שיעור בוקר 09.08.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

כתבי בעל הסולם, עמ' 21, מאמר "תורת הקבלה ומהותה"

במסגרת הלימוד שלנו אנחנו רוצים לעבור על כל כתבי בעל הסולם, הרב"ש, האר"י. אנחנו עוברים עכשיו על המאמר "תורת הקבלה ומהותה".

תורת הקבלה ומהותה

"מה היא חכמת הקבלה? חכמת הקבלה בכללה, היא עניין של התגלות אלקיית, מסודר בדרכיו בכל בחינותיו, ממה שנתגלה בעולמות, וממה שעתיד להתגלות, ובכל האופנים שאך אפשר לפעמים להגלות בעולמות, עד סוף כל הדורות."

במילים יותר קצרות, "חכמת הקבלה" זו חכמה לגילוי האלוקות לאדם. בשלבים, במדרגות, בצעדים, לכל אחד ולכולם יחד - בסופו של דבר חייב העניין הזה להתקיים. הבורא צריך להתגלות לפני כולם ובצורה השלמה כמו כל הפעולות שלו. והפעולות האלה נקראות "חכמת הקבלה".

שאלה: האם ההשגה והגילוי של המקובלים קשורה להשגה הרוחנית של הקבוצה שלהם או של כל האנושות?

גם וגם, ודאי. הבורא צריך להתגלות לכל הנבראים, כמו שהוא כותב "לכל בריותיו", "בצורה השלמה". זו התכנית, וודאי שתתקיים כי זו תכנית מלמעלה. אנחנו רק רוצים ללכת קדימה לקראת התכנית הזאת. תיכף הוא ידבר על זה, שאנחנו בזה כביכול מזרזים את גילוי הבורא, מקבלים אותו, יוצאים מעצמנו לקראתו, מכבדים אותו, מברכים אותו שיתגלה בנו. כמו שאתה הולך, נגיד לקראת אורח חשוב כדי לקבל אותו וללוות אותו למקום המוכן לו.

תלמיד: האם ההשגה של גילוי חכמת הקבלה בכל דור זה עבור כל המקובלים של אותו דור?

זה שייך למקובלים בכל דור ודור ושייך לכל הדורות. אנחנו רואים עד כמה מדור לדור אנחנו מוסרים את שיטת הגילוי ומתקדמים כולנו בכל האנושות.

תורת הקבלה ומהותה

"מה היא חכמת הקבלה? חכמת הקבלה בכללה, היא עניין של התגלות אלקיית, מסודר בדרכיו בכל בחינותיו, ממה שנתגלה בעולמות, וממה שעתיד להתגלות, ובכל האופנים שאך אפשר לפעמים להגלות בעולמות, עד סוף כל הדורות." אנחנו רואים באיזו מידה הוא רוצה לכסות בהגדרה הזאת את כל הבריאה, גם את בני האדם וגם בכלל את כל העולמות, והכול הכול. יש כוח עליון שרוצה להתגלות בכל הבריאה.

תכלית הבריאה

"מתוך שאין לך פועל בלי תכלית של מה, אם כן ודאי שהיה לו להשי"ת, תכלית בבריאה שלפנינו. ומתוך שהחשוב ביותר בכל המציאות רב הגוונית הזו, היא ההרגש המוקנה למין בעלי חיים, שכל פרט שבו, מרגיש את מציאותו עצמו - ומתוך שהחשוב שבהרגשות, הוא - הרגש השכלי, המוקנה רק לאדם, שעל ידו הוא מרגיש גם כל מה שבזולתו, ממכאוביו ונחמותיו. אם כן ודאי שאם נמצא לבורא תכלית בבריאה הזאת, הנה נושא תכלית זו הוא האדם. ועליו נאמר: "כל פעל ה' למענהו".

זאת אומרת שכל אותה תכלית הבריאה שדיברנו - כולה מסודרת אך ורק כלפי האדם בעיקר, כי הוא הנעלה מכולם בשכל ורגש ולכן יכול לקבל ולממש את תכלית הבריאה.

"ועדיין יש להבין: לשם איזה צורך ערך השי"ת את כל הכבודה הזאת? אלא הוא כדי להעלותו למדרגה יותר נכבדה וחשובה, שירגיש את אלקיו, כמו הרגשה האנושית שכבר מוקנית לו. וכמו שיודע ומרגיש את רצונותיו של חברו, כן ישכיל בדרכי השי"ת וכו', כמו שכתוב אצל משה רבינו ע"ה: "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו". וכל אדם יכול להיות כמשה רע"ה כנודע. ובלי ספק כלל וכלל, לכל מי שמסתכל על ההתפתחות שבבריאה שלפנינו, יבין ויתברר לו העונג הגדול של הפועל, אשר פעולתו, הולכת ומתפתחת, עד שנקנה לו ההרגשה הנפלאה הזו, שיוכל לדבר ולהתעסק עם אלקיו, כאשר ידבר איש אל רעהו."

שאלה: הוא אומר "וכמו שיודע ומרגיש את רצונותיו של חברו, כן ישכיל בדרכי השי"ת וכו'", איך אפשר להרגיש בין החבר או בין הבורא, איך אפשר לחבר את הדברים האלה?

אני לא יודע, אבל אם הוא כותב כנראה שהוא יודע.

תלמיד: למה הוא מתכוון?

כשאנחנו נגיע למצב שאנחנו יכולים להכיר זה את זה ואפילו לא כמו שאנחנו מכירים כרגע אלא הרבה יותר, כך אנחנו יכולים להתקשר ולהגיע לקשר עם הבורא. זאת אומרת שאתה והבורא תהיו כגוף אחד שיודע כל מה שיש לו במחשבות וברצונות ובפעולות, ובכלל כל מה שיש בבריאה, הכול שלו. גם אתם תשיג את כל הבריאה כולה.

תלמיד: מה הפעולה שאני צריך לעשות מול החבר כדי להשיג את ההרגשה מול הבורא?

להידבק בחבר ולהידבק בבורא, זה אותו דבר.

תלמיד: מה זה להדבק בחבר?

אתה תמסור את עצמך כך שאתה לא תרגיש את עצמך, אלא במקום עצמך תרגיש את החבר. במידה הזאת אתה תרגיש גם את הבורא.

קריין: כותרת הבאה "מעילא לתתא", ממעלה למטה.

מעילא לתתא

"נודע, שסוף מעשה במחשבה תחילה, כי האדם בטרם שמתחיל לחשוב איך בונים בית, הרי הוא מעלה במחשבתו ענין הדירה שבבית, שהיא התכלית. ואחר כך מעיין בתכנית הבנין, שתהיה מוצלחת אל התכלית הזו. כן העניין שלנו, לאחר שנתברר לנו, ביאור התכלית, הנה יחד עם זה, מבואר לנו, אשר כל סדרי הבריאה, בכל פנותיה ומבואיה ומוצאיה ערוכה ומסודרת בכל מראש, רק על פי התכלית הזו שיתפתח מתוכה המין האנושי, שיעלה במעלותיו, עד שיהיה מוכשר להרגשת אלקיות כמו הרגשת רעהו."

זאת אומרת התכלית שלנו היא ממש לעלות לדרגת הבורא ללא שום דבר אחר.

"הנה המעלות האלו המה כמו שלבים של סולם, ערוכים ומסודרים דרגא בתר דרגא, עד שנשלם, ומשיג את תכליתו. ותדע שהכמות והאיכות של אלו המדרגות, נערכות בשתי מציאויות, שהם: א' מציאות החומרים הגשמיים. ב' מציאות השכליים הרוחנים. ובשפת הקבלה מכונים: מעילא לתתא, ומתתא לעילא. דהיינו: מציאות החומריים הגשמיים, הוא סדר של התגלות אורו ית' מעילא לתתא. ממקור הראשון שנחצב שיעור וכמות של אור, ממהותו ית', עד ביאתו בצמצומים, צמצום אחר צמצום, עד שנתהוה ממנו עולם גשמי, ובריות גשמיות בשפל תחתיתו".

זאת אומרת השתלשלות מלמעלה למטה, צמצום אחר צמצום, עד שמגיעים לעולם הזה הנמוך מכולם, ומכאן אנחנו צריכים להתחיל לעלות בחזרה עד רום המעלות.

מתתא לעילא

"אחר כך מתחיל סדר של מתתא לעילא. שהם כל המדרגות של הסולם, שעליו מתפתח המין האנושי, מטפס ועולה, עד שמגיע לתכלית הבריאה, כמבואר לעיל. ושתי מציאויות הללו, המה מבוארים לכל מקריהם ופרטיהם בחכמת הקבלה."

עניין חיוב הלימוד בקבלה

"יכול המערער לומר, אם כן, כל החכמה הזו, הוא עסק לאותם שכבר זכו לאיזו בחינה של התגלות אלוקיית. ואיזה חיוב וצורך יכול להיות למרבית העם, בידיעת החכמה הנשגבה הזו?

אמנם יש דעה כללית המקובלת אצל ההמון. אשר עיקר החפץ של התורה והדת, הוא עניין הכשר המעשה בלבד, שכל הנרצה תלוי על קיום המצוות המעשיות," כך חושבים בדרך כלל האנשים "בלי שום דבר נוסף הנלוה עליו, או שצריך לצאת ממנו. אם כן היה הדבר, ודאי צדקו דברי האומר שדי לנו בלימוד הנגלה לבד, בדברים הנוגעים למעשה.

אבל לא כן הדבר, שכבר אמרו חז"ל: "וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר, או מי ששוחט מן העורף, הוי לא נתנו המצוות, אלא לצרף בהם את הבריות". הרי לפניך שיש עוד תכלית, אחר קיום המעשיות, שהמעשה הוא רק הכנה בעלמא לתכלית הזאת. ואם כן מובן מאליו, אשר אם המעשים, אינם מסודרים לתכלית הנרצה, הרי זה כאילו לא קיים כלום. וכן אמרו בזהר "מצוה בלא כוונה כגוף בלא נשמה". אם כן צריך עוד שיתלוה הכוונה אל המעשה." כן.

"ועוד מובן שהכוונה צריכה להיות כוונה אמיתית, הראויה למעשה. על דרך שאמרו חז"ל על הפסוק "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, שתהא הבדלתכם לשמי, שאל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר, אבל יאמר אפשי, ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי". הרי שאם נמנע מהחזיר משום השקוץ שבו, או הזק גופני, אין הכוונה הזאת מועילה לו כלום, שיהיה נחשב לעושה מצוה, אלא אם יכוון בכוונה הרצויה והמיוחדת, שהתורה אסרה. וכן בכל מצוה ומצוה, ורק אז גופו הולך ומזדכך, מחמת קיום המצוות, שהוא התכלית המבוקש." זאת אומרת, מה שאנחנו צריכים לעשות, לא חשוב איזה פעולות, אלא אך ורק מפני שעל ידי זה אנחנו מתקרבים לבורא. ואם לא מתקרבים לבורא אין לנו שום עניין בפעולות האלו.

"אם כן לא די לנו לימוד הנהגת אופני המעשה, כי אנחנו צריכים ללמוד אותם הדברים המביאים לידי הכוונה הרצויה, לקיים כל דבר מתוך אמונתו בתורה, ובנותן התורה, אשר יש דין ויש דיין. ומי פתי לא יבין שאמונה בתורה, ובשכר ועונש. שהם סגולה לדבר הגדול הזה מצריכים לימוד רב בספרים המתאימים. באופן שעוד טרם המעשה, צריכים ללימודים המצרפין את הגוף שיסתגל לאמונה בה' ותורתו והשגחתו. ועל זה אמרו חז"ל: "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין", ולא אמרו בראתי לו מצוות תבלין, כי "ערביך ערבא צריך", כי היצר הרע, החפץ בהפקרות ובפריקת עול, לא יניחהו לקיים המצוות."

שאלה: מה הלימוד כמו שהוא כותב, לימוד אותם הדברים שמביאים את האדם לכוונה הנכונה?

ממה שהוא כותב אנחנו צריכים ללמוד מה מביא לנו כוונה על מנת להשפיע. זה בעצם החשוב. כל יתר הדברים אין לנו מזה שום חשיבות אלא במידה שהם יכולים לעזור לנו לבנות כוונה.

תלמיד: איך לומדים את הכוונה הנכונה?

במידה שאנחנו יכולים להזמין את המאור המחזיר למוטב שעל ידו מגיעה לנו הכוונה הנכונה.

שאלה: הוא אומר "וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר, או מי ששוחט מן העורף, הוי לא נתנו המצוות, אלא לצרף בהם את הבריות". בשביל מה אומרים תשחט ככה, תשחט ככה, מה הסיבה?

אני לא יודע. אני בינתיים לומד מה שאנחנו לומדים יחד ומזה אני מוציא לאט לאט מסקנות, נקווה שנכונות. לא יותר מזה.

תלמיד: למה הוא כותב " שהמעשה הוא רק הכנה בעלמא לתכלית הזאת."?

כי בכל זאת אנחנו צריכים לעשות כל מיני מעשים שגורמים לחיבור בינינו. המטרה היא החיבור, לכן החיבור בינינו זה העיקר. גם במעשה גשמי וגם במעשה רוחני.

תלמיד: אני יודע שהמקובלים והרב"ש ובעל הסולם במיוחד - בפסח איזו הקפדה על כל ידית של דלת. הם מאוד מאוד הקפידו.

זה היה אצלו דבר מיוחד כי זה סמל ליצר הרע. בעולם שלנו סמל ליצר הרע זה חמץ בפסח ולכן אנחנו כל כך הקפדנו על זה.

תלמיד: היום כבר לא צריך את זה?

לא. הרב"ש אסר על כולנו, על כל התלמידים שלו לדייק ככה כמו שבעל הסולם דייק וכמו שהוא בעצמו דייק. אני הייתי לידו במשך, נגיד עשר שנים האחרונות שלו אז השתתפתי בכל הניקיון שלו ובכל הדברים שהוא היה נוהג בפסח, אבל אצלי בבית לא הייתה אותה האווירה.

תלמיד: אנחנו בבני ברוך צריכים להקפיד או לא?

. לא. יבוא החג ואתה תקבל הסבר והנחיות.

שאלה: כתוב שמלמעלה למטה השתלשלות האורות זה גשמיות וחומריות, ומלמטה למעלה זה שכלי רוחני. זה הפוך ממה שאנחנו התרגלנו. שכתוב, "ובשפת הקבלה מכונים: מעילא לתתא, ומתתא לעילא. דהיינו: מציאות החומריים הגשמיים, הוא סדר של התגלות אורו ית' מעילא לתתא." למה על השתלשלות האורות מלמעלה למטה אומרים גשמי וחומרי?

כי זה לאט לאט מגיע עד הגשמיות על ידי התגשמות, על ידי זה שיש ירידת המדרגות, אז אפילו שזה עדיין לא גשמי, זה עדיין רוחני, אבל בכל זאת זה מתגשם עוד ועוד מפני שבכל מדרגה שיורדת מלמעלה למטה יש פחות ופחות כוח השפעה.

שאלה: זאת אומרת שאיך שזה מגיע, זה לפי הנקודה הסופית?

כן אבל בכל מדרגה ומדרגה יש יותר כוח רצון לקבל והרצון להשפיע פחות יכול להתגבר עליו. הכול תלוי באיזון בין רצון לקבל לרצון להשפיע. מה זה ירידת המדרגות? שיש יחס בין רצון לקבל לרצון להשפיע, למרות שעוד לא על מנת לקבל אבל בכל זאת רצון להשפיע פחות ופחות על פני הרצון לקבל. זה עדיין רצון לקבל לא על מנת לקבל, אבל בכל זאת הוא לא נותן יכולת לרצון להשפיע להיות כמו בדרגת אין סוף.

תלמיד: ולמה המציאות השנייה נקראת שכלי רוחני? כתוב "נערכות בשתי מציאויות, שהם: א' מציאות החומרים הגשמיים. ב' מציאות השכליים הרוחנים. ובשפת הקבלה מכונים: מעילא לתתא, ומתתא לעילא". למה שכליים רוחניים זה מתתא לעילא?

זה מפני שאנחנו מגלים את הדברים האלה על ידי המאמץ שלנו מלמטה. ולכן ככה אנחנו פועלים מהגשמיות לרוחניות.

תלמיד: אבל אנחנו כל הזמן אומרים שרגש זה הכי חשוב.

הרגש שלנו בינתיים כולו על מנת לקבל.

שאלה: מה זה בשבילינו להתמקד בתיקון הכוונה ולא במעשים?

"עיקר הכוונה", זה כתוב בכל מקום, חכמת הקבלה כולה היא כולה כוונות, זאת אומרת לאן ליבו של אדם נוטה, זה נקרא כוונה.

תלמיד: ומה זה אומר לא להתמקד במעשים או שזה יחד עם המעשים?

מעשה - אם זה תואם לכוונה, אם זה יכול להחזיק את הכוונה, לתמוך בכוונה, זה מעשה נכון וטוב ואת זה כן עושים. אנחנו מתחברים, אנחנו עושים כל מיני פעולות אבל העיקר זה בחיבור שעוזר לנו להיות בכיוון הנכון.

תלמיד: אז איזה מעשים כן תורמים לכוונה?

העיקר כמו שכותב רב"ש במאמרים שלו על החיבור בחברה, כמה שיותר להתחבר כדי לראות את עצמי שאני תומך בכולם ואני משרת את כולם בעשירייה.

תלמיד: אלה מעשים או כוונות? כי שרב"ש מדבר במאמרים שלו על מעשים פנימיים?

מה זה מעשים פנימיים?

תלמיד: סוג יחס, שאני משתדל לראות את החברים גדולים, אותי קטן, לראות את העשירייה שלמה, שמאחורי כל חבר נמצא הבורא.

אני גם צריך לעשות את זה בפועל אם צריך. אנחנו מתחברים, עושים סעודות, עושים פעולות, לומדים יחד ככל האפשר יותר, אנחנו מפיצים את חכמת הקבלה לכל העולם, אנחנו עושים פעולות לקראת החיבור. חיבור, זה אצלנו העיקר, זה אצלנו הכי קדוש. מהעשירייה ועד כל העולם.

תלמיד: ומה זה לעשות מעשים שהם לא מביאים לכוונה הזאת? ממה צריך להיזהר?

לעשות אותם רק במידה שאתה חייב כדי להתקיים, זה כמו במשפחה, בעבודה שלך הפרטית וכן הלאה. לעשות אותם כארעי.

תורה תבלין

"רק התורה היא תבלין המיוחד לביטול ולהכנעת היצר הרע, והיינו שאמרו חז"ל "המאור שבה היה מחזירן למוטב"."

אנחנו צריכים העיקר לעשות הכול כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב, זה הפתרון היחידי לכל המצב שלנו שאנחנו צריכים אותו, למשוך את המאור המחזיר למוטב, בזה אנחנו מקרבים מאור, בזה אנחנו מקרבים את הבורא, בזה אנחנו מקרבים את עצמנו למאור ולבורא, וכך על ידי זה אנחנו זוכים למימוש הבריאה.

רוב דברי התורה הם לעיון

"בזה מיושב למה לנו האריכות בתורה, באותם החלקים שאינם נוגעים למעשה, אלא רק לעיון, דהיינו הקדמת מעשה בראשית והם כל ספר בראשית, שמות, ורוב חלק דברים. ואין צריך לומר אגדות ומדרשים. אלא להיותם העצם שהמאור צרור בהם. יזדכך גופו, ויוכנע יצר הרע, ויבא לאמונה בתורה, ובשכר ועונש, שזוהי הדרגה הראשונה לקיום העבודה כמבואר".

ודאי שאנחנו צריכים לעסוק בכל מיני ספרי תורה במידה שנמצא שם המאור המחזיר למוטב יותר או פחות, בזה נבדלים כל ספרי התורה, ספרי המקורות. ולכן אנחנו עוסקים בזה, יותר או פחות, בדרך כלל זה לפי מה שבעל הסולם קבע.

נר מצוה ותורה אור

"וז"ש "נר מצוה ותורה אור", כי בדומה למי שיש לו נרות, ואין לו אור להדליקם, נמצא יושב בחושך, כן מי שיש בידו מצוות ואין בו תורה, הרי הוא יושב בחושך, כי התורה אור, שבה מדליקין ומאירין את החושך שבגוף כאמור."

אם אנחנו לא נזכה לאור העליון שבו אנחנו נראה איפה אנחנו נמצאים אז אנחנו נישאר באותו מקום כמו עכשיו באותן הצורות, התמונות כמו עכשיו, וכך אנחנו לא נדע איפה באמת אנחנו ומה אנחנו, אלא נישאר בחושך.

לאט לאט בזמן האחרון המדע כבר גם מתחיל לדבר על זה שאנחנו נמצאים באיזו בועה סגורה, שחורה.

אין כל הפרשיות שבתורה שוים בשיעור המאור

"הנה על פי הסגולה האמורה בתורה, דהיינו, בהתחשב בשיעור המאור שבה, לפי זה ודאי שיש לחלק את התורה לדרגות, דהיינו, על פי שיעור המאור שהאדם מסוגל לקבל מהלימוד בה. וברור שבהיות האדם חושב ומעיין בדברי תורה האמורים בהתגלות ה' לאבותינו, וכדומה לזה, הרי הם מביאים למעיין יותר מאור, מהיותו מעיין בענינים מעשיים. הגם שלעניין המעשה הם יותר חשובים. אבל לעניין המאור, ודאי שהתגלות ה' לאבותינו חשוב יותר. וזה יודו כל ישרי לב, אשר ניסו לבקש ולקבל מאור מהתורה."

בכל המקורות שלנו יש כאלה שמדברים על גילוי הבורא ויש שלא מדברים על הגילוי הבורא. ואנחנו צריכים להשקיע את עצמנו עוד ועוד במקורות שמדברים על גילוי הבורא. ומזה אנחנו יותר נקבל מאור המחזיר למוטב, הוא ישפיע עלינו יותר מהר ויותר נכון ונגיע לגילוי הבורא כלפינו.

(סוף השיעור)