דרך הבורא אתה לא יכול לפתור את הדברים האלו, כי אתה פגעת בחבר בדרגה שלך, ביניכם כך באותו מישור, ולכן אתה צריך לפתור את זה באותו המקום, באותה הרמה. אז תפנה לחבר, תגיד לו פשוט, "אנחנו נמצאים בזמן הסליחות, אני קבלתי פקודה מהמורה שלי שאני צריך לבקש ממך סליחה. וכדאי שאתה תסלח לי ואני אסלח לך, ואנחנו נהיה חברים טובים ונעזור זה לזה מכאן והלאה".

בדרך כלל אם אתה לא מסוגל להתגבר על היצר הרע שלך ולבקש, להכניע את עצמך כלפיו, אז תגיד שאני אמרתי לך לעשות את זה. ואז אתה לא תתבייש, אפילו ההפך, אתה תתגאה. אתה קבלת פקודה מהמורה הרוחני שלך, ואתה מבצע את זה.

זאת אומרת בהכנעה שלך כלפי החבר, זה המורה שלך משתתף ולא אתה. ואתה דווקא מראה לחבר עד כמה שאתה בזה בסדר, זה לא כל כך פגם בכבוד שלך. אבל אחר כך אתה תרגיש "טוב שעשיתי כך ובאמת בפעם הבאה אני אעשה את זה מעצמי". תראה.

שאלה: האם אני צריך לדבר עם הבורא כאילו אני מדבר עם עצמי?

כן. אתה צריך לפנות לבורא כאילו אתה פונה לעצמך. מאותו לב, שאתה מדבר מאותו לב, שהבורא נמצא בלב שלך ואתה נמצא בלב שלך, ואז מלב ללב כך אתה מדבר.

שאלה: במצב הזה של הסליחות, האם אנחנו באים לבירורים של ההזדמנויות שפספסנו בעבודה?

לא. אנחנו לא כל כך מבקשים על העבר. את הכול אנחנו מכוונים לעתיד. אני מבקש סליחה על מה שאני עכשיו עומד ומזלזל בכבוד הבורא ובכבוד החברים, ואני רוצה להעריך אותם כמה שאפשר יותר ממני. ועל זה שאני מזלזל בזה עד היום הזה ועכשיו, על זה אני מבקש סליחה. מה זה סליחה? אני פונה לבורא, "תעזור לי להתחיל לכבד את החברים ובתוך החברים לכבד אותך עד שאני בראש השנה, שמגיע אחרי הסליחות, אומר לך 'אתה המלך. אתה שורה בכל המציאות, בכל העולם, אתה ממלא את הכול'".

שאלה: איך אנחנו יכולים לאחד את כל הלבבות שלנו בעשירייה כדי להרגיש כל הזמן את הבורא נוכח בינינו?

כן. כדי להרגיש את הבורא אתם צריכים לאחד לבבות, רצונות, באיזושהי מידה. לא לגמרי, זה לא גמר תיקון, לא בכל הלבבות אלא באיזו מידה הכי קטנה, נפש דנפש דנפש. זו הרגשת הבורא שתהיה בתוך הלב המשותף ביניכם. איך לעשות את זה? אתם לא מסוגלים. את זה הבורא עושה על ידי המאור המחזיר למוטב. תבקשו.

לכן צריכה להיות תפילה בציבור. זאת אומרת, שאתם, כל הקבוצה מתאספת ומבקשת. תחברו תפילה לבורא. אל תסתכלו באף ספרים. תחברו בעצמכם, מה אנחנו רוצים מהבורא? איך אנחנו מבקשים? איך פונים אליו? תכתבו במשך היום כזו תפילה. זה עוזר בטוח. ואולי לא תקבלו עדיין תשובה, אבל זה שזה פועל, זה נכון.

שאלה: האם בבקשת הסליחה הזאת אנחנו מבקשים סליחה מראש, וזה רק כדי להרגיש יותר קרובים לבורא שלא נעשה את אותן טעויות בעתיד. האם זה נכון?

יותר טוב אם אנחנו נחשוב על העתיד ולא על העבר, כי אני אומר לך, אם אתה חושב שטעית בעבר, אז כאילו שאתה אומר שהייתה לך בחירה חופשית, והייתה לך החלטה, ואתה קבעת משהו בעולם ועשית איזה פגמים, ויש לך כוחות כאלה שאתה גרמת לעולם את זה ואתה מבקש סליחה. כך מדברים רק אנשים שפועלים מתוך הזמן.

אנחנו רוצים להתייחס לכל הדברים האלה בצורה רוחנית מעבר לזמן, תנועה ומקום. ולכן אין עבר, הווה ועתיד, אלא כולנו פונים לבורא כאן ועכשיו. וכל העבודה שלנו היא איך אנחנו ברגע זה מסדרים את עצמנו, ומכוונים את עצמנו לתיקון כאן ועכשיו. על זה מדובר, להעלות מ"ן. את כל היתר זה רק הבורא עושה. רק לבקש.

תלמיד: אז אני מבקש סליחה כדי שאני ארגיש יותר קרוב לבורא, כדי שאני ארגיש שהוא מבצע את הכול. אני מבקש סליחה מראש כדי שאני אהיה יותר קרוב אליו, ואז כל המחשבות שלי יהיו עליו.

שיהיה כך. יש בזה הרבה. אני אגיד לך, העיקר בסליחה זה שאני עדין לא מרגיש נטייה לאהוב את הזולת. "ואהבת לרעך כמוך", אין לי דחף פנימי כדי שאני אקיים. ובזה אני מתרשל, לא פונה לבורא ולא מבקש, ועל זה אני מבקש סליחה. מה זאת אומרת מבקש סליחה? מגלה חיסרון. אפילו שאין לי את החיסרון הזה, על זה אני מבקש.

כל העברות שלנו הן כלפי אותו משפט שהתחלנו לדבר עליו כבר בתחילת השיעור, זה שאנחנו לא ממשים "ואהבת לרעך כמוך", שבתוך "ואהבת לרעך כמוך" אנחנו מתחילים גם לממש את "ואהבת את ה' א-לוקיך". סך הכול את שני אלו אנחנו צריכים לממש.

שאלה: מה זה אומר שהעבירות הופכות לזכויות?

שכל מה שאני מבקש, אם אני מבקש בצורה נכונה, אז זה מתקיים על ידי השפעה מלמעלה.

שאלה: מה זה לעורר?

אני צריך לדבר לבורא בצורה כזאת שאני בטוח שאני פונה לרצון שלו לעזור. שיש לו רצון לעזור לי ולרצון הזה אני פונה. ודאי שבזה אנחנו עושים הגשמה של הכוח העליון אבל אין לנו ברירה, בינתיים כך. אחר כך אנחנו נתחיל לבצע את זה בהעלאת מ"ן מדרגה לדרגה דרך המדרגות, אנחנו נתייחס לזה בצורה יותר פנימית. מה זה "פנימית"? אתם ראיתם פסנתרן שמגנן על הפסנתר? אז יש כאן הרבה עבודה מכאנית, והמון שעות שהוא עושה שם כל מיני הכנות, אבל אחר כך הוא מבצע את זה ברגש.

זאת אומרת יש כאן עבודה במכאניקה והרבה חזרות, ואחר כך בביצוע רגשי. אז גם אנחנו כך. אנחנו צריכים לעשות הרבה פעולות גם כמו שהם עושים, כל מיני חזרות בנגינה, וכך שעות רבות ביום עד שהם מתחילים לנגן נכון, ואז יכולים לבצע את הרגש שלהם בצורה נכונה. אז כך אנחנו. יש הרבה פעולות שאנחנו עושים בצורה מכאנית, ואחר כך אנחנו מגיעים למצב שאנחנו יכולים להכניס לזה רגש, וכולם יבינו, והבורא זאת אומרת יבין אותנו. אבל צריכים לזה הרבה תרגילים.

שאלה: איך אפשר להעביר תוספת הרגשת גדלות הבורא לאנושות בצורה טובה ואיך נדע שהצלחנו? והאם הקורונה זה כישלון או הצלחה שלנו בהעברת הגדלות לאנושות?

אתם צריכים לחפש את זה בעצמכם, אני לא יודע. איך להעביר לאנושות? איך להתפלל לבורא? אנחנו מדברים על זה כמה פעמים אבל לנסות אתם חייבים יחד ביניכם, תדברו ותמצאו דרך. אני לא יודע, זו עבודה שלכם. רק בקשר ביניכם, אתם יחד יכולים לברר את זה.

שאלה: האם התוצאה של הסליחה היא שמחה?

ודאי. אפילו אם אני מבקש מהבורא, פונה לבורא, בדרך כלל אנחנו בוכים, אבל אנחנו צריכים לשמוח בזה שיש לנו לב שבור. שאנחנו מגלים את הלב, שהבורא שובר את הלבבות ואנחנו מבקשים שהוא יחבר אותם ויהיו לנו לבבות שלמים.

שאלה: בתחילת השיעור רשמתי תפילה כזאת, "תן לנו שכל וכוח לקיים את חוק הערבות". אבל יש הרגשה שזה לא מספיק, מה אנחנו יכולים עוד להוסיף לתפילה הזאת?

אני לא יכול עכשיו לברר את התפילות שלכם, את זה אתם חייבים לברר ביניכם. אין לנו זמן לזה, וזה לא המקום. אתם בקבוצה צריכים לדון על זה. אחרת עכשיו יתחילו לשאול אותי כל אלפי התלמידים איך הם פונים לבורא, באיזה תפילות. לא. אתם בקבוצה צריכים לדון על זה בלבד.

שאלה: לגבי האחריות כלפי כל העולם על התיקון בעשירייה, האם אנחנו יכולים לקחת את הנקודה הזאת כמקור של גדלות?

חייבים כך לעשות. זה נקרא "סוף מעשה במחשבה תחילה" שאתם רואים את הסוף שכל העולם מגיע לתיקון ואז מה אנחנו צריכים לעשות היום, עכשיו, הקבוצה, העשירייה שלנו, כדי להביא את כל העולם לתיקון. זה נקרא שאנחנו נמצאים ב"דור האחרון" ב"ימות המשיח".

שאלה: אתמול הבורא פתח לי את הלב וזו הייתה תפילה נפלאה, וזה היה ברגע אקראי כזה. כך זה הרגיש. אני רוצה לדעת איך להגדיל את הדיוק, איך להשפיע על זה שהבורא יפתח לי את הלב בצורה יותר עקבית.

תתחבר בלבבות, בלב שלך עם החברים, כך אנחנו מרחיבים את הכלים, רק בצורה כזאת.

שאלה: התפילה צריכה לעלות מתוך כאב וצער מאוד גדול, וככל שמתעמקים באין עוד מלבדו, יש כאילו הרגשה שהצער והכאב מתפוגגים ומתמתקים.

תלוי לאיזה כיוון אתה מכוון את עצמך, על מה היה הצער ומה נשאר. צריכים לבדוק את זה, למה זה מתפוגג.

תלמיד: בגלל ששום דבר ממך לא נשאר.

ממני לא צריך להישאר שום דבר.

תלמיד: אז על מה יכול להיות צער?

עבור העולם. עבור עצמי? ודאי שעבור העולם.

תלמיד: מה זה עבור העולם, אבל חוץ ממני אין כלום?

לא, אני עכשיו רואה שחוץ ממני קיים עולם שלם, ואני צריך לאחד אותו ב"ואהבת לרעך כמוך", אז אני יכול להגיד שהעולם לא קיים, יש כאן עבודה גדולה לפני שאני אגיד שהעולם לא קיים.

תלמיד: כי פשוט יש בעיה באמת איך לחבר את הבקשה הזו שבה התחלת אתה את השיעו,ר שאנחנו מצד אחד רק רוצים לקיים את חוק אהבת לרעך כמוך בעולם, ומצד שני רק להשתוקק לראות את הפעולות של הבורא בכל רגע ורגע, כאילו יש את שני הצירים האלה, איך לחבר אותם?

זה לא שניים זה ציר אחד, ואהבת לרעך כמוך, אני בזה משתווה לגמרי עם הבורא.

תלמיד: אפשר להתרכז רק בזה או שאז זה לא נכון, איפה אין עוד מלבדו?

ואהבת לרעך כמוך, שאתה רוצה להיות בנטייה לזה, כדי לקיים את זה, אתה חייב את הבורא. איך אתה תעשה? מאיפה תיקח את האהבה? זו אהבה לא לעצמך, כמוך, אלא אהבה לזולת, אז אתה צריך שהבורא יהיה. זאת אומרת ואהבת לרעך כמוך אתה מקיים בהשתתפות מלאה של הבורא ובעבודה מלאה שלו, ואחרי זה כשהבורא מסדר לך אהבה עם כל הכלי, עם כל המציאות, אז אתה בזה מגיע לאהבת את ה' א-לוהיך, כי אי אפשר אחרת להגיע אליו, אי אפשר לקפוץ, זה כמו שמסביר לנו הילל הזקן וכל מה שבעל הסולם כותב במתן תורה.

תלמיד: זה זז בין זה לזה ולא כל הזמן מתחבר?

נכון, זה צריך להתייצב. אתה יודע זה כמו שאתה יורה למטרה, וכך יש לך שני צירים שאתה צריך להכניס אותם וכך לחבר ביניהם כציר אחד.

כן. אני מבין, אבל העיקר זה ואהבת לרעך כמוך, את זה אתה לא יכול לקיים בלי עזרת ה', ואחרי שיש לך את הכלי הזה, אהבת הבריות, אז אתה יכול להגיע לאהבת הבורא, לא לפני זה.

תלמיד: מה ההבדל המהותי בין סליחה לתפילה, אם יש בכלל?

סליחה זה מגיע בדרך כלל שאני רוצה לגלות מה חסר לי, אני מבקש מהבורא שיראה לי את הפגמים שעכשיו נמצאים לפניי, שאני אדע בדיוק מה לעשות כדי להתקדם. זה נקרא "סליחה", "סליחות", גילוי הפגמים הנמצאים בדרכי.

תלמיד: זה לא נקרא "תפילה", זה לא הכנה לתפילה?

לא, סליחות זה גם תפילה, אבל כך נקראת התפילה הזאת, "סליחות", שאני מגלה את הרע שנמצא בי ועדיין הוא קצת מזוהה ולא מזוהה, ואני צריך לזהות אותו ואחר כך אני כבר מבקש, אחר כך כל השנה בעצם אנחנו מתקנים את גילוי הרע הזה. זה לא נגמר בראש השנה או בסוכות, ממש כך.

אני שמח שיש הרבה שאלות וזה עוד יתברר, זה גם יתברר לכם מעצמכם.

(סוף השיעור)